שיעור הקבלה היומי25 מאי 2026(בוקר)
רב"ש. מהו שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה. 24 (1991) (מוקלט מתאריך 31.05.2002)
25 מאי 2026
שיעור בוקר 25.05.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 31.05.2002
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/pnVeXfxJ?activeTab=downloads&mediaType=video
ספר "כתבי רב"ש", חלק "שלבי הסולם" כרך ב', מאמר "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה"
אנחנו במאמר הזה שומעים מה שהרב'ה אומר בעצם על החלוקה שיש בין הדומם דקדושה, אדם שמקיים תורה ומצוות, חי חיים רגילים, דתיים, לבין אדם שרוצה חוץ מזה עוד קצת להתקדם. ההבדל ביניהם הוא שבשני יש מרגלים, בשני יש ספקות, יש הכרחיות לפנות לבורא שהבורא יעזור לו. הוא מרגיש בחיים שלו, שלמרות שהוא מקיים מצוות ולומד, עדיין חסר לחיים איזה תוכן. זה מפני שהנקודה שבלב דורשת מילוי, והמילוי שלה יכול להיות רק אם היא תתמלא עם הרגשת הבורא, עם הרגשת האור. זה בעצם הדבר המיוחד, הפנייה לעזרה לבורא, שאנחנו בעצם מרגישים את זה, מפני זה אני רואה שכל אחד נמצא כאן.
וכאן הרב מדבר על עד כמה אנחנו צריכים להבחין את הדברים האלה, האם יש בנו מרגלים שכל הזמן לא נותנים לנו מנוחה, וכל הזמן נותנים לנו ספקות - איפה אני נמצא, למה אני נמצא, מה אני מחפש בחיים, האם לא מספיק מה שיש לי. ואפילו שאני אהיה בתורה ומצוות, אפילו שאני יכול לקיים הכול, אפילו שאני יהודי טוב, האם עוד חסר משהו. כאן המרגלים הם בעצם אותן הסיבות, אותם הכלים, שעל ידם אדם מתקדם הלאה. אומנם זה כוח שלילי כביכול, אבל זה ממש שליח מהבורא כדי לקדם את האדם בדיוק לארץ ישראל ולכניסה הנכונה אליה.
"נמצא שזה כולם ידעו, שאין זה בידי אדם לצאת משליטת קבלה עצמית, אלא שצריכים להאמין שה' כן יכול לעזור.
ואז באות לאדם הספיקות, שאם זה נכון, שה' כן יכול לעזור בזה, הלא הוא אומר, שכבר כמה פעמים ביקש מה', שיעזור לו, שיתן לו את הרצון להשפיע, ושיזכה לאהבת ה', ולא מקבל שום תשובה על תפלותיו. אם כך קשה לו אז להאמין, שה' כן יעזור לו. וממילא, לאחר כל היגיעות, שעברו עליו, והוא אינו בורח מהמערכה, וזוכה להשיג את הרצון להשפיע, אז הוא רואה בתוך הדעת, "שאלמלא אין הקב"ה עוזרו אינו יכול לו"."
בשביל מה בעצם הבורא יצר את התהליך הזה, הכין לנו אותו? מפני שלא מספיק לקיים ולא מספיק להשיג מה שנמצא בתורה, אלא אנחנו חייבים להשיג רצון נוסף, רצון להידבק בו, "ולדבקה בו", זו המטרה הסופית. רצון להידבק בבורא, הדבר הזה מגיע לנחיצות ממש אחרי שאדם רואה שבלי זה הוא לא מגיע לפתרון, הוא לא מגיע למילוי.
לכן, כל האכזבות וכל הבעיה הזאת עם המרגלים, כשכל פעם הוא נכנס לייאוש מכוחותיו עצמו להשיג מה שרוצה, אז לאט לאט מתרקמת אצלו בלב הרגשה, נכונות, ידיעה שבלי עזרת הבורא הוא לא מסוגל להגיע למה שרוצה. אז כמו ילד שרוצה משהו, וסוף סוף מתחיל להבין שזה תלוי באבא, שהאבא יעזור לו להשיג מה שהוא רוצה, כך בצורה כזאת אנחנו לאט לאט מגיעים לנחיצות לפנות לבורא. כי הרצון והטבע שלנו הם לגמרי להיפך, ואף פעם, אם לא הנחיצות הזאת, אז לא היינו רוצים לפנות, "יצר האדם רע מנעוריו". לכן על ידי האכזבות האלה אנחנו רוכשים בכל זאת רצון לפנות אליו, ואז מגיעים לדביקות.
אז רואים שכל הדרכים שהוא הכין לנו, מרגלים, אכזבות ומילויים הקודמים, כל המדרגות האלה היו רק בכדי שאנחנו נזדקק לו.
"נמצא עתה, לאחר שהקב"ה עזר לו וקבל את תפלותיו, שהיה מבקש מה' שיעזור לו, כמו שאומרים, "הוא יפתח לבנו בתורתו, וישם בלבנו אהבתו ויראתו, ולעשות רצונו, ולעבדו בלבב שלם", איך הוא משבח לה', על מה שעזר לו על תפלותיו, וכמה הוא מחשיב את שיעור הברכה, מה שקבל מה'. נמצא, שעכשיו האדם נקרא "ברוך" אמיתי. ולפי ערך זה אומרים "ברוך מתדבק בברוך", אז הוא יכול לקבל הארה גדולה ביותר, משום שבחינת "הברוך" שלו היא בשיעור גדול, כנ"ל."
לפי השתוות הצורה. אנחנו לומדים שאנחנו יש מאין, רצון לקבל שנברא כיש מאין, זאת אומרת הפוכים בטבע שלנו מהבורא. במידה שאנחנו נהפוך את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע על ידי הכוונה על מנת להשפיע, במידה הזאת אנחנו נתקרב עד להידבק בו.
התיקון הוא לא ברצון, רצון אנחנו לא יכולים לשנות, זה הטבע שלנו. מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתקן איך אנחנו משתמשים ברצון שלנו, לשם מה אנחנו משתמשים בו. אם השימוש שלנו הוא כדי להידבק בבורא, להשתוות איתו, אז במידה הזאת אנחנו מתחילים להתקרב. במידה שאנחנו מתקרבים, אנחנו מתמלאים באור העליון, ואז נכנסים לשלמות ונצחיות.
"אולם, לאחר שהאדם זכה לכלים דהשפעה, האדם נקרא שהוליד בן, היינו "זכר", היינו כנ"ל, שהשיג "כלים דהשפעה", שזה נקרא, שזכה כבר לבחינת "תיקון הבריאה", שהיא בחינת "חסד", היינו לעבוד את ה' עם כלים דהשפעה, הנמשך מלמעלה (מבחינת זעיר אנפין, שמשם נמשך החסדים, שז"א נקרא "זכר", המשפיע חסדים). נמצא, ההכנה נקראת "אב", שההכנה לדבר נקרא "סיבה", והמסובב נקרא "תולדה". וזה נקרא, שהאדם הוליד בן זכר, שהוא קבל עכשיו את הרצון להשפיע, שהיא בחינת תיקון הבריאה, שעל ידיו יוכלו לקבל את הטוב ועונג.
נמצא, לאחר שכבר יש לו בן, הנקרא בחינת "תיקון הבריאה", בא עתה הזמן, שהאדם צריך להשתדל ולהשיג את מטרת הבריאה, שהיא "רצונו להטיב לנבראיו", שזה נבחן, שהשפע בא מלמעלה למטה, היינו שהתחתון הוא המקבל, שזה נקרא, שעכשיו "נולדה בחינת בת", היינו המקבלת את האור של מטרת הבריאה, שהיא בחינת נוקבא, המקבלת מן המשפיע, שזה נקרא בחינת "מלכות", ה' אחרונה דשם הוי"ה.
כלומר, שעתה, היינו לאחר שכבר יש לו בן ובת, שהם מרמזים על ו"ה דשם הוי"ה (כי שם הוי"ה הם אותיות י-ה-ו-ה, שי' הוא חכמה, ה' ראשונה היא בינה, שמהם נמשכים בחינת ז"א, הנקרא "חסד", המקבל חסדים. וכמו כן גם מלכות נמשכת מ - י"ה, שהיא מקבלת חכמה, הנקראת "בת"). לכן כשהאדם זכה להוליד על ידי עבודתו בחינת בן ובת, האדם הזה נקרא "שהשלים את השם הקדוש".
מה שאין כן אם לא הוליד על ידי עבודתו בן ובת כנ"ל, נמצא שעוד לא השלים את השם הקדוש. לכן אומר הזה"ק "טוב לו שלא נברא", כי האדם נברא בעולם לעשות תיקונים ולהשלים את השם הקדוש, כמו שאמרו חז"ל על הכתוב (סוף פרשת בשלח) "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק", אמרו "נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם, ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק".
שיש לפרש כנ"ל, כי השם י"ה, הנקראים חו"ב, צריכים להאיר ל - ו"ה, שזה בא על ידי עבודת האדם, המוליד בן ובת. היינו בחינת זכר, שהם כלים דהשפעה, שבהם מאיר אור דחסדים. וגם להמשיך לבחינת מלכות, הנקראת "בת", שהם כלים דקבלה, המאיר בהם אור חכמה. שאז האדם, על ידי עבודתו, משלים את השם הקדוש, הנקרא י-ה-ו-ה. וזה בא על ידי "מחית עמלק", היינו על ידי זה שעוסקים בתו"מ בעל מנת להשלים את השם הקדוש. ואז יגלה השלימות, הנקרא "הוא ושמו אחד".
נמצא, מי שלא השלים את השם הקדוש כנ"ל, שלא הוליד בחינת "בן ובת", היינו שלא תיקן "כלים דהשפעה", שבהם מאיר אור דחסדים, שהוא בחינת זכר, ואפילו שכן הוליד בחינת בן, הנקרא "זכר", אבל עדיין לא השלים את עבודתו להוליד גם בחינת נקבה, היינו כלים דקבלה, שיכנסו לקדושה, שבהם מאיר אור החכמה, הנקרא "בחינת נקבה", שהוא האור המאיר מלמעלה למטה להנבראים, שהמקבלי השפע נקראים "בחינת נקבה" - אומרים לנו, שעדיין לא השלים את עבודתו. לכן "טוב לו שלא נברא, שהרי אין לו חלק כלל בשם הקדוש".
וזהו כנ"ל, כי לא המשיך את ה - ו"ה, כי המשכת האור לבחינת ו"ה תלויה במעשי התחתונים, שזה הוא "אשר ברא אלקים לעשות", שהתחתונים צריכים להמשיך בכח מעשים טובים שלהם. וזה כמו שאומר האר"י הקדוש, "שכל מעשי התחתונים, בין מעשים טובים ובין חס ושלום מעשים רעים, נוגעים רק ב - ו"ה, הנקראים בחינת ז"א ומלכות"."
אנחנו יכולים להכין רק את הכלים שלנו. השפע נמצא בי"ה דשם הוי"ה, בחכמה ובינה.
יש לנו כתר או בחינת שורש או מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, משם יורד האור. אחר כך יש לנו בחינת חכמה ובינה. חכמה ובינה הן המכינות את האור, וזו כל המערכת שהיא מוציאה את כל התוכנית, אור עליון. התחתונים הם זעיר אנפין ומלכות, הם המעשים שלנו, מעשים טובים (ראו שרטוט מס' 1).
חכמה ובינה נקראים אבא ואימא, וזעיר אנפין ומלכות נקראים זו"ן, בנים, דכר ונוקבא. במידה שזעיר אנפין ומלכות יהיו מתאימים לחכמה ובינה, במידה שהתחתונים יהיו מתאימים לעליונים, במידה הזאת הם יתמלאו בשפע שנמצא בעליונים ללא הגבלה, ואז יגיעו למטרת הבריאה. זה מה שבעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, שמתחילים מהשאלה מה הטעם בחיינו, מריקנות, והתירוץ על זה, "טעמו וראו כי טוב ה'", האור העליון הזה שחייב למלאות את הכלים, את הנשמה של הנברא.
הדברים האלה פשוטים. כשהם נמצאים לפני עיניים, אז מיד אדם מייצב את הראייה שלו.
זעיר אנפין בסופו של דבר צריך להגיע להיות דומה לחכמה, ומלכות צריכה להיות דומה לבינה. כמו שכתוב "עתיד מ"ה להיות ע"ב, וב"ן להיות ס"ג". יש כזה תנאי בקבלה, מהו התיקון, באיזה תנאים מגיעים לתיקון, לגמר התיקון.
שרטוט מס' 1
תלמיד: מה הקשר פה לעמלק ולישראל?
למדנו שכל העניין הוא שאנחנו נמצאים בתהליך, שהבורא ברא אין סוף דרך חמישה עולמות, א"ק ואבי"ע, מוריד אותנו לעולם הזה, כדי שאנחנו בכוחות עצמנו נחזור לאותה דרגה שנקראת אין סוף (ראו שרטוט מס' 2). אין סוף נקרא מצב א', בכללות כל הירידה לעולם הזה והעלייה חזרה זה נקרא מצב ב', והחזרה לאין סוף זה נקרא מצב ג'. כך בעל הסולם מציין את זה ב"הקדמה לספר הזוהר".
במה ההבדל? באין סוף אנחנו נמצאים במחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו בצורה מלאה. אור וכלי יחד במצב שלא משתנה. זה המצב היחידי שהבורא ברא, מצב נצחי, מצב מושלם. רק אנחנו נמצאים כאן בדרגת עביות דשורש, שמרגישים ממנו, נגיד כמו עובר בבטן אימו, זאת אומרת מרגישים אור הנפש, נפישה. וכדי באמת להשיג מה זה העניין שאנחנו נמצאים ביחד עם הבורא בדביקות, אנחנו צריכים לעבור בניית הכלי. שהרצון הזה יהיה כאילו שאנחנו מולידים אותו מצדנו. חיסרון חסר לנו.
כדי לברוא את החיסרון הזה, אנחנו צריכים לרדת למצב שהוא ההפך מאין סוף, ובעצמנו לעלות בחזרה לאין סוף כבר עם החיסרון שלנו, ברצון שלנו. מה שנקרא בהעלת מ"ן על ידי תפילה ומעשים טובים. על ידי תורה ומצוות מעלים את הנשמה עד אין סוף.
מה נקרא עמלק וכל הבחינות האלו? כדי לעשות את העבודה הזאת, אנחנו צריכים שיהיו לנו שני כוחות מנוגדים. זה נקרא שני מלאכים שמביאים את האדם לשבת, מערב שבת לשבת, שני כוחות מנוגדים. בעצם יש שני כוחות מנוגדים, האור, התכונות של האור, והתכונות של הכלי. אבל אנחנו צריכים שהם יהיו ממש מנוגדים, ובאין סוף הם נמצאים בשלמות ובדביקות.
כדי לעשות אותם מנוגדים, יש פעולה רוחנית שנקראת שבירת הכלים (ראו שרטוט מס' 2), הקשר בין הכלי והאור נשבר, נשבר מסך כפי שאנחנו לומדים, ואז מחוסר דבק ביניהם כי המסך נשבר, אנחנו מתחילים להרגיש בתוכנו שני כוחות נפרדים, כוח טוב וכוח רע, יצר טוב ויצר רע. ואז על ידי המאבק ביניהם, בין הכוח הטוב שזה ניצוץ הבורא, "חלק אלוה ממעל", ובין הכוח הרע שזה לב האבן, עמלק, נחש, ג' קליפות הטמאות, לא חשוב איך נקרא לזה, אנחנו נמצאים בין שני כוחות, טוב ורע, אנחנו נמצאים באמצע.
ומי אנחנו? אנחנו זה קליפת נוגה (ראו שרטוט מס' 2). זה לא טוב ולא רע, אלא תלוי לאיפה אנחנו נשייך את עצמנו. חצי טוב וחצי רע כתוב עליה. זאת אומרת, או לטוב או לרע. איך אנחנו יכולים לדעת איפה טוב ואיפה רע? בגלל זה הדרך שלנו היא תמיד מירידות ועליות, מירידות ועליות. קודם אדם נכנס לקו שמאל, אחר כך רואה שזה רע, הולך לימין. שוב, נכנס לשמאל, הולך לימין, וכך בצורה כזאת עולה עד גמר התיקון.
זאת אומרת, לא יכול להיות שבאיזו מדרגה אתה סתם תעלה, אתה חייב ליפול לשמאל, לבדוק שזה רע, וללכת לימין. למה שאני לא אלך לימין במקום שמאל? מפני שהטבע שלנו מלכתחילה נמשך לרע, כמו שכתוב "יצר לב האדם רע מנעוריו"1.
תלמיד: אז מה הבחירה שלנו אם בכל מקרה מהרגע שאנחנו נמצאים באמצע, בין הטוב לרע, אנחנו הולכים לרע באופן אוטומטי ואחר כך הולכים לטוב? איפה נמצאת נקודת הבחירה?
אני לא יודע למה אתה מתכוון בבחירה. מה זה נקרא בחירה? תצייר לי מצב שאתה נמצא בבחירה.
תלמיד: זה מה שאתה ציירת. אתה אומר שאנחנו נמצאים במצב מדויק שהוא בין טוב לבין רע.
אם אני נמצא בדיוק באמצע בין טוב ורע, אז אני לא יודע לבחור. במה אני אבחר? מה זה באמצע? באמצע זה ששניהם נראים לי אותו דבר. זה שכתוב על זה רע ועל זה טוב, זה לא אומר כלום, אלא איך אני מרגיש את זה? אני לא רואה מראש, אין מדבקות בכל העולם הזה על כל הרצונות, על כל התאוות, על כל המעשים, "זה טוב וזה רע". אם זה היה כך, אז איפה הבחירה? זאת אומרת, אני נמצא בין כל מיני אפשרויות בוא נגיד, שהן ממש שוות לפניי, אם הן שוות. אז איך אני יכול לבחור?
אז למה נוגה נקראת חצי טוב וחצי רע, איזו בחירה יכולה להיות? חצי טוב וחצי רע זה מפני שאני יכול ללכת או לזה או לזה. אבל לאן ללכת? מראש אתה לא יודע. אם אתה יודע מראש, אז אין בחירה. אם במשהו אומרים לך, כדאי את זה במקום את זה, אז איך אתה בוחר? רק על ידי ירידות ועליות.
"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"2, זאת אומרת אתה חייב להיכנס כל פעם לכישלון, ולפי הכישלון, לפי ההרגשה עד כמה זה הפוך מהמדרגה הרוחנית, מהשלימות, ממצב הבורא, לפי זה כבר יש לך הכרה מי הוא, מה הוא במשהו, כנגד, כיתרון האור מתוך החושך, ואז אתה משתוקק אליו, ובצורה כזאת אתה אוסף את כל ההשתוקקויות האלו עד שמגיעים למצב שאתה באמת צועק, ונדבק אליו. מקבל כוחות ונדבק. עד שאתה בונה באמת רצון אמיתי.
אבל זה רק מתוך ההרגשה הזאת. לכן כל המלחמות האלה עם עמלק, עם הקליפות, כל מלחמות הכיבוש שעליהן כתוב בתנ"ך, בסך הכול מבררות לנו הבחנות שאדם צריך לעבור כדי להגיע לארץ ישראל, ארץ זה "רצון", וישראל זה "ישר א-ל", איפה שהרצון שלו בדיוק יהיה דומה, שווה לרצון של הבורא ישר א-ל. יקבל מסך בגובה האור שמתלבש בדרגת אין סוף.
שרטוט מס' 2
תלמיד: כשאנחנו אומרים דבקות, אנחנו מתכוונים למטרת הבריאה?
מטרת הבריאה "ולדבקה בו".
תלמיד: אומרים שמטרת הבריאה "להנות לנבראיו".
"להנות לנבראיו" זה המצב. "ולדבקה בו" זו הפעולה. על ידי "ולדבקה בו" אתה מקבל את מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו.
תלמיד: זה נשמע שדבקות זה בינה ומטרת הבריאה זה חכמה.
אולי אתה מתכוון למחשבת הבריאה. נפתח את הספר "קבלה למתחיל" עמוד 101, "הליכה על דרך האמת"
אם אנחנו מתקדמים נכון למטרה, אז אנחנו מתקדמים בקו אמצעי, שהוא לא ימין ולא שמאל, אלא כלול משניהם (ראו שרטוט מס' 2). משמאל אנחנו מקבלים רצונות, מתקנים אותם בכוונה על מנת להשפיע מצד ימין, ומשני אלו בקו אמצעי אנחנו עולים. וכאן הוא מתאר לנו איך אנחנו עושים את זה, תראו בפסקה השלישית.
"ואבאר לך סוד עמודא דאמצעיתא; שה"ס "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא"." זאת אומרת ש"אורייתא" זה האור, חוקים, חוקי ההתקדמות. "ישראל" זה האדם, הנשמה שרוצה לחזור לדרגה שהיא דבוקה בבורא, ו"קב"ה" שזו המטרה, "חד הוא", למה? כי במצב א', וגם במצב ג' זה אחד, ואנחנו צריכים לעלות למצב הזה בכוחות עצמנו. "כי תכלית הנשמה בבואה לגוף," זאת אומרת, למה אנחנו נמצאים בעולם הזה וכוללים גוף ונשמה? שהנשמה "תזכה בעודה מלובשת בגוף" בזמן שאנחנו חיים כאן בעולם הזה. אנחנו אף פעם לא מדברים על אחרי המוות, בקבלה מדברים על מה שאדם חייב להשיג בזמן שאדם חי כאן בעולם הזה.
אז מה חייבת הנשמה "בעודה מלובשת בגוף"? "לשוב לשרשה ולהדבק בו ית'," זאת אומרת, בזמן שאנחנו נמצאים בחיים האלה עלינו להגיע מהדרגה הרוחנית שנקראת העולם הזה, שזו דרגה רוחנית בה אנחנו הפוכים מהמצב הטוב, מהמטרה, לעלות בכל סולם המדרגות עד גמר התיקון. מי שלא עושה את זה בגלגול אחד, עושה את זה בכמה גלגולים. בעל הסולם מתאר שבעצם כל התהליך, בכל הדורות, אלה הן אותן נשמות שמתגלגלות וחוזרות לעולם הזה כדי בסופו של דבר להגיע למצב הג'. "כמ"ש: "לאהבה את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו" תראו כמה דברים צריך, אהבה, ללכת בכל דרכיו ו"ולשמור מצותיו ולדבקה בו". הנך רואה שגמר הענין הוא "ולדבקה בו". דהיינו, כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף."3
תלמיד: בעבודה בימין ושמאל, טוב ורע, אני יכול לראות את זה רק בדיעבד, ובעצם זה גם לא משנה לי. כי לפני שנכנסתי למצב, אני לא יכול לדעת מה הוא יהיה. בכל פעם אני צריך להחזיק את שלושת הדברים האלה, את אותה מחשבה, ולא משנה המצב בעבודה, רק בדיעבד אני יכול להסתכל מה הטוב ורע. נכון?
כן
תלמיד: איך אני עושה את זה בשלב ההכנה? איך אני מאחד את שלושת הדברים האלה? אני מוסר לו את הרצון שלי, לוקח את המחשבה אליו, מקבל עכשיו את הקשר ביני לבינו, ומה אני עושה עם זה?
אתה לא צריך שום דבר. אם אתה אומר מה אני צריך, אתה כבר מקלקל את התהליך. מאיפה אתה יודע מה אתה צריך?
תלמיד: אני שואל.
אז בגלל זה יש דבר פשוט מאוד, יש רק כוח אחד שיכול לעזור לנו וזה המאור המחזיר למוטב. וגם אם אתה חושב שיש לך שכל וידיעה מראש איך ללכת ממצב למצב, אז מובן שלאף אחד אין. פשוט, כמו שעכשיו אני מסביר לך, וזו פעם ראשונה שאתה שומע, כך אתה תשמע פעם ראשונה כל פעם על מצב שעוד לא נכנסת אליו. כי אם אין לך עדיין כלי חדש, אתה לא יודע איך הוא בנוי ואיך אתה צריך לתקן אותו ואיך אתה צריך למלא אותו באור.
וככה זה בכל מדרגה, להשיג מצד שמאל כלי, ומצד ימין לתקן אותו, ואחר כך בקו אמצעי למלא. וככה אתה חייב ללכת, שמאל ימין אמצע, שמאל ימין אמצע. אף פעם אתה לא יכול לדעת מראש מה לעשות כי אתה פשוט עוד לא נמצא בדרגה הזאת. זה נקרא הדרגות, מדרגות, שאת מה שאתה לא השגת, אז אין לך.
איך בכל זאת מתקדמים? אז יש לנו פתרון פשוט מאוד. האור, כמו שאנחנו לומדים דרך ד' בחינות דאור ישר ,שהוא ברא את הכלי, ונתן לכלי את כל התכונות, ואחר כך הופך את הכלי מטוב לרע, מרע לטוב, ועושה מה שהוא רוצה. ובעצם את אותו אור אני צריך שהוא ימשיך לעבוד עליי הלאה. אין בזה שום פתרון אחר.
לכן, תפתחו בעמוד 198 ואנחנו כל הזמן חוזרים לזה, אות קנ"ה.
"ולפי"ז יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש," לכל איש, "ללמוד חכמת הקבלה?
אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים," לא דורשים להבין, אלא רק לרצות, להשתוקק. זאת אומרת, שאם יש לך השתוקקות אז טוב, ואם אין השתוקקות, אין מה לעשות. "אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.
פירוש: כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות," זאת אומרת, שהגיע לגמר התיקון ולדבקה בו, "אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא." כל אחד מאיתנו כבר נמצא במצב הזה, אלא שאנחנו צריכים לגלות את המצב הזה בעצמנו, כמו שכתוב "ואכלתם ישן נושן". "אלא, מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו'," בגלגול שני, שלישי וכן הלאה. זה התהליך ולכן אנחנו מתגלגלים, חוזרים לכאן. "עד שיזכה להשלים מחשבתו ית', שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע."4
זאת אומרת, עד שתגיע למצב שבו אתה נמצא כבר שם באין סוף, אלא אתה לא מרגיש את זה, אתה נמצא עכשיו בחוסר הכרה. לאט לאט אתה מנקה כביכול את כלי הקליטה שלך עד שאתה מרגיש עוד ועוד שהגעת לגמר התיקון. מה תיקנת? תיקנת את הכלים שלך להרגשת המצב שנקרא גמר התיקון.
תלמיד: אנחנו אומרים שכל מצב בעצם זה מצב חדש.
אז מקובלים כותבים על כך שבזמן הלימוד, כשאתה לומד בצורה נכונה עם התנאים לזה, אתה מקבל מלמעלה כוח שמוליך אותך למטרה. פשוט מאוד. מוליך אותך לכל מיני מצבים, הוא מכניס אותך לכישלונות, לאכזבות, וכמו שקראנו במאמר, עושים את זה בכוונה כדי שאתה תרגיש שאתה זקוק לעזרת ה' וכן הלאה. אבל כבר על ידי האור אתה מתקדם. אז אין לך שום ברירה אלא רק על ידי הלימוד.
תלמיד: אנחנו לומדים שבמדרגות רוחניות אין כביכול קשר בין מדרגה אחת לשנייה, וכבכל שלב שאני עובר, אז מהחושך אני מקבל כלי וממלא אותו באור וזה המצב חדש. אבל יש דברים שבסופו של דבר אני תמיד חוזר לאותה נקודה, שכאילו איבדתי את האחיזה. איך אני יכול להחזיק את ההבחנות האלה לאורך זמן?
אתה רואה שהוא גם מדגיש כאן "ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים", ו"לומדים" הכוונה לאורך כל הדרך. כשאתה יוצא מדרגת הדומם, 'דומם' נקרא שאתה לא משתנה, אתה יכול להגיד שאתה עושה כול מה שכתוב בשולחן ערוך והכול, אבל אם אתה לא משתנה, אתה נקרא דומם כלפי רוחניות. ואם אתה יוצא מדרגת הדומם ורוצה לעלות, אתה אף פעם לא יודע מה זה למעלה, אתה לא יודע מה זה להיות גדול יותר בחמש שנים.
אם תשאל את הילד, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, אבל בתוכו הוא לא יודע אפילו שיש לפניו דוגמאות. אצלנו אין דוגמאות. לכן זה נקרא "תורת הנסתר", מה זה נסתר? נסתרת הדרגה הבאה שלך, וככה כל פעם. אתה רוצה ללכת לפי השכל, אבל אם היית יכול ללכת עם השכל לא היית זקוק לבורא, לא היית זקוק לחברה, לכלום. נותנים לך חברה, נותנים לך בורא, נותנים לך את כל התנאים האלה, אבל שכל והבנה לא נותנים, נותנים יותר אכזבות, בלבולים.
תראה כמה אנשים יושבים כאן. אני זוכר את עצמי כשהגעתי לרב'ה הייתי בן 33. למדתי באוניברסיטה, עשיתי דוקטורט, עבדתי במכון למחקר, וכאן בארץ הייתי בשרות בחיל האוויר, והייתי גם עצמאי, זאת אומרת עברתי הרבה דברים בחיים. ואתה פתאום יושב, מסבירים לך כל מיני דברים, וכל יום יש לך בלבול, השכל לא מבין, אתה לא מתמצא, אתה נפלת כאילו לאיזה עולם שבכלל לא שלך.
עם כל הניסיון שהיה לי בחיים, אני זוכר שקודם כל הסתכלתי עליו וחשבתי "מה הוא מבין בחיים שלו, הוא יושב שם בבית הכנסת שלו בפינה בבני ברק וזהו." מאוחר יותר ראיתי שהוא כן מבין בחיים שלו ואני הוא זה שלא מבין כלום. וככה תמיד אנחנו מרגישים כלפי המדרגה הבאה, לכן היא נקראת "המדרגה הבאה". כמו שכתוב אצלנו "אחוריים של אח"פ דעליון ". ככה זה כל הזמן, וזה בכוונה כדי לחייב אותך לפנות לאור, שהוא המחזיר למוטב.
קריין: "קבלה למתחיל", דף 106 למטה, "ענין שיתוף מדת הרחמים בדין"5.
"שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים."
איפה הבחירה שלנו באמת? יש לנו פעולה אחת מכל הפעולות שאנחנו עושים בחיים שלנו, שהיא נמצאת אצלנו בבחירה חופשית. אם אנחנו היינו חוקרים אמיתיים ומסתכלים על עצמנו בעין של מדען, היינו רואים שכל הגוף הביולוגי שלנו וכל הפיזיולוגיה שלנו, עם כל התחכומים שיש לנו במוח, סך הכול אנחנו משתמשים בשני אחוז ממנו.
אלה מערכות שבהן אנחנו בכלל לא יכולים לקבוע שום דבר. התפקוד הוא תפקוד. גם במוח, גם בהלך המחשבה, גם בכל מיני התמצאויות שלנו כאילו בחיים שלנו בבחירה לעשות כך או כך.
בסופו של דבר אנחנו פועלים לפי המחשב, איזה תנאים הוא מקבל, איך הוא מקשר אותם, לפי האופי שלנו, זאת אומרת לפי התנאים ההתחלתיים, ובסך הכול בזה אנחנו לגמרי כמו בהמות שפועלות לפי חוקי הטבע, ואין לנו בזה שום יכולת להכניס את הבחירה שלנו, להכניס איזשהו נתון שיהיה מהצד. ואם כן יהיה מהצד הזה, אז מאיפה היינו לוקחים אותו? מישהו יגיד לי או שאני אראה שזו סתם איזו תופעה בחיים מסביבי? אז אלה גם דברים שנקלטים בתוך הקופסה שלי וככה הם.
בקיצור, אין לאדם שום בחירה. בעל הסולם מסביר את זה במאמר ה"חרות". אין לאדם שום פעולה בחיים שלו חוץ מפעולה אחת, הוא "ובחרת בחיים". מה זה נקרא "ובחרת בחיים" זה מה שהוא מסביר. ליתר הדברים לא כדאי לנו לשים לב, זה מה שהוא רוצה להדגיש, כי כל יתר הדברים יתגלגלו גם כך בין שרוצים או לא רוצים. אלא אם נשים את כל תשומת הלב שלנו בנקודה הזאת, אז אנחנו נצליח, בזה אנחנו נבנה את עצמיותנו.
תקרא שוב.
קריין: "ענין שיתוף מדת הרחמים בדין"6.
"שעיקר עבודה היא הבחירה, היינו "ובחרת בחיים", שיהיה דביקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכין להיות דבוק בחיי החיים." בבורא, במקור החיים. "ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה." אז אין אדם, השגחה גלויה. זאת אומרת, כל המציאות, כל הבריות, הכול פשוט מתפקד לפי התכנון והתכנות הפנימי, ואז אנחנו כאילו לא קיימים. "ומשום זה העליון העלה המלכות, שהיא מדת הדין, לעינים."
מה זאת אומרת, "משום זה"? מפני שבהשגחה הגלויה אין בחירה, ורוצים שאדם יהיה עצמאי, שיקבע משהו בעצמו, בשביל מה? כי על ידי העצמיות שלו, על ידי זה הוא ירגיש מי הוא, מה הוא, על ידי זה הוא יקבע איזו פעולה מצידו עצמו, ועל ידי זה הוא יוכל להגיע בעצמו לדרגת ה', לדרגת הבורא. כי "לדבקה בו" זה נקרא להגיע לאותה רמה ולהידבק שווה בשווה. "שעל ידי זה נעשה הסתרה," ההסתרה היא כדי לתת לנו בחירה, "היינו שניכר אצל התחתון שיש חסרון בהעליון," על ידי מה נותנים לנו בחירה? נותנים לנו הרגשה, מחשבה שהעליון, זאת אומרת העולם הרוחני, לא רק שאינו, אם אינו אז אנחנו סתם כמו בהמות שחיות בעולם הזה ולא יודעות ממנו כלום.
אלא אלו שרוצים להתקדם, לאלו שרוצים לקדם אותם, לעשות מהם בני אדם, לתת להם בחירה, דווקא לאנשים האלו נותנים הסתרה. את התחלת ההסתרה הזאת אנחנו עכשיו מרגישים. איך? כל אחד רוצה להשיג משהו בחיים, ומה, הוא לא יודע, זה נקרא שכבר יש עליו קצת הסתרה. כבר אח"פ דעליון, זאת אומרת המדרגה העליונה, ואח"פ זה נקרא השכבה התחתונה שלה, הוא כבר מתחיל לעבוד עלינו בצורה כזאת, שמושך אותנו על ידי ההסתרה. "ויש חיסרון בהעליון שאין גדלות בהעליון."
זה מה שאנחנו מרגישים. אם מרגישים כך, אנחנו נכנסים לייאוש. הלימוד לא מושך, הדרך נראית לא ברורה. זאת אומרת כבר נכנסים קצת לתהליך.
"ואחר כך המדות דעליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון." כך אתה מרגיש, לא משהו. "נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במדות העליונות." ככה זה נראה לתחתון, שגם בעליון אין שום חיות, כי העליון בכוונה פירק את עצמו מהאור ומראה לתחתון שאין לו שום דבר. "היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות."
יש תופעות, ולכן אומרים שמסוכן ללמוד קבלה, שאדם שמקיים תורה ומצוות ועושה את כל הדברים שדורשים מיהודי לעשות בחיים, כשהוא נכנס למצבים כאלו, ל"ירידות" מה שנקרא, אז מתחיל אפילו לזלזל בזה, עד כדי כך כל הדברים נראים לו חסרי ערך וטעם.
"ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון." מהי הבחירה? להגיע למצב שאתה תבין שהצמצום, המצב המבולבל, הריקני הזה, הוא כדי לתת לך בחירה.
"ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר," צריך לומר, זאת אומרת להגיע להבנה כזאת, לא שאתה תגיד בפה, זה לא שווה, צריך להיות בזה איזו קביעת המצב בפנים, בתוך לב ומוח, "ש(כל) הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו" בכוונה לטובתך. ("לטובת התחתון.) "וזה נקרא "ישראל שגלו, שכינה עמהם"," "שכינה" זה נקרא הדרגה העליונה, כפי שעכשיו אתה מרגיש, והיא נמצאת בגלות. "שאיזה טעם שהוא טועם," כלפי העליון, מה שהעליון שווה, הוא שווה. כך הוא אומר. "(ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל הסתרה הזאת שהוא מרגיש היא מטעם שעליון צמצם את עצמו לטובת התחתון. כך הוא אומר.) היינו שאין הוא אשם בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות (ברוחניות.)" בעליון. אדם תמיד קובע לפי מה שהוא מרגיש, ממה שיש לו.
עכשיו הבחירה - "ואם האדם מתגבר", מה זאת אומרת מתגבר? מה שאתה יכול לעשות בכוחך - עשה, מה זה כל החוקים האלו, שאני אלך ללמוד בקבוצה? לעזור לחברים? להתפעל מהם וכולי, מה כל העניין הזה, איזה בלבול, אין דרך ברורה, "תעשה משהו". אז על ידי כל מיני מעשים צדדיים שאתה עושה בקבוצה, למה בקבוצה? אנחנו למדנו, ואם אדם מתגבר, זאת אומרת שאתה מקבל כוחות נוספים "ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו," זאת אומרת בטעם מהעליון "אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע," כי אתה אומר שהעליון הוא לא בסדר, שאין לו כלום, "שזה בחינת העלאת מ"ן", אז הוא הופך לבקשה. זאת אומרת, על ידי זה שאתה לוקח חיסרון מהאחרים סביבך, על ידי שאתה לומד איתם, על ידי זה שאתה מקבל הארה, אור מלמעלה, אז החיסרון שלך, שאתה לא מרוצה מהחיים, כמו שהיום אתה יושב, הופך למ"ן, הופך להיות לבקשה "שהתחתון מעלה."
אתה לא יודע איך אתה מעלה, אלא היחס שלך לעליון זה נקרא "העלאת מ"ן".
"ועל ידי זה העליון", אז מה עושה העליון? "מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון."
המדרגות הן בנויות מעשר ספירות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. כתר, חכמה, בינה נקראים גלגלתא ועיניים, זעיר אנפין ומלכות נקראים אח"פ. כך בנוי התחתון וגם העליון בנוי כך.
העליון מוריד את האח"פ שלו, את זעיר אנפין ומלכות לתוך התחתון ועושה אותם כאילו הם ריקניים, אין בהם שום דבר. מה קורה אז? אם באח"פ דעליון אין אור, ריק, מה מרגיש התחתון? את הריקנות הזאת (ראו שרטוט מס' 3).
גלגלתא עיניים נקראים כלים דהשפעה, ואח"פ נקראים כלים דקבלה. בשביל מה עושה העליון שהאח"פ שלו יהיה ריק? כדי שהתחתון יתקן את הכלים שלו של גלגלתא ועיניים, כי אח"פ דעליון נמצא בגלגלתא עיניים דתחתון. מה זה כלים דהשפעה? כלים דהשפעה הם שאני לא רוצה כלום. אם אני לא רוצה כלום, אז אני לא אראה שהתחתון ריק. בשבילי הריקנות של התחתון זו האינדיקציה עד איזו רמה, עד איפה ואיך אני צריך לתקן את גלגלתא עיניים שלי.
כי במצב ההתחלתי, א', הראשון, גלגלתא עיניים שלי הם מקולקלים, ואני צריך להביא אותם שהם יהיו חפץ חסד, שלא רוצים כלום, כלים דהשפעה. אם הם יהיו בדרגה שאני לא רוצה כלום בהם, תיקון חפץ חסד, תיקון המסך, אז בשבילי ריקנות בעליון לא תהיה מורגשת כמשהו שלילי. זאת אומרת, העליון בצורה כזאת שמראה לתחתון שהוא ריק, הוא נותן לנו קנה מידה עד כמה אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.
שרטוט מס' 3
אנחנו צריכים להרגיש במצב הזה, כמו שאתה עכשיו מרגיש, זאת אומרת, מה חסר לך עכשיו? עכשיו אתה מרגיש רע, ריקנות, אין כלום, זה מה שמשפיע לך אח"פ דעליון. אתה לא צריך למחוק את ההרגשה הזאת ולא למחוק את המצב שלך, אתה עכשיו צריך להוסיף יגיעה. למה כתוב "כל מה שבכוחך בידך לעשות תעשה"? כי עכשיו אתה צריך להוסיף לעצמך כלים, מסכים, כוחות, שאפילו במצב כמו שאתה מרגיש עכשיו, שאין כלום בעליון, פתאום תתחיל להרגיש שיש בו הכול, שזו שלמות, שלא חסר לי כלום. לא שלא חסר לי כלום, שאני עד כדי כך מת או לא אכפת לי. לא חסר לי כלום, זה שהעליון הוא טוב, שיש בו הכול, שמכל טוב לא חסר כלום.
השלב הבא הוא להצטייד בכוחות שיתקנו לך את המצב הזה עד דרגת חפץ חסד של העליון. ואם אתה תעשה את זה, אז מה קורה הלאה?
"ואם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה". אתה עובד על זה ומקבל כוחות.
"ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון," גלגלתא עיניים דתחתון יחד עם אח"פ דעליון, "בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון."
תלמיד: במצב כזה, האם אני לא יכול לקבל חומר דלק מעצמי?
מעצמך אתה אף פעם לא יכול לקבל חומר דלק, מי אתה? מאיפה אתה תיקח אותו? אתה נמצא בדרגה תחתונה, אתה רוצה לעלות לדרגה יותר עליונה, אתה צריך לקבל תוספת, גם רצונות וגם מסכים, תיקונים. מה הבדל בין קטן לגדול? חסר קצת בשר וחסר קצת שכל. לילד קטן לא נותנים כוחות, למה? חסר לו שכל, הוא יכול להזיק. במידה שמוסיפים לו כוח, במידה הזאת מוסיפים לו שכל. עוד כוח, עוד שכל. אם האחד יהיה יותר מהשני, זה לא בסדר. אותו דבר כאן.
אתה קיבלת עכשיו תוספת כוח שלילי מהעליון, רצונות לא מתוקנים, על ידי זה שהוא הסתיר את עצמו. עכשיו אתה צריך לקבל ממנו גם אור לתקן את הכלים הריקניים האלו, ואז אתה תהיה שווה לעליון. אבל אם לא תעשה כלום, נגיד תלך לישון עד שהמצב ישתפר, אז הוא לא ישתפר.
דווקא במצבים האלו שאתה נמצא במצב ש"יצא האוויר", אתה חייב לפנות לקבוצה, ללימוד, לכל הפעולות שיכולות לעזור לך, זה נקרא "מעשים טובים", מעשים שמביאים אותך לטוב. אין ברירה אחרת. בתוכך אתה אף פעם לא תמצא את הכוחות האלו.
תלמיד: עכשיו כשאני בעלייה, נותנים לי את הירידה בשביל שאני אתקדם, כי כשאני בעלייה אני לא ארצה להתקדם.
אתה חס ושלום לא צריך לבקש את הירידות, אתה צריך להשתוקק רק למטרה. ואיזה מצב יביא אותך לירידה או לעלייה, זה לא עניינך. זה לפי המבנה של הנשמה שלך, שאתה לא יודע, בהתאם לזה נותנים לך מצבים אחד אחרי השני.
תלמיד: יוצא שבין כך ובין כך אין בתוכי חומר דלק משלי, אני אקבל את זה מהסביבה. איפה פה העניין של לא לשמה?
כתוב, "לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר". יש רק בחירה אחת, כמו שדיברנו, זה לבחור כל פעם בסביבה טובה, זאת אומרת ב"ספרים וסופרים", זה נקרא לימוד וקבוצה, שכל פעם ישפיעו עליך מחשבות טובות, יכוונו אותך למטרה, יתנו לך חומר דלק. אין לך שום ברירה אחרת.
למה? הסברתי את זה כבר, מפני שאנחנו במצב א' ובמצב ג' קשורים כולנו יחד "כאיש אחד בלב אחד", בנשמה אחת, אחר כך הנשמה מתחלקת לשישים ריבוא חלקים, ל-600000 חלקים, אבל שם אנחנו כלולים יחד. אתה יכול לקבל תוספת רצון, תוספת כוח, רק מלמעלה. תמשוך את האור מלמעלה.
נותנים לך עצה איך, רק על ידי החברה. למה חברה? מה יש בחברה? שאני אהיה אדם אחד בעולם. זה מפני ששם אתה קשור יחד עם עוד כמה נשמות, הן נמצאות לידך, ואתה יכול מכאן, ברמת העולם הזה, לקבל את הכוחות, את הקשר, כשאתה נמצא איתם יחד. על ידי זה אתה מושך מהם את הרצונות והכוחות הנוספים. כי שם אתם יחד, אלו כוחות כלליים. זאת אומרת, יש לך הזדמנות, בזמן שאתה בחלק הפרטי שלך נמצא בנפילה, דרכם לקבל את הכוח הנוסף.
לכן כל הבחירה שלנו, הוא כותב, המתאמץ בכל ימי חייו רק בחיפוש הסביבה הטובה יותר. בזה הוא ממש מממש את הבחירה החופשית שלו. אין לך יותר מה לעשות בחיים. לכן כל פעם זה ממש לברוח ממושב לצים, ולחפש ממש איפה יושבים החכמים.
תלמיד: איך אני יכול לקבל עזרה מהקבוצה? מה מותר לי לגלות?
אתה שואל כבר על טכניקה, מה מותר לגלות, איך להתייחס אל הקבוצה, זו תורה שלמה. המקובלים תמיד למדו בקבוצות, ויש לנו תורה שלמה ממש איך אנחנו צריכים להתנהג בקבוצות. חברה קדישא דרבי שמעון, אצל האר"י, התלמידים מקבוצת רמח"ל, בעל שם טוב בחדר שלו, מקוצק, יש לנו הרבה דוגמאות מזה.
תפתח את תוכן העניינים ואתה תראה, "חברה כגורם להשגה הרוחנית", יש לך כאן ממש חלק שלם, חמישים, שישים דפים שמדברים רק על זה. אלו כל המאמרים שאומרים לך איך אתה צריך להתנהג עם החברה, איך אתה צריך לסייע לחברה, לבנות אותה בצורה נכונה. ואחר במצב החלש שאתה נמצא, כמו שהוא מתאר עכשיו את המצב שלו, איך אתה יכול לקבל מהם כוחות, ואיך החברה מחויבת לספק לך כוחות. אבל בלי זה אין מה לעשות.
למה אנחנו מארגנים קבוצות, האם כדי שסתם יחזיקו אחד את השני שיהיה שמח קצת? לא. שלא יברחו, שככה תרגיש שאתה בין החבר'ה? מה פתאום. זה דבר רוחני, זו מטרה אחרת לגמרי. זה פשוט עניין רוחני, רק לצורך קבלת הכוחות להתקדמות הרוחנית.
(סוף השיעור)