"עולם חדש"

כנס "קבלה לעם" העולמי הווירטואלי אוגוסט 2020

על כל פשעים תכסה אהבה

שיעור 3

שיעור 15.08.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אנחנו מתחילים את שיעור מספר 3 בכנס הזה. אין מה להגיד, זה הרבה יותר ממה שאני חשבתי. רואים עד כמה שאדם חושב שהולך להצליח להתחבר עם הקבוצה, עם החברים, עם כל מי שמצטרפים, הבורא עושה עוד כמה וכמה צעדים קדימה. ואנחנו מרגישים עד כמה שהוא לוקח אותנו, לאט לאט לוקח אותנו יותר ויותר "על כנפי נשרים" וכך אנחנו מתקדמים. אני לא ציפיתי לתהליך הזה, הוא יותר מהמשוער.

ועכשיו אנחנו מגיעים לשיעור מספר 3 "על כל פשעים תכסה אהבה". זה דבר גדול מאוד "על כל פשעים תכסה אהבה", וזה במיוחד על כל הפשעים כי הם כולם מגיעים מהבורא, הוא עושה לנו את הבעיות שאנחנו נתעלה מעליהם באמונה למעלה מהדעת. בזה שאנחנו נגיע למצב שכל דבר שקורה בא ממנו. זה באותו הסגנון של "בראתי יצר הרע". ולכן מאיפה כל הפשעים? הבורא מגלה עוד יותר ועוד יותר את הרצון לקבל האגואיסטי, ואני רואה כמה שאני מזלזל בחברים וגם אני רואה כמה שהחברים יכול להיות שנראה לי שהם מזלזלים בי.

משני הצדדים האלה, הבורא משחק עם כל אחד ואחד. פעם נראה לי שהחברים לא בסדר, פעם אני ממש נשרף מהבושה שאני לא בסדר. גם מצד החברים, וגם מצידי, מה אני צריך להגיד? זה הכול בא מלמעלה, ואלה לא חשבונות בינינו באמת עד כמה שנראים לנו אמיתיים החשבונות האלה, הם לא אמיתיים, אלא זה הבורא עשה כדי לתת לנו הזדמנות לכסות אותם באהבה.

לכן "על כל פשעים תכסה אהבה", על פשעים שבאים ממני כביכול כמו שנראה לי, הפשעים שבאים מהחבר כמו שנראה לי, זה לא חשוב, העיקר יש לנו הזדמנות דווקא לכסות אותם באהבה. וזה העיקר, ולכן אנחנו מרוויחים מכל הפשעים האלה. אדרבא, שיתגלו יותר, כמו שבעל הסולם אומר כי "אלה שלא מתגלים הם באפס תקווה", מי יודע אם הם יתגלו או לא. אבל אלו שמתגלים אז "שמח אני ברשעים שמתגלים", כי אני מייד משייך אותם לבורא ורוצה לכסות אותם דווקא באהבה, דווקא בחיבור.

זאת אומרת, כל הדברים הרעים שנראים לנו, עד הגרועים ביותר, עד הרגע האחרון שבחיים, מה שיכול להיות ממני כלפי החברה, ומה שיכול להיות מהחברה כלפיי, הכול זה רק הזדמנות לכסות באהבה. איך? לשייך אותם לבורא, זה דבר אחד. להתחבר עם החברים, זה דבר שני. ולכסות אותם בכל האפשרויות שיש לנו, שזה מגיע לנו אך ורק כדי שנתעלה מעל זה באמונה למעלה מהדעת, וכך נגיע ללשמה ולדביקות בבורא.

אז נמשיך בשיעור 3. יש לנו שיעור יפה מאוד, נלמד איך אנחנו מחזקים זה את זה. אחרי שלמדנו שאנחנו צריכים כל הזמן להזמין את הבורא שיהיה בינינו, שאנחנו נבנה מקום ריק, שאנחנו נזוז וכל אחד שיכנס וימלא את המקומות האלה בינינו, איפה שהוא ייצב את האגו שלנו החדש. אנחנו בהתחלה היינו מנגנון קטן, הבורא הגדיל את המנגנון הזה, ניפח אותו על ידי האגו הזה ששורה בינינו, ואז אנחנו צריכים עכשיו במקום האגו הזה להביא את השליטה שלו, לכסות את האגו שבינינו על ידי הופעתו, זה נקרא "אהבה", כי תכונתו היא אהבה שהוא יכסה בינינו.

ואז יוצא, שהיה אדם הראשון קטן, הבורא הגדיל בו את הרצון לקבל גדול, הוא נעשה גדול, האגו התחיל לגדול בין כל החלקים שלו, ועכשיו אנחנו על האגו הזה רוצים לעשות צמצום. זאת אומרת, לא להשתמש באגו שלנו, אז כבר יש בינינו מקום ריק ושם אנחנו רוצים שהבורא יכנס בינינו, זה נקרא על כל פשעים שהיו פעם קשרים האגואיסטיים בינינו תבוא האהבה, "על כל פשעים תכסה אהבה". וכך אנחנו בונים כלי המתוקן דאדם הראשון ומגלים בו פי תר"ך פעמים את עוצמת הגילוי שלו וגמר התיקון.

קריין: אנחנו נקרא את קטע מספר 1 מתוך "זוהר לעם", פרשת "אחרי מות".

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."

(זוהר לעם. פרשת אחרי מות, 65)

שאלה: אנחנו בעשירייה עובדים על החיבור, יש לנו פעילויות, מפגשים, ישיבות חברים, הפצה, הכנות לכנס, כל הזמן פעילות. בכל הפעילויות האלה מגיעים מלא תככים וכולי. מה משאיר את העשירייה ברמה הזו שמבינים שמתגלים הפשעים לשייך אותם לבורא? פרקטית, מה זה חשיבות המטרה בעשירייה שהיא תמיד נשארת למרות כל הדברים שאנחנו עושים בעולם הזה בשביל להתחבר?

אנחנו צריכים להבין שהאגו שמתגלה זה גילוי של המדרגות שמביאות אותנו לבורא. בשביל מה הבורא ברא את האגו? הוא ברא אותו ב-125 מדרגות, שאנחנו מ-0 עד למדרגה הסופית 125 כך נעלה אליו, שכל פעם נקבל את האגו ונפרוס עליו אהבה, עוד אגו מתגלה, עוד אהבה וכך כל פעם יותר ויותר, עד שמגיעים למצב של רק אהבה חלוטה.

זה כל העניין. הבורא ברא שנאה, מצב אגואיסטי, ואנחנו בחזרה מתקנים אותו. מה לא ברור? מדרגות של ירידה מלמטה למעלה, של בניית הירידה, השנאה, והמדרגות האלה הופכות להיות למדרגות העלייה מכאן ועד לגמר התיקון.

תלמיד: כן, זה ברור כשאנחנו נמצאים בשיעור ולומדים את כל התהליך הזה, שזה התהליך שהבורא מגדל אותנו.

אז אנחנו בינינו כל פעם רוצים לממש את זה בפועל, ולכן את כל הדברים שמתגלים במיוחד בין החברים, אני שמח שאני מגלה ואני מיד מבקש מהבורא שיכסה אותם באהבה. ואז אנחנו מגיעים למצב שפעם, פעמיים, שלוש, אני מבקש, ואחר כך אני מרגיש עד כמה שהבורא בכבודו ובעצמו, הוא מממש את זה ומופיע ומתגלה.

תלמיד: אז חשיבות המטרה זה משהו פנימי בעצם של כל בן אדם כלפי הבורא?

כן, כל אחד ואחד, ואנחנו יכולים לדבר על זה יחד.

תלמיד: מה הדבר שאנחנו רוצים לעשות ביחד כדי לעזור אחד לשני לשמור על חשיבות המטרה? חוץ מלהגיד "אין עוד מלבדו זה מגיע מהבורא" וברגעים של כעס זה מאוד מעצבן, ואיך להכניס את הכול לתהליך הזה של הגדילה שהבורא מגדל אותנו?

אני לא מבין. אני רואה בכל הבעיות שמתגלות בעשירייה, ויש סכסוכים ויש כל מיני שאלות ואי הבנות, אני רואה בזה דווקא הזדמנות כל פעם לפנות לבורא ולבקש ממנו תיקון, כי הוא מלכתחילה קלקל את זה, "אין עוד מלבדו".

תלמיד: ומה עושים עם הפחד שיש לפעמים שאנחנו מפחדים לעשות את הצעד הזה כי הדברים האלה מתגלים ואז זה מתפוצץ לנו בפנים?

אם אתם מכינים את עצמכם לכאלה דברים, אז אתם לא מפחדים אלא דווקא שמחים. כך עושים.

שאלה: זה כנס מדהים. אנחנו שרים את השיר "הנה מה טוב ומה נעים", אנחנו רוקדים ואנחנו מדברים על, לרקוד לעולם החדש, מה התפקיד של המוזיקה בהעלאת השכינה, למה זה כל כך חשוב?

מוזיקה זה שפה. רק שפה יותר מופשטת מהמילים, ולכן היא נוגעת בלב, ללא מוח, רק ברגש ולכן הרגש יותר מתפעל כי לא מוגבל על ידי השכל. וזה העניין של המוזיקה. זו שפה מיוחדת מאוד שבאמת קיימת בכל דרגות החומר, גם בדומם, בצומח ובחי, אנחנו רואים עד כמה שיש להם גם שפה ושירה וכן הלאה, ומכל שכן בבני אדם.

שאלה: "ה' מקשיב לדיבורם", האם זה סימן של חיבור שה' יכול להקשיב לדיבור של ה"אחים שיושבים גם יחד"?

כן. הבורא מקשיב למה שמדברים החברים, זה נקרא שהוא כבר קשור איתם, הוא נמצא בתוכם.

תלמיד: כלומר זה חיבור שבין החברים כבר?

כן, ודאי.

שאלה: אנחנו אומרים שאת הפשעים של החברים צריכים לכבד באהבה. מה קורה עם הפשעים של האנושות, הפשעים החיצוניים?

הפשעים של האנושות? אין לאנושות פשעים, זה לא נחשב לפשעים. לא. הפשעים זה דווקא אלו שלנו, שהבורא מעורר ואנחנו לא מסוגלים להתגבר עליהם, לשייך אותם הפשעים אליו ולבקש ממנו לכסות אותם באהבה. הם הם באמת הפשעים, כל היתר זה דברים שהבורא מעורר ואם לא מגיבים עליהם אז הוא פשוט מחליף אותם כל הזמן ואין בזה שום בעיה. זה משחק שלו שנקרא משחק עם לוויתן.

שאלה: מה צריכה להיות התפילה שלנו המשותפת על מנת לכסות את כל הפשעים באהבה?

שאנחנו מתפללים על ההצלחה של כל קבוצה וקבוצה שתדע לכסות את עצמה באהבה ואחר כך אנחנו עוד נרצה להתחבר בין העשיריות באהבה בינינו.

שאלה: איזה שינויים מתחוללים באדם במצב של ביטול עצמי?

במקום שבו יש לו ביטול עצמו, הוא מתחיל להרגיש במקומו את הכוח של החברה והתלבשות הבורא בכוח החברה. כך זה עובד.

שאלה: לפני כמה ימים לא דמיינתי שארגיש את גדלות הלבבות שאתה עוררת, ואני מרגיש ממש קטן ליד החברים שלי .

יופי. תתקדם ותהיה גדול.

תלמיד: איך אני יכול להלביש את האגו עם הכוח שאתה נותן ועם הכוונה כדי לעורר יותר לבבות?

רק על ידי הכנעה. הכנעה כלפי הקבוצה תרשה לך לכסות את האגו שלך במסך הכללי וכך אתה תגדל.

שאלה: כשיש הרגשה של קרבה או הרגשה של דחייה ואף שנאה, דווקא בין שני ההפכים האלה יש לנו הרגשה של חיים. אבל מה ניתן לעשות כשמגיעים למצב שנמצאים בזלזול מוחלט ואדישות כלפי החברים, הלימוד, ההפצה, הכול נעלם ושום דבר לא זז מבפנים.

אז צריכים לעשות איזה פעולות פיזיות כלפי הקבוצה ומזה אתה תתעורר שוב להרגשה ולחיבור. אין יותר גרוע מאדישות, זה המצב הכי גרוע כי הוא משתיק אותך לגמרי.

שאלה: איך להתכונן להפרעות העתידיות בקבוצה כדי ללכת בדרך אחישנה?

אנחנו לא צריכים להתכונן להפרעות העתידיות אלא רק להגדיל את האהבה כל הזמן וזהו. ולא לחשוב על הפרעות עתידיות, רק אהבה ואהבה.

שאלה: באיזה אמצעים אפשר למדוד את התועלת מהפשעים שמתגלים?

את הפשעים שמתגלים אנחנו לא יכולים למדוד, רק אחרי שאנחנו מכסים אותם באהבה, אם זה לא פעם פעמיים, אלא אנחנו נמצאים כבר בתהליך הזה, אז אנחנו יכולים להתחיל למדוד את זה כנגד זה. אבל זה לא לעכשיו, אנחנו לא יכולים למדוד, אין לנו עדיין קנה מידה.

תלמיד: אנחנו בקבוצה מרגישים כמו ילדים קטנים שלימדת אותם ללכת, ואנחנו הולכים אחריך בביטחון גדול, ואנחנו מודים לבורא על כל רגע איתך. אנחנו מאוד אוהבים אותך, ורוצים שכל הכלי שלנו יהיה בשמחה מהקשר.

אני אעשה הכול כדי להביא אתכם לבורא.

שאלה: נאמר במאמר שהבורא מקשיב לנו והוא נמצא בחיבור בין החברים. האם זה אומר שאם החיבור הוא יותר חזק אז הבורא מקשיב יותר? ואם זה כך, האם כשהחיבור יותר חלש אני באמת זקוק לבורא יותר?

לא, זה לא בדיוק כך. זה דווקא כמו שלילדים הקטנים מקשיבים יותר, דואגים להם יותר. כשהם גדלים אז הקשר כבר אחר, דואגים רק כשהם יפנו אליך יותר. זה לא בדיוק בצורה כזאת, מערכת היחסים היא כמו בעולם שלנו מאוד מגוונת. צריכים ללמוד אותה מהניסיון.

שאלה: האם ניתן לתקן את האגו אם אני לא מגלה אותו בקבוצה?

אתה לא צריך לגלות את האגו שלך בקבוצה, אתה צריך להשתדל לכסות את האגו שלך בקבוצה. כשנראה לך שהחברים לא בסדר זה האגו שלך כך מקבל וצריך לכסות אותו באהבה. וגם כשאתה מתייחס בביקורת שלך לקבוצה זה גם האגו שלך, וגם בזה צריך לכסות באהבה. יש לך שני מקרים בסך הכול, אתה לקבוצה והקבוצה אליך. אם אתה מגלה תקלות בשני הכיוונים האלה אתה חייב לכסות את זה באהבה וכך תתקדם.

שאלה : כתוב שתלמיד שלא ראה סימן טוב בחמש השנים הוא כבר לא יראה סימן טוב. מהו אותו סימן טוב, והאם נכון לצפות לסימן טוב?

מדובר על אדם שלומד תורה ולא את חוכמת הקבלה. אז אם הוא רואה שהוא לא מגיע לאיזו התקדמות כלפי הבורא בזה שהוא לומד תורה יבשה ולא חוכמת הקבלה, אז הוא חייב לעזוב אותה ולעבור לחוכמת הקבלה. זה לא שייך לנו. אבל טוב ששאלתם.

שאלה: איזה שינויים קורים בעשירייה כדי לעבור מיראה לאהבה שמכסה על כל הפשעים?

מדרגה לדרגה השינוי גדול מאוד. יראה זה רק הכנה ואהבה זה כבר ביצוע, ביטוי, זה כבר חיבור. היראה היא רק הכנה על הרצון לקבל שלי, אבל אהבה זה שאני כבר מבצע, זה כלי מצידי להתקשר עם הבורא, להתחבר עימו, "אני לדודי ודודי לי". זה ההבדל.

שאלה: כל צעד שאנחנו עושים כעשירייה אנחנו צריכים חומר דלק יותר מיוחד ויותר חזק. איך אנחנו יוצרים את חומר הדלק הזה בעשירייה.

רק על ידי דיבור ביניכם. אין שום דבר אחר, רק כשאתם תדברו ותעוררו זה את זה, "איש את רעהו יעזורו", יהיה לכם חומר דלק יותר גדול.

שאלה: אנחנו כמה אלפי חברים שמשתתפים עכשיו בשיעור הזה וכולנו כאחד, כרצון ענק עם חסרונות שונים, מוכנים להתקפה הזאת כדי להרגיש ש"את אחיי אני מחפש". מה עוד כדאי לנו לעשות? מה אתה יכול עוד לייעץ לנו כדי להתקרב בינינו במילימטר אחד יותר?

אנחנו רק צריכים לפתח חיבור בינינו, שום דבר חוץ מזה. לבקש את הבורא שייתן לנו חיבור, שייתן לנו אהבה, שיתקרב ויתקן אותנו. לא צריכים כלום חוץ מזה, ולא לעזוב אותו, לא ליפול לכל מיני רגשות שלנו שלא קשורים לבורא. כול מה שעובר עלינו, תמיד, תמיד, תמיד צריך להיות קשור אליו.

שאלה: בכל מדרגה שהאהבה מכסה את הפשעים, פתאום מגיעה עוד שנאה ועוד פשעים וזה קצת מפחיד. אז איך אפשר להכין את עצמנו לעוד פשעים שיתגלו?

אל תפחד. אם אתה מחזיק בחברים אתה מקבל מהבורא את כל ההבחנות, את כל ההכוונות, ואין לך פחד. רק קדימה, כמה שיותר קדימה. דווקא ההיפך, תן לבורא הזדמנויות לעזור לך. קשה לך? הוא יעזור. זה לא מובן? הוא יעזור. זה מסוכן? הוא יעזור. תעשה כאלה דברים בקבוצה בין החברים שאתה בזה מחייב את הבורא לעזור לך. בכוונה.

קריין: קטע מספר 2, מתוך מאמר "יתרון ארץ בכל הוא", "שמעתי" לד.

"ידוע, כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והפוכו, "כיתרון האור מתוך החושך". זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו, שדוקא על ידי דבר והפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי. ומשום זה אי אפשר להשיג את הדבר בתכלית הבהירות, אם אין לו את הדבר המקבילו. דוגמא: אי אפשר להעריך ולומר, שזהו דבר טוב, אם אין הדבר שכנגדו, המראה על רע. וכמו כן: מר - ומתוק, שנאה - ואהבה, רעבון - ושביעה, צמאון - ורויה, פירוד - ודביקות. ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות, מטרם שמשיג את שנאת הפירוד." 

(בעל הסולם. שמעתי. לד. "יתרון ארץ בכל הוא")

פירוד ודבקות, שנאה ואהבה, צריכים כל הזמן להיות קיימים. לא יכול להיות שיש לי אהבה ולמטה, תחת האהבה אין שנאה, אם השנאה נעלמת גם האהבה נעלמת, כך אנחנו בנויים.

ולכן אנחנו צריכים להיות אנשים שמבינים איך בנויה כל המציאות, שעל כל פשעים תכסה אהבה, ורק בצורה שהאהבה מכסה את הפשעים, את השנאה, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים. ולכן הבורא מעורר כל הזמן את הרע כדי שאנחנו נוכל לגלות ולהגדיל את הטוב, אחרת לא יהיה מקום לטוב אם לא יהיה לנו רע, ולקחת את זה בחשבון, ולשמוח.

כמה אני שמח, כמו שכותב בעל הסולם, ברשעים שמתגלים. כי כשהרשעים מתגלים סימן שאני יכול למשוך עליהם אהבה שתכסה אותם.

מה שאין כן, הרשעים שלא מתגלים הם בחוסר תקווה, כי על מה אני אמשוך את האהבה, אין לי חיסרון, אין לי מקרה שאני צריך אותה. ולכן אך ורק כשאנחנו מגלים את החסרונות, שנאה, חיכוך, כל מיני כאלה דברים, וזה לא חסר לנו במיוחד בקבוצה בין החברים, אנחנו צריכים לאסוף אותם ממש כל פרט ופרט, הם מאוד יקרים, כי על כל דבר כזה אפשר להביא עוד קצת חיבור, עוד קצת אהבה, עוד קצת מקום לבורא שאחר כך יתגלה.

שאלה:, האם האדישות גם נחשבת פשע, ואם כן אז איך מכסים אותה באהבה?

אדישות זה הכי קשה. שנאה או אהבה אלה דברים שנמצאים בעוצמת הרצון לקבל. אבל אדישות זה מוות, אדם אדיש הוא מת. אז אנחנו צריכים לעשות כל מיני תחבולות בקבוצה כדי לעורר אותו מהאדישות ואם לא יכולים לעורר, נחשב כמת ואנחנו רק צריכים להוציא אותו מהעשירייה.

אבל בעצם צריכים להשתדל כמה שאפשר, לא לסחוב את זה שהוא יהיה נטל, אלא כמה שאפשר להשתדל בכל זאת לעורר אותו, לתת לו כל מיני פעולות לעשות, לחייב אותו.

שאלה: איך זה שהאהבה רק מכסה על הפשעים ולא מוחקת אותם?

אם היא תמחק את הפשעים אז היא בעצמה תמחוק את עצמה. לא יכול להיות אחד בלי השני, לא יכול להיות פלוס בלי מינוס ומינוס בלי פלוס.

שאלה: התהליך של גילוי הרע ולכסות באהבה, מה המטרה שמשיגים בזה?

משיגים את האהבה, משיגים את הבורא. גילוי הבורא זה גילוי האהבה. לכן כשאנחנו נכנסים לכל מיני חיכוכים, וגם בעולם שלנו בינינו, בין כל העמים, אבל בעיקר בתוך הקבוצות, שם זה מלחמות ומריבות ענייניות, רוחניות, אז אנחנו על ידי זה מגיעים לגילוי הבורא. אי אפשר לגלות את הבורא בלי מלחמות ובלי מריבות, דווקא בין החברים.

ולכן תקראו בזוהר עד כמה התלמידים של רבי שמעון היו שונאים זה את זה ולא יכולים להתקרב זה לזה, כדי לבנות את הנטיות הנכונות ביניהם.

מתוך ליקוטי הלכות, "ברכות הראיה וברכות פרטיות".

"עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

(ליקוטי הלכות. ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד)

לכן אותם החיכוכים שמתגלים בינינו, שאנחנו רואים עד כמה היום כל העמים נמצאים מלאים בשנאה פנימית, טענות פנימיות בין כולם. ככל שאנחנו כך מגלים את עצמנו לפי זה אנחנו יכולים לראות את ההתקדמות שלנו הנכונה לתיקון. רק צריכים באמת להבין שהחיכוכים האלו, המריבות, הם אך ורק באים כדי לגלות על פניהם את הבורא.

סדנה

איך אנחנו את כל הבעיות שיש לנו בקבוצה, בעשירייה, את כולם בלי יוצא מן הכלל, מביאים למצב שאנחנו דורשים מהבורא לכסות באהבה. אבל דורשים בפועל, ושאנחנו ממש בפועל רוצים שתבוא אהבה ותכסה אותם?

*

קריין: קטע מס' 4, מתוך מאמר של הרב"ש, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'".

"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.

פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכול, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19, "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'", 1990)

זאת אומרת אנחנו צריכים סך הכול להחזיר לבורא את השרביט. שהוא עושה את כל הפעולות, גם כביכול הרעות וגם כטובות אלו ואלו ואלו, ואין עוד מלבדו באמת והכול הוא עושה. ואנחנו, אנחנו רק צריכים לגלות שאלה הפעולות שלו ולא שלנו ולא, חס ושלום, של מישהו אחר. לכן אנחנו מכתירים את הבורא כמלך של העולם, הוא עושה את הכול.

סדנה

על ידי איזה פעולות בקבוצה אנחנו יכולים להתקרב למצב שהבורא פועל הכול בינינו? בינינו. לא נלך על העולם, על כל הדברים האלה. הבורא בינינו, בין כל החברים, עושה את הכול. בשביל מה עושה, למה עושה, איך אנחנו יכולים לגלות אותו, איך אנחנו יכולים להחזיר אותו בינינו, שרק הוא ממלא את הכול ועושה את הכול? איך אנחנו בתוך העשירייה מתחילים מזה כאילו אין בורא ואנחנו נמצאים בקשר בינינו, ואיך אנחנו אחרי כל הפעולות מגיעים למצב שרק הוא קיים?

*

שאלה: איך אני יכול להפיץ ולהיות צינור למעבר הבורא, אם אני לא מאמין שהוא טוב ומטיב, אלא דווקא ההיפך?

כל עוד אתה חושב ככה, אסור לך לצאת ולדבר עם הקהל, ובכלל, בחור צעיר כמוך, יכול לחכות עד שהוא יוצא להפצה. זה לא סולידי שאנשים כל כך צעירים יוצאים להפצה. אנשים צריכים לראות לפניהם מישהו שמקרין איזה גודל, משקל וכן הלאה. אנחנו צריכים להתחשב בזה. זה לא שאתה קטן בעיניי, וצעיר ושווה פחות ממבוגרים, אלא ככה אנשים בחוץ חושבים, ולכן אנחנו צריכים להתחשב בזה.

מה גם שאתה לא מאמין, ואתה לא יודע, ועדיין אין לך את ההבחנות האלה, אז אסור לך לצאת. על מה תספר להם? תספר שקר? שב ותלמד, עד שהאור העליון ישפיע עליך דרך החברים ודרך הלימוד, ואז אתה תתחיל להיות אדם אחר.

שאלה: איך ניתן לזכות בתחושה של אחריות לוחצת?

בלי ההרגשה הזאת שאתה אחראי, וזה לוחץ עליך כמו שאתה אומר, אתה לא תוכל להתקדם, ממש לא תוכל להתקדם. על זה צריכים לעבוד. לעבוד עם הקהל, לקרוא עד כמה שזה חשוב שרק יחד אנחנו מגלים את המטרה, עד שזה יקרה.

שאלה: האם יש סדר באהבה, איחוד, שלום ושלווה?

יש סדר, אנחנו לומדים את זה במאמר "השלום".

שאלה: האם תחושת האחדות מתחילה מתוך הבנה שהעולם סובל מחוסר התיקון שלי?

כן.

שאלה: האור שנמצא בעשירייה והאור שאנחנו מושכים מהמקורות הקבליים, זה אותו אור, או שזה אור שונה?

האור הוא אותו אור בכל מקום ובכלל אין הרבה אורות, רק אור אחד, אלא שבהתאם לכלים הוא משתנה. כמו שאתה שם פילטרים, צהוב, אדום, ירוק דרך האור, אז נראה לך אור חדש, אחר.

שאלה: איך אני מתבטל כלפי העשירייה ובו בזמן אני גם נותן דוגמא אישית שאני הכי חזק?

זה לא מפריע אחד לשני. לגמרי לא מפריע אחד לשני, זה תמיד בפרצוף. אנחנו לומדים שבפרצוף רוחני יש חלק שמתבטל, חלק שעובד, וכל חלק וחלק בכל מיני צורות שונות. כמו שאנחנו בגוף שלנו, יש חלקים שעכשיו לא עובדים, יש חלקים שמתבטלים, יש חלקים שפעילים דווקא, כך אנחנו צריכים להתרגל גם בעבודה שלנו הפנימית, הרוחנית, אין מה לעשות.

שאלה: מה זה לאהוב את עצמי ברוחניות?

אני לא יודע. רק עבור אותו חלק שהבורא נמצא בך.

קריין: קטע מס' 6, מתוך מאמרו של הרב"ש, "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב'".

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(הרב"ש. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'" 1985)

סדנה

מה זה נקרא לוותר כדי להתאחד? ואיך אנחנו עושים את זה בעשירייה שלנו?

מה זה נקרא לבטל את עצמי כדי להתאחד עם החברים, ואיך זה קורה בעשירייה שלנו?

*

קריין: קטע מס' 7 מתוך מאמרו של הרב"ש, "מטרת החברה – ב'".

"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב'" 1984)

שאלה: המשימה שלנו היא להכין מקום לעבודת הבורא, וזה כל הזמן מבלבל אותנו, וחושבים שצריכים לעבוד בינינו, להתבטל.

זה הכול כדי שהבורא יתגלה ויעבוד.

תלמיד: אז אפשר לומר שהמטרה שלנו, גם כלפי העולם וגם כלפי העשירייה, היא להכין מקום לעבודת הבורא.

נכון.

שאלה: יוצא שכשאנחנו בסדנה מגיעים להרגשת האיחוד, יש איזו אופוריה. ואם חס וחלילה, אחרי זה מישהו יגיד משהו לא במקום, פתאום יש כזאת שנאה, בא לך להרוג את החבר. האם המצב של האופוריה צריך להתחלף?

עד כמה שאנחנו מגדילים את הטוב, כך אנחנו מגדילים את הרע, רק הרע מתגלה אחר כך. ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים, שאחרי עבודה בטוב, יש לנו ירידה גדולה ושנאה, וזה טבעי שככה יתגלה.

שאלה: הספר שלך "תמיד אתי", מאוד הרשים אותי, שבו תיארת את הקשר שלך עם הרב"ש. היום אתה המורה שלנו, איך אנחנו יכולים להגיע, לייסד אותו הקשר איתך, כמו שלך עם הרב"ש?

אני לא חושב שזה אפשרי, אני גם לא חושב שאתם צריכים להסתכל עלי. אתם צריכות כל הזמן להסתכל רק אחת על השנייה, איך אתן יכולות לקבוע מקום בקשר ביניכן, לגילוי הבורא. זאת צריכה להיות המגמה, כי אנחנו צריכים כבר להבין דבר אחד. אנחנו נמצאים בעידן החדש, אנחנו צריכים בינינו להתקשר, בינינו, לא סביב המורה, ולא כלפי המורה, ולהשתחוות אליו ולהתקשר אליו, לא, אלא בקבוצות, בעשיריות.

אנחנו צריכים להתקשר כולנו, ואז אנחנו נגלה את הבורא בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה שלנו. כל אחת. ואחר כך נתקשר בעשיריות, נגלה את הבורא בצורה עוד יותר גדולה. וכך יותר ויותר. אבל המורה הוא רק כדי לשמוע ממנו מה לעשות, כדי לבצע את זה בקבוצה. ולכן המורה צריך להיות מכובד, מוערך, כדי לשמוע את הדברים ולרצות לבצע אותם בקבוצה, ולא יותר. קשר ישיר למורה, אין בשום צורה שיתקיים, כמו שאני בקשר עם הרב"ש.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שלא צריך להשתמש באגו, אלא שיהיה מקום לבורא. איך זה נעשה פרקטית?

אני עושה תרגילים, שאיפה שאני רואה את האגו שלי ביחס לחברים, אני רוצה להוציא אותו, לעקור אותו ממש, כמו עם סכין, אני חותך ומוציא אותו החוצה, ואת המקום הזה אני שומר, אני רוצה שהוא יתמלא עם הבורא. שהבורא ימלא אותו, שיתגלה בי. אחרת הוא לא יתגלה. אם אני רוצה לגלות את הבורא, זה אך ורק במקומות, בתכונות, איפה שאני מפנה לו מקום. תחשבו על זה, ותשאלו על זה יותר ויותר. אנחנו נעבוד על זה עוד הרבה.

שאלה: איך להגביר את כוח הטוב אם בעולם יש רק כוח רע והטוב הוא רק נקודה?

אנחנו עושים את זה בין החברים. כשאני נמצא בקבוצת חברים שם אני יכול להגדיל את הכוח הטוב, להשתמש בו. אני מבקש מהבורא שייתן לי את כוח הטוב, אני מבקש ממנו שייתן בינינו את כוח הטוב, אנחנו יחד מתפללים שיהיה טוב בינינו, שהבורא יתגלה בינינו, זה נקרא יתגלה כוח הטוב, עד כדי כך שאנחנו מתחילים להרגיש אותו, אנחנו מתחילים לגלות את הנוכחות שלו, וכך אנחנו מתחברים ומגלים את הבורא בינינו. ואחר כך מהמצב הזה אנחנו עוד נלך לגלות את הבורא בכל העולם. אנחנו נדע איך לעקור שם את הכוחות הרעים, קנאה, שנאה, תאווה, כבוד, שליטה, כל מיני כוחות כאלה אגואיסטיים, ואיך כל פעם שאנחנו רוצים לעקור את הכוח האגואיסטי המסוים אנחנו רוצים במקומו שיופיע הבורא. אלה תרגילים שצריכים לעשות. תרגילים. ככה זה.

שאלה: איך להשתמש נכון בעשירייה כדי לכסות את השנאה באהבה?

זאת שאלה טובה. אני צריך לגלות בעשירייה את כל היחסים שלי עם החברים, לראות איפה יש לי נקודות ביקורת על החברים, לבקש מהבורא לעקור את נקודות הביקורת, שאני לא רוצה להרגיש אותם בצורה שלילית כלפיי החברים ואני רוצה שבמקום הנקודות האלה, הביקורות שלי כלפיי החברים, יופיע יחס היפה, הטוב, אפילו אהבה כלפיי החברים. זה מה שאני צריך לעשות.

שאלה: יש עבודה ברמה של אנחנו וברמה של אני, מה יותר נכון ואיך להגיע לאנחנו?

בהתחלה צריכה להיות עבודה אישית שלי, אני לא צריך אפילו להסביר את זה לחברים, ואחר כך כשאנחנו כולנו כבר משתדלים לעבוד כל אחד כלפיי החברים, אנחנו יכולים לדבר בינינו ולעבוד יחד על היחס הכללי, זה נקרא שאנחנו רוצים להתכסות בשמיכה אחת.

שאלה: אם אני צריכה להאמין שמאחורי החברים נמצא הבורא, כאשר מתגלה הרע הזה אני עושה את זה מול הבורא?

כן, וודאי. ככה נעבוד כולנו מולו.

שאלה: אז מה אני יכולה לעשות כדי לעשות את זה בפועל?

תתחילי, כמו שאנחנו מדברים. וכל מה שאני מדבר לגברים גם נשים צריכות לעשות.

שאלה: אני מהקבוצה הצעירה, זה הכנס הראשון שלי. אם האדם לא יכול לדמות את עצמו לבורא בהשפעה ואהבה האם מספיק אהבה אנושית שלנו, האם היא מספיקה אותה אהבה שאנחנו מסוגלים לה כדי לכסות על הכל באהבה או שצריך איזה מאמץ על?

אתם תתחילו ממה שיש לכם ואחר כך תגיעו לכל הדברים האחרים. רק תדעו שכמה שאתם מתעסקים באהבה גם השנאה תגדל במקביל ואז אתם תצטרכו לעלות למעלה מהשנאה לאהבה. ומאהבה שוב תגדל השנאה וככה שמאל ימין, שמאל ימין אתם תתחילו ככה לעלות ולעלות בסולם. ולא לפחד מזה, אלא ככה צריכים לממש את שני הכוחות האלה, גם כוח הרע וגם כוח הטוב.

שאלה: האהבה תכסה על כל השפעים, אבל איך להתנהג כעשירייה אם לאחת החברות יש קשיים עם בעיות נפשיות, התמכרות לאלכוהול או לסמים, איך להתנהג, איך לכסות את הפשע הזה?

אני לא חושב שאפשר לכסות את זה, אני חושב שחייבים להוציא את האדם הזה מהקבוצה ועד שהוא לא ירפא מהנטיות הללו. אלכוהוליסטים או מכורים לסמים אין להם מקום לעבודה רוחנית, אי אפשר, כבר ראינו בזה, כבר יש לנו ניסיון בזה, אנחנו לא מקבלים ולא מחזיקים אנשים כאלו. מה קורה להם? לא יודע, אבל בקבוצה אין להם מקום. אנחנו לא בית חולים ולא איזו חברה להבראה, אנחנו רק מקבלים אנשים בריאים נפשית ושמסוגלים לעשות כל מה שהמקובלים דורשים מאיתנו כדי להגיע למטרה.

אני שוב אומר, אני פונה בכלל לכל הקבוצות, אם ישנם בקבוצות אנשים שיש להם נטיות לכל מיני דברים לא נורמטיביים, זה אלכוהול, סמים, נטיות מין, משהו, לא חשוב, אבל מה שיוצא מן הכלל, אנחנו לא מחזיקים אנשים כאלה בינינו מפני שאנחנו צריכים לטפל ברצון לקבל שלנו ולא בנטיות ההם. אני מצטער אבל כך אני קיבלתי ממורי, היחס הזה.

שאלה: אם השכינה זה הלב של האישה, כמו שאמרת באחד השיעורים, אז איך אנחנו עכשיו בונים את מקום משכן הבורא?

כמו שאנחנו דיברנו עד כה, על ידי שנאה מגיעים לאהבה ומשני הכוחות האלה מרכיבים את הקו האמצעי שזה נקרא הלב. זה עוד לפנינו, אנחנו עוד נדבר על זה, נעבוד על זה.

שאלה: הרגשת החושך והפשע זו הזמנה למדרגה הבאה?

כן. יופי, שאלה לעניין, וגם מקבל תשובה.

שאלה: מה זה אומר שאסור למחוק אפילו את הדברים הכי גרועים, איך צריך להתייחס לרוצחים?

אנחנו לא מדברים על רוצחים, אנחנו מדברים על יחסים בתוך הקבוצה. אתם מבינים על מה אנחנו מדברים? רק על היחסים בין החברים שלומדים חכמת הקבלה ורוצים בקשר ביניהם לגלות את הבורא. זה הכל. אל תתחילו עם כל העולם, עם המלחמות, עם כל מיני דברים. אתם רוצים להתבלבל לכו לשם ושם תשתגעו. אנחנו רק מטפלים במצבים שעליהם מגלים את הבורא בלבד.

שאלה: רציתי לבאר על מה אנחנו מדברים?

שאלה טובה, על מה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על איך אנחנו יכולים להתחבר בינינו, נשים, גברים, יחד כולנו, כך שיתגלה בקשר בינינו כוח האהבה, שנקרא "בורא".

תלמיד: כן, אבל אתה אומר שאנחנו יכולים להתעלות מעל השנאה, אבל איך אני מזהה את זה שהתעליתי?

על ידי זה שאת מרגישה את האהבה על פני השנאה.

שאלה: מה לעשות עם השנאה שמתעוררת בי כלפי אנשים מחוץ לעשירייה?

אנחנו עוד לא לומדים איך לעשות את זה, איך לתקן את זה, אנחנו מדברים רק על היחסים בקבוצה. רק על היחסים בינינו בקבוצה. כשנגיע למצב שאנחנו מגלים גם שנאה בקבוצה, גם אהבה בקבוצה, שאנחנו כבר מלומדים איך לעשות כך שתמיד יהיו שנאה ואהבה, והאהבה תכסה את השנאה ושניהם יתקיימו כמו סנדוויץ', אז אנחנו נוכל להתקדם גם לכל מיני מקרים אחרים. בינתיים לומדים רק בעשירייה.

שאלה: מאז שהתחילה הקורונה אני מרגישה שהלב שלי אטום. אני מבינה שזה לגלות את הרשעים, וזה טוב. אבל לא מסוגלת לצאת מהמצב הזה. אפילו מרגישה אדישות. מה כדאי לי לעשות?

רק להיות בקבוצה ולדבר על זה, ולטפל בזה. קבוצה היא אותו המקום, מרפאה נגיד איפה שאת יכולה להתרפאות. ללא קבוצה, לא. אנחנו צריכים להיות דווקא בעולם הזה, ובעשירייה כמו שיש אצלנו, ושם להתחיל לגלות את היחסים בינינו, ולהתחיל בהם להתפתח בשנאה ואהבה וכל מיני מקרים, עד שעל כל פשעים אנחנו מכסים באהבה. שם ללמוד את הדברים האלה. אחרי בית הספר הזה שאנחנו נעשה בעשירייה, אנחנו נוכל גם לעשות כזה דבר בעולם.

שאלה: האם זה נכון להגיד שאנחנו לא צריכים לפחד מיצר הרע, אלא לפחד מחוסר חיבור מהבורא? ממה באמת אנחנו צריכים לפחד?

יפה מאוד אמרת. יפה מאוד. אנחנו צריכים לפחד מחוסר חיבור עם הבורא, ולא מיצר הרע. כי יצר הרע זה הבורא עושה, גם את הדברים שבעולם עושה בורא. אנחנו צריכים לפחד רק מריחוק ממנו, שלא נהיה רחוקים ממנו. זה הכול. יפה אמרת. יופי.

שאלה: העניין הוא שיותר קל להתנהל עם הפרעות ושנאה, אבל כשיש אדישות למשך ימים מצד החברים, איך אנחנו מבינים את זה, כהפרעה? או מה אנחנו עושים עם זה?

אין יותר גרוע מאדישות, כמו שאנחנו לומדים. שנאה זה טוב, כי עליה אפשר להביא אהבה. אהבה זה טוב, כי זה כבר שייך לתכונת הבורא. אדישות זה כאילו לא נמצא בבורא, זה ממש מוות שהוא הפוך מהכול. לכן אנחנו צריכים להילחם נגד אדישות, לעשות כל דבר ודבר מה שרק אפשר, כדי לנענע כל חבר וחבר שלא יהיה אדיש.

שאלה: איך לעבוד עם כזאת סתירה? מצד אחד, אנחנו צריכים לא להיות ג'נטלמנים ולהיות בכפפות לבנות. מצד שני, אתה אומר שכשמתגלה איזו שנאה בקבוצה, אנחנו צריכים להראות בפנים עם השנאה הזאת. איך למצוא כאן את האמצע?

את זה אפשר לעשות רק על ידי זה שאתם מנסים, מנסים, מנסים, ואז אתם מתחילים להרגיש את כל הקצוות, את כל המצבים, וזה יתברר. את שואלת דברים יפים, וזה כבר יביא אתכם למצבי הטוב.

אני בכלל רואה שמה שאנחנו מבררים לפי השאלות שלכם, לפי הנוכחות שלכם, אני רואה שבאמת יש לנו קבוצה עולמית גדולה, יפה, טובה. כדאי לנו לעשות כאלה מפגשים עוד ועוד, ואנחנו נתקדם מהר.

קריין: יש לנו הודעה מאוד מאוד משמחת על הכנס הזה.

כן.

שאלה: חברים וחברות יקרים, זה עכשיו השיא של הכנס הווירטואלי, זה הכנס הראשון מסוגו, והוא כנס אדיר גם מבחינה כמותית. בואו קצת נתכלל עם הנתונים. קודם כל כחמשת אלפים חיבורים, שזה למעלה מחמשת אלפים איש מחוברים יחד בממוצע בכל רגע נתון. יש לנו אתנו מאתיים תלמידים מקב יו הבוגרים שהצטרפו אלינו לגלקסי, בשביל הרבה מהם זו הפעם הראשונה, ונאחל להם הצלחה בדרך שלהם. אתנו גם בוגרי קמפוס ג' מחיפה, שמשתתפים לראשונה בחייהם בכנס. גם לכם המון המון הצלחה.

אנחנו משדרים את הכנס גם ברשתות החברתיות, בפייסבוק, בשפה הרוסית נצברו כעשרים אלף צפיות בשיעור הראשון, וכעשרים וחמישה אלף צפיות בשיעור השני. וגם ביו טיוב בשפה הרוסית, מעל אלפיים צפיות בממוצע בכל שיעור.

באירופה אנחנו שידרנו את השיעור הראשון של הכנס באחת עשרה שפות, ואת השיעור השני ובשתיים עשרה שפות, ועכשיו השיעור השלישי מתורגם לארבע עשרה שפות. שיעור הצפיות ברשתות החברתיות באירופה בכל השפות יחד, עומד על שישים אלף צפיות. וגם ביבשת אירופה הצטרפו כמאה שלושים תלמידים חדשים. נאחל גם להם המון בהצלחה.

ואם כל ההיקף הגלובלי הזה הוא עדיין לא ברור, אז בוא נגיד שלום לחברים ולחברות שלנו ברוסיה, במוסקבה, בקייב, פטר, דנייפר, אודסה, וולגה, קווקז, ייקטרינבורג, קרסנוירסקס, צ'יליבינסק, בלרוס, אלמטה, טביליסי, נובוסיבירסק, חרקוב, מולדובה, טרויצק, אירקוצק, בישקק, סוצ'י, אומסק, ניקולייב, ארמניה, ברנהול, קרסנודר.

והחברים והחברות שלנו מצפון אמריקה. חברים אתנו מניו יורק, טורונטו, קווינס, פלורידה, ונקובר, סולט לייק סיטי, ועוד חברים וחברות מאמריקה הלטינית, הקבוצות הווירטואליות. ברזיל, צ'ילה, סנט דייגו, בוגוטה, פרו, אקוודור.

חברים וחברות מאירופה. ספרד, בלטיה, בולגריה, צרפת, איטליה, צ'כוסלובקיה, הולנד, ליטא, פולין, בריטניה, רומניה, וינה, גרמניה, פינלנד, הונגריה, קרואטיה וטלין.

חברים וחברות מאסיה. תורכיה, אוסטרליה, יפן. יבשת אפריקה העצומה. וכמובן קבוצות בישראל. וברור שיש עוד הרבה מאוד קבוצות ששכחנו לציין, אבל העיקר זה האיכות ולא הכמות. לחיים "בני ברוך".

בטח שיש לנו מאפריקה עוד הרבה שאנחנו לא יכולים לספר על כולם, וגם מאוקיאניה. יש גם ממלא מלא מקומות, אבל אנחנו נהיה מאורגנים לקבל נתונים מראש בכאלה הפגישות הבאות, ולעשות את החיבורים יותר יפה וטוב, ועם תחנות בדרך בכל מיני מקומות שבעולם.

קריין: עכשיו אנחנו לקראת סיום השיעור.

אנחנו לקראת סיום השיעור. כרגיל, וודאי שאנחנו לא יכולים לסיים אותו, כי בקושי אנחנו מגיעים רק לחצי, אולי קצת יותר מחצי מנושא השיעור. עכשיו השיעור היה "על כל פשעים תכסה אהבה". זה דבר שהוא מכסה את הכול, ומביא לנו ממש פגישה עם הבורא. עד שאני מגלה שאני מתכסה באהבה עם כל החברים, ואז עם הבורא יחד. וזה נקרא, "שמגיעים כבר לסדר שהשלם שלנו ביחד עם הכוח העליון, בכדור אחד".

שאלה: עכשיו העלית אותנו לכזה ענן של אהבה, ואתה אומר שאנחנו לא סיימנו את השיעור. תהיה לנו עכשיו הפסקה של חצי שעה, איך אנחנו נחזיק את עצמנו בענן הזה? איך נמשיך את השיעור? איזה משימה או תרגיל אתה יכול לתת לנו?

הפסקה יש הפסקה ממני, אבל לא הפסקה מהנטייה לאהבה ולחיבור. לכן תמשיכו בחיבור, ובחיבור לאהבה כמה שרק אפשר יותר. בהצלחה לכם. והעיקר המוסיקה והשירים, ואולי כמה אנשים שיכולים לעלות על המסך הכללי כלפי כל החברים שלנו ולדבר. אבל העיקר זה שירים.

(סוף השיעור)