_heb_o_rb_bs-tes-05_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/lessons/cu/OzlDPgwJ?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ג'

רב"ש: לוקח לדוגמה, פרצוף הטעמים של המדרגה מאיר דרך הפנים. ד', אני רוצה לפרש, אחר כך נראה הפירוש שלו. אני מבאר ממה שהוא אומר במקום אחר יותר בקיצור. אחר כך למדנו היה ביטוש פנים ומקיף, שאור מקיף מבטל את המסך. והיות במסך כלול כלל... ארבע בחינות או חמש בחינות, ה' בחינות שבמסך. ויש כלל, כל זמן שיש מסך אז האור מתגלה על המדרגה. אבל מה שהיה מקודם, פניו למטה, הפנים הייתה מאיר למקום למטה, למטה בעביות, נעשה, ואחוריים נעשה, ומה קורה עם אחוריים? 

תלמיד: למעלה. 

רב"ש: למעלה, פחות עביות. אז בחזרתם הופכים פניהם למעלה. הם היו משפיעים בבחינה למעלה בחשיב... בחינת יותר זך. לא כמו מקודם יותר עב, נקרא פניהם למטה, רק כל פעם היו ביותר זך. ומה שהיו מקודם פנים, ד' לגבי ג', ג' לגבי ב'.

עוד הפעם.

תלמיד: שזה הפוך.
רב"ש: קודם נלמד הבנה. לא פניהם למטה, לא פניהם למעלה, מה יש כאן? לקחתי שמות. כאן הוא רוצה להסביר לנו, שבטעמים מאיר אור הכתר. ואחר כך שכתר נסתלק, התחיל להזדכך, בא האור בזמן הסתלקות. לכן נקרא נקודות, משום שכל פעם על בחינה תחתונה מתגלה מידת הדין שנקרא נקודת הצמצום, נקרא אור חוזר, שהאור מאיר עכשיו בזמן הש... חזרת האורות למאצילם. נקרא עכשיו דין, שמתגלה עכשיו הדין, שבשביל הדין הזה שמתגלה, שאסור לקבל על מנת לקבל, מדוע מתגלה עכשיו, הוא לא יכול לעשות מסך? מכל מקום מאיר האור, לכן כל בחינה ובחינה מתגלה עכשיו בדין.

מה שאין כן, טעמים מה היה? הזיווג שהייתה בראש, על דין, שהוא עשה מסך, עשה אור חוזר, היה מותר לו לקבל, קיבל אותו. מה שאין עכשיו, הוא פוחד והולך ממה שקיבל. שכל פעם מתגלה מה שהיה מקודם, דין. מה הפירוש דין? שאסור להשתמש עם זה. מדוע? אין לו מסך. נמצא עכשיו, שמתגלה כל פעם שבמדרגות, שהוא לא, אס... שהוא לא, כבר לא יכול להישמש עימהם. זה נקרא טעמים, זה נקרא נקודות.

עכשיו, ניתן לשון, או אני אגיד לשון כזה או לשון כזה. אני יכול לומר מופשט, מקודם היה פניו למטה, ואחר כך היה פניו למעלה. פנים נקרא חשוב. פניו למטה, מקודם היה חשוב לו מה שיותר עב. עכשיו פניו למעלה, מה חשוב לו? מה שיותר זך. מדוע? עליו מתגלה מידת הדין. או שאני יכול לפרש צורה אחרת: פניו למטה. פנים נקרא השפעה למטה, בעביות היותר גדולה. פניו למעלה, בעביות היותר קטנה. אחוריו למטה, מה שהיה מקודם משמש עם בחינת מטה בחשיבות נעשה עכשיו דין. 

מה כתוב למעלה, באות ד'?

ד) והנה בעלות הכתר אל המאציל, אין ספק כי לעולם ו אין אור המאציל נפסק אפילו רגע אחד מן המקבלים. 

ו) זה כלל גדול בהחכמה, אשר האור העליון הולך ושופע תמיד בלי הפסק או שינוי כל שהוא. בסוד הכתוב אני הויה לא שניתי. כמו שהארכנו בזה בחלק א'. ולפיכך גם בעת הסתלקות, דהיינו בזמן שהמסך הולך ומזדכך, אע"פ שהסתלקות זו היתה בבת אחת וברגע אחת, כמו שלמדנו לעיל, עכ"ז, כיון שההזדככות עולה בהכרח בסדר המדרגות שבד' בחינות עביות, לפי הכלל שאנחנו לומדים, אין דבר שלא יהיה בו חמש בחינות. 

תלמיד: ... ... 

רב"ש: כן. 

כי בהכרח שמזדכך מתחילה לבחי"ג ואח"כ לבחי"ב ואח"כ לבחי"א ואח"כ לבחינת הכתר, עד שעולה למאציל. לפיכך נבחן לנו שאור המאציל שאינו נפסק מתפשט אליו ומזדווג עמו, בשעת עליתו וביאתו מבחינה לבחינה.

הוא אומר כך: האור מאיר תמיד, ואינו נפסק אפילו רגע. אם כן מדוע אנו אומרים שאור מסתלק? אז הוא אומר, הכול תלוי לפי המסך שיש לתחתון. נמצא, אם התחתון, המסך שלו מתקטן, מתקטן, איך אומרים? באיזשהו מתקטן. נמצא שבכל פעם הוא רואה יותר קטן, הוא מרגיש יותר קטן, והוא רואה שהשפע יותר קטנה. מסיבת מה? לפי המסך. לכן יוצא, כל זמן שיש לו מסך, יש זיווג דהכאה. המסך הוא לא נותן לו להיכנס האור, ועל ידי זה יש אור חוזר, ועל ידי זה הוא משיג את השפע. זה שאומר כאן. 

לפי זה יוצא... אז עוד הפעם. 

לפיכך נבחן לנו שאור המאציל שאינו נפסק מתפשט אליו ומזדווג עמו, בשעת עליתו וביאתו מבחינה לבחינה, שבכל בחינה מוציא קומה חדשה של ע"ס לפי ערך העביות שבו: מה זה ערך העביות? שמשמש על המסך, עם המסך. דוגמה: שבביאתו המסך משתמש לבחינה ג' דעביות מוציא קומת חכמה, ובביאתו לבחי"ב מוציא קומת בינה, וכו' עד שנזדכך כולו, אין לו שום מסך, ההוא לא רואה שום דבר, זה נקרא הסתלקות. ונפסק אור העליון מחמת חוסר או"ח להלבישו, כי הגם שאומרים באור אין שום שינוי, אבל לא רואים אותו, כי אין גילוי לאור בלי כלי ולבוש. ולבוש הזה נקרא אור חוזר, ואור חוזר יוצא מהמסך. יוצא שנאבד לו המסך וממילא נאבד לו האור. 

לא תמיד ללבוש, כשמדברים משכל אז ... אומרים, השכל שלי לא מלביש אותו, אני לא מבין אותו. אני מלביש את השכל שלו. ללבוש וכלי על פי רוב, היינו הך, אבל יש שינויים, כמו שלדוגמה: הוא אומר, אין אור החכמה יכול לבוא ולהתגלות בכלי, אם אין לו לבוש של אור דחסדים. לכן יש כלל, הוא אומר, הרב מכנה אור החכמה בשם או"פ, בשם אור פנימי, אור הפנים, ואור דחסדים בשם אור החיצון.

תלמיד: זה בראש.

רב"ש: מדוע? שהיות שאור חכמה היה תמיד בפנימיות הלבוש. לכן הוא אומר, זיווג חיצון אור מחסדים, זיווג פנימי חכמה. אבל אולי זה יהיה מדויק, אבל לפעמים הוא מדייק בזה גם כן.

עכשיו הוא חוזר, באות ה', מסכם:

ה) ונמצא, כי אפילו בעת עלית האורות למעלה, היינו בזמן הסתלקות, הם ממשיכים למטה אור היורד ז מהמאציל אל התחתונים על ידם ובאמצעיתם, מה הפירוש? מה הוא אומר? 

כי אפילו בעת עלית האורות למעלה, שמסתלקים משורשם, בזמן הזה הם ממשיכים למטה אור היורד ז מהמאציל אל התחתונים על ידם ובאמצעיתם, מה פירוש הדבר? כנזכר, נראה הלאה. אמנם אור היורד ... הוא נמשך אז דרך אחורים שלהם, מה זה אחוריים? נראה אחר כך. ונודע כי הפנים הוא רחמים, והאחורים הם דינים, לכן יוצא, והאור היורד עתה, שאנו מכנים אותו בשם נקודות, נקרא אור חוזר, למה? אור היורד מהמאציל זה אור ישר. תשובה: לפי שיורד בזמן שהאורות העליונים חוזרים לעלות בשורשם ובמאצילם, הוא רוצה לרמז על אור הזה שמאיר בזמן הסתלקות האורות, לכן הוא אומר, נקרא אור חוזר. אבל זה השם, אבל למעשה זה אור ישר. ולכן האור הזה הוא דין. מדוע? שעכשיו מתגלה מידת הדין, שאסור להשתמש עם כל האלה הכלים, מסיבת אין מסך שיורה עליו דין. ואותו דבר צריכים לומר נקרא נקודות, שבכל פעם מתגלה נקודת הצמצום.

נראה מה שהוא אומר באות ז'. מה כתוב למעלה?

הם ממשיכים למטה אור היורד ז מהמאציל אל התחתונים על ידם ובאמצעיתם, מה פירוש על ידם ובאמצעיתם?

ז) כלומר שאור יורד מהמאציל אל הבחינות התחתונות שנעשו בכל ספירה וספירה בדרך עלית המסך והזדככותו, מה הוא אומר כאן? על ידם ובאמצעיתם.

למעלה כתוב, הם ממשיכים למטה אור היורד ז מהמאציל אל התחתונים ובאמצעיתם. אז הוא אומר, מאציל לתחתונים, כאן. מה זה מהמאציל אל התחתונים? על ידם ובאמצעיתם. אז אני אגיד לך בקיצור. למדנו מקודם, בהאור אין שום שינוי. כל השינויים הוא במסך. כפי כמה שיכולים לעשות מסך, שנקרא חלק יכול לקבל על מנת להשפיע וחלק לא, בשיעור הזה הוא מקבל. נמצא, אם הוא לא יכול לעשות מסך, רק מה, הוא כן רוצה לקבל, אין שם אור. נמצא, כל זמן שיש לו בחינות תחתונות, מה זה תחתון? עד כאן. יותר אני לא רוצה, אז האור מאיר.

נמצא, בזמן שאין לו בחינות תחתונות, שקבלה לא נקרא אצלו בחינת תחתון, אלא רוצה לשמש, אם זה קדושה, לא משמש עימו. אם כן מה הכוונה, אל התחתונים על ידם? כל זמן שיש לו בחינה אחרונה, שאומר, עד כאן, יותר אני לא רוצה, היינו שיורד לעשות מסך, מתגלה. אין לו, אין לו מסך, לא יכול להגיד עד כאן, הסתלק כל האור.

זה שאומר כאן: ז) כלומר שאור יורד מהמאציל אל הבחינות התחתונות שנעשו בכל ספירה וספירה. מה, איך נעשה תחתונות? שהוא אומר, אני לא רוצה לקבל, זה דבר פחות אצלי. כמו שאומרים, הכרת הרע. מזה נעשה בחינות תחתונות בדרך עלית המסך והזדככותו, שבכל מקום שהמסך שבמלכות עלה לשם, נעשה המקום ההוא לבחינה תחתונה, הוא אומר ש... שפירושו הוא, שהמפסקת על אור המאציל ומעכבתו מלהתפשט ממנה ולמטה, ונמצא אור המאציל מסתיים במקום ההוא, ועל כן אנו מכנים את המקום שהמסך בא שם בשם בחינה תחתונה. מי אומר זה בחינה תחתונה? התחתון בעצמו. הוא לא יכול להגיד שבחינה תחתונה, אז האור מסתלק לגמרי.

בבחינת, כל פעם יש בחינות תחתונות. דוגמה: מקודם הוא אמר, עד ד' אני מקבל, יותר לא. ד' תחתונה. אחר כך הוא אומר, עד ב' אני מקבל, כבר יש לו בחינה תחתונה, יותר לא. אחר כך הוא אומר, בחינה א' אני מקבל, יותר, יותר לא. אחר כך עביות דשורש, יותר לא. ואחר כך שהוא כבר לא יכול להגיד שום דבר, אז אור מסתלק לגמרי. נמצא, שכל פעם שיש לו בחינה תחתונה, הבחינה התחתונה ... אורות למטה למעלה למדנו, וזה נקרא נקודות.

וזה שמדייק הרב, ה...

תלמיד: "אל התחתונים". 

רב"ש: אור היורד מהמאציל אל התחתונים על ידם ובאמצעיתם. מה הוא רוצה? להשמיענו שהאור נמשך מהמאציל רק על ידם של בחינות התחתונות. מי עושה בחינות תחתונות?

תלמיד: המסך.
רב"ש: התחתון, צריך לעשות מסך, ולהגיד, עד כאן, יותר אני לא רוצה. נקרא זה תחתון, יותר לא הולך.
ובאמצעיתם של בחינות התחתונות, דהיינו באמצעות המסך המעלה או"ח, בדרך עליתו וביאתו בדרגות זיכוכו, למשל, שבביאתו לבחי"ג שהוא ז"א, הרי בחי"ג נעשה לבחינה תחתונה המכה באור העליון ומעכבו להתפשט ממנו ולמטה. ונמצא, כל שיעורו של האור שהיה ראוי להתקבל בו, נדחה בחזרה לאחוריו בסוד או"ח, שהוא אומר עד כאן, יותר אני לא רוצה. על ידי זה וממשיך ע"ס בקומת חכמה, אם יש לו עביות דבחינה ג', וכו' עד"ז. והנך מוצא שהמשכת האור בא תמיד, מבחי' תחתונה שנתחדשה, שהאור שלא קבלה נעשה לאור חוזר.

זה כתוב בפנים, תסתכלו למעלה. 

אמנם הוא, האור הזה, נכנה אותו אור הנקודות, נמשך אז דרך האחורים שלהם, בזמן ש... מה, בזמן שהמדרגות הגדולות מפסיקות להאיר. ונודע כי הפנים הם רחמים מהבחינה הראשונה שהיה מאיר בגדלותה שנקראת טעמים, נקרא פנים. מה שאם כן עכשיו, מה מאיר? דרך האחוריים, דהיינו הבחינה הקודמת אינה מאיר. זה נקרא מאיר דרך האחוריים של העליון, אבל לגבי התחתון זה לא אחוריים.

עוד הפעם. כשאני אומר נקודות, בחינה ג', אז אני אשאל שאלה: מדוע ג', שבפרצוף גלגלתא, אנו מכנים נקודות, אחוריים, אור חוזר, דין, וג' שבפרצוף ע"ב אנו אומרים, אור ישר ורחמים? תשובה: בגלגלתא שהיה מאיר בטעמים עם ד', זה הפנים, עכשיו זה נעשה אחוריים. הוא מקבל כבר דרך האחוריים של העליון. לגבי מדרגה קודמת. מה שאין כן אור הע"ב, מלכתחילה בא האור על בחינה ג', יש שם ד' בחינות בג' לבד, וגם שם אני מבחין מד' שבקומה שבע"ב, וגם שם יש נקודות. מעת שהתחיל להזדכך גם כן כבר מאיר דרך האחוריים של העליון. מה לגבינו נקרא מדרגה הזאת, אחוריים? 

הוא רוצה להסביר לנו, מה שרב אומר עלייה, האור היורד ז מהמאציל אל התחתונים על ידם ובאמצעיתם, אז, אז הוא אומר כלל בקיצור: ידוע לנו, לאחר הצמצום, אין אור בלי זיווג דהכאה. מדוע? האור הזה שדוחה אותו, על ידי זה בא לו אור חוזר, שאנחנו נכנה אותו בדרך הסברה, שהוא בחינה הכוונה שהוא רוצה להשפיע, עם זה יכול להלביש את האור. נמצא, כמה שדוחה האור חוזר, זה נקרא אור המלביש. על מי? על השפע. נמצא, כל פעם יש לו בחינה תחתונה אחרת. מה זה בחינה תחתונה? שאומר עד כאן, יותר לא. נקרא א"ק. מקודם היה מטה, ד', אחר כך נקרא מטה ג', הוא אומר יותר לא, ואחר כך מב' מטה. נמצא, הוא אומר דוגמה, שבא לב' והוא אמר, עד כאן. נמצא שאז דוחה את האור בחזרה, אז יש לו מלביש על אור חוזר, על ב', וזה כוונתו על כל הבחינות.

אות ו'.

ו) נמצא כי כאשר ח הכתר, פרצוף הטעמים, חזר ועלה אל המאציל, טרם כל הספירות, מה הדיוק טרם כל הספירות? הוא אמר לפי הסדר שאנחנו לומדים, מקודם נכנס נפש בכלי דכתר, עד לבסוף נכנס אור הכתר בכלי דכתר. נמצא, מלכות יצאה ראשונה אור המלכות, וכתר יצא באחרון. שנזדכך בחינה ד', עד כתר, מסתלק מקודם. כתר שנכנס באחרונה, יצא בראשונה. מלכות שיצאה בראשונה אור המלכות, היא יוצאה באחרונה. זה שאומר כאן.

נמצא כי כאשר ח הכתר חזר ועלה אל המאציל, טרם כל הספירות כנ"ל, הנה אותו האור היורד מהמאציל אל הספירה שלמטה מן הכתר, נמשך ועובר, דרך אחורים של הכתר. והנה הוא דין, כאן מדברים מאור הנקודות, כנזכר. ועל דרך זה הוא בזמן עליות שאר הספירות, אלא שיש חילוק אחד בזה, והוא, כי החכמה אינה ט מקבלת רק מאחורי הכתר לבד, אחוריים אחד, ובינה מקבלת בשני אחורים, ולכן הוא יותר דין, ועל דרך זה בכולם, עד שנמצא, כי י המלכות מקבלת מט' בחינות של אחורים, ולכן הוא, מי? מלכות, יותר דין מכל שאר ספירות שעליה.

כך הוא אומר. נראה מה שמפרש, אות ח'. מה כתוב למעלה? כאשר כתר חזר ועלה, דהיינו מדוע הוא עלה? מדוע הוא מסתלק? האור לא, הרי האור בא להאיר.

דהיינו, בסבת הזדככות המסך מבחי"ד לבחי"ג, שהאו"ח העולה מבחי"ג, אינו מגיע להלביש את אור הכתר, וע"כ חזר אור הכתר ועלה לשורשו, מדוע? מה זה מדוע? יש לנו כלל, באור לא שייך מקום הסתלקות. אלא מה, לא רואים אותו. מדוע לא רואים אותו? אין לו מסך. שאין גילוי אור בלי לבוש שנקרא אור חוזר, ואור חוזר בא דווקא על ידי המסך. כיוון שנאבד לו המסך, נאבד לו האור חוזר, אין לו עם מה להלביש, לכן הוא לא רואה. והסתלקות הזה דאור הכתר, מכונה בשם "אחורים של הכתר". כי פנים, פירושו, השפעה והתפשטות, ואחורים, פירושו הסתלקות מהשפעה. 

נמצא שהוא מקבל ממה? מאחוריים של כתר. פירוש הדבר, כתר כבר לא מאיר אצלו, כבר אחוריים. רק מה מאיר? חכמה. בינה, כבר יש לה אחוריים, כתר לא מאיר אצלו וגם בינה לא מאיר אצלו, גם חכמה לא מאיר אצלו. זה שאומר כאן.

מה כתוב למעלה, ט': והוא, כי החכמה אינה ט מקבלת רק מאחורי הכתר לבד, יש לו רק אחוריים אחד. ט', למטה.

ט) אחורים, פירושו, הסתלקות. כנ"ל. והנה בהתפ"א יצאו כל הספירות בקומת כתר, ונמצא שכל הספירות קבלו מבחינת הפנים של הכתר, כתר הרי הוא המשפיע שלהם, להיותן שוים עמו בקומה. משא"כ בשעת הזדככות, כי בשעה שנזדכך לבחינה ג' ויצא קומת חכמה, ואור כתר נשאר נעלם בפה, הנה נמצא עתה, שחכמה מקבלת מאחורים של כתר, כלומר, שסובלת ומרגשת את החסרון הגדול מהעלמת אור הכתר, וזה אומרו "שהחכמה מקבלת מאחורי הכתר" דהיינו בחינת דין מחסרון של הארתו שמרגשת כאמור, ועד"ז שאר הספירות.

בכדי להבין את זה, יכול להגיד קצת ההקדמה. כאן בחלק ה', דף ש"ט, אות כ"ג, כתוב ככה:

וכבר ידעת כי שם הוי"ה אינו מתחיל אלא מחכמה למטה. מה הוא רוצה להשמיענו? הלא ידוע יש כתר, חכמה, בינה. איפה הכתר? והטעם לפי שד' בחינות אלו לא שייכים אלא מחכמה ולמטה, אבל בכתר לא. והטעם הוא? הוא אומר, כלים נקרא חסרונות. לכן, בזמן שהיה מאיר אור הכתר בטעמים, היה שמה איזה חיסרון? לא. אבל לאחר שכתר נזדכך, ומתחיל חכמה, י' נקרא אפילו בזמן שמאיר, כבר מרגיש חיסרון של כתר. לכן נקרא י' חכמה, חיסרון. ה' נקרא הסתלקות.

מה אני רוצה לבאר כאן? שכלים מה שהוא אומר כאן, נקרא דווקא שמרגיש חיסרון. לכן הוא אומר, יש י' ה' ו' ה'. זה אם תתבלבלו אחר כך, זה דיון בפני עצמו, רק אני רציתי להראות לכם דוגמה שכלי נקרא דווקא חיסרון. נמצא שחכמה יש לו חיסרון אחד, כתר. ולבינה שתי חסרונות, עד שמלכות סובלת מכל החסרונות, זה שהוא אומר.

מה כתוב למעלה? י':

כי י המלכות מקבלת מט' בחינות של אחורים, ולכן הוא יותר דין מכל שאר ספירות שעליה. י'. 

הוא שואל, מדוע אנו מכנים פרצוף הטעמים בשם כתר, אין שם עשר ספירות? 

תלמיד: יש.

רב"ש: יש שם כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, הוא אומר, מדוע אתה מכנה אותו כתר? היות שהזיווג הייתה על קומת כתר, ואור ישר ואור חוזר, אחד צריך לשני, לכן יש לכל המדרגה הזו קומת כתר. מה שאין כן כשנזדכך בחינה ד', שהזיווג נעשה על בחינה ג', חסר כבר אותה קומה שהייתה מאירה מקודם. למדנו, כי המלכות מקבלת מט' בחינות של אחוריים.

י) כי זה הכלל שכל הכחות שבעליון נמצאים תמיד בהתחתון ממנו, שמקבל בהכרח כל האחורים שבעליון שלו. דוגמה, שבשעה שנזדכך לבחי"ג ויצא קומת חכמה, וקבלה בחינת הדין, מה זה דין? אסור להשתמש. בחינת הדין שמתגלה בה מחסרון הארתו של אור הכתר, הנה אז גם הספירות שלמטה מן חכמה מקבלים ג"כ אותו האחורים, שהרי גם הם קבלו מן הפנים של הכתר בהתפ"א, כמו חכמה, כי כולם היה, היו שם בקומה שוה עד הכתר, ועתה בקומה דבחינה ג' נמצאים חסרים מאור הכתר, ואין להם, אלא מאור הפנים של חכמה.

ועד"ז, כשנזדכך מבחי"ג לבחי"ב, ויצא קומת בינה, שעתה נמצאת בינה סובלת גם מהסתלקות אור החכמה, ונמצאת מקבלת לתוכה ב' בחינת אחורים, שהן: אחורי כתר שכבר קבלה בשעת היותה בקומה דבחינה ג', ואחורי חכמה שמקבלת עתה, הרי גם הספירות שלמטה מבינה סובלים ג"כ מאותו האחורים דחכמה, בנוסף על אחורים דכתר שקבלו בעת הופעת קומה דבחי"ג. וכו' עד"ז, עד בשעה שנזדכך המסך, מל..., נגיד מלכות לבחינת הכתר, שלא יצא שם רק קומת מלכות לבד, וחסרו שמה כל הט"ר ונמצאת המלכות שמקבלת מט' אחורים, כי בשעת היותה בקומה דבחי"ג קבלה אחורים דכתר, ובשעת היותה בבחי"ב קבלה אחורים דחכמה, ובשעת היותה בבחי"א קבלה אחורים דבינה, ועתה, שאין לה אלא אור עצמה לבדה, מקבלת גם מאחורים דז"א, שהן, שש הספירות: חג"ת נה"י, הרי שמלכות קבלה ט' בחינות אחורים.

כאן צריכים לדעת, להגיד, בכללות. אנו אומרים, שהמסך כלול מכל הרשימות, למדנו כך, כן? איך? בזמן שהיה זיווג על בחינה ג', מה מרגיש המסך? שכבר אין לו בחינה ד'. אחר כך המסך עלה לבחינה ב', כבר מרגיש שחסר לו.
לכן יוצא, אם אני אדבר במלכות עם המסך, יותר קל לי להבין. אז המסך נכלל עכשיו, שיש לו רק עביות דכתר, עביות דשורש, אור המלכות, שהמסך נכלל מכל הרשימות שהיה שם. וכל האחוריים מה שחסר שם. אחר כך שהוא עולה למעלה, מי? המסך בראש, אומרים, בחינה אחרונה נאבדת, אז על כל הרשימות שהיא נכללת, מקבלת עכשיו, על הבחינה העליונה שלה, שנקראת בחינה ג'.

עוד יש שינוי, הוא אומר, לפי איכות הספירה, כי תפארת מקבלת מאחורים דגבורה, שהם אחורים קשים, הוא לא מפרש את זה. 

עד כאן גמרנו, למדנו בכמות, אחת, שתיים, שלוש, שמלכות יש לה ט' אחוריים. עכשיו אומר דבר חדש:

עוד יש בחינה אחרת, כי הנה התפארת מקבלת האור שלה מן ספירת הגבורה מן האחורים שלה, והם אחורים קשים וגבורות חזקים מאד, כנודע, ושאר הספירות שלמעלה אינם כל כך דינים תקפים, והוא לא מפרש את זה. 

(לא שומעים  מדקה 37:55 עד סוף הנגן)