"חיבור לחיים טובים"

כנס "קבלה לעם" העולמי פברואר 2019

עבדו את ה' בשמחה

שיעור 7

שיעור 20.02.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: שיעור מס' 7, "עבדו את ה' בשמחה". ציטוט מס' 1 מתוך זוהר לעם.

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה... כתוב, עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. אין עבודת הקב"ה, אלא מתוך שמחה."

(זוהר לעם, ויחי, 116-117)

אנחנו צריכים לזכור את זה. לא יכול להיות שאדם הוא עצוב ומוכן לגלות את הבורא, שהוא עצוב ומוכן להתחבר עם החברים. לא יכול להיות. אלא רק מתוך שמחה יכול להיות חיבור, יכולה להיות דבקות. כל דבר שהוא מביא לתיקון, לאיחוד של הכלים ומילוי האורות, הוא גם בעצמו מייצר שמחה וגם צריכים להגיע אליו בשמחה.

כי שמחה זו תוצאה ממעשים טובים, מהתחברות, מזה שהאור מגיע והוא נמצא וממלא את המקומות, ולא ההיפך. כמו שאצלנו בחיים שלנו. אם אנחנו אוהבים משהו, אנחנו לא בוכים, במפגש, בעבודה הזאת, במשהו, כלום. אלא אך ורק אם אנחנו שונאים, סובלים אז יש מקום לעצב, לבכי.

לכן אם אנחנו רוצים לראות האם הפעולות שלנו הן נכונות, הבדיקה היא פשוטה, קודם כל שמחה. לא הכול, יכולים לעשות דברים רעים מאוד בשמחה, אבל זה אחד מהנתונים הברורים מאוד לאדם. אם הוא שמח, סימן שכבר את אחד מהתנאים שהוא נמצא בדרך הנכונה הוא כן מקיים.

קריין: בעל הסולם, "שמעתי", נ"ח.

"השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים: אם המעשים הם של קדושה, אז מתגלה על ידי זה שמחה."

(בעל הסולם, שמעתי, נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

גם ההיפך. לא שאנחנו ניגשים בשמחה למשהו, אלא מה שעשינו ואם המעשה הוא טוב, יש בזה התפרצות שמחה. אפילו שלא התכוונתי לשמחה, אבל עשיתי משהו שגרם לתיקון בבריאה, חייבת להיות כתוצאה מזה שמחה. אם אנחנו נגיד נשפשף משהו זה בזה אז יש חום, מגיעה תוצאה, חום. כך זו התוצאה מפעולה נכונה שמתקנת משהו בבריאה, היא מלווה בשמחה. יוצא פועל מזה זה שמחה.

לכן אנחנו צריכים לגשת למעשה התיקון בהכנה בשמחה, ולבדוק מעשה האם הוא היה באמת מעשה תיקון, אם הוא מייצר את השמחה. כך אנחנו בודקים את זה, גם בכניסה לפעולה, גם ביציאה מהפעולה. זה יכול להיות אותו דבר בקבוצה, בעשירייה, תמיד אנחנו צריכים לבדוק האם זה משמח אותנו. כתוב "התורה משמחת". אם אנחנו עושים פעולות תיקון, זה חייב להיות בשמחה. השמחה מתפרצת מתוך הפעולות שלנו.

אני מקווה שאתם תזכרו את זה ותבדקו את זה, ובאמת תשתדלו כך להיות כמה שיותר בשמחה. זה לא שאתם צריכים לצחוק, אלא זו הרגשה פנימית כזאת, שאני נמצא בעולם הטוב. הבורא הוא טוב ומיטיב, הוא משמח את כולם, הוא רוצה שכולם ישמחו. כל הקלקול הוא מהעצלות שלנו, מזה שאנחנו לא רוצים לעשות מה שמוטל עלינו, אבל באמת העולם חייב להיות מלא שמחה. חום, שמחה ואהבה.

קריין: אומר הרב"ש:

"האדם צריך לשמוח בזה שיש לו חסרון על רוחניות, מה שאם כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות. וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות."

(רב"ש - ב'. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" 1991)

יש לנו כאן כמה דברים שמתקשרים יחד. חשיבות, רצון להודות, דבקות ושמחה. כל אלו יחד אנחנו צריכים לדאוג שהם יהיו. אין שום בעיה, אם אנחנו באים לאיזו חתונה, לאיזו שמחה, לאיזה נשף אז יש שם גם שמחה, גם חיבור, גם התפרצות, זאת אומרת הסימנים הקטנים האלו. אבל כמו שדיברנו שאנחנו צריכים ללכת בגשר צר מאד, בשביל שמביא למטרה, הסימנים הקטנים האלו טוב שהם יהיו איתנו כל הזמן. כי אז אנחנו לא נטעה באף מקום, ולא נעשה איזה צעד שהוא מיותר, שאחר כך נצטרך לחזור ולתקן את עצמנו, ואולי להתעכב באיזשהו מצב עד שיוצאים ממנו. רצוי כל הזמן, כל הזמן להיות במצב של שמחה.

לכן קבוצה חייבת לדאוג שתהיה בה כל הזמן, תמיד, התפרצות השמחה. שחברים יהיו בשמחה. שכל חבר וחבר ידאג לחברים שלו שהם יהיו שמחים. רצינות צריכה להיות בזה שאנחנו רציניים כדי שיהיה בינינו מצב של שמחה. שמחה זה לא קלות ראש, זה לא צחוק. שמחה דווקא אומרת לנו שאנחנו מאמינים בדרך, שאנחנו נמצאים בדרך, שאנחנו אוחזים טוב ונכון זה בזה ומכוונים לבורא יחד, ואנחנו נמצאים ממש במצב שאנחנו בטוחים שמתקדמים לתיקון. ואז כתוצאה מזה, שמחה.

קריין: אומר בעל הסולם ב"שמעתי", מ"ב.

"מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריך להיות בשמחה מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית. לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה."

(בעל הסולם. שמעתי. מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

סדנה

איך אני יכול להיות בשמחה כשאין לי כלום? יש אנשים כאלו שלא אכפת להם יש להם או אין להם, הם ככה בשמחה. יש אנשים שיש להם, מישהו מרוויח, מישהו גנב, מישהו היה באיזו שמחה, שתה משהו, הם נמצאים בשמחה. אבל לי אין כלום, אני מרגיש שאין לי כלום, אז איך אני יכול להיות בשמחה? אם אני אהיה בשמחה במצב שלי, אני צריך להיות או משוגע או שיכור. אבל איך כתוצאה ממה שיש לי, יכול להיות שאני אהיה בשמחה? נגיד אחד מהחברים שבקבוצה כך אומר, "אני לא יודע מאיפה יש לי לשמוח, אני לא יכול להיות שמח".

*

אנחנו צריכים להגיע למצב שאני נמצא בקשר עם הקבוצה, ובזכות זה אני לא מתנתק מהבורא, בצורה מינימלית. זאת אומרת אם הבורא נמצא במציאות, אני לא צריך יותר כלום, רק את נקודת המגע עימו, שהוא נמצא, וכבר טוב לי, אני כבר שמח. שיש לא סתם את העולם הזה הריק מכול, אלא יש בורא שהוא מסדר את הכול וזה בידיים שלו. מנקודת האחיזה הזאת אני יכול להיות כל הזמן בשמחה. כל אחד יכול להגיע לזה, לאחוז בנקודה הזאת, שאם יש בורא בעולם, כבר יש לי סיבה לשמחה.

*

קריין: קטע חמישי. אומר הרב"ש:

"עובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'." 1418

(רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")

במילים אחרות, אם אנחנו לא מרגישים שמחה, זה הבורא נותן לנו הרגשה כזאת. שום דבר לא מגיע מהאדם עצמו, רק מהבורא. הבורא נותן לנו הרגשה כזאת כדי שאנחנו נרצה לגלות אותו, את הגדלות שלו. ואז במקום עצבות, או כל מיני רגשות של פחד, חרדה, אי נעימות, כל מיני דברים רעים, לא נעימים, יהיה לנו ההיפך. הכול תלוי במידת גדלות הבורא.

איך אנחנו מחליטים בקבוצה שלנו להעמיד את עצמנו בצורה שכל הזמן שומרים על מצב רוח מרומם, ואם נופלים סימן שצריכים לחזור מיד לשמחה. והבורא, ודאי שהוא יפיל אותנו מידי פעם לעצבות, לחרדה, לכל מיני בעיות, כדי שאנחנו נרצה לגלות את הגדלות שלו. ועד כמה שהגדלות שלו יותר גדולה מההפרעה, מהבעיה, אנחנו שוב חוזרים לשמחה. ולא צריכים כל כך לתקן את הדברים בעצמם, מאיפה יש לי עצבות, או חרדה, או פחד. אם אני מגיע למצב שאני מעלה את גדלות הבורא ונכנס לשמחה, פתאום אני רואה שהדברים האלה מתמוססים, נעלמים. אין להם שום שייכות לכלום.

לכן אנחנו צריכים לקבוע בחברה דבר פשוט, שמחה. ואם לא, עובדים על זה כולם. איך עובדים? עובדים על גדלות הבורא. העלינו את הבורא יותר ממקום הדאגה או העצבות, הדאגה או העצבות נעלמות, אין לנו בהן שום צורך, חוץ מלהעלות גדלות הבורא. הן עשו את העבודה הזאת, הן דחפו אותנו לגלות הבורא וזהו. הן כבר נעלמות מהאופק. זה האמצעי הכי נכון להפטר מכל הצרות. לא לעבוד נגד הצרה עצמה, אלא על גדלות הבורא כדי שאנחנו נעלה את עצמנו מעל הצרה.

אני מקבל דוח מהמשטרה, אני מקבל משהו מהרופא, מהשכנים, לא חשוב ממה, קודם כל אני בודק האם אני נמצא בקלקול מצב הרוח. אם כן, במידה הזאת, הבורא נסתר מהעולם שלי, מהאופק. אני חייב לעבוד על הגדלות שלו. אם אני מגדיל אותו, הוא כאילו מתקרב אלי, ושימו לב שהבעיה עצמה יכול להיות שהיא נעלמת. ומעניין, לא חשוב מהי, יכול להיות מהמשטרה, אז מה יכול להיעלם? זה היה דוח או משהו, זה יכול להיות לא חשוב מה, תראו שיכול להיות שזה מספיק כדי שהבעיה תיפתר.

אנחנו עוד נדבר על זה, זה במשהו קשור, כמו שאנחנו מדברים על זה שכשאדם הולך בבוקר לעבוד, הוא חייב להגיד שהכול תלוי בידו, ובערב צריך להגיד שהכול בא מהבורא. אנחנו עוד נלמד איך לעבוד בין זה לזה. אבל בינתיים, לא נתבלבל. בקיצור, כל צרה, כל בעיה, רואים קודם כל איך לעלות על ידה לשמחה. ואחר כך בודקים, האם הבעיה נעלמת, או לא.

קריין: קטע שישי, אומר הרב"ש.

"לפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכוח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אווירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך. ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתוועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גרמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדווה."

(רב"ש - א'. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" (1986

אנחנו צריכים לדאוג למצב של חברה גדולה, "ברוב עם הדרת המלך". אם אני צריך להעלות חשיבות הבורא בעיני, וחשיבות הבורא בעיני פותרת אותי מכל הבעיות, וההפך, כל הבעיות הן כדי שאני אעלה את חשיבות הבורא בעיני, אז אני מאוד זקוק לחברה יותר גדולה. כמה שהחברה יותר גדולה יהיה לי יותר קל להשיג את גדלות הבורא. "ברוב עם הדרת המלך".

לכן, אנחנו צריכים לדאוג שסביבנו תהיה חברה גדולה, חברה חזקה, רחבה. ואז לפי גודל הסביבה אני ביתר קלות מגדיל את הבורא בעיני, ואני יכול להגיע לפתרון כל הבעיות כי הגדלתי את הבורא. אין שום צורך באף בעיה, אלא אך ורק כדי שאני אגדיל את הבורא בעיני. וכך אני מתקדם.

זה כבר אומר על הכול. תדאגו לחברה גדולה, ויהיה לכם הרבה יותר קל להגיע לתיקונים גדולים וגבוהים.

קריין: ציטוט שביעי אומר בעל הסולם ב"שמעתי" כ"ו.

"לפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה. כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה. וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי"."

(בעל הסולם. שמעתי. כ"ו. "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר")

זו רק תוספת למה שדברנו. עד כמה שאנחנו מכסים את היחס שלנו לעבודה הרוחנית, יותר ויותר קל לנו לגלות את הבורא כגדול, כחשוב, וזה מאוד מקל על כל ההתקדמות שלנו, על כל ההרגשה שלנו.

בקיצור, חשיבות הבורא זה המנוף, זה המנוע, זה מה שמושך אותנו קדימה למטרה, לחיבור, לדבקות. זה קובע את הכול. לכן, רק על זה לחשוב. בעצם, זו כל הבעיה. כל הזמן להגדיל חשיבות הבורא.

שאלה: מה זה אומר להעלות חשיבות הבורא, להגדיל חשיבות הבורא?

אנחנו פועלים לפי החשיבות. כל דבר אצלי חשוב יותר או חשוב פחות מדבר אחר. זה יכול להיות בין אלפי אלפי דברים שאני נמצא בהם בחיים. יש לי איזו מין מפה פנימית כזאת, זה חשוב מזה, זה חשוב מזה. שאל את האישה, יש לה אולי משפחה, ילדים, בית, היא לא הכינה אוכל, לא קנו משהו, בעלה לא סידר משהו. בקיצור, יש חשיבות של דברים שהם צריכים לעשות וזה יום יום. יש חשיבות לשבוע, לחודש, לשנה. יש חשיבות בכלל לחיים. וחוץ מזה, חשיבות בכלל, בשביל מה חיים. הכול תלוי בחשיבות ובגובה, עד איפה אנחנו שואלים ואיך אנחנו בכלל מדרגים את כל הדברים שלנו בחיים.

לכן, חשוב לנו מאוד, לכל המפה הזאת של חשיבות הדברים, להכניס את הבורא. הוא בעצם נותן לנו את החיים, הוא מנהל את החיים, גם לידה ומוות וכול מה שביניהם, לכן חשוב לנו לתאם עימו מה קורה לנו בחיים. וכדי לתאם עימו אנחנו נכנסים לעשירייה, כי על ידי העשירייה יכולים להתקשר עימו.

איך אני מתקשר דרך העשירייה אליו? מתוך זה שאני מתאר אותו בתוך העשירייה. עד כמה שהיחסים בינינו הם יותר ויותר בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי, יש לי יותר סיכוי לגלות את הבורא. כך אנחנו עושים. לכן, יש חיים רגילים, ויש חיים בעשירייה שבה אני מגלה את הבורא, זאת המטרה.

עכשיו, חשיבות. מה זה חשיבות הבורא? בשביל מה אנחנו עושים כל דבר בעשירייה? כדי לגלות אותו. איך אנחנו יכולים לשנות כל דבר בעשירייה? על ידי זה שאנחנו מגלים את הבורא, אז הוא מתחיל להיות חשוב כאן. איך אני מסדר את החיים שלי? על ידי זה שאני מסדר את חשיבות הבורא בהם, אחרת אי אפשר לסדר. וכן הלאה.

זאת אומרת אנחנו קשורים כך, אני, החיים שלי הפרטיים, החיים בעשירייה והבורא יחד. וכך אני מתחיל לראות את המפה, שהבורא נמצא בחשיבות הראשונה כי הוא הקובע. אין לי מה לעשות, הוא העליון, הוא הקובע. אני התחתון. וביני לבין הבורא יש משפחה, עולם וקבוצה, ואני על ידי כל אלו שנמצאים ביני לבין הבורא מתחיל לסדר את היחס בינינו. ככה אנחנו מסדרים את החיים.

ומה שקורה לנו כאן, כמו שדברנו עכשיו, על ידי העלאת גדלות הבורא בעיני דרך הקבוצה, אני יכול לשלוט בכל יתר החיים, עד כדי כך שכל העולם הזה מתחיל לקבל צורה חדשה. ממש צורה חדשה. אני אראה בו כל מיני כאלו שינויים שלא חשבתי קודם שהוא בכלל יכול להשתנות. על ידי הקשר שלי בקבוצה והקשר שלי עם הבורא שבתוך הקבוצה, עד כמה שהקשר יותר או פחות, אני בזה מתחיל לקבוע את כל הדברים שייקרו בעולם, יותר או פחות. כי העולם הוא נעלם, הוא העתקה ממה שאנחנו קובעים.

אנחנו עוד נראה את זה. הוא לא מן הסתם נקרא "עולם הנעלם", שאין לו צורה משלו. אלא עד כמה שאנחנו נקבע, נרצה לקבוע את הצורה שלו, ככה זה יהיה. עד שנבטל אותו לגמרי וכל המציאות תהיה לנו בדבקות עם הבורא.

שאלה: איך לגשר בין האדישות שאני מרגישה מהמשפחה והחברים שלי לבין אהבה והלב שאני מרגישה כשאני לומדת קבלה ב"בני ברוך"?

מי אמר לך שאת צריכה לעשות את זה? למה את רוצה להפיל מה שאת חושבת שזה חשוב על הקרובים שלך?

תלמידה: כי אני רוצה להיות אחד איתם. אני לא רוצה להרגיש רחוקה מהם.

איזה אגואיסטית.

תלמידה: אני מאוד אגואיסטית.

אז אני ממליץ לך לרדת מהם. זה לא יפה וזה לא טוב. אם את חושבת שזה טוב, אחרים לא חושבים. אני לא מבין אותך למה זה צריך להיות כך? איך את אונסת את האחרים, רוצה לאנוס אותם שהם יחשבו כמוך? שהם יאהבו מה שאת אוהבת? לא הייתי רוצה שתהיה לי אימא כזאת.

תלמידה: אולי זה טוב שאין לי ילדים.

את זה את אמרת, אני לא אומר. אבל אסור לנו להפיל על אף אחד משהו אם הם לא רוצים. אני יכול בעדינות להראות להם ספר, לתת לקרוא משהו. רוצים כן, לא רוצים לא. גמרנו, יותר מזה לא.

שאלה: יש לך תלמידים בארצות כמו סוריה, תימן, איראן, עירק ואפגניסטן שלומדים ממך. והשאלה, האם אפשר לתת להם הרגשה של ביטחון ושל השפעה כמו שדיברנו על זה בשיעור הראשון, למרות העובדה שהם מסכנים את החיים שלהם בגלל הלימוד?

זה מצב מאוד לא טוב, מצב מאוד מסוכן. אני מפחד להיות איתם בקשר. אפילו שיוצא לי לפעמים להיפגש איתם במדינות אחרות באירופה, באמריקה, אני לא כל כך שמח מזה כי אני מפחד שיהיו להם מזה אחר כך בעיות.

איך להיות בקשר? רק להשתדל לתרגם את החומר שלנו, לפחות חומר למתחילים, לשפות האלו. בעצם זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות. אם יש לכם כוחות, אם אתם מסוגלים לתרגם מכל שפה שיש לנו בשימוש, לשפות של המדינות הללו, זה בסדר, זה הייתי ממליץ לעשות, זה אפשר לעשות. אפשר לעשות את זה אפילו לא באתר שלנו, לא לשייך את זה לא ללייטמן ולא לקבלה ולא לישראל, אלא באיזו צורה אחרת אולי. אני לא יודע, אני מאוד מאוד מפחד לגרום להם איזו בעיה. אני לא יודע איך לעשות את זה.

אם בכל זאת אנחנו יכולים משהו לעשות אז תפנה, תגיד, אנחנו נעשה. אבל שוב, באחריות שזה לא יגרום רע לאף חבר שלנו בכל המדינות האלו. אני מכיר שם אפילו עשרות עשרות אנשים שלומדים, שאני ככה שומע מהם לפעמים, לא רוצה להגיד באיזה ערוצים. שיהיו בריאים. בהצלחה.

שאלה: מדובר פה המון על להתכלל בקבוצה, בעשירייה. האם אני יכולה לעשות את זה עם משפחתי וחבריי או שאני באמת צריכה להיכנס לאחת הקבוצות הנפלאות שיש פה על מנת ליישם את כל מה שאמרת, להתקרב לבורא, להיות אדם טוב?

קודם כל לפני כניסה לקבוצה אנחנו בדרך כלל ממליצים ללמוד מהי חכמת הקבלה, מאיפה היא באה, מה היא אומרת לאדם, בניית האדם, בניית המציאות, איך אנחנו לומדים על כל התהליך שבו אנחנו נמצאים וכן הלאה. הדברים האלה הם ידיעה בעלמא, שעוד לא מחייבים אדם להיות בקבוצה ולהתקשר, אלא ככה כמו שלומדים בכיתות הראשונות בבית ספר. את זה את יכולה להתחיל ללמוד. נפתח משהו?

קריין: כן, מיד אחרי הכנס. יש לנו גם פה דוכנים של מכללת "קבלה לעם" בכל רחבי הארץ, תיגשי, תירשמי, יזמינו אותך לקורס ראשון בן עשרה מפגשים, משם כבר יהיה אפשר להתקדם הלאה. ואחרי שתכירי את היסודות של החכמה תוכלי לממש את הדברים גם בתוך עשירייה וגם קבוצת לימוד בשלבים יותר מתקדמים.

תלמידה: ועם המשפחה והחברים?

את כולם.

שאלה: איך אדם יכול להגיע לשמחה אם הוא נמצא בכאב פיסי תמידי? איך הוא יכול להתגבר על זה ולהגיע לשמחה?

קשה. תיאורטית הוא יכול אם באמת יש לו חברים והם עוזרים לו, וודאי שחוץ מהריפוי הרגיל, מהרפואה. אבל חברים יכולים לקחת הרבה מהכאב שלו ובאמת לעטוף אותו בהרגשה החדשה. יכולים, צריכים ללמוד איך לעשות זאת אבל אפשר. שינסו.

שאלה: אמרת "ברוב עם הדרת מלך". כידוע לך, אנחנו בצרפת לא מצליחים כל כך להפעיל קבוצה גדולה שלומדת קבלה, ואמרת שאנחנו זקוקים לקבוצה גדולה. האם לדעתך, בצל האנטישמיות החדשה שהתעוררה בצרפת, נצליח אולי ביחד להקים קבוצה חדשה של לומדי קבלה?

אני לא מצפה לא מיהודים ולא מלא יהודים שהאנטישמיות תדחוף אותם לקבלה. זה לא קרה ואני לא חושב שזה יקרה. אני לא חושב שעל ידי צרות גדולות אפילו, האנשים יתקרבו לאמת. זו דרך מאוד מאוד לא רצויה בעיני הבורא וודאי שבעיני הבריות. אני בכל זאת חושב שאנחנו נלך בצורה אחרת, בזה שנפרסם את חכמת הקבלה ואז זה יקרה.

בקשר לאנטישמיות אני אגיד רק דבר אחד. אם אנחנו, אלו שצריכים לפרסם את חכמת הקבלה, נצליח, ועם ישראל קודם כל יבין שיש לו בעיה, שהוא חייב ללמוד ולממש את חכמת הקבלה, האנטישמיות בהתאם לזה תרד. אם לא, היא תעלה. אנחנו צריכים לראות באנטישמיות כוח הטבע שהבורא מחזיק אותו, ובמידה שאנחנו לא מממשים את מה שאנחנו צריכים לממש, האנטישמיות מגיעה אלינו ולוחצת ומאיימת. כך זה היה מחורבן בית המקדש מלפני 2000 שנה ועד היום הזה.

חכמת הקבלה מדברת על זה. וגם יש לנו ספר "גשר צר מאוד", שבו מדובר על סיבת האנטישמיות ובמה היא מיוחדת בימינו. ויש עוד ספר על זה, "למה שונאים אותנו?". זה מה שיש לי להגיד. לכן אם רוצים להפטר מאנטישמיות, תתעסקו במה שהיהודים צריכים לעסוק. כמו שאברהם חיבר אותם ב"ואהבת לרעך כמוך", כך הם צריכים להתחבר ביניהם ב"ואהבת לרעך כמוך" ולתת בזה דוגמה, מה שנקרא להיות "אור לגויים", מה שהאנושות מצפה.

האנושות חושבת שיש ליהודים איזה סוד, ובאמת זה סוד. "ואהבת לרעך כמוך" זה סוד, כי אף אחד לא יודע איך להגיע לזה. עד שלא נממש את זה בעצמנו ולא נראה לכולם איך לסדר את זה, ישנאו אותנו יותר ויותר ובמיוחד באירופה. עוד לפני 30 שנה דיברתי על זה, כשהם התחילו עם השוק המשותף, שלא ייצא מזה טוב, ועכשיו זה הולך להתפרק. וישנה עוד שאלה איך זה יתפרק, כמה בעיות יהיו בזה לכולם. והאנטישמיות שם ודאי שהיא תגדל יותר ממה שהייתה פי כמה וכמה.

אנחנו מתקדמים למצב, או שהיהודים מממשים את הייעוד שלהם או שמגיעים למלחמת עולם שלישית. והיתר תלוי בכם, אתם בצרפת צריכים להפיץ את חכמת הקבלה, להסביר לפחות לצרפתים וליהודים למה שונאים יהודים ומה היהודים חייבים לכל העולם. לא להתבייש לספר על זה. היהודים חייבים לטפל בזה. אין מה להוסיף.

שאלה: אני היחידה שהגעתי לכנס, שהצלחתי להגיע השנה מהקבוצה שלי. השאלה שלי, מה אני צריכה להביא לקבוצה שלי מהכנס, ומה המאמצים שאני צריכה לעשות כאן כדי שזה יקרה?

את צריכה להתחבר איתנו, עם כולנו, עם כל מי שנמצא כאן, ואת כל החום, את כל האהבה, את כל החיבור, את כל מה שיש כאן להעביר לקבוצה שלך. אנחנו נתפלל שתצליחי.

שאלה: הערב יש לנו אירוע לנשים וזאת שאלה מהכלי הברזילאי. איך יכול הכלי הנשי להשפיע על הגברים כך, שהם ישקיעו יותר בהפצה לציבור הרחב בכל העולם?

בברזיל נשים לא לוחצות על הגברים?

תלמיד: כן, הן לוחצות.

זה לא מספיק לך? אני לא מבין את השאלה.

קריין: השאלה היא, איך היום, שיש ערב מיוחד לנשים ויהיה חיבור גדול בכלי הנשי, איך אפשר להוציא ממנו לחץ יותר גדול ממה שיש עד כה עלינו הגברים, כדי שנשקיע יותר בהפצה לכלל האנושות?

נבקש מנשים שיעשו את זה. עוד מעט מתחיל ערב נשים. אני קודם כל מקווה שהגברים לא יברחו, שאנחנו נישאר כאן, אנחנו לא נפחד מהמסה הזאת שעוד תבוא. אמנם כל גבר מרגיש את עצמו חלש כלפי אישה, אנחנו בינינו יודעים זאת, אבל באמת אנחנו מאוד זקוקים ללחץ מצד האישה, מקבוצת נשים, [יש לנו] ציפיות. כי מטרת הבריאה היא בעיקר מושגת על ידי הכוח הגברי שבגברים וחלק מהכוח הגברי שנמצא גם בנשים. בנשים זה מתבטא דווקא בזה שהן מולידות בנים, אבל זה בצורה גשמית, וגם בצורה רוחנית, הן גורמות להתקדמות הרוחנית בזה. לכן אנחנו מאוד זקוקים לא רק ללחץ שלהן עלינו, אלא שבעבודה הרוחנית שלהן הן גם יתחברו, גם יתחזקו וגם יתקדמו בעצמן לידנו במקביל, זה מאוד חשוב. אנחנו נדבר על זה היום.

יכול להיות שהגברים הברזילאים הם לא מספיק מאצ'ואיסטיים, אז צריכים לעזור להם. אז אנחנו נעזור, אנחנו נדבר על זה.

(סוף השיעור)