שיעור בוקר 21.06.11- אחרי עריכה

חלק ב' - זוהר לעם, פרשת תרומה - חלק א', מאמר: "נשמת כל חי", אות רי"ז

אנחנו יושבים בצוותא, כמו שהמקובלים מחייבים אותנו, ועלינו לחשוב על איחוד הכלים, הרצונות והשתוקקויות שלנו. ושהאור שנמצא במדרגה עליונה יותר, היכן שאנחנו מחוברים ונמצאים "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", יאיר משם למדרגה התחתונה שלנו ויעלה אותנו. לזה אנחנו מחכים בזמן קריאת הזוהר, כי הזוהר כולו מסַפּר על האופנים הנכונים של הקשר בינינו.

נשמת כל חי

"ריז) נשמת כל חי. נשמה שפורחת מחי העולמים, מיסוד דז"א, ומשום שהוא שלו, שממנו יוצאות כל הברכות ושורות בו, והוא משקה ומברך למטה, למלכות, נשמה הזו שיוצאת ממנו, יש לה רשות לברך למקום הזה, למלכות.

ריח) ע"כ פורחות נשמות מחי ההוא, יסוד דז"א, בכניסת השבת. אלו הנשמות שפורחות, מברכות ממש למקום שנקרא שֵם למטה, המלכות, שע"כ אומרים, נשמת כל חי תברך את שמך, למלכות, הנקראת שם. ומקום ההוא שהנשמות יוצאות ממנו, יסוד, מברך את המלכות, מלמעלה, ונמצא אשר שם הזה מקבל ברכות מלמטה ומלמעלה, ונכלל מכל הצדדים."

מלכות זה הרצון שמקבל כל פעם צורות חדשות בכוונתו להשפיע, ואז הרצון הזה מרגיש את עצמו שמתמלא מהיסוד. זאת אומרת, שמקבל התאמה לפי חוק השתוות הצורה ליסוד. הכוונה ב"יסוד" היא לא רק ליסוד, אלא ל-ט' ראשונות. אנחנו רק אומרים יסוד, כי היסוד מקָבּץ את כול ה-ט' ראשונות. כשמלכות מדמה את עצמה ל-ט' ראשונות, זה נקרא שהנברא במשהו נעשה דומה לבורא. לפי מידת הדמיון ביניהם, השתוות הצורה, אז יש צורה למלכות כמו ב-ט' ראשונות ויש דבקות, איחוד ביניהם.

"ריט) בימות החול, המלכות מקבלת ברכות משאר הנשמות, שמברכות אותה מלמטה. ביום השבת היא מקבלת ברכות מנשמות העליונות דאצילות המברכות אותה במ"ה (45) תיבות, כחשבון השם מ"ה. והתבאר, מ"י, עולם העליון, בינה. מ"ה, עולם התחתון, מלכות. מ"נשמת כל חי" עד המילה "האחרונים" הן מ"ה תיבות. ומ"ואילו פינו מלא שירה", עד המילה "ומלפנים" עולה שבח אחר, שהן חמישים תיבות, ואע"פ שאין עומדת שם מילה בחשבון, שאין שם סוף עניין שמורה על חשבון מיוחד, כי המילה "ומלפנים" היא באמצע העניין, עכ"ז עולה החשבון מ"י, חמישים תיבות. ומשם והלאה עולה שבח אחר לחשבון מאה תיבות, עד, בפי ישרים תתרומם, שהוא תשלום הכול, גדלות המלכות, שיש לה ע"ס, שכל אחת כלולה מעשר, והן מאה. שהוא מרכבה אחת על מה ששורה שלמות העליון, ז"א.

רכ) וכל שבח הזה, וכל דברים האלו, כולם איברים ידועים, מדרגות, בחשבון לתשלום השבת, ולהשלים מהם כראוי. אשרי העם היודעים לסדר השבח של אדונם כראוי. מכאן והלאה הוא סדר התפילה, כמו שניתקנה."

אנחנו רק צריכים לשמור על הכוונה, לא חשוב כמה אנחנו מבינים בטקסט, המספר כולו על המצב המתוקן, אלא על כך ש"אני רוצה להיות בו". מה זה להיות בו? שיתגלה בי. מה יתגלה בי? צורת הקשר הנכון בינינו. הצורה הזאת נקראת "כלי דהשפעה" שמלא באור של השפעה.

ואתה ה' אל תרחק

"רכא) ואתה ה' אל תרחק, איילוּתי לעזרתי חושה. דוד המלך אמר זה בשעה, שהיה מתקן ומסדר השבח של המלך, כדי לחבר השמש, ז"א, בלבנה, מלכות. כיוון שהיה מתקן ומסדר השבחים של המלך אל החיבור, אמר, ואתה ה' אל תרחק.

רכב) ואתה ה', החיבור ביחד בלי פירוד. כי "אתה" המלכות, ה' ז"א. אל תרחק, כיוון שעולה להתעטר בבעלה, בעולם העליון, ומשם צריכים להעלותה לא"ס, כדי שיתקשר הכול למעלה למעלה, וע"כ אומר, אל תרחק, להסתלק מאיתנו לעזוב אותנו.

רכג) משום זה בסדר השבח, צריכים ישראל להיכלל שם ולהתדבק עם ז"א והמלכות, מלמטה, שאם ירצה להסתלק מהם כבוד הזה, המלכות, הרי ישראל למטה אחוזים בה, ומחזיקים בה, שאינם עוזבים אותה להסתלק מהם. וע"כ התפילה בלחש, כמי שמדבר בסוד עם המלך. כי בעוד שהיא עימו בסוד, אינה מתרחקת ממנו כלל. כי אז היא כלולה לגמרי בז"א, ואע"פ שגם ז"א עולה לא"ס, אינו מתרחק ממנו, כי תכף חוזר למקומו.

רכד) כמו אייל וצבי, בשעה שמתרחקים, חוזרים מיד אל המקום שעזבו, כך הקב"ה, אע"פ שהסתלק למעלה בא"ס, מיד חוזר למקומו, משום שישראל למטה מתאחדים בו, ואינם עוזבים אותו, להישכח ולהתרחק מהם. וע"ז כתוב, איילותי לעזרתי חושה.

רכה) ומשום זה צריכים להתאחד בהקב"ה, ולאחוז בו, כמי שמושך מלמעלה למטה, שלא יהיה איש נעזב ממנו אפילו שעה אחת. וע"כ כשסומך גאולה לתפילה, ברכת גואל ישראל לתפילת שמונה עשרה, צריך להיאחז בו ולדבר עימו בלחש, שלא יתרחק ממנו, ולא יעזוב אותנו. וע"כ כתוב, ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו."

זהב וכסף ונחושת

"רכז) ויקחו לי תרומה, שהיא המלכות המיוחדת עם הז"א. ובמה היא תרומה? בזהב, קו השמאל, כי משם היא ניזונה תחילה, משום שהיא גבורה תחתונה, הבאה מצד הזהב, שמשם הארת החכמה, כי המלכות נבנית מקו השמאל. ואע"פ שבאה מצד הזהב, לא נשארת כל עיקר אלא בצד הכסף, קו ימין, בהארת החסדים.

רכח) כוס של ברכה רומז על המלכות, שנקראת כוס, שצריכים לקבלו בימין ובשמאל. וכל עיקר נשאר בימין, והשמאל מעורר את הימין, שמשפיע בו הארת חכמה, ולא מתדבק בו, משום שהכוס ניתן בין ימין לשמאל, והשמאל מתאחד ונכלל תחת הימין, והימין מתדבק למעלה, בז"א, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. זהב וכסף, כמ"ש, לי הכסף ולי הזהב, ימין ושמאל דז"א. אבל במלכות זהב תחילה ואח"כ כסף, משום שנבנית מקו שמאל, זהב.

רכט) ונחושת זהו צבע כעין הזהב, משום שנצבע מצבע הזהב ומצבע הכסף, שהיא המלכות המתקבלת בשמאל וימין דז"א, זהב וכסף. וע"כ מזבח הנחושת קטן, כמ"ש, כי מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטון מהכיל את העולה. וכמ"ש, ודוד הוא הקטן, מלכות הנקראת מאור הקטן. ואע"פ שהוא קטן, הכול נאחז בתוכו. ואין המזבח האחר, הפנימי, נקרא קטן, אפילו היה רק אמה על אמה, כי אינו תלוי במידה, כי אינו קטן אלא רק זה שכתוב, את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. ומזבח הנחושת הוא המאור הקטן, והמאור הגדול מזבח הפנימי, מזבח הזהב.

רל) ותכלת. תכלת של ציצית, תכלת זהו כיסא, תפילה של יד, המלכות, כיסא הדין, שדנים בו דיני נפשות, מלכות מצד דין הקשה שבה. משום שיש כיסא שדנים בו דיני ממונות, שהוא דין רפה. ויש כיסא שדנים בו דיני נפשות, שהוא דין קשה. ותכלת היא דין הקשה שבמלכות. וע"כ כל הצבעים יפים לחלום חוץ מצבע תכלת, כדי שיידע שנשמתו עולה בדין, וכשהנשמה עולה בדין נידון הגוף לכליה, וחלום ההוא צריך לרחמים רבים.

רלא) ותכלת, כיסא, שכתוב, כמראה אבן ספיר דמות כיסא. וכתוב, ונוגה לו סביב, משום שעושים בו כריכות לציצית, הנוגה מאיר לו וחוזר לצבע ירוק, שנראה בו יותר לבנונית. שזה כוכב הנוגה, המאיר לפנות בוקר. משעה ההיא והלאה מתחיל זמן ק"ש, כי השתנה צבע התכלת לצבע ירוק, שהוא דין רפה. ומשום זה אסור לדון דיני נפשות בלילה, משום שצבע תכלת שולט, וניתנה רשות לחטוף נפש בלי משפט. שיש אז כוח לס"א לבלבל דעת השופטים. כי המשפט, ז"א, רחמים, אינו שולט.

רלב) כשבא הבוקר, והתעורר הימין שלמעלה, יוצא אור ומגיע עד התכלת, ומשתנה ממה שהיה, ואז הימין שולט עליו, ומתדבק בו כיסא של רחמים, משעה ההיא והלאה הוא זמן ק"ש.

רלג) וארגמן הוא קיבוץ כל הצבעים ביחד, ז"א, קו האמצעי. ותולעת שָני או שנים, כמ"ש, כי כל ביתה לבוש שנים. שזהו צבע שנקרא שני, נקודת המפתחא שבמלכות, והוא כולל בתוכו כל הצבעים, גם נקודת המנעולא. שני ושנים אחד, אלא שנים נקרא כשכולם כלולים בו, גם המנעולא. שני יוצא מכיסא העליון, ז"א, שהוא כיסא לבינה, השולט על תכלת מצד ימין, המפתחא, והוא אפוטרופוס של ישראל, שכתוב בו, מיכאל שׂרכם, חסד, ובו המפתחא. ונקרא תולעת, משום שכוחו בפה, המסך המתוקן בפה דראש. וכמו תולעת השובר הכול ועוקר הכול, כי אם מתגלים הדינים דמנעולא הכלולים בו, הם גורמים להסתלקות כל האורות.

רלד) תולעת שני ושׁש. שני צבעים ביחד של ימין ושמאל, לבן ואדום. שניהם ביסוד, כי הדינים שבמלכות כלולים ביסוד. ושש הוא בוץ, ששישה חוטים מתחברים בו, יסוד. כמ"ש, וגווייתו כתרשיש, שהוא המלאך גבריאל. כי באלו השניים, חו"ג שביסוד, כלולים מיכאל וגבריאל, מיכאל בתולעת שני, וגבריאל בשש.

רלה) ועיזים הן גבורות תחתונות שבחיצוניות, ת"ת ומלכות שבקליפת נוגה דבריאה. מכסים על הפנימיים שבקדושה. והכול צריך, צריכים לתת מקום לכל, כי מצד הזהב באים, שנמשכים מצד הגבורה, זהב. ועורות אילים מאודמים, המשכה של ב' צדדים, ימין ושמאל, חו"ב של קליפת נוגה, כדי לכסות במקום אחר על הקדושה. כי העיזים מכסים על בחינות שכנגדן בקדושה, ועורות אילים מאודמים מכסים על בחינות שכנגדן בקדושה."

כתוב שאנחנו צריכים רק לצפות לישועה. ובזוהר זה מאוד בולט. עלינו לתאר כמה שיותר את המצב הנכון במדרגה היותר עליונה, במצב העתידי שאנחנו מצפים לו, ולצפות שזה יקרה. אנחנו רואים שיש אין סוף פרטים, אנחנו לא מבינים מה קורה כאן, יש כאן הרבה מאוד ציורים, הרבה מאוד צורות חדשות, עיצובים של הספירות והיחס ביניהם. ועל פני כל אלו אנחנו צריכים להשתוקק להיות בזה, כי אז הכול מתברר. חכמת הקבלה מתגלה מתוך השינוי בתכונות האדם, ולא מתוך היגיעה השכלית.

"רלו) ועורות תחשים. בחינה אחת גדלה תוך הס"א בחורבה, ואינה נמצאת ביישוב, והיא בחינת טהרה, שנקראת תחש, שהיא זו"ן של נוגה דאצילות, הגדלה תוך ג' הקליפות, רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת.

רלז) בספר של שלמה המלך, במזבח הנחושת, יש סודות עליונים. מזבח אדמה תעשה לי, המלכות. נחושת, כששולטים הרים אחרים והמלכות צריכה לזון אותם, היא נצבעת בגוון של נחושת, כדי לזון אותם, שאז נקראת המלכות מזבח הנחושת, והם נקראים הרי נחושת.

רלח) לאלו הרי נחושת נמשך רוח מתוך מזבח, המלכות, שהיא אות נ' שבנחשת. וכשמזבח מסתלק בעלייה אחרת, מסתלק אות נ', מזבח הקדוש, ונשאר הרוח של הרי נחשת, אותיות חש"ת. וכשהרוח התעלה בקיומו, נקרא תחש, כי הסתלקה ממנו אות נ'.

רלט) רוח תחש נחלק לכמה רוחות, ונקראים ג"כ תחש. וע"כ נקרא עם ההוא תחש, כמ"ש, ואת תחש ואת מעכה. והם היו יודעים בחיה הזו תחש, שהייתה במשכן, שנקרא על שמם.

רמ) ועצי שיטים. אלו הם סודות הקדושים של אלו קרשי המשכן, שנקראים עצי שמיים. כתוב בקרשים, עצי שיטים עומדים. וכתוב, שרפים עומדים. ללמד שהקרשים הם שרפים.

רמא) מכאן ולהלאה שמן למאור הוא המשכת שמן הגדלות, הקדוש, להמשיך עליהם המוחין דג"ר. אבני שוהם ואבני מילואים, אלו הם אבני קודש יסודות המשכן, שהם ד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל ורפאל, שכל אחד מהם כלול משלושה קווים, שהם י"ב נושאי המרכבה, המלכות, במרכבות קדושות אלו, י"ב האלו, מזדמנים בלבדם להוקיר ולשבח בלבוש כבוד, החושן, שיכוון בהם הכוהן שם, ויזכיר י"ב שבטים, וע"כ הם י"ב אבנים.

רמב) שלושה עשר מינים, זהב וכסף ועוד, חוץ משתיים עשרה אבנים יקרות אלו שבאבני מילואים, וכולם עולים כ"ה (25), לכ"ה אותיות, בסוד העליון של הייחוד. וכנגד אלו חקק ותיקן משה כ"ה אותיות בפסוק של הייחוד, שכתוב, שמע ישראל הויה אלוקינו הויה אחד, שהן כ"ה אותיות מפותחות, נחקקות בסוד העליון.

רמג) יעקב רצה לתקן הייחוד למטה, במלכות, והתקין בכ"ד (24) אותיות, שהם, בשכמל"ו, ולא השלים לכ"ה אותיות, משום שעוד לא היה מתוקן המשכן, המלכות. כיוון שניתקן המשכן, ונשלם דבר הראשון שיצא משם. כשנשלם, לא דיבר אלא בכ"ה אותיות, להראות שזה נשלם כעין העליון, ז"א, שכתוב, וידבר הויה אליו מאהל מועד לאמר, הרי כ"ה אותיות.

שורש המלכות שיוצאת משם, היא נקודת החזה, ששם הדינים של מסך דחיריק דז"א. ולז"א עצמו אין הדינים פוגמים, להיותם בסיום שלו, כי עיקר ז"א הוא חג"ת עד החזה, ומחזה שלו ולמטה שייך למלכות. ואין הדינים פוגמים למעלה ממקום יציאתם. אבל המלכות נפגמת מהם, להיותם בשורש שלה. והדינים ההם מתוקנים בייחוד, ועכ"ז עוד לא ניתקנו כל כך, עד שיבואו במספר האורות להשלים כ"ה בחינות. עד שהוקם המשכן.

רמד) וע"כ הם כ"ה מינים להשלים תיקון המשכן, וכל אותיות אלו התבארו באותיות החקוקות, ומשום שהמשכן נשלם באלו, הוא נקרא כ"ה, בייחוד השלם של המשכן, המלכות, וע"כ כתוב, וחסידיך יברכוכה, שהם אותיות יברכו כה, אשר כה, הוא השלמות של כל המשכן והתיקונים שלו. כ"ה הוא כנגד כ"ב אותיות ותורה ונביאים וכתובים, שהם כלל אחד וסוד אחד.

רמה) בשעה שישראל מייחדים הייחוד במקרא של כ"ה אותיות, שהם, שמע ישראל הויה אלקינו הויה אחד, ובשכמל"ו, שהם כ"ד אותיות, ויכוון כל אחד בהם, כל האותיות מתחברות יחד ועולים בחיבור אחד מ"ט (49) שערים, ביובל, בינה. כי כ"ה וכ"ד הם מ"ט. ואז צריך להעלות עד הבינה ולא יותר, ואז נפתחים מ"ט שערי בינה. והקב"ה מחשיב לאדם ההוא, כאילו קיים כל התורה, הבאה במ"ט פנים.

רמו) וע"כ צריך האדם לכוון הלב והרצון בכ"ה ובכ"ד, ולהעלותם ברצון הלב למ"ט השערים. כיוון שכיוון בזה, יכוון בייחוד, שמע ישראל ובשכמל"ו, שהם כלל של כל התורה כולה. אשרי חלקו מי שמתכוון בהם, כי ודאי הוא כלל של כל התורה למעלה ולמטה. וזהו אדם השלם, זכר ונוקבא, כי שמע ישראל זכר, ובשכמל"ו נוקבא, והוא כל האמונה.

רמז) מחלוקת של שמאי והילל בקימה ושכיבה. שכתוב, בשוכבך ובקומך, ששמאי סובר, בערב, שאז זמן הנוקבא בממשלתה, ובנוקבא צריכים להטות ולקרוא ק"ש, בשכיבה. ובבוקר, שהזכר, ז"א, שולט בשליטת עולם העליון, צריכים לקום ולקרוא לפני הזכר, כמו שצריכים בתפילה, שתהיה בעמידה. וכן בכל מקום שהזכר בא, הוא בעמידה.

רמח) ובית הילל סבור, אם היה נמצא ז"א לבד, ומלכות לבדה, היו צריכים לחלק, שזה יהיה בעמידה וזה בשכיבה. אבל כיוון שאנו מחברים את ז"א והמלכות יחד, בחיבור של מ"ט פנים ומ"ט שערים, שהם כ"ה של שמע וכ"ד של בשכמל"ו, אין אנו צריכים לחלק זה לבד וזה לבד, אלא לראות שהכול אחד בלא פירוד. שאין לחלק בין ק"ש של שחרית לק"ש של ערבית. וכמו שמזדמן לאדם, כך יאמר, אם בעמידה ואם בשכיבה, כי שניהם הם בחיבור אחד, כמו שנרצה להם, וכך צריכים להראות."

(סוף השיעור)

Kabala Media

Kabala Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

News in Russian

News in Russian

News in Russian

Kabala MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Kabala Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved