שיעור ערב 09.06.18 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור בנושא: "התקפה על החיבור"

קריין: אנחנו בשיעור בנושא "התקפה על החיבור". נקרא קטעים נבחרים בנושא "התקפה על החיבור", נתחיל בקטע מספר 19 מתוך רב"ש כרך ב' "מהו, שהעולם נברא בשביל תורה".

"סדר העבודה הוא, היות שאנו נולדנו כבר לאחר חטא דעץ הדעת, לכן אנחנו כבר משוקעים בהרצון לקבל לתועלת עצמו, שעל זה היה צמצום והסתר. לכן סדר עבודה שלנו מתחיל בבחינת "עבודה של שלא לשמה". היינו, כשאנו מתחילים לקיים תו"מ, אנו צריכים להאמין אפילו על שלא לשמה. כי בלי אמונה, אפילו שלא לשמה, לא יכולים לעשות. ובכל מקום, שהעבודה היא על בסיס אמונה, כבר עבודה זו קשה. כלומר, שרק במקום שהשכר והעונש מגולים, אז העבודה נקראת "בתוך הדעת", היות שרואים תיכף את התוצאות. מה שאין כן בזמן שהשכר ועונש מכוסים, ורק צריכים להאמין בשכר ועונש, אז אפילו שלא לשמה הוא יגיעה גדולה. אולם זה עוד לא נורא, מטעם שהוא לא נגד הטבע של הרצון לקבל לעצמו. מה שאין כן אם רוצים להגיע לדביקות, הנקרא "בעמ"נ להשפיע", אז מתחיל הגוף להתנגד בכל כוחו, ובלי עזרה מלמעלה אי אפשר לצאת משליטת הרצון לקבל. ועל זה אמרו "אלמלא ה' עוזרו, אינו יכול לו". והעצה לזה היא תורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב"."

(רב"ש ב', מהו, שהעולם נברא בשביל תורה)

סדנה

איזה הבדל יש בין אמונה שהיא לא לשמה ובין אמונה לשמה? מה ההבדל בין להאמין ב"לא לשמה" ובין להאמין ב"לשמה"? יחד אתם תמצאו תשובה.

שאלה: לא ברור מה ההבדל. באיזה כלים ובאיזה כוחות משתמשים כדי להיות בשני המצבים השונים?

אדם שהולך על פי חכמת הקבלה ורוצה להגיע לעשות נחת רוח לבורא ללא שום פנייה לעצמו בעתיד נמצא בינתיים במצב שלא מסוגל לעשות כך. הוא משתדל ומשתדל, ותופס את עצמו שבכל זאת הוא חושב על השכר, שהשכר שלו הוא שלו, לא לשם ה' בלבד אלא שיהיה טוב לו, שיהיה לו העולם הזה, העולם הבא, משהו. אבל באמת, אפילו אם היה רוצה באמת לעשות לשם שמים, הוא עדיין לא מסוגל לזה. יש כאן הרבה מצבים, דרגות, אבל זה נקרא "לא לשמה".

איפה זה כתוב "כגון לא לשמה נקרא"?

קריין: בהקדמה לתע"ס באות י"ב, "ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין בהשי"ת, ובתורה, ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה, מחמת שהשי"ת צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו, עם עשיית הנ"ר ליוצרו."

כן, בעל כורחו, זה יוצא לו כך. זה נקרא "לא לשמה". ו"לשמה" זה כבר שהוא קיבל הארה מלמעלה שהיא מאפשרת לו לעשות רק לשם ה'. הוא לא רוצה, הוא מתנגד, אם יש לו איזושהי הרגשה שייצא לו משהו מזה אז הוא כולו מזדעזע, לא רוצה, רק לא זה. פתאום כשמתגלה לו שיש לו שם נחש קטן שמתכנן לעצמו משהו בעולם הזה, בעולם הבא, איך שהוא מתאר לא יודע, לא חשוב מה, זה בשבילו ממש עונש גדול מאוד. זה נקרא "לא לשמה" ו"לשמה".

פחות מזה, זה כבר לא נקרא שנמצא באיזו עבודת השם, בנטייה לבורא. זאת אומרת, יכול להיות שהוא עושה משהו, אבל לא כדי להגיע לעשות נחת רוח ללא שום פנייה לעצמו, לא לכיוון זה. יש עוד כל מיני דרגות פחות מזה.

לכן כתוב שעד כמה שאנחנו חושבים שטוב להיות ב"לשמה", ב"לא לשמה" זו מדרגה טובה מאוד גם כן.

קריין: מתוך רב"ש כרך א', "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל", "צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה"."

זה חייב להיות ברור ולא להתבלבל.

שאלה: בשני המקרים אדם צריך להיות מצויד בכוונה של השפעה, שהוא רוצה להגיע להשפעה מעל הטבע שלו. בכל מקרה חייבת להיות פה השפעה, כוונה לא לתועלת עצמו. זה שהוא מגלה שבסוף הוא פעל לתועלת עצמו, זה גילוי שבסוף המעשה. אז הוא יכול לקבוע שהוא עשה עבודה שלא לשמה. אבל בתחילת המעשה, הוא צריך להיות מצויד בכוונת השפעה, זה לא שהוא הלך לחפש שכר ומצא איזו דרך ערמומית כאילו לעשות מצוות, כדי לקבל הרבה שכר. תחילת הדרך צריכה להיות עם כוונה דלהשפיע בכל מקרה.

תחילת הדרך צריכה להיות עד הסוף. אני רוצה להגיע להשפעה טהורה ללא שום פנייה לעצמי, אלא על מנת להשפיע דרך הקבוצה לבורא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: אם באמת ישנו בן אדם שהולך בדרך כזו, מה זה משנה לו בכלל אם בסוף הוא מגלה שיש נחש, או שאין נחש, או שיש לו שכר, או שאין לו שכר? הוא לא רצה את השכר הזה, זה גילוי שקורה בסוף.

מאיפה הוא יודע אם הוא רצה או לא רצה. אם הנחש מתעורר אז סימן שלא רצה.

תלמיד: מה ההבדל בין לשמה ללא לשמה? שאין נחש ב"לשמה", שבסוף מגלים שבאמת הצלחתי, הכול היה באמת להשפעה, שום שכר לעצמי. מה ההבדל?

נניח שזה ההבדל, יש יותר אבל נגיד שזהו.

תלמיד: בתחילת הדרך אין הבדל, רוצים 100% השפעה בכל מקרה?

כן. כמה שאפשר, כמה שניתן לו. אבל הוא יודע שזו הדרך.

תלמיד: והתוצאות של מה שמתגלה בהמשך הדרך זה על חשבון האדם?

מה זה על חשבון האדם?

תלמיד: ככה מסודר לו מלמעלה שזהו שלב התפתחות שלו, מה יש לו לעשות עם זה?

נגיד שזה כך, אני לא יודע מה המילים האלה "על חשבון האדם". כן, הכול יורד מהחשבון שלך, אם אתה רוצה ככה, זה בטוח.

תלמיד: נראה שאין הבדל, לפי מה שהבנו פה אין הבדל. בתחילת העבודה, אדם צריך לעשות כל מאמץ להיות בהשפעה, להידבק בהשפעה, נקודה.

נכון. אחרת זה אפילו לא נקרא "לא לשמה". כמו שקראנו, שהוא משתדל ככה וככה, ומתגלה לו אחר כך שבעל כורחו הוא עשה את זה לעצמו. מה לעשות. המטרה היא דבקות?

תלמיד: כן.

כדי להגיע לדבקות, אני חייב לעשות הכול בהשפעה טהורה?

תלמיד: כן.

מה זה נקרא? שאני לא רוצה שום דבר לרצון לקבל, אלא למעלה מהרצון לקבל שלי. זה נקרא, "על מנת להשפיע". אבל אני לא מסוגל מיד לעשות פעולה כזאת, אלא הייתי רוצה. ואז אני עושה פעולות, שהן כאילו השפעה בחברה, בפניה, ופה ושם אני תופס שהכול, בכל זאת, באיזו מחשבה אחורית כזאת, אני חושב מה יהיה לי. עד כמה שיהיה לי בעולם הזה, בעולם הבא, במשהו. אפילו להתגאות כלפי החברים. לא חשוב מה, אבל תכלס, אני מגלה שיש לי מחשבה על הרווח שלי. אבל מלכתחילה כביכול, לא הייתי רוצה שהיא תהיה בי, כאילו שלא רציתי. כל זה מדרגות, מצבים של "לא לשמה".

אחרי זה מתגלה המאור עוד ועוד במנות קטנות יותר ויותר, עד שאני מתחיל להרגיש את חשיבות הבורא. פשוט, הוא פתאום נעשה לי חשוב. כמה שתגיד עכשיו, זה הכול שקר. עכשיו הוא אולי חשוב לך, אבל רק כדי לקבל שכר בלבד. וגם לא, כי גם בשכר אתה לא כל כך מאמין. אבל אחר כך זה מתגלה. מה מתגלה? שהשתגעתי, אני רוצה שיהיה טוב לו. למה? הוא ילד שלך? קרוב, משהו? לא. אז אתה רוצה לעשות טוב לו כדי ת לך מזה תוספת טובה? לא, דווקא לא. אני רוצה סתם, פשוט, לעשות טוב לו.

מה זה? זה שיגעון, זו מחשבה שהיא למעלה מהרצון לקבל שלי. ישנה הארה מיוחדת, שמנטרלת את הרצון לקבל ואתה רוצה שיהיה טוב לו. כשמתחילים להרגיש את זה, זה מאוד מוזר, אני מבטיח לך. איך זה יכול להיות שאני לא חשבתי עליו? אז ברור לי שלפני זה לא חשבתי עליו אף פעם, לא הייתי תלוי בבורא. אם הייתי לפעמים בוכה, צועק משהו כשהיה לי רע, שיעזור לי, הכול היה "מצוות אנשים מלומדה", שכאילו תיארתי לעצמי שאחרים ככה עושים, אז גם אני.

אבל כשמגיעה ההארה לשמה, אני ממש רוצה שיהיה טוב לו. ושהוא לא יגלה שזה אני כך רוצה ועושה. זה עוד סימן של "לשמה", שאני לא רוצה. אם תהיה לי הזדמנות לעשות טוב לו, בידיעה שכולם ידעו וגם הוא, או שאף אחד לא יידע, אז שאף אחד לא יידע. זה כאילו נעשה לי מאוד חשוב.

עוד יותר מזה, אפילו שאני לא אדע, שאני עושה טוב לו. כי יכול להיות שאני מתוך זה אתחיל אחר כך להתגאות, או בכל זאת לצפות לשכר באיזו מחשבה בפנים, אני לא רוצה. אני חותך את עצמי לגמרי לגמרי מכל התוצאות. זה נקרא "לשמה". אבל שוב, מגיע כוח כזה, הארה כזאת והיא מחייבת אותך לחשוב כך.

תלמיד: איך אדם יכול לפתח חשיבות כזאת למשהו שאין לו הרגשה בו, אין לו טעם בו, אין לו הבנה מה הוא עושה. פתאום מתפתחת חשיבות למשהו שאתה לא מבין, איפה יש דוגמה לדבר כזה?

יש דוגמה. כולם נמצאים ב"לשמה" בכל השולחן שלך חוץ משניים שלא. מי? אני לא יודע. אני אומר לך, כל אלו נמצאים ב"לשמה". מה היית חושב, אם זה היה מתגלה? כבר היה לך לא נוח. קנאה זה התמריץ היחידי, אין מה לעשות. כי כל הדברים האלה נמצאים מחוצה לנו ואתם לא משתמשים בזה. איך רב"ש אומר? ש"הרבה ניצוצי קדושה יש בחברים".

שאלה: איך מתרחש תהליך המעבר מ"לא לשמה" "לשמה"? האם אנחנו צריכים לרצות את זה?

אנחנו צריכים להשתוקק ל"לשמה", אפילו שלא יודעים מה זה ולא נראה שזה יכול למשוך אותנו, אבל מקובלים מספרים על זה, הם לא מסתירים. כי אנחנו צריכים כבר להבין שאם קיבלנו לזה איזו שייכות, אנחנו יכולים לצאת לרמה כזאת של המציאות ולא להיות במציאות המדומה. אז רואים עד כמה השכבה הזאת שבה אנחנו נמצאים זה הכול דמיון, וזה קורה בתוך [מערכת] העצבים.

שאלה: לפני "לשמה", האם זהו פרק זמן מסוים, או שהכול תלוי באדם, במאמצים שלו?

לא, אין דבר כזה "פרק זמן", כמו שאני נכנס לבית הספר ואם אני רוצה או לא רוצה עובר מכיתה לכיתה, כמו שעושים היום. זה אם אתה משקיע מספיק כוחות, גם שעות זה חשוב וגם מאמץ, ומאמץ איכותי בין החברים. אם אתה לא תבנה תבנית, איך יתגלה לך "לשמה"? אתה צריך רשת, ה‑ו‑י‑ה שתהיה לפניך.

שאלה: אתה יכול לתת דוגמה מה זה "אפילו שאני לא אדע"?

אתה לא רוצה לדעת, פשוט מאוד. ההארה הזאת שמגיעה מלמעלה נותנת לך אפשרות לחשוב על הבורא כעל מקור, שממנו הכול, ורק הוא חשוב. עד כדי כך שרק הוא קיים ורק הוא חשוב, וחוץ ממנו אף אחד כולל אותך.

שאלה: אמרת לחבר שהחברים נמצאים ב"לשמה" ורק אני לא נמצא.

כן, יש כאן כאלו.

תלמיד: כולם, לא רק כמה, אלא כולם מסביבי ב"לשמה".

את זה אני לא יודע.

תלמיד: לא לזה התכוונת?

מה שהתכוונתי, התכוונתי, זה לא חשוב.

תלמיד: מה אני צריך לצייר לעצמי? אני מרגיש שזאת נקודה קריטית.

מה שאתה רוצה, רק שתגיע לקנאה אמיתית, שלא תוכל לישון, ממש "עד שלא מניח לי לישון".

תלמיד: איך לעורר בתוכי את הקנאה הזאת?

דרך החברים שלך, תדבר איתם, הם כולם צדיקים נסתרים. אבל עד שזה לא יהיה, לא יקרה כלום. העולם העליון הוא נסתר, זו רמה אחרת של מחשבה ותפיסה והשגה, ואף אחד לא יספר לך על זה. אתה רואה איך מקובלים כותבים, המורה גם לא יכול לתאר לך את המצב, לצייר לך את המציאות הזאת לא ניתן, לא ניתן זה אסור, ויוצא כך שרק קנאה יכולה לתת לך כוחות. אבל זה נעשה כך בכוונה.

תלמיד: יש משהו שאני צריך לחפש בהם, שאני לא מחפש כרגע, איזו נקודה מסוימת?

להגדיל אותם. תקרא שוב את מה שרב"ש כותב.

שאלה: איך נכון לסדר קנאה בחברה? לדוגמה, אתה פעם היית עושה הרבה יותר שימוש בקנאה, מלתת יין בקידוש בימי שישי לחברים מסוימים דרך יצירת מעגלים שונים בחברה.

אני כבר התייאשתי.

תלמיד: לא רק שהתייאשת, היום אתה גם "חותך" כל מי שרק מרים את הראש מעל העשירייה, אתה פשוט מכסח אותו כמו דשא. אז איך לסדר בחברה "קנאה"? כי בשביל קנאה צריך ליצור איכשהו, אפשר לקרוא לזה, משחק.

את זה אתם צריכים לעשות לא אני.

תלמיד: אז איך נכון לעשות את זה?

אני לא יודע. אתם לא תתפעלו אם אני אגיד שהחבר הזה והחבר ההוא כבר באמת נמצאים ב"לשמה", אתם לא תאמינו לי, זה צריך להיות משחק של החברים ומשחק אמיתי של כולם, שכל אחד רוצה שאחרים יקבלו מזה התעוררות. זו חובה ואתם לא עושים זאת.

תלמיד: איך לסדר את זה עם עיקרון של שוויון, שרוצים לשמור על שוויון בתוך העשיריות, בין העשיריות?

את זה רב"ש כותב, שאתה צריך להיות למעלה מכל החברים ולמטה מכל החברים ושווה עם כולם.

תלמיד: אבל אני רוצה גם שהחבר יישרף מבפנים, שירגיש ש"דפקו אותו", איך כולם בזה והוא לא. מצד שני, איך יכול להיות בזה שוויון? הרי החבר כבר ירגיש שהוא בסדר, כי הוא כמו כולם.

תקראו מאמרים שוב ושוב, אין כאן מה להסביר צריכים פשוט לעשות. אם הם ירצו, אתה עם כל החכמולוגיה שלך לא תוכל לשבת על הכיסא, ככה אנחנו בנויים. זה משפיע על כל אחד ואחד. אתם צריכים לשחק כך.

תתחילו לדבר בלחש בצד עם כמה אנשים כאילו יש כאן חבורה שכבר נמצאת אי שם "מעל העננים", שיתחילו לקנאות. תארגנו ככה ולא כמה, ובצורה כזאת בכל קבוצה. גם אם הם ידעו שאתם משחקים, הם לא יוכלו לעמוד נגד המשחק, לא יוכלו לעמוד, ככה זה.

"קנאה" זה החלק הכבד ביותר ברצון לקבל, זה ממש היסוד שלו. "אני אמלוך", "יש כאן עוד מישהו, בכלל?", ו"טוב לי מותי מחיי". אחרת לא תתקדמו.

קריין: קטע מספר 20 מתוך כתבי רב"ש כרך א' "וישב יעקב בארץ מגורי אביו".

"נמצא, במקום שהאדם צריך להאמין, שה' ברא את העולם בבחינת טוב ומטיב, והרע שבגופו מרחק אותו מכל הטוב. דהיינו, כשבא ללמוד תורה, הוא לא מוציא בה שום טעם. וכמו כן, כשבא לעשות איזה מצוה, אינו מרגיש בזה שום טעם, משום שהיצר הרע שבגופו, בכח שלא נותן להאמין באמונת ה' למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים. והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים י"ט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים".

וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים ל"ד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה. אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה."

(רב"ש - א'. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

איך נשכנע את עצמנו שאנחנו נמצאים בעולם המדומה, שעובר? אנחנו כבר רגילים למילים האלה. שבאמת כאן, יחד איתנו, בתפיסה שלנו, ישנה תפיסה אמיתית בקומה השנייה ששם אין גופים, יש רק כוח השפעה בלבד שקיים, ועד כמה שאנחנו משיגים את כוח ההשפעה בכוח הקבלה שלנו, גם אנחנו קיימים שם.

שאלה: האם אנחנו, בני ברוך בכלל לומדים תורה, או תורה זה רק כוח האור שמכוון אותנו לכיוון ההשפעה?

יפה אמרת, נכון. "תורה" זה נקרא אותו כוח שמגיע אלינו ומטפל בנו ונותן לנו כוח השפעה, מקרב ומדביק אותנו לבורא. זה הכול נקרא "תורה".

תלמיד: אז מה הוא לימוד תורה?

לימוד התורה זה לימוד של איך להשיג את הכוחות האלה דהשפעה ומה הם עושים בנו, מה אנחנו משיגים על ידם. זה הכול נקרא "לימוד תורה", אתה לומד איך שזה נעשה, אתה נמצא בתהליך הזה.

תלמיד: על כן אני שואל, איך התורה למעשה נלמדת?

מהמעשה, זאת התורה.

תלמיד: תורה היא לא ניסיון, תורה היא דבר שלומדים אותו?

לומדים איך לטפל ברצון לקבל כדי לחבר אליו כוונה על מנת להשפיע, וכך להשתמש בו בלהידבק בבורא.

תלמיד: זה הנסתר שבתורה, איך אני יודע שאני לומד?

מה זה נסתר?

תלמיד: כשאני קורא תורה מה אני קורא?

מה שאתה קורא זה סתם, אתה קורא את זה כדי לקבל מאור המחזיר למוטב, זהו. ומה היה לפני שכתבו את התורה, אנשים היו חיים או לא?

תלמיד: ודאי חיים, אבל חיים כמו במצרים.

מאדם הראשון עד אברהם, מאברהם עד משה, עד הר סיני והלאה.

תלמיד: מה באמת עשו?

אני לא יודע מה עשו, חיכו עד שמשה יכתוב את ה"תורה". הוא כתב ארבעים שנה ונפטר.

תלמיד: אז השאלה היא, מהאדם הראשון ועד משה מה למדו?

תורה.

תלמיד: אבל התורה לא הייתה כתובה.

המאור שמשפיע על הרצון לקבל של האדם כדי לתקן אותו ולהתאים אותו לעל מנת להשפיע לבורא, הוא נקרא "תורה". כשהמאור הזה עובר על האדם, הוא מתחיל להתבצע באותיות התורה, בכל מיני טעמי התורה, אבל זו כבר תוצאה. ואז כשאדם מרגיש מה שעובר עליו, זה רק ב"לשמה", אז הוא מרגיש איזה אור מגיע, איזה תיקונים הוא עושה, מה הוא מאפשר לאדם לעשות, מה אדם מבצע. זה נקרא "לימוד תורה". זה נקרא "כתוב על לוח לבך", על הרצון לקבל.

שאלה: מה זה להשפיע לבורא? מה זה לעשות טוב לבורא?

הכול. לא חשוב מה, אתה פשוט כל הזמן נמצא טרוד בלעשות לו טוב, זה הכול. כל הזמן. איך לעשות לו טוב?

תלמיד: מבחינתנו, מה זה יכול להיות לעשות טוב לבורא?

מחשבה. מה תיתן לו?

תלמיד: זו השאלה, מה אפשר לתת לבורא?

רק כשמתאחדים יחד במחשבה, כך משפיעים, כלום חוץ מזה. העולם הרוחני הוא רק מחשבה. וגם העולם הזה, כשהוא נעלם, אתה רואה שחוץ ממחשבה אין כלום. אני נדהמתי לשמוע את זה מחוקרי היקום, האסטרונומים, המדענים שאומרים ש"כל היקום זה מחשבה". לא הבנתי את מה שהם אומרים, הם אומרים "כן, אנחנו מרגישים שזאת מחשבה". כך זה משפיע עליהם, מרוב התעסקות.

תלמיד: אז מחשבה זה מקום לגילוי הבורא?

מחשבה זה תוכנה, תוכנת הבריאה. אתה נכנס לתוכנת הבריאה ורואה מסופה ועד סופה, איך הכול עובד, איך הכול מתגלגל, איך הכול קשור מהפרטים הקטנים ביותר עד הגלובליים, שזה הכול מקושר. זה נקרא "זיו השכינה", עד כמה שזה הכול מגיע בשלמות. זאת ההנאה הכי גדולה שיכולה להיות, לראות את כול התוכנה הזאת, כל הרשת הזאת, עד כמה שזה עובד ללא גבולות.

תלמיד: אז האדם שנמצא בהשפעה לבורא, הוא רוצה עד כמה שיותר לגלות את השלמות הזאת, את המערכת הזאת?

כן. כי בזה הוא עושה נחת רוח.

תלמיד: איך אנחנו מתחילים לגלות את המחשבה הזאת, השלמות הזאת?

החיסרון שיש בנו זה נקרא "נקודה שבלב", השאלה בשביל מה חיים קיימת בכל אחד, במקצת, אבל קיימת. כל אחד שואל "בשביל מה אני חי".

תלמיד: אז אני צריך להגיד שאני רוצה לעשות טוב לבורא, לכן אני הולך לחברים ורוצה להתחבר עם הנקודות שבלב שלהם?

כן, אבל לא רק זה. אתה מבין שלעשות טוב לבורא זה נקרא לגלות את כל המציאות, את כל הפעולות שלו, את כל המערכת העליונה. וכשאתה מגלה את זה ומתפעל מזה, בזה אתה עושה לו נחת רוח. זו נחת הרוח הכי גדולה שיכולה להיות, כי אתה נהנה מהעבודה שלו, מברך על זה.

תלמיד: ואז אני מתחיל מזה שאני נמצא פה במקום שהוא סידר, וזה המקום?

אל תוסיף. בזה אתה כבר מגביל את הדברים.

שאלה: אם הכול זה במחשבה והכול זה ביחס הפנימי, איך אדם יכול לשחק שהוא נמצא בלשמה, מה הוא אמור לשחק כלפי החברים? כי אמרנו קודם שאנחנו צריכים כל אחד לשחק כלפי החברים, שהוא נמצא בלשמה. עכשיו מהבירור, עולה שכביכול להיות בלשמה וכל העבודה זה ביחס הפנימי, זה במחשבה הפנימית.

לא, אני אומר לשחק. אף אחד לא נמצא בזה.

תלמיד: מה זה אומר לשחק, מה אני אמור לשחק אם זה הכול בפנימיות, מה הביטוי החיצוני של הדבר הזה?

שיש לנו איזה סוד בינינו, אחרים לא צריכים לדעת את זה, אבל הם צריכים לדעת שיש בינינו סוד. זהו, זה מספיק.

שאלה: כדי ליצור קנאה, האם עלי לנסות לתאר את המצב המושלם בעשירייה?

כשהעשירייה נמצאת בשלמות, זה בדרגה יותר ממני. אני לא יודע מה זה שלמות, אני לא אוהב מילים כאלה שאין בהן שום אחיזה. אני צריך לתאר לעצמי שהחברים הם יותר ממני. אני צריך להיות בפחד שהם יבואו מחר ויגידו לי "אתה יודע מה, אנחנו מצטערים אבל אנחנו כבר מתקדמים, מצאנו במקומך מישהו אחר."

שאלה: האם אפשר רק לקנא בחברים מבלי לגרום להם קנאה?

לא. בלי קנאה אי אפשר. למה זה רע? אני יודע שאם אני מקנא במשהו, זה "עד שלא מניח לי לישון". כך גם כתוב.

שאלה: האם המדרגה הראשונה שאותה יכולים לקבל, מגיעה מהיסח דעת וזה יכול לקרות לכל אחד בכל רגע ביום?

לכל אחד, בכל רגע. זה אמת. זה יכול לקרות. ההארה יכולה לעבוד על האדם ולהתגלות לו בצורה שהוא פתאום מרגיש שהוא יכול, שהוא חושב בצורה חדשה, שהוא מבין את הסדר בעולם בצורה חדשה, שהערכים בכל המציאות הם אחרים לגמרי. זאת אומרת מה זה אחרים לגמרי? העולם שלנו מדומה. הוא באמת רואה שזה מדומה, הוא רואה עד כמה שזה קיים רק בשכל המדומה שלנו, ורואה את המציאות העליונה הרוחנית כדבר הנצחי, היסודי, היחידי שקיים, אבל רק על ידי ההארה הזאת.

שאלה: אנחנו מדברים על לשמה, לא לשמה ועל קנאה. איך להגיע למצב שהעשירייה תלמד אותי, כפי שנכתב "נשמת אדם תלמדנו"?

עשירייה לא יכולה ללמד אותך חוץ מלדחוף אותך קדימה ולספק לך קנאה. את כל היתר אתה צריך לקבל רק מלמעלה. יכול להיות דרכם באיזו צורה יחסית, אבל רק מלמעלה.

שאלה: אולי החברים התרגלו זה לזה כמו בני זוג שחיים יחד הרבה שנים, וקשה להם לראות את הגדלות אחד של השני. במוסקבה, קייב, פיטר, יש צדיקים שאני מתבייש להרים אליהם את העיניים. בקרסנוירסק מבצעים את העצות של רב חמש שעות לפני שרב נותן את העצות האלה, בהם צריך לקנא. יש לנו במי לקנא. איך אנחנו יכולים לעזור כשיש בִיצה, איך להזיז אותה?

את הביצה הזאת, אני לא יודע. אני יושב כאן בביצה הזאת כבר שנים, וזהו. זה נכון.

קריין: קטע 21. כתבי רב"ש כרך ב', "מהו ענין יסורים בעבודה".

"יש לזכור, שענין עבודת האדם בעל מנת להשפיע, היינו שהוא רוצה בדביקות ה', שם מתחיל בהאדם סדר של עליות וירידות. כלומר, בזמן שהאדם מרכז כל מה שהוא עושה בעבודה, שהוא יקבל תמורת זה שכר, אז כשהוא מאמין בשכר ועונש, אין הרצון לקבל שלו, שיש לו מצד הטבע, מתנגד לקבל תענוגים יותר גדולים. אולם בזמן שהאדם רוצה ללכת בדרך שלא לקבל שכר, והיות שזהו נגד הטבע, אז מתחילה המלחמה האמיתית עם היצר הרע, היות שהאדם רוצה להעביר את היצר הרע מהעולם, שרק כאן הוא מציאותו." כאן בעצם ישנו החתך בין דת וקבלה. כי אם אתה הולך כדי להרוויח, להצליח בעולם הזה ובעולם הבא, אתה הולך לצד אחד. אם אתה הולך כדי לא להרוויח לא בעולם הזה ולא בעולם הבא וכולי, זה לכיוון השני. כאן כבר צריכה להיות הפרדה ברורה, והעבודה על הנקודה הזאת היא חייבת להיות זמן מסוים. עד שהאור פועל וחותך אותך מהכיוון ההוא לכיוון של "לשמה".

"וענין מה שהרצון לקבל נקרא בשם "יצר הרע" הוא, היות שהוא מצייר לנו הדרך, שעם ישראל רוצה ללכת בה, הוא רע. כלומר זה שהאדם רוצה לבטל את רשותו ולהבטל אל ה', הוא טוען, שהאדם הזה מאבד עצמו לדעת. אלא מה נקרא "טוב", אם האדם ידרוש מה', שרשותו של האדם יתרחב ויתמלא בכל החסרונותיו, ולא שהאדם יעבוד בשביל ה'. היינו שהיצר הרע שואל את האדם, איפה השכל שלך, שאתה עובד ביגיעה רבה בתו"מ, ומה השכר שלך יהיה. כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב". שפירושו, היות שהרע אינו רוצה להבטל לה', אלא הרע שבאדם רוצה בקיומו של האדם, אז מיעצים להאדם, שאם הוא יתיגע בתו"מ, על ידי זה יזכה לשכר, היינו שבלי תו"מ לא יכולים לקבל שכר גדול כזה. ורק בסגולת תו"מ יכולים להגיע לשכר גדול כזה, היינו שהאדם יתבטל לה', ולא יהיה ניכר את רשותו של האדם, אלא הכל לוקח ה'. ועל שכר כזה צועק היצר הרע "הרי אתה מאבד את כל ישותך לדעת. היינו, אתה עושה פעולות כאלו, שעל ידיהם אתה תתבטל ממציאותך. וכי בגלל זה צריכים לעבוד, ולתת יגיעה על זה". נמצא, שהיצר הרע מצייר לו ציורים רעים על סדר עבודתו. וזה נקרא "יסורים". היינו, שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, להגיע לדביקות ה', הנקרא "השתוות הצורה". וכשבא לו אלו השאלות, הוא מקבל ירידה, היינו שלא יכול להתגבר על אלו הטענות שלו. וזה מתבטא תיכף, הן במוחא והן בליבא. והאדם הזה, שהוא מתאושש מהירידה, ומתחיל אז לחשוב מהמצב, שבו הוא נמצא, אז הוא סובל יסורים, מזה שהוא מרוחק מה'."

(רב"ש - ב'. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה (1989

שאלה: כשהוא שואל, איפה השכל שלך? אין לו בעצם תשובה. הוא פשוט מקווה ומצפה לאור שיעבוד עליו.

לשכל אין שום תשובה, כי הוא לא תופס יותר ממה שיש לנו בחמישה חושים. הוא לא תופס יותר מהציור שהוא מצייר לנו, את הגוף שלנו וכל מה שיש מסביב, שזה הכול העולם המדומה. ובזה הוא נמצא, שולט, מבין, חוקר, אבל לא יותר מזה.

למעלה מזה לא. כי זאת תוכנה שהוא כבר לא שולט בה. זאת תוכנה שיש בה נתונים אחרים, לא בתוך הרצון לקבל, אלא בתוך הרצון להשפיע, ורצון להשפיע בעולמנו בכלל לא קיים. אנחנו עוברים לתוכנה אחרת לגמרי ולא יכולים מהתוכנה הזאת לקרוא את התוכנה השנייה. לא מסוגלים. זה לא עובד כך.

תלמיד: כשמתחילות השאלות הוא כבר יודע שהוא נכנס לירידה, כי אין לו תשובה.

מתי אדם יודע שכבר נכנס לירידה?

תלמיד: אם אין לו תשובה בשכל לכל השאלות האלה, זה כבר סימן שנכנס לירידה.

נכנס למעבר.

שאלה: אמרת שיקום זה מחשבה, מה ההבדל בין שכל למחשבה?

שכל זה כמו חומרה ומחשבה זה כמו תוכנה.

תלמיד: אז מחשבה לא שייכת לאדם?

זו כבר שאלה אחרת, מאיפה בא השכל ומאיפה באה מחשבה? שום דבר לא שייך לאדם. אני לא יודע מי זה האדם שאליו אתה מתכוון.

שאלה: אני יכול לתאר לעצמי את התמונה שאנחנו חלקים של גוף אחד ומשרתים את הגוף, ואפילו שהבורא בינינו, באהבה חלוטה. אבל מה זה לתת נחת רוח לבורא? האם בתמונה הזאת אני צריך להיות בכוונה הזאת.

אני לא יודע מה זה נקרא "בורא" ומה זה נקרא "לעשות נחת רוח לו". אז מה לעשות? תגיד מילים ריקניות.

ואיך מגיעים לזה? כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". למה נעשה כך? בכוונה. כדי שאתה תוכל להגיע לבורא כבר מצויד בכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: מה ההבדל בין כל השיטות, אם זה ההבדל בין כוונות?

אני אגיד לך מה ההבדל, למרות שגם את זה לא תבין. ההבדל הוא במציאות. שאתה נכנס למציאות, מציאות כמו שהמציאות שלנו נראית לך עכשיו, אבנים, ברזלים, הכול סולידי, הכול נמצא, לפי מידה, משקל, כך אתה נכנס למציאות הרוחנית, ואתה מבין שכל המציאות הקודמת, גם היתה לך במחשבה בכלל, וגם עכשיו המציאות שאתה מגיע אליה, גם היא כולה רק במחשבה.

תלמיד: אם כל התיקון הוא במחשבה ובתפילה למה אנחנו צריכים לשחק אחד לפני השני?

כדי שיהיה לך כוח לעבור למציאות הבאה. על הכול כתוב.

תלמיד: אפשר לעבוד כמו בזמן קריאת ה"זוהר", אנחנו קוראים וחושבים על הכוונה.

אתה כל ערב נמצא כאן בשיעור ה"זוהר", ואתה שואל בשביל מה עושים את זה? ולפני כל שיעור אנחנו אומרים אותו דבר.

תלמיד: לא ברור מה אנחנו צריכים לשחק? צריך להתפלל עבור חבר וזהו.

אתה שואל על ה"זוהר" או על המשחק?

תלמיד: אם העולם הזה הוא דמיון, הוא לא קיים, למה אנחנו צריכים לשחק בצורה חיצונית ברצונות?

מה זה חיצונית? כמו שהעולם הזה הוא דמיון, גם המשחק שלך דמיון, גם אתה דמיון, הכול. אז מה? אבל זה מה שקיים עבורך עכשיו, אתה נמצא בתוכנה הזאת, ואתה צריך אותה לשחק כמו שצריך כדי לעבור לתוכנה הבאה שנקראת "על מנת להשפיע", "לשמה". זה שם התוכנה.

שאלה: יש אופציה לא לסבול

אין. אני אומר לך, אין. עד שתגיד "די. אני מסכים".

תלמיד: איך להסכים?

לסבול.

תלמיד: את זה אני יודע איך לעשות.

אתה לא יודע. כדי לסבול גם צריך שכל. שהסבל הזה שאתה סובל, על ידי השכל יהפוך להיות להחלטה הנכונה. זה כבר "חכם כבעל ניסיון".

תלמיד: אם מקובלים אומרים "אתה צריך להיות כך וכך" אבל אתה לא יכול להיות כזה, מה אתה צריך לקבל מזה?

אתה צריך לעבוד על מנת להשפיע, אבל אתה לא כזה, אתה עושה הכול על מנת לקבל. אז אומרים לך, יש אפשרות לעבור מכך לכך.

שאלה: אז מה הם אומרים לי לעשות עכשיו, בינתיים לפני שאני בהשגה?

כן. נכון.

שאלה: אז מה אומרים לנו לעשות?

להיות בחברה, לעשות אתם את כל התרגילים, ללמוד אתם כל מה שהם לומדים, להשקיע בזה. שני דברים אנחנו צריכים לעשות, פעולות בחברה ולימוד מקורות, מתוך זה יבוא המאור, והוא יעביר אותך לדרגה הבאה של המציאות.

תלמיד: אבל הם לא אומרים, שמספיק שאתה נמצא פה, הם גם דורשים שתעשה משהו כשאתה פה.

כן, ודאי. אתה צריך לעשות.

תלמיד: הם דורשים לעשות משהו מהלב.

מהלב?

תלמיד: כן.

לא. רק לפי המעשה.

שאלה: אז רק לדבר ולשמוע?

כן, לשקר כמה שאתה רוצה. אתה רוצה להגיד, "עד כמה שטוב לעסוק באהבת חברים", ובלב אתה מרגיש, "אני מצפצף עליהם, אני בכלל לא מרגיש אותם ולא כלום". בסדר, כך הלב מרגיש וככה אתה אומר.

שאלה: למה לא מסבירים לנו?

מסבירים הכול.

שאלה: אנחנו יודעים, שהדתיים לומדים כל דבר קטן על החיים הגשמיים לפי החוקים שלהם, אבל למה הם לא מסבירים לנו קצת איך בצורה גשמית לבנות את החיים, כדי להיות בדרך בצורה נכונה? הם לא עוזרים לנו בזה.

בצורה גשמית?

תלמיד: זה מה שיש לי עכשיו, גשמיות.

מקצוע, משפחה, כל מיני?

תלמיד: כן.

איפה למדת?

תלמיד: באוניברסיטה מרלינד ארצות הברית.

מה עשית שם?

תלמיד: למדתי עיתונאות. אני לא עיתונאי אבל למדתי עיתונאות.

זה דווקא מקצוע שצריכים ללמד הרבה דברים. קשר עם הבריאות, עם השחקנים, עם הספורט ועוד.

תלמיד: לא כל כך.

באף מקום לא מלמדים אותך הכול. כאן יש מקצוע אחד, לימוד חכמת הקבלה בלבד. אם אתה רוצה לבנות משפחה, איפה לומדים לבנות משפחה? מי יודע איך לבנות משפחה? אף אחד לא יודע, אבל אף אחד לא לומד גם כן. בונים.

תלמיד: כדי להיות כאן יום יום, אתה צריך לעשות סדר בחיים שלך, כדי לעשות את זה.

על זה אנחנו לא דואגים.

תלמיד: אני יודע, אבל אם אתה לא עושה את זה, אתה לא יכול להיות פה.

נגיד לך עכשיו שלום, תצא מכאן, תסתדר בחיים שלך, תבוא אחרי גיל 40 ונתחיל.

תלמיד: ממש לא, אני ממש לא רוצה את זה.

אתה לא רוצה, אבל אין מה לעשות. לכן הרב"ש לא היה מקבל אף אחד לא נשוי. יש לך משפחה, אתה נשוי? ילדים בדרך? בסדר, תתחיל. זה הכול. למה? כי אני לא רוצה לשמוע דברים כאלה. אני אלמד אותך מה לעשות בחיים? לא.

שאלה: איך ללכת בדרך בלי שכר, אם כתוב שהאדם כולו תענוג?

האדם מרגיש שלשמה זה השכר הכי גדול. אין שכר יותר גדול מלתת לבורא בלי שום שכר, שלא על מנת לקבל פרס. זה האור שמגיע מלמעלה ונותן מחשבה כזאת ורצון. כמו שעכשיו, אתה לא יכול לעשות בכל הכוח שלך שום דבר, אם לא תקבל שכר, כי המכונה לא עובדת, היא חייבת חומר דלק וחומר הדלק שלה זה השכר, אתה צריך לקבל גרם אנרגיה, איזה ג'וואל, משהו.

ואחרי שבא המאור המחזיר למוטב זה אחרת, זה הפוך. אתה יכול לעשות [משהו], רק חס ושלום לא לקבל שכר, לשמור ממש. אתה לא יודע עד כמה רק לא זה. זה מוות, זה ממש כמו הכשה של נחש, ממש ככה. אתה ממש רואה את זה, זה עניין של המאור, אם הוא משפיע או לא משפיע, סך הכול זה ההבדל.

שאלה: אז כשאנחנו לומדים זוהר ומה שאנחנו עושים את הדברים, ואתה אומר לנו לחשוב על המאור שיעשה את העבודה, אז זה הכיוון, זה המקום הזה שאתה מדבר עכשיו?

כן, כשאנחנו לומדים זוהר אני אומר, "אנחנו צריכים להתחבר בינינו" למה? כי האור המחזיר למוטב פועל רק על עשירייה, כי עשירייה זה מבנה, סטרוקטורה, מבנה של הה-ו-י-ה, והאור פועל על ה-ו-י-ה. כי גם כשהוא עובר אלינו הוא עובר על ה-ו-י-ה, הוא עובר דרך שבלונה כזאת של ה-ו-י-ה, וגם אנחנו צריכים להיות לפי זה, ואז זה נקרא "חד מקבל חד", וזה עובד עלינו.

שאלה: ואז בעצם קורה התהליך שאמרת כרגע, שהמאור יעשה את ההרגשה הזאת, שאנחנו נעבוד ללא שכר?

כן. אני בזה לא עושה כלום. פתאום אני מרגיש שככה זה. ואתה בעצמך נדהם, מה פתאום. הבורא שאתה לא חשבת עליו, או אולי בקושי נזכרת ששם משהו כתוב, או משהו כזה, הוא לא היה בשדה הראייה שלך בכלל, זה משהו שאתה אומר בצורה מלאכותית ופתאום נעשה לך המושג הזה הכי חשוב מהכול. עד כדי כך שאתה לא רוצה כלום. רק תגיד לי איפה אני יכול לעשות משהו שזה יגרום לו טוב ולא ידע עליי, ושאני לא אקבל שום דבר תמורת זה. זה נקרא שאני עושה לו "טוב".

שאלה: אני צריך לבקש את ההרגשה הזאת?

אתה מחפש את זה ממש כמו שלל רב, שיש לך הזדמנות כזאת. למה? האור השפיע וזהו. זה פלא עד כמה שזה כך, אבל זה תמורת היגיעה.

אבל זהו, כבר מאז והלאה אתה מתחיל לפתח את המציאות האמיתית. איך הכול מסתדר, איך הכול מסודר, איך הכול מתנהל. הכול נפתח. זה התענוג, זה נקרא "הצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה"¹, ואתה ביניהם.

שאלה: יש מלא הגדרות למה זה תלמיד או חבר, לכן אין קנאה. יש כאלה שמודדים בנוכחות, יש כאלה שמודדים [בדברים אחרים].

לא, זה לא נכון, זה הכול שטויות. אני יודע רק דבר אחד, שקנאה קיימת ומתוך האגו ועד שהאגו קיים קנאה קיימת. וכשלא תהיה קנאה, זה אך ורק סימן שכבר תיקנת את האגו. וגם מעבר למחסום, גם שם יש קנאה, קנאת סופרים, יש הרבה מושגים לזה. קנאה זה כוח מאוד גדול, זה מצמצום א', אנחנו יודעים מאיפה זה בא.

שאלה: במה אני צריך לקנא, בזה שהוא תלמיד ואני לא תלמיד, שאני עושה הפצה והוא לא עושה הפצה?

שיזלזלו בי. זה פגם באגו שלי. אתם לא מבינים את זה? אין צער יותר גדול לאדם מבושה. למה [נעשה] צמצום א'? בגלל הבושה. האדם מוכן למות, ואפשר להביא אותו למוות, רק שלא יביישו אותו. אם הוא לא מוצא שום הצדקה לזה שמשפילים אותו לפני כולם, הוא הולך למות, אין שום בעיה.

תלמיד: אז אתה בעצם אומר שזה מכלול אחד שלם? זאת אומרת, אם אני עכשיו עושה הפצה והוא מקנא בי בזה, זה לא זה, זה משהו הרבה יותר גדול.

לא. זה לא שהוא עושה הפצה יותר ממך. זו הצדקה יפה מאוד, אתה יכול ליהנות מזה ולקנא בזה. אבל השפלה, השפלה בעיני החברים. אם אתה משפיל את עצמך כלפיהם זה משהו אחד, אבל כשהם משפילים אותך זה משהו אחר.

תלמיד: במה הם משפילים אותי?

פתאום בא אליך מישהו, הוא בא אליך ואומר, "שמעתי מהעשירייה שלך שהם לא יודעים איך להיפטר ממך". ככה הוא אומר, בוא נראה, זה עובד.

שאלה: האם יש הבדל בין הרגשת קנאה גשמית לבין קנאה רוחנית? האם יש בכלל קנאה רוחנית ואיך היא מגיעה לידי ביטול אצלי?

אצלנו עדיין אין גשמי, רוחני, הכול קנאה. קנאה בקבוצה, בעשירייה. זה העיקר.

שאלה: האם זה נכון שדרך הרוחניות יש שלב בו אדם נדרש לעשות מאמצים אדירים כדי ליצור בתוכו חיסרון? ואם כן, האם זה נכון שזה שלב יותר מתקדם?

אין בעיות ברוחניות ליצור משהו, אלא העניין הוא לממש, לבטא, לעשות את זה בייתר עדינות, לברר. בקיצור, יותר לברר, אבל העיקר זו התמדה.

שאלה: האם כשנכנסים למציאות של השפעה, ללשמה, האם גם משהו חיצוני משתנה במציאות, או שהמקובלים רואים בדיוק את אותה התמונה החיצונית, ולא משהו מעבר?

אותה תמונה חיצונה, רואים פשוט שתי קומות, זו וזו. אבל כבר ברור איך הכול מסתדר, פחות או יותר. כל הזמן לומדים יותר ויותר את הקשר בין שתי הרמות, ואת זה אי אפשר להסביר.

שאלה: בזמן הלימוד כשרוצים לדעת ולהשיג את מה שכתוב אז קורה שפתאום מרגישים עייפות, דחייה מהלימוד, חוסר חשק, פתאום מתגלים רצונות גשמיים. האם אפשר לומר שגם בזמן הלימוד היצר הרע מתחיל להתגלות?

בזמן הלימוד ודאי שהוא מתגלה, אלא מה? ודאי.

שאלה: מהי השאלה שאני צריך לשאול כדי לקבוע כמה אני שותף בעשירייה?

במה עוד אפשר לתמוך בכם?

שאלה: למה אנחנו צריכים את כל המשחקים בינינו אם אנחנו יכולים לעשות את זה ברמת המחשבה ולהקדיש זמן, אולי שעתיים, אולי שלוש ביום לקריאה בזוהר וכתבים שמושכים את המאור הכי גדול?

הוא בטח עכשיו יספר לנו תורה שלמה חדשה. יש לנו את מה שכתבו לנו המקובלים, ואיך למדנו אצל רב"ש, אין לי יותר. אתם רוצים סגנונות אחרים, בבקשה. אני מעביר מה שקיבלתי. איך שאני הבנתי. אולי אני לא יודע בדיוק מה הוא נתן, אבל איך שאני קיבלתי והבנתי, זה מה שאני משתדל להעביר.

שאלה: פשוט כתוב כמה פעמים בזוהר או ב"שמעתי", שכדי להגיע לאהבה, לדבקות, צריך קודם להגיע לשנאה, לפירוד.

כן.

תלמיד: וזה כאילו הכי חשוב, להגיע לשנאה לפירוד. ואם לא נגיע?

גם את זה וגם את זה מביא המאור.

תלמיד: אז מה הראשון, למה אנו צריכים?

עזוב, אנחנו לא מדברים על שנאה. זה שאנחנו מגיעים לשנאה, לפירוד זה נכון, אבל לא שאנחנו עובדים על שנאה ועל פירוד. בכלל, על אף שלילה אנחנו לא עובדים.

תלמיד: אז איך זה עובד ביחד?

זה לא ענייני, זה המאור, אני צריך לעשות "כשור לעול וחמור למשא"². שור יש לו שכל? ולחמור? אז תעשה ככה ותצליח.

(סוף השיעור)

"לא כהעוה"ז עוה"ב, עוה"ב אין בו לא אכילה ושתי' ולא פ"ו ולא מו"מ, ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה" (ברכות י"ז, א')↩
"כשור לעול וכחמור למשאוי" (תלמוד בבלי, עבודה זרה, דף ה', ב' גמרא)↩

Video lekce [360p]	MP4
Audio lekce	MP3
Zdrojové materiály - Audio	MP3

Kabala Media

Kabala Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Denní lekce31/5/2021(Morning)Part 1 Potěšit Stvořitele

Part 1 Potěšit Stvořitele

Potěšit Stvořitele

Kabala MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Denní lekce31/5/2021(Morning)
Part 1 Potěšit Stvořitele

Kabala Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved