[דיוקנא דאדם]
297. הכלל של כל הדברים, עתיק דעתיקין וז"א, הכול אחד, בבחינת עצמותם, והכול הוא למעלה מהזמן מבחינת עצמותם. שהיה הווה ויהיה שווים בהם, והכול הוא בהווה, והכול היה, והכול יהיה. שאין באלקיות עניין קודם ואח"כ. וכן אין שם כלל שינוי מעשה מבחינת עצמותם, כגון מרחמים לדין. כי לא ישתנה בעתיד, ולא השתנה בעבר, ואינו משתנה בהווה. אלא שנתקן בתיקונים אלו בשביל התחתונים. ונשלמה הצורה הכוללת כל הצורות, ז"א. שהיא צורת אדם, הכולל זכר ונוקבא. הצורה הכוללת כל השמות, כי ז"א נקרא הוי"ה, שהוא שם, הכולל כל השמות. הצורה, שנראות בתוכה כל הצורות, ולא שהיא צורה ממש, אלא כעין צורה זו.
298. כשמתחברים בז"א העטרות והכתרים, המוחין דג"ר, אז הוא השלמת הכול, של כל העליונים והתחתונים. משום שצורת אדם, היא צורה שעליונים ותחתונים נכללים בה. ומשום שצורה זו כוללת עליונים ותחתונים, התקין עתיקא קדישא את תיקוניו, ותיקון ז"א בצורה זו ובתיקון זה.
כל התיקונים באו לתקן המלכות דצ"א, ועיקר תיקונה הוא בתיקון אדם, שמוֹרה על התכללות כל הצורות, והוא עניין המלכות המקבלת מג' הקווים, כי המלכות היא פני אדם, וג' קווים הם אריה שור נשר, הכוללים כל הצורות, והמלכות מקבלת אותם ונכללת מהן.
ותיקון אדם זה התחיל בעתיקא קדישא, שהוא כל מספרי י"ג (13): י"ג מיני לַבְנוניות, י"ג נימים, י"ג תיקוני דיקנא ועוד. כי חו"ב תו"מ, שבכל אחד ג' קווים, זה י"ב (12). ועם מלכות המקבלת אותם, הכוללת כולם, הם י"ג. אמנם עיקר תיקון אדם נעשה בז"א ובמלכות. שז"א הוא ג' קווים, ופרצוף המלכות הוא המקבל אלו ג' הקווים. שע"י זה הולכת ומיתקנת המלכות לאט לאט עד גמה"ת, שאז, ע"י כל האורות שקיבלה המלכות ב-6000 שנה, מיתקנת המלכות דצ"א.
כל התיקונים דעתיקא ודז"א משלימים צורת אדם, הכוללת כל הצורות, שהן אריה שור נשר. וכשז"א מקבל תיקונים אלו, נקרא גם הוא אדם. והוא צורה הכוללת כל השמות, כי השם של ז"א, שהוא הוי"ה, כולל בגלל זה את כל השמות. הצורה, שנראות בתוכה כל הצורות, כלומר שגם מלכות נראית שם, עד שהתיקון מגיע למלכות דצ"א. צורה שעליונים ותחתונים נכללים בה, כי פני האדם כוללים בתוכם את כל העליונים, הנכללים בג' קווים, המכונים אריה שור נשר, וכן כוללים צורת עצמם, שממנה נמשכים כל התחתונים.
וע"כ התיקון המגיע לפני אדם, נתקנו עימו כל העליונים וכל התחתונים. ומשום שצורה זו כוללת עליונים ותחתונים, התקין עתיקא קדישא את תיקוניו, ותיקון ז"א בצורה זו ובתיקון זה. כדי שיוכל לתקן בזה כל המציאות עד גמה"ת.
299. מה בין עתיקא לז"א? הכול במשקל אחד. אבל מעתיקא מתחלקים דרכיו. ומז"א נמצא הדין. ורק מצידנו הם שונים זה מזה. סודות אלו נמסרים לקוצרי השדה הקדוש, לאותם שזכו לתקן את המלכות, הנקראת שדה, וכבר קוצרים תבואתה. וכתוב, סוד ה' ליראיו.
דרכי התיקון באים בסדר חסד דין ורחמים, ג' קווים, שמקור מציאותם בז"א. אלא בדרך התכללות, שהג"ר כלולים מז"א וממלכות, נמצאים הם גם בג"ר. אלא שאין בחינת שמאל בעתיק הסתום, שהוא א"א. הוא כולו ימין. ועכ"ז כיוון שיש שם התכללות מזו"ן, היה אפשר שיתוקנו שם ג' קווים, כדי להמתיק ג' הקווים שבז"א.
מעתיקא מתחלקים דרכיו, שג' קווים שבעתיקא, אינם אלא לחלק הדרכים בין ימין שמאל אמצע, כדי שז"א יקבל מהם. אבל בעתיקא עצמו אין ימין ושמאל. אבל בז"א יש שמאל, דין ממש, ונמצאים בו משום זה ג' קווים, חסד דין ורחמים, במציאות ממש.
ורק מצידנו הם שונים זה מזה. כי ההבחנות, יש או אין דין, הן רק כלפי התחתונים. אבל מבחינת העצמוּת, הכול הוא אלקיות, למעלה מזמן, ממקום, ומשינוי. וכל אותם המדרגות והתיקונים, שאנו מבחינים באלקיות, הם כולם רק מיני העלמות וכיסויים כלפי התחתונים. כי ע"ס הן עשר מיני כיסויים על עצמותו. וכן כל התמונות המדומות מזמן ממקום וממעשים, כולן אינן אלא רק מיני כיסויים על אלקותו, הנראים כך לעיני התחתונים.
וכמו שהאדם אינו מתפעל ואינו משתנה במשהו מחמת הכיסויים, שהוא מתכסה בהם, כי רק חבריו מתפעלים מהעלמותו או מהתגלותו, כך אלקותו אינו משתנה ואינו מתפעל משהו, מתוך אלו המדרגות והתיקונים והשמות, שבזמן ובמקום ובשינוי מעשה, שהתחתונים מבחינים בכיסויים שלו. אלא שיש לדעת, שכיסויים אלו משמשים ג"כ לגילויים.
ולא עוד, אלא לפי מידת הכיסוי, שיש בכל שם ותיקון, כך היא מידת הגילוי הנמצא בו. ומי שזוכה לקבל מידת הכיסויים כהלכתם, זוכה אח"כ שהכיסויים נעשו לו למידות גילויים. והלומד צריך לזכור דברים אלו בזמן הלימוד, ולא ייכשל במחשבתו.
300. ויִיצֶר ה' אלקים את האדם. בשתי אותיות י' השלים תיקון בתוך תיקון, שהוא חותָם הטבעת. וזהו, וייצר, עם שתי אותיות י', כי הן סוד עתיקא קדישא וסוד ז"א. וייצר, צר צורה בתוך צורה, ב' שמות, הנקראים שם מלא, הוי"ה אלקים. ואלו הן שתי אותיות י' של וייצר. שצר צורה בתוך צורה, תיקון של שם מלא הוי"ה אלקים.
מעלת המלכות ומהותה. מלכות נקראת חכמה תתאה, משום שאין גילוי החכמה בשום ספירה מע"ס אלא בה, בשעה שהמלכות מקבלת מג' קווים דז"א. ואז נקראת המלכות חותם הטבעת. כי המלכות בעצמה היא טבעת המלך, וג' קווים שמקבלת מז"א, הם החותם שנחקק בה, ששם מגולה בה החכמה.
השלמת תיקון ג' קווים, שיאירו בתיקון המלכות, מרומזת בשתי אותיות י' של וייצר. שהן חו"ס שבא"א, הנקרא עתיקא קדישא, וחכמה דל"ב (32) נתיבות של ז"א. ע"כ נאמר, סוד עתיקא קדישא וסוד ז"א, ולא עתיקא קדישא וז"א, אלא החכמות שבהם.
בב' חכמות אלו צר נשמת האדם, הג"ר דז"א, המכונים אדם. צר צורה בתוך צורה, ב' שמות, הנקראים שם מלא, הוי"ה אלקים, הרומזים על א"א וז"א. שצר צורת חו"ס דא"א בפנימיות צורת החכמה דל"ב נתיבות דז"א.
וזהו תיקון של שם מלא הוי"ה אלקים, שהוי"ה רומזת על חו"ס דא"א, ואלקים על חכמה דז"א. מטעם, שחכמה דא"א נסתמה, ואינה מאירה אלא חכמה דל"ב נתיבות דז"א. וכיוון שרצון המאציל היה שתתגלה גם הארת חו"ס בעולמות, ע"כ צר אותה צורה בתוך צורה, בפנימיות חכמה דל"ב נתיבות. וע"י זה מגיעה הארת חו"ס לעולמות, שהיא שורש כל המציאות.
301. במה נכללו ב' צורות חכמה, שצר צורה בתוך צורה? בדמות העליונה שנקראת אדם, הכולל זכר ונקבה. ז"א הכולל ז"א ומלכות. וע"כ כתוב, את האדם, שכולל זכר ונקבה. אֶת, הוא להוציא ולרבות המלכות, שהיא נוקבא דז"א ויוצאת ממנו.
במלכות הזו מתלבשות שתי צורות, צורה בתוך צורה, שתי אותיות י' של וייצר, חכמה עילאה דא"א בתוך חכמה תתאה דמלכות, שהיא החכמה דל"ב נתיבות היוצאת בז"א ומקום גילויה רק במלכות. וע"כ נקראת חכמה תתאה, כנגד חכמה דא"א, שהארתה מלובשת בתוכה.
302. וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, כלומר דמות בתוך דמות. וייפַּח באפָּיו נשמת חיים, החותָם של הטבעת לִפְנַי ולִפְנים. וכל זה כדי להוציא ולהכניס בו חו"ס דא"א, עד הסוף של כל הסתומים, שהיא החכמה דל"ב נתיבות שבז"א, שהוא סוף ההעלם.
כי אחר שתגיע חכמה דל"ב נתיבות מז"א לנוקבא דז"א, היא מתגלה ואינה עוד סתומה. וע"כ נבחן ז"א לסוף כל הסתומים. והיא נשמה, שכל החיים שלמעלה ושלמטה, המוחין של ז"א ושל הנוקבא הכוללת התחתונים, תלויים מהנשמה ההיא ומתקיימים בה.
עפר מן האדמה, הוא מיתוק המלכות בבינה, שע"י זה נעשית מוכשרת לקבל אור העליון. עפר מן האדמה, דמות בתוך דמות, שנכללה צורת המלכות דז"א, עפר, בצורת הבינה, אדמה.
וייפח באפיו נשמת חיים, החותם של הטבעת לִפְנַי ולִפְנים, המוחין דבינה, שהוא המלכות הכוללת בתוכה ג' הקווים, ואז נקראת החותם של הטבעת. ואור זה של מלכות ושל ג' קווים נקרא נשמה דז"א, משום שמקבל אותו מבינה, ואור הבינה נקרא נשמה.
וכל זה כדי להוציא ולהכניס בו חו"ס דא"א, שתכלול חכמה דא"א בתוך חכמה דל"ב נתיבות דז"א, ואח"כ ישפיע אותם לנוקבא שלו, הנקראת חכמה תתאה, ששם מקום הגילוי.
303. ויהי האדם לנפש חיה. להיות מושפע ולהיכנס בתיקונים של חותם הטבעת, ולהוציא הנשמה ההיא ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, מחו"ס דא"א עד המלכות שהיא סוף המדרגות, כדי שתהיה נמצאת הנשמה ההיא בכל המדרגות, ותתפשט בכל, ויהיה הכול בייחוד אחד.
ומי שמפסיק ייחוד זה מהעולם, שמפריד המלכות מייחוד ג' קווים, הוא כמי שמפסיק נשמה זו, כמי שפוגם במוחין דז"א, ומראה שיש נשמה אחרת חוץ מזו. שמתדבק בס"א. ומשום זה יִכלֶה הוא וזכרונו מהעולם לדורי דורות.