א. ليس هنالك سواه
ב. شخينا [اللاهوت] في المنفى
ג. مسألة الاحراز الروحي
ד. ما هو سبب الثقل الذي يشعر به الإنسان عند الإبطال أمام الخالق في العمل\؟
ה. ليشما هي إيقاظ من الأعلى، ولماذا نحتاج إلى إيقاظ من الأسفل\؟
ו. ما هو الدعم في التوراة وفي العمل\؟
ז. ما هو ""العادة تصبح طبيعة ثانية"" في العمل\؟
ח. ما هو الفرق بين ظل كيدوشا وظل سترة عشرا\؟
ט. ما هي الأشياء الثلاثة التي توسع عقل المرء في العمل\؟
י. ما هو ""أسرع يا حبيبي"" في العمل\؟
יא. في شأن الفرح مع الارتجاف، في العمل
יב. جوهر عمل الإنسان
יג. رمان
יד. ما هي عظمة الخالق\؟
טו. ما هي الآلهة الأخرى في العمل\؟
טז. ما هو يوم الرب وليل الرب في العمل\؟
יז. ماذا يعني أن سترة أخرا تسمى ""ملخوت بدون تاج""\؟
יח. ستبكي روحي في الخفاء – 1
יט. ماذا يعني ""الخالق يكره الأجساد"" في العمل\؟
כ. ليشما [من أجلها]
כא. عندما يشعر المرء بأنه في حالة صعود
כב. التوراة ليشما
כג. يا من تحبون الرب أبغضوا الشر
כד. سينقذهم من يد الأشرار
כה. الأمور التي تأتي من القلب
כו. مستقبل المرء يعتمد ويرتبط بالامتنان للماضي
כז. ما هو ""الرب عال والمتواضع يرى""\؟ - 1
כח. لن أموت بل أحيا
כט. عندما تأتي الأفكار إلى الشخص
ל. الاهم هو الرغبة في العطاء فقط
לא. من يرضي روح الشعب
לב. قرعة هيا الإيقاظ من الاعلى
לג. القرعة في يوم كيبوريم ومع هامان
לד. فضل الارض
לה. فيما يتعلق بحيوية كيدوشا
לו. ما هي الأجسام الثلاثة في الإنسان\؟
לז. مقال لبوريم
לח. مخافة الله كنزه
לט. وخاطوا ورق التين
מ. ما هو مقياس الإيمان بالراف\؟
מא. ما هي العظمة والصغر في الإيمان\؟
מב. ما هو اختصار إلول في العمل\؟
מג. فيما يتعلق بالحقيقة والإيمان
מד. العقل والقلب
מה. تمييزان في التوراة وفي العمل
מו. سلطة إسرائيل على كليبوت
מז. في المكان الذي تجد فيه عظمته
מח. الأساس الأولي
מט. الاهم هو العقل والقلب
נ. حالتان
נא. إذا واجهت هذا الشرير
נב. التعدي لا يطفئ ميتزفا
נג. مسألة الحد
נד. الغرض من العمل – 1
נה. هامان من التوراة من أين\؟
נו. التوراة تسمى إشارة
נז. سوف يقدمه كذبيحة لإرادته
נח. الفرح هو ""انعكاس"" للأعمال الصالحة
נט. بخصوص العصا والحية
ס. ميتزفا التي تأتي من خلال التعدي
סא. حوله تهب العواصف بقوة
סב. ينزل ويحرض، ويصعد ويشكو
סג. لقد اقترضت، وأنا أسدد
סד. من لو ليشما، نأتي إلى ليشما
סה. فيما يتعلق بالمكشوف والمخفي
סו. بشأن إعطاء التوراة – 1
סז. ابتعد عن الشر
סח. اتصال الانسان بالسفيروت
סט. أولاً سيكون تصحيح العالم
ע. بيد قوية وبسخط مسكوب
עא. ستبكي روحي في الخفاء – 2
עב. الثقة هي لباس النور
עג. بعد التسمتسوم
עד. العالم، السنة، الروح
עה. هناك تمييز للعالم التالي، وهناك تمييز لهذا العالم
עו. على جميع قرابينك تقدم الملح
עז. روح المرء يجب أن تعلمه
עח. التوراة والخالق وإسرائيل واحد
עט. أتزيلوت و ب.ي.ع
פ. بخصوص أخور بي أخور
פא. فيما يتعلق برفع م""ن
פב. الصلاة التي ينبغي للمرء أن يصليها دائما
פג. فيما يتعلق بفاف الأيمن وفاف الأيسر
פד. ما هو ""أخرج الإنسان من جنة عدن لئلا يأخذ من شجرة الحياة""\؟
פה. ما هي ثمرة شجرة الحمضيات في العمل\؟
פו. وبنو عيري مسكينوت
פז. شبات شكاليم
פח. كل العمل يتم فقط حيث توجد طريقتان - 1
פט. لفهم كلام الزوهار
צ. في زوهار، بريشيت
צא. بخصوص القابل للاستبدال
צב. شرح تمييز الحظ
צג. بخصوص الزعانف والقشور
צד. ويجب أن تحفظوا نفوسكم
צה. بخصوص إزالة القلفة
צו. ما هو هدر الحظيرة ومصنع النبيذ في العمل\؟
צז. نفايات الحظيرة ومصنع النبيذ
צח. تسمى الروحانية ما لا يضيع أبدًا
צט. ولم يقل شريرًا أو صالحًا
ק. التوراة المكتوبة والتوراة الشفهية – 1
קא. تعليق على مزمور ""للغالب على الورد""
קב. وتأخذ لك ثمرة شجرة حمضيات
קג. من قلبه يجعله راغبا
קד. وكان المخرب جالسا
קה. التلميذ الحكيم غير الشرعي يسبق رئيس الكهنة العامي
קו. ما يعنيه الاثنا عشر خالوت في يوم السبت
קז. بخصوص الملائكة
קח. إذا تركتني يومًا ما، فسوف أتركك يومان
קט. نوعين من اللحوم
קי. الحقل الذي باركه الرب
קיא. التنفس والصوت والكلام
קיב. الملائكة الثلاثة
קיג. الصلاة الثامنة عشرة
קיד. دعاء
קטו. جماد، نبات، حيوان، ومتكلم
קטז. من قال: ""الوصايا لا تحتاج إلى نية""
קיז. لقد تعبتم ولم تجدوا، لا تصدقوا
קיח. لفهم مسألة الركب التي سجدت للبعل
קיט. ذلك التلميذ الذي تعلم في الخفاء
קכ. سبب عدم تناول المكسرات في روش هاشانا
קכא. إنها مثل السفن التجارية
קכב. فهم ما هو مكتوب في شولخان أروخ
קכג. طلاقه ويده يأتيان كواحد
קכד. سبت بريشيت والستة آلاف سنة
קכה. هو الذي يفرح السبت
קכו. حكيم يأتي إلى المدينة
קכז. الفرق بين الجوهر والذات والوفرة المضافة
קכח. يقطر الندى من جالجالتا إلى زعير أنبين
קכט. الشخينا في الغبار
קל. طبرية حكمائنا، حسن رؤيتكم
קלא. من يأتي للتطهير
קלב. بعرق وجهك تأكل خبزا – 1
קלג. أنوار السبت
קלד. النبيذ الذي يسبب السكر
קלה. الطاهر والصالح لا تقتل
קלו. الفرق بين الرسالة الأولى والأخيرة
קלז. وكان صلفحاد يجمع الحطب
קלח. وعن الخوف الذي يأتي أحياناً على الإنسان
קלט. الفرق بين أيام العمل الستة والسبت
קמ. كيف أحب التوراة الخاصة بك
קמא. بشأن عيد بيساخ
קמב. جوهر الحرب
קמג. جيد فقط لإسرائيل
קמד. هناك شعب معين
קמה. ماذا تعني سيعطي الحكمة خصيصا للحكماء
קמו. تعليق على الزوهار
קמז. عمل الاستقبال والإعطاء
קמח. التدقيق في المر والحلو والصواب والخطأ
קמט. لماذا نحتاج إلى جذب خوخما
קנ. رنموا للرب لانه قد صنع مفتخرا
קנא. ورأى إسرائيل المصريين
קנב. لأن الرشوة تعمي عيون الحكماء
קנג. الفكر هو نتيجة الرغبة
קנד. لا يمكن أن يكون هناك مساحة فارغة في العالم
קנה. نقاء الجسم
קנו. لئلا يأخذ من شجرة الحياة
קנז. أنا نائم ولكن قلبي مستيقظ
קנח. سبب عدم تناول الطعام في منزل بعضنا البعض في عيد بيساخ
קנט. وقد حدث ذلك خلال تلك الأيام العديدة
קס. سبب اخفاء الماتزوت
קסא. بشأن إعطاء التوراة – 2
קסב. بشأن خازاق التي نقول بعد الانتهاء من السلسلة
קסג. ما قاله مؤلفو الزوهار
קסד. هناك فرق بين المادية والروحانية
קסה. شرح طلب إليشع من إيليا
קסו. تمييزان في الإحراز
קסז. سبب تسميتها بـ ""شبات تشوفا"".
קסח. عادات إسرائيل
קסט. بخصوص الصالحين الكاملين
קע. لا يكون في جيبك حجر كبير
קעא. في زوهار، إيمور – 1
קעב. مسألة المنع والتأخير
קעג. لماذا نقول لخاييم
קעד. في شأن التستر
קעה. إذا طال عليك الطريق
קעו. عند شرب البراندي بعد الهفدلا
קעז. الكفارات
קעח. ثلاثة شركاء في الرجل
קעט. ثلاثة خطوط
קפ. في زوهار، إيمور – 2
קפא. بشأن الشرف
קפב. موسى وسليمان
קפג. تمييز المسيح
קפד. الفرق بين الإيمان والعقل
קפה. غير المتعلم، الخوف من السبت عليه
קפו. اجعل سبتك يوم أسبوع، ولا تحتاج إلى الناس
קפז. اختيار العمل
קפח. كل العمل يتم فقط حيث توجد طريقتان - 2
קפט. العمل يؤثر على الفكر
קצ. كل عمل يترك بصمة
קצא. زمن النزول
קצב. مسألة النصائب
קצג. جدار واحد يخدم كلاهم
קצד. السبعة الكاملة
קצה. كوفؤا - سأعجل بها
קצו. قبضة الخارجيون
קצז. كتاب، مؤلف، قصة
קצח. الحرية
קצט. إلى كل رجل من إسرائيل
ר. حزدقوت المساخ
רא. الروحانية والجسدية
רב. بعرق وجهك تأكل خبزا – 2
רג. كبرياء الرجل يجب أن يخفضه
רד. الغرض من العمل - 2
רה. الحكمة تصرخ في الشوارع
רו. الإيمان والمتعة
רז. الاستقبال من أجل العطاء
רח. مسألة الجهد
רט. ثلاثة شروط في الصلاة
רי. عيب جميل فيك
ריא. كما لو كان يقف أمام الملك
ריב. احتضان اليمين، احتضان اليسار
ריג. مسألة تجلي النقص
ריד. معروف في البوابات
רטו. بخصوص الإيمان
רטז. يمين و يسار
ריז. إذا لم أكن لي فمن لي\؟
ריח. التوراة والخالق واحد
ריט. الإخلاص
רכ. بشأن المعاناة
רכא. سلطات متعددة
רכב. الجزء الممنوح للسترا اخرا لفصلها عن القدوشا
רכג. لباس، كيس، كذبة، اللوز
רכד. يسود دي نوكفا ويسود دي ديخورا
רכה. لرفع نفسه
רכו. التوراة المكتوبة والتوراة الشفهية – 2
רכז. مكافأة ميتزفا – ميتزفا
רכח. السمك قبل اللحم
רכט. جيوب هامان
רל. الرب عال ويرى المتواضع - 2
רלא. طهارة أنيةالاستقبال
רלב. استكمال العمل
רלג. العفو والمغفرة والتكفير
רלד. من يقطع كلام التوراة ويدخل في حديث
רלה. أبحث في الكتاب مرة أخرى
רלו. مضايقي يلعنونني اليوم كله
רלז. لأنه لا يراني إنسان ويعيش
רלח. طوبى للرجل الذي لا ينساك وابن الإنسان الذي يجتهد فيك
רלט. الفرق بين موخين عيد الأسابيع وذلك عن السبت في مينخاه
רמ. ابحث عن طالبيك عندما يبحثون عن وجهك
רמא. ادعوه عندما يكون قريبا
רמב. ما حكم إسعاد الفقير بيوم جيدٍ في العمل\؟
רמג. فحص الظل في ليلة هوشعنة رابا
רמד. كل العوالم
רמה. قبل خلق المولود
רמו. توضيح عن الحظ
רמז. يعتبر الفكر بمثابة تغذية
רמח. Let His Friend Begin
مكتبة الكابالاchevron_left
بعل هاسولام/شمعتي
chevron_left
ولم يقل شريرًا أو صالحًا
 
Listen to this articlevolume_up

צט. רשע או צדיק לא קאמר

שמעתי כ"א אייר ירושלים

"דדריש רבי חנינא בר פפא: אותו מלאך, הממונה על הריון, לילה שמו. ונוטל טיפה, ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה: גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר [נאמר]" (נידה ט"ז ע"ב).

ויש לפרש לפי הכלל, שאי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, כדברי חז"ל: "אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". וכל שכן זה ששוטה כל ימיו. אם כן, לזה שנולד שוטה, אין לו שום בחירה, כיון שנגזר עליו, שיהיה טיפש. אם כן, מה שאמרו "צדיק ורשע לא קאמר", הטעם הוא, כדי שיהיה לו בחירה. ומהו התועלת אם לא אמר "צדיק ורשע", הלא אם נגזר עליו שיהיה טיפש, אם כן הוא ממילא כמו שנגזר עליו שיהיה רשע?

וכן יש להבין דברי חז"ל: "אמר רבי יוחנן, ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י: "וישת עליהם תבל", פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל. (יומא ל"ח ע"ב).

"שמועטין" משמע שמתמעטים והולכין. לכן, מה עשה כדי שיתרבון, עמד ושתלן בכל דור ודור. ויש לשאול: מהו הריוח, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, והיו מתרבין? שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפיזרן בכל הדורות, כמו שמפרש רש"י, כיון שנמצאים בהרבה דורות על ידי זה יתרבו הצדיקים?

ולהבין את הנ"ל, צריכים להרחיב ולפרש את המאמר חז"ל, שהקב"ה גוזר על הטיפה, שיהיה חכם או טיפש. היינו מי שנולד חלש, שאינו לו כח להתגבר על יצרו, ונולד עם רצון חלש, ואינו בעל כשרונות, וכיון שגם בעת ההכנה, כלומר בעת שהאדם מתחיל בעבודת ה', הוא מוכרח להיות מוכשר לקבל את התורה והחכמה, כמ"ש "יהיב חכמתא לחכימין [נותן חכמה לחכמים]", והקשה: אם הם כבר חכמים, מדוע הם זקוקים עוד לחכמה? אלא היה צריך להיות, יהיב חכמתא [נותן חכמה] לטיפשים?

ותירוץ, שחכם נקרא מי שמשתוקק לחכמה, אף על פי שעדיין אין לו חכמה. אלא כיון שיש לו רצון, ורצון נקרא כלי, נמצא שמי שיש לו רצון והשתוקקות לחכמה, הוא כלי להאיר שם חכמה. נמצא לפי זה, מי שהוא טיפש, היינו שאין לו השתוקקות לחכמה, וכל ההשתוקקות שלו הוא רק לצורכי עצמו. ומבחינת השפעה אין הטיפש מסוגל לבחינת השפעה ולא כלום.

אם כן, אדם שנולד בתכונות כאלה, איך אפשר להגיע למדרגת צדיק? נמצא, שהוא אינו בעל בחירה. אם כן, מהו התועלת, שצדיק ורשע לא קאמר? כדי שיהיה בחירה. הלא כיון שהוא נולד טיפש וחלש, כבר אינו מסוגל שיהיה לו בחירה, כיון שאינו מסוגל לשום התגברות והשתוקקות לחכמתו ית'.

ולהבין את זה, היינו שיכול להיות בחירה אפילו לטיפש, עשה הקב"ה תיקון, המכונה בדברי חז"ל "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". ושאלנו, מהו התועלת מזה?

עכשיו נבין את הענין. כי ידוע, שכמו שאסור להתחבר עם רשעים אף על פי שהוא לא עושה כמעשיהם, כמ"ש "ובמושב לצים לא ישב", שמשמע שעיקר החטא הוא מטעם שיושב בין הלצים, אף על פי שהוא יושב ולומד תורה ומקיים מצות. אחרת, היה האיסור מטעם ביטול תורה ומצות. אלא הישיבה בעצם היא אסורה. מטעם שהאדם, ממי שמוצא חן בעיניו, הוא לוקח את מחשבות וגם התשוקות שלהם.

וכמו כן להיפוך. אם הוא אין לו כל כח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים.

ובזה נבין המאמר הנ"ל: "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים". שפירושם, היינו שלא כל אדם מוכשר להיות צדיק, משום שחסר לו התכונות לזה, כנ"ל שהוא נולד טיפש או חלש, יש לו גם כן בחירה, ואין לו תירוץ מצד תכונותיו עצמו. משום שהקב"ה שתלן להצדיקים בכל דור ודור.

לכן יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור", כדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אח"כ לצדיקים.

נמצא, ש"צדיק ורשע לא קאמר" פירוש, שיש לו בחירה, בזה שיכול לילך להתדבק אצל צדיקים, שהם ידריכו לו, ולקבל כוחות על ידיהם. שעל ידי זה הם יכולים להיות אח"כ צדיקים. מה שאין כן אם היו כל הצדיקים בדור אחד, אז לא היה שום עצה להטפשים ולהחלשים להתקרב לה'. נמצא, שלא היה להם בחירה. מה שאין כן, שפיזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אז כבר יש כח הבחירה ביד כל אחד ואחד, ללכת ולהתקרב להצדיקים, שישנם בכל דור ודור. אחרת מוכרח להיות תורתו סם המות.

וזה נבין ממשל הגשמי. בזמן ששני אנשים עומדים זה מול זה, אז יוצא שימינו של אחד נגד שמאלו של השני, ושמאלו של השני הוא נגד ימינו של חבירו. והיות שיש שני דרכים, אחד ימין שהוא דרך הצדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע. ודרך שמאל, שכל ענינם הוא רק לקבל לעצמם, שבזה הם נפרדים מהבורא, שהוא כולו להשפיע, וממילא הם נפרדים מחיי החיים.

לכן הרשעים בחייהם נקראים מתים. נמצא לפי זה, כי בזמן שהאדם עוד לא זכה לדביקות הבורא, נמצא שהם שניים. ואז, כשהאדם לומד תורה, שנקרא ימין, אבל זה לשמאלו של הבורא. היינו, שהוא לומד תורה מטעם קבלה עצמית, שזה מפרידו ממנו יתברך. נמצא, שתורתו נעשה לו סם המות, כי נשאר בפרודא. כי הוא רוצה שתורתו ילביש את גופו. פירוש, שהוא רוצה, שהתורה יגדיל את הגופניות שלו. ובזה היא נעשית לו תורתו סם המות.

מה שאין כן כשנעשה דבוק בו ית'. ונמצא, שאז נעשה רשות היחיד, שהוא נתאחד באחדותו ית'. אז ממילא הימין שלו הוא ימין של הקב"ה. ואז נעשה הגוף לבוש לנשמתו.

וההכר, בכדי לדעת אם הוא הולך בדרך אמת, הוא, כי בזמן שהוא עוסק בצרכי גופו, אז הוא רואה שלא יעסוק בצרכי גופו יותר מכדי שהוא צריך לצורכי נשמתו. ובזמן שהוא נדמה לו, שיש לו יותר מכפי צריך להלביש לצורכי נשמתו, אז הוא דומה בעיניו כמו מלבוש שהאדם מלביש את גופו. אז הוא מדקדק שלא יהיה המלבוש יותר ארוך ולא יותר רחב, אלא בדיוק שילביש את גופו. כמו כן, בזמן שהאדם בצורכי גופו, הוא צריך לדקדק שלא יהיה יותר מכפי שהוא צריך לנשמתו, היינו שילביש את נשמתו.

לבוא לדביקות ה', לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, היות שזהו נגד טבעו של האדם שנברא ברצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, לכן לצדיקי הדור אנו צריכים.

כי בזמן שהאדם מתדבק ברב אמיתי, שכל רצונו הוא אך לעשות מעשים טובים, אבל האדם מרגיש שאינו מסוגל לעשות מעשים טובים, היינו שהכוונה תהיה בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא ית', אז על ידי שהוא מתדבק ברב אמיתי ורוצה למצוא חן בעיני רבו, היינו שעושה מעשים מה שרבו אוהב, ושונא את הדברים מה שרבו שונא, אז יכול להיות לו דביקות ברבו, ולקבל כוחות מרבו, אפילו מה שאין לו מתכונתו מעת לידתו. וזה ענין ששתלן הצדיקים בכל דור ודור.

אבל לפי זה קשה, למה לו לפזרן את הצדיקים בכל דור ודור, אמרנו שזהו בשביל הטיפשים והחלשים. הלא היה לו עצה אחרת, היינו שלא לברוא טיפשים, מי מכריח אותו שיגיד שטיפה זו יהיה טיפש או חלש, היה יכול לברוא כולם חכמים.

והתשובה, שגם הטיפשים צריכים כי הם הנושאים להרצון לקבל. ורואים שהם מצד עצמם אין להם שום עצה שיוכלו להתקרב לה', אז הם בסוד הכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים האלה, אשר אשם לא תכבה ותולעתם לא תמות, והיו דראון לכל בשר". שהם נעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שעל ידי זה יש היכר לצדיקים, איזה טובה עשה להם הקב"ה שבראו אותם חכמים וגיבורים, שעל ידי זה קירב אותם אליו. ויכולים עתה ליתן שבח והודאה לה' בזה, כיון שהם רואים איך נמצאים במצב של שופלות. וזה נבחן לאפר תחת רגלי הצדיקים, שפירושו, שהצדיקים הולכים על ידי זה ונותנים שבח לה'.

אבל צריכים לדעת, כי גם את המדרגות הנמוכות צריכים. שאין קטנות של המדרגה נחשב לדבר מיותר, לומר, שיותר טוב היה אם גם המדרגות של קטנות היו נולדו תיכף עם גדלות.

כי זה דומה לגוף גשמי, שבודאי יש לו אברים חשובים, כמו השכל והעינים וכדומה. ויש לו אברים לא כל כך חשובים, כמו הקיבה והבני מעיים, ואצבעות ידים ורגלים. שאין שייך לומר, שאיזה איבר שמשמש תפקיד לא כל כך חשוב, אז הוא מיותר. אלא הכל חשוב. כמו כן ברוחניות, שגם הטפשים והחלשים אנו צריכים, כנ"ל.

ובזה נבין מה שכתוב, שהקב"ה אומר "שובה אלי ואשובה אליכם". שפירושו, שהקב"ה אומר: "שובה". וישראל אומרים להיפוך: "השיבנו אליך ה', ואחר כך, ונשובה".

והפירוש, שבזמן הירידה מהעבודה, אז ה' אומר "שובה" מקודם. ועל ידי זה בא לאדם עליה בעבודת ה'. אז האדם מתחיל לצעוק: "השיבנו". מה שאין כן בזמן הירידה, אין האדם צועק "השיבנו", אלא להיפוך, הוא בורח מהעבודה. לכן צריך האדם לדעת, כי בזמן שהוא צועק "השיבנו", זה באה מהתעוררות מלמעלה, שמקודם לכן הקדים הקב"ה לומר "שובה". שעל ידי זה יש לו עליה ויכול לומר "השיבנו".

וזה פירוש "ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויבך". כי נסיעה נקרא בזמן שהולכים בעבדות ה', שהוא עליה. אז משה אמר "קומה". וּבְנֻחֹה יאמר "שובה ה'". ובזמן החניה מעבודת ה', אז צריכים שה' יאמר "שובה", שפירושו "שובה אלי". היינו, שהבורא נותן את ההתעוררות. לכן צריכים בכדי לדעת מתי לומר "קומה" או "שובה".

וזה ענין מה שכתוב בפרשת עקב "וזכרת את כל הדרך וכו', לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצותיו אם לא". "התשמור מצותיו" הוא בחינת "שובה". "אם לא" הוא בחינת "קומה". וצריכים את שניהם. וזהו הרב יודע מתי "קומה" ומתי "שובה". כי המ"ב מסעות הוא ענין עליות וירידות, שנוהג בעבודת ה'.