1. יתאמץ לראות מעלות החברים, ולא חסרונם כלל חס ושלום, ויתקשר באהבה אמיתית יחד, עד "ועל כל פשעים תכסה אהבה". (בעל הסולם, אגרת י"ג)
2. מי שעובד על דרך הטוהרה, אינו יכול לקטרג על אחרים. אלא תמיד הוא מקטרג על עצמו, ועל אחרים הוא רואה אותם במדרגה יותר טובה, משהוא מרגיש את עצמו. (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר ס"ב, "יורד ומסית עולה ומקטרג")
3. ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א) לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם.
ב) שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.
וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי ברוב בניין חשוב יותר מרוב מניין. (הרב"ש, מאמר 30, "מה לדרוש מאסיפת חברים", 1988)
4. אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דווקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חיסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחיסרון הוא אצל חבירו, אלא החיסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו.
אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו. (הרב"ש, מאמר 17, חלק א', "בעניין חשיבות החברים", 1984)
5. בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח.
אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חיסרון חבירו ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הווי דן את כל האדם לכף זכות". היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו.
אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח. (הרב"ש, מאמר 21, "עניין למעלה מהדעת", 1986)
6. לאחר שהוא כבר התחבר לקבוצה של אנשים שרוצים להגיע לדרגת אהבת ה', ורוצה ליטול מהם כוח לעבודה שהיא בעל מנת להשפיע, ולהתפעל ממה שהם מדברים, בקשר שצריכים להגיע לאהבת ה', אז הוא צריך להחשיב כל חבר וחבר, שבהקבוצה, שהוא גדול ממנו. שאין אדם מתפעל מהחברה שייקח הערכה שלהם, על איזה דבר, אם הוא לא מחשיב שהחברה תהיה יותר גדולה ממנו. ולכן כל אחד מוכרח להרגיש את עצמו שהוא יותר קטן מכולם. מטעם, כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול. (הרב"ש, מאמר 1, "עשה לך רב וקנה לך חבר - א", 1985)
7. על ידי הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.
נמצא, שהוא מרוויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכוח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה על ידי החברה כוחות חדשים. (הרב"ש, מאמר 21, "עניין למעלה מהדעת", 1986)
8. איך אפשר להחשיב את חבירו, שהוא יותר גדול ממנו, בו בעת שהוא רואה, שיש לו מעלות יותר גדולות מחבירו, דהיינו שהוא יותר כשרוני, יש לו בטבע מידות יותר טובות. וזה אפשר להבין בשני אופנים:
א. הוא הולך עם בחינת אמונה למעלה מהדעת, שבו בעת שבחר בו לחבר, הוא כבר מסתכל עליו למעלה מהדעת.
ב. זהו יותר טבעי, היינו בתוך הדעת. היות שאם הוא החליט לקבל אותו בתור חבר, ועובד עם עצמו לאהוב אותו, הנה מדרך האהבה הוא, שלא רואים רק דברים טובים, ודברים רעים, אף על פי שישנו אצל חבירו, הוא לא רואה אותם, כמו שכתוב "על כל פשעים תכסה אהבה". (הרב"ש, מאמר 17, חלק א', "בעניין חשיבות החברים", 1984)
9. יכולים להשיג על ידי דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.
ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בה ומראה לו את שיפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה הייתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפילה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם". (הרב"ש, מאמר 21, "עניין למעלה מהדעת", 1986)
10. אסור להביט על חבירו לרעה, למצוא בו דווקא מה שאינו טוב, ולחפש פגמים בעבודת חבירו. רק אדרבא, מחויב להביט רק על הטוב ולחפש למצוא בו זכות וטוב תמיד. ועל ידי זה יהיה שלום עם הכול. (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי עצות")
11. עיקר הדבר שמביא לאהוב אחד את חבירו, הוא על ידי שכל אחד ואחד שפל ומבוזה בעיניי עצמו, שמוצא תמיד חסרונות בכל מעשיו, ורואה את צדקתו ומעשיו של חבירו, וגדול מאוד בעיניו, על ידי כן אוהב את חבירו והוא באחדות עימו. להבדיל אם הוא גדול בעיניי עצמו והוא בגאווה, אזי ממילא רואה חסרונות של חבירו, ועל ידי כן הוא שונא אותו, לפי שחבירו שפל מאוד בעיניו. (רבי קלונימוס קלמן אפשטיין, "מאור ושמש")