414. בתחילה, במשכן שעשה משה, הוא התקין אותו במדרגה העליונה שעומד בו, במדרגת ז"א. במקדש שעשה שלמה, תיקן אותו בנהר היוצא מעדן, שהוא שלום בית, יסוד, והוא הנחת של הבית, מלכות. ע"כ במשכן קירבה של חביבות בגוף, ת"ת, המדרגה של משה, שנמצאת בה קירבה של חביבות ולא של מנוחה. שע"כ היה המשכן מטולטל בנסיעות. כשבא שלמה והתקין ביהמ"ק, נתקן בחביבות המנוחה. וע"כ כתוב בשלמה, הוא יהיה איש מנוחה.
משה תיקן את המשכן בו"ק, חג"ת נה"י דאורות וחב"ד חג"ת דכלים. ע"כ נבחן שהתיקון מז"א, מת"ת שלו, ולא מיסוד שלו, כי המלכות, המשכן, חסרה נה"י דכלים. וע"כ היה המשכן בנסיעה ובטלטול, כמו החיות והאופנים דז"א. אבל בימי שלמה כבר נתקנו נה"י דכלים של המלכות, וע"כ קיבלה מיסוד דז"א, מנהר היוצא מעדן, ואז נגלה בחינתה עצמה, שהחיות והאופנים שלה במנוחה.
415. משום זה משה התקין במדרגת ת"ת, ושלמה התקין במדרגת יסוד, וצורתו של זה בזה, שצורת ת"ת ביסוד. כמ"ש, אלה תולדות יעקב יוסף. שצורתו של יעקב, ת"ת, דומה לצורתו של יוסף, יסוד.
416. התחלה, שהתחיל משה לתקן במקום הקדושה, שהקים קימת הנקודה העומדת באמצע, המלכות, שהייתה חשוכה ושקועה במקומה, ולא נראית, ולא מאירה כלל. ותחילת הכול הקים אותה הנקודה ששקעה במקומה, ואח"כ תיקן כל האחרים, שהם בניינה של הנקודה הזו.
417. ואם נקודה זו, המלכות, לא הייתה מיתקנת תחילה, כל מה שהתפשט ממנה לא היה יכול להיתקן. וכיוון שנקודה זו הוקמה והאירה, אז כל שאר התיקונים האחרים נתקנו, והתיישבה במקומה. וע"כ כתוב תחילה, ויקם משה את המשכן, שזו הנקודה שהייתה חשוכה ושקועה במקומה. ואח"כ, וייתן את אדניו, שהם האדנים, שהם מכאן ומכאן, מכל צדדי המשכן, וכולם היו בחשבון מאה, וכולם נחלקו למקומם לצדדי המשכן, כמ"ש, מְאַת אדנים למאת הכיכר כיכר לָאָדֶן.
418. לא כתוב באדנים האלו קימה, אלא, וייתן, מפני שהיא נתינה, לשים עליהם הקרשים. משום שיש תחתונים ועליונים רוכבים זה על זה. וע"כ כתוב בהם נתינה.
419. בשעה שהנקודה הזו הוקמה, שקע הצד האחר. אבל לא נמחה כלל, אלא לזמן שעתיד לבוא, שאז נמחה מן העולם. וכאן הוקם זה, ושקעה זו, הס"א.
420. אז התחיל להתחזק צד הקדושה, וכשניתנו האדנים האלו, שקעו כל האדנים דס"א, ונכנסו בנקב התהום הגדול. כי משום שהתעלה צד הקדושה העליונה, וחלקה הגיע להתעלות, אז הצד האחר שקע ונכנס בנקב של התהום. כי כשהוקם זה, שקע זה.
421. ואם לא חטאו ישראל, לא היה הס"א יכול יותר לשלוט בעולם. ואח"כ חטאו, וג"כ המשיכו עליהם הס"א כבתחילה. ומהיום ההוא לא הייתה עצה כנגד הס"א, אלא לתת לה חלק מכל, מהקורבנות ומהנסָכים ומהעולות. משום זה העולה נשרפת כולה באש, כדי להכניע הצד ההוא, ולהעלות צד הקדושה. ומשום שמשה הקים מקום הקדושה, שקע מקום הטומאה.
422. ויקם משה את צד הקדושה, שקע צד האחר של הטומאה. וייתן האדנים לצד הקדושה, ונחלש צד הטומאה. וישם הקרשים לצד הקדושה, ונכנע צד האחר של הטומאה. ואח"כ, וייתן את בריחיו.
423. ואח"כ כתוב שוב, ויקם, משום שיהיה ההתחלה והסוף בקימה. וע"כ התחיל בקימה וסיים בקימה. כי בשניהם צריכים קימה, בהתחלה ובסוף. כי הקימה שבתחילה היא שהס"א תיחלש. ובסוף היא קימה לצד הקדושה, כדי להתקיים ולהתעלות למעלה, להיות קשר אחד כראוי. כי בכל פעם שהקדושה שולטת ועולה, הטומאה שפלה ויורדת למטה.
קימה פירושו ג"ר. ויש ב' מיני קימה למלכות:
א. כשהייתה בב' המאורות הגדולים,
ב. אחר שהתמעטה ונבנתה מחדש מבחינת מחזה ולמטה.
ועל זה כתוב פעמיים, ויקם: קימה א' נבחנת לג"ר דו"ק. וקימה ב' עוד לא הייתה במשכן בג"ר ממש, אלא ו"ק דג"ר.
קימה שבתחילה, קימה בב' המאורות הגדולים, באה להחליש הס"א, כי לא תוכל להתקיים במצב הזה. וקימה לצד הקדושה, כדי להתקיים ולהתעלות למעלה, שהיא הקימה הב', שחזרה ונבנית, כדי לעלות למעלה לז"א, ולהידבק בו, כי אז תוכל להתקיים.