תוכן עניינים
יהודה ליב הלוי אשלג (בעל הסולם)/מאמרים
עת לעשות
אהבת ה' ואהבת הבריות
אחור וקדם צרתני
בנין החברה העתידית
גוף ונפש
גילוי טפח וכיסוי טפחיים
דבר אמת
ד' עולמות
הבהיר - שיר
הגלות והגאולה
הדור האחרון
החומר והצורה בחכמת הקבלה
הסתר וגילוי פנים של השי"ת - א
הסתר וגילוי פנים של השי"ת - ב
הערבות
הפתרון
השלום
השלום בעולם
וזאת ליהודה
זכו אחישנה, לא זכו בעתה
חכמת הקבלה והפילוסופיה
חכמת ישראל בערך חכמת חיצוניים
ירושת הארץ
כל המצטער עם הציבור
לא עת האסף המקנה
מאמר החירות
מאמר לסיום הזוהר
מבשרי אחזה אלוקי
מהות הדת ומטרתה
מהותה של חכמת הקבלה
מצווה אחת
מתן תורה
נבואתו של בעל הסולם
סגולת זכירה
סוד הכף דאנכי
סוד העיבור - לידה
עיתון "האומה"
עת לעשות
פעולות האדם ותחבולותיו
צדיקים ורשעים
שופר של משיח
שישים ריבוא נשמות
שכל הפועל
שפחה כי תירש גבירתה
תולדות חוכמת הקבלה
תורת הקבלה ומהותה
תכונתה של חכמת הנסתר בכללה

עת לעשות

זה זמן רב, אשר מוסר כליותי ירדפוני יום יום, לצאת מגדרי, ולחבר איזה חיבור יסודי, בדבר נשמת היהדות והדת ובידיעת מקוריות בחכמת הקבלה, ולהפיצו בקרב העם. באופן, שישיגו מתוכו היכרות והבנה בכלל הדברים, העומדים ברומו של עולם, כראוי, באופים וצביונם האמיתי.

ולפנים בישראל, בטרם שנתגלה בעולם מלאכת הדפוס, לא היה בקרבינו ספרים מזויפים, בענינים הנוגעים לנשמת היהדות וכו'. משום כמעט שלא היה בקרבינו איזה מחבר בלתי אחראי על דבריו. והיה זאת מטעם פשוט, כי אדם בלתי אחראי הנה על פי רוב איננו מהמפורסמים. ולפיכך, אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה, הרי לא היה כדאי לשום מעתיק להעתיק את ספרו, כי לא ישלמו לו בעד טרחתו, שהיה עולה כרגיל סכום חשוב. ונמצא מאליו, שהיה משפטו חרוץ להאבד מתוך הקהל.

ובעת ההוא גם יודעי דבר, לא היה להם שום ענין ותביעה, לחבר ספרים מסוג הנ"ל, משום שידיעות הללו אינם נחוצים להמון העם. אלא להיפך, שהיה להם ענין להסתיר הדבר בחדרי חדרים, מטעם "כבוד אלקים הסתר דבר". כי נצטוינו להסתיר את נשמת התורה והעבודה, מאותם שאינם צריכים לה, או אינם כדאים לה. ולא לזלזל בה, להציגה בחלונות ראוה, לעומת תאותם של המסתכלים בארובות או בעלי התפארות, כי כן כבוד אלקים מחייבת אותנו.

אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשט בעולם, ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם, ונתבטלה מחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם, לעשות ספרים לכל אות נפשם, לפרנסה ולכבוד, וכדומה. ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון כלל, ולפועל ידיהם לא יביטו כלל.

ומעת ההוא התחילו להתרבות הספרים גם מסוג האמור לעיל, אשר בלי שום לימוד, וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך, ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים, שיש להם שייכות לסוג הזה, הולכים ומוצאים סברות מדמם ובשרם עצמם. ומכל בוקי סריקי. ותולין הדברים ברומו של עולם, לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר. וככסילים לא ידעו להזהר. גם אין להם דרך לידע זאת, אשר מביאים לדורות דעות משובשות, ובתמורת תאותיהם הקטנטנות חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות.

ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלה, כי גם תקעו את צפרניהם בחכמת הקבלה, מבלי משים, אשר חכמה זאת נמצאת סגורה ומסוגרת באלף עזקאות עד היום הזה. עד אשר, אין יוצא ובא בתוכה, להבין אף מלה אחת במשמעה הראוי. ואין צריך לומר, איזה קשר בין מלה לחברתה. כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד היום, אין בהם זולת רמזים דקים, אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשביל תלמיד מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם מקובל ומוסמך לכך. והנה גם "שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ", ונתרבו בימינו אלה חוברי חבר, אשר עושים שם מטעמים כאלה, שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם.

ויש מהם שיפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה, ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות, שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל: להורות לצבור איזה ספר שראוי להגות בו, ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו, משום שמלאים דברי הזיה חס ושלום, וכדי בזיון וקצף. כי עד עתה היה מלאכת הבירור הזה מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי דורות. ועתה נבערים יתעללו בה.

ולפיכך נשתבש מאד דעת הצבור בתפיסת ענינים האלה. ועוד נוסף, כי נעשה ונברא בחינת אויר של קלות הדעת. וכל אחד מוצא בעצמו, אשר די לו רק סקירה אחת בשעת הפנאי, להתבונן ולבקר בדברים הנשגבים האלו. וטסים כל עולם החכמה הגבוה ומקוריות נשמת היהדות, בטיסה אחת, כמו מלאך הנודע. ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הלך רוחו.

ואלה הם הסיבות, שהוציאו אותי מחוץ לגדרי. והחלטתי, כי עת לעשות לה', ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסויים מהמקוריות הנוגעות לסוג האמור, ולהפיצו בקרב העם.