כי תצא למלחמה על אויביך
1. כתוב, זָנח ישראל טוב, אויב ירדפוֹ. זנח ישראל טוב, זהו היצה"ט, ששלמה המלך קרא לו טוב. כמ"ש, טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל.
אויב ירדפוֹ, זהו היצה"ר, אויב האדם. ששלמה המלך קרא לו שונא, שהרבה שמות יש לו, כמ"ש, אם רעֵב שונַאךָ הַאכילהו לחם. ולחם, זוהי התורה הקדושה, כמ"ש, לכו לַחֲמוּ בלַחֲמי.
2. וע"כ צריך האדם לשים על היצה"ר דברי תורה, כדי שיהיה נשבר. כי אין צורר ליצה"ר, חוץ מדברי תורה. וע"כ כתוב, והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום, על לבבך, שפירושו, על שני יצריך, שני לבבות.
3. למה צריך היצה"ט דברי תורה? כי היצה"ט מתעטר בדברי תורה. והיצה"ר נכנע ע"י דברי תורה.
4. וע"כ כתוב, כי תצא למלחמה על אויביך, זהו היצה"ר, שאנו צריכים לצאת כנגדו עם דברי תורה, ולצרור אותו, ואז יהיה נמסר בידי האדם. כמ"ש, ונְתָנוֹ ה' אלקיך בידךָ ושביתָ שִׁבְיו.
5. אוי על זה, אוי על זה. כתוב, תחת עבד כי ימלוך ונבל כי יִשְׂבע לחם. כי היצה"ט נשבה בידו של היצה"ר, והוא מלך עליו.
6. וראיתָ בַּשִׁבְיה אשת יפת תואר. זוהי הנשמה. כמ"ש, אישה יִראת ה', שהיא הנשמה, היא תתהלָל. כי בכל יום אלו האגודות והמנהיגים של הנשמות, ואלו האגודות והמנהיגים של היצה"ר הם בשנאה תמיד, צוררים אלו על אלו. וכל איברי הגוף הם בצער ביניהם, בין הנשמה ובין היצה"ר.
7. והֲבֵאתָהּ אל תוך ביתך. שהוא הבית שגורשה משם. שעל זה כתוב, ושפחה כי תירש גבירתה. שהשפחה, היצה"ר, נכנסה אל הבית, והגברת, הנשמה, גורשה משם. ועתה חזר והביא את הנשמה אל הבית. וכתוב, וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה, שתיטהר מאותה הזוהמה שהטיל הנחש בנשמה.
8. והֵסירה את שמלת שִׁבְיָה. מאלו לבושי הטומאה, והמינים הרעים, שהיו לה מחטא העגל. כי בתחילה היו להם לבושי קודש שקיבלו בהר סיני, וכשעבדו את העגל, הוסרו מהם לבושי כבוד אלו. כמ"ש, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מֵהר חורב.
9. ובכתה את אביה ואת אימה יֶרַח ימים. ירח ימים, אלול, שאז הוא זמן תשובה, שבו עלה משה אל ההר, לבקש רחמים לפני הקב"ה, כדי שיכפר לישראל על חטא העגל. ומשום זה, ובכתה את אביה ואת אימה, משום שגילה את ערוות הקב"ה, שהוא אביה של הנשמה, וערוות התורה, אימה של הנשמה. כמ"ש, ערוות אביךָ וערוות אימך לא תְגלה. ועל זה כתוב, פַּלְגֵי מים ירדו עיניי, על לא שמרו תורתך.
10. והיו ישראל רחוקים מהמלך, הקב"ה, מר"ח אלול עד יוה"כ, שאז נשלמו ארבעים יום, וירד משה מההר. והיו ישראל בתענית כל אותו היום. ואז התדבק המלך במלכה. כמ"ש, ואחר כן תבוא אליה ובְעַלְתה והייתה לך לאישה.
11. וכרתו ברית עם הקב"ה, שלא יעבדו עוד עבודה זרה. כמ"ש, הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עַמךָ. וכתוב, אלוהי מסכה לא תעשה לָך. וע"כ כתוב, ומָכוֹר לא תמכרנה בכסף, שלא תשקר בנשמתך בשביל אלוהי כסף. כמ"ש, לא תעשון איתי, אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם.
12. אשריהם ישראל, שהקב"ה גזר עליהם תענית ביום הזה. כי כתוב, כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעמיה. כדי שיתכפרו להם כל חטאותיהם. כמ"ש, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאותיכם לפני ה' תִטְהרו.