תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, כי תצא
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת כי תצא

כי תצא למלחמה על אויביך

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף א

מהד' 10 כר'. כרך י. דף א.

.1 כתוב, זָנח ישראל טוב, אויב ירדפוֹ. זנח ישראל טוב, זהו היצה"ט, ששלמה המלך קרא לו טוב. כמ"ש, טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל.

אויב ירדפוֹ, זהו היצה"ר, אויב האדם. ששלמה המלך קרא לו שונא, שהרבה שמות יש לו, כמ"ש, אם רעֵב שונַאךָ הַאכילהו לחם. ולחם, זוהי התורה הקדושה, כמ"ש, לכו לַחֲמוּ בלַחֲמי.

.2 וע"כ צריך האדם לשים על היצה"ר דברי תורה, כדי שיהיה נשבר. כי אין צורר ליצה"ר, חוץ מדברי תורה. וע"כ כתוב, והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום, על לבבך, שפירושו, על שני יצריך, שני לבבות.

.3 למה צריך היצה"ט דברי תורה? כי היצה"ט מתעטר בדברי תורה. והיצה"ר נכנע ע"י דברי תורה.

.4 וע"כ כתוב, כי תצא למלחמה על אויביך, זהו היצה"ר, שאנו צריכים לצאת כנגדו עם דברי תורה, ולצרור אותו, ואז יהיה נמסר בידי האדם. כמ"ש, ונְתָנוֹ ה' אלקיך בידךָ ושביתָ שִׁבְיו.

.5 אוי על זה, אוי על זה. כתוב, תחת עבד כי ימלוך ונבל כי יִשְׂבע לחם. כי היצה"ט נשבה בידו של היצה"ר, והוא מלך עליו.

.6 וראיתָ בַּשִׁבְיה אשת יפת תואר. זוהי הנשמה. כמ"ש, אישה יִראת ה', שהיא הנשמה, היא תתהלָל. כי בכל יום אלו האגודות והמנהיגים של הנשמות, ואלו האגודות והמנהיגים של היצה"ר הם בשנאה תמיד, צוררים אלו על אלו. וכל איברי הגוף הם בצער ביניהם, בין הנשמה ובין היצה"ר.

.7 והֲבֵאתָהּ אל תוך ביתך. שהוא הבית שגורשה משם. שעל זה כתוב, ושפחה כי תירש גבירתה. שהשפחה, היצה"ר, נכנסה אל הבית, והגברת, הנשמה, גורשה משם. ועתה חזר והביא את הנשמה אל הבית. וכתוב, וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה, שתיטהר מאותה הזוהמה שהטיל הנחש בנשמה.

.8 והֵסירה את שמלת שִׁבְיָה. מאלו לבושי הטומאה, והמינים הרעים, שהיו לה מחטא העגל. כי בתחילה היו להם לבושי קודש שקיבלו בהר סיני, וכשעבדו את העגל, הוסרו מהם לבושי כבוד אלו. כמ"ש, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מֵהר חורב.

.9 ובכתה את אביה ואת אימה יֶרַח ימים. ירח ימים, אלול, שאז הוא זמן תשובה, שבו עלה משה אל ההר, לבקש רחמים לפני הקב"ה, כדי שיכפר לישראל על חטא העגל. ומשום זה, ובכתה את אביה ואת אימה, משום שגילה את ערוות הקב"ה, שהוא אביה של הנשמה, וערוות התורה, אימה של הנשמה. כמ"ש, ערוות אביךָ וערוות אימך לא תְגלה. ועל זה כתוב, פַּלְגֵי מים ירדו עיניי, על לא שמרו תורתך.

.10 והיו ישראל רחוקים מהמלך, הקב"ה, מר"ח אלול עד יוה"כ, שאז נשלמו ארבעים יום, וירד משה מההר. והיו ישראל בתענית כל אותו היום. ואז התדבק המלך במלכה. כמ"ש, ואחר כן תבוא אליה ובְעַלְתה והייתה לך לאישה.

.11 וכרתו ברית עם הקב"ה, שלא יעבדו עוד עבודה זרה. כמ"ש, הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עַמךָ. וכתוב, אלוהי מסכה לא תעשה לָך. וע"כ כתוב, ומָכוֹר לא תמכרנה בכסף, שלא תשקר בנשמתך בשביל אלוהי כסף. כמ"ש, לא תעשון איתי, אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם.

.12 אשריהם ישראל, שהקב"ה גזר עליהם תענית ביום הזה. כי כתוב, כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה, ונכרתה מעמיה. כדי שיתכפרו להם כל חטאותיהם. כמ"ש, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאותיכם לפני ה' תִטְהרו.

מת בלא בנים בא פעם שנייה לעולם

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ד.

.13 הנפש, שהיא משפע היסוד העליון, כשהיא חוטאת, שולטת עליה אש של מעלה, שהיא מין במינו. ובגוף שולטת אש של מטה. ושלום על כל ישראל.

.14 ומי שהולך מהעוה"ז בלי בנים, בא פעם אחרת לעולם.

.15 הרשעים, אחר פטירתם מהעולם משוטטים באוויר, עד שנשלם עונשם. ואח"כ נכנסים פעם שנייה בגוף בעוה"ז, כדי לזכך אותו. ואם יצדק, שוב אינו נכנס פעם אחרת לגוף. ואם לא יצדק, נכנס פעם שלישית. כמ"ש, הן כל אלה יפעל אֵל פעמיים שלוש עִם גבר.

ואם לא יצדק באלו ג"פ, שוב אין לו תקנה. כמ"ש, הִיכָּרֵת תיכרת הנפש ההיא. וע"כ צריך האדם להיזהר בנפשו, אולי יבוא פעם אחרת לעולם.

.16 ראָיה מִנדב ואביהו, שמתו משום שהיו חצאי הגוף, מחמת שלא נשאו נשים. כי איש ואשתו הם שני חצאי הגוף הנעשים אחד.

ועוד יש לנו סמך מהכתוב, יְבָמָה יבוא עליה, משום שלא נשרש זרעו, ולא יוצרך לבוא לגוף פעם אחרת. ועוד למדנו מֵאוֹנָן, שכתוב בו, לבלתי נְתון זֶרע לאחיו, שהוא זרע שאחיו יתגלגל בו. הרי שהמת בלא בנים מתגלגל פעם שנייה בבן של המייבם.

.17 כתוב, יוּלד בן לנעמי. האם לנעמי יוּלד, והלוא רות ילדה אותו? אלא ללמד, שעובד בן רות הזה, היה מַחְלון שהתגלגל בו, שמת בלא בנים. הרי שהמת בלא בנים מתגלגל פעם אחרת.

.18 ומשום זה תראה, אדם צדיק ורע לו. כי אולי כבר היה פעם אחרת בעולם, ולא היה צדיק כל כך, ומת ולא עשה תשובה. ולכן עתה, כשבא לעולם, גורעים ממנו חטאו. וזהו צדיק ורע לו.

.19 וכמו כן, רשע וטוב לו. כי אולי היה פעם אחרת בעולם, ומת בלא בנים, והיה צדיק שאינו גמור. ועתה משלמים לו מזכויותיו בעוה"ז. כמ"ש, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם, ופושעים ייכשלו בם.

.20 כתוב, כי יישבו אחים יחדיו, ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוּצה לאיש זר, יְבָמָה יבוא עליה. יישבו אחים, שיכירו בליבם שהם אחים, כמ"ש, ויישב ה' מלך לעולם. ויישב, פירושו, בְּמה שמכירים שהוא מלך על כל.

.21 אבל אם היו לו בנים, אינו צריך לייבום. כתוב, יְבָמָה יבוא עליה, למה צריך? כדי שלא למעט מדמיון הכולל כל הדמיונות, המלכות, שעליה כתוב, וביד הנביאים אֲדַמֶה. שממנה נמשכות הנשמות. והמת בלא בנים ממעט התפשטות הנשמות לעולם מהמלכות, ונמצא ממעט אותה.

.22 כתוב, יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו. יש אחד, זהו אדם הנפטר מהעוה"ז חסר מטוב, שהוא אחד, ואין לו זכות לעשות שני. שמי שנפטר מהעוה"ז יחיד בלא שני, בלי בנים, מתמעט וכלה מהדמיון הכולל כל הדמיונות, המלכות.

.23 טובים השניים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. טובים השניים, מי שיש לו בן. מן האחד, מיחיד ואין לו בן, מהטעם, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. וכתוב, כי אם ייפולו, האחד יקים את חברו. כלומר, באותו הדמיון, המלכות, האמא של נשמתו. וכתוב, ואילו האחד שייפול, ואין שני להקימוֹ.

הייבום

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ו.

.24 מהו הטעם אשר יְבָמה יבוא עליה להקים שֵׁם המת, ולא באישה אחרת?

.25 כתוב, פֶּרֶא לימוּד מִדבָּר, באַוַות נפשה שאפה רוח. פרא, היבמה, שישבה עם איש שאין לו בנים, שהוא כמדבר, כשמתייבמת, באוות נפשה שאפה רוח. שרוח המת בלי בנים מתגלגל במעיה של היבמה.

.26 וזה כמ"ש, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו. ובאו ממש, שהתגלגלו פעם שנייה לעולם. ומתבאר הדבר, ממה שכתוב, באוות נפשה, שמשמע, שבין שהיא ארוסה ובין שהיא בעולה, באות בתועלת הדבר הזה, שרוח המת יתגלגל בה.

.27 והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. למה הבכור, ולא השני, ולא השלישי? הבכור והראשון עכ"פ של מת הוא, ודעת שניהם שבזיווג הראשון הייתה במת.

החֲליצה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ז.

.28 ועלתה יְבִמְתו השַׁעְרָה אל הזקנים, ואמרה מיאֵן יְבָמי להקים לאחיו שֵׁם. דבר זה נראה כעזות פנים, אך אינה חוצפה. אלא להראות הטוב שצריכים לעשות עם המת. והיבם לא רצה, ולפיכך עושָׂה לו ביזיון לפני הכול.

.29 איזה ביזיון עושה לו? כתוב, וירקה בפניו, להכלים אותו לפני הכול, אשר לא יבנה את בית אחיו. כמ"ש, וירקה בפניו, וענתה ואמרה, ככה ייעשה לאיש. וכתוב, ואביה ירוֹק יָרק בפניה, הלוא תיכלם.

.30 כעסה וירקה. כלומר, שתירק מתוך כעס. רוק הנראה לכל שהוא רוק, ולא מים, ולא שיתכסה בעפר.

.31 אישה, שבאה לפני רבי שמעון, והטילה רוק, וראה בה, שאכלה בעת ההיא, והרוק לא היה נראה. והחֲליצה לא נעשתה. אח"כ התנחמו, והזדווגו זה עם זה.

.32 איך עשה רבי שמעון כך? והרי למדנו, אם התנחמו קודם שעלה הדבר לפני הדיין, יפה. אבל משחלצה נעלו לפני הדיין, אינם יכולים להתנחם.

.33 שונה האישה, שבאה לפני רבי שמעון, שעוד לא עשו כלום זה עם זה, אלא שהטילה את הרוק שלה לבדוק אותו, ולא היה כשר. והלכו אח"כ והזדווגו זה עם זה.

.34 כתוב, וחלצה נעלוֹ, שהוא כמ"ש, חָלַץ מהם. וכתוב, אל תִקְרב הלוֹם, שַׁל נעליך מעל רגליך. האם מִנְעָל מטהר את המקום או מטמא את המקום? אלא מלמד, שציווה לו הקב"ה בדרך כבוד להיפרד מאשתו. במשה כתוב, נעליך. וביהושע כתוב, נעלך, רק נעל אחת. שלא ייפרד מאשתו מכל וכל, אלא לעיתים מזומנות.

.35 של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. מקום יש לך במעלה גדולה משאר בני אדם, מדרגת קודש. וע"כ הצטווה להיפרד מאשתו בדרך לשון נעל. אף כאן, בחליצה, גם הנעל הזו שכתוב, וחלצה נעלו, הוא פרֵדת אישה. כלומר, שפרדת היבם מהיבמה, נעשית בחליצת נעל, הרומזת על פרדת אישה.

.36 האדם צריך לבטוח בקונו, לקחת אישה ולהוליד בנים, שלא ילך ערירי לעוה"ב. כמ"ש, ערירים ימותו, שכל מי שאין לו בנים בעוה"ז, כאילו לא נברא ולא היה, ונקרא ערירי מהעוה"ז ומהעוה"ב.

.37 מאחר שהאדם נושא אישה ומוליד בנים, נקרא עבד ה'. ונוחל העוה"ז והעוה"ב, כמ"ש, להניח ברכה אל ביתךָ.

.38 הדבר דומה למלך, שנתן פיקדון לשלושה בני אדם. האחד שמר את הפיקדון. השני איבד את הפיקדון. השלישי טינף את הפיקדון, ונתן ממנו לאחר לשמור אותו.

לימים בא המלך לקבל פיקדונו. אותו ששמר את הפיקדון, שיבח אותו המלך ועשה אותו נאמן ביתו. השני, שאיבד את הפיקדון, האביד אותו מהעולם, וציווה שלא יהיה לו שם ושארית. השלישי, שטינף את הפיקדון, והניח ממנו לאחר, אמר המלך, עזבו את זה, עד שנראה מה יעשה האחר, ממה שהניח זה בידו. ובין כך, לא ייצא מבית המלך.

.39 זכה האחר, יצא זה לחירות. לא זכה, אמר המלך, תנו לו עונש על שטינף את הפיקדון, ויישאר הפיקדון שלו. אלא שממתינים למעלה לראות מה יעשה האחר, ובין כך אינו יוצא מבית המלך, ע"כ אפילו אם האחר אינו זוכה, אין מוציאים אותו משם.

.40 ואם טינף את הפיקדון ולא הניח ביד אחר לשמור אותו, מוציאים אותו מבית המלך, עד שיבוא אחר ויתקן מה שטינף זה. והפיקדון, מוציאים אותו מידו של זה, ונותנים אותו לזה שתיקן אותו.

הפיקדון זו הנשמה. המלך זהו הקב"ה. המלך נתן פיקדון לשלושה בני אדם. הראשון, שמר את הפיקדון, הנשמה, זהו צדיק גמור. השני, איבד את הפיקדון לגמרי, זהו רשע גמור. השלישי, טינף את הפיקדון, בחטאיו, ונתן ממנו לאחר לשמור אותו. כלומר, שהניח בן שיתקן אותו.

הצדיק הגמור, המלך עשה אותו נאמן ביתו. השני, הרשע הגמור, המלך האביד אותו מהעולם. השלישי, שטינף את הפיקדון בחטאיו, והניח ממנו לאחר, שהניח בן שיתקן אותו, אמר המלך, הניחו לזה עד שנראה האחר, איך יעשה, כלומר, שנראה מה יהיו מעשיו של הבן. ובין כך לא יצא מבית המלך, כלומר שלא גירשו אותו לגיהינום.

לא זכה הבן, אמר המלך, תנו לזה עונש, ויישאר הפיקדון שלו, הנשמה. ואפילו לא זכה הבן, אין מגרשים אותו לגיהינום.

ואם טינף את הפיקדון ולא הניח ביד אחר לשמור אותו, שלא הניח בן, מוציאים אותו מבית המלך, עד שיבוא אחר, עד שיתגלגל בגוף אחר, ויתקן מה שטינף זה. והפיקדון, מוציאים ונותנים אותו לזה שתיקן אותו, שהנשמה שייכת לגוף השני, שתיקן אותה.

.41 כתוב, וייפח באפָּיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה. כיוון שכתוב, נשמת חיים, למה צריך לכתוב, ויהי האדם לנפש חיה? אלא נתן הקב"ה נשמה לאדם, על תנאי, כדי שיהיה לנפש חיה, שיוליד בנים.

.42 אלקים הוציא מינים למינו, שהיא הנשמה, הבאה ממלכות, הנקראת בשם אלקים. והנשמה מתחלקת לזכר ולנקבה, ומתרבה בגוף בעוד שהיא בגוף. וכיוון שיצאה מהגוף, היא מתרבה ביותר, ומשיגה מה שלא תוכל להשיג בעודה בגוף.

.43 ומיד שנפרדת מהגוף היא רוצה להידבק באלקים. ומשום שלא הוציאה גוף, שלא הולידה בן, שהוא מינו, כמו שהוציא אלקים את הנשמה, שהיא מינו, אינה מתקבלת לאלקים. וחוזרת ושואפת עד שתיכנס להתגלגל בגוף אחר, כדי לקיים זרע, ולשוב ולהידבק בגוף הטהור והזך והנקי, שהוליד בנים. ומי שלא הניח בנים, אינה קשורה בו. כמ"ש, באוות נפשה שאפה רוח. שרוח המת בלי בנים, נשאף לבן הנולד מיבמה.

.44 מי שאינו משאיר אחריו גזעים לשורש, שאינו מניח בנים, נשמתו כלה מאותו הדמיון הכולל כל הדמיונות, עד שמתגלגלת. והיא נשפכת מכלי אל כלי. כמ"ש, ולא הוּרַק מכלי אל כלי. ותיקונו הוא כמ"ש, ובא גואלו הקרוב אליו, כלומר היבם, וגאל את מִמְכַּר אחִיו.

.45 הנשמה מתגלגלת עד שתמצא כלי הראוי להיתקן בו ע"י הייבום. ואם אותו הגואל אינו, נשבר הכלי המכובד. ועל זה כתוב, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. וכתוב, ועושה חסד לאלפים, לאוהביי ולשומרי מצוותיי.

.46 כתוב, בצלם אלקים עשה את האדם. כמו ששֵׁם זה, אלקים, הוציא מינים למינו, שהיא המלכות, המוציאה תולדות, נשמות, כך צריך האדם להוציא מינים למינו, להוליד בנים.