בני אהרון

1. כתוב, ויאמר ה' אל משה, אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת אליהם, לנפש לא ייטמא בעמיו. וכתוב, ואיש או אישה, כי יהיה בהם אוב או יידְעוֹני מות יוּמָתו. למה הכתוב הזה סמוך לכתוב, אמור אל הכוהנים? כיוון שהזהיר את ישראל, שיקדשו עצמם בכל, הזהיר גם את הכוהנים, שיקדשו עצמם. וכן את הלוויים, כמ"ש, ואל הלוויים תדבר. כדי שיימצאו כולם צדיקים קדושים וטהורים.

2. אמור אל הכוהנים בני אהרון. האם לא ידוע שהם בני אהרון? אלא בני אהרון ולא בני לוי. כי אהרון הוא התחלה לכל כוהני העולם, כי בו בחר הקב"ה מכל, כדי לעשות שלום בעולם, משום שדרכיו של אהרון העלו אותו לזה. כי כל ימיו של אהרון היה משתדל להרבות שלום בעולם. ומשום שדרכיו כך, העלה אותו הקב"ה לכהונה, שיכניס שלום בפמליה של מעלה. כי ע"י עבודתו, גורם זיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשה שלום בכל העולמות.

3. מה רב טובךָ אשר צפנת ליראיך, פעלתָ לחוסים בךְ. מה רב טובך, כמה עליון ומכובד אור העליון שנקרא, טוב. כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב. וזהו האור הגנוז, שבו עושה הקב"ה טוב בעולם, ואין מונע אותו בכל יום, ובו מתקיים העולם, ועומד עליו. אור עליון עשה הקב"ה כשברא העולם, וגנז אותו לצדיקים לעת"ל. כמ"ש, אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך.

יש ב' אורות:

א. אור הגנוז לצדיקים לעת"ל, ואינו מאיר בעולם,

ב. אור הנקרא טוב, הנמשך מהאור הגנוז, מאיר בעולם בכל יום, והעולם עומד עליו.

4. בזמן שנברא העולם, היה האור הזה עומד ומאיר מראש העולם עד סוף העולם. כשהסתכל הקב"ה באלו הרשעים העתידים לעמוד בעולם, גנז האור ההוא, כמ"ש, ויימנע מרשעים אורם. ועתיד הקב"ה להאיר אותו לצדיקים לעוה"ב. וזהו, אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. פעלת, פעולת הגניזה. וכתוב, וזרחה לכם יִרְאֵי שְׁמי, שמש צְדָקה ומַרפֵּא בכנפיה.