תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, כי תשא
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת כי תישא

מחצית השקל

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף א

מהד' 10 כר'. כרך י. דף א.

.1 זה ייתנו, כל העוֹבר על הפְּקודים, מחצית השקל בשקל הקודש. מהו כל העובר על הפקודים? זהו מי שעובר על מצוות התורה. אם רוצה להיתקן לפני אדונו, שלא ישלוט עליו דין שלמעלה, זה ייתנו. צריך לתת ז"ה, ז"א, ולקרב אותו בזא"ת, המלכות. ולהאיר לה אור, כדי שלא תשרוף העולם בלהבותיה.

כי מי שעובר על מצוות התורה, הוא מפריד ז"ה מזא"ת. אז צריך לתקן אותו מקום, המלכות, ולהרים הראש בפני הדין, להמשיך ג"ר, ולא ישלוט הדין עליו.

.2 ב"ד של מעלה אינו מעניש את האדם, עד שיהיו לו עשרים שנה, משום שבעֵת ההיא הוא נשלם בב' חלקים, בחלק הקב"ה ובכנ"י, שהיא המלכות. כי עשרים שנה הם כנגד ע"ס דז"א וע"ס דמלכות.

וע"כ אם באותו זמן עבר על מצווה, למי צריך לתת? במקום שחטא לו, ז"ה, ז"א, ייתנו. ולמי צריך להמשיך? מחצית השקל, שהוא יסוד. כמ"ש, עשרים גֵרָה השקל, מחצית השקל תרומה לה'.

.3 הקב"ה וכנ"י, ז"א ומלכות, נקראים אחד. וכשכנ"י בגלות, לא נקרא אחד. וע"כ מחצית השקל, עשר גֵרָה, הוא י', יסוד, שצריך להמשיך ולהאיר במקום שפגם, במלכות.

.4 וזהו כופֶר נפשוֹ. כי נפשו אותיות נפש ו', שהיא ב"ד, מלכות שנקראת נפש של ז"א, של ו'. והיא מתכפרת והדין מסתלק ממנה, במחצית השקל. וזהו טוב, יסוד דז"א, שמאיר לה, וכשמתדבקים שניהם יחד, טוב, יסוד, ונפש, מלכות, אז נקרא שקל הקודש. וכסף, ימין המלך, חסד, מתעורר להאיר אל תרומת ה', המלכות.

.5 וע"כ התפלל משה בשעת הדין, ועתה יִגדל נא כוח ה'. שיגדל הוא עם י' גדולה, יסוד, שנקרא מחצית השקל, ויתחבר עם מלכות. ויתחבר בשקל הקודש, שיהיו שניהם שקל שלם אחד. וכששניהם מתחברים, מסתלקים כל בתי הדין שבשער המקדש, במלכות, שלא לעשות דין, כי כופר נפשו נתן. כי נפש, מלכות. והיסוד, כופר נפשו.

.6 הכופר הזה הוא כדי לכפר על עשרה שבטים, שמכרו את יוסף, יסוד, והפרידו ז"ה, ז"א, מזא"ת, המלכות. ועברו על מצוות אדונם. משום זה עשרים גרה השקל, כנגד אותו הגָר בארץ נוכרייה, יוסף, שהסתלק מהארץ הקדושה ונמכר בעשרים.

ובני ישראל לא הרימו ראשם מאותה שעה, משום העוון הזה. אמר הקב"ה למשה, אם אתה רוצה להרים ראשם למעלה, זה ייתנו כל. יסוד שנקרא כל.

.7 הצדיק, יסוד, יוסף, נקרא כל. כנ"י, המלכות, העשירית של כל הספירות, נכללת ביסוד, ומתקרבים זה אל זה. אז נקראים שקל הקודש, משום שהוא חצי גוף, וכנ"י חצי גוף, כשמתחברים, נשלם הגוף.

.8 י"ב השבטים העליונים שמתחת לים, המלכות, יונקים כל אחד מהמקום שלו. כמ"ש, זה ייתנו. ז"ה, חשבון י"ב (12), שמתדבקים סביב המשכן העליון, המלכות. ובעת ההיא תהיה להם נשיאת ראש, משום שהתדבק ראש המטֶה, שהוא המלכות, במקומו של אותו ששומר י', יוסף שומר הברית, יסוד.

וכשהלך יוסף לעוה"ב, התווספה בו י', כמ"ש, ויִישֶׂם בארון במצרים. שכתוב, ויישם, עם שתי אותיות י'.

.9 וע"י משה שנולד באדר, הסתלק יוסף ממצרים. כמ"ש, וייקח משה את עצמות יוסף. והייתה להם לישראל נשיאת ראש. ומשום זה נותנים באדר השקלים האלו, להרים ראשם למעלה, ולקרב האורות הקדושים של המלך למקומם.

וימין, חסד, מתעורר בעולם, ואֲדָנֵי המשכן התקיימו על תיקוניהם. וזא"ת, מלכות, באה ברשימו של הצדיק, יסוד, י', שמתדבק בה בכל האורות הקדושים שלמעלה, כשניתנה מחצית השקל, מעות של כסף, כי אז מתייחדים זה בזה.

.10 וע"כ באה קטורת לבטל הדין ולבטל המוות, משום שמקשרת המלכות במקום שנקרא ז"ה, יסוד. הקטורת וכל הקורבנות באים ממחצית השקל הזה, שנותן כל אחד מישראל. ואז המלכות היא תרומת ה', שמרימים אותה להתחבר עם ז"א.

.11 כתוב, עטרת תפארת שׂיבה, בדרך צְדקה תימצא. עטרת תפארת, זוהי תרומת ה', מלכות, משום שתשבע"פ, מלכות, מעטרת לתושב"כ, ז"א. משום שהיא מקום שמתגלה בהארת החכמה, לגלות סתרים ולפרש תיקוניה ע"י עטרת, שהיא מראה שכולם מתגלים בה. ומתגלים במקום שנקרא דרך צדקה, שהוא זה שמאיר לה, יסוד, צדיק. ואז, תימצֵא, האור של תושב"כ, של ז"א.

.12 ע"כ נקראת תרומת ה', כי מרימה דגלו על הכול. כמ"ש בו, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו. מתי הוא גדול ומתעטר בעטרותיו? בעיר אלקינו, במלכות. ואז מאיר האור דעתיק יומין, כתר, בז"א, ומתעטר, כדי להידבק בעיר הקדושה, מלכות. כמ"ש, עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תימצא. ונמשך למקום שנקרא צדקה, מלכות. ומאיר הלבן, חסד, לאדום, דין.

ז"א תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, חוץ מאשר כשמתחבר עם המלכות להשפיע בה חכמה, אז מאירה החכמה גם בו.

ועטרת תפארת, זוהי תרומת ה', מלכות. שהיא העטרה אל הת"ת, ז"א, משום שתשבע"פ, המלכות, מעטרת לתושב"כ. המלכות מעטרת אותו בהארת החכמה, כי בהיותו לפי עצמו, הוא בהעלם החכמה. כי אין החכמה מתגלה בשום ספירה מע"ס אלא במלכות.

ודרך צדקה, יסוד, הוא זה שמאיר לה, שמתחבר עם המלכות להאיר לה החכמה. ואז, תימצא, האור של תושב"כ, של ז"א, כי אז בזמן שמשפיע הארת חכמה למלכות, מתגלה בהכרח גם בו הארת החכמה. וע"כ, תימצא, ודאי האור של תושב"כ, שתימצא גם בז"א הארת החכמה.

מתי נבחן ז"א לגדול, ומתעטר בעטרותיו, שהן הארות החכמה? בעיר אלקינו, בשעה שמחובר עם עיר אלקינו, המלכות, כדי להשפיע בה הארת החכמה. ואז נמצאת החכמה גם בו.

.13 ואז, כשמחובר עם המלכות, להשפיע בה הארת החכמה, מאירים ממנו שישים גיבורים, ו-12 שבטים. משום זה שישים עישָׂרון נבללים בכלי אחד, כי כולם מצד שמאל. ו-12 אינם נכללים עימהם, כי הם יונקים מענף האילן, מהקו האמצעי. כמ"ש, זה ייתנו. ז"ה, בחשבון י"ב, ייתנו לכל, לענפים שמסביב האילן, שבעים ענפים, כנגד שבעים שרי האומות, וע"כ כל האומות מתכפרות בקורבנות ישראל.

ויֵניקֵהו דבש מסלע

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ה.

.14 וישראל יונקים בתחילה ממקום שנקרא סלע, מלכות, בעת שהיא בשמאל, כמ"ש, ויֵניקֵהו דבש מסלע, ושֶׁמן מחַלְמיש צוּר. שהניק אותם הארת החכמה, המכונה דבש, מהמלכות, הנקראת סלע. ונקרא דבש, משום שהמלכות נקראת תמר, כמ"ש, זאת קומתךְ דָמְתה לתמר. ודבש נמשך מתמר.

.15 ואח"כ, שמן מחלמיש צור, זהו מקום שלמעלה, שיצחק שורה בו, קו שמאל. ואע"פ ששמן, חסדים, הוא מצד אברהם, חסד, הרי כשישראל מטיבים מעשיהם, הם הופכים הדין לרחמים, ויונקים שמן חסדים מיצחק, שהוא מדה"ד.

וזהו שאמר להם הקב"ה, ויניקהו דבש מסלע, שהתחברו כמו תמר, שהוא זכר ונוקבא. וכיוון שהתחברו זו"ן, זכר ונוקבא, אז, ושמן מחלמיש צור. שכל המדרגות מושכות שמן, ואפילו צור, מדה"ד. כמ"ש, הצור תמים פועלו. אשר חזר צור, דין, לעשות פועלו של תמים, אברהם, שכתוב בו, התהלך לפניי והְיה תמים. צור הוא יצחק.

.16 על זה התפלא משה ואמר, המִן הסלע הזה נוציא לכם מים. כיוון שאינכם הולכים בדרך הישר, ואינכם מְבַשׂמים המקום, להפוך הדין לרחמים, איך אפשר להוציא מים, חסדים, מהסלע, שהוא דין? וע"כ עושים ישראל ניסוך המים בחג, שהמזבח, מלכות, יינק מהמים של אברהם, חסדים. ואז מתברך העולם.

.17 ואדם, כשהוא מברך על המזון על הכוס, צריך לתת מים בכוס, כשמגיע לברכת הארץ, כדי לברך הארץ הזו, שנקראת מזבח, ונקראת כוס של ברכה, המלכות, שכל הברכות תלויות בו.

.18 כשישראל מטיבים מעשיהם, אז המזבח, המלכות, שולט בצד ימין, חסד, והיו רואים כמראה אריה רובץ על הקורבן ואוכל אותו. כי אריה חסד. וע"כ נקרא המזבח אריאל, ארי אל, שמורה על חסד. ונקרא, קריית חנה דוד, כי חלקו של דוד, שכל ימיו השתדל להאיר אל המלכות, המזבח.

.19 ע"כ דוד אמר, תודיעני אורַח חיים, שׂוֹבַע שמָחות את פניך. תודיעני, שתיתן לי אורח חיים. שובע שמחות, שכל השׂביעה נכללת ביסוד, ויחזיר פניו כנגד פניך, כנגד הפנים שאני אחוז בהם, המלכות. ואז, נעימוֹת בימינךָ נצח. שהמלכות, שמאל, תיכלל בימין, נצח. וכשהיא נכללת בימין, חוזר צור, דין, לעשות פועלו של תמים, חסד. וע"כ, זה ייתנו, שייתנו לייחד ז"א, ז"ה, עם זא"ת, מלכות.

בכוֹר שורו הדר לו

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ו.

.20 בכוֹר שורו הדר לו, וקרני ראם קרניו. בכור שורו, יוסף. הדר, יעקב. כמ"ש, אלה תולדות יעקב יוסף. יעקב נקרא הדר, כמ"ש, וימלוך תחתיו הדר. וקרני ראם קרניו, אלו אברהם ויצחק. בהם עמים ינַגַח יחדיו. יחדיו, כשכל האבות הם ביחד, אין מי שיקום לפניהם. ובעת ההיא ישראל מרימים ראש. כמ"ש, כי תישא את ראש בני ישראל.

.21 כשיצאו ישראל ממצרים, בעזרת האבות יצאו, והרימו ראש. כמ"ש, ובני ישראל יוצאים ביד רמה. יד רמה זה אברהם, יד ימין דז"א, חסד. ונקרא רמה, משום שצריך להרים אותה על יד שמאל, גבורה. שצריכים להשליט החסד על הדין.

.22 וכמו אברהם, שעשה לו הקב"ה נקמות בלילה במלכים ששבו את אחיו, כמ"ש, ויֵיחָלק עליהם לילה. אף ישראל יצאו ביד רמה, שהוא אברהם, ועזרתו אחזו. ושמרו היד שלו, השבועה שנשבע לאלימלך. וע"כ כדי לשמור היד הרמה, כלומר השבועה, כתוב, ולא נָחָם אלקים דרך ארץ פלשתים.

.23 וסָפרו שבעה שבועות, חג"ת נהי"מ, מלמטה למעלה, ממלכות עד חסד, כדי לעלות למקומו של אברהם, חסד. ולקבל חירות מאמא עליונה, בינה, שהיא אחר חסד. כי אחר שהשלימו החסד, עלו לבינה בשבועות. וכשנשלמו, ירדה התורה. והפתיחה שלה היא באברהם, חסד. כי כמ"ש, אנוכי ה' אלקיך, כנגד אברהם. לא יהיה לך אלוהים אחרים, כנגד יצחק.

עשרת הדיברות כנגד ע"ס

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ז.

.24 כשנתן הקב"ה התורה לישראל, רשם אותה בשם הקדוש, ואמר, אנוכי ה' אלקיך, בחסד, שאברהם אחוז בה, וכנגדו הן רמ"ח (248) מצוות עשה. שמצווה ראשונה שציווה הקב"ה לאברהם, מצוות עשה הייתה, כמ"ש, לֶך לְך מארצך. ומשום זה מספר מצוות עשה הן רמ"ח, כחשבון אברהם.

.25 לא יהיה לך אלוהים אחרים, הוא בגבורה, שיצחק אחוז בה, כי כל אלוהים אחרים אלו והשרים הממונים האלו שעל האומות, יונק מצידו, מצד שמאל. וכן עשיו וכל הממונים שלו. כי יצחק אחוז במצוות לא תעשה, ומצווה ראשונה שלו, מצוות לא תעשה הייתה, כמ"ש, אל תרד מצריימה. ומצוות לא תעשה באה מצד הדין. כי מענישים את האדם העובר עליה.

.26 משום זה חשבון מצוות לא תעשה, במדרגה שלו, הוא מספר שס"ה (365), כנגד שס"ה ימות החמה, המאירה מצד הגבורה. כמ"ש, כצאת השמש בגבורתו.

.27 לא תישא, הוא בת"ת, שנקרא אמת, שאחוז בה יעקב השלם. ויונק שני חלקים, חסד ודין, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כמ"ש, ויעקב איש תם יושב אוהלים, ב' אוהלים, דין וחסד. ומשלים לכל הצדדים, לחסד ולדין, למצוות עשה ולמצוות לא תעשה, לכן נקרא תם.

וכנגדו, לא תישא, משום שהשבועה באה לעשות שלום, כי יעקב קו האמצעי, העושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל. וע"כ הוא עשֵׂה ולא תעשה, כי כמו שהמצווה, לא תישא, היא מצוות לא תעשה, כשהיא לשֶׁקר, שכתוב, לא תישא, כך היא מצוות עשה, כשהיא בֶּאמת. כמ"ש, ונשבעתָ חי ה' בֶּאמת. וכתוב, ובשְׁמו תישָׁבֵע.

.28 זָכוֹר את יום השבת לקדשו, הוא ברית, יסוד, שיוסף אחוז בו. וע"כ נקרא שבת, כי יוסף נקרא כל, וגם שבת נקרא כל, משום שכל עונג ומעדן יוצאים ממנו, לקיים כל העולמות. וע"כ שבת כלול מֵעשה ומלא תעשה, שהם זכור, ולא תעשה בו כל מלאכה.

משום שגם יוסף בכור, כמו יעקב, ז"א, הנקרא בכור, שלוקח ב' חלקים, חסד ודין. כמו שיעקב, ת"ת, קו אמצעי, הכולל ימין ושמאל, שהם חו"ג, כך יוסף, יסוד, כולל ימין ושמאל, שהם נו"ה.

.29 וזכרתָ, כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן ציווך ה' אלקיך לעשות את יום השבת. אותו צדיק שנמכר לעבד למצרים, וחיללו אותו, כנגדו הוא, זָכוֹר את יום השבת.

ומשום זה אמר הקב"ה לישראל, בבקשה מכם, הֱיו זוכרים אותו צדיק שנמכר על ידיכם, והיה לעבד במצרים, שבאותו חטא נגזר עליכם להשתעבד במצרים, ולכפר אותו חטא שמכרתם אותו, שִׁמרו את יום השבת, ויתכפר לכם, כי יום השבת הוא כנגדו.

.30 יום ראשון מששת ימי בראשית כנגד אברהם, חסד. כמ"ש, חסד אל, כל היום.

יום שני כנגד יצחק, גבורה. ומשום זה יושב בו הקב"ה לדון העולם.

יום שלישי כנגד יעקב, קו האמצעי. משום זה כתוב בו במעשה בראשית, ייקָוו המים אל מקום אחד. כי קו האמצעי מייחד את קו הימין ואת קו השמאל, ועושה אותם אחד.

.31 יום רביעי כנגד דוד, מלכות. שכתוב בו, יהי מְאׂרׂת, חסר ו', משום שכנ"י, המלכות, אין לה אור משלה, אלא מה שניתן לה ע"י הצדיק, יסוד. כך דוד, עני ואביון, שאין לו חיים, אלא מה שניתנו לו ע' שנים מימיו של אדה"ר.

.32 יום חמישי כנגד משה, נצח. היום השישי הוא כנגד אהרון, הוד. ואלו ששת ימי בראשית שלמטה כנגד ששת ימי בראשית שלמעלה, הרמוזים בכתוב, לךָ ה' הגדוּלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמיים ובארץ, לך ה' הממלכה. והם חלקם של הצדיקים.

הגדולה, חסד, אברהם. הגבורה, יצחק. התפארת, יעקב. הנצח, משה. ההוד, אהרון. כי כל, יוסף, יסוד, הנקרא כל. הממלכה, דוד.

יוסף נקרא שבת למטה, יום השבת, כנגד צדיק חי העולמים, ונקרא שבת למעלה, יסוד, הנקרא כל. ומשום זה כתוב, על כן ציווך ה' אלקיך לעשות את יום השבת, לכפר על עוון מכירת יוסף.

.33 כשרצו ישראל לכבוש את ארץ כנען, הקיפו את יריחו שישה ימים, פעם אחת בכל יום, כנגד אלו שישה צדיקי אמת, שעליהם מתקיים העולם, אברהם יצחק יעקב משה אהרון דוד.

וביום השביעי שבע פעמים, כנגד יום השבת, כנגד צדיק, יסוד, הזן את כולם ומקיים אותם. כמ"ש, חָצְבה עמודיה שׁבעה. וכתוב, וצדיק יסוד עולם. הוא היסוד והעיקר של כל הצדיקים האלו.

ואם לא זכותם של כל הצדיקים האלו, לא היו יכולים לכבוש אותה. כמ"ש, לא בצדקתךָ וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, ולמען הָקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב.

.34 כבד את אביך, זה הנצח, שמשה אחוז בו ויונק אותו. כי משה היה מכבד את הקב"ה בתורה. אם לא התורה שניתנה ע"י משה, הנביא הגדול, לא היו יודעים בני אדם את הקב"ה, ולא היו מכבדים אותו. כי ע"י התורה לומד האדם עבודת אדונו, ומכבד את הקב"ה. ומשום זה, כבד את אביך ואת אימך, כנגד משה.

.35 כבד את אביך, זו תושב"כ, ז"א. ואת אימך, זו תשבע"פ, מלכות. כי כמו שהאב נותן שפע לאם, כך נותנת התושב"כ שפע לתשבע"פ.

.36 לא תרצח, כנגד מדרגת הוד, אהרון. כי כשהורגים אדם, לוקחים ממנו הזיו וההוד העליון שעליו. כמ"ש, והודי נהפך עליי למשחית. ומשום זה הזהיר הקב"ה את בני האדם, שאותו היופי העליון שנתן להם, לא ייקחו אותו מהם, שלא ירצחו.

ויש בזה עניין השלום, שע"כ עומד אהרון לכפר על ישראל, ולזבוח זבח קודשים. ועל פיו, כפֵּר לעמך ישראל אשר פדית, הכתוב אצל הרוג, שלא ידוע מי הרג אותו.

.37 לא תנאף, מלכות, שאוחז בה חכמה, כי כנ"י אינה מתחברת אלא במי שראוי לה, שהוא צדיק יסוד עולם.

כַּבֵּד, כנגד כנ"י, מלכות. לא תרצח, כנגד מדרגת נצח. לא תנאף, כנגד מדרגת הוד.

.38 כבד, כנגד, יהי מאורות, שבמעשה בראשית. לא תרצח, כנגד, ישרצו המים שרץ נפש חיה. משום זה, נפש חיה לא תרצח. לא תנאף, כנגד, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה. משום זה לא תנאף באישה, שאינה בת זוגך.

.39 לא תגנוב, לא תַענה, לא תחמוד, זה הסוף של עשרת הדיברות של התורה, והם כנגד עתיקא דעתיקין, ג"ר, כח"ב, שהם ראשית הכול לייחד הסוף בראש, ושיהיו הכול אחד.

ומה שלא התחיל בהם בתחילת עשרת הדיברות, הוא ללמד סוד עליון, עד איזה מקום ניתנה רשות למשה להסתכל, ומאיזה מקום קיבל התורה, מז"א.

.40 ומשום זה אמר שבע דיברות, שהן כנגד שבע מדרגות עליונות, חג"ת נהי"מ. ועד אותו מקום, עד החסד, הסתכל משה, כמ"ש, פנים בפנים דיבר ה' עימכם. פנים, הם הבן הקדוש, ז"א, הכולל ו"ס חג"ת נה"י. בפָנים, הם הבת, מלכות.

.41 פנים הם ברית, יסוד, הכולל חג"ת נ"ה, בפָנים הם ארון, מלכות. וכיוון שהתחברו פנים בפנים, אז דיבר ה' עימכם. כשהתחברו שבע דיברות, שהן כנגד חג"ת נהי"מ, בג' מדרגות עליונות, כח"ב של עתיקא קדישא, ואז נאמרו כנגדם ג' דיברות אחרונות, ועלו מלמטה למעלה.

.42 לא תגנוב, כנגד אמא עילאה, בינה, היונקת מחכמה. מי שיש בו בינה, נקרא מֵבִין דבר מתוך דבר, כמי שגונב ולוקח מה שיש בלב החכם, שלימד אותו חכמה, ולימד אותו תורה. ואע"פ שהוּתרה לו בינה, כדי לינוק מחכמה, יש גנבה, שהיא מס"א, שלא על דרך הקדושה, שהיא אסורה. ואמר, לא תגנוב, סתם.

יש סודות התורה, שהלב אינו מעלה אותם לפֶה. אלא הזוכה לבינה, שמֵבין דבר מתוך דבר, יוכל לקחת הסודות מלב החכם, אע"פ שאינו אומר לו בפיו. ונבחן כעין גנבה, מי שלוקח מהחכם את מה שמסתיר ואינו רוצה להשפיע לו, כי הגם שזה מותר בדרכי הקדושה, אם היא אינה בדרכי הקדושה, נחשבת לגנבה שהיא אסורה. ואמר, לא תגנוב, סתם, שסובב גם על סודות החכמה.

.43 לא תַענה, כנגד המדרגה העליונה של החכמה, הנקראת עדוּת. כי אדם אינו יכול להשיב דבר, אם שואלים אותו, אלא בזכות שיש בו מדרגה של הרוח העליון של החכמה. כמ"ש, החכם יַענה דעת רוח. שזה גילוי רוח החכמה שבו. ודעת, מלשון עדות.

ואע"פ שענייה זו, שכתוב, יענה דעת, שהוא עני, יש בה קיום העולם, ויש בה עזרה עליונה לדעת את אדונו, והיא בעניין האמונה. יש ענייה מס"א שהיא אסורה. כמ"ש, לא תַענה ברֵעך עֵד שקר.

המשכת החכמה מותרת רק במלכות, הנקראת עני, ובדעת, שהיא הקו האמצעי. אבל בדרך אחרת אסורה. ועל זה כתוב, לא תענה ברעך עד שקר.

ואע"פ שענייה זו, שהוא עני, שעליה כתוב, החכם יענה דעת רוח, יש בה קיום העולם, שממנה כל המוחין שבעולמות. יש ענייה מס"א שהיא אסורה, ההמשכה מקו שמאל בלבד, שלא ע"י קו האמצעי, שאסורה. שעל זה כתוב, לא תענה ברעך עד שקר.

.44 לא תחמוד, כנגד מדרגה סתומה עליונה, שכל המחשבות תלויות בה ואין בעולם מי שיידע המדרגה ההיא, משום שהיא סתומת הסתומות, כתר. שעליה אמרו, כשעלה במחשבה עליונה לברוא העולם, העולם העליון והעולם התחתון, הכול היה ברגע אחד, עמדו יחדיו. והמחשבה ההיא היא סתומה.

.45 והאדם למטה, יש לו מחשבה סתומה, שאין מי שיידע בה אלא רק הקב"ה לבדו. ונתן אותה לאדם שיחשוב בה דברי תורה ודברי מצווה. משום שהמחשבה העליונה, נמשכים המעיינות שלה למקום החכמה ואינה מתגלה כלל. ומחכמה עליונה יוצאת התורה, ז"א. ונמשך השיקוי העליון עד מקום חכמה תחתונה, שנקראת מצווה, המלכות.

.46 ע"כ מי שחושב לעשות מצווה, הוא כאילו עושה אותה, משום שבמחשבתו גרם שיבוא שפע רב של ברכות מהמחשבה העליונה למקום שנקרא מצווה, למלכות. וע"כ כאילו עשה אותה, את המלכות. כמ"ש, ועשיתם אותם. מחשבה היא ודאי ראש הכול. ואע"פ שמצד המחשבה העליונה ניתנה לו רשות לחשוב, דברים של מצווה מותר, דברים שאינם מצווה אסור, כמ"ש, לא תחמוד.

מחשבה סתומת הסתומות זהו כתר, שמשם נמשך אור החכמה. אבל חכמה זו אינה מתגלה במקומה, אלא אחר שהתפשטה למלכות, ובמקום המלכות היא מתגלה ולא במקום אחר.

משום שהמחשבה העליונה, כתר, נמשכים המעיינות שלה, החכמה, למקום החכמה. ואין החכמה מתגלה כלל במקום החכמה, אלא מחכמה עליונה יוצאת התורה, ז"א, הנאצל מחו"ב, ומקבל החכמה ממקום החכמה, וגם בו אינה מתגלה. אלא נמשך השיקוי העליון, שפע החכמה נמשך, למלכות שנקראת חכמה תחתונה ונקראת מצווה, ובמקום המלכות החכמה מתגלה.

ואע"פ שמצד המחשבה העליונה ניתנה לו רשות לחשוב, שמותר לו לאדם להמשיך החכמה ממחשבה עליונה, מותר לו להמשיך משם רק דברי מצווה, לצורכי המלכות, הנקראת מצווה. אבל מה שאינו דרך המלכות, שנקראת מצווה, אסור להמשיך ממחשבה עליונה, ועל זה כתוב, לא תחמוד.

.47 מהו הטעם שהדיברות, שהן כנגד ז"ת חג"ת נהי"מ, יש כנגד כל ספירה מצוות עשה במקום הראוי לו, ומצוות לא תעשה במקום הראוי לו. כלומר, או מצוות עשה או מצוות לא תעשה. ואלו ג' הדיברות האחרונות שכנגד ג"ר, הן לא תעשה מכלל עשה, כמו שביארנו בכולן, שזה מותר וזה אסור. שמצד הס"א אסור, ובדרכי הקדושה מותר. הרי שיש בכל אחת עשה ולא תעשה.

אלא משום שהם כנגד עתיקא דעתיקין, ג"ר, שחסד ורחמים גדולים שורים בו, ואינו ראוי אלא למצוות עשה. ומשום זה מדייק מהם, ממצוות עשה, שמצווה לקיים אותן בדרך הקדושה, ומדייק שלא יפנה האדם בהן לס"א, ורשם אותן ע"כ במצוות לא תעשה.

.48 והזהיר לבני אדם בלָאו, על הדיברה האחרונה, הכלל האחרון שבתורה, לא תחמוד. ומי שעובר על זה, הוא כאילו עבר על כל התורה. משום שלמעלה היא ראשית הכול, כלל הכול, שהמלכות קשורה בכתר. ואם האדם עובר על זה, ומסיר מחשבתו מדרכי התורה, אז מתדבק בס"א, בצד השקר. ואז בא לידי, לא תענה ברעך עד שקר. כמו באחאב, שחמד הכרם של נָבוֹת היִזְרְעֵאלי, ואז העידו עליו שקר. ומזה בא האדם לעבור על כל הדיברות.

.49 אבל כשהולך בדרכי התורה וחושב במצוותיו, אז מתפשטת המחשבה ההיא בכל המדרגות מצד האמת, הקו האמצעי, צד האמונה העליונה, המלכות.

.50 כל הדיברות, הספירות, מעוכות, סופן בתחילתן ותחילתן בסופן. כי כל ספירה כלולה מע"ס. ומלכות דספירה עליונה היא כתר לספירה תחתונה.

ונמצא, שסוף כל ספירה מעוכה בתחילת כל ספירה, כי סוף כל ספירה היא מלכות, וכן תחילת כל ספירה היא מלכות דעליון. וכן תחילתן בסופן. כי תחילת כל ספירה כתר, וסוף כל ספירה היא כתר לתחתון. והוא כדי לדעת את הקב"ה במחשבתו, בסוף.

כלומר, שימשיך החכמה ממחשבתו, שהוא כתר, עד הסוף, שהיא מלכות. ולא להטות מחשבתו ורצונו לס"א, מחוץ למלכות. וכשהאדם מתדבק בזה, להמשיך אל המלכות, אז מתמלאים כל העולמות ברכות עליונות, הנמשכות מעתיקא הסתום מכל.

שלושה רְגָלים ורה"ש

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף טז.

.51 כשיורדות, מתקשרות כל שבע הספירות חג"ת נהי"מ, ביום השלישי, שהוא יעקב, ת"ת, הכולל כולן. משום זה השביעית, מלכות, כנגדו, כי כל שבע הספירות מתקשרות גם במלכות, המקבלת את כולן. ואז הארץ, מלכות, באה באור עם בניה, שכל שבע הספירות קשורות בה להאיר, ואז הן ארבע כוסות, ארבע גאולות, חג"ת עם מלכות. וחג"ת כוללים נה"י, הרי שבע ספירות.

.52 קידוש על היין כנגד דוד, מלכות. אמירת הגדה כנגד יעקב, ת"ת. ברכת המזון כנגד יצחק, גבורה. הלל הגדול כנגד אברהם, חסד.

.53 מלמטה למעלה עולה כעין זה. מצה כנגד דוד, מלכות. שבועות כנגד יעקב, ת"ת. רה"ש כנגד יצחק, גבורה. סוכות כנגד אברהם, חסד. ואע"פ שביארנו שסוכות כנגד אהרון, הכול אחד. כי הכוונה היא על היותו כוהן, חסד. וכיוון שהגיע למקום השלם של יעקב, אמרו ההלל הגדול.

.54 כמה יש לבני אדם להישמר מדרכיהם, כי כאשר נמכר אותו צדיק, יוסף, כל עשר המדרגות, ע"ס, סתמו אורותיהן. כי אינו נמשך האור מעתיק, כתר, אלא בשביל התועלת של הארץ. וכיוון שחטאו, נסתם האור ולא נמשך למטה.

ומי שעבר על זה, עבר על כל המצוות. והקב"ה באהבה רבה נתן לשמור את השבת כנגדו, לכפר על מכירת יוסף, ששקולה כנגד כל המצוות.

.55 ע"כ עשר גֵרה, ע"ס, שהחזיר למקומם, כלומר שיחזרו ויאירו, הוא כופר נפש, שמאירים למקום שנקרא נפש, המלכות, ממקום של ישראל, ז"א, המאיר למלכות. ושמיים, ז"א, מאירים לארץ, מלכות, וישראל נותנים לה כל התיקונים להתחבר למעלה עם ז"א.

ביאור המזמור השמיים מסַפרים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף יז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יז.

.56 השמיים מסַפרים כבוד אל. שמיים, הקב"ה, ז"א. מספרים, שמאירים, למקום שנקרא כבוד אל. כבוד אל, בת אברהם, המלכות. אל, זהו אברהם, חסד.

מספרים, הוא כמ"ש, אז ראהּ ויְסַפְּרהּ. ויספרה, כמ"ש, מְקום ספיר אבניה, לשון הארה. והשמיים האלו, ז"א, מתקנים אותה בכל התיקונים, לכבוד האל, המלכות.

.57 וע"כ ישראל למטה, מביאים אל המלכות אור בחשאי, ממעיין שלמעלה, מז"א, ואומרים, בשכמל"ו.

.58 והמקום שנקרא שמיים מעיד בהם. וע"כ, האותיות ע' וד' מהפסוק, שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד, הן גדולות, להיות עדות. השמיים, כמ"ש, הַעידותי בכם היום את השמיים. זהו יעקב, ז"א, מקום השמיים. והמלכות מעידה, כמ"ש, ואת הארץ. וכתוב, כְּיָרֵח ייכּוֹן עולם ועֵד בשַׁחַק נאמן. והירח היא המלכות.

.59 וכשישראל בשלמות, עדות שלמה מעידים בהם, הקב"ה וכנ"י, ז"א ומלכות. בזמן ההוא נמשך הטל שלמעלה, השפע, ממקומו של עתיק, הכתר. וזה כשז"א ומלכות בייחוד. כמ"ש, שראשי נִמלא טל. טל הוא בחשבון הוי"ה אח"ד (39), הקב"ה וכנ"י. כי בשעה ההיא ראויים ישראל לטל.

.60 וישראל שיודעים בהם, מייחדים ז"א ומלכות, פעמיים ביום, בק"ש אחת בצד היום, ממשלת ז"א, ואחת בצד הלילה, ממשלת המלכות.

.61 ומהטל הזה עתידים המתים לעמוד לתחייה לעוה"ב. כמ"ש, ורבים מישֵׁנֵי אדמת עפר יקיצו. מישני, כמ"ש, אני ישנה וליבי ער. וליבי ער, המקום של ליבי, המלכות. קול דודי דופק. קול דודי, המקום שנקרא קול, יעקב, ז"א. שראשי נמלא טל, ברכות שמיים, הבאות לשמיים, ז"א, כשהוא בייחוד עם הנוקבא, המלכות. ותקום מעפר, שתצא מהגלות.

.62 ויצחק כשבירך את יעקב, אמר, וייתן לך האלקים מטל השמיים, משום שראה שיעקב יורש המקום, שנקרא שמיים. כי יעקב נעשה מרכבה לז"א, הנקרא שמיים. האלקים, אמא עילאה, בינה, שהעטירה אותו בעטרות עליונות שיזדווג עם המלכה.

.63 וכשמגיע הטל לז"א, מצד צפון הוא קופא, ומצד דרום נמשך עד לכיסא הכבוד, המקום שנקרא ארץ, מלכות. אז צד הצפון האוחז בו קופא ונעשה שלג. ובו נברא העולם. כמו שלומדים, שהעולם נברא משלג שמתחת לכיסא הכבוד.

השפע, שממנו נמשך המזון והחיים, אורות החכמה, הימין שבהם נקרא טל. והשמאל שבהם נקרא מטר. עתיק, הכתר, שממנו נמשך אור החכמה, הוא כולו חסד, ואפילו השמאל שבו חוזר לחסד, וע"כ נקרא בו השפע טל.

אמנם כשהשפע הזה מגיע לז"א, כבר מתגלה בו צד צפון, שמאל ודין. שעם יציאת הקו השמאלי דישסו"ת, שהוא שורש ז"א, נעשית מחלוקת בין ימין ושמאל, ואורות השמאל קופאים ונסתמים, עד שבא הקו האמצעי ומייחד השמאל עם הימין, דרום. וכשהחכמה דשמאל מתלבשת בחסדים דימין, אז נמס הקיפאון והאורות מאירים בכל שלמותם.

כשנמשך הטל מעתיק ומגיע לז"א, הוא נעשה לצפון ולשמאל, שהאור קופא בו, כי אינו יכול להאיר בלי חסדים דימין. ובבוא הקו האמצעי ומייחד הצפון, השמאל, עם הדרום, ימין, והחכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבדרום, אז נמס הקיפאון ונמשך לכיסא הכבוד, שהאור חוזר ומאיר ונמשך למטה אל המלכות.

וכשהחכמה נמשכת למלכות, היא באה בתחילה בצפון ובשמאל, בשמאל דז"א. אז צד הצפון האוחז בו קופא ונעשה שלג, שאז האור קופא בה. כל עוד שאינה מתחברת עם הדרום.

והעולם נברא משלג שמתחת לכיסא הכבוד, שתחילת הבריאה נמשכת ממצב הא' שבמלכות, שהאורות היו קפואים בה, כמו השלג. ואח"כ ע"י החיבור שלה עם הדרום, החסדים, השתכללה הבריאה ונגמרה. כמ"ש, עולם חסד ייבנה.

.64 וע"כ, כיוון שתחילת העולם נמשכת משלג שתחת כיסא הכבוד, הדין שבשמאל, אין העולם יכול לעמוד בדין, עד שהתעוררו הרחמים, הקו האמצעי, המשפיע לה חסד ורחמים. שזה מצב הב'. כמ"ש, השמיים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מַגיד הרקיע. זהו הרקיע שבו תלויים כל האורות והכוכבים. וזהו צדיק, יסוד דז"א, המשפיע אותם למקום, הנקרא כבוד, המלכות.

.65 יום ליום יביע אומֶר. יום ליום, זהו שמיים ורקיע. ז"א שמיים, והיסוד רקיע. שניהם יום. ז"א יביע השפע ליסוד.

ולילה ללילה יְחַווה דעת. המקום שנקרא לילה, מלכות, ממשיך השפע לגבריאל, שמאל שבמרכבת המלכות. ומקבל מהמקום שנקרא דעת, הארת החכמה המושפעת ע"י הדעת. והוא הון יקר ונעים, שדעת דז"א גנז במקום שנקרא לילה, המלכות. וגבריאל, שהוא ג"כ לילה, מקבל ממלכות, וממשיך לתחתונים רוח דעת ויראת ה'.

.66 כתוב, אין אומֶר ואין דברים, בלי נשמע קולם. בכל הארץ יצא קַוָום, ובקצה תבל מיליהם, לשֶׁמש שׂם אוהל בהם. אין אומֶר ואין דברים.

משום שהכול בלחש, שהחכמה אינה נמשכת מלמעלה למטה, שאינה נשמעת לתחתונים. בכל הארץ יצא קַוָום. זהו קו האמצעי, הממשיך אותה ארץ, המלכות.

שמיים זהו השמש, כמ"ש, לשמש שׂם אוהל בהם. והוא כחתן יוצא מחופתו. זוהי עטרה שעיטרה לו אימו, המוחין שמקבל מאמא, מבינה.

.67 ישׂישׂ כגיבור לרוץ אורַח. להאיר ללבנה, המלכות. ישיש כגיבור, משום שבעת ההיא התעורר צד הגבורה. מקצה השמיים מוצָאו. זהו ראש הכול, בינה, הראש והמוצא של ז"א ומלכות. ותקופתו על קְצוֹתם, שמקיף את הכול, מבריח מן הקצה אל הקצה. מקצה השמיים העליונים, בינה, עד הקצה התחתון, מלכות.

.68 ואין נסתר מחמתו. כמ"ש, אם ייסָתר איש במסתרים ואני לא אֶראנו.

תורת ה' תמימה, כמ"ש, ויעקב איש תם. כי התורה ז"א, שנקרא יעקב, וע"כ תמימה, כמו שיעקב איש תם.

מְשׁיבת נפש, כמ"ש, נשבע ה' צבאות בנפשו, שהיא מלכות, נפשו דז"א, הנקרא ה' צבאות. כי ז"א מתקן את המלכות, בתיקוניה, ויושב בבית שלה, שמשפיע לה כבחינתה, חכמה, הנקראת בית, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית, וזן אותה בכל מה שהיא צריכה. וע"כ היא משיבת נפש.

.69 עדות ה' נאמנה, מַחְכִּימַת פֶּתי. עדות ה' נאמנה, מקומו של יוסף, יסוד, שנקרא עדות. נאמנה, משום שהוא מקום הנהר שלא יכזבו מימיו. מזיווג או"א עילאין, שאינו נפסק לעולם. שזו"ן מלבישים את או"א עילאין.

מחכימת פתי. ז"א מחכים את המקום שאין לו דעת, המלכות, שאין לה אלא ב' מוחין חו"ב, וחסרה מוח הדעת. והוא מחכים לה בחכמה הקטנה, שמקבלת ממנו. שע"כ נקראת המלכות חכמה תתאה, חכמה קטנה. ופקד אותה לפרנס את העולם. והיא נותנת למי שאין לו זכות משלו.

.70 פיקודי ה' ישרים משמחי לב. פיקודי ה', המצוות התלויות במלכות, שנפקדו בידיה כל אוצרות המלך. ע"כ כתוב, ישרים, כמ"ש, צדיק וישר הוא. צדק, המלכות, נקראת ישר. משמחי לב. שמחה, כנ"י, המלכות, שמתחברת עם לב השמיים, ז"א.

.71 מצוַות ה' בָּרה. כשהמלכות מתחברת בז"א, נעשית מצווה ברה. בתחילה הייתה נקראת מצווה, ועתה, שתושב"כ, ז"א, שורה עליה, היא נקראת מצווה ברה. כמ"ש, ברה כחמה. וצדיק וצדק, יסוד ומלכות, במשקל אחד.

.72 מאירת עיניים. כמ"ש, עיני ה' הֵמה משוטטים. החכמה, עיניים. מאירת עיניים. בתחילה כתוב על המלכות, מאׂרׂת חסר ו', שמוֹרה לשון קללה, שכתוב, יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים. וכשרקיע השמיים, יסוד דז"א, מאיר למלכות, היא, מאירת, עם י', שהתווספה בה הארת הצדיק, יסוד דז"א, י', ופרישׂת השלום שלו. אז המלכות בגדלות רבה. והיא ברה, כשנכללים זכר ונוקבא.

.73 יראת ה' טהורה. היא שבח של כנ"י, המלכות, שבטהרה, כשז"א מאיר לה פנים. עומדת לעד, שהיא עומדת תמיד כחומה גבוהה וחזקה על בניה, כאשר משפטי ה' מאירים בה ממקום אמת, שז"א נקרא אמת.

כמ"ש, משפטי ה' אמת צָדקו יחדיו, כשז"א ומלכות יחד, בצדק, שֵׁם המלכות, ושניהם לוקחים את השם שלה, צדק. צדקו יחדיו, שהשם צֶדק סובב על שניהם. ומלכות לוקחת השם שלו. שז"א נקרא משפט, והמלכות משפטי ה'. שהשם משפט סובב על שניהם.

.74 פיקודי ה' ישרים משמחי לב, מצוַות ה' בָּרה מאירת עיניים. פיקודי ה', נו"ה, שנקראים לימודי ה'. משמחי לב, זהו אתרוג, הדומה ללב, שנו"ה משמחים אותו בהשפעתם. מצוות ה', אתרוג, עטרת יסוד.

יראת ה' טהורה עומדת לעד. יראת ה', כמ"ש, אישה יִרְאת ה' היא תתהַלָל, המלכות. תתהלל, מפני שהיא טהורה.

משפטי ה' אמת, הם שישה בנים חג"ת נה"י, הכלולים ביעקב, ת"ת, הנקרא משפט, ונקרא אמת. צדקו יחדיו, בייחוד השלם ביראת ה', שהיא טהורה.

.75 הנחמדים מזהב ומפז רב. מצד זהב, שמאל, הוא שבחו של יצחק, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ומפז, אברהם, כמ"ש, ימינו תחבקני. רב, זהו יעקב.

ומתוקים מדבש ונופֶת צוּפים. דבש, תמר, הכלול מזכר ומנוקבא, ז"א ומלכות. משום זה הם מתוקים כשהתחברו ויוצא מהם דבש, הארת חכמה.

.76 ונופת צופים, כמ"ש, נופת תיטופנה שפתותייך כלה, המלכות. צופים, משום שכל מי שרוצה להביט ולהסתכל במראה הזו, המלכות, כשהיא בחכמה, הנקראת ראייה, מסתכל. כמ"ש, צופֶה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר.

ודאי שהמקום הזה, מלכות, נקרא פתח האמונה. וכתוב, ואֶראה מראות אלקים, מלכות. מכאן ולמעלה אין רשות להסתכל. וע"כ יונקים ממנה אלו לימודי ה', הנביאים, הנקראים צופים. כמ"ש, ונופת צופים.

.77 ועוד, צופים, לימודי ה', נו"ה, המאירים במלכות. מנו"ה יונקים הנביאים. חוץ ממשה, שהסתלק למעלה, לדעת. ובעת שכלולים כולם במלכות, הם נחמדים.

.78 יראת ה' טהורה עומדת לעד. אם אדם משתדל תחילה במקום שנקרא יראת ה', אז תורתו עומדת לעד, משום שמכאן יבוא לאמונה, ממלכות זו, שהיא פתח לכל. וכשהוא מתיירא מהמקום הזה, מלכות, מתגדל המקום הזה, ויושבת באור עם המלך, ז"א, משום שהוציאה לעולם בן טוב.

.79 וע"כ אמר שלמה, סוף דבר הכול נשמע, את האלקים יְרָא. הסוף הזה הוא סוף של המדרגות, המלכות, והוא בס' גדולה. כי המילה סוף כתובה בס' גדולה. משום שאותו מקום, המלכות, נקראת סמך.

משעה שבאה האישה, באה הס'. כמ"ש, ויסגור בשׂר תַחְתֶנה. כי מקודם לכן, לא כתובה ס' בתורה. ומלכות בשלמות ובגדלות רבה, כשהאדם בתחילה ירא ממנה, שהיא אימו, ואח"כ עושה מצוות אביו שבשמיים, שהוא ז"א.

.80 כתוב, את האלקים יְרָא ואת מצוותיו שמוֹר. וע"כ כתוב, איש אימו ואביו תירָאו, הקדים אימו, מלכות, תחילה, ביראה. ואת מצוותיו שמור, מצוות ה', שהוא אביו. מי עושה את השם הקדוש למעלה? מי שעושה זה. כמ"ש, כי זה כל האדם. כי אז נשלם האדם למעלה.

.81 יְרָא את ה' בנִי וָמֶלך. ירא את ה', לחבר היראה בהקב"ה, לחבר המלכות, יראה, בה', ז"א. בני ומלך, להמשיך האור מאמא עילאה, שהיא בינה, הנקראת מלך. אל הבן הבכור, ז"א, להיכנס מלמטה למעלה. שז"א יעלה וילביש את הבינה מלמטה למעלה. בני ומלך, שתמשוך אור מהבן, ז"א, לבת, המלכות, שנקראת, מלך.

.82 בתחילה צריכים להשתדל ביראה, המלכות, שהיא פתח לכל. ואח"כ בתושב"כ, ז"א, שהוא למעלה. משום שכל אדם שאינו ירא חטא, אין לו רשות להיכנס לפתח האמונה הזה, שהוא המלכות. וכיוון שדוחים אותו מהפתח הזה, דוחים אותו מכל, כי אין לו פתח במה שייכנס לכל. כמ"ש, זה השער לה'.

.83 כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. כי החכמה יושבת על כַּנָה, כמ"ש, וכנה אשר נטעה ימינֶךָ, שהוא היראה, הנקראת כבוד אל.

.84 ואם אדם אינו מתיירא מהמלכות, היא מייסרת אותו. כי נפקדה לייסר בני אדם. כמ"ש, ודרך חיים תוכחות מוּסר. מהי הדרך לעה"ח? היא אותה שנפקדה על העולם לייסר בני אדם. שלא יסורו מדרכו.

.85 ועכ"ז צריכים לקשר אותה למעלה, בז"א. משום שהיא, המלכות, נקראת גוף, וצריכה נשמה. ונדב ואביהוא, משום שלא קשרו אותה למעלה, ולקחו ממנה הנשמה, לקחה מהם הנשמה, והגוף נשאר קיים, כמו שהם עשו. כמ"ש, וישימו עליה קטורת. ולא קשרו אותה למעלה.

.86 משום שאין לה חיים משלה כלום, עה"ח, ז"א, נותן בה חיים. משום זה המלכות, גוף. יעקב, ז"א, נשמה. עתיק, בינה, נשמה לנשמה.

.87 פינחס שעשה שלום בארץ, והמשיך חיים בארץ, במלכות, התווספה לו נשמה, והמלכות האירה פנים אליו, משום שעורר החיים כנגדה. וע"כ כתוב, באוֹר פני מלך חיים, כשמלך זה שלמטה, המלכות, פניה מאירים, החיים מז"א התדבקו בה.

.88 ועוד, פני מלך חיים, זהו יעקב, ז"א, שנקרא מלך. חיים, שהחיים באים לו מאמא, מבינה. ובזכות פינחס התקיים העולם, שחיבר ברית, יסוד, בלילה, מלכות. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה. יומם, משום שהתחברה ם' סתומה, בינה, ביום, ז"א, והוא מאיר בלילה, במלכות.

ואם לא הברית, חוקות שמיים וארץ לא שׂמתי. החוקות האלו, המוחין, הקבועים בחוקות התורה הזו, ז"א, לא יתקיימו. ומתי מתקיימים? כשצדקו יחדיו, בעת שז"א ומלכות בזיווג יחדיו ע"י הברית.

.89 וכתוב, גם עבדךָ נזהר בהם. נזהר מלטעות בתיקוני המלך. כי בכל לילה השתדל בהם, לחבר אותם יחד. כמ"ש, חצות לילה אקום, להודות לָך על משפטי צדקךָ. שהמשפטים, הספירות דז"א, שהם נחמדים וכלולים מכולם, מכל הספירות דז"א, יתחברו בצדק הזה, המלכות.

.90 ואז, כשז"א ומלכות מזדווגים, הם שומרים שלא יתקרב למקדש, למלכות, ערל וטמא. כמ"ש, בשׁוֹמְרם עֵקֶב רב. וכשהם שומרים אותה, שמירה, לסוף המדרגות הזה, שהוא עָקֵב, המלכות שבסוף הספירות, אז היא רב, כי היא מתחברת למעלה עם ז"א.

ועל זה כתוב, עֵקֶב ענווה יִראת ה'. שכדי לזכות בעָקֵב, ענווה, המלכות, ניתנה יראת ה'. שע"י יראה זוכים לענווה. הרי שהמלכות נקראת עקב.

ענווה, מלכות, כמ"ש, והאיש משה עָנָיו מאוד. ונקרא איש האלקים, בעלה של המלכות, הנקראת אלקים. ע"כ כיוון שהזכר נקרא עניו, נקראת הנוקבא ענווה. וכתוב, ועַנְוַותךָ תַרְבֵּני. הענווה של הקב"ה, שהיא המלכות.

.91 וכתוב, ראשית חכמה יִראת ה'. כדי לזכות בחכמה, ניתנה יראת ה'. כמו בכתוב, עקב ענווה יראת ה'. משום שבתחילה צריכים לירוא מפני המלכות, ואח"כ מתעלים לחכמה.

ועוד, ראשית חכמה יִראת ה'. זוהי יראה עליונה, בינה, ומשום שהיא ראש לתחתונים, לקחה השם של העליון. ועל זה נקראת עטרת בשם כתר עליון הנסתר מכל, כדי לייחד הראש בסוף, ובשם אחד נכללה עם הראש.

החכמה העליונה נסתמה בא"א. החכמה המאירה באצילות היא מִבינה שחזרה לחכמה, הנקראת חכמה של ל"ב (32) שבילים. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה', שהיא יראה עליונה, בינה.

הבינה, יראה עליונה, נקראת ראשית חכמה. ומשום שהיא ראש, המשפיע חכמה לתחתונים, משום שהחכמה נסתמה, היא לקחה השם ראשית חכמה, השייך לעליון ממנה, אע"פ שהיא רק בינה.

ומביא דוגמה, שעד"ז נקראת גם עטרת, שהיא המלכות, בשם כתר, מטעם שצריכים לייחד ראש הספירות, כתר, בסוף הספירות, מלכות. וע"כ נכללה המלכות בשם אחד עם הכתר. כי עטרת פירושו כתר.

.92 בשומרם עֵקב רב. הם המשפטים, ז"א, השומרים עקב רב, המלכות. כי יעקב, ז"א, בעל הבית, בעלה של המלכות, הוא שומר הבית. והרי העירו באותו שלקח אומנותו של יעקב, רב אחא בר יעקב, שכרע שבע כריעות וביטל שבעה ראשים של הנחש, שבע ספירות דטומאה שלו, שלא יתקרב אל המקדש, המלכות, לינוק ממנה.

.93 גם מִזֵדים חשׂוֹך עבדך. זדים, הנחש שס"מ רכוב עליו, שפיתה את חוה בעצה"ד. חשוך עבדך, שאותו העבד שכל מפתחות אדונו בידו, מט"ט, אמר, שמלכות בחושך ובעושק, משום אלו זדים, ס"מ והנחש, ששולטים בעולם וגורמים מיתה. ולפעמים נפגמת הלבנה, המלכות, והנחש שולט.

.94 ודוד היה מבקש רחמים על זה, ואמר, אל ימשלו בי אז אֵיתָם. שהנחש לא ישלוט במקומו, במלכות. לשמור העקב, מלכות, ע"י יעקב, ז"א, הנקרא, רב, בן בכור. כי אין בעולם מי שהתגבר כנגד הנחש הזה כמו יעקב, שהסיר אותו מנחלתו, ממלכות, משום שהוא בעלה של הבית, של מלכות. הסיר אותו, כדי שלא יטמא ביתו.

.95 כיוון שהנחש לא ישלוט, אז כתוב, אז אֵיתם. א"ז, אותיות א' ז', א' אור עתיקא, אור ג"ר, כח"ב. ז', שבע מדרגות חג'"ת נהי"מ, הכלולות ביעקב, ז"א. כיוון שכל זה מתחבר להאיר במלכות, אז אהיה תם, איתם.

כי המלכות כך נקראת, מִכְתם. אותיות מָך תם. מך, משום שאין לה מעצמה כלום, והיא ענייה. תם, כשהלבנה, המלכות, בשלמות ומאירה באורות העליונים, נקראת תם. ועל זה כתוב, מכתם לדוד, שדוד, הוא המלכות, הנקראת מכתם.

.96 המלכות נקראת מכתם, כשהלבנה, המלכות, נשמרת מז"א. כמ"ש, שׁומְרֵני אל, כי חסיתי בָך. חסיתי, לשון חוסן, כמ"ש, בךָ חָסָיָה נפשי.

.97 כתוב, שומרני אל. כי הצד של אברהם, חסד, צריכים לעורר, שיאיר חסד עליון לחסדי דוד הנאמנים, שהוא מלכות. כמ"ש, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. חסד, זה אברהם, שלוקח אור וחיים מהעולם העליון, בינה, ונותן לעולם התחתון, מלכות. ועד עולם על יראיו, זהו העולם התחתון, מלכות, שיראה תלויה בו.

.98 ואז, וצִדקתו לבני בנים. וצדקתו, העולם התחתון, מלכות, הנקרא צדק. לבני בנים, שמניקה למחנות, הנקראות בני בנים. כי ו"ס העליונות המאירות לה, חג"ת נה"י, נקראים בנים. כמ"ש, בני אימי ניחֲרו בי, שפירושו הבנים. וכן כתוב, אֵם הבנים שמחה, שהם הבנים האלו.

ואלו י"ב שבטים, המקיפים העוה"ז האחרון, המלכות, שהם כללות נשמות ישראל, נקראים בני בנים, ונקראים כך כששומרים בריתו. כמ"ש, לשומרי בריתו.

.99 משום שבני בנים אלו לא שמרו מצוותיו בתחילה, ומכרו את יוסף אחיהם לארץ נוכרייה, נגזר עליהם עונש.

.100 וזה שביקש משה, כשראה את הדין, שייעשה בעשרת הרוגי מלכות אלו. ושאל, ואיפה התורה שלהם? אמר לו הקב"ה, חזור לאחוריך, לאלו השורים מאחורי המשכן, המלכות, כלומר לשבטים, שמכרו את הצדיק הזה.

שאל משה, ולמה באלו הגופים, שהם קדושי עליון? אמר לו הקב"ה, כך עלה במחשבה, ואין מי שיכול להשיג זה.

.101 ועל זה השתדל דוד לברך למקום הזה שהאור בא ממנו, יסוד. ואמר, ה' זְכָרָנו יברך, שיברך את הצדיק, יסוד. יברך את בית ישראל, שהצדיק הזה יברך את בית ישראל, המלכות. יברך את בית אהרון, המלכות מצד החסד שיש בה, כי נקראת בית אהרון, כשהיא מתחברת בחסד.

אהרון, כוהן, מידתו חסד. כמ"ש, וייקח אהרון את אלישבע בת עמינדב, המלכות, הנקראת אלישבע, אותיות אל שבע. שב"ע, המלכות, התחברה לשם א"ל, חסד.

.102 יברך יִראֵי ה' הקטנים עם הגדולים. אלו היושבים במשכן, י"ב השבטים, השורים ביראה, במלכות. הקטנים עם הגדולים, כמ"ש, חיות קטנות עם גדולות. חיות קטנות, ההמונים שיצאו מבני בנים, כמ"ש, כל הפְּקודים למחנה יהודה. עִם גדוֹלות, כלומר, ראשי השבטים.

.103 וע"כ כל העובר על הפקודים נותן שכר, בֶּקע לגולגולת. שיהיה כופר לנפשו, המלכות, ויתפשט ממנה האור, בשעה שהתחבר לה הימין, הכסף שנותן, חסדים. וע"כ יברך את בית אהרון. כי המלכות נקראת בית אהרון, בשעה שהתווספו בה ברכות, והימין, חסד, התעורר אליה באותו הכסף, מחצית השקל. אז נמשכות ברכותיה באלו היראים מפניה.

.104 כל אדם החוזר בתשובה לפני אדונו, ומתיירא בכל יום מאותו עוון שעשה, הקב"ה מוחל לו, ואינו נפרע ממנו. כי אחֵי יוסף, יראה גדולה נפלה עליהם, כשראו שאביהם הסתלק למעלה, וראו עצמם בגלות על אותו עוון, עד שאמר להם יוסף, אל תירָאו.

ודאי אל תפחדו מעונש בעת ההיא, כי התחת אלקים אני? ודאי הסתלקתי למעלה מהמקום הזה שנקרא אלקים, שהוא דין, והמדרגה שלי, יסוד, יאיר לצד ב"ד, מלכות, להאיר לכם. כי אתם תחת המקום הזה, מלכות, הנקראת אלקים.

.105 כשראה דוד את בעלה של הבית, יוסף, שאמר כך, אמר, ה' זְכָרָנו יברך. אותו היושב בעולם הזכר, יוסף, ה' שלמעלה למעלה, יברך אותו בעטרות עליונות. כי כל השבטים חוץ מיוסף, יושבים בעולם הנקבה, מלכות, ומתברכים מיוסף, שהוא בעולם הזכר, יסוד.

.106 המקום שהוא יוסף, יברך את בית ישראל, המלכות, ביתו של דוד. יברך את בית אהרון, שיתעורר צד החסד שלה. יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים.

משום זה כתוב, יוסף ה' עליכם, מצד יוסף, שהוא עליכם, יתעורר ברחמים עליכם. כי יוסף כבר מחל אותו עוון למטה, ואמר, אנוכי אכלכל אתכם ואת טַפְּכם. משום זה כתוב, עליכם ועל בניכם. שתגן זכותו עליכם, ועל בניכם, שלא ייתפסו בעוונותיכם, ולא ישלוט עליכם אותו הנחש.

.107 משום זה אמר, אל ימשלו בי אז אֵיתם, ומתעטר אותו מקום, המלכות, בעטרותיו. כמו שהתעטר בעת שעברו ישראל את הים, ואמרו, אז ישיר, כשראו שנשלמה הלבנה. וניקיתי מפשע רב, זהו העוון של השבטים, שמכרו את יוסף, שהיה רב.

.108 ועל הכול ביקש רחמים. כמ"ש, יהיו לרצון אִמְרֵי פִי. יהיו לרצון, לפני עתיקא קדישא. אמרֵי פי, הפה, ההשפעה של עתיקא, ג"ר.

וְהֶגְיוֹן ליבי לפניך ה' צוּרי וגואֲלי. ליבי, לב השמיים, ז"א. שהארת ל"ב (32) נתיבות החכמה שבו נקראת לב. לפניך, פנים עליונים דז"א, שבהסתר, ומתגלים בעת רצון.

הוי"ה צוּרי וגואֲלי. הוי"ה, קו ימין דז"א. צורי, קו שמאל דז"א. וגואלי, הקו האמצעי, יעקב, ת"ת דז"א.

.109 הוי"ה, קו האמצעי, יעקב. צורי, קו שמאל. וגואלי, קו ימין, גואל קרוב. ודאי. ועתיד הקב"ה להרים את הימין שלו, חסד, ולפדות את בניו. כמ"ש, ימין ה' רוֹממה, ימין ה' עושָׂה חיִל.