הקדמת הר"ר משה בוטריל ז"ל לספר יצירה

אמר משה בוטארילו רצוני להפיק את רְצון הֶחָכם, שהוא אוצר בלום, כל בר אינש קמיה דמי לכלום (כל בן אנוש לפניו דומה לִכְלום), אב בחכמה ורך בשנים, הוא נקרא דגל הרבנים, פאר המין האנושי שהוא איש מעולה בכל שלמות. ולא יתכן שיתעצם איש אחד בשלמות סגולותיו על דרך הרוממות. והִנָם בָּטֵל, שיונח האדם בגדרו, כי הוא משים השתדלותו במחשבות אלהיות בִּכְבוד יַעְרוֹ. ואם הוא אדם לא יהיו מחְשְבותיו אנושיות, הוא למעלה מכל הנמצאוֹת השפֵלוֹת, ר"ל בכוח השכליות, ולא תיפול בו תמורה כי כוחו אחד בכל מקום ובכל זמן. והוא האדם שיש לו סוד הבריאה כי הוא הפועל בשווה באופן קיים ונאמן, יותר רב העדפה בתכלית השבח בגדר החכמות. פה שהפיק מרגליות בנסתרות הנעלמות, מעלות המידותיות ומעלות הדְבָרִיוֹת לו למָנָה, בצורת גווייתו כבוד חנה, ולכן נחליטהו על אשר הוא טוב העצה בהוציא מלבו מה שהוא יותר נכון ויותר מועיל לאדם. יתואר אדם עומד על שלמות השכל יותר מאשר קדם. יודע לתאר את השרץ מכמה פנים מרוב פלפולו. כל הדברים אשר צופים אמרום חיות ושרפים כללו בגורלו. נכנס לפרדס ויצא בשלום. נקשר בקשר של קיימא בהשגת אל עֵילוֹם (עולם, נצח). ידין ידין יורה יורה, כי הוא איש צדיק תמים ונהורא עמיה שרי (ואור שׁורה עימו). בתוך החכמים נקרא שמו הפילוסוף האלהי. חָקר עד השפעת התכלית בחכמה ההיא. וכלל בו כל כוונות החכמות ביותר נכון שאפשר, הוא מֶזג שווה וטבע ישר. ומצד ראותי בו כל אלה החלקים, לרוב זריזותו על הדרישה לחוזק תשוקתו לדברים האלהיים אמרתי בלבי תורף רצונו להקים. כי הוא חִילָה פניי בתחנונים רבים לעשות ביאור על ספר יצירה. ומפני שרְאיתיו גְדול ההשגה בעניינים האלהיים לא דיברתי סָרָה ולא סַרתי לִדחותו מזה, כי לא יתכן לעשות כן אל האיש הלזה. אבל הייתה הכוונה ממני לצַווֹתוֹ לקחת על הסדר המסודר הדברים. כי כן דרך יחידי סגולות מבני ציון היקרים, לא להשתמש בערבוביה. כי באופן זה יהרוס עיונו בזאת התושיה, כי מי שלא יֵדע זאת החכמה יטבע, בדמיון מי שלא יֵדע לשחות שיטבע בים. ולכן לא יכניס עצמו לשחות אלא מי שהִרגיל בלימודו ולא יְסַכֵּל השחייה במצב קיים. ומצד עוצם השגתו אמרתי עליו סוד ה' לִיראיו, ועל זאת כוונתי ומעשיי היו רצויים שיִדְלֶה מחכמתי וישאב. והאלהים לא נמנעתי לבאר לו פסוק או דבר מדברי רז"ל שיש בו הערה על עניין זאת החכמה. וביארתי לו זה הספר שהוא כולל מעשה בראשית ר"ל חכמת הטבע, ולא מעשה מרכבה ר"ל חכמה האלהית אשר היא חכמה נעלָמָה. ונמשך לזה אמז"ל ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ היה חכם ומבין מדעתו. ומצורף אל זה האופן אֲמָרָם ז"ל אמר לו רבי יוחנן לרבי אלעזר תא ואגמרך (בוא וַאֲלמדך) מעשה מרכבה אמר ליה אכתי לא קשאי  (עדיין לא זָקַנְתי), ר"ל לא זקנתי ויש לי רתיחת הבַּחֲרוּת ולא אחשׂוֹך מֵחֲטוֹא. ועל זאת החכמה נאמר יראת ה' היא אוצרו. כאשר ביאר הרב ר' אברהם ברבי יצחק מרמון ספרד בספר הברית. וז"ל בפרק י"א על שבע החכמות נאמר והיה אמונת עִתֶּךָ חוֹסן ישועות חוכמת וָדַעת יִרְאת ה' היא אוצרו, אמונת רמז למספר, עִתֶך רמז לתכונה, חוסן רמז לתשבורת, ישועות רמז לניגון, כאומרו ועתה קחו לי מנגן והיה כְּנַגֵן המְנַגֵן ותהי עליו יד ה', חכמה רמז למידות, ודעת רמז לטבע, יראת ה' היא אוצרו רמז לחכמה האלהית, כאומרם ז"ל מסרינן (אין מוסרים) ראשי פרקים אלא לאב ב"ד והוא שלבו דואג בקרבו ר"ל שיהיה נכנע ועניו וִירֵא חטא. ועל זאת החכמה נאמר כי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז ואת ישרים סודו שצריך שיהיה האדם בתכלית היושר והשלמות בלומדו זאת החכמה כמו שכתב המורה בחלק ראשון פרק ל"ד. ומעשה בראשית שהיא חכמת הטבע דברים נפלאים מאד על סתר חותם המדרגה כאומרם ז"ל ולא במעשה בראשית בשניים, והביאו פסוק זה לראָיה כי שְאַל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שניים שואלים. כי מעשה בראשית חוקר בעולם האמצעי שהוא עולם הגלגלים כמו שביאר אריסטו ראש הפילוסופים שהגלגלים מַטְבע חמישי, ונכלל זה במעשה מרכבה כי הנה ארבע חיות הנזכרות במעשה מרכבה פני אדם רומז אל כדור כוכבי הנבוּכה שיניע יסוד האוויר הדומה לאדם וגורר באדם לִהיותו ניצב הקומה. פני אריה רומז אל גלגל המזלות שיָניע יסוד הֶעפר שיגבר כאריה והוא בעל רביעית וצורתו כצורת מחצב הרובץ. פני שור רומז אל גלגל חמה שיניע יסוד האש ועוד השור נוטה לאודם בעבור שיגבר בו ר"ל בחיצוני כותנות העור. פני נשר רומז לגלגל הירח שיניע יסוד המים כאשר כתבו חכמי המחקר שכוח הירח יורה על הקרירות והלחות וִיסוד המים קר ולח וזה היסוד יגבר בעוף כאומרם ז"ל העוף מן הרְקַק נברא, לכך הֶכְשֵרוֹ בסימן אחד. ולכך נקרא מעשה מרכבה המראה שראה יחזקאל הנביא ע"ה שהוא כדמות מרכבה שהיא כארבע בהמות כמו שנאמר ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בַּחמישים וּמאה. וכן דמות זאת המרכבה בארבע חיות וארבעה אופנים ונופל שם כיסא בגלגלים שנאמר השמים כיסאי ומרכבה וכיסא אחד ומזה ארז"ל במס' חגיגה עד וָאֵרֶא כעין חשמל אנו מוסרים ראשי פרקים, עכ"ל הרב רבי אברהם ברבי יצחק מרמון ספרד:

אמר משה בוטארילו, מאד יש לי הנאה בדברי זה הרב כי כל זה נקשר בחכמת הקבלה, והעבודה חכמת הפילוסופיה האלהית נעולה במפתח הקבלה, וג"כ חכמת התכונה ומי שהרגיל כהרגלי ישיג כהשגתי, ויכיר האמת מן השקר באופן דיבַּרתי. כי חיי ראשי לא הנחתי שום ספר מזאת החכמה שלא חקרתיו. לכן לא נתתי דבריי אלא למי שנתפלסף בשורשי הקבלה וּבְזה האופן לא יימָצא שום צירוף שלא רְמַזתיו. ומי שירצה להיות מאישֵי הפרדס, צריך לעשות מעשיו בדרך הענווה ולהנדס, וצריך לשמור התנאים שנמסרו לו מרבו, ואז יושפע מְקור החכמה והבינה בקרבו. אבל חוץ מזאת הנקודה לא ישכון עליו השכינה, כי האור הבהיר מעולם לא חנה אלא על מי שהענווה הייתה לו למנה. וזהו סוד והאיש משה עניו מאד מכל האדם, ועל אופן המעלות גורלו ידה, ולפיכך הביט באספקלריא (במראה) המאירה והמבהיקה בהודה כי כשיִירש האדם מידת הענווה יתרחקו ממנו מיני מידות מגונות כמו הליצנות וגסות הרוח וּלְשון הרע ושאר מיני פחותי המידות, נמצא שהיא כוללת מיני שלמויות רבים ולפיכך שיבח הנביא ע"ה מלך המשיח במידת הענווה כמו שאמר זכריה הוא עני ורוכב על חמור ותרגם יונתן כי עני כמו עניו, כי לא יתכן שיהיה עני שהרי כל העולם יהיה ברשותו, אלא למידת הענווה ירכב על חמור. ואם כן יש על האדם שישתדל להשלים נפשו זה היסוד הנכבד לשמור, וכשיעשה בהפך  זה לא ישקוט מֵעֲשות עבירות כי עבירה גוררת עבירה ונמצאת הדרך הנכונה נשחתה, כמאמר הֶחכם, רוע המידות ישחית הדרך הנכונה כמו שישחת הדבש במעט מהלַעֲנה, אם כן הלענה ראוי שתוסר:

אמר משה בוטארילו, רבים חטאו חטא מוסר ולכך קיצצו בנטיעות, וּבָאו עליהם רבות רעות. והנה כתב אריסטו שהוא ראש הפילוסופים וז"ל במאמרי המוסר המשובחים והיפים, מי ששֵרֵת היושר ועבד הש"י, ופעל פעליו ויהיה עימו בכישרון שיהיה אוהב האל אהבה עזה שיאהב האל אהבה אלהית ויאהב השכל וישמרהו וִיסייעהו וייטיב אליו כאוהבים כי כל דבר יִשמח בדומה לו, וִיבקש לעשות רצונו, והאל הוא החי והֶחכם והשלם, עד כאן לשון הפילוסוף. וּלְשֶבַח זה המאמר המופלא אין לו סוף. ואני השלכתי מעליי מידת הגאווה והלכתי בדרך הענווה ולא רציתי לגלות הסתרים, כל זמן המיועד שהייתי נקשר בקשרים, ואפילו יפסקו אליי כל ממון שבעולם לא אביתי לגלות, וכוונתי הייתה רצויה לעשות רצון אדוני מורי ר' יעקב ספרדי ז"ל ששוכן במשכן התהילות. והואיל ועבר הזמן, מרשותו יש לי כוח מיומן, לגלות סתר דבר, אל חכם ונָבָר, ועם כל זה יש עליי תנאים אחראים להשלים, ואפילו באלף אלפי אלפים דינרי זהב לא אגלה אבל אעלים, והמיתה תעבור עליי, אֶעשה מה שציווה אדוני מורי אליי, ובזולת זה עצמותיי יהיו מגולגלים בארון כמו עצמות יהודה, אם כן מה לי תועלת לאבד עולם הבא בשביל עולם התמורה ולכן לגלות הסוד לבי לא בְּדָא (בְּזֹאת), לא עברתי על מצוותיו ולא שכחתי ואם אֶקָבֵר, לא אהיה עובֵר. והנה כתב ראש הפילוסופים בפירוש נבוא ונחזיק טובה לִמְלמדינו שהולידו את נפשותינו, יותר מאבותינו שהולידו את גופותינו. אם כן הרב הגדול עמוד הימני, אדוני ומורי ורוזני, רבי יעקב הספרדי ז"ל, הסכים על ידי, שלא לגלות סוד הכמוס בתוך לבי, ולא אתן הודי, והעבודה לא סרתי, אבל דרכו ומצוותיו שמרתי, ומעולם לא אסור, והדלת נעול וחתום ונצור. ובזה האופן אהיה זוכה לחיי העולם הבא שהוא עולם הנפשות, ואהיה עם השכינות האלהיות בשמחה ובששון וטובות אלהיות כנשמות הקדושות, ואפי' לִבְנִי היוצא מחלציי לא אמסור לו מַפְתחות זאת החכמה, אם אכיר בעצמותו שיהיה חוץ מזאת העגולה הרשומה. ולכן אמר אפלטון אל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה כי החכמה יקרה מפנינים. וראש הפילוסופים אמר ג"כ אל חכמי היוונים אל תמסרו החכמה למי שאינו ראוי לה פן תַחְמְסוּהָ, כוונתו לומר שלא תחמסוה כמו: פן תשיב את בני שמה. וזה כי כשהֶחכם מלמד החכמה למי שאינו הגון לה הוא חומס החכמה ומשחיתה, כמאמר שלמה ע"ה באוזני כסיל אל תדבר פן יָבוּז לשֵׂכל מִלֶיךָ. והואיל ורואה אני זה האיש מֵאישטרו מוכתר בכתר המעלה, אמרתי וללבי גיליתי לתת מהוד זאת החכמה מוטל עליך, ורציתי לגלות לו  כבשי דרחמנא (סודות הקב"ה), והרי ארז"ל כל העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. ובעזר האל הנורא, אבאר לו ספר יצירה: