הקדמת סִפְרָא דצניעותא

1. מהי צניעות הספר? אמר רבי שמעון, חמישה פרקים הם הכלולים בהיכל רב, וממלאים כל הארץ. אמר רבי יהודה, אם אלו כלולים מכל החכמה, הרי אלו טובים יותר מכולם, ולא צריכים ללמוד יותר. אמר רבי שמעון, כך הוא למי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום. הוא רואה כאן התכללות כל החכמה. אבל מי שלא נכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום, אינו כן.

כי הנכנס להיכל החכמה ויוצא משם מחמת פגם, אינו נחשב לנכנס ויוצא, כי לא יצא מרצונו, אלא שגירשו אותו משם מחמת פגם. אלא מי שאין לו שום פגם, ויוצא מההיכל מדעתו ומרצונו, כאדם הנכנס ויוצא בביתו, הוא כבן בית שם, והשכינה מגלה לו כל מחמדיה וסתריה, ולא מעלימה ממנו דבר, הוא נחשב לנכנס ויוצא.

2. משל לאדם, שדירתו הייתה בין ההרים, ולא ידע יושבי עיר. זָרע חיטים, ואכל החיטים כמו שהם. יום אחד בא לעיר. הגישו לו לחם טוב. אמר אותו האדם, זה לְמה? אמרו לו, זהו לחם לאכול. אכל, והיה טעים מאוד לחיכו. אמר, וממה נעשה זה? אמרו לו, מחיטים. אח"כ הגישו לו עוגות בלולות בשמן. טעם מהם, אמר, ואלו ממה נעשו? אמרו לו, מחיטים. אח"כ הגישו לו מאכלי מלכים הנילושים בשמן ובדבש. אמר, ואלו ממה נעשו? אמרו לו מחיטים. אמר, ודאי אני בעל כל אלו, כי אני אוכל העיקר של כל אלו, שהוא חיטה. ומשום דעה זו, לא למד איך לעשות כל אלו המטעמים, ולא ידע ממעדני העולם, ונאבדו ממנו. כך מי שאוחז כלל החכמה, ואינו יודע בכל העידונים המענגים היוצאים מהכלל ההוא.

3. ספר הצניעות הוא ספר השוקל במאזניים. כלומר, ספר המדבר ממשקל האורות במאזניים. ונקרא ספר הצניעות, מטעם שהחכמה שבמאזניים מאירה כך מלמטה למעלה, שזו דרך צניעות. כמ"ש, ואֶת צנועים חכמה. כי מטרם שהיה משקל, הימין והשמאל, שהם זכר ונקבה, לא היו משגיחים זה אל זה פב"פ, והמלכים הראשונים מתו וכלִי הנשק שלהם לא נמצא, והארץ, מלכות, התבטלה.

נודע שהעולם לא היה יכול להתקיים עד ששיתף מדה"ר בדין, שהעלה המלכות, שהיא מדה"ד, לבינה, שהיא מדה"ר, והשתתפו שתיהן יחד, ואז התקיים העולם. וע"י עלייה זו של המלכות בבינה, נבקעה כל מדרגה לשני חצאים: לכו"ח, שנשארו במדרגה להיותם ממעל המלכות, ולבינה ותו"מ, שנפגמו ע"י המלכות שעלתה, ויצאו מהמדרגה. וכך נעשה בכל המדרגות. ובזה נתקנה הקטנות בכל המדרגות.

ולעת גדלות נעשה זיווג ע"ב ס"ג דא"ק, המוריד בחזרה את המלכות מבינה למקומה למטה. ונטהרו ג"ס בינה ותו"מ מפגם הדין שבמלכות, והן חוזרות ועולות למדרגתן, ונעשות שם בחינת שמאל של המדרגה, וכו"ח לימין המדרגה. ואז נעשו שתי כפות המאזניים. שכו"ח, שהם ימין המדרגה, נעשו כף זכות, ובינה ותו"מ, שנעשו לשמאל המדרגה, נעשו כף חובה. ונקראו כף חובה משום, שהמשכת אור השמאל מלמעלה למטה הוא שורש כל החובות.

והנה התבארו שתי כפות המאזניים, שהן קו ימין, המכונה כף זכות, וקו שמאל, המכונה כף חובה. והמשקל במאזניים נעשה ע"י המסך דחיריק שבקו אמצעי, הממעט את קו השמאל לו"ק דחכמה, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה. וע"כ נבחן המסך דחיריק ללשון המאזניים, כי בכוחו השתוו שתי הכפות. כי מטרם שמיעט הארת החכמה שבשמאל לו"ק, הייתה הארת השמאל גדולה מהימין, וע"כ היה עימו במחלוקת, שרצה לבטלו. וע"י המסך דחיריק, שמיעט אותו לו"ק דחכמה, נעשה משקל שניהם שווה זה לזה, ואז התייחדו ונכללו שניהם זה בזה.

ונאמר בזוהר, ששוקלים במאזניים זכרים ונקבות, שיינשאו זה לזה. ונקראים מאזניים, כי הזכר קו ימין, והנוקבא קו שמאל. ועל זה כתוב, בְמאזניים לעלות. כי ע"י מסך דחיריק מאיר קו השמאל רק בו"ק דחכמה, המאירה רק מלמטה למעלה. וכל אלו השקולים זה עם זה, וזה אינו שוקל יותר מזה, עולים ומתחברים יחד. שהמסך דחיריק משווה שתי הכפות שתהיינה במשקל שווה, ולא יהיה השמאל גדול מהימין. ואז מתחברים שניהם.

ג' קווים הם מים אש רוח. מים הם כו"ח דימין, כף זכות. אש הוא בינה ותו"מ שבשמאל, כף חובה. והמסך דחיריק שבקו האמצעי הוא לשון המאזניים, המשווה משקל שניהם, שלא יהיה זה גדול מזה. ואז מתחברים זה בזה, ומשגיחים זה אל זה פב"פ. פנים פירושו השפעה, שמשפיעים זה אל זה, שהימין משפיע חסדים לשמאל, והשמאל משפיע חכמה לימין.

כי מטרם שהיה משקל, מטרם שהיה המסך דחיריק שבקו האמצעי, השוקל את הימין והשמאל במאזניים, שלא יהיה זה גדול מזה, לא היו משגיחים פב"פ, שלא היו משפיעים זה אל זה. כי השמאל היה גדול מהימין, משום שהיה מתפשט מלמעלה למטה. וע"כ היו אב"א זה עם זה, שהיו במחלוקת, וכל אחד החזיר אחוריו כלפי חברו.

ומשום זה המלכים הראשונים מתו, שהם ז"ת שבעולם הנקודים. שלעת גדלות, שנעשה הזיווג של ע"ב ס"ג דא"ק, והוריד מהם בחזרה את המלכות מבינה, למקומה למטה, ועלו בינה ותו"מ בחזרה למדרגה, ונעשו קו שמאל, ויצא בהם אור החכמה, הנה אז האירה החכמה מלמעלה למטה, מאצילות לבי"ע, ונשברו הכלים ומתו.

והיה זה מטעם, שכלִי הנשק שלהם לא נמצא. כי המלכות, הנקראת ארץ, שעלתה לבינה, שממנה כלי הנשק שלהם, התבטלה לגמרי ע"י הארת הע"ב ס"ג, כי ירדה למקומה למטה. ונטהרו הכלים דבינה ותו"מ לגמרי, ויכלו להשפיע החכמה מלמעלה למטה, שלא היה מי שייתן להם כלי נשק, שישפיעו רק מלמטה למעלה. וע"כ נשברו ז' המלכים ומתו.

4. עד שחמדת כל החמודות, ראש דנוקבא דעתיק, רדל"א, התקין לבושי כבוד, והנחיל אותם לכל פרצופי אצילות.

כדי שיוכל קו האמצעי לעורר את המסך דחיריק שבו, שישווה את הארת ב' הקווים ימין ושמאל זה לזה, ויאירו זה בזה, היה צריך לעזר מלמעלה. כי מאחר שכבר ירדה המלכות מבינה, ונטהרו ג' הכלים בינה ותו"מ, שהם קו השמאל, מכל בחינת פגם, א"כ איך יכול קו האמצעי למעט שוב את קו השמאל בכוח המסך דחיריק שלו, שהיא בחינת החזרת המלכות לבינה?

ולפיכך התקין רדל"א את עצמו, שהמלכות לא תרד מבינה שלו לעולם, ואין בו בחינת הטהרה של קו שמאל כלל. וע"כ הוא נקרא רדל"א, כי לא נודע בו הארת החכמה. וכולו ימין, חסדים. ובזה נחלש גם כוח השמאל של מטה, וקו אמצעי יכול למעט אותו. והחסדים שברדל"א, הנמשכים לקו האמצעי, יוצאים ע"י מסך דחיריק שבו, והם מכונים לבושי כבוד. שע"י קו האמצעי הממשיך אותם, מתלבשת בהם הארת החכמה שבשמאל, ואז יכולה להאיר.

חמדת כל החמודות, ראש דנוקבא דעתיק, רדל"א, התקין לבושי כבוד. התקין את עצמו, שלא תרד המלכות מבינה שלו לעולם. שע"י זה ממשיך ממנו קו האמצעי את לבושי הכבוד בשביל החכמה שבקו שמאל. והנחיל כוח זה לפרצופים שמתחתיו, שהמלכות לא תצא מהבינה בבחינת ג"ר של כל מדרגה. וכיוון שלקו האמצעי יש עזרה מרדל"א, הוא יכול למעט קו השמאל במסך דחיריק שלו, שיאיר רק מלמטה למעלה, בו"ק דחכמה, שאז משקל ימין ושמאל שווה, ומתחברים שניהם, ומשגיחים זה אל זה פב"פ.

5. מאזניים אלו תלויים במקום שלא היו, כלומר בראש דעתיק, שנתקן שהמלכות לא תרד מבינה שלו לעולם, שזהו שורש המאזניים. וכך נתקן בראש כל מדרגה. ונבחן שתלויים שם. נשקלו בו ז' מלכים, שמתו מחמת שלא נמצא כלי נשקם, ונתקנו בכוח שורש המאזניים, הנתלה בראש של כל מדרגה. ועצם המאזניים עומד בגוף, בקו אמצעי, ת"ת, שבו מציאות הדין של המסך דחיריק. והדין הזה אינו מתאחד ואינו נראה במאזניים. כי אילו היה נראה, היה מתבטל אפילו הו"ק דחכמה, אלא שפועל למעט השמאל אע"פ שאינו נראה בו. במאזניים האלו עולים האורות דשמאל מלמטה למעלה. ובו עולים שלא היו, והיו, ויהיו.

המאזניים התלויים בראש כל מדרגה, נבחן שתלויים במקום שלא היו בעבר. כי אין שם מקום המלכות והדין שלה, אלא שנתקנה שם כדי לתקן התחתונים, לתת כוח לקו האמצעי שבגוף. והמאזניים העומדים בגוף כל מדרגה, נבחן להווה, כי בת"ת היא מציאות המסך דחיריק בחזה שלו. והמאזניים העומדים בסיום המדרגה, בעטרת יסוד, שהוא קו האמצעי דנה"י, נבחן לעתיד, כי הדין דמסך דחיריק אינו מתגלה בעטרת יסוד, אלא אחר כריתת העורלה. וע"כ נאמר בו לשון עתיד, שמתגלים בו ע"י תיקון.

6. סתר בתוך סתר נתקן והזדמן בגולגולת אחת, כתר דא"א, המלאה טל הבדולח, שהוא חו"ס דא"א. ונמצא שחכמה דא"א, שהוא סתר אחד, יצאה ונתקנה בתוך הכתר דא"א, שהוא סתר שני. ובדרך זו הזדמנה הארת ראש אחד שנקרא רדל"א, להאיר לתחתונים.

הקרום של האוויר שבין גלגלתא לחו"ס, מזדכך וסותם. אלו שערות הראש דא"א הנקראות צמר נקי תלויות במשקל. רצון הרצונות מתגלה במצח דא"א, ע"י תפילות התחתונים. השגחה מעַין פקוחה, שלא ינום ושומר תמיד, נתקנה בעיניים דא"א. והשגחה של הפרצופים שלמטה, תלויה בהשגחה העליונה הזו דא"א. וב' נקבים של ממלא מקום השלטון, שהוא החוטם, המעורר רוח חיים לכל.

המאזניים תלויים בראש עתיק, רדל"א, ששם השורש. ועיקר עמידת המאזניים הוא בגוף דעתיק, בחג"ת נהי"מ שלו. אמנם גם חג"ת נהי"מ דעתיק נעלמים מבחינת עצמם, ומתגלים ע"י התלבשותם בא"א, ועושים בו שבעה תיקונים המכונים שבעה תיקוני גלגלתא. אע"פ שהמאזניים עומדים בת"ת דגוף, ושם מתלבשת החכמה בחסדים במשקל שווה, והחכמה מאירה בשלמות הראויה, הרי זה רק ליציאת החכמה. אבל עוד אין חכמה מתגלה להאיר שם, אלא רק בנה"י דגוף. באופן, שמקום יציאת החכמה הוא בחג"ת, ושם עודה מכוסה, ומקום גילוי הארת החכמה בנה"י, ובעיקר במלכות, שהיא כוללת נה"י.

ומשום זה נחלקת כל מדרגה לג' חלקים, המרומזים בג' אותיות ם' ל' צ'. ם' דצל"ם הוא ראש, חב"ד, מקום תליית המאזניים. ל' דצל"ם, חג"ת, מקום יציאת החכמה. צ' דצל"ם, נהי"מ, מקום גילוי הארת החכמה. והם נכללים זה בזה, ויש מל"צ במ', ויש מל"צ בל', ויש מל"צ בצ'. באופן, שיש מל"צ בחג"ת דעתיק, ומל"צ בנה"י שלו.

וזה עניין שבעה תיקוני גלגלתא, שנתקנו ע"י חג"ת נה"י דעתיק. חג"ת דעתיק מאירים פנימיות הראש דא"א, שהם ג' תיקונים, גלגלתא, חו"ס והקרום של האוויר. נה"י דעתיק מאירים ד' תיקונים שבחיצוניות הראש דא"א, שהם צמר נקי, מצח, פקיחת עיניים, וב' נקבים של ממלא מקום השלטון, שהם החוטם.

גולגולת אחת, כתר דא"א, שם מאיר חסד דעתיק, זהו התיקון הראשון, ם' דצל"ם שבחג"ת דעתיק.

המלאה טל הבדולח, חכמה דא"א, שם מאיר גבורה דעתיק. זהו התיקון השני, צ' דצל"ם שבחג"ת דעתיק.

הקרום של האוויר מזדכך וסותם, הקרום הסותם את חכמה דא"א שלא תתגלה לחוץ ממנו, שם מאיר ת"ת דעתיק, קו האמצעי, זהו תיקון שלישי, ל' דצל"ם שבחג"ת דעתיק, שבו עומדים המאזניים. מזדכך וסותם, כי היות שהוא קו אמצעי ול' דצל"ם, הוא מייחד ב' הקווים זה בזה, וחכמה מיתקנת בלבוש הכבוד דחסדים, ויכולה להאיר בשלמות.

מזדכך, שהי' יוצאת מאויר שלה וחוזרת להיות אור, כי ע"י המאזניים שבה נשלם אור החכמה.

ועכ"ז, וסותם, שלא נפתחה סתימתה הסותמת את החכמה דא"א. מטעם שאע"פ שהמאזניים עומדים בחג"ת, שם המקום רק ליציאת החכמה ולא לגילויה. וגילוי החכמה רק בנה"י. ע"כ נשארה שם החכמה סתומה ע"י הקרום, אע"פ שהזדכך והשלים אור החכמה.

ומסיבה זו היה הכרח שנהי"מ דעתיק, ששם מקום גילוי החכמה, יאיר עוד ד' תיקונים בא"א. ואז מתגלה החכמה בתיקון האחרון, המכונה חוטם, שהוא המלכות. וגם בנהי"מ יש מל"צ. וע"כ יש ב' בחינות נו"ה:

א. נו"ה הנסתרים, היות שהם ם' דצל"ם שבצ'. והם ב' התיקונים, צמר נקי, שהם שתי אוזניים, ורצון הרצונות, שהוא המצח. והמצח הוא קו אמצעי בשתי האוזניים.

ב. נו"ה הנגלים, שהם ל' דצל"ם שבצ', ששם מתחיל הגילוי, הנקרא השגחה מעין פקוחה, שלא ינום.

והתיקון הרביעי הוא ב' נקבים של ממלא מקום השלטון, החוטם, ששם מאירים יסוד ומלכות דעתיק, והם צ' דצל"ם שבצ', וע"כ שם מקום גילוי החכמה. והכרח התחלקות של מל"צ הוא מכוח המאזניים, שמקום תלייתה בם', ומקום עמידתה בל'. ושם עודה מכוסה, ומקום גילויה בצ'.

אלו שערות הראש דא"א הנקראות צמר נקי, תלויות במשקל, שהן שערות דא"א, העולות וצומחות משתי האוזניים דא"א, שבהן מאירים נו"ה דעתיק הנסתרים, להיותם ם' דצל"ם שבצ', שבהם אין הי' יוצאת מאויר. ואויר שבם' נקרא אוירא דכיא. וע"כ מכונות השערות צמר נקי.

ומשום שאין החכמה מתגלה שם, נו"ה, ימין ושמאל, שקולים שווה בשווה. כי במקום שמתגלה החכמה, היא מתארכת וגדלה על קו ימין, עד שקו האמצעי צריך לשקול אותם בכוח המסך דחיריק, שיהיו שווה בשווה. משא"כ בנו"ה הנסתרים, שגם בשמאל מאירים רק חסדים. וע"כ הם שקולים, שהוד שבהם אינו ארוך יותר מנצח. וזהו התיקון הרביעי.

רצון הרצונות מתגלה במצח דא"א, ע"י תפילות התחתונים, ששם מאיר יסוד דעתיק, קו האמצעי דנו"ה הנסתרים שלו. שבסיבת הארת יסוד דעתיק שם, מתפנה המצח משערות, מכוחות דין, ומתגלה בו רצון הרצונות. וזהו התיקון החמישי.

השגחה מעין פקוחה, שלא ינום ושומר תמיד, שהוא עיניים דא"א, שבהם מאירים נו"ה הנגלים דעתיק, ל' דצל"ם שבצ', מקום עמידת המאזניים ויציאת החכמה. אבל עוד לא מקום גילוי. והשגחה של הפרצופים שלמטה, תלויה בהשגחה העליונה הזו דא"א. השגחה רומז על אור החכמה, הנקראת ראייה. והחכמה, המתגלה למטה בחוטם דא"א, מתקבלת מעיניים דא"א, שבהם מקום יציאת החכמה, להיותה ל' דצל"ם שבצ'. וזהו התיקון השישי דא"א.

ב' נקבים של ממלא מקום השלטון, המעורר רוח חיים לכל, הוא חוטם דא"א, שבו מאירים יסוד ומלכות דעתיק, צ' דצל"ם שבצ'. וע"כ יש בחוטם ב' נקבים, כנגד הארת יסוד ומלכות דעתיק. ושם גילוי החכמה. וע"כ נקרא החוטם ממלא מקום השלטון, משום שעיקר השליטה על יציאת החכמה, הוא בעיניים דא"א, ל' דצל"ם. אלא משום ששם אין מקום לגילוי, ששם ג"ר, וחכמה מתגלה רק בכלים של ו"ק, וע"כ התגלתה בחוטם, ו"ק, צ' דצל"ם שבצ'. נמצא, שהחוטם הוא ממלא מקום השלטון, וממלא מקום של העיניים. וזהו התיקון השביעי.

ומשום שעתיק רצה לגלות החכמה ע"י א"א, הוכרחו ז"ת, חג"ת נהי"מ, לעשות ולתקן שבעה תיקוני גלגלתא הללו בא"א. שהם הארות ג' בחינות מל"צ שבחג"ת דעתיק, בפנימיות ראש דא"א, שהם גלגלתא וחו"ס ואוירא. וג' בחינות מל"צ שבנה"י דעתיק, והמלכות שלו, העושים ד' תיקונים בחיצוניות הראש, שהם צמר נקי, רצון הרצונות, השגחה מעין פקוחה, וב' נקבים של ממלא מקום השלטון, החוטם. שאין החכמה יכולה להתגלות, אלא בתיקון האחרון הזה, שממנו יוצא רוח החכמה לכל הפרצופים התחתונים.

7. בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. שש מילים כנגד חג"ת נה"י. ועליהן המילה בראשית, בינה. כולן למטה בבינה ובז"א, תלויות ונמשכות משבעה תיקוני גלגלתא. ומתפשטים עד המכובד מכל מכובד, שהוא י"ג (13) תיקוני דיקנא דא"א, שמהם נמשך הכתוב השני, הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום וכו', שבו י"ג מילים.

המילה, והארץ, שבכתוב השני, אינה בחשבון י"ג מילים אלו, משום שיצאה מאותה הארץ, שהתקלקלה בחטא של עצה"ד, שהתערבה בה המלכות דמידת הדין הקשה, כמ"ש, מן האדמה אשר אֵרְרָה ה'. וע"כ אינה בחשבון י"ג. והן מתחילות מהמילה, הייתה. הייתה, תוהו, ובוהו, וחושך, על, פני, תהום, ורוח, אלקים, מרחפת, על, פני, המים. שהם י"ג מילים, התלויות מי"ג תיקונים שבמכובד מכל מכובד, דיקנא דא"א.

8. 6000שנה שהעולם עומד, תלויות ונמשכות בשש המילים הראשונות שהן, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. השביעי, בינה, עליהם, מתגבר לבדו, שהיא המילה בראשית הקודמת להן. ונחרב הכול בי"ב (12) שעות, כמ"ש, הייתה תוהו ובוהו. י"ג יקים את אותם י"ב שעות ברחמים. ומתחדשים כבתחילה. וקמים שוב כל אלו השישה. משום שכתוב, ברא, ואח"כ כתוב, הייתה, שמשמע שעתה כבר איננה. כי הייתה ב-6000 שנה, ולבסוף, באלף השביעי, היא תוהו ובוהו וחושך, כי נחרבה. כמ"ש, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, באלף השביעי.

נודע שלתיקון העולם, שיתף מדה"ד במדה"ר, שהעלה המלכות לבינה, שע"י זה השיגו זו"ן מוחין וכלים מהבינה, והתקיים העולם. ולולא זה לא היה העולם מתקיים. 6000 שנה שהעולם עומד, תלויות ונמשכות בשש המילים הראשונות, חג"ת נה"י דז"א, שנמתקו בכלים דבינה, שע"כ הם חסרי המלכות. ועטרת יסוד, מפתחא, מלכות מבחינת בינה, היא עומדת במקום מלכות האמיתית דמדה"ד. השביעי, בינה, עליהם, מתגבר לבדו, כלומר שהמלכות, הספירה השביעית, מבחינת בינה, שממעל חג"ת נה"י. כי הבינה לבדה מתחזקת במלכות, לקיים העולם ב-6000 שנה, ע"י הכלים והאורות שלה. ועליה רומזת המילה, בראשית.

שורש תיקון של עליית המלכות בבינה, הקטנות והגדלות, יוצאים מי"ב תיקוני דיקנא דא"א, עד המילה, ונַקֵה, שהיא המלכות הגנוזה, אלא שמקבלת מי"ב תיקוני דיקנא. וע"כ כתוב עליה, ונַקֵה לא ינַקֶה, כי כל האורות של י"ב התיקונים הם מכלים ומאורות דבינה. ומבחינה זו נקראת, ונַקֵה, ולא מכלים של עצמה, שהם מבחינת, לא ינַקֶה.

באלף השביעי ייחרבו המוחין, הנמשכים מי"ב תיקוני דיקנא, שזה חורבן העולם שיהיה באלף השביעי. ונחרב הכול בי"ב שעות, שכל מה שבי"ב שעות, שהם י"ב תיקוני דיקנא, הכוללים כל האורות והכלים דבי"ע, ייחרבו. וי"ג יקים אותם י"ב השעות ברחמים. שמזל י"ג שכתוב עליו ב-6000 שנה, לא ינקה, אז יקבל התיקון המוחלט. כי הב"ן ישוב להיות ס"ג. ואז כל המוחין של 6000 שנה יחזרו ויקומו.

9. חקיקות החקיקות, כמראה נחש ארוך ומתפשט לכאן ולכאן. הזנב בראש, הראש מתאחד בכתפיים, עובר וזועם שומר וגונז. אחד לאלף ימים קטנים מתגלה ההשגחה בתיקונו. הסנפיר שהעולם עומד עליו, הוא בחלקו. ראשו נשבר במים של ים הגדול, כמ"ש, שיברתָ ראשֵי תנינים על המים. שניים היו, והוחזרו אחד. כמ"ש, תנינִם, חסר יוד של לשון רבים. ואע"פ שכתוב, ראשֵי, עדיין הוא לשון יחיד. כמ"ש, ודמות על ראשי החיה רקיע.

מדובר כאן בקו שמאל, שממנו נמשכים כל הדינים. והזוהר מדמה אותו לצורת תנין בים, ולצורת נחש ארוך, היות שנמשך מקו שמאל דבינה עד המלכות, הנקראת ים. וע"כ הוא ארוך. וכיוון שהחכמה מתגלה בקו שמאל, והחכמה נקראת ארוך, ע"כ קורא לו נחש ארוך.

חקיקות החקיקות, קו שמאל שממנו כל החקיקות, הדינים. כמראה נחש ארוך, מתפשט לבינה ולמלכות, ע"כ ארוך מבינה עד מלכות. זנבו בראשו. כי בקו שמאל נהפכו המדרגות. הסדר הוא ג"ר בראש, ו"ק בגוף, וגזר דין בסיום, בזנב. וכדי למחות הרשעים, שממשיכים מג"ר דחכמה מלמעלה למטה, נעשה תיקון בקו שמאל, בהפיכת המדרגות, שגזר דין עלה למעלה, באופן שהסיום והזנב נעשה לראש, ואח"כ ו"ק ולבסוף ג"ר. הרי שזנבו בראשו.

הראש מתאחד בכתפיים, שראשו בחינת כתפיים, כלומר שהסתלקו ממנו הג"ר, שהוא ראש, ולא נשאר ממנו אלא רק ו"ק דחכמה, הנבחן לכתפיים.

עובר וזועם. בשעה שעובר להשפיע חכמה הוא זועם בדינים, משום שאינו נגלה אלא על גזר דין, כמ"ש, בערב היא באה.

שומר וגונז. שע"י הזעם שלו שומר, שהרשעים לא יתקרבו להמשיך ממנו, וגונז הג"ר דחכמה.

החכמה מכונה אלף ימים. ו"ק דחכמה מכונה אלף ימים קטנים. המלכות אחד לאלף ימים אלו. ואין החכמה מתגלה אלא במלכות, שהיא אחד לאלף ימים קטנים, ובה מתגלה ההשגחה, חכמה, ע"י תיקוניו. ומשמיענו שחוץ ממנה אין החכמה מתגלה כלל. מלכות שמגלה חכמה, נקראת סנפיר, שהעולם עומד עליו. שאין קיום לעולם, זולת ע"י החכמה שהיא מגלה. הסנפיר, שהעולם עומד עליו, הוא בחלקו של מלכות זו, שהיא אחד לאלף ימים קטנים.

ונודע, שבביאת קו האמצעי להכריע ולייחד ב' הקווים זה בזה, הוא עושה ב' פעולות. מתחילה פועל במסך דמלכות דמדה"ד, ואח"כ פועל במלכות הממותקת במדה"ר. במסך דמדה"ד מצ"א הרג את הנוקבא. ובמסך הממותק דמדה"ר מצ"ב מחץ ראשו של הזכר, מיעט אותו מג"ר דג"ר לו"ק דג"ר.

לכן שניים היו והוחזרו אחד, שמבחינת קו שמאל נמשכו שני תנינים, לווייתן ובת זוגו. אבל בסיבת המסך דחיריק, שהמשיך קו האמצעי המלכות דמדה"ד, נהרגה הנקבה ונשאר תנין אחד, הזכר. ראשו נשבר במים של ים הגדול, שהתמעט לו"ק דג"ר ע"י המסך דחיריק שבקו אמצעי דצ"ב, שהוא מלכות הממותקת. שזה נבחן שנשבר ראשו, הג"ר שלו, ונעשה בו נקב, כמ"ש, שיברת ראשי תנינים על המים. הכוונה על התנין הזכר, שהרי כתוב, תנינִם, חסר אות י', שמורה על תנין אחד.

10. ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. יהי אור הוא אבא וקו ימין. ויהי אור הוא אמא וקו שמאל. ואח"כ חזרו ימין ושמאל להיות אחד ע"י קו האמצעי, ז"א, המסך דחיריק. והתייחדו יהי עם ויהי, ונעשה מהם צירוף יהו"י, כי האותיות השוות אינן מוכפלות. יה"ו, זה או"א וז"א המכריע והמייחד אותם. י' האחרונה שבצירוף יהו"י היא השכינה למטה, כמו שאות ה' השכינה, ובמשקל אחד נשקלו. כי י' היא י' שנכנסה לאור י"ה ונעשה לאויר, המלכות שעלתה לבינה. וע"כ היא השכינה, כמו ה', ויהו"י אחד כמו י"ה ו"ה, שהם או"א וז"א ומלכות.

11. והחיות רָצוֹא וָשוֹב. כשהחיות, הארות החכמה שבשמאל, הן ברצוא, להימשך מלמעלה למטה, הן פוגעות בדינים של קו אמצעי. אז הן, ושוב, שמחזירות הארתן מלמטה למעלה, כדי להתייחד בחסדים. וזהו כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. שע"י קו האמצעי, נעשה האור טוב, כי הוא שב ומתייחד עם הימין. וכמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. כי הצדיק, קו אמצעי שבנו"ה, ימין ושמאל, עושה אותה טוב. הפסוק, וירא אלקים את האור כי טוב, עולה במאזניים, בקו האמצעי, השוקל ומשווה ב' האורות ימין ושמאל, שיהיו שווים ויתייחדו זה בזה.

אבל הפסוק הראשון, יהי אור ויהי אור, היו הימין והשמאל בפני עצמם, שעוד לא התייחדו במאזניים. וכולם חזרו לאחד אח"כ ע"י קו האמצעי, שהאחות שהיא חכמה, ומודע שהיא בינה, הנרמזים בפסוק, יהי אור ויהי אור, נכללו על ידו זה בזה, שהם י"ה, חו"ב, הכתרים האהובים המתחבקים. ומה שמכנה חו"ב, אחות ומודע, זה כמ"ש, אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא. שהחכמה נקראת אחות, משום שאסורה עליו כאחותו, וכל החכמה מתגלה באצילות ע"י הדעת שבבינה, שחזרה להיות חכמה, וע"כ נקראת הבינה מודע, ע"ש הדעת.

12. ו"ס חג"ת נה"י יוצאות מהענף של שורש הגוף, שהוא לשון מדברת גדולות. כי הלשון הוא ענף היוצא מפנימיות הגוף מלמטה למעלה אל הפה דראש, והוא ספירת הדעת, קו האמצעי, המכריע ומייחד חו"ב. הלשון הזה סתום בין יו"ד וה"א, חו"ב. כמ"ש, זה יאמר להוי"ה אני, וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב ידו להוי"ה, ובשם ישראל יכנה.

זה יאמר לה' אני, האחות, חכמה שאסורה כאחותו, שאין בה השגה. וזה יקרא בשם יעקב, מודע, בינה, שבה מתחילה הארת החכמה. ע"כ כתוב, בשם יעקב. בשם, פירושו השגה. וזה יכתוב לה', דעת. ובשם ישראל יכנה, התפשטות הדעת לז"א, שאז נקרא ז"א ישראל.

והכול נאמר ביה"ו, בחב"ד. כל חב"ד אלו כלולים בלשון הסתום באמא, שהדעת המכריע בין ב' קווים, חו"ב שבאמא, כולל בעצמו חב"ד. כי נפתחה ממנו ויוצא ממנה. אבא יושב בראש, אמא באמצע, ומתכסה מכאן ומכאן. אוי למי שמגלה ערוותם.

כיוון שב' קווים דאמא היו במחלוקת, והייתה משום זה ם' סתומה, ולא נפתחה מהסתימה אלא ע"י הלשון, קו האמצעי, שעל ידו האירו בה ג' קווים חב"ד. ונודע שכל האורות, שהתחתון גורם לעליון, זוכה בהם התחתון. ומכיוון שג' קווים דאמא יוצאים מאחד, שיוצאים מדעת, שהוא ז"א, שעלה בקו האמצעי לאמא לקו אמצעי, ע"כ זוכה האחד, הדעת, בג' מוחין חב"ד אלו, ויוצאים ומתפשטים לז"א למטה.

אמא נפתחה מדעת, שהוא הלשון, ע"כ כל חב"ד כלולים בלשון הסתום באמא, ויוצא ממנה עם חב"ד אלו למקומו בז"א עצמו. והזוהר מכנה אותו לשון סתום, משום שסותם ג"ר דקו שמאל דבינה, שממעט ממנו הג"ר דג"ר. ומכנה את הדעת ענף של שורש הגוף, משום שהדעת הוא באמת ז"א, שנקרא גוף, שעלה למ"ן לאמא, וע"כ נבחן לענף, יוצא בראש משורש הגוף, ז"א.

אבא יושב בראש, או"א עילאין, י' דהוי"ה. אמא באמצע, ישסו"ת, ה' דהוי"ה. ז"א ו' דהוי"ה, למטה. ומתכסה מכאן ומכאן, שהחכמה שבאמא מתכסה מצד מעלה מאו"א עילאין, חסדים מכוסים לגמרי מהארת חכמה, ומצד מטה מז"א, חסדים מכוסים. וע"כ, אוי למי שמגלה ערוותם, מי שרוצה לגלות ולהמשיך החכמה שבקו שמאל דאמא מלמעלה למטה, שגורם בזה להפריד או"א עילאין מישסו"ת, פירוד בין י"ה, ופירוד בין י"ה לו', ועונשו מרובה.

13. ויאמר אלקים, יהי מאורות ברקיע השמיים להבדיל בין היום ובין הלילה. רומז שהזכר, ז"א, ישלוט על הנקבה, המלכות, שע"כ נקרא הזכר, המאור הגדול, והנוקבא, המאור הקטן. וכמ"ש, וצדיק יסוד עולם, שהצדיק, יסוד דז"א, הוא היסוד של המלכות, שנקראת עולם. שמשמע, שלולא הצדיק, לא היה קיום לעולם, וע"כ שולט עליה.

הי', חכמה ואו"א עילאין, האירה בשתי אותיות ה', והאירה ועיברה את ה"ר עם הנוקבא. ואח"כ התייחדה הי' בפני עצמה, שנבדלה מן הה' ועלתה במדרגותיה למעלה, ונחשכה הנוקבא. ואמא האירה ונפתחה בשעריה. ובא המפתח, הכולל ו"ס, ז"א, ומכסה הפתח דאמא. ומתאחד למטה, עם נוקבא ועם אמא. אוי למי שמגלה הפתח.

נודע שמכוח עליית המלכות לבינה בכל מדרגה, נבקעו כל המדרגות לשני חצאים, שכו"ח נשארו במדרגה, ובינה ותו"מ נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. ואח"כ לעת גדלות, יורדת המלכות מבינה בכל מדרגה, וג"ס בינה ותו"מ, שנפלו לתחתונה, חוזרים ועולים למדרגתם, ולוקחים עימהם גם את התחתונה, שהיו מלובשים בה בשעת הנפילה, שע"י זה עולה כל תחתון לעליון, ומקבל האור דעליון, שזהו העיבור.

י', חכמה, או"א עילאין. ה' בינה, ישסו"ת. ונמצא שבעת ירידת הפרסאות, כלומר המלכות, מכל מדרגה, הבינה ותו"מ של כל מדרגה חוזרות למקומם ומעלים עימהם גם המדרגה התחתונה אל העליונה. נמצא שבינה ותו"מ של י' חזרו אליה, והעלו עימהם גם מדרגת ה' אל מדרגת י', ונעשו אחד. וכן עד"ז חזרו בינה ותו"מ של ה', והעלו עימהם גם מדרגת ו"ה, שהם זו"ן, אל ה', ונעשו אחד עם ה', אשר י' כבר מחוברת עימה.

נמצא בזה, שהאות י' מאירה לב' אותיות ה' ביחד, כי ה"ת, מלכות, כבר התדבקה באמא, ה"ר, והארה זו נבחנת לעיבור. י' מאירה בשתי אותיות ה' ומעברת את ה"ר עם הנוקבא. אמנם גם ו', ז"א, דבוקה באמא, ונבחן אשר ו' דבוקה בקו ימין דאמא, וה' דבוקה בקו שמאל דאמא.

עם עליית בינה ותו"מ של כל מדרגה, שנעשו השמאל של המדרגה, התעוררה מחלוקת בין ימין לשמאל, ונעשה פירוד ביניהם. ואז נעשה פירוד בין י"ה. י', שכולה ימין, נבדלה לעצמה ועלתה למעלה. והנוקבא הדבוקה בקו שמאל דאמא, נחשכה לגמרי, כי אין החכמה שבשמאל יכולה להאיר בלי התלבשות בחסדים שבימין. והיות שהיא בחינת שמאל בלי ימין, היא נקבעה להיות תמיד בחושך. כי ע"כ היא לילה.

ואח"כ הכריע ז"א אשר באמא, ב' קווים ימין ושמאל שבאמא, ונעשה בה הדעת, ואז חזרה והאירה ונפתחה בשעריה. ובא המפתח, הכולל ו"ס, ז"א, ומכסה הפתח דאמא. כלומר, אחר הכרעת ז"א, שהוא המפתח הכולל ו"ס, את ב' הקווים שלה, שאז חזרה הי' להאיר בה', וחמש ספירות כח"ב תו"מ שלה, שכל אחת כוללת עשר, נעשו לנ' (50) שערי בינה. ונודע שהשער האחרון מבחינת הכלים דאמא גנוז במלכות דאמא, והוא מנעולא, והשער החמישים הבלתי מושג. וע"כ צריך כיסוי וגניזה. וע"כ נה"י דאמא מתלבשת בז"א, וז"א מכסה אותם.

ומתאחד למטה, במלכות, עם נוקבא ועם אמא, בינה ומלכות. מתאחד בבינה, להיותו מכריע בין ב' הקווים שלה, ומלביש נה"י שלה. ומתאחד במלכות, שמזדווג עימה ומאיר אליה מג' קווים שלו. אוי למי שמגלה הפתח, כי כשמתגלה המנעולא, מלכות דמדה"ד שבשער האחרון דאמא, הוא מאבד כל הארותיו, ועונשו גדול מאוד. והנה התבאר בזה, שהמלכות נחשכה, וצריכה שז"א יאיר אליה. ומטעם זה שולט זכר בנוקבא.