ד' רוחות שבנשיקות
1. כתוב, ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. ד' רוחות כאן, ולא זכה בהם אדם, זולת מלך המשיח בלבד.
2. הרי כתוב, מארבע רוחות בואי הרוח. למה לא כתוב, ארבע, אלא מארבע רוחות? משום שזהו רוח שלם, הכלול מארבע רוחות.
3. איך רוח אחד כלול מארבע רוחות? זה הבא מתוך אהבת נשיקה. כמו נשיקה מאהבה שאינה אלא בפה, ומתחברים רוח ברוח, וכל אחד מהם כלול מב' רוחות, כי בכל אחד מהם יש רוחו עצמו ורוח חברו שמקבל, נמצאים שניהם בד' רוחות. וכש"כ הזכר והנקבה בהתחברם, יש שם ד' רוחות יחד. והבן הבא מהם, זהו רוח הבא מד' רוחות, כמ"ש, מארבע רוחות בואי הרוח. וזהו הרוח השלם.
רוח הזכר, חסדים. רוח הנקבה, חכמה. וע"י הנשיקות מתדבק רוח ברוח. ויש ב' רוחות חסדים וחכמה בפה דז"א. ויש ב' רוחות חסדים וחכמה בפה דנוקבא. שזוהי כל השלמות.
4. רבי בֶּרֶכְיה אמר, הייתי יושב בשערי העיר רומא הגדולה, וראיתי אדם אחד שהיה בא. יצאתי לקראתו, והבאתי אותו לביתי. בדקתי אותו במקרא, במשנה, בתוספתא ובהגדה, ולא מצאתי בו כלום. גערתי בו, ולא השיב לי כלום. הפיל עצמו מאחורי הדלת וישן. אמרתי, הוא והכלב יאכלו יחד.
5. כי כתוב, והכלבים עזי נפש לא ידעו שׂובעה, והֵמה רועים לא ידעו הָבין. לא ידעו שובעה, אלו הם עמי הארץ, שהם עזי פנים ככלב, עזי נפש בכל דבר, מפני שלא ידעו הבין. והקב"ה אינו משרה שכינתו בתוכם, וע"כ הם עזי נפש. ומשום זה הוא והכלב יאכלו יחד.
6. כשהקיץ משנתו, קם והתקרב אל השולחן, השפיל ראשו ולא אמר כלום. ראיתי והסתכלתי בעיניו, שהיו צוחקות.
אמר לי, ודאי התרחקת מדרכי אדונך, שהוא הכין אוכל, מטרם שבא אדם, ומטרם שיפקוד אותו ויבדוק אותו, אם יודע תורה. אם תוסיף ללכת בדרך הזו, לא יתקיימו לך בנים. ומיד חזר ואמר, יחיו לך, ויתקיימו לך.
7. אמרתי לו, למה חזרת מדבריך והתנחמת? אמר לי, אסור לאדם לקלל את עצמו, וכש"כ לקלל אחר, משום שקִלְלַת חכם, אפילו שהיא על תנאי, מתקיימת. אמרתי, כך הוא ודאי, כמ"ש, עִם אשר תמצא את אלקיך לא יִחיה, והתקיים, כי רחל מתה בדרך. אבל אתה, בדקתי אותך, ולא מצאתי שתהיה בן תורה, וקללותיך אינן כלום.
8. אמר, כתוב, ועתה אִם תישא חטאתָם, ואם אַין מְחֵני נא מסִפְרך אשר כתבת. קללה זו הייתה על תנאי, כי הקב"ה מחל לעוונותיהם בשביל משה. ואעפ"כ נמחה שמו של משה מפרשה יפה שבתורה, במצוות מעשה המשכן, שהיא פרשת ואתה תצווה, שהיה לו לכתוב שמו של משה בכל מילה ובכל מצווה אשר שם, ונמחה מכל הפרשה ההיא, ולא נזכר שָׁם. הרי שקִלְלַת חכם, אפילו על תנאי, היא מתקיימת.
9. כיוון שהכרתי שהוא תלמיד חכם, קמתי והושבתי אותו בראש השולחן. אמרתי לו, והרי אחר פרשת ואתה תצווה, בפרשת כי תישא, אמר משה הדבר הזה, לקלל את עצמו. אמר לי, אין מוקדם ומאוחר בתורה.
10. שאלתי אותו במקרא, במשנה, בתוספתא ובהגדה, והיה בקי בכולם. אמרתי, למה בתחילה, כשבדקתי אותך, לא השבת לי? אמר לי, השינה הייתה דוחקת אותי, כי כבר היו יומיים שלא ישנתי, ולפי שהשינה באה לעיניי, לא השבתי לך.