תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
עניים ועשירים
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

עניים ועשירים

צדקה לעני - א

.20 אוי להם לבני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בכבוד אדונם. כי מי עושה השם הקדוש בכל יום? מי שנותן צדקה לעניים.

("ונתתי גשמיכם בעיתם", בחוקותיי)

צדקה לעני - ב

.21 העני אחוז בדין, וכל מאכלו בדין, במקום שנקרא צדק, מלכות. כמ"ש, תפילה לעני כי יעטוף. זוהי תפילה של יד, המלכות. כשאינה בזיווג עם ז"א, היא ענייה ונקראת צדק. ומי שנותן צדקה לעני, עושה למעלה את השם הקדוש שלם כראוי, כלומר, שמחבר אותה עם ז"א המשפיע לה הכול.

משום שצדקה היא עה"ח, ז"א. וצדקה נותנת ומשפיעה לצדק, המלכות. וכשנותנת לצדק, אז מתחבר זה בזה, ז"א במלכות, והשם הקדוש נמצא שלם.

מי שעושה התעוררות זו של מטה, שנותן צדקה, הוא כאילו עשה את השם הקדוש בשלמות. כעין שעושה למטה, כך מתעורר למעלה. כמ"ש, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. עושה צדקה, זהו הקב"ה. כביכול הוא עשה אותו.

.22 עני מקומו מלכות, שאיננה בזיווג עם ז"א, משום שהעני אין לו משלו כלום, אלא מה שנותנים לו. וכך הלבנה, המלכות, אין לה אור משלה, אלא מה שנותן לה השמש, ז"א.

.23 עני נחשב כמת, משום שאותו מקום גורם לו, כי במקום מיתה הוא מצוי. כי המלכות היא עצה"ד טו"ר, שאם זוכה הרי טוב וחיים, ואם אינו זוכה הרי רע ומוות. ומשום זה נקרא מת.

ואותו שמרחם עליו, הוא נותן לו צדקה, וגורם שעה"ח שנקרא צדקה, שורה על עצה"ד שהוא עץ המוות, כמ"ש, וצדקה תציל ממוות.

ונמצא, כמו שהאדם עושה למטה, שמחייה את העני שנקרא מת, כך הוא עושה למעלה ממש, שמשרה עה"ח על עץ המוות. אשרי חלקו שזכה לעשות השם הקדוש למעלה, לייחד אותה עם ז"א. משום זה עולה צדקה על הכול.

("צדקה לעני", בחוקותיי)

הַפְרשת תרומה, מעשר וחלה

.119 על ג' חטאי העולם, תרומה מַעשֵׂר וחַלָה, שאינם מפרישים, בא רעב לעולם. וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שליבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין, שהקב"ה ממית את העניים, ומשאיר את העשירים? הרי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים. ומעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו, כיוון שאינם נפגעים.

אלא שכשרוצה הקב"ה להיפרע מהרשעים ולאבד אותם מהעולם, אז נותן להם שלום בעוה"ז, וממלא להם הכול.

.120 כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. והם, כמ"ש, לב נִשבר ונִדכֶּה אלקים לא תבזה. וכתוב, ואֶת דַכָּא ושְׁפל רוח. אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצוֹרת בעולם, ורעב, והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרב אותם יותר מכל אדם. כמ"ש, כי לא בָזָה ולא שיקַץ עֱנוּת עני. ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.

.121 כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול צעקתם של העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב, שָׁמוֹע אשמע צעקתו. שמוע אשמע, כתוב פעמיים. אחד, הוא להשגיח בקולם. ואחד, הוא להיפרע מאלו שגרמו להם את זה. כמ"ש, ושמעתי כי חנוּן אני וחרה אפי. וע"כ, בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה.

("אִם עולָה קורבנו", ויקרא)

חילקתי כל רכושי לעניים

.128 שכל מי שמקריב קורבן ברצון הלב, הקב"ה מזדמן כנגדו.

.129 קורבנו של העני חשוב לפני הקב"ה. כי הוא מקריב לפניו ב' קורבנות: אחד חֶלבו ודמו, ואחד הקורבן שמקריב, שהרי אין לו לאכול, והוא מביא קורבן. ובשעה ההיא מכריזים ואומרים, כי לא בָזָה ולא שִׁיקַץ עֱנוּת עני, משום שקורבן עני משובח מכל.

והרי קורבן העני שרציתי להביא, גרם לי להיות בחלקו של הקב"ה, גרם לי להיות בחלקה של התורה. משום זה חילקתי כל רכושי לעניים. כי קורבנם גרמו לי כל כך.

.130 ולהקריב לפני הקב"ה רצון ליבו ורוחו ונפשו, שזה חביב עליו יותר מכל.

.131 אשרי חלקם של הצדיקים, שמקריבים בכל יום לפני הקב"ה את עצמם ואת נפשם. ואני רוצה להקריב הקורבן הזה, כי זה רוצה הקב"ה מהאדם בעוה"ז.

("אִם עולָה קורבנו", ויקרא)

לא תלין פעולת שכיר

.84 לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר. כמ"ש, ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבוא עליו השמש, היזהר, שלא תיאסף בגללו מהעולם, מטרם שיגיע זמנך להיאסף. כמ"ש, עד אשר לא תחשך השמש, שרומז על פטירת אדם מהעולם. מכאן, מי שממלא נפש העני, הנה אפילו כשמגיעים ימיו להסתלק מהעולם, הקב"ה ממלא את נפשו ונותן לו יותר חיים.

.85 לא תלין פעולת שכיר. מי שלוקח שכרו של העני, כאילו לוקח את נפשו ונפש אנשי ביתו. הוא המעיט את נפשם, הקב"ה ממעט ימיו, וממעט נפשו מהעולם. כי כל ההבלים, שיצאו מפיו של העני כל אותו היום, כולם עולים לפני הקב"ה ועומדים לפניו. ואח"כ עולות נפשו ונפשם של אנשי ביתו, ועומדות באלו הבלים של פיו, שתובעים דין לפני הקב"ה. ואז, אפילו נגזר על אותו האדם כמה ימים וכמה טוב, כולם נעקרים ממנו ומסתלקים ממנו.

.86 ולא עוד אלא שנפשו אינה עולה למעלה. הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם. אפילו עשיר הוא, אסור להלין שכרו. ואליו הוא נושא את נפשו, אפילו מכל אדם. וכש"כ עני. רב המנונא, כשהשָׂכיר היה מסתלק מעבודתו, היה נותן לו שכרו, ואומר, קח את נפשך שהפקדת בידי, קח פיקדונך.

("לא תלין פעולת שכיר", קדושים)