תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, בראשית
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת בראשית

יהי אור

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף א.

.1 ויאמר אלקים, יהי אור. מכאן נשמע, שעקר הקב"ה נטיעות אלו, ושתל אותן במקום אחר. כמ"ש, יהי.

מקור זו"ן הוא מלמטה מטבור דא"ק, ששם שולטת המלכות דמדה"ד, שעליה היה צ"א, שלא תקבל את אור העליון. ואם זו"ן היו נשארים כך, לא יכלו גם הם לקבל אורות עליונים בשביל העולמות, כמו המלכות דמדה"ד שבהם. לפיכך עקר המאציל את זו"ן ממקום המלכות דמדה"ד, ושתל אותם במלכות המשותפת עם בינה, שהיא מדה"ר, הראויה לקבל אור העליון. שבזה הוכשרו גם זו"ן לקבל אורות עליונים בשביל העולמות.

ונודע שששת ימי בראשית הם ו"ס חג"ת נה"י דז"א. ויאמר אלקים, יהי אור, נאמר בחסד דז"א. ומתוך שנאמר, יהי אור, בז"א, כלומר שקיבל אור העליון, משמע שעקר הקב"ה את זו"ן, המכונים נטיעות, ממקום המלכות דמדה"ד. ושתל אותם במקום המלכות המשותפת במדה"ר. כי אם לא כן, איך היה ז"א יכול לקבל את אור העליון, ואיך נאמר בו, ויאמר אלקים, יהי אור, הרי המלכות דמדה"ד אינה ראויה לקבל את אור העליון?

.2 ויהי אור, אור שכבר היה. כי כתוב, ויהי אור. ולא כתוב, והיה אור. המאמר, יהי אור, מורה שהי', מלכות, עלתה בתוך אור י"ה, או"א, והתמעט האור דאו"א מכוח חיבורה של י', ונעשה אויר, שמוֹרה על קומת רוח, החסרה מג"ר. ועל תיקון זה של עליית המלכות לי"ה, רומזות ג' אותיות יהי, שהוא חיבור י' עם י"ה. וזהו תיקון קו ימין.

ואח"כ בתיקון קו שמאל כתוב, ויהי אור, שאותה הי' שהתחברה עם אויר או"א, חזרה ויצאה משם, וחזרו הג"ר לאו"א, כלומר שהאויר חזר להיות אור, שחזרה בחינת ג"ר, כמטרם שהתמעטו. וע"כ המילה, ויהי, רומזת שחזר האור, שכבר היה מטרם שהתמעט במאמר, יהי אור. כי אחר שיצאה הי' מאויר, חזר האויר להיות אור כבתחילה. ואין כאן הוספת אור.

.3 וכאשר הסתכל הקב"ה באותם דורות רשעים, שאינם ראויים לאור הזה, גנז אותו. כמ"ש, ויימָנע מרשעים אורם. וגנז אותו לצדיקים. ורק לצדיקים, כמ"ש, אור זָרוע לצדיק, וליִשרי לב שִׂמחה. ויאמר אלקים, יהי אור.

ה"פ אור יש בכתובים ביום א' של מעשה בראשית: יהי אור, ויהי אור, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, ויבדל אלקים בין האור, ויקרא אלקים לָאור יום. שהם כנגד חמש ספירות חג"ת נו"ה. וג"ס חג"ת הם ג' קווים ימין שמאל ואמצע. באופן שהמאמר, יהי אור, הוא קו ימין, שבו עלתה המלכות לבינה וסיימה האור תחת החכמה, ונשארו כו"ח במדרגה, ובינה ותו"מ יצאו וירדו מהמדרגה, שאז נבחנת המדרגה בו"ק ובחוסר ג"ר.

ואח"כ בכתוב, ויהי אור, נתקן קו שמאל, שבו יצאה המלכות מבינה, וחזרה למקומה, שאז חזרו בינה ותו"מ ועלו למדרגתם והתחברו עם כו"ח. וחזרו הג"ר אל המדרגה, וכאן נעשתה מחלוקת בין ימין לשמאל, ולא יכלו להאיר.

ואז בא הכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב, שזה תיקון קו האמצעי, הממעט הג"ר דחכמה שבשמאל, שע"י זה הוא מקיים הארת שני הקווים, שיאירו כאחד. אלא שקו ימין יאיר כדרכו מלמעלה למטה, וקו שמאל לא יאיר אלא מלמטה למעלה, שהארה זו נבחנת לו"ק דחכמה.

והתיקון הזה של קו האמצעי, הממעט את החכמה, שלא תאיר אלא מלמטה למעלה, נבחן לגניזת אור החכמה, שלא יאיר אלא לצדיקים, הראויים לקבל הארת החכמה מלמטה למעלה. והוא מניעת האור מהרשעים, כי הרשעים הרוצים למשוך האור מלמעלה למטה, נמנעת הארתם מהם לגמרי, מכוח תיקון קו האמצעי, שגנז האור, שלא יוכל להאיר מלמעלה למטה.

וכאשר הסתכל הקב"ה, קו האמצעי, באותם דורות רשעים, שרוצים להמשיך האור מלמעלה למטה, שזה מפריד השמאל מהימין, ומרבה המחלוקת בין ימין לשמאל, גנז אותו. כלומר, שמיעט הג"ר דשמאל, שלא יוכל להאיר מלמעלה למטה, כחפץ הרשעים, כמ"ש, ויימנע מרשעים אורם. אותו האור שהרשעים חפצים בו, הוא שנמנע מהם. וגנז אותו לצדיקים, לאותם הראויים לקבל האור מלמטה למעלה.

חמש אותיות אלקים הן חמש ספירות כח"ב תו"מ. ותיקון קו הימין, שבו עלתה המלכות לבינה, וסיימה המדרגה תחת החכמה, ולא השאירה אלא ב' כלים כו"ח במדרגה, נבחן מבחינת חמש אותיות אלקים, ששתי אותיות מ"י דאלקים נשארו במדרגה, ושלוש אותיות אל"ה דאלקים יצאו מהמדרגה. ולפיכך נקרא קו הימין בשם מ"י.

וכתוב, ויאמר אלקים יהי אור, זהו תיקון קו הימין, שמבחינת חמש אותיות אלקים, נקרא מ"י. מ"י, קו ימין, שלא יכול להאיר מחמת המחלוקת שנעשתה בין קו הימין לקו השמאל, התעורר והתחזק שיוכל להאיר, מת"ת, קו האמצעי, שנקרא מזרח.

כלומר, שע"י קו האמצעי, שמיעט את השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, נעשה שלום בין ימין לשמאל, וחזרה הארת החסדים של קו ימין אל המדרגה. ונמצא שהשם מ"י, קו ימין, העיר ממזרח, מקו האמצעי.

.4 וירא אלקים את האור כי טוב. שראה מעשה הרשעים וגנז אותו. כי, וירא אלקים את האור, זה קו האמצעי, הממעט את השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, שזה נחשב לגניזת האור, כדי שיימנע האור מהרשעים. וירא אלקים את האור כי טוב, כי טוב לגנוז אותו, כדי שהרשעים לא יחטאו בו.

וירא אלקים את האור כי טוב, שלא נמצא בו כעס, כלומר, אחר שקו האמצעי גנז האור, נשקט הכעס ונשקטה המחלוקת, שהייתה בין ימין לשמאל.

כי כמ"ש, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. שהפירוש הוא, שלא נמצאו כעס ודינים על ישראל, ואף כאן הפירוש הוא, שלא נמצאו כעס ודינים. וסוף הכתוב מוכיח זה, שכתוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. ומשום זה לא נמצא בו כעס. אע"פ ששיתף אותם הקב"ה יחד.

ההבדלה שנעשתה בין קו ימין, אור, וקו שמאל, חושך, זה התיקון, שקו ימין יאיר מלמעלה למטה, וקו שמאל לא יאיר אלא מלמטה למעלה, שמתוך כך, הם יכולים להאיר ביחד ואין סתירה ביניהם.

ומטרם שנעשתה הבדלה ביניהם, הייתה ביניהם מחלוקת, כי לא יכלו להאיר ביחד. ועתה, שנעשתה הבדלה ביניהם, נשקטה המחלוקת, ונעשה שלום ביניהם להאיר כאחד.

.5 ההארה העליונה של קו האמצעי, שיאיר אותו אור החכמה שנגנז, כי מהארת חכמה נמצאת בו שמחת הכול. והקו האמצעי הוא ימין, שחקיקת חקיקות, כלומר הארת השמאל המלאה עם דינים, המכונים חקיקות, מתעטרות עימו. כלומר, שעיקר קו האמצעי הוא בהארת החסדים שבימין, אלא שגם החכמה שבשמאל כלולה בו.

וע"כ יש בו שמחת הכול, בין מימין ובין משמאל. כמ"ש, מה רב טובךָ אשר צפנת ליראיך. שזהו האור הראשון שגנז אותו הקב"ה לצדיקים, לאותם יראי חטא. וכתוב, ויהי ערב, מצד החושך. ויהי בוקר, מצד האור. ומתוך שהם מתחברים יחד, כתוב, יום אחד.

אע"פ שהאור הראשון נגנז ע"י קו האמצעי, עכ"ז לא התכוון לגנוז אותו לגמרי, אלא להיפך, התכוון שע"י הגניזה יוכל האור ההוא להאיר לצדיקים יראי חטא. מתוך שהם זהירים לקבל האור ההוא מלמטה למעלה.

כי אין שלמות אלא ע"י הארת החסדים שבימין עם החכמה שבשמאל ביחד. ואז שמחת הכול בקו האמצעי המייחד אותם יחד. וזה שמסיים הכתוב, ויהי ערב, מצד החושך, קו השמאל. ויהי בוקר, מצד האור, קו הימין. ומתוך שהם מתחברים יחד ע"י קו האמצעי, כתוב, יום אחד, שהוא כל השלמות והאחדות.

.6 מהו הטעם, שבכל יום ויום כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר? כדי לדעת, שאין יום בלי לילה, ואין לילה בלי יום, ולא ניתן להפריד ביניהם.

כי קו ימין בלי שמאל נבחן לו"ק בלי ג"ר. וקו שמאל בלי ימין, נבחן לחושך, כי אין אור החכמה שבשמאל יכול להאיר בלי חסדים. הרי שהן בקו ימין, שהוא יום, והן בקו שמאל, שהוא לילה, אין שלמות. וכל שלמותם תלויה בהתייחדם יחד, אז נשלם אחד מחברו, שהימין נשלם מג"ר ע"י התכללות השמאל, והשמאל יכול להאיר ע"י התכללות החסדים שבימין.

אין יום בלי לילה. כי בלי קו השמאל, נמצא הימין, שהוא יום, בחיסרון של ג"ר. ואין לילה בלי יום. כי קו השמאל בלי ימין אינו יכול להאיר כלום. ולפיכך הם צריכים תמיד להיכלל יחד. ולא ניתן להפריד ביניהם, כי אם מפרידים ביניהם, שניהם אינם יכולים להאיר.

.7 אותו יום שיצא בו האור הראשון, התפשט בכל ימי בראשית, כי כתוב, יום, בכולם. שהתפשטות האור הראשון נקראת יום. ומתוך שהייתה התפשטות האור הזה בכל ימי בראשית, כתוב בכולם, יום.

זה נשמע גם מזה שכתוב, בוקר, בכל ימי בראשית, ואין בוקר אלא מצד האור הראשון, הכלול בו. כלומר, השם בוקר מורה על התחלת ביאת האור, האור הראשון.

היום הראשון, שרומז על חסד דז"א, הולך עם כולם, וכולם נכללים בו, כדי להראות שאין פירוד בששת ימי המעשה, שהם חג"ת נה"י דז"א, וכולם אחד.

.8 ויאמר אלקים, יהי אור. שהתפשטותו של אור זה תימשך למטה. והמלאכים האלה שנבראו ביום הראשון, יש להם קיום להתקיים בצד ימין.

.9 וירא אלקים את האור כי טוב. המילה אֶת, באה לכלול המראָה שאינה מאירה, המלכות, עם המראה המאירה, ז"א, שכתוב בו, כי טוב. כלומר, המילה את, באה לרבות, שגם המלכות נכללה בכתוב, כי טוב, הכתוב בז"א.

את, בא לכלול ולרבות אלו המלאכים הבאים מצד האור הזה, שגם עליהם כתוב, כי טוב. וכולם מאירים בראשון, מהאור של היום הראשון, בקיום שלם.

יהי רקיע

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ה.

.10 במאמר, יהי רקיע בתוך המים, נפרדו מים עליונים ממים תחתונים. רקיע, התפשטות של מים. כמ"ש, ויהי מבדיל בין מים למים, שיבדיל בין מים עליונים למים תחתונים.

.11 ויעש אלקים את הרקיע. שעשה ברקיע פעולה בגדלות עליונה, כלומר שהמשיך על ידו מוחין דגדלות מהבינה אל הזו"ן. כי לא כתוב, ויהי רקיע, אלא, ויעש. זה מורה שהִרבה אותו בגדלות רבה.

הרקיע הוא הסיום החדש שנעשה תחת החכמה, מכוח עליית המלכות לבינה, שסיימה המדרגה תחת החכמה. שמחמת זה נשארו ב' כלים כו"ח, וב' אורות נ"ר, והסיום הזה נקרא רקיע. וזה נבחן לזמן קטנות.

ולעת גדלות מוריד המלכות ממקום בינה, שבסיום הנקרא רקיע, שאז חוזרים בינה ותו"מ למדרגה, ויוצאים הג"ר, הגדלות.

ולכן כתוב, יהי רקיע, על זמן הקטנות. ועל זמן הגדלות כתוב, ויעש אלקים את הרקיע. ולא כתוב, ויהי רקיע, על דרך שכתוב, יהי רקיע, אלא, ויעש. זה מורה שהִרבה אותו בגדלות רבה, משום שמורה על מוחין דגדלות, הנמשכים מהרקיע ע"י ירידת המלכות ממקום הסיום הזה למקומה עצמה.

.12 ביום שני, שהוא קו השמאל, כי ג' ימי בראשית הראשונים הם ג' קווים חג"ת, נברא בו הגיהינום לרשעי העולם. בשני נבראה בו המחלוקת, כי כשיצא קו השמאל, נעשתה מחלוקת בינו לבין הימין.

בשני לא נשלמה בו המלאכה, כי מפני המחלוקת שנעשתה, לא יכלו להאיר עד יום ג', שאז בא קו האמצעי ומיעט את השמאל, וכלל אותו עם הימין. משום זה לא כתוב, כי טוב, עד שבא היום השלישי, שבו נשלמה המלאכה, ע"י קו האמצעי.

וע"כ כתוב ביום השלישי פעמיים, כי טוב:

א. על השלמת המלאכה של יום שני, קו השמאל.

ב. ליום השלישי עצמו, קו האמצעי.

כי יום השני, שמאל, נתקן ביום השלישי, קו האמצעי, והתיישבה בו המחלוקת, כי עשה שלום ביניהם, וקיים הארת שניהם.

ביום השלישי נשלמו הרחמים על חייבי גיהינום. ביום השלישי שככו שביבי אש הגיהינום. כי הגיהינום נמשך מקו השמאל, וכיוון שקו השמאל קיבל תיקונו ביום ג', ע"כ שככה אש הגיהינום. משום זה נכלל היום השני ביום השלישי, ונשלם בו.

.13 אור זה יצא ביום הראשון, וביום השני יצא החושך, קו השמאל, שמטרם שנכלל בימין הוא חושך. וכן נעשתה בו התחלקות המים, והייתה בו מחלוקת. למה לא נשלם כל זה ביום הראשון, אלא ביום השלישי, הרי היום הראשון, שהוא ימין, כולל את השמאל? כלומר, כיוון שאור הימין יצא קודם השמאל, נמצא שאור הימין הוא שורש, ואור השמאל הוא ענף. וכל שורש כולל בתוכו הענפים שלו ומתקן אותם. וא"כ, האם לא היה ליום ראשון, ימין, לתקן את אור השמאל שביום שני?

אלא על זה הייתה המחלוקת, שהיום השני, שמאל, לא נכנע ליום ראשון, כענף לשורש, אלא היה חולק עליו ורצה לבטל אותו. עד שהיום השלישי, קו האמצעי, היה צריך להכניס את עצמו ביניהם, להכריע המחלוקת, ולהרבות בהם השלום.

י' דהוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ז.

.14 באותיות הרשומות שבשמות הקדושים, שרומזות על הסודות העליונים, עולות לתוכן מרכבות במרכבות הקדושות. כל מרכבה עולה לתוך אות ידועה, כשנרשמת האות על בוריה, כלומר שהמרכבה שלה עלתה ובאה בתוכה. כל אות עומדת על שלמותה של המרכבה הראויה אליה. מכאן יצא הדבר, לבאר כל אות במרכבה הקדושה שלה, בד' רוחות העולם, חו"ג תו"מ.

.15 האות הראשונה, א', עולה בהארת או"ח, ויורדת בהארת או"י, ומקבלת ו"ק חג"ת נה"י. ואח"כ עולה האות לקבל העטרות שלה, ג"ר, חב"ד, ועולה למאה עולמות, לבינה, שספירותיה בחשבון מאה. ומשם מקבלת את הג"ר שלה. כנגד א' זו, אות י' שבתחילת השם הוי"ה, שעולה ברצון המחשבה לחכמה, ונסתמת ואינה נודעת.

ב' זמנים, קטנות וגדלות, נתקנו בסיבת עליית המלכות לבינה. ובתחילה, בעת שהמלכות עלתה לבינה, סיימה המדרגה תחת החכמה, והסיום הזה שנתקן תחת החכמה, נקרא פרסא.

ומשום זה, נשארו במדרגה רק כו"ח, ובינה ותו"מ יצאו מהמדרגה למדרגה שמתחתיה. וכיוון שאין שם אלא ב' כלים כו"ח, אין שם אלא ב' אורות נ"ר, וחסרה ג"ר, שהם נשמה חיה יחידה, מטעם חיסרון של ג' הכלים בינה ותו"מ. וזהו זמן הקטנות.

ואח"כ בזמן הגדלות, יורדת המלכות ממקום בינה, מהפרסא, למקומה עצמה. ואז עולים ג' הכלים בינה ותו"מ ומתחברים במדרגה. וכיוון שכבר יש חמישה כלים, חוזרים ומתלבשים כל חמשת האורות נרנח"י. ואז יש ג"ר במדרגה.

ועל זה רומזת צורת האות א', כי י' עליונה של א' היא כו"ח, שנשארו במדרגה בזמן הקטנות. והקו שמתחת לי' העליונה היא פרסא, המסיימת המדרגה מתחת לכו"ח. וזהו זמן הקטנות. ובזמן הגדלות שהמלכות יורדת מהפרסא למקומה, ובינה ותו"מ חוזרים ומתדבקים במדרגה, אז מתחברת הי' התחתונה אל הא', שהיא מורה על בינה ותו"מ שחזרו והתדבקו.

באופן, שי' עליונה רומזת על כו"ח, וי' תחתונה רומזת על בינה ותו"מ, והקו שביניהם, רומז על הפרסא, הסיום שנעשה בעת הקטנות תחת הכו"ח.

ואין לשאול, כיוון שבעת גדלות כבר ירדה המלכות מהפרסא למקומה, ובינה ותו"מ חזרו למדרגתם כמקודם, א"כ למה עדיין נמצא הקו המבדיל בין י' עליונה לי' תחתונה בתוך הא'. מאחר שכבר התבטל הסיום שמתחת לכו"ח.

התשובה היא, כי אחר שבירת הכלים בעולם התיקון, נעשה תיקון זה שהפרסא לא תתבטל לעולם, והיא נמצאת תמיד בבחינת ו"ק בלי ג"ר, כדי שתשמור על הארת החכמה הבאה למדרגה שלא תתפשט מלמעלה למטה, כמו שהיה בזמן שבירת הכלים. ולפיכך אע"פ שכבר נמצאות הג"ר בא', בכל זאת מדרגת הפרסא נשארת בו"ק בלי ג"ר. וע"כ נמצא הקו בתוך הא' גם בזמן הגדלות.

גם באות י' שבתחילת השם הוי"ה, יש אותן ג' בחינות, י' עליונה, והקו שמתחתיה, וי' תחתונה. הי' עולה ברצון המחשבה לחכמה, שרומז על החכמה העליונה, הנקראת מחשבה. ונסתמת ואינה נודעת, כי החכמה העליונה נסתמה ואינה משפיעה לתחתונים. כי כל הארות החכמה המגולה לתחתונים, הן רק מבינה שחזרה להיות חכמה.

.16 התכסה תחתיה, כלומר שנפרס תחת הי', אגוז אחד, שמכוסה בהסתר שבהסתר. והוא מרכבה, העומדת תחת ההסתר. ואות י' נמצאת בהעלם מחמת נקודה אחת שמתחתיה, הנמצאת בתוך האגוז. האגוז עומד בשישה עמודים, הסומכים אותו בשישה צדדים, הנעלמים בתוך אגוז.

י' שבשם הוי"ה, כנגד י' עליונה של א', היא כו"ח דקטנות. האגוז שנפרס תחת הי' וכיסה אותה הוא כנגד הקו שמתחת לי' עליונה שבא', הפרסא המסיימת המדרגה תחת החכמה, שנמצא תמיד בקומת ו"ק ואינו מקבל ג"ר לעולם.

וע"כ נאמר, התכסה תחתיה אגוז אחד, שנפרס תחת הי' אגוז אחד, דוגמת הקו שמתחת לי' שבא', הפרסא. ונקראת אגוז, מלשון אקצוץ. כי פרסא זו שעושה סיום המדרגה מתחת לחכמה, היא מקצצת ג' הכלים בינה ותו"מ, ומוציאה אותם מהמדרגה.

ומכוסה בהסתר שבהסתר, שנעשה בה תיקון של הסתר כפול. באופן שאפילו בעת שהמלכות יוצאת מהפרסא וחוזרת למקומה, מ"מ הפרסא אינה מתבטלת, ונשארת גם אז בו"ק בלי ג"ר.

והיא מרכבה, העומדת תחת ההסתר, שפרסא זו אינה סיום בלבד, אלא מרכבה שלמה, העומדת בו"ק בהעלם ג"ר. והאות י' עומדת בהעלם ג"ר, מחמת נקודה אחת שמתחתיה, המלכות שעלתה תחת הי', שהיא חכמה, וסיימה שם המדרגה.

האגוז עומד בשישה עמודים, הסומכים אותו בשישה צדדים, שיש בו ו"ק, חג"ת נה"י, הסומכים אותו בשישה צדדים. כי חו"ג, דרום וצפון. תו"מ, מזרח ומערב. נו"ה, מעלה ומטה. בשישה צדדים, הנעלמים בתוך אגוז, מפני שאינם מקבלים ג"ר לעולם.

.17 מצד אות י' זו יוצאת מרכבה אחת קדושה, מרכבה נעלמת ואינה מגולה. מלבד כשמאירה ההארה של האגוז הנסתר, אז מתגלה אותה המרכבה. לפיכך המרכבה נעלמת וגלויה. שמטרם הארת האגוז היא נעלמת, ואחר הארת האגוז היא גלויה.

ב' בחינות ראשונות של י': י' עצמה והאגוז שמתחתיה, הדומות לי' העליונה של א', והקו שמתחת לי'. מצד אות י' זו יוצאת מרכבה אחת קדושה, הבחינה השלישית של י' הדומה לי' התחתונה של א', המקבלת הארות ג"ר אחר שירדה המלכות מהפרסא למקומה.

ובתחילה יוצאת בהארת ו"ק בהעלם ג"ר, בזמן קטנות, מרכבה נעלמת ואינה מגולה, בקומת ו"ק, שהג"ר לא מגולה. מלבד כשמאירה ההארה של האגוז הנסתר, בעת שהמלכות יוצאת מהפרסא, הנקראת אגוז, אז מתגלה המרכבה, שאז מתגלה הג"ר בבחינה השלישית של הי', במרכבה.

אמנם ג' בחינות של י' אינן דומות לג' בחינות של א'. ג' בחינות של א' כולן מדרגה אחת, אבל ג' בחינות של י' הן מדרגות מיוחדות: או"א, ישסו"ת א', ישסו"ת ב'. ולא נמשלו אל ג' בחינות של א', אלא להורות על המקור של כל בחינה, שהיא דומה לג' בחינות של א'.

עניין התחלקות ע"ס דבינה. בכל מקום שע"ס דבינה מתחלקות לב' מדרגות, ג"ר הן פרצוף או"א, וז"ת הן פרצוף ישסו"ת, וההתחלקות היא משום שג"ר דבינה תמיד ח"ח ואינם חפצים בחכמה, ולפיכך נחשבות כמו שלא יצאו מראש א"א, והחסדים שלהם הם בחינת ג"ר.

משא"כ ז"ת דבינה, שהן מהתכללות זו"ן בבינה, הן צריכות להארת חכמה, ע"כ החסדים שלהם בו"ק בחוסר ג"ר, וצריכים תיקון שימשיכו ג"ר.

ויש ב' פרצופי ישסו"ת בז"ת דבינה. כי מתוך שנתקן שהפרסא לא תתבטל, גם אחר יציאת המלכות מהבינה, א"כ נמשכת ממנה מדרגה אחת שאינה מקבלת ג"ר לעולם, כמו הפרסא.

ולפי זה יש ב' פרצופים בע"ס דבינה שאינם מקבלים ג"ר לעולם, שהם או"א עילאין הנמשכים מג"ר דבינה, והפרצוף היוצא מפרסא הנקרא ישסו"ת א', שגם הוא אינו מקבל ג"ר לעולם.

וההפרש שביניהם הוא עצום, כי או"א אע"פ שאינם מקבלים חכמה לעולם, החסדים שבהם הם בחינת ג"ר ממש כמו חכמה. משא"כ ישסו"ת א', שהוא כבר מבחינת ז"ת דבינה, אין החסדים שלו בבחינת ג"ר אלא בבחינת ו"ק בלי ראש, ומה שאינו מקבל חכמה, הוא מכוח הפרסא שאינה מתבטלת.

ומה שנאמר, שבשעת יציאת המלכות מבינה, מתגלים הג"ר, זהו בישסו"ת ב', שהיא מדרגה ג' של ע"ס דבינה, שבה מתגלה החכמה והג"ר.

ג' בחינות של י':

א. עצם הי', או"א עילאין, הנחשבים לחכמה, משום שחכמה דא"א מאירה בהם, אע"פ שהם אינם מקבלים אותה, מחמת שהם ח"ח.

ב. המרכבה של האגוז, הנמשכת מהפרסא, ישסו"ת א', הנמצא בו"ק חסר ראש, ואינו מקבל ג"ר מכוח הפרסא שאינה מתבטלת.

ג. המרכבה השלישית, ישסו"ת ב', שבו מתגלה הג"ר וממנו מושפעת החכמה לתחתונים.

.18 המרכבה השלישית יוצאת מהתנוצצות הנר, כשמדד מידה תחת הקשר הראשון. והיא התנוצצות אחת. כשהמידה נמצאת, מאירה ועולה ויורדת ונסמכת תחת האות י'. והיא נקודה אחת. אח"ז ההתנוצצות מתפשטת ומוציאה שלושה ניצוצות אחרים, ונסמכים תחת הקוץ התחתון של הי'.

.19 ואח"כ יוצאת התנוצצות אחרת מתוך הקשר השני, המאירה ועולה ויורדת ונסמכת תחת האות י' בבחינה אחרת. אח"כ ההתנוצצות הזו התפשטה והוציאה שלושה ניצוצות אחרים, ונסמכו תחת האות י'. אח"כ יצאה התנוצצות אחרת, מהקשר השלישי. ומתוך זה התקשר החול במידה של הנר.

המרכבה השלישית נקראת ישסו"ת ב', המתחלק בעצמו לג' פרצופים, המכונים ג' קשרים:

קשר א', פרצוף חב"ד,

קשר ב', פרצוף חג"ת,

קשר ג', פרצוף נה"י.

וזה מבחינת הכלים. ומבחינת האורות הסדר הפוך:

קשר א', פרצוף נה"י, הנקרא עיבור.

קשר ב', פרצוף חג"ת, הנקרא יניקה.

קשר ג', פרצוף חב"ד, הנקרא המוחין.

וכל אחד יצא תחילה בקטנות, בו"ק, ואח"כ נמשכו לו הג"ר והגדלות.

והכול תלוי במסך שנתקן במלכות, שמסיים את האור, שלא יתפשט ממנו ולמטה. וע"כ אור העליון מכה עליו להתפשט יותר, שזה נקרא זיווג דהכאה. שע"י זה עולה או"ח מהמסך, ומלביש את אור העליון, שהאו"ח הזה מודד מידת הקומה.

כי אם המסך והמלכות נמצאים במקום בינה, אז המסך ממשיך באו"ח שלו רק מידה של קומת ו"ק. ואם המסך והמלכות יורדים מבינה למקום המלכות, אז מתפשטת מידת המסך והאו"ח שבו וממשיך ג"ר. לפיכך נקרא המסך נר, כי האו"ח נדלק בו, ועולה ממנו ולמעלה. והוא מודד המידה, מודד קומת הפרצוף, אם ו"ק ואם ג"ר, וכן איזו בחינת ג"ר.

המרכבה השלישית יוצאת מהתנוצצות הנר, מתוך ההתנוצצות של המסך, הנקרא נר, ע"י זיווג דהכאה עם אור העליון, שמעלה או"ח. כשמדד מידה, כשמעלה או"ח שמודד קומת המדרגה. תחת הקשר הראשון, לקשר ולתקן הפרצוף הראשון, פרצוף נה"י או פרצוף העיבור. וזוהי התנוצצות אחת, התנוצצות דקטנות.

ואח"ז יש התנוצצות שנייה לג"ר. כשהמידה, או"ח, נמצאת ומלבישה את אור העליון, אז הוא מאיר ומעלה או"ח, ומוריד או"י. ונסמך תחת הי', שנתקנה להיות בחינה ג' של הי'.

והיא נקודה אחת, שיצאה עתה בקטנות של פרצוף זה, הנבחנת לנקודה אחת. ואח"כ בגדלות, התפשטה ההתנוצצות, כלומר שהמסך והמלכות ירדו מבינה למקומם, שאז התפשט וגדל האו"ח וממשיך ג"ר אל הפרצוף.

ומוציאה שלושה ניצוצות אחרים, ג"ר דעיבור, ונסמכים תחת הקוץ התחתון של הי'. כלומר שהמרכבה של אגוז, ישסו"ת א', מלבישה מחזה ולמטה של הי', הקוץ התחתון של הי', וישסו"ת ב' מלביש מחזה ולמטה של ישסו"ת א', ונמצא שהוא תחת הקוץ התחתון של הי'.

אחר שביאר הזוהר הקטנות והגדלות של פרצוף העיבור דישסו"ת ב', פרצוף נה"י, מבאר עתה הקטנות והגדלות של פרצוף היניקה דישסו"ת ב', פרצוף חג"ת שלו. ואומר, ואח"כ יוצאת התנוצצות אחרת מתוך הקשר השני.

קשר שני, פרצוף החג"ת דישסו"ת ב', ויוצאת התנוצצות על המסך שלו, המאירה ועולה ויורדת, המאיר ומעלה או"ח ומוריד או"י, קומת הקטנות והו"ק של הפרצוף הזה. ונסמך תחת הי' בבחינה אחרת, ביניקה וחג"ת.

אח"כ ההתנוצצות הזו התפשטה, שהמסך והאו"ח ירדו מבינה של אותה מדרגה למקומם, ואז התפשט האו"ח להמשיך מידת הג"ר, והוציא שלושה ניצוצות אחרים, ג"ר דיניקה. ונסמכו בזו תחת אות י', ביניקה וחג"ת.

ואחר שביאר הקטנות והגדלות של פרצוף החג"ת והיניקה דישסו"ת ב', מביא פרצוף החב"ד, פרצוף המוחין דישסו"ת ב', ואומר, אח"כ יצאה התנוצצות אחרת, מהקשר השלישי, שהוא פרצוף החב"ד והמוחין, הנקרא קשר שלישי.

ההתנוצצות של פרצוף החב"ד יצאה ג"כ תחילה בקטנות בנקודה אחת, ואח"כ יצאה בגדלות בג"ר, שהתפשטו לשלושה ניצוצות, כמו בפרצופי נה"י וחג"ת.

ומפרצוף חב"ד דישסו"ת ב' נמשכת כל הארת החכמה, הנמצאת בזו"ן ובבי"ע, ומתוך זה, מפרצוף חב"ד הזה, התקשר החול במידה של הנר. שפרצוף זה הוא השורש למוחין שבחול, המכונים מאורי האש, שהם מתקשרים במידת הנר, במידת המסך של פרצוף חב"ד דישסו"ת ב', שהוא השורש למוחין האלו.

.20 נמצא שיש לאות י', שהיא נקודה עליונה, תשעה עמודים, נה"י חג"ת חב"ד שבישסו"ת ב', שהיא נסמכת עליהם. וכולם הם מרכבה אל האות י'. אז הי' מאירה ונסמכת על תשעה עמודים אלו, ואז מאירים מתוכה שמונה אחרים. וכולם עומדים באות י', שהיא הנקודה העליונה הנסתרת.

כי אלו ט"ס נה"י חג"ת חב"ד, היוצאים בישסו"ת ב', שהוא בחינה ג' של הי', הם נחשבים לתשעה סומכים של הי', משום שהי' עצמה נעלמת מחכמה. וכן בחינה ב' שלה, המרכבה של אגוז, הנקראת ישסו"ת א', ג"כ בו"ק הנעלמים מחכמה. ומתוך שהחכמה נעלמת בהם ומגולה רק בט"ס דישסו"ת ב', ע"כ נחשבים שסומכים את הי' להשלים אותה מחכמה, כי הם מגלים החכמה הנעלמת בי'.

נמצא שיש לאות י', שהיא נקודה עליונה, תשעה עמודים, שהיא נסמכת עליהם. אלו ט"ס נה"י חג"ת חב"ד דישסו"ת ב', הם סומכים בגילוי החכמה שבהם את הי', שהחכמה נעלמת בה. וכולם הם המרכבה המשלימה האות י'.

אז הי' מאירה ונסמכת על תשעה עמודים אלו. כי כשמתגלים ט"ס דישסו"ת ב', מאירה הי' ונסמכת על תשעה סומכים אלו, אע"פ שהי' בעצמה אינה מקבלת חכמה לעולם, להיותם או"א עילאין, שהם בח"ח, עכ"ז נסמכת ומתגלה בתשעה סומכים אלו הנמשכים ממנה.

אמנם כל הסמיכה והגילוי האלו של החכמה הם רק לעצמה, אבל לאחרים לא מושפע כלום מהחכמה הזו, משום שפנימיות הי' היא חו"ס, שחכמה זו אינה מתגלה כלום לאחרים. ומה שמתגלה מכאן לאחרים, היא רק בינה שחזרה לחכמה. באופן, שלא כל תשעת הסומכים מתגלים לאחרים, אלא רק שמונה סומכים, רק מבינה ולמטה.

אחר יציאת תשעה סומכים מחכמה ולמטה בשביל עצמו, מאירים ממנו לאחרים רק שמונה סומכים בלבד, רק מבינה ולמטה. משום שהחכמה שבתוך הי' אינה יכולה להתגלות. להיותה חו"ס דא"א, שהיא א"ס. כי א"א ועתיק נבחנים לא"ס.

וכולם עומדים באות י', שהיא הנקודה העליונה הנסתרת, שכל תשעת הסומכים שבישסו"ת ב' נמצאים באות י', להיותם בחינה ג' של הי' ובחינת ז"ת שלה. לפיכך גם הם נסתרים כמו הי', והארתם אינה נגלית לחוץ, מלבד מבינה ולמטה.

.21 תשעה סומכים שלמטה מהי' עולים בשם ואינם עולים. כי שם פירושו השגה, שכל מה שלא נשיג לא נגדיר אותו בשם. ולפיכך הם נבחנים שעולים בשם כלפי עצמם, ואינם עולים בשם כלפי אחרים. כי אחרים אינם משיגים אותם.

משום שתשעה אלו נקראים א"ס, מכוח חו"ס דא"א המאירה בפנימיות הי', ע"כ הם נבחנים שנמצאים ואינם נמצאים. כי כלפי עצמם נמצאים וכלפי אחרים אינם נמצאים, ואינם נודעים לאחרים. ונקראים בשם, ואינם נקראים ואינם ידועים כלל. ואלו עולים בשם ואינם עולים.

.22 כתוב, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנוֹתי את אשר אָחוֹן וריחמתי את אשר ארחם. סובב על השגת תשעת הסומכים שבישסו"ת ב' של הי'. כי אין מי שיעמוד בהם ובשמות שלהם, ואינם מתגלים לעמוד על דרכיהם. כי הם אינם מגולים לאחרים, מחמת החו"ס המאירה בפנימיות הי' שהיא א"ס. וע"כ לא עמד משה עליהם.

ומשום שהיו לפני המדרגה שלו, כי הם ההתנוצצות הראשונה, הי', כלומר שמדרגת משה היא בינה, כי משה זכה לבינה, ותשעת הסומכים הם מההתנוצצות הקודמת לבינה, הי' שהיא מחכמה עצמה. ע"כ כתוב, לפניך, לפני המדרגה שלך קראתי בשם. ולא במדרגתך, כי במדרגתך אינה נקראת בשם. וכן כל תשעת הסומכים הנמשכים מהי', הם הקדימו למדרגת משה, משום שהם נמשכים מהי', חכמה.

וע"כ לא עמד על דרכיו של הקב"ה, משום שכולם עולים בתוך המחשבה, חכמה, ומשם מתפשטים דרכיו של הקב"ה לכמה בחינות, ברצונו של הקב"ה, ולא נודעו כלל, כי החכמה אינה נודעת.

ה' דהוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף יג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יג.

.23 האות י' עלתה עם הסומכים שבה למעלה, לראש א"א ושם הזדווג מי שהזדווג, שאינו ידוע, ואור א"ס מאיר ואינו מאיר. וירדה הי' משם למקומה, ואינו ידוע ממי שהיא מאירה. וכאשר ירדה, נכללו בה תשעת הסומכים, והיא התפשטה עימהם. וכשהתפשטה, יצא ממנה אור אחד כלול מכולם, והתכסה בו כמי שנכנס בהיכל אחד.

כשיוצאים המוחין בפעם הראשונה, יש בהם ביטוש של קו ימין וקו שמאל ואינם מאירים. וע"כ נקראים מוחין דאחור. ולפיכך עוד לא יכלו תשעת הסומכים שבי' להאציל את ה' דהוי"ה, ישסו"ת, משום שביציאת תשעת הסומכים בפעם הראשונה עוד היו בעיבור יניקה מוחין דאחור.

ולפיכך כדי להאציל את ה', הם צריכים לחזור למ"ן עם הי' לעליון שלהם, שהוא ראש דא"א, ולקבל משם עיבור יניקה מוחין דפנים. ואז יוכלו המוחין דפנים להאציל את ה'.

כדי להאציל את הה', עולה האות י' עם הסומכים שלה למעלה לא"א, כדי להיכלל בזיווג אשר שם, ולקבל עיבור יניקה מוחין דפנים, ושם הזדווג מי שהזדווג, שאינו ידוע, שהראש דא"א, שהוא לא ידוע, הזדווג שם.

ואור א"ס נמשך ומאיר לזיווג הזה, ומרוב העלמו הוא כמו שאינו מאיר. ואחר שהי' נכללת בזיווג הזה ומקבלת הארתו, יורדת למקומה. ואינו ידוע ממי שהיא מאירה, כי תחילה היא יוצאת בקטנות, כלומר בעיבור ויניקה, שהם נ"ר, הנחשבים לו"ק בלי ראש. ואינו ידוע ממי שהיא מאירה, כי עוד אין שם מוח הדעת.

וכאשר ירדה, נכללו בה תשעת הסומכים, והיא התפשטה עימהם. הסומכים האלה, שהם ג' מוחין, נכללו בה ע"י הארה מלמעלה, והתפשטה עימהם לג' קווים חב"ד במוחין דפנים. וכשהתפשטה בחינת מוחין דפנים, יצא מהמוחין חב"ד, אור אחד הכלול מכל האורות שבתשעת הסומכים של הי', והאור הנולד הזה הוא הה'.

והתכסה בו כמי שנכנס בהיכל אחד, שהאורות של תשעת הסומכים מתלבשים ומתכסים בתוך האור הנולד, כמי שנכנס בתוך היכל, שהם מאירים כל הארתם בהיכל הזה. באופן שהארתם אינה יוצאת להאיר מחוץ להיכל. וע"כ נבחן כמו שההיכל, אות ה', מקיף ומלביש את תשעת הסומכים מסביב להם.

.24 ההיכל נמצא בב' צדדים, ימין ושמאל, שיתכסה מצד הימין, ויתגלה מלמטה למעלה בצד שמאל. כי הימין הוא חסדים והחכמה מכוסה ונעלמת. ובשמאל החכמה מתגלה, אבל רק מלמטה למעלה. ולא מלמעלה למטה, שזה מיתקן ע"י קו האמצעי.

ואלו תשעת הסומכים של הי', מאירים בתוך ההיכל, והאות י' נגנזה ג"כ בתוך ההיכל, שמתלבשת בתוך תשעת הסומכים שלה, המאירים בהיכל. וההיכל ההוא נקרא ה"ר שבשם הוי"ה. ומטעם התלבשות הי' עם תשעת הסומכים שלה בתוך הה', יוצאות גם בה' אותן ג' בחינות שהתבארו בי'.

.25 מוכן להשגה ואינו מוכן, מתגלה ואינו מתגלה, ואינו מתגלה כלל, בעניין זה עומדת האות י' עם כל הסומכים שלה, משום שהיא נעלמת. ובה עומדים הכול להתעטר.

י', או"א עילאין, נעלמים לגמרי מחכמה, ורק ישסו"ת ב' שלהם, שהם תשעת הסומכים, בהם מתגלה החכמה. ואפילו אלו תשעת הסומכים קיימים ולא קיימים, להיותם בחינת או"א המלבישים לחו"ס, ולפיכך הם מתגלים לעצמם ואינם מתגלים לאחרים, אלא שמעבירים החכמה לה' דהוי"ה. ומן הה' מושפעים כל המוחין לזו"ן ולעולמות.

תשעת הסומכים שבי' מוכנים להשגה ואינם מוכנים להשגה. כי מצד אחד אין מהם שום גילוי לאחרים, ואינם מוכנים להשגה, ומצד אחד הם מעבירים החכמה אל הה' דהוי"ה, ונמצא שהם מוכנים להשגה.

החכמה שבהם מתגלה ואינה מתגלה, שמגולה רק לעצמם ולא לאחרים. והי' עצמה, או"א עילאין, אינם מגולים אפילו לעצמם.

.26 אות ה', יש לה חמש מרכבות, היוצאות מתוך אותו האור של הנר, כשעולה למקומה ונאספת, אחר שעשתה מידה.

גם הה' יש לה קטנות של עיבור יניקה, ו"ק בלי ראש, ואח"כ גדלות דמוחין. שלעת גדלות המלכות יורדת מבינה למקומה, וג' הכלים הנפולים, אח"פ, חוזרים למדרגה. ומשיגה ג"ר.

ואות ה', יש לה חמש מרכבות, כי חמש ספירות תנהי"מ שבה, שמחזה שלה ולמטה, נעשו לעת גדלות חמש מרכבות. חמש המרכבות יוצאות, אחר שאור הנר, אור הבינה, חוזר למקומו.

כלומר, אחר שהמלכות והצמצום יורדים מהבינה, והבינה ותו"מ שנפלו, חוזרים ומתחברים למדרגתם. שהם תנהי"מ שמחזה שלה ולמטה, שנעשו אז חמש מרכבות או חמישה סומכים, כי רק בהם מתגלה הארת החכמה. ואחר שהבינה העלתה אליה המלכות והצטמצמה על ידה, ועשתה בעצמה מידת הקטנות, נאספת למדרגתה לג"ר.

וצריכים לדעת, שאע"פ שהמלכות עלתה אל מתחת לחכמה דא"א, והוציאה הבינה ותו"מ מחוץ לראש דא"א, למדרגת ו"ק בלי ראש, הנה אין זה פוגם כלל את הג"ר דבינה, שהם או"א עילאין, המלבישים לחג"ת דא"א עד החזה, משום שהם בח"ח. אלא רק לז"ת דבינה, שהם ישסו"ת, המלבישים מחזה ולמטה דא"א, הנה המלכות שבחזה דא"א והצמצום שלה, פוגמת אותם ומסלקת הג"ר שלהם.

ולכן או"א נקראים י' דהוי"ה, שרומזת שיש בהם ע"ס שלמות. וישסו"ת נקראים ה' דהוי"ה מב' טעמים:

א. משום שקיבלה לתוכה את המלכות, הנקראת ה"ת דהוי"ה, לפיכך הצטיירו גם ישסו"ת בצורת ה' כמוה.

ב. משום שהיא מלבישה רק למחזה ולמטה דאו"א, שאין שם אלא חמש ספירות תנהי"ם.

וע"כ נקראת ה'. אמנם אין הכוונה שה' דהוי"ה מלבישה תנהי"מ דאו"א עצמם, אלא הכוונה לתנהי"מ דישסו"ת ב' דאו"א, הנקראים תשעה סומכים. אלא משום שגם תשעת הסומכים הם מאו"א, אנו מכנים אותם תנהי"מ דאו"א.

.27 ואלו חמש מרכבות בקטנות שלהן נקראות נפלאות, אותיות נ' פלאות. ודוד המלך רצה לעמוד על חמש מרכבות אלו, כמ"ש, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. ואלו נ' (50) פלאות, כשמאירים ומעלים את הה' להתעטר, נעשו חמש, להאיר אל חמש למטה, ולהאיר אל היוצאים ממנה.

ישסו"ת נקראים ה"ר דהוי"ה, משום שמלבישים רק חמש ספירות שמחזה ולמטה דאו"א, הנקראים תנהי"מ. שהם אז ו"ק בלי ראש. ואלו חמש ספירות שמחזה דאו"א המאירות בקטנות אל ישסו"ת, נקראות נ' פלאות, כי כל ספירה שלהן כלולה מעשר, והן נ'. ומתוך שאורותיהם דאו"א מכוסים ונעלמים, הם פלאות, כי פלא פירושו העלם, שאינו מובן.

אבל אחר שישסו"ת מקבל את המוחין דפנים, הרי חמש ספירות שמחזה ולמטה, שהם תנהי"מ דישסו"ת, מכונים חמש מרכבות, או חמישה סומכים, כי מחזה ולמטה הוא מקום גילוי הארת החכמה, וע"כ הם סומכים את הנ' פלאות שבאו"א. ונבחנים לסומכים, מפני שמשלימים האורות שאינם באו"א, כי או"א הם תמיד בח"ח.

בקטנות דישסו"ת הם נקראים נפלאות, ע"ש תנהי"מ שמחזה ולמטה דאו"א, כי אין להם עמידה בפני עצמם. ובגדלות דישסו"ת נקראים חמש מרכבות, ע"ש תנהי"מ של בחינתם עצמם, כי אז כבר יש להם עמידה בפני עצמם. ולא עוד, אלא שהם סומכים את נ' פלאות דאו"א. כי ע"כ הם נקראים חמישה סומכים.

חמש ספירות דישסו"ת בקטנות נקראים ע"ש חמש ספירות תנהי"מ שמחזה ולמטה דאו"א, הנקראים נ' פלאות. אלו חמש ספירות תנהי"מ שמחזה ולמטה, הנקראות נ' פלאות, הם בחינת ג"ס בינה ותו"מ שלהם, הנופלים בעת קטנות, וחוזרים ועולים בעת גדלות. וכשעולים בעת גדלות, אז הם מעלים עימהם גם את התחתון למדרגת העליון.

וע"כ נאמר, כשמאירים ומעלים את הה' להתעטר, כשאלו נ' פלאות מעלים את הה', שתקבל ג"ר למעלה. כי אלו נ' פלאות הם המעלים את התחתון לעליון, כדי לקבל מוחין. ואז אחר שמקבלים המוחין מעליון, נעשו חמש, שתנהי"מ שלהם עצמם נעשו חמש מרכבות, כי יצאו לבחינתם עצמם.

וכמו שאו"א מתחלקים לג' בחינות, או"א וב' בחינות ישסו"ת מחזה ולמטה שלהם, כך ישסו"ת מתחלקים לג' בחינות, שהג"ר שלהם נבחנות כמו או"א, ומחזה ולמטה שלהם יש ב' בחינות ישסו"ת.

ואלו חמש מרכבות מאירות לחמש ספירות כח"ב תו"מ של ישסו"ת א' דישסו"ת הכולל. שהם בחינה ב' דישסו"ת הכולל. ומאירות אל היוצאים ממנה, אל ישסו"ת היוצא מישסו"ת א', הבחינה השלישית דישסו"ת הכולל, הנקרא ה' דהוי"ה.

ואלו ג' בחינות שבה' דהוי"ה, מתבארות על דרך ג' בחינות דאו"א, כי אלו ג' בחינות שבי', או"א, עושות ג' בחינות בה' דהוי"ה, ישסו"ת הכולל.

.28 סדר קבלת הפרצופים זה מזה. נ' פלאות, תנהי"מ שמחזה ולמטה דישסו"ת ב' דאו"א, הנקראים תשעה סומכים, מאירים ומעלים את הה' למעלה, אל תשעת הסומכים, משום שנ' פלאות הן בינה ותו"מ, המעלים התחתון לעליון.

ומתעטרים ומתקשרים בתוך תשעת הסומכים האחרים, שהם מבחינה אחרת, מבחינת או"א. ואלו תשעה סומכים עולים לאות י', או"א, שהיא למעלה למעלה. י' היא עלי עליון לתשעה סומכים, כי העליון של תשעת הסומכים הוא ישסו"ת א', ועלי העליון הוא או"א, י'.

וזה סדר קבלת הפרצופים זה מזה. שה', ישסו"ת הכולל, מקבלת מתשעת הסומכים שבי', ותשעת הסומכים מקבלים מהי' ומשפיעים אל ה' דהוי"ה, ישסו"ת הכולל.

.29 כשחמש ספירות של האות ה' יורדים מהעליון שלהם, מתשעת הסומכים שבי', ולא ידוע ממי שיורדים, כלומר שהם בקטנות, בו"ק בלי ראש, אז ה' מתעטרת בנ' ובפלאות, תנה"י שמחזה ולמטה דאו"א, המלובשים בה', ישסו"ת.

אלו חמישה סומכים, חמש ספירות דגדלות שמחזה ולמעלה דישסו"ת, סומכים אותם בעת גדלות. אבל בעודן בקטנות הן נקראות נ' פלאות, ע"ש תנה"י דאו"א. וכאשר ה' מתעטרת ומתפשטת, בגדלות, שמקבלת ג"ר, אז חוזרת מנ' לתוך ה'.

כי בקטנות, כשאין להם עמידה בפני עצמם, נקראים ע"ש תנה"י דאו"א, נ' פלאות. ובגדלות, כשיש להם עמידה בפני עצמם, נקראים ע"ש חמש ספירות תנהי"מ שמחזה ולמטה של עצמם, שהם חמישה סומכים.

.30 ג' בחינות ישסו"ת כסדרן. מתפשטים חמישה סומכים למטה לישסו"ת ב'. אז בחינה ראשונה דישסו"ת עומדת עליהם, כלומר מתלבשת בהם. וכשבחינה ב' דישסו"ת מאירה מכל האורות, אחר שנשלמת בעיבור יניקה מוחין דפנים, אז יוצאים ממנה חמישה אורות אחרים, בחינה ג' דישסו"ת, שהם משתנים ואינם משתנים, ימין ושמאל.

יש בהם ימין ושמאל. ימין אור חסדים, שאינו משתנה לעולם, כמו שהוא למעלה כך הוא בסוף המדרגות למטה. והשמאל, אור החכמה, מתגלה בישסו"ת ג' ולא בב' בחינות ישסו"ת הקודמים, כמו באו"א. אור זה משתנה, כי הוא צריך להתלבשות החסדים, וכשאין לו חסדים הוא נעשה חושך. ומטרם שיוצא קו האמצעי, המייחד השמאל עם הימין, לקבל חסדים, נמצא שקו השמאל חושך.

.31 אחר שביאר הזוהר שיוצאים ימין ושמאל ב' קווים, וקו השמאל משתנה מאור לחושך מחמת פירודו מהימין, אומר, שמכאן והלאה, עומד הדבר להסתמך. שקו השמאל עומד להיתקן בכוח עליון בשם הקדוש, בו' שבשם הקדוש, שהוא קו האמצעי המייחד ימין ושמאל דישסו"ת, ה' שבשם הקדוש.

השמאל יהיה סתום בימין, שקו השמאל יהיה סתום מג"ר דחכמה, מכוח התלבשותו בחסדים דימין. ותשתכלל על ידו המרכבה הקדושה.

.32 אלו חמישה הם ארבעה. כי הם חמישה כנגד חמישה סומכים, שהם חמש ספירות תנהי"מ, והם ארבעה כנגד ארבע רוחות העולם, שהם ג' הקווים ימין שמאל ואמצע, והמלכות המקבלת מהם. וכל אחד מאלו ד' האורות, יש לו מרכבה בפני עצמו.

כי אלו ד' האורות שבג' הקווים והמלכות המקבלת אותם, הם המרכבה. ומתוך שד' האורות כלולים זה מזה, ע"כ יש בכל אור מרכבה בפני עצמו, שכל אחד מהם כולל ג' הקווים והמלכות המקבלת אותם.

.33 עתה מבאר סדר ייחוד המדרגות זו בזו. וכל המרכבות כולן כלולות כל מרכבה באור אחד, שכל אחד מד' אורות שבג' הקווים והמלכות המקבלת אותם, כולל בתוכו מרכבה אחת.

וכל אור נכלל באלו חמישה סומכים, כח"ב תו"מ של הה'. וכל סומך שבהם נכלל באות ה', כי הם הספירות שלה. ואות ה' שהיא ישסו"ת הכולל, נכללת באלו תשעה סומכים, שהם בחינה ג' של האות י'. וכל אחד מאלו הסומכים נכלל באות י', הנקודה העליונה הראשונה, או"א הנכללים בא"א, הנקרא הנקודה העליונה הראשונה, כדי שיהיו כולם אחד. כי כולם עולים ומתייחדים באו"א, ואו"א בא"א, ואז כל פרצופי אצילות נעשים אחד.

.34 מכאן המרכבות, שעולות לאות ה' מלמטה למעלה, הן כ"ה (25) מרכבות. כי חמישה סומכים הם חמש מרכבות, וכלולות זו מזו, שכל סומך כלול מחמש מרכבות, והם כ"ה מרכבות. כמ"ש, יברכוּכָה, אותיות יברכו כה, כ"ה מרכבות מלמטה למעלה.

.35 מאות ה' ולמעלה הן תשע המרכבות, תשעה סומכים של הי', העומדים בפני עצמם בלי חשבון, כי אע"פ שיש בהם חכמה, אין החכמה מתגלה בהם. והחכמה מכונה חשבון.

תשע המרכבות, תשעה סומכים של הי', עומדים בפני עצמם בלי חשבון. עד הי', או"א עילאין, שהכול נסתם בתוכה. כי באו"א עילאין אין אפילו גילוי לחכמה.

מכאן והלאה, אחר ב' אותיות י"ה דהוי"ה, הוא השם הקדוש, זו"ן, שהם ו"ה של השם הקדוש, המתעטרים באלו המרכבות של ב' האותיות י"ה, ונכללים זה בזה. אשר ו"ה נכללים בי"ה, באלו ד' אותיות הוי"ה.

ה"ת דהוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף יח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יח.

.36 הקב"ה נקרא אחד, כמ"ש, ה' אלקינו ה' אחד. הקב"ה נקרא ראשון, כמ"ש, אני ראשון, הנקודה הראשונה, י' דהוי"ה.

הקב"ה נקרא אחרון, כמ"ש, ואני אחרון, ה"ת דהוי"ה.

.37 ה' היא, כמ"ש, ואני אחרון, שזו ה"ת של השם הקדוש. המרכבה הקדושה שבאחרון, כמ"ש, ואֶת אחרונים אני הוא. אחרון ואחרונים כולם אחד, כי אחרון הוא ה"ת דהוי"ה, ואחרונים הם המרכבה שלה, ונכללו אלו באלו.

ה' היא ד', ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שזו המרכבה. ואלו ד' נקראים אחרונים. וכולם נמצאים מצד שלמעלה, מצד ה"ר דהוי"ה, ומצד שלמטה, מצד ה"ת דהוי"ה.

.38 מרכבה זו, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. מיכאל קו ימין, גבריאל קו שמאל, אוריאל קו אמצעי, רפאל מלכות המקבלת הארת ג' הקווים. אלו הם ארבעה, ועם נקודה אחת העומדת עליהם, שהיא המלכות עצמה, הם ה'. ואינה נקראת ה' אלא באלו ארבעת המלאכים, שהם המרכבה שלה, והנקודה האחרונה, המלכות העומדת עליהם. וה' זו הייתה ד', שהם המרכבה, וע"י אותה הנקודה השורה עליהם באמצע, שהיא המלכות, נעשית ה'.

ד' של המרכבה היא המשכת החכמה. ומטרם שהמלכות התדבקה בקו האמצעי, הייתה המרכבה שלה תחת שליטת החכמה, שקו השמאל לא היה מתחבר עם קו הימין. ע"כ הייתה דלה וענייה, משום שלא יכלה להאיר בלי החסדים. וע"ש זה נקראת אז ד' מלשון דלות.

וה' זו הייתה ד', כלומר בעת שהייתה במרכבה שלה בלי קו האמצעי, הייתה דלה, שלא יכלה להאיר. וע"י אותה הנקודה השורה עליהם באמצע, שהיא המלכות, נעשית ה'. כלומר, נעשית ה', אחר שהמלכות התדבקה בז"א, הקו האמצעי, ונעשית גם היא נקודה אמצעית, והיא שורה ממעל המרכבה שלה, שאז החכמה מתלבשת בחסדים המרובים דז"א.

.39 יש ה"ת למטה, המלכות, שנמצאת מקושרת בה"ר, בינה, וכולה אחת באחת. שהמלכות מתדבקת כולה בבינה, והם כאחת. שאז שולט אור החכמה שבשמאל דבינה במלכות.

כי זה מצב א' שבמלכות, מטרם שמתדבקת בקו האמצעי. ואז עת לבכות, זמן הדינים והמוחין דקטנות, המכונים בכייה. כמ"ש, אֲהָה ה', שבמילה אהה מחוברות ב' אותיות ה', הרומזות לבינה ולמלכות. ומילה זו היא לשון צער ובכייה. וזה מורה שחיבור ב' אותיות ה' גורם צער ובכייה.

.40 משום שהסיבוב של רע למטה, כוח רע, שדרכו להקיף את הדבר, שניתן לו רשות להקיף, כדי לסתום אורו, שלא יגיע למטה לתחתונים, מְכַסֶה כעין דל"ת, וסובב ארבעת המלאכים והנקודה, המלכות, בעודה דבוקה בבינה ואינה בקו האמצעי. אז נמצאת בנקודה זו קליפה קשה המכסה עליה, ואז מתכסה הלבנה, המלכות, והאור שלה מתכסה, שלא יגיע לתחתונים, ואז ניתנה רשות לדון העולם בדינים רעים. כי ה"ר, בינה, וה"ת, מלכות, שתיהן נקודה אחת, ה"ה ביחד.

כשהמלכות אינה בקו אמצעי, ז"א, אלא מקבלת חכמה משמאל דבינה, בלי המיתוק של קו האמצעי, אז ניתן כוח לקליפות לכסות ולסתום אורה סביב סביב, שלא יגיע לתחתונים. עד שהיא נפרדת מהבינה ונתקנת לקבל כל אורותיה מז"א. אז נפתחת מההסגר ומאירה לתחתונים.

ומשום הסיבוב של רע למטה, שהוא ההסגר של כוח הרע למטה, המכסה כעין דל"ת, כלומר שההעלם שלה מרומז בשם דל"ת, דלות ועוני. וסובב ארבעת המלאכים והנקודה, בעת שהמלכות מקבלת משמאל דבינה, שאז ניתנה רשות להסגר של כוח הרע, שיסגור ויסתום אורותיה מהתחתונים. אז נמצאת בנקודה זו קליפה קשה המכסה עליה, כי ההסגר של כוח הרע על הנקודה, המלכות, הוא קליפה קשה מאוד.

ואז ניתנה רשות לדון העולם בדינים רעים, כי מתוך שנמנע אור הרחמים מלהאיר בעולם, ניתנה רשות לכל הדינים שישלטו בעולם. כי ה"ר, בינה, וה"ת, מלכות, שתיהן נקודה אחת, ה"ה ביחד. כי ה"ת צריכה להיות מחוברת בו' דהוי"ה, קו האמצעי, רחמים. ואם היא מחוברת בה"ר, שמקבלת משמאל דבינה, אז נמשכים ממנה כל הדינים. לפיכך חיבור ב' אותיות ה' רומז על דינים.

.41 המרכבה של ד' המלאכים עומדת בה"ת דהוי"ה, המלכות. ואינן נפרדות זו מזו לעולם, שהמלכות אינה נפרדת ממרכבתה, והמרכבה שלה אינה נפרדת ממנה. ובכל מקום שנמצא מיכאל, שהוא ראש למלאכים של המרכבה, שָׁם היא השכינה, כי המרכבה אינה נפרדת לעולם מהשכינה.

הכול מתקשר זה בזה, כל ד' המלאכים נכללים ומקושרים זה בזה, והם מתקשרים בתוך נקודת המלכות. והכול ביחד הם ה', שד' מלאכים עם המלכות שעליהם, הם חמישה.

.42 כשהיא ה' אחת, וקודם לה כתוב אות א' או אות י', והיא בנקודה אחת, בבחינת המלכות, אז היא באה להטיב לעולם, כלומר בצירוף א"ה או י"ה. שזה רומז, שהקליפה הרעה נשברה מפניה ואינה מכסה עליה. כי א' י' הקודמות לה', עומדות לשבור הקליפה שלה. וזה כוח השם אהי"ה.

כי כל הקליפה הזו לסגור ולסתום אורותיה, היא מפני שמקבלת רק מקו שמאל דבינה חכמה בלי חסדים. והאות א' מורה על המיתוק דחכמה וחסדים יחדיו, בציור של ב' אותיות י' שבה, ימין ושמאל, וקו האמצעי המייחד אותם זה בזה. וכן הי' מורה על חסד.

ולפיכך אם אחת מב' אותיות אלו קדמה אל ה', המלכות, רומז, שכבר החכמה שבמלכות מלובשת עם חסדים, שאז נשברה הקליפה הרעה השולטת על המלכות כל עוד שהחכמה שלה היא בלי חסדים. כי א' וי' מורות על שפע החסדים, המגרש את הקליפה מהמלכות.

.43 ואין שם קדוש, באותיות הרשומות שבו, שהמרכבה שלו אינה עומדת באות ההיא שבשם ההוא, על מה שהיא נסמכת עליה. והמרכבה ההיא היא הסומכת שלה. כי אין מלך, שאינו בא בצבאותיו, ואינו נמצא יחידי.

וע"כ הוי"ה צבאות הכול שם אחד, הוא ומרכבותיו ביחד. כי המרכבות אינן נפרדות מהשם הקדוש. וכל אות מהשם הקדוש, כוללת בתוכה מרכבה שלה, ואז הכול הוא שם קדוש.

.44 אות ה', יש לה מרכבה בשליטים למטה, בבי"ע. משום שאות זו הקטנה מהחברה, כלומר הקטנה שבע"ס, היא בגלוי, שהארת החכמה מתגלה בה. אבל כל האותיות האחרות, אין להן מרכבה, שיתכללו באלו האותיות של מרכבתן, באלו התחתונים. כי אין הארת החכמה מתגלה להאיר לתחתונים בשום ספירה מע"ס, חוץ מהמלכות.

משום שה"ת, המלכות, נכללת בתחתונים שמבחוץ, בבי"ע, ואותיות אחרות דהוי"ה נכללות במרכבות קדושות, שאינן מאירות הארת חכמה לחוץ, חוץ מכאשר מתחברים היכלות בהיכלות, שהתחתונים עולים לעליונים. אבל אינם נכללים באלו האותיות, להיות כמו אות אחת.

בשבת וביו"ט עולים בי"ע לאצילות ומקבלים מבינה ומתו"מ דאצילות. כלומר בשבת וביו"ט מתחברים היכלות בהיכלות, שהיכלות דבי"ע עולים לקדושה ומקבלים גם מספירות שלמעלה מהמלכות, מטעם שעומדים באצילות במקום הספירות עצמן. ועכ"ז נחשבים שם לחיצוניות של הספירות, ולא כספירות עצמן. אינם נכללים באלו האותיות, להיות כמו אות אחת, שאינם מתייחדים עימהם לגמרי אלא שנעשים להם לחיצוניות.

.45 משום זה, כל שם מהשמות הקדושים נכללת בו מרכבה קדושה, שזה השם הקדוש כראוי. וכן לכל אות מאלו ארבע האותיות שבשם הקדוש, יש מרכבה. כי אלו ארבע האותיות הן המרכבה לאותו שאינו נודע, שהן מגלות הבלתי נודע. וע"כ נקראות מרכבה אליו. וכל אות מאלו ארבע אותיות השם, יש לה מרכבה הנכללת בתוכה, ונרשמת באותה האות ממש.

.46 ה' היא י"ב (12), ועם נקודה העומדת למעלה היא י"ג (13). והן י"ג מידות הרחמים למטה, כעין י"ג מידות הרחמים למעלה בא"א. אלו י"ב שבה' הן י"ב גבולים, לד' רוחות העולם, ג' לכל רוח.

כי ה' היא ד' רוחות העולם, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. כאשר כלולים זה בזה, יש בכל רוח ג' קווים, והם י"ב. ונקראים י"ב גבולים. ועם כללות המלכות, הם י"ג (13).

.47 ואלו ג' הקווים, הנכללים בכל רוח, הם תשעה לכל רוח. כי גם ג' הקווים שבכל רוח כלולים זה מזה. והם תשעה בכל רוח: למזרח, למערב, לצפון, ולדרום.

ונקודה זו, ה"ת, העומדת עליהם באמצע, משלימה לכל רוח, שיהיה בו עשר, שמשום שעומדת באמצע, היא מצטרפת לכל רוח. ונמצא שיש בכל רוח עשר: במזרח, במערב, בצפון, בדרום. ע"ס לכל רוח.

ואלו הן מ' (40) אותיות של השם מ"ב, הנמצאות בכתוב, בראשית ברא, עד האות ב' של ובוהו, הנמצאות למטה במלכות בשם הקדוש. ושניים לייחד אותם בימין ובשמאל הם מ"ב (42). וכולם עומדים באות ה'.

כמו שיש שֵׁם מ"ב למעלה בג"ר, מ"ב אותיות שבפסוק בראשית עד הב' של המילה ובוהו. כך יש שֵׁם מ"ב למטה במלכות, והן ד"פ עשר אותיות שבכל רוח, שהם מ', ועם ב' כללות ימין ושמאל שבהם, הם מ"ב, כמו למעלה.

.48 נמצא, שה' נמצאת בכל הסודות העליונים, כי היא המרכבה הקדושה. ובאלו י"ב גבולים, ובע"ס לכל רוח שבה, ובמ"ב אותיות החקוקות בשם הקדוש, הכול נכלל בצורה הזו של הה'.

.49 וכולם עומדים באלכסון, בנקודה העומדת באמצע, המכריעה את כולם בדרך ישר, צד זה בצד זה. וכך לד' רוחות, כולם עומדים במשקל, מאזניים העומדים לתקן את הכול.

מטרם שהשתתפה המלכות בבינה, היו הט"ר נקיות מצמצום שבמלכות, והיה כלי אחד, המלכות, וט"ר היו כולן אור. ואחר שעלתה המלכות והשתתפה עם הבינה, התערבה המלכות בכל ספירה מע"ס. כי בנקודים עלתה לנ"ע, לחכמה. ובאצילות עלתה למצח, כתר.

החיבור של המלכות בבינה נקרא אלכסון, מטעם שד"ס חו"ב תו"מ הן מרובע. חו"ב ב' צלעות דרום וצפון. תו"מ ב' צלעות מזרח ומערב. וכשהמלכות, מערב, התחברה בבינה, צפון, נעשה המרובע למשולש. כי ב' צלעות מערב וצפון התחברו זו בזו ונעשו צלע אחת באלכסון. משום זה נרמז החיבור של מלכות בבינה בשם אלכסון.

וגם נודע, שכל כוחו של קו האמצעי, לייחד ב' הקווים ימין ושמאל, הוא ע"י מסך דחיריק שבו, שהמסך הזה נעשה מחיבור המלכות בבינה. וע"ש זה נקראת המלכות, נקודה העומדת באמצע, להיותה דבוקה בקו האמצעי, המשמש במסך שבה, לייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה.

ט"ר שבכל רוח מד' רוחות המלכות, עומדות כולן באלכסון, שכלולות מחיבור המלכות בבינה, הנקראת אלכסון. כי היא נכללת בכל הט"ר. כולם עומדים באלכסון, בנקודה העומדת באמצע, הדבוקה בקו האמצעי, שכלולה במסך דחיריק שבקו האמצעי, והמכריעה את כולם בדרך ישר, צד זה בצד זה. כלומר, מייחדת ב' הקווים ימין ושמאל שבכולם זה בזה. בדרך הישר, שלא ייטו לימין ולשמאל, אלא באמצע.

וכך לד' רוחות, כלומר לימין ולשמאל שבכל רוח מד' רוחות. כולם עומדים במשקל, במסך דחיריק, הנקרא משקל. והמסך דחיריק נמצא כלול מכולם, מאזניים העומדים לתקן את הכול, כי המסך דחיריק מתקן את הכול, בתיקון דקו האמצעי, שזולתו לא היו שום מוחין בפרצופים.

.50 בה"ת, במלכות, נבראו ונתקנו כל אלו התחתונים. ע"כ כתוב, ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. נעשה, זו אות ה', המלכות הנקראת עשיה. וכל אלו העומדים למטה, מתאחדים בה כצורתה ממש, כמו שנקראת ה' בכל סודותיה. וע"כ אמרה, בצלמנו כדמותנו. חוץ מה' אחת שיש למעלה, בינה, שהתחתונים אינם נראים כלל בצורתה, ואינם נרשמים בה להיראות. כי אין לתחתונים אחיזה, אלא במלכות.

.51 כשהמלכות נקראת ה', היא מזדמנת בכל הסודות, היא הכול, משום זה עומדת נקודה זו בתוך האמצע של ד' רוחות שבה, משום שהיא מתאחדת בכולם.

התשעה שברוח מזרח מתאחדים בה, והיא עימהם. התשעה שברוח דרום מתאחדים בה, והיא עימהם. התשעה שברוח צפון מתאחדים בה, והיא עימהם. ומשום זה היא בכולם, וכולם בה, והכול היא ה'. ע"כ כתוב, נעשה אדם. שזה דברי המלכות, שנקראת עשיה, ה'. וכתוב, ויאמר אלקים, שסובב על בינה.

.52 כל הסודות האלו והסודות העליונים נודעים באותיות האלו ונרשמים באות ההיא, שיתייחד השם הקדוש כראוי. והכול הוא סוד עליון בשם הקדוש. עד כאן נרמזה חכמה עליונה באות ה"ת מארבע אותיות השם, אשרי חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלום, ויודע דרכיו של הקב"ה, להיכנס בלא בושה לעוה"ב.

אות ו' דהוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף כה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כה.

.53 האות ו' דהוי"ה, מרכבה עליונה קדושה, העומדת בקיום שלם. ו' מתחלקת לב' אותיות, לב' ווים, ו"ו. כי הו' במבטא נשמעת ו"ו. הו' הראשונה רומזת לת"ת, הו' השנייה רומזת ליסוד. וכל מה שיש בת"ת יש ביסוד. והם י"ב סודות עליונים. כי יש בה ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכלולים זה מזה. ויש בכל אחד מהארבע ג' קווים, והם י"ב צירופי הוי"ה שיש בז"א, הנקרא ו' דהוי"ה.

.54 הו' העליונה, הראשונה מב' הווים, הרומזת לת"ת, עומדת בחמישה סומכים עליונים, שה"ר, בינה, עומדת עליהם. הו' הזו, אע"פ שהיא שש, כי הת"ת כולל חג"ת נה"י, היא חמש.

כי חמש ספירות שמחזה ולמטה דישסו"ת הכולל, שהוא ה"ר דהוי"ה, נקראות חמישה סומכים, מפני שמקום גילוי החכמה הוא מחזה ולמטה דישסו"ת, והחכמה סומכת את הפרצוף. ואלו חמישה סומכים שמחזה ולמטה דישסו"ת, מתלבשים ומאירים במוחין דז"א.

הו' העליונה, עומדת בחמישה סומכים עליונים, שה"ר, בינה, עומדת עליהם, כי תנה"י דישסו"ת מאירים לז"א, ומהם יוצאים חמש ספירות חג"ת נ"ה דז"א. והו' הזו, אע"פ שהיא שש, כי ז"א, ו"ו, יש לו חג"ת נה"י, היא חמש, רק חמש ספירות חג"ת נ"ה, הנמשכים מתנה"י דישסו"ת. כי הספירה השישית, יסוד, אינה נוספת על חמש ספירות חג"ת נ"ה, אלא כוללת אותן. באופן שאין יותר מחמש ספירות חג"ת נ"ה, כי היסוד אינו אלא כולל של חמש ספירות בלבד. ונמצא, שאלו ו"ס חג"ת נה"י אינן יותר מחמש.

קו ימין של ו' דהוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף כה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כה.

.55 ההתחלה שבצד ימין דז"א, הנקרא ו' דהוי"ה, החסד דז"א, האור הראשון הזה עומד על מרכבה אחת, שהיא שלושה שלושה ולא ארבעה. ואע"פ שאין מרכבה אלא בארבעה, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, עכ"ז, הכול כאן הוא בשלושה שלושה, כמו שהאותיות יה"ו, שהן שלוש, הולכות בשם הקדוש.

כי ה"ת וה"ר צורת אות אחת, ונמצא שד' אותיות הוי"ה אינן אלא ג' אותיות יה"ו. ומשום זה הכול הולך בשלושה שלושה.

.56 ה"ת דהוי"ה, הרביעית שבד' אותיות השם, ומשום זה המרכבה שלה בארבע. ואע"פ שהיא בארבע, היא בשלוש שלוש, והכול הולך בדרך ישר, להעלות זה כעין זה, להיות אחד.

המרכבה היא ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכשהם נכללים זה מזה, היה כל אחד מהם צריך להיות כלול מאלו הארבעה. והיו צריכים להיות ט"ז (16) בחינות. אמנם אפילו אחר שהתכללו זה מזה, אין בכל אחד מהארבע אלא ג' בחינות, והם י"ב.

כי עיקר המרכבה הוא ג' קווים, אבל המלכות אינה פועלת כלום, אלא שמקבלת לתוכה ג' הקווים. ומשום זה אין בכל אחד אלא ג' קווים, וכן במלכות יש ג' קווים שמקבלת, ואינם אלא י"ב בחינות, י"ב צירופי הוי"ה.

.57 המרכבה שלצד דרום, ימין, היא בשלושה קווים, היוצאים מתוך הנר, בינה. כיצד יוצאים ג' קווים שבימין דז"א מהבינה? כשהרוח הנושב בי"ב רוחות, שהוא ז"א, שבו י"ב בחינות, עולה אל הבינה, שהימין והשמאל שבה מעלים ריח, הארת חכמה, ואינם מעלים ריח, מפני שהימין והשמאל שבה הם במחלוקת, הרוח נכלל בג' גוונים.

כלומר, שהרוח שעלה לבינה, מייחד הימין והשמאל שבבינה, ויוצאים בה ג' גוונים, ימין שמאל ואמצע, שהם חב"ד. הרוח מאיר באור הימין שבבינה, ונשאב בתוך אור השמאל שבבינה. כלומר, שהרוח מתקן אור השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, שזה נבחן, שהמקבל ההארה שואב אותה מתוך השמאל, כשהוא במקום השמאל, אבל לא יוכל להמשיך ההארה מלמעלה למטה. אבל באור הימין מאיר כדרכו.

ואז יוצאים ג' קווים, השמאל לוהט באש, הימין לוהט במים. האמצעי לוהט ברוח. ונשלמו ג' הקווים שבבינה. ואז, הרוח נפרד מהבינה, ובא למקומו, ונעשה ג' קווים גם הוא. כיוון שהרוח, ז"א, הוציא ג' קווים, שעל ידו נתקנו חב"ד בבינה, זכה גם הוא בג' קווים אלו. כי כל האור שהתחתון גורם שיאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון.

.58 הרוח שהכריע בב' הקווים שבבינה, כאשר נפרד מהבינה, בא למקומו ונעשה שלושה גוונים. משום שגרם ג' קווים בבינה, השיג גם הוא ג' קווים. אלו ג' קווים אינם אש, אינם מים, ואינם רוח. כלומר, שאין הם עצם ג' הקווים ימין ושמאל ואמצע, שיצאו בבינה, אלא הארתם בלבד נמשכה לז"א.

אלא הרוח הזה כאשר נפרד מהבינה למקומו, כל אחד מב' הקווים ימין ושמאל שבקו האמצעי האיר ולהט ונתן חיזוק למקום שעליו, שהוא בינה, ואח"כ נעשתה הארת הרוח עצמו לקו האמצעי, שהוא סומך תחתיהם, מייחד אותם ומתקן אותם, כמו שעשה בבינה.

ג' קווים דז"א אינם ג' קווים ממש, אלא שהרוויח אותם במה שנתן חיזוק לבינה, כי כל האור שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון. וע"כ הרוויח ב' קווים ימין ושמאל מבינה, ובחינת עצמו היא ג' קווים.

.59 גוון אחד התלהט והתחזקה בו אש, הדינים דשמאל שנכלל בימין, קו השמאל הנכלל בג' קווים שבימין. גוון אחר התלהט והתחזקו בו מים, חסד, שנכלל בימין, קו הימין שנכלל בג' קווים שבימין. גוון אחר התלהט והתחזק בו רוח, רחמים, הנכלל בימין, קו האמצעי שבג' קווים שבימין. ואלו ג' גוונים הם מרכבה אחת שבצד ימין, אות ה', בינה, כי המרכבה נמשכת מבינה.

.60 ואלו הם הכינויים, שיש בהקב"ה בשמות, שנקרא בהם. וע"כ השם של הקב"ה נקרא בכמה שמות, וכולם נכללים בכל אחד מהצדדים העליונים, ימין שמאל אמצע, שהם שמות שאינם נמחקים.

ג' הקווים הכוללים שבו', ז"א, נקראים בשמות שאינם נמחקים. אבל אותם ג' הקווים הפרטיים, הנכללים בכל קו, הם נקראים בכינויים, ואינם בכלל עשרת השמות שאינם נמחקים.

.61 צד ימין נקרא אל. המרכבה שלו, ג' הקווים הפרטיים, הנכללים בקו ימין, נקרא גדול. כשנפרטת המרכבה, הם ג' גוונים, ג' קווים, והשמות שלהם נקראים: גדול לקו ימין, חסין לקו שמאל, קדוש לקו האמצעי. אלו ג' כינויים הם מרכבה לימין הכולל, חסד דז"א, הנקרא אל, העליון מעשרת השמות שאינם נמחקים.

.62 שלושה גוונים, ג' הקווים הפרטיים, המרכבה לצד ימין, לוהטים ומאירים, וכל גוון נפרט לשני אחרים לכל צד. כי אלו ג' הקווים הפרטיים נכללים ג"כ זה מזה, ויוצאים ג' קווים בכל אחד מהם, שמתווספים לכל אחד ב' קווים. עד שנכנסים בחשבון ג"פ שלוש שהם תשע. וקו ימין הכולל, חסד דז"א, הרוכב עליהם, משלים אותם לעשרה.

וכל אלו נקראים ג"כ ספירות עליונות וקטנות. ג' הקווים הכוללים דז"א נקראים ספירות עליונות. ותשע הקווים הפרטיים שבכל קו נקראים ספירות קטנות. וכולם הם מידותיו של הקב"ה.

.63 הכינויים של תשעת הקווים הפרטיים הכלולים בקו ימין הכולל. מתוך הגוון שהתחזקו בו מים, מקו ימין הפרטי, הנקרא גדול יוצאים שני קווים, השמאל והאמצעי. הקו האמצעי נקרא רחום. קו שמאל נקרא חנון. אלו הם מאותו הגוון שהתחזק במים, מקו ימין הפרטי.

מהגוון שהתחזקה בו אש, מקו שמאל הפרטי, שנקרא חסין, יוצאים שני קווים, הימין והאמצעי. הקו האמצעי נקרא ארך אפיים. קו ימין נקרא ורב חסד. אלו הם מאותו הגוון שהתחזקה בו אש, מקו שמאל הפרטי.

מהגוון שהתחזק בו הרוח, מקו אמצעי הפרטי, הנקרא קדוש, יוצאים שני קווים, הימין והשמאל. הימין נקרא חסיד. השמאל נקרא סולח. בספרו של חנוך נמצא, שימין נקרא טוב, והשמאל נקרא ישר. כמ"ש, טוב וישר ה'. שהוי"ה, קו אמצעי, מכונה טוב וישר.

.64 מאלו תשעת הקווים מתפשטים אורות למלכות, וכולן מרכבות אלו לאלו. וכל תשעת הכינויים הם מבחוץ לשם אל, שהוא קו ימין הכולל של ז"א. אבל אינם מתדבקים בג' הקווים הכוללים, שהם חג"ת דז"א שלמעלה. וכולם כלולים בצד ימין הכולל, שהוא השם אל. וכולם הם אחד לצד ימין, והכול אות ו', ז"א.

קו שמאל של ו' דהוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף כט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כט.

.65 ההתחלה שבצד השמאל של ו' דהוי"ה, גבורה דז"א, היא החושך, שבקו שמאל דבינה, המתפשט בחושך למטה, עד שנברא ממנו הגיהינום, הלוהט מאותו החושך של האש החזקה האדומה והשחורה. וכאן לוהטים שביבי אש חזקים, המתפשטים ונמשכים למטה. וכולם נמשכים מתוך החושך, שמאל, לצד השמאל שלמטה.

כשיוצא קו השמאל בבינה, בישסו"ת, שהוא חכמה בלי חסדים, נעשה חושך, ששום אור אינו מאיר בו, כי החכמה שבו אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ומהחושך הזה נמשכים דינים וקליפות למטה, שממנו נברא הגיהינום, לדון בו את הרשעים.

הגיהינום לוהט מהחושך ההוא, באש חזקה באש אדומה ובאש שחורה. הדינים דבינה מכונים אש אדומה, והדינים דמלכות המעורבים בדינים דבינה נקראים אש שחורה. וכאן בקו שמאל דישסו"ת לוהטים שביבי אש חזקים, דינים, שנמשכים למטה לדון בו בני אדם. וכל השביבים והדינים נמשכים מתוך החושך, שמאל דישסו"ת, לצד השמאל שלמטה, לדבקים בקו שמאל.

.66 חוץ מכשעולה הנר, הבינה, ישסו"ת, מתוך מדידת המסך. כשהבינה ממשיכה אור העליון המזדווג על המסך דחיריק, שז"א העלה אליה למ"ן, שע"י הזיווג דהכאה הזה יוצאת קומת חסדים דבחינה א', המייחדת ב' הקווים זה בזה. וזיווג דהכאה זה שהבינה עושה, נקרא מדידת המסך. כי אז מודד המסך שיעור הקומה. ומאיר לצד ימין, שקומת החסדים, שיצאה על המסך, מאירה ומחזקת את צד הימין, חסד.

ואור של קומת החסדים מאיר אל החושך שבקו שמאל, ומגיעים האורות של קומת החסדים אל אש, לדינים דשמאל, ונמצאים מתקרבים אל אש שבקו שמאל, ואל קו ימין. שקומת החסדים מתקרבת לשמאל, ומייחדת אותו עם הימין, ומאירה ממנו. שאז מאיר השמאל החכמה שבו, כי אחר שהחכמה שבשמאל התייחדה עם החסדים שבימין, היא נשלמת ויכולה להאיר.

.67 אז מתוך הנר, בינה, ישסו"ת, מתפשט ומאיר רוח אחר הלוהט. ומתפשט להיות מרכבה לצד שמאל דבינה, ומתפשט בג' גוונים, ג' קווים, לצד הצפון. והרוח הזה אינו עולה כבשׂמים, ואינו מעלה ריח, משום ששמאל דבינה נסמך על רוח, המפורש בג' גוונים אלו.

אחר שהבינה תיקנה את קו השמאל שבה, ע"י קומת החסדים, שיצאה על מסך דז"א, שנקרא רוח, זכה גם ז"א באותה הארת קו שמאל. כי כל האור שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון.

אז ז"א, שנקרא רוח, מתפשט בהארת השמאל הלוהט, ויוצא מתוך הנר, בינה. ז"א מתפשט בקו שמאל שלו, להיות מרכבה לקו שמאל דבינה. שאין עצם קו השמאל דבינה מתפשט בו, אלא הארתו בלבד, כדי שיהיה מרכבה אליו. והוא מתפשט בג' גוונים, ג' קווים, לצד צפון, קו שמאל, על דרך שהתבאר בקו ימין.

ואע"פ שקו שמאל דז"א ממשיך החכמה מקו שמאל דבינה, מ"מ אין החכמה מתגלה בקו שמאל דז"א, אלא שהוא משפיע החכמה למלכות, ובמלכות מתגלה החכמה. והארת החכמה מכונה בשׂמים או ריח.

והרוח הזה, קו השמאל דז"א, אינו עולה בבשמים ולא בריח, שזה הארת החכמה, משום שקו השמאל דבינה נסמך ומאיר לרוח, שהוא קו שמאל דז"א, וע"כ הארתו מרובה. ואם היה מאיר בעצמו בחכמה, הייתה נמשכת בג"ר דחכמה, שמשם כל הדינים. וע"כ הוא מאיר למלכות, שהיא מאירה רק מלמטה למעלה בו"ק. וייחוד השמאל עם הימין, הוא רק שהשמאל יאיר מלמטה למעלה.

.68 ג' הקווים שבקו שמאל דז"א, אלו ג' הגוונים, המאירים בג' הצדדים, בימין שמאל אמצע, של האש, קו השמאל. והם אש בגוון חושך, אדום, שחור. אלו ג' הגוונים המתחלקים מהרוח, מקו שמאל דז"א, היוצא מהנר, בינה, כל אחד סומך לב' צדדים, נמצא שהם תשע בחינות.

.69 גוון אחד התלהט, קו ימין הפרטי שבשמאל, והתחזקה בו האש בגוון חושך, בצד שמאל, בקו ימין שבצד שמאל. גוון אחר התלהט, קו שמאל הפרטי שבצד שמאל, והתחזקה בו האש בגוון אדום שבצד שמאל. גוון שלישי התלהט, קו האמצעי הפרטי שבצד שמאל, והתחזקה האש בגוון שחור, שבצד שמאל.

.70 אלו ג' גוונים הם מרכבה אחת לצד שמאל דבינה, באות ו'. כולם צד שמאל של ו', מרכבה לצד שמאל דבינה. ונקראים כינויים להקב"ה בשמאל.

השמאל דז"א בכללו נקרא אלקים, מהשמות שאינם נמחקים. ואלו ב' קווים ימין ואמצעי הכלולים בו, נקראים בכינויים: הימין שבשמאל נקרא אדיר, האמצעי שבשמאל נקרא חזק, הכול בכלל אחד נקרא גיבור. כי צד שמאל דז"א נקרא אלקים.

גם הבינה נקראת אלקים, וגם המלכות נקראת אלקים. וצד שמאל דז"א, גבורה, נקרא ג"כ אלקים.

.71 ג' גוונים שבצד שמאל, לוהטים ומאירים למטה. וכל גוון מתחלק לב' אחרים לכל צד מהם, עד שהם בחשבון שלושה שלושה לכל צד, שביחד הם תשעה. כמו שבצד הימין. והשמאל הכללי דז"א הרוכב עליהם, משלים אותם לעשרה.

.72 מתוך גוון אחד, הכלול באש בגוון חושך, שהוא קו ימין שבשמאל, יוצאים שני קווים. אחד, קו האמצעי, נקרא שופט, ואחד, קו השמאל, נקרא דיין. כמ"ש, אלקים שופט. וכתוב, אבי יתומים ודיין אלמנות אלקים.

.73 שני קווים היוצאים מגוון אחד, הכלול מאש אדומה, שמאל שבשמאל, אחד, הימין, נקרא כביר כוח, ואחד, האמצעי, נקרא איש מלחמה.

שני קווים, היוצאים מגוון אחד, הכלול ומתחזק בגוון האש השחור, אמצעי שבשמאל, אחד, השמאל, נקרא פוקד עוון, ואחד, הימין, נקרא משלם גמול.

.74 מכאן הם מתפשטים למטה לכמה גבורות שאין להן חשבון. וכולם, כל תשעת הקווים, הם בצד שמאל. והקב"ה נקרא בכולם, וכולם הם מרכבות למטה תחת כל צד. והכול הוא באות ו', בצד שמאל דז"א, שנקרא ו'.

.75/1 כי כל האותיות מד' האותיות שבשם הקדוש, כולן עומדות על מרכבות קדושות הסומכות אותן, על דרך שהתבאר עד כאן, ועל מה שהן נסמכות. וכולן רשומות על כל אחד כראוי לו.

ואלו המרכבות הן כינויים לשם הקדוש ההוא, על מה שהם עומדים. כי תשעת הקווים, שהם תשע מרכבות לצד ימין, צד הימין נקרא בשם אל. ותשע המרכבות נקראות בכינויים. ועד"ז צד שמאל דז"א, שנקרא אלקים. ותשע המרכבות, תשעת הקווים הפרטיים, נקראים בכינויים.

.75/2 וע"כ מי שבא לייחד את השם הקדוש, צריך לדעת כל אחד מאלו השמות של הכינויים, על מה הם עומדים, ומי הוא השם השולט עליהם, ואותו הצד שהמרכבות עומדות. והכול בשם הקדוש, באלו ד' האותיות שהקב"ה נקרא בהם. אשריהם הצדיקים, שהם הולכים בדרך הישר. אשריהם בעוה"ז, ואשריהם בעוה"ב, שהקב"ה אוהב אותם.

קו האמצעי של ו' דהוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף לג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף לג.

.76 ההתחלה בצד האמצעי, בקו האמצעי של הו', ת"ת, היא בפתח המזרח. כי פתח המזרח עומד באמצע. כי הת"ת שנקרא צד מזרח, והוא קו האמצעי, לוקח ב' צדדים לתקן אותם בבריחים ובדלתות, בצד זה ובצד זה.

דלת, החושך שבשמאל, שמחמת המחלוקת שלו על קו הימין, ננעלו כל האורות שבשמאל ונעשה חושך. אמנם עכ"ז עוד לא רצה השמאל להיכנע ולהתייחד עם הימין, עד שבא קו האמצעי, ומיעט את הג"ר דשמאל עם המסך דחיריק שבו, ואז נכנע השמאל, והתייחד עם הימין. כמ"ש, ואם דלת היא, נָצוּר עליה לוח ארז.

כי הדלת בלבד אינה מספיקה כדי לייחד השמאל עם הימין, אלא שצריכים עוד לוח ארז, שהוא המסך דחיריק, הממעט הג"ר דשמאל. והוא נקרא ג"כ בריח, כי הוא דומה לבריח, המחזק את הדלת שלא יפרצו אותה. כי הדלת בלבד חלשה היא מלשמור על הבית.

הדלת היא בקו השמאל, והבריח הוא בקו האמצעי. ואחר שג' קווים נכללים זה מזה, נמצאים בכולם הדלת והבריח.

פתח המזרח עומד באמצע, שהוא קו האמצעי, ולוקח ב' הצדדים ימין ושמאל, לתקן אותם בבריחים ובדלתות. כי ע"י קו האמצעי, נתקן בריח על הדלת, וע"י התכללותם זה בזה, נמצאים דלת ובריח בשמאל וכן בימין, כי כלולים זה בזה.

.77 הפתח הזה כלול מכל אלו המרכבות שבקווים הימין והשמאל שבאות ו'. וזה עומד על המרכבה העליונה. המרכבה העומדת באות ו', קו האמצעי הפרטי שבו', ז"א.

כי ו' היא כלל של ג' הקווים חג"ת שבה, והיא עומדת בכל ששת הצדדים העליונים חג"ת נה"י. ו' זו עומדת על מרכבה אחת, שלושה קווים, בימין ובשמאל, חו"ג, ובחינתה עצמה ת"ת, היוצאים מהנר, בינה.

כיצד ג' הקווים שבו', ז"א, רוח, יוצאים מהבינה? כשהרוח, ז"א, הנושב בי"ב רוחות של בשׂמים, בי"ב צירופי הוי"ה, עולה לבינה, בעת שימין ושמאל דבינה מעלים ריח, ואינם מעלים, שיש מחלוקת בימין ובשמאל דבינה, ולפעמים מעלים ריח, הארת חכמה, ולפעמים אינם מעלים. הנה אז הרוח הזה מאיר באורו, שמכריע ומתקן הימין והשמאל דבינה, שמייחד אותם זה בזה.

ורוח הוא שלום ונקרא שלום, משום שעושה שלום בין ימין ושמאל דבינה. וע"י זה שמתקן הקווים דבינה, זוכה גם הו' באותם ג' קווים. ואז נפרד מהבינה ובא למקומו.

.78 הרוח, ז"א, שתיקן הקווים בבינה, כשנפרד מהבינה ובא למקומו, מתחלק בשלושה גוונים, ג' קווים, שגם הוא השיג ג' גוונים כמו הבינה, שלוהטים באש רוח מים. אש קו שמאל, רוח קו אמצעי, מים קו ימין.

כשמתחלק לג' גוונים, כל אחד לוהט במקומו, בז"א, ונותן חיזוק לג' הקווים שבבינה. שכל קו שיצא בז"א, הוא משום שנתן חיזוק לקו שכנגדו בבינה.

.79 הארה זו המתפשטת מאותו הרוח לכל צד מג' קווים הפרטיים שלו, ג' קווים שבקו האמצעי של הו', הנה גוון אחד לוהט באש, ומחזק אותו, שהוא קו השמאל. גוון אחר לוהט במים ומכבה אותו, קו הימין. גוון שלישי לוהט ברוח, קו האמצעי, ומאיר לו כארגמן, ולוהט בב' צדדים, בימין ובשמאל.

ואלו ג' גוונים הם מרכבה אחת, אות ו', כלומר שהם מרכבה לקו האמצעי של הו'. קו האמצעי הפרטי של הו', נקרא ג"כ ו', כמו הו' שבשם הוי"ה. כי כל קו אמצעי בכל מקום שהוא, הוא ו'.

.80 ואלו ג' הקווים הפרטיים שבקו האמצעי של הו', הם כינויים שהקב"ה נקרא בהם. שהקב"ה נקרא בכל אלו השמות ואלו הכינויים הכלולים בשם הקדוש, שאותו צד האמצעי של הו' נקרא בו.

קו האמצעי של הו' נקרא בשם הוי"ה, וג' הקווים הפרטיים שלו נקראים בכינויים. ואע"פ שהוא נקרא באות ו', רק בקו האמצעי שבו, עכ"ז הוא לוקח כל השמות העליונים והתחתונים, וכל ד' האותיות של השם הקדוש הוי"ה אחוזות בו, משום שלוקח כל הצדדים למעלה ולמטה, כי הוא כולל חג"ת שלמעלה ונה"י שלמטה. וזה השם יה"ו, כאן תלוי השם הזה.

.81 והשם הוי"ה, ז"א, לוקח ב' אותיות למעלה, י"ה, ימין ושמאל, חו"ב. ולוקח אות אחת למטה, ה"ת דהוי"ה. ועומד באמצע בין למעלה ולמטה, בין י"ה ובין ה"ת. ובין ב' צדדים, ימין ושמאל, שהוא קו האמצעי, המכריע בין ימין לשמאל.

.82 המרכבה של קו האמצעי של הו', נקראת נורא. כשמתחלקת המרכבה, שהיא אותו הרוח, הקו האמצעי של ו', ומתחלקת לג' גוונים, לג' הקווים הפרטיים שלו, אש מים רוח, הם נקראים, נורא, אמת, נוצֵר חסד. אלו השלושה הם מרכבה קדושה לקו האמצעי של ו'.

.83 אלו ג' הגוונים, שהם מרכבה קדושה לקו האמצעי של אות ו', לוהטים ומאירים למטה, וכל גוון מאלו השלושה מתחלק לשני קווים אחרים לכל צד, עד שנעשו בחשבון שלושה שלושה לכל צד, שהם תשע בחינות. כי כל קו כלול משלושתם, והם תשעה. ואותו השם הקדוש הוי"ה, השולט עליהם, משלים אותם לעשרה.

.84 וכל אחד מאלו ג' צדדים שבאות ו', שהם ימין שמאל ואמצע שבו', המרכבות שלו במספר עשרה. משום שהכול למעלה ולמטה הם בהשלמה אחת של ע"ס, עשרה מאמרות. וכל אלו המרכבות העומדות באותו צד השולט עליהם, נקראות ע"ס, עשרה מאמרות. ומשום זה כל אחד מאלו הצדדים עולה לעשר מרכבות לכל צד, מימין משמאל ומאמצע של הו', עד שעולים כל אחד לחשבון גדול.

כל אלו המרכבות, כשהן מתפשטות בצד שלהן, כולן נקראות באותו השם השולט עליהן. אם הן ממרכבות הימין, נקראות אל. ואם משמאל, נקראות אלקים. ואם מאמצעי, נקראות הוי"ה.

ובאות הפרטי הן נקראות בשעה שמאירות למטה. אם המרכבה מקו ימין שבימין, היא נקראת למטה גדול. אם מקו שמאל שבשמאל, נקראת למטה דיין.

.85 שניים יוצאים מנקודה אחת, מימין שבג' הקווים שבקו האמצעי שבו'. אחד נקרא נושא עוון, ואחד נקרא עובר על פשע. אלו הם מאותו הגוון שהתחזקו בו מים, מימין שבג' הקווים שבו'.

שניים יוצאים מתוך הגוון שהתחזקה בו האש, משמאל שבג' הקווים של הו'. אחד נקרא מרום, ואחד נקרא רם.

.86 השמות מרום, רם, כלולים בעוה"ב, בינה. וכאן בצד השמאל שבג' קווים של הו', אחד נקרא בוחן ליבות, ואחד נקרא מרום. כמ"ש, מָרום משפטיך מנגדו, שסובב על ז"א. וכתוב, אדיר בַּמָרום ה'. ואע"פ שהשם עומד בעוה"ב, בינה, הנה כתוב מרום גם בז"א.

ועל זה התחבר עוה"ב בכל אלו המרכבות דשמאל. וכך נקראת הבינה בשם אלקים, כמו הגוונים של שמאל שבו', משום שהבינה התחברה עם השמאל דז"א.

.87 הגוון השלישי, שהרוח התחזק בו, קו האמצעי של הו', אלו השניים היוצאים ממנו, אחד נקרא שוכן עד, ואחד נקרא קדוש. ומאלו מתפשטים האורות למטה. וכולם הם מרכבות אלו לאלו. וכולם הם כינויים שהקב"ה נקרא בהם. וכולם ניכרים ע"פ הצד השולט עליהם.

נו"ה שבו'

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף לז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף לז.

.88 כעין זה יש ג' צדדים, ימין שמאל ואמצע, נה"י, היוצאים מהצדדים העליונים, שהם ימין שמאל ואמצע שבו', מחג"ת דז"א. ואלו נה"י יוצאים מחוץ להם. כי נה"י יוצאים מחוץ לגוף, חג"ת, ורק שניים מהם, נו"ה, עומדים לחוץ. אבל השלישי, יסוד, אינו נחשב כל כך לחוץ, כי ברית וגוף נחשבים כאחד. וכולם לוקחים מרכבות למטה מחזה דז"א.

.89 אלו נה"י שלמטה מחזה דז"א, היוצאים מאלו הצדדים העליונים, חג"ת, הם כמוהם. נצח ימין. הוד שמאל. יסוד באמצע, הדבוק בתוך אמצע, ת"ת. כי היסוד דבוק בת"ת. וכולם, כל הנה"י, כלולים באלו השלושה העליונים, חג"ת, וכולם, כל חג"ת נה"י, כלולים באות ו', ז"א, הכולל את כולם. כי ז"א כולל חג"ת נה"י. וכולם במרכבות ידועות מתחלקים לפי הצד שלהן.

.90 אלו נה"י אינם נקראים בשמות ידועים, כמו החג"ת, אלא בכינויים שלמטה, כעין הכינויים העליונים, הנאמרים בתשע מרכבות היוצאות מהחג"ת. ואלו התחתונים, אחוזים בעליונים, שנה"י אחוזים בחג"ת, אלא שאלו ג' האחרים, נה"י, הם מרכבות שמחוץ לגוף החג"ת.

.91 שני עמודים, נו"ה, הם הסומכים שמבחוץ, והם ב' קווים ימין ושמאל, ונקראים חסדי דוד, ואלו צבאות של מעלה, הם מרכבה שלהם. הם שניים העומדים ועושים שליחות בנביאי האמת. כי הנביאים מקבלים מנו"ה.

.92 מנו"ה באים מעשי ה' בעולם בגלוי. שהארת החכמה אינה מתגלה למעלה מחזה דז"א, אלא למטה מחזה דז"א, ששם נו"ה.

מעשים פירושם מוחין. כמ"ש, גדולים מעשי ה'. ונקראים גדולים, משום שיוצאים מגדול, שהוא הארת חכמה, הנקראת גדלות. ואלו נקראים, רחמיך רבים ה'. וכן, איֵה חסדיך הראשונים ה'. וכן, זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם הֵמה. כל אלו סובבים על נו"ה, הנקראים רחמים רבים, וחסדים ראשונים.

ואע"פ שהחסדים והרחמים הם למעלה מחזה, בחג"ת, הם ג"כ מתפשטים למטה בנו"ה, כעין שלמעלה, כמ"ש, מעולם המה, שפירושו למטה.

.93 וע"כ אין הנצח וההוד נקראים בשמות, כמו שנקראים בשמות אלו שלמעלה, חג"ת, אלא בכינויים, כי הם כעין שלמעלה, אבל הם בכלל אלו העומדים מחוץ לחג"ת. והם סומכים של התורה, ת"ת, כי נו"ה סומכים את הגוף, הנקרא ת"ת, היוצאים מהמרכבות העליונות, דחג"ת.

ואלו הם שהזכיר דוד המלך, שקרא להם רחמים רבים, וחסדים ראשונים. וזהו שהזכיר דוד תמיד בדרך כלל, רחמים רבים וחסדים ראשונים, ולא פירש מקורם.

.94 כל אלו השמות העליונים, מאלו העשרה, שהם השמות דחג"ת, אל, אלקים, הוי"ה, אינם נמחקים. אבל מרכבות אלו שלהם, תשע המרכבות היוצאות מכל אחד מהחג"ת, שהם שמות הנקראים כינויים, למה הם נמחקים?

.95 כל השמות העליונים עומדים כגוף לנשמה העליונה, בינה, שלא נודעת ולא מתגלה. ואלו הכינויים הם לבוש אל השמות, שהם כגוף. והם כעין האגוז, שיש לו קליפה לקליפה, או אלו הפרחים, שיש להם קליפה לקליפה, ומוח בפנים.

.96 כך אלו עשרת השמות כולם הם כעין הקליפה הזו אל המוח. ואע"פ שכולם מוח, שגם השמות הם מוח, כולם אורות עליונים ובשׂמים עליונים, אין מי שיעמוד בקיומם. אבל כולם כעין קליפה כלפי מה שאינו ידוע, ואינו נמצא כלל בחכמה. וכש"כ לא"ס המלובש בתוכם.

וע"כ בערכם נקראו השמות קליפות. ואלו הכינויים הם קליפה אל השמות. והכול הוא זה בתוך זה. ומו"ס דא"א לִפְנַי ולִפְנים שאינו נודע כלל. וע"כ הקליפה האחרונה, הכינויים, אין אנו דואגים להם, שלא יימחקו. אבל אע"פ שהם נמחקים, עכ"ז לא ניתנה רשות למחוק אפילו אות קטנה שבתורה.

.97 א"כ האם ה"ת, המלכות, היא ג"כ קליפה אחרונה לאלו הכינויים? לא, אלא היא קליפה כלפי הספירות העליונות, אבל לא אל הכינויים האלו, כי אין משתמשים עימה אלא השמות העליונים, שהם חג"ת, ולא הכינויים האלו.

.98 אלא כשמלכות עולה לז"א, להתעטר ולהתאחד בימין ובשמאל דז"א, כל המרכבות שהם כינויים, כולם סובבים אותה, ומכסים עליה סביב, כבעל לאשתו שפורשׂ כנפו עליה, כך הכינויים פורשים עליה כנפי בעלה ז"א, ומכסים אותה מכל צד, והיא משמשת בבעלה. כמ"ש, ואפרוש כנפי עלייך. וכן, ופרשתָ כנפיך על אמתך.

.99 משום זה הכינויים הם מבחוץ למלכות, החופפים עליה. והמלכות מבפנים הכינויים. והיא מבפנים כלפי הכינויים, והיא מבחוץ כלפי השמות העליונים דחג"ת. וכך הכינויים מבפנים כלפי תחתונים מהם, והם מבחוץ כלפי המלכות. באופן, שמה שמבפנים נחשב לבחוץ כלפי עליונים ממנו. ומה שמבחוץ נחשב לבפנים כלפי תחתונים ממנו.

ג' בחינות:

א. פנימֵי פנימיות, שנקרא מוחא, נשמה. נעלמים ואינם נודעים כלל. מו"ס ואו"א, הנעלמים מחכמה.

ב. פנימיות, גוף, חג"ת דז"א, נקראים בשמות אל, אלקים, הוי"ה. נודעים בחכמה כדי להשפיע לתחתונים שמחזה ולמטה, אבל הם עצמם נמצאים בחסדים מכוסים חכמה.

ג. חיצוניות, מחוץ לגוף, נו"ה שמחזה ולמטה דז"א, לבוש לגוף, אינם נקראים בשמות אלא בכינויים. אבל בהם מתגלה החכמה.

כשהמלכות מאירה בהארת החכמה, היא נקראת ערב או לילה, מפני שאין הארת החכמה מאירה, אלא עם דינים וחשכות. והחג"ת דז"א נקראים יום או בוקר, מפני שמאירים חסדים בשפע גדול, אמנם החכמה מכוסה בהם.

וזהו שכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כלומר שערב ובוקר, שהם מלכות וז"א, מזדווגים זה עם זה, אז נקראים שניהם יום אחד. שאפילו המלכות נהפכת אז לקבלת החסדים, והחכמה נעלמת בה כמו בחג"ת דז"א. וע"כ בשעת הזיווג נקראת גם היא יום.

ועכ"ז גם בעת הזיווג, אין השפעת החכמה נעלמת לגמרי מהמלכות, אלא שנבחן, שנו"ה סובבים אותה בעת ההיא מבחוץ מרחוק, ומשפיעים לה חכמה בכלים דאחוריים שלה מבחוץ.

ספירת היסוד שבו'

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף מא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף מא.

.100 אחר שביאר הזוהר נו"ה של הו' דהוי"ה, מבאר עתה היסוד שלו. ואומר, המעיין שבבאר, שמֵימיו, השפע, אינם נפסקים לעולם. הבאר היא המלכות, והמעיין הוא היסוד. זה, היסוד, מקיים קיום לקיים את הכול.

כל העליונים וכל התחתונים נמצאים בזה, לאהבת התשוקה, משום שהיסוד הוא תשוקה למעלה ולמטה, להאיר את הפנים ולהשקות את הגן, המלכות. כי השלמת היסוד בכלים, מוציאה ג"ר באורות, ונמצא שמאירה את הפנים. וכן הוא המשפיע אל המלכות.

.101 היסוד, אין מרכבה עומדת להתגלות בו, אלא הכול סתום בסתימה, ואינו עומד בגלוי. אלא כל השמות העליונים וכל המרכבות, כולם באים אליו בלחש.

היסוד הוא קו האמצעי שלמטה מחזה. ואע"פ שכולל חכמה וחסדים, עיקר השליטה בו היא החסדים המכוסים מחכמה. ואין מרכבה עומדת להתגלות בו, שהמרכבה אינה מתגלה בו בהארת החכמה. אלא כל השמות העליונים, חג"ת, וכל המרכבות, נו"ה, כולם באים אל היסוד, שמשפיעים אליו שפעם ונכללים בו, בלחש, שאין הארת החכמה נשמעת בו.

כי הרמת קול מורה על הארת החכמה. ואע"פ שכולל חכמה וחסדים, עכ"ז החכמה אינה נשמעת בו, אלא החסדים בלבד. שבשעת הזיווג, אין ז"א משפיע אל המלכות אלא חסדים בלבד.

.102 כשאלו השמות חג"ת דז"א באים, כלומר שהארתם נמשכת אל היסוד, המרכבות נו"ה פרושות וחופפות לכל צד של יסוד, ולמדרגה שלמטה, מלכות. ואלו נקראים הכנפיים של בעלה של המלכות, לכסות על הכול.

ומדרגה זו, היסוד, נכנס בלחש, כמעיין בתוך באר, שמימיו אינם נפסקים לעולם, והמעיין אינו נפרד לעולם. והכול הוא באר, היסוד והמלכות ביחד נקראים באר. כמ"ש, באר חפרוּהָ שׂרים. וכן, באר מים חיים.

אע"פ שהזיווג בחסדים מכוסים, עכ"ז גם הארת החכמה מושפעת אל המלכות, אלא לא בזיווג פב"פ, אלא בהארת אחוריים מסביב לה. גם ביסוד המשפיע בעת הזיווג. ועיקר השפעתו בחסדים ולא בחכמה, עכ"ז המרכבות נו"ה פרושות וחופפות לכל צד.

כלומר, שהמרכבות המאירות בהארת חכמה, פרושות מחוץ לזיווג, ומשפיעות הארת חכמה באחוריים. ומשום שהארתן היא בדרך אחוריים ולא פנים, ע"כ נקראות כנפיים, המכסות על היסוד ועל המלכות.

ויש בזה ב' משמעויות:

א. שע"י הארת החכמה שלהן הן מכסות ומגנות על הארת הזיווג מפני התקרבות החיצוניים, כי הארת החכמה מרחיקה החיצוניים מכל אחיזה בהארת הזיווג.

ב. כי הארת אחוריים נמשכת בדינים, אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכנפיים על הארת החכמה עצמה, המגיעה אל הזיווג, שלא יינְקו ממנה החיצוניים, כי פחד הדינים עליהם.

.103 המעיין של הבאר, יסוד, סתום מחכמה, אל הבאר, המלכות. כי נכנס אליה בלחש, שהארת החכמה אינה נשמעת בו. היסוד כורה בתוך נקודה, שהיא ה"ת, המלכות. וכורה בה, ונכנס לתוכה, ולא נודע כלל.

בעת שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה, שהוא חכמה בלי חסדים, נעשית גם היא מרוחקת מז"א, שהוא ימין, והיא אז חושך ולא אור. כי החכמה שבה לא תוכל להאיר בלי חסדים. והתיקון לזה כמו בייחוד ימין ושמאל בבינה, שקו האמצעי מעורר את המסך דחיריק, ועל ידו ממעט הג"ר דחכמה שבקו שמאל, שע"י זה נכנע השמאל ומתייחד עם הימין.

וכלפי המלכות נבחן היסוד לקו האמצעי. וגם הוא, ע"י מסך דחיריק שבו, ממעט את הג"ר דחכמה מהמלכות, ואז מתרצה המלכות להזדווג עם ז"א, שהוא ימין. ומיעוט הג"ר דחכמה מהמלכות, שעושה היסוד, נקרא כרייה, מב' טעמים:

א. כי המלכות הייתה שלמה בהארת החכמה, ובא היסוד עם המסך דחיריק, ועשה בה חיסרון של ג"ר דחכמה, שנבחן לנקב אשר כרה בה היסוד ע"י מסך דחיריק.

ב. כי בעוד שהמלכות דבוקה בשמאל דבינה, והיא בחכמה בלי חסדים, אע"פ שהיא שלמה בפני עצמה בחכמה, עכ"ז אינה יכולה להאיר כלום לתחתונים, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים. וכל עוד שהיא דבוקה בשמאל דבינה, אין לה בית קיבול, לקבל חסדים מז"א, שתוכל להאיר לתחתונים.

ונמצא, שע"י זה שהיסוד מיעט את הג"ר דחכמה שבה, קנתה בית קיבול, לקבל מז"א חסדים, כי רק אז מתרצה להזדווג עם ז"א. ולפיכך נבחן המיעוט דג"ר שעשה היסוד, כמו כורה במלכות, ועושה בה בית קיבול.

והיסוד כורה בתוך נקודה, שממעט אותה מג"ר ע"י המסך דחיריק שבו, שבזה כורה ועושה בה בית קיבול. וכורה בה, ונכנס לתוכה, שאם לא היה כורה בה ועושה בה בית קיבול, לא היה יכול להיכנס ולהשפיע בה, כי אינה עוזבת את קו השמאל דבינה, מטרם שהתמעטה מג"ר דחכמה שבו. נמצא, שע"י זה שכרה בה, יכול להיכנס בה. ולא נודע כלל, שמשפיע בה חסדים מכוסים מחכמה, הנבחנים ללא נודעים כלל בחכמה.

.104 כשא' מתחברת עם ה', או י' מתחברת עם ה', אז ה' זו היא בנקודה אחת להטיב לעולם, כמו א"ה או י"ה. כי אז אותו המעיין של הבאר כרה בתוך הנקודה ההיא, ונכנס לתוכה ולא נודע. כי הצירופים א"ה או י"ה רומזים, שכבר היא בזיווג עם ז"א, שהיסוד משפיע בה חסדים, כי א' וי' הן חסדים. וב' הצירופים האלו נמצאים בשם אהי"ה.

.105 ואז עומדת הנקודה, המלכות, בקודש הקודשים, בבינה, וע"כ הזיכרון שלה, הזיווג, הוא בקודש הקודשים, במקום שיציאת הרוח נמצא בגרון, שנקרא אהי"ה, כלומר בבינה, הנקראת גרון ונקראת אהי"ה. משום שזה המקום שעומד קודש הקודשים, הוא קול גדול ואינו נודע, ואין הוא רוח ממש. ואז היא ה' בחיבור של אותיות עליונות, יה"ו, והכול שם אחד הוי"ה. להאיר מלמעלה ומלמטה.

יסוד דז"א דגדלות, הנבחן שמימיו לא נפסקים ודבוק תמיד במלכות, באר. בשעה שז"א ומלכות עולים לאו"א עילאין, שז"א מלביש לאבא עילאה, והמלכות מלבישה לאמא עילאה, ואז, כמו שזיווג או"א עילאין הוא תמידי ואינו נפסק לעולם, גם זיווג ז"א ומלכות אינו נפסק לעולם.

ומדרגה זו, היסוד, נכנס בלחש, בחסדים, שהארת חכמה לא נשמעת בהם, כי יסוד דז"א הוא אז כמו אבא עילאה, ג"ר דבינה, המשפיע רק חסדים ולא חכמה. כמעיין בתוך באר, שמימיו אינם נפסקים לעולם, כי יסוד ומלכות הם אז כמו יסוד ומלכות דאו"א, שזיווגם לא נפסק לעולם. והמעיין, יסוד, אינו נפרד לעולם מהבאר, והכול הוא באר, שגם המעיין, יסוד, נחשב לחלק מהבאר, משום שאינו נפרד ממנו.

וע"כ הזיכרון שלה, הזיווג, בקודש הקודשים, בבינה, בג"ר דבינה, שהוא יציאת הרוח, הנמצא בגרון, כלומר קומת החסדים, הנקראת רוח, היוצאת ומושפעת מאמא עילאה, הנקראת אהי"ה ונקראת גרון. גם המלכות בקבלת חסדים כמוה, רוח היוצא מהגרון, משום שהמקום שבו עומד קודש הקודשים, הוא קול גדול ואינו נודע, כי החסדים שבקודש הקודשים, ג"ר דבינה, נקראים קול גדול, להיותם בגדלות ובג"ר, כמו החכמה. ועכ"ז אינו נודע בחכמה כלל, אלא כולו חסדים.

ואין הוא רוח ממש, שאע"פ שאנו מכנים השפע משם רוח, חסדים, עכ"ז אינו רוח ממש, כי רוח הוא ו"ק. אבל חסדים אלו שבקודש הקודשים הם ג"ר.

וכשהמלכות בבחינה הזאת, אז היא ה' בחיבור של אותיות עליונות, יה"ו, כי כל ג' האותיות יה"ו מאירות בה, שהו' היא ז"א, והם מלבישים לאו"א עילאין, שהם י"ה. ואז הכול שם אחד הוי"ה, י"ה אחד עם ו"ה, כי מלבישים זה את זה, להאיר מלמעלה ומלמטה, כי ההארה מלמעלה, מאו"א עילאין, וההארה מלמטה, מז"א וממלכות, מאירות בשווה.

.106 כשהמעיין, יסוד, כורה בנקודה זו, המלכות, שממעט אותה מג"ר דחכמה, ונכנס בתוכה, אז כל אלו השמות העליונים, אל אלקים הוי"ה, וכל אלו הצדדים העליונים, שהם ימין שמאל ואמצע, שלמעלה מחזה דז"א, ששפעם חסדים מכוסים, כולם נכנסים בתוך המלכות, בתשוקה ברוח השלם למעלה, השלם בבחינת או"א עילאין.

בתשוקה נכנסים בה, ולא בדבר אחר. הכול ברוח ולא בגוף. כמו בעל הנשלל מכל לבושיו, בשעה שבא להתחבר באשתו. אף כאן, כל אלו המרכבות, שלמעלה ושלמטה, כולן סובבות אותה מרחוק ומכסות עליה, ובעלה, ז"א, נשלל מכולן. וע"כ אינם באים כל אלו האיברים להתחבר בה, אלא ברוח ממש. ואז הכול הוא רצון אחד.

יש ג' בחינות: נשמה גוף לבושים. או"א עילאין, שאינם נודעים כלל בהארת חכמה, שהם אור החסדים, רוח, נבחנים לנשמה. חג"ת דז"א, הנודעים בחכמה רק להשפיע למטה מחזה, ולעצמם הם בחסדים מכוסים מחכמה, נבחנים לגוף. והנשמה, או"א עילאין, מלובשת בו. נו"ה, שבהם מתגלה החכמה לעצמם, נקראים לבושים, המלבישים מבחוץ על הגוף, חג"ת.

כשהמעיין, יסוד, כורה בנקודה זו, המלכות, כולם נכנסים בתוך המלכות, בתשוקה ברוח השלם, ברוח השלם דאו"א, שהוא ג"ר. בתשוקה נכנסים בה, שהיא פנימיות, הנמשכת מהנשמה, המלובשת בה, שהיא או"א, ולא בדבר אחר, בגוף ובלבושים.

הכול ברוח, הכול מושפע ברוח השלם דאו"א עילאין, ולא בגוף, ולא מחג"ת דז"א, גוף, ולא מִלבושים המלבישים את הגוף, נו"ה. כמו בעל הנשלל מכל לבושיו, כי אינו משפיע בה אלא מהרוח השלם שבפנימיות חג"ת, גוף. וע"כ אינם באים להתחבר בה כל אלו איברי הגוף, חג"ת, אלא ברוח ממש, שהרוח השלם דאו"א מלובש בפנימיות חג"ת. ואז הכול הוא רצון אחד, שהרצון דאו"א שולט בז"א, וביסוד, ובמלכות, כרצון אחד.

.107 ע"כ בשעה שהקב"ה נועד עם המלכות, וישראל אינם כשרים להיות פתילה אליה, להאיר, שאינם ראויים להעלות מ"ן לצורך זיווג ז"א ומלכות, כתוב, פשטתי את כותונתי אֵיכָכָה אלבשנה, רחצתי את רגליי איככה אטנפם.

פשטתי את כותונתי, אלו הכינויים נו"ה, הלבושים. כשמתחברים כולם הם נבחנים לכותונת של הקב"ה. וכשהוא נועד אצלה, הוא נשלל מכל הלבושים כדי להתחבר עימה. וע"כ אמר הקב"ה, פשטתי את כותונתי, כדי להיתקן ולהיות נכון להטיב לך, ואת אינך מתוקנת כראוי. עתה, איככה אלבשנה, איך אתלבש שוב באלו הלבושים, שאינם מאירים אלא באחוריים מרחוק, שע"י זה אחזור ואסתלק ממך.

.108 רחצתי את רגליי, איככה אטנפם. הרי רחצתי את רגליי מהטינוף ההוא. ומהו? כי כאשר התקנתי ונועדתי לך, העברתי צד האחר הטמא מלפני רגליי. עתה איך אחזור לשים הטינופת ההיא, לכסות על המקדש, מאחר שאת אינך מוכנה בתיקונייך להיתקן אליי. מכאן למדנו, כשרוח הטומאה עובר מהעולם, אז גדל הכול למעלה ולמטה. ועל זה, רחצתי את רגליי, איככה אטנפם, כמקודם לכן.

כשרוצים להרחיק את הס"א ולתקן את המלכות, שתהיה ראויה לזיווג עם ז"א, צריכים לתת מוקש לס"א, כמ"ש, ונתתי חַחִים בלחייךָ, שנותנים לו תחילה אחיזה בקדושה, שבזה מפילים אותו אח"כ לגמרי.

ואמר, הרי רחצתי את רגליי מהטינוף ההוא. כי כאשר נתקנתי ונועדתי לך, כלומר בעת שהמלכות נתקנת להיות ראויה לזיווג, העברתי צד האחר הטמא מלפני רגליי. כלומר, שע"י זה שנתן לו תחילה אחיזה בקדושה, ע"י זה הפיל אותו אח"כ והרחיק אותו לגמרי.

עתה איך יחזור לשים הטינופת ההיא, לכסות על המקדש, אם שוב תחזור ותתרחק ממנו, ויצטרך לתקן אותה שנית. נמצא, שיהיה מוכרח לתת שוב אחיזה לס"א במקדש, כדי להפיל אותו, שהאחיזה המוקדמת הזו נבחנת לטינוף הרגליים.

.109 ומשום זה הוא התפשט מכל הכינויים, בשעה שהמעיין הזה כורה בנקודה ההיא, וסתם בתוכה. ואז כשהמעיין סתם החסדים בתוכה מהארת החכמה, אז מאיר הכול. והבאר מתמלאת מהמעיין, שנכנס בתוכה וסתם בה בלחש. ואז אלו הכינויים מכסים עליה ומתפשטים לימין ולשמאל, גם בהארת חכמה שבשמאל.

.110 והם הקרומים הדקים של האגוז, העומדים וחופפים בִּפנים על המוח של האגוז, שהוא הפרי. שהם נאכלים עם הפרי, ואינם נחשבים לקליפות ממש. אבל אותה הקליפה הקשה של האגוז, החיצונית, קליפה ממש, כבר נשברה ואינה עומדת שם בעת הזיווג. ואז הכול בסוד עליון, ללכת בסודות האלו.

אשריהם המסתכלים ברצון שלהם, דברים של סודות העליונים, ללכת בדרך אמת. לזכות בעוה"ז, ולהאיר להם לעוה"ב. עליהם כתוב, והמשכילים יזהירו. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב.

אותם הדבקים בהקב"ה באמת, הרצון שלהם מדריך אותם, שילכו בעבודתם, כפי המתוקן למעלה בעולמות העליונים, כמ"ש, וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. ולפיכך כשהם מסתכלים אח"כ ברצון שלהם, הם יודעים סודות עליונים, כי הם מסתכלים בנטיות שברצון שלהם, ויודעים איך נקבעים למעלה סודות עליונים.

צורת אות ה' שבשם הוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף מו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף מו.

.111 ביאור צורת האותיות בה"ת, שהיא המקדש, המלכות, הלבנה, כששולטת ומתקשטת אל השמש, ז"א, לקבל ממנו אור. הם עומדים כשני אוהבים זה מול זה. ואלו הבתולות הנמצאות עימה, מתקשטות ומיתקנות בתיקונים. אחת לאחוריה, למערב. אחת לפניה, למזרח. אחת לדרום. ואחת לצפון. והיא עומדת באמצע.

.112 וע"ב (72) סנהדרין, השם ע"ב, היוצא מג' פסוקים וייסע ויבוא ויֵט, עומדים כחצי גורן עגולה לעשות גוף ללבנה, למלכות, לקשט המלכה לבעלה. והיא עומדת כעין זה $HalfMoon$, כחצי הלבנה.

.113 הנקודה שבאמצע, מכוונת נגד קו האמצעי, ז"א, כי נקודה זו, המלכות, מקבלת אור מהשמש, ז"א, להאיר לכל הגוף.

וזוהי הנקודה העומדת בחצי העין, כלומר שהעין נראית כחצי עיגול, ובאמצעה הנקודה, שנקראת בת עין, שכל האור שבעין נמצא באותה הנקודה, העומדת באמצע העין, שהיא לוקחת כל האור, להאיר לכל העין. וכן הלבנה, המלכות, אינה מאירה אלא מתוך נקודה אחת העומדת ונסתמת באמצעה, אע"פ שהנקודה אינה נראית בלבנה.

.114 אין עיגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצעו. ומשום זה גם העיגול של הלבנה, מתוך נקודה אחת הנסתמת בתוכה באמצע, נעשה הכול. ונקודה זו העומדת באמצע לוקחת כל האור ומאירה אל הגוף ומאיר הכול.

.115 סוד הסודות למסתכלים בסודות החכמה. אות ה', שהיא חצי הגוף של הלבנה, המלכות, והיא בעיגול, בנקודה העומדת באמצעה. והיא חצי העיגול, משום שהיא סתומה מצד זה ופתוחה מצד זה. כנקבה הפתוחה אל הזכר, לקבל אותו בתוכה, ולהאיר ממנו, ולהתחבר עימו.

וע"כ היא פתוחה אליו לקבל אותו. ואז נקראת ה'. ה', כמי שאומר, הנה אני, כלומר, הֵא, שפירושו הנה. וע"כ כשהמלכות מוכנה לקבל מז"א, היא כאילו אומרת לו, הנה אני. וע"כ נקראת, הא.

גם בציור ה' יש ג' בחינות, נשמה, גוף, לבושי הגוף. כשהמלכות מזדווגת עם ז"א, שמש, לקבל ממנו אור, הם עומדים כשני אוהבים זה מול זה, שניהם כמו אחד, כמו שז"א הוא בחסדים מכוסים שמקבל מאו"א עילאין, גם המלכות בחסדים מכוסים כמוהו. וזה נבחן שהם דומים לאו"א עילאין, הנקראים שני אוהבים. והארת הזיווג הזה שמקבלת מז"א היא עיקר האור שלה. והיא בחינת נשמה אל המלכות.

הגוף של המלכות. ע"ב סנהדרין, העומדים כחצי גורן עגולה, רומז על השם ע"ב, היוצא מג' הפסוקים וייסע ויבוא ויט, חג"ת דז"א. ע"ב סנהדרין עושים הגוף אל המלכות, שבו מתלבשת הנשמה. הגוף של המלכות נעשה על ידיהם, כחצי גורן עגולה, כי כך היא צורת הלבנה, מטרם שהיא במילואה.

הלבושים של המלכות. אלו הבתולות הנמצאות עימה, המתקשטות ומיתקנות, שהן המדרגות הנמשכות מכלים דאחוריים של המלכות. ולפי שאין המלכות מקבלת חכמה אלא בכלים דאחוריים, ע"כ צריכה לאלו הבתולות, שישלימו הכלים דאחוריים שלה. והן נחשבות ללבושים אל הגוף שלה.

הארת הזיווג שמלכות מקבלת מז"א, היא עיקר הארתה, הנשמה שלה. ונאמר, שהנקודה שבאמצע מקבלת אור מהשמש, כי הנקודה שבאמצע היא מלכות, המקבלת מהזיווג השלם של פנימיות ז"א, הנקרא שמש. וכן הלבנה, המלכות, אינה מאירה אלא מתוך נקודה אחת העומדת ונסתמת באמצעה, כי רק היא מוכשרת לקבל הארת הזיווג דז"א, וע"כ, נקודה זו העומדת באמצע לוקחת כל האור, שמקבלת מפנימיות ז"א מהרוח השלם שלו, שזה כולל כל האור שבה. כי אין לה אז, אלא רק אור החסדים הזה השלם שמקבלת מז"א.

וע"כ נאמר על אות ה', שהיא חצי הגוף של הלבנה, כי שלמות הלבנה היא בשני אורותיה, בחכמה ובחסדים, ביחד. ומתוך שמקבלת בעת הזיווג חסדים בלבד, ע"כ נבחנת שהיא במחצית הגוף שלה, רק בחסדים. והיא חצי העיגול, משום שהיא סתומה מצד זה, סתומה מלקבל חכמה, ופתוחה מצד זה, שפתוחה רק לקבל חסדים מבעלה. וע"כ אין לה אלא מחצית גופה.

.116 וכשהיא מאירה ממנו ומתחברים זה בזה, והלבנה מתמלאת, אז נשלמת ה' זו, והלבנה מתמלאת גם בחכמה. ואז במקום שהייתה ה', מחצית הלבנה, נעשית ם', הלבנה במילואה, גוף שלם.

אע"פ שבעת הזיווג היא רק בקבלת החסדים, מחצית גופה, אמנם גם הלבושים מאירים בה מרחוק בכלים דאחוריים שלה, שהם בתולותיה. ולאחר הזיווג, אחר שהתמלאה באור החסדים, נשלמת הארת החכמה שבאחוריים שלה ונכללים זה בזה. ואז הלבנה במילואה, בגוף שלם מחסדים ומחכמה יחד, בם' סתומה. אמנם יש ב' בחינות ם' סתומה:

א. לפני הזיווג, שאז היא חכמה בלי חסדים, ואינה יכולה להאיר.

ב. לאחר הזיווג, שכבר היא מלאה בחסדים, ואז גם החכמה יכולה להאיר. והיא בכל השלמות.

.117 ונמצאת המלכות, ם' סתומה, כמו אמא עילאה, בינה, כמ"ש, לםַרְבֵּה המִשׂרה, שהאות ם' סתומה שבאמצע האותיות, מראה על השלמות של חכמה וחסדים יחדיו. ועתה עומדת הלבנה במילואה, העולם התחתון, מלכות, כעין עולם העליון, בינה. וזו אות ם'.

.118 אות ם', אינה אלא בעיגול. מאחר שהלבנה עומדת במילואה. והכול ממה שהייתה מקודם באות ה', שבתחילה הייתה פתוחה בה', לקבל מבעלה שפע החסדים בשלמות. ולאחר שנשלמה מבעלה בחסדים, התמלאה במילואה, שגם החכמה האירה בה, אז נעשית אות ם', כעין העליונה, שהוא עוה"ב, בינה.

ומשום זה יש ה' עליונה, בינה, וה"ת, מלכות. וכן ם' עליונה, בינה, ום' תחתונה, מלכות. זו כעין זו, שהמלכות דומה לבינה. וזה עניין אחד, שהעליונה והתחתונה, בינה ומלכות, כאחת.

.119 עולם העליון, בינה, פתוחה בתחילה בה'. שתחילה היא במ' פתוחה, כמו המלכות, שהיא תחילה בה' פתוחה, וכשהבינה מתמלאת בחכמה מל"ב (32) שבילי החכמה העליונים, והאירה להאיר, היא מתפשטת ונשלמת ונעשית ם'. והכול, הבינה והמלכות, אחד.

צורת אות ו' שבשם הוי"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף נ

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נ.

.120 אות ו' דהוי"ה רומזת, שעולם העליון, ז"א, פושט התפשטות להאיר למטה אל המלכות בו"ק חג"ת נה"י, הכלולים כאחד בחיבור אחד, שאין שינוי הארה בחג"ת נה"י האלו, וכולם מתחברים במרכבות שלהם באות הזו.

.121 אות ו' היא רושם של ו"ק הכלולים כאחד. והיא מאירה אל הלבנה, המלכות, בו"ק הכלולים כאחד. כי כשמתחברים ז"א ומלכות כאחד, ו"ק מתפשטים במופשט, וכולם הם בצורת הו', צורת אדם, הוי"ה במילוי אותיות א' שבגי' אדם (45), ואע"פ שהם ו"ק, אין נראה בהתפשטות אלא רק גוף אחד של הו'.

.122 חג"ת נה"י כולם בחיבור אחד, נמצאים בקיום הגוף, ת"ת, ו', שלוקח הכול, שולט על כל הו"ק. וכל האור הוא רק מחסדים מכוסים, כמו הת"ת שלמעלה מחזה, שנקרא ו'. וכאשר ו', ת"ת, נמצא כך בחיבור אחד, הוא מוכן להשפיע לנוקבא, למלכות, כשהוא מופשט ונשלל מכל השינויים שבימין ובשמאל.

כי אינו חכמה שבשמאל אלא חסדים, וגם אינו חסדים שבימין, אלא חסדים פנימיים דאו"א, הנחשבים כג"ר. ולפיכך נשלל מכל הבחינות שבימין ובשמאל, שזה צורת הגוף, שהוא ו' דהוי"ה, וצורת אדם, שהוא הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם.

הזרועות מימין ומשמאל מתחברות בגוף, ו', באופן שנראה הגוף בלבד. משום שכולם כלולים בו. להיותו חסדים כמו ימין, וג"ר כמו החכמה שבשמאל. וע"כ אין ימין ושמאל נראים בו, אבל כולל אותם בתוכו.

.123 מתי הימין והשמאל נראים בת"ת, ו'? בשעה שאות ו' מתפשטת ונקראת א'. אז נראות בה שתי זרועות, שתי האותיות י' שבצורת א', י' עליונה ימין, י' תחתונה שמאל, והגוף ו', עומד ביניהם באמצע, קו האמצעי המכריע ביניהם.

.124 וע"כ א' ראש לכל האותיות, משום שתיקון זה של ג' קווים הוא ראש לכל מה שיוצא מעוה"ב, בינה, כי שום אור אינו נמשך מבינה אלא בדרך ג' קווים. ואע"פ שסודות עליונים אחרים נאמרו בא', אבל זה בירורו של הדבר.

ומהא', שהיא ג' קווים, התפשטו האותיות האחרות בצד שלהן, כל אחת בקו הראוי לה. כי האותיות מתחלקות לפי סדרם של ג' קווים.

.125 האות ו' והאות א', הכול אחת, ואין ביניהן אלא מה שזו הו' סותמת הכול בתוכה. כי הפרטים דחג"ת נה"י אינם נראים בה. והא' מראה כל צורתה, שימין ושמאל ואמצע ניכרים בה.

ולמה ב' ברכיים נו"ה אינם נראים בא'? אינם צריכים להיראות בה, כי ג' צדדים, ימין שמאל אמצע, שבא', חג"ת, הם ג' האחרים, נה"י. כי אין בין חג"ת לנה"י, אלא חג"ת הם ג' קווים שלמעלה מחזה, ונה"י ג' קווים שלמטה מחזה. וע"כ כיוון שנרשמו בא' ג' קווים, כבר כלולים בהם גם נה"י.

.126 ג' קווים שבא' הם תושב"כ, חג"ת דז"א, כלל הכול. מכאן יוצאים כל הנביאים והכתובים, כולם יחד. שיוצאים ג"כ בג' קווים. כי נביאים נו"ה ויסוד קו האמצעי שלהם. הכתובים הם המלכות, שבה ג"כ ג' קווים.

א' היא אחד, משום שהיא ג' גוונים ביחד, ג' קווים המיוחדים כאחד, הנקראים אבות, חג"ת. וכשהאבות מתחברים יחד, הם אחד. וע"כ נקראת הא' אחד, מפני שהיא ראש אחד לכל האותיות, שהיא תושב"כ.

.127 וע"כ ו' וא' הן עניין אחד. אות ו', צורת אדם, הוי"ה של מ"ה (45), בצורת ראש וגוף בהתפשטות אחת, וימין ושמאל אינם ניכרים בה. וא' היא להראות השלמת הציור של ג' קווים. הו' שהיא התפשטות אחת, התפשטות בלי צורות אחרות, למה המספר שלה שישה, והא' שהיא ג' צורות, למה המספר שלה אחד?

.128 אלא מכאן נשמע, שהסודות העולים בשם הקדוש אסור להרבות בפרט, אלא לחבר כולם ולייחד אותם יחד להיות אחד. וכשהם יחד, בכלל אחד בצורה אחת, יש לחזור ולפרש אותם, ולעשות פרטים היוצאים מאותו הכלל הנראה.

קו האמצעי, ת"ת, ו', נקרא כלל, משום שכולל ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל. וב' הקווים ימין ושמאל נקראים פרטים, השונים זה מזה. כי הימין חסדים, והשמאל חכמה. וע"כ הם נקראים פרט.

הסודות העולים בשם הקדוש, ב' הקווים חו"ג, ימין ושמאל, אסור להרבות בפרט, שאסור להמשיך הימין בפני עצמו והשמאל בפני עצמו בדרך פרט, מפני שהם דוחים זה את זה, ושניהם לא יכלו להאיר. אלא שצריכים לחבר הימין והשמאל ולייחד אותם כאחד ע"י קו האמצעי להיות אחד, כי קו האמצעי עושה אותם לאחד.

כשימין ושמאל הם בכלל אחד, כלומר בו', שהיא קו האמצעי, שהוא כלל, בצורה אחת, בצורת אור החסדים שבו', כי בה שולט אור החסדים בלבד, יש לחזור ולפרש אותם, ולעשות פרטים היוצאים מאותו הכלל הנראה.

כלומר, שצריכים אח"כ לחזור ולפרוט הימין והשמאל, זה וזה בפני עצמם, ממה שיוצאים שניהם מהכלל, מקו האמצעי. כי אז הם נכללים זה בזה מכוח תיקון קו האמצעי, המסדר הארתם, שהחסדים שבימין יאירו מלמעלה למטה, והחכמה שבשמאל תאיר רק מלמטה למעלה, שזה נעשה ע"י שמיעט הג"ר דחכמה שבשמאל, שבדרך זה שניהם נשלמים ומאירים.

וזהו ההפרש בין חג"ת לנה"י. כי אחר שת"ת, שהוא כלל, כלל וייחד הימין והשמאל, חו"ג, זה בזה, ועשה אותם לאחד תחת שליטת החסדים שבת"ת, חזר והפריט אותם מחזה ולמטה בימין ובשמאל, נו"ה, שבהם מתגלים ב' האורות, חסדים שבנצח וחכמה שבהוד, אלא ששניהם יוצאים מת"ת, כלל.

.129 וע"כ כלל חוזר להיות פרט, ופרט חוזר להיות כלל. כלל, זהו ו', ת"ת, שחזר להיות פרט בו"ק, והיא התפשטות אחת. כי אחר שת"ת נעשה כלל, לייחד החסד והגבורה, הוא חוזר ומתפשט לפרט, לימין ולשמאל שלמטה מחזה, נו"ה, שבהם מתפרטים ב' האורות כל אחד בפני עצמו.

פרט הוא א', שבה ג' צורות, ג' קווים, י' עליונה קו ימין, י' תחתונה קו שמאל, הקו שבין שתי האותיות י' הוא קו האמצעי. ומתחברות יחד בקו שבין שתי האותיות י', וחזר להיות כלל אחד. כי הקו שבין האותיות י', הקו האמצעי, עושה אותם לאחד.

וזה כלל ופרט וכלל, שהם ו' א' ו', והכול אחד. שהכול הוא אות ו'. כי ו' במילואה היא וא"ו, שהן, כלל ופרט וכלל.

.130 א' היא פרט שחזרה להיות כלל. ואח"כ חוזרת להיות פרט. והיא פרט, וכלל ופרט.

ו' היא כלל, וחזרה להיות פרט. ואח"כ חוזרת להיות כלל. וזה כלל ופרט וכלל.

.131 א' היא פרט וחזרה להיות כלל, ואח"כ חוזרת להיות פרט. משום שהיא עולה באֶלף. כי בצורת א' רמוזות זרועות, ימין ושמאל, חו"ג, וגוף, ת"ת, והסודות מתפרשׁים למאה. כי עיקר פרצוף ז"א הוא חג"ת, שבו ע"ס כלולות זו מזו, שבכל אחת ע"ס והן מאה. וכל אות ממאה הספירות כוללת ג"כ ע"ס, והן אֶלף. ובזה נעשית הא' פרט. וע"כ א' נקראת אֶלף.

א' במספר אחד, הוא כלל. א' במספר אֶלף, הוא פרט. ומספר אלף מורה על חכמה שבהם, כמ"ש, ואאַלֶפךָ חכמה.

.132 ו' היא כלל, שחוזר לפרט, ואח"כ חוזר להיות כלל, אדם אחד, שכל חג"ת נה"י שבו' נעשים פרצוף אחד דהוי"ה במילוי אותיות א' שבגי' זה אדם, אחד, שהוא כלל. הרי שתחילה היא כלל בת"ת, הכולל חו"ג. ואח"כ היא פרט בהתפרטות לו"ק חג"ת נה"י. ואח"כ כלל שהכול נעשה לפרצוף אחד, בהוי"ה במילוי אותיות א'. והכול עולה באחד, ובמשקל אחד, שיהיה הכול אחד. ונמצא, שהו' חזרה להיות כלל אחד, אור אחד, הכלול בו"ק.

.133 כתוב, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. אור הוא הו', שמאיר בימין בכלל אחד, רק בחסדים שבימין ולא בחכמה שבשמאל.

ואח"כ כתוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, שהאות ו' חזרה להיות א', שיש בה ב' זרועות ימין ושמאל, מצד ימין ומצד שמאל. שבימין נקראת אור, ובשמאל נקראת חושך. התמצעה האות ו' ביניהן, הקו שבאמצע ב' האותיות י'. ואז נחלקה המחלוקת מב' הצדדים, אור וחושך, כמ"ש, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך.

ויבדל, שנבדלה המחלוקת מלדחות אחד את חברו וב' הצדדים הסכימו להיות בשלום. והבדלה זו היא הבדלת המחלוקת, שיסכימו שיהיו שניהם אחד ושלם ביחד.

.134 משום זה א' וו' הן אחת. כי הכתוב, ויקרא אלקים לאור יום, זהו צד אחד של א', י' עליונה שבה, ימין. ולחושך קרא לילה, זהו צד שני של הא', י' תחתונה שבה, שמאל. לאחר שנבדלו ב' הצדדים לעשות מעשים, השמאל עשה ערב, והימין עשה בוקר. כיוון שעשו מעשים ונגלו מעשיהם הסתומים, הסכימו שניהם ונכללו באות ו', קו האמצעי.

.135 ויהי ערב, מצד החושך. ויהי בוקר, מצד האור. כיוון שעשו מעשים, מיד השתכללו ע"י קו האמצעי לאחד, כמ"ש, יום אחד. וזוהי אות ו', שב' הצדדים נכללו בה להיות אחד.

.136 כתוב, ויהי, ולא כתוב, והיה. ויהי, שב' הצדדים נראו בא' ועשו מעשים, ונסתמו ואורותיהם לא היו נראים. אז כתוב, ויהי, שפירושו, שהיה, אבל עתה אינו כך. כי עתה נכללו בו', והכול יום אחד. מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו.

ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף נה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נה.

.137 ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים. זהו הצד התחתון, צד שמאל, צד אחד שבא', י' תחתונה שבה. הצד הנקרא חושך. וזהו, מתחת השמיים, מתחת לקו האמצעי שבא', ת"ת, הנקרא שמיים. כי מאותו הצד, מקו האמצעי, נבדלו המים התחתונים, שמאל, מצד האחר של המים שלמעלה, ימין, ונובעים בהמשכה של הסתר. כי קו האמצעי מיעט והסתיר האור דג"ר שבשמאל.

.138 באיזה מקום נגנז האור שנגנז? באות ו', קו האמצעי, שמיעט הג"ר דחכמה שבשמאל. וכשהוא נגנז הכול נגנזו, כל אלו שנמשכו מצד שמאל נגנז אורם. כמ"ש, ויימנע מרשעים אורם. והצד האחר נגנז עימו, שנלקח האור מהם.

ע"כ כתוב, מתחת השמיים אל מקום אחד, שמקום זה הוא צד ימין, שנשאר בתחילה אחד בלי חברו, בעת שנגנז אור השמאל. ומצד הימין, כשנחלקו המים של שמאל, ונקוו בתוך הימין, אז נראתה היבשה מצד השמאל. שאז נראה ג"כ אור השמאל, אלא שנראה יבשה, מחמת הדינים שבו.

כמ"ש, ותיראה היבשה, שייראה ויתגלה האור, שהוא יבשה מרוב הדינים. וכתוב, הר ציון ירכתי צפון, קריית מלך רב. כי מהצד ההוא נראתה החכמה והתגלתה. כי הכתוב מכנה צד צפון, שמאל, בשם, קריית מלך רב, משום שמצד השמאל, נראתה והתגלתה החכמה, כמ"ש, ותיראה היבשה.

ומלך רב, רומז על הארת החכמה, שנקראת רב וגדול. אחר שנגנזו ב' הצדדים, ימין ושמאל, שנכללו בקו האמצעי, חזר הכול להיות ו', בשליטת החסדים, והכול נסתם בתוכו, ונעשה אור אחד.

תַדשֵׁא הארץ דשא

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף נו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נו.

.139 ויאמר אלקים, תַדשֵא הארץ דשא. פירושו, התחברות מים עליונים עם מים תחתונים, לעשות פירות. מים עליונים פרים ורבים ועושים פירות, ומים תחתונים קוראים לעליונים, לקבל מהם הפירות, כמו נקבה אל זכר. כי מים עליונים הם זכרים, ומים תחתונים הם נקבות.

חג"ת שלמעלה מחזה הם מים עליונים, זכרים, שכל האורות מושפעים מהם. אבל מקום גילוי הארת החכמה בחסדים אינו בהם, אלא בנה"י שמחזה ולמטה, הנקראות מים תחתונים, להיותן למטה מפרסא שבמקום החזה. והן נקבות, שכל מה שבהן, מקבלות מזכרים, ממים עליונים, חג"ת שלמעלה מחזה.

טעם שני, למה מים עליונים, חג"ת, נקראים זכרים, והוא משום שהאור שלהם מושפע מלמעלה למטה, להיותם ג"ר של הגוף. ומים תחתונים, נה"י, נקבות, משום שהם ו"ק של הגוף, והאור שלהם מושפע מלמטה למעלה, שהארה זו מלמטה למעלה נקראת אור נקבה.

ומתוך שהארת החכמה אינה מתגלה אלא רק מלמטה למעלה, ע"כ אינה יכולה להתגלות במקום חג"ת, ששם אור זכר, מלמעלה למטה, אלא במקום נה"י, המאירים מלמטה למעלה.

תדשא הארץ דשא, פירושו, התחברות מים עליונים עם מים תחתונים, לעשות פירות. ע"י חיבור מים עליונים בתחתונים, חג"ת השפיעו הפירות לנה"י, כי מתוך שיש בפירות התכללות מהארת החכמה, ע"כ אינם יכולים להתגלות במקום חג"ת, אלא החג"ת משפיע אותם לנה"י, והם מתגלים במקום נה"י.

.140 כל זה למעלה ולמטה. א"כ מיהו השם אלקים שבכתוב? אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה, בינה. ולמטה הוא תולדות, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם, בה' בראם. כי כל התולדות יוצאות מהה', שהיא למטה. ואותו שלמעלה מחזה, חג"ת, אבות הכול, והוא שעושה המלאכה. וע"כ, הארץ עושה תולדות, כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה, כנקבה מהזכר.

אור הימין מים עליונים, אור השמאל מים תחתונים, כל זה למעלה ולמטה. כי יש מים עליונים ותחתונים, ימין ושמאל, שלמעלה מחזה. ויש מים עליונים ותחתונים, שהם ימין ושמאל למטה מחזה. ולא מה שנאמר קודם, שלמעלה מחזה מים עליונים ולמטה מחזה מים תחתונים.

ונודע, שג"ס נקראים אלקים: בינה, גבורה דז"א, מלכות. אם הזיווג של מים עליונים ותחתונים נוהג ג"כ בימין ובשמאל שלמטה מחזה, א"כ מיהו השם אלקים שבכתוב, ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא, האם הוא בינה או מלכות?

אלקים סתם הוא אלקים חיים שלמעלה, הבינה, שנקראת אלקים, היא שחיברה המים העליונים עם המים התחתונים. ולמטה, המלכות, הנקראת אלקים, היא תולדות, שיציאת תולדות שמיים וארץ מיוחסת אליה, ולא הפעולות. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם, בה' בראם, שהמלכות הוציאה תולדות שמיים וארץ. והבינה שלמעלה הנקראת אלקים, הוא אבות הכול. שהבינה מאירה בחג"ת, הנקראים אבות.

הבינה עושה פעולות, ועליה כתוב, תדשא הארץ דשא. וע"כ הארץ, המלכות שמקומה בנה"י דז"א, עושה תולדות, כי היא מתעברת מהאבות שלמעלה מחזה, כנקבה מהזכר. עליה כתוב, ותוצא הארץ דשא. כי היא קיבלה הדשא מהבינה, המאירה באבות, חג"ת, והתעברה בהם, ואח"כ הוציאה אותם לחוץ.

.141 כל הכוחות של מעשה בראשית היו בארץ, במלכות, ולא הוציאה הכוחות, שהם התולדות שלה, עד היום השישי, כמ"ש, תוצֵא הארץ נפש חיה. הרי כתוב גם ביום ג', ותוצא הארץ דשא? ביום ג' הוציאה תיקון הכוחות להתיישב בהם, לגמור אותם כל צורכם, ועוד הכול היה גנוז בה, עד השעה שצריכה להוציא אותם, שהיא ביום השישי.

כי בתחילה כתוב, והארץ הייתה תוהו ובוהו, כלומר שהייתה ריקה. ואח"כ ביום ג', שהוא ת"ת, קו האמצעי, נתקנה והתיישבה הארץ, המלכות, ע"י קו האמצעי, וקיבלה זרע ודשאים ועשבים ואילנות כראוי, שהן התולדות של מעשה בראשית, והוציאה אותם אח"כ ביום השישי, יסוד. והמאורות שנעשו ביום ד', ג"כ לא שימש האור שלהם ביום ד', אלא בשעה שצריך.

יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף נח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נח.

.142 יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים. מארת, כתוב חסר ו', שמשמעותו לשון קללה, בא לרבות ולכלול את הנחש הרע, שניתנה לו אז אחיזה בקדושה, שהטיל זוהמה ועשה פירוד, שלא ישמש השמש בלבנה, בין ז"א, שמש, ובין המלכות, לבנה.

מארת, פירושו קללות. וע"כ גרם, בהסתה שלו לחטא עצה"ד, שהתקללה הארץ, כמ"ש, ארורה האדמה בעבוּרךָ. ומשום זה כתוב מארת בלי ו'.

.143 יהי מאורות, הלבנה, המלכות, ברקיע השמיים, השמש, ז"א. והכתוב כלל שניהם בכלל אחד, שכתוב, יהי מאורות ברקיע השמיים, שיזדווגו ויאירו העולמות, למעלה ולמטה. זה משמע משכתוב, על הארץ, ולא כתוב, בארץ. משמע למעלה ולמטה. כי חשבון הכול הוא בלבנה.

ז"א הוא חסדים המכוסים מחכמה, חוץ מבשעת הזיווג עם המלכות, שאז ממשיך חכמה בשביל המלכות, וז"א מרוויח אז הארת חכמה בשבילה. ויזדווגו ויאירו העולמות, למעלה ולמטה. שאע"פ שהזיווג הוא כדי שז"א, עולם העליון, ישפיע למלכות, עולם התחתון, עכ"ז, ז"א שלמעלה, ג"כ מאיר ביותר מכוח הזיווג. ויאירו העולמות, למעלה ולמטה. בעולם העליון, ז"א, ובעולם התחתון, המלכות.

זה משמע משכתוב, על הארץ, ולא כתוב, בארץ. שאם הארת הזיווג הייתה מגיעה רק למלכות, היה צריך לכתוב, יהי מאורות ברקיע השמיים להאיר בארץ, שהיא המלכות. וכתוב, על הארץ, שגם העולם העליון, שעל הארץ, מקבל מהארת הזיווג, כי חשבון הכול הוא בלבנה.

חשבון, פירושו הארת חכמה, והיא מאירה רק בלבנה, אבל ז"א מאיר רק בחסדים. וע"כ בעת הזיווג בסיבת המלכות, מאיר בחכמה גם הוא. ונמצא גם ז"א מקבל מהארת הזיווג.

.144 גימטריות וחשבון תקופות ועיבורים הם המוחין של מספר וחשבון, מדרגות הארת החכמה, הכול בלבנה, במלכות. כי למעלה בז"א אין הארת החכמה.

ולא שלמעלה ממלכות אין הארת חכמה, אלא החשבון, הארת החכמה, נמצא בלבנה, במלכות, ומשם נכנס האדם לדעת למעלה ממנה. כי בעת הזיווג מאירה החכמה מהמלכות גם בז"א.

כתוב, והיו לאׂתׂת ולמועדים, בלשון רבים. משמע שסובב על שניהם. לאׂתׂת, כתוב חסר ו', להורות שהוא לשון יחיד וסובב רק על הלבנה. א"כ למה כתוב, והיו, לשון רבים? והיו, אינו סובב על השמש והירח, אלא על הוויות המוחין, שכל ההוויות של המוחין, יהיו בלבנה, כעגלה זו המלאה מכל. אבל חשבון הכול, הארת החכמה, בלבנה לבדה.

.145 נקודה אחת, א"א, התחלה למנות משם. היא שורש לגילוי מוחין של מניין וחשבון. וע"כ א"א נקרא ראשית. כי מה שמלִפנים מאותה נקודה, מה שלמעלה מא"א, שהוא רדל"א, לא נודע, ולא ניתן להימנות.

ויש נקודה שנייה למעלה, בינה, הסתומה, ולא נגלית כלל, ולא נודעת, ג"ר דבינה, המלובשות באו"א עילאין. ומשם, מז"ת דבינה, המלובשות בישסו"ת, התחלה למנות כל סתום ועמוק, כי בישסו"ת מתגלה החכמה, כדי להשפיע למלכות.

ויש ג"כ נקודה למטה, מלכות, המתגלה בחכמה, ומשם היא ההתחלה לכל חשבון ולכל מניין. כי בה מתגלים כל המוחין דהארת חכמה.

כי א"א שורש לחכמה, חו"ס שבו. אבל נסתם ואינו מאיר אלא במקומו עצמו ולא למטה. ישסו"ת, ז"ת דבינה, עולה לראש א"א, ומקבל ממו"ס. אבל גם בו אין החכמה מתגלה לצורך עצמו, אלא כדי להשפיע למטה. ורק במלכות הוא מקום הגילוי של החכמה.

.146 ע"כ במלכות המקום לכל התקופות והגימטריות והעיבורים והזמנים והחגים והשבתות. שכל אלו הם מוחין דהארת חכמה, שמתגלים רק במלכות. וישראל הדבקים בהקב"ה, עושים חשבון ללבנה, המלכות, שממשיכים חכמה מהמלכות. והם דבקים בה, ומעלים אותה למעלה. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם.

ע"ס בלימָה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ס

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ס.

.147 ביאור ע"ס בלימָה. ספירה ראשונה, הכתר. ארבעת רוחות העולם חזקים. שני צדדים הם ממשיים, נסיעותיו עושה בתוכם. התקין צד אחד בלי כלום. ויצא מצד צפון ספר אחד. ושׂם עליו ג' אותיות רשומות. התקין תחתיו שלוש אותיות אחרות. רשם אחד על שניים. ושם עליו אות ת'.

הזוהר מבאר ע"ס שבמלכות, מבחינת עיקרי החידושים המיוחדים לכל ספירה בפני עצמה. ותחילה מבאר הספירה הראשונה, כתר שבמלכות. ומשום שהיא הספירה הראשונה, השורש לט"ס האחרות, לכן מביא בה ג' קווים של ז"א, שמהם מקבלת כתר המלכות. וממנה נמשך לשאר הספירות שבמלכות. וע"כ אינו מביא אותם בשאר הספירות. ואח"כ מביא ג' אמצעיות, חג"ת דכתר, וג' אחרונות, נה"י דכתר, ולבסוף מביא כח"ב דכתר.

ואומר, ארבעת רוחות העולם חזקים, ד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח, שהם ג' קווים דז"א, חג"ת, ורוח מערב, המלכות המקבלת מג' קווים דז"א. שני צדדים הם ממשיים. שני הצדדים, קו ימין וקו שמאל, הם אורות ממשיים, כי כל אורות החסדים הם בקו ימין, וכל אורות החכמה הם בקו שמאל.

גילוי האורות בסדר ג' קווים מכונה נסיעה. ונסיעותיו לגלות אור החסדים ואור החכמה, עושה רק בב' הקווים ימין ושמאל.

התקין צד אחד בלי כלום, כי קו האמצעי אין בבחינתו עצמו כלום, והוא רק כולל אותם האורות, שיש בקווים הימין והשמאל, ואינו מוסיף עליהם שום חידוש אור מה שהוא.

ויצא מצד צפון ספר אחד. משמאל דז"א, צפון, יצא ספר אחד, מלכות, הנקראת ספר, שמקבלת מג' קווים דז"א. וזוהי ספירה ראשונה דמלכות, הנקראת כתר.

ושׂם על המלכות ג' אותיות, ג' קווים, הנמשכים מג' קווים דז"א, שהם חג"ת דכתר. התקין תחתיו שלוש אותיות אחרות, ג' קווים שמחזה דפרצוף הכתר ולמטה, הנקראים נה"י דכתר.

רשם ספירה אחת על שתיים, שהתקין ג' קווים דג"ר, שקו האמצעי למעלה, וב' קווים הימין והשמאל למטה. כי כתר דכתר, הוא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, חו"ב דכתר.

ובזה נשלמו ע"ס דכתר. אמנם יש ע"ס גם בכל ספירה שלמטה מכתר, אלא שאינו מזכיר בהן כל העניינים, אלא רק העיקריים המיוחסים בייחוד לכל ספירה בפני עצמה. ורק בכתר, שהוא שורש כל הספירות, מזכיר ע"ס שבו.

בכתר שבכל מדרגה תלוי תיקון המאזניים, שהוא המסך הכפול, מעליית המלכות לבינה, שאין המלכות יוצאת משם לעולם. שלולא תיקון זה, לא היה יכול קו האמצעי לייחד ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. והמאזניים מרומזות באות ת' בספירת הכתר.

.148 ספירה שנייה, החכמה. הוציא מצפון, מקו שמאל דז"א, ספר שני, ספירה שנייה של המלכות, הנקראת ספר, חכמה דמלכות. בארבע אותיות, בג' קווים ובמלכות, המקבלת אותם. שעיקר יחס של המלכות הוא משמאל דז"א, אבל אינה נאצלת משמאל דז"א, אלא מג' קווים וממלכות, ד' רוחות העולם דז"א.

וג' הקווים שבספירת החכמה שבמלכות זו, רשומים שניים על אחד, שב' קווים ימין שמאל למעלה וקו האמצעי למטה. ולא כג' קווים כח"ב שבכתר מלכות, שרשומים אחד על שניים, כי זה נוהג רק בכתר, אבל מחכמה ולמטה נמצאים ימין ושמאל למעלה והאמצעי למטה.

ונתן עליה אות ה', כי אות ה' רומזת על מלכות, ומלכות מקושרת בחכמה.

.149 ספירה שלישית, הבינה. שָׁטח על חשבון של הספר השלישי, בינה דמלכות, צד אחד של האותיות. רשימה אחת שבכתר מלכות, התלויה עליה מלמעלה למעלה, וממנה נמשך צד אחד, שהוא אומן הרושם, ונתן בה האות ההיא, שבה השתכללה האומנות, וצד צפון השתכלל ונברא ממנה. תחתיה השתכללו ג' צדדים מג' זיווים, ונתן עליו אות ו'.

ספירת החכמה אינה מאירה חכמה לתחתונים, אלא רק ספירת הבינה, שחזרה להיות חכמה, מאירה חכמה לתחתונים. וזהו שמשמיענו הזוהר בביאור הספירה השלישית דמלכות, בינה.

גם נודע, שהחכמה מכונה חשבון. בינה שחזרה לחכמה, הנקראת חשבון. וכדי לגלות החכמה שבה, שטח עליה צד אחד שבאותיות, צד צפון, קו שמאל, שבו מתגלה החכמה שבבינה. וקו שמאל בתחילתו אינו יכול להאיר, מחמת המחלוקת עם הימין, עד שקו האמצעי ממעט הג"ר דחכמה שבו, ומייחד אותו עם הימין.

והקו האמצעי שואב כוח למעט את החכמה שבשמאל מהמאזניים, המתוקנת בספירת הכתר. רשימה אחת, המאזניים, אות ת', המתוקנת בספירה הראשונה דמלכות, בכתר מלכות, תלויה על הבינה מלמעלה למעלה, כי למעלה מבינה חכמה, וממעל החכמה עומדת הרשימה, שהיא המאזניים.

ומהמאזניים נמשך צד אחד, האומן הרושם, צד האמצעי, הנמשך ומקבל כוח מהרשומה שבכתר מלכות, כדי לתקן את השמאל ולייחד אותו עם הימין, שתיקון זה נבחן לאומנות של קו האמצעי. ונתן בה האות ההיא, ואות זו, שהיא קו האמצעי, ניתנת בבינה, כדי לתקן קו השמאל שבה. באות הזו, בקו האמצעי, השתכללה האומנות, שהיא תיקון הייחוד של ימין ושמאל.

וצד צפון השתכלל ונברא ממנה, שע"י האות הזו, בקו האמצעי, השתכלל צפון, קו שמאל, והתמעט על ידה. כי הג"ר דחכמה שבשמאל התמעטו ע"י קו האמצעי.

ומאלו ג' הקווים נמשכים ג' קווים אחרים מחזה ולמטה, נה"י. מחזה ולמטה דבינה זו, השתכללו ג' צדדים, ג' קווים נה"י, מג' זיווים, מג' אורותיו, שהם ג' הקווים שלמעלה מחזה דבינה. ונתן בבינה אות ו', הרומזת על תיקון קו האמצעי.

.150 ספירה רביעית, החסד. הוציא למעלה החשכוּת של הלבנה, ארבעה ראשים לה. הטביע אותה בספר הרביעי, חסד, בעשירוּת של תהום רבה. היא תהום רבה שהדין ניתן בה, מקום ומושב של ב"ד. כמ"ש, משפטיך תהום רבה.

והשרה עליו שתי אותיות רשומות בטבעת המלך. היא הטבעת, שבה נוסעים ובה חונים. נתן אחד על ארבעה, והושיב עליו אות א'.

המלכות הייתה ד' ואח"כ נעשית ה', כי יש ב' מצבים במלכות:

א. כשמקבלת מקו שמאל דבינה, והיא בחכמה בלי חסדים, אז המלכות ד', שאין בה אלא ד' המלאכים, המרכבה שלה, והיא אז דלה וחשוכה בלי אור.

ב. כשהתדבקה בקו האמצעי, ונעשתה נקודה אמצעית, שז"א תיקן בה את המסך להמשכת חסדים, בזיווג דהכאה עם אור העליון, שמחמת זה התדבקה בקו האמצעי ונעשתה נקודה אמצעית. ואז התווספה הנקודה האמצעית על המרכבה של ד', ונעשתה ה'. נמצא שאין ספירת החסד מאירה במלכות, אלא במצב ב', שהוא ה'.

בתחילה יצאה המלכות בבחינת חשכות הלבנה, במצב א', שקיבלה חכמה בלי חסדים מקו שמאל דבינה. ארבעה ראשים לה, שבמצב הזה אין לה אלא מרכבה של ד', שהיא דלה וחשוכה בלי אור.

ובמצב ב', בספר הרביעי, שהיא ספירת אור החסד, שמשיגה במצב ב', כשהיא ה', הטביע אותה בעשירות של תהום רבה, הוא מטביע את החשכות והדינים שבחשכות הלבנה, ברוב החסדים, היוצאים על מסך תהום רבה. כי כל החשכות והדינים פרחו ממנה, והיא נעשתה מלאה אור.

יש ב' מיני מסכים:

א. תהום הקטן, המסך ממלכות לבדה.

ב. תהום רבה, המסך הממותק בבינה. ונקרא רבה ע"ש הבינה, שהיא רבה.

תיקון המסך שהמלכות קיבלה מקו האמצעי, הוא המסך דתהום רבה, הממותק בבינה. היא תהום רבה שהדין ניתן בה, שבמסך עצמו אין דין, להיותו מבינה, אלא שהדין ניתן בו מהמלכות, שעלתה למקום בינה, באופן שהוא מקום, שבו יושבים ב"ד.

כמו שאין במקום של ב"ד שום דין מחמת עצמו, אלא מחמת ישיבת ב"ד בו, כך אין בבינה עצמה שום דין, אע"פ שהמלכות, שהיא ב"ד, עלתה בתוכה. כמ"ש, משפטיך תהום רבה, כי משפט רומז על רחמים, משום שהמסך הוא מתהום רבה, שמעיקרו אין בו דין, ע"כ מתגלים עליו הרחמים.

ע"י התיקון של קו האמצעי, נכללו ב' הקווים ימין ושמאל, חו"ג, זה בזה. ויש חו"ג בחסד, ויש חו"ג בגבורה. והשרה עליו, בספירת החסד, ב' אותיות, ב' קווים, חו"ג. רשומות בנקודה האמצעית, הנקראת טבעת המלך. כי לולא הנקודה האמצעית, לא התייחדו חו"ג זה בזה.

היא הטבעת, שבה נוסעים ובה חונים, שבשעת הנסיעה מאירה הארת חכמה, ובשעת החנייה מאירה רק הארת החסדים. בטבעת תלויים הן האורות של הנסיעה, והן האורות של החנייה.

נתן אחד על ארבעה. נותן הנקודה האמצעית על המרכבה של ד', שמתקן אותה בה'. והושיב עליו אות א'. כי אות א' מורה על ייחוד קווים ימין ושמאל יחדיו, שייחוד זה גורם להארת ספירת החסד.

.151 ספירה חמישית, הגבורה שבמלכות. על הזיו של הספר החמישי, שהוא גבורה, שָׁטח פרוכת המסך, להבדיל בין התחתונים לעליונים. בה ניתנה רשות לאותו הרושם. למעלה ממנה נוסעים בה שני חזקים. אלף עולמות בו. ירושת נחלה נסמכת עליו. בו חמש אותיות רשומות בשתיים, שלוש על שתיים. התקין אצלן שתי אותיות אחרות, הרשומות בחמש חמש בתוך חמש. נתן עליו אות י'.

פרוכת המסך זהו הסיום שנעשה באמצע כל מדרגה תחת החכמה, מחמת עליית המלכות למקום בינה. שאפילו לעת גדלות, שהמלכות יורדת מבינה למקומה, ובינה ותו"מ חוזרים למדרגתם, אין הפרסא מתבטלת, אלא בינה ותו"מ צריכים לעלות למעלה מפרסא, ושם הם מתחברים עם מדרגתם. ותיקון זה מסייע לקו האמצעי, המתקן את קו השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, שלא יתפשט למטה מפרסא.

לכן על הזיו של הספר החמישי, שהוא גבורה, שָׁטח פרוכת המסך, הפרסא המגבילה את השמאל, גבורה, הנקרא ספר חמישי, שלא יאיר למטה מפרסא. להבדיל בין התחתונים לעליונים, שהפרסא מבדילה בין חג"ת שלמעלה מפרסא, ובין נה"י שלמטה מפרסא. בה ניתנה רשות לאותו הרושם. שהפרסא נותנת רשות, שמסייעת לקו האמצעי, הרושם, שהארת השמאל לא תאיר מלמעלה למטה. כי הפרסא מפסיקה אותו.

הימין והשמאל, החסד והגבורה, כלולים זה מזה. ויש חו"ג בגבורה, ויש חו"ג בחסד. ולמעלה מפרסא, נוסעים בה שני חזקים, כלומר שמאירים שני אורות חזקים, חו"ג שבגבורה. והיות ששניהם בגבורה, ע"כ קורא להם חזקים. שחו"ג דגבורה אינם מאירים כלום למטה מפרסא, אלא למעלה מפרסא בלבד.

אלף עולמות בו, שבהם מאירה הארת החכמה, המכונה אלף עולמות. ירושת נחלה, הארת או"א עילאין המכונים נחלה, נסמכת עליו. נסמכים על החכמה שבשמאל, כי משום שבאו"א עצמם אין מקום להארת חכמה, ע"כ הארתם נסמכת על חכמה דשמאל.

כל פרצוף נחלק לפעמיים חמש ספירות, כח"ב חו"ג ושליש ת"ת עד החזה, שהם ג"ר, כי כח"ב הם ג"ר גמורים וראש, וחו"ג ושליש ת"ת עד החזה נחשבים לג"ר של הגוף. ועיקרם חו"ג, כי ת"ת כבר נחשב לו"ק של הגוף. וכן יש חמש ספירות שלמטה מחזה, הנחשבים לו"ק דגוף, תנהי"מ.

חמש הספירות הראשונות כח"ב חו"ג מאירים בגבורה, בספר החמישי. ומתוך שגבורה כוללת חו"ג, נבחן משום זה שחמש ספירות כח"ב חו"ג מאירים בחסד שבגבורה. וחמש ספירות כח"ב חו"ג מאירים בגבורה שבגבורה. כלומר, חמש אותיות רשומות בשתיים, שלוש על שתיים.

והתקין אצלן שתי אותיות אחרות, ימין ושמאל שבת"ת, הרשומות בחמש חמש בתוך חמש. כי ת"ת כולל חמש ספירות תנהי"מ שלמטה מחזה. גם חמש ספירות כח"ב חו"ג, מאירים בו. וימין ושמאל דת"ת, כל אחד מהם נרשם מפעמיים חמש, מחמש העליונות שלמעלה מחזה, ומחמש התחתונות שלמטה מחזה. ונמצא, שיש חמש בתוך חמש בימין דת"ת, וכן חמש בתוך חמש בשמאל דת"ת.

ונאמר, שנתן עליו אות י', כי אות י' רומזת שההארה אינה נמשכת מלמעלה למטה. כי היא ראש בלי גוף. והו' רומזת שההארה שלה נמשכת מלמעלה למטה. ומשום שבספירת הגבורה נתקנה הפרסא שלא תתבטל, שהאור שלה אינו נמשך למטה, ע"כ נתן עליה אות י'.

.152 הספירה השישית, ת"ת שבמלכות, קו האמצעי. הוציא בניצוצי אש על הספר השישי, על ת"ת, שני צדדים, ימין ושמאל. כי קו האמצעי כולל בתוכו את הקווים הימין והשמאל. צד אחד, קו הימין, מעורר גבורות. צד אחד, קו השמאל, יש בו רוח חכמה הבהיר. והזיו ההוא של קו האמצעי, משתטח לג' פנים שלו: אריה שור נשר, שהם חג"ת.

כי קו האמצעי מתקן החו"ג שלמעלה ממנו, ומתפשט לג' קווים. והזיו של ג' הקווים חג"ת, מקיים ג"ס שלמטה, נה"י. רשומים ארבע בארבע. אחד כנגד אחד שולט. אחד רוכב. שתי אותיות רשומות באחד. ונתן עליו אות ו'.

הספר השישי הוא ספירת ת"ת, קו האמצעי, שבכוח המסך דחיריק שבו ממעט קו השמאל ומייחד אותו עם הימין, שע"י זה שניהם יכולים להאיר. מסך דחיריק הזה נבחן לניצוצי אש, משום שממעט קו השמאל מג"ר דחכמה. ומתוך שקו האמצעי תיקן ב' הקווים ימין ושמאל, הוא כולל אותם בתוכו. משום שכל מה שהתחתון גורם להאיר בעליון, זוכה בו גם התחתון. וגילוי החסדים הוא בימין, וגילוי החכמה בשמאל.

וקו האמצעי, שהוא הספר השישי, הוציא ותיקן על ניצוצי אש, שהוא המסך דחיריק, שני צדדים ימין ושמאל. צד הימין, שבו אור החסדים, מעורר גבורות, שבו נתקן המסך דחיריק, לשמור על החסדים שבו, שלא יתבטלו מכוח קו השמאל. צד השמאל יש בו רוח חכמה הבהיר, שבו מתגלה החכמה הבהירה.

והזיו ההוא של קו האמצעי, משתטח לג' פנים שלו: אריה שור נשר, חג"ת. כי הזיו והתיקון דקו האמצעי מגיע לשלושתם. והזיו של ג' הקווים חג"ת, מקיים ג"ס שלמטה, נה"י, כי מהחג"ת יוצאים ג' קווים נה"י.

ואין מרכבה פחותה מארבעה, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכיוון שיש בקו האמצעי שני אורות, חסדים וחכמה, ע"כ הוצרך לב' מרכבות, מרכבה אחת על אור החסדים ומרכבה אחת על אור החכמה. ולכן רשומות בספר השישי ב' מרכבות שבכל אחת ארבעה. ארבעה על המשכת החסדים, וארבעה על המשכת החכמה.

ע"י המרכבות שולט אחד כנגד אחד, כלומר שיש מציאות לשני מיני האורות, חסדים וחכמה. אבל אור אחד רוכב על ב' המרכבות, רק אור החסדים. ע"כ שתי אותיות, ימין ושמאל, שבהן שני אורות חכמה וחסדים, רשומות באור אחד, אור חסדים.

כי זה הכלל, שהרוכב על המרכבות הוא השולט במרכבות. וכיוון שרק אור החסדים רוכב על ב' המרכבות, ע"כ הוא השולט.

ונתן עליו אות ו', כי הו' מורה על הארתו מלמעלה למטה. שע"כ יש לה רגל, ולא כמו י', שאין לה רגל, המורה שאין הארתה נמשכת למטה. ולפיכך כיוון שבספר השישי שולט רק אור החסדים, לכן אורו נמשך מלמעלה למטה. וע"כ נתן עליו אות ו', שהארתה נמשכת עד למטה.

.153 ספירה שביעית, נצח שבמלכות. על הזיו של הספר השביעי, נצח, שָׁטח כוח בלי כלום. שליטת הבירור, והסערה שהיא רפואה, הם תכשיטים בשביעי, וסוגרים על השביעית. מונהגים ואינם נוסעים. נוסעים ואינם הולכים. הולכים ואינם נמצאים, נמצאים ואינם נבראים. נבראו ואינם ממשיים. עליונים ותחתונים יורדים ועולים שלושה רוכבים, ארבעה רשומים, והוחזרו לאחד. אחד הוא, מכוח השביל ההוא השורה עליו. ונתן עליו אות ד'.

הגבול וכוח הדין שנעשה באמצע המדרגה, המכונה פרסא, מחמת עליית המלכות לבינה, נשאר בכוחו גם בעת גדלות, אע"פ שאז כבר חזרה וירדה המלכות מבינה. שתיקון זה מתחבר עם כוח המסך דחיריק שבקו האמצעי, ומסייע לו להגדיל את קו הימין, ולמעט את קו השמאל. שע"י זה נכנע קו השמאל, והחכמה שבשמאל מתייחדת עם החסדים שבימין.

וכוח הדין הזה שנשאר בפרסא, שולט בעיקר ממנו ולמטה, על ג' הקווים והמלכות שלמטה מפרסא, נהי"מ, כי היא מבדילה בין העליונים שלמעלה מפרסא ובין התחתונים שלמטה מפרסא.

וכמו בקו ימין שבת"ת שלמעלה מפרסא, שכוח הדין של המסך נתקן בקו ימין, כדי להגדיל מעלת החסדים שבו על החכמה שבשמאל, אף כך, בקו ימין שלמטה מפרסא, הנצח, נתקן בו כוח הדין, כדי להגדיל החסדים שבו, ולמעט את החכמה שבשמאל, כדי שיתייחדו שניהם.

ויש לדעת, שאע"פ שנו"ה, שהם ימין ושמאל שלמטה מפרסא, נכללים זה מזה ע"י קו האמצעי, יסוד. אין הפירוש שהימין קיבל צורת השמאל, וכן שהשמאל קיבל צורת הימין, אלא צורות הימין והשמאל נשארות נבדלות זו מזו כמקודם התכללותן. שהימין מאיר בחסדים, שהוא הארת ו"ק, ואינו מקבל חכמה. והשמאל מאיר בהארת חכמה, שהוא ג"ר.

אלא עניין התכללותם של ימין ושמאל זה בזה, שנעשתה ע"י קו האמצעי, הפירוש הוא, שנעשו ב' קווים ימין ושמאל בימין, ימין ושמאל שבנצח, וכן נעשו ב' קווים ימין ושמאל בשמאל, ימין ושמאל שבהוד. והם מחליפים שליטתם, שפעם שולט הימין דנצח כדרכו בהארת ו"ק, ופעם שולט השמאל דנצח כדרכו בהארת החכמה. ועד"ז בימין ובשמאל שבהוד.

ונודע שאין גילוי חכמה אלא בזמן נסיעה. לפיכך נבחנת הנסיעה להארת ג"ר. וכל זה אם נוסע בכוח עצמו. אבל אם מונהג ע"י אחרים, נחשב כו"ק. וכן אם הולך ברגליו, נחשב לו"ק, מפני שמטולטל מימין לשמאל ומשמאל לימין, כדרך ההולך ברגליו.

כששולט קו הימין בנצח, הימין והשמאל דנצח מונהגים ע"י העליון, שהיא הארת ו"ק. ואינם נוסעים מכוח עצמם, שהיא הארת ג"ר. ובשעה ששולט קו השמאל בנצח, נוסעים ואינם הולכים, שהימין והשמאל דנצח להיותם שניהם תחת שליטת השמאל, הם נוסעים, שפירושו שמאירים בהארת ג"ר, ואינם הולכים, שהיא הארת ו"ק.

ב' בחינות בהליכה. בשעה שההולך נסמך על הימין, הולכים ואינם נמצאים, אע"פ שהולכים, אין הדינים נמצאים שם כלל. כי אין הדינים נאחזים באור הימין.

ובשעה שההולך נסמך על השמאל, נמצאים ואינם נבראים, אז כבר נמצאים הדינים, אבל אינם ממעטים האור, כי אור ההליכה בכללו הוא אור החסדים והארת ו"ק, שאין הדינים שולטים בו למעט אותו. כי אין הדינים שולטים אלא בהארת חכמה ולא בחסדים, כי על החסדים לא היה צמצום כלל.

אמנם בהארת ג"ר, בנסיעה, נבראו, ששם נמצא כוח הדין הטמון בנצח, שממעט הג"ר דחכמה. אבל אינם ממשיים, שאין בדינים הללו שום ממשות, מפני שכבר ירדה המלכות מהבינה. שהדינים הללו הם כוח בלי כלום.

ונודע שאור החסדים שבימין מאיר מלמעלה למטה, ואור החכמה שבשמאל מאיר רק מלמטה למעלה. וע"כ נאמר, עליונים ותחתונים יורדים ועולים. שכששולט הימין, הם יורדים, שמאירים מלמעלה למטה. וכששולט השמאל, הם עולים, שמאירים רק מלמטה למעלה.

ואלו ימין ושמאל שבנצח, אין הפירוש שהם ב' קווים ימין ושמאל ממש, אלא שניהם הם בחינת קו הימין. ורק מטעם ההתכללות עם השמאל, נרשם בהכרח גם מהשמאל. אבל חוץ מזה, כל קו שבג' קווים נכלל בעצמו מכל ג' קווים.

ג' קווים רוכבים על הנצח, להיותו כלול מכל נה"י. ואם נחשיב גם המלכות המקבלת אותם, יש ארבעה, נהי"מ. אלו ג' רשומים בארבעה, עם המלכות המקבלת אותם. וכל אלו הוחזרו לאחד, הוחזרו תחת השליטה של הימין בלבד, שהוא חסדים. אחד הוא, וע"כ הוא בשליטת אור אחד, חסדים, מכוח השביל ההוא, שהוא כוח הדין המתוקן בנצח, הנקרא שביל, השורה עליו.

ב' בחינות דינים:

א. דינים בשמאל בלי ימין, דלות וחושך, משום שהחכמה שבשמאל אינה יכולה להאיר בלי התכללות בהארת החסדים שבימין. מרומזים באות ד', לשון דלות וחושך.

ב. דינים בימין, דינים שבמסך ושבפרסא. מרומזים באות ה', הרומזת על הדינים שבנקודה האמצעית.

והדינים שבשמאל ממותקים ע"י התכללותם בימין. ולכן נתן עליו אות ד', שעל ספירת הנצח, ימין, נתן האות ד', כדי להמתיק אותה. והאות ה', הרומזת על הדינים שבימין, נתן להמתיק אותה, בהוד, שהוא שמאל.

.154 ספירה שמינית, ההוד שבמלכות. הוציא על הסיבה של הספר השמיני, רושם כוכב אחד, רשימה אחת בלבד. הוא על ארבע, וארבע עליו. שולטים אחד באחד. זה קם, זה יושב. זה לוקח, וזה עוזב. זה עולה, וזה יורד. מאחד הם תלויים. מאחד נבראו. קדוש הוא, עליון הוא, הוא הווה, הוא אחד. רשם בו אות ה'.

הסיבה ליציאת קו ימין, היא עליית המלכות לבינה. והסיבה לקו שמאל, היא יציאת המלכות מהבינה למקומה. על הסיבה לספר השמיני, שהיא הוד, הוציא רושם כוכב אחד, מלכות. הוציא מהבינה, ואז יצא קו השמאל. כלומר, ברשימה אחת בלבד, שלא הייתה כאן פעולת ההוצאה ממש, אלא רק רשימה מפעולה זו.

כי פעולת הוצאת המלכות מבינה, נעשתה בקו השמאל שלמעלה מפרסא. וכאן, לקו השמאל שלמטה מפרסא, נמשכת רק רשימה מפעולה זו.

יש ב' בחינות בימין ובשמאל:

א. זה בצד ימין וזה בצד שמאל.

ב. צד הימין נבחן שהוא למעלה, וצד השמאל נבחן שהוא למטה.

אחר שנכללו ימין ושמאל ע"י קו האמצעי, נעשו ימין ושמאל בנצח, וימין ושמאל בהוד. וכל צד כולל ארבע בחינות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. ונמצא שיש ארבע בחינות בימין שבהוד, וארבע בחינות בשמאל שבהוד. צד השמאל שבהוד כלול מארבע בחינות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וארבע עליו, ארבע בחינות שבימין דהוד, שלמעלה מהשמאל שבו.

ואלו ימין ושמאל שולטים אחד באחד, שולטים זה בזה. פעם שולט הימין על השמאל, ופעם שולט השמאל על הימין. שהארת הימין היא ו"ק, והארת השמאל היא ג"ר.

זה קם, אם השמאל שולט, הוא קם וממשיך ג"ר. כי קימה רומזת לג"ר. זה יושב, אם הימין שולט, הוא יושב ומאיר רק ו"ק. כי ישיבה רומזת לו"ק. כי היושב אינו משמש בכלים דנה"י שלו, ומי שחסר נה"י דכלים חסר ג"ר דאורות.

זה לוקח, כשזה לוקח האורות שלו ושולט, זה עוזב, חברו עוזב אורותיו ועוזב שליטתו. זה עולה, כשהשמאל מאיר, מאיר מלמטה למעלה. וזה יורד, כשהימין מאיר, מאיר מלמעלה למטה.

ועכ"ז, שניהם מאחד הם תלויים, שניהם תלויים בקו האמצעי. מאחד נבראו, שניהם מתמעטים ע"י קו האמצעי, כי הם ימין ושמאל שבשמאל, והשמאל התמעט ע"י קו האמצעי.

רשם בו אות ה', כי ה' מורה על דינים שבפרסא ובמסך, שהם נמתקים בספירת ההוד.

.155 ספירה תשיעית, היסוד. שָׁטח על זיו העליון ספר תשיעי זה, ואינו נראה. נסתר ברמ"ח (248) עולמות, ההולכים בו. שקול בצלם של בעל הרשימה, בחמש רוכבים על חמש. שהוא המלך. שאלו רמ"ח עולמות משמשים אותו. יורד ביום המאיר. עולה בלילה שנחשך. רשם עליו ג' אותיות. נתן עליו אות י'.

הארת היסוד היא רק בחסדים. בשעת הזיווג, שהיסוד מאיר בזיו העליון, אז אינו מאיר בחכמה, שהיא ראייה, אלא נסתר בהארת החסדים. נסתר ברמ"ח עולמות, ההולכים בו, שהם החסדים.

כי הת"ת כולל תרי"ג (613) עולמות, רמ"ח בימין, חסדים, שהן רמ"ח מצוות עשה. ושס"ה (365) בשמאל, שהם הארת חכמה, והן שס"ה לא תעשה. רמ"ח עולמות, חסדים, מאירים בעת הזיווג ביסוד. והיסוד מסתתר מהחכמה.

היסוד שקול בצלם הת"ת, שהוא בעל הרשימה, בחמש רוכבים על חמש, שחמש ספירות כח"ב חו"ג מאירים בו בחמש ספירות תנהי"מ. כי היסוד שקול ושווה לספירת הת"ת.

הת"ת הוא המלך, שרמ"ח עולמות משמשים בו. שלא בזיווג, כשיש חכמה ביסוד, הוא בחינת לילה. ובשעת הזיווג, כשהוא בחינת יום, שבו שולטים החסדים, יורד ומאיר לתחתונים. וכששולטת בו הארת החכמה, שלא בזיווג, הוא בבחינת לילה וחושך, מחמת חיסרון של חסדים, ומסתלק מהתחתונים ואינו מאיר.

רשם עליו ג' אותיות, כלומר, שג' קווים מאירים ביסוד, גם הארת חכמה, אלא שהחסדים שולטים בו. נתן עליו אות י', כי הי' רומזת על אות ברית, הארת היסוד.

.156 ספירה עשירית, המלכות דמלכות. הוציא מן ח"י (18) אלפים, שהוא יסוד, הספר העשירי, שהוא מלכות, בעשר אותיות, בשם שנחקק בעשרה, ושולט בעשרה. כשהגיע להזדעזע בח"י עולמות, ארבעה באים הולכים עליה, עשרה בעשרה רוכבים עליה, טבעות הטבעות מתאחדות ממנה. הוא ואשתו אחד הם.

עיקר המלכות נבנה תמיד מהארת החכמה שבשמאל, אלא אז נחשבת לאחוריים, שאינה מאירה. וע"כ מיתקנת אח"כ להזדווג עם ז"א, ולהאיר בחסדים כמוהו. ואז היא בבחינת פנים.

וכשיסוד דז"א משפיע לה חכמה, הוא נקרא ח"י אלפים. כי שֵׁם היסוד הוא ח"י, כי אינו חי אלא בהשפעה. והחכמה מכונה אלפים. וכשהיסוד דז"א משפיע חסדים, הוא מכונה ח"י עולמות. ח"י, שם היסוד. עולמות, מלשון העלם, מפני שנעלמת בו הארת החכמה.

מהשפעת החכמה שביסוד דז"א, המעביר אל המלכות שמאל דבינה, שאז נקרא ח"י אלפים, הוציא הספר העשירי, מלכות, בעשר אותיות, שנכללת מעשר אותיות, ע"ס. בשם שנחקק בעשרה, כי המלכות נקראת שם, וכשמקבלת חכמה, זהו בע"ס דאחוריים. נחקק, כי כלים דאחוריים מכונים חקיקה. אז המלכות שולטת בע"ס שלה. כי הארת החכמה נבחנת לשליטת המלכות. וכל זה לבניין המלכות.

כשהגיע להזדעזע, כשמגיע זמן הזיווג, המכונה ביטוש וזעזוע, בח"י עולמות, לקבל מהשפעת החסדים שביסוד ז"א, שאז נקרא ח"י עולמות. ארבעה, ג' קווים ומלכות דז"א, הנקראים חגת"ם, באים והולכים עליה, שמשפיעים לה חסדים, כי השפעת החסדים מכונה הליכה.

עשרה בעשרה רוכבים עליה, ע"ס דז"א רוכבות על ע"ס דמלכות. רוכבות פירושו שולטות. מורה שאין שום שליטה להארת החכמה, הנמצאת בע"ס דמלכות, ורק החסדים דע"ס דז"א הם השולטים.

אז נבחנת המלכות לנקודה האמצעית, שכולה תחת שליטת קו האמצעי, ז"א. והמדרגות הנמשכות מהנקודה האמצעית נקראות טבעות, משום שסובבות וסוגרות המדרגה, שלא תקבל אלא חסדים בלבד.

ומשליטת עשרה דז"א על עשרה דמלכות, מתאחדות כל המדרגות, המכונות טבעות הטבעות, שמשם לוקחות כוחם. הוא ואשתו אחד הם, שז"א ואשתו, המלכות, הם אחד, ואין היכר לצורת המלכות, אלא כולה נכללת בז"א.

.157 ע"ס אלו נחלקו ונמשכו מעשר אותיות עליונות של השם הקדוש הוי"ה, שבמילואו הוא עשר אותיות, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וכנגד זה בעשרה נברא העולם, שהוציא כוחותיו בעשרה מאמרות. שמו סתום, ואינו מפורש. עשרה על חמישה, חמישה על עשרה. שישה על חמישה, חמישה על שישה.

כי י' דהוי"ה, או"א עילאין, חסדים מכוסים מחכמה. ה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, שבהם החכמה מגולה. ו' דהוי"ה, ז"א, שמאיר בחסדים מכוסים מחכמה. ה"ת דהוי"ה, המלכות, שבה מתגלה החכמה. ובשעת הזיווג מתגברת השפעת החסדים על הארת החכמה. ועכ"ז אותיות י' ו', שהן בהארת חסדים מכוסים, מקבלות ג"כ הארה מהחכמה שבה"ר ובה"ת בעת זיווגן.

שמו סתום, כי הזכרים י' ו' סתומים מחכמה, מתגברים על הנקבות. וע"כ אינו מפורש, שאין הארת החכמה בשם. עכ"ז מקבלים גם הזכרים הארה מהארת החכמה שבנקבות.

עשרה על חמישה. שהי' דהוי"ה, או"א, מאירה לה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, את החסדים המכוסים שבי'. חמישה על עשרה. ה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, מאירה ג"כ מהחכמה שבה לי'.

שישה על חמישה. ו', ז"א, מאירה לה"ת דהוי"ה, המלכות, את החסדים המכוסים שבו'. חמישה על שישה. גם ה"ת, המלכות, מאירה מחכמה שבה לו', ז"א. אלא שעיקר השליטה אל הזכרים, י' ו', וע"כ שמו סתום, ואינו מפורש.

רקיע השמיים

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ע

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ע.

.158 ויאמר אלקים, יהי מאורות ברקיע השמיים. זוהי ו', הנקראת שמיים, ז"א. רקיע השמיים, כי התפשטה מז"א, התפשטות אחת להאיר אל הארץ, למלכות, ולהשקות היבשה. כי מטרם שהתחברה המלכות עם ז"א, היא נקראת יבשה. וההתפשטות היא רקיע השמיים.

רקיע השמיים, זוהי התפשטות שהתפשטה מאות ו', ז"א, בג' קווים, כמו אות ג'. זוהי התפשטות שהתפשטה מאות ו', להאיר ולהשקות את הארץ. כמ"ש, והיו למאורות ברקיע השמיים להאיר על הארץ.

.159 האות ו', שמוֹרה על ז"א בעת הזיווג עם המלכות, צורה זו נשללת מכל הבחינות של ימין ושמאל, שאינם נראים בו כלל מכל הצדדים האחרים, חוץ מהתפשטות הגוף, קו האמצעי, בלי זרועות, ימין ושמאל, חו"ג, ובלי עמודים, ימין ושמאל, נו"ה. והו' עומדת בשם הקדוש הוי"ה, באופן, שתהיה מוכנה להשפיע למטה אל הנוקבא, למלכות, ה"ת דהוי"ה.

.160 ואע"פ שהצדדים האחרים חו"ג נו"ה נרשמים באות ו', שכוללת חג"ת נה"י, יש כאן סוד הסודות ליודעים את סודות האמונה, לדעת באיזה זמן היא א', ובאיזה זמן היא ו'. כלומר, מתי נקרא ז"א בשם א', ומתי הוא נקרא בשם ו'.

.161 בזמן שז"א עומד להורות האמונה, וללמד הייחוד בשם הקדוש לכל העולם, אז הוא עומד בא'. שימין ושמאל מפורשים בו בצורת א', ששתי האותיות י' שבה הן ימין ושמאל, והקו שבאמצע האותיות י' הוא קו האמצעי.

ונקראת אָלף, להסתכל שראשית הכול היא ללמוד אמונת הייחוד של הקב"ה. כי אלף פירושה לימוד, מלשון הכתוב, ואאַלֶפךָ חכמה. וע"כ היא עומדת בראש כל האותיות, כי האדם לא בא לעולם אלא ללמוד ולדעת את אדונו. והיא עומדת בצורת ג' קווים לעיני הכול, ואומרת, לְמַד חכמת האמונה של אדונך.

וזהו רק כמ"ש, ולמִקצה השמיים עד קצה השמיים, שזה ז"א. אבל למעלה מז"א אין השגה, ולא שייך שם לימוד.

.162 וע"כ נרשמו בא' צורות ימי בראשית, ג' קווים חג"ת דז"א, הנקראים ימי בראשית. הימים הראשונים, שראוי לאדם לשאול ולדעת, כמ"ש, כי שְׁאל נא לימים ראשונים. אבל למעלה מז"א, שהם ג"ר, אין שם השגה, ואינו ראוי לשאול ולדעת בהן.

והשאלה הראשונה היא, שיידע אדם את אדונו, שזוהי ראשית הכול. ואז ז"א בא', הראשית העומדת לכל האותיות.

.163 ובשעה שז"א עומד להזדווג עם הנוקבא, המלכות, בשם הקדוש, ו"ה דהוי"ה, הוא עומד באות ו' ונשלל מכל בחינות ימין ושמאל, ואין נראה בו אלא הגוף בלבד, קו האמצעי. והכול מתקשר בנוקבא, במלכות, שימין ושמאל שבו מתקשרות במלכות. זרוע שמאלו תחת ראש המלכות, וזרוע ימינו מחבקת את המלכות.

.164 ע"כ הברכיים נו"ה, ואותם ג' קווים חג"ת שברקיע, אינם נראים באות ו', כי כולם נסתמים בתוכה בסתימה, בסוד הסודות. ונראים שהם ו' בלבד, ודומים כמו שנשללו מכל בחינות ימין ושמאל שבהם. ואז ז"א מוכן ומתקשר להשפיע אל הנוקבא, המלכות. וע"כ האות ו' שבשם הקדוש, מוכנה שכל ו"ק חג"ת נה"י, ייראו בבחינתו, וה"ת דהוי"ה, המלכות, המקבלת מו', נמצאת שלמה ומלאה.

אשרי מי שנכנס בחכמה ויצא בשלום, ויודע האורחות והשבילים באמונה, לדעת את אדונו. אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב.

תמצית מהמתבאר עד כאן, בי"ה ו"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף עב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף עב.

.165 צורת י' דהוי"ה, הנקודה הראשונה שעלתה במחשבה, בחכמה, ונסתמה בא"א בחו"ס שבו, ואינה נודעת באו"א. כי הי' שבהוי"ה רומזת על א"א ואו"א. נקודה זו עומדת בסתימת המחשבה, כי אינה מתפשטת כלל, כי הי' רגלה קצרה, שרומז שאין לה התפשטות אל התחתונים, ואינו ידוע לאיזה דרך הוא, ולאן הוא הולך, ומאין הוא בא, וממי הוא יוצא. וע"כ כולם נמצאים מחוץ לאותה הנקודה, העומדת ברצון המחשבה, שאינה נודעת כלל. שהכול הם מחוץ לה, ואין מי שיעמוד עליה.

.166 הי', שהיא או"א, היא נקודה העומדת ומשפיעה בה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, העומדת על כל תשעת הסומכים של האות י'. לאות ה' יש חמש מרכבות, והן נ' (50) פלאות. וע"כ נקרא זה פלא, משום שאות אלף, שהיא אותיות פלא, עולה כאן בישסו"ת, וכאן היא כולה אות פלאות, נפלאת מהשגה.

.167 וכל הסומכים, וכל המרכבות, המשפיעות הארת חכמה, בעת שה"ת עולה להתקשר בו', בשעת הזיווג דז"א ומלכות, אז אלו המרכבות שלה פרושות על הנוקבא, המלכות. וכל המרכבות שלה, הכלולות במרכבות העליונות דחג"ת, כולן חופפות מסביב לנוקבא, המלכות. שמשפיעות לה הארת החכמה סביב לה, מרחוק בבחינת לבוש.

.168 כשהנוקבא, המלכות, אינה מתקשרת בזכר, ז"א, אלא שיונקת משמאל דבינה, והיא בחכמה בלי חסדים, מכסה אותה קליפה חזקה הסותמת אורה, והיא חושך, שאינה יכולה להאיר.

וכאשר מתקשרת בזכר, ז"א, ומקבלת ממנו אור החסדים, כל אלו המרכבות העליונות מן יה"ו, והתחתונות שמהמלכות, מכסות אותה, והן קליפה קדושה המכסה אותה, שהן דוחות את הקליפה הרעה שהייתה סותמת אותה. והיא מתלבשת בהן, כי נעשו לה לבוש.

אבל היא מתקשרת באות ו', כלומר, שמקבלת ממנה חסדים מכוסים מחכמה, כדרך הארת ז"א. ורק בכלים החיצוניים שלה מקבלת הארת החכמה מהמרכבות הסובבות אותה מבחוץ, שנעשו לה לבוש.

.169 למעלה בי"ה דהוי"ה לוקחת הארות המרכבות בה', ישסו"ת, שנקודה עליונה, או"א עילאין, סתומה בתוכה. וכשהיא לוקחת הארות המרכבות, וכולן בה, גם הארת החכמה מהמרכבות, וגם הארת החסדים מנקודה העליונה, אז נעשות כולן כעין זה $HalfMoon$, שצד אחד סתם על הנקודה העליונה העומדת באמצע, שזה הו', ההולכת בעיגול לעשות גוף לסתום נקודה זו, האמצעית. והצד השני נשאר פתוח לזיווג עם הנקודה העליונה, או"א. אז נבחן שהנקודה האמצעית שולטת על ד' של המרכבה.

הארת הנקודה העליונה בה"ר, בנקודה האמצעית שבה, היא נשמה, שהארתה בח"ח ולא בחכמה, כמו או"א עילאין. והארת ג' קווים עליונים, חג"ת, היא גוף, שבהם נפתחת הארת החכמה, אבל השליטה לחסדים. והמרכבות של נו"ה והמרכבות של ד' בתולות ושל ד' מלאכים, הנה בהן מתגלה החכמה, והיא לבושים.

הארת הנשמה והארת הלבושים הם שני הפכים הסותרים זה את זה, כי הנשמה בח"ח ולא בחכמה, והלבושים חפצים בחכמה.

אמנם גם הגוף בסתירה מועטת להארת הנשמה, כי הגוף כבר פתח בג' קווים שבו את אור החכמה, והארת הנשמה בח"ח ולא בחכמה. אלא מתוך שאין שליטה בהם אלא רק לחסדים, יכולה הארת הנשמה להתלבש בגוף, ואינם נחשבים לסותרים זה את זה.

ורק הלבושים אינם יכולים להימצא במקום אחד עם הארת הנשמה. ולפיכך הם חופפים מרחוק מבחוץ. ואע"פ שהארת הנשמה יכולה להתלבש בגוף, עכ"ז נחשב הגוף לסותם את הארת הנשמה, משום שהארת הנשמה אינה חפצה אפילו בפתיחת הארת חכמה.

לכן נאמר, למעלה בי"ה דהוי"ה, לוקחת הארות המרכבה העליונה, גוף, בה', ישסו"ת, שנקודה עליונה, או"א עילאין, י' דהוי"ה, סתומה בתוכה, שנסתמת בתוך הגוף שלה. כי אע"פ שהגוף אינו סותר להארת או"א, עכ"ז סותם אותה.

וכשה"ר דהוי"ה, ישסו"ת, לוקחת הארות המרכבות, חגת"ם, הגוף שלה, וכולן בה, גם הארת הנשמה וגם הארת הגוף, אז נעשות כולן כעין זה $HalfMoon$, שהגוף סותם הארת הנשמה, שבתוך הנקודה האמצעית שבה"ר. כי הנקודה האמצעית מקבלת הארת נקודה עליונה.

ו' הולכת בעיגול לעשות גוף לסתום נקודה זו, האמצעית, כי המרכבה של ה"ר, שהוא הגוף שלה, הוא חגת"ם דז"א, שהוא הגוף של חצי העיגול, המתעגל על הנקודה האמצעית, שָׁם הארת הנשמה, וסותם אותה.

אבל לא לגמרי, אלא שנשאר חצי עיגול פתוח, שזה מורה, שהנקודה האמצעית שולטת, ואינה עוזבת את הגוף להתעגל עליה ולסתום אותה לגמרי, כצורת ם' סתומה. ובצד הפתוח הזה מקום הזיווג עם הזכר שלה, י' דהוי"ה, או"א עילאין, הנקראים נקודה עליונה.

.170 כמו שה"ת, המלכות, עושה גוף במרכבות שלה, בד' המלאכים, והיא נקודה העומדת עליהם באמצע, ואז נקראת ה', שזה מורה על ד' המלאכים והנקודה האמצעית. כך גם כאן בה"ר, ישסו"ת, האות ו', חגת"ם דז"א, ד' של מרכבה עליונה דישסו"ת, הם גוף של ה"ר, ועומדת בגוף, בפתיחה להארת החכמה. ונקודה זו היא באמצע, שעומדת על ד' דחגת"ם. ואז נקראת ה', נקודה האמצעית על ד' של מרכבתה, כמו בה"ת.

ומשום זה הכול אחד, שה"ר וה"ת הן כאחת. והנקודה העליונה י' דהוי"ה, המאירה בנקודה אמצעית דישסו"ת, נקראת חכמה עליונה. והנקודה התחתונה, האמצעית שבמלכות, נקראת חכמה תחתונה, חכמה קטנה. וישסו"ת ה', והמלכות ה'. ואין חילוק ביניהן, חוץ ממה שהנקודה העליונה נרשמה תחילה בנקודתה שבישסו"ת.

כי ישסו"ת יצאו תחילה בחסדים, שקיבלו מאו"א עילאין, בנקודה האמצעית שבהם. ואח"כ קיבלו המרכבה של ג' קווים ומלכות. ונמצא שהנקודה האמצעית יצאה ראשונה, ואח"כ ד' של המרכבה. ונעשית במספר ה'. אבל המלכות קיבלה תחילה הארת החכמה, ד' של המרכבה שלה, ואח"כ קיבלה הנקודה האמצעית ע"י כריית היסוד דז"א. ונעשית במספר ה'.

ושתיהן נקראות ה', מטעם שהנקודה האמצעית רוכבת על ד' של המרכבה ונעשית במספר ה'. חוץ מהנקודה האמצעית דישסו"ת, אשר נרשמה תחילה בנקודתה, שיצאה הנקודה תחילה ואח"כ ד' של המרכבה. משא"כ המלכות יצאה ד' של המרכבה תחילה ואח"כ הנקודה. כי המלכות תחילת יציאתה מקו שמאל, ד' של המרכבה, ואח"כ ע"י כריית היסוד מקבלת הנקודה האמצעית.

.171 י' דהוי"ה נקודה אחת עליונה, העומדת על תשעה סומכים. אלו אינם נקראים בשמות, חוץ מאשר באלו המרכבות שלהם, שהם נמשכים בישסו"ת. אבל תשעה סומכים אלו יוצאים מהנר ונרשמו תחת הי'.

.172 תשעת הסומכים הם תשע הנקודות: קמץ, פתח, צירה, סגול, שווא, חולם, חיריק, קובוץ, ושורוק, המתפשטות בכל האותיות. משום שכל האותיות יוצאות מהי' בשבילים שלה. וכמו שהאותיות יוצאות מהי', כך הנקודות. וכל תשע הנקודות האלו יוצאות מתשעת הסומכים האלו של הי'.

.173 אע"פ שתשעת הסומכים האלו תחת הי', באמת הם מעל הי', כי הארת חו"ס דא"א מאירה בתוכם, שהוא א"ס. אבל הם סומכים את הי', או"א עילאין, והם מרכבות לט' אחרות, ט"ס דא"א, שהוא א"ס.

וכולם מקיימים את י', כי י', או"א, נחשבת כמו שלא יצאה מראש א"א. וכל אלו שלמטה, תשעת הסומכים, נסתמו מלהשיג אותם וחזרו להיות סתומים בנקודה הזו, שהיא או"א.

אומללה יולדת השבעה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף עו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף עו.

.174 כמה יש לבני אדם להישמר מעוונותיהם, ולעסוק ברצון אדונם. כי שבעה צדיקים היו בישראל, שהתחזקו בהקב"ה בלב שלם, והם שבעת עמודי העולם ממש, אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף ודוד. בימיהם התגבר בעולם הימין על השמאל, וישראל על אוה"ע.

.175 ואחר ששבעת הצדיקים נשלמו, עמדו מצד השמאל שבעה בתי דין ממש, שכולם היו עובדי עבודה זרה. כמו שהעירו החברים, שלא נחרבה ארץ ישראל, עד ששבעה בתי דין עבדו עבודה זרה, והבאים מהם. והם ירבעם בן נְבָט, בַּעשָׁא בן אחִיָה, אחאב בן עומרי, יֵהוּא בן נִמְשי, פֶּקַח בן רְמַליהו, מנחם בן גדי, הושֵׁע בן אלה. זה שכתוב, אומללה יולדת השבעה, זו הארץ הקדושה שהולידה אותם השבעה.

.176 כשהבן אינו עושה רצונו של אביו, מוטל על אימו להכות אותו, ולהנהיג אותו בדרך הישר. כמ"ש, דִברי לְמוּאל מלך משׂא, אשר ייסְרתוּ אימו. אימו היא בת שבע, אם ש_מה, המלכות. ולא כתוב, אשר ייסרו אביו, משום שמלכות התמנתה על הבית, וכל האוצרות וכלי הקרב נמסרו בידיה. והיא צריכה להנהיג בניה בדרך הישר, שיעשו רצון המלך.

ועל שלא הנהיגה את אלו שבעת המלכים בדרך הישר, ולא היכתה אותם, נטו לצד שמאל, ושלט השמאל על הימין, והלכה עימהם בגלות. וזהו שכתוב, אומללה יולדת השבעה.

.177 הראשון שבהם ירבעם, העיר בעולם לצד השמאל, ועשה שני עגלים. כי עגל הוא מצד השור, בשמאל. ובעבודתו אליהם, הגביר צד השמאל על הימין. והיו שניים, כי שני כוחות שבשמאל, זכר ונקבה שבשמאל, באים מהשור. אז התחילה הלבנה, המלכות, להתמעט, עד שהתמלאו אלו שבעת המלכים מצד השמאל. כיוון שבא הושע בן אלה, שהוא השביעי, התמעטה הלבנה, המלכות, וישראל הוגלו, והשכינה עימהם.

.178 מספָּר שבעה, משום שכנ"י, המלכות, בשבע ספירות חג"ת נהי"מ עולה, ובשבע ספירות יורדת. בשבעה נשלמת ובשבעה נפגמת. בשבעה נשלמת באמונה, שהצדיקים הנאחזים בה הם אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרון דוד, שהם כנגד שבע ספירות שבה. בשבעה היא נפגמת, הם אלו שבעה בתי דין, שעבדו עבודה זרה וגלתה המלכות מהארץ הקדושה.

.179 כי י"ב (12) בנים רשעים היו לאלו שבעה בתי דין, ואז נשברו כנגדם י"ב סומכים של המלכות למעלה, שהם י"ב שבטים שמסביב לשכינה, שהם ד' של המרכבה, שכל אחד מהם כלול מג' קווים, והם י"ב. וישראל הלכו בגלות. אלא לשבט יהודה חיכו עד עשרה מלכים, שמרחבעם עד יהויכין הם עשרה מלכים.

.180 עד שהיו בירושלים של מטה עשרה מלכים רשעים, לא נחרבה ולא הסתלק הקב"ה ממנה ומירושלים של מעלה, שהיא הספירה העשירית, שנקראת ג"כ שביעית, המלכות.

ואלו הם עשרה מלכים שלמטה: רחבעם, אבִיָה, יהורם, אחזיהו, אחז, מנשה, אָמוֹן, יהואחז, יהויקים, יהויכין. וכשהעשירי מהם היה רע ולא התדבק בתורה, אז נתן מקום לצד השמאל לשלוט עליו ועל ירושלים. אז הסתלקה השכינה, וישראל שהיו בירושלים, גלו.

וע"כ כתוב, אוי לנו כי פנה היום. זהו חסד עליון, שנקרא יום. כי יינָטו צִללי ערב, זהו השמאל שהתחיל לשלוט, כי מכאן, מערב, בא כוח לצד השמאל.

.181 שלמה באמצע, בין ימין, דוד אביו, לשמאל, עשרה מלכים שמרחבעם בנו ולמטה. החכמה של שלמה התעלתה בימין באמונה יותר מכל בני העולם. כי אימו לימדה אותו. ובימיו עמדה הלבנה, המלכות, במילואה. וכתוב, ויחכם מכל האדם, כי נבנה ביהמ"ק, המלכות, הנקראת חכמה תתאה.

.182 ובסוף ימיו התחילה הלבנה, המלכות, להתמעט. ואז כתוב, ויעש שלמה הרע בעיני ה', ולא מילא אחרי ה' כדוד אביו. לא מילא, שלא השלים הכול, מה שהיה לו להשלים אחר דוד, שהוא מאלו שבעה עמודים, שהגבירו הימין על השמאל. ולא מילא שלמה את הלבנה, אחרי ה' כדוד אביו, אלא שהתמעטה.

.183 משום זה אין אנו מונים את שלמה, לא עם אלו שבעה צדיקים עמודי העולם, ולא עם אלו שמרדו באדונם, עם עשרת המלכים, אלא באמצע, בין דוד, שמשבעת עמודי עולם שבימין, לבין עשרת המלכים, שמצד שמאל. כי מצד הימין הוא שלם, ומצד השמאל הוא פגום.

.184 משום זה כתוב, קרוע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך, כי משום שהימין היה טוב והשמאל היה פגום, היה צריך לקרוע הימין מהשמאל. זהו שהמלך קרע את בגד המלכות שלו. כי המילה ממלכה, מלכות, נאמרה על שלמה, שהיא נקראת אם שלמה, וזוהי בת שבע. ונתתיה לעבדך, לצד השמאל.

משום זה כתוב, תחת עבד כי ימלוך. וכתוב, ושפחה כי תירש גבירתה. עבד זה, לא ניתנה לו המלכות, אלא מכאן. כמ"ש, ונתתיה לעבדך, ואז התחילה השפחה לשלוט.

.185 בתחילה כתוב, קרוע. ואח"כ, אקרע. כי קרוע, פירושו מעט, שנקרע מעצמו, משום שבאותה שעה התחילה הלבנה, המלכות, להתמעט. ואח"כ, אקרע, שהמלכות נעלמה בגלות.

ועתיד הקב"ה להשיב השכינה למקומה, ואת ישראל למקומם, ולנקום מאלו, שהם בצד השמאל שהֵצֵרו לישראל. כמ"ש, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו. ועלו מושיעים, הם צדיק, יסוד, וכנ"י, המלכות. בהר ציון, הימין. לשפוט את הר עשיו, השמאל.

ממלכה ומלוכה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף עט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף עט.

.186 הר ציון הוא לשון חוזק. ההרים שלמעלה, הם הצדיקים הנאחזים בכנ"י, הנקראת הר ציון, המלכות. והם, הצדיקים, ההרים שמסביב לירושלים, כמ"ש, ירושלים הרים סביב לה. משום שהם מצוינים ואומרים זה לזה, בסתר הייחוד, לשפוט את הר עשיו, הצוררים ומֵצֵרים לישראל, מצד השמאל.

.187 בעת ההיא, כתוב, והייתה לה' המלוכה. בתחילה נקראת המלכות ממלכה, משום שמניקה שני צדדים. ימין ושמאל. ועתה נקראת מלוכה, משום שמניקה צד ימין. כתוב, ואֵירשׂתיךְ לי לעולם. כי גלות לא תהיה יותר, כי אם תהיה עוד בגלות, אין זה לעולם, כי יושבת בגלות.

.188 וכתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. כי עד עתה, כשישראל היו בגלות, הייתה השכינה עימהם בגלות. ומלך בלי מלכה, אינו מלך. אבל בעת ההיא, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. המילה אחד רומזת שהשכינה דבוקה ביסוד, וכשהשכינה דבוקה בצדיק, יסוד, אז הוא ייחוד המלכה עם המלך.

הסוד של אחד

[רזא דאחד]

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף פ

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פ.

.189 בק"ש, שהאדם צריך לייחד אדונו ולקשור קשרי האמונה ברצון הלב. וכשמגיע למילה אחד, הוא צריך לכוון בא' של אחד, הסתום ועתיק מכל, ספירת הכתר דז"א. ובח' של אחד יכוון בשמונה מדרגות עליונות, שהן מחכמה עליונה עד צדיק, יסוד. ובד' הגדולה של אחד יכוון בהתדבקות כנ"י, המלכות, חלקו של דוד, הנקרא עני ואביון בשעה שהמלכות אינה דבוקה בז"א. שהיא מתדבקת עתה באלו המדרגות העליונות, הרמוזות בא"ח של אחד, שהן מכתר עד היסוד דז"א, אז המלכות גדולה, שעל זה רומזת הד' הגדולה שבאחד.

והעולם כולו יונק ממנה, והם השדיים, שהם כמִגְדלות, מפני שכל העולם יונק מהם, שהשכינה אומרת, אני חוֹמה ושָׁדיי כמגדלות, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום.

.190 כנ"י, המלכות, כשהיא בגלות עם בניה בין אוה"ע, היא נקראת קטנה. כמ"ש, אחות לנו קטנה. וכשישראל מתדבקים בתורה והולכים בדרך האמת, אז התמלאה המלכות עם שפע, ושלום, יסוד, התחבר במלכות, אז היא משיבה ואומרת, אני חומה ושדיי כמגדלות, שהם גדולים ומלאי שפע בשביל העולם. בעת ההיא שמתחברים עימי א"ז ושלו"ם.

ומפרש הזוהר: א' של א"ז, עתיקא קדישא מכל, כתר. ז' של א"ז, שבע מדרגות מחכמה עד הוד. ושלו"ם, נקרא צדיק, יסוד. כיוון שאלו המדרגות מתחברות עימי, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום.

העיניים הן שבע מדרגות, ז"ת דחכמה, הנקראות עיני ה', פני ה'. ואז שלום לעולם, וחסד דעתיקא שורה במקום זכר ונוקבא, ז"א ומלכות.

ומשום זה ציווה משה בתורה, ואמר, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, לקשר כל קשרי האמונה.

כל המאריך באחד

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף פא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פא.

.191 כל המאריך באחד, מאריכים לו ימיו ושנותיו, משום שהוא המקום, שכל הימים והשנים של העולם תלויים בו, שתלויים במדרגות הרמוזות באחד, שהן עשר, כח"ב חג"ת נה"י דז"א והמלכות המקבלת מהם. וכולן אחד.

בד' של אחד צריכים להאריך, משום שאותו מקום, המלכות, הוא של הדל"ת, דלות ועוני, ואין לה אור משלה. וצריך האדם להאריך בה, ולהמשיך לה ברכות מאלו ו"ק, שישה בנים עליונים, חג"ת נה"י דז"א, ע"י הצדיק, יסוד דז"א.

.192 ואלו ו"ק דז"א, רמוזים בח' של אחד, שמונה, שהם שישה דז"א ושניים מלמעלה חו"ב, הנקראים או"א. להוסיף ולכלול אותם ו"ק דז"א למעלה באו"א, ולתת להם ברכות מאו"א עילאין. כי חסד דעתיק אינו שורה אלא במקום שלם, במקום שנמצא זכר ונוקבא. כמ"ש, צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו. ביום חתונתו, רק במקום שיש זכר ונוקבא.

.193 ע"כ אמרו, שיאריך בד' של אחד, ובלבד שלא יחטוף בח' של אחד, שהם ח' ספירות מחכמה עד יסוד, אלא צריך להמשיך ברכות ממקום עליון מכולם, שזה או"א עילאין, חו"ב, ולהשפיע לאלו שישה בנים חג"ת נה"י דז"א.

אח"כ ימשיך שפעם לבת, המלכות, שאין לה נחלה בבית אביה ואימה, או"א עילאין, אלא הבן הזה, ז"א, יכול לקבל מהם ולהשפיע למלכות. ומכאן, שהבן יורש לאו"א, והבת אינה יורשת, אלא שיש לה מזונות מהבן. אלא שצריכים להאריך בד' הזו, המלכות, עד שימשיך לה השפע מז"א.

.194 כמה צריך האדם להאריך בה? כשיעור שימליך אותה למעלה ולמטה ולארבע זוויות של העולם. שהם ו"ק העליונים, כי ארבע זוויות העולם הן חג"ת יסוד, ומעלה ומטה הם נו"ה. כי כולם מתחברים עימה ואינם נפרדים לעולם. וכשהאדם מאריך לכוון את זה בד' של אחד, כל אלו הימים והשנים העליונים, הספירות, מוסרים ברכות על ראשו, והקב"ה קורא לו, כמ"ש, ויאמר לי, עבדי אתה ישראל, אשר בך אתפאָר.

.195 כלל כל התורה רמוז בפסוק הזה. וכלל של כל אלו המאמרות, שהעולם נברא בהם, רמוז באחד, שהם ע"ס, הנקראים עשרה מאמרות. כמ"ש, והוא באחד ומי ישיבנו, ונפשו איוותה ויעש. ובהם נברא העולם. וע"כ בעשרה מאמרות נברא העולם. כולם עשרה וכולם אחד.

וכולם כלולים בכתוב הראשון שבתורה, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כי בראשית, חכמה, הכוללת עימה גם כתר. ברא, בינה. את, חו"ג. השמיים, ת"ת. ואת, נו"ה. ו' של ואת, יסוד. הארץ, מלכות.

השם אהו"ה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף פג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פג.

.196 בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. את השמיים ואת הארץ, ראשי תיבות אהו"ה, שבו נבראו שמיים וארץ. א"ה, בו נבראו השמיים. ו"ה, בו נבראה הארץ וכל מה שיש בה. והוא הנותן תשוקה בכל האילנות והעשבים שבארץ לגדול. וזה מה שאמרו, אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל. התשוקה לגדול, הנמשכת מהשם ו"ה. כמ"ש, הידעתָ חוקות שמיים, אם תשים משטרו בארץ.

הצירוף א"ה מורה על שורשי ג' קווים ימין שמאל אמצע שבבינה. א' צורת ג' קווים. י' עליונה שבה, קו ימין. י' תחתונה שבה, קו שמאל. הקו שבין ב' האותיות י', הקו האמצעי.

ה' בינה, שבה השתרשה צורתה של א'. ו', ז"א, המקבל מהשם א"ה. כל מה שיש בו הוא מקבל מן א"ה. לפיכך נבחן השם א"ה כמו חותָם, שכל הפרטים שיש בחותם עוברים על הנחתם ממנו. כך כל הפרטים שיש בא"ה נחתמים בו', ז"א.

וע"כ א', שהיא ג' קווים שבבינה, היא ראש ושורש לכל פרטי האורות, היוצאים מבינה לז"א. שכל הפרטים שבז"א נחתמים מהא' שבה"ר.

והצירוף ו"ה מורה, שאחר שהו', ז"א, נחתם מהצירוף א"ה, הוא משפיע כל מה שיש בו אל המלכות. וגם כאן הם דומים כמו חותם ונחתם. שכל הפרטים שיש בה"ת, המלכות, נחתמו מו', ז"א. ועד"ז נחתמו ג' עולמות בי"ע. הבריאה נחתמה מהמלכות, והיצירה מהבריאה, והעשיה מהיצירה. ולפיכך נקרא שם אהו"ה, חותם, שנחתמו בו שמיים וארץ וכל אשר בהם.

א"ה, בו נבראו השמיים, כלומר שמצורת א' שבה"ר יצאו כל האורות שיש בשמיים, ז"א, הנקרא ו'. שכל האורות והפרטים שיש בז"א, נחתמו מהצירוף א"ה. ו"ה, בו נבראה הארץ וכל מה שיש בה, כלומר שמהשפעת ו', ז"א, לה"ת, המלכות, יצאו כל הפרטים שיש בארץ, המלכות. וכל מה שיש בה, שהם ג' עולמות בי"ע, שכולם נחתמו ויצאו זה מזה כדרך חותם ונחתם.

וזה מה שאמרו, אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל. אין עליו מלאך מלמעלה, מטעם שהעולמות יצאו בחותם, בשם אהו"ה. נמצא שהצורות והפרטים ופרטי הפרטים עד לפרט האחרון שאך אפשר להיפרט, הם נחתמו בתחתון, מחמת שצורתם היא כך בחותם שבעולם העליון ממנו. ונמצא שהם מופיעים בתחתון משום שהעליון מכה אותו, ואומר לו, גדל בצורה זו, ולא בצורה אחרת.

אין לך עשב ועשב מלמטה, שאין לך פרט קטן ביותר שבעולם העשיה, שאין עליו מלאך מלמעלה, שאין עליו כוח עליון בעולם היצירה. כי הכוחות שבעולם היצירה נקראים מלאכים. כלומר, שאותו הפרט הנמצא בעולם היצירה, מכריח את הפרט שכנגדו, הנחתם ממנו בעולם העשיה, שיקבל צורתו בדיוק, כדרך החותם והנחתם. שמכה אותו, שמכריח אותו, ואומר לו, גדל בצורה המתאימה אליי. שהוא אותו המלאך והכוח שביצירה, שהעשב שבעשיה נחתם ממנו.

ויקרא אלקים לאור יום

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף פד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פד.

.197 ויקרא אלקים לאור יום. וכתוב, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. כי אור שלמטה כשמאיר, מאיר מכוח שניתן לו מהטוב שלמעלה, מיסוד, הנקרא טוב.

.198 ומשום זה מספר ימות החמה הוא שס"ה (365) ימים. מ"ט (49) שבועות מהם, שמ"ג ימים (343), הם כנגד מדרגת הצדיק, יסוד, הנקרא טוב. שהוא שביעי, כי כשמתחילים לספור מהבינה, נמצא היסוד ספירה שביעית, ובינה היא מ"ט שערי בינה. וכשהיסוד שהוא שביעי, מקבל מ"ט שערי בינה, נעשו אצלו שבע פעמים מ"ט, שהם שמ"ג.

ויונק ממנו השמש שלמטה שבעה שבועות שבע פעמים, כנגד שבעה שבועות שבע פעמים, שהיסוד יונק מאמא עילאה, בינה, הנקראת יובֵל, כנגד שנות היובל שלמטה, כנגד מ"ט שנים שהיובל כולל אותם.

.199 עוד חסרים למספר שס"ה כ"ב (22) ימים, כי מ"ט שבועות הם שמ"ג ימים. והם כנגד כ"ב אותיות התורה, שעולם התחתון, מלכות, עומד עליהם. כי צדיק שלמעלה, יסוד דז"א, נקרא תושב"כ, ע"כ יש בו כ"ב כוללים שהם כ"ב אותיות, שמהם נמשכים כ"ב ימים להשלים מספר שס"ה ימים.

ואחר שנשלמו שס"ה ימים אלו, אחר שנשלמה השנה, חוזר שנית השמש שלמטה, לקבל מהמדרגה שנקראת טוב, יסוד דז"א. ומדרגה זו, וכל אלו שבע מדרגות עליונות, חוזרות שנית לקבל מאמא עילאה. ואז נמשכת שוב שנת החמה של שס"ה ימים. וכן בכל שנה ושנה.

.200 מדרגה שנקראת לבנה, המלכות, השולטת בלילה, יונקת ממדרגת הצדיק, יסוד. ומשום שהצדיק ממלא אותה ממעדנים עליונים, ויונקת ממנו, היא נקראת לבנה. כמו שהלבנה התחתונה אין לה אור מעצמה, אלא מה שניתן לה מהשמש, כך המדרגה שלמעלה, המלכות, אין לה מעצמה כלום, אלא מה שניתן לה מיסוד דז"א.

.201 מדרגת מלכות נקראת למעלה ים החכמה. וי"ב השבטים העליונים הקדושים עומדים, שהם ד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שכל רוח כלול מג' קווים. נמצא שיש ג' קווים לצפון, לדרום, למערב, למזרח. וים החכמה, המלכות, עומד עליהם. וכנגדם למטה עומדים י"ב שבטים מסביב למזבח, מסביב לביהמ"ק, ששם המזבח, הרומז על המלכות. וכנגד המדרגה ההיא עשה שלמה את הים למטה, עומד על שנים עשר בקר.

.202 הים שלמעלה, המלכות, נקרא ים, משום שהמדרגה של צדיק, היסוד, הממלאת את הים הזה, נקראת יום. כמ"ש, ויקרא אלקים לאור יום. ואור הוא יסוד, כמ"ש, אור זָרוע לצדיק. היסוד מאיר בו' שבשם הקדוש, ז"א, שבו ממלא הים הזה, שנקרא ה"ת של השם הקדוש.

ע"כ נקרא היסוד יום, להיותו כולל את ו', המשפיע, ואת ים, המקבלת ממנו, המלכות, כמ"ש, כי כל בשמיים ובארץ. שהיסוד שנקרא כל, נאחז בשמיים, בו', ז"א, ונאחז בארץ, המלכות, ים. וקנתה המלכות את השם ים מהיסוד, כלומר מהים של יום, המורה על המלכות הנאחזת בו.

.203 כתוב, כל הנחלים הולכים אל הים. כל, זוהי מדרגת הצדיק, יסוד. משום שכל המעדנים יוצאים ממנו. הנחלים, הם חמש מדרגות, חג"ת נ"ה דז"א, שהולכות עם היסוד אל הים, המלכות, למלא אותו.

.204 ומדרגה זו, המלכות, נקראת בת שבע, משום שמקבלת מהיסוד, הנקרא שביעי. וכשצדיק מאיר למלכות, בשבעה שבועות שבע פעמים, שעולה שמ"ג (343), אז מאיר השמש התחתון אל הלבנה, שבעה שבועות שבע פעמים.

.205 משום זה שנת הלבנה היא שנ"ה (355) ימים, מ"ט שבועות מהם, שהם שמ"ג ימים, כנגד המדרגה השביעית, המלכות, הנקראת בת שבע. והיא הים העליון, המאיר מהצדיק, יסוד, במ"ט שבועות, שהם אורות עליונים, מ"ט שערי בינה, שבכל אחת משבע המדרגות מבינה עד היסוד.

נשארו חסרים י"ב ימים לחשבון שנ"ה. והם כנגד י"ב שבטים, שמסביב לים, לשמור משמרת המשכן בי"ב השערים העליונים, שיש בירושלים העליונה, המלכות, שזה ד' רוחות שבכל רוח ג' קווים. ודרך אלו י"ב שערים יונקים השבטים התחתונים מאמא תחתונה, המלכות, כל אחד מבחינתו כראוי לו.

.206 ע"כ כתוב, כל הנקרא בשְׁמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו. כל הנקרא בשמי, זהו אדם במדרגת הצדיק, יסוד, הנקרא כל, שמאיר בכוח שמו. ולכבודי בראתיו, שבראתיו להאיר למקום הנקרא כבוד, ים החכמה, המלכות, הנקראת כבוד ה', שנגלה במשכן.

יצרתיו, היום שלמטה, שבעת שהיסוד, ו', מאיר למלכות, ים, נקרא היסוד בשם יום. אף כך האדם שזכה למדרגת צדיק נקרא יום למטה, כנגד כל שלמעלה. ועל זה כתוב, יוצר אור, שלא כתוב בצדיק שלמעלה יצירה, עד שהתגלה פעולתו למטה, ע"י התחתון, שמאיר במלכות ביום. ועולם התחתון, המלכות, מאיר ממנו. ואז כתוב, יצרתיו.

.207 אף עשיתיו, הלבנה, המלכות, הנשלמת ע"י האדם למטה. כמ"ש, ובורא חושך, כי המלכות מטרם הזיווג עם ז"א היא חושך. כשהתחברו ז"א עם מלכות, אז כתוב, עושה שלום, שעושה שלום לעולם, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אשר ערב הוא המלכות, ובוקר הוא יסוד, וכשמזדווגים, שניהם יום אחד. אז נשלמים הייחוד שלמעלה והייחוד שלמטה, ונעשה שלום למעלה ושלום למטה.

.208 כעין זה, יוסף למטה אחוז בצדיק שלמעלה, יסוד דז"א. כשנשלם יוסף למטה, הוסיף שלום בכל העולמות, ובכל הימים העליונים. אז הימים העליונים, יסוד ומלכות, הם בשלום, בייחוד אחד, והברכות מושפעות לכל העולמות.

אמחה את האדם

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף פח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פח.

.209 ויאמר ה', אמחה את האדם אשר בראתי, מעל פני האדמה. להוציא אדם שלמעלה מהמלכות, הנקראת אדמה. כי כל דין המבול היה במלכות. ואין לומר שאדם שלמטה בלבד, ואילו אדם שלמעלה מהמלכות, שהוא הוי"ה של מ"ה שבגי' אדם (45), לא נפגם כלום. אין להוציא אותו כלל לגמרי.

כי אינו נמצא זה בלי זה. וכשנמחה אדם שלמטה, נפגם גם האדם שלמעלה. כי אם לא נמצא למטה מי שמקבל השפע, מסתלקת ההשפעה גם מלמעלה.

.210 ואם הייתה במלכות הארת חכמה הסתומה מכל, היה הכול מיתקן כבתחילה. כמ"ש, אני חכְמה שָׁכנתי עורמה. אל תקרא, שכנתי, אלא שכינתי. שהחכמה אומרת, ששכינתה היא במלכות, הנקראת עורמה. ואז יש קיום לעולם.

ואם לא החכמה, לא היה מתקיים העולם. כמ"ש, ה' בחכמה יָסד אָרץ. וכתוב, ונוח מצא חן בעיני ה'. שזו הארת החכמה, המכונה עיניים. וע"כ התקיים על ידו העולם.

עצה"ד ושֵׁת

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף פח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פח.

.211 ויוֹלֶד בדמותו כצלמו, ויקרא את שמו שֵׁת. אחרים לא היו בדמותו. שת בדמותו כצלמו, שנעשה בתיקון הגוף, בתיקון הנפש, בדרך ישר, כראוי.

הנחש הטיל זוהמה בחוה, והזוהמה הייתה סוערת במעיה. ולא יכלה להצטייר.

.212 מטרם שחטא אדם, היו אותיות א"ב מיתקנות בו, ומצטיירות בו בעוה"ז. כיוון שהגיע לכ"ף, שהאדם נתקן בגן בזכר ובנוקבא בחיבה ומלאכים עליונים לפניהם, מיד הֵרע הדבר לס"מ ברקיע, וירד רכוב על נחש חזק, ונראה לפניו. מיד התערבו האותיות.

.213 אז התחבר ס"מ בנחש ונעשו אחד. ולקחו האותיות, ועשו משם והלאה אומנות רעה, באותיות צד ציד, באותיות צ' ץ'. וצדו אותן בפיתוי רע, ועשו אומנות יתרה באותיות ק' ר', אומנות של שקר, משום שחזרו להפוך את האותיות באומנות רעה. ק' שלא יכלה לעמוד, שאין לה ב' רגליים, כקוף בפני אדם שאין לו קיום. ר', עשו רע. אלו התהפכו באומנות רעה, עד שנפלו אדם ואשתו.

.214 ובאותיות ק"ר הולידו בנים, ולא בני קיום. והיא הזוהמה של הנחש שנבלעה בחוה. מהזוהמה ההיא נולד קין. ומשום זה נעשה רוצח, כי הנחש הנה האומנות שלו היא רציחה. והתעכבו האותיות עד כאן.

.215 בשעה שאדם חזר בתשובה, וחזר כבתחילה לשמש בנוקבא שלו, כתוב, ויולד בדמותו כצלמו. כי זהו מתיקון הגוף והרוח כראוי. וכתוב, יש הבל אשר נעשה על הארץ. וחזרו האותיות להתחלה של ש' ת', כמ"ש, כי שָׁת לי אלקים זֶרע אחר תחת הבל.

שת היה בצלם ובדמות, והראשונים, קין והבל, לא היו כן. ומכאן נבנה העולם באופן אחר של א"ב. קֵינן, מַהלַלְאל, יָרֶד. התווספה אות נ' בקינן על קין, כדי לתקן העקום שבקין.

צלם ודמות הם לבושי מוחין המקובלים מז"א וממלכות. צלם הוא לתיקון האורות נ"ר, המקובל מז"א. דמות הוא לתיקון הגוף, המקובל ממלכות. וע"כ שת בדמותו כצלמו, נעשה בתיקון הגוף, שזה דמות. בתיקון הנפש, צלם. בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל אלא ביושר.

וכמו שיש זכר ונוקבא בקדושה, כך יש זכר ונוקבא בס"א. הזכר שבס"א נקרא ס"מ, והנוקבא נקראת נחש. וההפרש ביניהם, הוא כי כל עניין הס"א הוא להיאחז בהארת חכמה שבשמאל מהמלכות, ולהמשיך אותה מלמעלה למטה.

והזכר, ס"מ, נאחז באור, אבל אינו מושך אותו מלמעלה למטה, אלא אחרי שס"מ נאחז באור, הוא מתחבר עם הנוקבא שלו, נחש, והיא הממשיכה אותו מלמעלה למטה. ואם הנחש אינו מחובר עם ס"מ, אין הנחש יכול להזיק כלום, כי אין לו מה להמשיך למטה.

וע"כ ירד רכוב על נחש חזק, שאם לא היה ס"מ מחובר ורוכב על הנחש, שזה הנוקבא שלו, לא היה יכול לעשות כלום, כי אינו יכול להביא המשכתו למטה. אז התחבר ס"מ בנחש ונעשו אחד, ואז היו יכולים להמשיך האור מלמעלה למטה. וזהו ע"י פיתוי לחטא של עצה"ד.

כי ע"י אכילת עצה"ד נתנו כוח לס"מ, להיאחז בהארת החכמה שבשמאל שבמלכות, אשר הנחש המשיך אותה תכף מלמעלה למטה, שעם זה פגם בעה"ח, קו האמצעי, השומר על הארת החכמה שבשמאל, שלא תימשך למטה, וע"כ גרם המיתה. כי הפירוד של עה"ח מהמלכות, גורם מיתה לעולם.

הנחש הטיל זוהמה בחוה. כי הנחש שמשך האור מלמעלה למטה בפירוד מעה"ח, הטיל זוהמה באור, בפִריו של עצה"ד. שגרם המיתה ע"י המשכתו מלמעלה למטה.

והזוהמה הייתה סוערת במעיה, ולא יכלה להצטייר, כי אחר שנבלעה בה זוהמת הנחש, שוב לא יכלה להתעבר עם זרע של קיום, כי צורת נשמת חיים לא יכלה להצטייר במעיה. כי אותו גורם המיתה היה סוער במעיה.

כ"ב אותיות שבכל מדרגה הן כ"ב אורות בצורות מיוחדות, שמהם ומצירופיהם יוצאים ומתגלים כל מיני האורות באותה המדרגה. ובדומה לכ"ב אותיות שבספר החכמה, שכל ההשכלות המובאות בספר החכמה, מתגלות רק ע"י צירופי כ"ב אותיות. וכ"ב אותיות מספיקות לכל מיני הגילויים שבו. כך הם כ"ב האותיות הרוחניות שבמדרגות העליונות.

ומטרם שחטא אדם, היו אותיות א"ב מיתקנות בו, ומצטיירות בו בעוה"ז. שמטרם שחטא בעצה"ד, היו כ"ב האותיות הרוחניות שבהארת נשמתו מתוקנות בו, להצטרף ולהצטייר בכל מיני גילויים, להאיר לו בעוה"ז.

וכיוון שהגיע לכ"ף, כמ"ש, כף אחת עשָׂרָה זהב מלֵאה קטורת. שע"י עבודות ועליית מ"ן המשיך בית הקיבול, המכונה כף, אל המלכות. שאחר שקנתה המלכות בית הקיבול הזה, היא חוזרת להיות פב"פ עם ז"א. וכל מה שהתחתון גורם לעליון זוכה בו גם התחתון.

ולפיכך, גם אדם שהיה עם חוה שני פרצופים דבוקים זה בזה, זכו עתה להיפרד זה מזה מדבקות האחוריים, ונעשו ונתקנו לשני פרצופים, שיוכלו להזדווג פב"פ.

לכן כיוון שהגיע לכ"ף, שהאדם נתקן בגן בזכר ובנוקבא בחיבה, כלומר שע"י זה שאדם גרם במעשיו כף אל הנוקבא דז"א, ולהחזיר אותה פב"פ עם ז"א, זכה גם הוא להיתקן עם חוה, להיות זכר ונוקבא פב"פ באהבה ובחיבה.

וכיוון שהתחברה המלכות עם ז"א פב"פ, נפסקה יניקת ס"א מהמלכות. מיד הרע הדבר לס"מ ברקיע, כי נפסקה יניקתו מהמלכות, וירד רכוב על נחש חזק, ונראה לפניו. מיד התערבו האותיות. תכף כשאדם ראה אותם, התערבו והתקלקלו צירופי האותיות המתוקנים של הקדושה.

ומשמיענו בזה דבר עמוק. כי במקום הקדושה לא יבוא הס"א. וכן במקום הס"א לא תבוא הקדושה. וא"כ איך יכלו ס"מ והנחש לבוא לאדם ולאשתו שהיו בקדושה, ולפתות אותם? אלא נאמר, ונראה לפניו, שבתחילה לא יכלו להתקרב אליו, אלא שנראו לפניו, ומתוך שאדם לא דחה אותם תכף ומיד, אלא הסתכל בהם, אז הסתלקה ממנו הקדושה.

מיד התערבו האותיות, כלומר שהסתלקו ממנו צירופי האותיות שעליהם נגלתה הקדושה. ואז יכלו ס"מ ונחש להתקרב אליו ולהתלבש בו, ולפתות אותו לאכילת עצה"ד.

ואז נעשו ס"מ ונחש אחד, ולקחו לרשותם האותיות, שהיו כלים לקדושה. ועשו משם והלאה אומנות רעה, שהמשיכו החכמה מלמעלה למטה, שזהו הלעומת של אומנות דקדושה של קו האמצעי, שהוא תיקן שהחכמה תאיר רק מלמטה למעלה.

באותיות צד ציד, באותיות צ' ץ'. ב' האותיות צ' ץ' המשיכו למילים צד ציד, שהן ראשי תיבות צד ציד. וצדו אותם בפיתוי רע, כי צדו בפיתוי הרע שלהם את אדם וחוה, שיאכלו מעצה"ד. והפילו אותם ברשתם.

ומאומנות רעה, שהיא המשכת החכמה מלמעלה למטה, נמשכת אומנות של שקר, שמעשיהם שווא ושקר. כי האור אינו נמשך להם למטה, כמו שמבטיחים, מפני שהאור הנמשך מלמעלה למטה מקלקל אומנות של קו האמצעי, המייחד השמאל והימין זה בזה. וכיוון שנפרד השמאל מימין, תכף קופאים אורותיו, ונמשכים להם קרירות וקיפאון.

ונמצא, שהאומנות הרעה שלהם היא אומנות של שקר, שלא פעלו כלום במעשיהם. והתהפכות האור לקיפאון מרומזת באות קו"ף, שהיא לשון קיפאון. ולאחר שהאור קפא, נאחזים בו דינים רעים הממיתים את החוטא. כמ"ש, לַפתח חטאת רובץ. והרע הזה מרומז באות ר', שהיא ראש המילה רע.

ועשו אומנות יתרה באותיות ק' ר', אומנות של שקר, שעושים האומנות שלהם ביתר, להפוך אותיות הא"ב לרעה, בב' אותיות ק"ר, שהק' מורה שהתהפך האור לקיפאון, והר' מורה שנעשה לגורם רעה. ונמצאת אומנותם אומנות של שקר, שכל מעשיהם היו שווא ושקר.

וזה היה משום שחזרו להפוך את האותיות באומנות רעה. שמשום שעשו אומנות רעה להמשיך האור מלמעלה למטה, ולהפריד השמאל מהימין, ע"כ נהפכו האותיות ק"ר לקיפאון ולרעה.

ומלבד זה יש עוד שני רמזים באות קו"ף, בשביל החוטאים. רמז ראשון, שיש לה רק רגל אחת נמשכת למטה. וזה מורה שאין ממש במעשיהם, כי על רגל אחת אין קיום ועמידה.

רמז שני, כי קו"ף רומזת על החיה, שנקראת קוף, שדומה לפני אדם. וכן האור הזה הנמשך מלמעלה למטה, משמאל בלי ימין, אין הדמיון שלו אל אור אמיתי, אלא כמו דמיון הקוף אל פני אדם.

ואחר שחזר אדם בתשובה ונטהר מהזוהמה של הנחש, וחזר כבתחילה לשמש בנוקבא שלו, כתוב, ויולד בדמותו כצלמו, כלומר שחזר הייחוד העליון של ימין ושמאל ע"י קו האמצעי, וחזר הזיווג דז"א ומלכות, אז המשיך צלם מז"א, שהוא תיקון הרוח. ודמות המשיך ממלכות, שהיא תיקון הגוף.

צלם ודמות מתקנים הגוף והרוח כראוי, שיהיו בני קיום. וכתוב, יש הבל אשר נעשה על הארץ. אותם שאין להם תיקון הרוח, הם הבל בלבד, שאין להם קיום.

וחזרו האותיות להתחלה של ש' ת', כי הם נשארו ולא נפגמו, כמ"ש, כי שָׁת לי אלקים זרע אחר תחת הבל. כי שֵׁת היה בצלם ובדמות. והראשונים, קין והבל, לא היו כן. ומכאן נבנה העולם באופן אחר של א"ב, בסדר תשר"ק, שהוא א"ב למפרע.

אדם וקין ושבע ארצות

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף צב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צב.

.216 סדר העולם הוא בשבע צורות עגולות. שבע ארצות הן, זו למעלה מזו, כמו שיש שבעה רקיעים זה למעלה מזה. והן: ארץ אדמה אַרְקא גֵיא נְשייה צייה תבל. למעלה מכולן תבל. כמ"ש, והוא ישפוט תבל בצדק.

.217 כשאדם יצא מגן עדן וגורש משם, הושלך לארץ, מקום חושך, שאין שם אור כלום ואינו משמש כלום. כיוון שאדם בא לשם, היה ירא יראה גדולה, ולהט החרב המתהפכת הייתה לוהטת בתוך הצדדים שבאותה ארץ.

.218 כיוון שיצאה השבת, והרהר בתשובה, הרים אותו הקב"ה והעלה אותו לאותו מקום שנקרא אדמה, כמ"ש, וישלחהו ה' אלקים מגן עדן לעבוד את האדמה. בזו יש אור שמאיר, וצורות כוכבים ומזלות.

.219 באדמה יש צורות אנשים עליונים, שיצאו ונולדו מאדה"ר ב-130 שנה שהיה משמש ברוחות נקבות. והם עצובים תמיד ואין בהם שמחה. והם משוטטים ויוצאים לעוה"ז ומתהפכים לצד הרע, למזיקים. וחוזרים לשם, ומתפללים תפילה, ומתיישבים שם במקומם. וזורעים זרעים ודרכונים [יַרבוּזים] ואוכלים. חיטים אין שם, ולא אחד משבעה מיני תבואה. במקום הזה נולדו קין והבל.

.220 כיוון שקין חטא, הוריד אותו הקב"ה לארץ, כמ"ש, הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה, מהמקום שנקרא אדמה. והייתי נע ונד בארץ. כי לשם נדחה וגורש. והיה כל מוצְאי יהרגני, שזה להט החרב המתהפכת, אשר יש שם באותה ארץ.

.221 והיה קין מתיירא והרהר בתשובה. והעלה אותו הקב"ה לארקא, ושם הוליד בנים. ובארקא יש אור שמאיר מהשמש. וזורעים זרעים ונוטעים אילנות. ואין שם חיטים ולא משבעה מיני תבואה.

.222 כל אלו אשר בארקא הם מתולדות קין. והם בשני ראשים: גיבורים עליונים, וקטנים. אין להם דעת שלמה, כשאר בני אדם שבעוה"ז. לפעמים הם צדיקים, ולפעמים חוזרים לצד הרע. ומולידים ומתים, כשאר בני אדם.

.223 אדם היה במקום שנקרא אדמה, עד שהוליד את שת. ומשם עלה למעלה, ארבע מדרגות למעלה מקין, שהיה בארקא, לתבל, למקום ביהמ"ק. תבל היא העליונה שבשבע הארצות, ונקראת ג"כ בשמות ארץ אדמה, שהיה מִשכּנו בהם מקודם לכן.

.224 דילג אדם על שלושה מקומות: גיא נשייה צייה, שלא שכַן בהם, כי קפץ ממקומו של קין, מארקא, עד מקום תבל.

גיא, מקום גדול כרוחבו וכאורכו של הגיהינום. בגיא ובנשייה ובצייה נפוצו אלו שבנו המגדל. והולידו שם, משום שהכעיסו את המלך העליון הקדוש. משום זה נקרב המגדל לאש שורף. שם יש בני אדם בכל הכבוד, בעושר, ובעפרות זהב, ובאבנים יקרות. מי שהוא מִתבל ונכנס לשם, נותנים לו חלק בחמודות של העושר ההוא. ולפעמים הוא יורד למקום נשייה, כדי שיהיה נשכח משם. ויורד לגיא, שאינו יודע המקום, שהוא משם.

.225 גיא זה הוא באמצע של מעלה ומטה, כי תבל צייה נשייה למעלה ממנו, וארקא אדמה ארץ למטה ממנו. זה נקרא גיא בן הִינוֹם. ורצועה אחת יוצאת משם למעלה, לתבל, ונקרא ג"כ גיא בן הינום. ושָׁם פִּתחו של גיהינום. ואלו האנשים אשר שם, יודעים כולם משום זה בכשפים ובחכמות. ושם זורעים ונוטעים אילנות. וחיטים אין שם ולא אחד משבעה מינים.

.226 בנשייה יש בני אדם מקוצצים וקטנים. אין להם חוטמים, רק שני נקבים, שהרוח יוצא בהם. וכל מה שעושים, שוכחים תכף. ע"כ נקרא נשייה, לשון שִׁכחה. זורעים ונוטעים אילנות, אין שם חיטים ולא משבעה מינים.

.227 צייה, מקום יבש כולו. שם בני אדם שהם יפי מראה. ומתוך שהוא מקום צייה ויבש, הנה כשיודעים ממקום, שיש שם מקור מים נובעים, נכנסים לשם. ולפעמים עולים, מתוך הצורך למים, אל תבל זו שלנו. והם בני אמונה יותר מבני אדם אחרים. וביניהם מדורים טובים, ועושר רב. וזורעים מעט, מחמת היובש אשר שם. ונוטעים אילנות, ואינם מצליחים. ותשוקתם אל האנשים שבתבל.

.228 ומכולם אין מי שיאכל לחם חוץ מאלו שבתבל. כי תבל היא למעלה מכל הארצות. כמ"ש, והוא ישפוט תבל בצדק. כעין כל אלו ארצות שלמטה מתבל, יש בתבל. וכל השמות האלו שלהם, יש ג"כ בהם, כשהם נכללים בתבל, משום שהוא השביעי, ע"כ כולל כל השישה שמתחתיו. ויש כאן ג"כ כעין אלו המקומות שבארצות שלמטה. וכל אלו המדורים של בני אדם, שונים אלו מאלו. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.

ז"ת חג"ת נהי"מ, שהם ז"א ומלכות, אינם ראויים לקבל אור העליון, משום צ"א והמסך שנתקן בכלי מלכות, שלא תקבל אור העליון. וזהו שבתחילה ברא הקב"ה את העולם במדה"ד, ראה שאין העולם יכול להתקיים, שיתף עימו מדה"ר, שהעלה את המלכות לבינה, מדה"ר, ואז נעשו ז"ת ראויות לקבל האור. והנה תיקון זה של שיתוף המלכות בבינה הספיק עד לנקודה שבעוה"ז.

אבל הנקודה שבעוה"ז, מלכות דמלכות החיצונה, גם מתחלקת לע"ס. והיא לא יכלה לקבל הארת השיתוף דמדה"ר, אלא עד בינה שבה, בינה דמלכות. אבל ז"ת שבעוה"ז, כבר נגלתה בהם מלכות דמדה"ד. ואינם יכולים לקבל אור העליון כראוי.

ובז"ת יש ג"כ ב' בחינות: ז"א ומלכות. כי במלכות אין משיתוף הבינה, אבל בז"א, חג"ת נה"י, יש התכללות של מלכות דמדה"ד. כי בז"א לא היה הצמצום, ולכן יש בו אור וחושך.

וכולן דינים, חוץ מספירת החסד שבו, שקרוב לתיקון. ואנחנו שוכנים על הארץ העליונה מכולן, בינה דמלכות, המקבלת הארת השיתוף של בינה ומלכות זה בזה, וע"כ ראויה לקבל אורות מתוקנים.

סדר העולם בשבע ארצות, זו למעלה מזו, שהם בינה ז"א מלכות. ארץ היא יסוד ומלכות. אדמה הוד. ארקא נצח. גיא ת"ת. נשייה גבורה. צייה חסד. למעלה מכולן תבל, בינה. והיא הארץ שאנו יושבים עליה. כי רק היא מתוקנת, להיות ראויה לקבל אור התיקון, ולא שש הארצות שמתחתיה.

ואפילו ספירות דז"א חג"ת נ"ה אינן מתוקנות, ואין צריך לומר מלכות האחרונה, שכולה מדה"ד. ונודע שאדה"ר בחטא עצה"ד, קלקל השיתוף של מלכות בבינה, והתגלתה מדה"ד שבמלכות, מנעולא, שממנה נמשכת המיתה. ולפיכך גורש מגן עדן עד הארץ התחתונה, ששם שולטת המלכות דמדה"ד.

כשאדם יצא מגן עדן, הושלך לארץ, כי החטא קלקל הארת השיתוף דבינה שבנשמתו של אדה"ר, שנגלה שכולו ממלכות דמדה"ד, ואז ירד לארץ התחתונה, לבחינתו, מלכות דמדה"ד, מקום חושך, שאין שם אור כלום ואינו משמש כלום. משום שהמלכות דמדה"ד אינה ראויה לקבל אור, ואינה ראויה לשום תיקון. וממלכות זו נמשכת המיתה, והיא נקראת להט החרב המתהפכת.

ולכן היה ירא יראה גדולה, ולהט החרב המתהפכת הייתה לוהטת. ואחר שעשה תשובה, קיבל תיקון א', להעלים ממנו המלכות דמדה"ד, שלא תוכל להמית אותו.

כיוון שהרהר בתשובה, הרים אותו הקב"ה לאותו מקום שנקרא אדמה, הוד, השייכת לז"א דמלכות, ושם אינה ניכרת כל כך המלכות דמדה"ד. וכבר ראויה לקבל אור מועט. שכבר יש שם אור מועט, כדוגמת אור הכוכבים והמזלות. ושם היה אדה"ר עד שנולד שת. וכל אותן התולדות, שהוליד אדה"ר, מהתחברות ברוחות נקבות, נשארו שם. ושם הוליד את קין והבל.

ובאדמה יש צורות אנשים. כי הם נשארו שם, ולא עלו עם אדה"ר לְתבל אחרי שנולד שת. והם עצובים תמיד ואין בהם שמחה, משום שלא יצאו מנוקבא מתוקנת, אלא רק מרוחות. ולפיכך הם משוטטים ויוצאים לעוה"ז ומתהפכים לצד הרע, שנעשו למזיקים לבני העוה"ז, כי בהתחברותם לבני אדם שבעוה"ז גורמים לגלות בהם את המלכות דמדה"ד.

חיטים אין שם, ולא אחד משבעה מיני תבואה. שבעה מינים הם ממלכות הממותקת בבינה. וכיוון שאין המיתוק שולט בהם, שנכללים ממלכות דמדה"ד, ע"כ אין שם שבעה מינים.

במקום הזה נולדו קין והבל. ושם הקריבו קורבנותיהם ושם הרג קין את הבל. ע"כ נזכר בכתובים אלו רק השם אדמה, כמ"ש, ויבא קין מִפרי האדמה.

כיוון שקין חטא, הוריד אותו הקב"ה לארץ, וכתוב, והייתי נע ונד בארץ. וכאן נזכר השם, ארץ. אלא שהוריד אותו הקב"ה מחמת החטא, כמו שהוריד לשם את אדה"ר טרם שעשה תשובה. והרהר בתשובה. והעלה אותו הקב"ה לארקא, ושם הוליד בנים.

ארקא היא מדרגה אחת למעלה מאדמה, כי להיותו מעורב בזוהמה של הנחש, לא היה יכול להחזיק מעמד באדמה, מחמת ריבוי הדינים אשר שׁם. כמו שנאמר לו בהיותו באדמה, אם תטיב שְׂאֵת, שיעלה למעלה מאדמה, ואם לא תטיב, לפתח חטאת רובץ, שייפול לארץ התחתונה, ששׁם להט החרב המתהפכת.

וע"כ כיוון שעשה תשובה, העלה אותו למעלה מאדמה, לארקא, שאינו עבה כמו אדמה. ובארקא יש אור שמאיר מהשמש. כי באדמה, שזה הוד, שמאל, לא היה אלא אור כוכבים ומזלות, ממשלת הלילה.

אבל בארקא, שזה נצח, ימין, כבר יש שם אור השמש, ממשלת היום, חסדים. ואין שם חיטים ולא משבעה מיני תבואה. כי אין הארות שבעה מינים נמשכות אלא ממלכות הממותקת במדה"ר בכל תיקוניה.

כל אלו אשר בארקא הם מתולדות קין. והם בשני ראשים. כי יש שם בארקא אור וחושך, ושני ממונים עליהם. וע"כ יש לאנשים אשר שם שני ראשים: מהממונה על האור ומהממונה על החושך. גיבורים, הנמצאים תחת הממונה הזכר. וקטנים, הנמצאים תחת הממונה הנוקבא. אין להם דעת שלמה, כשאר בני אדם, כי אין זיווג בחו"ב שלהם ע"י הדעת, כמו שיש לחו"ב דפרצופי קדושה. לפעמים הם צדיקים, ולפעמים חוזרים לצד הרע. שזה מחמת שתי השליטות, שיש שם.

אדם היה במקום שנקרא אדמה, עד שהוליד את שת. כי אז החזיר ז"א ומלכות בזיווג השלם של צלם ודמות, כמ"ש, ויוֹלד בדמותו כצלמו. ומשם עלה למעלה, ארבע מדרגות למעלה מקין, ארבע מדרגות למעלה מארקא ששם היה קין, שהם גיא, נשייה, צייה, ותבל.

ועלה למקום הזה שנקרא תבל, שהוא בינה דמלכות, ששם מגיעים התיקונים של מלכות הממותקת בבינה. עלה למקום ביהמ"ק. כי תבל בפני עצמה מתחלקת ג"כ לע"ס. ומקום המקדש הוא בינה דע"ס שבתבל.

תבל היא העליונה שבשבע הארצות, ואע"פ שיש עוד כו"ח, שהם למעלה מבינה שהיא תבל. אמנם אין כלים בכו"ח, והכלי העליון מכולם הוא בינה דמלכות הנקראת תבל. ותבל נקראת באלו השמות של הארצות התחתונות שהיה אדם שוכן בהן. ונקראת ג"כ ארץ אדמה, כי בהם היה דר אדם מקודם לכן.

דילג אדם על שלושה מקומות, שע"י תשובתו השלמה בעת שהוליד את שת, דילג על שלושה מקומות גיא נשייה צייה, שהם חג"ת דמלכות, שלא נגע בהם, ובא לתבל העליונה.

גיא, הוא מקום גדול. משום שגיא, הוא ת"ת דמלכות, והת"ת הוא הכלי היותר גדול בז"ת, להיותו כולל את כולם. ותופס מקום גדול כרוחבו וכאורכו של הגיהינום. כי יש ב' מיני דינים ועונשים בגיהינום:

א. דינים דדכורא, הנמשכים משמאל הנפרד מימין, גיהינום של שלג.

ב. דינים דנוקבא, הנמשכים מצמצום וממסך, גיהינום של אש.

ודינים דדכורא מכונים אורך, להיותם נמשכים משליטת השמאל ששם החכמה, הנקראת אורך. ודינים דנוקבא מכונים רוחב, להיותם נמשכים ממסכים שנעשה עליהם הזיווג להמשכת חסדים, ואורות חסדים מכונים רוחב.

וגיא כולל ב' מיני הדינים שבגיהינום, דינים דנוקבא, ודינים דדכורא. וע"כ תופס מקום גדול, כרוחבו וכאורכו של הגיהינום.

בשלוש ארצות, גיא נשייה וצייה, שהן חג"ת, נפוצו אלו שבנו המגדל. והולידו שם. משום שהכעיסו את המלך העליון הקדוש. שרצו להמשיך הג"ר דשמאל. לפיכך הוריד אותם הקב"ה לשלוש הארצות גיא נשייה וצייה, כלומר שנידונו בשלושה מיני דינים שנמצאים בשלוש הארצות האלו.

ולומדים, ששליש המגדל נשרף באש, ושליש המגדל נבלע בארץ, ושליש נשאר קיים. כי נפלו עם המגדל ממקום תבל, שהוא בינה, למקום חג"ת, ונחלק על פיהם לג' שלישים, שהשליש מצד החסד, שהוא צייה, נשאר קיים, והשליש מצד הגבורה, שהוא נשייה, נבלע בארץ, והשליש שמצד הת"ת, שהוא גיא, נשרף, כי שם אש הגיהינום. ומשום שנפלו עד הארץ שנקראת גיא, ששם הגיהינום, ע"כ נקרב המגדל לאש דולק אשר שם, ונשרף.

והזוהר מפרש דבריו ואומר, שם יש בני אדם בכל הכבוד, בעושר, ובעפרות זהב, ובאבנים יקרות. וזהו בצייה, שהוא חסד, והוא קרוב לתיקון, ע"כ לא יחסר בו אלא רק הפגם מאור החסד, שהוא יבש ממים, שהם חסד, וגם פגם זה מתקנים שם ע"י עלייתם לתבל.

ולכן מי שהוא מִתבל ונכנס לשם, על דרך בוני המגדל, שהיו מתבל, וירדו לצייה, שהוא חסד, נותנים לו חלק בחמודות של העושר ההוא, שמקבל שם כל החמודות של העושר אשר שם בצייה.

ובהיותו שם בצייה יש לפעמים שיורד למקום שנקרא נשייה, גבורה, שמשם נעשה שוכח, שע"י זה אובד כל הכבוד והעושר שקיבל בצייה. ואח"כ יורד למקום שנקרא גיא, ת"ת, ששם אש הגיהינום, ומחמת השכחה שקיבל בנשייה, אינו יודע המקום שהוא שייך לשם. ואינו יכול לעלות למקומו לתבל.

ועד"ז היו הדין והעונש של דור הפְּלָגה. שבתחילת הבניין, היו בחסד, והיה להם שם כל הכבוד. אבל אח"ז נשמטו ובאו לנשייה, גבורה, ששם יש דין של שכחה, שכל הבא לשם שוכח מה שעבר עליו ומה שעשה. ושם שכחו לשונם, עד שלא הבין איש את שפת רעהו. ולבסוף באו למקום השריפה שהוא ג"ר.

ולפיכך נחלק על פיהם המגדל, לג' שלישים, שאותו השליש שהייתה עליו השראת החסד נשאר קיים, והשליש שהיה בהשראת הגבורה, נבלע בקרקע ולא נודע מקומו, שהוא מכוח השכחה הנוהג בנשייה. והשליש שהייתה עליו השראת הת"ת, ששם האש של גיהינום, נשרף.

גיא זה הוא באמצע של מעלה ומטה, כי גיא הוא ת"ת, שהוא באמצע ז"ת, כי נחלק על החזה. מחזה ולמעלה הם תבל צייה ונשייה, והחזה בעצמו, גיא, שכולל כל הת"ת. ומחזה ולמטה הם נהי"מ שהם ארקא אדמה וארץ.

בנשייה יש בני אדם מקוצצים וקטנים, שהם בני ו"ק וקטועי רגליים שהם נה"י. כי מי שחסר נה"י דכלים, חסר ג"ר דאורות. וע"כ הם קטנים. אין להם חוטמים, כי החוטם הוא תיקון קו האמצעי המכריע בין שתי עיניים, ימין ושמאל דהארת החכמה. וכיוון שכאן חסרה הארת התיקון של קו האמצעי ע"כ אין להם חוטם. רק שני נקבים, שהרוח יוצא בהם, שיש להם הדינים דקו האמצעי הנקראים שני נקבים, שהרוח יוצא דרך שם. וכל מה שעושים, שוכחים תכף.

צייה, מקום יבש כולו, שאור החסד, הנקרא מים, חסר שם בחסד הזה, וע"כ הוא נקרא יבשה. אבל שאר האורות נמצאים בשפע, להיותו קרוב לתבל, וקרוב לתיקון. שם בני אדם שהם יפי מראה, כי אפילו פגם היבשה יודעים לתקן. ומתוך שהוא מקום צייה ויבש, שהוא בחוסר חסדים, הנה כשיודעים ממקום, שיש שם מקור מים נובעים, נכנסים לשם, ונמצאים מתקנים הכול בשלמות. וע"כ הם יפי מראה.

ולפעמים עולים מתוך הצורך למים אל תבל זו, שעולים לתבל ומקבלים כל החסדים החסרים להם. והם בני אמונה יותר מבני אדם אחרים, כי האמונה שולטת במקום הזה יותר מבכל המקומות שבעוה"ז. וביניהם מדורים טובים, ועושר רב. כי חוץ מפגם היבשה נמצאים שם הרבה אורות מכובדים.

ואין שבעה מינים, אלא ממלכות הממותקת ומתוקנת כראוי. ומכולם אין מי שיאכל לחם חוץ מאלו שבתבל, להיותה ממותקת ומתוקנת כראוי. כי תבל למעלה מכל הארצות, היא העליונה, בינה דמלכות. וכל השמות האלו של הארצות שלמטה, יש ג"כ בהם, כשהם נכללים בתבל, משום שהוא השביעי, וע"כ כוללת כל שש הארצות שמתחתיה.

בריאת העולם

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף צח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צח.

.229 בעשרה מאמרות נברא העולם. כי במעשה בראשית נזכרו תשע פעמים, ויאמר אלקים. בראשית ברא, נחשב ג"כ למאמר. ויש עשרה מאמרות. ויש אומרים, במאמר אחד נברא העולם, כי כתוב, בִּדְבַר ה' שמיים נעשו. ויש אומרים, שהכתוב, כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד, זו אמירה אחת בלבד.

.230 ויש אומרים, לא זה ולא זה, לא בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד, אלא באות אחת נברא העולם, שהיא ה', בלי אמירה. ואלו הם דברי הזוהר בשם רבי אלעזר.

ועתה מביא הזוהר דברי רבי אלעזר כלשונו. שאומר, אות אחת לקח הקב"ה משמו, משם הוי"ה, ובאותה האות נברא העולם. כמ"ש, מי כמוך באלים ה', שיוכל לברוא את העולם כמוך באות אחת.

.231 משמע, שבה' דהוי"ה נברא העולם, באות אחת ממש. וא"כ במה נבאר הכתוב, כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד, והכתוב, בדבר ה' שמיים נעשו, שמשמע שבאמירה נברא העולם? אלא להראות אל העולם, שהיה נברא בה'. אבל הבריאה לא יכלה להתגלות, וכל אחד ואחד היה צריך להתגלות, שיוציא כל אחד ואחד פעולותיו וכוחו הראויים לו. ועל זה היה צריך אמירה.

.232 כל העולם כולו וכל תולדותיהם ברגע אחד נבראו, בשעה אחת נבראו, וביום אחד נבראו, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם, ביום עשות ה' אלקים. באותו היום ממש, ובאותה שעה ממש, ובאותו רגע ממש.

.233 קודם שברא הקב"ה את העולם, היה הוא ושמו אחד. ולא היה כלום חוץ ממנו. והיה בדעתו לברוא את העולם, וברא קודם אלף עולמות. כמ"ש, האֶלף לךָ שלמה, החכמה, המכונה אלף. ואח"כ ברא עולמות אחרים. וע"כ ברא מקודם אלף עולמות, ברא החכמה, כדי להודיע מקודם, שהכול כנגדו כאין.

.234 אל"ף היא ראשונה באותיות, מפני שבתחילה ברא אלף עולמות, שקדמו לשאר העולמות. כי א' היא אֶלף. ואח"כ בי"ת, שרומזת על בניין שמיים וארץ. שהיה בחסדים, כמ"ש, אמרתי עולם חסד ייבנה.

בתחילה כיסא הכבוד, שכתוב עליו בדניאל, אלף אלפים ישמשוהו. ואחריו שאר המלאכים והארץ, שהם בית העולם. ואחריו גימ"ל, שהיא גן עדן, שהוא גמול הצדיקים. ואחריו דל"ת, שהוא האדם, המורכב מד' רוחות העולם.

.235 כוחות הדין היו סובבים את התהום. והתהום הייתה עולה ויורדת, ואות אחת הייתה מתפשטת בשלושה מיני זיו שלה, על התהום, והתהום שָׁקטה. כמ"ש, ורוח אלקים מרחפת על פני המים.

הבינה נקראת ים. והמלכות שעלתה לבינה ועשתה בה סיום חדש במקום בינה שבבינה, כלומר במקום בינה של הים, נקראת תהום. כשמלכות חוזרת ויוצאת מהתהום, נעשה קו שמאל בבינה. ואז נעשית מחלוקת בין קו ימין לקו שמאל. וכשמתגבר השמאל, יעלו שמיים, ובהתגבר הימין, יירדו תהומות.

בעת שיצא קו שמאל בבינה, היו כוחות הדין סובבים את התהום, כמ"ש, יעלו שמיים יירדו תהומות. והתהום הייתה עולה ויורדת, שבהתגבר השמאל, יעלו שמיים, ובהתגבר הימין, יירדו תהומות. וזה נמשך עד שאות אחת הייתה מתפשטת בשלושה מיני זיו שלה על התהום, שזהו ז"א שעלה לבינה וייחד הימין והשמאל דבינה זה בזה, ויצאו שם ג' קווים על התהום. והתהום שקטה, שאז שקטה המחלוקת שהייתה על התהום.

.236 כתוב, ראוּךָ מים אלקים ראוך מים יָחילוּ, אף ירגזו תהומות. ראוך מים, סובבים על ז"א, קו האמצעי, שמיעט את קו השמאל שבמימי הבינה, וייחד אותו עם הימין. ואז, יחילו אף ירגזו תהומות, והפסיקו את מלחמתם זה בזה, והתייחדו ושקטו.

.237 אלף עולמות היו מטרם שנברא העולם. וזיו כבודו היה מתפשט וברא עולמות והחריב אותם, בשבירת הכלים דנקודים. עד שעלה ברצונו לברוא עולם התיקון.

והתפשטו שתי אותיות משמו, שהם כו"ח, וקיים אותן, שלא יתבטלו. שתיים אחרות, שהם בינה וז"א, נחקקו למעלה, בג"ר דבינה, ולמטה, בו"ק דבינה, אחת בתוך אחת. חקק אחת ונעשתה שלוש. חקק אות אחרת, ונעשתה שתיים. עד שעלו לעשר.

התפשטו העשר האלו והיו ל"ב (32) נתיבות החכמה. אלו התפשטו בחקיקתן עוד לעשר, והיו למ"ב (42). מכאן והלאה מי שמסתכל יסתכל בפחד הלב. יסתום ואין פותחים לו. ועל זה כתוב, אני ה' הוא שמי, וכבודי לאחֵר לא אתן ותהילתי לַפסילים. וכתוב, לא תעשה לך פסל וכל תמונה.

שבירת הכלים דנקודים הייתה מטעם הגילוי של או"א הפנימיים, חכמה דאו"י, שמשום זה, בעת שיצאה המלכות מבינה ואור הג"ר חזר, תכף נמשכה החכמה מלמעלה למטה לבי"ע. והכלים נשברו ומתו, כי כל היוצא מעולם לעולם נבחן למיתה.

ולפיכך אחר שבירת הכלים כשהמאציל תיקן את ע"ס דאצילות, גנז את או"א הפנימיים, חכמה דאו"י, וסתם אותה בראש א"א, באופן שלא תגלה ממנה כלום לתחתונים. ואלו או"א שנתקנו באצילות, יצאו בג"ר דבינה, אוירא דכיא, חסדים בלי חכמה.

וכדי להאיר חכמה לעולמות, נתקנה חכמה אחרת במקומה, חכמה דל"ב נתיבות. לא חכמה דאו"י, אלא מבינה שחזרה להיות חכמה, שחכמה זו יצאה ע"י עליית מ"ן דז"א לבינה.

ז"א, שהוא כ"ב אותיות התורה, בחיבורו עם ע"ס דבינה, זה בגי' ל"ב. כשז"א עולה ומתחבר עם הבינה, אז הבינה עולה לראש א"א, וחוזרת להיות חכמה. והחכמה המתגלה היא רק מחכמה דל"ב נתיבות. אבל חכמה דאו"י נסתמה בראש א"א ולא יתגלה ממנה כלום, מטרם גמה"ת.

אֶלף, פירושו חכמה, מלשון הכתוב, ואאַלֶפךָ חכמה. ומטרם שנברא העולם, היו אלף עולמות, כלומר החכמה דאו"י, שהייתה מגולה בעולמות ההם. ומשום זה, היה בונה עולמות ומחריב אותם, שזה ע"ס דנקודים, שיצאו ולא התקיימו, אלא שהתבטלו ונשברו. וזה היה מחמת החכמה דאו"י, שהייתה מגולה. אשר ביציאת המלכות מהבינה, היא התפשטה ויצאה מעולם אצילות לעולמות בי"ע דפרודא.

עד שעלה ברצונו לברוא ד' עולמות אבי"ע, הנקראים עולם התיקון, שנתקנו באופן, שלא ייארע עוד מקרה שבירת הכלים, אלא שיתקיימו. והתפשטו שתי אותיות משמו, י"ה, ג"ר דעולם התיקון. וקיים אותן, עשה בהן תיקון שיתקיימו ולא יתבטלו כבזמן שבירת הכלים. והתיקון היה, שגנז את או"א הפנימיים ששימשו בנקודים, שהם אלף עולמות, שלא יאירו עוד.

וכדי להמשיך הארת החכמה בעולמות, נמשכו במקום החכמה דאו"י שתיים אחרות, בינה וז"א, המתחברים, למעלה בג"ר דבינה, או"א עילאין, ולמטה בז"ת דבינה, ישסו"ת. כי עליית מ"ן דז"א לבינה, היא בשני מקומות, בג"ר דבינה, ובו"ק דבינה.

ע"י עליית מ"ן דז"א בג"ר דבינה, חוזרת הבינה להיות חכמה. וכן ע"י עליית ז"א בו"ק דבינה, נתקנו בה ג' קווים, שאחד נכנס בתוך אחד, ז"א בתוך הבינה.

ועתה מפרש הזוהר בניין הספירות שיצאו ע"י החיבור של ז"א ובינה. ואומר, חקק אחת ונעשתה שלוש, שע"י זה שחקק אחד, שהעלה ז"א לבינה, יצאו שלושה, יצאו ג' קווים בבינה, כי ז"א ייחד ב' קווים ימין ושמאל שבבינה, ונעשו ג' קווים חב"ד, שב' קווים ימין ושמאל הם חו"ב, וז"א קו האמצעי אליהם, דעת.

ומתוך שז"א גרם לג' קווים בבינה, השיג גם הוא את ב' הקווים ימין ושמאל שבבינה, שהוא עצמו קו האמצעי אליהם. וע"כ נאמר, חקק אות אחרת, את ז"א, ונעשתה שתיים, שהשיג גם הוא את ב' הקווים שבבינה, ונעשה גם הוא בג' קווים. עד שעלו לעשר, עד שהתפשטו לע"ס של ז"א.

עתה מבאר את הנעשה משתי העליות של ז"א, לאו"א, ולישסו"ת. התפשטו ע"ס דז"א ע"י עליית מ"ן לישסו"ת, והיו ל"ב נתיבות החכמה. שע"י התפשטות זו הנמשכת מעליית מ"ן דז"א לישסו"ת, נמשכים ל"ב נתיבות החכמה. כי שלושת הקווים שהשיג מישסו"ת, מגלים חכמה דל"ב נתיבות.

אלו ע"ס דז"א מתפשטות עוד בחקיקתן לעשרה. שע"י עליית מ"ן לאו"א, הם מקבלים עוד ע"ס דאו"א עילאין, הסתומים מחכמה מחמת שאו"א הפנימיים נגנזו בחו"ס דא"א. והיו למ"ב, כי עשרה דאו"א עם ל"ב דישסו"ת וז"א, הם מ"ב, שזה מורה, שהחכמה נסתמה בע"ס דאו"א, מבלי להתגלות כלל.

מי שמסתכל יסתכל בפחד הלב. הסתכלות, פירושה ראייה, חכמה. ומי שמסתכל, שממשיך חכמה, יסתכל רק ע"י ל"ב נתיבות החכמה בדרך ג' קווים, אשר החכמה מתגלה רק בקו שמאל, ששם שורים דינים, המאיימים על הרשעים, שלא ימשיכו החכמה מלמעלה למטה. וזהו שיסתכל בפחד הלב, בקו שמאל, ששם מתגלה חכמה זו דל"ב נתיבות, ששם הלב מפחד מחמת הדינים.

ומצד החכמה דאו"י הנסתמת במ"ב, נאמר, יסתום ואין פותחים לו, כי החכמה נסתמה במו"ס דא"א, בקרום שאינו נפתח לעולם. ועל זה כתוב, אני ה' הוא שמי, וכבודי לאחר לא אתן. שהרוצה להמשיך חכמה דאו"י, הוא עובד עבודה זרה.

התהום

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קב.

.238 התהום היה שוקע בארבע אבנים, והוטבעו למטה על אבן אחת, שהיא העמוד, ועל זה העולם עומד, כמ"ש, על מה אדָנֶיה הוֹטבָּעו, או מי ירה אבן פינתה. היא אבן שממנה הושתת העולם, ועליה העולם עומד, והיא קודש הקודשים, והיא טבורו של העולם, וממנה יצאו אבנים השקועות בתהום, ומהן יוצאים מים.

התהום הוא הסיום והגבול של חיבור המלכות בבינה. המלכות המשותפת בבינה נקראת אבן. ובה מתלבשות ד"ס כח"ב ות"ת. התהום, הגבול והסיום, שוקע בארבע אבנים, שמתלבשות בו ד"ס כח"ב ות"ת. והוטבעו למטה על אבן אחת, כלומר שעומדים על המלכות הממותקת בבינה, שנמצאת למטה מהם, בסוף התהום.

היא העמוד, ועל זה העולם עומד, כי מטרם שנמתקה המלכות בבינה, לא היה העולם יכול לעמוד ולהתקיים. זו, המלכות הממותקת בבינה, היא אבן שממנה הושתת העולם, ועליה העולם עומד, שנקראת משום זה אבן שתייה.

והיא קודש הקודשים, יסוד דמלכות. והיא טבורו של עולם, שנקראת בכל מקום הנקודה האמצעית. וממנה יצאו אבנים השקועות בתהום, אחר שהמלכות התמתקה בבינה, יכלו הספירות העליונות להתלבש בתהום. ומהן יוצאים מים, האורות.

.239 בשלוש אותיות, ג' קווים, שקע התהום. ונחלק בשלושה חלקים, ימין שמאל אמצע. והם עמודי הארץ. כי האורות המאירים על הארץ אינם יוצאים אלא רק בדרך ג' קווים. ואחת ל-300 שנה מתרופפים ממקומם. כמ"ש, המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון.

300 שנה, מרמזים ג"כ על ג' קווים, שיוצאים ומאירים זה אחר זה. ונודע שקו השמאל מאיר בדינים קשים, כדי להרחיק הרשעים, שלא ימשכו אור השמאל מלמעלה למטה. ולפיכך בכל פעם שקו השמאל מתחיל להאיר, אז מופיעים הדינים על הארץ, כמ"ש, המרגיז ארץ ממקומה. וכן גם ב' הקווים הימין והאמצעי מתרופפים ע"י הדינים האלו. ואחת ל-300 שנה, שביציאת קו אחד מג' הקווים, הנקראים 300 שנה, שהוא קו השמאל, מתרופפים ממקומם, מחמת הדינים שבשמאל.

חצבה עמודיה שבעה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קג.

.240 על שבעה עמודים הארץ עומדת, שהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ, כמ"ש, חצבה עמודיה שבעה. והם תלויים על המים, חסדים, שהחסדים שולטים בהם. וכנגדם אמר דוד המלך, שבעה קולות, כמ"ש, קול ה' על המים.

.241 הכול תלוי על שבעה. עמודי שמיים הם שבעה, והרקיעים שבעה, והכוכבים שבע מעלות, שבעה גויים למעלה, שבעה גויים למטה, שהם שבע אומות, ששלטו על ארץ ישראל מטרם כיבוש ישראל, וכנגדן יש שבע אומות סובבות ארץ ישראל שלמעלה, שהיא המלכות.

ארצות שבעה, ימים שבעה, נהרות שבעה, ימי בראשית שבעה, שכל אלו, הם שבע ספירות חג"ת נהי"מ, הנמצא בכל אחד לפי מדרגתו. והשביעי, מלכות, שבת לה', יום שכולו שבת.

.242 שבעה לבושיו הפרושׂים, שבע ספירות דז"א, נחקקו בל"ב אלף (32,000) חלקים, והיה משער בהם שיעור אחד של העולם. עד שמתח אותו לארבעה מיני זיו, והעמיד אותו על מעמדיו. כמ"ש, אנוכי ה' עושה כל, נוטה שמיים לבדי רוקַע הארץ מֵאיתי.

חכמה הנמשכת ע"י קו שמאל, שהיא בינה שחזרה להיות חכמה, נקראת ל"ב נתיבות החכמה. ושבעה לבושיו הפרושים, שבע ספירות דז"א, נחקקו בל"ב אלף חלקים, כלומר שקיבלו ל"ב נתיבות החכמה. כי החכמה מכונה בשם אלפים, מלשון, ואאַלֶפךָ חכמה.

והיה משער בהם, כלומר ממשיך, שיעור אחד של העולם, הארה של קו אחד בלבד משלושת הקווים, רק הארת החכמה מקו שמאל. שאז היה העולם מתמוטט. עד שמתח אותו לארבעה מיני זיו, שהמשיך כל ג' הקווים והמלכות המקבלת מהם. ואז העמיד העולם על קיומו.

יעמדו יחדיו

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קד.

.243 כשעלה במחשבתו לברוא העולמות, באותה שעה נבראו העליונים והתחתונים וכל מה שבהם, כמ"ש, קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. אל תקרא אליהם, אלא אלקים. מלמד, שבה' בְּרָאם, שהיא המלכות הנקראת אלקים. ועל ידיה יעמדו יחדיו. כמ"ש, מי כמוך באלים ה'.

מי כמוך באלים, שיוכלו לברוא שמיים וארץ. אלא שהכול נברא ע"י אלקים, ולא ע"י אלים. שהמילה אלים חסרה ה' מהשם אלקים, שזהו בה' בראם. כי ה' זו היא כמו אוצר המלא מכל צורכי הבית. כי אז יודעים, שיש שם הכול, כל מה שצריכים.

.244 בג' דברים ברא הקב"ה את עולמו, בסופר בספר ובסיפור. כנגדם, בחכמה בתבונה ובדעת. כי סופר, חכמה. ספר, תבונה. ודעת היא הסיפור מִסוֹפֵר ומִסֵפר. בחכמה, כמ"ש, ה' בחכמה יָסד ארץ. בתבונה, כמ"ש, כונֵן שמיים בתבונה. בדעת, כמ"ש, בדעתו תהומות נבקָעו.

בחכמה בלבד נבראו כל העולמות כולם, כמ"ש, בראשית ברא אלקים. וראשית היא חכמה. וזהו כמ"ש, בה' בראם, שהיא המלכות, כי שלושתם, חב"ד, נכללים בה.

גן עדן ועה"ח ועצה"ד

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קה.

.245 הפתחים של גן העדן נפתחו, השערים שמורים, הנכנס לא יוצא, והיוצא לא ייכנס. לפני הפתח יש שומרים. שרים חזקים עולים בתוכו. עמוד אחד עומד בתוך הגן, עמוד זה תקוע בקרקע הגן, ושלושה צבעים בו, צבע חושך, צבע לבן, צבע ירוק. בו עולים מהיכל להיכל, בו יורדים. הכול מתאווים להיכנס לתוך הגן, ולא לכל אחד יש רשות.

.246 גן העדן קודם לבריאת העולם, עליו עומדת שליטה אחת, שנגנזה באלף עולמות, השליטה של הארת החכמה דאו"י, המכונה אלף עולמות, שנגנזה. ממנו נבקעו כל חקיקות העולם. כי כל הצמצומים והדינים שיצאו, אינם אלא רק על אור החכמה. והצמצומים מכונים בקיעות וחקיקות. אשרי מי שישכון בגן העדן.

.247 אחריו נמצאים שני אחים, אחוזים זה בזה, שהם עה"ח ועצה"ד. אחד, עה"ח, מקבל אורחים ומראה החיים. מי שאוכל על שולחנו, חי לעולם. ואחד, עצה"ד, מקבל אורחים ואינו מקבל, ומראה החיים ומראה המוות, טו"ר שניהם נמצאים בו. מי שאוכל על שולחנו, נופל ומת. אין לו הצלה, אין מי שיעזור לו.

אחרי עה"ח ועצה"ד נמצאים אהובים, שהם תאווה לעיניים, ונחמדים להתקרב אליהם, הכול משבחים אותם, אלו הם כל עצי הגן.

.248 עיוור אחד היה הולך ומתקרב אליהם, שהוא אדה"ר, לבקש חלק מהם. והתקרב לאותו מראה החיים ומראה המוות, לעצה"ד טו"ר, החזיק בו, ואחז בגופו. חברו, שלמה המלך, היה קורא עליו, ושַׂמתָ שַׂכּין בלוֹעֶךָ אם בעל נפש אתה. אדה"ר לא הקשיב ולא היטה אוזנו עד שנפל ומת.

.249 אחר אלו, יצא מתוק אחד, כמ"ש, ונהר יוצא מֵעדן להשקות את הגן. ונחלק לארבע, כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. ומכל אחד יוצאת חכמה, מאותו הגדול והמכובד שבגן, שהוא הנהר שבגן. ומכל אלו האהובים והנחמדים למראה, שהם כל עצי הגן. ומאלו שני אחים, האחוזים זה בזה, שהם עה"ח ועצה"ד. כי כל אלו משפיעים חכמה.

.250 אחריהם שני הכרובים, עלמים ילדים, המלאכים השומרים, ולהט החרב המתהפכת, ובידיהם אש, השומרים הדרכים והשבילים שלא ייכנס מי, ולא ייצא מי, חוץ מאותו שלא אכל ולא שתה. שלא אכל מעצה"ד ולא שתה מיין המשכר, כמ"ש, ויַשְׁכּן מקֶדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים. וישכן מקדם, שנבראו מקודם שנברא העוה"ז. מכאן והלאה, השתכללו כל רוחות העולם.

.251 שורה אחרת היא צד השמאל, הגיהינום, הצד ששרידים, הרשעים, נופלים בו. המקום שאש שורפת בו ימים ולילות, להטיל לתוכו בעלי רוח גבוהה ההולכים לשמאל, שרוצים לינוק משמאל בלי ימין. ונידונים בו עד עידן ועידנים. אלו הם ימין ושמאל שהתבארו כאן, הם קדמו לבריאת העולם. ואח"כ נתקנו זוויות העולם, ד' רוחות העולם.

בחב"ד נברא העולם

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קז.

.252 ה' בחכמה יָסד ארץ, כונן שמיים בתבונה, בדעתו תהומות נבקָעו. בשלושה דברים הללו נברא העולם, בחב"ד, ועל שניים מהם הוא עומד, על התבונה ועל הדעת. והרי למדנו, שעל שלושה העולם עומד? אלא החכמה, לקח אותה הקב"ה למעלה, והוא שמו, להודיע לעבדיו הצדיקים, ולא לכל העולם. והשניים, התבונה והדעת, עמדו בעולם, והם קיומו. תבונה, היא בינה.

.253 כל השלושה, חב"ד, נרמזו במראֶה קטן, והם שלוש תנועות הפה, שנוהג בהם מנהגי הפה, שלוש מוצאות הפה. העליון הוא החך, שמשם האותיות גיכ"ק, הרומז על חכמה. והאמצעי הגרון, שמשם האותיות אהח"ע, הרומז על תבונה. והתחתון הלשון, שמשם האותיות דטלנ"ת, הרומזת על הדעת. והם חכמה ותבונה ודעת.

.254 השניים האלה, תבונה ודעת, העולם מתנהג בהם, כי השמיים, ז"א, נבראו בתבונה, ע"י ישסו"ת, והתהום, המלכות, בדעת. וז"א ומלכות הם מנהיגי העולם. הרי שהעולם מתנהג בתבונה ובדעת. ולא מחשיבים גם החכמה בהנהגה, משום שהחכמה היא שמו של הקב"ה, והוא נקרא חכמה. הוא והחכמה דבר אחד.

.255 כתוב, אני ה' הוא שמי. מלמד שהוא ושמו אחד. הכול נתן לתחתונים, אבל שמו הגדול לא נתן ולא השאיל לאחר. כמ"ש, אני הוי"ה, לבדי. מלמד, שהשם הזה לא נתן לשום נביא.

.256 כמה דאג הקב"ה על כבוד שמו. בזמן שביהמ"ק היה קיים, כל המקריב קורבן וזובח אותו לשם זה, הנקרא אלקים, חייב מיתה, כמ"ש, זובח לאלקים יוחרם, בלתי לה' לבדו. מלמד, שצריך להזכיר שמו המיוחד בלבד.

.257 וע"כ כדי שלא יטעה אדם, ציווה בקורבנות ואמר, אדם כי יקריב מכם קורבן לה'. וכי תזבחו זבח תודה לה'. וכי תזבחו זבח שְׁלָמים לה'. ונפש כי תקריב קורבן מנחה לה'. הכול לה', ולא כתוב לאלקים.

.258 שם זה הוא משותף, שהמלאכים נקראו אלקים. בני אדם נקראו אלקים, הדיינים נקראו אלקים, ואין אנו יודעים למי מהם זובח, לכן צריך להזכיר השם המיוחד לבדו.

.259 מי שמקלל את השם, כמ"ש, איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו, שאם קילל שם זה סתם, אינו חייב מיתה, ואין מנדים אותו.

.260 מיתה אין מחייבים אותו, אבל נידוי מחייבים אותו, משום איסור מהתורה, כמ"ש, אלקים לא תקלל, סתם. אבל אם קילל השם המיוחד, חייב מיתה, כמ"ש, ונוקב שם ה' מות יומת, מלמד שאינו חייב עד שיזכיר שמו המיוחד.

.261 אדם אחד הקדיש את בנו, ואמר, הבן הזה שנולד, יהיה מקודש לאלקים. שמע רבי חייא, והטיל עליו חרם. אמר לו אותו האיש, האם משום שהקדשתי את בני להקב"ה, יהיה אותו האיש בחרם?

אמר, לא משום זה עשיתי זאת, אלא משום שהקדשת אותו אל השם הנקרא אלקים, והתורה אמרה, זובח לאלקים יוחרם.

אמר לו, ואיך היה לי לומר?

אמר לו, היית צריך לומר, הבן הזה הנולד לי, יהיה קדוש להוי"ה. ולא לשם אחר. ומאין לנו זה, מֵחנה, שכתוב, ונתתיו להוי"ה. ולא אמרה, לאלקים.

.262 הרי שבשם אלקים נברא העולם. וא"כ היה אדם יכול לומר כאופן הזה, שמלאכים היו, או גדולי הדור היו, או דיינים היו. אמר רבי אַבָּהוּ, הרי העולם נברא מטרם שבאו בני אדם, ומטרם שבאו דייני הדור וגדולי הדור, ואין לטעות בזה.

.263 ומה שבשם אלקים נברא העולם, כמ"ש, מי כמוך באלים ה', שיוכל לברוא את העולם. משמע שאלים אינם יכולים לברוא את העולם, עד שלקח הקב"ה אות אחת משמו. והיא אות ה', ובה נברא העולם, ונעשה מן אלים אלקים, ונבנה שמו אלקים. ועל זה לומדים, בה' בראם.

.264 אין כתר ומלכות אלא בשמו הקדוש, שלא השאיל אותו לאחר. והוא השם יו"ד ה"א וא"ו ה"א. בו נכללו העליונים והתחתונים, השמיים והארץ וכל צבאם, כיסא הכבוד וחיות הקודש, וכולם לנגדו כאין וכאפס נחשבים, והוא היה, והוא הווה, והוא יהיה.

למה נבראו השמיים בתבונה והארץ בחכמה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קי

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קי.

.265 אלקים ברא את העולם בשלושה עניינים גדולים וטובים: דעת, חכמה, ובינה. כמ"ש, ה' בחכמה יָסד ארץ, כונן שמיים בתבונה, בדעתו תהומות נבקָעו.

.266 למה ברא הקב"ה את הארץ, העולם השפל, בחכמה, ואילו השמיים, שהוא עולם גדול ממנו, ברא בתבונה, שהוא דבר קטן מהחכמה? והרי לומדים, שהאדם נקרא חכם בחכמה, כששואלים אותו בכל דבר ועונה ומשיב כעניין, וידו בכל. אז נקרא חכם בחכמה, שהיא גדולה על התבונה ועל הדעת. וע"כ האם לא היה לו לעשות השמיים בחכמה, והארץ השפלה מהם, לעשות אותה בתבונה?

.267 החכמה גדולה מכולם, וע"כ נקרא אדם חכם, מפני שהוא חכם בכל החכמות. והתבונה, קטנה מהחכמה, וע"כ נקרא אדם מבין, מבין דבר מתוך דבר, מעצמו ומליבו, מבין דבר מתוך דבר אחר. כלומר, בראותו יסוד, בונה בניין עליו. וכן הוא המבין, בראותו דבר אחד או קצתו, משלים העניין עליו.

.268 הקב"ה ברא השמיים בתבונה מתוך היסוד, שהם המלאכים. ובראשית כל הנבראים ברא צורת המלאכים הקדושים, שהם תחילת כל הנבראים הנאצלים מזיו אור הדרו.

.269 עשרה שמות נקראו בסודם, ובתוך שמותיהם נקראו ג"כ אלקים. ועל כך בא להורות, בראשית ברא אלקים, כלומר, שבראשית ברא צורת המלאכים, הנקראים אלקים. והם היסוד מכל הנבראים האחרים.

ומתוך היסוד נבראו השמיים בתבונה. וכמו התבונה שהיא דבר מתוך דבר, כך נבראו השמיים דבר מתוך דבר, שהם מֵאור צורת המלאכים. כלומר, השמיים הם בניין מתוך היסוד. וע"כ, כונן שמיים בתבונה.

.270 אבל הארץ נהייתה מתוך יסוד אחר, אלא שהיא תלויה על המים. והקב"ה יסד לה יסוד עשוי בחכמה. וע"כ כתוב, ה' בחכמה יסד ארץ. כונן שמיים בתבונה, דבר מתוך דבר.

כל המאמר הזה מדבר בענפים התחתונים של אנשים ומלאכים ושמיים וארץ דעוה"ז, ורומז לשורשים העליונים. ולמה ז"א, שנקרא שמיים, נאצל ע"י הבינה, ואילו המלכות, שנקראת ארץ, נאצלה ע"י החכמה, כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמיים בתבונה? ולמה ברא הקב"ה את הארץ, העולם השפל, בחכמה, ואילו השמיים, שהוא עולם גדול ממנו, ברא בתבונה?

וכדי לתרץ את זה, מבאר תחילה ההפרש בין חכמה לבינה, ובדרך הרמז מאדם התחתון. האדם נקרא חכם בחכמה, כששואלים אותו בכל דבר ועונה ומשיב כעניין, וידו בכל. וע"כ נקרא אדם מבין, מבין דבר מתוך דבר, בראותו יסוד בונה בניין עליו. כללות כל האור שהמאציל השפיע לנאצל ברצון לקבל שלו, נקראת חכמה. ואחר שנאצלה החכמה ועמדה, התעורר הנאצל להשוות צורתו אל המאציל ברצון להשפיע, והמשיך אור החסדים מהכתר. ואור החסדים של הכתר, הנמשך ברצון להשפיע של הנאצל, נקרא בינה.

וע"כ, אור החכמה, שהוא כללות האור שהמאציל השפיע לנאצל, ויצא מכלל מאציל לנאצל, היא כולה התחדשות לבחינת הנאצל. אבל אור הבינה, אין כולו חדש, שהרי המשיך אותו האור שיש במאציל, בכתר, שלא השתנה כלום בנאצל, משום שקיבל אותו ברצון להשפיע, שהוא ג"כ בחינת מאציל.

ולפיכך נבחנה בינה, שבראותו יסוד בונה בניין עליו. כי אחר שקיבל יסוד, בנה בניין עליו, שהתפשט בכל הדרכים של הבינה. באופן, שיסוד האור אינו חידוש האור, שאין בו שום שינוי מאור המאציל כלל, אלא ההתפשטות היא החידוש. וע"כ נבחן זה, מבין דבר מתוך דבר אחר. שאינו חידוש בעצם, אלא הוא מבין ומתפשט באור של אחר.

וכן, בראותו דבר אחד או קצתו, משלים העניין עליו. כי אור החסדים שבבינה לקחה מהמוכן בכתר, ולא הוסיפה עליו, אלא דרכי ההתפשטות. ואור החסדים מכונה אור המלאכים, או אור עולם היצירה, ששם המלאכים.

ובראשית כל הנבראים ברא צורת המלאכים הקדושים, אור החסדים. כמ"ש, בראשית ברא אלקים, כלומר, שבראשית ברא צורת המלאכים, הנקראים אלקים. והם היסוד מכל הנבראים האחרים, כי אור המלאכים, אור החסדים, היסוד לכל הנבראים, כמ"ש, עולם חסד ייבנה.

ומתוך היסוד, אור החסדים, נבראו השמיים בתבונה. השמיים, ז"א, נאצל באור החסדים מהבינה. וכמו התבונה שהיא דבר מתוך דבר, אור החסדים שלקחה מהכתר, כך השמיים, ז"א, נבראו מאור החסדים דבינה, הנבחן לדבר מתוך דבר. והוא אור צורת המלאכים, אור החסדים, שממנו נבראו המלאכים.

הארץ, המלכות, נבנית בעיקרה מאור החכמה, ולא מאור החסדים. אלא כיוון שאין החכמה מאירה בלי חסדים, היא לוקחת ג"כ אור החסדים. ולכן הארץ, המלכות, נהייתה מתוך יסוד אחר, אור החכמה, אלא שהיא תלויה על המים, שתלויה על אור החסדים, המכונה מים, משום שאין החכמה מאירה בלי חסדים. אבל העצם שלה היא חכמה.

והקב"ה יסד לה יסוד עשוי בחכמה, שיסד אותה באור החכמה. וע"כ כתוב, ה' בחכמה יסד ארץ, שהיא אור שכולה חידוש. כונן שמיים בתבונה, דבר מתוך דבר, שיסוד האור אינו חידוש, ורק התפשטותה של הבינה היא חידוש.

ובזה מיושבת השאלה, למה ברא הקב"ה הארץ, שהיא עולם שפל, בחכמה, והשמיים בבינה. כי אין כאן עניין של חשיבות וגריעות, אלא הבחנות של עצם המדרגות. כי מדרגת ז"א בעצם היא אור החסדים, וע"כ הוא מקבל זה מהבינה, כמ"ש, כונן שמיים בתבונה. ומדרגת המלכות בעצמה היא חכמה, ע"כ היא מקבלת זאת מחכמה, כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ.

.271 כמה דאג הקב"ה על כבוד שמו הגדול הוי"ה, כי זהו שמו ממש. אבל שם אלקים משותף על יתר הנבראים, המלאכים נקראים אלקים, בני אדם גדולי הדור נקראו אלקים, הדיינים נקראו אלקים.

.272 וע"כ דאג על כבוד שמו. והראיה לכך, שכל המקריב קורבנו וזבחו לשם אלקים, חייב מיתה, כמ"ש, זובח לאלקים יוחרם בלתי להוי"ה לבדו. וזהו משום שהשם אלקים משותף, ואין אנו יודעים, אם הוא זובח למלאכים, או לבני אדם, או להקב"ה. וע"כ אמרה התורה, זובח לאלקים יוחרם בלתי להוי"ה לבדו.

כלומר, שצריך שיזכיר שם הוי"ה לבדו. ולפיכך כתוב בקורבנות, וכי תזבחו זבח תודה להוי"ה. וכן בשלמים, וכן בעולה. ולא כתוב, לאלקים, אלא להוי"ה ממש.

.273 השמיים, ז"א, נבראו מאותו האור המושפע באלקים. שהוא אור החסדים, המושפע גם למלאכים, הנקראים אלקים. כי עשה אותם דבר מתוך דבר, שהוא אור החסדים. ובג' דברים הללו, חב"ד, נעשה המשכן, כמ"ש, ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת. ושלושתם הם במתנת עליון, לכל אשר יחפוץ ייתן אותם, כמ"ש, כי ה' ייתן חכמה, מפיו דעת ותבונה.

.274 בראשית ברא אלקים. כתוב, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור. בחמישה עניינים כתובה הברית:

א. ברית מילה, כמ"ש, והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם.

ב. ברית הקשת, כמ"ש, והייתה לאות ברית.

ג. ברית המֶלח, כמ"ש, ברית מלח עולם.

ד. ברית הייסורים, כמ"ש, אלה דברי הברית.

ה. ברית הכהונה, כמ"ש, והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.

.275 ומקודם שניתנו חמש הבריתות, לא הייתה הברית אלא באש, כמ"ש, והנה תנור עשן ולפיד אש. וכתוב, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור. והאש, הייתה בתחילה ברית. וזהו בראשית, הוצא משם אש ונשאר ברית. כלומר, בראשית אותיות ברית אש.

.276 ברית כרותה כרת הקב"ה עם העולם, ועל מנת שיעמוד אברהם ויתקיים העולם בזכותו, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. כלומר באברהם. כי אותיותיהם שוות. ואותה שעה שכרת עימו הברית באש, עמד העולם בקיומו. וזהו, בראשית, ברית אש, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כדי שיעמוד באותו ברית אש.

.277 והחכמה אומרת, למה הביא הקב"ה מבול מים לעולם בתחילת דינו את העולם, ולא דבר אחר? אלא ראה הקב"ה, שהעולם נברא בברית אש, ואם ידון העולם בדין אחר, אפשר שיוכלו הרשעים לעמוד בעולם, מפני אותו ברית אש, שהייתה כאשר נברא העולם.

אלא מה עשה? דן את העולם במים, בדבר הראוי לכבות את האש, כדי להעביר את הרשעים מהעולם, שנמשלו לאש. כמ"ש, מהאש יצָאו והאש תאכלֵם. מהאש יצאו בתחילת העולם כשנברא.

.278 לכן בתחילה אמר, אמחה את האדם אשר בראתי. במים. שכתוב, והרשעים כים נִגרש. ואח"כ כתוב, מהאש יצאו והאש תאכלם. אמר הקב"ה, עד כאן היו נמקים במים, מכאן והלאה, מהאש יצאו והאש תאכלם.

.279 ואח"כ כשחטאו, דן אותם באש, כמ"ש, וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש. והתבשׂם העולם כשעמדו על הר סיני, והתמלא כולו אש, כמ"ש, וההר בוער באש עד לב השמיים. והתורה נהייתה ברית בין השם והעולם, שנמשלה באש, כמ"ש, הלוא כה דבָרִי כאש. וזהו ברית אש הנרמזת בבראשית.

בחכמה ייבנה בית

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קטו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קטו.

.280 בחכמה ייבנה בית. שלושה דברים צריך האדם לעשות בדרכי העולם: לבנות בית מושבו, ולטעת כרם להתפרנס בו, ואח"כ לקחת לו אישה ולהוליד בנים, לפרנס אותם בהם. ולא כדרך השוטים, הלוקחים אישה בתחילה, ואח"כ נוטעים כרם, ואח"כ בונים בית.

.281 כל הלוקח לו אישה, ואין לו בתחילה במה שיוכל לפרנס אותה, הרי זה חופשי מהמצוות, כמתים, הנקראים חופשיים. כמ"ש, במתים חופשי. ונקרא חופשי, לפי שהוא חופשי מהמצוות. מפני שלא יוכל לעסוק בעבודת בוראו, אלא בעבודת אשתו.

.282 כאילו לוקח עבודה זרה לעצמו. בתחילה היו החכמים והחסידים לוקחים אישה, ולא היה להם די פרנסתם, וממיתים עצמם ברעב ובצמא, ומניחים כל חיי עוה"ז, ועוסקים בתורה ובמצוות ובעבודת בוראם.

אבל בזמן הזה, שהעולם טרוד אחר פרנסה, צריך לכונן בית בתחילה, ולזמן מזונותיו, ואח"כ לקחת לו אישה. ויוכל לעבוד בוראו ולעסוק בתורה, כמו שלומדים, אם אין קמח אין תורה.

.283 מאחר שהאדם נושא אישה, אז נקרא עבד ה', מפני שליבו פנוי מלהסתכל בעבירה ובנשים, ומלתור אחר לבבו ועיניו, כמ"ש, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. לפיכך צריך אדם להשתדל לכונן בית בראש, ולעשות יישוב בבית.

.284 ולומד זה מהקב"ה, שקודם בנה בית וכונן אותו, וזימן כל הפרנסה והמזונות, קודם שיבוא אדם לעולם. איך? ברא את העולם בראש, שהוא הבית. וזימן כל הפרנסה. ברא את הבהמות, ואת החיות, ואת העופות והדגים, הצמחים והאילנות, שהם זימון כל הפרנסה. לאחר שהכין הבית והפרנסה, הביא את האדם, וברא אותו ואת אשתו והולידו בנים ועשו יישוב בבית. וע"כ נאמר בראשית, בית ראש. כאשר תבין באותיות, תמצא בי"ת ראש. וכן התחילה התורה בראשית, כלומר בית ראשית, והכול עניין אחד.

.285 ועכ"ז צריך האדם להשתדל בדרך ארץ, ולעשות עיתים לתורה, ולהיות עמלו בשתי הדרכים האלו, מפני שיגיעת שניהם משכיחה עוון. ואם יאמר אדם הריני בן אבות העולם, ממשפחה גדולה, איני ראוי לעשות מלאכה ולא להתבזות. אמור לו, שוטה, כבר הקדימך יוֹצרךָ, כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, והוא עשה מלאכה קודם שבאת לעולם. כמ"ש, מכל מלאכתו, אשר ברא אלקים לעשות. קרא לה מלאכה. וכן כמ"ש, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.

.286 ברא הקב"ה את האדם אחרון לכל הנבראים, ללמד, שעשה בכל יום מלאכתו, וברא העולם וכל צבאם, וביום השישי, שהוא אחרון למלאכתו, ברא בו את האדם. אמר לאדם, עד כאן הייתי אני משתדל במלאכה, מכאן ואילך אתה תשתדל בה. וזהו, בראשית ברא אלקים, קודם שיבוא אדם לעולם.

.287 למה נברא אדם בצלם אלקים? משל למלך, שהיה מושל על המדינה, והיה בונה בירניות ותיקונים לעיר, וכל בני העיר משתעבדים תחתיו. יום אחד קרא לכל בני העיר, ומינה עליהם שר אחד שלו, אמר, עד כאן הייתי טורח בכל צורכי העיר, ולעשות מגדלים ובירניות, מכאן ואילך הרי זה כמוני.

.288 כעניין זה כתוב באדם, ויברא אלקים את האדם בצלמו, ואמר לו, ראה, בניתי כל העיר וכל אשר בה, וכאשר הייתי מושל עליה ובונה אותה ככל חפצי, כך אתה תבנה ותעשה מלאכת העולם. מכאן ואילך יהיה הכול מסור בידך, וכולם יהיו משועבדים תחתיך, ויראים ממך, כאשר היו יראים ממני, כמ"ש, ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ. וע"כ כתוב, בצלם אלקים עשה אותו. ויברא אלקים את האדם בצלמו, לעשות כל צורכי העולם ותיקוניו, כאשר הוא עשה בתחילה.

ה' קָנָני ראשית דרכו

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קיז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קיז.

.289 ה' קָנָני ראשית דרכו, קֶדם מפעליו מאז. הפסוק הזה חוזר על כל התורה, שהיא הייתה ראשית דרכי אל, שהתורה נבראה אלפיים שנה קודם שנברא העולם.

.290 שבעה דברים נבראו מטרם שנברא העולם: התורה, גן עדן, גיהינום, כיסא הכבוד, ביהמ"ק, שמו של משיח, התשובה. ובתורה ברא את העולם. וזהו, בראשית ברא אלקים, עם ראשית, שהיא התורה, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כמה הפרש יש בין התורה והעולם, שהעולם נברא בששת ימים, והתורה בארבעים יום וארבעים לילה.

התורה שנבראה במ' (40) יום

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קיח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קיח.

.291 רבי יוחנן היה מטייל עם רבי חייא. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי יוחנן, שדה זה שלי היה, ומכרתי אותו, כדי שאוכל לזכות בתורה. בכה רבי חייא. אמר לו, ולמה אתה בוכה? אמר לו, משום שלא עזבת לעת זקנותך כלום.

.292 אמר, חייא בני, האם קל הוא בעיניך מה שעשיתי, שעזבתי דבר שנברא בששת ימים, בעבור לקנות דבר שנברא בארבעים יום, כמ"ש, ויהי שָׁם עִם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. וקניתי דברים גדולים וטובים, שאינם בעולם, והם עצה ותושייה וחכמה וגבורה, כמ"ש, לי עצה ותושייה, אני בינה לי גבורה.

.293 רבי יוחנן כשהיה עוסק בתורה, היו פניו מאירים כזוהר השמש. יום אחד פגש אותו רבי יוסי. אמר לו, רְאה שפניך מאירים כזוהר השמש. אמר לו, לא הוא, אלא ההלכה מאירה בי. קרא עליו הכתוב, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

.294 התורה נקראת תושייה בתחילה. ואח"כ גבורה, כמ"ש, לי עצה ותושייה. בתחילה נקראת תושייה, שמתישה כוחו של אדם, מפני שיש לו להילחם עם יצה"ר, ולכתת כל גופו בבית המדרש, עד שירגיל אותו בתורה. כיוון שהוא רגיל לעסוק בתורה, אז יש לו שמחה וגבורה, כמ"ש, אני בינה לי גבורה. כשאדם רגיל בתורה ובחכמה, אז יש לו תפארת, ואיזו היא גבורה, להילחם מלחמות ה'.

.295 ובתורה ברא הקב"ה את העולם, כמ"ש, ואהיה אצלו אָמוֹן, אל תקרא אמון, אלא אומן. וזהו בראשית ברא אלקים, עם ראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, וזוהי התורה.

.296 לא נברא אלא בשביל היראה, שנקראת ראשית, כמ"ש, יראת ה' ראשית דעת. העולם נברא ע"פ היראה, כמ"ש, והאלקים עשה שיִירְאו מלפניו. עשה את העולם, כדי שייראו מלפניו, וע"פ היראה, שהיא ראשית, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ.

שלוש משמרות יש בלילה

[שלוש משמרות הוי הלילה]

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קיט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קיט.

.297 שיר המעלות. אל ה' בצָרָתה לי קראתי ויַענני. שירים תְאֵבים ברא הקב"ה בבריאת שמיים וארץ, כדי להלל אותו ולשבח אותו, שהוא יוצר הכול. השמיים אומרים שירה לפניו, כמ"ש, השמיים מספרים כבוד אל. והארץ אומרת שירה, כמ"ש, שירוּ לה' כל הארץ.

.298 כל העולם תאבים ושמחים לפאר ליוצרם, בחזותם נפלאותיו בשמיים ובארץ, וזהו בראשית. עיין באותיות ותראה, שי"ר תָאֵ"ב. כלומר, תא"ב לאמור שי"ר, על נפלאותיו בשמיים ובארץ. אלו הן אותן המעלות שהיה דוד המלך אומר? אלו הם השירים של אותן המעלות, שהם השמיים, כמ"ש, הבונה בשמיים מַעלותיו. ודוד תאַב להם, והיה אומר אותם, וזהו שיר תאב.

.299 כתוב, בְּרון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. בני האלקים, הם המלאכים, שאומרים שירה לפני יוצר בראשית בכל לילה, כנגד שלוש משמרות שיש בלילה. ובכל משמרת כל כיתה אומרת שירה. ובמשמרת האחרונה, לעת הבוקר, כל הכוכבים והמזלות, והמלאכים הנקראים בני האלקים, אומרים שירה. כמ"ש, ברון יחד כוכבי בוקר.

.300 וכל אחד כפי מעלתו, להורות, כי גבוה מעל גבוה שומר, כי מעלות יש להם אלה למעלה מאלה. ע"כ נאמר שיר המעלות, ממעלות המלאכים, האומרים שירה. וזהו בראשית, שי"ר תא"ב, ברא אלקים את השמיים ואת הארץ.

.301 רבי חזקיה ורבי יוסי היו הולכים בדרך אחר חצות לילה. בעוד שהיו הולכים, אמר רבי יוסי לרבי חזקיה, מה נעשה? הרי למדנו, לעולם ייצא אדם בְּכי טוב, בבוקר, ואנו הולכים בלילה.

.302 אמר לו רבי חזקיה, יוסי בני, בוא ושמע הדר נעימות קול גלגלי החיות, שמשבחים בשירה לפני אלקינו. בעוד שהיטה אוזנו, שמע קול תשבחה נעימה, שהיו אומרים, וה' לעולם יישב.

.303 אמר רבי חזקיה, בני, שמעת משהו? אמר, שמעתי קול נעימות, ומן הנעימות והשבח מאותו הפסוק ששמעתי, אני יודע עתה פירושו. שכתוב, וה' לעולם יישב, כונֵן למשפט כיסאו. כי בכל שעה, שהדיינים דנים דין, שכינתו של הקב"ה, שהיא כיסא הכבוד, מיתקנת שם. כמ"ש, כונן למשפט כיסאו. שכיסא הכבוד מיתקן במקום שיש משפט.

.304 הידעת איזוהי המשמרת ממלאכי השרת, שאומרים הפסוק הזה? אמר לו, לא. אמר, היא משמרת של אותם המלאכים הנקראים אלקים. עשר משמרות של מלאכי השרת יש ברקיע, והם מתחלקים בשלוש משמרות שיש בלילה.

.305 בשעה שישראל גומרים תפילתם בלילה, לוקחים אחריהם שירה, אותם המלאכים, הנקראים אישים, ואומרים שירה. שאומרים, מה אנוֹש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו. ומסיימים, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ.

במשמרת השנייה לוקחים שירה מלאכים חשמלים ואֶראֶלים, ואומרים, הבו לה' בני אלים.

.306 בחצות לילה, עד שנגמרת המשמרת השנייה, בשעה שהקב"ה מסתכל בעדן, בחכמה הנקראת עדן, שגנז לצדיקים לעת"ל, פותחים חיות הקודש והשרפים והאופנים והכרובים, ואומרים, מה רב טובךָ אשר צפנת ליראיך. סוֹלוּ לרוכב בערבוֹת בְּיה שׁמו.

.307 בתחילת המשמרת השלישית, לוקחים שירה אותם הנקראים אלקים, ואומרים, וה' לעולם יישב.

כשבא הבוקר, פותחים השמיים ואומרים, השמיים מספרים כבוד אל. כוכבי הבוקר אומרים, מונה מספָּר לכוכבים לכולם שמות יקרא, גדול אדונינו ורב כוח. המלאכים הנקראים בני אלקים, פותחים ואומרים, הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז.

.308 בעוד שהיו הולכים, ראו שהחשיך השחר, ואח"כ האיר האור. אמר רבי חזקיה לרבי יוסי, בוא ואראה לך, שכך היא גאולתם של ישראל. בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבוא להם צרה אחר צרה, וחשכות אחר חשכות. ובעוד שהצרות בה, יאיר עליהם האור של הקב"ה. כמ"ש, כשחר נכון מוצָאו. וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

.309 בזמן ההוא תתעוררנה מלחמות בעולם, גוי בגוי, עיר בעיר, צרות רבות תתחדשנה על שונאיהם של ישראל, עד שישחירו פניהם כשולי קדרה. ואח"כ תתגלה עליהם גאולתם, מתוך שאגת הלחץ והדחק שלהם.

.310 וזהו שאמר דוד המלך, למנצח על איילת השחר. הלוא, איילת הבוקר, היה צריך לומר? אלא על איילת וחוזק של השחרות של ישראל. כי איילת היא לשון חוזק, כמ"ש, כגבר אין אֱייל. באותה שעה יצעקו בני ישראל מתוך צרתם, ויאמרו, אלי אלי, למה עזבתני. ואח"כ כתוב, פיתחתָ שַׂקִי ותְאַזְרני שמחה. כלומר הגאולה.

הנפש השכלית והנפש המדברת

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קכב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קכב.

.311 השׁיתים, החללים שמתחת למזבח, שנוקבים ויורדים עד התהום, ששם נשפכו הנְסָכים, מששת ימי בראשית נבראו. והקב"ה ברא שית, השיתים. וזהו בראשית, אותיות ברא שית.

האַיל של יצחק, שנקרב בעקידת יצחק, במקום יצחק, אמת הוא שנברא מששת ימי בראשית. והקב"ה ברא שית, ושית הוא תיש בהיפוך אותיות.

.312 יתברך שמו של הקב"ה, שברא כל העולם והכין אותו בחכמה ובתבונה ובדעת. וכנגדן ברא ג' עולמות: עולם העליון, עולם הספירות. עולם התחתון, העוה"ז. ועולם התיכון, עולם המלאכים.

ונתן בעולם התחתון הקטן, באדם שבעוה"ז, צורת שלושתם:

א. הנפש המדברת, כנגד עולם המלאכים.

ב. צורת הנפש הצומחת, כנגד עולם התחתון.

ג. צורת הנפש השכלית, כנגד עולם העליון.

.313 העולם התחתון מתקיים באוויר, כאשר הגוף מתקיים בנפש, והנפש מתקיימת באוויר, והאוויר בבורא. הבורא ברא האדם, וברא אותו בצלם ובצורה.

.314 והכין אותו מארבעה דברים מובדלים זה מזה, אש רוח מים עפר, כמ"ש, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים. אלו הם ארבעת הדברים הנזכרים, שקוראים לאש תוהו, וזהו היסוד הראשון. ובוהו וחושך, הם המים והעפר. חושך הוא העפר, כמ"ש, ובחושך שמו יכוסה, שזהו גוש העפר. והרוח, הוא רוח ממש.

.315 ואמנם, האל ברא את האדם, שנקרא עולם התחתון, כנגד עולם העליון הגדול, ונתן בו קיום הנפש, המניע לגוף כולו, וע"כ הבדיל אותו מכל הנבראים אשר למטה עימו. ובמה האדם מובדל מיתר הנבראים? מפני זאת הנפש, הנפש המדברת.

.316 הנפש אשר באדם הנקראת שכלית, איזו נפש היא, ומהו מקומה? הקב"ה ברא את האדם בשמו, וכאשר הוא גדל, ורואה ענייני העולם, ומביט בליבו, הוא מעצמו מֵריח הנפש הזאת.

כי הואיל והוא מביט ורואה נפלאות הבורא, וחידוש העולם, וזריחת המאורות ערב ובוקר, וכי כל העולם כולו תלוי בכוחו, הוא משתדל בעצמו לחקור ולהשיג השגה קדושה וברה, ואז יש לו הנפש השכלית, מפני שהוא משכיל לדעת לחקור בחכמה.

.317 הנפש מקומה בלב, והיא מניעה כל הגוף, והיא מונחת באמצע הגוף, ומאירה לכל הגוף. כאשר ניתן השמש בחצי השמיים. והגוף מתקיים בנפש, והנפש באוויר, והאוויר בבורא. והבורא סובל כל העולמות בכוחו, כמ"ש, אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול.

.318 למה הזכיר הקב"ה בריאת השמיים והארץ תחילה, והלוא כיסא הכבוד, והמלאכים, נבראו תחילה? אלא, כדי שלא יהרהר אדם דברים הסתומים מהעין ואשר לא גילה בראש.

.319 כדי להראות לאדם, שאינו בעל חכמה, ואינו ראוי לגלות לו סתרי תורה. כי אין מגלים סתרי תורה, אלא לאדם חכם, וקורא ולומד, ותלמודו מתקיים בידו, והוא ירא שמיים, ובקיא בכל דבר. ואדם שאינו בעניין זה, וישאל על הסתרים והנעלמים שלמעלה, אמור לו מה אתה שואל, שא נא עיניך וראה, כי בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, תדע לך שלא גילתה התורה יותר.

.320 על כל דבר יש תלי תלים של סודות והלכות ופירושים, כמ"ש, קווּצותיו תלתלים, על כל קוץ וקוץ תִלֵי תִלים. רבי יוחנן בן זכאי, היה אומר על הפסוק, ושֵׁם אשתו מְהֵיטַבאל בת מַטְרֵד בת מי זהב, 300 הלכות פסוקות, ולא רצה לגלות אותם, אלא רק לאלה שהיו עוסקים עימו במעשה מרכבה.

.321 כתוב בשלמה, וידבר שלושת אלפים מָשל ויהי שירו חמישה ואָלף. על כל דבר, היה אומר בו 1005 טעמים. ואם שלמה, שהיה עבד של הקב"ה, היה אומר על כל דבר ודבר 3000 משל, ו-1005 טעמים. הקב"ה על אחת כמה וכמה, שהוא מגלה מעומק ומסוד, והוא הנותן החכמה והבינה, כמ"ש, כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

.322 מה גדלו מעשיך ה', מאוד עמקו מחשבותיך. מה גדלו מעשיך ה', זה מעשה בראשית, שהם מעשיו של הקב"ה. מאוד עמקו מחשבותיך, אלו סתרי תורה.

.323 וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דיבר לו. מלמד, שעמד על דקדוקי תורה. אבל על עומקיה לא עמד. וכשביקש לעמוד עליה, אמר, אמרתי אֶחכָּמה והיא רחוקה ממני.

עולת תמיד העשויה בהר סיני

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קכה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קכה.

.324 כתוב, עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אִשֶׁה לה'.

.325 שונה קורבן עולָה מכל הקורבנות, שנשרף כולו באש וכולו לגבוה עולֶה. כולו ימין, אור חסדים בלי שמאל כלל.

שאלו את רבי אליעזר הגדול, כתוב, עולת תמיד העשויה בהר סיני, אשר הייחוד הזה שבעולת תמיד הוא כולו ימין. א"כ איך כתוב, לריח ניחוח אִשֶׁה לה', אשר ריח ניחוח היא הארת חכמה, הנמשכת רק מקו השמאל?

והשיב, לא שאל אותי אדם על זה, זולת רבי עקיבא תלמידי. והתירוץ הוא, ועדיין השורשים בידי, כלומר רמז שלא יבין הסוד. שמע רבי עקיבא את התירוץ הזה, אמר, כיוון שהנצו הפרחים אכלתי השורשים.

פירוש. מטרם הקרבת כל קורבן, צריכים להמשיך ג' קווים ימין שמאל ואמצע, השורשים לכל קורבן, שעליהם רומזים, כוהנים לוויים ישראלים, שהיו בשעת הקרבת כל קורבן. הכוהן קו ימין, הלוויים המשוררים קו שמאל, ישראלים המקריבים קו האמצעי.

וזה שתירץ, אע"פ שבקורבן זה אין שום הארת השמאל, אלא כולו ימין, עכ"ז הוא מחזיק השורשים של הקורבן בידו, מחזיק ג' הקווים גם בשעת הקרבת הקורבן. וע"כ יש לו גם אז הארת השמאל, המכונה ריח ניחוח. וע"כ יפה כתוב, לריח ניחוח אִשֶׁה לה'.

ורבי עקיבא שאל, הרי הקורבן בסתירה לשורשים, כי בשורשים מאיר גם השמאל, והקורבן, אע"פ שהוא ענף ופרח היוצא משורשים אלו, עכ"ז הוא כולו ימין בלי שמאל כלל.

ונמצא שהם מוכרחים להאיר בזה אחר זה, שבתחילה אוכל השורשים, ממשיך הארת ג' הקווים, ואח"כ יכול לייחד ייחוד קורבן העולה, שיהיה כולו ימין בלי שמאל. וא"כ כבר אין לו השורשים בידו, בשעת הקרבת הקורבן. ואיך כתוב, לריח ניחוח אישה לה', הרי אין כאן ריח ניחוח, שהוא הארת החכמה?

וזהו שאמר רבי עקיבא, כיוון שהנצו הפרחים, כיוון שהתחיל לעסוק בהקרבת קורבן עולה, שהוא פרח וענף אל ג' הקווים, כבר אכלתי השורשים, שאין עוד שליטת השורשים, כי הם סותרים זה את זה. וא"כ חוזרת השאלה למקומה, מאין יש בקורבן עולה ריח ניחוח?

אמר לו, עקיבא, מוכן תהיה לריח ניחוח לה', אע"פ שאכלת השורשים, יש כאן ג"כ ריח ניחוח, משום שעדיין בליעת המתוק נשארת, כי הגם שכבר הפסקת לייחד ג' הקווים, אמנם כיוון שהמשכת אותם ואכלת אותם, כבר נשארת בך בליעת הארת החכמה שהמשכת מקו השמאל. שזה מספיק שתהיה מוכן לריח ניחוח לה', שתאיר הארת החכמה מאליה בעת הקרבת הקורבן.

וכנראה רבי עקיבא עוד לא הבין התירוץ הזה. ורבי אליעזר חזר ושאל אותו, איך אכלת השורשים? איך עשה את הייחוד של השורשים, ג' הקווים. ואז הסביר לו פעם שנייה, עמדת ואכלת, ועדיין הבליעה מהמתוק נשארת. כיוון שעמדת והמשכת הארת ג' הקווים, הרי בהכרח, שעדיין הבליעה מהמתוק, הארת החכמה המתוקה, נשארת גם בעת הייחוד של הקרבת העולה. ובליעה זו מספיקה לריח ניחוח, הארת חכמה. ויפה כתוב, לריח ניחוח אישה לה'.

.326 היו הולכים וראו מעיין אחד של מים. ישבו. אמר רבי אליעזר, עקיבא, בוא ואראה לך מעיין מים, שפותח מים צלולים ונוזלים, כמ"ש, באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. ועל הפסוק הזה גילה לו שיחת מלאכי השרת, שיחת כוכבים ומזלות, וידיעת חלוני חמה בעיתותיו ובזמניו, שיחת דקלים ועופות, שיחת הרוחות, ידיעת התקופות והעיבורים.

.327 בכה רבי עקיבא. אמר לו, על מה אתה בוכה? אמר, אוי לדור, שיהיו יתומים ממך. אמר לו, אל תאמר כך, אלא אוי לדור, שיהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה, ולא תלמיד הוגה. וימים יבואו, שכל הדור יהיו חצופים ועזי פנים, ותישכח תורה, ואין דורש ואין מבקש. והמתעורר ליבו בתורה, יהיה נבזה וחדל אישים. אוי לדור ההוא, כשיבוא אותו הדור.

.328 אין הדור ההוא מתקיים, אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. ורק כשהם בנערותם, ובזקנותם התורה נשכחת מהם. כמ"ש, אל הנער הזה התפללתי. היה לו לומר, אל הבן הזה התפללתי. אלא אמרה חנה, יהי רצון שבשעה שיגדל, ישתדל בעבודת המקום, כמו עתה, כשהוא נער.

.329 וכל אדם שיזכה להיות בזקנותו כמו בנערותו, יזכה למעלת שמואל הנביא, כמ"ש, ומעיל קטן תעשה לו אימו והַעַלְתה לו מימים ימימה. האם תעלה על דעתך, שהוא כך כפי פשוטו? אלא הפירוש הוא, שצדקתו וזכותו היו גדלות עימו תמיד כתפילת אימו.

.330 כתוב, מפני שׂיבה תקום והדרתָ פני זקן. מוסר לנער, מפני שיבה תקום. כלומר, קודם שתעלה לשיבה ולזקנה, תקום להיות טוב. וכאשר תשתדל להיות טוב בבחרותך, אח"כ, והדרת פני זקן, שתהיה טוב גם בזקנותך. וסופו של הפסוק מוכיח עליו, ויראתָ מאלקיך.

.331 תחילת כל העולם ובניינו לא נברא אלא על היראה, שיהיה אדם בעל יראה לשמיים, ובעל יראה לבריות, כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. את השמיים, להיות ירא לשמיים. ואת הארץ, להיות ירא לבריות. שכל העולם לא נברא אלא על היראה, שנקראת ראשית, כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. וזהו שכתוב, בראשית.

יהי אור

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קכח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קכח.

.332 ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור. כתוב, אור זָרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה. הקב"ה ראה וצפה שהעולם אינו יכול לעמוד בלתי היסוד. ואיזהו היסוד, שהעולם עומד עליו? הוא הצדיק, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם. וזהו היסוד הראשון שברא הקב"ה בעולמו, והוא נקרא אור, כמ"ש, אור זרוע לצדיק. ועוד, ממה שכתוב, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. כי טוב, סובב על צדיק.

.333 אור זה, אור המלאכים שבעולם היצירה, הוא שנברא תחילה, קודם כל העולם. האם לא נבראו תחילה השמיים והארץ? הרי כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. אלא מה שכתוב עד המילים, יהי אור, הוא סיפור דברים. ואילו, יהי, אור המלאכים, הוא הראשון, ומכאן התחילו כל הנבראים.

.334 זה אור הכיסא ממש, אור עולם הבריאה, שנקרא כיסא הכבוד. ומאור זה נבראו כל הנבראים, וממנו נבראו השמיים. וכיסא נברא בתחילה, כמ"ש, כיסא כָבוד מָרום מראשון.

.335 אור המלאכים נברא בתחילה, כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. הבדלה נתן הקב"ה בין אור המלאכים ובין החושך, שהוא העוה"ז. והשמיים הם המבדילים בין העוה"ז ובין אור המלאכים, והם המבדילים בינתיים, בין האור ובין החושך.

.336 נתן הקב"ה ממשלה למלאכים על השמיים, על עולם יצירה, והשמיים על הארץ, עולם עשיה. וכולם נתלים בכיסאו, עולם הבריאה, להורות, כי גבוה מעל גבוה שומר.

.337 יהי אור. הרואה כוכבים במסילותם חייב לברך, ברוך המסדר את הכוכבים ברקיע. ראה כוכב אחד, אינו מברך, שניים מברך. מתי מברך? כשכבר לילה, מברכים, ברוך המעריב ערבים.

אלו הכוכבים שרואה, הם כוכבים דקים, שאינם נראים ביום, מחמת פחד חיות השדה, מברכים, שומר עמו לעד. ולפיכך תיקנו עד"ז, להתפלל על שמירה ממזיקים, כל תפילת הערבית.

.339 כל מה שעשה הקב"ה בין השמיים הכוכבים והמזלות, יש בהם ידיעה ותבונה, וכולם עושים שליחותו של הקב"ה. וכוכב השרביט אינו אחד, אלא כוכבים רבים הם, שאחד רואים בצד זה ואחד בצד זה, ולפעמים מאירים כולם בזמן אחד.

.340 הם שבעה כוכבים, ובשעה שמגיע זמנו של כל אחד מהם לומר שירה, מרוב שמחתם שיש בהם, שולחים זיוום, והולכים לומר שירה.

.341 אלו שבעת הכוכבים, אינם הולכים ואינם נוסעים ממקומם, חוץ משעה שריבון העולם קורא לאחד מהם, להאיר במקום שהוא רוצה. כמ"ש, לכולם בשם יקרא. וכשנוסעים, שולחים זיוום ללכת עימהם.

.342 כוכב אחד, היה הולך למלא רצון בוראו. כוכב שביט, שהולך לפי מצוות אדוניו.

.343 רבי אלעזר וחמיו ישבו ולמדו בלילה. כשבא אור היום השכימו ללכת. חמיו הלך עימו כמחצית המיל. בירך אותו חמיו, אמר, עתה היא השעה שמתקיימת ברכת הצדיקים. כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב. וכתוב, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. ללמד שהברכה טובה ומתקיימת, כשהאיר אור היום. ברכת כל אדם מתקיימת בשעה זו, שהשמיים והכוכבים והמלאכים אומרים שירה.

.344 ברכה יתרה מתווספת ליוצא לדרך עם זריחת האור, וזוהי שמחה, משום שבאותה שעה אומרים השמיים, כמ"ש, השמיים מספרים כבוד אל. והוא כחתן היוצא מחופתו שמח, כך היוצא לדרך, שמאיר אור היום.

.345 ויאמר אלקים, יהי אור. כתוב, משא דוּמה, אליי קורא משֵׂעיר שומר מה מלילה שומר מה מלֵיל. כל הגלויות שגלו ישראל מארצם, כולן היה הזמן שלהן גלוי לכל, במצרים ת"ל (430) שנה, בבבל ע' (70) שנה, והגלות הרביעית לא נגלה זמנה לעולם. ואיזוהי הגלות הרביעית? זוהי שהיא משֵׂעיר, שהוא עשיו, כמ"ש, ויישב עשיו בהר שעיר.

.346 נקרא שמו שעיר ע"ש התוקף, וחוזק העול הכבד, שמונעים מישראל התורה והעבודה. וזהו עול שנותנים על נשמתם של ישראל. כי שעיר בגי' תׂקף (580). והגלות הזו שישראל יושבים בה, היא משא דוּמה, בחשאי, שלא נגלה קיצו, דבר שלא נגלה מהלב לפה.

.347 כתוב, ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פְּעוֹר, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. אמר הקב"ה, שוטים הם המחשבים הקיצים של המשיח, שהוא דבר שלא גיליתי לעולם, כמ"ש, כי יום נקם בליבי, הלב אינו מגלה לפה, והם משתדלים לדעת הקץ.

.348 בקבורתו של משה עבדי נראים שלושה סימנים, כתבתי, והראיתי לדורות העולם. ואלו הם, בגיא, בארץ מואב, מול בית פעור. אחזתי ונתתי סימנים לכל העולם. ועם זה לא ידעו קבורתו, כמ"ש, ולא ידע איש את קבורתו. דבר שלא גיליתי, ולא הראיתי, איך הם אומרים שטות ושקר בזה לפני הקב"ה.

.349 משא דוּמה, אליי קורא משֵׂעיר. אלו הם ישראל, שקוראים להקב"ה מעול כבד של בני שעיר. ואומרים, שומר מה מלילה, רצונם לומר, ריבונו של עולם, אתה הוא שומר ישראל ה', עד מתי אנו בגלות הזו, שדומה ללילה. אמור לנו, מה מלילה, מה יהיה מלילה זה, מתי תוציא אותנו ממנו?

.350 כתוב אחריו, אמר שומר, בא בוקר וגם לילה. אמר הקב"ה, שומר ישראל, בא בוקר, הבאתי והוצאתי אתכם מהגלות הקודמת, ולא זכיתם להיות בבוקר, בגאולה שלמה. וגם לילה, וגם הבאתי לכם הלילה, והאפלתי אתכם בבור הגלות הזו, שהיא כמו לילה. אם אתם מבקשים לדעת קץ גאולתכם, מתי תהיה, מתי תבואו לארצכם, עשו תשובה, שאין קץ הגלות תלוי אלא בתשובה. כמ"ש, היום אם בקולו תשמעו.

.351 וכיוון שנברא העולם, נרמז הרמז הגדול הזה, שהקץ האחרון יהיה ברזי הסתרים, כמ"ש, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. יהי רז, כי רז ואור דבר אחד הם, משום שאור בגי' ר"ז (207). ופירוש הכתוב הוא, וירא אלקים לזה הרז, כי טוב להיות ברז ובסוד, כדי שלא יתגלה לשום אדם. שאילו יתגלה, כמה פריצים מבני עמנו ילכו לאבדון מחמת אריכות הקץ.

.352 ועל שהיה ברז ובסוד, הבדיל אלקים בין האור ובין החושך, בין אומתו ישראל, שהיא האור, ובין האומות, שהן החושך. כמ"ש, ורשעים בחושך יידמו, וכן כתוב, בחשכה יתהלָכו. ויקרא אלקים לאור יום. זהו יום קץ הגאולה. כמ"ש, הנה יום בא לה', זהו יום הקץ.

.353 על מה התארך יום המשיח מהגלות הזו? לא התארך אלא משום ביטול תורה. כי ג' גלויות גלו ישראל, וחזרו בזכות שלושה אבות. ומהגלות הרביעית יחזרו בזכות משה. בזכות שיעסקו בתורתו.

.354 לא גלו ישראל אלא על ביטול תורה. כמ"ש, ויאמר ה', על עוזבם את תורתי. אמר הקב"ה, בגלויות הראשונות חזרו בזכות אברהם יצחק ויעקב. עתה הם חטאו בתורה שנתתי למשה, שלא עסקו בתורה, שנקראת על שמו, כמ"ש, זִכרו תורת משה עבדי. כשישובו ויעסקו בתורתו, בזכות משה אני גואלם.

.355 ע"כ כתוב בתורה, תורה ציווה לנו משה, שציווה לנו לשמור אותה ולעסוק בה. ואם לא, מורָשה קהילת יעקב. מורשה, זוהי עניות, כמ"ש, ה' מוריש ומעשיר. מלמד, שהעניות אינה באה לבת יעקב, אלא משום שלא עסקו במצוות התורה.

.356 רבי חזקיה אמר, אני הייתי במקום של ערבִיים, וראיתי אנשים, שהיו מתחבאים במערה בין ההרים, ובאים לביתם מֵערב שבת לערב שבת. אמרתי להם, מה זה שאתם עושים? אמרו לי, פרושׁים מהעולם אנו, ועוסקים בתורה בכל יום ויום, ולפעמים אין אנו אוכלים אלא רק עשב השדה.

.357 אמרתי להם, ובכל זמן במה אתם ניזונים? אמרו לי, אנו מוצאים במדבר עצים המצמיחים מזונות ואנו אוכלים אותם. כשההלכה מאירה לנו מרוב שמחה, נפרד אחד מאיתנו, ומבשל אותם, ואנו אוכלים. והיום הזה נחשב לנו, שהוא כי טוב. ובזמן שהעצים האלו אינם צומחים, אנו אוכלים עשב שאנו מוצאים, ומבשלים אותם ואוכלים.

.358 אמרתי להם, יהיה חלקי עימכם לעוה"ב. אשריכם בעוה"ז וטוב לכם בעוה"ב. עתה אני יודע שלא תהיו בבושה, כשיבוא משה לתבוע עלבונה של תורה. אמרתי להם, בניי, בחייכם, איזה חידוש התחדש לכם ביום הזה?

.359 אמרו לי פסוק, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. גדולה התוספת מהאור, שהיה אור שלא היה כמוהו. זהו אור השכל הגדול, שהתהווה מאור זיו הודו. וזהו העומד מאחורי הפרגוד.

במילים, יהי אור, יצאה הקטנות דז"א, הו"ק, מחמת הי' שנכנסה לאור ונעשה אויר. וו"ק אלו נחשבים לעיקר ז"א. ובמילים, ויהי אור, יצאה הגדלות דז"א, מוחין דג"ר, שאינם עיקר בז"א אלא תוספת. עיקר, פירושו, שאי אפשר שיהיה פחות מזה, כי ז"א אינו לעולם פחות מו"ק. תוספת, פירושו, שאינו תלוי בו, שפעם יש לו ג"ר ופעם אין לו ג"ר.

ולכן נאמר, גדולה התוספת, הג"ר, שיצאו במילים ויהי אור, מהאור, מו"ק שיצאו במילים יהי אור. ואע"פ שהו"ק הם עיקר ז"א, והג"ר אינם אלא תוספת, בכל זאת אור התוספת גדול מהאור העיקרי. וכל זה הוא אור של עולם האצילות, שהוא העומד מאחורי הפרגוד, למעלה מהמסך, המפריד בין אצילות לעולמות התחתונים ממנו.

.360 כמ"ש, עוטה אור כשַׂלְמה. מלמד, שעשה הקב"ה שאר המלאכים באותו האור הראשון של ז"א, מאותו האור ממש. אבל יש מסך ופרסא המבדילה בין האצילות לעולם המלאכים. אלא כמו שהוא דבר מובדל ומושכל, כך שאר המלאכים דברים מובדלים ומושכלים, אבל אין השגתם כהשגתו.

כי הפרגוד מחשיך עליהם. שהשגת המלאכים היא השגה גדולה, מה שאין כמוה למטה מהם. אבל השגתם קטנה ממה שלמעלה מהם.

.361 השגה שנייה, השגת השמיים, שהם משיגים השגה, מה שלמטה מהם אין משיגים כמותם. השגה שלישית, השגת המדרגה התחתונה, אשר מעפר יסודה, והיא השגת בני אדם, מה שאין משיגים שאר הנבראים שבעוה"ז.

.362 וכנגד ג' מעלות אלו, יש באדם שלוש צורות נפשיות. הצורה הראשונה, הנפש השכלית, כנגד אור האצילות. הצורה השנייה, הנפש המדברת, כנגד השגת השמיים. הצורה השלישית, הנפש הבהמית, המתאווה תאווה כנגד השגת בני אדם, והיא הנפש אשר תמעל מַעל.

.363 ויש אומרים כך: הנפש הראשונה, הנפש הבהמית, כנגד המדרגה התחתונה שאמרנו, שהיא השגת בני אדם. הנפש המדברת כנגד השגת השמיים, היא מעלה יתרה על הראשונה. הנפש השכלית, היא כנגד מדרגת המלאכים, שהיא המעלה העליונה על כל אלה.

יהי רקיע

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קלו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קלו.

.364 אלקים אלי אתה, אֲשַׁחֲרֶך. אין בעולם מקום פנוי בלי מים, מפני שהארץ תלויה על המים. כמ"ש, כי הוא על ימים יְסָדה ועל נהרות יכוננהָ. האם ייתכן, שהמים הם מתחת לארץ, והארץ, שהיא כבדה מכל היסודות, עומדת על המים? אלא שהמים הם על הארץ ולמעלה לשמיים. כלומר, שהמים הם על הארץ, ונמצאים בין הארץ לשמיים.

.365 הרי כתוב, המים אשר מעל לרקיע, ולא בין הארץ לשמיים. אלא זה בהתמצעות המים, שהרקיע מבדיל ביניהם. כי המים אחדים היו, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע, נחשבו כשניים. והרקיע הוא כדוּר, ובא במימי אוקיינוס כמבדיל בין המים. נמצאו מים ממעל ומים מתחת.

.366 הרקיעים הם הסובבים, לפעמים ממזרח למערב, ולפעמים ממערב למזרח, ובאים באמצע הים, ומבדילים בינתיים. וזהו כמ"ש, ויבדל בין המים.

.367 מי הים מלוחים, מפני חמימות הרקיע ורתיחתו. קדרה העומדת על האור, וככל שמתעכבת על האור, התבשיל נמלח יותר, מרוב חמימות האש. אם הרקיע היה עומד בין המים, כל המים היו קופאים כמלח, אלא הולך וסובב ואינו עומד בין המים.

.368 לא כתוב, כי טוב, ביום שני, מפני שסובב על ייחודו, להורות שה' אחד ואין שני לנגדו, ואין טוב בשני. ע"כ כתוב ביום הראשון, יום אחד.

.369 לא כתוב, יום ראשון, במקום, יום אחד, להורות שאילו היה כתוב, ראשון, עכ"פ היה ראוי להיות שני. כי ראשון עושה את השני, להיות ממחרתו. אבל אחד אינו עושה את השני, להיות מחר אליו.

.370 כתוב, אני ה' ראשון. הרי הקב"ה נקרא גם ראשון. ודברו מסייע לקודם. כתוב, ואֶת אחרונים אני הוא, ללמד, אע"פ שיש אחרונים לראשון, אני הוא ואין שני לו. האם אחרונים יש לראשון? כן, שמו המיוחד הוי"ה, הוא ראש ומיוחד, אחרים הם, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, אלקים, שד"י, אל, צבאות, והם מכונים בייחודו, כלומר, שייחודו מכונה בשמות האלו. והוא, הוא ממש, כמ"ש, ואת אחרונים אני הוא.

.371 רבי יוסי, רבי יהודה ורבי יצחק, היו אוכלים בסעודת החתונה של רבי אלעזר בן רבי שמעון. רבי חייא הגדול, שהיה אז ילד, היה יושב שם. אמר רבי יוסי לרבי שמעון, למה לא כתוב, כי טוב, ביום שני? אמר לו, מפני שלא נגמרה המלאכה ביום שני. כי המחלוקת לא התבטלה מטרם היום השלישי. וכשנגמרה המלאכה ביום השלישי, אמר, כי טוב, פעמיים.

.372 אמרו, נשאל את הילד הזה, כי משחרב ביהמ"ק נמצאת הנבואה בפי הילדים. אולי נמצא דבר בפיו. שאל אותו, למה לא כתוב, כי טוב, בשני? אמר להם, מפני שאין טוב אלא באחד. בא רבי שמעון ונישק אותו. קרא עליו, הנה נתתי דבריי בפיך.

.373 אמרו, השעה עומדת לו, נשאל בו עוד. אמרו לו, מהו שכתוב, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו? איזה שבח הוא זה לצדיקים? אמר להם, השמש כשיוצא בגבורתו, יש ששמחים בו, ויש שאינם שמחים בו. כך הצדיקים, צדיקים כמוהם ישׂישׂו בהם, והרשעים לא ישישו בהם. כמו השמש, יש מי שעושה לו רפואה באורו, ויש מי שאינו עושה לו רפואה. כך הצדיקים יהיו רפואה לטובים, ומכה לרשעים.

.374 אמר רבי חייא, בני, למה לא נזכר השם המיוחד, הוי"ה, במעשה בראשית? אמר להם, אינו נאה למלך הכבוד להזכיר שמו על המתים, ועל דבר הנאבד. כדי שלא יאמרו, כשם שכל הבריות שברא אותן, הן כָּלות ונאבדות, כך שמו. לפיכך, לא הזכיר שמו המיוחד, עד שנבראו כל הבריות, שהן כָּלות ונאבדות, אח"כ הזכיר שמו על דבר שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים, כמ"ש, ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמיים.

ומשאר כל הבריות שברא לא הזכיר כאן, אלא דבר הקיים. שלא כתוב, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים, אדם וחיות ובהמות ועופות, שהם דברים כָּלים. אלא דבר העומד לעולם, שהם ארץ ושמיים.

.375 ומהו שכתוב, ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים. איזה צורך היה להקב"ה, לעשות רקיע להבדיל בין המים? אמר להם, כתוב, כל פעל ה' למַענהו. לא ברא הקב"ה דבר שלא לצורך. וברא את הרקיע. וכשהוא סובב, אינו סובב אלא לזמנים ידועים.

וצינור אחד של מים יוצא מתהומות, שהם מים מתוקים, וצינור אחד של מים יוצא מגיהינום, שהם מים מרים ממיתים, ויורד בצינור אל הצינור של התהום, ומתערבים זה בזה. כמ"ש, תהום אֶל תהום קורא לקול צינוריך. והרקיע נכנס באמצע שניהם, ואם לא היה נכנס בינתיים, כדי להפריד ולהרחיק מימי הגיהינום, היו המים הורגים את השותים אותם. וזהו שכתוב, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, שהם מימי הגיהינום, ובין המים אשר מעל לרקיע, שהם מימי התהום.

.376 אמר רבי יוסי, הילד הזה אמר הדבר ברוח הקודש. כי כך הוא ממש, שכתוב, יהי רקיע בתוך המים. בתוך ממש, באמצע המים. כי בהיכנס הרקיע באמצע, מחזיר המים הרעים היוצאים מהגיהינום, למקומם. ולא יצא לעולם מאלו המים של הגיהינום, אלא כמלוא לוג בימי אלישע. וכתוב בהם, והמים רעים והארץ מְשַׁכָּלת. כלומר, בגלל שהמים רעים, הארץ משכלת מבני אדם, כי כָּלים בגללם.

.377 כל הכתוב הזה, ויעש אלקים את הרקיע, מעיד על אמיתיות. כי כל מה שעשה הקב"ה, לא עשה דבר לבטָלה, ומפני שהיה גלוי לפניו, שאותם המים היוצאים מהגיהינום, יתערבו במים אחרים ויינזקו בריותיו, עשה את הרקיע שייכנס באמצע שניהם להבדיל ביניהם. כמ"ש, ויהי מבדיל בין מים למים, בין המים הרעים למים הטובים. ובאותה שעה ממש שהמים הרעים יוצאים להתערב במים הטובים, אז הרקיע סובב ונכנס בינתיים, ומחזיר את המים הרעים לאחור.

.378 אמר רבי אלעזר, מים אלו, שהם לחיי העולם ולתיקון הבריות, איך יהיו נקראים? אמר רבי ברכיה, המים אשר מעל השמיים, שהם מים טובים.

.379 רבי חייא היה הולך בדרך, והתעייף מחוזק השמש, והיה צמא לשתות מים. פגע במדבר הזה, ומצא אילן אחד. ישב תחתיו. בעוד שנשא עיניו, ראה מעיין דק אחד של מים. שמח לשתות מהם. ושתה מהמים והיו מרים.

אמר, אין מים בעולם, שלא תהיה בהם תמצית מצינור של גיהינום, חוץ מאשר בארץ ישראל. ואם כל העולם לא היו שותים מהתמצית ההיא של ארץ ישראל, לא היו יכולים לשתות מים.

הרקיע הוא הסיום החדש שנעשה בכל מדרגה מחמת עליית המלכות של כל מדרגה אל הבינה שבמדרגה, שאז נעשה הסיום במקום בינה של המדרגה, ונשארת המדרגה בכו"ח וחצי בינה, ותחתיהם הרקיע, ובינה ותו"מ של המדרגה יוצאים מחוץ למדרגה, מתחת לרקיע. הרי שהרקיע בא באמצע כל מדרגה, ומבדיל בין מים עליונים, שהם כו"ח וחצי בינה, לבין מים תחתונים, שהם בינה ותו"מ.

אמנם כשם שהוא מבדיל בתוך המדרגה ועושה אותה לשתיים, כך הוא ג"כ מחבר אותן לאחת. כי בגדלות נמצא הרקיע, שמוריד את המלכות שבו למקומה, ומחבר את הבינה ותו"מ בחזרה למדרגה. באופן ששני תפקידים יש ברקיע:

א. בקטנות הוא המבדיל באמצע המדרגה.

ב. בגדלות הוא המחזיר את חצי המדרגה שהוריד ומחבר אותה למדרגה.

הכתוב, ויעש אלקים את הרקיע, כתוב ברקיע העליון באצילות. אבל מה שנתקן באצילות, נתקן ונעשה בכל המדרגות של בי"ע עד ים התחתון.

אמנם גם בגדלות, כשהרקיע מוציא מתוכו את המלכות ומוריד אותה ממנו למקומה, אין הסיום וההבדלה של הרקיע מתבטלים בזה, אלא שהרקיע מעלה אז את הבינה ותו"מ ממעל לרקיע, ושם מחבר אותם למדרגתם.

הרי כתוב, המים אשר מעל לרקיע, ולא בין הארץ לשמיים. אלא זה בהתמצעות המים, שהרקיע מבדיל ביניהם. כלומר, שכוח ההבדלה בא מהרקיע, כי המים אחדים היו, מדרגה אחת, שבה חמש בחינות כח"ב תו"מ. אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע, שעלתה המלכות במקום בינה, והסתיימה המדרגה במקום בינה, שבאמצע המדרגה, נחשבו כשניים. שכו"ח מהם נשארו ממעל הרקיע בתוך המדרגה, ובינה ותו"מ יצאו מהמדרגה להיותם תחת הסיום שהוא הרקיע.

ואפילו כשהרקיע בגדלות, שכבר החזיר וחיבר את הבינה ותו"מ למדרגתם, אינו נשאר עומד כך בקביעות, כי בעת שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם, הם נעשו קו שמאל אל הכו"ח שנשארו במדרגה, וכו"ח אלו נחשבו לקו ימין. ואז נעשתה מחלוקת ביניהם. וכיוון שהשמאל מתגבר לשלוט בלי ימין, ע"כ קופאים אורותיו, ונמשך זה עד שחוזרת שליטת הימין. מצד הצפון, שבשליטת השמאל, המים נקרשים, ומצד הדרום, בשליטת הימין, המים נמסים ונוזלים.

אם הרקיע היה עומד בין המים, אם אחר שהחזיר וחיבר את בינה ותו"מ למדרגתם, שהם נעשו קו שמאל לכו"ח שנשארו במדרגה, אם היה נשאר קיים ועומד כך בשליטת קו השמאל, הנה אז, כל המים היו קופאים כמלח, כי שליטת השמאל מקפיאה המים, שהם האורות. אלא אינו נשאר עומד בין המים בשליטת השמאל, אלא, הרקיעים הם הסובבים, לפעמים ממזרח, ז"א, ימין, סובב אל המערב, המלכות, שמאל. ולפעמים ממערב, המלכות, שמאל, סובב אל המזרח, ימין.

כי כשבא לשמאל נמשכת החכמה שבשמאל, אבל האורות קופאים, להיותם בלי חסדים. וע"כ סובב לימין, ומקבל שם חסדים. ואח"כ חוזר לשמאל, לקבל חכמה, חוזר לימין, באופן שאינו עומד במצב אחד.

וזה כשהרקיע בגדלות. אבל בקטנות נמצא בו כוח הסיום של המלכות המצומצמת, שמשום זה מסיים המדרגה, ודוחה את הבינה ותו"מ מחוץ למדרגה אל המדרגה התחתונה. והנה בים התחתון, שמתחתיו הקליפות, כשמדרגתו נחלקת מחמת הרקיע, הדוחה את בינה ותו"מ מחוץ למדרגת הים, הם נופלים למקום הדינים, הגיהינום.

ונמצא, שכו"ח של הים התחתון, שנשארו במדרגת הים, הם מים טובים. אבל בינה ותו"מ, שנפלו למקום דיני הגיהינום, נעשו למים הרעים.

וכשברא הרקיע, יצא הרקיע ונתקן בכל המדרגות עד הים התחתון, שעלתה מלכות לבינה, ודחה את בינה ותו"מ לחוץ. וכשהרקיע חוזר להוציא את המלכות מבינה, להחזיר הבינה ותו"מ אל המדרגה, אינו עושה זה אלא לעיתים ידועות. וכיוון שהים הוא המדרגה התחתונה, נמצאים הבינה והתו"מ, שנדחו ממדרגת הים, שנפלו למקום גיהינום.

וצינור אחד של מים יוצא מתהומות, מכו"ח, שנשארו במדרגת הים, שהם למעלה מרקיע. וצינור של מים יוצא מגיהינום, מבינה ומתו"מ של הים, שנפלו לדינים של גיהינום. והרקיע נכנס באמצע משניהם, בזמן הגדלות, שנכנס באמצע ומחבר הבינה ותו"מ עם הכו"ח. ואז יורדים הדינים של הגיהינום מבינה ומתו"מ, ונמתקים המים. ואם לא היה נכנס בינתיים לחבר אותם זה בזה, היו המים הורגים את השותים אותם, מחמת דיני גיהינום שבהם.

ובהיכנס הרקיע באמצע, כשמחבר שני חצאי המדרגה לאחת, שנמצא מוציא הבינה ותו"מ מהגיהינום ומחזיר אותם למדרגתם, מחזיר המים הרעים היוצאים מהגיהינום, הדינים שהתדבקו בבינה ובתו"מ של הים, למקומם. כי בינה ותו"מ עלו ונטהרו מהם, וחזרו למדרגתם.

ובאותה שעה ממש שהמים הרעים יוצאים להתערב במים הטובים. כלומר, באותו הכוח המערב מימי הים בגיהינום, המלכות שעלתה לבינה, והורידה בינה ותו"מ של הים לגיהינום. אז הרקיע סובב ומוציא המלכות מבינה ומחזיר אותה למקומה, והרקיע נכנס בינתיים, ומחבר הבינה ותו"מ למדרגתם ומחזיר המים הרעים לאחור, ודיני גיהינום שהתערבו במים מחזיר לאחור, לגיהינום.

המלכות בזיווג עם ז"א, שנקרא ישראל, נקראת ארץ ישראל. שבעת הזיווג חוזרים בינה ותו"מ של כל המדרגות שנדחו מסיבת עליית המלכות לבינה, ומתחברים למדרגתם, שמחמת זה נטהרים בינה ותו"מ של הים, ועולים מדיני גיהינום. וע"כ נבחן שטיפּת ההארה מהזיווג הזה ממתיקה המים מדיני הגיהינום.

ואין מים בעולם, שלא תהיה בהם תמצית מצינור של גיהינום, מחמת הבינה ותו"מ שבּיָם, שנפלו לדיני גיהינום בעת קטנות. חוץ מאשר בארץ ישראל, שהיא ענף למלכות בעת הזיווג עם ז"א, הנקרא ישראל, שבעת ההיא כבר נטהרו בינה ותו"מ של הים מהגיהינום. וכבר אין שם מהדינים המרים ההם. וטיפה מהארת הזיווג ההוא מטהרת כל מימי הים.

ואם כל העולם לא היו שותים מהתמצית ההיא של ארץ ישראל, שהתמצית של הארת הזיווג ממתיקה המים, לא היו יכולים לשתות מים, מחמת דיני הגיהינום המעורבים בהם.

.380 הרקיע הזה, שכתוב, ויעש אלקים את הרקיע, הוא הרקיע הידוע למעלה שעל ראשי החיות, כמ"ש, ודמות על ראשֵׁי החַיה רקיע, כעין הקרח הנורא.

.381 ולמה כתוב, חיה, אחת, וראשֵׁי, בלשון רבים? יש חיה אחת גדולה, המלכות, השולטת על כל שאר חיות הקודש, ואורותיה גדולים ורבים, יש לה הרבה ראשים של זיו. וע"כ כתוב, ראשי החיה. וזוהי החיה, שראה יחזקאל במראה הנבואה. וכתוב עליו, וארא החיות. כי ראה חיה אחת, מלכות, וראה החיות, מלאכי היצירה.

.382 הרקיע הזה בא להבדיל בין המלאכים הקדושים מתחת לרקיע, ובין המלאכים הקדושים שזכו שהם למעלה מהרקיע. כמ"ש, ויעש אלקים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע. בין המים אשר מתחת לרקיע, הם המלאכים אשר מתחת לרקיע ההוא. ובין המים אשר מעל לרקיע, הם המלאכים שהם מלמעלה. משמע מזה, שהוא מסך המפסיק ביניהם.

.383 הרקיע שנברא ביום שני הוא שהקב"ה ברא ממונה תחת ידו ובחר בו, והשליט אותו על כל צבאות השמיים, שהוא המלאך מט"ט שר הפנים. ומחמת גודל שליטתו, לא כתוב, כי טוב, ביום שני, להורות, שאע"פ שיש לו שליטה יתרה, שהכול תחת ידיו, לא כתוב בו, טוב, כדי להראות לכל העולם, שאין טוב וכבוד וגאולה וגאות, אלא בהקב"ה לבדו.

.384 כתוב, אל גינת אגוז ירדתי לראות באִיבֵּי הנחל. זהו שראה יחזקאל ברקיע שנברא בשני, כמ"ש, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא. שברא אותו הקב"ה וסתם אותו מכל רבבות קודש שלו, ואותם העולמות שחשק בהם הקב"ה, סתם אותם ממנו, וכבוד הדרו סתום. ואפילו מאותם העולמות ולמעלה סתום. שהטמין אותו מכולם, וכולם שואלים ואומרים, איה מקום כבוד מלכותו.

.385 אל גינת אגוז ירדתי. גינת אגוז היא המלכות, שבה מתגלה החכמה. לא כתוב, בגינת אגוז ירדתי, אלא אל גינת אגוז, כמי שיורד ומתקרב אל הגן, ואינו נכנס בו, כש"כ שאינו מתקרב לאגוז, ג"ר דמלכות, אלא לגינה, ו"ק דמלכות.

וכש"כ שלא ראה מה שבתוך האגוז. וכש"כ שאמר דוד, אל גינת אגוז ירדתי לראות, ולא אמר, ראיתי. כלומר, לגינה, שהיא לחוץ, הו"ק דחכמה, התקרבתי וירדתי לראות. ולא אמר שראה אפילו הגינה, שהיא לחוץ.

.386 כמה הצטער אותו האיש, שכתוב בו, לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא, לראות שַׁמָש אחד המשמש לפניו, ולא ניתנה לו רשות. כמ"ש, הראני נא את כבודך. זהו שכתוב בו, כבוד אל, והוא מט"ט שר הפָּנים.

.387 איך ביקש משה לראות את זה? אלא משה חשב, כיוון שראה עצמו מ' (40) יום ומ' לילה שלא אכל ולא שתה, והיה ניזון מהמראָה שלמעלה, חשב, שראוי הוא לבקש את זה.

.388 ומה השיב לו? לא תוכל לראות את פניי, שהוא שר הפנים. ולא ניתנה לו רשות עד שיצאה נשמתו, לקיים מה שכתוב, כי לא יִראַני האדם וחי. אבל כשאינו חי, יוכל לראות פניו. ולכל נשמה של צדיק, לאחר פטירתו, ניתנה רשות לדעת ולהשיג מה שלא יכול להשיג בעוה"ז.

.389 כל יום עושה הקב"ה מלאכים קדושים, ואלו הם נשמות הצדיקים. כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות, משׁרתיו אש לוהט. לא כתוב, עשה, אלא עושה. משמע, שעושה בכל יום.

.390 הנשמות הן מלאכים קדושים. כי יש מלאכים שנבראו מכיסא הכבוד, והם שלוחים ממונים בשליחותו של הקב"ה. ואם שאר המלאכים שהם מכיסא הכבוד הם כך, הרי נשמות הצדיקים שהן מכיסא הכבוד, וגם קיימו התורה, על אחת כמה וכמה, שעושה אותן הקב"ה מלאכים עליונים קדושים.

.391 כָּלל הקב"ה באדם ארבעה דברים, אש רוח מים ועפר. ובתורה כתוב תחילה רוח ואח"כ אש. וזה הסדר שלהם, רוח אש מים עפר.

.392 שניים הם שנחצבו מהמשרתים שמלמעלה, ושניים הם שנחצבו מלמטה. כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות. הנה רוח.

משרתיו אש לוהט. הנה אש.

יסד ארץ על מכוֹניהָ. כמשמעו, כי ארץ היא עפר. הנה עפר.

תהום כלבוּש כיסיתוֹ, על הרים יעמדו מים. הנה מים.

כולם מתחברים זה עם זה, רוח אש עפר מים. אע"פ שסדרם נהפך, שרוח מקודם ואח"כ אש, אינו משנה כלום.

.393 כולם כלל אותם הקב"ה באדם, שגופו של אדם כלול מאש רוח מים עפר. אמר הקב"ה, אני בראתי אותך עליון, והמלכתי אותך על כל בריותיי, נתתי בך כוח מהמלאכים, וכוח מהמשרתים שלמעלה, וכוח התהום וכוח הארץ, ונתתי בך שׂכל טהור הנחצב מכיסאי, ואתה חוטא לפניי.

.394 רצה הקב"ה לעשות האדם עליון על כל בריותיו, שיהיה יחיד בעוה"ז כמו שהוא יחיד למעלה. כיוון שחטא, אמר הקב"ה, הן האדם היה כאחד ממנו, שהיה בדעתי לעשות אותו כאחד. ועתה פן ישלח ידו.

.395 רקיע אחד עשה הקב"ה, וממנו התהוו השמיים. כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. ולא זו בלבד, אלא כל מה שעשה הקב"ה במעשה בראשית, לא עשה אלא דבר אחד מהכול, ואותו דבר הוציא כל פעולותיו למינו, כגון השמיים, עשה ממנו אחד, אותו המשובח מכולם. וארץ עשה אחד.

.396 מהכול עשה אחד, אותו המשובח מכולם. וזהו הרקיע, כעין הקרח הנורא, שממנו התהוו השמיים, כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. וארץ אותה המשובחת מכולם, וזו ארץ ישראל, וממנה התהוו שאר הארצות, כמ"ש, עד לא עשה ארץ וחוצות. ארץ, זו ארץ ישראל. חוצות, שאר הארצות שמחוץ לארץ. האדם אחד, וממנו התהוו כל השאר, כמ"ש, וראש עַפְרות תבל. וכן כל כיוצא בזה. זה שאמר דוד, הללו את ה' מן השמיים, מאותו שנעשו השמיים ממנו.

.397 פעם אחת היה הולך רבי יוחנן לראות את רבי שמעון. והיה רבי יוסי הולך עימו. שאל אותו רבי יוסי, לאן אתה הולך? אמר לו, לראות את רבי שמעון. אמר, לבעל מחלוקת שלך אתה הולך לראות אותו. אמר, משמע מזה, שרבי שמעון לשם שמיים הוא חולק, ומשום זה אהבת ליבי נמצאת בו.

הסכימו ללכת. והיה לילה. אמרו נשב כאן, עד שיבוא אור הבוקר, ונעסוק בתורה. ישבו.

.398 רקיע שנברא בשני הוא הרקיע העליון, העומד בחזה דז"א. והוא המסך המפסיק בחזה בין למעלה ולמטה. מלכות עומדת מחזה ולמטה דז"א, ומכונה חיה. כמ"ש, ודמות על ראשי החיה, רקיע כעין הקרח הנורא. ומהרקיע הזה נעשו כל שאר הרקיעים, הסובבים מימין לשמאל ומשמאל לימין, ושאינם סובבים. וכולם אחוזים ברקיע הזה. וקרא לו רקיע וקרא לו שמיים. כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. משום שהשמיים התהוו מהרקיע.

הרקיע הוא הפרסא, המבדילה בין מחזה ולמעלה לבין מחזה ולמטה, שבקטנות מתחברת שם המלכות עם הבינה, ובגדלות הרקיע מוריד המלכות מבינה, ויוצא ע"י זה קו השמאל. ומשום זה נתקן הרקיע ביום השני למעשה בראשית, שהוא קו שמאל. ומהרקיע הזה התהוו השמיים, קו האמצעי, המתקן ומייחד הימין והשמאל.

א"כ, למה קורא הכתוב את הרקיע שמיים? כי כל הכוח של קו האמצעי לייחד ימין ושמאל זה בזה, הוא לוקח מהרקיע, הפרסא. ולפיכך נקראים השמיים, קו האמצעי, ע"ש הרקיע, משום שממנו לוקח כוחו.

.399 אמר שלמה, ואתה תשמע השמיים מכון שִׁבְתך. והיה צריך לומר, מן השמיים.

.401 בשעה שישראל מבקשים תפילותיהם ובקשותיהם בבית תפילתם, מט"ט שר הפנים לוקח כל תפילותיהם של ישראל ומעלה אותן לרקיע הזה. וכשרוצה הקב"ה להסתכל בזכותם של ישראל, הוא מתבונן ברקיע שמיים, ששם תפילתם של ישראל, ומרחם עליהם, כמ"ש, ואתה תשמע השמיים. השמיים ממש, ששם נשמעת תפילתם.

כן אמר דוד, הללו את ה' מן השמיים. ששׁם הן תשבחות של ישראל.

.402 עשה הקב"ה את הרקיע הזה, ועשה ממנו את השמיים, שהם ממונים תחת הרקיע. הרקיע למעלה, והשמיים למטה. ועשה תחת השמיים האלו שמיים אחרים, הנקראים רקיע השמיים, שבו ממונים כל הנרות המאירים.

הרקיע הראשון עשה הקב"ה בבינה, בחזה דישסו"ת. ומתחתיו נעשה השמיים, ז"א העומד מחזה דישסו"ת ולמטה. ובסיום ז"א רקיע השמיים, יסוד דז"א. הרקיע למעלה, בבינה, והשמיים למטה, ז"א, שנקרא שמיים, למטה מבינה. ועשה תחת השמיים האלו שמיים אחרים, יסוד דז"א, שבו ממונים כל הנרות המאירים, כי כל האורות היוצאים מז"א, יוצאים דרך יסוד דז"א.

.403 בין רקיע השמיים, יסוד דז"א, עד הרקיע הנטוי על החיות, רקיע שבבינה, הנטוי על חג"ת דז"א, הנקראים חיות, יש 390 רקיעים אחרים, ו-7450 חלקים סומכים על שני נרות אחרים, שהם ימין ושמאל דז"א. ומאלו הנרות לקח הקב"ה והניח ברקיע הזה של השמיים, יסוד דז"א, להאיר על הארץ, המלכות.

בין הרקיע העליון, שבחזה דבינה, עד השמיים, ז"א, יש ארבע בחינות, נהי"מ דבינה, העומדות תחת הרקיע דבינה, ולמעלה מז"א, הנקרא שמיים. ובהיות הספירות דבינה בחשבון מאות, שכל ספירה כלולה מעשר, שכל אחת מעשר כלולה ג"כ מעשר, ע"כ נבחנות ל-400 ספירות. ובהיותן חסרות המלכות דמלכות, המנעולא, הגנוזה בנהי"מ, נמצא שאין במלכות מאה ספירות אלא תשעים ספירות, שהן ט"ר דמלכות. כי העשר האחרונות, שהן מלכות דמלכות, חסרות.

ובכל ספירה מאלו יש רקיע. ע"כ הם 300 רקיעים, כנגד נה"י. ותשעים רקיעים כנגד המלכות. וז"א עצמו נחלק לימין ולשמאל. מצד ימין שבו מושפעים חסדים אל המלכות, ומצד שמאל שבו מושפעת חכמה אל המלכות.

בין רקיע השמיים, יסוד דז"א, עד הרקיע שבבינה, 390 רקיעים אחרים, נהי"מ דבינה, מפסיקים בין הרקיע דבינה לז"א. ו-7000, ז"ת דחכמה, המושפעים משמאל דז"א, ו-450 חלקים, המושפעים מימין דז"א, שהם חסדים. כי ה"ח הם בז"א שהם חג"ת נ"ה, והמחצית האחרונה של הוד חסרה, משום ששם מלכות דמלכות. 7000 סומכים על שמאל דז"א, ו-450 חלקים על ימין דז"א.

וכל 390 הרקיעים ו-7450 החלקים מפסיקים בין הרקיע העליון, בבינה, לבין רקיע השמיים, יסוד דז"א. ומאלו הנרות, ימין ושמאל דז"א, לקח הקב"ה, ז"א, והניח ברקיע הזה של השמיים, ביסוד דז"א, להאיר על הארץ, על המלכות.

תוצֵא הארץ נפש חיה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קמח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קמח.

.404 כשברא הקב"ה את העולם, צפה וראה, שעתידים ישראל לעמוד ולקבל תורתו, וגזר מכיסאו כל אותן הנשמות העתידות להינתן בישראל.

.405 ועשה למעלה אוצר אחד, אשר כל הנשמות הגזורות מכיסאו עומדות שם, וקרא לו גופי הנשמות, מפני שכל הנשמות כשיוצאות מהעוה"ז, עושה להן הקב"ה צורה של גופות, כמו שהיו בזה העולם, ומניח אותן באוצר הזה.

.406 והאוצר הזה במקום שגנזי גשמים שם, וגנזי חיים טובים, ונקרא ערָבוֹת. ובערבות יש גנזים הרבה, ושם גנזי הנשמות. הרי אוצר אחד, ואיך כאן נאמר, גנזי הנשמות?

.407 שני אוצרות הם. אוצר הנשמות, שעתידות להינתן בבני אדם. כי באותה צורה ובאותה הדמות ממש, שעתיד לעמוד בעוה"ז, באותה הצורה הוא נמצא שם. ונקרא גוף הנשמות, מפני שעושה להן גוף, כמו שהן עתידות להיות. ואוצר אחד כנגדו, לאותן הנשמות שכבר היו בעוה"ז וקיימו התורה. וע"כ נקראים, גנזי חיי העולם, בלשון רבים.

.408 בכל יום הכרוז קורא, התעוררו בני קדושים עליונים, ועשו עבודת אדונכם, שהבדיל אתכם משאר העמים, ונתן בכם נשמה קדושה, שנחצבה מתחת כיסא כבודו.

.409 מאיזה מקום נשמותיהם של שאר העמים? כתוב, וייפח באפיו נשמת חיים, זוהי הנשמה הקדושה, שנחצבה מכיסא הכבוד של המלך העליון. כתוב בו, ויהי האדם לנפש חיה. זהו הכוח, שניתן לבהמות ולחיות ולדגים, שנברא מהאדמה, כמ"ש, תוצא הארץ נפש חיה למינה. והיא נפש שאר האומות.

.410 התורה צועקת מרה על האדם, ואומרת, הקב"ה ברא את האדם, ונתן בו נשמה קדושה, שיהיו לו חיים לעוה"ב. והוא בעוונותיו הוחזר לאותה נפש חיה, שנחצבה מהארץ בשביל הבהמות והחיות, שחזר לבחינת הנפש הבהמית.

.411 זה משמע, כי כתוב, ויהי האדם לנפש חיה. לא כתוב, ויעשהו לנפש חיה, אלא, ויהי האדם לנפש חיה, מלמד, שהוא בעצמו גרם, שיחזור לאותה הנפש החצובה מהאדמה.

.412 אמר הקב"ה: אדם, אני בראתיך עליון על כל בריותיי, ונפחתי בך נשמת חיים הנחצבת מכיסאי, הנותנת חיים לבעליה, ואתה חזרת לאותה נפש חיה, שבראתי מהאדמה בשביל הבהמות.

חייךָ, מכאן ואילך, כל העוסק בתורתי וישמור אותה, אתן לו אותה הנשמה הגזורה מכיסאי, שהיא נותנת חיים לבעליה, וכל אותם שלא יעסקו בתורתי, יהיה חלקם באותה נפש חיה שבחרו, למען שיהיו כָּלים עימה.

.413 כתוב, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. רוח בני האדם העולה היא למעלה, זוהי הנשמה הקדושה של הצדיקים. ורוח הבהמה, זוהי נפש חיה, שנחצבה מהארץ בשביל הבהמות, שתכלה ותרד להיאבד מהעולם.

.414 א"כ אין להם נשמה לגויים, אלא אותה הנפש החיה. ולישראל מי נותן אותה? אלא שלומדים, הבא להיטהר עוזרים לו. איזו עזרה נותנים לו? נותנים לו הנשמה הקדושה הזו, שתהיה לו תומכת לעבודת הקב"ה, שנותנים לו אותה, כדי לעזור לו בעוה"ז ובעוה"ב.

.415 עד 13 שנים העסק של האדם הוא באותה נפש חיה הבהמית. מ-13 שנה ולמעלה, אם רוצה להיות צדיק, נותנים לו הנשמה הקדושה ההיא העליונה, שנחצבה מכיסא הכבוד של המלך.

.416 רבי שמעון הזמין בעלי הברייתא לאכול בסעודה הגדולה שעשה להם. וכיסה כל ביתו בכלים מכובדים, והושיב החכמים מצד זה, והוא בצד זה. והיה בשמחה רבה.

.417 אמרו לו, מהי השמחה של אדוננו ביום הזה יותר מבשאר הימים? אמר להם, ביום הזה ירדה נשמה קדושה עליונה בד' כנפי החיה אל רבי אלעזר בני. ובסעודה זו תהיה לי שמחה שלמה.

.418 הושיב את רבי אלעזר בנו אצלו, אמר, שב בני שב, כי ביום הזה אתה קדוש, ואתה בגורל הקדושים. אמר רבי שמעון דבר אחד, ואש סובבה את הבית. יצאו החכמים, ראו עשן עולה מהבית כל אותו היום.

.419 בא רבי יוסי, מצא את החכמים, שהיו תמהים ועומדים בשוּק. אמר להם, מה הוא? אמרו לו, ראה את העשן הזה מהאש של מעלה. זהו, כי מכתירים ביום הזה את רבי אלעזר בכתר קדוש. וראו החכמים ארבע כנפי הנשר, שיורדים באש, וסבבו את רבי אלעזר ואת רבי שמעון אביו. ישב שם רבי יוסי עד שהלכה האש.

.421 ישבו שלושה ימים ועסקו בתורה לפניו, ולא הניחו סוד של משנה, שלא לימד אותם רבי שמעון. אמרו על רבי שמעון, שלא נראתה קשת בימיו, כי הוא היה סימן בעולם, שזכותו הייתה מגנה על העולם, ולא היו צריכים קשת.

.422 הנשמה עומדת בקיום לעולם. כמו שהקב"ה קיים, אף היא קיימת, שאין מיתה נוהגת בה. אבל על נפש חיה הבהמית כתוב, הִיכָּרֵת תיכרת הנפש ההיא עוונה בה.

.423 ראה אונקלוס את הכתוב, ויהי האדם לנפש חיה, ותירגם, לרוח מְמַלְלא, כלומר נפש המדברת. ואם נפש חיה היא נפש הבהמות, א"כ למה אינן מדברות?

.424 אינן מדברות, משום שנילושו ונעשו מעוביות העפר המרובה יותר מבני אדם. ומשום שאינן זוקפות את ראשיהן, ואינן מסתכלות ברקיע כבני אדם. שאילו נילושו ונעשו מעפר נקי כבני אדם, וזוקפות ראשיהן, ומסתכלות ברקיע, היו מדברות כבני אדם.

.425 הלישה מעפר עכור, ושאינן זוקפות ראש, יפה הוא, שימנעו כוח הדיבור. אבל ההסתכלות ברקיע למה תמנע את כוח הדיבור? ההסתכלות ברקיע היא עזרה רבה לבני אדם לקנות דעת.

נבוכדנצר, כשגורש מבני אדם, והיה בהמה בהרים, לא הייתה לו עזרה עד שהסתכל ברקיע. שכל עוד שלא הסתכל ברקיע, לא הייתה בו הדעת.

.426 הגויים ועמי הארץ שאינם מאמינים בהקב"ה ואינם עוסקים בתורה, אין להם חוץ מאותה נפש חיה שיצאה מהארץ. וע"כ אין להם אמונה. אבל ישראל, המאמינים בהקב"ה, ועוסקים בתורה, ושומרים מצוותיו, אמר הקב"ה, לא כאלה חֵלק יעקב. שחלק יעקב אינו כגויים, שלא תהיה להם נפש חיה כמוהם.

אבל מה יהיה להם? מסיים הכתוב, כי יוצר הכול הוא. הכול, זו השכינה. והנשמה הקדושה נחצבה ממנה, להיות חלקו של יעקב. מה פירושו של יוצר הכול? הכול, זו הנשמה, משום שנחצבה מהשכינה, הנקראת הכול. והכתוב, כי יוצר הכול הוא, סובב על הנשמה, שנקראת הכול.

.427 אם אין לעכו"ם אמונה, למה אנו רואים, שהולכים לאלילים שלהם, כשהם חיגרים ועיוורים ומלאים מכות ומחלות, והם מתרפאים? זה נעשה להם בהשגחה עליונה, כדי להאביד אותם מעוה"ב, כמ"ש, מַשְׂגיא לגויים ויְאבדם.

.428 וכתוב, וחולָיִים רָעים ונאמנים. מהו נאמנים, הנוהג בייסורים? שעושים אמונה, כי כשמגיע הזמן, הם יוצאים מהאיש. כי הייסורים יש להם זמן קצוב. ולפעמים בהגיע הזמן של הייסורים לצאת, הם נמצאים אצל האלילים, שהם הולכים בחולְיָם לאלילים שלהם, וכיוון שהגיע זמן הייסורים לצאת, הם נרפאים. והם אומרים שהאלילים עשו להם את זה.

.429 פעם אחת סיפר יהודי אחד, שהיו לו מחלות רבות ולא נרפא. וראה ערבִיים, שהיו הולכים במחלתם לאליליהם, ונרפאו. אמר, אלך לשם, אע"פ שאסור, אלך לראות מה הוא.

.430 והלך לשם, ונכנס ביניהם, ולן שם בין האנשים שהיו נגועים וחולים. כולם נרדמו, והוא לא ישן. עד שראה שטן אחד, שהיה הולך ביניהם וכלי רפואה בידו, והיה שׂם על כל אחד, והוא נרפא. עבר עליו ולא נתן עליו הרפואה. אמר לו, אדוני, הרי אני מהחולים, תן עליי הרפואה.

.431 אמר לו, לא כאלה חֵלק יעקב. כי הם נמסרו לי להאביד אותם מהעוה"ב, אבל בניו של יעקב, אינם כאלו. ומשום מה? על שום הכתוב, כי יוצר הכול הוא. כמו שהיוצר מחריב ובונה, אף הקב"ה מכה ורופא, מחריב ובונה.

יצא אותו האיש וסיפר המעשה. ברוך הרחמן, ששלח אותו לשם לראות את זה ולשמוע זה מפיו.

.432 כתוב, ונִשמת שד"י תבינֵם. כי הנשמה מביאה את האדם להכיר את קונו, ולהכניס אותו בתורה ובמע"ט. ואשריהם אותם שנכנסים בדרך התורה, בדרך הנשמה, שבזכותה יזכו לחיי העוה"ב ולמעלת הקדושים.

.433 כל העוסק בתורה קונה הנשמה מעצמו. הבא להיטהר עוזרים לו. אוי להם לרשעים, הנדבקים בכוח האדמה, שנקראת נפש חיה הנבראת מהאדמה, שבגללה הם כָּלים לעולם ולעולמי עולמים.

.434 אותה נפש חיה, מה נעשה ממנה לעוה"ב? מה נעשה ממנה תמיד?

.435 כתוב, הִיכרֵת תיכרת הנפש ההיא. כהבל היוצא מפי האדם, שאינו יכול להעלות אותו למעלה, אפילו כמלוא עיניו, ומיד יִכלה. כך היא אותה הנפש החיה, כאותו ההבל שנכרת מְהרה מהפה. ותכלה, ואינה נראית בעולם, והייתה כלא הייתה. זוהי מיתת כָּרֵת שנאמרה על הנפש.

.436 נפשותיהם של רשעים הן המזיקות בעולם. המזיקות לבעליהם, ומונעות כוח הנשמה מעבודת בוראם, שאין מזיק לאדם אלא אותה הנפש, על שנכרתה וכלתה עם הגוף. ועוד, שנפשותיהם של רשעים כשיוצאות מהגוף, הן המזיקות שבעולם.

.437 הנזק הן עושות בעודן בגוף, אלא כשיוצאות מהגוף נמצא הנזק. ונראה, איך אותה הנפש הזיקה לגוף, והכול תמהים עליהן, איך אותן הנפשות הן המזיקות שבעולם, על שהן דבקות בבני אדם ומחטיאות אותם.

.438 אנשי הדור, האם רובם נעשו בכשרות? כתוב, והתקדִשתם והייתם קדושים. מלמד שאדם צריך לקדש עצמו בשעת תשמיש.

.439 איזו קדושה שייכת כאן? שלא יעשו פריצוּת וחציפות, ולא לשֵׁם זנוּת כבהמות, כי הבהמות אינן עושות אלא לשם זה.

.440 כל הבועל לשם זנות, או לשם פריצות וחציפות, ואינו שומר את עצמו מאותם הדברים הצריכים להישמר, אז אותו העובּר שייוולד, יהיה פרוץ חצוף זונֶה ורשע, ואינו בכלל זרע אמת.

.441 וכל הבועל לשם מצווה, ומקדש עצמו, ומכוון ליבו לשמיים, יהיו לו בנים טובים צדיקים חסידים יראי שמיים וקדושים. כמ"ש, והתקדשתם והייתם קדושים.

.442 הרשעים, משום שאינם מולידים אלא רק לשם זנות, בעזות ובחציפות, אין להם אלא אותה נפש החיה הנתונה לבהמות, שעניינם אינם אלא כבהמה.

.443 אבל הצדיקים היודעים לקדש עצמם, כתוב בהם, ואנוכי נטעתיךְ שׂורק כולו זרע אמת. מהי אמת? כל שאינו מהרהר באישה אחרת, ויש לו אמת עם אשתו.

.444 שיכוון ויקדש עצמו לשם שמיים. כמ"ש, אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו. כלומר, אם אין הכוונה לשם שמיים, לבנות הבית ולהוליד בנים, שווא עמלוּ בוניו בו, שמכניס באותו הוולד עמל של שווא.

ומהו עמל של שווא? זוהי נפש חיה, שתכלה ותיכרת כהבל היוצא מהפה, שהוא שווא, ומשום שהוא מכניס אותו באותו הילד, הרי עמלו לשווא.

.445 אמ"ת ראשי תיבות של הכתוב, אמת מארץ תצמח. מלמדנו, שבשעת החיבור, צריך להיות שם האמת והיושר, תכף בשעה שהתהווה מארץ והתייסד, ולא אח"כ בשעה שכבר הוגבל ונעשה. כל בניין שאין בו יסוד אינו כלום. ויסוד, הוא שצריך האדם להתקדש בשעת החיבור.

.446 רבי זירא אמר, פעם אחת הלכתי במדבר, ומצאתי ערבי אחד, שהטיל על כתפו משא של עשר סאה. והיה זקן. אמרתי לו, הכוח הזה צריך לעסוק בתורה. אמר, לא עשו אותי אבי ואימי בשביל לעסוק בתורה, אלא לשאת משאות.

.447 כי אני שמעתי, שאבי, בשעה שעשה אותי, הייתה תשוקתו לבן, שיהיה לו כוח להביא תבואה מהשדה. ובעצה הזו החזיק והתפלל באותה שעה. וכבר אני זקן, מה אעשה.

.448 אשרי מי שאבותיו הרהרו בדבר טוב. מאין לנו? מבת שבע אם שלמה, שהכתוב מעיד עליה, שהיא אם שלמה ממש, שהייתה ראויה להוליד אותו. משום שנוסד ממנה, מעניינה, ומהרהורה, ומהשתדלותה. כמ"ש, מה בְּרי ומה בר בטני.

.449 אימו, נכון. אביו, מאין לנו, שהרהר בדבר טוב? משכתוב, שיר המעלות לשלמה, אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו. האם שלמה אמר המזמור הזה? דוד אמר אותו ברוח הקודש על שלמה. בשעה שאמר הנביא לדוד, הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב, כי שלמה יהיה שמו.

אמר דוד, בן אחד היה לי מבת שבע, ומת. עתה, אחֵר ייוולד לי, מהשמיים הוא בא. ואמר השיר הזה, והתכוון בו לשם שמיים. כמ"ש, שיר המעלות לשלמה. בשביל שלמה.

.450 אמר, אם ה' לא יבנה בית, אם עזרתו של ה' לא תעזרני בכוונה השלמה שלי, שווא עמלו בוניו בו. לשווא נעמול, כמו שהיה בראשונה, בילד הראשון, שעמלנו לשווא. שבגלל החטא הזה, שלא כיוונתי בכוונה השלמה, הוא מת. ואני, יש לי להיגרש מירושלים, ע"י אבשלום בני.

ובעוד שאני אצא, אם ה' לא ישמור עיר, מכל אדם, שווא שקד שומר. שהניח עשר נשים פילגשים לשמור הבית, והיה מה שהיה. ועכ"פ שווא שקַד שומר.

.451 שיר המעלות לשלמה, נאמר בשביל שלמה, שהתכוון עליו דוד לשם שמיים, ואימו ג"כ התכוונה לשם שמיים, ויצא מהם שלמה. שכתוב בו, ויישב שלמה על כיסא ה' למלך. לפיכך נקרא לְמוֹאל. מלמד ששניהם, דוד ובת שבע, התכוונו לְמוֹ אל.

.452 כל המתכוון באותה שעה של החיבור לשם שמיים, יוצא ממנו בן נעלה. ומאין לנו? משמואל, שאימו התכוונה עליו תמיד לשם שמיים. וכן אמר דוד, אם יהיה לי הבן הזה, שלמה, מכאן יהיה נועד למו אל. כלומר, נתון לאל.

.453 אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי הולך בדרך, ופגשתי בהר שבכפר קַרדוֹ. והיו האנשים שמחים בחלקם, ולנתי שם בליל שבת ומוצאי שבת. וראיתי את בעל מלוני, שהיה רוצה להיות עם אשתו, היה זה עומד מצד זה ומתפלל, והיא עמדה מצד האחר והתפללה. אמרתי להם, מהי תפילתכם בשעה זו?

.454 אמרו לי, עונָה שלנו, להתחבר משבת לשבת, ואנו מתפללים תפילה לפני הקב"ה, שיהיה לנו בן שיעבוד עבודתו, בן ירא חטא, בן שיעשה מצוותיו, ולא יסור מתורתו לימין ולשמאל. אמרתי להם, יהי רצון שתינתן לכם בקשתכם, כי לשם שמיים עשיתם.

.455 אראה פני השכינה, כי לאחר זמן נפגשתי שם, וראיתי אותו הבן שנולד להם, והיה בן שבע שנים. ראה אותי בבית, ולא רצה לדבר עימי. אמר לו אביו, לך אליו, כי אדם גדול הוא.

.456 אמר הילד, אני מפחד לדבר עימו, ולהתקרב אליו, כי איני יודע, אם יש לו נשמה קדושה, אם לא. כי כך למדנו ביום הזה, שכל מי שאין לו נשמה קדושה, אסור לדבר עימו, ולהתקרב אליו. אמר לו אביו, אדם גדול וחכם הדור הוא.

.457 התקרב אליי, ומטרם הספיק לדבר עימי, אמר אליי, אני רואה בך, שנשמה חדשה יש בך מימים מועטים, ולא נזרקה בך בשעה שיצאת לעולם. תמהתי. אמרתי, כך הוא. כי עוד פנוי בלי אישה הייתי, כשעסקתי בתורה, וניתנה בי הנשמה.

.458 אמר לי, האם ידעת נפש חיה, שכתוב עליה שהייתה מהארץ, והרי משמע שהיא נפש חיה, ולמה היא מהארץ?

.459 כי היא נפש שהוציאה הארץ, ומהארץ נחצבה. אבל היא חיה, שתוכל להתנענע לכאן ולכאן, כמו שעושים הבהמות והשרצים והכול. אבל אין בה תבונה וחכמה בעבודת הקב"ה, כי לא נבראה אלא לבהמות ולחיות, להתנענע בה בלי תבונה, ולהיות כלה כשתצא מהגוף, כמו שיוצא ההבל מהפה.

.460 כתוב, ראשית חכמה יראת ה', שׂכל טוב לכל עושיהם. מה היא חכמה? היא שמו של הקב"ה. והוא חכמה. ומעולם לא גילה לשום אדם, ואינה עתידה להתגלות, אלא קצת ממנה נגלה למשה בלבד.

.461 ולא עמד משה על כל ידיעתה, אלא עמד על מה שלא עמד אדם, על ראשית זו, חכמה. כמ"ש במשה, ויַרְא ראשית לו, שזוהי חכמה.

.462 הרי כתוב, וה' נתן חכמה לשלמה. לא כתוב, נתן החכמה, אלא, נתן חכמה, בלי ה' הידיעה, שפירושו, שעמד על קצת אמיתתה ולא החכמה ממש. המשיח עתיד לדעת קְצתה, כמ"ש בו, ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה. שכתוב, רוח חכמה, ולא חכמה ממש.

.463 והחכמה היא ראשית הכול וקודם הכול, כמ"ש, ראשית חכמה. אבל, יראת ה' שׂכל טוב, כלומר, היראה נשארה בשכל ובבינה לדעת ולחקור יראת ה'. לכל עושיהם, לעושה המצוות ביראה בתחילה, עד שירגיל עצמו לעשות באהבה.

.464 שאלתי את הילד, מה שמך? אמר לי, אהבה. אמרתי לו, אדון אהבה, וקראתי עליו, ואהבַת עולם אהבתיךְ. ואני זכיתי לראות את בנו רב אדא, וסיפרתי לו את זה.

.465 חכם היה אדה"ר, שהיה מכיר ויודע כל מי שהייתה בו נפש חיה, ומי שהייתה בו נשמה. כשבאו אצלו, הכיר את כולם. כמ"ש, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה. זה למי שאינו יודע ומכיר בעבודת בוראו, ונשמה למי שהיה יודע ומכיר בעבודת בוראו. וכך הוא עד היום, מי שאינו יודע ומכיר בעבודת בוראו, ואינו עוסק בתורה, יש לו נפש חיה, ולא נשמה.

.466 אע"פ שנפש חיה זו יש בבהמות ובחיות למיניהן, והתיר אותן לבני אדם, חס הקב"ה עליהן במיתתן, שלא יצערו לנפש החיה הזו. ואין לך אדם שלא תהיה בו נפש חיה. כדי שישוב לעבוד בוראו, להבדיל עצמו משאר כל אדם, כדי לעסוק בתורה ובמצוות, שבזה מרוויח הנשמה הקדושה.

.467 לפיכך השוחט, המוציא נבלה או טרפה מתחת ידו פעם אחת, מחרימים אותו. בפעם שנייה, מעבירים אותו. בשלישית מכריזים עליו בשוק, שכל מה ששחט הוא טרפה, ולעולם אין מעמידים אותו עוד להיות שוחט.

.468 האם על הפעם הראשונה אין מענישים אותו חוץ מזה? והרי אותו שוחט שאינו מראה סכינו לפני החכם, מחרימים ומעבירים אותו, ומכריזים על בשרו, שהוא טרפה. ואם על סכין, שאינה נמצאת יפה, הוא כך, אז על מי שיצאה נבלה או טרפה מתחת ידו, מכ"ש שמחרימים ומעבירים אותו, ומכריזים על בשרו שהוא טרפה.

.469 רבי יהודה הזמין את רבי יוסי ואת רבי חגי. והיה שוחט, והיו קוראים לו רבי אבא, ושחט תרנגולת, והתכוון לשחוט ב' סימנים, הקנה והוושט, ובדקו ומצאו, ששחט רק סימן אחד, והשני לא שחט.

.470 אמר לו רבי יוסי, על מה התכוונת לשחוט. אמר, רציתי לשחוט ב' סימנים. אמר, והרי אני מצאתי שרק סימן אחד נשחט. אלא הבשר הוא כשר, ואתה לא תהיה עוד שוחט מכאן והלאה. ואע"פ שאין צריכים כוונה בשחיטה.

.471 הכוונה בשחיטה, לא לזה אמרו, אלא הכוונה להקב"ה, שישחט לשמיים, ולא לשם דבר אחר. אבל אם התכוון לב' סימנים ושחט אחד, מותר הוא בדיעבד. כמו שלומדים, השוחט אחד בעוף, בדיעבד מותר, מלכתחילה אסור.

.472 כל מה שנברא מנפש חיה זו, התיר אותו הקב"ה לבני אדם, מפני שאין להם נשמה, לדעת ולהכיר בעבודת בוראם, שאם הייתה להם נשמה, לא הותרו.

.473 הנשמה אינה נכנסת באדם עד שיסתכל בעבודת בוראו, ואז תהיה לו נשמה. והנשמה היא קדושה ונעלה על הכול. א"כ מה זה שכתוב, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחָרָבה, מתו? למה מתו? כיוון שהייתה להם נשמה, האם לא היה להם להינצל?

.474 כך הוא ודאי, שלא ניתנה נשמה אלא לעוסק בעבודת בוראו. כשבא המבול, לא היה אדם, שיעשה אותו הקב"ה בזכותו, חוץ מנוח ומבניו. וזכותם לא הייתה מספיקה אלא להגן על עצמם ועל בתיהם, וזכותם לא הייתה גדולה כל כך להגן על כל הדור.

.475 ואלו שהיו צדיקים בתחילה, חנוך ויֶרֶד, שהייתה להם נשמה, והיו ראויים שהקב"ה יעשה בזכותם, מתו מקודם לכן. כמ"ש, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה, מתו. כלומר, שסובב על חנוך וירד. על אלו שהייתה בהם נשמה קדושה. ואין הכתוב סובב על אלו, שהיו במבול.

אלא כתוב, מכל אשר בחרבה מתו, שפירושו, שלא היו בימי דור המבול, ולא באותו זמן. אלא בחרבה מתו, חנוך וירד ועוד. שמתו ביבשה ולא במבול. שכבר הסתלקו מהעולם, ולא נשאר בעולם צדיק להגן על דורו. ואז נעשה דין ברשעים.

.477 כתוב, הללוהו בְּתֵקַע שופר, הללוהו בנבל וכינור, הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ועוגב. האם צריך הקב"ה לזה?

.478 אלא אמר דוד, כל מה שתשבחו לפני הקב"ה באלו מיני זמר, אינו כלום. כאדם האומר לחברו, עתה עשה זה וזה. וכל מה שתעשה, אינו כלום עד שתעשה דבר פלוני. כך אמר דוד, הללוהו בצִלצלֵי שָׁמע, הללוהו בצלצלי תרועה. כלומר, אין זה הילול שלו, אלא הילולו הוא, כל הנשמה תהלל יה הללויה. והילול אחר אינו כלום, אלא הילול הנשמה. כמ"ש, כל הנשמה תהלל יה הללויה.

ייקוו המים

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קסה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קסה.

.479 ויאמר אלקים, ייקוו המים. מידת בשר ודם אינה כמידת הקב"ה. מידת בשר ודם, מעשיו מבלים אותו. אבל הקב"ה מבלה את מעשיו.

.480 כמ"ש, אין קדוש כה' כי אין בִּלתֶך. מהו, כי אין בלתך? אל תקרא בלתך, אלא בַּלוֹתְך, שאין מעשיו מבלים אותו.

.481 כתוב, לכו חזו מפעלות אלקים, אשר שׂם שַׁמות בארץ. על מעשיו של הקב"ה שעושה בעוה"ז, היה דוד המלך נבהל ואמר, לכו חזו. האם לא, בואו חזו, היה צריך לומר?

.482 אלא אמר דוד, כל יושבי הארץ אשר בעוה"ז, לכו, לכו מראש העולם עד סופו, ותמצאו מעשיו של הקב"ה, אשר כמעשיו בראש העולם, כך מעשיו בסוף העולם. מביא דיירים בעולם. אם זוכים, מושיב אותם ובניהם ובני בניהם עד סוף העולם. ואם אינם זוכים, מחריב אותם מהם, ומקום ועיר לא ייבנו לעולם. להראות לבני אדם, שמקום רשעים היה מקום, והקב"ה עשה בו דין. כמ"ש, אשר שם שמות בארץ, שעושה מקומות הרשעים שממה.

.483 לכו חזו מפעלות אלקים. ראה דוד מפעלות אלקים, ולא אמר, מפעלות הוי"ה. אלא בשם אלקים השתכלל מעשה בראשית. וכשברא הקב"ה את העולם, היו המים הולכים ויורדים, וכשהשליך הארץ למטה, השליך אותה בין המים, והייתה נסתרת, וקפאה בין המים.

.484 ועשה הקב"ה אות בתוך אות. אות א': כי דרכו וטבעו של העולם, שהמים קלים והארץ כבדה. ומי שכבד יורד למטה והקל עולה למעלה. אבל הקב"ה, להראות אותותיו ומעשיו לבני אדם, השפיל והוריד המים, שהם קלים, למטה, והארץ, שהיא כבדה, העלה למעלה, על הקל. כמ"ש, לרוקַע הארץ על המים. כלומר, המים שהם קלים, הם למטה, והארץ, שהיא כבדה, היא למעלה.

.485 אות ב': כי מִבין המים הראה והוציא את היבשה, כמ"ש, ותיראה היבשה. שאין דרך הארץ, שתעלה יבּשה ממים, אלא לחות עולה ממים. וכשהעלה היבשה מהמים, קרא שְׁמה ארץ. כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ.

.486 שבעה שמות קרא לה, ארץ אדמה גֵיא נְשׁייה צייה אַרְקא ותבל. הגדולה שבכולם היא תבל, כמ"ש, והוא ישפוט תבל בצדק. וכמ"ש, אשר שׂם שמות בארץ, שבעה שמות. שבעה רקיעים ברא הקב"ה, וכנגדם ברא שבע ארצות. ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה התהוו שבע ארצות.

.487 יסוד הכול היו המים. כי אנו מוצאים שעיקר כל מעשה בראשית היה מהמים. בתחילה היו המים מפוזרים תחת השמיים, עד שגער הקב"ה בהם והכניס ואסף אותם אל מקום אחד. כמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. ואח"כ התפזרו כבתחילה, ורקע הארץ על המים. כמ"ש, לרוקע הארץ על המים, כי לעולם חסדו.

.488 למה צריך חסד כאן? חסד גדול עשה הקב"ה בעולמו, שהעמיד הארץ על המים. שאם לא הייתה הארץ מלמעלה, היה העולם נמחק בבת אחת.

.489 אם לא היה כך, לא היו בני אדם נוטעים וחורשים וזורעים. עתה שהארץ למעלה נוטעים וזורעים, והארץ עומדת בכוחה ובקיומה, מפני לחות המים אשר מתחת לארץ. ומלמטה יוצאים כמה נהרות, כמה מעיינות, כמה מקוואות, לדשן כל העולם ולהצמיח הכול. וזהו החסד שעשה הקב"ה עם בריותיו ועם כל העולם.

.490 יום אחד היה רבי שמעון יושב בפתח השער של לוד, והיו שם רבי יוסי, ורבי חגי, ורבי אלעזר בנו. בא רבי פינחס. שאל, מה יום זה משאר הימים, שאתה שותק, ואין פיך נוטף מתיקות הדבש של החכמה?

.491 אמר לו, הייתי מסתכל בליבי, בזה שאמר יחזקאל, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שד"י. שָׁקל מים רבים ושקל קול שד"י. שהשווה אותם זה לזה. ומשמע מזה, שקול מים רבים הוא כקול שד"י.

.492 הנה זהו סוד המרכבה. ארבעה מלאכים קדושים נוסעים במסעם של כיסא הכבוד של המלך הקדוש. אלו המלאכים, הנקראים חיות הקודש, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. הם מכובדים ועליונים על כל שאר המלאכים חוץ ממט"ט שר הפָּנים.

.493 ויש אומרים, שמט"ט הוא מאלו ארבעת המלאכים. והוא אינו כך, כי כך נמצא בספרו של שלמה המלך.

.494 אלו ארבעת המלאכים, כשמתאספים בקיבוץ במסעיהם, נשמע בכל הרקיע קול נסיעתם כקול המלאכים הרבים העליונים, הנקראים אלף אלפים וריבוא רבבות. וכקול ההוא של מט"ט, המשרת לפני מלך העליון, והקיבוץ שהם מתקבצים, הוא כשבא להשפיע עליהם חסד וכבוד מלכיהם.

כקול מים רבים, מלאכים רבים. כקול שד"י, המלאך מט"ט, שנקרא ע"ש רבו, שד"י. ואשמע את קול כנפיהם, של ארבעת המלאכים, שהם מרכבת המלכות, הנקראים ג"כ חיות.

.495 בכה רבי פינחס מרוב התפעלות ואמר, במפתח העומקים נפתחים האוצרות החתומים, כלומר שרבי שמעון הוא כמו מפתח הפותח כל דבר עומק, וכל הסודות החתומים שאי אפשר לגלות אותם. וכמו המלאכים העולים היית, וע"כ אתה יודע סודם. בבקשה ממך, השלם הפסוק.

.496 אמר רבי שמעון, קול המולה כקול מחנה. כאשר המלאכים משבחים להקב"ה, כל מילה לפניו היא כמילה של התשבחות של מחנה ישראל, שמשבחים אותו למטה. קול ההמולה של המלאכים, הוא כקול מחנה ישראל.

.497 וכתוב, בעומדם תְרַפֶּינה כנפיהן. בעומדם מלשבח, כי כשמחנה ישראל אינם משבחים להקב"ה למטה, מיד תרפינה המלאכים כנפיהם למעלה, כי רפה כוחם של הקבוצה הקדושה של המלאכים, ואין להם כוח לשבח תשבחה שלמה לפניו.

.498 ועוד פסוק אחר המסייע לזה, שכתוב, ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם. ויהי קול, זה קולו של יעקב. כשמרבים בתפילה, לאן היא עולה? מעל לרקיע אשר על ראשם של החיות, ששם מונחת תפילתם של צדיקים.

.499 וכשפוסקים להשמיע קולם ולהתפלל ולקרוא בתורה, כתוב, בעומדם, בשתיקתם מהתורה ומהתפילה, תרפינה כנפיהן של החיות.

.500 ייקוו המים, כקו זה, שמניחים האומנים לבנות בניין, שלא ייצא חוץ ממנו לכאן ולכאן. כך עשה הקב"ה קו אל המים, שלא ייצאו משׂפתם לכאן ולכאן. כמ"ש, ואומַר עד פה תבוא ולא תוסיף.

.501 גבול הגביל הקב"ה את הים. גבול, זהו החול שמסביב לים, כמ"ש, אשר שמתי חול גבול לים. וכשהגלים רואים את החול הזה, הם חוזרים לאחור, ואינם יוצאים מחוץ לאותו הקו, שנתן להם הקב"ה.

.502 כמה המים הם עיקר העולם. כי השמיים לקחו שְׁמם מהם. כי שמיים הם אותיות ש' מים. ונקראים מים, שהוסיף הקב"ה על המים אש, וברא מהם השמיים. כלומר, אש ומים. כי השמיים נעשו מאש וממים.

.503 השמיים נבראו מאהבה לפני הקב"ה. וא"כ אין בהם אש, שהיא דינים.

קו האמצעי המייחד הימין והשמאל נקרא שמיים. קו ימין, מים. קו שמאל, אש. ולפי שקו אמצעי מייחד ומשלים ב' הקווים מים ואש, הוא כולל בעצמו את שניהם, ויש גם בקו אמצעי מים ואש. ע"כ נקרא שמיים, אותיות אש ומים. אבל מים הם קו ימין וחסדים, והם עיקר השמיים, כי השליטה העיקרית בשמיים היא לקו ימין.

.505 כל מי שרוצה לדעת ולהסתכל בליבו מחכמת המלך העליון, יידע תחילה מהם מים. ומי שרוצה לדעת מהו הקיפאון שבכיסאו, יסתכל בקיום הדבר, שכתוב, ברית מֶלח עולם היא. ומשני אלה יסתכל בחכמה הקדושה שלמעלה.

המלכות, כשהיא במצב אחוריים, היא דבוקה בקו שמאל דבינה, שאז מקבלת חכמה בלי חסדים, נמצאים אורותיה בקיפאון, שאינם יכולים להאיר. ואח"כ, כשהיא מיתקנת מז"א, קו האמצעי, כבר אינה יכולה לקבל חכמה משמאל דבינה, אלא שמקבלת חסדים מז"א. אמנם נשאר בה הקיפאון ממצב האחוריים, שהוא חכמה, ונמס עתה ומתלבש בחסדים. ובזה נשלמת מחכמה ומחסדים.

האורות הקפואים נקראים מלח. וכתוב, על כל קורבנך תקריב מלח, כדי לקבל משם ניצוצי החכמה ממצב האחוריים, שיהיה הקורבן שלם מחכמה ומחסדים.

כל מי שרוצה לדעת, שרוצה לעורר חכמה במלכות, יידע תחילה מהם מים, שהם חסדים. מלכות נקראת כיסא, וכשהיא הייתה באחוריים, היו אורותיה קפואים. ומי שרוצה לדעת מהו הקיפאון שבכיסאו, יסתכל בקיום הדבר, שכתוב, ברית מלח עולם היא, כי מהאורות הקפואים נתקן תיקון המלח, המקיים ומשלים כל דבר.

ומשני אלה, ממלח, שהוא ניצוצי הקיפאון שנעשו במצב האחוריים, וממים, שהם חסדים, יסתכל בחכמה הקדושה שלמעלה. שע"י התלבשות האורות הקפואים, המכונים מלח, בחסדים, המכונים מים, מתגלה החכמה.

.506 מי שרוצה לדעת עניין קיום העוה"ז, המלכות, הנקרא עוה"ז, יידע עניין המלח, שנעשה מן המשַׁמש שהתמנה תחת אדונו. ויידע מהו מלח, ואיך הוא נמחה במים, ויסתכל בחכמה.

האורות קפואים במלכות במצב האחוריים, ואז משמש אותה מט"ט, והוא הפועל אז באורות הקפואים שבמלכות, שהם מלח. ובעת שאורות המלכות הם מלח, פועל אז המשמש מט"ט. וכשהמלכות חוזרת למצב החסדים, מים, אז נמסים האורות הקפואים בתוך המים, חסדים, ושניהם נשלמים יחד להאיר בחכמה ובחסדים.

ויידע מהו מלח, ואיך הוא נמחה במים, ויסתכל בחכמה, שיידע עניין התלבשות החכמה בחסדים, ואיך זה נעשה במצב ב' דמלכות, שכבר חזרה לחסדים, מים, שאז נמס המלח במים, והחכמה מתגלה.

.507 אלו החוזים בכוכבים המעמידים כוסות של מים ומלח, הוא עניין של אורה ואור הנר, כדי להסתכל בחכמה.

החוזים בכוכבים רוצים להידמות לייחוד הקדושה. וע"כ הם מעמידים כוסות של מים ומלח, אשר ייחודם מעורר גילוי החכמה. וזהו עניין של אורה, אור חסדים, הנקרא מים. ואור הנר, מאורי אש, המרומזים במלח. כדי להסתכל בחכמה, שבזה הם מעוררים הסתכלות בחכמה.

.508 ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. כתוב, מִקולות מים רבים אדירים מִשְׁבְּרֵי ים, אדיר במָרום ה'. מקולות מים רבים, כשאמר הקב"ה למים, שיתכנסו למקום אחד, היו משוטטים לכאן ולכאן, והתגאו למעלה.

.509 בשעה זו לקחו המים את הארץ, שהייתה מכונסת בהם, והיו מכסים אותה. אמר להם הקב"ה, לא כך, אלא היכנסו כולכם למקום אחד, ותיראה היבשה. משמע, שהארץ הייתה מקודם בין המים, יבּשה בלי לחות. כי כתוב, היבשה, עם ה' הידיעה, שמשמע היבשה שמקודם לכן.

.510 והיו המים הולכים, מתרוממים ויורדים, ומשמיעים קולם לסוף השמיים, עד שגער בהם הקב"ה והכניס אותם לתהום, ושָׁם הוא מקור המים. ועד עתה קולם לא השתתק. וקרא להם יַמים. וכשהם מתרוממים, שָׁם במקום ההוא נשבר כוחם, ויורדים, ואינם יוצאים לחוץ, מפחד גבורת ה'. כמ"ש, אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'.

.511 כתוב, עֵדוֹתיך נאמנו מאוד, לביתך נאֲוָוה קודש, ה' לאורך ימים. אמר דוד, ריבונו של עולם, עדוּת שעשית במעשה בראשית, הם אמת להעיד עליהם בכל יום. כל המעיד במעשה בראשית בכל יום, מובטח לו שהוא בן עוה"ב.

.512 ואמר דוד, אתה שעשית את כל העולם, ועשית את המים, והמים היו מכסים את העולם מהריבוי שבהם, ועשית להם שיתכנסו בצמצום כולם אל מקום אחד, כך יהי רצון מלפניך ששכינתך, שהיא מלאה כל העולם כולו, שתצמצם אותה בביתך, שיותר ראוי הוא שתהיה שם. כמ"ש, לביתך נאווה קודש, ולא לזמן מועט, אלא, לאורך ימים.

.513 ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד, ותיראה היבשה. כתוב, הצדיק אבד ואין איש שׂם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק. כשהקב"ה מסתכל בעולם ורואה שאין בני האדם צדיקים, והרבה רשעים פורחים בעולם, אז עושה דין בעולם. כמעשה הגוף עם הנשמה, כך עושה הקב"ה עם הדור.

.514 הצדיקים הם כמו הנשמה של הדור, והרשעים הם הגוף של הדור. כשהקב"ה מסתכל בעולם, לוקח הנשמה ונשאר הגוף ונסרח הבשר. נמצא, שלוקח הנשמה, שהם הצדיקים, ונשאר הגוף, שהם הרשעים.

.515 ויאמר אלקים, ייקוו המים. אלו הם הצדיקים, הנאספים לבית עולמם, שהוא מקום אחד, מיוחד להם למעלתם. וכשהם נאספים לעוה"ב, כתוב, ותיראה היבשה, שהם הרשעים, שהם בלי מעשה, שאין מי שיגן עליהם, ויכסה עליהם. כמ"ש, ויִראו כל העדה כי גָווע אהרון. אל תקרא, ויראו, אלא, ויִירָאו, מפני שאין מי שיגן עליהם.

.516 ויש אומרים, שכל זמן שהצדיקים בדור, אין מדה"ד יכולה לשלוט בהם. כמ"ש, ויאמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מֵהשְׁחית. וכשהקב"ה רוצה לעשות דין ברשעים, מסלק הצדיקים מביניהם, ואז עושה דין ברשעים.

.517 הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס. יום אחד נכנס לגנו, וראה שהיה שם כולו דרדרים רבים. אמר, אני רוצה לבער אותם מכאן. נשא עיניו וראה ורדים טובים ויפים. אמר, בשביל הורדים האלו אעזוב כל הדרדרים. וכשהורדים נתנו ריח, לקח ועקר אותם מהגן.

כיוון שעקר אותם, אמר, הנה הזמן לעקור את הדרדרים מהגן, ולבער אותם מכאן. כך הקב"ה, כל זמן שהצדיקים בדור, לא נעשה דין ברשעים. הסתלקו הצדיקים מביניהם, אז נעשה דין ברשעים.

.519 ויַרְא אלקים כי טוב. אם היה זה קודם הפעולה, היה נכון ויפה. אלא משמע מהכתוב שהיה לאחר הפעולה. ומשמע, שלא היה יודע מקודם לכן עיקר הפעולה ותיקונה ויופיה, אלא כשהייתה הפעולה נגמרת. משמע שהיה מְעיין בה כמו שהיא עומדת, ואז היה אומר, כי טוב. כי כתוב, וירא, ואח"כ אמר, כי טוב.

.520 הכתוב הזה, הוא אזהרה לאדם, כשילמד אדם במעשה בראשית פעולתו של כל יום ויום, אין לו לשאול על מה שאינו מצוּוה, ולומר, פעולה זו למה נעשית כך בדמות הזו, וזו נעשית כך בדמות הזו. משום, וירא אלקים כי טוב לעשותו, וע"כ אל תשאל יותר.

.521 ועוד, כדי להזהיר את בני אדם ולהורות להם הדרך הנכונה. כי גלויה וידועה לפניו הפעולה עוד קודם שיעשה. ועכ"ז לא רצה לומר, טוב הוא, עד גמר המלאכה. וכך אין ראוי לאדם לשבח הדבר עד סיומו. אולי ימצא בו חיסרון, ונמצא ששיקר, ויהיה נתפס בדבריו.

.522 כך בכמה מקומות נתן הקב"ה אזהרה לאדם להיזהר ממנו. ואע"פ שלא היה צריך לו, והכול גלוי לפניו, אבל כדי לתת אזהרה לאדם, הוצרך לעשות כך. כתוב, ארְדָה נא ואֶראה, הכצעקתה הבאה אליי עשו כלה. האם לא היה גלוי לפניו, והוא צריך לדעת ולחקור?

מכאן אזהרה לב"ד, שאין להם להסתמך על דעתם, אלא יש להם לדעת ולחקור ולדרוש העניין יפה. כמ"ש, ודרשתָ וחקרת ושאלת היטב. ואין לך רשות להסתמך על דעתך.

.524 כל מה שעשה הקב"ה, עשה אותו בציוויו ע"י אמצעי. אמר לארץ, עשי כך. ועשתה כמו שהצטוותה ולא שינתה ממנו. אמר למים, עשו כך. ועשו המים פעולתם שהצטוו ולא שינו ממנו. וכן לרקיע, כך כאופן הזה.

.525 וכשאחד מהם עשה איזה מעשה כמו שהצטווה, היה רואה אותו הקב"ה, שעשה באותו האופן שציווה אותו, והיה משבח אותו באותה הפעולה. כמ"ש, וירא אלקים כי טוב. כלומר, וירא באותו המעשה, שעשה אותו כמו שציווה, והיה אומר, כי טוב. כלומר, כי טוב, עשה כמו שהצטווה. וזהו, וירא אלקים כי טוב.

.526 א"כ, האם לא צריך היה לכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשו, והנה טוב מאוד? מהו שכתוב, את כל אשר עשה, שמשמע, שכי טוב אינו סובב על האמצעים, אלא על מעשיו עצמו?

.527 כתוב, את כל אשר עשה, בכלל. ולא כתוב, את כל אשר עשו. כי, את כל אשר עשה, משמע שסובב על אלו האמצעים שעשה. ועליהם כתוב, והנה טוב מאוד. כי הוציאו כל מה שהצטוו, והנה טוב. ומשום זה כתוב, את כל אשר עשה.

.528 וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב, להיותם עומדים תמיד באותו הקיום ובאותו הדרך שעשה אותם, ושלא ישתנו מדרך זו לעולם.

.529 לשלושה קרא הקב"ה שמותיהם במעשה בראשית: השמיים הארץ המים. השמיים, כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. הארץ, כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. המים, כמ"ש, ולמקווה המים קרא ימים. וקרא להם שמות, כדי לעשות בהם כל מלאכתו. כי כל מלאכתו נעשתה ע"י שלושת אלו.

.530 ומה שיצא משלושת אלו, השמיים הארץ המים, הניח הקב"ה בשביל אדם, שיקרא להם שמות. כל מה שהוציאו השמיים והארץ, אדה"ר קרא להם שמות, כמ"ש, ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמיים ולכל חיית השדה.

תַדְשא הארץ דשא

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קעז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קעז.

.531 ויאמר אלקים, תַדְשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו. כתוב, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני ייזלו בשׂמיו, יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מְגָדיו. כמה יש לו לאדם להרהר במעשיו, ולפקוד אותם בכל יום, הואיל ונתן בו הקב"ה נשמה טהורה, לדעת ולהכיר בוראו, ולהסתכל בנפלאותיו שהוא עושה, בכל יום ויום.

.532 ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת מהבוקר ועד חצי היום. ויוצאים עימו מאותו אוצר החמדה. אוצר יש למעלה בשערי מזרח, חמדה שמו, יש בו 3075 רוחות רפואה לעולם.

.533 כתוב, בוקר לא עבות. כשהוא בוקר, מי שיש לו כאבים וחוליים אינו נלכד בעבות, במדה"ד, הנקראת עבות.

.534 יש מלאך ממונה מהבוקר ועד חצי היום באותה הרוח הבאה ממזרח, ושמו מיכאל, הממונה לצד מזרח. והוא מיכאל, שכתוב בו, הנה מלאכי ילך לפניך. בהסתכלות תמצא שמיכאל הוא אותיות מלאכי. וזה שאמר הקב"ה למשה, הנה מלאכי ילך לפניך. כלומר, הנה מיכאל ילך לפניך.

.535 כשרוח מזרח מתעוררת לצאת לעולם, מי שהולך בדרך ויכוון רוחו לזה, באותה שעה כל הברכות שמברכים אותו מתקיימות ויהיה שמח כל אותו היום.

.536 רוח מערבית מנשבת מחצי היום עד הלילה, ויוצאים עימה מאוצר מַעיין 465 רוחות, להצמיח עשבים ואילנות ויבולים. המלאך הממונה מחצי היום עד הלילה, רפאל שמו, והוא ממונה לצד מערב.

.537 א"כ המלאך הממונה על הרפואה, רפאל שמו. אבל נאמר, שהרפואה באה ממזרח, ומיכאל ממונה עליו.

.538 אלא כל מעשיו של הקב"ה לבני אדם, הם כדי שיכירו אותו, שהוא מכה ומרפא. ובני אדם לא ייתנו ליבם לא למלאך ולא לשר. ומשום זה מחליף עיתים וזמנים, שלא יאמרו מלאך פלוני עשה לו זה, אלא הכול הוא בידו.

.539 ולפיכך מחליף רוחות, עד שיתפללו לפניו וישובו. ואז יצווה על הרפואה שתשרה עליו. ואותו המלאך הממונה על הרפואה, עושה מה שהצטווה מרצון אדוניו.

.540 רְאה רחמיו של הקב"ה, שאינו מכה את האדם, עד שמעשיו עולים במאזניים בב"ד של מעלה, ואותו שהתמנה על הדין הוא מיכאל. ורחמיו של הקב"ה, אע"פ שבשבילו מגיע לו הדין בידו, בדין, מביא לו רוח רפואה בכל יום, עד שהאדם מטיב מעשיו, וישוב מהם לפני אדונו, ואז שולח לו רפואה ע"י אותו השליח הממונה עליו, מיכאל.

.541 רוח דרומית מנשבת מתחילת הלילה עד חצות הלילה, ויוצאים עימה מאותו אוצר החמדה 275 רוחות, לדשן הארץ ולחמם הקרירות. ומלאך ממונה עליו אוריאל שמו, והוא ממונה לצד דרום באותה הרוח. והרוח ההיא קשה בשביל החולים ומצטערים בזה. וזה טוב לעולם. בעת ההיא דנים את הרשעים באש הגיהינום, וכל העולם שוכבים הוזים בשינה, ואין מי שיתפלל עליהם.

.542 רוח צפונית מנשבת מחצות הלילה עד הבוקר. 300,000 רוחות וסערות באות עימה. וזה קשה מכולם לכל, וטוב לחולים, כי מרוב קרירות שבו מקרר את החום הגדול שבהם.

.543 בה בשעה יוצא הקב"ה מאלו העולמות המרובים שחושק בהם, ובא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן. וקול הכרוז מכריז לפניו ואומר, עורי צפון ובואי תימן. כלומר, עורי רוח צפון. ומתעורר לבוא לעולם, ולהפיח בבשמים של העדן. זהו שכתוב, הפיחי גני ייזלו בשׂמיו.

.544 כשרוח צפון מנשבת בחצי הלילה, והקב"ה נכנס בגן עדן, כל הבשמים וכל האילנות שבגן עדן מעלים ריחם, ומזמרים לפניו, כמ"ש, אז ירננו עצי היער מלפני ה'. יער זה הוא כמ"ש, אכלתי יַעְרי עם דִבשי.

.545 וכל הצדיקים כולם נהנים מזיו המראָה של מעלה, וניזונים ממנו, ומזמרים לפני יוצרם בגן עדן. זהו שכתוב, יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. הייתכן, שהקב"ה יאכל? אינו כן, אלא כמי שאומר, יבוא המושל של הבית ויאכל האורח. כך כתוב, יבוא דודי לגנו. כלומר, כשיבוא דודי לגנו, יאכל הממתין לו שם, שהוא פרי מגדיו, הצדיקים, שהם פרי מגדיו של הקב"ה.

.546 כשמתחילה רוח צפונית לנשב, כל השמיים, וכל הרקיעים, וחיות הקודש, והאופנים, וכל צבא השמיים, כולם מזדעזעים ומתחלחלים ופוצחים ברינה ובשבח למי שאמר והיה העולם, עד שנכנס עם הצדיקים בגן עדן בחצות הלילה.

.547 כל מי שיש בו נשמה קדושה, ושומע קול תרנגול קורא בחצות הלילה. כי בחצות לילה כשנכנס הקב"ה בגן עדן, ניצוץ אש יוצא מבין גלגלי החיות, והולך בכל העולם, ונוגע תחת כנפיו של התרנגול. ובאותה שעה, הוא דופק כנפיו זה בזה, בפחד, וקורא. וזהו בחצות לילה.

.548 ומי שיש לו תבונה בליבו, ויתעורר ויקום לעסוק בתורה, הולך קולו ונשמע בגן עדן, והקב"ה מקשיב. והצדיקים שואלים אותו, ריבון העולם, מי הוא זה? והוא משיב ואומר, פלוני, והנשמה הקדושה שיש בו, עוסקת בתורה, הקשיבו כולכם, כי זה טוב לפניי מכל השִׁירות והתשבחות שאומרים למעלה.

.549 כתוב, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני. שהקב"ה אומר לנשמה, נשמה קדושה, שאת יושבת בעולם ההוא בגנים, בין גְנוּת וטינופת, ואת עוסקת בתורה. בשעה זו, חברים מקשיבים לקולך, שהוא עָרב. וכיוון שכך הוא, השמיעיני והרימי קולך בתורתי, ואתן לך שכר חסד בעוה"ב.

.550 דוד היה יודע את השעה של חצות הלילה. כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכשהיה חצות הלילה, רוח צפונית באה ומנשבת בו, ומיד היה קם ומתגבר בשירות ובתשבחות. כמ"ש, עורה כבודי עורה הנֵבל וכינור, אעירה שחר.

.551 מאין לנו, שרוח צפונית מנשבת בכינור? כתוב כאן, עורה כבודי, וכתוב שם, עורי צפון. כמו ששם הוא צפון, אף כאן הוא צפון. והיו מקשיבים לדוד בכל לילה, הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן. וזהו בחצי הלילה.

.552 עשה הקב"ה גן עדן למטה בארץ, מכוּון כנגד כיסא הכבוד, שהוא המלכות, ופרוכת הנורא, שהיא הרקיע כעין הקרח הנורא, שממעל המלכות.

מקום ידוע יש עליו בגן עדן, אשר לא שלטה בו עין נביא וחוזה לראות, לא במחזה ולא במראה. עדן שמו, חכמה עליונה. כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתךָ. שעל שמו נקרא גן עדן.

.553 מאותו עדן שלמעלה ממנו, החכמה העליונה, ניזון אותו הגן, המלכות, שלמטה ממנו. ומתדשנים משם כל האילנות וכל היבולים וכל הצמחים שבגן, שהם מדרגות האורות והנשמות והמלאכים שבגן.

.554 ג' פעמים בכל יום מנטף אותו עדן שלמעלה מעל הגן מכל הריחות הטובים, והזוהרים העליונים, וההנאות, והחמודות. ומאותו הריח, והחמדה, וההנאה, שיורדים עליו, ניזון ממנו כל העולם.

החכמה מושפעת אל המלכות ע"י ג' קווים דז"א, וזה ג' פעמים בכל יום שמנטף אותו עדן שלמעלה מעל הגן מכל הריחות הטובים. ומאותו הריח, והחמדה, וההנאה, מקבלים כל התחתונים שבבי"ע.

.555 כשאמר הקב"ה, תדשא הארץ דשא, מיד הצמיחה הארץ כל היבולים וכל הדשאים וכל האילנות שבגן עדן בתחילה. ואח"כ הצמיחה לכל העולם. הארץ הצמיחה לכל העולם, והקב"ה הצמיח לגן עדן. כמ"ש, וייטע ה' אלקים גן בעדן מקֶדם.

.556 הארץ הצמיחה הכול. והקב"ה בירר כל המשובח שבהם ושתל אותם בגן עדן. וממה שיורד מעדן, ניזונים כולם. כמ"ש, ישׂבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, אשר שָׁם ציפורים יקננו. הציפורים, אלו הצדיקים, שהקב"ה עושה להם כנפיים, כציפורים לעוף למעלה, בדעת ובתבונה, ולהעלות אותם לאותו מקום הגנוז להם, שכתוב בו, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה לִמְחַכה לו.

.557 הולידה הארץ דשאים, המגדלים לאח"כ, ע"י זריעתם, וצומחים, לעשות צורך העולם. וכל העשבים של רפואה לרפא בהם הבריות, כולם הולידה והצמיחה הארץ בבת אחת.

.558 ביום שנבראו שמיים וארץ, עשו כולם התולדות שלהם. ולא חסר מהם כלום. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ. ומתי נעשו תולדות אלו? כמ"ש, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים. בו ביום נעשו כל צורכי העולם. ואח"כ גילה אותם, בכל יום. ונתן טעם לכל דבר באותו היום שהתגלה.

.559 ביום שנבראה הארץ, הולידה והצמיחה כל תולדותיה, והיו כולן גנוזות תחתיה, עד שאמר לה הקב"ה, תוצֵא הארץ. לא אמר, תברא הארץ, אלא תוצא הארץ, דבר שהיה גנוז בה, והוציאה כל דבר ודבר, באותו הטבע הראוי לה להוליד ולהזריע מהם כדומה להם, למינם.

.560 כך עשה הקב"ה לארץ, כנקבה זו המעוברת, ואח"כ מוציאה עוברה ממנה. כך הייתה הארץ, בשעה שנבראה, התעברה מהיסודות כולם שנכנסו בה, והם הוציאו כל התולדות שלה.

.561 כגידים של הרחם שבאישה המלאים מזרע האיש, שיש בו כל היסודות, כך הארץ, בו ביום שנבראה, בו ביום התעברה, מכל מה שהולידה. כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, ומיד, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח. הרי כאן ארבעה יסודות: אש מים רוח חושך. אלו הולידו כל תולדותיה, ומאלו נוסדו כולם. וכל התולדות התהוו מכוחות אלו.

.562 הביצות שבארץ מלאות זרע כנקבה, מאלו המים העליונים, שהם זכרים, ומתעברת מהם, כנקבה המתעברת מהזכר.

.563 כתוב, תוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו. אם הארץ הוציאה אילנות ופירות, למה כתוב אח"כ, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח?

.564 כך הוא, שכבר הוציאה התולדות. אבל באותו הזמן עוד היה באילנות ובדשאים הכוח המוליד, שיוכלו להוליד אחרים. מפני שלא המטיר ה' אלקים על הארץ, ולא היה אֵד שעולה מהארץ, שאם היה כך, כבר היו כל כוחותיהם בהם להוליד ולהצמיח. אבל מפני זה שעוד לא המטיר, לא היה בארץ הכוח המוליד.

.565 כתוב, ובני קֵיני חותן משה עלו מעיר התמרים. מה ראו בני יתרו לעלות משם?

.566 יריחו הייתה שקולה כנגד כל ארץ ישראל, מרוב התענוגים שהיו בה. ונקראת יריחו ע"ש הריח. אמרו בני יתרו, אנו צריכים לעסוק בתורה, והתורה אינה צריכה תענוגים, נקום מכאן אל ההר ונעסוק בתורה.

.568 ותוצא הארץ דשא. הוציאה הארץ לחוץ כל התולדות שהיו בה, ושהיו גנוזות בה. ולא היו בהן כוחותיהן, עד שהמטיר ה' על הארץ, ועמדו כל התולדות בכוחן השלם. וכתוב, וירא אלקים כי טוב.

יהי מאורות

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף קפו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קפו.

.569 כשברא הקב"ה את עולמו, עשה אותו מאותו אור הנאצל מלמעלה, וברא השמיים מאותו הרקיע הראשון, שהכין אותו הקב"ה וברא אותו בתחילה. ואותו הרקיע הוליד כל שאר הרקיעים שהתהוו ממנו.

.570 אותו הרקיע, יסוד דז"א, הוליד כל המאורות מאותו האור שמקבל מלמעלה, מז"א. וכשברא הקב"ה אותו הרקיע, לקח את המאורות והניח אותם באותו הרקיע הנקרא רקיע השמיים, יסוד דז"א, כי אותו הרקיע, יסוד, התהווה מהשמיים, שהוא ז"א.

.571 הרקיע העליון, שהוא בחזה דישסו"ת, הוליד השמיים אשר תחתיו, ז"א. והשמיים, ז"א, הולידו את הרקיע הזה, כי ז"א האציל את היסוד שלו. ונקרא, רקיע השמיים. ולקח הקב"ה המאורות האלו ונתן אותם ביסוד דז"א, המשפיע אותם למלכות, הנקראת ארץ. כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים.

.572 עשה הקב"ה, בינה, את המאורות האלו, והניח אותם ברקיע הזה, יסוד דז"א, להיות ממשלה על הארץ, המלכות, ולהשתמש בהם הבריות, שהתחתונים יאותו לאורם. וכשברא אותם, נתנו שניהם את אורם בשווה.

השמש והלבנה, ז"א ומלכות, הייתה מדרגתם שווה, שז"א הלביש את קו הימין דבינה, והמלכות הלבישה את קו השמאל דבינה.

אמרה הלבנה, ריבונו של עולם, אין לך להתנהג בשני כתרים בשווה. מה עשה הקב"ה, בינה? המעיט אותה. וזוהי הכפרה של שעיר ר"ח, שכתוב בו, חטאת לה'.

.575 כתוב, אשריך ישראל מי כמוך, עם נוֹשַׁע בה', מָגן עֶזרך ואשר חֶרב גאוותך. האם גאוותם של ישראל היא החרב? לא. כי החרב ניתנה לעשיו, כמ"ש, ועל חרבך תחיה.

.576 אלא הכתוב סובב על תלמידי חכמים, כאשר שומעים דבר ואינו מתיישב בליבם, הם נלחמים זה עם זה, כמו אלו לוחמי מלחמה בחרב, ורוצים להרוג זה את זה. ועליהם כתוב, ואשר חרב גאוותך. וזה רמז על קושי ההבנה שבאגדה של קטרוג הירח, שצריכים לבאר אותם ולא לבטל אותם.

.577 כשברא הקב"ה את השמש והלבנה, גזר על השמש, שתחזור להיות שליטתו של עשיו. וגזר על הלבנה, שתהיה בעוה"ז שליטתו של יעקב. ומינה עליהם שרים חזקים, עד שיבואו שתי האומות האלו.

.578 והשר ההוא, שהתמנה על הלבנה בשביל האומה של יעקב, ביקש מהקב"ה שתינתן השליטה ללבנה בעוה"ז. שתינתן השליטה לאומה של יעקב. אמר הקב"ה, וכי מה צריכה האומה של יעקב לשליטה בעוה"ז, אלא לעוה"ב יהיו שולטים על כל אוה"ע. אבל בעוה"ז, לכי ומעטי את עצמך, ושעבדי עצמך בגלות לִזכוֹת לעוה"ב.

.579 כשבאה האומה של יעקב, התרעמו לפני הקב"ה, על שנלקחה מהם הממשלה וניתנה לעשיו. אמר להם הקב"ה, האם עוד אתם צריכים ממשלה בעוה"ז, שהרי אני ערב להשליט אתכם לעוה"ב על כל האומות. ומשום זה הקריבו עליי כפרה, על אותה הבטחה לעוה"ב שאני ערב בו. הקריבו כפרה ועסקו בתורה, ועליי לתת לכם שכר טוב, ועליי להשליט אתכם על כל האומות, שמשום זה מיעטתי את הירח בעוה"ז.

.581 זכו ישראל, מאיר להם הקב"ה, ואינם צריכים לנר אחר. כמ"ש, והיה לָך ה' לאור עולם.

.582 ישראל, כיוון שהתחלף להם השלטון, שלא לשלוט בעוה"ז אלא בעוה"ב, מונים חשבונם לפי מהלך הלבנה. שבה מנהיגים ישראל חשבונם. כמ"ש, הינך יפה רעייתי. רעייתי, פירושה מנהיגתי. ומום אין בך. שלא נמצא בך חיסרון במועדים ובזמנים.

.583 בארבעה פרקים בשנה העולם נידון. והרי אין כל רגע ורגע, שאין הקב"ה משגיח באדם בכל מה שהוא עושה. וכאן למדנו שרק בארבעה פרקים בשנה הוא נידון.

.584 הקב"ה משגיח בכל יום ויום בעולם, אבל רק בארבעה פרקים נידון בהם כל העולם.

.585 כל הדינים האלו שבארבעת הפרקים, הם, כי בגלל בני אדם עושה הקב"ה דין בעולם. בפסח נידונים על התבואה. בשנה שעברה נתן להם הקב"ה תבואה די סיפוקם. ואם בני אדם לא הפרישו מעשרות, ולא נתנו ממנו לאכול לעניים ליתומים ולאלמנות, כשבאה שנה זו, הוא דן כל העולם על התבואה ההיא, שהייתה בשנה שעברה.

.586 בעצרת דן את העולם על עוון פירות האילן, שלא המתינו שנת עורלתם, ושלא עזבו אותם בשביעית, לעני ולגר.

.587 ברה"ש דן את כל העולם כולו, הגופות של בני אדם והנשמות. ופוקד אותם, ודן אותם על כל מה שעשו כל השנה כולה. אפילו צעדיו של אדם נמנים ובאים בדין באותו היום. כמ"ש, וכל צעדיי יספור.

.588 שלוש כיתות נכנסות ליום הדין: כיתת צדיקים גמורים, כיתת רשעים גמורים, כיתת בינוניים. וכנגדן שלושה כוחות באדם: כוח הנשמה הקדושה, הכוח המתאווה, והכוח המניע. הכוח המניע זה הכוח המגדל והמניע את הגוף בכל צרכיו.

.589 רְאה רחמיו של הקב"ה, אע"פ שבתי דין של מעלה באים לעמוד בדין, ולדון את הבריות, ולהורות לפני הקב"ה זכות וחובה של בני אדם.

ג' כיתות של מלאכי השרת עומדות על הדין ביום רה"ש, יש מהם שמוֹרים זכות לטובה, ויש מהם שמורים חובה לרעה. ורְאה רחמיו של הקב"ה, שנתן עצה להינצל מהדין.

.590 כתוב, זיכרון תרועה. וזכר לתרועה זו, אמר הקב"ה, הריעו לפניי בתרועה זו, שהיא זיכרון אותה התרועה, מיד, כמ"ש, ונושעתם מאויביכם.

.591 אויביכם, אלו המלאכים, המורים חובתם של בני אדם. יש מורים חובתם של בני אדם, ויש מורים זכותם. ואפילו אחד מני אלף מורה זכויותיו, עוזבים אותו. כמ"ש, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. וכתוב אחריו, ויחוננו ויאמר פְדָעֵהו מרדת שחת.

.592 האם יש מלאך משׂטין זכותו של אדם? אין מלאך משׂטין זכות. אלא יש מלאכים ממונים לעיין ולהורות בחובתו של אדם, בכל שעה שיחטא, והם מורים אותו דבר שהצטוו, שמורים העוונות של בני אדם.

.593 בדומה לזה כתוב, וכל צבא השמיים עומד עליו מימינו ומשמאלו. עליו, על אחאב, שהיו מעיינים בדינו של אחאב, מימינו ומשמאלו. האם יש ימין ושמאל למעלה? אלא אלו מֵימינים לזכות, ואלו מַשׂמאילים לכף חובה.

.594 מפני מה יש ברה"ש דין הגוף והנשמה? מפני שנולד בו אדה"ר, ובו ביום נעשה גוף, ונזרקה בו נשמה, ובו ביום נידון ונקבע הדין לדורות.

.595 בחג נידונים על שהם מבזים בנטילת ידיים, ועל שהם מזלזלים במקוואות ובטהרות שהם מים. וע"כ נידונים על המים, על עניין המים.

.596 כמו כן, בארבעה פרקים האדם נידון:

א. ביום שמהרהר העבירה,

ב. בזמן שעושה העבירה,

ג. ביום רה"ש,

ד. בעוה"ב.

וגם:

א. בזמן שעושה העבירות,

ב. בזמן שיחלה, כיוון שיחלה האדם מעלים אותו לדין,

ג. בזמן שמת, כשהנשמה יוצאת ממנו,

ד. בעוה"ב.

.597 ביטחון הצדיקים ושמחתם כשיוצאים מהעוה"ז בכישרון מעשים. וכשבאים לעיין בנשמה, אין מעכבים אותה מלהיכנס לגן עדן. ואומרים לה, כולך יפה רעייתי. הצדיק אומר זה על הנשמה שבו, כולך יפה רעייתי, מנהיגתי, כי לא הרעתי לך במעשים רעים, כמ"ש, ומום איך בך.

.598 ויאמר אלקים יהי מאׂרׂת. למה כתוב מארת חסר ו'? זו תפילת הצדיקים שיצאו מהעוה"ז, כדי שלא יתעכב שׂכרם לעוה"ב. והם מתפללים, יהי מאורות, שהנשמה תהיה ברקיע השמיים, בגן עדן. וכתוב, דמות כמראֵה אדם עליו מלמעלה, זו מעלתם של הצדיקים, שהם למעלה על כל המעלות.

.599 מהו עליו, שכתוב, כמראה אדם עליו מלמעלה? הוא יעקב, שמעלתו למעלה.

.600 אין בכל לילה ולילה, שאין הכרוז יוצא ואומר, עלו חסידים, בואו וברכו ליוצרכם. כמ"ש, וחסידיך יברכוּכָה, כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. כדי להודיע לבני האדם גבורותיו.

.602 מתי יחזור אל יעקב השמש שהיה לו? אותו השמש והאור הגדול שהיה ליעקב, גנוז לצדיקים לעת"ל, ולא זה הוא השמש, שמשתמשים בו בניו של עשיו, שנגזר, שבניו של יעקב ישתעבדו לו.

.603 בה בשעה היה יעקב עצוב, אמר, ריבון העולם, הנה האור שלי נתון לעשיו. יצאה בת קול ואמרה, ואתה אל תירא עבדי יעקב. כי האור שלך נגנז לך ולבניך. אמר, הראי לי אותו.

.604 בה בשעה הוציא הקב"ה אותו השמש שראה יעקב, ולא אדם אחר. כמ"ש, ויזרח לו השמש. אותו השמש שהיה גנוז. כאשר עבר את פְּנוּאל, אחר שניצח את שרו של עשיו. כתוב, לו, משמע, ולא לאחר.

.605 ואע"פ שיעקב נהנה לראות, שניצח את שרו של עשיו, כתוב, והוא צולע על ירכו. האור האיר, אבל ליבו היה חשוך על יוצאֵי יְרֵכוֹ, שישתעבדו תחת עשיו. וזהו שכתוב, צולע על ירכו.

.606 רבי יוסי ורבי אבא היו הולכים. שמעו קול ילד בהר, שהיה הולך ובוכה. אמר רבי יוסי, נלך אליו, כי איני מפחד. לאחד נראה המזיק, ומזיק לו. לשניים נראה המזיק, ואינו מזיק להם. וכיוון שאנו שניים, לא יוכל להזיק לנו. הלכו אליו. והילד היה בוכה.

.607 כשהגיעו אצלו, אמר רבי יוסי, בניו של ריבון העולם אנו, של אותו שנקרא שמו אחד על שניים, בשלוש אותיות הרשומות בארבע, חקוקות שתיים על אחת, ונקרא על החיה הקדושה. מה הטעם שאמר רבי יוסי כך? שפחד, אולי שד הוא אותו הילד, והשדים מפחדים הרבה משמו של ריבון העולם.

רבי יוסי היה מפחד מפני אותו הילד, שחשב, אולי שד הוא, כיוון שהיה יחידי במדבר, וכדי לגרש אותו, שלא יוכל להזיק לו, הזכיר הייחוד של ז"א ומלכות. כי הטומאה בורחת מפני הקדושה, שלא תוכל להיות עם הקדושה במקום אחד.

וצריך לזכור ההפרש מספירת הכתר אל שאר הספירות, כי ג' הקווים שבספירת הכתר, הם אחד למעלה ושניים למטה. וג' הקווים שבשאר הספירות, הם שניים למעלה ואחד למטה.

לכן תחילה הזכיר ספירת הכתר, ואמר, של אותו שנקרא שמו אחד על שניים. כלומר ספירת הכתר שבו, שהאותיות שלו, ג' הקווים, קו האמצעי למעלה וב' קווים ימין ושמאל למטה.

ואח"כ הזכיר י"ב (12) צירופים שבז"א, שהם ג' קווים, שבכל אחד מהם יש ארבע, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וג"פ ארבע הם י"ב, ולכן אמר, בשלוש אותיות הרשומות בארבע. והם י"ב צירופי הוי"ה דז"א.

וסדר ג' הקווים שבהם, הוא שניים למעלה ואחד למטה. שעל אחד מלמטה חקוקים שניים מלמעלה. וכל אלו הבחינות שבז"א, משפיעות אל המלכות, הנקראת החיה הקדושה, שהשם בי"ב צירופיו נקרא על המלכות, שמקבלת מהם.

.608 הילד ששמע, שחושבים עליו שהוא שד, השיב ואמר, יהודי אני, ואבי, רבי חייא הגדול, היה מלמדני פסוקי שה"ש, ופרשת בראשית. ואבי מת, וגנבו אותי גנבים. ועתה ניצלתי מהם, וברחתי להר הזה.

.609 בכה רבי יוסי ואמר, אוי בן, בנו של רבי חייא הגדול, הולך כך. לקח אותו בידו, והלכו. אמר לו, אמור בני, מה היית עוסק עם אביך? אמר, בפרשת יהי מאורות ברקיע השמיים הייתי עוסק. אמר לו, מה היה אומר אביך בפרשה?

.610 פתח הילד את פיו ואמר, באר חפרוהָ שרים, כָּרוהָ נדיבי העם במחוקק במשענותם. שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, ע"י שלושה רועים אחים, משה אהרון מרים. בזכות משה היה המן יורד לישראל. בזכות אהרון היו ענני הכבוד הולכים עם ישראל. בזכות מרים הייתה הבאר הולכת עימהם.

.611 מתה מרים, נפסקה הבאר, וכמ"ש, לא היה מים לעדה. מת אהרון, נלקחו ענני הכבוד. ובזכות משה חזרו שלושתם. ואבי היה אומר, ששלושתם, צורותיהם חקוקות ברקיע, שתאיר זכותם על ישראל. כמ"ש, וייתן אותם ברקיע השמיים להאיר על הארץ.

.612 ומאין לנו ששלושתם חקוקים ברקיע? בכולם כתוב שמתו, על פי ה'. ובמרים לא כתוב, על פי ה', מפני שאינו דרך העולם. אלא אמר אבי, בכולם כתוב, שָׁם. ותמת שם מרים. וימת אהרון שם. וימת שם משה. וכתוב, ויהי שם עם ה'. משמע, ששלושתם חקוקים ברקיע עם ה'.

.613 מת משה בחוץ לארץ, להורות שבזכותו יקומו לתחייה מתי המדבר. אמר משה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, אכנס לארץ לקיים מצוותיך. כי כתוב, כי תבואו אל הארץ. וכן, והיה כי תבואו אל הארץ. ששם הוא קיום המצוות.

.614 אמר לו הקב"ה, מה שהוזהרת לעשות המצוות בארץ, משלים אותך, נחשב לך כאילו קיימת אותם בפועל. ומה שיעשו ישראל בארץ ישראל, יהיה חלקך עימהם. כמ"ש, לכן אחלק לו ברבים, שייקח חלקו בין צדיקי ישראל. ואת עצומים יחלק שָׁלל, אלו הם האבות. שייקח חלקו עימהם. ולמה? כמ"ש, תחת אשר הֶעֱרה למוות נפשוֹ.

.615 לא מצאנו רועה שימסור נפשו על צאנו, כמו משה. שאמר, ועתה אם תישא חטאתם, ואם אַין מְחֵני נא מסִפְרך אשר כתבת. מהו, מחני נא? מהעוה"ז ומעוה"ב. לקיים, תחת אשר הערה למוות נפשו.

.616 ונקבר עם מתי מדבר, שהיו רשעים לפני הקב"ה. וכתוב, והוא חֵטא רבים נשא, שלא זז משם עד שמחל להם הקב"ה. ולפושעים יפגיע, שהִרבה תפילתו עליהם.

.617 ומשום זה שלושתם, משה אהרון ומרים, חקוקים למעלה. בא רבי יוסי ונישק אותו. והרכיב אותו על כתפו ג' מילין. וקרא עליו, וכל בנייך לימודי ה'.

.618 לא עשה הקב"ה את השמש, אלא בשביל שימוש בני אדם. ב-390 מקומות היישוב של הארץ הולך השמש. עולה ויורד. ומדרגות ומעלות ידועות יש לו. כמ"ש, הנני משיב את צל המעלות, אשר יָרדה במעלות אָחָז.

.619 העולם הוא עגול ככדור הזה. וכשהשמש יוצא ממזרח, הולך בעיגול עד שמגיע מתחת לארץ. ואז נעשה ערב. ובאותה שעה הולך ויורד בגלגלים של מדרגות ידועות, ויורד וסובב כל הארץ וכל היישוב.

.620 וכשהשמש יורד ומתכסה מאיתנו, נחשך לנו, ומאיר לאותם היושבים מתחתינו, לאותם שהם מהעבר השני של הארץ, מתחת לרגלינו. וכן הולך ונחשך מצד אחד, ומאיר לצד השני שמתחתיו, לפי היישוב והעיגול של הארץ, סביב סביב.

.621 וכזה, הולך אורו ויורד ומבדיל בין המים שמתחת למי אוקיינוס, ובין המים ההולכים למעלה, ומבדיל באמצע מימי הים, לעכב צינור של מים היוצא מגיהינום, שלא יעבור להזיק לבני אדם. ולפיכך לא נקרא השמש, אלא לשַׁמש בני אדם, שמשום זה הוא נקרא, שמש. שמש המשמש את הכול. אם אור השמש לא היה רוחץ עצמו בים אוקיינוס, היה שורף ומדליק את כל העולם.

.622 השמש עולה מתחת לארץ, ומגיע למדרגה הנקראת קַרְבוּסא, בלשון יוון. ומאותה מדרגה מתחיל לעלות למעלה, וקול גלגליו במסעו נשמע לכל הרקיעים, שילכו עם השירה שאומר. ולא היה אדם ששמע קולו, חוץ ממשה, שהיה נאמן המלך, שכתוב עליו, בכל ביתי נאמן הוא. ויהושוע, שהיה משרת משה.

.623 וכשהיה צריך לו יהושוע לעשות מלחמה, ושמע קול נעימות ונהימת השמש, לא היה יכול לסבול. כמ"ש, ויאמר לעיני ישראל, שמש בגבעון דום. דום מלומר שירה. דום מקול הנעימות והנהימות שלך. כי היה שומע קול נסיעותיו במסעיו, ולא היה יכול לסבול.

.624 640 מסעות עושה השמש, כחשבון שמש, בין יום ולילה. ומסובב בסיבובו כל העולם. וצריך את זה, כדי לרכך ולחמם הארץ, ולדשן העשבים והיבולים, ולהצמיח פירות ואילנות.

.625 כעין שהוא למעלה, עושה הקב"ה למטה. למעלה שמיים אף למטה שמיים. ונקרא שמיים, אותיות אש ומים.

.626 מכאן הכתוב, עושה שלום במרומיו. לא כתוב, במלאכיו, אלא במרומיו, בשמיים, בקו האמצעי. משום שהם אש ומים. ועושה שלום ביניהם. וכעין זה השמיים של מטה, שהם אש ומים.

.627 וחוזר הרקיע מתחת לארץ, ומחמם האדמה מחמימות האש שברקיע והשמש. ומוריד הקב"ה את המים על הארץ, ומקרר האדמה. והקרירות מסייעת את החמימות שלמטה. הקרירות והחמימות מולידות ומצמיחות את הארץ. והכול ברא הקב"ה לתועלת בני אדם.

.628 השמש נאצל אורו מזיו המראָה שלמעלה, והאור שבו אינו שלו. זה משמע משכתוב, יהי מאורות. היה לו לומר, יהי אורות. מאורות מלשון מן אורות. האות מ' מורה מן, תוספת למילה אורות.

.629 אל תתמה על מה שאמרו, שאור השמש אינו מעצמותו, כי התורה נאצלה מחכמה העליונה, והשמיים נאצלו מאותו הרקיע העליון, שעל ראש החיות. וכעין זה כשאתה תסתכל, תמצא, שכל מה שלמעלה ושלמטה, נאצלו זה מזה, והקב"ה על הכול.

ומכיסא הכבוד התחילו להיאצל זה מזה. וכיסא הכבוד מהקב"ה. וכולם כאפס נחשבים כנגדו. כמ"ש בדניאל, וכל דיירי הארץ כלא חשובים. ולפיכך אין לתמוה אם השמש מקבל אורו מעליון ממנו. כי כן נוהג למעלה ולמטה.

.630 אור השמש הוא מעליון ממנו. כי כמו שהראש שלנו, להבדיל מהמאורות העליונים, מתחיל בתחילה ללמד תורה אל המתרגם, המפרש דבריו לאחרים, והמתרגם מפרש לסמוכים אליו, והסמוכים אל הסמוכים אליהם. נמצא כשנגמר לימוד ההלכה, כולם תלויים מהראש. וכעין זה נמצא למעלה ובכל העולמות, שנאצלים זה מזה, וכולם תלויים מהקב"ה.

.631 משה נאצל מהזיו העליון. יהושוע נאצל ממשה. הזקנים נאצלו מיהושוע. הנביאים נאצלו מהזקנים. הנשיאים וראשי העם נאצלו מהנביאים. וכן כולם זה מזה.

.632 בעוד שהיו הולכים, פגשו את רבי אלעזר. אמרו, הנה אחד מאלו הראשים בא. אמרו לו, השמש, אורו נאצל מזיו המראָה של מעלה. אמר, כך הוא.

.633 כתוב, מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. הנה קורא לה מעיין, ואח"כ באר, ואח"כ נוזלים. בפסוק הזה יש להסתכל. כי המעיין הזה, המלכות, נמשך מהבאר, היסוד, הנמשכת מהנוזלים, ספירות דז"א, המזילים המים, השפע.

והנוזלים, ז"א, נמשכים מלבנון, חו"ב. כי לבנון הוא אותיות ל"ב נון, הרומז על ל"ב (32) נתיבות החכמה ונו"ן (50) שערי בינה. לדעת, שכולם נאצלו זה מזה. כך השמש, אין אורו שלו, אלא שנמשך אליו חוט אחד של זיו, המאיר אל השמש.

.634 אור שברא הקב"ה בתחילה, אדם היה רואה בו וצופה מראש העולם ועד סופו. אור השמש, אחד מ-60,750 חלקים, מאותו אור של המראָה של אותו האור שנגנז. ואפילו באור השמש הזה אין אדם יכול להסתכל בו, מכ"ש באור הזה שנגנז.

.635 אי אפשר להסתכל באור הגנוז, והרי אדם היה מסתכל בו מראש העולם ועד סוף העולם, הרי שאפשר להסתכל בו? אלא האדם היה יכול לדעת ולראות בעיני החכמה, כל מה שהיה, וכל מה שיהיה, מראש העולם עד סופו, באופן שאין הפירוש ראייה ממש אלא בעיני השכל. וזהו שנגנז לצדיקים לעת"ל, כשתצא הנשמה הקדושה מהעוה"ז, ותלך לעוה"ב.

.636 כתוב, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. משום שנהנה מהזיו ההוא, מהאור הגנוז. ואע"פ שירד משם, ואותו האור לא ירד עימו, לא היו יכולים להסתכל בפניו של משה, כי ממה שהסתכל מקודם באור הגנוז, כשהיה שם, נשארו פניו מאירים כשמש הזה.

.637 נטה רבי אלעזר לדרכו, והם הלכו אחריו, ללוות אותו לדרכו, שלושה מילין. אמרו לרבי אלעזר, אשריכם בעלי הברייתא, שמאחורי כתפיו של משה הייתם, כשניתנה התורה על ידו.

.638 פתחו ואמרו, ויאמר אלקים, יהי מאורות. עשה הקב"ה י"ח (18) רקיעים הנוסעים למסעיהם וסובבים כל העולם, וכל אחד מתעכב אותו השיעור שניתן לו מאדונו. וכשהרקיע משלים אותו השיעור, מתחדשים בעולם דברים טובים גדולים ורבים.

.639 ואלו טיפשי הלב חושבים בדעתם שבסיבוב של הרקיע נעשה זה. ולא כך הוא, כי בכל יום ויום הקב"ה מחדֵש מבוקר עד הערב דברים עליונים גדולים וחזקים. ולפעמים הרקיע משלים מסעיו, ומכובדת בעולם גזרת המלך העליון באותה העת. וחושבים טיפשי הלב, שבגלל הסיבוב של הרקיע היה זה.

.640 ועשה הקב"ה רקיע רביעי, והניח בו השמש המסובב כל העולם בעיתים ובזמנים לתועלת העולם, לבני אדם. 340 חלונות הולך השמש, עולה ויורד בעיתים ובזמנים.

.641 והולך ומתחיל מהחלון שבמזרח, הנקרא נוגה. והולך בעיגול עד שמגיע לחלון, הנקרא קרבוסא. אז הולך שישה חודשים לסוף הצפון, עד שמגיע לחלון, הנקרא זוהר. והולך שישה חודשים להשלים השנה לתועלת הבריות, לעשות זרע וקציר.

.642 כתוב, כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף. שבהשלימו לצד דרום, לפי יישוב הארץ, הוא זמן קציר וחום וקיץ. ובהשלימו לצד צפון, הוא זמן זרע קור וחורף. והכול הוא לפי יישוב העולם. וכעין זה ממש שבני אדם משתמשים באור של אותו הרקיע, כך כל צבאות השמיים משתמשים באור הרקיע שעל ראשי החיות.

.643 מאׂרׂת חסר ו', משום שאין אורו שלם. כי אין אורו אלא רק מה שמקבל כחוט אחד, וכאחר הכותל, מאותו האור שלמעלה.

.644 משום זה אין אור השמש נקרא שלם. ואינו ראוי להיקרא שלם, אלא אותו האור שכתוב עליו בדניאל, והאור שורה עימו. כי אותו האור שנגנז לצדיקים, הוא אחד מ-60,750 חלקים, מהאור השורה עם הקב"ה. ואור השמש הוא אחד מ-60,750 חלקים מהאור הגנוז לצדיקים לעוה"ב. וע"כ אינו נקרא אור השמש הזה אור שלם, ואינו ראוי שייקרא אור שלם.

.645 ולפיכך אמר הקב"ה, לא יקשה לכם, שכתוב מאׂרׂת בלי ו', שאינו שלם. כי אני לא עשיתיו יותר, אלא למה שכתוב, להאיר על הארץ, לשַׁמש לבני הארץ, ודי לכם בני הארץ, שהאור הזה ישמש לכם.

.646 וכמו האור הקטן הזה, השמש, שלא יוכלו בני אדם להסתכל בו, אור הגנוז לצדיקים, על אחת כמה וכמה. כש"כ אור הנר השורה לפני מלך העליון.

.647 בא רבי אבָּהו לנשק ידיו של רבי אלעזר. אמר, עתה ידעתי שבאמת מאׂרׂת הזה חסר, וצריך להיות חסר יותר מזה. אוי לעולם כשתצא ממנו, כי עד היום הזה שאלתי את זה, ולא מצאתי עיקר הדבר אלא רק עתה. אותה הדרך שיצאת בה, יהיה לי סימן של ברכה, על שפגשתי אותך.

.648 ישב עימו שלושים יום ולמד כל ספק ושאלה שהיה לו. ולימד אותו שישים טעמים בפרשת בראשית. והלך לדרכו.

.649 מצא את רבי חייא. אמר לרבי אבהו, בבקשה ממך, שאטעם ממתיקות הדבש הזה, שינקת מגזרת הקדושים העליונים.

אמר לו, לולבים של ראש הדקל, וסובאות הדבש, אינם מתיישבים יחד. ואעפ"כ, לימד אותו.

פירוש. רבי חייא עוד לא היה תלמיד חכם, אלא היה דומה כחֲרָיות של דקל, העתידים להוציא פירות. אמר לו רבי אבהו, שיש עוד מרחק רב, בין חריות הדקל ובין הדבש, היוצא מהתמרים שיצמחו על ידו. ולפיכך, עוד אינו ראוי לשתיית הדבש.

.650 בכה רבי חייא ואמר, אני נודר ומקבל על עצמי, שמטרם שאלמד לפני בעלי הברייתא העליונה, לא אשוב מכאן. ישב שם 12 שנים. כשבא, קראו לו רבי חייא הגדול. אור הגנוז לצדיקים לעת"ל. כמ"ש, אור זָרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.

ד' חכמות:

א. חו"ס דא"א, שעליה כתוב, האור שורה עימו, כי נסתמה בא"א ואינה נגלית לתחתונים מעצמותה.

ב. הבינה שחזרה להיות חכמה, נהר היוצא מעדן, ונקראת ל"ב נתיבות החכמה. מקבלת הארת חכמה מחו"ס, בעת שחוזרת לראש א"א.

ג. החכמה שבז"א, הנקרא שמש, שמקבל ו"ק דחכמה מבינה.

ד. המלכות, המקבלת הארת הו"ק דחכמה מהשמש, ז"א. והמלכות נקראת נרתיק של השמש. כי אין מגולה מהארת חכמה שבשמש, אלא רק לפי שיעור הארת הנרתיק, שזה המלכות. שרק בה מתגלה החכמה ולא במקום אחר.

ההפרש בין ד' החכמות. חו"ס דא"א אינה מאירה למטה ממקומה, אלא הארתה מגיעה לבינה בעת שחוזרת לראש א"א, שמקבלת כשהיא במקום החכמה דא"א, ורק הארתה. באופן שחו"ס היא עצם אור החכמה, והבינה היא בעצם חסדים, ורק כשהיא במקום חו"ס מקבלת ממנה חכמה.

אמנם במקום בינה עוד אין גילוי לחכמה, אלא היא משפיעה לז"א, שנקרא שמש. וז"א משפיע אותה למלכות, נרתיקו של השמש. באופן שכל גילויי החכמה, שהיו בג' החכמות הראשונות, לא היו אלא להשפיע אל המלכות, כי למעלה ממנה לא תוכל החכמה להתגלות.

גם נודע שהג"ר של חכמה ב', הוא או"א הפנימיים שנגנזו. וכל מה שמאיר בחכמה זו, הוא רק ו"ק דחכמה. ולפיכך נבחן, שגם מה שחו"ס מאירה מהארתה אל הבינה הזו בעת שהיא במקומה, אינה יותר אלא מו"ק דחכמה. וזה מספר 60,000, כי הו"ק, חג"ת נה"י, כל אחד כלול מעשר, שישים ספירות, וכל ספירה שבחכמה אלף. וגם הארת הפנים דא"א מתחלקת לג"ר ולו"ק, שהם 375 אורות, שהג"ר 300, והו"ק 75.

ואינו ראוי להיקרא שלם, אלא אותו האור שהוא חכמה א', חו"ס דא"א, שהאור שורה עימו במקומו, ואינו מאיר למטה ממנו, והוא חכמה השלמה, חכמה דאו"י. כי אותו האור שנגנז לצדיקים, החכמה ב', בינה שחזרה לראש א"א ונעשתה חכמה, הוא אחד מ-60,750 חלקים, מהאור השורה עם הקב"ה. שאפילו בינה החוזרת לראש א"א, אינה מקבלת מג"ר דחו"ס, אלא מהו"ק דחו"ס, שהם 60,750.

וגם הו"ק דחו"ס שמקבלת הבינה, אינה מקבלת כולם, כי הבינה אינה מקבלת החכמה בשביל עצמה, כי היא ח"ח, ומקבלת חכמה רק בשביל שיגיע לז"א ומז"א למלכות. אשר המלכות לבדה היא בית הקיבול לחכמה. ולפיכך הבינה לוקחת מהארת הו"ק דחו"ס רק חלק אחד, כשיעור הנצרך אל המלכות.

ואותו החלק של החכמה שהבינה מקבלת, מתפשט בכל ע"ס דבינה, והג"ר שבהם נגנזו, שהם או"א הפנימיים שנגנזו. והו"ק שבהם מאירים בה, שהם 60,750. שמהם מקבל ז"א, הנקרא שמש. ואור השמש, ז"א, הוא אחד מ-60,750 חלקים מהאור הגנוז לצדיקים לעוה"ב, שהשמש מקבל רק מהו"ק דבינה, שהוא 60,750 ולא כולם, אלא לפי שיעור המלכות, חלק אחד מהם.

ואותם ו"ק דחכמה שבבינה נבחנים לאור הגנוז, כי אינם מגולים אלא לצדיקים שזכו לעוה"ב, לבינה. אבל לאותם הצדיקים, שעוד לא זכו לבינה, מגולה רק חלק אחד מהם, חלק המלכות, המושפע משם אל השמש, ז"א. לכן השמש אינו מקבל את כולם, אלא רק מה שמגיע אל המלכות, שהוא חלק אחד מהם.

ולפיכך אמר הקב"ה, לא יקשה לכם, שכתוב מארת בלי ו', שאינו שלם, שהשמש אינו מקבל כל ה-60,750 החלקים, אלא רק חלק אחד מהם. כי אני לא עשיתיו יותר, אלא לְמה שכתוב, להאיר על הארץ, כי כל אור החכמה לא נמשך אלא לפי שיעור הקבלה של המלכות, הנקראת ארץ, להאיר על הארץ, וע"כ אין השמש מקבל אלא חלק אחד מהם, לפי שיעור בית הקיבול של המלכות.

האור הגנוז לצדיקים, שגנוז ואינו מתגלה לצדיקים, גם בעוה"ב, אלא לעת"ל, בגמה"ת, הוא הג"ר דחכמה, הגנוז לגמרי באו"א הפנימיים שנגנזו, ואינם מאירים אף לצדיקים. וראיה מהכתוב, אור זרוע לצדיק, שמשמע, שגם בשביל הצדיק הוא אור זרוע, אור גנוז ואינו מגולה, הג"ר ממש, או"א פנימיים, המכונים, לעת"ל.

צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רז.

.651 צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו. לא מצאנו בתורה כולה, שבת שבע עשתה עטרה לשלמה. מהו, צאנה וראינה? היה לו לכתוב, בואו וראו, מהו צאנה?

.652 פסוק זה נקרא על אלו הצדיקים שנפטרו מהעוה"ז, ונקברו בארץ הקדושה של ישראל. ושיצאו נשמותיהם בארץ ישראל. ועתידה בת קול להתעורר בכל ציוּן וציון שבבית הקברות. ואמרה, צאנה וראינה, צאנה מתחת לריקבון שבעפר ותתעוררנה משנתכן. המצבה נקראת ציוּן, והנקברות נקראות בנות ציוֹן.

.653 צאנה וראינה. זכאים אתם הצדיקים לראות בזיו כבוד העליון של המלך הקדוש, שכל השלום הוא שלו. וזוכים לזה בזכות עטרה, שעיטרה לו אימו, שפירושו, בזכות כתר תורה, שהכתירו לו הצדיקים בדברי תורה, בעוה"ז. אימו, כמו אוּמוֹ, האומה שלו. ואומו של הקב"ה הם הצדיקים.

.654 ביום חתונתו. חתנות זו ממי היא? מהאום ההוא, חתונתו של אותה האומה שלו. ביום חתונתו, ביום שנעשו מוכשרים לעשות מצוות התורה, שהיא שמחת הצדיקים.

נעשו מוכשרים מ-13 שנים והלאה. כי ביום ההוא חובה על הצדיקים לעשות שמחת לב, כיום שהולך לחופה. ובגלל זכות זו, עתיד הקב"ה לעורר אותם ולהעביר כרוז לפניהם בשמחה, צאנה וראינה בנות ציון.

.655 יהי מאורות ברקיע השמיים. כשהקב"ה מחייה את המתים, ויעביר הכרוז על כל ציוּן וציון, בה בעת יורדת הנשמה כאור, וכנר המאיר באורו של רקיע השמיים, על הגוף שהתעורר מהארץ. כמ"ש, יהי מאורות ברקיע השמיים, שמאורות הם הנשמות. להאיר על הארץ, על אותו הגוף היוצא מהארץ.

.656 זהו זוהר הרוח השורה על הגוף להחיות אותו, ולהאיר החושך שלו. כמ"ש, יהי מאורות ברקיע השמיים. להאיר על הארץ, על הגוף, היוצא מהארץ.

.657 אותו הרוח, שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים, הוא רוח מהמַראָה של מעלה, כאשר ישיגו בני אדם הדעות הנכונות. כמ"ש, ונתתי רוחי בכם וִחְייתם. לא כתוב, ונתתי רוח בכם, אלא, רוחי, אותו הנאצל מהמראה שלו. וכתוב, ואת רוחי אתן בקִרבכם. ואח"כ יהיה סימן ידוע בעולם. כמ"ש, והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים.

נעשֶׂה אדם

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רט.

.658 ויאמר אלקים, נעשֶׂה אדם בצלמנו. כתוב, מה אנוֹש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותְחַסְרהו מעט מאלקים. בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם, התייעץ עם המלאכים הסובבים את כיסאו, ואמר להם, נעשה אדם. אמרו לו, ריבונו של עולם, מה טיבו של אדם זה, מה אנוש כי תזכרנו.

.659 אלא שבכל התורה כולה לא נמצא שיתייעץ הקב"ה עם המלאכים לעולם, על שום דבר מכל מה שהוא צריך לעשות.

.660 ואין למעלה ולמטה מי שמשיג דעתו של הקב"ה. וכשהם רצים להשיג, מיד חוזרים לאחור מהשגתם. כמו עוף, שפורח וחוזר למקום שהוא שורה. כך המלאכים, עד שחוזרים ואומרים, ברוך כבוד ה' ממקומו. וא"כ, איך ייתכן שהקב"ה יתייעץ עם המלאכים?

.661 ונמצא, שהקב"ה ברא את האור הראשון, ומהאור הזה ברא שאר המשמשים שלו. ואם לא התייעץ עם האור הראשון שנברא בתחילה, כשרצה להוציא ממנו שאר צבאותיו, כש"כ שלא היה צריך להתייעץ, כשבא לברוא את האדם, אשר אדם להבל דָמה.

.663 כמו שהמלך, שהיה שליט על הכול, ורצה להראות עצמו, שכולם כלולים בו, והוא הכול, דיבר על עצמו בלשון רבים. כך הקב"ה, כיוון שרצה להראות, שכל העולם שלו, והכול כלול בידו, אמר לשון רבים, להראות שהוא הכול.

.664 רבי שמעון בא לטבריה, לטהר כל שווקי טבריה. ראו אותו רבי פינחס ורבי יצחק, אמרו, עד מתי נשב בקיום אחד, ולא נוכל ללכת.

.665 בא רבי אבהו, אמר לרבי שמעון, אם לא נשמע תירוץ על דבר זה, הנה יש פתחון פה אל המינים בפסוק הזה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. שכתוב, נעשה, בלשון רבים.

.666 כתוב, החירשים שְׁמָעוּ והעיוורים הַביטו לראות. האם לעיוורים ולחירשים אמרה תורה את זה? אלא עיוורים פירושו עיוורים בתורה, שיש לפניהם דרך הישר, והם הולכים אורחות עקלקלות כעיוורים, ואינם יודעים עיקר הדבר.

.667 כשברא הקב"ה את העולם, היה עיקר הכול מים. וממים שתל כל העולם. ועשה הקב"ה שלושה אומנים, שיעשו אומנותו בעוה"ז: שמיים ארץ מים. וע"י אלו נברא כל מה שיש בעוה"ז.

.668 והזמין אלו השלושה, שכל אחד מהם יוציא בריות הצריכות אל העולם. הזמין המים. אמר להם, אתם הוציאו את הארץ שמתחתיכם, ואתם תלכו ותיקוו למקום אחד. והמים עשו כך. כמ"ש, ייקוו המים.

.669 קרא לארץ, אמר לה, את תוציאי ממך בריות, בהמות וחיות. מיד עשתה כך. כמ"ש, ויאמר אלקים, תוצֵא הארץ נפש חיה למינה.

.670 קרא לשמיים, אמר להם, אתם תבדילו בין מים למים. עשו כך. כמ"ש, ויעש אלקים את הרקיע.

קרא לארץ, אמר לה, הוציאי דשאים ועשבים ויבולים ועץ השדה. מיד, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע.

.671 קרא לשמיים, אמר להם, יהיו בכם אורות ונרות להאיר על הארץ. כמ"ש, יהי מאורות ברקיע השמיים.

קרא למים, אמר להם, אתם הוציאו רמשׂ דגים ועופות וכדומה להם. כמ"ש, ישרצו המים שרץ נפש חיה. ועל ידיהם של אלו השלושה נעשו כל מעשי בראשית, כל אחד למינו.

.672 כשבא היום השישי, שבו נברא האדם, היו כולם מוכנים לברוא כבשאר הימים. אמר להם הקב"ה, אף לא אחד מכם יכול לברוא ברייה זו לבדו, כשאר כל הבריות שהיו עד כאן. אלא כולכם תתחברו יחד, ואני עימכם, ונעשה את האדם. כי אתם לא תוכלו לעשות אותו לבדכם. אבל הגוף יהיה שלכם שלושתכם, והנשמה שלי.

.673 ולפיכך קרא להם הקב"ה, ואמר להם, נעשה אדם אני ואתם, אני הנשמה, ואתם הגוף. וכך הוא, שהגוף הוא משלושתם, שהיו אומנים בשאר מעשה בראשית, והנשמה נתן אותה הקב"ה, שהשתתף עימהם בה.

.674 בצלמנו כדמותנו. כמו שראוי לנו, אשר הגוף שנלקח מכם יידע ויידמה לכם, כאותה שנלקחה ממני, שהיא הנשמה. יידמה לי, שייפרד מדברי העולם, וחשקו ורצונו יהיו לעליונים הקדושים.

.675 בצלמנו כדמותנו. שהגוף שנלקח מכם לא יהיה בקיום לנצח, בסיבתכם, שהוא כמו אלו הבריות שהוצאתם, משום שהוא עפר כשאר כל הבריות. והנשמה הקדושה, שאני נתתי בו, יהיה לה קיום לעולם, שאינה גוף, ותידמה אליי בקיום תמידי.

.676 התירוץ הזה הוא בירורו של הדבר, משום שנמצא במעשה בראשית, שהיו אלו השלושה, שמיים וארץ ומים. ע"כ ייתכן שאמר להם הקב"ה, נעשה אדם, שהשתתף עימהם.

.677 אבל הארץ לבדה לקחה כוח שלושתם, עד שהיו נמצאים בה ארבעה יסודות, אש רוח מים עפר. מהשמיים לקחה שניים, אש רוח. ומהמים אחד, מים.

ואחד שבה, עפר, הארץ, הוציאה הגולם של האדם, והקב"ה נתן בו הנשמה. כמ"ש, ויִיצֶר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, וייפח באפיו נשמת חיים. הרי ששניהם, הארץ והקב"ה, השתתפו יחד לעשות אותו. ובגלל זה אמר, נעשה אדם. שהקב"ה אמר לה, עשי אֶת הגוף, ואני הנשמה.

.678 כעין זה שיתף הקב"ה את בני העולם בבריאת האנשים. כי שלושה שותפים באדם, האיש ואשתו והקב"ה. כעין זה, היו בבריאת אדה"ר, שמיים וארץ והקב"ה. שמיים כנגד איש, ארץ כנגד אשתו. ולעולם הקב"ה שותף עימהם. וע"כ כתוב, נעשה אדם, בלשון שותפות. ואין הקב"ה שותף עם שום ברייה שבעולם, זולת עם האדם. שנתן בו הנשמה.

.679 ובשאר הבריות מי שותף עימהם, שהרי יש להם נפש חיה? כוח האדמה, שהיא נפש חיה. אבל הקב"ה שותף עם האדם בלבד.

.680 אוי להם לרשעים, שאינם רוצים להידבק בשותפותו של הקב"ה, שאינם רוצים להידבק באותה הנשמה שנתן, אלא הולך ודבק בכוח הבהמות. כמ"ש, ואדם בִּיקָר בל ילין, נמשל כבהמות נִדְמו. בל ילין, כלומר שלא רצה לעמוד באותו יְקָר ותפארת של הנשמה. אבל חטאתו שעשה, הוא שנמשל כבהמות, באותו הכוח שלהם. נדמו, כלומר הנִכְרת והנדמֶה מְהֵרה, ולא מתעלה למעלה.

.681 כתוב, וכל יְקָר ראתה עינו. אלו נשמותיהם של צדיקים, שהם יקר ותפארת לעולם ולעולמי עולמים.

.682 מעלתו של אדם, שהבדיל אותו הקב"ה מכל שאר הנבראים. איך הבדיל אותו? כל מה שברא הקב"ה, אמר לפועלים האלה, השמיים הארץ והמים, שהם יעשו לבדם, והוא לא התייחד עימהם. אמר על בריות הארץ, תוצא הארץ נפש חיה. אמר למים, ישרצו המים. והוא לא התייחד עימהם.

.683 כשברא האדם, התייחד הקב"ה עימהם בעשייתו, ואמר, נעשה אדם. ונתן בו הדרת פנים ראייה ריח קומה הליכה מישוש דיבור עשיה. המשיל אותו במעשה ידיו. כמ"ש, תמשילהו במעשי ידיך, כל שַׁתה תחת רגליו.

.684 וכשזרק בו נשמה, קם על רגליו. ונדמה לתחתונים ולעליונים. נדמה גופו לארץ, ונשמתו לעליונים בתואר בהדר בכבוד באימה ביראה. כמ"ש, וכבוד והדר תעטרהו.

.685 כתוב, ותְחַסרהו מעט מאלקים. איזו השוואה היא זו? בנשמתו, שהיא קדושה ודומה לו. אבל הגירעון שבו, על הגוף הנלקח מהארץ.

.686 ואי אפשר שההשוואה לאלקים היא בדעת ובחכמה, שהרי האדם רחוק מעליונים. שהמלאכים הקרובים מקבלים כוח שפע מראָה של מעלה תחילה, ומהם יורד לאותם המלאכים שאינם קרובים, ומהם יורד לשמיים וכל צבאם, ומהם אל האדם.

.687 כיסא הכבוד מקבל תחילה, וממנו למלאכים העליונים, ומהם לאותם, שאינם כל כך עליונים וגבוהים כמוהם, ומהם לשמיים, ומהם אל האדם.

.688 אבל דומה האדם אל הקב"ה בנשמה, שהיא קדושה ולא תכלה לעולם, משום שנלקחה ממנו, מכוחו ומגבורתו. ולא כמו הגוף, שנלקח מהאדמה, ויִכלה וישוב עפר כשהיה.

.689 אדם וזיווגו עימו נבראו ביחד. כמ"ש, זכר ונקבה בְּרָאָם. ולקח אותה מצלעותיו והכין אותה. והביא אותה אל האדם. כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו.

.690 הצלע שלקח מצלעותיו הייתה חוה הראשונה, ולקח אותה ממנו, והיא מזיקה הבריות. כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו, זוהי הראשונה שנלקחה ממנו, משום שהיא רוח מזיקה. ויסגור בשר תַחְתֶנה, שהקים אחרת במקומה, בשר ולא רוח.

.691 ויסגור בשר תחתנה, שזו הייתה בשר, אבל הראשונה לא הייתה בשר, אלא הייתה זוהמת הארץ ושְׁמריהָ.

.692 כשברא הקב"ה את האדם, נתן לו זוהר פניו, שמאיר בכל העולם. כיוון שחטא, כתוב, ועוז פניו ישונה.

.693 ויאמר אלקים, נעשה אדם. למה לא כתוב מיד, ויהי כן, כשאר כל הימים, כשהיה אומר הקב"ה דבר, ומיד כתוב, ויהי כן. וכאן לא כתוב, אלא לאחר שאמר, נעשה אדם, כתוב, ויברא אלקים את האדם. היה לו לכתוב, ויהי כן.

.694 אלא לא רק זה היה במעשה בראשית, שלא כתוב בו, ויהי כן. הרי כתוב, ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים, ולא כתוב, ויהי כן, אלא, ויעש אלקים את הרקיע. וכן, יהי מאורות ברקיע השמיים, היה לו לכתוב מיד, ויהי כן, וכתוב, ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים.

.695 אלא כל דבר שלא היה בו כוח הנאצל מלמעלה, שיבוא וישלים אותו, כתוב מיד, ויהי כן. שהארץ הוציאה אותם בשלמות כל פעולתם ולא הוצרכו להמתין לכוח העליון, שיבוא להשלים שלמות אותה הפעולה.

.696 אבל בכל דבר שהוציאה הארץ, וקיום שלמות הפעולה לא היה בה, הוצרכה להמתין עד שיבוא הכוח מלמעלה, ויעשה הקיום ושלמות הפעולה. ואז לא כתוב מיד, ויהי כן.

.697 וכן באדם, הארץ הוציאה אותו דבר שהייתה יכולה לעשות, ועמדה עד שייתן הכוח, שיש בידו לתת. ולפיכך לא כתוב מיד, ויהי כן, עד שבא הקב"ה, ונתן בו הכוח מלמעלה, ועשה הקיום. ואז כתוב, ויברא אלקים.

.698 מה ראה הקב"ה, שלא עשה את האדם אלא בשישי? שלא יהיה פתחון פה לאדם לומר, שהוא עזר באיזה דבר בכל מה שנברא.

.699 קם רבי אליעזר, השפיל ראשו, נתן ידיו על פיו, ובכה. אמר לו רבי עקיבא: רבי, למה אתה בוכה? אמר לו, על זה ששאלת, למה נברא אדם בשישי, ראיתי חיזיון והדבר מעיק לי.

.700 עקיבא, מי יזכה לאריכות הגלות הזו, שנמשכת? הרי לא יקום אדם, המשיח, שעתיד להגיע לענני השמיים, לפני היום השישי. שאדם נברא ביום השישי, שזה ב-6000 שנה, באלף השישי. ולא במילואו, אלא בהמשכו של האלף השישי. חוץ מאשר אם יתחזקו בתשובה.

כי ממשלת האדם אינה אלא בשישי, שזה יסוד. כי ששת הימים הם חג"ת נה"י, והיום השישי הוא יסוד. וכן 6000 שנה הם חג"ת נה"י, והאלף השישי הוא יסוד.

.701 ובאלף השביעי יישאר העולם שמיטה וחרוב. ובאלף השמיני יתחדש העולם כמקודם, ויהיה מה שיהיה, על דרך הכתוב, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים, קָדוש ייאמר לו. ועליהם כתוב, יהי כבוד ה' לעולם, יִשמח ה' במעשיו.

.702 אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּרְאם, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים. אחר שסיפר כל התולדות שהוציאו שמיים וארץ, שלא תאמר, בשישה ימים נבראו כולם, ברייה זו ביום פלוני, וברייה זו ביום פלוני, אלא כל התולדות, שהתהוו מהשמיים ומהארץ, היו, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים. כלומר, באותו היום ממש שנעשו שמיים וארץ, מיד היו בהם כל התולדות שהתהוו מהשמיים ומהארץ, כמ"ש, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים. שהשמיים והארץ וכל תולדותיהם כולם יצאו והתהוו ברגע אחד, עם מחשבתו שחשב שיתהוו, אלא שיצאו ונגלו כל אחד ביומו.

.703 כתוב, זה ספר תולדות אדם, ביום ברוֹא אלקים אדם. א"כ, באותו יום ממש שנברא האדם, התהוו כל התולדות שלו, כמו אצל השמיים והארץ.

.704 כך, באותו היום שנברא האדם, התהוו כל תולדותיו עימו. שהראה לו הקב"ה באותו היום כל תולדותיו, והעביר הנשמות לפניו בצורתן, והיה אומר, זה פלוני וזה פלוני, זה חכם הדור, וזה דיין הדור, וכן כל הדורות ומנהיגיהם.

.705 כתוב, ויכוּלוּ השמיים והארץ וכל צבאם, לאחר שכתוב, ויַרְא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. מהו, את כל אשר עשה? את כל, בא לרבות עניין המלאכים, שהם טוב מאוד. בכל הנבראים כתוב, כי טוב, בלבד. וכאן, והנה טוב מאוד. מלמד, שנבראו המלאכים, ועליהם כתוב, והנה טוב מאוד.

.706 למה עוד הוסיף הכתוב, ויכולו, אחר שכבר כתוב, את כל אשר עשה? לשון חמדה הוא, מלשון, כָּלְתה אליך נפשי. וכל צבאם, בכלל, הם המלאכים, הנקראים צבא השמיים. כמ"ש, וכל צבא השמיים עומד עליו. וכשגמר המלאכה, נכספה וכלתה לכל רואיה.

.707 ויכולו, פירושו, כלו ממעשה כלו ממחשבה. ועשה הקב"ה את יום השבת דמיון לעוה"ב, שעתיד הקב"ה לשבות בשביעי, באלף השביעי, שאז העולם חרב.

.708 נפש יתרה מתווספת באדם ביום השבת. היא רוח הקודש ששורה עליו, ומכתיר את האדם בכתר קדוש, בכתרי המלאכים. והוא מאותו הרוח, שעתיד לשרות על הצדיקים לעת"ל. וע"כ חייב אדם לכבד את יום השבת, בשביל האורח הקדוש הזה ששורה עימו.

.709 תוספת הרוח הזה של שבת נקרא מכובד ונקרא קדוש. כמ"ש, וקראתָ לשבת עונג. כפשוטו. לקדוש ה' מכובד. היא תוספת הרוח, הנקרא קדוש ה', הנקרא מכובד.

.710 כשגמרו המלאכות כולם, בירך אותם הקב"ה, והכין אותם בעולם, וציווה כל אחד, שלא ישנה הכנתו מאותו העניין שעשה אותו, ושכל אחד יוציא תולדתו הראויה לו מכאן ולעולם. כמ"ש, אשר ברא אלקים לעשות. לעשות, כלומר שכל דבר יוליד ויוציא כמוהו. ועוד, לעשות, סובב על גוף השדים, שלא נגמרה מלאכתם עד שקידש השבת.

.711 כיוון שנכנס השבת, כל הדברים שנבראו במעשה בראשית, שבתו ושקטו, כל אחד לפי בריאתו. אותם האומנים שהיו מוציאים התולדות שלהם בכל יום מששת ימי בראשית, שקטו ונחו ביום השבת, וראו, כי כולם שלמים וכל תולדותם עימהם בקיום ובמעשה.

.712 אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. כאדם המשבח ואומר, אלו הם הדברים שאין כמוהם. בהבראם, פירושו, בה' בְּרָאם. בהבראם, פירושו, בדמותם ובשלמותם ממש.

.713 ורב נחמן אמר, אל תקרא בְּהִבָּראם, אלא באברהם, שקיבל תורתו ובריתו אשר שׂם בו. ואלמלא אברהם שקיבל תורתו ובריתו של הקב"ה, לא התקיימו שמיים וארץ, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

.714 כתוב, הרים הגבוהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים. אם ההרים הגבוהים נבראו בעולם ליעלים, והסלעים נבראו לשפנים, אין לתמוה, שייברא העולם בשביל אברהם, שקיים כל התורה וכל מה שהצטווה מהקב"ה. ועוד, בהבראם, בה"ת של השם הוי"ה בראם. כמ"ש, כי שמי בקִרבו.

.715 לא התייחד שמו של הקב"ה בכל הנבראים זולת באלה שכתוב, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים. שלא נזכרו חיות ובהמות, ולא שום נברא, מאותם שהם נפסדים וכָלים, אלא על אותם שהם קיימים לעולם הזכיר שמותיו, שהם שמיים וארץ.

.716 ביום עשות ה' אלקים שמיים וארץ. יום שנחמדו לפני הקב"ה בריאת שמיים וארץ, יום השבת, שכתוב בו, ויכוּלוּ, שהוא לשון חמדה. וראה השבת, שהיא מנוחה וקדושה, הכין אותו לדורות.

.717 אין בכל שבת ושבת, שאין הקב"ה הולך לעשות מחול עם הצדיקים בגן עדן, וניזונים מזיו המראה המאירה. כמ"ש, עד שיפוח היום, זהו יום השבת. אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלְבוֹנה, זהו עוה"ב.

.718 אין לתמוה על זה, וכמו שבעוה"ז נותן הקב"ה רוח קדוש לכל אחד ביום השבת, ומכתיר אותם בו, הרי הצדיקים, שישנם בעוה"ב, מכ"ש שיכתיר אותם בכתר ביום השבת.

.719 אפילו הרשעים שבגיהינום מוכתרים ביום השבת, ושוקטים ונחים. אין רשע מישראל, שאין לו מע"ט, העוזרים לו לעוה"ב. ומתי הם עוזרים לו? ביום השבת, שיהיו כולם מוכתרים בכתר שבת.

.720 הרשעים שחיללו שבת בפני כל, יש להם מעלה בכתר שבת, כי כתוב, ויהי ביום השישי לָקטו לחם מִשנֶה. ולכך, נידונים הרשעים ביום השישי מִשנֶה, כדי שירווח להם ביום השבת.

.721 כי יום השבת נקרא שלם ואינו חסר. לפיכך אינו חסר מהטוב ומההנאה שבו, בין לצדיקים ובין לרשעים, ולהורות שלא לחינם אמרה תורה, ושמרתם את השבת, והזהירה על יום השבת, יותר מעל כל התורה כולה. וכל המקיים את השבת, כאילו מקיים את כל התורה.

.722 לא ישב הקב"ה על כיסא כבודו, עד שבאה השבת, והתעלה וישב על כיסאו. והלוא קודם שנברא העולם ישב היה הווה ויהיה? אם משמע לנו שעל כיסא כבודו ממש ישב, אינו כן.

.723 אלא מטרם שנברא העולם, לא היה מי שיהלל להקב"ה ויכיר אותו. כיוון שברא עולמו, ברא המלאכים וחיות הקודש, השמיים וכל צבאם, וברא את האדם, וכולם מוכנים לשבח ליוצרם ולפאר אותו. ועדיין לא היו פאר ושבח לפניו, עד שנכנסה השבת, ושקטו כולם, ופצחו ברינה ובשבח, העליונים והתחתונים. ואז ישב על כיסא כבודו. כלומר, אז היה מי שיכיר את כבודו וישבח את כבודו.

.724 אין לך שבח והלל לפני הקב"ה, כמו שבחה של שבת, שהעליונים והתחתונים כולם משבחים לו כאחד, ואפילו יום השבת ממש משבח לו. כמ"ש, מזמור שיר ליום השבת.

ויִיצֶר ה' אלקים

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רכב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רכב.

.725 כה אמר האל ה' בורא השמיים ונוטֵיהם. כשברא הקב"ה את עולמו, ברא אותם מאין, והוציא אותם אל הפועל, ועשה מהם ממשות. ובכל מקום נמצאת המילה, בורא, על דבר שברא אותו יש מאין, והוציא אותו לפועל.

.726 השמיים מאין נבראו? והלוא מאותו האור של מעלה נבראו? גוף השמיים היה מאין, והצורה שלהם הייתה מִדבר ממשות, מהאור של מעלה. וכן האדם.

.727 ונמצא בשמיים בריאה. בריאה ואח"כ עשיה. בריאה, שכתוב, בורא השמיים, כלומר יש מאין, גוף השמיים. עשיה, שכתוב, לעושה השמיים, מִדבר ממשות, מהאור של מעלה, שהוא צורת השמיים. עשיה, פירושו תיקון הדבר, בגודל ובמעלה יותר משהיה. כמ"ש, ויעש דוד שֵׁם. לפיכך, בורא השמיים, כתוב על הגוף. לעושה השמיים, כתוב על הצורה, שהיא השלמות והמעלה.

.728 ויִיצֶר ה' אלקים. וייצר, כתוב עם שתי אותיות י'. וכל שאר, ויצר, כתוב בי' אחת. אלא כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא במעלה בבינה, אלא האדם לבדו, שנתן בו כוח מהעליונים, לדעת ולהכיר ולהבדיל בין הטוב ובין הרע. והוא מעוטר בכבוד ובהדר, כמ"ש, וכבוד והדר תעטרהו. והוא מושל על כל מעשה ידיו, כמ"ש, תמשילהו במעשי ידיך. ואחר כל השבח, כשהוא זוכר, שהוא עפר וישוב אל העפר, נעשה הכול הבל לפניו, ואומר, וַוי. וייצר, אותיות ווי שיָצר, את האדם. וַי יִצֶר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. וישוב אל העפר כמו שהיה.

.729 וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. יצר אותו בשני יצרים, ביצה"ט וביצה"ר. משא"כ בשאר הבריות, כדי לנסות בו את האדם, ויהיה פתחון פה לצדיקים, שמשליטים יצה"ט על יצה"ר. ולא יהיה פתחון פה לרשעים, שנמשכים אחר יצה"ר.

.730 כתוב הוי"ה, ואח"כ אלקים. וייצר הוי"ה אלקים. השם הוי"ה שמו ממש, שם הקיום, נאמר על הנשמה של האדם, שקיימת באדם. אלקים, שם משותף להקב"ה וגם לנבראים. כמ"ש, אלקים לא תקלל, שכתוב על הגוף של האדם, שיש בו שותפות לנבראים, כי שלושה שותפים באדם.

.731 שֵׁם הקיום, השם הוי"ה, גוזר ושולט על בריותיו, והם לנגדו, כאותו המוץ הנידף לרגליים. ושם זה אינו מושאל לאחר, כמו השם אלקים. ומשום זה לא נזכר שם הוי"ה במעשה בראשית, אלא אות אחת משמו, ה"ת. והוא כמי שאומר, בה' בְּרָאם.

.732 ה' של בְּהִבָּראם היא שמה של השמיטה: משא, שזופת שמש, קרעיו של המלך, ממשלה שהניח בה חותם קטן לשלוט תחתיו. כמ"ש, מי כמוכָה באלים ה'.

בה' קטנה של בהבראם נברא העולם. הדינים שבה שבמצב הא', שהייתה חכמה בלי חסדים. ועיקר המלכות במצב הא' שבה, אע"פ שכולה דינים. כי במצב הב' אין לה מעצמה כלום, ואין לה אלא מה שז"א נותן לה. ולפיכך מבאר ה' של בהבראם בצורת הדינים שבמלכות בעת מצבה הא'.

ה' של בהבראם היא המלכות בבחינת שמיטה, שאין בה זריעה וקצירה, ואינה נותנת פירות, שזה מצב א'. ואז נקראת משא, שהדינים שבה קשה לסבול אותם כמשא כבד. ושזופת שמש, שעל מצב זה כתוב, אל תִראוני שאני שחרחורת ששְׁזָפַתְני השמש. והיא קרעיו של המלך, שאז היא נקרעת מז"א, ודבקה בקו שמאל דבינה. והיא ממשלה שבה חותם קטן, ממשלה קטנה, ממשלת הלילה. לשלוט תחתיו. כי בלילה שולטת המלכות במקום ז"א, כי ז"א אינו שולט אלא ביום.

ומביא ראיה, שבלי ה' של בהבראם לא הייתה אפשרות לברוא את העולם, מהכתוב, מי כמוכה באלים ה'. שאלים אינו יכול לברוא העולם, עד שלקח אות ה' משמו, ובה נברא העולם, ונעשה מן אלים אלקים.

.733 וייצר ה' אלקים את האדם. אֶת, באה לרבות כל הכוחות שבאדם. עפר מן האדמה. איך יכול אדם להתקיים בעוה"ז, שהרי התורה מעידה עליו, שהוא עפר?

.734 מעפר נברא, ולא מחומר, טיט. שאילו היה מחומר, היה בקיום יותר. כי בניין שנבנה מחומר, יש לו קיום. אבל מעפר ממש אינו יכול להתקיים. כמ"ש, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. שלא כתוב, כי חומר אתה. הרי כתוב, אף שוכנֵי בתי חומר אשר בעפר יסודם.

.735 אלא פסוק זה נאמר על העוה"ז, שאינו כן בקיום. שזה כתוב בבני אדם, שמִשכנם בעוה"ז, שבנייניו מחומר, שע"כ מכנה אותם, שוכני בתי חומר. וכיוון שהבניין ההוא מחומר, וראוי להתקיים, היסוד הראוי לו הוא, כמ"ש, אבנים גדולות אבנים יקרות לייסד הבית. אבל אינו בניין חזק, אם הבניין הוא חומר והיסוד הוא עפר. ומשום זה אינו מתקיים. כמ"ש, אף שוכני בתי חומר, אשר בעפר יסודם, שאינו של קיום.

.736 וייפח באפיו נשמת חיים. התורה צועקת על אדה"ר, רְאו, מה שעשה אדם זה, כי הקב"ה נתן בו נשמה קדושה, לתת לו חיים לעוה"ב, והוא בעוונותיו, הוחזר לאותה נפש חיה, שהיא הנפש הבהמית, שהוציאה הארץ בשביל בהמות וחיות. כמ"ש, תוצא הארץ נפש חיה למינה.

.737 לא כתוב, ויעש האדם לנפש חיה, אלא, ויהי האדם לנפש חיה, ללמד, שהוא מעצמו בחטא שחטא חזר לאותו כוח הבהמות הנגזר מהאדמה. ועזב את כוח הנשמה, הגזורה מלמעלה ונותנת חיים לבעליה.

.738 כתוב, כה אמר האל ה' בורא השמיים ונוטֵיהם. שברא הגוף של השמיים יש מאין, ואח"כ נטה אותם כאוהל, שנתן להם צורה. כמ"ש, וימתחם כאוהל לשבֶת. מכאן, נשמע שנטה אותם כאוהל, שכתוב, הנוטה כַּדוֹק שמיים.

.739 רוקַע הארץ וצאצאיה. שהתפשטו בארץ כל הצורות והכוחות שבה. נותן נשמה לָעם עליה. לאחר שהארץ עשתה הגוף של האדם, אני נותן בו את הנשמה. עליה, על אותו מעשה הגוף של אדם שעשתה. עליה, לאותם השולטים על הכוחות של הארץ, שמכניעים הארציות שבהם, להם נתתי הנשמה.

.740 ורוח להולכים בה. לאותם המשתתפים בה בכוחותיה, שנמשכים אחר הארציות, אין להם אלא נפש חיה, הנקראת רוח הבהמה היורדת למטה בארץ. וע"כ כתוב, נותן נשמה לעם עליה. לשולטים עליה על כוחותיה, להם נשמה קדושה הגזורה מלמעלה. אבל להולכים בה, למשתתפים עימה בכוחותיה, אין להם אלא רוח הבהמה היורדת. כמ"ש, ורוח להולכים בה.

גן בעדן

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רכז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רכז.

.741 וייטע ה' אלקים גן בעדן מקדם. כתוב, אל גינת אגוז ירדתי לראות באִיבֵּי הנחל. רְאה כמה יש לאדם להרהר ולדקדק בליבו בכל יום ויום, ולפשפש במעשיו, ולדקדק בכל ענייניו, ויהרהר בליבו, שלא ברא אותו הקב"ה ונתן בו נשמה עליונה ומעֲלה על שאר בריותיו, אלא כדי להרהר בעבודתו ולהידבק בו, ולא ילך אחר ההבל.

.742 כשברא הקב"ה את האדם, העלה אותו לפניו בצורתו, והקב"ה ישב והועיד בו, ואמר לו, אני עשיתי אותך, כדי שאתה תהיה שליט ומלך על הכול, בשבילי. אני למעלה ואתה כמוני למטה.

.743 אני נותן בך נשמה לדעת תבונה וחכמה, משא"כ לשאר הבריות. היה נזהר להסתכל בכבודי, היה נזהר לעשות מצוותיי. וחוץ ממני, לא יהיה למישהו ממשלה מכובדת, כמו שיש לך.

.744 מאין לנו, שהועיד בו והזהיר אותו על זה? שכתוב, ויאמר לאדם, הן יִראת ה' היא חכמה, וסור מרָע בינה. כלומר, כשתִשרה יראתי עליך, אז תשיג חכמה, שהיא למעלה על הכול. כשראה אדם, שהוא שליט מכובד על כל, שכח מצוות אדונו, ולא עשה מה שהצטווה.

.745 לא עשה הקב"ה את האדם, אלא שישתדל בכבוד קונו. כמ"ש, כל הנקרא בשׁמי ולכבודי בראתיו. לכבודי, להשתדל ולדעת את כבודי, ולחשוב ממעשיו, שיינתן לו חלק טוב לעוה"ב.

.746 בכל יום בת קול יוצאת מלמעלה, בזמן שהחמה זורחת, ואומרת, אוי להם לבריות, שאינן רואות את כבודי, ואינן מסתכלות לדעת ולחקור את כבודי.

.747 כשהשמש מטה כנפיו ללכת בגבורת גלגליו, מכים בדרך הילוכו, כמו חיה ההולכת ופרסותיה מכות בקרקע, בעלים של האילנות שבגן עדן. וכל המלאכים העליונים, וחיות הקודש, וכיסא הכבוד של המלך, והבשמים שבגן עדן, והאילנות, והשמיים והארץ וצבאם, מזדעזעים ומשבחים לאדון כל.

.748 וקמים ורואים אותיות השם הקדוש המפורש, החקוקות בשמש במסעותיו, ונותנים תשבחות לאדון העולם. ויוצא קול, ואומרים ומזהירים את הבריות, לאותם שאינם משגיחים בכבוד מלך העליון, כשאר כל הבריות המשגיחות ונותנות תשבחות לשמו.

.749 ומשום זה אסור לאדם לומר תשבחות של תפילתו, אלא עם האדמומית של החמה, הנראית על העננים, כי סמוך לזריחת השמש וכן אחר שקיעת השמש, נראה צבע אדמומית על העננים, כמ"ש, יִירָאוךָ עִם שמש, מטרם זריחת השמש.

.750 התפילה והשבח של הלילה, תפילת מעריב, היא מששקעה החמה וכל עוד שהלבנה אינה נראית, עם דמדומי חמה. שכתוב, ייראוך עם שמש, זוהי תפילת השחר, שצריכה להיות עם דמדומי חמה. ולפני ירח דור דורים, זוהי תפילת הלילה, שצריכה להיות עם דמדומי חמה, מטרם שנראית הלבנה.

.751 מכאן נשמע, שאסור להתפלל מקודם שנראים דמדומי חמה, שכתוב, כי ממזרח שמש עד מְבוֹאוֹ גדול שמי. ובאיזה מקום? בגויים, באלו שכתוב בהם, כי מִי גוי גדול, שהם ישראל.

.752 כי עשה הקב"ה מלאכי השרת למעלה להלל ולשבח אותו, ואומרים שירה ורינה לפניו בכל לילה. ועשה כנגדם ישראל למטה, להלל ולשבח אותו, ולומר שיר ושבח לפניו, בכל יום.

שלוש משמרות

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רכט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רכט.

.753 שלוש משמרות יש בלילה, שבהן מתחלקות שלוש כיתות של מלאכי השרת, לשבח ליוצרם בכל משמרת. וכנגדן יש שלוש תפילות ביום, שמתאספים ישראל לשבח ליוצרם בכל תפילה ותפילה.

.754 בבוקר, כשהחמה זורחת, הוא זמן תפילה ובקשה של ישראל. ומשש שעות ומעלה עד תשע שעות הוא זמן תפילת המנחה. ומששקעה החמה עד שתחשך, היא התפילה האחרונה. מששקעה החמה עד שיירָאו שני כוכבים הוא זמן התפילה האחרונה, תפילת מעריב.

.755 משייראו שני כוכבים, היא תחילת משמרת ראשונה, שבאה כיתה ראשונה של מלאכי השרת, ומחכה לישראל עד אותה שעה שיגמרו תפילתם, ואז מתחילה לומר שירה. ואז ננעלים כל השערים, המקבלים תשבחות של מטה, ואין שערים נפתחים מאז והלאה, אלא למלאכי השרת האומרים שירה.

.756 כל הקורא בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו. כי כמ"ש, ובלילה שירוֹ עימי. א"כ איך נאמר כאן, שבלילה ננעלו כל השערים מלקבל מלמטה, והשערים פתוחים רק לשירת המלאכים?

.757 כשגמר כל התשבחות ביום, ומחצות לילה והלאה עוסק בתורה, בזמן הזה מקבלים מלמטה, משום שבשעה זו יוצא הקב"ה מעולמות אלו שחושק בהם, מאלו המאירים באור החסדים, שהקב"ה, ז"א, חושק בהם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. והולך להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, להשתעשע בהארת החכמה. כי החכמה נקראת עדן. והיא מאירה אז בגן, במלכות. וזהו שאמר דוד, חצות לילה אקום להודות לך.

.758 כשהקב"ה נכנס עם הצדיקים בגן עדן, במלכות, כל שערי שמיים שלמעלה מעל החיות, ושלמטה מהם, כולם נפתחים, והיא עת רצון לעסוק בתורה.

.759 ואותן כיתות של מלאכי השרת, וכל הבשמים של גן העדן, וכל הצדיקים, פוצחים ברינה לפני מי שאמר והיה העולם. כמ"ש, אך צדיקים יודו לשמך, כשיושבים ישרים את פניך, כלומר, בשעה שיושבים לפניו בגן עדן.

.760 וכיתה שלישית של מלאכי השרת, אומרת שירה עד שייבָּקע השחר. ויש חיוב על ישראל, בשעה שעולה עמוד השחר, לקום ולהתגבר בשירות ובתשבחות לפני הקב"ה, משום שלוקחים השירה מיד אחר מלאכי השרת, והקב"ה מצוי עימהם למטה. כמ"ש, ומְשַׁחֲריי ימצאונני, שהם האומרים שירות ותשבחות עם עלות השחר. ובלבד שלא יפסיק משיתחיל, עד שיתפלל כשהחמה זורחת.

.761 כשהקב"ה יוצא מעולמות אלו שחושק בהם, ובא להיכנס עם הצדיקים בגן עדן, הוא מחכה ורואה, אם שומע קול העוסק בתורה, והקול ההוא יפה לפניו יותר מכל השירות והתשבחות, שאומרים מלאכי השרת למעלה. כמ"ש, אל גינת אגוז ירדתי לראות. לראות אותם העוסקים בתורה.

.762 האם גן העדן נקרא גינת אגוז? נקרא גינת אגוז, כלומר גינת עדן, כי העדן נקרא אגוז. כמו שהאגוז סתום מכל עבריו, ויש עליו כמה קליפות, כך עדן של מעלה סתום מכל עבריו ויש עליו כמה שמירות, שלא שלטו לראות אותו, לא מלאך, ולא שרף, ולא חשמל, ולא עין נביא וחוזה. כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך.

.763 עתה אזכה למעלת גינת אגוז עם חסידי ישראל. קרא הקב"ה את גן העדן גינת אגוז. כמו שהאגוז הוא קליפה אחר קליפה והפרי שלו בפנים, כך העדן הוא עולם אחַר עולם והוא מבפנים.

.764 הגן הזה, הקב"ה נטע אותו מתחתיו של עדן, חכמה. ואי אפשר שהגן כנגד העדן בשווה, אלא הגן בארץ, במלכות, והעדן עליו מלמעלה, חכמה העליונה. ועיקרו ותמציתו של הגן, מֵעדן. כי עיקרה של המלכות מחכמה.

.765 ונהר יוצא מֵעדן להשקות את הגן. היה לו לכתוב, ונהר יורד מעדן להשקות את הגן. אלא יש עדן למטה ועדן למעלה, גן למעלה וגן למטה. ושניהם מכוונים זה כנגד זה. והקב"ה נטע זה מתחת זה.

גן עדן עליון: חכמה עליונה הנקראת עדן, בינה עליונה הנקראת גן, המקבלת מהעדן הזה. גן עדן תחתון: חכמה תחתונה הנקראת עדן, והמלכות המקבלת אותה נקראת גן.

עדן למטה, חכמה תחתונה. עדן למעלה, חכמה עליונה. גן למעלה, בינה. גן למטה, מלכות. ושניהם מכוונים זה כנגד זה, שגן העדן התחתון מכוון כנגד גן העדן העליון. שגן העדן התחתון מקבל שפעו מגן העדן העליון.

.766 האם הקב"ה נטע ממש את גן העדן? כן. אין מטעותיו כשאר מטעות, והם מובחרים משאר מטעות. הוא היה מטע ה'. כמ"ש, מטע ה' להתפאר. להתפאר בשבחו, שהרואה אותו אומר, אין זה כי אם מטע ה' ולא מאחר.

.767 עכ"פ מטע ה' הוא, שנטע שם כל עץ נחמד למראה. ואיך נטע? כשהוציאה הארץ אילנותיה ופירותיה, הוציאה בתחילה בגן העדן, ואח"כ בכל העולם. והקב"ה בחר המקום, והכין אותו, להיות שָׁם לעולם. והוא פוקד אותו ומשקה בטובו מאותו הטוב המושפע מעדן של מעלה. כמ"ש, ישׂבעו עצי ה', ארזי לבנון אשר נטע. אלו הם האילנות שבגן העדן.

.768 גן עדן בארץ נצרך להנאת הנשמה, שמקבלת מאותו העדן שלמעלה. ולא שכּׂל הנשמות יוכלו לקבל מגן עדן שלמעלה. לאלו שאין נותנים להם רשות לעלות למעלה, יש להם הנאה וחמדה באותו גן עדן שלמטה, ממה שהוא מקבל מלמעלה.

.769 בכל ר"ח עולות הנשמות לישיבה העליונה למעלה. ובגן העדן התחתון הזה ישב אדה"ר, והקב"ה שם את האדם שיהיה מִשכנו בו. כמ"ש, וישם שָׁם את האדם אשר יצר.

.770 הכול מה שעושה הקב"ה, בין למעלה בין למטה, כולם חומדים ושוקדים ללכת למינו. הגוף הולך אחר מינו, לארץ, שמשם הוא נלקח. והנשמה אין לה חמדה, אלא במקום שנלקחה משם, כי כל מה שעשה, חומד אחר מינו. כמ"ש, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. ולא לעוה"ז, כמו שהגוף חומד.

.771 אשרי הצדיקים, הנקראים חיים לעוה"ב. האם בגלל שהנשמה עומדת בקיומה, נחשבים הצדיקים שהם חיים? והרי הגוף נרקב בארץ, אע"פ שהוא שלם וצדיק, והנשמה עומדת בקיומה תמיד, ואין מיתה וחיים נוהגים בה. ורק בגוף נוהגים מיתה וחיים.

.772 אלא כך נגזר, כשהצדיק נפטר מהעוה"ז, מזמין לו הקב"ה גוף אחר כשר וטוב, שלא יהיה בזוהמה ובלכלוך של הגוף הזה, ומכניס בו הנשמה הקדושה, ומשרה אותו בקיומו בגוף בגן עדן שלמטה. והגוף יהיה לצדיקים בעוה"ב.

.773 ובכל ר"ח יוצאים ורואים את הרשעים, הנענשים בגיהינום. כמ"ש, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. שיצאו מגן עדן שלמטה, כדי לראות את הרשעים. והקב"ה מעלה אותם לישיבה שברקיע בכל שבת ור"ח.

.774 בכל לילה כשהאיר הבוקר, הקב"ה מחדש לצדיקים נשמותיהם. כמ"ש, חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואפילו לכל אדם, שישן שנתו בכל לילה בעוה"ז. ונשמתו עולה למעלה, ונמצאת בכמה חובות ועבירות לפני הקב"ה. ורבה האמונה, שהקב"ה מחזיר את הנשמה לגוף, והקב"ה מחדש אותה. כי רבה אמונתך, מפני שרבה אמונתך, מחזיר הנשמה, אע"פ שהיא חוטאת.

.775 המתחייב כסף לחברו, וחברו מוציא לו משכון, שיחזיק בידו, אסור לו להחזיק בו, עד שייתן לו אותו חברו. ואפילו שב"ד נותן לו אותו, אסור שיחזיק בו. כמ"ש, אם חבוֹל תחבול שַׂלְמת רעך, עד בוא השמש תשיבנו לו.

.776 כתוב, וישם שָׁם את האדם אשר יצר. בכלל. כלומר, שלא פירש מה יעשה שם. אח"כ כתוב, ויניחהו בגן עדן לעוֹבדה ולשומרה. איזו עבודה כאן? אלא עבודת הנשמה להשלים אותה בתשלומיה, מה שלא השלימה בעוה"ז.

.777 הקב"ה שם את אדה"ר בגן עדן, ונתן לו תורתו לעבוד בה ולשמור מצוותיה. כמ"ש, ועץ החיים בתוך הגן. וכתוב, עץ חיים היא למחזיקים בה. אמר הקב"ה, כשיהיה לו לאדם הנאה בגן הזה, יעסוק בה וישמור אותה. אבל מפני העידונים וההנאות שהיו שם לאדם, לא שמר תורתו, עד שגירש אותו משם.

עצה"ד

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רלו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רלו.

.778 עץ ממש היה, והיו שניים:

א. הנותן חיים לאדם,

ב. שהאוכל ממנו יידע טו"ר, לדעת דרך הטוב והישר, שיוכשר האדם, והדרך הרע, שיתקלקל בו האדם. ולפיכך ציווה אותו הקב"ה, שלא יאכל ממנו, פן ידחה הטוב ויחזיק ברע.

.779 וע"כ כתוב, מכל עץ הגן אכוֹל תאכֵל. זהו עה"ח, שהיה לו לאדם לאכול ממנו. והוא חטא בעצה"ד טו"ר, שהצטווה שלא יאכל ממנו. כמ"ש, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אכולך ממנו מות תמות.

.780 מכאן גזרה נגזרה על אדם, שימות. משום שנלקח מהאדמה. כמ"ש, ביום אֲכוֹלך ממנו מות תמות. מלמד, שאם לא חטא, היו לו חיים ארוכים. כיוון שחטא, העונש הוא שיקצר ימיו וימות באותו היום. לאחר שעשה תשובה, נתן לו יומו של הקב"ה, שהוא אלף שנה.

.781 וזו ראיה, שהגזרה הייתה מקודם שימות, שאם לא כך, כשעשה תשובה, היה לו לבטל הגזרה. אלא כשעשה תשובה, התבטלה הגזרה שנגזרה עליו, ביום אכולך ממנו מות תמות, והאריך לו ימים, שנתן לו יומו, שהוא אלף שנים.

.782 הצטווה על השם, וחטא בשם. הצטווה על השם המיוחד, הוי"ה, שהוא ז"א, עה"ח. כמ"ש, ועץ החיים בתוך הגן. שהצטווה להידבק בשם הוי"ה. והוא חטא בשם המשותף, אלקים, כמ"ש, ועץ הדעת טוב ורע, שהוא המלכות הנקראת אלקים, שגם הבריות נקראים בשם זה. כמ"ש, אלקים לא תקלל.

.783 והמקריב קורבן לשם הזה, אלקים, אמרה תורה, זובח לאלקים יוחרם. המחליף שמו המיוחד בשביל השם אלקים, על אחת כמה וכמה. כלומר, שמפריד המלכות, אלקים, מז"א, הוי"ה. שבמקום הוי"ה, מתדבק בשם אלקים בלבד בלי הוי"ה. שזה היה חטא עצה"ד.

.784 מאין לנו שחטא בשם? כמ"ש, ותיקח מִפִּרְיו ותאכל. שזה, ראשי תיבות מו"ת. שהוא השם היוצא מהשם אלקים הנפרד מהוי"ה, בדומה לפרי היוצא מהעץ. לפיכך כינה הכתוב כל העניין באלו אילנות שבגן עדן. משום שהחיים יוצאים מעה"ח, הוי"ה, כפּרי מהעץ. וכן המוות, השם אלקים בנפרד מהוי"ה, יוצא מעצה"ד, כפרי היוצא מהעץ.

.786 כתוב, והנחש היה ערום מכל חיית השדה. זהו יצה"ר, הנחש המסית את בני האדם. כמו נחש ההולך עקלתון ואינו הולך בדרך ישרה, כך היצה"ר משׂטין לאדם בדרך הרע ולא בדרך הישר.

.787 מהו שהיה ערום מכל חיית השדה? שהיה ערום יותר מאותה נפש החיה אשר בגוף. והוא היה המסית את אדם עד שגורש מהנאת גן עדן.

.789 הנחש כשהסית את האישה, כתוב, ותֵרֶא האישה כי טוב. שהסכימה בדעתה, כי הוא טוב. כמ"ש, כי טוב ה'. וכתוב, הודו לה' כי טוב. שהסכימה, שאלקים בלי הוי"ה, הוא טוב, כעצת הנחש. וכי תאווה הוא לעיניים, התאווה שמתאווים עליונים ותחתונים לדעת ולהשיג. מיד, ותיקח מפריו ותאכל.

.790 החליפה ממשלה בעבודה. ואסור להוסיף דברים בעצם החטא, אלא לדרוש יתר הכתובים, לפי דבריו. מהו, ויתפרו עלה תאנה? תאנה מלשון תואנה. עלה מלשון עלילה.

קו האמצעי, השם הוי"ה, מושל על קו שמאל ומייחד אותו עם הימין. ואם היה אדם מתדבק בשם הוי"ה, שהוא עה"ח, היה גם לו ממשלה על קו שמאל, והיה מקבל מהוי"ה אלקים ביחד.

אבל הוא נשמע לעצת הנחש, לקחת משמאל בלי ימין, להמשיך הארת החכמה מלמעלה למטה, שעבודה זו מקלקלת את הייחוד של ימין ושמאל, ומפרידה השמאל מימין, שמשם נמשכת המיתה. ובזה החליף ממשלת קו אמצעי, המייחד ב' הקווים, בעבודה, לעבוד ולהמשיך הארת השמאל מלמעלה למטה.

ונמצא, שהחליף שם הוי"ה, קו האמצעי, הכולל הוי"ה אלקים יחד, בשם אלקים בפרודא.

וישמעו את קול ה'

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רלט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רלט.

.791 וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, ויתחבא האדם ואשתו. ומה הקב"ה צריך רוח היום? אלא הכתוב מלמד, כי ערפל בתוך הבהירות היה לאדם, שאע"פ שנגלה אליו הקב"ה לרוח היום בבהירות, עכ"ז לא היה יכול לסבול, ויתחבא האדם ואשתו.

אדם בעוה"ז דומה לציפור ההולכת, כשיוצאת מהקן שלה, ואינה מוצאת מי שיכניס אותה. כך האדם, כיוון שהנשמה יוצאת מהגוף, שוב אינו יודע ומבין כלום. חוץ מאותו הגוף שנעשה מהארה מרובה, המזדמן לו בגן עדן להשתעשע. אף כאן, כיוון שחטא אדם, הסתלקה ממנו הנשמה העליונה, וחזר לנפש הבהמית, וע"כ איבד השכל והתבונה, והתחבא מפני ה'.

.792 כתוב, מתהלך, הלוא מהלך היה לו לכתוב? אלא כתוב, את קול, שהוא אותו שכתוב בו, והאלקים יַעננו בקול. וכן, ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם. כתוב, את קול ה', ולא את הקב"ה. מתהלך בגן לרוח היום, כתוב ג"כ על הקול. כמ"ש, ויהי קול כהִנָבאי והנה רעש.

.793 כאן צריכים לדרוש, שהוא מעשה מרכבה. הקול אשר ממעל לרקיע, שעל ראשי החיות, שהן המרכבה. סודות עליונים התגלו כאן, הגבוהים ממעשה מרכבה.

כשחלה רבי שמעון

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רמ

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רמ.

.794 כשחלה רבי שמעון נכנסו לפניו רבי פינחס ורבי חייא ורבי אבהו. אמרו לו, מי שהוא עמוד העולם, שוכב. אמר להם, לא ב"ד של מעלה מעיינים בדיני, כי אני רואה שאיני ניתן למלאך ולדיין של מעלה, כי אני איני כשאר בני אדם.

.795 אלא הדין הזה שלי הקב"ה דן אותו, ולא בית דינו. זהו שאמר דוד בתפילתו, שופְטֵני אלקים וריבה ריבי. וכן שלמה אמר, לעשות משפט עבדוֹ. הוא לבדו ולא אחר.

.796 כשהאדם שוכב, ב"ד של מעלה מסתכל בדינו. יש מהם הנוטים לכף זכות, שמראים זכותו של האדם. ויש מהם הנוטים לכף חובה, המראים החטאים של האדם. והאדם יוצא מהדין, כמו שהוא צריך.

.797 אבל מי שדן אותו המלך העליון, השולט על הכול, הוא טוב, ואין האדם יכול להיות בדין ההוא אלא טוב. כי מידותיו של המלך העליון נוטות תמיד לזכוּת, והוא כולו צד הרחמים, ובידו לסלוח חטאים ועוונות. כמ"ש, כי עימךָ הסליחה. ולא עִם אחר.

.798 משום זה ביקשתי לפניו, שהוא ידון דיני. ואני הכנסתי י"ג (13) מידות הרחמים אל פתחי העוה"ב. שלא העבירו אותם שם אלא רק האבות. ולא היה מי שיעכב אותי. ועוד, שלא ביקשתי מהם רשות.

.799 אמר רבי שמעון דבר, וראו מיטתו, שרבי שמעון לא היה שם. תמהו, ואף אחד מהם לא יכול לדבר בפיו, מרוב פחד שהיה עליהם. בעוד שהיו יושבים, עלו להם ריחות של בשמים מרובים, והתחזק כוחו של כל אחד מהם, עד שראו את רבי שמעון. והיה מדבר דברים למישהו, ולא היו רואים שם אחר חוץ ממנו.

.800 לאחר זמן אמר רבי שמעון, ראיתם משהו? אמר רבי פינחס, לא. אלא כולנו תמהים על שלא ראינו אותך במיטתך זמן רב. וכשראינו אותך, עלו אליך ריחות בשמים של גן העדן. ושמענו קולך מדבר, ולא ידענו, מי מדבר עימך.

.801 אמר לו, ולא שמעתם דיבורים אחרים חוץ משלי? אמרו, לא. אמר להם, אין אתם ראויים לראות מראֶה עתיק יומין.

.802 תמה אני על רבי פינחס שלא ראה. שאני רואה אותו עתה בעולם ההוא, למטה ממקום רבי אלעזר בני.

.803 ועתה שלחו בשבילי מלמעלה, והראו לי מקום הצדיקים לעוה"ב, ולא התיישר מקומי בליבי, חוץ מאשר עם אחִיָיה השילוני. וביררתי מקומי, ובאתי. ובאו עימי 300 נשמות הצדיקים, ולמעלה מהם היה אדה"ר, שהיה יושב אצלי, והוא היה מדבר עימי. וביקש, שלא יתגלה חטאו לכל העולם, חוץ ממה שאמרה התורה עליו, והתכסה באילן ההוא שבגן עדן, שהעולם אינו יודע מהו.

.804 אמרתי לו, הרי החברים גילו חטאו. אמר, זה שגילו החברים ביניהם, טוב ויפה. אבל לשאר בני העולם, לא. כי חס הקב"ה על כבודו, ולא רצה לגלות עוונו לכל, אלא באותו העץ, שאמר, שאכל ממנו.

.805 והקב"ה גילה לי ברוח הקודש, ולחברים, שידברו ביניהם, ולא לגלות לקטנים שבחברים, ולאותם שיבואו לעולם. כי הוא דבר שלא כל האנשים מבינים אותו וטועים בו. ע"כ אין לגלות חטאו. ולא משום החטא שחטא, שגדול הוא, אלא משום כבוד השם העליון, שבני אדם אינם נזהרים בו. וכתוב, זה שמי לעולם, שפירושו להעלים אותו. כי יבואו לשאול, מה שאין צריך.

.806 כמ"ש, פן יֶהֶרסו אל ה' לראות, ונפל ממנו רב. מהו, ונפל ממנו רב? כך פסקתי, חבר זה, המלמד את השם הקדוש לכל, הוא נופל ונתפס באותו עוון יותר מהם. כמ"ש, ונפל ממנו רב. הרב נופל ונתפס באותו העוון.

.807 התקרב אצלו רבי אלעזר בנו. אמר לו, אבי, מה אני שם? אמר לו, אשרי חלקך, בני. זמן רב יהיה שלא תיקבר אצלי. אבל בעולם ההוא, מקום שלי ושלך ביררתי. אשריהם הצדיקים, שעתידים לשבח לאדון העולם, כמו אלו המלאכים והמשרתים שלפניו. כמ"ש, אך צדיקים יודו לשמךָ, יישבו ישרים את פניך.

את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רמג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רמג.

.808 כיוון שחטא אדם, וגזרו עליו אותן הגזרות, גירש אותו הקב"ה מאותם ההנאות והעידונים שהיו לו בעדן. ומינה שומרים לשערי גן עדן, שהם הכרובים. כמ"ש, ויַשכן מִקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, כדי לשמור את הדרו ופתחו של גן העדן.

.809 שאז נגזר, שלא תהיה רשות לשום אדם מכאן והלאה להיכנס לשם, זולת הנשמות הצרופות ע"י הכרובים תחילה. אם רואים שראויה להיכנס, תיכנס, ואם לאו, דוחים אותה לחוץ, ותישרף באותו הלהב או תקבל עונשה.

.810 כנגדם היו במקדש, כשנכנס הכוהן לִפְנַי ולִפְנים, בקודש הקודשים, שהוא דוגמתו של גן עדן. וכשנכנס הכוהן לשם, נכנס בנשמה ולא בגוף, שהגוף התבטל לנשמה, והיה כמו שאינו, באימה, ביראה, ברתת, בזיע, בנקיות, ובטהרה. והכרובים עומדים שם ושומרים, כדוגמת אותם הכרובים העומדים בשערי גן עדן.

.811 זכה הכוהן, נכנס לשם בשלום ויוצא בשלום. לא זכה, יוצא להב מבין שני הכרובים, וישרוף אותו וימות בפנים. אשרי הזוכה לעבור מהם בשלום. אין בעולם דבר, שאין דוגמתו למעלה.

.812 הנחש שהערים ופיתה את חוה. לשון נופל על לשון. כי נחש מתרגם חִיוְיָא, נופל על לשון חוה. חיויא זכר, וחוה נקבה. הרי שהוא לשון נופל על לשון. כמוהו, נחש נחושת, הוא ג"כ לשון נופל על לשון.

.813 ויקרא האדם שֵׁם אשתו חוה, כי היא הייתה אם כל חי. ולא ע"ש החיויא. אלא קרא לה ע"ש העתיד, חוה, כי אם לא כן, היה לו לקרוא לה חיה, ע"ש שהייתה אם כל חי. ונקראה ע"ש העתיד חוה, ע"ש שחיויא עתיד לפתות את חוה.

הוא ישׁוּפְךָ ראש

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רמד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רמד.

.814 הוא יְשׁוּפְךָ ראש ואתה תשופֶנו עָקֵב. כך דרכו של נחש, אין ההכאה שלו מהאדם, אלא בראש. ואין הנשיכה מהנחש לאדם אלא בעקב.

.815 אין הריגה לנחש אלא בראש. ומי הוא הראש? זהו ראש הישיבה. כלומר, שאין כוח הנחש מתבטל, כל עוד שראשי הדור לא עשו תשובה. ואין הנחש הורג אדם אלא בעקב. כשעושה לו מעשה עבירות ודש בהן בעקב. כמ"ש, עוון עקביי יסוּבֵּני.

.816 כתוב, הוי מושכֵי העוון בחבלי השווא, וכעבוֹת העגלה חטָאה. כלומר, עושה עבירות, ודש בהן בעקב, שחושב עליהן שאינן כלום, שהן כמו חבלי השווא שאורג העכביש. ואח"כ הן כעבות העגלה חטאה, שהן חזקות וקשות. עד שנאספות כולן, כל העבירות, והורגות את האדם. וכן הוא אומר, ואתה תשופנו עקב. באותו עוון העקב, הורג היצה"ר את האדם.

.817 כמו שהתקלקלו, כך נידונו. הנחש בתחילה, אחריו האישה, ואחריו האדם. כמ"ש, ולאדם אמר, כי שמעת לקול אשתך.

.818 אם אדם חטא, אדמה מה חטאה? כשנברא האדם, השמיים והארץ היו עדים. מלמד שהקב"ה עשה אותם עדים, על מה שיעשה האדם, שלא יאמר, מי רואה אותי. ואותם העדים מפרסמים חטאיו, כמ"ש, יְגלו שמיים עוונו וארץ מתקוֹמָמָה לו.

.819 באותו היום שעבר אדם, השמיים החשיכו אורם. והארץ לא ידעה מה לעשות, עד שבא הקב"ה וקילל אותה, על שהתעכבה בעדותה, שלא תוסיף לתת כוחה לזרוע ולקצור כבראשונה, ועמדה בקללותיה, עד שבא אברהם אבינו, והתבסס העולם.

.820 עד שבא נוח, כמ"ש, זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו. ולפיכך נקראה על שמו, כמ"ש, איש האדמה. על שיצאה מקללתה בשבילו.

.821 אדה"ר, כיוון שסולק מגן עדן, חשב שימות מיד, והיה בוכה ומתחנן, ושב בתשובה, עד שקיבל אותו הקב"ה בתשובה, והאריך ימיו, וקיים בו דברו, כמ"ש, ביום אכולך ממנו מות תמות. ונתן לו יומו, שהוא אלף שנה. להורות לכל העולם, שהקב"ה חנון ורחום הוא, ומקבל שבים בתשובה, ואינו חפץ מהם, זולת שיחיו, כמ"ש, ולמה תמותו בית ישראל, והָשיבו וחְיו.

.822 אשריהם הבנים שהאב אומר להם כך. אוי להם לבנים, שאינם שומעים ממנו. בכל מקום אתה מוצא, כשחטאו ישראל, ושבו למולו, פשט ידו וקיבל אותם, ומחל להם מיד, כמ"ש, מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע.

קניתי איש את ה'

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רמו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רמו.

.823 והאדם ידע את חוה אשתו. יש לנו להרהר בפרשה זו.

.824 מי שנולד לו בן, כשמתחיל לדבר, הוא מחויב ללמד אותו פסוקי התורה, שהם מעוררים יראה לפני ה'. כדי שכאשר יגדל, יזכור אלו הפסוקים, לירוא מפני אדונו.

.825 ותלד את קין, ותאמר, קניתי איש את ה'. ביום שהחברים גילו אותו החטא שעשה אדם, לא היה נצרך להתגלות לאותם שאינם יודעים עמוקות ונסתרות. ואותו יום שנגלה חטאו של אדם, יש להבין הכול מהפסוק הזה.

.826 אדם הצטווה על השם וחטא בשם. הצטווה על השם המיוחד הוי"ה, עה"ח, ז"א, ולא לאחר. וחטא בשם המשותף, השם אלקים, המשותף גם לבריות, כמ"ש, ועץ הדעת טוב ורע.

.827 וחוה הייתה תחילה בעבירה על זה, כמ"ש, ותיקח מִפריו. ולאחר שחטאו, וידעו עוונם על מה שעברו, התמרמרו על מה שחטאו. וחוה התמרמרה ביותר, מפני שהייתה התחלה לעבירה, לעבור על שמו הגדול. כיוון שנולד לה בן, הרגישה בחטא שחטאה בשם אלקים, ואמרה, קניתי איש את הוי"ה, שהוא השם המיוחד. וע"כ לא אמרה השם המשותף, אלקים.

.828 הטעם הזה של חטא עצה"ד חוזר על הכתוב, זובח לאלקים יוחרם. כמו שעל המקריב קורבן לשם אלקים, אמרה תורה, זובח לאלקים יוחרם, המחליף שמו המיוחד על אחת כמה וכמה.

חזרה חוה להודות על אותו עוון שעברה, ואמרה, לא יהיה זה הבן כמונו, לתת כבוד לאחר זולתו, אבל זה הבן יהיה את השם הוי"ה ממש, ולא לאחר.

.829 חוה אמרה, את הוי"ה, ולא לשם אחר. וכן חנה אמרה, ונתתיו להוי"ה כל ימי חייו, ולא לשם אחר. ועל זה אמרה תורה, כי לא תשתחווה לאל אחר, כי הוי"ה קַנָא שמו, אל קנא הוא.

.830 עד מתי יטיילו החברים בסולמות העליונים של המלך? למדנו, מוסרים סתרי תורה לחברים הראויים לכך. כמונו, והחברים כמונו.

קין והבל ושֵׁת

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רמז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רמז.

.832 כתוב, ותוסף ללדת את אחיו את הבל. רמז על המלכות, שנאצלת מהשם הקדוש, בינה, שהיא ענף של הבינה. ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם. והוא רמז אמונה למי שמסתכל בחכמה.

יש ב' מצבים במלכות:

א. כשהיא עם ז"א הם ב' המאורות הגדולים, שמקבלת מבינה בשווה עם ז"א, והיא ענף של הבינה. שהמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה, שהוא חכמה בלי חסדים. וז"א מקבל מקו ימין דבינה, שהוא חסדים. ובמצב הזה האורות שלה קפואים וסתומים, ואינה יכולה להאיר.

ב. כשהיא מתמעטת עד לנקודה, וחוזרת ונבנית מתחת לז"א, ונעשית ענף לז"א. ובמצב הזה אין לה מעצמה כלום, שאינה יכולה עוד לקבל מבינה, אלא מז"א.

נשמת הבל נמשכת ממצב א' של המלכות, שאז אורותיה סתומים וקפואים, שאז הם נבחנים להבל, כמו הבל הבלים. ולפיכך גם הוא נקרא הבל.

ותוסף ללדת את אחיו את הבל. רמז על המלכות, הנקראת שֵׁם קטן, בעת שנאצלה מהבינה, והיא גדולה כמו ז"א. שמלכות במצב א', אורותיה נסתמים ונעשים הבל. ומבחינה זו שבמלכות הייתה נשמתו של הבל.

ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם, כי ממצב זה דמלכות, אפשר להמשיך החכמה מלמעלה למטה, שהוא חטא עצה"ד, והרבה אנשים חטאו בזה. והוא רמז אמונה למי שמסתכל בחכמה. המלכות נקראת אמונה, ומרומזת במצב א' שלה, שמקבלת חכמה. המלכות המסתכלת בחכמה, היא המלכות של מצב א'. כי במצב ב' כבר נכללת בייחוד עם ז"א, שאז מקבלת חסדים, ולא חכמה.

.833 הרמז שנהרג הבל, מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך, ז"א. שכתוב, ונשגב ה' לבדו. הבל נמשך ממצב א' של המלכות, מעת שהיא ענף דבינה. המצב הזה מתבטל, והמלכות חוזרת לנקודה ונבנית במצב ב', להיות ענף של ז"א. לפיכך, גם הבל הנמשך ממצב זה של המלכות, מתבטל, וע"כ נהרג.

ובמקומו בא שת, שגם הוא מסתימה של מצב א', אלא אחר שסתימה זו נתקנה במצב ב', לכן מתקיים, וכל הנשמות שבעולם נמשכות ממנה, כמ"ש, הכול הָבֶל. וכתוב, כי שָׁת לי אלקים זרע אחר תחת הבל. כי שֵׁת הוא ממש כצורת נשמת הבל.

וכל ההפרש הוא, שהבל נמשך ממצב א', שאינו מתקיים, ולפיכך גם הבל לא התקיים ונהרג. ושת נמשך ג"כ מאותו ההבל, אלא אחר שבא ונתקן במצב ב', שאז נעשה שורש כל הקיום. כמ"ש, תחת הבל.

הריגת הבל מורה, שמדרגת הבל, שנמשכה ממצב א' של מלכות בעת שהיא ענף של הבינה, אין לה קיום, אלא שהמלכות צריכה להיות ענף של ז"א, שזהו במצב ב', ואז יש לה קיום. ולכן הריגת הבל מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך, ז"א, שמלכות אז ענף דז"א, שהיא נשמת שת.

המלכות היא שם אלקים, שהוא בשיתוף, שאפילו הקליפות נקראות בשם אלוהים אחרים. כשהמלכות במצב א', יכולות הקליפות להסית בני אדם, שימשכו החכמה מלמעלה למטה. ובשם הזה חוטאים הרבה בני אדם. שאז נקראות הקליפות אלוהים אחרים, להיותן יונקות אז מהשם אלקים.

משא"כ במצב ב', השם אלקים מתייחד בהוי"ה, להיות כמו שם הוי"ה, ז"א, וכל השליטה לשם הוי"ה, כמ"ש, ונשגב הוי"ה לבדו, בלי שיתוף, שאין ממנו יניקה לקליפות.

כששמע רבי עקיבא את זה, הכיר אז מדרגת רבי אליעזר, שהיא מלכות במצב ב'. לכן אמר, אוי לעולם כשתצא ממנו. שלא תהיה בעולם מדרגתך השלמה. ובתוך כך הדגיש מעלת עצמו אחר שהמשיך מצב א', ואמר, עתה אני מסתכל בחכמה רבה. אמר לו רבי אליעזר, ראיתי שיהיה יפה לעולם, אם אני אהיה במצב ב', ואתה במצב א'.

.834 הוחזר קין להיות עובד אדמה, והבל רועה צאן. זה הביא קורבן וזה הביא קורבן. קין בא בגסות רוח, והבל בשפלות רוח. כמ"ש, זבחֵי אלקים רוח נִשבָּרה. כתוב, ויישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וייחר לקין מאוד וייפלו פניו. למה נפלו פניו? הרי על שלא התקבלה מנחתו, נפלו פניו.

.835 אותו היום היה רה"ש, יום שדין כל הנשמות עובר לפניו. לא שאלה שאל אותו הקב"ה, שכתוב, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, אלא שזה היה דין, שנשמתו של קין נידונה לפני הקב"ה על מעשיו. ונאמר לו, למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלוא מעשיך גרמו לך את זה. ואתה צריך להטיב מעשיך, ואז תתנשא, ומנחתך תתקבל.

.836 הלוא אם תטיב שְׂאֵת, ואם לא תטיב לַפתח חַטָאת רובץ. לאותם פתחי גן עדן, שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ, החַטאת שתעשה תהיה מוכנה שם, ושם תקבל עונשך. ואליך תשוקתו. שאם תטיב מעשיך, והחַטאת ההיא תחשוק לך שתעשה עבירות, אתה תמשול בו, שלא יוכל להתגרות עימך.

ביציאת ג' הקווים יש ב' מצבים. מצב א', שבתחילה יוצא קו שמאל בשליטה גדולה, עד שרוצה לבטל את הימין, שנעשית משום זה מחלוקת של ימין ושמאל והאורות נסתמים. ומצב ב' שבהם, שיוצא קו האמצעי, שבכוח המסך דחיריק שבו, ממעט ג"ר דחכמה של השמאל, שאז נכנע השמאל ומתייחד עם הימין. ובמסך דחיריק הזה יש ב' דינים, דמנעולא ודמפתחא.

וממש עד"ז ב' מצבים של המלכות: מצב א' דומה לשליטת קו השמאל, הרוצה לבטל את הימין, ע"כ נעשה בה קיפאון וסתימה. ומצב ב' דומה ליציאת קו האמצעי, הממעט את ג"ר דשמאל ומייחד אותו עם הימין. כי כן המלכות, אחר שמתמעטת מג"ר דחכמה, נכנעת ומתייחדת עם ז"א, הימין.

וכנגד המסך דחיריק, הנוהג בקו האמצעי, יש כאן במלכות התיקון של להט החרב המתהפכת, הממעט ג"ר דחכמה שבה שבמצב א', שזה גורם שתיכנע ותבוא למצב ב', לייחוד עם ז"א. וגם להט החרב המתהפכת כולל בתוכו ב' הכוחות מפתחא ומנעולא, כמו המסך דחיריק של קו האמצעי.

וע"כ נקראת, מתהפכת, כי מתהפכת מרחמים לדין ומדין לרחמים. כי לרשעים מתגלה המלכות דמדה"ד שבה, שנקראת מנעולא, שממנה המוות. ולצדיקים נגנזה המנעולא, ומתגלה מלכות שנמתקה במדה"ר, הנקראת מפתחא.

מצב ב' של מלכות הוא גן העדן. וזהו, שלהט החרב המתהפכת נמצאת על פתח גן העדן. וכמו שאי אפשר לבוא למקום זולת דרך הפתח, כך אי אפשר לבוא לגן עדן, שהוא מצב ב', זולת דרך התכללות בלהט החרב המתהפכת. כי מטרם שהכוח של להט החרב המתהפכת ממעט את ג"ר דחכמה שבמצב א', אין אפשרות שהמלכות תבוא למצב ב'.

וע"כ נבחן זה כמו פתח לגן עדן, שהוא מצב ב'. ועד"ז גם הנשמות, אחר שקיבלו ממצב א' דמלכות, ורוצות לבוא לגן עדן, שהוא מצב ב', הן צריכות לעבור דרך להט החרב המתהפכת, הנמצאת בפתח גן עדן. ואחר שהן נכללות מהם, יכולות לבוא למצב ב', שהוא גן עדן.

לפתח חטאת רובץ. לאותם פתחי גן עדן, שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ, החטאת שתעשה תהיה מוכנה שם. שהוא להט החרב המתהפכת, שרובץ על פתח גן העדן, שעם התעוררות המנעולא שבו, הרג קין את הבל.

נמצא, שחטאתו של קין, שהיא הריגת הבל, נמצאת בפתח גן עדן. כמ"ש, לפתח חטאת רובץ. והנשמות העוברות ממצב א' למצב ב', מוכרחות ג"כ לעבור דרך להט החרב המתהפכת, שהוא פתח גן העדן. אלא להם הוא מתהפך לרחמים, שגונז המנעולא שבו ומגלה רק המפתחא שבו.

לאותם פתחי גן עדן, שהנשמות עוברות בו, חטאת רובץ. כי לא יוכלו לבוא לגן עדן זולת בכוחו. ובזה מובן יותר מה שנאמר, שהרמז שנהרג הבל, מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך, כי הבל נרצח ע"י להט החרב, שאותו להט החרב הוא פתח לבוא לגן עדן, שהוא מצב ב'. שלולא כוחו, לא הייתה המלכות וכן נשמות הצדיקים יכולות לעבור ממצב א' למצב ב'.

נמצא, שהריגתו היא רמז על ייחוד מלכות עם מלכות עליונה, שהוא מצב ב'. אותו היום רה"ש היה, כי רה"ש הוא מצב א', שבו נידונות הנשמות להעביר אותן למצב ב'.

.837 רבי עקיבא שאל את רבי אליעזר סוד הכתוב, לפתח חטאת רובץ. אמר רבי אליעזר, עקיבא, הגבֵּה עיניך למעלה, ואתה שֵׁב אצלי, כי הכול מפורש.

נשא עיניו רבי עקיבא, אח"כ השפיל ראשו. אמר, הרי עשיתי כמעשה הנחש, ואיני יודע. התקרב אליו רבי אליעזר, ולחש לו.

בא רבי עקיבא ונישק ידיו, ובכה. ואמר, הכול הוא כמו שאמרת בתחילה. מגביהים ומנַשׂאים את הרמים, ומורידים התחתונים, כי הקב"ה אינו יכול להיות עם שותפים.

רבי עקיבא שאל את רבי אליעזר פירוש הכתוב, לפתח חטאת רובץ. למה נחשב להט החרב לפתח לגן עדן? והשיב לו רבי אליעזר, הגבה עיניך למעלה, שתעלה החכמה, המכונה עיניים, למעלה, שתאיר רק מלמטה למעלה, כדרך מצב ב'. ואתה שב אצלי, ואז תשיג מדרגתי.

ורבי עקיבא עשה כך, כי נשא עיניו, שעורר הארת החכמה, אח"כ השפיל ראשו, שמיעט את הג"ר, הנקרא ראש, שהמשיך הארתה מלמטה למעלה, שהיא ו"ק. אמר, הרי עשיתי כמעשה הנחש, כי מיעטתי הג"ר בכוח להט החרב, כמו הנחש, ולא ידוע לי איך באים למצב ב'.

התקרב אליו רבי אליעזר ולחש לו, שמסר לו איך באים למצב ב', לייחוד שבכתוב, ונשגב ה' לבדו.

אמר רבי עקיבא, הכול הוא כמו שאמרת בתחילה, שעתה הבין מה שאמר בתחילה, שהריגת הבל מורה על האמונה של השם המכובד העליון של המלך. כי ע"כ נגלה להט החרב המתהפכת, המבטל את מצב א', שהוא נשמת הבל, כדי שיוכל לבוא אל הייחוד של מצב ב', שהמלכות עולה ומתייחדת עם מלך עליון, הוי"ה.

עתה, שזכה בעצמו למצב ב', הבין זה היטב. ובזה הבין ג"כ, שלהט החרב המתהפכת נתקן בפתח לגן עדן, כי אין לבוא למצב ב' זולתו. כי ע"י להט החרב נמצא שמגביהים ומנַשׂאים את הרמים, שמתרוממים הנישאים. כלומר, שמלכות במצב ב' עם ז"א מתרוממים ומתייחדים כמ"ש, ונשגב ה' לבדו.

וע"י להט החרב המתהפכת לדין דמנעולא לרשעים, מורידים התחתונים, שלא יוכלו עוד להמשיך הארת החכמה מהמלכות, מלמעלה למטה, כמו שעשו אדם וקין.

כי הקב"ה אינו יכול להיות עם שותפים, כי במצב א' השם אלקים הוא בשיתוף, שאפילו הקליפות נקראות אלוהים אחרים, מחמת שיכולות לינוק מהשם הזה, להמשיך מלמעלה למטה, ואין הקב"ה רוצה בשיתוף התחתונים והקליפות. וע"כ אינו מגלה הייחוד השלם, עד שנגלה על הרשעים להט החרב המתהפכת לדין. שאז מורידים אותם, שלא יוכלו לינוק עוד מהקדושה.

.838 קניתי איש את הוי"ה. השם המיוחד, שאינו בשיתוף עם התחתונים, כמו השם אלקים. וקין קלקל מעשיו, ולא רצה לעמוד בדרך הישר, אלא שהמשיך החכמה מלמעלה למטה. כמ"ש, וייצא קין מלפני הוי"ה, שיצא מאותו הכלל, שאמרה אימו, שיתדבק בשם הוי"ה.

.839 ובגלל זה כתוב, ויישב בארץ נוֹד. שהיה נד בארץ. והוא כמו כן עשה תשובה, כשהודה על חטאתו, וקיבל עליה עונשו. כי כל המתוודה על חטאיו, ומתבייש בהם, מוחלים לו מיד על כל עוונותיו. כמ"ש, ומודה ועוזב ירוחם.

.840 כתוב, והתוודה אשר חטא, ואח"כ כתוב, ונסלח לו. אין דבר בעולם שעומד בפני התשובה. קין נגזר עליו, כמ"ש, נע ונד תהיה בארץ. וכשעשה תשובה, פקע החצי. שכתוב, ויישב בארץ נוד, אבל, נע, לא כתוב.

.841 על הכול הקב"ה מוחל, ואינו מוחל על כבוד שמו. האם אכן אינו מוחל? והרי מנשה מלך יהודה המיר כבודו של מקום בהבלים. אלא מנשה אינו דומה, כי הוא בעצמו ידע שהבל הוא, ולא שׂם לו עיקר בליבו. ואין דבר שבעולם שעומד בפני התשובה כלל.

.842 כתוב, ואחות תוּבַל קין, נעמה. שצדֶקת הייתה, ונעימה במעשיה. פשוטו של הפסוק מורה על שהייתה חכמה במלאכת הברזל, כמו אחיה, תובל קין. משמע שכתוב, לוטש כל חורש נחושת וברזל, ואחות תובל קין נעמה. הוא הוציא אומנות זו, ואחותו עימו. כמ"ש, ואחות תובל קין נעמה, שהייתה בקיאה כמותו. ו' של ואחות מוסיף על העניין של מַעְלה.

.843 אימם של שדים הייתה, והולידה אותם. שאימו של אשמדאי, מלך השדים, נעמה שמה. ע"ש יופיה נקראת כך, וממנה יצאו אותן שכתוב בהן, כי טובות הֵנה, במראה וביופי.

.844 למה כתוב בשֵׁת, ויולד בדמותו כצלמו, ובקין ובהבל לא כתוב? קין והבל לא היו אלא להראות רמז עליון וסוד מכובד, ולא באו שיתיישב העולם מהם. אבל שת לא בא לעולם, אלא שישתלשל העולם ממנו. ומשום זה כתוב, בדמותו כצלמו.

קין והבל נמשכו ממצב א' של המלכות, שאינו בר קיום. ועל זה באו לעולם, להראות, שהנמשך ממצב א' אין בו קיום. שת מאותה הבחינה כמו הבל, אלא שהוא ממצב ב'. וע"כ ממנו השתלשלו כל דורות העולם, כמ"ש, הכול הָבֶל.

חנוך בן יֶרֶד

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רנג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רנג.

.845 חנוך בן יֶרֶד היה צדיק וקיבל על עצמו להרשיע, שחשב לחטוא, ולקח אותו הקב"ה קודם זמנו, לעשות חסד עימו, ושייתן לו שכר טוב לעוה"ב.

.846 כתוב בישמעאל, כי שמע אלקים את קול הנער, באשר הוא שָׁם. יש אומרים, באשר הוא שם, שהיה צדיק באותה שעה, ולפיכך שמע הקב"ה את קולו.

.847 האם אכן היה צדיק באותה שעה? למה גורש ישמעאל מביתו של אברהם, ומה ראתה שרה, שאמרה, גָרש האָמה הזאת ואת בנה?

כתוב, ותֵרֶא שרה את בן הָגָר המצרית אשר יָלדה לאברהם, מצַחֵק. ואין מצחק אלא בעבודה זרה. כי כתוב כאן, מצחק. וכתוב שם, ויקומו לצַחֵק, כמו ששם מצחק הוא עבודה זרה, אף כאן מצחק הוא עבודה זרה. הרי שישמעאל היה באותה שעה רשע, שהיה עובד עבודה זרה. א"כ איך אנו מבארים, באשר הוא שם, שהיה צדיק באותה שעה?

.848 אלא התירוץ הוא, אין ב"ד של מעלה דנים את האדם עד שיהיה בן 20 שנה. וב"ד של מטה מ-13 שנים ומעלה. וישמעאל באותה שעה שגורש מאברהם, לא היה בן 20 שנה, ולפיכך לא דנו אותו. כי היה ראוי לעונש, מחמת שהיה עובד עבודה זרה, אלא שימיו לא חייבו אותו. וזהו שכתוב, באשר הוא שם, בימים שהוא שם, שלא היה בן 20 שנה. וע'"כ לא דנו אותו.

.849 והרי אנו רואים ילד, שעוד אינו בן עשרים, וטוב, וקורא ולומד, ומת. מי גרם שיסתלק מהעולם? וזה לא בעוונותיו של אביו, שהרי הוא מ-13 ומעלה, שכבר יצא מרשות אביו, ואין בנים מתים בעוונותיהם של אביהם, אלא כשהם פחות מ-13, שאביהם אחראים למעשיהם. ואם מת בעוונותיו של עצמו, הרי אין לו עוד 20 שנה?

.850 משל למלך, שהיה לו גן, יום אחד נכנס לטייל בו, וראה שושנים קטנים צומחים בתוכו, והיה עולה ריחם לפניו, שאין כמוהם בעולם. אמר המלך, אם עתה כשהם קטנים כך, כשיגדלו על אחת כמה וכמה, שיעלה ריחם הטוב.

.851 לאחר זמן נכנס באותו גן, והיה חושב שימצא אותם השושנים, שנתנו ריח בתחילה כשהיו לחים וקטנים, שעתה יעלו ריח כשהם גדולים וטובים, וייהנה מהם. כיוון שהסתכל בהם, ראה שהם יבשים בלא ריח. כעס ואמר, אילו ליקטתי אותם בתחילה, כשהיו לחים וטובים ומעלים ריח, הייתי נהנה מהם. עתה במה איהנה, הרי הם יבשים.

.852 לשנה האחרת נכנס המלך בגן, וראה שושנים קטנים ונותנים ריח, אמר המלך, לקטו אותם עתה ואהנה מהם, קודם שיתייבשו, כמו שעשו מקודם לכן, בשנה שעברה.

.853 כך הקב"ה רואה בני אדם קטנים ונותנים ריח. והכול גלוי לפניו, ורואה שעתידים להרשיע, ויהיו חשובים כקש יבש, ומקדים אליהם החסד, כדי שייהנה מהם בגן עדן, שמסלק אותם מהעוה"ז עתה כשהם טובים, לתת להם שכר טוב בעוה"ב. כמ"ש, אני לדודי ודודי לי הרועֶה בשושנים. המנהיג עולמו כעניין שושנים, שדרכם לתת ריח בקטנותם, וע"כ קוטפים אותם כשהם קטנים. שגם הקב"ה נוהג עם העולם כך.

.854 אנו רואים שעשה הקב"ה עם ירבעם בן נבט כעין זה, אשר כשהיה צעיר בימים, היה צדיק וטוב. כמ"ש, ושניהם לבדם בשדה. מלמד, ששקולים היו אֲחִייה השילוני וירבעם, בצדקותם ובזכותם, מכל ישראל.

.855 באותה שעה אמר הקב"ה לפמליה של מעלה, ריחו של ירבעם עולה לפניי, ואני רוצה לסלק אותו מהעולם עתה, כשיש בו ריח. אמרו לפניו, ריבונו של עולם, אתה דיין אמת, אם עתה הוא כך, כש"כ כשיגדל.

אמר להם הקב"ה, גלוי וידוע לפניי, שיעשה הרע בעיניי. אמרו לפניו, ריבונו של עולם, אם לפניך גלוי, לפנינו ולפני כל העולם לא גלוי. הניח אותו הקב"ה בחיים.

.856 וייוועַץ המלך ויעש שני עגלי זהב. חָטא, והחטיא את הרבים. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת, הלוא אמרתי לכם, שאני רוצה לסלק אותו מהעולם. חבל, שעשיתי כך, שהנחתי אותו בחיים.

.857 בא אֲבייה בנו, והיה עושה טוב כשהיה קטן, שעולי הרגל היו עולים על ידו, שלא מדעת אביו. ראה הקב"ה שהוא טוב וסילק אותו מהעולם קודם ימיו, כדי לעשות חסד עימו ולהנחיל אותו לעוה"ב, קודם שיבאיש ריחו. וזהו החסד שעושה הקב"ה עם בריותיו.

.858 כך חנוך, בעוד שהיה צדיק, והדור כולו חייב. ראה הקב"ה, שאם יניח לו, ילמד ממעשיהם. וסילק אותו מהעולם קודם זמנו, קודם שיבאיש ריחו. כמ"ש, ואיננו כי לקח אותו אלקים. כלומר, ואיננו בעוה"ז למלא ימיו, כי לקח אותו אלקים קודם זמנו, לעשות עימו חסד, להנחיל אותו חיי העוה"ב.

ויִראו בני האלקים

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף רנו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף רנו.

.859 ויִראו בני האלקים את בנות האדם. בני האלקים הם גדולי הדור, שהיו אבותיהם גדולי הדור, ולא היו מעכבים בני דורו מלחטוא. אבל אותם גדולי הדור שאינם בני גדולי הדור, אין דבריהם נשמעים, ואינם יכולים למחות בידם, ואין להם חטא אם אינם מוחים. בני האלקים, הוא ע"ש שנבראו מהשם אלקים, כמ"ש, ויברא אלקים את האדם.

.860 ויהי היום ויבואו בני האלקים להתייצב על ה', ויבוא גם השטן בתוכם. הוא שטן, הוא יצה"ר, הוא מלאך המוות. אותו היום, יום של רה"ש היה, יום שיש לכל אדם לחזור למוטב. וכך אין דרכו של יצה"ר לקטרג, אלא בשעה שאדם רוצה לחזור למוטב.

.861 זקֵן בבית, סימן טוב לבית. כך צדיק בדור, סימן טוב בעולם. הקב"ה מטיל אימת הדיין והמנהיג על בני אדם. וכל זמן שאימת הדיין על הדור, ידוע שהוא צדיק והם צדיקים. ניטלה אימת הדיין מבני אדם, הוא חייב והם חייבים יותר ממנו.

.862 והכתוב, הנפילים היו בארץ, בא להורות, כי אלו הם, אדם ואשתו, שהם היו, שנפלו בארץ בלא אב ואם. ונקראו נפילים, משום שנפלו ממעלתם שהייתה להם. כלומר, נפילים הם, בערך מה שהיו מכבר. נפילים הם, על שסולקו מגן עדן, ולא חזרו לשם.

.863 ע"כ חזרה תורה ואמרה, שאֵלו היו בארץ, אדם ואשתו, שהייתה אימתם על כל הבריות, ועדיין היו חיים, ולא מנעו בני הדור מלעשות עבירות. ומי הם אותם העוברים עבירות? הם גדולי הדור, אנשי השם, שהיו גדולים בדור.

.864 הנפילים היו בארץ בימים ההם. שלהם הייתה צריכה להיות מניעה, למנוע עצמם מעבירות בשביל בני הדור. ולא מנעו, ולעיניהם ממש, באים אל בנות האדם בזנות, וילדו להם. ומי הם אותם הנפילים שהיו בדור? הם אותם הגיבורים שלא נראה בדור כמותם. אנשי השם, השם הידוע, שקרא להם הקב"ה, כמ"ש, ויקרא את שמם אדם.