מוציא שם רע

1. מצווה לדון בדין מוציא שם רע, כמ"ש, וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. זה אחר הנישואים, שהרי אמר, לא מצאתי לבתך בתולים. ואין כל שם רע שווה. כי המרגלים, שהוציאו שם רע על הארץ, נענשו בגללה, ומתו ולא זכו לה. ואישה היא קרקע בארץ. לפיכך נחשבו המרגלים, כמו מוציא שם רע על אישה. כמו שלומדים, אסתר קרקע עולם הייתה.

2. ואם תאמרו שם רע על אסתר, שתאמרו שהיא נטמאה באחשוורוש, ועם זה זכתה שיתלבש בה רוח הקודש, שהיא מלכות, כמ"ש, ותִלבש אסתר מלכות. א"כ אתם מוציאים שם רע על המלכות. והרי אמר הקב"ה, אני הוי"ה, הוא שמי, וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לַפְּסילים. שזוהי השכינה, שנקראת שֵׁם, וכבוד, ותהילה, ורוח הקודש. והוא שם שהתלבש באסתר. ואיך תאמרו שנטמאה באחשוורוש?

3. אבל חכמים, אוי לאלו שאוכלים תבן ושיבולים של התורה, שתורתם מעורבת מטו"ר, כמו תבן ושיבולים המעורבים מאכל וקליפות, ואינו יודע בסתרי תורה, אלא קלים וחמוּרים של תורה. קלים הם תבן דאורייתא, פסולת, וחומר של תורה הוא חיטה, שיש בה מאכל ופסולת. כי חִטה היא אותיות ח"ט ה', אשר ח"ט היא פסולת וה' היא הטוב, והיא עצה"ד טו"ר, שלומדים, עצה"ד חיטה הייתה.

4. אין דרך המלך והמטרוניתא לרכוב על חמור, על חומר של תורה, שהוא חיטה ועצה"ד טו"ר. אלא על סוסים, שהם סתרי תורה, כמ"ש, כי תרכב על סוסיך מַרְכְּבותיך ישועה. כי אין מקלים במלכות שתרכב המלכה על חמור, וכש"כ המלך, שאין זה מקום הדיוט ועבד, שהוא מט"ט, שדרכו לרכוב על חמור.

ומשום זה בשעה שלא יזכו ישראל, כתוב במשיח, עני ורוכב על חמור. עני שָׁם הוא סימן, עירובין נידה יבמות, שהם ראשי תיבות ענ"י. ושאר המשנות הם בכלל אלו. שזה רומז, שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה, אלא בתורה הנגלית, הוא עני בדעת. ורוכב על חמור, שהוא עצה"ד טו"ר. ואין הקב"ה נקרא מלך, עד שרוכב על הסוס שלו, כנ"י, המלכות, כמ"ש, לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. שהיא כולה טוב בלי רע כלל.

5. הקב"ה, כשהוא מחוץ למקומו, אינו מלך. וכשחוזר למקומו, והיה ה' למלך. וכך ישראל, כמו שלומדים, כל ישראל בני מלכים. וכמו האב, כך הבנים אינם בני מלכים, עד שיחזרו לארץ ישראל.

האם הרוכב על החמור הוא הדיוט? אע"פ שהוא הדיוט כלפי אדונו, לומדים, אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך. כי הדיוט, זהו העבד מט"ט. והוא הרוכב על החמור הזה.

ואדה"ר, שלא שמר על הכבוד שנתנו לו, שאכל מעצה"ד, הורידו אותו, שיאכל יחד עם חמורו, שהוא עצה"ד טו"ר. ושאל את הקב"ה, אני וחמורי נאכל באבוּס אחד? ויששכר זכה בחמור הזה, להיקרא, יששכר חמור גָרֶם. משום שהכניע תחתיו את החמור הזה, נקרא חמור גרם, שהוריד אותו מגֶרֶם המעלות.

6. המטרוניתא, מלכות, כתוב בה, ומלכותו בכל מָשָׁלה, שמושלת גם על הקליפות. וע"כ אחר שהתלבשה אסתר במלכות, כמ"ש, ותלבש אסתר מלכות, שלטה אסתר על אחשוורוש ועל אומתו. וכתוב בהם, והרוֹג בשונאיהם. ולא התייחד עימה אחשוורוש. אע"פ שהיו בבית אחד, לא התייחדה עימו, אלא כמו יוסף, שכתוב בו, ותנח בִּגדו אצלה. שלא כתוב לבושו, אלא, בִּגדו, כמ"ש, בוגדים בָּגָדוּ, חיצי חיצוניות שלו, שיש בה אחיזה לקליפה.

7. ומשום זה אסתר לשון סֵתר, כמ"ש, אתה סתר לי. כי השכינה הסתירה אותה מאחשוורוש ונתנה לו שֵׁדה במקומה, ואסתר חזרה לזרועו של מרדכי. ומרדכי, שהיה יודע השם המפורש ושבעים לשון, עשה כל זה בחכמה. משום זה, יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתייחד עימה, אולי התחלפה אשתו בשׁדה.

8. וזה באישה, שהיא מצד עצה"ד טו"ר, נוהג בה חילוף לשדה. אבל אם היא מהשכינה, אין לה שינוי. כמ"ש, אני הוי"ה לא שָׁניתי. אני, זו השכינה, שאין לה פחד מהקליפות, כמ"ש, כל הגויים כאַין נגדוֹ.

9. במקום שהשכינה שם, כמה סגולות שם. ע"כ משום שהשכינה התלבשה באסתר, הייתה ראויה להיעשות עימה כמה סגולות. כמו שרה, שהקב"ה שמר אותה, ומשום שהשכינה הייתה עימה, שמר אותה מפרעה. ואפילו לבושה ותכשיטיה, כולם עשה הקב"ה סגולות, בזכות השכינה שהייתה עימה.

ומשום זה, כשבא פרעה לגעת בסנדל שלה, היכה אותו המלאך עם הסנדל. וכן בכל התכשיטים שלה, בכל תכשיט ותכשיט שהיה נוגע בה, היה התכשיט מכה אותו, עד שנפרד ממנה אותו הטמא, והחזיר אותה לבעלה.

10. ואם בתכשיטים שלה היה כך, כש"כ מי שנגע בגופה, ואפילו באצבעה, לשם צד הייחוד, שאז כתוב, והזָר הקָרֵב יומת. כי הקב"ה לא נתן לו רשות להתקרב אליה, כמ"ש, אני ה' הוא שמי, וכבודי לאחר לא אתן.

11. ומשום זה, לא כל הוצאת שם רע שווה. המרגלים, שהוציאו שם רע על ארץ ישראל, מתו. אלו שמוציאים שם רע על השכינה, כש"כ שהם מוכים בנשמותיהם. כי אלו שהוציאו שם רע על הארץ, לקו בגופיהם, ומיתת עצמם מתו. אבל מי שמוציא שם רע על השכינה, הנשמה שלו מוכה. וזהו למי שיודע להוציא שם רע על השכינה, ועיניו פתוחות. אבל מי שעיניו סתומות, אין לו עונש כל כך.

12. ומה שלומדים, שאישה אנוסה מותרת לבעלה. ודאי שאיסור והיתר שבמשנה אינו מדבר אלא בדברי האדם והאישה, שהיא מאילן עצה"ד טו"ר. אבל אישה שהיא מעה"ח, אין דין שלה כמו אלו שמעצה"ד טו"ר, כי אותו שהוא מעה"ח הוא צדיק וטוב לו. ועליו כתוב, לא יאונה לצדיק כל אוֶון, ולא לבת זוגו הצדקת. ולמדנו זה משׂרה בבית פרעה, שלא הייתה לו רשות להתקרב אליה.

13. ומי שהוא צדיק ורע לו, שהוא מעצה"ד טו"ר, כיוון שרע נמצא עימו, אין צדיק אשר לא יחטא ברע הזה, מאחר שנמצא עימו. רשע וטוב לו, הוא שהתגבר היצה"ר על יצה"ט שלו. וטוב לו, שהטוב הוא תחת רשותו של הרשע. ומשום שהרע שולט על הטוב, הוא רשע. כי מי שמתגבר, לוקח השם.

אם מתגבר הטוב על הרע, נקרא צדיק ורע לו, שהרע תחת רשותו. ואם הרע מתגבר על הטוב, נקרא רשע וטוב לו, שהטוב תחת רשותו. רשע ורע לו הוא אל אחר, ס"מ. ורע לו, הוא סם המוות שלו, עבודת כוכבים ומזלות. שכתוב עליו, תְמוֹתֵת רָשע רָעה. ומשום זה אישה אנוסה אינה אלא א"כ יש בנשמה ההיא עירוב של טו"ר.

14. והתורה שניתנה, נשברו הלוחות שלה, שהם משולים לבתולים. שכמו שהבתולים הם עדוּת על יושרה של הבתולה, כך הלוחות שניתנו לעיני כל ישראל, היו עדות על כל התורה. והקב"ה חזר ונתן אותה לישראל לשמור אותה. והתשבע"פ נקראת, הלָכה למשה מסִיני. וע"כ נקרא משה חתן של התורה. והחתן של התורה שבר הבתולים שלה, שהם הלוחות הראשונים.

ומי שמוציא שם רע עליה, ויאמר שהתורה ההיא אינה כראשונה, שהרי הלוחות שלה נשברו, הקב"ה יאמר לו, שהוא, הקב"ה, הוא אבי הנערה, אבי הבת, שמרומזת במילה בראשית. כי בראשית אותיות בת ראשי, לרמז שהתורה היא בת המלך. ואז אמר הקב"ה, ופָרשׂו השׂמלה, ונפתחת יריעה מספר התורה, ויראו שכתוב בה, פסוֹל לךָ שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים, אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת.

15. אמר אליהו למשה, סיני סיני, כך היה ראוי לנו לשמוע דבריך ולשתוק. אבל ברשותו של הקב"ה ושכינתו, אני רוצה לדבר דבר אליך, לכבודך.

16. אמר אליהו, משה, כלה זו שלך, המלכות, נתן אותה הקב"ה לאברהם, לגדל אותה בשבילך. ומשום שהוא שמר אותה, היא נקראת בתו, כמו שלומדים, בת הייתה לו לאברהם ובכל שְׁמה. ובה קיים כל התורה כולה, ואפילו עירובי תבשילים. כמ"ש, וישמור משמרתי.

והוא היה אליה אוֹמֵן, כמ"ש, ויהי אומן את הדסה. והקב"ה בירך אותו בזכותה, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל. ואברהם גידל אותה בכל המידות הטובות וגמל לה חסד, והעלה אותה בגדולה, במידת החסד שלו. ובזכותה היה ביתו פתוח לרווחה, לגמול חסד עם כל באי עולם.

17. ומשום שגמל חסד עימה, כשבניו של אברהם היו בערבון, בכמה עוונות שלהם במצרים, אמר הקב"ה, משה, לֵךְ והיה גומל חסד, למי שגמל חסד עימך, כי הכלה שלך, המלכות, נתתי אותה לו, שיגדל אותה במידות טובות. והוא גידל אותה, כלומר שהמשיך לה י"ג (13) מידות הרחמים, הרמוזות בג' מילים, וה"ו אנ"י וה"ו, שהם ראשי תיבות וא"ו, שכלולים בהם ע"ב (72) שמות.

כי בתחילת שם ע"ב הוא השם וה"ו, ובאמצעם הוא אנ"י, וסמוך לסופם וה"ו השני. וע"ב בגי' הוא כחשבון חסד, שבע"ב שמות היה מתגבר אברהם על ע"ב אומות, שהם ע' אומות ועשיו וישמעאל. ובכלה שלך, במלכות, הייתה לו סגולה בע"ב שמות, לאחר שהמלכות קיבלה אותם, והיה מנצח לכל אומה ולשון.

18. ומשום זה כתוב, מוליך לימין משה זרוֹע תפארתו, שהיא המלכות, בוקע מַים מִפניהם. שקרעתָ הים בשביל בניו בי"ב (12) קרעים, כחשבון וו. ובזכות הא' שבמילוי ו"ו, הרומזת על הארת הבינה, עשית את הים ליבשה. ובה טבעו המצרים, שאינם מאמינים בוא"ו, ז"א, שבגי' היא אחד (13).

ולעת"ל יתקיים בישראל זרע אברהם, הכתוב, כימי צאתך מארץ מצרים אַראנו נפלאות. ובך יתקיים, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בוקע מים של תורה מפניהם, לעשות לך שֵׁם עולם. ושָׁם תרוויח הכלה שלך.

19. ומשום שהבת הזו, המלכות, ניתנה לישראל, שהיא הלָכה שלך מצד השמאל, הלָכה למשה מסיני. כי הלכה היא אותיות הכלה. כי מצד ימין הלכה שלך היא אות ה', ה' שמצד השם אברהם, והיא י' מצד השם יצחק. והכול ה"י מהשם אלקים, שהם המוחין דאלקים, ו"ק. אמנם בלעדי ה"י אלו, המלכות נקראת אלם, להיותה בלי מוחין.

ואתה וא"ו, כי משה הוא ז"א, וא"ו, המילוי של המלכות והשלמוּת שלה, שהוא"ו משלים אותה במוחין דג"ר. ונקראת כוס מלא, כי בתחילה הייתה, כֵס יה, אשר כס חסר ו', והשם י"ה חסר ו"ה. ולבסוף, כוס מלא ברכת י"ה ו"ה. שהכוס התמלא והשם התמלא.

20. ומשום שהמלכות ניתנה על ידך לישראל, שהם עמוד האמצעי, הכולל ימין ושמאל, יש לגלות למה ניתנה להם. כי ניתנה לאברהם, משום שהמשיך לה מידת החסד. ואתה גמלת חסד עם בניו, כמו שהוא גמל חסד עימך.

ונתן אותה הקב"ה ליצחק, לו ולזרעו, לשמור אותה מעצה"ד טו"ר, ועשו לה כמה גדרים וחתכו בשבילה כמה לבושים, שהם לבושי זהב, בכמה פסקי דין. והיו חולקים ושואלים על אלו פסקי דין, לתקן אותם בכמה תירוצים, לקשט אותה בכמה קישוטים לשבת וליו"ט, כדי שתהיה מקושטת אליך, בשעה שתבוא לגאול אותה בגאולה האחרונה, שכתוב בה, מ'ה ש'היה ה'וא.

21. ומשום שהם גרמו לך ועשו לך טובות, אתה סבלת בגללם כמה צרות, כדי שלא ייהרג משיח בן יוסף, שכתוב בו, ופני שור מהשמאל, שהוא מזרע יוסף, שכתוב בו, בכור שורו הדר לו. וכדי שלא יתחלל הוא וזרעו בין העכו"ם, שמחמת חטאו של ירבעם, שעבד עבודה זרה, היה לו להתחלל בעכו"ם, הוא וזרעו, משום שירבעם בן נבט הוא מזרעו של יוסף. ובגללו כתוב בך, והוא מחוֹלָל מפשעינו. וכתוב, ובחבורתו נִרפא לנו.

22. וישראל, משום שכלולים מימין ומשמאל, להיותם מקו אמצעי, אשר שָׁם, אותיות ה' י' שלך, ימין ושמאל של המוחין דמלכות, הן בשלמות, יש לך להתייחד עם המלכות ביניהם. ומשום שכתוב בך, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ע"כ כתוב בך, ולוֹ תהיה לאישה, לא יוכל לשַׁלחה כל ימיו. כשהיא בגלות, אינו יכול לפרוש ממנה כל ימיו.

23. ואיפה הוא השם הרע, שהוצאת עליה? אלא אחר שהמלכות ניתנה לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל, הוא כמוציא שם רע על המלכות. והשם הרע היה, במה שאמרת להקב"ה, למה ה' יחרה אפך בעמך ישראל.

והקב"ה אמר, וכי אתה הוצאת שם רע על ישראל שעשו את העגל. לֶך רד, כי שׁיחֵת עַמך. העם שלך, שהם הערב רב ודאי, שאתה גיירת אותם. הם עשו את העגל. ומשום זה, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. וע"כ, ולו תהיה לאישה.

24. קם משה ונשק לאליהו, בירך אותו, ואמר לו, תהיה מבורך מפי הקב"ה ושכינתו, בכל מידה ומידה שלו, ובע"ס שלו, ובכל השמות שלו, ובכל המלאכים. וענו כולם ואמרו, אמן. והקב"ה ושכינתו הודו בברכתו. אליהו, קום פתח פיך במצוות עמי, כי אתה הוא עוזר שלי מכל צד. כי עליך כתוב בתחילה, פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן. כי פינחס הוא אליהו, בן אהרון, בן אח שלי, כמ"ש, ואח לצרה ייוולד.