אגרת א
אגרת ב
אגרת ג
אגרת ד
אגרת ה
אגרת ו
אגרת ז
אגרת ח
אגרת ט
אגרת י
אגרת יא
אגרת יב/א
אגרת יב/ב
אגרת יג
אגרת יד
אגרת טו
אגרת טז
אגרת יז
אגרת יח
אגרת יט
אגרת כ
אגרת כא
אגרת כב
אגרת כג
אגרת כד
אגרת כה
אגרת כו
אגרת כז
אגרת כח
אגרת כט
אגרת ל
אגרת לא
אגרת לב
אגרת לג
אגרת לד
אגרת לה
אגרת לו
אגרת לז
אגרת לח/א
אגרת לח/ב
אגרת לט
אגרת מ
אגרת מא
אגרת מב
אגרת מג
אגרת מד
אגרת מה
אגרת מו
אגרת מז
אגרת מח
אגרת מט
אגרת נ
אגרת נא
אגרת נב
אגרת נג
אגרת נד
אגרת נה
אגרת נו
אגרת נז
אגרת נח
אגרת נט
אגרת ס
אגרת סא
אגרת סב
אגרת סג
אגרת סד
אגרת סה
אגרת סו
אגרת סז
אגרת סח
אגרת סט
אגרת ע
אגרת עא
אגרת עב
אגרת עג
אגרת עד
אגרת עה
אגרת עו
אגרת עז
אגרת עח
ספריית כתבי מקובליםchevron_left
רב"ש/אגרות
chevron_left
אגרת כו
 
תיוגים:
להשמעת המאמרvolume_up

אגרת כו

ב"ה ועש"ק ויגש ג' טבת תשי"ז פה מנשסתר יע"א

שלום וכל טוב סלה לידידי האדם היקר באנשים רודף צדקה וחסד מוכתר במעלות במידות תרומיות ...

היום בבוקר קבלתי את מכתבו בצירוף עשרים גרה הוא השקל. ואני אכתוב לך משהו בענין חנוכה, לפי מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל ביאור על מה שאמרו חז"ל: "מאי חנוכה: חנו-כה". על זה אמר, שיש שתי מדרגות : א) בחינת כה ב) בחינת זה, כמו שאמרו חז"ל: "כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה רבינו עליו השלום בזה". וענין חנוכה היה בחינת כה.

וביאור דברי קדשו זצ"ל הוא על דרך משל; כשחיילים הולכים למלחמה ועומדים זמן מה בקרב, ואח"כ שולחים את החיילים לחופש למקום נופש ומאכילים ומשקים אותם מכל טוב. וכוונת המפקד היא בכדי שיקבלו כוחות חדשים שלא יהיו עייפים ויוכלו להחזיר אותם עוד פעם לקרב. ומי שאין לו שכל אזי הוא חושב שמה שנותנים להם עכשיו נופש הוא מטעם שהמלחמה כבר נגמרה. אבל האמת שעדיין המלחמה לא נגמרה, אלא כל החופש הזה הוא בכדי שיהיה להם כח ואומץ ללכת עוד פעם לחזית הקרב.

כן היה ענין חנוכה, שזה ענין חנו, שהחניה היתה לא מטעם זה הנקרא בחי' שלמות, היינו אַסְפַּקְלַרְיָא [מראה] המאירה, אלא שהחניה היתה בבחי' כה, היינו בלתי שלמות שהוא בחינת אַסְפַּקְלַרְיָא [מראה] שאינה מאירה. היינו שמלחמת היצר עוד לא נגמרה אלא שצריכים לבוא לשלמות האמיתית. וזהו חנו - כה, חניה בבחי' כה, היינו שקבלו את ההשפעה העליונה בכדי שיהיה להם יותר כוחות ללכת קדימה במלחמת היצר.

ומזה נמשך שבזמן שהאדם הולך בדרכי ה' נותנים לו הרבה פעמים התעוררות ממרום, היינו באמצע התפילה או באמצע לימוד התורה או בעת עשיית המצוה, שההתעוררות הזו נכנסת בלב האדם ומתחיל להרגיש טעם וחן דקדושה.

אבל האדם צריך לדעת שהשפע הזה נתנו לו רק בכדי שיקח כוחות חדשים ושיוכל להתחזק בעבודה, שיכנס לתוך הקרב של מלחמת היצר, ואז בכל פעם משפיעים לו לפרקים בחינת חניה, היינו בחי' שפע עליון, כי בזמן שבאה לאדם ההתעוררות מלמעלה נדמה בעיניו שכבר אין לו שום מלחמה, כי בזמן הזה הוא מתחיל להרגיש את היופי והתפארת דקדושה והשפלות שישנה בדברים גשמיים עד שמחליט בדעתו שכבר הוא מוכן ומזומן לעבוד רק לשם שמים.

ומאחר שהאדם באמת לא גמר את מלאכתו, נוטלים ממנו בחזרה את ההתעוררות שנתנו לו, ואז תיכף נופל שוב למצבו הקודם, היינו שמרגיש חן ויופי רק בדברים גשמיים ודברים שבקדושה נחשבים אצלו רק לדבר מיותר, ואז הוא עוסק בתורה ומצוות רק מטעם הכרח ועל דרך הכפיה ולא מטעם חשק ושמחה כבזמן שהיתה לו ההתעוררות.

וההתעוררות הזו היא בחינת נר חנו-כה, כנ"ל. לכן אם יש לו שכל הוא צריך תמיד להתגבר עד שעוזרים לו מלמעלה לזכות לבחינת שלמות אמיתית.

ונקוה שה' יאיר עינינו וישמח לבנו לנצחיות.

מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה