תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, בשלח
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת בשלח

מלחמת עמלק

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף א.

.1 ויאמר משה אל יהושוע, בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק. מה הטעם שיהושוע עשה המלחמה ולא אחר מהעם? אלא משום שעמלק בא עליהם על העוון שלא שמרו את השבת, שלומדים, אם שמרו ישראל את השבת הראשונה, לא הייתה שולטת בהם אומה ולשון. כמ"ש, ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו. וכתוב אחריו, ויבוא עמלק.

.2 כשציווה הקב"ה לישראל במָרָה על השבת, משום שבאה אז מדה"ד לקטרג על אותו עוון שמכרו את הצדיק, יוסף, שהוא כנגד יום השבת, והם הוציאו אותו לחוֹל, כי מכרו אותו למצרים, אמר הקב"ה, הנה יש רפואה לאותו עוון. אם הם שומרים את יום השבת, שהוא כנגד צדיק חי העולמים, יתכפר להם העוון של מכירת יוסף.

כמ"ש, ויורֵהו ה' עץ. שהוא עה"ח, שישמרו את יום השבת. והם חיללו אותו, אז כמ"ש, ויבוא עמלק. כי מחמת חילול שבת חזר והתעורר החטא של מכירת יוסף.

.3 באותה שעה אמר משה ליהושוע, צא עשה מלחמה בעמלק, כי לך ראוי, משום שאתה בן בנו של אותו צדיק, יוסף, ועמלק, באותו עוון של מכירת יוסף, בא עלינו. ואם לא היה נמצא צורר לעמלק, מחֵלקו ומבניו של אותו צדיק, לא היה מי שיכול לו לעמלק. אז עשה יהושוע כמו שאמר לו משה.

.4 בגלל אותו עוון של מכירת יוסף בא עליהם עמלק. כי עמלק פגש אותם שהיו מאחורי הענן, שהענן פלט אותם לחוץ, ולקח מהם את הברית הקדושה, שחתך מילתם, וזרק אותם כלפי מעלה.

ואם לא היו חוטאים ביוסף הצדיק, בשמירת ברית מילה והיסוד הקדוש, לא הייתה לעמלק תמיכה מלמעלה לעשות כך. אלא שניתן לו הכוח לזה, כדי להראות להם, שנודע עוונם שחטאו באותו צדיק, יוסף, ששמר את הברית הזו, ועתה חיללו השבת, שכנגדו, שהיה עומד להגן עליהם מפני מדה"ד.

.5 וייסעו מִמָרה ויבואו אֵילִימה, ובאֵילים שתים עשרה עֵינות מים ושבעים תמרים. מהו אילימה? אלא ששבו לעבודת הקב"ה, ולקבל דבריו בלב שלם, משום זה אֵלימה, אותיות אל"י מ"ה. אל"י המלכות, ומ"ה הוא שם הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' מ"ה (45).

.6 אותו מקום אֵילימה, המלכות, היה משובח במים, חסדים, מכל המקומות שבעולם, כי התושב"כ שם. כי הוא ז"א, הוי"ה דמ"ה, שאלימה, אותיות אל"י מ"ה.

ושָׁם במלכות, י"ב (12) מעיינות מים, שהם השפעת י"ב צירופי הוי"ה אל המלכות, ושבעים תמרים, כנגד השם ע"ב המשפיע במלכות, שהוא ע' (70) סנהדרין וב' עדים. והכול באמונה, במלכות. כי כל ע' סנהדרין ניזונים מהמקום הזה ומתברכים מאלו מים עליונים מתוקים שבז"א.

.7 אשרי מי שזכה לאותם המים להתברך מהם. וישראל הקדושים חנו שם, והיו מחבְּרים אלו מים עליונים דז"א, באלו י"ב עינות מים תחתונים שבמלכות. ואם הם קלקלו בתחילה וחטאו לצדיק, השיבו אותו למקומו שיזדווג עם המלכות באל"י מ"ה.

והעולם ניזון על ידו. וע' תמרים שהם ע' סנהדרין ניזונים מהתמר, המלכות. י"ב מעיינות כנגד י"ב השבטים העליונים, הסובבים את המקום הקדוש. כי כנגד י"ב צירופי הוי"ה יש במלכות י"ב שבטים.

.8 וישראל היו עוסקים בלימוד התורה שלמדו ממָרה, והתחבר עימהם אותו הברית הקדוש, יסוד. ונחש עקלתון, הס"א, נפרד מאותה באר המים, המלכות, שהנחש היה ממרר אותם המים, מה שעוונותיהם גרמו עד עתה.

.9 אבל כיוון ששבו בתשובה לאדונם והקב"ה לימד אותם דרכיו של עה"ח, ז"א, זהו שכתוב, ויורהו ה' עץ. שזו תושב"כ, ז"א.

ויַשלֵך אל המים, אלו הם תשבע"פ, המלכות. וישלך, אותיות יש לָך. יש, עוה"ב, החכמה שבעוה"ב, חכמה דבינה. כמ"ש, להנחיל אוהביי יש. לך, אמא עילאה, בינה שבעוה"ב, כי לך בגי' חמישים, חמישים שערי בינה המתדבקים בז"א.

אז מתקו המים, וירד הטל העליון מעתיקא קדישא, כתר, והתמלא שדה התפוחים, המלכות.

.10 מי גרם כל זה? אל"י מ"ה, התשובה של ישראל לריבונם. ואז הייתה להם רשות לחנות על אותם המים. כמ"ש, ויחנו שם על המים. סם החיים, ז"א, היה חונה במים אלו, המלכות. משום זה, ויחנו שם על המים.

נחש עלֵי צוּר

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ד.

.11 ויאמר ה' אל משה, וּמַטְך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכתָ. חקוּק היה המטה משני צדדיו בשם הקדוש. בצד אחד היו צד הרחמים והדין באותיות חקוקות. ובצד אחד היה דין בדין, נחש עלֵי צוּר.

.12 ואתה הרֵם את מטך ונְטֵה את ידך על הים. ונטה, כלומר, ונטה בצד הזה, ששם חקוק ברחמים ובדין. וכתוב, וַיֵט משה את ידו. ולא כתוב, וישלח את ידו. כלומר, שנטה מצד אחד.

.13 ויש אומרים, שנחש עלי צור היה חקוק מקודם לכן, כי בסנה נחקק, כמ"ש, וישליכהו ארצה ויהי לנחש, באותה שעה נחקק על המטה, נחש עלי צור.

.14 רצה הקב"ה ששמותיו שהיו חקוקים במטה יעשו אותות. שני אותות נעשו בים באותו הצד שנטה משה ברחמים ובדין:

א. שבקע הים לישראל בי"ב (12) שבילים.

ב. שהשיב הים בדין על המצרים, והטביע אותם בתהום. כמ"ש, ויָשֶׁב ה' עליהם את מי הים.

כל הגאולות באות מכוח קו האמצעי. לפיכך כשרצה הקב"ה שמשה יוציא את ישראל ממצרים, מסר לו המטה, שכל הכוחות והפעולות שבקו האמצעי חקוקים בו. ולפיכך חקק הקב"ה במטה את כל ג' הקווים. שהם שמותיו של הקב"ה, אל אלקים הוי"ה.

ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. שזה המשכת קו ימין אל מטה משה, חסדים בלי חכמה. ונקרא מטֶה, שהוא מטה כלפי חסד. שקו ימין נעשה ע"י עליית המלכות לבינה.

ויאמר, השליכהו ארצה. שיוציא עתה את המלכות מבינה, למקום המלכות, ארץ, שעם זה חוזרים בינה ותו"מ אל המדרגה, והארת החכמה שבשמאל, קו השמאל מבחינת הדינים שבו, מכונה נחש. כמ"ש, ויהי לנחש. שע"י זה שהוציא הדינים של מלכות מבינה והשליך אותם למקומה לארץ, יצא קו השמאל, שהדינים שלו מכונים נחש, במחלוקת על קו הימין.

ואז, ויָנָס משה מפניו, שלא יכול לסבול הדינים דשמאל, וינס מהם. ובזה נחקק קו השמאל במטה.

ואז, ויאמר ה' אל משה, שלח ידך ואחוֹז בזנבו, כי בסיום הדינים של קו השמאל יוצאים הדינים דמנעולא, הדינים שבמסך של מלכות דמדה"ד, כמ"ש, לַפתח חטאת רובץ.

ואחוֹז בזנבו, שיעורר מדה"ד דמנעולא, הממעט את החכמה שבשמאל, שע"י זה יתייחד השמאל עם הימין, שבזה נשלמים שניהם, אלא שהחסד שבימין מאיר מלמעלה למטה, והחכמה שבשמאל מאירה רק מלמטה למעלה, שהיא ו"ק דחכמה.

גם נודע, שקו האמצעי מעורר שתי פעולות, כדי למעט הג"ר דשמאל: בתחילה מעורר המנעולא, ואח"כ, כדי שיהיה ראוי להמשיך הו"ק דחכמה, מחליף המנעולא במפתחא.

וכתוב, וישלח ידו ויַחזק בו ויהי למטֶה בכפו. בכפו של משה, במפתחא, כי תחילה אחז בזנבו של הנחש, שהיא פעולה א' של הקו האמצעי, ואח"כ החליף אותו בכפו של עצמו, פעולה ב' של הקו האמצעי, שהחליף אותו במפתחא. שהוא דינים שבקו ימין, שמעליית המלכות לבינה.

והנה התבארו ג' הקווים שנחקקו במטה. מטה א', כשנשאל, מה זה בידך, ויאמר מטה, הוא קו הימין. וכשהפך לנחש, הוא קו השמאל, שנחקק במטה. ואחוֹז בזנבו, ויהי למטֶה בכפו, הם שתי פעולות של קו האמצעי שנחקק במטה. וכל אלו הבחינות נשארו חקוקות במטה.

אמנם עיקר המטה, הוא מטה ב', קו האמצעי. ונאמר בזוהר, כשהיה המקל בידו של יעקב איש תם, קראה לו התורה מקל. וכשהיה בידיהם של משה ואהרון קראה לו מטה. שהוא קו אמצעי, או של חו"ג, ואז נקרא מקל, או של נו"ה, ונקרא מטה.

ונודע שקו האמצעי כולל בעצמו כל הדינים שבימין ובשמאל. ולפיכך נבחנים במטה ב' צדדים ובכל צד ב' בחינות.

צד א' של המטה, הייחוד של ימין ושמאל שעושה. ובו ב' בחינות:

א. גילוי אורות החכמה והחסדים, המלובשים זה בזה, שנעשה ע"י הייחוד שלו, והאור הזה בכללו נקרא רחמים.

ב. מיעוט הג"ר דחכמה שבשמאל, שנעשה ע"י ייחוד ימין ושמאל.

צד ב' של המטה, הדינים שבימין ובשמאל שנחקקו בו. וגם בו ב' בחינות:

א. דינים שבשמאל, שיצאו מחמת המשכת החכמה מלמעלה למטה. דינים אלו נקראים נחש.

ב. הדינים שבימין, שיצאו מחמת עליית המלכות לבינה. דינים אלו הם דינים דמפתחא, הנבחנים שהתחלפו, מבחינת זנבו של הנחש, מנעולא, לבחינת כפו של משה, מפתחא.

וחקוק היה המטה משני צדדיו, כי מתוך שהמטה הוא קו האמצעי, ע"כ יש בו ב' צדדים: בצד אחד היו צד הרחמים והדין, שצד א' הוא מייחוד ימין שמאל שעושה. ויש בו ב' בחינות:

א. אור הרחמים, חסדים וחכמה מימין ומשמאל שהתייחדו זה בזה.

ב. הדין שנעשה מחמת ייחוד ימין ושמאל, הדין של מיעוט ג"ר דחכמה דשמאל.

צד ב' של המטה, הדינים של ימין ושמאל שנחקקו בו, הוא דין בדין, ב' בחינות, שהן ב' מיני דינים, ומחוברים זה בזה. שדין אחד שבו הוא דינים שבשמאל, הנקראים נחש. ודין שני שבו, דינים שבימין, מפתחא, המכונים צור. כמ"ש, נחש עלי צור, שב' דינים אלו מחוברים זה בזה, ונקראים, נחש עלי צור.

ואתה הרֵם את מטך ונְטֵה את ידך על הים. ונטה, כלומר, ונטה בצד הזה, ששם חקוק ברחמים ובדין. כי לקריעת ים סוף היה צריך לצד א', ששם רחמים ודין, מכוח הייחוד של ימין ושמאל. היה צריך להמשיך רחמים על ישראל, שיקבלו המוחין דרחמים, מייחוד אורות החכמה והחסדים. והיה צריך דין, להטביע את המצרים. שזה נעשה מתוך הדין שבצד הזה, שהוא מיעוט הג"ר.

ויש אומרים, שנחש עלי צור היה חקוק מקודם לכן, ששני הדינים המחוברים זה בזה, הנקראים נחש עלי צור, נחקקו במטה מקודם קריעת ים סוף. כמ"ש, וישליכהו ארצה ויהי לנחש, שזוהי יציאת קו השמאל עם הדינים שבו, המכונים נחש, ואח"כ, ויהי למטֶה בכפו, הדינים דמפתחא המכונים צור. ונחקקו שם אלו ב' דינים הנקראים נחש עלי צור.

אלו ג' הקווים, שנחקקו במטה במעמד הסנה, הם שמותיו של הקב"ה, אל אלקים הוי"ה. כי קו ימין נקרא אל, וקו שמאל נקרא אלקים, וקו האמצעי נקרא הוי"ה, שמהם יצאו במטה ונחקקו בו ב' צדדים, שבכל צד ב' בחינות.

ורצה הקב"ה שאלו השמות יעשו אותות וניסים. כלומר, שיפעלו הרחמים והדינים שבהם.

שני אותות נעשו בים באותו הצד שנטה משה ברחמים ובדין. כי בים פעל הצד של רחמים ודין, ונעשו בו שני ניסים, אחד מרחמים ואחד מדין.

אחד, שבקע הים לישראל בי"ב שבילים, אלו הרחמים, האורות היוצאים מייחוד החכמה והחסדים, שייחוד זה מתבאר בי"ב שבילים, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שהם ד', ובכל אחד מהם יש כללות של ג' קווים, וג"פ ד' הם י"ב. ומי"ב אלו שבייחוד ימין ושמאל נעשו בים י"ב שבילים, שעברו ישראל בהם.

ואחד, שהשיב הים בדין על המצרים, והטביע אותם בתהום, כי הדין הזה נמשך ממיעוט הג"ר דשמאל, ששם הייתה כל אחיזת המצרים וחיוּתם, וכיוון שמחמת הייחוד הזה, הסתלקו ג"ר דשמאל, ע"כ טבעו המצרים, שחיותם מג"ר אלו, ולא נשאר בהם עד אחד.

.15 באותה שעה רצה להוציא מים. אמר לו הקב"ה, משה, נטה את המטה מצד האחר, מהצד שחקוק בו נחש עלי צור. שהם ב' מיני דין. ששני אותות נעשו בו, כמו שנעשו בצד האחר של המטה. אות אחד בהכאת הצור, שזה נעשה מהדינים שבצור. ואות אחד במי מריבה, ששם היה צריך הנס להיעשות מהדינים שבנחש.

אבל עתה, והכיתָ בַּצור, רק בדינים שבצור, ולא בדינים שבנחש. בצור הזה שהנחש עולה בו. שכתוב עליו, דֶרך נחש עלי צור.

צור הוא דינים דימין, שבמסך דמפתחא שבקו האמצעי. נחש, דינים דשמאל, היוצאים בעת שהארת החכמה שבשמאל נמשכת מלמעלה למטה.

.16 בפעם השנייה, במי מריבה, כתוב, קח את המטה והקהֵל את העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל הסלע.

מהו, ודיברתם? ציווה אותו על הנחש, שיעשה נס מבחינת הנחש, כי כבר עשה הנס בהכאת הצור, עתה צריך שיעשה הנס בנחש, כדי להשלים שמותיו של הקב"ה באלו האותות.

.17 הציווי היה שיעשה הנס בנחש, משמע, כי כתוב, ודיברתם אל הסלע. וכתוב, וידבר העם באלקים ובמשה. וכתוב אחריו, וישַׁלַח ה' בעם את הנחשים השְׂרָפים. כמו שנחש כוחו בפיו, שנושך בפיו, אף כאן בפה.

.18 ומשה לא עשה כך, אלא היכה, ולא השלים השם, אלא חזר לעשות הנס כבתחילה, בשם צור, ועזב את הנחש. כמ"ש, ויַך. ולא כתוב, וידבר, כמו שהצטווה, ודיברתם. כי צור הוא לעשות, ונחש הוא לדבר. וכתוב, ויך את הסלע במטהו פעמיים, אחת של עבר, בפרשת בשלח, ואחת של עתה, בפרשת חוקת.

.19 בה בשעה נשאר השם, שלא נשלם ע"י הכאת הסלע, כי עזב משה את הנחש, ולא נשלם כל השם.

.20 כי בצד אחד נשלם בים. מצד האחר, התחיל בצור, ולא נשלם בנחש. אמר לו הקב"ה, עשית שיתחיל שמי, ולא נשלם לעשות האותות, אף אתה, התחלתָ, ולא תשלים להביא את ישראל לארץ. כמ"ש, לכן לא תביאוּ את הקהל הזה אל הארץ. התחלת להוציא אותם, ולא תשלים להביא אותם לארץ. לכן, לא תביאו.

ד' בחינות היו חקוקות במטה. ב' בחינות, רחמים ודין, בצידו האחד. וב' בחינות דין, שהם צור ונחש, בצידו השני.

ג' בחינות מהן נתקנו ע"י משה, ב' בחינות שבצד א' האירו במצרים. ובחינה א' מצד ב', שהוא הצור, האיר בהכאת הצור, שהוציא מים רבים, חסדים מרובים, לכל ישראל. אמנם בחינה ב' שבצד ב', הנחש, הארת ג"ר דחכמה שבשמאל, שממנו נמשכים כל הדינים שבעולם, זה לא תיקן משה.

כי משה הוא קו האמצעי, שממעט אותן ג"ר דשמאל, מהם יונק הנחש, ומתקן רק ו"ק דחכמה דשמאל. וע"כ נשאר הנחש בלי תיקון. אמנם לעת"ל, כשייתקן המנעולא, אז ייתקן גם הנחש, שיתגלו הג"ר דחכמה שנגנזו, או"א הפנימיים שנגנזו בעולם התיקון. ואז יתבטלו כל הדינים והקליפות.

בפעם השנייה, במי מריבה, כתוב, קח את המטה והקהֵל את העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל הסלע.

מהו, ודיברתם? ציווה אותו לתקן את הדינים של הנחש. כי כבר עשה הנס בהכאת הצור, והדינים של צור כבר נתקנו ע"י זה שנתנו מים להשקות את העדה, עתה צריך שיעשה הנס בנחש, שיתקן הדינים של הנחש, שהם הדינים של ג"ר דחכמה שבשמאל. כדי להשלים שמותיו של הקב"ה באלו האותות, שיהיה גמה"ת, ויתגלו או"א הפנימיים, ואז יאירו הג"ר דחכמה שבשמאל, והדינים של הנחש יתבטלו.

משמע, כי כתוב, ודיברתם אל הסלע, שהדיבור הוא המשכת חכמה. וראָיה מהכתוב, וידבר העם באלקים ובמשה, שפירושו, שהמשיכו הארת ג"ר דשמאל, כנגד אלקים ומשה, שהוא קו האמצעי, הממעט הארת ג"ר דשמאל. ובזה שהמשיכו ג"ר דשמאל, חטאו לאלקים ולמשה.

ולפיכך כתוב אחריו, וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, הדינים של ג"ר דשמאל, הנקראים נחש. הרי שהמשכת החכמה מכונה דיבור, משום שהדיבור היוצא מהפה, מגלה כל מה שיש במוחין, אפילו הג"ר, אבל הו"ק של הארת חכמה, הם לב.

וכמו שנחש כוחו בפיו, שהוא הדינים של החכמה המגולה בפה, אף כאן בכתוב, ודיברתם אל הסלע, הגילוי דרך הפה, שהצטווה להמשיך את גמה"ת, שאז יתגלו ג"ר דחכמה מאו"א הפנימיים, בגילוי הפה.

ומשה לא עשה כך, אלא היכה. שלא המשיך הדיבור, תיקון הג"ר דחכמה וביטול הדינים של הנחש, אלא שהיכה בצור, ולא השלים השם. שלא השלים הג"ר, אלא חזר לעשות הנס כבתחילה, בשם צור, שחזר להמשיך החסדים הכלולים מו"ק דחכמה הנמשכים מהצור החקוק במטה, ועזב תיקון הנחש, תיקון הג"ר.

כמ"ש, ויַך, ולא כתוב, וידבר, כמו שהצטווה, ודיברתם. כי לא המשיך הגילוי מהפה בדיבור. כי תיקון הצור הוא לעשות, כלומר הארת המלכות, הנקראת עשיה. שעל ידה מתגלה רק הו"ק דחכמה. ותיקון הנחש הוא ע"י הדיבור, התיקון של ג"ר דחכמה.

בה בשעה נשאר השם, שלא נשלם ע"י הכאת הסלע. שהאות הצריך להתגלות ע"י תיקון הנחש לא התגלה. אמר לו הקב"ה, עשית שיתחיל שמי, ולא נשלם. כי לא תיקנת הדינים של הנחש ולא הבאת להשלמת שמי, שהוא גמה"ת. אף אתה, התחלת, ולא תשלים להביא את ישראל לארץ.

כיוון שמשה רק התחיל התיקון, שתיקן השם בו"ק דחכמה ולא בג"ר, ע"כ אין החכמה יכולה להתגלות בז"א, שהוא בחינת משה, משום שכל מה שהתגלה בז"א, הוא ג"ר. וע"כ אין החכמה מתגלה אלא רק במלכות, אור נקבה, המאיר מלמטה למעלה. ולפיכך לא היה יכול משה להיכנס לארץ ישראל, שזהו גילוי החכמה. כי אם היה נכנס לארץ ישראל, היו מתגלות הג"ר דחכמה, להיותו בחינת ז"א.

וע"כ לא נכנס לארץ אלא יהושוע, שהוא פני הלבנה, המלכות, מידת הו"ק דחכמה, שנתקנה ע"י קו האמצעי. ובזה מובן, שאם משה היה גומר התיקון, והיו יכולות להאיר הג"ר דחכמה, היה משה יכול להיכנס לארץ. ומשום שלא גמר התיקון, ורק הו"ק דחכמה יכולים להאיר, ע"כ לא היה יכול להיכנס לארץ. אלא יהושוע, שהוא אור הלבנה, ו"ק, יבוא ויאיר בארץ ישראל.

.21 ליבו של משה ידע בתחילה, שהיה יָרֵא כשראה את הנחש. כמ"ש, ויָנָס משה מפניו. הלב ראה ולא ידע. שאז עוד לא ידע שבסיבתו, מפני שלא יוכל לתקן אותו, לא יוכל להיכנס לארץ ישראל.

.22 ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס. לא כתוב, על נס, אלא על הנס. שרצה לתקן ולהשלים תיקון הדינים של הנחש.

אמר לו הקב"ה, משה, כתוב, להקדישני במים, בחסדים, ולא בדבר אחר. כשם שהתחלתי במים, אני רוצה שיושלם בשמי הנס של המים. שיושלם ע"י החסדים, המכונים מים.

כלומר, המקום שחסר תיקון לא השלים, אבל נס נעשה כאן, שנעשה תיקון אחר.

.23 עשֵׂה לך שָׂרָף. תקן מה שהחסרת, כלומר שיתקן הדינים של הנחש. עכ"ז, לא תיקן אלא בראייה, כמ"ש, ורָאה אותו וָחָי. שראייה היא חכמה, חיים. אבל לא התקדש השם במים, שיתגלה שם החסדים, הנקראים מים. ונשאר חסר מזה.

.24 כיוון שתיקנת הדינים של הנחש בראייה, כמ"ש, וראה אותו וחי, עלֵה אל הר העֲבָרים הזה, ורְאה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל. וראית אותה, ונאספת אל עמיך. וכתוב, הֶראִיתיך בעיניך ושָׁמָה לא תעבור.

כי משום שתיקן הדינים של הנחש בראייה, זכה גם הוא לראות את ארץ ישראל. שעונשו היה, שאפילו את הראייה לא תיקן לגמרי כמו שצריך, משום שלא המשיך שם מים, חסדים.

עכ"ז כיוון שעשה לו ראייה, כמ"ש, וראה אותו וחי, השלים לו הקב"ה ראייה, שיראה את ארץ ישראל. אבל לא השלים ע"י הנס הזה את שמו במים, בחסדים, כמו כל שאר השם, כמו התיקונים הראשונים שבקריעת ים סוף ובהכאת הצור.

.25 בשעה שאמר הקב"ה, לכן לא תביאו. אמר משה, הנחש הזה הוא רק למכשול בשביל העולם. אמר לו הקב"ה, אינו כן, הוא דין לרשעים, וחיים לאנשי אמת. כמ"ש, וראה אותו וחי. באותה שעה ידע משה דרכיו והִצדיק עליו את הדין.

.26 צידוק הדין, כמ"ש, הצוּר תמים פועלו. זהו צור, נחש עלי צור. שתיקן אותו בהכאת הצור וביציאת המים. וע"כ תמים פועלו. שלא ימותו בצמא.

וכתוב, אל אמונה ואין עוול. שהדינים של הנחש אינם עוול, כמ"ש, וראה אותו וחי. שלאנשי אמת הוא חיים.

וכתוב, האל תמים דרכו. מה שברא האל, הדינים של הנחש, תמים דרכו, מפני שהוא רק לרשעים, אבל לצדיקים הוא חיים.

.27 הייתכן כי האל רומז לדינים של הנחש? האם אל, אינו גזרת הרחמים? כמ"ש, אֵל מוציאם ממצרים. וכן, אל רחום וחנון. לא, אלא אל רחום פירושו, ששולטים הרחמים על הדין. אבל אל לבדו, הוא לשון היכולת והרשות שלו.

יכולת, כלומר, ממשלתו של אל, שהתגברה וניצחה את הגזרה שלו. כמ"ש, יש לאֵל ידי, שפירושו, יכולת שלו ורשות, הרשות והיכולת של העין הרעה, שהייתה ללבן.

הרי כתוב, האל הגדול הגיבור, האם גדול אינו חסד? אל גדול פירושו מנצח, וכן אל בפני עצמו פירושו מנצח.

.28 כתוב, הצור תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט, הנה צור.

אל אמונה ואין עוול, הנה נחש עלי צור. וכתוב, האל יעוות משפט. משום שדרכו של הנחש להסית דרכיו, לכן כתוב, אל אמונה ואין עוול, כי אין זה שהאל יעוות משפט. אלא שמביא דינים על הרשעים, אבל לצדיקים הוא חיים.

כתוב, אֶשְׁמְעה מה ידבר האל ה', כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ואַל ישובו לכִסְלָה. לצדיקים הוא שלום, ומביא דין על הרשעים, כדי שהצדיקים והחסידים יראו, ואל ישובו לכסלה.

.29 ויִשלח ידו ויַחזק בו ויהי למטֶה בכפו. מטֶה כלפי חסד. שני מטות היו: אחד של משה, ואחד של הקב"ה. כמ"ש, ומטֵה האלקים. מטה האלקים, מלכות שנקראת אלקים. מטה משה ז"א, כי משה מרכבה לז"א.

.30 בשעה שמשה היה לוקח המטה של אלקים, היה כאילו ברשותו וביכולתו. כמ"ש, וייקח משה את מטה האלקים בידו. בידו, ברשותו, כאילו הוא שלו, שהתעלה ממלכות לז"א.

.31 ברשותו של משה היה, עד שהוקם המשכן. כיוון שהוקם המשכן, החזיר המטה לפני העדוּת, ומשם היה לוקח אותו לעשות בו ניסים. כמ"ש, וייקח משה את המטה מלפני ה'. כיוון שלקח אותו, הרי הוא ברשותו וכמו שלו היה.

.32 אותו המטה של סְנַפִּירִינוֹן היה, של אבן ספיר, ומששת ימי בראשית נברא. ושל עץ היה. המטה של בחינת מלכות היה של אבן ספיר, כי המלכות נקראת אבן ספיר, והמטה של ז"א היה של עץ, כי ז"א נקרא עץ.

.33 על המטה של סנפירינון לומדים מהכתוב, כמראֵה אבן ספיר דמות כיסא. וכתוב, מטה האלקים. וע"כ המטה הוא של אבן ספיר, כמו הכיסא, המלכות. ומי שאמר עץ היה, לומד מהכתוב, ויורהו ה' עץ וישלך אל המים, שהיה המטה.

.34 שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט ושָׁם ניסָהו. אמר הקב"ה, מכאן והלאה, הרי חוק ומשפט לעשות ניסים. חוק ומשפט, כמ"ש, נחש עלי צור, החקוקים במטה. ושם ניסהו, משום שכתוב, ויִמתקו המים.

אמר הקב"ה, מכאן והלאה חוק ומשפט, שלא יתקדש שֵׁם ה', אלא במים שנמתקו.

.35 כתוב, כי מָרים הם. מכאן לומדים, יש מים עכורים, צלולים, מתוקים, מרים.

ויצעק אל ה', שהיה בצער אותה שעה. על המים המרים. אמר הקב"ה למשה, הנחש שהפך ממטֶה בסנה, עתה צריכים לחקוק אותו בצור. ושניהם, הנחש והצור, עמדו על המים המרים. ובאותה שעה נחקק צור בנחש שהיה בו קודם. כמ"ש, שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט.

הנחש הוא הדינים שבקו השמאל, הנמשכים עם הארת החכמה דשמאל. ומכונים דינים דדכורא. וצור, הוא הדינים שבקו ימין, המבטלים את הארת הג"ר של החכמה, והם סותרים זה את זה. כי ע"כ, כשיוצא קו השמאל, נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, שהשמאל רוצה לבטל את הימין, והימין רוצה לבטל את השמאל.

והחיסרון של המים נמשך מהדינים של הנחש, כי הם מקפיאים את החסדים, המים, כמ"ש, ולא היה מים לעֵדה. והסתלקות הג"ר ואחיזת הקליפות המרות נמשכות מצור, שהם דינים דנוקבא, מבחינת המסך.

ויצעק אל ה', שהיה בצער אותה שעה, בצער על אחיזת הקליפות בחסדים, במים, עד שנעשו, כמ"ש, מָרה כלַעֲנה. ולא ידע איך להתגבר ולהרחיק את הקליפות משם.

אמר הקב"ה למשה, הנחש שהפך ממטה בסנה, שהם הדינים שעם קו השמאל, עתה צריכים לחקוק אותו בצור, שצריכים עתה לעורר את הדינים דקו שמאל, המכונים נחש, כדי שיבטלו את הדינים שבצור, להיותם סותרים זה את זה.

ואז ימתקו המים. אמנם לא עד שיבטלו לגמרי את הדינים של צור, כי אז יתבטלו המים, כי בשליטת קו השמאל קופאים המים. אלא בשיעור שיהיו נשארים שניהם. הנחש, לבטל את אחיזת הקליפות המרות שבמים, והצור, לבטל את הג"ר דשמאל, כדי שקו השמאל יתאחד עם הימין, ולא יתבטלו הו"ק של הארת החכמה שבשמאל, וגם לא יתבטלו המים שהם החסדים.

ושניהם, הנחש והצור, עמדו על המים המרים. ובאותה שעה נחקק צור בנחש שהיה בו קודם, וכיוון שהצור נחקק בנחש, התבטלו ממנו הקליפות המרות, כי הדינים של הנחש מבטלים אותן. כמ"ש, שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט. חוק הוא הצור, הנמתק ע"י הנחש. ומשפט הוא הדינים של הנחש, המיתקנים ע"י הצור. שתיקונים אלו נעשו במָרה.

.37 אמר הקב"ה למשה, במצרים היה המטה של אהרון מספיק לדחות הקש, הקליפות הקשות, השולט על ישראל במצרים. אבל כשייצאו ממצרים, כמה מקטרגים יהיו מוכנים על ישראל, לדחות אותם בים. כמה מים מרים יזדמנו אצלם, כמה מים רעים יקטרגו עליהם.

.38 באו לים, בא רהב שׂרו של מצרים, ושׂרו של הים. אמר הקב"ה, משה, הרֵם את מטְך ונְטֵה את ידך. כיוון שאמר, הרם את מטך, מהו ונטה את ידך? להכניע השר של הים. באו למרה, כמה מים מרים הזדמנו אצלם, והצטער משה וצעק. כמ"ש, ויצעק אל ה'.

.39 אמר הקב"ה, משה, הרי לך עצה בזה. השלך המטה אל המים, וייחקק נחש עלי צור, שניהם ביחד, ויינצלו. כמ"ש, ויורהו ה' עץ, וכתוב, מְקוֹם שייפול העץ, שפירושו עצה. וישלך אל המים, כמו שהצטווה.

וכתוב, שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט. שנחקק נחש עלי צור. ושָׁם ניסָהו, שעיטר אותו בניסים. אמר הקב"ה, מכאן והלאה, הרי לך שיעמוד אצל המים, שהוא צור, שעל ידו יוצאים מים. הרי לך שיתקדש שמי במים, ע"י חקיקת הנחש בצור, שמעביר הקליפות ממנו. ומתקדש השם.

.40 כשבאו לאֵילים באו המים לקטרג עליהם, מתוך הדינים שבצור. אמר הקב"ה, משה, במקום הזה, אין צריך מטה, כדי לחקוק הנחש בצור ולבטל דיניו, כמו במרה.

כי הנה יעקב, האילן בע' (70) נפש, שירדו למצרים, והוא ע' תמרים. ושתים עשרה עֵינות מים, שהם שנים עשר שבטים. והם כנגד שבעים עמודים שבז"א, בשם ע"ב, שהוא ע' סנהדרין וב' עדים. וכנגד י"ב שבטים שבמלכות, המקבלים מי"ב צירופי הוי"ה שבז"א. זכותם תגן עליכם במקום הזה, שנקרא אילן ע"ש יעקב, שהוא אֵילים. כמ"ש, כי יֵבוֹשו מֵאילים אשר חמַדתם, שפירושו אילנות.

.41 מיד, ויחנו שם על המים. ולא פחדו, משמע מהכתוב, על המים, כלומר בלי יראה מהקטרוג שלהם. ומשמע מהכתוב במרה, שָׁם שָׂם לו, כלומר, ולא במקום אחר. ושָׁם באילים שלטו בני ישראל על המים, ולא הוצרך המטה. אבל מכאן והלאה נצרך המטה בנחש עלי צור, אצל המים.

.42 באו לחורב, באו המים לקטרג. מתוך הדינים של קו שמאל, שהמים קופאים, ואין מים לשתות. אמר לו הקב"ה, והכית בצור. כאן צריכים המטה, והכית לאלו באותו צור, שהוא דינים של המסך המבטלים הארת החכמה שבשמאל, שאז יוצאים מים, ולא בנחש. כי הדינים של הנחש מקפיאים המים. וכאן היו צריכים לפתוח המים, שאינם נפתחים אלא בצור.

אמר משה, כאן צריכים יותר מהכאת הצור, כי אני רואה שהמים עומדים לשטוף. כלומר, שכוח הדין הטמון בהם עתיד להתגלות, ולמה אתה אומר, הנני עומד לפניך שָׁם על הצור בחורב והכית בצור?

.43 אמר הקב"ה למשה, עדיין במי מריבה עתידים המים לקטרג יותר, שהם מים עכורים רעים וזידונים, ויזדווגו בהם בישראל בגלוי לעיניהם, כלומר ששם יתגלה כוח הדין שבמים בגלוי, וייאחז בישראל. ובאותה שעה נצרך המטה, ותתיר עליהם הנחש שבגלוי לעיניהם ויתקדש שמי.

לעיניהם, בגלוי, כדבר שהזדווגו בהם בגלוי, כמו שכוח הדין הטמון במים התגלה ונאחז בישראל בגלוי, אף אתה תתיר הדינים של הנחש בגלוי. ואז יהיה גמה"ת.

.44 כך ראה דוד, כמ"ש, לולֵי ה' שהיה לנו בקוּם עלינו אדם. זהו פרעה. אזי עבר על נפשנו המים הזידונים. וכתוב, נפשנו כציפור נמלטה מפח יוֹקְשים.

כוחו של פרעה היה בדינים דשמאל. ואז עבר עלינו המים הזידונים, המים המרים, הבאים בסיום הדינים דשמאל. נפשנו כציפור נמלטה, ע"י התיקון של נחש עלי צור. כמ"ש, וייצאו אל מדבר שׁוּר, שהוא דינים דשמאל, כי שׁוּר הוא מלשון ראייה, הרומזת על חכמה דשמאל, שמרוב הדינים שבו הוא מִדבּר.

ובסיומו, ויבואו מָרָתה, מחמת הדינים של צור. ואז, ויורהו ה' עץ, שזהו התיקון של נחש עלי צור. וימתקו המים. שזהו שכתוב, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.

.45 מה ראה משה במי מריבה, שלא עשה בנחש, כמו שהצטווה? ישראל היו דוחקים במשה, תן לנו מים. התייעץ משה, ואמר, הקב"ה אמר לי לעמוד בנחש, ואני רואה, שאין כוח לנחש במים, שאין כוחו אלא בעפר, כמ"ש, ועפר תאכל כל ימי חייך.

משמע שיאכל ויְכלה עפר כל ימיו, אבל במים לא. כי להיפך, הוא מביא לקיפאון המים. וישראל דוחקים בי, לתת להם מים, ואע"פ שייעשה נס, שהנחש לא יפסיק המים, לא ייעשה במקום הזה, אלא בגמה"ת.

כלומר, שמשה ראה, שעוד לא הגיע זמנו. אלא כשנחקק המטה בנחש, נחקק בעפר ולא במים. כמ"ש, וישליכהו ארצה ויהי לנחש. אבל צור נחקק במים, במרה, וכבר עשה נס במים, בחורב. טוב שאעשה בזה, שנעשה בו נס אחר, בחורב. מיד, ויך את הסלע במטהו פעמיים.

אמר הקב"ה, משה, יַעַן לא האמנתם בי להקדישני, שחשבתם, שלא יוכל הנחש להיות עם מים, לכן, לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ. ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך. מהו הטעם? משום שהיה חקוק בניסים, והשם הקדוש העליון רשום בו.

ויש להבין, הרי גם משה ידע שבגמה"ת יוכל הנחש להימצא עם המים, אלא שראה שעוד לא הגיע זמנו, וא"כ למה נענש? ואין לומר שטעה משה בזה.

והעניין הוא, כי העונש היה על מה שלא תיקן את ישראל שיזכו לגמה"ת. ובאמת לא היה זה עונש, אלא בחינת סיבה ומסובב. כיוון שלא נתקן הנחש במים, באופן שיוכל להמשיך הג"ר דחכמה בלי דינים, ע"כ מסוּבב מזה, כי משה לא היה יכול לבוא לארץ ישראל, כי אם היה משפיע בארץ ישראל היה ממשיך שם הג"ר דחכמה דשמאל.

ולפי זה אין הפרש אם חטא בזה או לא חטא, אלא כיוון שלא המשיך את גמה"ת, ע"כ אינו יכול לבוא לארץ ישראל. ומה שאמר הקב"ה, יען לא האמנתם בי להקדישני, הוא שלא תיקנו את ישראל בתיקון השלם.