תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, בלק
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון (אדה"ר)
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת בלק

שעשועי הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף א

מהד' 10 כר'. כרך י. דף א.

.1 כתוב, עֵצות מרָחוק, אמונה אומֶן. אמונה אומֶן, שניים, שהם אחד. אחד גן, אמונה, מלכות. ואחד נהר, אומֶן, יסוד. היסוד יוצא מעדן, חכמה. והמלכות מושקית ממנו.

.2 ה' אלקיי אתה, אֲרוֹמִמך אודה שמך כי עשית פלא, עצות מרחוק אמונה אומן. מי שמקיץ משנתו בלילה, בשעה שהקב"ה נכנס לגן, למלכות, להשתעשע עם הצדיקים, צריך לומר פסוק זה ברצון הלב, ולכוון רצונו בו.

ואח"כ יאמר, אודך על כי נוראות נִפְלֵיתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד. ואח"כ, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. וזהו השבח של החסידים הראשונים כשהקיצו בחצות לילה. ואח"כ סידרו שבחיהם ועסקו בתורה.

.3 מהו השעשוע של הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן? כל הצדיקים עומדים בצורתם ומתלבשים בגן עדן בלבוש, בכל יום ויום, ומתרחצים בטל, שהכין הקב"ה להחיות המתים. וכולם נכנסים אל המשיח ושואלים מה ששואלים.

.4 אח"כ מתאספים, ועוסקים בדעת עליונה. ועליהם כמה ממונים. ומתחדשים שם כמה חידושי תורה. אח"כ יוצאים כולם ורואים, כשאליהו בא אל האבות. כשהוא יוצא, הם נכנסים ועומדים לפני האבות, והאבות שמחים בהם, בכמה בנים קדושים שמסביב להם. וכולם שמחים.

.5 כשבא הקב"ה בחצות לילה, כולם עומדים מתוקנים כראוי. וכל העסק שעסקו כל אותו היום בחידושי תורה, מתוקן לפניהם. ותשוקתו של הקב"ה בצדיקים האלו, שחידשו דברים בתורה, ומשתעשע בהם, ומשתעשע בדברי התורה האלו. וכן בכל צדיק וצדיק.

.6 אח"כ כולם מיתקנים זכר ונוקבא, והקב"ה, אחר שהֵריח והשתעשע בהם, ובכל אלו סודות החכמה שלהם, הוא מתגלה עליהם, והם רואים באותו נועם ה'. אז כולם שמחים בשמחה גדולה, עד שמתפשט הזיו והאור שלהם, ומאותה התפשטות הזיו והאור של השמחה שלהם עושים פירות ותולדות לעולם, נשמות, ואותם הפירות נכנסים תחת כנפי השכינה, עד הזמן שצריך.

.7 וכך משתעשע בכל צדיק ואומר, אשרי המלך שבנים אלו התבררו לחלקו ולגורלו. וקול מתעורר מאמצע הגן שברקיע, וקורא בקול חזק ואומר, זכור ה' לבְנֵי אֱדום את יום ירושלים האומרים, עָרוּ עָרוּ עַד היסוד בה. אז היא הבהלה והצעקה שלו. וכל הצדיקים אשר שם מתעוררים בבכייה.

.8 והקול מתעורר מאמצע הרקיע, שנשמע ב-390 רקיעים, כי אין חדווה ושעשוע לפני הקב"ה, אלא בשעה שעומד עם הצדיקים אשר שם, ומשום זה נשבע ואומר, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. בכל מקום שיש שמחה להקב"ה, קול זה יוצא וקורא.

.9 אז הוא יוצא משם, ועולה ומכה ברקיעים ושואג שאגות, עד שכל צבאות השמיים כולם בערבוב. אז נושב רוח ומכה בעלים של האילן הגדול ההוא, וכל ענפיו מכים זה בזה, וקול מתעורר מתוך נוף האילן, וקורא, זָכר לְעולם בריתו, דָבָר ציווה לאֶלף דור, אשר כרת את אברהם ושבועתו ליִשׂחק. כיוון שקול זה מתעורר, שומע אברהם סָבָא ומתעורר, אז הוא רצון המלך ומתנחם עימו.

.10 בשעה ההיא התעורר רוח אחד מצד דרום, וכל רצון ושמחה ורפואה מתעוררים בעולם. ואז עולה הבוקר, והרצון נמצא, ויש מנוחה לכל אסורי המלך שבבית חוליָים. אשרי העם שיכולים לדעת מהסודות הנסתרים, הסתומים של המלך הקדוש.

אוצר הנשמות

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ד.

.11 אמר רבי אבא, פעם אחת היינו הולכים במדבר, ונכנסנו במערה אחת, ומצאנו שם ספר אחד ישן מהימים הראשונים. פתחנו אותו ומצאנו כתוב בתחילת דבריו, הראשונות הִנֵה באו וחדשות אני מַגיד. וביאר הכתוב בנשמות הצדיקים, מיום שעלה ברצון המחשבה לברוא העולם.

.12 כי מטרם שנברא העולם, כל רוחות הצדיקים היו גנוזים במחשבה לפניו, כל אחד בצורתו. כיוון שצייר העולם, התגלו כולם ועמדו בצורתם לפניו, שם במרומי רקיעים. אח"כ נתן אותם באוצר אחד בגן עדן של מעלה. והאוצר ההוא אינו מלא לעולם, ותמיד הוא קורא, הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. כולם אני מגיד בשמותיהם. ואין תשוקה וחמדה לאוצר ההוא, אלא שתבואנה בו הנשמות.

.13 כמו שהגיהינום אין לו חפץ, אלא לקבל בו נשמות שייטהרו שם. וכל יום הוא קורא הב הב, אשרוף אשרוף. שתשוקתו רק לשרוף ולטהר הנשמות. וכך אותו אוצר שבגן עדן אין לו תשוקה אחרת, אלא לקבל הנשמות.

.14 האוצר שומר כל אלו הנשמות שבו, עד הזמן שמלביש אותן, ויורדות לעוה"ז. ומפני החטא של האדה"ר, שהחשיך העולם, והמשיך הצד האחר הרע לעולם, צריכות הנשמות להתלבש בלבוש זה, מטרם שיורדות לעולם, כי לבוש אחר הכין להן הקב"ה להלביש הנשמות. ונאמר בספר ההוא, עד כאן. שתקו. וראיתי מכאן והלאה מילים מתוקות בלתי נודעות.

.15 ואח"כ ראיתי הדברים בחלום. ואמרו לי, שתוק, ולא תגלה אלא לרבי שמעון. וכך עשיתי. ומצאתי בו.

ואם לבוש אחר הכין הקב"ה להלביש הנשמות לעוה"ב, א"כ, המתים שהֶחיה יחזקאל, מהו הטעם שלא עשה להם אותו הלבוש?

.16 אלא בגלל שעוד לא הגיע הזמן להעביר בעולם אותו האוויר הטהור העושה לבושים. ומשום זה לא הלביש אותם, אלא שעמדו לתחייה, כמו שהיו מקודם לכן. וכך יהיה לתחיית המתים, חוץ משהזוהמה של הגוף הראשון לא תימצא שם.

.17 וכשאדם יוצא מהעוה"ז, כולם, צדיקים חסידים תמימים רשעים, כולם עוברים בדרך לראות את האדה"ר, הנראה לכל בני העולם. ושם לוקחים הדרך, אם לגן עדן או לגיהינום.

.18 כל אלו שדרכם לגן עדן, מתקרבים לחומה שמחוץ לאלו שלוש החומות אשר שם, הסובבות את גן העדן. אז יוצא ממונה אחד, ומתעורר לפניהם, קורא ואומר, אשריכם הצדיקים בכל העולמות. והממונה יעזריאל מלמד אותם הדרך, והולכים לפניו, עד שַׁער אחד של הגיהינום, ואותו הממונה קורא בכוח, קררו העשן, קררו השריפה.

באותה שעה בחיפזון מקררים אותו, ונכנסות כל הנשמות וטובלות בגיהינום ועוברות. והרשעים כולם נמסרים בידי המלאך דוּמה ונכנסים בגיהינום. והצדיקים אינם נמסרים בידיו, אלא בידי הממונה יעזריאל.

.19 כיוון שטובלים בגיהינום ועוברים בו, אותו הממונה הולך לפניהם עד שמגיעים לגדר חוֹמה של גן עדן. ואותו ממונה קורא בפתח ואומר, פִּתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. אז פותחים הפתח ומביא אותן בפנים. וכך עושה לכל פתח.

.20 כיוון שהנשמות נכנסו לבפנים, למקום שהצדיקים האחרים עומדים, כמה חדווה על חדווה, וכמה שמחה על שמחה על הצדיקים. וכל בני הישיבה שמחים. לסוף שלושה ימים שהסתתרו בהיכלות ידועים, הן יוצאות, ואווירים נושבים, ומצטיירים כולם בצורתם. ומכאן והלאה יורשים אחוזת נחלה, כראוי לכל אחד.

.21 המראֶה שנראה בגן עדן, ממראה כבוד הצורה של כל הצורות, והגוון של כל הגוונים של המלך הקדוש, אינו מתגלה בהיכל ולא במקום אחד. אלא שנפתח רקיע מרוקם על הגן לארבעה צדדים, והתמלא מזיו הכבוד הקדוש, וכל הצדיקים נראים שם ומאירים. מי ראה שמחה זו ותשוקה של נועם ה' ההוא.

.22 עד כאן הייתה לי רשות לראות בספר הזה. בעוד שהסרתי עצמי לראות יותר, פרח הספר מידי, ולא ראיתי אותו. נשארתי עצוב ובכיתי.

ישנתי באותה מערה וראיתי את גבריאל שלבוש בדים. אמר לי, רבי, מה לך לבכות, אל תהיה עצוב. כי מי שאותו הספר שייך לו, הספר פרח אליו ולקח אותו. ומטרם שנפטר מהעוה"ז, גנז אותו במערה ההיא שבמדבר הזה. ועתה שהספר נגלה לאנשים חיים, פרח באוויר ולקח אותו.

.23 מכאן והלאה לך לדרכך. ומאותו יום עד עתה לא נגלה לי הספר. ולא זכיתי לשמוע ממי הוא. ובכל זמן שאני נזכר בו, אני נשאר עצוב. אולי הקב"ה רוצה בכבודו, שלא יתגלה בעולם.

הנה עם יצא ממצרים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ז.

.25 כתוב, הנה עַם יצא ממצרים. ולא נזכר השם ישראל. כי אין צורך לקחת האבהות והייחוס שלהם, אלא בדרך כלל. כמ"ש, הנה עם יצא ממצרים. ואינו אומר איזה עם. והטעם הוא משום שכך קורא להם המגן שלהם כמה פעמים. ועִם זה אין לטעות בעַם אחר. שכתוב, שַׁלַח את עמי, בכל פעם.

.26 כשנלקחה עצה עליהם עם פרעה, כתוב, הנה עַם בני ישראל רב ועצום ממנו. אף עתה כתוב, הנה עם יצא ממצרים, שלא הוציא אותם אחֵר, אלא הוא מעצמו יצא. ומשום זה תוכל להרע להם.

הנה כיסה את עין הארץ

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ח.

.27 כתוב, הנה כיסה את עין הארץ. יש אומרים שהם סיחוֹן ועוֹג, שישראל הרגו אותם, שהיו עין הארץ. אבל כשהביא הקב"ה על ארץ מצרים ארבה, כתוב, ויְכַס את עין כל הארץ ותֶחשׁך הארץ.

משום שכל המכשפים והקוסמים שבעולם אינם יכולים לעשות כישוף, אלא בדבר אחד, במדרגה אחת, בפעם אחת. ולעם הזה הביא ארבה מעורָב, בכמה מינים מעורבים זה בזה, עד שכל המכשפים והקוסמים לא היו יכולים לקום מפניהם. וזהו, ויכס את עין כל הארץ, שלא יכלו לקום מפניהם. כמ"ש, הנה כיסה את עין הארץ, שאי אפשר לקום מפניו.

.28 לא היו בעולם מכשפים וקוסמים כמו בלק ובלעם. בלעם, היו כוחו וגבורתו בפיו ובעיניו. בלק, היו כוחו וגבורתו בפעולת הידיים. וזה צריך לזה. כי כל מיני כשפים שבעולם הם בפה ובמעשה, ובהם הם תלויים. בלעם הייתה לו לשון ולא ידיים. בלק היו לו ידיים ולא לשון.

ואֶתן אדם תחתיך

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ט.

.29 הלכו החברים, והשמש היה חזק מאוד. ראו אותו שדה ביופי של עשבים, ומים יוצאים לכל צד, ועצי השדה גדולים. ישבו שם. אמר רבי אלעזר, כמה יפה המקום הזה לנוח בו.

.30 בעוד שהיו יושבים, בא נחש גדול בגבורת השמש, ועבר לפניהם. אמר לו רבי אלעזר, נחש נחש נְטֵה מדרכך, כי אותו אדם כבר שב וניחַם על מה שעשה, ולא יוסיף לעשות אותו הדבר.

.31 נחש נחש, אחר שלחשו לך מהשמיים, שתהרוג אותו אדם, התנחם אותו אדם ושׂם ברצונו, שלא ישוב לאותו עוון לעולם, סור לך מהדרך.

קם הנחש על עומדו ולא הלך לכאן ולכאן. שב רבי אלעזר ואמר, נחש נחש, יודע אני מה אתה רוצה, חזור מדרכך, כי גוי רשע בא, שעשה רע ליהודי אחד, והנה הוא ישן במערה שלך, קום והרוג אותו. מיד חזר אותו נחש, ודילג דילוגים לפניהם.

.32 אם לא הייתי כאן, כמה רעות היה עושה אותו הנחש. כי אדם אחד יהודי, עשה מעשה עוון, ומטרם שעשה תשובה, לחשו לאותו נחש שיהרוג אותו. ובתוך כך התיישב אותו האדם, וניחַם מעוונו, ואמר שלא ישוב לעולם לאותו עוון. וע"כ ניצל מהדין.

.33 אמרו החברים לרבי אלעזר, במה ידעת? אמר להם, סימן נתן לי אבי, ואני הכרתי על ידו. אמרו לו, זה נכון כלפי הנחש שהכרת בו. אבל אותו אדם, שניחם ושב מעוונו, במה ידעת?

אמר להם, כשאותו הנחש היה הולך, והקשקשים שלו היו עולים, וזנבו היה זקוף, והוא הלך בחופזה. ורוח אחר היה הולך כנגדו, והיה קורא לפניו, שוב מדרכך, כי אותו אדם שב מעוונו וניחם. ואותו הנחש הרע לא היה מקשיב עד שייתנו לו כופר במקום אותו אדם שהתחייב הריגה ושב מדרכיו וניחם, כי כך דרך הנחש הרוחני והנחש הגשמי.

כיוון שניתנה לו רשות, אינו חוזר עד שמשלים אותו הדין הרע, שניתנה לו רשות לעשות, או שייתנו לו רשע אחר כופר במקומו. כי לא ישוב ריק, אחר שניתנה לו רשות.

.34 אמרו לו, כל זה נכון הוא. אבל אותו גוי שאמרת, שניתַן בשבילו כופר, במה ידעת? אמר להם, כיוון שדיברתי אל הנחש, הנה אותו הרוח שהיה הולך כנגדו, ולוחש לו שישוב לדרכו, כי ניחַם אותו האדם מהעוון, הוא דילג על אוזניי ואמר לי.

.35 תמהו החברים. אמר רבי אלעזר, חברים, נלך ונראה, כי הנחש כבר עשה מה שעשה. קמו והתקרבו לסלע אחד באותו שדה, ומצאו את הגוי ההוא שמת, ואותו נחש היה כרוך על עקבו ולא נפרד ממנו. אח"כ נפרד מעקבו ועלה על גרונו, ונכרך שם. ומשם היה יורד על עקבו, ולא היה נפרד ממנו.

.36 מצאו שם כיס אחד מלא דינרים, שגזל מיהודי אחד בדרך, והיכה אותו. לקח רבי אלעזר את הכיס ואמר, ברוך הרחמן, שבכל דבר הוא עושה שליחותו. חזרו לאותו מקום שהיו בו.

.37 כתוב, מֵאשר יָקרתָ בעיניי נכבדתָ, ואני אהבתיך, ואֶתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך. האם לא היה צריך לכתוב, מאשר אתה יקר בעיניי? הרי יקרתָ, משמע שמעצמו נעשה יקר. אלא כך הוא, כי כל אדם שהוא בעוונות לפני הקב"ה, בתחילה הוא נִקלֶה והוא תועבה לפני הקב"ה. ואחרי שהתיישב בדעתו ושב מעוונו, הוא מתייקר עתה מעצמו, והקב"ה קורא עליו ואומר, מאשר יקרת, אתה מעצמך יקרת.

.38 כי אין אהבת הקב"ה אל אדם בעולם, אלא למי ששב מעוונותיו. וע"כ, ואני אהבתיךָ. אבל מה אעשה, כי כבר ניתנה רשות לנחש להזיק. זוהי עצה, ואתן אדם תחתיך, ולאומים תחת נפשך.

מהו האדם, שהקב"ה נותן כופר תחתיו? הוא אדם הבא מעַם של הצד הרע, שאותו נחש יאכל משלו, מהצד שלו. כמ"ש, ואֶתן אדם. אל תקרא אדם, אלא אֱדום. ולאומים, שכתוב עליו, ולאום מלאום יֶאֱמָץ, זרעו של עשיו, שנותן תחת נפשו.

.39 בעוד שהיו יושבים, אותו יהודי, שהגוי, שהרג אותו נחש, גזל אותו, בא מהדרך, והיה עייף. ומחמת כוחו של השמש, נכנס באותו שדה, וישב תחת אילן אחד, והיה מתרעם לפני הקב"ה, ומצדיק עליו את הדין, ואמר, ריבון העולם, גלוי וידוע לפניך, שאיני דואג עליי ועל גופי ועל כספי כלום, כי בדין נעשה כל מה שנעשה. אבל אב ואם זקנים יש לי, שאין לי במה לכלכל אותם, ועל זה אני דואג.

.40 ועוד, צרוֹר עִם דִינרים, שהיה באותו כיס, הוא של עני אחד, שצריך לעשות חופה לבתו הענייה. מה יעשה? ריבון העולם, על זה אני כואב בליבי ביותר.

.41 בכה ואמר, משפטי ה' אמת, צָדקו יחדיו. דינים של ריבון העולם הם אמת, משום, שצדקו יחדיו. כי בשעה שהדין של הקב"ה רוצה לעשות דין, כמה בעלי מגִנים המתווכחים, עומדים מצד זה ומצד זה, ולוחמים אלו באלו, ומצדיקים אלו באלו.

כיוון שצדקו אלו באלו והסכימו יחד, אז משפטי ה' אמת. מתי צדקו יחדיו? כשמצדיקים הדין, כל ב"ד של מעלה. ריבון העולם, על זה אני בוכה, ולא על שלי.

.42 שמעו רבי אלעזר והחברים, וקמו אליו. ראו אותו שהיה יושב תחת אותו אילן. החזיקו בו, ולקחו אותו אצלם. אמר רבי אלעזר, אל תירא, צדיק אמיתי, שאם לא היית צדיק, לא היה מַקרֶה לך הקב"ה נס גדול כמו שעשה. ובתחילה קח כיס הדִינרים שלך. ותראה מה שעשה הקב"ה בשבילך.

.43 הלך עימהם, וראה אותו הגוי מת, ונחש עושה בו נקמות, והיה כרוך על צווארו כבתחילה. השתטח אותו יהודי בעפר, והודה ושיבח לריבון העולם. וקם ונשק ידיהם של רבי אלעזר והחברים. אמר להם, עתה ידעתי שהקב"ה הִקרה לי הנס הזה בשבילכם.

.44 אבל על אבי ואימי בכיתי. ועל עני אחד שנתן לי הצרור הזה. פתח הכיס והראה להם הצרור. וכן הראה להם המכה, שעשה לו אותו הגוי. התפלל עליו רבי אלעזר, והתרפא.

.45 התקרבו לאותו הגוי כבתחילה, וראו אותו הנחש, שהיה עושה בו נקמות כבתחילה.

אמר רבי אלעזר, נחש נחש, כל מה שעשית, יפה עשית. ועוד שהראית כוחך וגבורתך בו, ועשית נקמות גדולות. והרי ראינו זה ג"פ, וראיתי כל מה שעשית. מכאן והלאה, לך והסתתר במערתך. וגוזר אני עליך, שלא תזיק לברייה בעולם. נפרד אותו נחש משם, וכפף ראשו, והלך לו.

.46 אמר רבי אלעזר ליהודי, קח שלל שונאך, כי כיס דִינרי זהב יש לו אצלו. רק עזוב לו את בגדיו, ואל תיקח משלו כלום. ולך לאדם שבמקום פלוני, ותמצא שאשתו מתה. לך אליו, ותיתן לו כיס הדִינרים הזה.

כי אותו אדם יש לו בן אחד, ושמו שמעון. והיה הולך עם סחורה על הים, והם באונייה, ובנו של אותו הגוי גנב את הכיס, ונתן אותו לאותו רשע, לאביו.

ואמור לאותו יהודי, שייתן הכיס הזה לבנו, שבקרוב יבוא אליו. ויודה להקב"ה, שהחזיר האבדה לבעליו. וכך עשה, לקח הכיס, השתחווה לפני רבי אלעזר, ונשק ידיו. תמהו החברים.

.47 אמר רבי אבא, בכל הדרך הזו, בכל מה שראינו בך, היו פלאות. ועתה הוא פלא על פלא. אמר לו, דבר זה אינו בסימן, ואינו בחכמה, אלא הרוח שלי הסתכל, ואני ראיתי, כאילו ראיתי בעיניי.

תמהו כל החברים והלכו כולם. ואותו היהודי עימהם. עד שהגיעו אצל חמיו. כיוון שהגיעו לשם, מצאו את חמיו, שהיה יושב על מיטתו ועוסק בתורה. רבי אלעזר בירך ברכה, והחברים בירכו. והוא שמח עימהם.

רְפָאֵני ואֵירפא הושיעֵני ואִיוָושֵׁעָה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף יד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יד.

.48 רְפָאֵני ה' ואֵירפא הושיעֵני ואִיוָושֵׁעָה. כיוון שכתוב, רפאני, מהו ואירפא? כיוון שכתוב, הושיעני, מהו ואיוושעה? כיוון שהרופא מרפא, מי הוא שמכה?

.49 כל הרפואות בידי הקב"ה, אבל יש מהן שע"י שליח, ויש מהן שלא נמסרו לשליח. אלו שנמסרו בידי שליח, לפעמים חוזרות המחלות. אבל אותה המחלה שהקב"ה מרפא, אינה חוזרת לעולם ואין אחריה מחלה כלל. משום זה, רפאני ה' ואירפא, בלי קטרוג. ועתה הקב"ה נתן לי רפואה, ועשק אותי, שהֶחלה אותי, וערַב לי, שריפא אותי.

.50 סיפרו לו כל המעשה ההוא. התפלא, ובכה, ושמח. אמר, חברים, נודר אני, שאלך לאותו שהגוי גזל ממנו הכיס, ואתחבר עימו, ונודה ונשבח לריבון העולם. שמח איתם.

.51 אמרו לו, במה היית עוסק? אמר להם, הייתי עוסק בפרשת בלק, וראיתי שחכמת בלק הייתה חזקה ויתֵרה מחכמת בלעם. חכמת בלעם הייתה לרגע אחד, חכמת בלק הייתה בכל זמן. אבל המפתחות של כל החכמה היו בידי בלעם, משום שהוא היה משלים בפה. בלק היה יודע לעשות כשפים ולא ידע להשלים בפה.

אל תירא עבדי יעקב

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף טו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף טו.

.52 כתוב, ואתה אל תִירא עבדי יעקב, מִכשפיו של בלעם. ואל תֵיחת, מקסמיו של בלק.

.53 שניהם היו בעצה רעה זה בזה כנגד ישראל. אמר בלעם, יעקב היה בבית לבן אבי אבי, וניחש כשפים כנגדו, ויכול לו. אני אסדר כשפים כנגד יעקב. אמר בלק, ואני אסדר קסמים לשֵׁם, הנקרא ישראל.

.54 באותה שעה יצא רוח אחד מצד יוסף, מתוך ענפי האילן, ונשב באלו הכשפים וביטל אותם. זהו שאמר יוסף, כי נחֵש ינחש איש אשר כמוני. איש אשר כמוני, בשבילי יש איש שיבטל הכשפים, הנקראים נחשים, לבניכם. בשבילי הוא למעלה, יסוד, שיוסף מרכבה לו. וזהו איש אשר כמוני.

כמוני, כלומר, שיש איש למעלה, יסוד, שמוציא רוח אחד מתוך האילן שלמטה, המלכות, ונושב בקסם ההוא, ומבטל אותו. שהנחשים מתבטלים ע"י היסוד. והקסמים מתבטלים ע"י המלכות.

.55 וכתוב, קֶסם על שפתי מלך. מלך, זהו האילן שלמטה, המלכות, המבטלת את הקסמים. אז השיב בלעם ואמר, כי לא נחַש ביעקב ולא קֶסם בישראל. ושניהם, בלעם ובלק, היו משני הצדדים האלו.

.56 עוד לא היה יום, מיום שנברא העולם, שהקב"ה היה צריך להיות עם ישראל, כבאותו הזמן שבלעם רצה לכלות שונאיהם של ישראל מהעולם. ועל זה אמר הקב"ה, בלעם רצה לכלות אתכם מהעולם, אבל אני לא אעשה כך, אלא כמ"ש, כי אעשה כָלָה בכל הגויים אשר הידחתיךָ שָׁמָה ואותך לא אעשה כָלָה.

.57 אילו יבואו כל עמי העולם, לא יוכלו לכלות אתכם מהעולם. לָבָן בא בתחילה ורצה לעקור את יעקב לבדו מהעולם. בא הקב"ה והגן עליו, כמ"ש, הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע.

בא פרעה ורצה לכלות אותם מהעולם. בא הקב"ה והגן עליהם, כמ"ש, וכאשר יְענו אותו כן יִרבה וכן יפרוץ.

בא המן ורצה לכלות אותם מהעולם. בא הקב"ה והשיב הכול על ראשו. וכן בכל דור ודור הקב"ה מגן תמיד על ישראל.

.58 וישראל אומרים, חסדי ה' כי לא תָמְנוּ. הלוא, כי לא תמו, היה צריך לומר? אלא, חסדי ה', פירושו שבכל דור ודור הוא בעזרתנו. כי לא תָמנו, פירושו, שלא כָּלִינו מהעולם, משום שלא נמנעו רחמיו מאיתנו, כמ"ש, כי לא כָלוּ רחמיו.

.59 כתוב בתחילה, ויִשלח מלאכים אל בלעם. ואח"כ, וילכו זקני מואב וזקני מִדְיין וקסמים בידם ויבואו אל בלעם. היה לו לומר, וילכו המלאכים. למה שינה דבריו ממה שאמר בתחילה, וקרא להם זקני מואב וזקני מדיין?

.60 אלא אותו רשע בלק היה חכם בכל המדרגות שלמעלה, באותם הקושרים קשרים לעשות על ידיהם כשפים וקסמים, בכל אלו המדרגות העליונות מהם, שבהם היו מכריחים את המדרגות התחתונות.

.61 אמר בלק לבלעם, בכל זמן אנו המכשפים והקוסמים והמנחשים, יש לנו מדרגות ידועות ומלאכים ידועים, הנודעים למכשפים ולקוסמים. אבל מכאן והלאה, יש לך לעיין במקום אחר עליון.

.62 כתב לו שמות אחרים, מאלו המדרגות הקדושות. וכך דרכם של הקוסמים והמכשפים, היודעים המדרגות האלו שהקסם שורה בהן, שעושים כשפיהם, ומשׁביעים אותם במדרגות אחרות עליונות מהם, ועושים מה שעושים.

.63 שָׁלח לו כך. עַם זה, אין הקֶשר שלהם, כעמים אחרים שבעולם. אבל הקשר שלהם הוא במקום אחר עליון, שמתקשר למעלה מכל המדרגות.

.64 כתב ושלח לו ההשתלשלות והאבהות של י"ב (12) ניצוצים, המסובבים את גלגלי המרכבה של הכיסא הקדוש, המלכות. ואמר לו, אם תסתכל בישראל, תסתכל בי"ב ניצוצים, משום שי"ב ניצוצים אלו מתקשרים בי"ב שבטים.

ואם תעשה כשפים בצורתם שלמטה של י"ב שבטים ושל י"ב הדגלים שלהם הפרושׂים, נוכל להם, ונעשה עימהם מלחמה, ונעקור אותם מהעולם.

.65 כתוב, וישלח מלאכים, שהם מלאכים עליונים. וקסמים בידם, ההשתלשלות של המלאכים הקדושים, היו מביאים בידיהם. ולא ידע, שכל המדרגות העליונות הן בידי הקב"ה.

בלק חשב, שעם ישראל נמסר למלאכים כמו האומות האחרות שבעולם. וע"כ כתב השמות של אלו י"ב המלאכים ושלח לו. וזהו, וישלח מלאכים.

.66 אמר, כל המדרגות, שמקשרות קשרים לשבור העם הזה, הן מצד צפון. ומצד צפון עתידים ישראל ליפול. ממשלת הכשפים שלנו היא מצד צפון. עתה נוכל לעשות עימהם מלחמה, כי י"ב אלו שמתקשרים בהם, מתחילים לִמנות אותם מצד צפון.

.67 וכיוון שמשמאל מתחיל הכוח שלהם, כי מתחילים למנות את הי"ב משמאל, הוא נחלש ונשבר, משום שכל כוחם הוא לאותו הצד. מאין נשמע זה? שכתוב, עומד על שנים עשר בקר, שהם י"ב ניצוצים, שלושה פונים צפונה. הרי שמִצפון מתחיל לִמנות.

אמר, הרי הכוח שלנו הוא מִצפון. והן מ' (40) מדרגות חסרות אחת, החָזקות מברזל ומנחושת. ותחתיהן מדרגות שאין להן חשבון. וע"כ נוכל לעשות עימהם מלחמה, ולהתגרות בהם.

.68 והקב"ה לא עשה כך, שלא עזב את ישראל למלאכים, ולא לצבאות השמיים, אלא הם להקב"ה לבדו. וכל האילנות הגדולים, שהם מדרגות חשובות, והשרים, חילק אותם לעמים האחרים.

וכשבאו ישראל, לקח אותם הוא לבדו, והנחיל אותם בכוח נוף האילן, ז"א, ולא עזב אותם בידי המלאכים, ולא ביד ממונה ושרי העולם, כמ"ש, בהַנְחֵל עליון גויים בהפרידו בני אדם, יַצֵב גבולות עמים למִספר בני ישראל, שהם י"ב שבטים. ואלו י"ב גבולים של העמים מוגבלים בארבעת צדדי העולם.

ואחר שפיזר הענפים והעלים של האילן אל אוה"ע, לקח את ישראל והנחיל אותם בכוח נוף האילן, כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עמו, יעקב חֶבל נחלתו.

.69 אמר רבי אלעזר, כמה טוב ויפה מה שאמרת. אשרי הדרך שלנו, שכמה דברים עליונים קדושים הרווחנו אותם וראינו.

ואותו היהודי היה שם לפניהם. אמר להם, חכמים, כל הדברים האלו, כמה טובים הם, ודברים עליונים קדושים הם. כתוב אחריו, ימצאהו בארץ מִדבּר. מה פירושו?

.70 אמר לו, אם אתה יודע בו דבר, אמור. כי דבר זה ביארו באברהם, שמצא אותו הקב"ה בארץ שהיו עובדים עבודה זרה, ולא היו יודעים באמונת הקב"ה, אלא כולם היו תועים אחר עבודה זרה. וקם אברהם, וגדל ביניהם, ונעשה ענף אחד שלם לפני ריבון העולם, והוא מצא אותו שם.

.71 והקב"ה לקח אותו הענף, ונטע אותו, והשקה אותו, והשתדל עליו, ועקר אותו משם, ושתל אותו בארץ אחרת. כמ"ש, לֶך לְך מארצך וממולדתך ומבית אביך. ועשה ממנו עם קדוש. וזוהי המציאה שמצא הקב"ה בארץ שלא האמינו בו, ולא ידעו מיהו. ועל זה כתוב, ימצאהו בארץ מדבר.

.72 אמר אותו היהודי, יפה הוא ונכון, אבל יש לשאול, האם אברהם הוא הצורה שנצרך להשמיענו עליה, ימצאהו בארץ מדבר? ועוד, הרי מהכתוב אינו משמע כלל שסובב על אברהם. כי אינו מזכיר את אברהם ולא את יצחק אלא את יעקב לבדו, כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו. ואחריו כתוב, ימצאהו בארץ מדבר.

.73 אמר רבי אלעזר, אין כאן שאלה, כי אברהם יצא מעובדי עבודה זרה, וע"כ שייך בו מציאה. ואע"פ שיעקב נזכר כאן, הוא סובב על אברהם, ואין שאלה בדבר כלל. אבל אם ידעת דבר או חידוש, אמור.

תוהו ובוהו חושך ורוח

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כא.

.74 פתח אותו היהודי ואמר, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ארץ, הנודעת למעלה ולמטה, המלכות. הייתה תוהו, זהו קו ירוק שמקיף כל העולם. ונקרא קו תוהו, כמ"ש, ונָטה עליה קו תוהו ואבני בוהו. אבני בוהו, אבנים מפוּלמות השקועות בתוך התהום, ומהן יוצאים מים.

.75 והארץ הייתה תוהו. תוהו הוא קו ירוק, המקיף כל העולם. הוא קליפת האגוז. וזוהי הקליפה החיצונה, שהיא ירוקה.

.76 לִפְנים מהקליפה הירוקה, הוא בוהו, אבנים מפולמות, שמהן יוצאים מים. מתוהו נמשך עור ובשר. ומבוהו נמשכות עצמות.

.77 לִפְנים מבוהו, וחושך. חשכה שנמשך ממנה עַמו של עשיו. ונמשך מתוהו, כי חושך, תלוי ממנו תוהו. חושך הוא תוהו, מלכות דמדה"ד, אלא שנמתק בבינה, ואז נעשה חושך, שהוא אש מתלקחת מהמלכות לבינה. אלא אלו אבנים מפולמות, בוהו, נכנסו באמצע, בין תוהו ובין חושך, שמבוהו נמשכות העצמות.

וחושך, הוא המשכה דקה, מפני שנמתקה בבינה, שממנו נמשך עשיו. וכבר התבאר בזוהר, ד' בחינות, תוהו בוהו חושך ורוח אלקים, עם ד' בחינות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת ונוגה.

.78 ורוח אלקים, זהו המוח של האגוז, שמשם נמשך יעקב איש תם, כעין האגוז הזה. כמ"ש, והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב. רוח סערה באה מן הצפון, כנגד תוהו. לִפְנים ממנו ענן גדול, כנגד בוהו. לפנים ממנו, ואש מתלקחת, כנגד חושך. לפנים ממנו, ונוגה לו סביב, כנגד ורוח אלקים.

.79 ומתוכה כעֵין החשמל. לפנים מהכול. וכנגדו כתוב, מרחפת על פני המים, רוח עליון מאמא עילאה, בינה, המרחפת על הכול. ויעקב התם, המוח של האגוז. והקב"ה ימצאהו בארץ מִדבר. ואח"כ עשה הקב"ה כל אלו הקליפות שלהם, שיהיו כולם משועבדים לו.

אֶרְאֶנו ולא עתה, אֲשׁוּרֶנו ולא קרוב

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כב.

.80 אֶרְאֶנו ולא עתה, אֲשׁוּרֶנו ולא קרוב, דָרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. אראנו, לִדְבר הגאולה הזו, שהיא גלות רביעית. ולא עתה, אלא לאחרית הימים.

.81 שישה ימים היו בעולם במעשה בראשית. וביום רביעי ראיתי, שהאורות היו מסתלקים בו ודועכים. השמש והלבנה והכוכבים והמזלות נגנזו בו. כי כתוב בו, יהי מאׂרׂת, חסר ו'. אלו היו ביום רביעי ממעשה בראשית, וכמו כן הסתלקו בו המאורות ביום, שהוא האלף הרביעי, שבו נחרב ביהמ"ק.

.82 בכה רבי שמעון ואמר, אוי שהגלות נמשכת, ומי יכול לסבול אותה. אמר לו, אהה רבי אהה רבי, אילו היית יודע כמה בהלה ובלבול עשה הקב"ה בכל הרקיעים, בשעה שגזר ומסר את ישראל בידיה של אותה שפחה, ולהשתעבד תחת יד אדום.

.83 בשעה שהיו כותבים פסקי דין ברקיע, מטרם שנחתמו בטבעת חותָם המלך, קרא הקב"ה לכל צבאות השמיים, וקרא לגבריאל, שקֶסֶת הסופר במותניו, ואמר לו, עַכֵּב הפְּסָקים מטרם שנחתמו, ואבכה על בניי, ואעשה להם מִסְפֵּד ואֵבל. משביע אני אתכם כל צבאות השמיים, שתעזבו אותי, אל תאיצו לנחם אותי. כמ"ש, על כן אמרתי שְׁעוּ מִנִי אמרר בבכי, אל תאיצו לנַחמֵני על שוד בת עַמי.

.84 בעט בעיטות ברקיע שנקרא ערָבוֹת, ועשה בו בקיעות וחלונות פתוחים. ואמר, בניי אהובֵי מעיי, גידלתי אתכם, ונשאתי אתכם, כאָב הנושא את בנו, לימדתי אתכם יִרְאתי, הִשלטתי אתכם על כל אוה"ע. חטאתם לפניי בכמה חטאים, עברתי עליכם, מחלתי לכם, משום שבנים יקרים אהובים הייתם לפניי.

.85 בניי בניי אקרא לארבע רוחות העולם, ואשביע אותם עליכם. מזרח מזרח, בשבועה עליך, אם בניי יתפזרו בינך, תסתכל בתואר ובצורה שלהם, איך השתנו ונשחרו בעינויים שעושים להם בתוכך, ותבכה ותספוד עליהם, ותשמור אותם.

.86 בניי בניי, כשהייתם בביתי, בחיק אימכם בעידונים בתענוגים, לא התחשבתם בי. בניי בניי מה אעשה לכם, גזֵרה גזרתי בשבועה להגלות אתכם, אלא אני ואתם נִגלֶה.

.87 משה, איך לא תשגיח על בניי, צאן קדושים, שמסרתי בידך? מזרח מזרח, התעורר אל משה, ותבכו ותספדו על בניי. השמיעו אֵבל ומִספֵּד יחד, עד שאני אשמע ואדאב עימכם.

.88 בניי בניי אהובֵי נפשי, איך תלכו בכבלים חזקים, ידיכם קשורות לאחור. בנים שגודלו במעדנים, בנים שהם יקרים מפז ומִסַפּירים.

בניי בניי, חסידים קדושים, איך תיפלו ביד נוכרים, שאינם מרחמים כלל. הבשר הקדוש שבגופיכם, איך הושלך וחוּלל בשווקים וברחובות. בניי בניי, אוי עליכם ועליי. אז קרע לבוש מלכות שלו. כמ"ש, ביצַע אֶמְרָתו.

.89 דרום דרום, בשבועה עליך, כשיתפזרו בניי בך, תסתכל בהם איך נִשחרה צורתם, וימינם שבורה בין העמים. דרום דרום, בשבועה עליך, שתעורר את אברהם אוהבי, ואמור לו, איך נפלו בניו, והתפזרו בין שונאיהם, ותבכו ותספדו עליהם. דרום דרום, בשבועה עליך, שתשמור בניי אהובֵי נפשי כשיתפזרו בתוכך.

.90 צפון צפון, התעורר בקול בכייה ומספד ואבל ויגון על בניי. ואמור אל העקוּד על מזבחי, יצחק, איך הולכים בניו בגלות, ואיך נופלים בחרב. אל תאמרו זה ואל תודיעו זה ליעקב אביהם, שלא יתהפך העולם ברגע.

.91 מערב מערב, התעורר לאנקת חללים, והמלחמות החזקות של בניי. התעורר אל אהובתי יונתי תמתי, השכינה, איך הולכים בניה בגלות, ואיך הם מתפזרים בכמה צדדים.

.92 אחותי בתי רעייתי, הרועה שלי, אהובת נפשי, השכינה, מה נעשָׂה מבּנינו, מה יעשו הם. אבל אהובתי אחותי, אני אומַר לך, אם עולֶה ברצון עלייך, הנה את מרובעת, שכוללת ד"ס חו"ב תו"מ, והכנפיים שלך פרושות לד' רוחות העולם, בשבועה עלייך, בתי יחידתי, שתלכי עימהם ולא תעזבי אותם, ותכסי עליהם בד' רוחות העולם. ואם לא תעשי כן, הם יאבדו מהעולם.

.93 באותה שעה שכנ"י, השכינה, שמעה זאת, הרימה קול, והזדעזעו י"ח אלף (18,000) עולמות, והקב"ה עימה. ואז כתוב, קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה. והקב"ה אז, ויקרא אדנ"י ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד.

.94 מי ראה הבהלה שבכל הרקיעים. מי ראה הבלבול והמספד אשר שם, עד שכל צבאות השמיים חשבו שכל העולמות יתהפכו.

.95 אמר הקב"ה לכנ"י, בתי יחידתי שלי, תלכי לחפות עליהם ולדוּר עם בנינו. אמרה לו, ריבון העולם, לא אלך. אחר שגידלת אותם, ותיקנת אותם, והגדלת אותם, אהיה רואה, ששונאיהם אוכלים אותם, ותשכח אותנו שם.

אז נשבע לה הקב"ה, להקים אותה, ולגאול את ישראל, ולהוציא אותם מהגלות. כמ"ש, כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה', ושָׁבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם.

.96 כיוון ששמעה זה, יצאה ממנו, ללכת לגלוּת. כיוון שיצאה ממנו, פתח הקב"ה על כל צבאות השמיים, ואמר, איכה יוּעַם זהב, וכל אותה הקינה של הא"ב. הקב"ה לבדו אמר לה. אח"כ כשיצאה רחל, המלכות שמחזה ולמטה, בגלות, קָשר אהבה באותה השנייה, במלכות שמחזה ולמעלה, לאה. וחתמו פסקי הדין.

.97 ועתה נחזור לפרשת בלעם. כי הגלות נמשכת. אֶרְאֶנו ולא עתה. כתוב, אראנו, על אותו שכתוב עליו, מֵיאנה להינחם על בניה כי איננו. ואמר, אראנו, כשיבוא לפקוד את האיילה, השכינה, להוציא אותה מגלות. ולא עתה, ולא בזמן קרוב. אשוּרֶנו ולא קרוב. כלומר, אני מסתכל בו, אבל לא עתה אלא לזמן רחוק.

דָרך כוכב מיעקב

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כו.

.98 כתוב, ויַפֵּל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן. כי כשברא הקב"ה את האדה"ר, ז"א, ברא אותו שני פרצופים, ז"א ומלכות, זכר ונקבה, דבוקים זה בזה. והיו מתחברים יחד בלי פירוד, כמ"ש, זכר ונקבה בְּרָאם. בלי פירוד. ולא כתוב בְּרָאוֹ, אלא בְּרָאם. משום שהיו שניים.

.99 כיוון שהיו כאחד זה עם זה בשווה, הקב"ה ניסר אותם בנסירה, ולקח הנקבה ממנו, ותיקן אותה בכמה תיקונים, וקישט אותה בכמה עדָיִים, והלביש אותה בכמה לבושים.

.100 תיקן אותה בגן עדן. הֶעדה אותה בשבעים עדיים. והם שבעים פנים לתורה. תיקן לה י"ג (13) תיקונים, י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. הלביש אותה שישה לבושים, שישה סדרי משנה, בשישה פנים.

.101 כל אלו התיקונים והעדיים והלבושים, עשה לה הקב"ה בגן עדן. ואח"כ כתוב, ויביאֶהָ אל האדם. ואדם היה במקום נקודת ציוֹן של ביהמ"ק אשר שם. ומשם לקח אותם הקב"ה, והביא אותם בגן עדן ובירך אותם ברכת חתנים.

.102 וכתוב, דָרך כוכב מיעקב, שדרך וקישט ותיקן אותו כוכב, המלכות, שנלקח מיעקב, כלומר שנוסרה מז"א. שמשום זה, יתגלה בזכותה המשיח. כי על זה בא ז"א אליה, ונשמת המשיח נמשכת מלמעלה למטה. וקם שבט בישראל, זהו עה"ח, ז"א. וקם, כמ"ש, והֲקימותי את בריתי, לשון תקומה וממשלה.

.103 וכשיהיה זה, אז כתוב, ומחץ פאתי מואב. שכל אלו הצדדים הנאחזים באילן התחתון, המלכות, יעברו ויסורו ממנה. אז, ויאמר האדם זאת הפעם עֶצם מֵעצָמיי ובשר מִבשרי.

זהו הזמן של עידונים ותענוגים להשתעשע יחד, ולא כשאר הזמנים, שהצד הרע נאחז בינינו. אבל עתה אין ערבוב של הצד האחר עימנו. אלא עצם מעצמיי, ולא חיבור אחֵר מֵרַע.

.104 עצם מעצמיי, פירושו, אור של המראה המאירה ממש. ובשר מִבשרי, מַלבוש ממלבוש שהתלבש בו האור העליון שלי.

לזאת ייקרא אישה, בממשלה עליונה על כל העולם, שלא תסור ממנה לעולם. אז תכתוש ותְכלה כל הממלכות, והיא תקום לעולם.

.105 אראנו ולא עתה. ראייה זו שאני רואה, אני עתיד לראות אותו ולהתקרב עימו יחד. ולא עתה, ולא בגלות בבל, בבית שבנו עולי הגלות. אשורנו, אני עתיד להסתכל בו פב"פ. ולא קרוב, אלא בבַּית האחרון. כי במקדש ראשון ובמקדש שני לא היו נחת וקירבה ואחדות כראוי.

.106 כמה קשה הדבר, כמה ארוך הזמן, כמה צרות על צרות עתידות לשונאיהם של ישראל בגלות, וכמה ישלטו החיות, וכמה ישאגו לטרוף טרף מישראל, בכל זמן וזמן עד סוף הימים.

.107 כעת, באחרית הימים, כפי השעה של היום, בעת שיזרח השמש מהיום השישי, מהאלף השישי, בשעה שיקרה לפי מניין השנים, שיהיו יובֵל ושמיטה ביחד, שהוא רע"ד (274) מהיום השישי. כעת, עתיד קול אחד להתעורר מגובה מרומי הרקיעים, קול עצוב, במרירות, מה שלא היה כזה מיום שנברא העולם.

.108 הקול ההוא יהיה דק, בחשאי, במרירות, ובעצבות, יורד ועולה, עולה ויורד. ואמר, איילה אהובה הייתה לי מהימים הראשונים, ונשכחה ממני. אהבים קיימים היו לי עימה. זוכר אני החותָם של צורתה, שהיה חתום על ליבי, והיה חתום על זרועי. ואהבתה הייתה חזקה בתוכי, ורִשְׁפֵי שלהבת אהבתה היו שורפים בתוכי.

.109 באותה שעה צועק שלוש צעקות זו אחר זו, ויזדעזעו הרקיעים, ויזדעזעו כל העולמות, עד שהיו נשמעים שלושה קולות אל הדג התנין, ויברח 400,000 פרסאות בים. ושָׁם יושיט מצוֹדות ויפרוש רשתות, וימשוך אותו מהים, ויביא אותו אל הישיבה שברקיע, ויִראו ממנו כל השאלות וכל המחלוקות ששאלו שם. ויהיה תפוס שם 150 יום.

.110 ובעת ההיא יאסוף הקב"ה כל צבאות השמיים, וכל בני הישיבה שלו, והוא למעלה מכולם. ומביאים לפניו אותו התנין, ויקשור שלושה קשרים בעורפו, וייקחו אותו שלושה האוהבים האלו, ויחזירו אותו למקום שנתפס שם. והאוהבים האלו ייכנסו בהיכל אחד, הנקרא אהבה, ויהיו גנוזים שם.

.111 ומשביע הקב"ה כל הצבאות האלו, ושתי הישיבות, שילכו כולם לשמוע הקול של האהובה, השכינה, שהוא חושק לשמוע קולה עימהם. באותה שעה יתעוררו על העם הקדוש צרות, אלו על אלו, בדחק גדול, והם צועקים צעקה אחר צעקה, דמעות אחר דמעות, ויעוררו את השכינה. והיא משמיעה קול על בניה.

.112 והקב"ה קורא ואומר, זוהי איילתי, חברתי, יונתי, שְׁלֵמָתי. היושבת בגנים, שמקודם לכן לא הייתה יושבת, אלא בסתר המדרגה בפְנים, כמ"ש, כל כבוּדה בת מלך פנימה. ועתה היא בגנים, בעזות, כאם ההולכת אחר בנה בשווקים וברחובות העיר, מִפחד שלא יזיקו לו.

.113 איילתי חברתי, ראי, הרי כל החברים שבשתי הישיבות, שבישיבה של רקיע ובישיבה של הקב"ה, כאן. חברים, בני הישיבות, מקשיבים לקולך, השמיעיני, כי תשוקתי לשמוע קולך.

.114 כמה זמנים הם שלא שמעתי את קולך, ולא ידעתי אותך. אז היו כל בני העולם בערבוב, עמים בעמים, אומות באומות. ומי שלא היה ראוי למלוך, יביאו אותו שישלוט. ויבואו עימו עמים נוכריים ולשונות אחרים, שאינם יודעים דין ולא חוקי המלכות. וכמה מלחמות הם חושבים לעשות.

.115 בשפה רפה ובדיבור רך יעשה כרצונו, וישלוט. ויחשוב כמה מחשבות להרע. ועל העם היחיד יעשה חוקים רעים. אז תהיה צרה על צרה על אותו העם היחיד. בו בזמן, יתחזק הקב"ה, וירַצה את האיילה שלו, המלכות, בכמה דברי ריצוי, ויחזיק בה, ויקים אותה מעפר. הוא עצמו ולא אחר. ושתי הישיבות תישארנה עימה.

.116 שלושה מלכים יישארו ויתעוררו בשלוש רוחות העולם על ישראל. ואותו המלך, שהיה שולט בפה רך, ישלוט בכעס גדול ובזעף ובכוח על העם הקדוש.

.117 ובחודש השלישי, בארבעה לחודש, בתשע שעות ומחצה, ילכו כל בני הישיבה עם האיילה, המלכות, לקברו של הרועה, נאמן ביתו, משה, ותיתן שלושה קולות עליו.

בשעה שהשמש יפנה מהעולם, וקברו יהיה נפתח, ובני הישיבה ירצו להיכנס לשם. לא ייתנו להם רשות, ויסתלקו כולם למקומם. והשכינה תיכנס, ומתוכה ייצא מי שייצא, ותמצא את משה יושב ולומד, ונר דלוק לפניו. וכמה ריחות ובשמים מסביב לו.

.118 כיוון שמשה רואה את השכינה נכנסת, יקום, ויתחברו יחד זה עם זה, והקולות יתעוררו בגובה מרומי רקיעים. והקב"ה ישמע, וייכנס לתוך היכל אהבה, וייקח משם שלושה אוהבים, ויפתח להם המערה של משה. אז באותו לילה יתעורר המשיח, והוא יימצא שם עימהם, ויחזרו על סודות התורה בכל אותו הלילה במערתו של משה.

.119 וכשעולה עמוד השחר, יסתתר המשיח ויישארו משה והשכינה באותו היום, כביום השבועות, כבמתן תורה. והשכינה עולה על ההר, וישמעו שלושה קולות, אחד כנגד אברהם, ואחד כנגד יצחק, ואחד כנגד משה ויעקב. כמ"ש, על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בַכוח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אַל תירָאי, אמרי לערי יהודה, הנה אלקיכם.

.120 הרימי בכוח, הוא תרועה. הרימי אל תיראי, הוא תקיעה. אמרי, הוא תרועה תקיעה ותרועה ביחד. וזו, המלכות שעלתה בהר, נקראת שופר תרועה, שופר מאותה תרועה שלמעלה.

.121 והוא שופר קטן. כי יש אחר, שנקרא שופר גדול, בינה. שופר קטן, נקרא שופר הולך בתנועת הנר, מלכות. כמ"ש, ויהי קול השופר הולך. כי האחר, השופר הגדול, גנוז נסתר ואינו הולך, אלא הקטן מתעורר ביום מתן תורה ביום השבועות, כמ"ש, ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד.

.122 בהתעוררות השופר הזה, שמתעורר בתרועה תקיעה ותרועה, יתעוררו האבות מתוך המערה, ויעלו ברוח, ויבואו אליה. ומהקול ההוא כמה רשעים בארץ הקדושה ימותו, ויסתלקו מהעולם. ביום ההוא יעלו תפילות ישראל בכל מקום שהם לפני המלך הקדוש, והאבות יבואו יחד ויהיו באותו ההר. ומשה יעלה עימהם. ושם הוא יסתכל באבות, והאבות יסתכלו בו. וכולם יעלו למערתו של משה. ומשיח יתעורר אליהם, וכולם יתחברו ביום הזה.

.123 וביום הזה יתעוררו עשרת השבטים לעשות מלחמה לד' רוחות העולם, עם המשיח שנמשח עליהם. ויקבל המשחה, כלומר שיהיה נמשח, ע"י כוהן צדק אחד ושבעה רועים נאמנים עימו.

.124 ומשיח זה הוא משבט אפריים, ומזרע ירבעם בן נבט, הוא בנו של אֲבִייה, שמת בנעוריו, ובאותו יום שמת נולד לו בן. ונלקח מבית ירבעם אל המדבר. ושם לקחו אותו 170 גיבורים, שכולם היו צדיקים משבט אפריים, שלא נמצאו בחטאו של ירבעם.

.125 ומבן אבייה יצא המשיח. ועל זה כתוב, וספדו לו כל ישראל וקברו אותו. פסוק זה סתום, כי הוא נבואה לשעתה ונבואה לעת"ל. כי כך יהיה לעתיד, שכל ישראל יספדו על משיח בן אפריים יוצא חלציו. וכתוב, כי זה לבדו יבוא לירבעם אל קבר, יען נמצא בו דָבר טוב אל ה' אלקי ישראל בבית ירבעם. זהו רומז על המשיח, שהוא דבר טוב אל ה'.

.126 כיוון שידעו האבות, שהקב"ה פקד את האיילה שלו, השכינה, ואת עמו, כמה שמחה על שמחה תהיה ביום ההוא. בארץ הצפון במלכות תימן, כמה צרות על צרות יתעוררו ביום הזה על עם ישראל. ותתקבל תפילתם ברצון. ובערב היום הזה, תחזור השכינה אל הבית, והמשיח למקומו, והאבות לתוך המערה שלהם.

.127 השכינה תלך ותחזור למשה 70 יום. לסוף 70 יום תעלה צעקת ישראל לפני המלך הקדוש, שיהיו מֵצֵרים להם בכל רוחות העולם. ובית כנסת אחד לצד דרום יאבד וייחרב, וחמישה צדיקי אמת ייהרגו ביניהם.

.128 אז לסוף 32 ימים, אחר שיהרגו את אנשי בית הכנסת ההוא, ילביש הקב"ה קנאה לשופר קטן, המלכות, ומשיח בן אפריים יפשוט פרסות, כשור אחד שקרניו עולות כקרני ראם.

.129 ואותו השופר הקטן, המלכות, יתקע תרועה תקיעה ותרועה, ג"פ בראש ההר כבתחילה. אז ייסעו הדגלים של המשיח ההוא, וייפול רעש על העולם ע"י קולות השופר, וכל בני העולם ישמעו ויראו, כמ"ש, כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כִּנְשׂוֹא נס הרים תראו וכִתְקוע שופר תשמעו.

.130 ואז יתבערו הגילולים מהארץ הקדושה. ושלוש מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח. והם יבואו וישתחוו לריבון העולם בהר הקדוש בירושלים. ואלו המלחמות תהיינה באלף השישי.

.131 ובחודש מרחשוון ייפלו שונאי ישראל, ויעברו כל אלו הגילולים שיישארו בארץ הקדושה. ומשם ילכו ישראל, ויעוררו מלחמות על העולם, ובעוד שאלו יעשו מלחמות עם כל בני העולם, יתקבצו בניו של אדום על הארץ הקדושה, ויתפסו אותה, וישלטו עליה 12 חודשים.

.132 לסוף 12 חודש, יגעש וירעש כל העולם. ובין הזמנים האלו תלך השכינה ותחזור למערה של משה. ויסתתר מלך המשיח תשעה ירחים, כירחים של היולדת. ובאלו תשעה ירחים כמה צירים וחבלים יקבל על עצמו.

.133 ובין כך הקב"ה ירבה צערו, וייכנס לתוך שבילים של אילן אחד, כי יש לו אילן קדוש גדול וחזק, ז"א. ושם בשבעים ענפים ייקח מידות של אלכסונים. מלכות הממותקת בבינה נקראת אלכסון. וייקח שבעים הממונים של שבעים אומות, הסובבים שבעים הענפים של האילן. ייקח אותם בתוך אלו המידות של האלכסונים, ויהיו אסורים במשקל אחד של מידה וחצי. אז יורדים מכל ענף, שהוא מקור המיתוק שבכל ספירה.

כי הבינה מידה שלמה, שממנה בא המיתוק של האלכסון. והמלכות חצי מידה, שרק ט"ר שלה מקבלים מיתוק האלכסון מבינה, ונבחנים לחצי מידה, אבל המלכות שלה אינה מקבלת, וע"כ נחשבת לחצי מידה. ואלו השתיים, בינה ומלכות, מידה וחצי מידה, מקור כל המיתוקים, אוסרים את שבעים השרים ומכניעים אותם, ומורידים אותם משבעים הענפים של האילן הקדוש.

.134 וכמה ענפים קטנים ושאינם קטנים, יישברו בירידת השרים משם, משום שהיו נאחזים בענפים, ובירידתם נשברו. אז הרבה מהעם הקדוש יישברו בין רגלי העמים האחרים. וכל אלו הממונים, יעברו אותם בנהר דינור, ויהיו עוברים מממשלתם.

.135 ובין כך יהיו למשיח צירים וחבלים כיולדת. ועל הזמן ההוא כתוב, יַענךָ ה' ביום צרה, שהם תשעה פסוקים, כתשעה ירחים של יולדת, ויש בו שבעים מילים, כי לשבעים שנים באלף השישי יוליד את ממשלתו, שישלוט על כל העולם. משום זה באלו תשעה ירחים יהיו נראים בכל לילה, מחצות לילה והלאה, רכב אש וסוסי אש מחוץ לרקיע, שעושים מלחמות אלו באלו עד שיאיר הבוקר.

.136 אחר שיעברו תשעה ירחים אלו, אז יעורר הקב"ה את המשיח הזה, ויוציא אותו מגן עדן. ואותו יום שייצא מגן עדן, יזדעזע כל העולם, כי כל בני העולם יחשבו שימותו.

.137 ועל היום ההוא כתוב, ובאו במערות צוּרים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקוּמוֹ לַערוֹץ הארץ. פחד ה', זוהי השכינה שתתרומם מאותו זמן והלאה, ומשיח עימה. ומֵהדר גאונו, זהו המשיח. בקומו לערוץ הארץ. אז כתוב, ואסף נדחי ישראל ונפוּצוֹת יהודה יקבץ. זהו בשישים שנה של האלף השישי. וילכו לאחר שיעשה להם הקב"ה כמה ניסים.