תוכן עניינים
ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש)/מאמרים
אין עדה פחות מעשרה
אהבת חברים - א. 3 (1984)
אהבת חברים - ב. 6 (1984)
איזה קיום תורה ומצות מזכך את הלב. 8 (1984)
אין אדם משים עצמו רשע. 31 (1985)
אין עדה פחות מעשרה. 28 (1986)
איש את רעהו יעזורו. 4 (1984)
אלה תולדות נח. 4 (1985)
אני ראשון ואני אחרון. 14 (1985)
אשה כי תזריע. 22 (1986)
אתם נצבים היום כולכם. 19 (1984)
ב' בחינות בקדושה. 15 (1987)
בא אל פרעה - א. 19 (1985)
בא אל פרעה - ב. 13 (1986)
בכדי לדעת שה' הוא אלקים, צריכים ל"השבות אל לבבך" בעבודה. 16 (1991)
בכל דבר יש להבחין בין אור לכלי. 25 (1985)
בענין אהבת חברים. 2 (1984)
בענין הוויכוח בין יעקב ללבן. 11 (1985)
בענין העזרה הבאה מלמעלה. 8 (1986)
בענין השכר המקבלים. 32 (1985)
בענין חשיבות החברים. 17-1 (1984)
בענין כבוד אב. 5 (1986)
בענין נר חנוכה. 9 (1986)
ג' זמנים בעבודה. 24 (1985)
ג' תפלות . 30 (1985)
גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד. 9 (1987)
דרך קרובה ודרך רחוקה. 26 (1986)
האזינו השמים. 2 (1986)
ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת. 8 (1987)
ההבדל בין עבודת הכלל ופרט. 16 (1987)
ההבדל בין צדקה למתנה. 24 (1986)
ההבחן העקרי בין נפש הבהמית לנפש אלקית. 17 (1988)
החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו. 12 (1986)
הטוב ומטיב לרעים ולטובים. 1 (1987)
הידיעה שהאדם עמד בנסיון, לצורך מי. 28 (1989)
היתכן שירד משמים דבר שלילי. 15 (1984)
הכנה לסליחות מהו. 36 (1986)
הכנה לקבלת התורה מהו - א. 18 (1987)
הנרות הללו קדש הם. 12 (1991)
הצורך לאהבת חברים. 14 (1988)
הקב"ה וישראל יצאו בגלות. 27 (1986)
הקשר בין פסח, מצה ומרור. 14 (1987)
הראני את כבודך. 26 (1985)
ואתחנן אל ה'. 34 (1985)
והיה כי יחטא ואשם. 20 (1986)
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך. 18 (1984)
וידעת היום והשבות אל לבבך. 17 (1985)
ויהי ערב ויהי בוקר. 36 (1985)
וילך משה. 1 (1986)
ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. 15 (1985)
ויצא יעקב. 10 (1985)
וירא אליו ה' באלוני ממרא. 6 (1985)
וישב יעקב בארץ מגורי אביו. 12 (1985)
ויתרוצצו הבנים בקרבה. 9 (1985)
וכאשר יענו אותו. 16 (1985)
חיי שרה. 7 (1985)
חמשה עשר באב. 35 (1986)
חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד. 6 (1987)
חשיבותה של תפילת רבים. 7 (1986)
יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה. 21 (1985)
כובד ראש בעבודה מהו. 25 (1987)
כי יעקב בחר לו יה. 16 (1986)
כל התורה היא שם אחד קדוש. 22 (1985)
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. 3 (1987)
כשאדם יודע מהי יראת ה'. 35 (1985)
לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל. 10 (1984)
לך לך מארצך. 5 (1985)
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח. 14 (1984)
לעולם ימכור אדם קורות ביתו. 9 (1984)
לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך. 7 (1984)
לפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה". 13 (1984)
לשמה ושלא לשמה. 29 (1986)
מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב. 4 (1987)
מאמר המרגלים. 28 (1985)
מאמר התשובה. 27 (1985)
מדוע החיים נחלק לב' בחינות. 1 (1988)
מדוע חג המצות נקרא "פסח". 13 (1987)
מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה. 16 (1989)
מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה. 32 (1988)
מה לדרוש מאסיפת חברים. 30 (1988)
מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך. 5 (1984)
מהו "אין קדוש כה', כי אין בלתך" בעבודה. 26 (1990)
מהו "דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור" בעבודה. 37 (1989)
מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה. 25 (1990)
מהו "הנהנה מסעודת חתן" בעבודה. 35 (1990)
מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה. 45 (1990)
מהו "השכינה היא עדות על ישראל" בעבודה. 37 (1990)
מהו "התורה מתשת כוחו של אדם" בעבודה. 29 (1990)
מהו "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה. 43 (1991)
מהו "ידע שור קנהו וכו' ישראל לא ידע", בעבודה. 42 (1991)
מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה. 39 (1990)
מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה. 28 (1990)
מהו "לחם רע עין" בעבודה. 13 (1989)
מהו "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת" בעבודה. 7 (1989)
מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה. 13 (1991)
מהו "שכור אל יתפלל" בעבודה. 21 (1989)
מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה. 7 (1991)
מהו אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, בעבודה. 34 (1991)
מהו אין ברכה במקום ריק, בעבודה. 15 (1988)
מהו אין לך דבר שאין לו מקום, בעבודה. 20 (1991)
מהו אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה. 1 (1991)
מהו אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה. 23 (1989)
מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה. 31 (1989)
מהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה. 27 (1991)
מהו בחינת מרגלים, בעבודה. 33 (1989)
מהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה. 40 (1989)
מהו בן האהובה ובן השנואה, בעבודה. 46 (1991)
מהו בעבודה "חסד של אמת". 14 (1990)
מהו בעבודה, איש אשר בו מום לא יקרב. 25 (1989)
מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם. 5 (1988)
מהו ברכה וקללה, בעבודה. 42 (1990)
מהו ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, בעבודה. 24 (1989)
מהו גילוי טפח וכיסוי טפחיים, בעבודה. 26 (1991)
מהו דגלים בעבודה. 32 (1991)
מהו האיסור לתת שלום מטרם שמברך לה', בעבודה. 17 (1989)
מהו הב' הבחנות שלפני לשמה. 11 (1988)
מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה. 15 (1991)
מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה. 10 (1988)
מהו ההבדל בין חוק למשפט, בעבודה. 26 (1988)
מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה. 6 (1988)
מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי. 33 (1988)
מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו. 29 (1988)
מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא. 10 (1987)
מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו. 16 (1988)
מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר. 5 (1987)
מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב. 29 (1989)
מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה. 41 (1990)
מהו הנסתרות לה' והנגלות לנו, בעבודה. 24 (1988)
מהו הסדר במחית עמלק. 22 (1990)
מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה. 17 (1990)
מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים. 14 (1986)
מהו השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה. 28 (1988)
מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים. 3 (1989)
מהו השיעור של תשובה. 1 (1989)
מהו השכר בעבודה דלהשפיע. 20 (1988)
מהו ואברהם זקן בא בימים, בעבודה. 8 (1991)
מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה. 22 (1988)
מהו חטא גדול או קטן, בעבודה. 2 (1989)
מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'. 21 (1987)
מהו יום ולילה, בעבודה. 34 (1988)
מהו ישראל עושין רצון המקום, בעבודה. 32 (1990)
מהו כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה. 38 (1990)
מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה. 17 (1991)
מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה. 40 (1990)
מהו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה. 36 (1989)
מהו כלים הדיוטות, בעבודה. 34 (1990)
מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה. 19 (1988)
מהו כריתת ברית בעבודה. 31 (1987)
מהו לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע, בעבודה. 39 (1989)
מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה. 28 (1987)
מהו לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה. 43 (1990)
מהו למעלה מהדעת, בעבודה. 6 (1989)
מהו לפום צערא אגרא. 29 (1987)
מהו מבול מים, בעבודה. 4 (1989)
מהו מה אני בחנם, אף אתם בחנם, בעבודה. 21 (1990)
מהו מחצית השקל בעבודה - א. 12 (1987)
מהו מחצית השקל בעבודה - ב. 20 (1990)
מהו מי שאין לו בנים, בעבודה. 35 (1989)
מהו מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה. 30 (1991)
מהו מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה. 26 (1989)
מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה. 5 (1991)
מהו מצות שאדם דש בעקביו. 33 (1986)
מהו מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה. 16 (1990)
מהו נסתר ונגלה בעבודה ה'. 19 (1987)
מהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. 9 (1990)
מהו על האדם לעשות, אם נברא במידות לא טובות. 41 (1991)
מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה. 30 (1989)
מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה. 23 (1991)
מהו ענין יסורים בעבודה. 27 (1989)
מהו ענין כשלון בעבודה. 2 (1990)
מהו ענין מרגלים, בעבודה. 35 (1991)
מהו ענין קו ימין בעבודה. 38 (1991)
מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה. 1 (1990)
מהו פורענות הבאה לרשעים מתחלת מן הצדיקים, בעבודה. 9 (1989)
מהו קדושה וטהרה בעבודה. 28 (1991)
מהו קומה ה' ויפוצו אויביך, בעבודה. 19 (1991)
מהו קללה וברכה בעבודה. 27 (1987)
מהו רועה העם הוא כל העם, בעבודה. 13 (1988)
מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה. 6 (1991)
מהו ריח בגדיו, בעבודה. 9 (1991)
מהו רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה. 3 (1991)
מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה. 31 (1990)
מהו שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה. 8 (1989)
מהו שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה. 10 (1990)
מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה. 36 (1990)
מהו שבריאת העולם היה בנדבה. 5 (1989)
מהו שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה. 14 (1991)
מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות. 22 (1989)
מהו שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה. 18 (1990)
מהו שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה. 24 (1991)
מהו שהאדם שב בתשובה צריך להיות בשמחה. 25 (1991)
מהו שהארץ לא הוציאה פירות מטרם שנברא האדם, בעבודה. 5 (1990)
מהו שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה. 18 (1989)
מהו שהדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו, בעבודה. 45 (1991)
מהו שהימין והשמאל הם בסתירה, בעבודה. 47 (1991)
מהו שהימין צריך להיות יותר גדול מהשמאל, בעבודה. 39 (1991)
מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה. 20 (1989)
מהו שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם, בעבודה. 11 (1991)
מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה. 4 (1991)
מהו שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה. 10 (1991)
מהו שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה. 27 (1988)
מהו שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי. 8 (1988)
מהו שהסולם הוא באלכסון, בעבודה. 10 (1989)
מהו שהעולם נברא בשביל תורה. 3 (1990)
מהו שהצדיק סובל רעות. 9 (1988)
מהו שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה. 15 (1989)
מהו שהקב"ה נושא פנים, בעבודה. 33 (1991)
מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - א. 12 (1990)
מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב. 19 (1990)
מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה. 21 (1988)
מהו שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה. 2 (1991)
מהו שופטים ושוטרים, בעבודה. 38 (1989)
מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה. 30 (1990)
מהו שכהן גדול יקח לאשה בתולה, בעבודה. 29 (1991)
מהו שכל הבא לקרבן עולה הוא זכר, בעבודה. 24 (1990)
מהו שכל עשב - יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה. 27 (1990)
מהו שכתוב "והשבות אל לבבך". 14 (1989)
מהו שלום בעבודה. 34 (1989)
מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה. 36 (1991)
מהו שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה. 15 (1990)
מהו שמתחילים בשלא לשמה, בעבודה. 23 (1988)
מהו שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה. 11 (1990)
מהו שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה. 23 (1990)
מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום. 3 (1986)
מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים. 13 (1990)
מהו שעשו נקרא איש שדה, בעבודה. 8 (1990)
מהו שצדקה לעניים עושה השם הקדוש, בעבודה. 31 (1991)
מהו שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה. 18 (1991)
מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה. 21 (1991)
מהו ששבת נקראת "ש-בת", בעבודה. 19 (1989)
מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת. 3 (1988)
מהו ששמן נקרא מעשים טובים, בעבודה. 32 (1989)
מהו שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה. 4 (1990)
מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה. 37 (1991)
מהו תורה ומלאכה בדרך ה'. 12 (1988)
מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכויים. 17 (1987)
מהי "ארץ יראה ושקטה", בעבודה. 33 (1990)
מהי ההכנה בערב שבת, בעבודה. 25 (1988)
מהי המתנה שאדם מבקש מה'. 22 (1987)
מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה. 44 (1991)
מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'. 35 (1988)
מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'. 31 (1988)
מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה. 4 (1988)
מהי חשיבות החתן, שמוחלין לו עוונותיו. 7 (1988)
מהי מלחמת הרשות, בעבודה - א. 30 (1987)
מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב. 44 (1990)
מהי מצוה קלה. 26 (1987)
מהי סעודת חתן. 12 (1989)
מהי שושנה בין החוחים, בעבודה. 22 (1991)
מהם אמת ושקר, בעבודה. 40 (1991)
מהם הכוחות, שצריכים בעבודה. 11 (1989)
מטרת החברה - א. 1-1 (1984)
מטרת החברה - ב. 1-2 (1984)
מי הוא הגורם לתפילה. 18 (1986)
מי מעיד על האדם. 37 (1985)
מי שחיזק לבו. 20 (1985)
מעוז צור ישועתי. 13 (1985)
מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה. 6 (1990)
מתי הם הזמנים של תפלה והודאה, בעבודה. 7 (1990)
מתי נקרא עובד ה' בעבודה. 18 (1988)
נס החנוכה. 7 (1987)
סדר היום. 41 (1989)
סדר ישיבת החברה. 17-2 (1984)
סדר ישיבת התועדות. 17 (1986)
סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל. 46 (1990)
עד כמה שיעור התשובה. 2 (1988)
על משכבי בלילות. 23 (1985)
ענין אמת ואמונה. 3 (1985)
ענין בטחון. 6 (1986)
ענין החסד. 4 (1986)
ענין המשטינים. 18 (1985)
ענין השפעה. 16 (1984)
ענין זכות אבות. 11 (1984)
ענין חשיבות החברה. 12 (1984)
ענין חשיבות הכרת הרע. 2 (1987)
ענין יניקה, ועיבור. 31 (1986)
ענין יראה ושמחה. 23 (1986)
ענין למעלה מהדעת. 21 (1986)
ענין ענף ושורש. 2 (1985)
ענין קליפה שקדמה לפרי. 30 (1986)
ענין שבתפלה צריכים ליישור רגלים ולכסוי ראש. 32 (1986)
ענין שופטים ושוטרים. 34 (1986)
ענין שמחה. 19 (1986)
ענין תפלה. 10 (1986)
עשה לך רב וקנה לך חבר - א. 1 (1985)
עשה לך רב וקנה לך חבר - ב. 8 (1985)
פורים, שהמצוה עד דלא ידע. 11 (1987)
פושעי ישראל. 33 (1985)
צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. 38 (1985)
קרוב ה' לכל קוראיו. 29 (1985)
רכוש הפרטי של אדם מהו. 20 (1987)
שיעור מעשי המצות. 25 (1986)
שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל. 23 (1987)
שמע קולנו. 39 (1985)
שנאת חינם בעבודה מהו. 24 (1987)
תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי. 11 (1986)
תפלת רבים. 15 (1986)

אין עדה פחות מעשרה

תשמ"ו - מאמר כ"ח
1986 - מאמר 28

בזהר נשא (דף ל"א ובהסולם אות ק"ה) וזו לשונו "רבי אלעזר פתח, מדוע באתי ואין איש. כמה אהובים הם ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שורים, הקב"ה נמצא ביניהם.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי כל בית הכנסת שבעולם נקרא מקדש. ושכנתי בתוכם, כי השכינה מקדמת לבית הכנסת. אשרי הוא האדם הנמצא מאלו עשרה הראשונים בבית הכנסת, משום שבהם נשלם מה שנשלם, דהיינו העדה, שאינו פחות מעשרה. וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת. ולא יבואו קצתם קצתם, כי כל העשרה הם כאברים של גוף אחד, שבהם שורה השכינה. כי האדם, בפעם אחת עשה אותו הקב"ה, והתקין לו כל האברים ביחד. זה שכתוב, הוא עשך ויכוננך".

ויש להבחין את המאמר הנ"ל:

א. מהו שאומר "בכל מקום ששורים ישראל, הקב"ה נמצא ביניהם", משמע שלא צריך מקום מיוחד. ואח"כ הוא אומר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", משמע דוקא בבית הכנסת.

ב. מלשון "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" משמע שמקודם צריכה להיות איזו הכנה, דהיינו "עשית מקדש" ואח"כ "ושכנתי" ולא סתם.

ג. מהי השאלה ששואל "מדוע באתי ואין איש". אם אתה אומר, שהשכינה מקדמת לבוא לבית הכנסת, בטח שעדיין אין איש.

ד. קשה להבין מה שאומר "וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם". האם אפשר לומר, שכל מי שבא לבית הכנסת, יעמוד מבחוץ ולא יכנס עד שיתאספו עשרה אנשים, ואח"כ יכנסו כולם בבת אחת. היתכן לומר כך. אף פעם לא ראינו דבר זה. אם כן מהו הפירוש "ולא יבואו קצתם קצתם".

ובכדי להבין את הנ"ל, נבאר זה על דרך העבודה, איך להתחיל את סדר העבודה על דרך השפעה, הנקרא "שלא על מנת לקבל פרס". הנה קודם כל צריכים לזכור ב' דברים, שהם משפיע ומקבל. וזה נמשך, היות שרצונו להטיב לנבראיו, ומשום זה ברא נבראים, שיקבלו את הטוב והעונג, מה שהוא רוצה לתת להם. והמקבל הזה, היינו מה שהבורא ברא את הכלי, שבכלי זה יקבלו טוב ועונג, נקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג". וכפי שיעור ההשתוקקות להדבר, כך הוא יכול להנות מהדבר. זאת אומרת, הכלי שבו מקבלים תענוג, נקרא "השתוקקות".

והכלים האלו אנו מתיחסים להבורא. היינו, שהכלי שקבלה בפעם הראשונה מהבורא, היא נקראת "מלכות" או "בחי"ד", שפירושו הוא השתוקקות לקבל טוב ועונג. וזה נקרא "כלי דאור ישר". ובכלי זה השתמשו לפני הצמצום, והיא נקראת "מלכות דאין סוף".

ואח"כ נעשה תיקון, בכדי שלא יהא "נהמא דכסופא". היות שיש כלל בהטבע שעשה הבורא, שהענף רוצה להדמות לשורשו. ומדוע יש טבע כזה, אין לנו רשות לשאול, מטעם כי לגבי הבורא, אומר הזה"ק, "לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל", שפירושו, שאין התחתונים יכולים להשיג מחשבות של הבורא.

וכל מה שאנו מדברים, הוא רק מבחינת "ממעשיך הכרנוך", היינו רק מהמעשים שמתגלים לעינינו אנו מדברים, היינו ממה שאנו רואים אנו יכולים להגיד טעמים וסברות, אבל לא לפני המעשה שמתגלה לנו. ומשום זה מתחילים לדבר מהקשר הראשון שיש להבורא עם הנבראים, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו". ולפני זה אין מקום לדבר, היות שאין לנו השגה בו יתברך, לכן אנו רק רואים שיש טבע, שהענף רוצה להדמות לשורשו.

וכדי לתקן זה, היינו היות שהמקבל רוצה בהשתוות הצורה להשורש, ואם הוא יהיה מקבל אז הוא ירגיש אי נעימות, לכן נעשה צמצום, הנקרא "שלא רוצה לקבל בעמ"נ לקבל", אלא יקבל רק אם הוא יכול לקבל זה בעמ"נ להשפיע. וזה גרם לנו, שלא יכולים לקבל שפע עם הכלי הנקרא "רצון לקבל", אלא דוקא עם כלי חדש, המכונה "אור חוזר". שפירושו הוא, ש"אור ישר" (או"י) נקרא מה שהבורא נותן את השפע לתחתונים, ו"אור חוזר" (או"ח) נקרא להיפך, מה שהתחתונים רוצים לתת להבורא.

ומשום זה נקרא או"י "מלמעלה למטה". היינו, העליון, שהוא המשפיע, היינו הבורא, משפיע לתחתונים. והאו"ח נקרא "מלמטה למעלה", היינו התחתון, שהוא המקבל, רוצה להשפיע להבורא. וכלי זה, הנקרא "עמ"נ להשפיע", אנו מיחסים להתחתון, משום שהתחתון עשה זה לתקן את עצמו, היות שהוא רוצה להדמות לשורשו. וזהו כמו שלומדים, שבעולם אין סוף הכלי מלכות קבלה את האור בכלי דאור ישר, היינו בהכלי שבא מצד העליון. מה שאין כן כלי דאור חוזר הוא כלי שהתחתון צריך לעשות זאת.

ולאחר שנעשה התיקון הזה, שיקבלו רק בכלים דאו"ח, נמשך מזה כל כך רבוי עולמות והרבה מדרגות. היות שהכלי זה נמשך מצד התחתון, אין הכלי הזה יכול להגמר בפעם אחת, אלא בזה אחר זה, כפי כוחות של התחתונים. לכן, היות שנעשה רבוי כלים, לכן גם האורות נחלקים להרבה מדרגות. מה שאין כן בזמן שהיה מאיר בהכלי מה שאנו מתיחסים להבורא, הנקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", הכלי הזה הבורא ברא אותה בפעם אחת בשלימות, וממילא היה אור אחד פשוט בלי הבחן מדרגות.

וזה כמו שכותב בספר "עץ החיים" (מובא בתע"ס דף א') וזו לשונו "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשואה א', והוא הנקרא אין סוף". והטעם הוא כנ"ל, היות שכלי זו שאנו מתיחסים להבורא, הוא נגמר בתכלית השלמות. לכן קבלו אור אחד בלי הבחן מדרגות.

מה שאין כן הכלי שאנו מתיחסים להתחתון, אינה יכולה להגמר בפעם אחת, אלא שכל העבודה שאנו צריכים להתיגע, היא רק דבר אחד ולא יותר, שהוא, לעשות כלי המכונה "או"ח", שפירושו הוא, שכל מה שהתחתון רוצה לקבל טוב ועונג מהבורא, הוא מטעם שרוצה להשפיע להבורא, שזה נקרא "או"ח". והיות, בזמן שהתחתון בא לידי הכרה, שאין לו שום רצון וחשק לקבל לעצמו, אלא שהוא רוצה להנות להבורא, אז הוא עושה חשבון, לראות מה הוא יכול לתת להבורא, שהבורא יהנה מזה.

אז הוא רואה, רק דבר אחד הוא יכול לתת, שמזה הבורא יהנה. היות שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהבורא רוצה לתת טוב ועונג להנבראים, ומשום זה הוא אומר, אני רוצה לקבל טוב ועונג, משום שאני רוצה לעשות נחת רוח להבורא. וכל מה שהוא יכול לקבל יותר שפע, היינו שמהשפע שהוא מקבל הוא מרגיש תענוג הגדול ביותר, בטח שהבורא נהנה מזה ביותר.

וזה דומה לאדם, שהזמין אליו אדם חשוב, והוא ובני ביתו היו מתיגעים כל היום וכל הלילה, בכדי שהאורח החשוב יהנה מהמאכלים. וכשהאורח אכל את הסעודה הזו, שעלה לו בהרבה יגיעה, והכל עשה בכדי שהאורח יהנה ממנה, ולבסוף הסעודה הוא שואל מהאורח, מה אתה אומר להסעודה שלנו, אם פעם היית טועם טעם כזה מסעודות.

אז הוא משיב לו, אני אגיד לך האמת, לי לא חשוב מה שאני אוכל, אני אף פעם לא הייתי עושה חשבון מהתענוג, שאני יכול להוציא מהמאכלים. אי לזאת, לא חשוב לי, אם אתה היית עושה סעודה יותר פשוטה, היות שאני שומע ממך, שאתה השקעת בה הרבה יגיעה. ובטח שהבעל בית, בזמן ששומע זאת, איזו הנאה יש לו מזה שנתן לו סעודה גדולה.

והנמשל בזה הוא, אם האדם מקבל טוב ועונג מהבורא, מטעם שרוצה להנות להבורא, בזה שעוזר לו להוציא לפועל את מטרת הבריאה, מה שהבורא רוצה להטיב לנבראיו, והוא אומר, שאין לו שום הנאה מהטוב והעונג שקבל מהבורא, אם כן איזה נחת רוח הוא גורם להבורא, בזה שאומר, שבהטוב והעונג שלו הוא לא מרגיש בזה שום טעם, אלא אצלו הכל שוה.

נמצא לפי זה, אם האדם יכול להשתדל להגביר כל פעם את מה שמקבל מהבורא, ולהחשיב את מתנת המלך, יש בזה סיבה, שיכול לומר להבורא, אני מקבל הנאה גדולה ממך, משום שאני יודע, שרק עם זה אני יכול להנות אותך, ומשום זה אני רוצה להרבות בקבלת תענוגים.

אולם יש לזכור, לאחר חטא דעץ הדעת, שחטא אדם הראשון, נעשה האדם מבחינת "עפר", שהיא בחינת מקבל בעל מנת לקבל. וזה נמשך מעולמות אבי"ע דטומאה, כמו שכתוב בהקדמה לספר הזהר (אות כ"ה) "ומוטל על האדם בסגולת תו"מ, לקבל כוחות מלמעלה, שיהיה בידו רצון להשפיע, שזה נקרא בחינת "ישראל", היינו ישר-אל. זאת אומרת כל מחשבותיו ורצונותיו הם רק לעשות נחת רוח להקב"ה. מה שאין כן אם עדיין אין לו הרצון הזה, נבחן האדם שהוא בגלות בין אומות העולם, שמשעבדין אותו לעבוד רק עבור אהבה עצמית, שזה נקרא "מקבל בעמ"נ לקבל", שזהו שייך להקליפות ולא לקדושה, כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני", שפירושו, כמו שה' הוא רק להשפיע, כמו כן אתם תהיו כל כוונתכם רק בעמ"נ להשפיע.

מה שאין כן היפך זה, היינו שאין כוונתו בעמ"נ להשפיע, זה נקרא ההיפך מבחינת ישראל, אלא זה נקרא ישר - לאומות העולם, היות שהם בהופכיות הצורה מהבורא, שהוא רצונו רק להשפיע. מה שאין כן אם במקום הזה שורה בחינת ישר-אל, שהוא בהשתוות הצורה עם הבורא, היינו שאין שם רשות אחרת, במקום הזה באה השראת השכינה, כמו שכתוב "בכל מקום את אשר אני אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך", שהפירוש הוא, שה' אומר, אם אני יכול להגיד, שבמקום הזה שורה רק שמי, ואין רשות של הנברא עליו, משום שהתחתון רוצה רק להשפיע לה', אז "אבוא אליך וברכתיך", היינו שעל המקום הזה אני משרה את שכינתי.

ובזה נבין מה ששאלנו על מה שהזה"ק אומר, שבכל מקום שהם שורים הקב"ה, נמצא ביניהם, שמשמע, שאין צריך מקום מיוחד. ואח"כ אומר כמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", משמע שדוקא במקום מקדש ולא בכל מקום.

ויש לפרש זה שאומר "שבכל מקום שהם שורים" כוונתו בכל מקום שהם, היינו ישר-אל שורים שם, שהפירוש של ישר-אל הוא ישר אל, שהם נמצאים בבחינת השתוות הצורה לאל, היינו כמו שהקב"ה הוא משפיע חסד, כן הם רוצים רק להשפיע לה'. וכיון שיש השתוות הצורה, בשיעור זה נעבר הצמצום, לכן שורה במקום הזה השכינה.

וזה נקרא "ועשו כלי מקדש", היינו כמו שכתוב "קדושים תהיו כי קדוש אני ה'". נמצא לפי זה, שבחינת ישראל ובחינת "ועשו לי מקדש" הם דבר אחד. זאת אומרת, מה שאומר "ועשו לי מקדש", שזהו הכנה ועבודה גדולה לעשות את המקום שהוא הרצון, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, ש"מקום" ברוחני נקרא רצון, היינו רצון דקדושה, שהוא בעמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, זהו נקרא בחינת "ישראל", כנ"ל ישר-אל.

עכשיו נבאר השאלה הב', מהו השאלה ששואל "מדוע באתי ואין איש". בטח שאם הוא אומר שהשכינה מתקדמת ובאה לבית הכנסת, בטח שעדיין אין איש. אם כן מהו שאומר "מדוע אין איש".

אולם מקודם צריכים להבין מה זה "איש". ויש לפרש, "איש" נקרא, כמו שכתוב "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים". היינו, שיש בחינת "איש" ובחינת "בהמה", כי "בהמה" נקרא מי שמשוקע באהבה עצמית ועושה מעשה בהמה. נמצא שהפירוש יהיה "מדוע באתי", היינו שהתקדמתי לבוא לפניכם. אבל גם זה צריך פירוש, היינו מה שייך לומר שהקב"ה התקדם ובא לבית הכנסת, הלא מלא כל הארץ כבודו, אם כן מהו הפירוש שהקב"ה בא לבית הכנסת לפני האנשים המתפללים.

ויש לפרש שהוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל פשט על מה שכתוב "טרם נקרא אני אענה", שהכוונה היא, זה שהאדם הולך להתפלל, זה בא ממה שאני נתתי לו מחשבה ורצון ללכת להתפלל. ולפי זה יהי הפירוש "אני התקדמתי לבוא לבית הכנסת", זאת אומרת "אני נתתי לבוא לבית הכנסת להיות איש, ולבסוף אני מוציא אותו בבית הכנסת ומתפלל על אהבה עצמית, כמו בהמה". נמצא, מה שאומר "מדוע באתי" יהיה הפירוש "מדוע נתתי לו רצון ללכת לבית הכנסת, בכדי שיתפלל על עניני קדושה, שהוא בחינת מקדש, ושיהיה בחינת ישראל, ולבסוף "אין איש", אלא אני רואה שכולם מתפללים על צרכי בהמה".

ועתה נבאר מה ששאלנו בזה שאומר "וצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת ולא יבואו קצתם קצתם". ושאלנו, האם צריכים שאף אחד לא יכנס בבית הכנסת עד שיתאספו עשרה אנשים, ואח"כ יכנסו כולם ביחד, וכי ראינו דבר כזה. ומביא ראיה מהקב"ה "כי האדם, בפעם אחת עשה אותו הקב"ה". וגם הראיה בעצמה יש להבין.

אמנם, בכדי לפרש זה, צריכים קודם כל להבין למה דוקא צריכים עשרה אנשים שיהיו בבית הכנסת, אחרת משמע אין השכינה יכולה לשרות שם. ונותן טעם, ש"אין עדה פחות מעשרה". וגם זה יש להבין, מדוע דוקא עשרה, לא פחות ולא יותר. היינו, שאם יש שם תשעה אנשים, לא נקראת עדה. ואם יש אחד עשר, לא מוסיף לי כלום, כמו שאומרים בענין עדות "תרי כמאה ומאה כתרי" (שבועות דף מ"ב), אלא דוקא עשר, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ט) "כל בי עשרה שכינתא שריא".

ידוע שמלכות נקראת "עשירי". גם ידוע שהכלי המקבלת נקראת גם כן בשם ספירת "המלכות", שהיא ספירה עשירית, המקבלת השפע עליון. והיא נקראת "רצון לקבל", וכל הנבראים נמשכים רק ממנה. ומשום זה אין עדה פחות מעשרה, משום שכל ענפים הגשמיים נמשכים משורשים העליונים. ומשום זה לפי הכלל "אין אור שלא יהיה בו עשר ספירות", לכן לא נקרא בגשמיות "עדה", שיהא ניכר לדבר חשוב, אם אין שם עשרה אנשים, לדוגמת למדרגות עליונות.

ועתה נוכל להבין את ענין עשרה, שהקב"ה שואל "מדוע באתי ואין איש". הכוונה "איש" ולא "בהמה" כנ"ל, שהכוונה על בחינת מלכות שמים, שהיא ספירה עשירית, שצריכים להתפלל על גלות השכינה, שזה נקרא בזה"ק "שכינתא בעפרא". אם כן יהיה הפירוש "אם הקב"ה לא מוציא שם עשרה", זאת אומרת "אני התקדמתי ונתתי לכם רצון והתעוררות לבוא לבית הכנסת, ולבקש תפלה על גלות השכינה, הנקראת "עשרה", שהיא ספירת העשירי, ולא מוציא מי שיתפלל על העשירי, אלא אני מוצא שכולם מתפללים על דברים, ששייכים לבהמות ולא לאנשים".

ועל דרך זה יש לפרש מה שאומר "וצריכים שיהא נמצאים כולם בבת אחת ולא יבואו קצתם קצתם". יש לפרש, שצריכים שהקבלת מלכות שמים תהיה בבת אחת, ולא שיאמר "היום אני רוצה קצת לקבל על עצמי עול מלכות שמים, היינו רק בעת שאני נמצא בבית הכנסת. ואח"כ, כשאני הולך הביתה, אני רוצה להנות מאהבה עצמית".

זאת אומרת, הוא אומר שהוא מסכים לעבוד בעל מנת להשפיע קצת מזמנו, ולא לתת כל הזמן שלו רק בשביל כבוד שמים. אלא בזמן שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, הוא צריך לבקש מהקב"ה, שיהיה זה לנצחיות לתמיד, ולא רק בזמן שהוא נמצא בבית הכנסת. וזה יכולים לפרש, שכוונתם היא, שצריכים שיהיו נמצאים עשרה בבית הכנסת בבת אחת, ולא יבואו קצתם קצתם, שהפירוש הוא, שלא יגיד "עכשיו אני מקבל קצת מלכות שמים, ואח"כ עוד קצת". אלא כל קבלת עול מלכות שמים צריכה להיות בבת אחת, הכוונה בבת אחת על כל החיים שלו, ולא היום קצת ומחר קצת.

אי לזאת, אם הקבלת עול מלכות שמים הוא על דבר שלם, לכן הגם שיורד אח"כ ממדרגתו, והיות שהקבלה שלו היתה בבחינת שלימות, הנקרא "עשרה בבת אחת", ש"אחת" יהיה פירושו "על כל החיים שלו", "מצטרפת פרוטה פרוטה לחשבון גדול", עד שזוכה לבחינת אמונה, שהיא מלכות שמים בקביעות.

מה שאין כן בעת שהקבלת מלכות שמים היתה רק במקצת, היינו שקבל מלכות שמים רק לפי שעה ולא לתמידיות. נמצא שדבר זה אין לו שלימות, אם כן איך שיצטרף זה לזה לחשבון גדול, עד שיזכה לאמונה בקביעות. אי לזאת, בזמן שהאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים, הוא צריך לראות, שיהיה דבר שלם. וזה שאומר "שיהיו נמצאים בבית הכנסת בבת אחת", שפירושו "אחת ולתמיד". היינו, שהוא רוצה, שהקבלת מלכות שמים תהיה לנצחיות.