תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
מצורע
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת מצורע

למען תדעון שַׁדוּן

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף א.

.1 גורוּ לכם מִפני חֶרב, כי חֵמה עוונות חרב, למען תדעון שַׁדוּן. כמה יש להם לבני אדם לשמור דרכם ולירוא מפני הקב"ה, שלא יסורו מדרך הישר, ולא יעברו על דברי תורה, ולא ימושו ממנה.

.2 כי כל מי שאינו עוסק בתורה, ואינו משתדל בה, נזוף הוא מהקב"ה, רחוק הוא ממנו, השכינה אינה שורה עליו. ואלו המלאכים השומרים, ההולכים עימו לשמור אותו, מסתלקים ממנו. ולא עוד אלא שמכריזים לפניו ואומרים, הסתלקו מסביב פלוני, שאינו דואג לכבוד אדונו. אוי לו, שעזבו אותו העליונים והתחתונים. אין לו חלק בדרך החיים.

.3 וכשהוא משתדל בעבודת אדונו, ועוסק בתורה, כמה שומרים מוכנים כנגדו לשמור אותו, והשכינה שורה עליו, וכולם מכריזים לפניו ואומרים, תנו כבוד לצורת המלך, תנו כבוד לבן מלך. שמור הוא בעוה"ז ובעוה"ב, אשרי חלקו.

.4 בלשון הרע, שאמר הנחש אל האישה, גרם לאישה ולאדם, שנגזרה מיתה עליהם ועל כל העולם. על לשון הרע כתוב, ולשונם חרב חדה. משום זה כתוב, גורו לכם מפני חרב, כלומר, מפני לשון הרע. כי חֵמה עוונות חרב.

חרב יש להקב"ה, שבה הוא דן את הרשעים. כמ"ש, חרב לה' מָלאה דם. וכמ"ש, וחרבי תאכל בשר. שהיא המלכות מצד הדין שבה. משום זה כתוב, גורו לכם מפני חרב כי חמה עוונות חרב, למען תדעון שַׁדוּן.

שדון, פירושו, שֶׁדין, למען תדעו שכך נידון, שכל מי שיש לו חרב בלשונו, שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכול, שהיא המלכות מבחינת הדין שבה. כמ"ש, זאת תהיה תורת המצורע. המלכות, הנקראת זא"ת, דנה את המצורע, מחמת שדיבר לשון הרע, כי על עוון לשון הרע באים נגעים.

בשעה שהחשיך הלילה

[בשעתא דרמש ליליא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ב.

.5 וכציפורים האחוזות בפח, כָּהֵם יוּקָשׁים בני האדם. בני אדם אינם יודעים, ואינם שומעים, ואינם מסתכלים ברצון אדונם, והכרוז קורא לפניהם בכל יום. ואין מי שיקשיב לו, ואין מי שיעורר רוחו לעבודת אדונו.

.6 בשעה שהחשיך הלילה והשערים נסתמים, מתעוררת הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם. אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ומפיל שינה אפילו על כל הצדיקים, אלו שיש בהם התעוררות של חיים. והרוחות משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם, דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת. ובני אדם נקשרים בשנתם.

.7 כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא. והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים. ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במיטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים, עומדים ממיטתם לעבודת ריבונם, ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבוקר.

.8 כשבא הבוקר, כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה. אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים. והשער של אברהם, החסד, נפתח בכנ"י, המלכות, להזמין כל בני העולם ליהנות מהחסדים. כמ"ש, וייטע אשל בבאר שבע. כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן החסד.

.9 ומי שלא יעורר רוחו לעבודת ריבונו, באיזה פנים יקום לפני המלך, כשיעוררו עליו בדין ויתפסו אותו בשלשלת, כלומר, שיאסרו אותו להביא אותו לדין ולא תימצא לו זכות להינצל? אז כתוב, וכציפורים האחוזות בפח, כָּהם יוקָשים בני האדם. ומטרם שיוצא האדם מעוה"ז, בכמה דינים נידונים הנפש עם הגוף, מטרם שנפרדו זה מזה. ואין מי שישגיח על זה.

דינים של נפש וגוף

[דינין דנפש וגוף]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ג.

.10 כשמגיעה השעה שתיפרד הנפש מהגוף, אין הנפש יוצאת מהגוף, עד שתתגלה עליו השכינה, והנפש, מתוך שמחה וחביבות השכינה, יוצאת כנגדה מהגוף. אם צדיק הוא, הוא נקשר ומתדבק בה. ואם לא, השכינה הולכת ממנו, והנפש נשארת, והולכת ומתאבלת על פרידת הגוף.

משל: החתול שאינו נפרד מהאש, חַדֵד הסכין, וילך אחריך, כי ידמה לו שאתה הולך לחתוך בשר, וכך ייפרד מהאש. אף כאן, כשהנפש אינה רוצה לצאת מהגוף, נראית לה השכינה, והיא יוצאת כנגדה, ונפרדת מהגוף.

.11 אח"כ נידונו שניהם ע"י המלאך דוּמה. הגוף נידון בקבר עד שחוזר לעפר, והנפש נידונה באש הגיהינום בכמה דינים, עד הזמן שנגזר עליה לקבל עונש. אחר שקיבלה העונש שלה, והגיע הזמן שתיטהר, אז היא עולה מגיהינום, ומתלבנת מחטאיה כברזל המתלבן באש.

ומלאכים עולים עימה, עד שנכנסת לגן העדן התחתון, ומתרחצת שם במים, ומתרחצת בבשמים אשר שם. כמ"ש, מקוּטרת מור ולְבוֹנה. ועומדת שם עד הזמן, שנגזר עליה להתרחק מהמקום שיושבים שם הצדיקים, בגן העדן העליון.

.12 וכשהגיע הזמן שתעלה לגן העדן העליון, אז עולה עימה, מדרגה אחר מדרגה, עד שמתקרבת כקורבן על המזבח, שעולה למ"ן למלכות, הנקראת מזבח. כמ"ש, זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכוהן. הכוהן העליון למעלה, המלאך מיכאל. זוהי נפש שלא נטמאה כל כך בעוה"ז, ויש לה תקנה. ואם לא, הרי זה כמ"ש, מעוּות לא יוכל לִתקוֹן.

שהוציא לשון הרע

[מאן דאפיק לישנא בישא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ד.

.13 וזרח השמש ובא השמש, ואל מקומו שואף זורח הוא שָׁם. בשעה שנמצאת הנשמה עם האדם בעוה"ז, אז, וזרח השמש. ובא השמש, הוא בזמן שאדם יוצא מעוה"ז. ואם נמצא בתשובה, אז, אל מקומו שואף זורח הוא שם. אם צדיק הוא, אז כמ"ש, ובא השמש וטָהֵר ואחַר יאכל מן הקודשים. כלומר, בעת שבא השמש ונפטר מהעולם, הוא טהור, ואחַר יאכל מן הקודשים.

.14 כל עוונות העולם, הקב"ה מכפר ע"י תשובה, חוץ מלשון הרע, שהוציא שֵׁם רע על חברו. כמ"ש, זאת תהיה תורת המצורע, כלומר, זאת היא תורתו של מוציא שם רע. כי מצורע, אותיות מוציא רע.

כל מי שמוציא שם רע, נטמאים כל איבריו, וראוי להיסגר, משום שאותו דיבור רע עולה ומעורר עליו את רוח הטומאה, והוא נטמא. הבא להיטמא, מטמאים אותו, בדבר שלמטה מתעורר דבר אחר.

.15 כתוב, איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה, מְלֵאֲתי משפט, צֶדק ילין בה ועתה מרצחים. איך מי שהייתה נאמנה לבעלה, חזרה ונעשית זונה? מלאתי משפט. משפט, הקב"ה. צדק, כנ"י, המלכות.

ומשום שהס"א התעורר בחטאם של ישראל, הסתלק הקב"ה, שנקרא משפט, מהמלכות, שנקראת צדק, ושורה בה רוח של מרצחים. וכמו ירושלים עיר הקודש, כך שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. שכתוב, זאת תהיה תורת המצורע.

.16 זאת, המלכות, תהיה ודאי כנגדו, להיפרע ממנו, מאותו מוציא שם רע, כי מצורע, אותיות מוציא רע. ביום טהרתו והובא אל הכוהן, שמי שיש בו לשון הרע, אין תפילתו נכנסת לפני הקב"ה, כי מתעורר עליו רוח הטומאה. כיוון שחזר בתשובה וקיבל עליו תשובה, כתוב, ביום טהרתו והובא אל הכוהן, וראה הכוהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע.

שתי ציפורים חיות

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ו.

.17 כתוב, מן הארז אשר בלבנון, כי עץ ארז, ת"ת, אין נטיעותיו משתרשות אלא בלבנון, בינה.

.18 וציווה הכוהן, ולָקח לַמיטַהֵר שתי ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז, ושְׁנִי תולעת ואֵזוב. אדם, העוסק בעבודת ריבונו ועוסק בתורה, הקב"ה שורה עליו והשכינה מתחברת עימו. כיוון שהאדם בא להיטמא, השכינה מסתלקת ממנו, הקב"ה מתרחק ממנו, וכל צד הקדושה של ריבונו מתרחק ממנו, ורוח הטומאה וכל צד הטומאה שורים עליו. בא להיטהר, עוזרים לו, ואחרי שנטהר וחזר בתשובה, חוזרים אליו הקב"ה ושכינתו, שהסתלקו ממנו, ושורים עליו.

.19 ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות טהורות. כיוון שכתוב, שתי ציפורים, למה כתוב, חיות, האם איננו יודעים שהן חיות? אלא, חיות ממש. כמ"ש, ואֵרֶא החיות, שהן כנגד המקום, שיונקים משם הנביאים הנאמנים, נו"ה, שנקראים חיות תחתונות.

עץ ארז, ת"ת. ושני תולעת, הצד האדום דגבורה, שבשכינה, שהשתתפה עימו בתחילה. אזוב זו ו' קטנה, יסוד, שמניקה את כנ"י, השכינה. ומשום זה, עץ ארז ואזוב, ת"ת ויסוד, הולכים יחד, שנחשבים כאחד.

וע"כ ו' ו' נמצאות כאחת בשם הוי"ה, כי ו' במבטא היא ו"ו, אחת היא ו' עליונה, ת"ת, ואחת היא ו' קטנה, יסוד. והקב"ה, ת"ת ויסוד, והשכינה, חוזרים לשרות עליו כבתחילה משום שנטהר. וכנגד אלו שחוזרים אליו, ת"ת ויסוד והשכינה, הם למטה עץ ארז ואזוב ושני תולעת, הנמצאים בטהרה הזו, שתלויים מאלו הספירות העליונות.

ותומכיה מאושר

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ז.

.20 עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכֶיה מאוּשר. עץ חיים, זוהי התורה, אילן עליון גדול וחזק. נקראת תורה, משום שהיא מורה ומגלה מה שהיה סתום ולא נודע. היא נקראת חיים, משום שכל החיים העליונים נכללים בה, וממנה יוצאים.

למחזיקים בה, לאלו שהם אחוזים בה, שמי שאחוז בתורה אחוז בכל, אחוז למעלה ולמטה. ותומכיה מאושר, אלו המטילים מלאי, שנותנים כסף לסחורה, לכיסם של תלמידי חכמים, שיסחרו עם הכסף, ויהיו שותפים ברווח.

.21 ותומכיה, זוכים שייצאו מהם בנים, הראויים להיות נביאים נאמנים. כי התורה רומזת לת"ת, גוף דז"א. ונו"ה, הנביאים, הם רגליים התומכות את הת"ת, התורה, כמו רגליים לגוף. וע"כ התומכים בתורה, זוכים לבנים נביאים.

מאושר, אותיות מראשו, שנו"ה תומכים בתורה, ז"א, מראשו עד סופו, כמו רגליים התומכות בגוף מראש עד סוף. מראשו, ראש הכול, חכמה, ראש לכל הגוף, שהוא ת"ת, והגוף מתפשט עד סיום ו"ק, חג"ת נה"י.

ותומכיה, כמ"ש, שוקיו עמודי שש, נו"ה. כי אלו המטילים מלאי לכיסם של תלמידי חכמים, הם תומכים בתורה מראש עד סיום הגוף, יסוד, וכל האמונה, המלכות, תלויה בגוף, בתורה. ונתמך, וזוכה לבנים, שיהיו ראויים להיות נביאים נאמנים.

שושבינו של המלך, שושבינה של המטרוניתא

[שושבינא דמלכא, שושבינא דמטרוניתא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ח.

.22 ויקרא אֶל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור. כתוב, ויקרא, עם אלף קטנה, כדי להראות שקראה אל משה, אותה השוֹרה במקדש, המלכות. ואז הזמינה את משה אליה, כמו מי שמזמין אליו אורח. כתוב, ויקרא, עם א' קטנה. וכתוב, אדם שֵׁת אנוֹש, עם א' גדולה. כי א' גדולה בינה, שלמות הכול. אותיות קטנות הן במלכות, אותיות גדולות הן בבינה.

.23 מה בין משה לאהרון, איזה מהם הוא עליון? משה עליון, כי משה שושבינו של המלך, ואהרון שושבינה של המלכה. משל למלך, שהייתה לו מטרוניתא עליונה. נתן לה שושבין, שיתקן אותה וישגיח בדברי הבית.

וע"כ, כשנכנס השושבין אל המלך, לא נכנס אלא עם המטרוניתא. כמ"ש, בזאת יבוא אהרון, עם המלכות, הנקראת זא"ת, להיותו שושבין שלה. שושבין, פירושו רֵע, כמ"ש, ולאמנון רֵע. וע"פ רוב משתמשים בתואר זה אצל חתן וכלה. כלומר, שושביני החתן ושושביני הכלה.

.24 משה היה שושבין אל המלך, ומשום זה הזדמן אל המלכות כמו אורח. שכתוב, ויקרא, עם אלף קטנה, ואח"כ כתוב, וידבר ה' אליו. אהרון הוא שושבין של המטרוניתא, כלומר למלכות, וכל דבריו היו לרצות את המלך על המלכה, ויתרצה המלך עימה.

ומשום שאהרון הוא שושבינה של המלכה, שׂם דירתו עימה, לתקן הבית ולהשגיח תמיד בדברי הבית. וע"כ נתקן כעין של מעלה, כמו חסד דז"א, ונקרא כוהן גדול. שהחסד הוא כוהן, כדי לתקן את המלכות, שנקראת מַלכִּי צֶדק.

.25 ומשום זה, כל מה שהיה צריך מבית המלך, לקח, ואין מי שיעכב בידו. וע"כ הוא עומד לטהר כל אלו הנכנסים לבית המלכה, כדי שלא יימצא טמא באלו בני ההיכל. ומשום זה כתוב, ולקח למיטַהר שתי ציפורים.

ואישה כי יָזוּב זוֹב דָמָהּ

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף ט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ט.

.26 יושב בשמיים ישְׂחק, ה' ילעג לָמוֹ. יושב בשמיים ישחק, זה יצחק, הבא מצד יין, המאיר וצוחק תחילה, ואח"כ זועם ומבלבל. כתוב, יושב בשמיים ישחק. ולא כתוב, יושב שמיים. כי שמיים הוא ז"א, הכולל חג"ת נה"י. ואילו היה כתוב, יושב שמיים, היה נאמר שזה ז"א. אבל כתוב, יושב בשמיים, כלומר קצה אחד מהשמיים, שהוא גבורה, ומידת יצחק. ישחק, שמאיר וצוחק. וע"כ הדין מאיר וצוחק לרשעים.

.27 כך דרכיהם של הרשעים, שהקב"ה מאיר להם בעוה"ז, ומאיר להם פנים כמו היין, שמאיר בתחילה, ואח"כ זועם והורג. והקב"ה מושך אליו את הרשעים, שיחזרו בתשובה. אם חוזרים אליו, טוב. ואם לא, הוא מכלה אותם מעוה"ב, ואין להם חלק בו, ויכלו מכל. אם באים להיטהר, עוזרים להם, והקב"ה מטהר אותם ומקרב אותם אליו, וקורא עליהם שלום. כמ"ש, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורְפָאתיו.

.28 כתוב, הנה יום בא לה' וחוּלק שללךָ בקִרבך. היה צריך לכתוב, הנה יום יבוא, מהו שכתוב, הנה יום בא? אלא הוא כבר בא מטרם שנברא העולם, המלכות, שממנה כל הדינים.

והוא יום שבו ייעשה דין לרשעים. יום שבו הקב"ה יהיה נפרע מאותם שהצרו לישראל. היום הזה בא ועומד לפני הקב"ה, ותובע ממנו לעשות דין ולכלות העכו"ם, וניתנה לו רשות, כמ"ש, ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה.

.29 ב' ימים להקב"ה. אחד השורה עימו, גבורה. ואחד שבא לפניו, מלכות. ובאלו השניים עושה הקב"ה מלחמות. וכשיום שהוא מלכות בא לעשות מלחמה, הוא מתחבר ביום שהוא גבורה דז"א, ולוקח נשק של גבורה על הנשק של עצמו, כמ"ש, כי יום לה' צבאות, על כל גֵאֶה ורם ועל כל נישא ושפל.

.30 ואישה כי יָזוּב זוֹב דָמָהּ, הוא כמ"ש, חרב לה' מָלאה דם. שמלכות נקראת חרב, ונקראת אישה. מלאה דם, כלומר דינים, כמ"ש, כי יזוב זוב דמה ימים רבים.

בלא עת נידתה, הוא כמ"ש, וישקוד ה' על הרָעה ויְביאֶהָ עלינו. שהקב"ה מקדים העונשים לעולם לפני זמנם, שהרשעים גורמים בעוונותיהם, שיקדימו העונשים לבוא לעולם. וזהו שכתוב, בלא עת נידָתה.

או כי תזוּב על נידתה, הוא כמ"ש, ויָסַפתי ליַיסְרה אתכם. שאוסיף דין על דין, ואתן דם על דם, יותר ממה שיש, בחרב לה' מָלְאה דם. כלומר, יותר דינים ממה שיש במלכות עצמה, כמ"ש, כי תזוב על נידתה, שיזובו דינים יותר ממה שיש בנידתה, שהם דיניה עצמה.

.31 לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. לא אוסיף, פירושו, לא אתן עוד תוספת דינים לחרב הזו, למלכות, אלא באופן שיוכל העולם לסבול. והרי כתוב, ויספתי, הרי שנותן תוספות דינים למלכות? אלא, כתוב, ויספתי לייסרה, ולא כתוב, לכלות. שמוסיף רק בשיעור שיוכל העולם לסבול. כמ"ש, או כי תזוב על נידתה. שתזוב דינים יותר ממה שיש בה עצמה.

.32 מהו שכתוב, כל ימי זוֹב טומאתה? אלא הרשעים מטמאים את עצמם בעוונותיהם, ומטמאים גם את מקדש ה'. ומתעורר עליהם רוח הטומאה. ולעת"ל, עתיד הקב"ה לטהר את ישראל ולהעביר את רוח הטומאה מהעולם. כמ"ש, לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא. וכתוב, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

ביום טובה היֵה בטוב

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יא.

.33 ביום טובה היֵה בטוב וביום רעה רְאה, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. ביום טובה היה בטוב, כלומר, בזמן שהקב"ה מרבה חסד בעולם, צריך האדם ללכת בשוק ולהיראות לפני כל.

כי כשטובו של הקב"ה שורה בעולם, שורה בכל, ועִם הכול עושה חסד ומרבה אותו בעולם. ומשום זה, ייראה האדם בשוק בגלוי, ויעשה חסד כדי שישרה עליו חסד אחר שלמעלה. כמ"ש, ביום טובה היה בטוב.

.34 וביום רעה רְאה. לא כתוב, וביום רעה היה ברע, כמ"ש, ביום טובה היה בטוב. אלא, ביום רעה ראה. כי בשעה שהדין תלוי על העולם, אין אדם צריך להיראות בשוק וללכת יחידי בעולם. כי כשהדין שורה בעולם, שורה על הכול. ומי שפוגע במלאך המשחית, ונפגש לפניו, נידון באותו הדין. ואז כתוב, ויש נִספֶּה בלא משפט. כי משפט, ז"א, מסתלק מצדק, המלכות, ואינם שורים זה בזה להשפיע לעולם.

וע"כ כתוב, ראה, כלומר, ראה והיֵה שומר, השגח ועיין לכל צד. ודע, שבכולם שורה הדין, ואל תצא לחוץ, ולא תיראה בשוק, כדי שהדין לא ישרה עליך. משום שגם את זה לעומת זה עשה האלקים. שכמו שכאשר שורה טוב על העולם, שורה על הכול, כך כששורה דין בעולם, שורה על הכול. ומי שיפגוש בו, ייתפס.

.35 כשהדין שורה בעולם, כמה חרבות תלויות, כלומר בעלי הדין, היוצאות מהחרב העליונה, ונושאות ראשן, ורואות, כי החרב העליונה האדומה, הדין של המלכות, מלאה דם, דינים, מכל הצדדים, אז הן גוזרות גזרות. וכמה מיני חרבות מתעוררות. כמ"ש, איש חרבו על ירכו. וכתוב, וחרבו שלופה בידו. וכולן נמצאות לעשות דין. ומי שיפגוש אותן, יינזק.

כתוב, ויאמר לוט, הנה נא מָצא עבדךָ חן בעיניך, ותַגדל חסדך אשר עשית עימדי, להחיות את נפשי, ואנוכי לא אוּכל להימלט ההָרה פן תִדבָּקַני הרָעה, ומַתִי. שהיה מפחד להימלט אל ההר, משום שבכל מקום ששורה הדין, הוא שורה בכל, בין בעיר בין במדבר ומסביב לעיר.

שימני כחותם על ליבך

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יב.

.36 שׂימֵני כחותָם על ליבך כחותם על זרועך. שימני כחותם, כנ"י, המלכות, אמרה את זה להקב"ה. חותם, הוא חותם הטבעת של אמת. כחותם על ליבך, זהו חותם של תפילין, שהאדם מניח על ליבו.

כחותם על זרועך, זוהי יד כהה, מלכות, שמניח על הזרוע ההיא, שהיא יצחק, קו שמאל דז"א. וכנ"י אומרת, שימני כחותם. כחותם, כמו אלו התפילין של ראש, שנקראים חותם, שמהם בא שבח, מוחין, לכל הגוף. וע"כ התפילין הם בזרוע, ועל הלב, ובזה נמצא האדם שלם כעין של מעלה.

המוחין דאו"א נקראים, טבעת טהורה, ע"ש שאורות שבהם נקראים, אויר טהור. והמוחין דישסו"ת נקראים טבעת סתם. וכשמאירה בהם הארת החכמה, נקראים, טבעת של אמת. כי הארת החכמה שבטבעת מעבירה כל הקליפות המשקרות בשם המלך, והאמת נגלית. כמ"ש, תיתן אמת ליעקב. שאין מוחין אלו מתגלים אלא ע"י קו האמצעי, שנקרא יעקב.

ומבחינת המלכות נקראים המוחין ההם חותם, מב' טעמים:

א. שהיא אחרית הספירות ודומה לחותם הבא בשולי המכתב.

ב. מפני שמוחין אלו אינם מגולים אלא בה, ומאירים רק ממנה ולמעלה. ומבחינה זו היא חותם המלך. בדומה למלך, היושב בהיכלו, ובני המדינה מכירים בחותם שלו. וכשרואים החותם שלו על פקודותיו, דומה להם, כמו שרואים את המלך עצמו.

ולפיכך נקראים המוחין ההם בדרך כלל חותם הטבעת של אמת, הכוללים ישסו"ת וז"א ומלכות. שישסו"ת טבעת, ז"א אמת, מלכות חותם. לכן חותם, הוא חותם הטבעת של אמת. כלומר, המוחין דהארת החכמה הכוללים ישסו"ת וז"א ומלכות.

והמלכות מקבלת המוחין האלו מקו האמצעי ומקו שמאל שבז"א. לכן, כחותם על ליבך, זהו חותם של תפילין, שהאדם מניח על ליבו, שהוא כנגד המלכות, המקבלת אלו המוחין מבחינת הלב דז"א, קו האמצעי. כחותם על זרועך, יד כהה, מלכות, שמניח על הזרוע ההיא, שהיא יצחק, קו שמאל דז"א, שהמלכות מקבלת ממנו, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

וכנ"י אומרת, שימני כחותם. כחותם, כמו אלו התפילין של ראש, המוחין דג"ר דז"א, שהם המקבלים ראשונים המוחין האלו. שמהם בא שבח, מוחין שמאירים לכל הגוף דז"א, לימין ולשמאל. וע"כ התפילין הם בזרוע, ועל הלב. כי מקבלת מב' בחינות דגוף דז"א, מלב, קו האמצעי, ומזרוע, קו שמאל.

.37 כי עזה כמוות אהבה. שאין עוד דבר קשה כזה בעולם, כפרידת הנפש מהגוף בשעת מיתה, כשצריכים להיפרד. כך היא אהבת כנ"י להקב"ה, שאינם נפרדים לעולם. ומשום זה תפילין של יד, המלכות, מתקשרת בזרוע, קו שמאל דז"א, לקיים הכתוב, שמאלו תחת לראשי.

.38 קשה כשאוֹל קנאה. בכל מדרגות הגיהינום, אין מקום קשה כשאוֹל, שהוא יורד למטה מכל המדרגות. חוץ ממדרגה שנקראת אבדון, שהיא למטה משאוֹל. וזו וזו מתחברות יחד. והן קשות לרשעים יותר מכולן.

כמ"ש, קשה כשאול קנאה. שאין קנאה אלא מתוך אהבה, ומתוך האהבה באה קנאה, שמקנא על מיעוט האהבה. כמ"ש, וקינא את אשתו. ומי שמקנא לאותו שאוהב ביותר, קשה לו, יותר מהמדרגה שנקראת שאוֹל, שהיא קשה מכל המדרגות שבגיהינום, להיפרד ממנו.

.39 רְשפיה רִשפי אש שלהבת יה. שלהבת יה, זוהי אש היוצאת מתוך השופר, שכלולה מרוח וממים, כלומר הארת חכמה היוצאת מקו שמאל, שהיא אש שבבינה הנקראת שופר. שהאש הזו, קו שמאל, כלולה ג"כ מב' קווים שלה, מקו האמצעי, שנקרא רוח, ומקו ימין, שנקרא מים. ומתוך השלהבת המתלהטת בכנ"י, המלכות, שורפת העולם בשלהבת הקנאה להקב"ה. ובשעה שהיא מקנאה לו, אוי לו למי שיפגוש בשלהבת הזו, כי שורפת אותם.

הארת החכמה מתקבלת בעיקר מקו שמאל, ואע"פ שכבר כלול מכל הקווים, מ"מ בעת שתופיע הארת החכמה, אינה מתגלה אלא רק על דינים, שהם שלהבת יה. ובעת גילוי הדינים, יש מיעוט אהבה. ואז אומרת המלכות, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבת יה.

לא יוכלו לכבות את האהבה

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יד.

.40 מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה. מים רבים, זו זרוע הימין, חסד. שעימה צריכים לקשור קשר התפילין על זרוע השמאל, לקיים הכתוב, וימינוֹ תחבקני. כי אין הארת חכמה שבשמאל מאירה, אלא א"כ תתלבש בחסדים שבימין.

מים רבים, זה הנהר העליון, בינה, שממנו יוצאים אורות לכל צד, לימין ולשמאל, וכולם נוזלים ונמשכים ממנו. כמ"ש, מִקולות מים רבים. מאלו הקולות של מים רבים, ספירות דז"א, שבעה קולות, היוצאים ונמשכים מהנהר העליון, בינה, ונהרות, כמ"ש, נשאו נהרות קולם, ספירות דז"א.

הימין והשמאל במחלוקת ורוצים לבטל זה את זה. שנאמר, מים רבים, זו זרוע הימין, כלומר, החסדים שבקו ימין המתגברים בחסדים מרובים, ועכ"ז אינם יכולים לכבות את האהבה, אהבת דודים שבשמאל.

ועוד נאמר, מים רבים, זה הנהר העליון, בינה, שממנו יוצאים אורות לכל צד, שמאירים לימין ולשמאל, אלא בשליטת הימין, בחסדים מכוסים. ואע"פ שהם בכל השלמות, לא יוכלו לכבות את האהבה שבשמאל, שלא יוכלו לעכב שלא תתגלה בחינת חכמה תתאה במלכות, הנמשכת משמאל בהתלבשות הימין. וכן נהרות, האורות דז"א, שהם ג"כ חסדים מכוסים, לא ישטפוה.

.41 וכתוב, אם ייתן איש את כל הון ביתו בָּאהבה, שאוהבת כנ"י את הקב"ה, בוֹז יבוזו לו. האם לא היה צריך לכתוב, יבוז לו? אלא, אם ייתן איש, הקב"ה, את כל הון ביתו, כל הארות המוחין שיש לו, באהבה של כנ"י אליו, שהיא אהבת ימין, חסדים מכוסים, ולא להתחבר עם חכמה תתאה שבה, כי לא ישפיע לה הארת חכמה, אלא חסדים מכוסים, שהם כל הון ביתו, אז בוז יבוזו לו.

כל אלו הגדודים וכל אלו המחנות של מעלה, יבוזו להון היקר ההוא, החסדים. כי אין חפץ לכולם, אלא בשעה שכנ"י מתחברת עם הקב"ה, ומתעטרת עימו, שמשפיע לה חכמה, שהחכמה שבה מתלבשת בחסדים שלו. אז כל אלו הגדודים, וכל אלו המחנות, וכל העולמות, כולם הם בשמחה, באור, בברכות. ועל זה כתוב, שמאלו תחת לראשי, הארת החכמה, וכתוב, וימינו תחבקני, התלבשות החכמה בחסדים.

.42/1 מי שמניח תפילין של יד, צריך להושיט זרוע שמאלו, שבו השפעת החכמה, לקבל את כנ"י, המלכות, ולקשור קשר עם יד ימינו, כדי לחבק אותה עם חסדים שבימין, ותתלבש החכמה בחסדים, לקיים הכתוב, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. שייראה האדם כעין של מעלה, ויתעטר בכל, בין בחכמה בין בחסדים. ואז האדם שלם בכל, בקדושה העליונה. והקב"ה קורא עליו, ישראל אשר בך אתפאָר.

.42/2 בוז יבוזו לו. בוז, ראשי תיבות, ימי ב' ו' ז' של סוכות, שבהם היו מנסכים מים ויין. מים הם חסדים, יין הוא חכמה. אם ייתן איש כל הון ביתו באהבה, שהן כל מדרגות ז"א, חסדים מכוסים, עוד הוא צריך לבוז יבוזו לו, להארת חכמה וחסדים, המתגלים בימי ב' ו' ז' של סוכות. שהם משלימים הארתו.

כי בשבעת ימים של סוכות היו ישראל מקריבים שבעים פרים, לכפר על שבעים שרים, הממונים על שבעים אומות, הארת השמאל, שהאומות אין להן הארה אחרת משמאל. ועשו זה, כדי שלא יישאר העולם נחרב מהם. כמ"ש, ובחמישה עשר יום לחודש השביעי, וחגוֹתֶם חג לה' שבעת ימים, והקרבתם עולָה אִשֵׁה ריח ניחוח.

שִׁמעה ה' צדק

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף טז.

.43 כמה חביבה כנ"י לפני הקב"ה, שכל זמן שכנ"י, המלכות, באה לפני הקב"ה, הקב"ה מוכן כנגדה. כמ"ש, שִׁמעה ה' צדק, הַקשיבה רינתי הַאזינה תפילתי. אמר דוד, אני התקשרתי בכנ"י: כמו שהיא נמצאת לפניך, גם אני נמצא כך. ומשום זה, בתחילה כתוב, שמעה ה' צדק, שהיא המלכות. ואח"כ כתוב, הקשיבה רינתי האזינה תפילתי.

.44 בלא שִׂפתֵי מִרְמָה. כל דיבור שבתפילה, שהאדם מוציא מפיו, עולה למעלה ובוקע רקיעים, ונכנס למקום שנכנס, ושם נבחן אותו הדיבור.

אם הוא דיבור ישר, מכניסים אותו לפני המלך הקדוש לעשות רצונו. ואם לא, מסירים אותו לחוץ, ומתעורר בדיבור ההוא רוח אחר מס"א.

ב' רוחות נמצאים

[תרין רוחין משתכחין]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יז.

.45 כתוב ביוסף, עִינוּ בכֶּבל רגלוֹ, ברזל באה נפשוֹ, עַד עת בוא דְבָרו אִמרת ה' צְרָפָתְהו. עד מתי עינו בכבל רגלו? עד עת בוא דברו, דיבור התפילה של יוסף. ונבחן הדיבור ההוא אם הוא ישר. כמ"ש, אמרת ה' צרפתהו. שהדיבור נבחן ונצרף. ואז כמ"ש, שָׁלח מלך, ויתירהו מושל עמים, ויפַתחֵהו.

.46 כתוב, והייתה נפש אדוני צרוּרה בצרור החיים. נפש אדוני, סתם, הוא כמ"ש, אשר לא נשא לשווא נפשי, כלומר המלכות, שנקראת נפש, שבבוקר הוא הזמן שתתקשר כנ"י ותתחבר בבעלה, ז"א. אשריהם הצדיקים, העוסקים בתורה בלילה, ובאים בבוקר להתקשר בהקב"ה ובכנ"י. עליהם כתוב, יִשמח אביךָ ואימך ותָגֵל יוֹלַדְתך.

.47 כתוב, והִיזַרתם את בני ישראל מטומאתם, ולא ימותו בטומאתם בטַמְאם את משכני אשר בתוכם. והיזרתם, כמו הזר הזה, שהוא זר מכולם, ואינו מתחבר במה שאינו שלו.

.48 בשעה שבני אדם נטמאים למטה, מטמאים אותם בכל. אבל בשעה שרוח הטומאה מתעורר למטה ע"י המשכת הארת השמאל מלמעלה למטה, מתעורר רוח זר, כי רוח הטומאה שלמטה מעורר רוח הטומאה האחר, הדינים דמסך דקטנות, הנקרא נגע ונקרא זר.

וניתנה לו רשות לרדת בעולם. אותה רשות של הקדושה שהייתה יורדת תמיד ומעכבת אותו רוח זר מלשלוט, אינה נמצאת, מחמת רוח הטומאה, והיא מסתלקת ואז מתגלה הדין, הרוח הזר, כנגד הרשעים, ומוסיף דין על דין. כי נמצא אז, שב' רוחות נמצאים בעולם, אחד, רוח הדין, רוח זר, ואחד, רוח הטומאה.

.49 כשרוח הטומאה שורה בבית והקב"ה רוצה לטהר את הבית, שולח נגע צרעת בבית, שיקטרגו זה בזה, שהרוח של הנגע יקטרג ויילחם ברוח הטומאה. והנגע ההוא אינו סר מהבית, אחרי שהתגבר על רוח הטומאה, אע"פ שרוח הטומאה הסתלק מהבית, עד שינתצו את הבית, העצים והאבנים והכול, אז נטהר המקום.

.50 כעין זה, מי שנטמא ועורר את רוח הטומאה ושורה עליו, כשרוצה הקב"ה לטהר העולם, מעורר כנגדו רוח דין חזק, שהוא נמצא בעולם ושורה על רוח הטומאה ההוא, ונלחמים זה בזה, עד שמעביר את רוח הטומאה מהעולם.

ואותו רוח דין החזק של הנגע, שהעביר אותו מהעולם, אינו מסתלק ממקומו עד שיינתץ המקום, כלומר, הגוף, האיברים והעצמות והכול, אז נטהר העולם ורוחות הטומאה עוברים, והעולם נמצא בטהרה. שאותם ב' רוחות השורים בעולם מחמת שבני אדם נטמאים למטה, הם אותם ב' רוחות הנאמרים בנגעי הבתים. וכל מה שנאמר שם נוהג כאן.

.51 וע"כ, הבא לטמא, מטמאים אותו. כי רוח הטומאה השני מעביר רוח הטומאה הראשון. אוי לו לאדם ששורה עליו רוח הטומאה, ונמצא עימו בעולם. כי ידוע ודאי, שהקב"ה רוצה לבער אותו מהעולם. וע"כ יוסיף לו טומאה. אשריהם הצדיקים שכולם קדושים, ונמצאים בקדושה לפני המלך הקדוש, ושורה עליהם הרוח הקדוש בעוה"ז ובעוה"ב.

ויפגעו בו מלאכי אלקים

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יט.

.52 ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלקים. ויעקב הלך לדרכו, שהיה הולך לקראת אביו. כל זמן שיעקב נמצא אצל לבן, לא דיבר עימו הקב"ה. והרי כתוב, ויאמר ה' אל יעקב, שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עימָך? הנה זה היה בסוף, בשעה שרצה להיפרד מלבן. וכשנפרד ממנו, באו כנגדו אלו המלאכים וליוו אותו בדרך.

.53 כתוב, ויפגעו בו. היה צריך לכתוב, ויפגע במלאכי אלקים. שיעקב פגע בהם. מהו, בו? אלא הם באו להתכלל בו מצד הגבורה, שכתוב, מלאכי אלקים, והגבורה נקראת אלקים. וראה יעקב מצד אחר מלאכים של רחמים, ונכלא בו מלאכי רחמים ומלאכי דין. כי יעקב הוא קו האמצעי, הכולל ימין ושמאל, רחמים ודין.

.54 בתחילה כתוב, מחנה אלקים, שהוא אחד, ואח"כ כתוב, ויקרא שֵׁם המקום ההוא מחניים, שהם שני מחנות? אלא מחנה אחד היה מצד הדין, ואחד מצד הרחמים, מלאכים מצד ימין, ומלאכים מצד שמאל, ויעקב, קו אמצעי, כולל שני הצדדים. וע"כ כתוב, ויפגעו בו. בו, להיותו קו אמצעי.

ויאמר יעקב כאשר רָאָם, שראה אותם כלולים יחד, מלאכי הרחמים והדין, מתדבקים זה בזה ומתחברים זה בזה. וע"כ כתוב, רָאָם, ולא כתוב, ראה אותם, שמוֹרה על התכללותם יחד. וכולם באו ללוות אותו ולהציל אותו מיד עשיו.

וייצא הראשון אדמוני

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף כ

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כ.

.55 כתוב בעשיו, וייצא הראשון אדמוני. וייצא הראשון, שנקרא ראשון. האם יעקב היה טיפה ראשונה לזריעה, ועשיו היה הראשון ליציאה לאוויר העולם? לא, שהרי כתוב, וייצא הראשון, שמשמע הראשון שמקודם לכן, כלומר בזמן הזריעה. ולא כתוב, וייצא ראשון בלא ה' הידיעה, שאז היה אפשר לומר, שהוא רק ראשון ליציאה, ולא לזריעה.

ומשום שיצחק בא מצד הדין הקשה, להיותו בחינת שמאל דז"א, יצא עשיו אדמוני, בצבע אדום מצד הגבורה. ואם יעקב היה הבכור לזריעה, כלומר, אם טיפת הזרע הראשונה הייתה יעקב, הרי הטיפה הראשונה יוצאת במראה אדום. ויעקב לא היה אדום. אבל טיפה שנייה היה יעקב. ומשום זה לא יצא אדום, כי מצד הרחמים הייתה טיפת זרע זו, הכלולה מצד ימין ומצד שמאל.

.56 וטיפת הזרע של עשיו לא הייתה כטיפת הזרע של יעקב, כי זה שלם וזה אינו שלם. ובשעה שנזרע עשיו, היה יצחק מכוון בסיום דין הקשה, בסוף קו השמאל, ששם מתחילה פסולת הזהב, הקליפות. שהוציא יצחק מצד שמאל אורות חקוקות באיבריו של עשיו. ומשום זה היה עשיו זוהמה, פסולת שהותכה מזהב.

.57 וע"כ, אדם צריך לכוון בשעה של הזיווג ברצון ריבונו, כדי שייצאו ממנו לעולם בנים קדושים. ויצחק התכוון בקדושה, והתכוון בסיום דקו שמאל, ששם מתחילות הקליפות, אבל זו קדושה. ונמצא, כשיצאה הטיפה הראשונה, הייתה במקום זה ממש. וע"כ כתוב, כולו כאדרת שׂיער. דינים, הנקראים שיער.

.58 דוד, שכתוב בו אדמוני, יצא מיופיו של צבע אדום, קו שמאל דבינה, המאיר במלכות, והתאחד בקדושת אדונו. וע"כ כתוב, והוא אדמוני עִם יפה עיניים וטוב רואי. משא"כ עשיו היה מפסולת הזהב, המתחילה בסיום השמאל.

אמנם יעקב היה בכור וראשון מעשיו, לא מטיפת הזרע, אלא שהכוונה של הרצון בעת הזיווג הייתה באילן הגדול והחזק, בז"א, קו האמצעי. ועשיו היה מכוונת הרצון במקום סיום הכול, גמר דקדושה, שמשם מתחילות הקליפות. ומבחינה זו נמצא יעקב הבכור והראשון, ועשיו קטן ממנו. ומשום זה כתוב, הנה קטון נתתיך בגויים בזוי אתה מאוד.

.59 עשיו נקרא ראשון, שכתוב, וייצא הראשון אדמוני כולו. והקב"ה נקרא ראשון, שכתוב, אני ראשון. ועתיד להיפרע ראשון מראשון, שהקב"ה ייפרע מֵעשיו, ויבנה ביהמ"ק, שנקרא ראשון, כמ"ש, כיסא כָבוד מָרום מראשון. ולעת"ל כתוב, ראשון לציון הִנֵה הִנָם ולירושלים מְבַשר אֶתן.

.60 עתידה ירושלים שחומותיה יגיעו למעלה ויתקרבו עד כיסא הכבוד של המלך. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים. אור המלכות, לבנה, יהיה גדול כאור ז"א, חמה, ואור החמה, ז"א, יהיה גדול פי שבעה ממה שהוא עתה. אז, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

שני עופרי איילה

[תרי עוזלין דאיילתא]

מהד' 21 כר'. כרך יג. דף כא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כא.

.61 רבי אלעזר ורבי יוסי היו הולכים מאוּשָׁא ללוד. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, אולי שמעת מאביך מה שכתוב, ויעקב הלך לדרכו. אמר לו, איני יודע. בעוד שהיו הולכים הגיעו למערה של לוד. שמעו קול ההוא שאומר, שני עופרי איילה עשו לפניי הרצון שהיה נוח לי.

בכל מקום שכתוב בזוהר עניין של הליכה בדרך, או סתם הליכה, פירושו, הליכה במדרגות עליונות ממדרגה למדרגה. וכאן מתוארת לנו הליכת רבי אלעזר ממדרגת ג"ר דרוח למדרגת מוחין דגדלות, מאוּשָׁא ללוד. כי אושא רומזת על מדרגת ג"ר דרוח, הארת ג"ר דחכמה בקו שמאל מטרם שהתחבר עם הימין. וע"ש הדינים שבהארת השמאל נקראת אושא, מלשון אש. והמוחין דגדלות מרומזים בשם לוד, מלשון הולדה, כי מוחין דגדלות הם מוחין דהולדה.

רבי יוסי היה עוזר לו בדרך, וע"כ שאל אותו על הכתוב, ויעקב הלך לדרכו, ששם מבואר סדר הייחוד של ימין ושמאל זה בזה, שהם מוחין דגדלות. כי יעקב, ז"א, קו האמצעי, הלך לדרכו, לייחד קו ימין וקו שמאל זה בזה, שזהו דרך קו האמצעי. ויפגעו בו מלאכי אלקים, קו שמאל, השם אלקים המורה על דין. ויקרא שֵם המקום ההוא מחניים, שהמשיך מלאכי רחמים, קו ימין, וכלל אותם זה בזה. ומחניים, שני מחנות יחד.

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים, כתוב על ב' עופרים. ב' עופרי איילה רומזים על ב' מיני דינים, הסותרים זה את זה: דינים דדכורא הנמשכים מהארת ג"ר דחכמה שבקו שמאל, ודינים דנוקבא הנמשכים ממסך דקטנות, כלומר מהתכללות המלכות בבינה, שדינים הללו סותרים ומבטלים הג"ר דשמאל.

.62 ולרבי אלעזר קרה נס, שנגלה לו התיקון דקו האמצעי. כי בפעולת קו האמצעי, העופר של הדינים דנוקבא הגביר קו ימין שלו, אברהם, על השמאל, והסיר הארתו וביטל את דיניו. ואח"כ ירדה המלכות ממסך דבינה, וחזרה והתגלתה הארת החכמה בשמאל, אלא בהתכללות הימין, המאירה רק ו"ק דחכמה, מלמטה למעלה, יצחק בייחוד עם אברהם. ומייחוד ימין ושמאל הזה נמשכים המוחין דגדלות.

.63 יצחק היה חי באותה שעה, אבל נשמתו הקדושה נלקחה לכיסא הכבוד של ריבונו, בשעה שנעקד על המזבח. ומאז כָּהו עיניו מִראוֹת.

כי עקידת יצחק היא התגברות הימין על השמאל, שנקרא יצחק, בכוח המסך דחיריק. שע"י זה עקד אותו מלהאיר, עד שהקריב איל תחתיו, שנתקן בו"ק דחכמה. הרי שע"י העקידה איבד את הג"ר דחכמה. ומאז כהו עיניו מֵראוֹת. עיניים הן חכמה. ואז הוכהו עיניו, שנעלמו ממנו הג"ר דעיניים, ג"ר דחכמה, הנשמה דקו שמאל. לכן פחד יצחק מהעקידה, שנעלמו ממנו הג"ר ונשאר רק בו"ק.

וכל מה שיש בקדושה יש ג"כ בס"א, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. וההפרש בין מדרגות דקדושה לאותן שבס"א, הוא כי בקדושה מדרגה אחת מביאה למדרגה אחרת, כי מעלים בקודש, בלי הפסק, והולכים מחיל אל חיל. והפוכה היא הס"א, כי כל כוח הס"א, שהיא נאחזת בחסרונות, שיש בכל מדרגה דקדושה, והאדם הנופל בחלקם, הם מעכבים אותו, ומטביעים אותו חיסרון שנמצא במדרגה, ולא יוכל לזוז ממנה והלאה. שהס"א מדביקים האדם בדינים ובחסרונות שבכל מדרגה, ואין מניחים לו להיחלץ ממנו, זולת ע"י תשובה.