תוכן עניינים
ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש)/רשומות
מנוחה ושמחה אור ליהודים
1. אצילות היא השגחה פרטית
2. הכאת המחשבות לאדם
3. בעל כורחך - א
4. כי יהיה נערה בתולה
5. ענין זדונות נעשו כזכיות
6. גוי ששבת חייב מיתה
7. תיקון קוים
8. כך היא דרכה של תורה - א
9. סייג לחכמה שתיקה - א
10. כי את אשר יאהב ה' יוכיח
11. ומוראכם ואימתכם יהיה על כל חיות הארץ
12. כל העולם ניזון בשביל חנינא בני - א
13. כי יד על כס י-ה - א
14. כה תאמר לבית יעקב
15. משפטים
16. אלה פקודי המשכן - א
17. ענין שכינה
18. ענין לבושי הנשמה
19. מתחילים לדבר מהקשר עם הבורא
20. ענין הרצון לקבל
21. קידוש החודש
22. ואתה ישראל
23. ראה אנכי נותן לפניכם
24. עיקר מה שחסר לנו
25. ענין הזמנה לברכת המזון
26. אשר לא ישא פנים
27. ג' קוים - א
28. ארץ יָראה ושָקטה
29. הסתכל הקדוש ברוך הוא במעשיהן
30. סור מרע ועשה טוב - א
31. מה אהבתי תורתך
32. גדלותו של האדם היא לפי עבודתו
33. מהו עמלק שצריכים למחות זכרו
34. טנת"א
35. ומצא חן ושכל טוב
36. שומע תפילה
37. דגים - ענין דאגות
38. ברכת תורה
39. כל שרוח הבריות נוחה הימנו - א
40. ענין ב' עדים
41. נשיאת כפים
42. עבדו ה' בשמחה
43. בחינת אשה ובנים בתורה
44. סתירת זקנים בנין, בנין נערים סתירה
45. בניהם של תלמידי חכמים
46. רגע זה, ורגע שני
47. גרוע מכולם
48. ימין, שלמות ואמת
49. אמונתנו בספרים וסופרים
50. הרגשת הזמנים באדם
51. בחינת שבת
52. אלקים עשה שיראו מלפניו
53. הקול קול יעקב והידיים ידי עשו
54. תשועת עולמים
55. שמחם בבנין שלם - א
56. שאלות בעבודה
57. כלי מחזיק ברכה
58. אני ואין
59. כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה
60. בקשה לעזרה
61. ימין ושמאל
62. שכר ועונש
63. אתם נצבים היום - א
64. שהכל נהיה בדברו
65. סור מרע ועשה טוב - ב
66. הוי המחכים ליום ה'
67. מהי אמת
68. סדר העבודה
69. השכר תמורת עבודה ברוחניות
70. הבדל בין קדושה לסטרא אחרא
71. ענין גלות
72. הסתר ונגלה בהשגחתו יתברך
73. טעמי תורה
74. אבא ואמא
75. פעילות גדולי האומה
76. המעשים עולים למעלה
77. יוונים נקבצו עלי
78. מלחמת היצר
79. מהו יפת תואר בעבודה
80. קבלות האדם
81. בעל כורחך אתה חי, בעל כורחך אתה מת
82. סוס לרכב עליו
83. תפילה לחיים ומזונות
84. מישוש בתפילין
85. קיום תורה רק בארץ ישראל
86. דרגת הרשע
87. בחינת ירושלים
88. מלחמה בעמלק
89. שמחה ויראה
90. הבדל בין כסף לכבוד
91. כולו מרור
92. ישן - חדש
93. מלך פורץ גדר
94. חתן דומה למלך
95. מלכות שמים מתחילים בחסד
96. צער קודם לרחמים
97. צריכים לקבל תורה בשתי ידים
98. תיקון חצות
99. שלמות וחסרון - א
100. אמונה ודעת
101. אמונה למעלה מהדעת
102. מעשים טובים נקראים בנים
103. יחוד זו"ן
104. אסור ללמד תורה לגוי
105. ברוך אלקינו שבראנו לכבודו
106. חורבן דקדושה
107. את גולן בבשן
108. האדם הוא הקובע
109. טעם שהולכין על קברי אבות
110. דרך תורה
111. אין חדש תחת השמש
112. השבת הגזל
113. הזקן מחפש יראת שמים
114. ג' שותפים
115. פירוש "תורה לשמה"
116. מי הם הרשעים
117. המאור שבה מחזירו למוטב
118. חוץ מ"צא"
119. מתוך שלא לשמה בא לשמה
120. שמחה הבאה מריקוד
121. ב' כוחות באדם
122. ענין זכה לחיים
123. בלי ידים ובלי רגלים
124. לשמשני
125. הגדרות - א
126. ביקור חולים
127. אשרי אדם
128. רוממו ה' אלוקינו
129. ידיעה ואמונה
130. עדות ה'
131. ראה חיים עם אשה אשר אהבת
132. עליון ותחתון
133. הכל תיקונים
134. בג"ר אין תשובה מועילה
135. צדיקים נוטלים בזרוע
136. עקידת יצחק
137. החסרון זהו הכלי
138. דרך קרובה ורחוקה
139. בחינת רגל ונעל
140. הבדל בין קנאה לתאוה
141. אין רוח חכמים נוחה הימנו
142. צער השכינה - א
143. צורך בהכרת הרע
144. נגלה ונסתר
145. תשוקה לידיעה
146. יסורים ושמחה
147. קו העבודה
148. אמונה נקרא מעשה
149. ארץ זה מלכות שמים
150. סכין לשחיטה
151. ענין רצון להשפיע - א
152. הצנע לכת
153. טוב תורה עם דרך ארץ
154. יושבי קרנות
155. אתה בחרתנו - א
156. קידוש הלבנה
157. מה קודם, הברכה או השלום
158. לפום צערא אגרא
159. צורך וחשיבות לימוד האמונה
160. וכל העם נצב עליך
161. התעוררות - א
162. אהבת הזולת
163. גוונים בעבודה
164. מה לבקש מה' - להיות עובדו
165. יש ענין שמירה
166. איזו תשובה מועילה
167. מחמיר על עצמו, ומברך
168. ברוך הגבר אשר שם ה' מבטחו
169. ענין המטה
170. ענין אמונה בתוך הדעת
171. מה טובו אוהליך יעקב - א
172. אדם ותורה
173. תפילין
174. המצוות הן מפי ה'
175. ג' מדרגות דאדם
176. אמונה בחינת למעלה מהטבע
177. פרי תורה
178. אבא הוציא את אמא לחוץ אודות בנה
179. עיבור - א
180. דוד המלך אין לו חיים
181. בחינת אדם הראשון - א
182. כפירה היא העונש
183. עבודה היא העיקר
184. זמן הנחת תפילין
185. ענין שקלים - א
186. שובה ישראל - א
187. גדלות ה' היא ענותנותו
188. מגלה טפח ומכסה טפחיים - א
189. בענין לימוד חכמת הקבלה
190. מקום בעלי תשובה
191. תפקידים לאור חכמה
192. יסודות
193. פירוש על צמצום ב'
194. מפני מה נענש דוד
195. ענין שיתוף מדת הדין ברחמים
196. ענין מסירות נפש
197. ענין יסורים - א
198. חכמה וחסדים
199. תורה שבעל פה
200. אדם מקבל הנאה מג' כלים
201. עלית מ"ן - א
202. ענין יראה
203. תורה נקנית על ידי יסורים
204. ב' מיני תשובה
205. מעשה וכוונה
206. ג' דברים בעולם
207. בפשעכם שולחה אמכם
208. ענין עפר
209. ענין חתן וכלה
210. מעשי אדם
211. בחינת אדם
212. בחינת היכל
213. ענין חושך, אש, צל
214. גוזל אביו ואמו
215. הכנסת אורחים - א
216. ענין נשים
217. ברח דודי
218. ישראל הם בני מלכים
219. בקש שלום ורדפהו
220. טעם בדברים קטנים וגשמיים
221. מהו חיים
222. בירורים בעבודה
223. הכניסה לעבודה
224. סיבת האמונה
225. שמות נקרא רק כלפי התחתון
226. הארון נושא את נושאיו
227. בקטנות מתגלות מקודם הגבורות
228. משה בחינת אמונה
229. פיה פתחה בחכמה
230. התחת אלקים אנכי
231. עזא ועזאל
232. ענין נתינת שוחד לסטרא אחרא
233. ענין יניקה
234. מציאות וקיום המציאות
235. צורות האור
236. מלא כל הארץ כבודו
237. בחינת מוחא וליבא
238. שמחת חתן וכלה
239. בחינת אלמנות
240. הבחנות במצבים
241. באבוד רשעים רינה
242. מה הוא רחום, אף אתה רחום
243. מציאת חן
244. תשובה
245. עזרת ה'
246. ענין שקלים - ב
247. המקפיד על חלוקו להפכו
248. המענג את השבת
249. אחטא ואשוב
250. כל שיש בו יראת שמים - א
251. ענין המינין
252. לב נשבר - א
253. אל תלחם את לחם רע עין
254. מלאכה הוא סוד אמונה
255. דבריו של מת
256. אור שנברא ביום א' - א
257. עבודה זרה
258. איזהו עשיר
259. בנין בית המקדש
260. גדול המצֻווה ועושה
261. שמע בני מוסר אביך - א
262. נשינו טובה
263. אגרא דכלה
264. סק דרגא בחר שושבינא
265. מפתחות פנימיות ומפתחות חיצוניות
266. כל המתיישב ביינו
267. באורייתא אתברי בר נש
268. אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ
269. אין אדם טורח בסעודה ומפסידה
270. כל שרוח הבריות נוחה הימנו - ב
271. כל אדם שיש לו חן
272. כל המשתף שם שמים ודבר אחר
273. גיבור שבגבורים
274. דווקא על ידי איש ואשה
275. הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו
276. אדם כי יהיה בעור בשרו
277. אחד מבני החבורה שמת
278. אור שנברא ביום א' - ב
279. למה נמשלו ישראל לזית
280. ענין עולם הזה ועולם הבא - א
281. הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - א
282. הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - ב
283. הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה - ג
284. מצוה קלה יש לי וסוכה שמה
285. אדם בונה בנין
286. האמת והשלום אהבו
287. מסיר אזנו משמוע תורה
288. אתי מלבנון כלה
289. הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים
290. וצדיק באמונתו יחיה
291. אדם ותפקידו
292. הבולם עצמו בשעת מריבה
293. כל שומר שבת כדת מחללו
294. נעשה ונשמע - א
295. כל מקדש שביעי - א
296. עצם הבריאה ותיקון הבריאה
297. מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון
298. ענין שיתוף מדת הרחמים בדין
299. ענין נקיי דעת
300. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם
301. המון העם ויחידי סגולה
302. כי יעקב בחר לו י-ה
303. שמחם בבנין שלם - ב
304. ענין יראה ואהבה
305. ענין הרע
306. אם הרב דומה למלאך ה'
307. אין לך עשב למטה
308. אתה בחרתנו - ב
309. ענין הצנע לכת
310. הצדיק אבד ואין איש שם על לב
311. עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה
312. כי תצא למלחמה - א
313. כאשר שש ה' עליכם
314. קטנות וגדלות
315. ג' נפשות
316. בחינת אדם הראשון - ב
317. אמונה - א
318. ראיה ושמיעה
319. כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה
320. לא הביישן למד
321. אוכל מתוך פסולת
322. ענין בחירה
323. הבחנות בכלי רוחני
324. זמן ההכנה
325. ענין אור דחסדים שלא היה צמצום עליו
326. עבודת האדם
327. גדולה הכנסת אורחים
328. עצביהם כסף וזהב מעשי ידי אדם
329. ענין התפילה
330. שיפלות
331. הקול יפה לבשמים
332. בענין השתוות הצורה
333. המתחיל במצוה
334. הבדל בין צדקה למתנה
335. ענין שליח ציבור
336. הבוכה על אדם כשר
337. אשרי הגבר
338. רפואה קודם למכה
339. תדשא הארץ
340. בראשית ברא
341. וירא ה'
342. נח איש צדיק
343. עצי גופר
344. לך לך
345. כל שרוח המקום נוחה ממנו
346. מוחא וליבא
347. עברתם על עבדכם
348. בשעה שה' אוהב את האדם
349. עץ הדעת טוב ורע
350. וירא אליו ה' באלוני ממרא
351. איך אפשר להתקרב אליו
352. עד שלא מלתי - א
353. ויקם אברהם
354. ויתן אברהם את כל אשר לו
355. מי שאין לו בנים
356. ברא מזכה אבא
357. אברהם הוליד את יצחק
358. ויהי יצחק בן ארבעים שנה
359. ויזרע יצחק בארץ ההיא
360. לא מצאתי ידי ורגלי בבית המדרש
361. אוצרך הטוב
362. וירא יעקב כי יש שבר
363. ד' מלאכים
364. כל דאלים גבר - א
365. ויגש אליו יהודה - א
366. מחמיר לעצמו ומקל לאחרים
367. לבנימין נתן שלש מאות כסף
368. והנה ה' נצב עליו
369. שמחה בזמן לימוד תורה
370. דרך ארץ קדמה לתורה
371. סולם מוצב ארצה
372. ויהי כהיום הזה
373. וירא כי לא יכול לו
374. ויגע בכף ירכו
375. וישלח יעקב
376. וירא יעקב מאד
377. טוב ילד מסכן
378. וישב יעקב בארץ מגורי אביו
379. נס ובחירה
380. כל מקדש שביעי - ב
381. כי שומע אל אביונים ה'
382. ויהי בשלח פרעה את העם
383. ויתיצבו בתחתית ההר
384. ענין שומר שבת
385. ואשא אתכם על כנפי נשרים
386. זה היום עשה ה'
387. ענין דיין הגון ושאינו הגון
388. ואלה המשפטים
389. ויקחו לי תרומה - א
390. בחינת אתכפיא ובחינת אתהפכא
391. הקדוש ברוך הוא לא ניסה את איוב
392. כי יד על כס י-ה - ב
393. נושא עון
394. כי תשא את ראש בני ישראל
395. בחינת דומם ובחינת צומח
396. ראו קרא ה' בשם בצלאל
397. קחו מאתכם תרומה לה'
398. אלה פקודי המשכן - ב
399. משכן העדות
400. מחצית השקל - א
401. שמע ישראל
402. אשה כי תזריע - א
403. זאת תהיה תורת המצורע
404. ודבֵּר דָבר
405. שור או כשב או עז כי יולד
406. ששת ימים תעשה מלאכה
407. כי תקנה עבד עברי
408. שאו את ראש כל עדת בני ישראל
409. ענין היסורים - ב
410. אהבה עצמית ואהבת ה'
411. כל דאלים גבר - ב
412. נדר נזיר להזיר לה'
413. הבדל בין ספרי מוסר לספרי הבעל שם טוב
414. והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה
415. בהעלותך את הנרות - א
416. וזה מעשה המנורה - א
417. ויעש כן אהרן
418. יאה עניותא לישראל
419. מרגלים
420. שלח לך
421. ענין המרגלים
422. מרחוק ה' נראה לי
423. ג' קוים - ב
424. מחלוקת קרח ומשה
425. ויקח קרח
426. תפילת צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע
427. זאת חקת התורה - א
428. זאת חקת התורה - ב
429. שיהיה הכל בעל מנת להשפיע
430. נשמה יותר גבוהה
431. מנעל לרגלו
432. מעשה העגל
433. ולא אבה ה' אלקיך לשמוע
434. מה טובו אהליך יעקב - ב
435. כשנתיעץ בלק
436. ג' תפילות - א
437. כהונה גדולה
438. הושע עבדך אתה אלקי
439. מדוע פנחס זכה לכהונה
440. וירא פנחס
441. נקום נקמת בני ישראל
442. וטפכם אשר אמרתם
443. הכתיבה היא ביגיעה
444. החושך קודם לאור
445. אין מסך בכתר
446. סוד היבשה
447. שלום עם הבורא
448. הרגשת השלמות
449. מכריזים על הטיפה
450. כוחות הגורמים להתפתחות הלב והמוח
451. טהור עינים
452. כשם שאני רוקד כנגדך
453. ותפקחנה עיני שניהם
454. המתפלל בעד חבירו
455. עקב תשמעון
456. כשרונות קטנים
457. עצת ה' לעולם תעמוד
458. והיה עקב תשמעון
459. עקב ענוה יראת ה'
460. ישמור לך הבטחתו
461. ראה לשון יחיד
462. ברוך המקום
463. עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר
464. כי תצא למלחמה - ב
465. עבודת הכלל ועבודת הפרט
466. מלחמת רשות ומלחמת מצוה
467. וראו כל עמי הארץ
468. היום הזה ה' אלקיך מצוך
469. בכל יום יהיו בעיניך חדשים
470. והיה כי תבא
471. אתם נצבים היום - ב
472. הנסתרות לה' אלקינו
473. זדונות נעשים לו כזכיות
474. וישמע הכנעני מלך ערד
475. האזינו השמים
476. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט
477. מה יש לך בבית
478. מהו החטא של קרח
479. לא תטה משפט
480. המקום אשר יבחר ה'
481. כל העולם ניזון בשביל חנינא בני - ב
482. כך היא דרכה של תורה - ב
483. סייג לחכמה שתיקה - ב
484. את אשר יאהב ה' יוכיח
485. ומוראכם וחתכם
486. תחילת דבור הוא מאין סוף
487. ענין רצון לקבל
488. לבושי הנשמה
489. בעל כורחך - ב
490. קישוטי כלה
491. עליית מ"ן - ב
492. שכר מצוה
493. בן צדיק ובן רשע
494. אין יראה אלא במקום שלמות
495. עלה הקדוש ברוך הוא
496. דרך אמת
497. ברוך אתה
498. והיה אם שמוע תשמעו
499. אני זהו המלכות
500. בהעלותך את הנרות - ב
501. מדת האמת - א
502. אם האדם מנצח, ה' שמח
503. ענין שותפות
504. סוד ה' ליראיו
505. חסד של אמת
506. הצילנו מיד הרועים
507. מהו שמחה
508. ענין עלית מלכות לבינה
509. גילוי אהבת ה'
510. נסתרות ונגלות
511. קו אמצעי
512. חולק על שלום
513. מקושש עצים
514. הכנסת אורחים - ב
515. ענין המקיפים
516. ענין נעל
517. חקת התורה
518. הבא לטמא
519. ענין הצמצום
520. יזל מים מדליו
521. בחינת דעת השולטת באדם
522. ימין נקרא שלימות
523. מהו להוליד בן ובת בעבודה
524. מהו בלע מרור לא יצא, בעבודה
525. ג' קוים - ג
526. בכל לבבך
527. אלקי ישראל
528. תפלה
529. ונתתי לך את ברכתי
530. תנועה מחמת בושה
531. עיקר התיקון
532. עיקר הבחירה
533. ה' מקרב האדם
534. ענין חתן
535. כוס של קידוש
536. עשר תעשר
537. החודש הזה לכם
538. הנני נותן לו בריתי שלום
539. שאלות על "שובה ישראל"
540. מזונות
541. ברצות ה' דרכי איש
542. שובה ישראל - ב
543. תגיד לבני ישראל
544. עייר פרא אדם יולד
545. יגיעה ומציאה
546. את הכל עשה יפה בעתו
547. מדת זהירות
548. מעשה ושמיעה
549. הרגשת החסרון
550. אם תבקשנה ככסף
551. תורה תבלין
552. הבא לטהר מסייעים אותו - א
553. הבחן בין נסתר ונגלה
554. כוח המחשבה
555. גלות השכינה
556. התורה מלשון "ירה יירה"
557. ענין אור חוזר
558. רצון לרוחניות
559. מאה ברכות
560. תולדות
561. נפש ישראל
562. חכמה ותפילה
563. הגדרות - ב
564. אש, רוח, מים, עפר
565. היום לעשותם
566. להפיל זרעם בגוים
567. מדת האמת - ב
568. ענין ימין ושמאל
569. ענין קרבן
570. השגה כללית ופרטית
571. הוא ושמו אחד
572. שני יגיעות
573. ויראו ממך
574. כי תבא
575. טהרת העבודה
576. תבשיל של שבת
577. בענין המטרה
578. מחצית השקל - ב
579. והסירותי את לב האבן
580. שכן טוב ושכן רע
581. המעשה הוא המכריע
582. מי שאשתו מפרנסתו
583. צדיק ורשע
584. פני ה' בעושי רע
585. המלוכה והממשלה לחי עולמים
586. איזו היא דרך ישרה
587. עליון מברר לצורך התחתון
588. מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון
589. ולא נחם ה'
590. ההולכים לארץ ישראל
591. עבודה מחודשת
592. שמות המלכות
593. אל יתרצה לחבירו בשעת כעסו
594. מצות תשובה
595. שיעור גדלות השם
596. אין כל חדש תחת השמש
597. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת
598. מהו ששבת נקראת אורח, בעבודה
599. קומה אלקים
600. ממעמקים קראתיך ה' - א
601. תפלה ובקשה
602. אל יתבייש מפני המלעיגים
603. בקיר שרי שכינתא
604. מדוע חכה עד מלחמת עמלק
605. וישמע יתרו
606. קטני אמונה
607. וזכרת, כי עבד היית
608. לא מרובכם
609. נורא אלקים ממקדשיך
610. קניין אשה
611. קרן ופירות
612. ענין עולם הזה ועולם הבא - ב
613. כי תזריע
614. מרור
615. שכר עבודה
616. שליטת המלכות
617. שלום בית
618. התעוררות - ב
619. מלך הגוים
620. ענין ברכה
621. מצוה קלה
622. ענין התגברות
623. טהר ליבנו
624. ענין אושפיזין
625. מצות סוכה
626. כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד
627. חוק ומשפט - א
628. בחינת עכו"ם וישראל
629. המבזה תלמיד חכם
630. ויהי ערב ויהי בוקר
631. קדושה וטהרה
632. ואני תמיד איחל
633. מגלה טפח ומכסה טפחיים - ב
634. יראת שמים
635. עולם הזה ועולם הבא - א
636. הצורך לטעמי תורה
637. ד' מצבים בבחינת עבודה
638. יצרו של אדם
639. וזה מעשה המנורה - ב
640. ברכה וקללה
641. ירושת הארץ
642. צדק צדק תרדוף
643. תומכי תורה
644. מעבירין את המת מלפני הכלה
645. ממעשיך הכרנוך
646. תולדות יעקב יוסף
647. לתפילה דרוש חסרון
648. שמחת המשפיע
649. הכנה למאור
650. ביקורת על השפעה
651. יום ולילה
652. אדם כי יקריב מכם - א
653. ענין דיש
654. מי בז ליום קטנות
655. יורה כחץ
656. כי לא שלם עון האמורי
657. מה היא מציאות ומהו דמיון
658. עולם הזה ועולם הבא - ב
659. מהו תורה ועבודה
660. כיצד חטאו
661. ענף ושורש
662. ארבע בחינות ברצון
663. זכה, מלאכתו נעשה על ידי אחרים
664. הרגשת החטא מרבה האור
665. עצות נגד היצר
666. הבא לטהר מסייעים אותו - ב
667. ירידה ועליה בעבודה
668. במקום שבעלי תשובה עומדים
669. יצר הטוב ויצר הרע
670. ביומו תיתן שכרו
671. ברור אוכל ופסולת
672. הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים
673. מיתת צדיק
674. להגיד מוסר לאחר
675. בחינתו של יוסף
676. ענין זכיה
677. מדוע נקרא מצה לחם עוני
678. זכר ונקבה
679. סימני בן דוד
680. התבטלות על דרך הבעל שם טוב
681. אשה כי תזריע - ב
682. יציאה וביאה בעבודה
683. חכם רואה הנולד
684. בחינת משה
685. ה' משלים רצון
686. עיקר הוא הימין
687. ועשית לך ארון
688. ויקחו לי תרומה - ב
689. ענין אב ובן
690. עולם הזה ולעתיד לבוא
691. תורה ניתנה בחשאי
692. התורה נקראת "תושיה" - א
693. התורה נקראת "תושיה" - ב
694. גדולה עבירה לשמה
695. ויקחו אליך שמן זית זך
696. חילך לאורייתא
697. וכבדתו מעשות דרכיך
698. ב' מיני פנימיות
699. גמר התיקון
700. כיסוי וגילוי
701. ענין בטחון
702. ממעמקים קראתיך ה' - ב
703. מקץ
704. מפני מה ניתנה תורה לישראל
705. חוצפה
706. בזיעת אפיך
707. אוצר של יראת שמים
708. תפילתן של צדיקים
709. ענין חינוך
710. ג' דורות, ג' קוין
711. לא קם נביא כמשה
712. הרצון והשכל
713. ההולך בדרך
714. תורה של חסד
715. בענין הכנה לתענית
716. ענין גאוה
717. קול ודיבור
718. כל המתאבל על ירושלים
719. ויגש אליו יהודה - ב
720. יוסיף דעת יוסיף מכאוב
721. סגולת תורה ומצוות
722. מעשה ומחשבה
723. ענין צמצום
724. וירא בלק
725. נשמת אדם תלמדנו
726. יוצא לדרך
727. עיקר הוא הסביבה
728. אמונה - ב
729. העולם הזה מתקדש על ידי האדם
730. הנחמדים מזהב
731. צדקה לעני
732. אל מול פני המנורה
733. בעתה – אחישנה
734. נר מערבי
735. ביום הקים את המשכן
736. מיעוט הירח
737. הספד
738. ברית מלח
739. ב' מיני לבושים
740. שלוש מתנות
741. בכדי לצרף הבריות
742. נקמת ה' במדין
743. מסעי בני ישראל
744. מרגליות של אברהם
745. כשבא הקדוש ברוך הוא
746. ענין הולד
747. כחום היום
748. לחדש את הסיבה
749. ציויא דמאריה
750. מה נורא המקום הזה
751. כל שיש בו יראת שמים - ב
752. עד שלא מלתי - ב
753. ענין יצר הרע
754. טענת המלאכים
755. להנות על מנת להשפיע
756. חסרון מהאור
757. בחינת עמל
758. שיעור ההתגברות
759. כללות האדם
760. חומר של נשמה
761. ב' הבחנות בכלים
762. דרגות עוביות
763. ערך הפוך אורות וכלים
764. דעת דקדושה
765. הלומד תורה מעוני
766. היכולת לקבל
767. ועשית בגדי קודש
768. יניקת הקליפות
769. התמזגות הגוף
770. ההפרש בין נשמה לגוף
771. ענין הליכה
772. כתיבת ספר תורה
773. הבדל בין תורה למוסר
774. טוב להודות לה'
775. מחשבות גוי וישראל
776. דומם דקדושה
777. תפילה על גלות השכינה
778. תענוג מבטל את השכל
779. וברך פרי בטנךָ
780. ואתם כתבו
781. דרך הבעל שם טוב
782. מה אדיר שמך
783. כופר נפשו
784. ענין שבת
785. חוק ומשפט - ב
786. ה' מסיני בא
787. אבי"ע על דרך עבודה
788. מקימי מעפר דל - א
789. מפה ולמעלה אינו נבחן לבחינת כלי
790. מוצא שפתיך תשמור
791. דרוש וקבל שכר
792. בן סורר ומורה
793. כתבם על לוח לבך
794. מקום ההשגה
795. שמע בני מוסר אביך - ב
796. מצב האמיתי
797. בחינת מתנה
798. מעלת הקטן
799. מולד הלבנה
800. לב נשבר - ב
801. קליפת ישמעאל
802. אדם כי יקריב מכם - ב
803. סדר מסירת החכמה
804. מקימי מעפר דל - ב
805. ענין שמחה
806. ראשו של עשו הוא קדוש
807. אש נקרא דינים
808. שלימות וחסרון - ב
809. שלימות בחיים
810. מי שמתיירא אותי
811. חוזר למקורו
812. סור מרע ועשה טוב - ג
813. ענין רצון להשפיע - ב
814. זמנים בעבודה
815. בא
816. קימו וקבלו
817. ענין מסכנא
818. אשרי שומרי משפט
819. שאילת כלים
820. בחינת "בכל"
821. נעשה ונשמע - ב
822. שפחה כי תירש גבירתה
823. שם שד"י
824. פנימיות וחיצוניות
825. בחירה
826. שליח למול
827. האלקות עשה את ההסתר
828. נחלה
829. בסיס לימוד הנגלה
830. הצורך בגוים
831. צורך לתורה
832. דגים מתים
833. סור מרע ועשה טוב - ד
834. גדל
835. חגור חרבך
836. עבד ובן
837. הידבק במדותיו
838. אמיתיות ההשגחה
839. אשה כשרה
840. התקרבות מהירה
841. כופים אותו
842. כללות העבודה
843. העבודה היא השכר
844. יגיעה היא השכר
845. אין קדוש כה'
846. אמונה היא מדת המלכות
847. ערבי נחל
848. ימות המשיח
849. תנאי לישא אשה
850. גר שנתגייר
851. רצון להתייבם
852. ב' מיני ברורים
853. צורך להכרה בגדלות ה'
854. נוטל חלקו וחלק חברו
855. עץ ואבן
856. טבעו של אדם
857. צורך לכלי בלי אור
858. ויקהל משה
859. תרבה נחלתו
860. במה מסייעין
861. עבודת הקווים
862. יהיב חכמתא לחכימין
863. טענת קרח
864. ראה חיים
865. השלמות הוא מאה
866. שלום לרחוק ולקרוב
867. שליטת השלום
868. הסיבה המחייבת
869. קדושין
870. אדם הראשון כופר היה
871. עקרב ונחש
872. הנותן בים
873. עיבור - ב
874. מנוחה ושמחה אור ליהודים
875. ג' קוים - ד
876. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין
877. ג' תפלות - ב
878. ורגליהם רגל ישרה
879. כתיבה וחתימה טובה
880. ענין דינים
881. ענין ראש השנה ויום הכיפורים
882. ראש השנה
883. כי האדם עץ השדה
884. תפילת ראש השנה
885. בשופר תחדש
886. מלכויות זכרונות ושופרות
887. בי נשבעתי
888. ימים טובים
889. מדת הרחמים
890. צער השכינה - ב
891. ענין יום כיפור
892. מאמר לסוכות
893. פרי עץ הדר
894. שמחת תורה
895. ענין חנוכה
896. דחה אדמון בצל צלמון
897. מאי חנוכה
898. מהו נס חנוכה
899. חנו-כה
900. שתי מדרגות
901. ראש השנה לאילנות
902. ישראל נמשלו לזית
903. ענין ט"ו בשבט
904. האדם עץ השדה
905. דוה או "הוד"
906. ענין עמלק
907. וכאשר יניח ידו וגבר עמלק
908. מחיית עמלק
909. גילוי הסתרה
910. עד דלא ידע
911. סעודתו של רשע
912. מאי פורים
913. ובתורתו יהגה
914. ב' הפכים
915. אני ולא שליח
916. ממחרת השבת
917. מצה שמורה
918. ענין פסח
919. ענין סביבה
920. כנגד ד' בנים דברה תורה
921. הצורך במעשה דלמטה
922. המרבה לספר ביציאת מצרים
923. ויאמר בילדכן את העבריות
924. וידבר אלקים אל משה
925. ולקחתי אתכם לי לעם
926. בא אל פרעה
927. ענין חמץ ומצה
928. הנה עם יצא ממצרים
929. קרבן פסח
930. ענין ראש החודש
931. פה-סח
932. חידוש הראשון
933. ענין יציאת מצרים
934. חובת סיפור יציאת מצרים
935. ענין מצה
936. זמן הגאולה
937. שאלות ליציאת מצרים
938. ענין עומר
939. יציאת מצרים ומתן תורה
940. נקודה שבלב
941. הר סיני
942. בענין מוח שליט על הלב
943. ג' בחינות תורה
944. נתינת התורה היא בשתי עיניים
945. תשעה באב

874. מנוחה ושמחה אור ליהודים

שלח תשד"מ

"מנוחה ושמחה אור ליהודים" (זמירות ליל שבת). משמע שרק ליהודים נקרא אור, אבל לאומות העולם, מנוחה ושמחה נקרא אצלם חושך. היתכן, מי לא רוצה מנוחה ושמחה; כמו כן צריכים להבין, מה שדרשו חז"ל על הפסוק, "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה", ואמרו: "בפיה, לשון מאמר, אמרה יהיו מזונתי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם" (עירובין דף ז).

כמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל, "רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום שנאמר כרום זלות לבני אדם" (ברכות ו').

ולהבין את כל הנ"ל, צריכים לדעת, שאין שייך לומר מנוחה אלא אחרי יגיעה, וכיון שהמדובר ביהודים הכוונה שמדברים, מדברים ששייכים ליהודים, שפירושו הוא, מעניני עבדות ה', ששייכים ליהודים, אי לזאת, נדבר מעבודה שהאדם צריך לעבוד עבודת הקודש, שענינו הוא להשפיע נחת רוח להקב"ה, לכן ניתן לנו ששת ימי המעשה לעבוד עם הגוף שיצא מאהבה עצמית, ולהשפיע להבורא.

והיות שהגוף לא מסכים לזה משום שהוא נגד הטבע שלו, אז מתחילה היגיעה, כי יגיעה הוא מה שהגוף לא מסכים והוא רוצה ללכת נגד דעתו ורצונו, זהו יגיעה גדולה, משום שהגוף נותן לו להבין עם כל מיני טענות שלא בצדק, הוא דורש ממנו דברים שאין הדעת סובלתן. כמו שכתוב בזהר הקדוש וזה לשונו: "הדא הוא דכתיב וישובו מתור הארץ. וישובו, היינו שחזרו לצד הרע. שאמרו מה יצא לנו עד היום, עמלנו בתורה, והבית ריקם, וכו', ולעולם ההוא מי יזכה ומי יבא לתוכו, מוטב לנו שלא היינו יגעים כל כך וכו', אבל מי יכול לזכות בה וכו', וגם ילידי הענק ראינו שם, דהיינו שצריכים גוף חזק גבור כארי. אלו בני האמונה, מה אמרו, אם חפץ בנו ה', ונתנה לנו" (שלח כ"ב, בהסולם).

מכאן יוצא, מה שהמרגלים אמרו לא היה שקר, אלא שהיה צריכים להאמין, למעלה מהדעת, שאם חפץ בנו ה' הוא יכול לעזור לנו. על דרך שאמרו חז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו". וזהו מה שאומר הזהר הקדוש, שבני אמונה היו אומרים "אם חפץ בנו ה'" וכו', שאז הקדוש ברוך הוא מגלה את כבודו, היינו שמתחילים להרגיש את כבוד הבורא. כי רק זה חסר לנו, כי אצלנו נבחן העבודה דלהשפיע בבחינת שכינתא בגלותא, שאין הגוף שלנו מרגיש את חשיבותו של המלך, ובשביל זה הוא לא מחשיב לשרת אותו ולעבוד בשבילו, ולחשוב עליו כל היום ובמה הוא יכול לעשות לו נחת רוח.

מה שאם כן אם האדם היה מרגיש את חשיבותו של המלך אז אנו רואים שיש בטבע שלנו כח לשמש את מי שהוא אדם חשוב, ואין לו שום יגיעה על זה, אלא אדרבא הוא משתוקק כל היום איך ובמה הוא יכול לעשות לו איזה שרות עבורו, ולא מצפה לשום תמורה עבור עבודתו כי העבודה בעצמו הוא השכר שלו.

על דרך משל, שבא גדול הדור לשדה תעופה, וכל העיר יצאו לקראתו לקבל פניו, והוא הביא עמו מזוודה קטנה. והחכם הזה בחר באחד מבני העיר ונותן לו את המזוודה לשאת ולהעבירו למקום האכסניא שלו, ואחר כך הוא רוצה לשלם לו עבור טרחתו, היות שהוא היה הסבל שלו, והיות שהוא אדם חשוב מאוד, לכן הוא רוצה לשלם שכר כאילו היה זה משא גדולה שאז צריכים לשלם סכום גדול, והוא רוצה לשלם לו עבור הסבלות שלו סכום גדול כסף, עבור טרחתו הקטנה.

בטח האיש הזה לא יקבל שום תמורה עבור העבודה שלו מטעם היותו אדם חשוב אז כמה כסף שהוא ישלם לו, אין לו שום ערך נגד ההנאה שהיה לו בזה שזכה שהחכם בחר בו לשרת אותו ולא בבן אדם אחר מבני העיר. וזהו בהטבע של האדם שאינו צריך לתת על זה שום יגיעה, אלא לפי ערך חשיבותו של החכם, כך גדולה ההנאה ששימש את החכם.

נמצא שהעבודה בעצמו הוא השכר ולא מקווה לשום שכר אלא אדרבא, כל התמורות שאפשר לקבל תמורת העבודה בטלות ומבוטלות נגד העבודה בעצמה שזכה לזה, וזה הוא השכר שלו. מה שאם כן אם הוא משמש איש פשוט שאין חשיבות בזה שמשמש אותו, אז אין הגוף ראוי לעבוד לטובת הזולת, ומכל שכן לטובת ה', מטעם שלטובת ה' יש ענין של אמונה, שגם זה לא כל כך דבר פשוט.

לכן כשבא שבת, שאז מאיר אור השבת בבחינת שמא דקודשא בריך הוא, כמו שכתוב בזהר הקדוש, דשבת הוא ענין גילוי שמו יתברך, היינו שמתגלה חשיבותו של הבורא, אז באה לו מנוחה מהיגיעה שלו מה שהגוף לא היה רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, מטעם שלא היה מרגיש את חשיבות של הבורא. מה שאם כן בזמן שמרגישים את אור השבת אז הגוף מסכים לעבוד בעל מנת להשפיע, משום שזה לחשיבות גדולה לו בזה שזכה לשמש את הבורא ולא רוצה אז שום תמורה כי כל תמורה שיתנו לו, אין לו שום ערך נגד העבדות שעשה ששימש את הבורא.

נמצא, מזה שיש לו מנוחה, היינו שזכה להרגיש את חשיבות הבורא, שזה גרם לו שהגוף מסכים עכשיו לעבוד רק בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא, זהו השמחה שלו. אבל מאין בא לו שירגיש את חשיבות של הבורא? הוא על ידי אור השבת, לכן הוא אומר "מנוחה ושמחה", הוא בא, ע"י שבא "אור ליהודים", ששבת מאיר רק ליהודים וזה אומרו, מנוחה ושמחה, זה בא מאור של היהודים, מה שאם כן לעכו"ם אינו בא אור השבת.

מה שאין כן בימות החול; שאז נקרא "שכינתא בגלותא", שאז אינו מאיר את חשיבותו של הבורא שכדאי לשמש אותו וזה נקרא "שכינתא בעפרא", כמו שעפר אינו חשוב, כך עבודתו אינו חשובה; ואז יש לו יגיעה גדולה אם הוא רוצה לעבוד עבודתו רק בעל מנת להשפיע, רק הגוף טוען אז, כיון שאין אתה מרגיש את חשיבותו של הבורא לכן עבוד לצורך עצמך, היינו לעבוד רק בשכר.

היינו שתמיד צריך להיות ביד שלך מה שאתה עובד ולא לוותר על שום קבלה עצמית בזמן שאתה טועם טעם של הנאה, כי זה קובע - כמה שיכולים להנאות את זה עושים וממה שהוא לא רואה שיביא לו תענוג מה לו להתיגע על זה. אם כן טוען הגוף, מה לך להתיגע, ולעבוד ולוותר על תועלת עצמית ולעבוד לטובת הבורא, היינו לעשות נחת רוח להבורא.

ובזה נבין מה שאמרו חז"ל, שהיונה אמרה: "מוטב שיהו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם". ולכאורה זה בסתירה למה שאמרו חז"ל: "כיון שנצרך אדם לבריות, פניו משתנות ככרום, שנאמר כרום זלות לבני אדם". משמע מכאן שאם המזונות מסורים בידי בשר ודם, היינו שהאדם צריך לקבל המזונות שלו מן הבריות, אינן מתוקים אלא אדרבא פניו משתנות ככרום וכו'.

וכמו כן אנו אומרים בברכת המזון, שאנו מברכים להבורא, אז אנו מבקשים, שאנו אומרים לו: "ונא אל תצריכנו ה' אלקינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, כי אם לידך המלאה" וכו', משמע מכאן שאם המזונות תלוי בידי בשר ודם, אינם מתוקים, אלא דוקא בידי הקב"ה, משמע שהם מתוקים וכאן אמרה היונה, ממש ההיפוך, שבידי הקב"ה הם מרורין כזית, ובידי בשר ודם הם מתוקים כדבש, הלא אנו רואים את ההיפוך מהמציאות ממה שהיונה אמרה.

וגם יש להבין מה שהיונה אמרה שבידי הקב"ה הם מרורין כזית, מדוע בידי הקדוש ברוך הוא צריכים להיות המזונות מרורים כזית, וכיון שהיונה אמרה כך משמע שיש מציאות כזו. ולמה צריך להיות כזו, היינו למה עשה הקב"ה שיהיה מציאות כזו.

ובכדי להבין את הנ"ל צריכים מקודם להבין מה הפירוש "בידו של הקב"ה", ומהו הפירוש "בידי בשר ודם", ומהו הפירוש של "מזונות".

הנה מזונות נקרא ממה שהאדם מזין את עצמו, שע"י קבלת המזונות, היינו שהמזונות שאדם מזין את עצמו, הוא בא בכמה מיני תענוגים, מאכילה ושתיה ושינה, ומכסף ומכבוד, וכדומה. שמכל אלו הדברים הוא מקבל סיפוק, שאומר שבשביל כל אלה המזונות שהשיג לפרנס את הגוף שלו הוא אומר שכדאי לחיות, בכדי לקבל את המזונות האלו, המחיה אותו, באם הוא מקבל את מבוקשו. וכשהוא עושה חשבון לעצמו לאחר שהשיג את כל אלה הדברים שהיה לו תשוקה להם, אז הוא אומר שהיה כדאי שנברא, וכדאי לחיות.

וכמו כן אנו &dak;[רואים]# שיש הרבה פעמים אעפ"י שיש להאדם הרבה דברים, שלא חסר להם שום דבר, שיש להם כל טוב, ומכל מקום אין להם ממה לפרנס את עצמם. אנו רואים שיש הרבה עשירים גדולים בעולם, ומכל מקום אין נהנים מחייהם, שאין להם ממה לפרנס את עצמם.

והטעם כמו שמובא בהקדמה להזהר, שכל הנאה שהאדם מסוגל לקבל הוא דוקא מדברים שיש להם השתוקקות. וכפי ערך ההשתוקקות להדבר בשיעור זה הוא יכול להנאות, לא פחות ולא יותר. ששיעור הנאה מהסעודה הוא כפי שיעור הרעבון, ואין הנאה משתיה יותר מכפי שהוא צמא, כמו שאמרו חז"ל: השותה מים לצמאון אומר "שהכל נהיה בדברו", משום שאז כשנהנה, אז הוא מסוגל לתת תודה על ההנאה. ואין הנאה ממנוחה, אלא לפי שיעור היגיעה.

אי לזאת, העשירים הגדולים, שלא חסר להם שום דבר, שיהיה להם למה להשתוקק, כי יש להם כל טוב, כי אין שייך השתוקקות, רק במקום שיש חסרון, ואפילו למנוחה אין להם שייכות כי הם לא עובדים כי יש להם הרבה מנהלים, בכל מיני בכל עיסקיהם, ולאכול ולשתות לא חסר להם, וגם לא מלבושי כבוד, ובתים יפים, וכדומה. לכן כיון שחסר להם השתוקקות ממילא חסר להם הנאה, ואין להם שום דבר שיוכלו להזין את עצמם, והם נקראים עניים משום שאין להם מזונות.

ועתה נבוא לבאר, מהו הפירוש, שהיונה אמרה: "מוטב שיהא מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם".

והענין הוא, כשהאדם מתחיל לעבוד בכדי להמציא מזונות לעצמו, יש בזה שתי אפשרויות. א' שהמזונות יהיו בידו של הקב"ה, על דרך שאמרו חז"ל: "ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים". היינו שהוא החליט, שכל המזונות שלו שהאדם נהנה, הוא בזה שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא, שהוא בדביקות להבורא, הנקרא השתוות הצורה, מבחינת "מה הוא רחום, אף אתה רחום". נמצא שהמזונות שלו הוא בזה שהוא רוצה שיהיה המזונות שלו מסורים בידו של הקב"ה, ומתי שהוא מרגיש שהוא עובד בכולו להשפיע, אז נקרא זה "בידו של הקב"ה", וידי בשר ודם לא מגיעים שם. כי "יד" נקרא כלי קבלה, ומתי שכל עבודתו נכנסים בכלי של הקב"ה, ולא בכלי קבלה של עצמו הנקרא אהבה עצמית, זה מכונה שמזונותיו מסורין בידו של הקב"ה.

ועתה נבאר, מדוע כשהמזונותיו מסורים בידי הקב"ה, הם מרורים כזית. והיות, ש"בידי הקב"ה" נקרא בעל מנת להשפיע, והואיל שזהו נגד הטבע, שהטבע שלנו שאנו נולדנו הוא רק לקבל, לכן בזמן שהאדם רוצה לעבוד נגד הטבע אז הגוף שלו מתנגד לו לעבודה זו.

אלא שהגוף רוצה שהמזונות שלו יהיו בידי אדם, שהידים של בשר ודם, הוא אהבה עצמית הנקרא מקבל על מנת לקבל. וזהו שאמרה היונה, מתוקים כדבש בידי בשר ודם. כי במקום שאדם רואה שמהעבודה שהוא עובד יצמח מזה מזונות, היינו הנאות, שמזין את הרצון לקבל שלו, זה נקרא "בידי אדם", שהמזונות הוא מתוק כדבש, משום שהם באים לידי בשר ודם.

ובו בזמן שהוא רק רוצה להפוך את כל סדר החיים מקצה אל הקצה, היינו, במקום שהיה קודם כל רצונו ומחשבתו להנות את הרצון לקבל שלו, ועכשיו הוא רוצה לוותר את כל הנאות שלו, אם הוא רואה שהם באים על הכונה של תועלת עצמו, הגם שעוד לא הגיע לידי דרגה זו של רצון להשפיע, אלא רק חושב על זה, כבר הגוף מתחיל לבגוד בו ולא רוצה לתת לו כח לעבודה; ואז כשהתחיל ללכת נגד הגוף, אז הוא תיכף מתחיל להרגיש טעם מר בעבודתו.

והיונה אמרה שהיא מסכימה לזה, אעפ"י שהיא טועמת טעם מר, מטעם שזהו אמת. היינו שזהו הדרך אמיתי להגיע להמטרה שבשביל המטרה הזו העולם נברא, שהוא להטיב לנבראיו, ואין האדם יכול, להגיע למדרגה זו מטרם, שזכה להשתוות הצורה הנקרא בעל מנת להשפיע נחת רוח להבורא, אחרת שורה עליו נקודת הצמצום, שהוא בחינת הסתרת פנים של הקב"ה.

לכן אמרה היונה שהיא רוצה שהמזונות שלה, היינו הנאה שלה, יהיו בזה שהיא יכולה לרכז שמכל עבודות שלה היא תגיע לזכות שהכל יכנס בידו של הקב"ה ולא לקבלה עצמית, כי זה מרחק אותה מהמטרה, שבשבילה נברא. לכן בזמן העבודה, האדם מרגיש טעם מר, ואי אפשר לעבוד בלי התגברות ובעולה ויורד, והזמן הזה נמשך עד שהאדם מקבל עזרה משמים, כמו שאמרו חז"ל: "הבא לטהר מסייעין אותו". ושואל הזהר הקדוש: במה מסייעין אותו? בנשמתא קדישא, היינו שנותנים לו אור תורה המכונה "המאור שבה, מחזירו למוטב". ואז אין כבר עבודה עם הגוף שלו, כי כלפי אור עליון מתבטל כל הכוחות שהם נגד הבורא.

לכן כשבא אור השבת, שהאדם מתחיל להרגיש את הנשמה יתירה שלו, אז ממילא כל הכוחות שהם נגד הבורא מתבטלים, ומשום זה אין כבר מקום ליגיעה, נמצא שהוא במנוחה. וזה נקרא "מנוחה ושמחה", מאין זה בא, מ"אור ליהודים", היינו שמאיר האור השייך ליהודים, היינו שאור הזה הבא מלמעלה מביא את האדם שיהיה יהודי. מה שאין כן אומות העולם, ש"כל טובו דעובדין לגרמייהו הוא עובדין" היינו בעל מנת לקבל, אור הבא לסייע שיכול להגיע על ידי זה בעל מנת להשפיע, בכלל לא רוצים את זה, כי נקרא אצלם מיתה. לכן כשבא אור השבת הוא מנוחה ושמחה רק ליהודים.