עימי אתה בשותפות

[עימי אתה בשותפא]

61. רבי שמעון פתח, ואשׂים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים ולִיסוד ארץ, ולאמור לציון, עַמי אתה. כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.

הקב"ה נתן את כוח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים, כמ"ש, עַמי אתה, להיות שותף עימי. כמו שאני, עשיתי שמיים וארץ בדיבור שלי, כמ"ש, בדבר ה' שמיים נעשו, כך הצדיקים יבְראו שמיים בכוח הדיבור שלהם.

ובזה פתח רבי שמעון את הפסוק, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. וברא, לשון סתום, לשון שסוגר ולא פותח. ויש להבין, למה עשה אותם בסתימה. ואומר, שעשה כך, כדי לשים גמר תיקונם של שמיים וארץ בדיבור של צדיקים, ולעשותם שותפים עימו בבריאת שמיים וארץ. וזה כמ"ש, ואשים דבריי בפיך.

ויש בזה ב' בחינות של חידוש שמיים וארץ, שנתן בפיהם של הצדיקים:

א. לתקן חטאו של אדה"ר. כי המאציל עשה התיקון שמיים וארץ, באופן הנעלה קודם חטאו של אדה"ר, כמו שמבואר במעשה בראשית, אשר הזו"ן דאצילות עלו לא"א ואו"א עילאין, ואדה"ר עלה והלביש את ישסו"ת וזו"ן דאצילות. והיה לו לאדה"ר נר"ן דאצילות, הנקרא זוהר עליון, עד שעקבוֹ של אדה"ר היה מַכְּהֵה גלגל חמה.

ואחר החטא דעצה"ד ירד עד לעוה"ז הגשמי. ונר"ן שלו באים לו עתה מג' עולמות דבי"ע דפרודא. ושמיים וארץ דאצילות ירדו בסיבתו לו"ק ונקודה מטבור דא"א ולמטה. ומוטל על הצדיקים תיקון, לתקן כל הפגמים, שנעשו ע"י החטא, ולחזור ולחדש את השמיים ואת הארץ דאצילות, שהם זו"ן, ולהעלותם לא"א ולאו"א, כמו שהיו לפני החטא. והצדיקים עצמם יקבלו בחזרה את הזוהר העליון של אדה"ר, שהוא נר"ן מעולם האצילות.

ב. כי גם אדה"ר קודם החטא, לא הייתה לו כל השלמות, שרצה המאציל להעניק לו. וע"כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא דעצה"ד, וישיגו השלמות דנר"ן דאצילות, שהייתה לאדה"ר קודם החטא, מוטלת עליהם עבודה מחדש, להמשיך כל המוחין העליונים, שעוד לא היו בעולם לגמרי, כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתך.

ואלו העולמות, שעין לא ראתה, שישלימו הצדיקים, נקראים שמיים חדשים וארץ חדשה. כי הם חדשים ממש, שעוד לא היו במציאות לגמרי. משא"כ אלו שמיים וארץ, שהצדיקים מחדשים ומחזירים אותם, כמו שהיה במעשה בראשית קודם החטא דאדה"ר, אינם נקראים שמיים וארץ חדשים ממש. שהרי היו פעם בעולם, כי כבר המאציל תיקן אותם מעצמו קודם החטא. אלא שהם מחודשים. כי לאחר שנפגמו והתבטלו, חזרו והתחדשו.

וע"כ אין הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עם הקב"ה. הרי שהפסוק, ואשים דבריי בפיך, שמביא רבי שמעון, כוונתו הוא על המוחין העילאין, שגם אדה"ר היה חסר מהם, שאֵלו התחדשו ממש ע"י הצדיקים, כי לא יצאו עוד מהמאציל, וע"כ נחשבים הצדיקים בהם לשותפים ממש.

כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד. ז"א נקרא קול, נוקבא נקראת דיבור. כשהצדיק עוסק בתורה, מעלה מ"ן לזו"ן, בקול ובדיבור של התורה שלו. קול עולה לז"א, דיבור עולה לנוקבא. והקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, כי קול התורה עולה למ"ן לז"א, הנקרא הקב"ה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.

מילה, פירושו דיבור. וכל דיבור המתחדש בתורה של העוסק בתורה, עולה למ"ן לנוקבא, הנקרא בשם מילה ודיבור. שע"י זה נעשה רקיע אחד. רקיע, המסך, שעליו נעשה הזיווג של הקב"ה ושכינתו, שזה נעשה ע"י המ"ן, שהצדיקים מעלים בעסק תורתם.

ועניין החידוש שאומר במילה של תורה, ואינו אומר חידוש בקול של תורה, הוא משום שהנוקבא צריכה לכל זיווג בניין יסודה מחדש, כי אחר כל זיווג חוזרת להיות בתולה. וע"י המ"ן של הצדיקים, מתחדש בה תמיד היסוד שלה, שהוא בית הקיבול לאורות דז"א.

ולפיכך אומר, ובכל מילה המתחדשת בתורה. כי המילה, המלכות, מתחדשת ממש ע"י דבר תורה של הצדיק. כי אחר כל זיווג, חוזר ונעלם בית הקיבול שלה.

62. באותה שעה, שדבר תורה מתחדש מפי האדם, הדבר ההוא עולה והוּעד לפני הקב"ה. והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו, ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. ומשם עף ושט ב-70,000 עולמות. ועולה לעתיק יומין, הכתר. וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים.

כלומר, בעת שהאדם מעלה מ"ן בדבר תורה שלו, אז המילה עליונה, הנוקבא דז"א, עולה והועד לפני הקב"ה לזיווג עימו.

והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו. שב' בחינות נוהגות בכל זיווג זו"ן: זיווג דנשיקין וזיווג דיסודות. כי לא נשלם השם, עד שברא אור לאורו, והתלבשו זה בזה. שמלבד קומת חכמה, צריך זיווג ב' לקומת חסדים, שתתלבש קומת החכמה בקומת החסדים. לפיכך, כל זיווג כולל ב' זיווגים:

א. זיווג לקומת החכמה, הנקרא זיווג דנשיקין, שהוא בפה דראש, לקומת ראש וג"ר,

ב. זיווג לקומת החסדים, הנקרא זיווג דיסודות, שהוא לקומת החסדים.

והקב"ה לוקח אותו הדבר, הנוקבא. ונושק אותו, כלומר, זיווג דנשיקין לקומת ג"ר. ועוטר אותו, כלומר, זיווג דיסודות לקומת חסדים, שאז מתלבשת החכמה בחסדים, והנוקבא מתעטרת במוחין שלמים.

ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. המוחין השלמים של הנוקבא נקרא 70 עטרות. כי הנוקבא היא היום השביעי, וכשמקבלת מז"א, שהוא בעשרות, נעשית 70. המוחין נקרא עטרות. וע"כ נקרא 70 עטרות. ונאמר, שהם מפותחות ומחוקקות, שע"י המ"ן של הצדיקים, הם נעשים לבית קיבול ל-70 עטרות הללו.

ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. יש ב' חידושים של שמיים וארץ, שהם זו"ן:

א. להחזיר העטרה ליושנה, כמו שהייתה מטרם חטאו של אדה"ר. בחידוש הזה נקראת הנוקבא בשם דבר תורה. וזה שביאר רבי שמעון עד הנה.

ב. חידוש שמיים וארץ במוחין עילאין, שאפילו אדה"ר לא השיג אותם. ומבחינה זו נקראת הנוקבא בשם דבר חכמה.

ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. כמו שלומדים, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי ע"י המ"ן של הצדיקים, השלמים כבר בזוהר העליון דאדה"ר, כמו רבי שמעון וחבריו, עולה הנוקבא דז"א להיות עטרה לראש צדיק, ז"א, מבחינת היסוד שלו, ח"י (18) העולמים.

פירוש. אור החכמה נקרא אור חיה. והואיל שאי אפשר לז"א להמשיך אור חיה, זולת ע"י הנוקבא, נבחן שאינו ח"י, אלא רק כשהוא בזיווג עם הנוקבא, הנקראת עולם. ע"כ נקרא אז ח"י העולמים.

וכן נבחן, שהנוקבא היא עטרה על ראשו, שהמוחין, הנקראים עטרה, הם מנוקבא, שלא היה זוכה בהם זולתה. גם לומדים, שלא זז מחַבְּבָה, עד שקרָאה אימי. כי המסובב נבחן לבן הסיבה שלו. ומתוך שהנוקבא הייתה סיבה לאור החיה דז"א, הרי מבחינה זו נעשית הנוקבא לאימו.

ואחר שהזדווגה עם הז"א בעטרה על ראש צדיק, היא מעופפת ועולה עוד למעלה, לא"א, ושם מיתקנות ז"ת שלה בז' ריבוא (70,000) עולמות. כי הספירות דא"א הן ריבוא (10,000). ומא"א היא עולה עד עתיק יומין. והוא מחשב העליות של זו"ן בזה אחר זה, עד עתיק יומין, הנעשה מכוח המ"ן של הצדיקים השלמים. כי הזיווג דעטרה על ראש הצדיק, הוא ע"י עלייה לאו"א עילאין, ומשם עולה לא"א ב-70,000 עולמות. ומשם לעתיק, שהוא תכלית הגובה.

וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות סתומים עליונים. הזוהר מפרש מעלת המוחין, המשפיעים לנוקבא ע"י עלייתה לעתיק יומין. ואומר, וכל דברי דעתיק יומין, כל הקומות, המתקבלות מעתיק יומין, הן דברי חכמה בסודות סתומים עליונים, ג"ר דחכמה. כי דברי חכמה מורה על קומת החכמה, והסודות הסתומים העליונים הם ג"ר דחכמה. והן אינן מתגלות זולת ע"י עלייה למקום עתיק יומין, ולא למטה ממנו.

63. ואותו דְבר החכמה הסתום שהתחדש בעוה"ז, כשהוא עולה, הוא מתחבר באלו הדברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עימהם, ונכנס בח"י עולמות צפוּנים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים, ונועדים לפני עתיק יומין. באותה שעה עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. אז לוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד.

כי בעת עליית הנוקבא לעתיק יומין, היא נכללת בזיווג אשר שם. והיא מעלה או"ח, וממשיכה או"י מעתיק יומין. ועולה, פירוש, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ויורדת, פירוש, שממשיכה או"י מלמעלה למטה. שאז מקבלת דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים, ונכללת עם או"ח ואו"י שבעתיק עצמו.

ואותו דְבר החכמה הסתום, הוא עולה ויורד עימהם, ונכנס בח"י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הזיווג הנעשה בעתיק, הוא ג"כ על היסוד דעתיק אשר שם. והוא ג"כ צדיק ח"י העולמים, כמו יסוד דז"א, בעת עלייתו לאו"א עילאין.

אלא ההפרש הוא, כי היסוד דעתיק, עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הזיווג של היסוד נעשה על המסך בהכאה, המעלה או"ח, כדי להלביש את האו"י. והנה, למטה באו"א, נבחן המסך לכנפיים, המכסות על האור העליון, בעת שדוחים אותו לאחוריו. וזה מורה, שיש בהם כוח הדין, שכל או"ח נקרא אור דין. משא"כ ביסוד עתיק, ששם כתוב, לא ייכָּנֵף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. כי אע"פ שהמסך מעלה או"ח מלמטה למעלה, מ"מ אין בו כנפיים.

וע"כ הוא מכונה ח"י עולמות צפונים, שעין לא ראתה אלקים זולתך. כלומר, שאין שם עוד כנפיים, המכסות מעין זר. כי אין שם שום דינים, אלא עין לא ראתה אלקים זולתך. כי הבחינה שמלמטה למעלה, נקראת צפונים. אמנם היא בבחינת, עין לא ראתה אלקים זולתך.

ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים. כי יוצאים משם, מזיווג על המסך, הנקרא ח"י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלקים זולתך. ומשוטטים, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ובאים, שממשיכה או"י מלמעלה למטה. ואז הם מלאים ושלמים.

מלאים באו"י מחכמה בסודות הסתומים העליונים. ושלמים באו"ח, שאין בו שום דין, אלא כולו רחמים גמורים, בשווה עם או"י. נועדים לפני עתיק יומין, שהם מוכנים להלביש את העתיק יומין.

באותה שעה, עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. מריח, הוא נחת רוח. כי הזיווג הגדול והנשגב הזה גורם נחת רוח מאוד נעלה לעתיק יומין. והוא משום שכל העולמות כולם וכל שִׁבחם נכללים אז בנוקבא. ורצוי לפניו יותר מכל, כי נחת רוח זה מגיע לו מכל העולמות כולם בבת אחת, להיותה תכלית השלמות והגובה, שעליה נבראו העולמות.

ולוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. כי אז משפיע לה המוחין הנשגבים דעתיק עצמו, שהם חו"ב תו"מ, שהספירות דעתיק הן כל אחת 100,000. אלא ההפרש הוא ב-30 העליונים של החכמה, כמ"ש, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא.

כלומר, שאע"פ שמקבלת ונכבדת גם מג"ר דחכמה דעתיק, שהן 30,000 העליונים, עכ"ז אל 30,000 עצמם לא תוכל הנוקבא לעלות ולהלביש ממש. כי אם הייתה מלבישה גם 30,000 אלו, הייתה הנוקבא מתבטלת בו, כנר בפני אבוקה. לכן מקבלת מעתיק רק 370,000 עטרות, שזה 400,000 פחות 30,000.

ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. משוטט, פירושו, מעופפת למעלה. משוטט ועולה, שמעלה או"ח מלמטה למעלה. ויורד, שע"י האו"ח שמעלה, יורדת עם או"י מלמעלה למטה, ונעשה ממנו רקיע אחד, שע"י הלבשת או"ח לאו"י, נעשה שם רקיע אחד.

כי אותו המסך, שנתקן במלכות, כדי להעלות או"ח, שהגיע לנוקבא ע"י מע"ט ומ"ן, שהעלו כדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אחר הזיווג שנעשה עליו, הוא נעשה לרקיע, שדרכו משיגים הצדיקים קומת הזיווג שנעשה עליו. וכשמדרגה יורדת לצדיקים דרך הרקיע, מתלבשת בלבוש, הנמשך מהרקיע, באו"ח, המתהפך מהרקיע ולמטה, עם או"י שמרקיע ולמעלה, וכך היא באה להשגת הצדיקים, המלובשים זה בזה.

כי אלו הצדיקים, שזכו לשלמות, להעלות מ"ן לזיווג הגבוה הזה, כבר אין בהם מקבלה לצורכי עצמם כלום. ומ"ן שהעלו, היו כדי להשפיע ולא לקבל. ולפיכך הם מתקנים עם מע"ט ומ"ן, בחינת המסך לנוקבא, ומכשירים אותה לזיווג הגדול הזה, שההכשר עצמו הוא או"ח, העולה מהמסך של הנוקבא ולמעלה. כי כל העולה מלמטה למעלה, הוא השפעה ודחיית הקבלה לעצמו. ואז נעשה הזיווג דהכאה עם האור העליון, והאור העליון מתלבש בלבוש של או"ח העולה.

והנה האור היורד מלמעלה למטה ומתלבש באו"ח, בא לקבלת התחתון, לאותו צדיק שהעלה המ"ן. כי כל הבא מלמעלה למטה, בא לקבלה. וכיוון שהאור העליון עובר לתחתון דרך הרקיע, נמצא נוטל עימו לבוש דאו"ח מהרקיע. והתחתון מקבל האור העליון בתוך לבושו זה.

כי גם אחר שבאה הקומה להשגת התחתון, אינו נהנה במשהו מהאור העליון היורד אליו, אלא לפי מידת השפעת נחת רוח ליוצרו, כלומר, במידת הלבוש של או"ח, המלביש על האור העליון. וזה נבחן למקבל ע"מ להשפיע, ואינו מקבל משהו, אם לא תימצא בו השפעה ליוצרו. וע"כ הקבלה מלובשת בתוך ההשפעה, או"י באו"ח. וזהו שמדייק, ודבר חידושי התורה משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. כלומר, שמתקבל לתחתונים רק דרך הרקיע, בלבושו עימו.

64. וכן כל דבר של חכמה, נעשים רקיעים עומדים בקיום שלם לפני עתיק יומין. והוא קורא להם, שמיים חדשים. כלומר, שמיים מחודשים, שהם סתומים של סודות החכמה העליונה. וכל שאר דברי תורה המתחדשים, שאינם מחכמה עליונה, עומדים לפני הקב"ה, ועולים ונעשים ארצות החיים, ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה, מכוח הדבר ההוא שמתחדש בתורה.

כי כך הולכים הצדיקים ומעלים מ"ן תמיד, וממשיכים המדרגות הנשגבות ההן, מעתיק יומין, ע"י אותם הרקיעים, שנעשו ע"י הזיווג העליון. ומאלו הרקיעים נעשו שמיים חדשים, המתחדשים במדרגת עתיק יומין. וע"כ נקראות ההשגות הגבוהות האלו בשם סתומים של סודות החכמה העליונה, שבאות מלובשות בלבוש הנמשך מהרקיעים.

וכל שאר דברי תורה המתחדשים, עומדים לפני הקב"ה, ועולים ונעשים ארצות החיים, ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה. כי בכל קומה יש חו"ב תו"מ. ועד כאן היה מדובר רק מסודות החכמה לבדה, ולא מבינה וז"א ומלכות שבכל קומה.

ונעשים ארצות החיים, כי נעשים כולם לבחינת בינה, הנקרא ארץ החיים. ויורדים ומתעטרים אל ארץ אחת, למלכות, הנקראת ארץ סתם. ומתחדש ונעשה הכול ארץ חדשה. כי המלכות התעטרה וקיבלה כל המדרגות של ארצות החיים, בינה. וע"י זה עלתה המלכות להיות בינה.

ונקראת עתה ארץ חדשה. כי מה שהייתה מקודם לכן מלכות, היא עתה בחינת בינה. וזהו שעתיד ב"ן להיות ס"ג, ומ"ה להיות ע"ב. כי שמיים הם ז"א. ועתה, במדרגת עתיק יומין הם בסודות של חכמה עליונה. הרי שמ"ה, ז"א, נעשה ע"ב, חכמה. וארץ, נוקבא דז"א, נעשה ס"ג, בינה. ונמצא, שמיים חדשים וארץ חדשה, הם מ"ה וב"ן, שהתבטלו ונעשו לע"ב ס"ג.

65. ועל זה כתוב, כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה, אשר אני עושה, עומדים לפניי. לא כתוב, עשיתי, אלא, עושה, לשון הווה, משום שעושה תמיד שמיים וארץ חדשים, מאלו החידושים והסודות של התורה. ועל זה כתוב, ואשים דבריי בפיך, ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמיים וליסוד ארץ. לא כתוב, השמיים, אלא שמיים, בלי ה' הידיעה, מפני שאינו סובב על השמיים ממש, אלא על השמיים המחודשים, שנעשו מדברי תורה.

לא כתוב, עשיתי, אלא עושה. מורה בזה, שלא לטעות בפירוש הכתוב של שמיים חדשים וארץ חדשה, שהוא כמו עניין של תיקון דבר, הנעשה ומתחדש פעם אחת ודי. כי אינו כן, אלא הם עניין עבודת תמיד. כי הצדיקים, שכבר נשלמו בזוהר עליון, הם הולכים ועושים תדיר שמיים וארץ חדשים. כמ"ש, צדיקים הולכים מחיל אל חיל.

ומביא ראָיה על זה, כי כתוב, השמיים החדשים והארץ החדשה, אשר אני עושה. ולא כתוב, אשר אני עשיתי. הרי שאלו שמיים וארץ, הולכים ומתחדשים תדיר, מחידושי תורה של הצדיקים הגמורים. וכן מביא ראיה מהכתוב, לנטוע שמיים. שאם היה זה לפעם אחת, היה צריך להיכתב, לנטוע השמיים, בה' הידיעה. וכיוון שכתוב שמיים, משמע שנוהג תדיר.

66. ובצל ידי כיסיתיך. בשעה שנמסרה התורה למשה, באו הרבה רבבות מלאכים עליונים, לשרוף אותו בשלהבת פיהם, עד שחיפה עליו הקב"ה. ועתה, שדבר החידוש שבתורה, עולה ומתעטר, ועומד לפני הקב"ה, הוא מחפה על הדבר ההוא, ומכסה על אדם ההוא, שלא ייוודע להם, אלא להקב"ה, ולא יקנאו אותו, עד שנעשה מהדבר ההוא שמיים חדשים וארץ חדשה.

כל דבר המכוסה מן העין, עולה לתועלת עליונה. כמ"ש, ובצל ידי כיסיתיך. ונחפה והתכסה מן העין בשביל התועלת העליונה. וכתוב, לנטוע שמיים וליסוד ארץ. כמו שלמדנו, כדי שיצמח מזה שמיים וארץ חדשים.

ובצל ידי כיסיתיך. הכוונה על הלבוש, הנמשך מהרקיע, ומלביש ומכסה על קומת המוחין. אשר הלבוש הזה הוא צל, המכסה על המוחין ומעלימם מעין זר, ואינם ידועים אלא להקב"ה לבדו, כדי להעלים המדרגות הגדולות האלו ממלאכי השרת, כדי שלא יקנאו בו.

ועניין הקנאה של המלאכים, בהיותם זַכֵּי החומר. נמצא, כשמסתכלים בצדיק, מגלים בו כעין פחיתות, בקנאתם עליו על המדרגה הגבוהה שזכה, ואח"כ נאחזים המקטרגים, באותה הפחיתות שגילו בו המלאכים. ולפיכך, כשמתלבשת המדרגה בלבוש של הרקיע, שהלבוש הזה מודד לו את המדרגה, שלא יקבל ממנו יותר, אלא רק לתועלת העליון, הרי נשמר מקנאת המלאכים. כי אז יכול הצדיק להיות נשמר מלפגום במדרגה, בשווה ממש עם המלאכים.

וכל דבר המכוסה מן העין, עולה לתועלת עליונה. כי העין רואה והלב חומד, ואינו יכול להישמר, שתהיה מחשבתו נקייה רק לעשות נחת רוח ליוצרו, אלא שמקבל גם לתועלת עצמו. אמנם מכוסה מן העין, כלומר, המלובש בלבוש הרקיע, בטוח הוא שלא יקבל יותר ממה שעולה לתועלת העליון. ולכן נחפה והתכסה מן העין.

67. ולאמור לציון, עַמי אתה. לאמור לאלו השערים והדברים, המצוינים אלו על אלו, לחידושי התורה, עמי אתה. אל תקרא עַמי אתה, עם ע' פתוחה, אלא עימי אתה, עם עין חרוקה, שפירושו, להיות שותף עימי. כמו שאני, עשיתי שמיים וארץ בדיבור שלי, כמ"ש, בדבר ה' שמיים נעשו, אף אתה כך, שבדברי חכמה שלך, עשית שמיים וארץ חדשים. אשריהם העמלים בתורה.

הקבלה נקראת שערים, הפתוחים לקבל. ההשפעה ע"י המ"ן נקראת דברים. ונאמר, שהשערים והדברים מצוינים אלו על אלו. כי מתלבשים זה בתוך זה. וע"י זה הם מצוינים.

68. והאם דבר חידוש של כל אדם, ואפילו שאינו יודע מה שאומר, עושה את זה? אותו שאין דרכו בסודות התורה, וחידש דברים, שאינו יודע אותם לאמיתם כראוי. אותו דבר החידוש עולה, ויוצא אל אותו הדבר, איש תהפוכות לשון שקר, מתוך נקבת התהום הגדול, והוא מדלג 500 פרסאות לקבל את הדבר ההוא, ולוקח אותו, והולך עם הדבר אל הנקבה שלו, ועושה בה רקיע שָווא, הנקרא תוהו.

המ"ן, שמעלים הצדיקים, כדי לעשות נחת רוח ליוצרם, לתועלת העליון, נקראים דברי תורה שהתחדשו. כי הן מתחדשות ע"י הזיווג העליון. והזו"ן מקבלים מוחין חדשים על ידיהם, עד שזוכים ע"י זה לנטוע שמיים וליסוד ארץ. ונעשים שותפים עם הקב"ה, כי מתחדשים שמיים וארץ ע"י הדברים שלהם.

אבל אותו, שאין דרכו בסודות התורה, שאינו בקי בדרכי ה', לדעת לשמור את עצמו מלפגום במדרגות העליונות. אומר בעצמו, שכוונתו לתועלת עליונה, והוא אמנם מטעה את עצמו, כי לא יודע, כי בנפשו לדעת בבירור, שאינו מכוון לצורכו עצמו, הנה עונשו גדול מאוד, כי נותן כוח לקליפות להרוג בני אדם.

וחידש דברים, שאינו יודע אותם לאמיתם כראוי, שמעלה מ"ן לזיווג העליון, ואינו יודע על בוריו בכל הצורך שהוא באמת כך, הנה אז נמצא, שהוא איש תהפוכות לשון שקר, והוא מדלג 500 פרסאות לקבל את הדבר ההוא.

איש תהפוכות לשון שקר, מתוך נקבת התהום הגדול. כי גם בקליפות יש זכר ונוקבא. הזכר נקרא שווא, והנוקבא נקראת שקר. כי הזכר דקליפה אינו כל כך רע, כמו הנוקבא. וכשהוא לעצמו, אינו מכשיל בני אדם לשקר בשם הקב"ה. ולהיפך, כי מדבר טוב, כפי מראית עין, אלא שהוא רע עין, כמ"ש, אל תלְחַם את לחם רע עין, אכול ושתה, יאמר לך וליבו בל עימך. וכל הנלכד בידו, הוא נושא שם ה' לשווא, כי נפרד מה', ואינו יכול לקבל שום שפע.

וכמו שלומדים, כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד. שבהיות כוונתו לקבלת צרכיו עצמו, להתרברב להתגאות וכדומה, הנה הוא נלכד ברשותו של רע העין. והעלאת מ"ן, שמעלה, אינה ממשיכה שום שפע מלמעלה, ונושא שם ה' לשווא. וע"כ נקרא הזכר דקליפה שווא. כי הקב"ה אינו יכול להידבק באיש ההוא, לדור עימו במדור אחד.

והנוקבא דקליפה נקראת שקר. כי אחר שהאיש נלכד ברשת הזכר, הנקרא שווא, יש לו כוח להזדווג עם הנוקבא שלו, שהיא קליפה רעה ומרה, המזייפת שם הקב"ה, ומשקרת בו. ואז יורדת ומסיתה, ועולה למעלה ומקטרגת, ונוטלת את נשמתו ממנו.

וע"כ נקרא איש תהפוכות, כי תחילה, אכול ושתה, יאמר לָך. כלומר, שיעלה מ"ן למעלה להקב"ה, וימשיך שפע לצורך גבוה, והוא נראה לו כמו מצד הקדושה. ואח"כ, בכוח השווא שלו, מזדווג עם נקבת התהום הגדול, שעם השקר שלה הוא נוטל את נשמתו והורגו. ונאמר, איש תהפוכות לשון שקר, מתוך נקבת התהום הגדול, כי מתהפך לשון שקר רק מכוח הנוקבא של התהום הגדול שמשתתף בה, ולא מבחינת עצמו.

והוא מדלג 500 פרסאות, לקבל את הדבר ההוא. כי הזו"ן דטומאה, אין להם משורשם, אלא רק ו"ק ונקודה לבד, רק לעומת ו"ק ונקודה דזו"ן דקדושה, ואין להם שום מקום וכוח להיאחז בבינה. אמנם ע"י המ"ן שהעלה התחתון, נותן כוח לזכר דטומאה לדלג על ז"ת דבינה, הנמשכות בזו"ן דקדושה, שבעיקרן רק חמש ספירות חג"ת נ"ה, הנקראות 500 פרסאות. כי ספירות הבינה הן במספר מאות.

ודילג 500 פרסאות, לקבל את הדבר ההוא. כי תכף בעת עליית המ"ן, השיג כוח לדלג למקום שלא שלו, לחמש ספירות תחתונות חג"ת נ"ה דבינה, הנקראות 500 פרסאות. לקבל את הדבר ההוא, המ"ן, שהעלה האיש שלא ידע על בוריו, אם כוונתו לעשות נחת רוח ליוצרו.

והולך עם הדבר אל הנקבה שלו, ועושה בה רקיע שווא, הנקרא תוהו. כלומר, שהוא מזדווג עם הנוקבא שלו של התהום הגדול על המ"ן הללו, וממשיך לו אורות דקדושה, לחֶלקו ולבניינו, בדומה לשמיים חדשים דקדושה, הנעשה ע"י המ"ן דקדושה.

ואלו שמיים, שהמשיך בזיווגו, נקרא רקיע השווא מבחינת הזכר. ומבחינת השתתפות עם הנוקבא של התהום הגדול, נקרא רקיע של תוהו. כי תוהו שֵם הזכר, והשם של הנקבה הוא תהום. ועשה רקיע השווא, מכוח בחינתו עצמו, הנקרא תוהו, מכוח השתתפותו עם תהום, הנוקבא.

69. ואותו איש תהפוכות, מעופף ברקיע שווא 6000 פרסאות בבת אחת. ואחר שרקיע שווא עומד, מיד יוצאת אשת זנונים, ומחזיקה באותו רקיע השווא, ומשתתפת בו. ומשם היא יוצאת והורגת כמה אלפים ורבבות. כי בשעה שהיא נמצאת באותו הרקיע, יש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם ברגע אחד.

כי אלו המוחין, שנמשכו לו באותו רקיע שווא, הם מס"א שכנגד החכמה דקדושה, שספירותיה אלפים. ומעופף ברקיע ונאחז על ידו, 6000 פרסאות בבת אחת, בו"ס חג"ת נה"י דחכמה, המכונות 6000 פרסאות, בהיותן מחכמה.

ואחר שרקיע שווא עומד, מיד יוצאת אשת זנונים, ומחזיקה באותו רקיע השווא, ומשתתפת בו. כלומר, אחר שנשלמו השמיים החדשים דקליפת הזכר, הנקרא רק בשם שווא, אז מגלה נקבת התהום הגדול את כוחה, וכוחה מתקיף את הרקיע, לשקר בשם הקב"ה, והיא מעופפת ברקיע, ואז נקרא רקיע של תוהו.

ומשם היא יוצאת, והורגת כמה אלפים ורבבות. כי בשעה שהיא נמצאת באותו הרקיע, יש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם ברגע אחד. כי בהיותה משותפת באותו רקיע, היא מתחזקת ומתגדלת עוד יותר מקומת הזכר, כי הזכר גדל רק לו"ק דחכמה, שהם 6000 פרסאות, והנוקבא גדלה על ידו בע"ס שלמות, עולם שלם.

ויש לה הרשות והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם, עולם שלם בע"ס. ברגע אחד, כמו שלומדים, וכמה זעמו? רגע. וע"כ כוחה גדול, להרוג בני אדם לאלפים ולרבבות, כמ"ש, כי רבים חללים הפילה.

וכמו שע"י המ"ן של הצדיקים נבנים תמיד שמיים וארץ חדשים לקדושה, כך ע"י המ"ן של אלו שלא יודעים, איך לעבוד להקב"ה לאמיתם, הולכים ונבנים שמיים וארץ לקליפות. כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים.

70. ועל זה כתוב, הוי מושכי העוון בחבלי השווא וכַעֲבוֹת העגלה, חטָאה. העוון זכר. חטאה נקבה, אשת זנונים. החוטא מושך את העוון, הזכר, בחבלי שווא האלו. וכמ"ש, וכעבות העגלה חטאה. שהוא מושך אותה הנקבה, הנקראת חטאה, שהיא מתגברת שם לעוף ולהרוג בני אדם.

וע"כ כתוב, כי רבים חללים הפילה. מי הפילה? היא אותה החטאה, ההורגת בני אדם. ומי גרם לזה? תלמיד חכם, שלא הגיע להוראה, ובכל זאת מורה.

הזכר דקליפה אינו כ"כ רע כמו הנוקבא, כי הוא מדמה עצמו לקדושה, כמ"ש, אכול ושתה יאמר לָך, וליבו בל עימךְ. וע"כ הוא נקרא שווא. אמנם משום זה, כוחו גדול ביותר ללכוד בני אדם לרשתו. ואחר שנפל לרשתו, בא ומזדווג בנוקבא שלו.

ואז, כעבות העגלה, חטאה, שמושכת אותו לתהום הגדול. כי השווא, רק קושר אותו בחבלים, ולוכד אותו. כמ"ש, הוי מושכי עוון בחבלי השווא. ואח"כ הוא מפילו לפני הנוקבא שלו. ואז, כעבות העגלה, חטאה. אשר החטאה מפילה אותו לתהום הגדול, והורגת אותו. וע"כ נאמר, שהיא אותה החטאה, ההורגת בני אדם.

71. אמר רבי שמעון אל החברים, בבקשה מכם, שלא תוציאו מפיכם דבר תורה, שלא ידעתם ולא שמעתם מאילן גדול כראוי. בשביל שלא תהיו גורמים לאותה חטאה, להרוג המוני בני אדם חינם. פתחו כולם ואמרו, הרחמן יצילנו.

כלומר, אם אתם יודעים מעצמכם, מוטב. ואם לא, צריכים אתם לשמוע, איך לעבוד כראוי את ה', מאילן גדול, מאדם גדול, שאפשר לסמוך עליו. בשביל שלא תהיו גורמים לאותה חטאה, להרוג המוני בני אדם חינם.

72. בתורה ברא הקב"ה את העולם. וכתוב, ואהיה אצלו אמוֹן, ואהיה שעשועים יום יום. שסובב על התורה, שהיה הקב"ה משתעשע בה 2000 שנה מטרם שנברא העולם. והוא הסתכל בה פעם, ושתיים, ושלוש, וארבע פעמים. ואח"כ אמר להם. ולבסוף עשה בה מעשה, ללמד בני אדם, שלא יבואו לטעות בה. כמ"ש, אז ראהּ ויסַפרהּ, הכינהּ, וגם חקָרהּ, ויאמר לאדם. אשר ראה, הוא פעם ראשונה. ויספרה, פעם שנייה. הכינה, פעם שלישית. וגם חקָרה, פעם רביעית. ואח"כ אמר להם, כמ"ש, ויאמר לאדם.

73. ונגד ד"פ אלו שכתוב, אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה, ברא הקב"ה מה שברא. וכל עוד לא עשה מעשהו, הביא בתחילה ארבע מילים: בראשית, ברא, אלקים, את. הרי ארבע. ואח"כ כתוב, השמיים, שהם כנגד ד"פ, שהסתכל הקב"ה בתורה, מטרם שהוציא מעשהו למלאכתו.

אלו ד"פ הם חו"ב תו"מ:

אז ראה, חכמה,

ויספרה, בינה,

הכינה, ז"א,

וגם חקרה, מלכות.

ואחר ד' ההתלבשויות האלו, ברא הקב"ה מה שברא. וכך רומזות ד' המילים הראשונות שבתורה: בראשית חכמה, ברא בינה, אלקים ז"א, את מלכות. ואחר ד' התלבשויות אלו, נבראו השמיים.