תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, נח
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת נוח

.1 אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם התורה הקדושה והזהיר אותם, ונתן להם עצה, להישמר מהמקטרגים שלמעלה ומהמזיקים שלמטה, כדי שלא ישלוט בהם אלא רק הקב"ה לבדו.

והם יודעים לדחות מהם כל המקטרגים וכל המחבלים, כדי שיהיו חלק גורלו ונחלתו, כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו, יעקב חֶבל נחלתו.

הוא ישׁוּפְך ראש

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף א.

.2 ברה"ש הקב"ה יושב בדין על העולם. וכל בני העולם נכנסים לחשבון, ואין מי שלא ייכנס בחשבון. וספרי החיים והמתים פתוחים ביום ההוא.

.3 והקב"ה, משום שרצה בהם, נתן להם עצה להינצל מכל המקטרגים שלמעלה, שמתמנים בכל פעם שהדין שורה בעולם. ביום ההוא נועדים ישראל לעורר רחמים על עצמם, בשופר.

.4 כי הקול היוצא מהשופר, עולה למעלה ומעורר השופר שלמעלה, הבינה. אז מתעוררים הרחמים ממקומם, והקב"ה קם מכיסא הדין ויושב בכיסא הרחמים, ומרחם על ישראל, ולא ניתנה רשות למקטרג לקטרג עליהם.

.5 וישראל שבים בתשובה לפני הקב"ה, ותוקעים בשופר, ומתעוררים הרחמים. כי קול היוצא מהשופר הוא התעוררות הרחמים. ואז לא יכול המשׂטין לעמוד לפני כיסא הרחמים, כי אינו בא מאותו הצד, שאין לו אחיזה אלא בצד שמאל, ולא בקו האמצעי, רחמים. וע"כ לא נמצא קטרוג.

.6 ביוה"כ, חתימת הדין, וישראל עומדים בקדושת אדונם, נותנים לו שׂעיר, כדי שלא יתקרב המשׂטין אל המקדש. כלומר השעיר לעזאזל, שהשעיר בא מצד רוח הטומאה. והוא טמא, ורוח הטומאה נהנה ממנו, והמשׂטין מתעסק בו, ואינו מתקרב אל המקדש לטמא. ואז הפנים מאירים, וישראל ניצלים ממנו.

.7 בזמן המבול, כשהתרבו עוונות בני אדם, המשׂטין הזה בא, בשעה שהדין מתעורר על עוונות העולם. שאז הוא בא, והמקטרג נמצא לפני הקב"ה, ונטמא המקדש, שהמלכות נפרדה מז"א, וכל הפנים עצובים, והדין נמצא. ועל זה כתוב, קֵץ כל בשר בא לפניי. כי, קץ כל בשר, המשׂטין הנקרא כך, בא לבקש דין על עוונות בני אדם, שגרמו הדין.

תיבה היא הגוף

[תיבה איהו גופא]

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ג.

.8 כל אדם העושה ושומר את מצוות התורה, הנשמה נשמרת בגופו, שהגוף נקרא תיבה, ואינו נענש, ואין מלאך המוות שולט עליו. וכל אדם שאינו שומר ואינו מקיים את מצוות התורה, ועובר עליהן, אז שולט עליו מלאך המוות.

.9 תיבה היא הגוף. נוח ואשתו, י"ה. שֵׁם ואשתו, ו"ה. ונעשה השם מלא ע"י נוח ואשתו, וע"י שם ואשתו, שהם י"ה ו"ה אחד. והם נרנח"י דנשמה, המתלבשים בגוף, התיבה. יפת ואשתו, י"ה. וחם ואשתו כדוגמת ו"ה, ולא ו"ה ממש, ואין השם מלא ביפת ובאשתו, ובחם ובאשתו.

.10 ויאמר אלקים אל נוח, צוהר תעשה לתיבה. אלקים הוא השכינה. תיבה, הגוף. אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך, כלומר גברים בפני עצמם, ונקבות בפני עצמן, שהם י"ו ה"ה שמוֹרה על דין. ויעש נוח, זו הברית הקדושה, יסוד. ככל אשר ציווה אותו אלקים, זהו השכינה.

ויאמר הוי"ה לנוח, בוא אתה וכל ביתך אל התיבה. הוי"ה, מדה"ר. ולא אלקים, כמקודם לכן, שהוא מדה"ד. מפני שהזכיר ההצלה של נוח וזרעו.

.11 מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, שניים איש ואשתו. משום שהיא מצד הטומאה. והסתכל, שאין בצד הטומאה אלא שניים, ואין בהם שבעה שבעה, כמ"ש בעוף השמיים, שבעה שבעה זכר ונקבה, שהם ארבע עשרה, לחַיות זרע על פני כל הארץ.

וכתוב, שניים שניים באו, ולא הזכיר בביאתם אל התיבה שבעה שבעה. סובב על מה שכתוב מקודם לכן, ומן הבהמה אשר לא טהורה היא. ועל זה כתוב אח"כ, שניים שניים באו. אבל מבהמה טהורה באו שבעה. וסָמך הכתוב, על מה שכתוב מקודם לכן.

.12 אין בכל לילה, שלא תצא הנשמה, הנקראת יונה, מגוף האדם. כמ"ש, ויְשַׁלַח את היונה מאיתו לראות הֲקַלוּ המים, אלו הם המים הזידונים, שמצד הטומאה. מעל פני האדמה, שהם למעלה מהארץ, מלאכי חבלה.

.13 כתוב, ולא מצאה היונה מָנוח. הנשמה, שנקראת יונה, נמנעה מהעולם העליון, ומהצדיקים שלמעלה, ומכל הברכות. כמ"ש, ותָשָׁב אליו אל התיבה, כי מים על פני כל הארץ.

.14 הוציא אותה שנית, כמ"ש, וַיוסֶף שַׁלַח את היונה מן התיבה. ומתוך הדוחק והצער, ותבוא אליו היונה, הנשמה, לעת ערב. ששעת הרווחה לא הייתה מאירה להם כבתחילה, וחשך לה היום, והעריב לה השמש.

.15 ואמרה לנוח ולבניו, מְצָאוני השומרים הסובבים בעיר. אלו שומרים שערי ירושלים. הִיכּוּני פְּצָעוני. ועכ"ז, והנה עלֵה זית טָרָף בפיה. שהייסורים המרים כזית, היו חביבים לה, והיו טרף בפיה. מפני שמְמרקים העוונות.

וע"כ כתוב, ויידע נוח כי קַלוּ המים. שהתחזקו מלאכי הקדושה על מלאכי חבלה. ויִיָחֶל עוד שבעת ימים אחרים וישַׁלַח את היונה, ולא יָסְפה שוב אליו עוד. וכתוב, חרבוּ המים מעל הארץ, שנחרבו וכלו המים הזידונים.

.16 אחר שהסתתר בתיבה, ועבר אותו הזמן ששלט בו מלאך המוות, ועברו הרשעים מהעולם, כתוב, ויזכור אלקים את נוח.

.17 ספינה נמשלה לתיבת נוח, כי יש בה אנשים יהודים וישמעאלים ובני עשיו. כעין זה יש בגוף, שכלול מכל שבעים האומות. והגוף הזה הכלול מהאומות, אינו הגוף של הנשמה הקדושה, אלא של נפש חיה. וזהו שאמר לנוח, שהוא נשמה לנשמה.

כי נוח ואשתו הם י"ה. נוח י', נשמה לנשמה או חיה. ואשתו ה', נשמה. כמ"ש, עשה לך תיבת עצי גוֹפֶר, שהוא הגוף, הנקרא תיבת נוח. כלומר גוף, המלביש את הנשמה.

.18 וזהו שאמר לאברם, לך לך מארצך וממולדתך. למה פעמיים, מארצך וממולדתך? אלא לך מדירתך ומגופך. ממולדתך, מדירתך. מארצך, מהגוף שלך. ומבית אביך, מהשלמוּת שיש לך עתה מלמעלה. אֶל הארץ אשר אַרְאך, הוא הגוף, תיבת נוח, גוף הראוי להלביש הנשמה.

.19 וכעין זה היה נוח. כמ"ש, וישלח את היונה. שהוציאו את היונה, הנשמה, מהתיבה, הגוף, ונתנו אותה במים הזידונים. כעין זה יצאה לה היונה, הנשמה, מתיבת נוח, הגוף. ולא שָׁבה עוד אל הגוף. כמ"ש, ולא יספה שוב אליו עוד.

.20 נוח, כשהיה בתיבה, היה מתיירא, שלא יזכור אותו הקב"ה לעולם. וכיוון שעברו עוונות העולם, כתוב, ויזכור אלקים את נוח.

בארצות החיים

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ו.

.21 מְצאוני השומרים הסובבים בעיר, הִיכּוּני פְצָעוני, נשאו את רדידי מעליי שומרי החומות. כמה חביבה היא הנשמה הנתונה מתחת לכיסא הכבוד, ובאה ממקום הקודש, מארצות החיים. כמ"ש, אתהלך לפני ה' בארצות החיים.

.22 ולמה קרא להן דוד ארצות החיים, האם למעלה יש ארצות? לא ארצות ממש, ולא במובן של ארצות אמר דוד פסוק זה, אלא לשון ריצוי הוא. כמ"ש, אֶרְצה אתכם.

כלומר, אמר דוד, אתהלך לפני ה', במקום שירצו בו תמיד הצדיקים, הנקראים חיים, שרצונם וחפצם ללכת לשם. בארצות החיים, במקום שהחיים, שהם הצדיקים, רוצים בו. וממקום הקודש באה הנשמה, להאיר על הגוף האפל, כדי להוליך אותו בדרך ישרה ולעבוד עבודתו, ולעשות רצון בוראו, כדי לבוא למחרת ולקבל שכר.

.23 אמר רבי יהודה, היה טוב לנו, אם לא היינו בעולם, ולא היינו צריכים לתת דין וחשבון לבעל הספר. כי כל מעשינו בספר נכתבים. אח"כ אמר, אני מתחרט על דבריי.

.24 כתוב באדם, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. זו הנשמה, שהיא אצלו עזר להוליך אותו בדרכי קונו. וזהו שלומדים, הבא להיטהר עוזרים לו. כשהאדם הולך בדרכי קונו הרבה עוזרים לו, נשמתו עוזרת לו, מלאכי השרת עוזרים לו, שכינתו של הקב"ה עוזרת לו. וכולם מכריזים לפניו ואומרים, בלכתךָ לא יֵיצַר צעדך ואם תרוץ לא תיכשל. נשמותיהם של צדיקים עוזרות לו.

שני עופרי איילה

[תרין עוזלין דאיילתא]

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ז.

.25 רבי אלעזר ורבי יוסי חמיו, היו הולכים מאוּשָׁא ללוד. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, אפשר ששמעת מאביך, מה שכתוב, ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלקים?

אמר לו, כך שמעתי מאבי, אלו היו המלאכים שליוו אותו מתחילה, בשעה שהלך מארץ ישראל. ומי הם איני יודע. אמר לו, יפה לכם הצדיקים, שדברי פיכם ככתר מלכות בראש המלך.

.26 בעוד שהיו הולכים, הגיעו למערת לוד, שמעו קול שאמר, שני עופרי איילה, עשו לפניי רצוני הנוח לי, ואלו היו המחנה הקדוש שפגש יעקב לפניו.

התרגש רבי אלעזר והצטער בנפשו, ואמר, ריבון העולם, כך הן דרכיו, טוב לנו שלא נשמע, שומעים אנו, ואין אנו יודעים.

.27 קרה לו נס ושמע קול שאמר, אברהם ויצחק היו. נפל על פניו וראה צורת אביו. אמר לו, אני שאלתי על שני העופרים, והשיבו לי שהיו אברהם ויצחק, שפגשו את יעקב כשניצל מלבן.

.28 אמר לו, בני, הוצא את הכריתה שלך, וקח את הפנייה החדשה שלך. כי פֶּה מדבר גדולות היה. ולא זהו בלבד, אלא לכל הצדיקים נפגשות אליהם נשמות הצדיקים להציל אותם. והם מלאכים קדושים עליונים.

.29 יצחק היה חי באותה שעה, אבל נשמתו הקדושה נלקחה לכיסא הכבוד של ריבונו, בשעה שנעקד על המזבח, ומאז כהו עיניו מֵרְאוֹת.

.30 אמר לו, מה אנו שָׁם? אמר לו, אני ואתה מלאכים עליונים, להשתעשע עם דוד מלך המשיח. קם. בעוד שהיה קם, ראה חמיו, שפניו של רבי אלעזר מאירים כשמש.

.31 אמר לו חמיו, האם דבר חדש שמעת, או באור הכבוד, בזיו של משה, הסתכלת? אמר לו, לא, אלא אשריהם הצדיקים, ששומרים אותם מחנות קדושים עליונים. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לך, לשמורך בכל דרכיך.

על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ח.

.32 עשה הקב"ה ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה, ונשבע שלא יבוא שם, עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה, כמ"ש, בקִרְבּךָ קדוש ולא אבוא בעיר.

.33 שבע כיתות של מלאכי השרת שומרות אותם סביב, ועל כל פתח כיתות של מלאכי השרת. והם הפתחים הנקראים, שערי צדק. ואלו הם הפתחים, המכוונים להיכנס שָׁם נפשות הצדיקים. ודוד המלך נכסף להם, כמ"ש, פִּתחוּ לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה, זה השער לה' צדיקים יבואו בו.

.34 ולמעלה מהם שומרים מלאכי השרת בחומות העיר, כמ"ש, על חומותייך ירושלים. זוהי ירושלים של מעלה. הפקדתי שומרים, אלו הם מלאכי השרת. שבעה פתחים יש לנפשות הצדיקים להיכנס עד מקום מעלתם. ועל כל פתח יש שומרים.

.35 הפתח הראשון. נכנסת הנשמה במערת המכפלה, שסמוכה לגן עדן. ואדה"ר שומר עליו. זכתה, הוא מכריז ואומר, פנו מקום, שלום בואך. ויצאה מהפתח הראשון.

.36/1 הפתח השני בשערי גן עדן. מוצאת את הכרובים, ואת להט החרב המתהפכת. זכתה, נכנסת בשלום. ואם לאו, שם תקבל עונשה, ותישרף בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש, בשעה שהכוהן נכנס ביוה"כ, זכה, נכנס בשלום. לא זכה, מבּין שני הכרובים יוצא להב, ונשרף מבפנים, ומת. והיו מכוּונים כנגד אלו אשר בשער גן עדן, לצרף הנשמות.

.36/2 זכתה הנשמה, נותנים לה כתב, סימן להיכנס, ונכנסת לגן עדן אשר בארץ. ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורבים זה בזה, ענן הוא הארת החסדים, ונוגה היא הארת החכמה, שהעמוד האמצעי מייחד אותם זה בזה ומערב אותם יחד. ועשן ונוגה סביבו, סביב העמוד. עשן, הדינים דשמאל, השומרים על הארת החכמה, שלא יינְקו ממנה החיצוניים. כמ"ש, וברא ה' על כל מְכוֹן הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה.

והוא נעוץ מלמטה למעלה לשערי שמיים, שאינו מאיר מלמעלה למטה. זכתה הנשמה לעלות למעלה, עולה באותו עמוד. לא זכתה יותר, נשארת שם, ומתעדנת מהטוב אשר למעלה.

גן עדן מכוּון כנגד פרוכת הקרח הנורא אשר למעלה, שהוא כמ"ש, הרקיע כעין הקרח הנורא, נטוי על ראשיהם מלמעלה, והיא נהנית מזיו השכינה, אבל אינה ניזונה ממנה. נהנית, פירושו מלמטה למעלה, כמו שנהנים מהריח. ניזונה, פירושו מלמעלה למטה, כמו אכילה ושתייה.

.37 זכתה לעלות, עולה באותו עמוד, עד שמגיעה עד הפתח השלישי. והוא כנגד הרקיע הנקרא זְבוּל. ומגיעה עד ירושלים אשר שם. ושם השומרים. זכתה, פותחים לה הפתחים ונכנסת.

.38 לא זכתה, נועלים השערים, ודוחים אותה לחוץ, ונוטלים הכתב שלה ממנה, והנשמה אומרת, מְצאוני השומרים הסובבים בעיר, אלו מלאכי השרת, השומרים את ביהמ"ק ואת ירושלים אשר למעלה. נשאו את רדידי מעליי, זהו הכתב, הסימן שלה. שומרי החומות, כמ"ש, על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים.

.39 זכתה לעלות, נכנסת שם באותם השערים, ומשבחת להקב"ה בביהמ"ק אשר למעלה. ומיכאל השר הגדול מקריב אותה לקורבן. והקרָבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך.

.40 ומיכאל הולך עימה, עד הפתח הרביעי והחמישי והשישי. אומר לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, אשרי בניך, בני אוהביך אברהם יצחק ויעקב, אשריהם הצדיקים הטובים הזוכים לזה. עד שמגיעים לשער השביעי, ערָבוֹת, וגנזי חיים טובים מצויים שם, וכל נשמותיהם של צדיקים כולן שם, ונעשים מלאכי השרת, ומשבחים לפני הקב"ה. וניזונים מזיו השכינה, מראָה המאירה, ושם המנוחה והנחלה, ונוח חיי העוה"ב, אשר כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתךָ.

אלה תולדות נוח

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף יא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יא.

.41 אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק תמים. מי ראוי להיות באלו ההנאה והמנוחה והמרגוע? מי שהוא איש צדיק תמים. זאת המנוחה למעלה, היא כמ"ש, את האלקים התהלך נוח, למעלה, ולא למטה.

.42 אלה תולדות נוח. כתוב, לא יהיה בךָ אֵל זר, ולא תשתחווה לאל נֵכר. לא יהיה בך אל זר, זה יצה"ר. ולא תשתחווה לאל נכר, שלא תבעל ארמית.

.43 לא יהיה בך אל זר, שלא תהיה נוח לכעוס. שכל הכועס, כאילו עובד עבודת אלילים. כך הוא דרכו של יצה"ר, היום אומר לך, עשה כך, ומחר אומר לך, עבוד עבודה זרה, והולך ועובד.

.44 כעס תלמיד חכם הוא גדול מכולם, בדברים שהם כנגד הקב"ה, שאמרה תורה, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. אבל בדברים אחרים אסור לו לכעוס.

והרב אצל תלמיד, כדי שיהיה מצוי בכבודו ובמוראו, מותר לכעוס. ואצל שאר העם, למען יהיה מוראו עליהם לשם שמיים, מותר. ושאר אנשים אסור, שאין הכעסנות שלהם ליראת שמיים.

.45 מידת הצדיק, קשֶׁה לכעוס ונוח לִרְצות. וזו המידה גדולה מכולם. ובא הכתוב להורות, אלה תולדות נוח, נוח בדעתו, נוח בדיבורו, נוח במהלכו. ומי עושה זה? איש צדיק. וכשמת, אומרים עליו, אם עניו, אם חסיד. תמים היה בדורותיו, ובמה יזכה? שכתוב, את האלקים התהלך נוח, למעלה על כל המעלות.

.46 ויוֹלֶד נוח שלושה בנים. אלו שלוש הַנְהגות אשר באדם. הנהגת הנשמה, להיות לו עזר בעבודת בוראו, הנקראת שֵׁם. והנהגת התאווה והיצה"ר, המנהיג והמחמם את הגוף בדבר עבירות, הנקראת חם. והנהגת היצה"ט, המנהיג את האדם בכל טוב, וליַפּות מעשיו בתורה וביראת השם, הנקראת יפת. וההנהגה הזו ינהיג האדם להוליך אותו בדרך חיים.

.47 ומי מעכב ומפסידו, כמ"ש, ותישָׁחת הארץ לפני האלקים. זהו הגולם, המפסיד והמשחית את הכול. ועליו אמר שלמה בחוכמתו, משחית נפשו הוא יַעשֶׂנה. הגולם יעשה אותה מושחתת.

.48 אלה תולדות נוח. כתוב, ויינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, ויתעצב אל ליבו. אין כמידת בשר ודם מידותיו של הקב"ה. מידת בשר ודם, עושה מה שעושה, ואח"כ מתחרט ומתעצב ממנו. אף הקב"ה יכול כן?

.49 כתוב, רְאֵה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע. והזהיר את האדם ואמר, ובחרת בחיים למען תִחְיה. ואם הוא הולך בדרך רע, הוא בעוונו ימות. כמ"ש, עוונותיו יִלְכדונו את הרָשע. וכתוב, ויַרְא ה' כי רבּה רעת האדם. אמר הקב"ה, אני רואה כי כולם רשעים, ואם יִכלו ברעתם, הרי יׂאבד עולמי. כיוון שראה את נוח ובניו, שהיו צדיקים ותישאר פליטה בעולם, התנחם ושמח.

.50 ויינחם, לשון נחמה. רואה את הרע ורואה את הטוב, ומתנחם עם הטוב. ויתעצב אל ליבו, מידת רחמנותו של הקב"ה, כי אע"פ שהתנחם לקח עיצבון על אבדת הרשעים, שאע"פ שהיו רשעים, אינו חפץ במיתתם, ולא הייתה שמחה לפניו.

.51 כתוב, ונׂח מצא חן בעיני ה'. כי נח בהיפוך חן. ופתח הפסוק בתולדותיו תחילה, כדי להראות לעולם, כמו שהוא היה צדיק, אף תולדותיו היו צדיקים, וראויים שיתיישב העולם מהם.

.52 ומאין לנו שהיו צדיקים? כיוון שנכנסו לתיבה, ראו בצערו של עולם, והצטערו, ומנעו עצמם מפרייה ומרבייה. ואע"פ שיצאו, יצאו כמו כן. עד שראה הקב"ה מעשיהם, ואמר, לא תוהו בראתי עולמי, ואתם פרו ורבו, הזדווגו לנשותיכם, ועשו פרייה ורבייה. באותה שעה בירך אותם, כמ"ש, ויברך אלקים את נוח ואת בניו.

.53 אלה תולדות נוח. רבי פינחס פתח, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הֵנָה. בני האלקים, בני גדולי הדור. ומלמד שבנות האדם היו טובות מראה, שכתוב כאן, כי טובות הנה, וכתוב שם, טובת מראה מאוד. והיו הולכות ערומות, ואנשים הולכים ערומים, ואלו ואלו רואים את ערוותם, ונואפים אלו את אלו. ולמה נקראו בני האלקים? שהיו גיבורים גדולים ענקים.

.54 אמר רבי יהושוע, פעם אחת נפגשתי בהר סלע עֵיטָם. ומצאתי בשני צידי הסלע שני אנשים, ושולטים בשני פּיות, זה למעלה מזה. והיו מדברים זה עם זה, עליי, בוא ונעביר אותו מהעולם. קרא להם האיש הגדול ההוא, מהשדים של אִגֶרת בת מָחֲלַת, ושמו יוסף השד.

אמר להם, על רבי יהושוע, הלוא זהו רב גדול ועליון של הדור, שבגזֵרת פיו הוכרחתי לעבור מיישוב הארץ, למִדבר, וזה הוא שמכריזים עליו ברקיע.

.55 בעוד שהייתי הולך, מצאתי האם של אלו האנשים. אמרה עלינו לבתה הקטנה, אלו הם חגבים קטנים, שכוחם בפיהם. הביאי אותם אליי, ואעשה מהם תבשיל מטעמים לאחייך. מטרם שבאה אלינו קרה לנו נס, ונעשה לפנינו נהר מים רבים. שמעתי שהייתה אומרת, אימי אימי, המטעמים רבי הכלכלה, עברו מאיתנו. וברחתי מהן, וניצלתי.

דור המבול

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף יד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יד.

.56 בימי דור המבול עשה הקב"ה קְני החיטים עבים כענפי הארזים שבלבנון. ולא היו זורעים וקוצרים, אלא הרוח מנשבת ומַשירה החיטים למטה, ואוספים אותן. וכך בכל שנה. לאחר שחטאו אמר, עוד כל ימי הארץ, זֶרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה, לא ישבותו. שהיו צריכים לקצור.

.57 לא נֶחתם גזר דינם של דור המבול, עד שפשטו ידיהם בגזל. כמ"ש, ותימלא הארץ חמס.

.58 ובימי דור המבול היו פרייה ורבייה הרבה, ומשעה שהייתה האישה יולדת, היו הולכים ושולחים אותם כצאנם, כמ"ש, ישַׁלְחו כצאן עוִוילֵיהם, וילדיהם ירַקדון. ולאחר כל זה כתוב, ויאמרו לאל, סור ממנוּ ודעת דרכיך לא חָפצנו, עד שנגזר דינם והעביר אותם מהעולם.

.59 נוח היה מתרה בהם קודם, ולא שמעו ממנו. שהה בעשיית התיבה, למען יראו וישובו, והיו עולבים בו, עד שגבר עליהם התהום, שהיו המים יוצאים רותחים כאש, והמים מלמעלה, ונמחו מהעולם.

.60 כתוב, הוי"ה למבול ישב, ויישב הוי"ה מֶלך לעולם. האם דוד היה לו לומר דבר זה, שמִזמן המבול ישב למלך לעולם? וכל העולם יודעים, שהוא ראשון והוא אחרון, ואז, וקודם. שהוא היה אז, והוא היה מקודם. ולמה אמר, ה' למבול ישב, ויישב ה' מלך לעולם, ולא לפני המבול?

.61 אלא בכל מקום אלקים מדה"ד והוי"ה מדה"ר. ואע"פ שהמבול ממדה"ד, גם מדה"ר הייתה בו, שאם לא כך, היה נחרב העולם. אבל למען אותה מדה"ר, שֵׁם הוי"ה, התיישב העולם, כי הציל את נוח ובניו. וע"כ אמר, הוי"ה למבול ישב, מדה"ר, וע"כ לא נחרב העולם, וע"כ, ויישב הוי"ה מלך לעולם.

.62 וכן נמצאת רפואה זו בכל דין שהוא עושה. כמ"ש, והוי"ה המטיר על סדום. מדה"ר, וע"כ נשארה ממנו פליטה, לוט ובנותיו. וייגוף הוי"ה את העם. שהוי"ה מדה"ר, וע"כ נשארה ממנו פליטה. וכן כולם.

.63 דור המבול היו חכמים ביותר, שהיו יודעים מה שעתיד להיות. אבל לקחו שׂכל בליבם, שהתחכמו ואמרו, אם הקב"ה יביא מבול, אנו אנשים גבוהי קומה, ונשוט על פני המים, ונינצל. ואם יביא מים מהתהום, נשׂים רגלינו על נקב המים, והמים לא ייצאו, ונינצל.

.64 כשבא המבול, הרתיח הקב"ה מֵימי התהום, וכשהיו שׂמים רגליהם על עין המים, נפשט עורם מהם, ונפלו. והמים שלמעלה היו מתגברים עם מי התהום. ובני המבול היו מתגלגלים ויורדים לבבל, נמֵקים ברתיחת התהום.

.65 ויבואו אל נוח אל התיבה שניים שניים מכל הבשר, אשר בו רוח חיים. כתוב, אשרי תבחר ותְקָרב ישכון חצריך, נִשְׂבְּעה בטוּב ביתך, קדוש היכלך. כמה יש לאדם להיזהר ולבדוק עצמו ומעשיו בכל יום ויום.

.66 כשקם בבוקר, יאמר, יהי רצון מלפניך ה' אלקיי, שליבי יהיה נכון ומסור בידי, שלא אשכחך. פשט רגליו ללכת, ישגיח על צעדי רגליו, שלא יסורו להרע. הלך לדְבר מצווה, ירוץ. כמ"ש, אחרי ה' ילכו כאריה ישאג. ואפילו בשבת, שאסור ללכת פסיעה גסה, מִצווה לרוץ לדְבר מצווה.

עבר היום כולו, צריך לבדוק את עצמו, מה שעשה באותו היום. ואם צריך לעשות תשובה, יעשה מיד תשובה, קודם שיישן.

כרם היה לשלמה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף טז.

.67 כרם היה לשלמה בבעל המון, נתן את הכרם לנוטרים, איש יביא בפִרְיו אלף כסף. כרם היה לשלמה, למלך שהשלום שלו. בבעל המון, אלו הם מלאכי השלום. נתן את הכרם לנוטרים, אלו הם שומרי משמרת הארץ. איש יביא בפריו אלף כסף, אלף הנאות שהנשמה חומדת אותן.

.68 כרם היה לשלמה, זוהי התורה. בבעל המון, שהוא מהשמיים. נתן את הכרם לנוטרים, הם ישראל, שומרי משמרת התורה. איש יביא בפריו אלף כסף, של השכר שלה.

.69 רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך. אמר רבי חייא, אמוֹר מהדברים הטובים, מתענוגי הנשמה, שאביך היה אומר. אמר לו, נצא מכאן, כי אנשים כאן נגרעים ממע"ט. אמר לו, א"כ יפה לנו לעסוק בתורה, ונינצל מהם. כי התורה מצילה ממזיקים. אמר לו, במקום סכנה לא אמרו חכמים לבטוח בעסק התורה.

.70 לאחר שיצאו והלכו בדרך, אמר רבי יוסי, אומר לך דבר, שצפוּן בין המטמונים של אבי באוצרותיו. כתוב, כרם היה לשלמה. כרם, הנשמה הקדושה, שניטעה למעלה תחת כיסא כבודו. לשלמה, המלך שהשלום כולו שלו. בבעל המון, כיסא הכבוד, השכינה, השולט על כל צבאות השמיים והארץ, והוא בעל של כל ההמון והחיִל. והוא נתן נשמה זו לנוטרים, השומרים מצוותיו.

.71 ויש להקב"ה עולמות רבים למעלה על כל צבאות השמיים. ו-1200 עולמות אחרים, שנכנס בהם להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן. איש יביא בפריו אלף כסף, אלף עולמות, שהקב"ה חושק בהם.

.72 כתוב אחריו, כרמי שלי לפניי, הָאֶלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פִּריו. כלומר, שכיסא הכבוד, המלכות, מכריזה ואומרת, ריבונו של עולם, זו הנשמה ניטלה ממנו, והרי היא לפניי. כרמי שלי, הנשמה, לפניי. האלף לך שלמה, כלומר שלך הם אותם אלף עולמות, ואינם ראויים לאחר. ומאתיים לנוטרים את פריו, זהו עדן, שיש בו מאתיים עולמות, הנאות וחמודות לנפשות הצדיקים.

.73 בכל לילה הקב"ה נכנס בכל אותם העולמות, ובשעת חצי הלילה נכנס במאתיים עולמות של גן העדן, להשתעשע עם הצדיקים, כמ"ש, חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לָך. ודוד המלך, יצא ליבו כשראה מעלות הצדיקים, אמר, ריבונו של עולם, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך.

.74 כמה יש לו לאדם להיזהר, הואיל ונשמת אל באפיו, להיטהר מעוונותיו, ולעיין במעשיו. ולא יחטא לפני קונו, למען תהיה מעלתו עם שאר הצדיקים, ולא יימצא מוחה בידו, בעלותו לראות את פני ה'.

.75 ולומדים מהתיבה, שכתוב, ויבואו אל נוח אל התיבה, בלא רשות. כל אותם העופות והחיות והבהמות שלא חטאו, הם באים, והתיבה קולטת אותם, ואותם שחטאו, התיבה דוחה אותם לחוץ. ואם התיבה כך, שהוא עץ יבש, הרי פתחֵי השמיים ושומריהם, ושומרי המשמרות, וכיסא הכבוד, שיש בהם הרשות, על אחת כמה וכמה להיות קולטים למי שלא חטאו, ולהיות דוחים למי שחטאו.

.76 נוח, מִקטני אמונה היה, שלא היה מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שהמים דחקו אותו, כמ"ש, ויבוא נוח, מִפני מי המבול.

.77 כשהוריד הקב"ה המים, הוריד אותם תחילה ברחמים, כדי להראות לעולם, שאם ישובו יקבל אותם. משמע שכתוב בתחילה, ויהי הגשם, ואח"כ כתוב, ויהי המבול, שאם יחזרו, יהיו גשמי ברכה, לא חזרו, היה מבול.

אם אחפוץ במות המת

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף יח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יח.

.78 שבועה נשבע הקב"ה שאינו חפץ במיתתם של רשעים, כמ"ש, חי אני נאום ה' אלקים, אם אחפוץ בְּמות הרָשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וְחָיָה. וְחָיָה בשני עולמות, העוה"ז והעוה"ב.

.79 אשרי הבנים, שאומרים להם כך, והָשיבוּ וִחְיוּ. שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. כי הוא אינו חפץ במיתתם של רשעים, אלא שיחזרו בתשובה למען יחיו.

.80 כתוב, ועיני רשעים תִכלינה ומנוס אבד מִנְהֶם ותקוותם מפח נפש. הדבר דומה לכת ליסטים, שהיו שודדים בהרים, שמע המלך ושלח עליהם גֵיסותיו, ותפס אותם והניח אותם במגדל גבוה. והיו בהם פיקחים, חפרו חפירה אחת במגדל, ויצאו וברחו להם. טיפש אחד היה ביניהם, וראה את החפירה, ולא רצה לנוס להימלט.

.81 למחרת בא המלך לראות את המגדל, ואת הליסטים, ראה את החפירה שעשו ונסו ונמלטו. אמר לזה, שוטה, חבריך ברחו בזו החפירה ונמלטו מִדיני, מה אני יכול לעשות עוד להם. אבל אתה שראית את החפירה בעיניך, ולא רצית להימלט, ינקרו עיניך, ואח"כ יתלו אותך על עץ.

.82 כך הליסטים, אלו הרשעים ההולכים בְּמַחֲשַׁכים. הרשעים הפיקחים, מה הם עושים? אמרו, חטאנו למלך, לאן נימלט מדינו. אבל נפתח דרך התשובה, ונבקש רחמים, ונברח ונימלט, וכך עשו. הטיפשים מה הם עושים? רואים דרך התשובה פתוח לפניהם, שפתחו האחרים ונמלטו מדין שמיים, והם אינם רוצים להימלט.

.83 אמר להם הקב"ה, שוטים, אחיכם ברחו ונמלטו, באותה דרך של תשובה שפתחו, מה אני יכול לעשות עוד להם. אבל אתם עיניכם שראו החפירה, דרך התשובה פתוחה לפניכם, ולא רציתם להיכנס בתוכה ולנוס ולהימלט. כתוב בכם, ועיני רשעים תכלינה, שראו הדרך פתוח. ומנוס אבד מִנהם, שלא רצו לנוס ולהימלט. ותקוותם מפח נפש, לעוה"ב.

.84 כך דור המבול, ראו את נוח עושה התיבה, ומַתרה בהם בכל יום, וראו אותו נכנס לתיבה, ולא רצו לשוב. אמר הקב"ה, ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם, שלא רצו לשוב ולנוס מדיני, ותקוותם מפח נפש, שלא יקומו ליום הדין, כמ"ש, הרפאים יחוֹלָלו מתחת מים ושוכניהם.

איש האדמה

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יט.

.85 ויָחֶל נוח איש האדמה וייטע כרם. נקרא איש האדמה, שהתיישבה ממנו האדמה, כלומר אדוֹן האדמה. איש האדמה, לפי שבשבילו עמדה האדמה בכוחה ובטבעה, כמ"ש, זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אֵירְרה ה'. כיוון שחטא אדם התאררה האדמה, כמ"ש, ארורה האדמה בעבוּרךָ. ועמדה בקללותיה, עד שבא נוח וביטל הקללה.

.86 בשעה שאמר הקב"ה לנוח, צא מן התיבה, אמר לפניו, ריבונו של עולם, לאן אצא, אצא לאדמה שהתאררה ומפני שהתאררה אבדו שוכניה, והתאררו כולם והתמעטו. אמר הקב"ה, לא כך אתם, אלא שִׁרצוּ בארץ ורְבו בה. האחרים אבדו בה, אבל אתם פרו ורבו ושרצו בה.

.87 ועכ"ז לא התיישב בליבו, והעלה עולות, כמ"ש, ויַעַל עולות במזבח. הוא המזבח שהקריב עליו אדה"ר. אמר לו הקב"ה, הרי לך מה ששאלת, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. אז התיישב בליבו, ולפיכך נקרא איש האדמה, שנתן נפשו וליבו עליה להוציא אותה מהקללה. שהתעסק בעסקי האדמה.

.88 וייטע כרם, ויֵישְׁת מן היין, ויִשְׁכר ויִתְגַל. גפן מגורשת מצא, שגורשה מגן עדן, וביומו ניטעה ושגשגה, כמ"ש, ביום נִטְעֵךְ תשגשגי. גפן הייתה, שגורשה מגן עדן, וענביה עימה, וסחט אותם, ושתה מן היין, ונִתגַל.

יין ושיכר אל תֵשְׁת

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף כ

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כ.

.89 וידבר ה' אל אהרון לאמור, יין ושיכר אַל תֵשְׁת אתה ובניך איתך, בבואכם אל אוהל מועד, ולא תמותו, חוקת עולם לדורותיכם. אין בכל העולם דבר שמתגאה ליבו של אדם, אלא ביין. וזה היה עונשם של נדב ואביהו, שאכלו ושתו וגבה ליבם, וזהו אש זרה אשר לא ציווה אותם.

.90 וקודם זה היה נגזר עליהם, ובאה מדה"ד לשלוח יד בהם, כמ"ש, ואֶל אצילֵי בני ישראל לא שלח ידו. אע"פ שנגזר דינם לשלוח יד בהם. ולמה היה עונשם? משום שכתוב, ויֶחזו את האלקים ויאכלו וישתו. נכנסו לאוהל מועד, כשאכלו ושתו, ונגזר עונשם באותה שעה.

.91 ואח"כ ראו שלא שלח יד בהם בפעם הראשונה, עשו ג"כ בשנייה, ומבּין שני הכרובים יצא להב ונשרפו. כי לכך היו הכרובים מכוּונים, כנגד אותם הכרובים אשר בגן עדן.

.92 ולאחר שמתו, ציווה לאהרון ולכוהנים הבאים אחריו, למנוע עצמם מהיין, בבואם אל אוהל מועד, כדי שלא ייכנסו ויימצא ליבם בגֵאות ובגסות הרוח.

.93 שני עניינים הם שאינם מתיישבים יחד, יין ועבודת השמיים.

.94 שיכור המתפלל הוא כאילו עובד עבודה זרה. ומנַיין זה? מֵחַנה, כמ"ש, ויַחְשבֶהָ עֵלִי לשיכורה. והשיבה ואמרה, אל תיתן את אמָתך לפני בת בלייעל, לפני עבודה זרה.

.95 אין אנשים שנקראים קדושים, חוץ מאלו נזירי היין. כמ"ש, כל ימי הַזירוֹ לה', קדוש יהיה.

.96 אין יין שנקרא יין טוב, כמו יין של ארץ ישראל. ויותר מכולם היין של הגליל העליון. שאיש אינו יכול לשתות ממנו חצי לוג.

.97 רבי אלעזר בן רבי שמעון הלך לראות את רבי יוסי, חמיו. נתנו לו לאכול עגל משולש רך. ופתח לו חבית אחת יין. חמיו מזג והוא שתה, מזג והוא שתה. אמר לו רבי יוסי, אפשר ששמעת מאביך, כמה שיעורו של כוס, שמותר לשתות?

אמר לו, השיעור של הכוס הוא כמו שהוא, וישתה כוס אחת אם המשקה חם. וכן כוס אחת, אם המשקה קר. אבל לא שיערו חכמים בכוסך שהיא קטנה, וביינך שהוא טוב, ובמעיי שהם רחבים.

.98 מבולבל בדעתו היה נוח כשיצא מהתיבה, בדירתו עם החיות והרמשים והשרצים, ומפני ששתה מעט יין, נשכר ונתגל.

.99 בא כנען וסירס אותו, הֵקיץ מִיֵינוֹ, ומצא עצמו מסורס. כמ"ש, ויִיקֶץ נוח מִיֵינוֹ, ויידע את אשר עשה לו בנו הקטן.

לא כתוב, אשר ראה, אלא, אשר עשה לו, שסירס אותו. ולפיכך קילל אותו, כמ"ש, ויאמר ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחָיו.

ויָרַח ה' את ריח הניחוח

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף כב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כב.

.100 ויָרַח ה' את ריח הניחוח, ויאמר ה' אל ליבו, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. כשיצא נוח מהתיבה, פתח עיניו, וראה את כל העולם כולו חרֵב, התחיל בוכה על העולם. אמר, ריבונו של עולם, אם בגלל חַטאות האדם, או בגלל השוטים, תאַבד עולמך, למה בראת אותם? או שלא תברא האדם, או שלא תאבד העולם. העלה עולות, וקם והתפלל לפניו, ואותו הריח עלה לפני הקב"ה, וערַב לו.

.101 ג' ריחות עלו לפניו, ריח עוֹלָתו, ריח תפילתו, ריח מעשיו. ולא היה ריח בעולם כאותו הריח. ולפיכך ציווה ואמר, ריח ניחוחי תִשמרו להקריב לי במועדו. כלומר, ריח שהקריב נוח לפניי, תשמרו להקריב לי, ריח עולָה ותפילה, וכישרון מעשים.

.102 נוח חכם היה, והיה מבין הלחישה והצפצוף של כל הנבראים ורמיזתם. וכשהיה בתיבה, אמר, יודע אני שאין פיקח בעופות כמו העורב, לדעת סימנים בעולם. מיד, וישַׁלַח את העורב.

.103 ואיך עשה כך? והרי אסור להסתכל באלו המנחשים בעוף השמיים, שהרי הוא בכלל שכתוב, לא תנחשו ולא תעוֹנֵנוּ, שאפילו כל ניחוש שבעולם אסור.

.104 למה שלח את העורב? מצטער היה נוח על אובדן העולם. אמר, ריבונו של עולם, ידעתי כי אתה רחום, ואתה לא ריחמת על עולמך, והפכה רחמנותך לאכזריות, אתה לא ריחמת על בניך, ייצא זה שאינו מרחם על בניו, והפך להם לאכזרי. ולפיכך שלח את העורב.

.105 אבל כתוב בו, איש צדיק תמים היה, ואיך הטיח דברים כלפי מעלה? מרוב צערו אמר, ואין דנים את האדם לפי צערו, כמ"ש, איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהַשְׂכּל. אע"פ שהטיח דברים כלפי מעלה, אין דינו כמזיד, אלא כאדם בלא דעת, לפי צערו.

.106 ולא רצה העורב ללכת בשליחותו, מפני שמתוקן הוא לשליחות אחרת, לפרנס אליהו, כמ"ש, והעורבים מביאים לו לחם ובשר. ולא רצה לעשות שליחותו, כמ"ש, וייצא יָצוֹא ושוֹב עד יְבוֹשֶת המים מעל הארץ, שהיה ע"י שבועת אליהו. כיוון שראה נוח שלא עשה כהוגן, שלח את היונה.

.107 שני עניינים רמוזים כאן:

א. כתוב, כיונה פוֹתָה אין לב. כלומר, מרוב צערי, אין ליבי עימי ומתפתה.

ב. אמר נוח, אין בכל העופות שיסבול מיתתו בלא סרבנות, כיונה. ולפיכך נמשלו ישראל כיונה. שכך ראוי לנו לסבול הכול בלי מיאון, כמו היונה שסובלת מיתתה. ולפיכך כתוב, וישלח את היונה.

.108 נטל הקב"ה את שם בן נוח, והפריש אותו לכוהן עליון, ולשרֵת אותו. והִשרה שכינתו עימו, וקרא שמו מלכִּי צֶדק מלך שלם. והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו, עד שבא אברהם, ולמד תורה במדרשו של שם. והתעסק הקב"ה באברהם, ונשכחו כל האחרים. בא אברהם והתפלל לפני הקב"ה, שיַשרה שכינתו תמיד בביתו של שם, והודה לו, כמ"ש, אתה כוהן לעולם על דִבְרתי מלכי צדק.

.109 והלוא יפת הוא הגדול, א"כ למה שֵׁם נָטל הכהונה? בגלל שהיה תמיד עוסק בתורה, ופירש מדרכי העולם. ומאין הייתה לו תורה? אלא אדה"ר ידע התורה, והניח אותה בְּקבָּלה לשֵׁת בנו. ואח"כ באה ליד חנוך, עד שבא לשֵׁם והיה מתעסק תמיד בה.

.110 אם התורה הייתה במדרשו של שֵׁם, למה הוצרך הקב"ה לצוות לבני נוח אותן שבע מצוות שהצטוו, שהרי בתורה נכתבו קודם לכן? אלא בשעה שהמבול בא לעולם, ונכנסו לתיבה, מרוב צערם נשכחה משֵׁם, עד שבא הקב"ה, וחידש להם אותן שבע מצוות.

.111 לא נשכחה התורה ממנו, אלא אמר הקב"ה, אם אומר להם שישמרו כל תורתי, יִפְרקו כל עול מהם, כאחרים שאמרו, ודעת דרכיך לא חָפָצנו. אלא אתן להם דברים מועטים, וישמרו אותם.

.112 עד שיבוא מי שישמור כולה. והוא אברהם, כמ"ש, עֵקֶב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצוותיי חוקותיי ותורותיי. כיוון שלמד התורה משֵׁם, קיבל על עצמו שישמור התורה כולה, ולפיכך בירר להם הקב"ה שבע מצוות מהתורה, כדי שישמרו אותן.

נוח לא ביקש רחמים על העולם

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף כד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כד.

.113 מה השיב הקב"ה לנוח, כשיצא מהתיבה, וראה כל העולם חרב, והתחיל לבכות עליו, ואמר, ריבונו של עולם, נקראתָ רחום, היה לך לרחם על בריותיך.

.114 השיב לו הקב"ה, רועה שוטה, עתה תאמר זה, ולא בזמן שאמרתי לך בלשון רכה, עשֵׂה לך תיבת עצי גוֹפֶר. ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, לשַׁחֵת כל בשר אשר בו רוח חיים. בוא אתה וכל ביתך אל התיבה, כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה.

כל כך התעכבתי עימך, ואמרתי לך, כדי שתבקש רחמים על העולם. ומאז ששמעת שאתה תינצל בתיבה, לא נכנס בליבך צער העולם, ועשית תיבה וניצלת. ועתה שאבד העולם, פתחת פיך לדבר לפניי בקשות ותחנונים.

.115 אז הקריב נוח, כמ"ש, וייקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור, ויַעַל עולות במזבח.

.116 מה בין הצדיקים, שהיו לישראל אח"כ, ובין נוח? נוח לא הֵגן על דורו, ולא התפלל עליו כאברהם. כיוון שאמר הקב"ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה. מיד כתוב, וייגש אברהם ויאמר. והִרבה דברים כנגד הקב"ה, עד ששאל, שאם ימצא שם עשרה צדיקים, שיכפר לכל הדור בשבילם. וחשב אברהם שהיו עשרה צדיקים בעיר, עם לוט ואשתו ובניו ובנותיו, וחתניו. ולכן לא התפלל יותר.

.117 בא משה והֵגן על כל הדור. כיוון שאמר הקב"ה למשה, ישראל חטאו, כמ"ש, סרו מהֵר מן הדרך. כתוב, ויְחַל משה. ויחל, מלמד שהתפלל עד שאחזה אותו חלחלה. ולא הניח משה להקב"ה, עד שנתן נפשו עליהם מהעוה"ז ומהעוה"ב. כמ"ש, ועתה אם תישא חטאתָם, ואם אַין מְחֵני נא מסִפְרך אשר כתבת.

.118 כתוב, ויאמר להשמידם, לולי משה בחירוֹ עמד בפרץ לפניו. וכן כל הצדיקים הגנו על דורם, ולא הניחו מדה"ד לשלוט בהם.

.119 ונוח, התעכב עימו הקב"ה, ואמר לו ריבוי דברים, אולי יבקש עליהם רחמים, ולא השגיח, ולא ביקש עליהם רחמים, ועשה התיבה, ואבד כל העולם.

.120 מה ראה נוח שלא ביקש רחמים על דורו? כי אפילו הוא לא חשב בליבו שיימלט. מָשָׁל למוצֵא אשכול ענבים שאינם בשלים, בין הבוסרים, שאילו היו בין ענבים בשלים, לא היו כלום.

.121 משמע שכתוב, כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה. היה לו לומר, צדיק לפניי, אך מהו, בדור הזה? זהו, לפי הדור. ולפיכך לא ביקש רחמים, אמר בליבו, והלוואי שאבקש רחמים עליי ואמלט, וכש"כ, שאתפלל על אחרים.

.122 עכ"ז, היה לו לבקש רחמים על העולם לפני הקב"ה. כי נוח לו להקב"ה, מי שאומר טוב על בניו.

.123 מאין לנו זה? מגדעון בן יואש, שלא היה צדיק, ולא בן צדיק, ומשום שאמר טוב על ישראל, כתוב בו, וייפן אליו ה' ויאמר, לֵךְ בכוחך זה והושעת את ישראל מכף מדיין. בכוחך, הטוב הזה שאמרת על בניי, יהיה לך כוח גדול להציל אותם מיד מדיין.

.124 אע"פ שיהיה צדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקב"ה, או שִׂטנה על ישראל, עונשו גדול מכולם. שלא מצאנו צדיק טוב כאליהו בכל הדור. ומשום שאמר שׂטנה על ישראל, כמ"ש, כי עזבו בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב. בה בשעה חרה לו הרבה.

.125 כתוב באליהו, ויבט והנה מְרַאשותיו עוגת רְצָפים. מהו רצפים? אמר הקב"ה, זה ראוי שיאכל מי שאומר שׂטנה על בניי.

.126 כתוב, וילך בכוח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האלקים חורב. האם בכוח אכילת עוגת רצפים הלך כל כך?

.127 השליך הקב"ה שינה על אליהו, והראה לו עניין של משה, שישב לפניו ארבעים יום וארבעים לילה. ובזמן שהיה שם, עבדו ישראל את העגל. ומשום שהיה ארבעים יום וארבעים לילה, ולחם לא אכל ומים לא שתה, לא זז משם עד שמחל להם הקב"ה.

.128 אמר הקב"ה לאליהו, כך היה לך לעשות, כמו משה. ועוד שהיה לך לראות, שהם בניי, בנֵי האהובים שקיבלו את תורתי בהר חורב. וזהו שכתוב, וילך בכוח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה. שראה עניין של משה, שהתעכב לפניו ארבעים יום וארבעים לילה. ועניין של ישראל, שקיבלו התורה בהר חורב, וזהו שכתוב, עד הר האלקים חורב.

.129 לא זז אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה, להורות זכותם של ישראל תמיד. וכל מי שעושה זכות, אליהו מקדים ואומר לפני הקב"ה, כך וכך עשה עתה פלוני. ואינו זז משם, עד שיכתבו זכותו של האיש. כמ"ש, וייכתב ספר זיכרון לפניו.

.130 מה היה עונשו של נוח, על שלא התפלל על דורו? שיצא מהתיבה חיגֵר ברגליו, ושכב והתבזה, והתלוצץ עליו בנו, ועשה לו מה שעשה.

.131 כמה יש לאדם ללכת בדרך ישרה. מפני שלקח יעקב את הברכות מעֵשיו ברמאות, לא ניתנה רשות לשום אומה בעולם לשעבד את ישראל, זולת האומה של עשיו.

.132 וישַׁלַח את העורב. כתוב, ויאמר דוד לכל עבדיו אשר איתו בירושלים, קומו ונברחה כי לא תהיה לנו פליטה מפני אבשלום. ואע"פ שברח, כתוב, מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו. ואע"פ שהיה בורח וגורש ממלכותו, לא מנע עצמו מלומר שירה לפני הקב"ה, ולשוב ולהתחנן לפניו. וישלח את העורב. זהו דוד, שהיה קורא עימהם תמיד כעורב.

.133 העורב שבא מיהודה, זהו דוד, שנקרא עורב, כמ"ש, אנוכי אֶעֶרבֶנו, העׂרב כתוב בלא וא"ו. נקרא שמו עורב, שהיה הולך בהרים כעורב. וזהו שאמר לשאוּל, כאשר ירדוף הקורא בהרים. אמר לו, שׂמת אותי להיות כקורא בהרים. כתוב כאן, קורא. וכתוב, לִבנֵי עורב אשר יקרָאו.

וישַׁלַח את העורב

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף כח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כח.

.134 מה בין מלכי יהודה למלכי ישראל? שלח הקב"ה את דוד, וגירש אותו ממלכותו, ומיד שב בתשובה לפני הקב"ה. ואין לתמוה על זה, ואפילו מנשה מלך יהודה, שהיה רשע, מיד שב בתשובה לפני הקב"ה, ולקח אומנות אבותיו, ושב למלכותו.

.135 וזהו שבא הכתוב להורות, וישַׁלַח את העורב, זה דוד, שהיה קורא תמיד כעורב, ושלח אותו הקב"ה ממלכותו, והוציא אותו מביתו. וכתוב בו, וייצא יָצוֹא ושוֹב, וכתוב, ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה, וראש לו חפוי. היה יוצא ושב בתשובה, ומתוודה על חטאותיו, ומבקש רחמים עליהם, וידע כי חטאותיו עשו לו, שנשלח ממלכותו וגורש.

.136 ובכל דבר שהחֵטא גרם במלכותו או בישראל, היה תולה הדבר בו, והיה יודע שהוא היה הגורם. כתוב, עד יְבוֹשֶׁת המים, שהשיבו לו, לא עליך הדבר, אלא, כמ"ש, אֶל שאוּל ואל בית הדמים.

.137 כתוב, ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דוד את פני ה', שסבר שהוא עצמו היה הגורם. אמר לו הקב"ה, לא עליך זו אלא על שאול. עד יבושת המים, היה תולה הכול בעצמו, ומיד היה שב בתשובה. ואז לא היה צריך לחזור בתשובה, שהדבר לא בא בגללו. כמ"ש, וייצא יצוא ושוב עד יבושת המים, שלא היה הדבר תלוי בו.

.138 רצה הקב"ה לנסות את ישראל, ושלח אותם לבבל. כמ"ש, וישַׁלַח את היונה מאיתו, זו כנ"י. כתוב בה, ולא מצאה היונה מָנוח לכף רגלה. שמלך בבל הכביד העול שלה, ברעב ובצמא ובהריגת צדיקים הַרבה. ומשום כובד העול שלה, ותָשָׁב אליו אל התיבה, וחזרה בתשובה וקיבל אותה.

.139 חטאה כנ"י כבתחילה, וַיוֹסֶף לְהַגלות אותם, כמ"ש, וַיוסֶף שַׁלַח את היונה מן התיבה, בגלות אחרת של יוון. שבגלות יוון החשיך פניהם של ישראל כשולי קדרה.

.140 מרוב צערם ודוחקם, כתוב בו, ותבוא אליו היונה לעת ערב. לעת ערב, שלא הייתה מאירה להם שעת הרווחה, כמו שנעשה להם בתחילה, ונהרגו צדיקים, ונחשך היום, והעריב להם השמש, ולא יכלו לעמוד מפני הדוחק הגדול שהיה עליהם. כמ"ש, אוי לנו כי פנה היום, כי יינָטו צִלְלי עָרֶב.

כי פנה היום, אלו הם הצדיקים המאירים כשמש. כי יינטו צללי ערב, שנשארו כעוללות בָּציר, שאין איש מחשיב אותן. וזהו, לעת ערב. ולא בזמן שהצדיקים מאירים להם כשמש.

.141 והנה עלה זית טָרָף בפיה. לולא שהעיר הקב"ה רוח הכוהנים, שהיו מדליקים נרות בשמן זית, אזי אבדה פלֵטת יהודה מהעולם. ובכל פעם שָׁבה בתשובה והתקבלה. חוץ מגלות רביעית, שעדיין לא שבה, והכול תלוי בתשובה.

.142 אין בכל פעם, שלא עיכב הקב"ה גזר הדין של כנ"י, שבע שמיטות ושבע יובלות, שתחזור בתשובה. כמ"ש, ויִיָחֶל עוד שבעת ימים אחרים.

הגלות האחרונה אין לה קץ וזמן

מהד' 21 כר'. כרך יט. דף ל

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ל.

.143 וישַׁלַח את היונה. בגלות אֱדום. ולא יָסְפה שוב אליו עוד. כלומר, שעד היום לא חזרה בתשובה, ולא העירה רוחה. אילו חזרה בתשובה, לא נשארה בגלות יום אחד.

כל הגלויות שגלתה כנ"י, נתן לה הקב"ה זמן וקץ, והתעוררה תמיד בתשובה. והגלות האחרונה אין לה קץ וזמן, אלא הכול תלוי בתשובה. כמ"ש, ושבתָ עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. וכתוב, אם יהיה נידַחֲךָ בקצה השמיים, משם יקבצך ה' אלקיך, ומשם ייקחֶך.

.144 א"כ, איך יהיה זה, שיתעוררו בתשובה כולם ביחד? מי שבסוף השמיים, ומי שבסוף הארץ, איך יתחברו יחד לעשות תשובה?

.145 אם ראשי בית הכנסת יחזרו בתשובה, או בית כנסת אחד, יתקבצו בזכותם כל הגלות. כי הקב"ה מצפה תמיד, מתי יחזרו בתשובה, ויעשה להם טוב, כמ"ש, ולכן יחכה ה' לחֲנַנְכם, מחכה תמיד, מתי יעשו תשובה.

.146 כתוב, ולא יָספה שוב אליו עוד. לא כתוב, ולא יסף שוב אליה, שפירושו היה, שהקב"ה לא ישוב לישראל, אלא ישראל לא יספה שוב אליו, שעוד לא שבו בתשובה. משמע, שהקב"ה מוכן ומחכה מתי תשוב.

.147 רבי היה יושב יום אחד, והיה מסתכל בדבר הזה. שכתוב, בַּצַר לךָ ומְצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבתָ עד ה' אלקיך, ושמעת בקולו. אמר, מה שאמר משה, שיהיה באחרית הימים, כל אלו הצרות כבר באו, ותשובה עד עתה עוד לא נעשתה.

.148 בעוד שהיה יושב, בא אליהו ואמר לו, רבי, במה אתה עוסק? אמר לו, בזה שאמרה תורה, כאשר יבואו צרות לישראל באחרית הימים, יעשו מיד תשובה, כמ"ש, באחרית הימים ושבתָ. ועד עתה עוד לא שבו בתשובה.

.149 אמר לו, חייךָ רבי, בדבר הזה עסק הקב"ה ביום הזה. ובא מיכאל, המֵליץ הגדול שלהם, ושאל, מתי ייצאו בניו האהובים מתחת גלות אדום? ואמר להקב"ה, אתה כתבת בתורה, כשיקבלו אלו העונשים על מה שעשו, וכתוב, כי אל רחום ה' אלקיך.

.150 אמר לו הקב"ה, יבוא ס"מ המֵליץ של אדום, ויענה לו לפניי. בא ס"מ, ואמר מיכאל דבר זה, שאמר מקודם.

אמר ס"מ, ריבונו של עולם, אתה הוא שאמרת, שכנ"י תהיה תחת ממשלת אדום, עד שיהיו כשֵׁרים לפניך, והרי כולם הם חייבים עד היום הזה.

.151 בה בשעה גער בו הקב"ה, על שאמר שִׂטנה על בניו, וברח 3000 מילין. ואמר הקב"ה למיכאל, מיכאל, היה לך להשפיל לראש הפסוק, שכתוב, ושבתָ עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. ואח"כ כתוב, כי אל רחום ה' אלקיך. ולא לפני שעשו תשובה.

.152 אמר מיכאל, ריבון העולם, היה לך לרחם עליהם, כי אתה רחום, וכך אתה נקרא. אמר לו, שבועה נשבעתי ביום שנגזר הדין לפניי, שלא לגאול אותם עד שישובו. ואם כנ"י יפתחו בתשובה כפתחו של מחט, אני אפתח להם שערים גדולים.

.153 כתוב ביעקב, וייוותר יעקב לבדו וייאבק איש עימו עד עלות השחר. בו בזמן ניתנה רשות לכל צבאות השמיים, לאלו השרים שהתמנו על הממלכות, ונבדלו אלו שימשלו על אלו, וניתנה רשות וממשלה לשר של אדום שישלוט על האומות.

.154 בה בשעה כתוב, וייוותר יעקב לבדו. כי עד עתה עוד לא היה לו בנימין. ומיכאל עוד לא היה מליץ בשמיים. כי מרכבת המלכות הם ד' מלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שכל אחד מהם ממונה על ג' מלאכים, והם י"ב (12). וכנגדם הם י"ב השבטים למטה. וכיוון שלא נגמרו י"ב השבטים, עוד לא הגֵנה עליו המרכבה העליונה, שראשה מיכאל.

.155 וייאבק איש עימו. זהו ס"מ, שׂרו של אדום, ורצה שיעקב יינתן תחת עולו של אדום. ומשום הזכות הגדולה שהייתה ליעקב, לא ניתן בידו.

.156 בה בשעה התאספו כל צבאות השמיים, ורצו לענות לס"מ בשביל יעקב. אמר להם הקב"ה, יעקב אינו צריך אף לאחד מכם. הרי זכותו שיישא וייתן עימו. מיד, וייאבק איש עימו, שהתווכח עימו.

.157 כתוב, ויַרְא כי לא יכול לו. כי זכות יעקב הייתה גדולה, ולא היה יכול להוכיח לו בדבריו, שישתעבד יעקב תחת יד אדום. מיד, וייגע בכף ירכו. אלו הם בניו יוצאי ירכו. שרָמז לו, שבניו יוצאי ירכו, יחטאו.

.158 בה בשעה נחלש יעקב, ולא היה יכול להתווכח עימו, כמ"ש, ותֵיקַע כף ירך יעקב בהיאבקו עימו, בהתווכחו עימו. כי ניתנה רשות לס"מ לשעבד בניו של יעקב תחת ידו של אדום, כל זמן שיעברו על התורה.