תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, מדרש רות
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון (אדה"ר)
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

מדרש רות

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף א

מהד' 10 כר'. כרך י. דף א.

.1 ויהי בימי שפוֹט השופטים. החכמים פתרו הפסוק שכתוב, ברון יחד כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלקים. כוכבי בוקר, הם המלאכים הקדושים, השולטים ביום. בני אלקים, הם המלאכים הקדושים, השולטים בלילה.

נר"נ ונשמה לנשמה ונ"ר הבהמית

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף א

מהד' 10 כר'. כרך י. דף א.

.2 כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא אלא לכבודו, כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו. הקב"ה ברא את האדם בעולם, ונתן בו שמו, הוי"ה. ה"ת נפש האדם. ו' רוחו. ה"ר נשמת האדם. י' נשמה לנשמתו. וקרא להם, י"ה אב ואם. ו"ה בן ובת.

.3 כדמיון שברא רוח ונפש דקדושה, כך ברא רוח ונפש מהצד השמאלי, רוח ונפש בהמית. וכדמיון היין שעומד על שמריו, כך הרוח והנפש השכלית, דקדושה, שורים על הרוח והנפש הבהמית. ונקראת בהמית, מפני שהיא מצד ס"מ ונחש, זכר ונוקבא.

הרוח מצד ס"מ, והנפש מצד הנחש. ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

.4 ולצד הטומאה אין הקב"ה נותן את השם שלו. כמ"ש, אני הוי"ה הוא שמי, וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים. אני, רומז אל הכתוב, וייסרתי אתכם אף אני, שהמלכות, מדה"ד, נקראת אני. הוי"ה, רומז למדה"ר, ז"א. לאחר לא אתן, רומז לאל אחר, כמ"ש, לא תשתחווה לאל אחר, שבצד הטומאה.

.5 הוי"ה. י' נקראת בדוגמה, זה אלימלך, כלומר אלימלך רומז לי' דהוי"ה, נשמה לנשמה. ה' נקראת בדוגמה, זו נעמי, שנעמי נקראת ה"ר דהוי"ה, נשמה, בינה. ולמה נקראת נעמי? שכתוב, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. כי הבינה נקראת נועם ה'. ו"ה נקראות בדוגמה, זו רות ובעלה. רות היא ה"ת, בעלה הוא מַחְלוֹן, ו'.

.6 רות, שהיא ה"ת, מלכות, הפכה את שמה מן רות אל תור, כמ"ש, ותוֹר וגוזל. כי המלכות נקראת ג"כ תור. וכן כתוב, יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך, כי קולך עָרֵב ומראך נאווה. הרי שהמלכות נקראת יונה, תור.

.7 כתוב, ומעשה ידינו כּוֹנְנָה עלינו. זהו המעשה שהאדם עושה. אם הם מע"ט, ישכון עליו הוי"ה. ואם לא, יסתלק ממנו הוי"ה. כמ"ש, חַכְמות נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידיה תֶהֶרסנו. חכמות נשים, הן הנשמה והנפש, שהן נקבות. ואיוולת, היא הנפש של השמאל, הנקראת עוֹרְפָּה. ובעלה כִּלְיון, הוא רוח של השמאל.

.8 הראיני את מראייך. בעת שהאדם נעשה מִטיפה בשִׁלְייתה של אימו, כמו שגדל, מכניס בו הקב"ה מעט מעט רוח ונפש. ונר ניתן על ראשו בלילה. כמ"ש, בְּהילוֹ נרו עלֵי ראשי. ועמוד של אור ביום, כמ"ש, יומם בעמוד ענן לַנְחוֹתם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה. וכתוב, כי נר מצווה, ותורה אור. שהמלכות השולטת בלילה, נקראת נר מצווה, וז"א שנקרא תורה, השולט ביום, נקרא, ותורה אור.

.9 ומלמדים אותו כל התורה. ומלמדים אותו כל המצוות. ואומרים לו, רְאה שזו דרך עקלתון, הנקראת לילה. ובמקום זה יעלו כל נפשות בני אדם. כמ"ש, קטן וגדול שָׁם הוא, ועֶבד חופשי מאדוניו.

.10 ומראים לו בעמוד האש, שהוא על ראשו, כמה דובים ונמרים ואריות ומלאכי חבלה, שיושבים שם. וכֶּלב שם. ועל זה אמר דוד, הַצילה מֵחרב נפשי, מיד כלב יחידתי. ומקום זה הוא חושך. ומלאכי חבלה קוראים לו לילות. ועל זה אמר, מפַּחד בלילות. הם נקראים לילות ממש.

.11 ואומרים לו, אם תזכה למצוות, כל מצווה ומצווה יעשו לך ממנה מלאך טוב. ובשעה שתבוא במקום הזה, ותזכה למצוות, יאמרו, סוֹלוּ סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך פלוני, ולא ישלטו עליך מלאכי חבלה.

.12 ובדמיון הזה ביום, אומרים, אם תזכה בתורה, כל אות תהיה מלאך, שיעזור לך במקום הזה. והתורה הנקראת דרך, תלך בדרך הזה, שלא ישלטו עליך. ועל זה כתוב, לנחותם הדרך. ואח"כ יראו לו את גן העדן, וכל חלק וחלק שיש בו לצדיק בפני עצמו. ומשביעים אותו שיקיים כל התורה.

.13 ואח"כ יאמרו לו, ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אַראך, ואֶעֶשְׂך לגוי גדול. הנשמה נקראת אברם, אב לרוח ורם לגוף. לך לך מארצך, זהו גן עדן. וממולדתך, זוהי בטן האם של בשר ודם, הנקרא מולדת. ומבית, זוהי השכינה. אביך, זהו הקב"ה, כי אין אביו אלא הקב"ה, ואין אימו אלא כנ"י, השכינה. אל הארץ, זהו העולם השפל. ונותנים לו שבע ברכות האמורות למעלה, מהמילה, ואעשך, עד, כל משפחות האדמה.

.14 אם יזכה האדם, ויהיה צדיק, ויידע שמו של הקב"ה, מה יאמרו לו, כשמסתלק מהעולם? לא תירא מִפחד לילה, על כפיים יישָׂאוּנך פן תיגוף באבן רגלך. מהאבן של דרך עקלתון, רגלך, עד, כי ידע שמי.

.15 ואם האדם לא יזכה בתורה ובמע"ט, כשמסתלק מהעולם ייכנס בדרך החושך, ומזדעזעים כל מי שהוא במקום הזה, ויאמרו, הזאת נעמי, הנשמה, שהלכה במקום הזה מלאה מכל טוב, מלאה מתורה, שעמוד הענן האיר לה במקום הזה ללכת ביום, ועמוד האש האיר לה ללכת במקום הזה בלילה, והייתה עם בעלה אלימלך, נשמה לנשמה.

.16 השיבה הנשמה ואמרה, אל תִקרֶאנה לי נעמי, קְרֶאנה לי מָרא, כי הֵמַר שד"י לי מאוד. שהביאני בגוף רע. אני מלאה הלכתי, במקום הזה, וריקם הֱשיבני ה'.

.17 באותה שעה אומרת לב' הנפשות, לנפש השכלית, הנקראת רות, ולנפש הבהמית, הנקראת עורפה, שׁוֹבְנה בנותיי. כמ"ש, ותאמר נעמי, לשתי כלותיה, שובנה בנותיי. רות, נפש קדושה, משיבה ואומרת, אל תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחרייך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין.

.18 אבל עורפה, הנפש משמאל, הנפש הבהמית, נפרדת מהנשמה, והולכת אל הגוף, ומתאבלת עליו, כמ"ש, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תֶאבָל. וכל זמן שמתאבלת עליו, אומר הגוף לנפש הבהמית, בגלל האכילה והשתייה שנתת לי, נמצאת הנשמה בצער גדול, ובלי תורה ובלי מצוות. קח מה שנתתָ לי. והגוף נבקע.

אשרי משכיל אֶל דל

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף ה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ה.

.19 אשרי משכיל אֶל דל. דל, הוא איש נסתר, שהקב"ה מסתיר פניו ממנו. והוא אומר להקב"ה, מה אתה נותן לי, האם אני יותר רשע מכל האדם שבעולם? ויעשה מריבה עם הקב"ה. אשריו מי שמשכיל אותו. כמ"ש, או יַחזֵק במָעוּזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי.

.20 הייתכן שהקב"ה, בעל השלום, העושה שלום במרומיו, צריך למי שיעשה לו שלום, והלוא השלום שלו?

.21 אלא העני, בשעה שרואה את עצמו בדוחק, עושה מריבה כלפי מעלה. והמחזיק בידו של עני, ועושה עימו צדקה, כביכול עם הקב"ה עושה שלום, לפי שגורם לעני לבקש מחילה מלפני הקב"ה, על שזרק דברים כלפי מעלה. ואז עושה שלום בינו לבין קונו. מי גרם לו לעשות שלום? זה הנותן צדקה לעני, והחזיק בידו, כמ"ש, או יחזק במעוזי. וזהו הדל. והקב"ה אומר, אין דנים את האדם על מה שדיבר בצערו.

אין דנים את האדם לפי צערו

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף ו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ו.

.22 וכך אמר איוב לפני הקב"ה, מי ייתן ידעתי ואמצאהו, אבוא עד תכונתו, אערכה לפניו משפט. עד שאיוב זרק דברים כלפי מעלה, שדיבר שלא כהוגן.

.23 האם יותר לא זרק דברים כלפי מעלה? והלוא בכמה מקומות כָּפר בתחיית המתים, וזרק דברים כלפי מעלה, וסקל דמותו של המלך, שדיבר על השגחת הבורא, שהיא צורת המלך.

.24 אלא באותה שעה אמר המקטרג להקב"ה, איוב, שאמרת עליו, איש תם וישר וִירֵא אלקים וסר מרָע, הרי כפר בתחיית מתים, וזרק דברים, וסקל צורתו של המלך. אמר הקב"ה, איוב לא בדעת ידבר.

.25 בשעה שהתווכח איוב עם הקב"ה, הוא אמר, הטוב לך כי תעשׁוֹק, כי תמאס יגיע כפיך. שפירושו, האם טוב הוא העושק שתעשה לי? אבי ואימי עשו לי את הגוף, ואתה נעשית שומר עימהם, ונתת בי הנשמה. ואמרת למקטרג, אך את נפשו שמוֹר. מה שהוא שלך שמרת, ומה שהוא של אבי ואימי, אמרת, הינו בידיך. האם טוב הוא העושק הזה שתעשה לי? כי תמאס יגיע כפיך, שהנפש מאוסה מצד ייסורי הגוף. ועל עצת רשעים הופעתָ. סָקַל צורתו של המלך, שביזה את השגחת הבורא, שהיא צורת המלך.

.26 והמקטרג קטרג על כל זה לפני הקב"ה. אמר לו הקב"ה, איוב לא בדעת ידבר, ואינו נתפס על צערו. וכיוון שבא הקב"ה והתווכח עימו, חזר בו איוב ואמר, אחת דיברתי ולא אֶענה ושתיים ולא אוסיף, סתם פיו לפני הדיין.

.27 לא כתוב, כי לא דיברתם נכונה כעבדִי איוב, אלא, כי לא דיברתם אליי נכונה כעבדי איוב. אליי לא דיברתם נכונה, איוב עמד והצדיק את הדין, וביקש על עצמו על מה שאמר. והם לא ביקשו על עצמם, על מה שהטעו אותו במענה לשונם.

.28 כל החושד בכשרים, ראוי ללקות בצרעת. כמ"ש, אשר נוֹאַלְנו ואשר חטאנו. וכתוב, אל נא תהי כמת. חבריו של איוב חשדו בו במה שלא היה בו, ולא ביקשו ממנו מחילה, ולא ביקשו על נפשם, עד שביקש איוב עליהם רחמים. והקב"ה הודיע להם, שחטאו במה שחשדו בו. ולפיכך כתוב, ואיוב עבדי יתפלל עליכם.

.29 כי אם פניו אשא לבלתי עשות עימכם נְבָלָה. נבלה, זו צרעת, כמ"ש, ואביה ירוק ירק בפניה. כלומר, ואביה מנַבֵּל ינבל באפֶּיה.

ויען ה' את איוב מן הסערה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף ח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ח.

.30 כשנגלה הקב"ה אל איוב, כתוב, ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר. השיב לו על מה שאמר, אשר בשׂערה ישׁוּפֵני. שאמר איוב, ריבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניו, והתחלף לך שמי איוב, באויב. כמ"ש, ותַחשבני לאויב לָך. לפיכך השיב לו מן הסערה.

.31 סערה של שטן, שהסעיר גופו של איוב. כמ"ש, רוח סְערה עושָׂה דברוֹ. שאין לו רשות לעשות שום דבר, אלא במאמרו של הקב"ה.

.32 כתוב באות ש', אשר בשׂערה ישופני. וכתוב באות ס', מן הסערה. כתוב כאן, אשר בשׂערה. וכתוב שם, לשעירים אשר הם זונים אחריהם.

.33 כתוב, בשׂערה. פעם אחת זכר, ופעם אחת נקבה. פעם אחת זכר, שכתוב, ונשא השָׂעיר עליו. וכתוב, הן עשיו אחי איש שָׂעיר. פעם אחת נקבה, שכתוב, וישָׁב ביום ההוא עשיו לדרכו שֵׂעירה. וכתוב בס', מן הסערה, שמסעיר גופו של אדם.

.34 כתוב, ויעַל אליהו בסערה השמיים. כשהעלה הקב"ה אליהו לרקיע, עמד מלאך המוות כנגדו.

.35 אמר הקב"ה, כך בראתי שמיים, שיעלה אליהו לשם. אמר מלאך המוות, ריבונו של עולם, עכשיו יהיה פתחון פה לבריות. אמר הקב"ה, אין זה כשאר בריות, ויכול הוא להעביר אותך מהעולם, ואינך יודע כוחו. אמר לו, ריבונו של עולם, תן לי רשות, וארד אליו. אמר, רד. מיד ירד.

כיוון שראה אותו אליהו, הכריח אותו תחת רגליו, וביקש להעביר אותו מהעולם, ולא נתן לו הקב"ה רשות. מיד כפף אותו תחתיו ועלה לשמיים, כמ"ש, ויעל אליהו בסערה השמיים.

.36 כיוון שנגלה הקב"ה לאיוב, בסערה ההיא נגלה אליו. כמ"ש, מנהסערה (מן הסערה). הנו"ן כפופה ולא פשוטה. כפף אותו הקב"ה, כנחש הולך על גחון, ודיבר עימו. אמר לאיוב, איפה היית ביוֹסדִי ארץ. מיד שתק, ולא יכול לעמוד בתוכחתו. להורות, שמעשיו של הקב"ה באמת.

ברון יחד כוכבי בוקר

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף ט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ט.

.37 כוכבים שבמרום שולטים בלילה, חוץ מאותם ששולטים בבוקר. וכולם משבחים ומפארים ומייחדים שמו של הקב"ה. כמ"ש, ברון יחד כוכבי בוקר, ולא כוכבי לילה, אע"פ שממשלתם כְּרגע.

.38 ויריעו כל בני אלקים. בשעה שעולה עמוד השחר, אותם בני אלקים מריעים בתרועה, וכל אותם המלאכים והכוכבים הממונים בלילה, מעבירים אותם ממקומם, ושולטים מלאכים אחרים במקומם, להיותם ממונים ביום.

.39 כוכב אחד יש במרום, והקב"ה מוציא אותו ממקומו. וִילוֹן שמו. והוא ממונה להכניס ולהוציא שאר הכוכבים, ומשמש כל הלילה. כיוון שאותם כוכבי בוקר שולטים, נגנז ונבלע במקומו.

המרגיז ארץ ממקומה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף ט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ט.

.40 המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפַּלָצוּן. כשהקב"ה רוצה להרגיז את כל העולם, ולרגש ולהרעיש את עמודיו, אינו מרעיש אותו אלא ממקומו. מנקודת ציוֹן, יסוד דמלכות, שמשם הושתת העולם.

.41 מציון הושתת העולם, כמ"ש, מזמור לאסף, אל אלקים ה' דיבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש עד מבואו. וכתוב אחריו, מציוֹן מִכְלל יופי אלקים הופיע.

.42 כשברא הקב"ה את העולם, הביא אור באור, והלביש אותם זה בזה, וברא השמיים. כמ"ש, עוטֶה אור כשַׂלְמה, נוטה שמיים כיריעה.

.43 ואור זה נקרא אור לבושו, האור הראשון שהתלבש בו הקב"ה. והאור ההוא התפשט בהוד ובהדר, ונברא העולם. כמ"ש, הוד והדר לבשתָ.

לשלג יאמר, הֱוֵוא ארץ

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף י

מהד' 10 כר'. כרך י. דף י.

.44 כשלקח הקב"ה את השלג מתחת כיסא כבודו וזרק לתוך המים, לקח כשיעור שָׁעֳלוֹ, כמ"ש, מי מדד בְּשָׁעֳלוֹ מים.

.45 כשיעור שליש זרת לקח, וזרק לתוך המים. כמ"ש, וכל בשָׁליש עפר הארץ. וכתוב, כי לשלג יאמר, הֱוֵוא ארץ.

.46 וקפא מקום אחד תחילה. מתחת למים באמצע התהום. ומשם נעשית אבן אחת שקועה באמצע התהום. ועלתה למעלה ונראית בציוֹן. והיא נקודת העולם.

.47 העיגול והכדור, אין להם עמידה, אלא מתוך נקודה אחת באמצע. נקודת ציוֹן שהיא עגולה, אין לומר שהיא נקודת העולם, אלא מתוך נקודה אחת, נקודת ציוֹן, באמצע, והנקודה ההיא היא המקום של העולם, שמשם התפשטה הארץ לכל ד' רוחותיה. וכיוון שהתפשטה לד' רוחות, יש לה עמידה. כעין בריאתו של אדם, שגם הוא התפשט מנקודת הטבור שבאמצעו לכל רוח.

.48 בשעה שקפאה הארץ תחת המים, כתוב, יִיקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. כיוון שהמים ראו את היבשה, היו עולים וגובהים לכסות אותה כבראשונה, עד שגער בהם הקב"ה, ונָסו, כמ"ש, מן גערתךָ יְנוּסוּן.

צרור שחתום בו ע"ב (72) שמות

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף יא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יא.

.49 ואע"פ שהיו נָסים, לא היו נשקטים, משום שהיו מכסים על הארץ מקודם, ועתה נָסים מפניה. מה עשה הקב"ה? לקח כמין צרור של חרס, וחקק בו שמו של ע"ב (72) שמות, והשליך לתוך המים, ועמדו מיד, ונשקטו.

.50 באיזה מקום עמדו? בציון, כמ"ש, מציוֹן מִכְלל יופי. מכלל יופי, שמו של הקב"ה, השם ע"ב, והוא נתון בציון. וע"כ משם עמדו. וכשהארץ מתמוטטת, אינה מתמוטטת אלא ממקום זה, שהוא מקום העולם.

.51 הנשבע באמת בשמו של הקב"ה, צְרור זה שחתום בו שמו, מסתלק למעלה בחדווה, ומתקיים בו. והעולם מתקיים. והנשבע לַשקר, אותו צרור עולה ומסתלק, ורואה שהוא שָׁוְוא, ואז העולם מתמוטט, ורוצה לחזור לתוהו ובוהו. שאין העולם מתקיים, אלא על שמו החתום באמת. ועל זה כתוב, לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא.

.52 מקום כל העולם כולו, היא נקודה אחת, אשר עליה עומד הכול. והכבוד אינו ברוּך אלא ממקומו. כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו.

כתוב, לשלג יאמר, הֱוֵוא ארץ. שלג, המלכות מצד מצב א', שאז הייתה דבוקה בקו שמאל דבינה בלי ימין. ע"כ קפאו אורותיה. והמים, שהם האורות, קפאו והיו לשלג. והנה השלג, מלבד שאינו עושה פירות, אינו ראוי לכלום. והקב"ה אמר לשלג, הווא ארץ. שאמר לשלג, שאינו ראוי לכלום, הווא ארץ, מוציאה פירות ונותנת מזון וחיים לכל חי.

ואיך אמר את זה? אמר לה, לכי ומעטי את עצמך, שירדה ובאה תחת המסך דחזה דז"א. והמסך הזה מיעט קומתה, שלא תוכל לקבל עוד מבינה. אז התדבקה בז"א, שהוא ימין, וקיבלה ממנו חכמה וחסדים יחדיו, שהחכמה התלבשה בחסדים. ואז נעשית ארץ מוציאה פירות, ונותנת מזון לכל חי.

ועניין האמירה שאמר לה, הווא ארץ, הוא תיקון המסך שימעט קומתה. שע"י תיקון זה התדבקה בז"א והייתה לארץ. והמסך הזה נבחן ג"כ למידה, משום שמודד קומתה, שתהיה למטה מז"א, שע"י המידה הזו, נתקנה להיות ארץ מוציאה פירות.

כשלקח הקב"ה את השלג, המלכות ממצב א', וזרק לתוך המים, לאורות דז"א שמחזה ולמטה. מתחת כיסא כבודו, שלקח אותה המלכות מתחת לבינה, הנקראת כיסא הכבוד, שהיא כיסא אל החכמה. משום שהמלכות ממצב א' הייתה דבוקה תחת הבינה בקו שמאל שלה, וע"כ לקח אותה משם.

לקח כשיעור שָׁעֳלוֹ. שעלו פירושו, אותו המסך שמדד ומיעט קומתה, שתהיה למטה מקומת ז"א. ועם המסך הזה לקח השלג, המלכות ממצב א', ומיעט אותה והוריד אותה למטה מחזה דז"א.

כשיעור שליש זרת לקח. כוח הדין שבמסך דחזה, שפעל על המלכות, להוריד אותה למטה מקומת ז"א. כי במסך דחזה יש ג' בחינות דינים מג' קווים. וקובץ הדינים האלו נקראים זרת, מלשון זָר וזָרוּת. וכן זר זהב.

הדינים דקו ימין נעשו מעליית המלכות לבינה. והדינים דקו שמאל הם מחושך ומקיפאון שבשמאל. והדינים דקו האמצעי הם מסך דמנעולא. ומשום שנמשכים מג' קווים, ע"כ נבחנים לג' שלישים של הזרת. ושיעור המידה שבה לקח השלג והוריד אותה למטה מקומת ז"א, הוא שליש זרת, שלישו התחתון, הנמשך מקו אמצעי.

כשיעור שליש זרת לקח, המנעולא. וזרק לתוך המים, ובכוחה זרק השלג לתוך המים דז"א שמחזה ולמטה. כמ"ש, וכל בשָׁליש עפר הארץ. בשליש, הכוונה על השליש התחתון של הזרת, שבו נתקן השלג, להיות עפר הארץ. וכתוב, כי לשלג יאמר, הווא ארץ, שבכוח שליש הזרת, אמר לשלג, שיהיה ארץ, מוציאה פירות ונותנת מזון וחיים.

והנה בתחילת המיעוט והירידה של המלכות, היו המים דז"א מכסים אותה כולה, ולא הייתה נראית. כלומר שביטלו את החכמה שהייתה בה, המכונה ראייה. ואח"כ השפיע לה ז"א חכמה וחסדים, ועלתה למעלה מהמים ונראית.

כלומר, שהשלג ירד מתחת למים תחילה. ומשם נעשית אבן אחת שקועה באמצע התהום, ששקעה באמצע התהום, שהדינים של התהום סובבו אותה מכל צד, ולא הייתה נראית, כי התבטלה החכמה שבה. ואח"כ השפיע לה ז"א ג"ר. ועלתה למעלה ונראית בציון, שהחכמה נגלתה בה שוב, והייתה נראית. והיא נקודת העולם, שכל העולם נסמך על נקודת ציוֹן, ששם הארת החכמה.

אבל אין לומר שעל נקודת ציון עומד העולם, כי המלכות אין לה מעצמה כלום, אלא מה שז"א נותן לה. וע"כ היא בית קיבול לקבל לכל העולם.

המלכות שהיא עיגול וכדוּר, אין לה עמידה בפני עצמה, שהעולם יעמוד עליה, מפני שאין לה מעצמה כלום, אלא מתוך נקודה אחת, נקודת ציון, באמצע, והנקודה ההיא היא המקום של העולם. ששם המקום ובית הקיבול בשביל כל העולם, שמשם התפשטה הארץ לד' רוחות העולם, שהם חו"ג תו"מ.

בשעה שקפאה הארץ מתחת למים, אחר שהשלג, המלכות ממצב א', ירדה מתחת לאורות שמחזה ולמטה דז"א, והמים כיסו אותה, שביטלו החכמה שבה, כתוב, יִיקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. כלומר, שז"א חזר והשפיע בה חכמה וחסדים, והראייה חזרה למלכות. כמ"ש, ותיראה היבשה.

כיוון שהמים ראו את היבשה, היו רוצים לכסות אותה ולבטל אותה כבתחילה, עד שגער בהם הקב"ה, שמיעט החסדים שבהם. ונָסו מפני היבשה.

ואע"פ שהיו נָסים, לא היו נשקטים, שעוד רצו לכסות הארץ. משום שהיו מכסים על הארץ מקודם, ועתה נסים מפניה, וע"כ לא שקטו. מה עשה הקב"ה? לקח כמין צרור של חרס, המסך שבחזה דז"א, ששָׁם צרוּרים הדינים, וחקק בו שמו של ע"ב שמות. כי ע"ב שמות הם בחג"ת דז"א, וייסע ויבוא ויֵט. והמסך דחזה מקבל השם ע"ב מחג"ת דז"א, שנבחן שחקוק עליו.

והשליך לתוך המים, שהשם ע"ב מאיר חכמה וחסדים במים שמחזה ולמטה דז"א. ועמדו מיד ונשקטו, בציון, שעמדו והתייחדו עם נקודת ציוֹן, ששם מקום גילוי החכמה. כמ"ש, מציון מִכְלל יופי. מכלל יופי, שמו של הקב"ה, שהוא החכמה, שהוא בציון.

הנשבע באמת בשמו של הקב"ה, צְרור זה שחתום בו שמו, מסתלק למעלה בחדווה, ומתקיים בו. כי בשבועת אמת גורם קיום לצרור זה, הממשיך שֵׁם ע"ב למטה מחזה. והעולם מתקיים על ידו. והנשבע לַשקר, אותו צרור עולה ומסתלק, ורואה שהוא שָׁווא, ששבועת שקר גורמת להסתלקות המסך דחזה והארת השם ע"ב. ואז העולם מתמוטט, שהמים רוצים שוב לכסות הארץ.

ולכן מקום כל העולם כולו היא נקודה אחת, נקודת ציוֹן. והכבוד אינו ברוּך אלא ממקומו, מפני ששם מקום גילוי החכמה.

שבעה עמודים שבעה רקיעים שבעה כוכבים שבע ארצות

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף יג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יג.

.53 כתוב, ועמודיה יתפַּלָצון. איזה עמודים יש לעולם? העמודים האלו סומכים היסוד, וקיום העולם הוא עליהם. והם שבעה, ז"ת, חג"ת נהי"מ, כמ"ש, חָצְבה עמודיה שׁבעה. היסוד של העמודים האלו הוא צדיק אחד, יסוד דז"א, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם. לא כתוב, עמוד העולם, אלא, יסוד עולם, כי הוא יסוד שהכול עומד עליו.

.54 כנגד זה שבעה רקיעים, שבעה כוכבים רצים ושבים, שבע ארצות, שבעה ימים, שבעה תהומות. וכולם תלויים במאמר ההוא, שכתוב, הבונֶה בשמיים מַעֲלותיו, שהם שבע ספירות, מעלות גדולות, עמודים חקוקים בשמו הגדול, הנקראים חג"ת נהי"מ, וכולם תלויים במאמר אחד, שהוא השמיים העליונים, ז"א.

.55 ושבע ארצות קדושות, חג"ת נהי"מ דמלכות, מזדווגות עם שבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א, ואין בהן פירוד. כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. שערב הוא מלכות, בוקר הוא ז"א, וכשמתחברים הם יום אחד.

ופסוק זה כתוב בכל ששת ימי בראשית, שהם חג"ת נה"י דז"א. כי כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, וכן, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי, יום השישי, עד יום השביעי. וכתוב, כי ששת ימים עשה ה'. ולא כתוב, בששת ימים, לרמוז על חג"ת נה"י דז"א, הנקראים ששת ימים, שמהם כל מעשה בראשית.

.56 וכנגדם שבעה עמודים חקוקים במלכות, חג"ת נהי"מ, התלויים בשמיים, ז"א. והם י"ב שבטים, התלויים במידת יעקב, ז"א, הנקרא שמיים. כי י"ב שבטים שבמלכות הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה שבז"א, כמ"ש, ואתה תשמע השמיים מכון שִׁבְתך. וכתוב, שמע ישראל. כמו ששמע ישראל, פירושו ז"א, אף תשמע השמיים, פירושו ז"א.

.57 השבעה העליונים, שבע ספירות שבז"א, הם שמו של הקב"ה. כתוב, ואגודתו על ארץ יְסָדה. ואגודתו, שבע מעלות למטה מהם, שבע ספירות דמלכות, שעומדים על העולם ומנהיגים אותו. על ארץ, זו הארץ התחתונה, מלכות. יְסדה, הארץ העליונה, בינה דמלכות, התלויה בחכמה. הארץ העליונה נקראת תבל, בינה, המקבלת מחכמה, כמ"ש, מכין תבל בחכמתו.

.58 וכתוב, הקורא למֵי הים. ים אחד הוא, והוא שבעה, שבע ספירות. ים אחד מקיף את כל העולם. וכתוב, ולמקווה המים קרא ימים. הרי שישנם הרבה ימים.

.59 כל הימים נכנסים לים הגדול. והם שבעה ימים, וכולם נכנסים בו, זה למטה מזה עד התהום, עד שתמצא הים הגדול, שהוא שבעה, זה על זה. וכולם תלויים במאמר אחד.

.60 העולם מתמוטט בשעה שהקב"ה מביט ורואה בו, כמ"ש, ה' משמיים השקיף על בני אדם, לראות היש משכיל דורש את אלקים.

כצאת השמש בגבורתו

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף טו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף טו.

.62 משום שבני אלקים, המלאכים, עומדים על הכוכבים, וכשהצבאות האחרים המשבחים בלילה, גומרים שירתם, בני אלקים אלו תוקעים תרועה, ומתכנסים כל המחנות השולטים בלילה, אל מקומם.

.63 אז כל הכוכבים השולטים ביום, בבוקר, רועדים ומפחדים ומעלים שירה, כי עתה, הגיע זמנם לשבח לאדונם, בעת ששומעים אותה התרועה. כמ"ש, ברון יחד כוכבי בוקר, ויריעו כל בני אלקים.

.64 אמר רבי יצחק לרבי נהוראי, תמה אני כשהייתי מסתכל בשמש, כי כשיצא, יצא אָדום. ואח"כ חזר להיות לבן, למה הוא כך?

.65 השמש כשיוצא, יוצא בגבורה, כאדם גיבור, ובוקע י"ג (13) חללי חלונות שברקיע.

.66 ואין בכל כוכבי השמיים והמזלות שיהיה נקרא גיבור, חוץ מהשמש. מהי הגבורה שעושה? אלא כשנגמר היום ובא הלילה, נסתמו כל החלונות והחללים שברקיע. בשעה שבא היום, והשמש יוצא, הוא מתעטר ונחקק באותיות של השם הקדוש, ובגבורה ובכוח של השם הקדוש, נכנס בכל הרקיעים, ובוקע בכל החלונות, ונשרפים בלהבותיו, ופותח אותם ויוצא לחוץ.

.67 ומאין לנו שהשמש נקרא גיבור? שכתוב, יָשׂישׂ כגיבור לרוץ אורַח. וכתוב, כצאת השמש בגבורתו. כגיבור שנכנס למלחמה ומנוצח, הוא אדום. כשניצח, חוזר לצבעו הראשון. כך השמש כשיוצא נדלקים בו שלהבותיו. והוא אדום מרוב גבורתו, ואח"כ חוזר לצבעו הראשון.

השמש, הוא ז"א, הקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל זה בזה, ואח"כ מעמיד השמאל בשליטת הימין. וביום שולט הימין, וע"כ הוא אור. ובלילה שולט קו השמאל, שהוא חושך, כשאינו תחת שליטת הימין.

ולפיכך כשמגיע הלילה, מתקלקל התיקון של הקו האמצעי, שייחד ימין ושמאל זה בזה, והעמיד השמאל בשליטת הימין, אלא קו השמאל מאיר בלי שליטת הימין, וע"כ נעשה חושך. ומשום שבכל לילה מתקלקלת פעולת הייחוד של ימין ושמאל שע"י הקו האמצעי, ע"כ כשנגמר הלילה צריך הקו האמצעי, השמש, לחדש פעולת הייחוד של ימין ושמאל דקו אמצעי, ע"י הדינים דמסך דחיריק שבו, שממעט ג"ר דחכמה שבקו שמאל ומייחד אותו עם הימין.

כשהשמש, ז"א, יוצא לממשלתו, ממשלת היום, להאיר בחסדים שבקו ימין, יוצא בגבורה כאיש גיבור, שיוצא במסך דחיריק ללחום כגיבור עם קו השמאל, ולמעט ג"ר דחכמה שבו, כדי לייחד אותו עם הימין. ובוקע י"ג חללי חלונות שברקיע, כי ע"י ייחוד ימין ושמאל שהקו האמצעי עושה, יוצאים ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שבכל אחד מד' אלו יש ג' קווים, וד"פ ג' הם י"ב, ועם הכולל הם י"ג.

ונבחנים, שהשמש, הקו האמצעי, מאיר דרך י"ג החלונות האלו. ומתוך שבכל לילה, כשמגיעה שליטת השמאל, מתקלקלת פעולת הייחוד של ימין ושמאל, ע"כ הם נסתמים בכל לילה. וכשנגמר הלילה, צריך השמש, הקו האמצעי, לחזור ולבקוע בהם, ולפתוח אותם.

מהי הגבורה שעושה השמש? אלא כשנגמרה שליטת קו ימין, היום, ובא הלילה, שליטת קו השמאל, נסתמו כל החלונות והחללים שברקיע, כי אז מתקלקל הייחוד של ימין ושמאל, שעשה הקו האמצעי, וי"ג החלונות, שנעשו ע"י ייחודו, נסתמים. וכיוון שי"ג חלונות רקיע נסתמו, נעשה חושך.

בשעה שבא היום, כשהגיע הזמן של ממשלת קו ימין, והשמש, הקו האמצעי, יוצא לפעולתו, לייחד הימין והשמאל, ולהשליט אור הימין, הוא מתעטר ונחקק באותיות של השם הקדוש, כי ד' אותיות הוי"ה רומזות על ג' קווים ומלכות המקבלת אותם.

ובגבורה ובכוח של השם הקדוש, נכנס בכל הרקיעים, בי"ג רקיעים, היוצאים מג' קווים וממלכות, ובוקע בכל החלונות, שבוקע את הסתימות שנעשו בחלונות הרקיע מחמת שליטת השמאל. ונשרפים בלהבותיו, שממעט ג"ר דשמאל בשלהבות הדינים שבמסך דחיריק, ופותח אותם, שאז חוזר ומייחד הימין והשמאל, שפותחים שוב י"ג חלונות הרקיע, ויוצא לחוץ, שאז יוצא אורו דרך י"ג החלונות להאיר לחוץ.

סדר הייחוד של ג' קווים, הוא שבתחילה נותן שליטה להארת קו השמאל, ואח"כ מייחד אותו עם הימין, ונכלל גם הימין משמאל. ולבסוף, אחר שנכללו זה בזה, נשאר בשליטת הימין.

ונמצא, שמתחילת הייחוד מנוצח הימין ע"י שליטת השמאל, אלא לבסוף מנצח הימין את השמאל. כגיבור שנכנס למלחמה ומנוצח, הוא אדום, כי בתחילת המלחמה מקבל השמאל שליטה על הימין, והימין מנוצח, וע"כ השמש אדום בתחילת יציאתו כמו קו השמאל. אבל לבסוף נשאר השמאל בשליטת הימין, והימין מנצח, וע"כ חוזר השמש למראה לבן, כמו קו הימין.

משום שבני אלקים, המלאכים, עומדים על הכוכבים, וכשהצבאות האחרים המשבחים בלילה גומרים שירתם, בני אלקים אלו תוקעים תרועה ומתכנסים. כי המלאכים הנמשכים מקו שמאל אומרים שירה בלילה, וכשהם גומרים שירתם, שמגיעה ממשלת היום, קו ימין, אז באים המלאכים המשמשים לקו האמצעי, הנושאים את מסך דחיריק, הממעט קו השמאל, ופעולת המיעוט הזו, נבחנת לתקיעת תרועה.

בני אלקים אלו תוקעים תרועה, שאז מתמעט קו השמאל, ואותם המלאכים הנמשכים ממנו, מתמעטים גם הם ופוסקים מלומר שירה. ומתכנסים כל המחנות השולטים בלילה, אל מקומם. כלומר, שפוסקים שירתם.

אז כל הכוכבים השולטים ביום, שהם המלאכים הנמשכים מהקו האמצעי, רועדים ומפחדים, מחמת התרועה, הדינים דמסך דחיריק דקו האמצעי. אבל ע"י זה מתייחדים הקווים זה בזה ונשארים תחת שליטת הימין. ומעלים שירה, שהגיע זמנם לומר שירה. כמ"ש, ברון יחד כוכבי בוקר.

כשמגיע זמן שירתם של המלאכים השולטים בבוקר, הנמשכים מהקו האמצעי, אז, ויריעו כל בני אלקים, שבני אלקים תוקעים תחילה תרועה, כדי למעט את קו השמאל ולייחד אותו עם הימין. שע"י זה מאיר אור הבוקר וכוכבי בוקר אומרים שירה.

.68 שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. פסוק זה נכון, בשעה שאמרו בני יעקב לאביהם, שמע ישראל. או משה לישראל, שאמר להם, שמע ישראל. אבל עתה, כל העולם אומרים שמע ישראל. לאיזה ישראל אומרים?

.69 יעקב אבינו לא מת, והקב"ה חתם אותו בכיסא כבודו, שיהיה תמיד עדות על בניו, שמייחדים שמו של הקב"ה, בכל יום פעמיים כראוי. וכשהם מייחדים שמו של הקב"ה, אומרים, שמע ישראל, תהיה עד עלינו שאנו מייחדים שמו של הקב"ה כראוי.

.70 באותה שעה לוקחים את יעקב בארבע כנפיים פרושׂות לארבע רוחות העולם, ומעלים אותו לפני הקדוש העליון, ומברך אותו בשבע ברכות. פתח הקב"ה ואמר, אשרי הוא האב שהוליד זרע זה בארץ. אשריהם הבנים שמעטרים כך את אביהם. באותה שעה פותחים ואומרים כל צבאות השמיים, בשכמל"ו.

.71 ויעקב מתעטר בי"ג נהרות אפרסמון הטהור, ועומד תמיד על בניו, כעיר מוקפת חומה לפני הקב"ה, ואינו נותן שדין קשה ישלוט עליהם, וע"כ כל בני העולם לא יוכלו לכלות אותם. כמ"ש, אל תירא עבדי יעקב.

.72 כדמיון שיש י"ב שבטים למטה, שהם בני יעקב, כך יש יעקב עליון בשמיים, ז"א, וי"ב שבטים עליונים, י"ב בחינות שבמלכות, המקבלים מי"ב צירופי הוי"ה שבז"א. וכדמיון שישראל מייחדים שמו של הקב"ה למטה, כך מייחדים מלאכים קדושים למעלה. והכול באופן שלמעלה.

יעקב אשר פדה את אברהם

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יט.

.73 כתוב, לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יֵבוֹש יעקב ולא עתה פניו יֶחוָורו. האם יעקב פדה את אברהם, והרי יעקב עוד לא היה אז בעולם?

.74 אלא בשעה שהיו מפילים את אברהם באוּר כַּשְׂדים, אסף הקב"ה את חבורת המלאכים שלו, ואמר, הצילו את אברהם מכבשן האש שלו, שהוא אוהבי.

.75 אמרו להקב"ה, הרי ייצא ממנו ישמעאל. אמר הקב"ה, הרי ייצא ממנו יצחק, צדיק. אמרו להקב"ה, הרי ייצא ממנו עשיו, רשע. אמר הקב"ה, הרי ייצא ממנו יעקב. אמרו, הנה ודאי בזכות יעקב יינצל. וע"כ כתוב, אשר פדה את אברהם, כי בזכותו ניצל אברהם מכבשן האש.

חנניה מישָׁאל ועֲזַריה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יט.

.76 בשעה שאסרו את חנניה מישָׁאל ועֲזַריה, להפיל אותם בכבשן האש השורפת, חנניה אמר, ה' לי לא אִירָא מה יעשה לי אדם. מישאל אמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תֵיחת ישראל, כי איתך אני נאום ה'. עזריה אמר, שמע ישראל.

.77 אמר הקב"ה, זה יאמר, לה' אני, זהו חנניה, שאמר, ה' לי לא אירא. וזה יקרא בשם יעקב, זהו מישאל, שאמר, ועתה אל תירא עבדי יעקב. ובשם ישראל יכנה, זהו עזריה, שאמר, שמע ישראל. לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו.

.78 ולמה לא היה בהם דניאל? אלא דניאל אמר, אני נקרא בֵּלְטְשַׁאצַר, כשם אליל שלו, שכתוב, בלטשאצר כשם אלוהיי. וכתוב, אז המלך נבוכדנצר נפל על פניו ולדניאל סגד. והקב"ה אמר, פסילי אלוהיהם תשרפון באש. ע"כ הלך, ולא היה עימהם.

.79 מה ראו חנניה מישאל ועזריה, שנפלו באש? אמרו, הצפרדעים הפילו עצמם באש, במאמר הקב"ה, כדי להרע למצרים. אנחנו על אחת כמה וכמה, שאנו צריכים להפיל את עצמנו באש, בשביל כבוד אדוננו.

קול בכיית עופר האיילים

[קל בכיא דחד אוזילא דאיילת]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף כ

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כ.

.81 בעוד שהחברים היו יושבים ועוסקים בתורה זה עם זה, שמעו קול אחד שהיה אומר, קומו העליונים. התחתונים הישֵׁנים, שהשינה בנקבי עיניהם, הקיצו. כי הקב"ה רוצה להרגיז העולם, וסומכים אלו, העמודים שהעולם נסמך עליהם, רועדים. הנה קול בכיית עופר האיילים, הבוכה על אריה אחד, הרשום תמיד בכיסא הקדוש.

.82 אמר רבי נהוראי לרבי יצחק, שמעת משהו? אמר לו, שמעתי, ועל זה אני אומר, שמעתי ותרגז בטני. אמר רבי נהוראי, ודאי שהקב"ה רוצה לדון עולמו, ומטרם שעושה הדין, הנה מתעורר הקול ומכריז תמיד בעולם. ודאי גבוהים שבגבוהים יסתלקו עתה מהעולם. והכול ברור לנו, חוץ ממה שאמר הכרוז, קול בכיית עופר איילים אחד הבוכה על אריה, איני יודע מי הוא.

.83 אמר רבי נחמיה, לא ידעו זאת לפי שעה, לימים מועטים נגלה הדבר בעולם. למה הייתה הבכייה? היא הבכייה של רבי ישמעאל בן אלישע כוהן גדול, שבכה על ראשו של רבן שמעון בן גמליאל, שנהרג ע"י המלכות, שבכייה זו לא תסתלק מכיסא המלך, עד שיעשה הקב"ה נקמות בשאר העמים.

.84 אמר רבי רְחוּמָאי, בשעה שהקב"ה דן את העולם, את מי דן תחילה? את גדולי הדור דן תחילה, ואח"כ דן את העולם. מאין לנו זה? שכתוב, ויהי בימי שְׁפוט השופטים. שפוט השופטים, תחילה. ואח"כ, ויהי רעב בארץ. וכמ"ש, לעשות משפט עבדוֹ ומשפט עַמו ישראל. משפט עבדו תחילה, ואח"כ משפט עמו ישראל.

וילך איש מבית לחם

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף כב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כב.

.85 ויהי בימי שפוט השופטים, ויהי רעב בארץ, וילך איש מבית לחם יהודה. בזמן שהדין בא לעיר, יסלק אדם את עצמו מאותה עיר, שכיוון שניתנה רשות למלאך המוות, אינו מבחין לכל אדם, ואיש שפגש בו יכול להזיק לו.

.86 כיוון שראה אלימלך שהדין בא לעולם, מיד ברח להסתלק מהדין. ועכ"ז, לא ברח ממנו. כי הדין הדביק אותו. גדול הדור היה, והיה ניכר למעלה, וכל מי שהוא ניכר למעלה הוא נתפס תחילה.

.87 כתוב בשׁוּנַמית, ותאמר בתוך עמי אנוכי יושבת. מכאן, שאדם צריך להכניס ראשו לתוך רבים, ולא יהיה נרשם לבדו.

.88 כתוב תחילה, וילך איש, סתם, שלא פירש שמו, כי רצה להחביא ולהסתיר עצמו, שלא יכירו אותו. מדה"ד הכירה אותו, ואמרה, ושֵׁם האיש אלימלך, אדם ניכר ונרשם הוא, ואינו ראוי להסתתר, ולא להחביא עצמו, האם אין זה אלימלך מנהיג העם? האם אין זה אלימלך, שהיה סוגר את עיניו ממעשי העם?

.89 באותה שעה היה הקב"ה דן את העולם, וב"ד שלמעלה עומד, והקב"ה היה מסתיר אותו ואומר, וילך איש, סתם. עמדה מדה"ד והזכירה אותו, כמ"ש, ושם האיש אלימלך. מיד נגזר עליו הדין, ועל בניו. כמ"ש, וַיָמָת אלימלך.

.90 אלימלך, מי לא היה יודע שהוא אלימלך, ולמה נזכר שמו? אלא כיוון שראה, שהדור מבזה את הגדולים, אמר, ודאי אלך מכאן, ולא אהיה נתפס בתוכם. ואלימלך גדול הדור היה, והייתה יכולת בידו למחות, למנוע אותם מלחטוא, ולא מחה. והלך משם. וברח. ולפיכך נזכר שמו, ונענש.

.91 כל מקום שכתוב, ויהי בימי, לשון צער הוא. אלימלך, הוא היה כמו מלך. כיוון שהכיר בדבר שהדין בא לארץ, השמיט עצמו מישראל, והלך לגור בין האומות, שחשב שלא יהיה נידון ביניהם. עמדה מדה"ד והזכירה אותו, ונתפס.

שאר הנביאים מרחוק ומשה מקרוב

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף כג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כג.

.92 כתוב, מרחוק ה' נראָה לי. כי כשהקב"ה מדבר עם הנביאים, אינו נגלה אליהם אלא מרחוק. וע"כ רואים דמות דברים, כאדם העומד ממרחק, חוץ ממשה.

.93 כל הנביאים כולם לא התנבאו אלא מתוך מראה שאינה מאירה. משה, התנבא מתוך מראה המאירה. שאר הנביאים מרחוק, ומשה מקרוב. כמ"ש, לא כן עבדִי משה, בכל ביתי נאמן הוא. נאמן בבית המלך, קרוב למלך.

.94 האם כיוון שכל הנביאים התנבאו מרחוק, אין אהבתו של מקום עליהם? אלא כתוב, מרחוק ה' נראה לי, ואהבַת עולם אהבתיךָ על כן מְשַׁכתיך חסד.

.95 יש רחוק ומתקרב, וקרוב ומתרחק. יש רחוק ומתקרב, כמ"ש, ממרחק תביא לַחְמה, שכתוב על המלכות, שמשמע, שאחר שהביאה הלחם היא בקרוב. קרוב ומתרחק, כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי. שמשמע שעתה נראה מרחוק, ומקודם לכן היה בקרוב.

זה שהוא קרוב בשני הפסוקים, הוא לנביאים, וזה שהוא רחוק בשני הפסוקים, הוא למלכים המקבלים מהמלכות. ולהיפך, קרוב למלכים המקבלים מהמלכות. ורחוק לנביאים, הרואים דמיונות של מעלה כמין גוף.

.96 כשהנביאים רואים באור צח, בידוע שהעולם נידון לטוב, וכשרואים בחשכה, העולם נידון לנקמה. ואז פתח הכתוב, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ.

.97 ויהי בימי. רבי בוֹן, כל ימיו היה בקיסריה. יום אחד ראה את העם חוטאים, שעניים היו הולכים, ולא השגיחו עליהם. אמר, ודאי נראה, שיש כאן דין. קם והלך לו.

קן ציפור

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף כד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כד.

.98 יום אחד חלשה דעתו, פגש בכפר סיכְנין ברימון ונרדם. שמע קול אחד של תַנָא אחד, שהיה עוסק ברינה של תורה, שאמר, כי ייקרֵא קן ציפור לפניך בדרך. קן, זה תשובה, בינה. בדרך, זה רחל, מלכות, כמ"ש, ואורַח צדיקים כאור נוגַה, הולך וָאור עד נכון היום.

ואורח, מלכות. צדיקים, שני בנים, יוסף ובנימין, ב' יסודות של המלכות. מלכות, הלבנה, הולכת כל הלילה ומאירה להם. עד נכון היום, יעקב, ז"א, יום.

.99 כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים. בכל עץ. כל, צדיק חי העולמים, יסוד דז"א. עץ, השכינה, כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה. או על הארץ, הארץ התחתונה. אפרוחים, י"ב שבטים שבמלכות. ביצים, ישראל שלמטה, כמלבוש לגוף, לי"ב שבטים שלמעלה.

והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תיקח האם על הבנים, שַׁלֵחַ תְשַׁלַח את האם. כמ"ש, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם, שהשכינה תישלח לגלות.

.100 ואת הבנים תיקח לָך. לא יתקיים הכתוב הזה. מי שמרחם על קן ציפור, עוזב את האם עם הבנים, והולך לו, ואינו משלח את האם מעל הבנים. כשהאם מגורשת מהקן, אומרת, אוי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בניי לבין האומות. ועל זה ירחם הקב"ה, כי אינו נמצא רחמן אלא בכך.

.101 ועל זה צועקת השכינה על בניה. כי כתוב, שלח תשלח, שני שילוחים, שהם בית ראשון ובית שני. שלח תשלח, אפילו מאה פעמים, שאִם חזרה האם על גוזליה, מתוך אהבת הבנים, שלח, אפילו הרבה פעמים, עד שהולך לו ומחריב את הקן שלה, וייקח את הבנים הנסתרים בקן, להטיל אותם על הגג, שיהיו גלויים לכל המזיקים.

הנה הרחמן אינו נמצא אלא בכך. שירחם עליהם. והַאֲרַכְתָ ימים, שיאריך אפו מששת ימים חג"ת נה"י, הנקראים ארך אפיים, כמ"ש, ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים.

.102 כשברא הקב"ה את העולם, ברא אותו בג' קשרים, חכמה תבונה דעת, כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ, כונֵן שמיים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו.

.103 כל הקשרים הם באדם. וקשר התבונה, שנמשך מהם, התפשט בשאר הבריות. כי בכולן יש תבונה, כל אחת לפי דרכה.

.104 העוף שפורח מעל גוזליו, שנשלח מעל בניו, מצפצף והולך, ואינו יודע לאיזה מקום הוא הולך, הוא נודר לאבד את עצמו. הקב"ה, שכתוב בו, ורחמיו על כל מעשיו, ואפילו על יתוש קטן שבעולם, שרחמיו על הכול, אותו הממונה שלמעלה, שעל העוף, מתעורר להקב"ה, שירחם על העוף.

.105 והקב"ה מתעורר על בניו. אז יוצא קול לפניו ואומר, כציפור נודדת מן קינהּ, כן איש נודד ממקומו. אז הוא מתעורר ברחמים על כל אלו ההולכים נע ונד, ממקום למקום, ממצב למצב אחר, שבורי הלב, שבורי הכוח. והרחמים מתעוררים על כל העולמות, ומרחם עליהם, וסולח עוונותיהם של הנודדים ממקומם, ומרחם עליהם ועל כל העולם.

.106 ע"כ אמר הקב"ה, הַשְׁרה את הציפור בחוץ, והיא תעורר רחמים על כל העולם. מי שגרם לרחם על העולם, ולעורר רחמים עליהם, הוא אותו האדם ששלח את הציפור לצערה בשני אופנים, שאיבדה בניה, ואין לה מקום לנוח בו. כך התעורר הקב"ה והתמלא רחמים על כל בעלי צער, ועל כל הנודדים ממקומם. ומשום זה שכרו של האדם הזה, כתוב בו, למען ייטב לָך והארכת ימים.

.108 חזר הקול כמקודם ואמר, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית. כל העולם אינו בא אלא בחכמה, והאדם התמלא מכל החכמה. ולבריות אחרות מתווספת החכמה שנשארה מהאדם.

.109 ואע"פ שכל הבריות הן כך, שנמשכת להן חכמה מהאדם, אין ברייה שתהיה קלה ביותר לרדוף ולהשתוות למעשי האדם, כמו העוף. אדם בונה בניין למִשכנו, גם העוף בונה בניין למשכנו. האדם מביא מזון לבניו, והעוף מביא מזון לבניו. האדם מרפא מחלות בעשב, והעוף מרפא מחלות בעשב. אדם אומן עושה אוניות בים, והעוף לוקח גוזליו ומתקן אותם על חוף הים.

.110 האדם משבח ומרומם למלך העליון, והעוף מצפצף ומשבח את אדונו, שהוא אל עליון. ומשום זה כתוב, למען ייטב לך. לא כתוב, אטיב לך, אלא ייטב לך. כי סובב על שילוח הציפור ששולח, שמעורר רחמים על המקום להטיב לך.

ויהי בימי שְׁפוט השופטים

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף כח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כח.

.112 ויהי בימי שְׁפוט השופטים, ויהי רעב בארץ. בזמן שהקב"ה דן את העולם, את מי הוא דן תחילה? אותם שהם דנים את העולם. הם דנים את העולם, מי דן אותם? הקב"ה. מפני קלקול הדין, רעב בא לעולם.

.113 בכל זמן אינו בא רעב, אלא בעוון ראשי העם. כתוב, רוב אוכל, ניר ראשים, ויש נִספֶּה בלא משפט. כשיש מספיק אוכל בעולם, ניר ראשים, הם זורעים ואוכלים לשובע. וכשאין אוכל בעולם, יש נספה בלא משפט, יש מי שעומד בשלווה, ונספה מהעולם. על איזה עוון? על עוון שמקלקלים את הדין ואת המשפט, ומעוותים אותו.

.114 אם הגדולים חוטאים בלא משפט, שלא עשו משפט בעולם, הייתכן שהקב"ה בא להרוג העניים בגללם? אלא, העניים הם כליו של הקב"ה, והם קרובים אליו, וכשהרעב בא לעולם, הם צועקים אליו, והקב"ה שומע להם, ומעיֵין על העולם, ודן אותם שגרמו צער זה על העניים, ונספים מהעולם קודם זמנם. כמ"ש, אם צָעוֹק יצעק אליי, שמוֹע אשמע צעקתו, ושמעתי כי חנון אני. ואומר, וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב.

.115 בוודאי, באותו זמן, יש נספה ומסתלק מהעולם, קודם זמנו, בלא משפט, על שלא הוציאו המשפט לאורה, ועל שעיוותו וקלקלו המשפט. וכל דיין שאינו מחמיץ את הדין, אין מחמיצים דינו מלמעלה, ואינו מסתלק מהעולם קודם זמנו. כמ"ש, יש נספה בלא משפט.

.116 יש מי שדן את הדין לאמיתו, ומקבל שכר עליו מאת הקב"ה. ויש מי שדן דין אמת לאמיתו, ונתפס. כגון דיין שמדקדק דקדוקים לזַכות לרשע, ואינו מעניש אלא בדין אמת. שבית דין מכים ומענישים שלא מהתורה, כדי לעשות סייג לתורה. או מפני שהזמן גורם, והדיין מסלק עצמו מהדין, ומלהעניש אותו, ומדקדק בעניין הדין, למצוא פתח לזכות אותו מהדין ממש, והוא דין אמת.

כשהקב"ה דן את העולם, אותו הדיין נתפס עליו, ומסתלק מהעולם קודם זמנו. ואם לא, עליו כתוב, לא נִין לו ולא נכד בעמו. כשבעצמו אינו נתפס, נתפס זרעו.

.117 יש מי שאינו דן את הדין לאמיתו, ומקבל עליו שכר. כמו, רבי אבא, שראה אחד המחבק אשת איש ונושק לה, הוציא אותם להריגה, והרג אותם. לא משום שהיו ראויים להריגה, אלא כדי לעשות גדר לתורה. ולא יאמרו, שהדיין הוציא אותם מדין תורה, שהרי אינם חייבים מיתה, אלא ועשו גדר לתורה.

והדיין שאינו עושה גדר לתורה, אין לו גדר בעוה"ז, כלומר, של נין ונכד עצוּר ועזוּב. ובעוה"ב, מעבירים ממנו אותם מע"ט שהם גדר לאדם לעוה"ב. כמו שלומדים, עשו סייג לתורה, כדי שתאריכו חיים בעוה"ז ובעוה"ב.

.118 וילך איש מבית לחם יהודה. בכל מקום שכתוב איש, צדיק גדול הוא בדורו, שיוכל לעמוד על עצמו, כלומר, שזכותו גדולה להגן על עצמו, ועל אחרים. כעניין זה הוא כשכתוב איש לדופי, כמ"ש, איש יודע ציד, איש שדה, שפירושו, שהוא רשע ההורג ברשעו ומאביד בני אדם ואינו מפחד.

.119 אלימלך גדול בדורו, ראוי לעמוד על עצמו ועל אחרים. כיוון שראה הרעב, מיד ברח. לפיכך נענש. מבית לחם יהודה, ממקום סנהדרין גדולה, מהנביעה של התורה ששָׁם. כמ"ש, מי יַשְׁקני מַים מבוֹר בית לחם אשר בשער.

.120 אלימלך עקר רגליו ממקום נובע תורה, שבבית לחם יהודה, לגור בשדה מואב. ומשום זה נענשו.

.121 רבי בון היה הולך יום אחד בדרך. פגש בו ילד אחד. אמר לו, רבי, רצונך שאלך עימך בדרכך, ואשמש לפניך בדרך זו? אמר לו, לך. הלך אחריו.

.122 בעוד שהיה הולך, פגשו בו רבי חייא ורבי אבא ורבי יודא ורבי יוסֵי. אמרו לו, אתה הולך לבדך, ואין מי שיישא מַשָׂאך אחריך? אמר להם, ילד אחד כאן ההולך אחריי. אמר רבי חייא, ראוי אתה שתתחייב בנפשך, כי אין עימך מי שתעסוק עימו בדברי תורה. ישבו בשדה תחת אילן אחד.

.123 אמר רבי חייא, ואורַח צדיקים כאור נוגַה, הולך וָאור עד נכון היום. ההולך בדרך, צריך להיות עימו מי שידבר עימו בדברי תורה. וכך דרכם של צדיקים, הולך ואור, הולך ועימו דברי תורה, כמ"ש, ותורה אור. עד נכון היום, עד שתשתתף עימו השכינה, ולא תזוז ממנו. כי בכל מקום שיש דברי תורה, השכינה שם. כמ"ש, בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך.

.124 כתוב, רִפְאוּת תהי לשׁוֹרֶךָ ושיקוי לעצמותיך. התורה היא רפואה לאדם, לגוף ולעצמות בעוה"ז ובעוה"ב. רפואה לאדם בעוה"ז בכל יום, היא, מי שקורא ק"ש כתיקונה.

בק"ש יש רמ"ח (248) מילים

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף לא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לא.

.125 בק"ש יש רמ"ח (248) מילים, כמניין רמ"ח איברים של אדם, והקורא ק"ש כתיקונה, כל איבר לוקח מילה אחת לעצמו, ומתרפא בו. וזהו, רִפאוּת תהי לשׁוֹרֶךָ ושיקוי לעצמותיך.

.126 בתוך כך הגיע אותו הילד עייף מהדרך, וישב לפניהם, שמע מילים אלו שאמרו, קם על רגליו ואמר, והלוא בק"ש אין שם אלא רמ"ה (245) מילים.

.127 שמעתי מאבי, שבק"ש, יש רמ"ח מילים חסר שלוש למניין איבריו של אדם. התקינו ששליח הציבור חוזר על שלוש מילים אלו, ה' אלקיכם אמת, כדי להשלים רמ"ח מילים בשביל הקהל. וכדי שלא יפסיק בין אלקיכם לאמת, צריך לחזור על לא פחות משלוש מילים ולא יותר משלוש מילים.

.128 החסידים הראשונים תיקנו ק"ש כנגד עשרת הדיברות, וכנגד רמ"ח איבריו של האדם.

.129 בתפילה תיקנו ג' ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות. בק"ש תיקנו ג' שמות בתחילה, ה' אלקינו ה', וג' שמות באחרונה, ה' אלקיכם אמת. וכל הקורא ק"ש באופן הזה, ידוע שאינו ניזוק באותו יום.

.130 וכל האומר ק"ש שלא עם הציבור, אינו משלים איבריו מפני שחסרות שלוש המילים ששליח הציבור חוזר. יכוון בט"ו (15) אותיות ו' שיש בברכת אמת ויציב.

.131 ועכ"ז, היה אבי קורא עליו, מעוּות לא יוכל לִתְקוֹן וחֶסרון לא יוכל להימנות. אותן ג' מילים שבק"ש, ששליח הציבור חוזר עליהן, לא יכול למְנות אותן לתשלום רמ"ח, כשאר הציבור. משום שלא התפלל בציבור.

.132 רבי בון נשא משא יום אחד, אחריו של רבי שמעון. בעלייה על הר אחד, בראש ההר, ראו ציפור אחת נודדת מגוזליה, ובאו אחרות ומרטו כנפיה. אמר פסוק זה עליה, כציפור נודדת מן קינה, כן איש נודד ממקומו.

.133 בעוד שהיו הולכים, ראו נחש אחד, שהרג אדם והלך לו. וראו אריה שטרף אוזן, ואכל. אמר רבי שמעון, מה הועיל לו הטרף לאותו הנחש, שטורף לחינם. שאין לו הנאה מטרפו, כי כל מאכלו עפר.

אשר בשְׂערה ישׁוּפֵני

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף לג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לג.

.134 כתוב, אשר בשְׂערה ישׁוּפֵני והִרבה פצעיי חינם. אשר בשערה, השטן, שדרכו כנחש. הטורף והורג לחינם, שאינו נהנה ממנו. ישופני, כמ"ש, הוא ישׁוּפךָ ראש, השטן, ההורג ואינו נהנה. ומשום שבשערה ישופני, הִרבה פצעיי חינם, שדרכו להזיק בחינם וטורף טרף בחינם.

.135 ואינו עושה בלי רשות. כמ"ש, רוח סְערה עושָׂה דברוֹ. וכתוב, אם יישׁוֹך הנחש בלא לחש. שפירושו, שהנחש אינו נושך עד שלוחשים לו מלמעלה. יש שלוחשים לו מלמעלה על אדם להמית אותו, ואינו נודע לנחש ההוא מי הוא, והורג אדם אחר. אשרי מי שאינו נודע לַנחש, ואינו רשום לפניו.

.136 כתוב, ושֵׁם האיש אלימלך. כיוון ששמו נרשם ונודע לו לשטן, השׂטין עליו בדין, עד שהרג אותו. כמ"ש, וימָת אלימלך. כיוון שהתחיל הדין בו, התחיל גם בבניו. והכול היה בעונש של שופט, שאלימלך היה שופט. כי אין עונש כעונשו של שופט. שלא ייאמר, שהשופט לבדו נענש, אלא הוא ובניו, וכל ביתו נתפסים בעוון הדין.

.137 השופט, יש לו לדעת ולרדוף אחר מעשי בני העיר, ולהוכיח אותם, כי הוא נתפס בעוונותיהם. שלא יאמר השופט, אני צריך לדון דין בין איש לחברו, ולא יותר. אלא כל מעשי בני העיר תלויים על עורפו. ואם עוצם עיניו ממעשי בני העיר, הוא נתפס בעוונותיהם.

.138 אלימלך היה יכול לקום ולהגן על הדור. כי צדיק היה. בשעה שהתעורר הקב"ה על העולם בדין, הביט בראשיהם של העם, ורצה לכסות על אלימלך. בתחילה כתוב, איש, סתם, ולא כתוב מי הוא, שרצה לכסות עליו. מיד קם המקטרג ואמר, ושֵׁם האיש אלימלך, רשום ונודע, הוא וכל בני ביתו.

.139 מכאן, אין שופט בכל דור, שלא יהיה רשום ונודע למעלה. ובשעה שמתעורר דין על העולם, הוא נידון בתחילה. כמ"ש, שְׁפוט השופטים, לשפוט השופטים.

מַחְלון וכִלְיון, עוֹרפה ורות

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף לד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לד.

.140 ושֵׁם שני בניו מַחְלון וכִלְיון. מחלון נקרא, משום שמחל לו הקב"ה לאחר מיתתו, שאשתו התייבמה, משום שהיה מוחה בידו של אביו, ומשתדל בו על המשפטים. כליון נקרא, משום שנכלה מהעולם.

.141 כשם שהיו הם, כך היו נשותיהם. עוֹרפה, נידונה על שמה, שהייתה קשת עורף, שלא רצתה, שיהיה לה חלק עם ישראל. כמ"ש, כי פנו אליי עורף ולא פנים. וחכמים אמרו, לפי שהחזירה עורף לחמותה.

.142 רות ע"ש תוֹר, שהוא כשֵׁר על המזבח. כך רות, כשֵׁרה לבוא בקהל, שעליה התקיימה ההלָכָה, עַמוֹני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. שהנקבות מוּתרות לבוא בקהל. רות, משום שיצא ממנה בן שהִרווה להקב"ה בשִׁירות ובתשבחות.

.143 רות אשת מחלון באה בקהל. בעלה נקרא מחלון, משום שמחל לו הקב"ה, שיהיה שמו נזכר ע"י הייבום. עורפה אשת כליון לא באה בקהל, שכילה אותם הקב"ה, וכליון לא נזכר שמו בישראל.

.144 על תיקון זה, נעמי, היא נשמה. אלימלך, נשמה לנשמה. מחלון, הרוח השכלית. רות, הנפש השכלית. כליון, הרוח הבהמית. ועל זה אמר שלמה, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. רוח האדם, מחלון. רוח הבהמה, כליון, מהצד השמאלי. עורפה, הנפש הבהמית, מַקשה עורף, מצד שמאל. וע"כ כליון, לא נזכר שמו בישראל.

וייקחו להם נשים מואביות

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף לה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לה.

.145 וייקחו להם נשים מואביות. בנות עגלון מלך מואב היו. ומפני מה זכה עגלון לכך? כשבא אהוד ואמר, דְבר אלקים לי אליך. וַיָקָם מעל הכיסא. אמר לו הקב"ה, אתה קמת מכיסאך בשביל כבודי, חייךָ, ממך ייצא מי שיישב על כיסאי, כמ"ש, ויישב שלמה על כיסא ה'.

.146 האם כשהתקיימה ההלכה מואבי ולא מואבית, לא היה צריך לומר, מואבית ולא מואבי? כי כתוב בהן, ויָחֶל העם לזנוֹת אל בנות מואב, ותִקרֶאנה לעם לזבחי אלוהיהן. וכתוב, הן הֵנה היו לבני ישראל בדְבר בלעם למסור מַעַל בה' על דְבר פְּעוֹר, ותהי המגפה בעֲדת ה'. הייתכן שהן גרמו כל כך, והזכרים אסורים והן מוּתרות?

.147 אלא כמו שמשה ואלעזר קיבלו אותן, כמ"ש, אשר לא ידעו משכב זכר, הַחֲיוּ לכם. מה הטעם? כי באונס עמדו בנות מואב באותו מעשה. האנשים באו ומביאים אותן בעל כורחן, ואותה שלא רצתה, הרגו אותה. עד שכל המואביות היו שם באונס. וע"כ האנשים אסורים ודאי, והנשים מותרות.

ועוד, שכתוב בתורה שני טעמים, על דְבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים, ואשר שָׂכר עליך את בלעם. הרי שעיקר הדבר היו גברים.

.148 והרי נחל שׁיטים הוא מגדל הניאוף של נשים, ואיך נאמר, שבאונס עמדו שם? והרי כתוב, ומַעיין מבית ה' ייצא והִשקה את נחל השיטים. כי באותו זמן עתיד הקב"ה לרפא את כל העולם, ומפני שנחל שיטים מרבה ניאוף, ייצא מעיין מבית ה' לרפא אותו הנחל. א"כ הרי בשביל הניאוף הן באות מעצמן.

.149 לא כך הוא. גלוי וידוע שבמקום שבעליהן ואביהן שם, שאינן באות בעצמן לעין כל. אלא הם הפקירו אותן בעל כורחן, בעצת בלעם.

.150 אם מגילה זו לא באה אלא כדי לייחס זרע דוד, שבא מרות המואביה, א"כ, למה סיפר יותר מייחוס דוד, ולמה לנו כל כך, שיתחיל לכתוב הייחוס מבועז שנשא את רות, ויאמר, ואלה תולדות פֶּרֶץ, עד, וישי הוליד את דוד. אלא הכול הוצרך בשביל הצַדֶקֶת הזו שבאה להתגייר, ולחסוֹת תחת כנפי השכינה, ולהודיע ענוותה וצניעותה וצדקותה.

.151 ע"כ האריך כל כך, כדי להודיע זרע דוד, שהוא כסף צרוף בעליל לארץ. כי פֶּרץ ועובד כסף צרוף הם, ככסף זה שנצרף פעם ופעמיים. פרץ, ע"י יהודה ותמר, בפעם הראשונה, ועוד ע"י בועז ורות, בפעם השנייה.

.152 מפני מה באו מהאימהות תמר ורות בעניין זה? אלא כסף מזוקק מתוך סִיגים שבה. וזרע דוד צרוף מצד זה, מהצד הטוב, ומצד זה, מהצד הרע. כמ"ש, ואהבתָ את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך, ביצה"ט וביצה"ר. הכול צריך כאחד. וזרע דוד נצרכו לזה.

רוח ונשמה, ונשמה לנשמה, ורוח הטומאה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף לז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לז.

.153 אדה"ר הוא נשמה לנשמה. חוה היא נשמה. הבל הוא ממין אחד עם אדם וחוה, רוח דקדושה. קין הוא רוח הטומאה של שמאל, ונקרא כלאיים, עירוב בקדושה, שאינו צריך. והוא הצד האחר, שלא ממין אדם וחוה, כמ"ש, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. שור הוא בהמה טהורה, חמור הוא בהמה טמאה, שאסור לערב אותם זה בזה. וע"כ לא תבוא ברית קודש ברשות אחרת. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

.154 אדם, הוא דמיון שלמעלה, הצד הקדוש. אלוהים אחרים, זה חמור ואתון, זכר ונקבה דטומאה. ע"כ מי שמביא ברית קודש ברשות אחרת, כתוב בו, בה' בָּגָדוּ כי בנים זרים יָלָדוּ. ואין קנאה להקב"ה, חוץ מזה של ברית קודש.

.155 ברא הקב"ה באדם ד' אותיות י"ה ו"ה, שהן שמו הקדוש. ברא בו נשמה לנשמה, שנקראת אדם, ומתפשטים בה האורות, בתשעה אורות כח"ב חג"ת נה"י. ועטרת יסוד משלימה אותם לעשר. והם משתלשלים מי' דהוי"ה. והם אור אחד בלי פירוד. וע"כ הגוף של האדם נקרא לבוש אדם, משום שמלביש הנשמה לנשמה, הנקראת אדם.

.156 ה' דהוי"ה נקראת נשמה. מזדווגת עם י' דהוי"ה, שהיא נשמה לנשמה, ומתפשטת להרבה אורות, והם אחד. י"ה הם יחד בלי פירוד. על זה כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם. ויקרא את שמם אדם.

.157 ו' דהוי"ה נקראת רוח, ונקרא בן י"ה, להיותו נאצל מזיווג י"ה. הנפש נקראת ה' דהוי"ה, ונקראת בת. וע"כ הנשמה לנשמה, והנשמה, והרוח, והנפש, הם אב ואם בן ובת.

השם הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, נקרא אדם, משום שהאור שלו מתפשט למ"ה (45) אורות, שזהו בגי' אד"ם, שהוא מ"ה.

.158 השם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא נשמה לנשמה, נשמה, רוח, נפש. זכר ונקבה בְּרָאָם. כי נשמה לנשמה, זכר. נשמה, נקבה. רוח, זכר. נפש, נקבה. ויקרא את שמם אדם. ואח"כ יצר הגוף, כמ"ש, ויִיצֶר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, וייפָּח באפָּיו נשמת חיים.

.159 מה יש להבחין בכתובים בין אדם לאדם, הרי הוי"ה, שהם נשמה לנשמה, נשמה, רוח, נפש, נקרא אדם, והגוף נקרא אדם, מה בין זה לזה? כלומר, איך נבחין אם הכתוב מדבר בהוי"ה או בגוף האדם? במקום שכתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו, הוא הוי"ה, נר"ן וחיה של האדם. ובמקום שלא כתוב, בצלמו, הוא הגוף של האדם.

.160 ואחרי שאמר, וייצר ה' אלקים, שיצר את האדם, שהוא בבחינת עולם היצירה, עשה אותו, מבחינת עולם העשיה. כמ"ש, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם. בראשונה היו כותנות אור, בדמיון של מעלה, ואחר שחטאו, נעשו כותנות עור.

.161 על זה כתוב, כל הנקרא בשמי ולכבודי, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. בראתיו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, נר"נ ונשמה לנשמה של האדם. יצרתיו, כותנות אור שמטרם החטא. אף עשיתיו, כותנות עור, משום האף שהוא הכעס על חטאו.

.162 ולמי ייקרא רע? ליצה"ר, שזהו הנחש, שעשה וסיבב שנגזר מוות על אדם וחוה, ועל כל איש.

כמו שיש שֵׁם בקדושה כך יש שם בטומאה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף לט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לט.

.163 כמו שיש שֵׁם בקדושה, כך יש שם בטומאה, שהוא טמא.

ועל זה כתוב, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. וכל הפוגם אחד מאיבריו למטה, הוא כאילו פוגם למעלה.

.164 ועל זה באה חרב לעולם, ורעב ומוות באים לעולם. כמ"ש, והיו נְשֵׁיכם אלמנות, למי שמביא ברית קודש ברשות אחרת. וכמ"ש, שַׁעַטְנֵז לא יעלה עליך, וכן, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, שלא יערב הטומאה והקדושה יחדיו. ועל זה כתוב, ארור שוכב עם כל בהמה. בהמה היא נוכרית, שהיא גוף מצד בהמה אחרת שלמעלה, הטמאה.

.165 על זה אמר, רְאה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. את החיים ואת הטוב, זהו הוי"ה, נר"ן ונשמה לנשמה. ואת המוות ואת הרע, זהו שמו של ס"מ, נשמה לנשמה מצד שמאל, ונר"ן מצד שמאל, שהוא בגוף שאינו נקרא אדם, בגוף משאר העמים. ואמר, ובחרתָ בחיים, בנר"ן ונשמה לנשמה משם הוי"ה.

.166 ע"כ יש שדים יהודים, שאינם קדושה ואינם טומאה, אלא בחינת חול. ולא בא הפסוק שכתוב, לא יהיה לך אלוהים אחרים, אלא לאלוהים של ישמעאל ועשיו. ואלוהים אחרים מישמעאל ומעשיו, הם יוצאים מהשמרים של שדים יהודים. כמ"ש, כי משורש נחש ייצא צפע. אם אמר לך יצה"ר, חטוֹא, ושְׁכב עם בהמה, כלומר, עם נוכרית מבני ישמעאל ועשיו, אל תשמע לו.

.167 וע"כ יש שדים יהודים, ישמעאלים, ונוצרים. והגדולה לבני עשיו ולבני ישמעאל. שהגדולה היא מהגופות שלהם, שהם אחים עימנו מצד הגוף. אבל לא מצד הנר"ן, ולא מנשמה לנשמה.

.168 ואני פותח לך פתח גדול. כל בני ישראל הם משתחווים להקב"ה. ואלוהים של בני עשיו ישתחווה להם. כמ"ש, ויבוא אלקים אל בלעם. הרי שאלוהים שלו ישתחווה לו, ויבוא עד ביתו, וידבר עימו בלעם מהחלון שלו, וזהו בגלל כבוד הגוף, שהוא העיקר להם.

.169 ע"כ כל גוי שיעשה תשובה, וייפרד מעבודה זרה, ומעבירות, יכניס בו הקב"ה רוח קדוש ונפש קדושה. וע"כ יש לו חלק לעוה"ב. ולא עִם בני ישראל, אלא חלק בפני עצמו ועולם בפני עצמו.

.170 וזהו בגלל השמרים שיש בגופו, שהם מהטומאה. והרוח של הקדושה והנפש של הקדושה, שישבו על השמרים, בחוזק גדול יביאו לגוף הזה, כמו האדם הדר באשפה. וכשימות, השמרים שלו אובדים.

.171 ע"כ אמרו, הגוף מהעכו"ם, בחייו טמא ובמותו טהור. בגלל שאבדה הנשמה שלו, והגוף ישוב אל העפר כשהיה. היהודי, בחייו טהור ובמותו טמא. בגלל שנשמתו עולה למקום גבוה, והנפש הבהמית נשארת בגוף. וע"כ במותו נקרא טמא והעכו"ם טהור.

.172 הדבר דומה לשני אילנות, קדוש וטמא. מי שעושה פירות, הוא קדוש. ומי שאינו עושה פירות הוא טמא. וזה הוא שיעשה צל לעבודה זרה. ועכ"ז הם נטועים בארץ. ולאילן אחד יש מים, ולאילן האחר יש מים. ועכ"ז, אילן אחד יעשה פירות, ואילן אחד לא יעשה פירות.

.173 כדמיון הזה, ישראל ובני האומות, הם שני אילנות הנטועים בארץ. אשר אלו האילנות הם רוח הקדושה ורוח הטומאה, והם בארץ אחת, כי מצד הגוף הם אחים עימנו. ולאחד יש מים ועושה פירות, זוהי התורה הקדושה של ישראל, שנמשלה למים, כמ"ש, הוֹי כל צמֵא לכו למים. ואין מים אלא תורה.

.174 ועל גופו של ישראל כתוב, עץ פרי עושה פרי למינו, אשר זרעוֹ בו על הארץ. ויורש גן עדן, ויורש הגוף הקדוש הרוחני של מעלה. ונשמתו נהנית מאור השכינה.

.175 אם אין פירות באילן הטומאה, שהוא עכו"ם, למה כתוב, ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינו, שמשמע שיש פירות בכל מיני אילנות? אין בפירות האילן העושה צל לעבודה זרה, שיאמרו עליו שעושה פירות, משום שאינם אוכלים מהם, ויידפנו הרוח. כמ"ש, לא כן הרשעים, כי אם כַּמוֹץ אשר תידְפֶנו רוח.

.176 ויש לאילן זה של הטומאה מים, התורה שלהם, ולא יעשה פירות, אלא כמ"ש, כמוץ אשר תידפנו רוח. זוהי התורה שלהם, שכתוב, לא כן הרשעים, כי אם כמוץ אשר תידפנו רוח. משא"כ בישראל כתוב, והיה כעץ שתול על פַּלגי מים.

.177 זרע דוד הם כאופן של עצה"ד טו"ר. כי דוד מלכות, ומלכות עצה"ד טו"ר. טוב מצד המלכות, ורע מצד האימהות, שהיו מהאומות. ועכ"ז, לא היו מעַזֵי פנים שבהן.

.178 רות מהצנועות שבהן הייתה, ונכנסה תחת כנפי השכינה, ויצא ממנה דוד. והמלכים חייבים להיות מזרע דוד, כדי שיהיו רחמנים ואכזרים, רחמנים מצד האב ואכזרים מצד האם, שהיא מהאומות. וזה וזה צריך להיות כאחד. ולפיכך זרע דוד נוקם ונוטר כנחש לאומות, ורחמן לישראל.

.179 כשושנה בין החוחים נותנת ריח טוב, כך רות מזרע האומות, נתנה ריח טוב לפני הקב"ה. כשושנה, שהעלתה ריח טוב, כך רות ממעשיה הטובים נכנסה תחת כנפי השכינה.

רות ועוֹרפה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף מג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף מג.

.180 רות, כיוון שהתגיירה, מפני מה לא קראו לה בשם אחר? שם אחר היה לה, וכשנישאה למַחְלון קראו שמה רות. ומשָׁם עלתה בשם זה. כי כשנישאה למחלון התגיירה, ולא לאחר זמן.

.181 כתוב, ובאשר תליני אלין, עַמך עַמי ואלקייך אלקיי. הרבה התראות עשתה נעמי לרות, וכולן קיבלה עליה. ואם התגיירה כשנישאה למחלון, למה לה עתה להתרות בה כל כך?

.182 אין זה שנישאה למחלון, והיא גויה. אלא כשנישאה התגיירה, ובחזקת אֵימת בעלה, עמדו היא ועורפה, בעניין זה. כיוון שמתו בעליהן, עורפה חזרה לסרחונה, ורות עמדה בטעמה. כמ"ש, הנה שָׁבה יְבִמְתךְ אל עמה ואל אלוהיה, שובי אחר יבמתך. ורות דבקה בה, כמו שהייתה בתחילה. כיוון שמת בעלה, דבקה בתורה מרצונה.

.183 שְׁמה תחילה היה גילית. כשנישאה למחלון קרא שמה רות. עורפה, הָרָפָה שְׁמה, וחזרה לסרחונה ולשמה ולעמה ולאלוהיה. כמ"ש, הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלוהיה. אל עמה, להיקרא בשם הראשון. ואל אלוהיה, לעבוד עבודה זרה.

אור לו בציון ותנור לו בירושלים

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף מד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף מד.

.185 כתוב, על כן בָּאוּרים כַּבְּדו ה'. באורים, בשתי אִשׁוֹת, בציון ובירושלים, כמ"ש, נאום ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ואין בני אדם יודעים בהן.

.186 הייתכן שבציון ובירושלים בלבד יש לו אש, ולא במקום אחר? אלא כמו שציון וירושלים הם זה עם זה, כך אלו האשות הן זו עם זו, והן כעין זכר ונקבה. והוא, אש של זכר, חלשה, ושל נקבה, חזקה. זה אצל ציון, וזו אצל ירושלים.

.187 ואין אדם בעולם, שאין לו שתי אשות אלו, והן נקראות יצה"ר ויצה"ט. והקב"ה נתן אותן לבני אדם, כדי לַנְחוֹתם בהם. וכתוב, על כן באורים כבדו ה', בהם האדם מכבד לקונו.

.188 שער אחד יש תחת ציון, תחת הארץ, אלפיים אמות על אלפיים אמות. והתחלת האש היא שם, דקה וחלשה. והשער ההוא נקרא צפונית. ומשם האש הולכת ומתפשטת עד ירושלים, מקום הר הבית, עד מקום שעומד כל זָכר להראות את פני האדון ה' צבאות.

.189 מפני ששם, תחת הר הבית, שעומד לפני העֲזָרה, מתחתיו, שיעור האש שס"ה (365) אמות כפולות. אבל למעלה האש אינו בוער כתנור חזק. ולמטה, האש היא כדמיון העורלה החופפת על הברית, והיא למטה.

.190 וע"כ כל זכר שיש לו ברית נרשם, עומד עליו לפני האדון ה'. והאש שוקע מכוח קדושת הברית. ומפני כך, על כן באורים כבדו ה'. באור של ציון ובאור של ירושלים.

.191 שער התנור החזק, שלמטה תחת הר הבית, נקרא ערל. וכשהזכרים עומדים עליו, שוקעת אותה האש עד התהום הגדול. והוא האש של גיהינום.

שבעה מדורי גיהינום

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף מו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף מו.

.192 שבעה שמות ליצה"ר: רע, טמא, שטן, שונא, אבן מכשול, ערל, וצפוני. ושבעה שמות לגיהינום: בור, שחת, דוּמה, טיט היָוֵון, שְׁאול, צַלמוות, וארץ תחתית. שבעה פתחים יש לגיהינום כנגד שבעה שמות שיש לו. שבעה מדורים הם בגיהינום זה על זה, וכל המדורים נועדים לרשעים להיות נידונים שם. גופם כָּלֶה בקבר. ונשמתם נשרפת, והאש אוכלת אותם.

.193 המדור הראשון, בור, המדור העליון, ושם כמה כיתות של מלאכי חבלה, כעין הבור אשר אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. כך המדור הזה נקרא בור, יש בו כמה כיתות של מלאכי חבלה, כעין נחשים השְׂרפים אשר אין להם לחש.

.194 שלושה ממונים שולטים בגיהינום מתחת ידי דוּמה: משחית, אף, חֵמה. וכל האחרים ממונים תחתיהם. וכל אותם הממונים רצים ושבים, ודנים בהם נפשותיהם של רשעים.

.195 וכל אותם הכיתות של מלאכי חבלה, כולם מרעישים הגיהינום, ונשמע קולם ברקיע. וקול הרשעים בגיהינום צועקים, ואין מרחם עליהם.

.196 ועל כל אלו שלושת הממונים עם שאר כיתות של מלאכי חבלה שמרעישים גיהינום, כתוב עליהם, קול שאון מעיר קול מהיכל, קול ה' מְשלם גמול לאויביו.

.197 כנגד ג' משחיתים אלו, ששולטים כל ימי השבוע, מִזמן תפילת ערבית, כל הלילה, דנים לאותם אשר היה במַחְשָׁך מעשיהם, ומהרהרים הרהורים על משכבותם. ועליהם כתוב, והיה במחשך מעשיהם. הוֹי חושבֵי אוֶון ופועלי רָע על משכבותם.

וכיוון שהתחילו, גומרים ביום על כולם, אבל התחלת הדין ברשעים בגיהינום, הוא משיחשך הלילה. ועל זה נקראים לילות. כמ"ש, מפַּחד בלילות, מפחדה של גיהינום.

.198 ולפיכך תיקנו בתפילת ערבית, כל ימי השבוע, והוא רחום יכפר עוון. על כי מאותה שעה שתחשך, דנים את הרשעים בגיהינום, ע"י המשחיתים, שהם משחית, אף וחֵמה.

.199 ולפיכך תיקנו לומר, והוא רחום, בימי החול ולא בשבת. שכיוון שנכנס שבת, מסתלק הדין מהעולם, והרשעים בגיהינום יש להם מנוחה, ומלאכי חבלה אינם שולטים עליהם משעה שקידש היום.

.200 וע"כ אין אומרים בערב שבת, והוא רחום, שלא יתעוררו מלאכי חבלה. ולפיכך הוא אסור מפני כבודו של מלך, המגן על הרשעים בשבת, להורות שכבר הסתלק הדין מהעולם, וכבר אין רשות למחבלים לחבל.

.201 בדומה לשומר, שהיה מכה הרשעים, בא המלך להגן עליהם ושׂם אותם לפניו. כיוון שעומד לפני המלך, אם יפחיד מי מהם במכות, האין הוא ביזיון המלך? כך שבת הוא המלך, שלקח כל הרשעים שבגיהינום לפניו, ומגן עליהם, וכל השומרים בעלי הדין עוברים לפני המלך, מי שלוקח רצועה לפני המלך ומפחיד אותם, האין זה ביזיון המלך? והוא הדין, שבשבת אין אומרים, שומר עמו ישראל לעד.

.202 במדור הזה דנים אותם שקוטפים מַלוח עלי שיח, המפסיקים דברים שניתנו בלוחות, כלומר דברי תורה, עלי שיחה בטלה. ואותם שאינם נוהגים כבוד בתלמידי חכמים. ואין דנים במקום הזה את המבזה תלמיד חכם, כי אותו דנים בטיט היָוֵון.

.203 ובמדור הראשון מורידים ודנים המבזה תלמידי חכמים בליבו, אע"פ שכיבד אותם לפני אחרים. והמקלל חֵרש, וכיוצא בהם. והעובר מאחורי בית הכנסת, בשעה שהציבור מתפללים. והמספר שבח חברו בפני מי ששונאים אותו, לרעה. וכל אלו, וכיוצא בהם, נידונים במדור הראשון.

.204 המדור השני, נקרא שחת. והוא אש ירוקה. ואין שם כי אם חושך, ואין שם רחמים כלל. ושם דנים כל המסַפרים אחרי מיטתם של תלמידי חכמים. והמלבין פני חברו ברבים. ואפילו בהלכה, שלא ללמוד ממנו. והמתגאה שלא לשם שמיים. והמתכבד בקלון של חברו.

והיודע בחבֵרו שייכשל בדברים או בהלכה אחת, והם בעיר אחת, ואינו מודיע לו קודם שייכשל, וישמח הוא או אחרים. ומי שיש לו בית כנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל. ומי שאינו נוח לחבֵרו בהלכה.

והאוכל מסעודה שאינה מספיקה לבעליה. והמגביה ידו על חברו, אע"פ שלא היכה אותו. ומי שמקלל בשׂחוק לחברו, בעניין שיגיע לו בושת. כל אלו נידונים שם במדור זה, וכל כיוצא בהם.

.205 המדור השלישי, נקרא דוּמה. ושם נידונים כל אותם גסי הרוח, המתגאים בליבם בהלכה לפני העם, שלא לשם שמיים. והמספרים לשון הרע. והגַס ליבו בהוראה. והדן את חברו לכף חובה. והמלווה לחברו בריבית. והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. ומי שאינו עונה אמן אחר המברך.

ומי שעושה תפילתו פיסקֵי פיסקֵי. כגון המספר בתפילתו, וחוזר ואומר דבר אחר, וחוזר ומפסיק, והוא נקרא פיסקי פיסקי. והמתלוצץ על חברו, ועל הזקן ששכח תלמודו. והרואה דבר ערווה בחברו ואינו מודיע לו בינו לבינו. כל אלה נידונים שם, וכל כיוצא בהם.

.206 המדור הרביעי, נקרא טיט היָוֵון. ושם נידונים כל אותם גסי הרוח. וכל אותם העונים עזוֹת לעניים ולמדוכאים. והרואה לעני בדוחק ואינו מלווה לו, עד שמבקש ממנו הנאתו. וכל אותם היודעים עדוּת לעני ואינם מודיעים.

והעושק שכר שכיר. והמוציא זרע לבטלה. והבא על גויה ונידה. והממשכן לעני ואינו מחזיר לו מַשכּוֹנותיו כשאין לו דבר אחר. והמטֶה משפט. והלוקח שוחד. כולם נידונים במדור הזה.

.207 המדור החמישי, נקרא שאוֹל. ושם נידונים המינים, והמוֹסְרים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים. על אלה כתוב, כָּלָה ענן וילך, כן יורד שאוֹל לא יעלה. ועל שאר החוטאים כתוב, ה' ממית ומְחייה, מוריד שאוֹל ויעַל.

.208 המדור השישי, נקרא צלמוות. ושם נידונים כל אותם ששכבו עם אימותיהם, ונידה.

המדור השביעי, נקרא ארץ תחתית, והיורד לשם, שוב אינו עולה. ועליהם כתוב, ועַסותֶם רשעים.

.209 וכל אלו המדורים, אש אוֹכְלה דולקת לילה ויום לנפשותיהם של רשעים. יש מי שנקרא רשע, ונידון בגיהינום י"ב (12) חודש. רשע גמור שאין לו הרהור תשובה, אין לו תקנה, ונידון לעולם בגיהינום. חכמים אמרו, רשע נידון בגיהינום שישה חודשים. רשע גמור, י"ב חודש.

והדברים האלה אמורים כשהרהרו לעשות תשובה, ומתו. אבל אם לא הרהרו לעשות תשובה, ולא עשו תשובה, עליהם כתוב הפסוק, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי.

כשגירש הקב"ה אדה"ר מגן עדן

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף מט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף מט.

.210 כשגירש הקב"ה אדה"ר מגן עדן, התיירא ממדור זה הנקרא ארץ תחתית, מפני שאין לו שיעור. ועל זה כתוב, ארץ עֵפָתה כמו אופל צלמוות ולא סְדרים, ותופַע כמו אופל.

.211 עשה תשובה, ונכנס במי גיחוֹן עד צווארו. והקב"ה חס עליו, והעלה אותו למקום הנקרא אדמה. שהיא אחת משבע ארצות, ושם הוליד את קין והבל.

.212 כשהרג קין את הבל, גזר עליו הקב"ה להיות נע ונד בארץ. כמ"ש, הן גירשתָ אותי היום מעל פני האדמה ומפּניך אֶיסָתר, והייתי נע ונד בארץ. והקב"ה קיבל אותו בתשובה, והעלה אותו לאַרְקא.

.213 כשנולד שֵׁת, העלה אותו הקב"ה לאדה"ר למעלה מכל הארצות, לתבל. במקום ארץ ישראל, בחברון. ושם חצב לו קבר, ועשה מערה לִפְנים ממערה, סמוך לגן עדן. ושם הייתה קבורתו. וקבורת אברהם יצחק ויעקב, והאימהות.

.214 מערת המכפלה, סמוך לפתח גן עדן. בשעה שמתה חוה, בא אדם לקבור אותה שם. ושָׁם הֵריח מֵריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם. רצה לחצוב יותר, יצאה בת קול ואמרה דייך. באותה שעה עמד, ולא חצב יותר, ושם נקבר. מי התעסק בו? שת בנו, שהוא היה בדמותו ובצלמו.

.215 הקב"ה התעסק בו כשנוצר, והתעסק בו כשמת. ולא היה מי שיודע בו, עד שבא אברהם אבינו, ונכנס לשם, וראה אותו, והריח ריח בשׂמים של גן עדן, ושמע קול מלאכי השרת אומרים, אדה"ר קבור שם, ואברהם יצחק ויעקב מוכנים יהיו למקום הזה. ראה הנר דולק, ויצא. מיד הייתה תאוותו על המקום הזה.

.216 קודם שבא אברהם, רבים היו מבקשים להיקבר שם, ומלאכי השרת היו שומרים המקום, ורואים אש דולקת שם, ולא יכלו להיכנס, עד שבא אברהם ונכנס, וקנה את המקום.

כשברא הקב"ה אדה"ר

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף נ

מהד' 10 כר'. כרך י. דף נ.

.217 וייטע ה' אלקים גן בעדן מקֶדם. כשברא הקב"ה אדה"ר, מביהמ"ק ברא אותו, ומעפר ביהמ"ק לקח, וברא אותו. כיוון שברא אותו, ועמד על רגליו, באו כל הבריות להשתחוות לו.

.218 מה עשה הקב"ה? לקח אותו משם, והכניס אותו לגן עדן, ועשה לו עשר חופות, כדוגמת עשר חופות שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן לעת"ל. ומלאכי השרת היו יורדים ועולים, ועושים שמחה לפניו, ונתן לו חכמה עליונה.

.219 וכשירד ס"מ משמי מרום, ראה מעלתו של אדם, ומלאכי השרת משמשים לפניו בחופתו, וירע בעיניו. מה עשה? לקח נחש כמין גמל, ורכב עליו, וירד ופיתה אותו, עד שעבר מאמר יוצרוֹ.

.220 ומהו שעבר? רוח זנונים נכנס בתוכו. רוח הטומאה הייתה בו, ועבר מאמר יוצרו. כיוון שעבר, נגלה עליו הקב"ה, וגירש אותו מגן עדן, וגזר עליו עשר גזרות, ועל חוה עשר גזרות, ועל הנחש עשר, ועל האדמה תשע גזרות. נמצאו ארבעים חסר אחת, כנגד ארבעים מלקות שהתחייב הרשע בב"ד.

.221 לבסוף עשה תשובה, וקיבל אותו הקב"ה בשעה ההיא. כתוב, שִׁמעָה תפילתי ה' ושָׁוְועתי הַאזינה, אֶל דִמעתי אַל תֶחֱרַש, כי גֵר אָנוכי עימָך. דוד המלך אמר, הקב"ה קרוב לכל הקורא לו.

.222 קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כל אלו שקוראים באמת להקב"ה, הקב"ה קרוב אליהם, ומקבל אותם, ורוצה את ליבותיהם.

.223 והרצון של האדם חשוב לפני הקב"ה יותר מכל הקורבנות והעולות שבכל העולם. כיוון שהאדם שׂם רצונו בתשובה, אין שער בכל הרקיעים שלא יהיה פתוח לפניו. הקורבן של האדם, תלוי בלב וברצון, כמ"ש, והתוודָה אשר חָטא עליה. וכן, והתוודָה עליו. והכול תלוי בלב.

.224 אין קרוב לפני המקום, כליבו של אדם, וטוב לפניו יותר מכל הקורבנות והעולות שבכל העולם.

.225 מי שיושב בתענית, וישים ליבו ורצונו לה', הוא מקריב קורבן שלם שטוב לפני הקב"ה, שמקריב לפָניו חֶלבו ודמו וגופו. ומקריב לפניו אש וריח שבהבל פיו. ולב ורצון נקרא מזבח כפרה.

.226 הקורבן נחלק לכמה צדדים, לכמה חלקים. תעניתו של אדם נחלקת לכמה צדדים, לכמה חלקים. והקב"ה אינו לוקח מכולם אלא הלב והרצון.

.227 ג' מלכים הם בגוף, המוח, הלב והכבד. המוח אוכל מכל ונותן ללב. הלב אוכל מכל ונותן לכבד. הכבד הוא נותן לכל. כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. והוא כמו הים. והקב"ה מקבל אותם.

והם נר"ן. הנשמה, המשכן שלה הוא במוח, והרוח בלב, והנפש בכבד. והנפש היא מלכות, הנקראת ים, שעליה הכתוב, כל הנחלים הולכים אל הים, שכל האורות, שהם הנשמה והרוח, מושפעים אל המלכות. וממנה מקבלים כל העולמות.

תפילה שָׁוְועה דמעה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף נב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף נב.

.228 אין לך בכל העולם שיעמדו לפני הקב"ה, אלא התשובה והתפילה של האדם. ג' מיני תשובה הם, תפילה, שָׁוְועה, דמעה, וכולם כתובים בכתוב הזה, שִׁמעָה תפילתי ה' ושוועתי האזינה, אֶל דמעתי אַל תֶחרש.

.229 כל השלוש חשובות לפני הקב"ה, ומכולן אין חשובה בהן כמו הדמעה. כי בדמעות מתעוררים והולכים הלב והרצון וכל הגוף, ובי"ג (13) שערים באים לפני הקב"ה.

.230 תפילה כתוב בה שמיעה, שכתוב, שִׁמעה תפילתי ה'. שוועה כתוב בה, ושוועתי האזינה. דמעה אינה כאלו, אלא יותר מכולן, שכתוב, אל דמעתי אל תחרש.

.231 תפילה, לפעמים שהאדם מתפלל תפילתו והקב"ה שומע, אבל אינו רוצה לעשות בקשתו, והוא שותק אליו, ואינו משגיח עליו, שהרי לא כתוב בה אלא שמיעה בלבד.

.232 שוועה יותר חשובה מתפילה, שצועק ברצון הלב לפני אדונו. ומשום ששׂם רצונו יותר, כתוב בה, האזינה. כמי שמטה אוזנו אל הדובר. ועכ"ז שותק, ואינו רוצה לעשות רצונו.

אבל דמעה היא בלב וברצון כל הגוף, ומשום זה כתוב בה, אל דמעתי אל תחרש.

.233 אין כל הדמעות באות לפני המלך. דמעות של כעס ודמעות של מוסֵר דין על חברו, אינן באות לפני המלך. אלא הדמעות של תפילה ותשובה, והמתפללים תפילה מתוך צרתם, כולן בוקעות רקיעים ופותחות שערים, ובאות לפני המלך.

.234 ביום שנחרב ביהמ"ק, כל השערים ננעלו ושערי דמעות לא ננעלו. כתוב בחזקיהו, שמעתי את תפילתךָ ראיתי את דמעתך. ראייה ממש מתוך הדמעות.

.235 ולעת"ל, כתוב, ומָחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. יש דמעות לטוב, ויש דמעות לרע. לטוב, שהן של היצה"ט. לרע, שהן של היצה"ר. על דמעות שבצרה ודמעות התפילה, כתוב, בבכי יבואו ובתחנונים אובילֵם.

חיזיון של רבי כְּרוּסְפְּדאי

[חזווא דרבי כרוספדאי]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף נד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף נד.

.236 רבי כְּרוּסְפְּדאי חלש. אותו יום, יום שבת היה. ראו אותו שהיה בוכה ואח"כ צחק. בתוך כך נרדם. וחשבו שנפטר. אמרו, יום שבת הוא, ואסור לטלטל אותו. כי טרחה אחרת אינה צריכה להיעשות בשבת. עזבו אותו.

.237 קם רבי יוחנן ואמר, וַיָמָת אלימלך איש נעמי, ותישאר היא ושני בניה. מת אלימלך, נשארו בניה להתנחם בהם. שנשארו שני בניו למלא מקומו של אלימלך, שהיה נשמה לנשמה.

.238 ואח"כ כתוב, וימותו גם שניהם מַחְלון וכִלְיון, רוח דקדושה ורוח דטומאה. עתה הוא שֶׁבר על שבר. הנשמה לנשמה דקדושה, שהיא י', והרוח השכלית, שהוא ו', אינם מתים, אלא אדם היורד מגדולתו נקרא מת.

.239 אף כאן, כשמת רבי אליעזר, הייתה נחמה בחכמים שנשארו, שהם רבי יוחנן בן נורי וחבריו. ועתה שגם חברנו רבי כרוספדאי מת, עתה הוא שבר על שבר.

.240 בעוד שהיו יושבים, ראה אותו רבי חִלְקִיה, שהיה אצלו, שחזרו דמעות לעיניו של רבי כרוספדאי, וצחוק בפיו. קרא לרבי יוחנן ולחברים, ואמר להם, ראיתי אותו בדמעות על פניו, וצחוק בפיו. אמרו, ודאי לא מת.

.241 ישבו, ולא נתנו איש להתקרב אליו. בערב פתח עיניו וביקש מים לשתות. קרבו אליו רבי יוחנן וחכמים. אמר להם, רבותיי, לכו בשלום, מחר תשובו אליי, ואומר לכם מה שראיתי וציוו אותי להודיע לחברים.

.242 כי עתה אני צריך לתקן כל הדברים שראיתי. ובלילה הזה שהייתי שם, ראיתי עולם אחר, ואיני יודע מהו. אִמרו לבני ביתי, שלא יתקרבו אליי, ואיש לא יהיה כאן. הלכו כולם. ורבי יוחנן נשאר שם, ולא התקרב אליו כל אותו הלילה.

.243 כשהאיר היום, ראיתי אותו כשהיה מדבר ובוכה, ולא ידעו דבר. קם וישב, וקרא לרבי יוחנן. אמר, מעולם אחר באתי, ונכנסתי לשם, ולא נתנו לי רשות לגלות משהו, אלא לך ולחבריך.

.244 אמר לרבי יוחנן, התקן דבריך, ולך לכיסא שהתקינו לך בעוה"ב, וי"ב מהחברים יבואו בשבילך. ואני ראיתי, מה שלא נתנו לי רשות לגלות.

.245 וראיתי מאלו החברים שהתקיים תלמודם בידיהם, וראיתי אותו מקום שמלך המשיח שם. ושמעתי שמכריזים כרוז בכל יום, אשריהם החברים העוסקים בתורה, ואותם המזכים אחרים, שיוכלו לעסוק בתורה. ואותם המעבירים על מידותיהם.

.246 ראיתם כשהייתי בוכה וצוחק. כי רשות ניתנה למלאך המוות להביא אותי, וראיתי השכינה אצלי. ולא נתנה לו, למלאך המוות, שייקח אותי. וע"כ בכיתי ממלאך המוות, וצחקתי, כשראיתי השכינה שמונעת אותו.

.247 וראיתי, בעוד שלקחו אותי לב"ד אשר שם, וראיתי שם כמה צבאות ומחנות מלאכים, כולם עוסקים בדיני העולם, ובראשם המלאך סנדלפון שׂר הפָּנים, הקושר קשרים לאדונו. ופרוכת אחת פרושה עליו, וכל צבאות השמיים תחת ידיו. ולא ניתנה לי רשות להתקרב אליו לראות אותו.

.248 ראיתי ב"ד, וכמה שרים ממונים לפניהם, מהם מְלִיצֵי יושר על בני העולם, ומהם מלמדי חובה. לקחו וקירבו אותי אליהם. וראיתי שם הרבה מהחברים.

.249 אמרו למלאך המוות, מה זה מבּני העולם אצלך? אמר להם, שאינם עוזבים אותי להמית אותו, ואני מקרב אותו לדין.

.250 קמו ג' עדים, אמרו ג"פ, מצאנו כופר. והעידו עליי, שעברתי תמיד על מידותיי. עסקו בדיני כל אותו היום, שראיתם שישנתי, ועשו חשבון ימים ושנים שלי, ונמצאו תמיד שלמים.

.251 ועל שעברתי תמיד על מידותיי, עזבו את הדין, ולא יכלו לדון בזה, עד שהעלו את דיני למקום אחר, ואיני יודע לאיזה מקום.

.252 ובא עליי הדין, לעזוב אותי, ולתת לי זמן להשלים תלמודי בעוה"ז, שעדיין לא גמרתי אותו. ולא עזב אותי מלאך המוות, עד שנתנו לו במקומי את רבי כרוספדאי סבא הקודם, אז עזב אותי.

.253 כשראיתם דמעות על פניי, וצחוק בפי. אלו הדמעות היו, מפני שבכיתי מִפחד מלאך המוות, וצחקתי מִשמחת השכינה. ועל שחיכו לי עד זמן אחר, ולא נפטרתי ע"י מלאך המוות, כדי להודיע לי מה שגיליתי לכם. אלא עזבו עימי את רבי אוֹשְׁעְיא, ועימו אני הולך שם.

.254 תמהו החברים, וקראו עליו, עוֹברֵי בעמק הבָּכא מַעיין יְשׁיתוּהו, גם ברכוֹת יַעְטֶה מורֶה. עוברי בעמק הבכא, זהו רבי כרוספדאי, שעבר על זה של מלאך המוות, עמק הבכא, שהוא מסבב בכייה לכל העולם. מעיין ישיתוהו, שהניחו לו לגמור תלמודו ולהיות מעיֵין בתורה. לפיכך, גם ברכות יעטה מורה. ואם התורה שעתיד ללמד, סיבבה לו חיים, כש"כ מי שקורא בה קריאה ולומד אותה.

.255 קרא עליו רבי יוחנן, זָרח בחושך אור לישרים, חנון ורחום וצדיק. זרח בחושך. חושך, מלאך המוות, שהחשיך פני העולם, כמ"ש, וחושך על פני תהום. אור לישרים, שהאיר הקב"ה לצדיק רבי כרוספדאי, האור של התורה. ועשה זאת הקב"ה, שנקרא חנון ורחום וצדיק.

כי שָׁמעה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף נח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף נח.

.256 ותאמר נעמי לשתי כלותיה. כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. מי שמעלים עיניו מעניים בשנות בצורת, הם יראו בנחמות העולם ולא ימותו, עד שיופקדו לטובה, והוא לא יזכה לראות אותה. אלימלך עשיר היה, כיוון שראה הרעב, העלים עיניו מהצדקה, וברח לשדה מואב.

.257 האם לא דרכם של צדיקים לברוח מפני הרעב? והרי גדולים מאלימלך, אברהם ויצחק שעשירים ממנו, והלך זה למצרים מפני הרעב, וזה לארץ פלשתים.

.258 הקב"ה גרם לצדיקים הללו לצאת מתוך הרשעים, ולהודיע טבעם בעולם, ולפיכך הביא הרעב.

.259 אבל אלימלך, במקום צדיקים היה יושב, במקום תורה ובעושר רב. וכשבא הרעב, עניים היו באים אליו, והעלים עינו מהם, וברח. ועוד, שראה הדין חל על העולם, ברח והלך בין האומות.

עיר קטנה, מלך גדול

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף נח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף נח.

.260 עיר קטנה ואנשים בה מעט. עיר קטנה, זה גופו של אדם. ואנשים בה מעט, אלו האיברים. ובא אליה מלך גדול, זה יצה"ר, מלך זקן וכסיל, ובני אדם משועבדים תחתיו, והוא מלך עליהם. ומצא בה איש מסכן חכם, זה יצה"ט, מסכן, ואין מאזין לו. חכם, מַחכים למאזין לו, להינצל מעונשה של גיהינום.

.261 ומילַט הוא את העיר בחכמתו, זו נשמתו של אדם, שלא תחטא לפני בוראה. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אין זוכר אותו, וישוב האדם לחטוא, ביצה"ר ההוא.

.262 עיר קטנה, זו כנ"י, השכינה, שנקראת עיר הקודש, שהיא עיר הקודש אל הקב"ה. קטנה, כמ"ש, אחות לנו קטנה. וכתוב, ושֵׁם הקטנה רחל, המלכות שנקראת רחל. ואנשים בה מעט, אלו האבות.

.263 בא אדה"ר, ירדה עימו שכינה, ושרתה בתוכו. חָטא אדה"ר, והסתלקה ממנו. בא נוח, והוריד אותה לארץ. חטאו דור המבול, והסתלקה מהעולם. בא אברהם, והוריד אותה. באו אנשי סדום, והסתלקה. לפיכך, ואנשים בה מעט, להתקיים עימה בעולם. זמן מועט היו, ולא התקיימו בה הרבה.

.264 ובא אליה מלך גדול וסָבב אותה, זהו יצה"ר. ומצא בה איש מסכן חכם, זה יעקב, שבמסכנות היה בזמן שחטאו בניו ביוסף, ונמנע השפע ממנו, ונפרדה מטרוניתא, השכינה, ממנו. ומילט הוא את העיר בחכמתו, זה משה. וסבב אותה, שמתעסק פלוני שיחטאו ישראל בגלות, בשביל לעכב המטרוניתא בגלות.

.265 עיר קטנה, זוהי ציון, המלכות. ואנשים בה מעט, אלו ששת ימי בראשית, חג"ת נה"י. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זהו ס"מ. ומצא בה איש מסכן, זהו משיח בן דוד, שכתוב בו, עני ורוכב על חמור. וכתוב, הצדיק אבד. כל זמן שלא יבוא עליו השפע. ועליו כתוב, ונהר יֶחרַב ויָבֵש. וע"כ נקרא מסכן.

.266 ורוכב על החמור, זהו ס"מ. חכם, זהו משיח בן דוד. ועליו כתוב, ומילַט הוא את העיר בחכמתו. שיהיה גואל את משיח בן אפריים. וזוהי גאולה שמלמעלה.

.267 עיר קטנה, זו תיבת נוח. ואנשים בה מעט, אלו נוח אשתו ובניו. ובא אליה מלך גדול, זה יצה"ר, שסבב אותה. ומצא בה איש מסכן חכם, זה נוח. ומילט הוא את העיר בחכמתו, זה אברהם, שבעבור אברהם שעתיד לבוא, מילט את התיבה בחכמתו, ונמלטו נוח ובניו.

.268 עיר קטנה, זו ירושלים, שבזמן הזה היא קטנה וחרֵבה. ואנשים בה מעט, מעטים הם היהודים שבה. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זהו מלך מבני עשיו. ובזמן שסבב בירושלים, מצא בה איש מסכן חכם, זה משיח ראשון, משיח בן יוסף. ומילט הוא את העיר בחכמתו, זה משיח אחרון, משיח בן דוד.

.269 עיר קטנה, זו תורה. ואנשים בה מעט. קטנה, משום שאנשים בה מעט.

.270 ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זהו סם המוות, יצה"ר, שמסובב את התורה. ומצא בה איש מסכן, זהו דוד. חכם, זהו שלמה המלך, שהתקין לה נר, והאיר לה באור, במשליו ובספריו. ומילט הוא את העיר בחכמתו, מיד האפיקורסים והמינים, שהתקין אוזניים לתורה.

.271 מטרם שבא שלמה, הייתה התורה כקלחת שאין לה אוזניים. ומי שהתקרב אליה, נשרף. כיוון שבא שלמה, ועשה לה אוזניים, ובני העולם ניצלו בעצתו, נמצא, שנתן כביכול הצלה באותה העיר, שהיא התורה, בחכמתו.

.272 וכל זה הוא משום התיקון שהתקין, ומשום ההשתדלות שהשתדל אחריה אותו המסכן, שהוא דוד. שאין אדם שהשתדל אחריה כמו דוד.

.273 טוב היה שדוד המלך יתקיים בעולם מאה שנה. שאם היה מתקיים מאה שנה, היה מתקן את הנר, המלכות, תיקון חזק, שלא יסור לעולם, ולא היה נחרב ביהמ"ק. אכן כמה גרמו אלו השנים, שלא התקיים בהן.

.274 ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא. זהו אדה"ר שנתן לו משנותיו רק שבעים שנים ולא מאה. ואדם לא זכר לו, בשעה שבא ס"מ ורכב על גמל, וגרם לו שחטא, לא זכר את דוד. שיהיה בעניות בגלל העוון הזה, שהנחש סיבב לחוה, וס"מ לאדה"ר.

.275 ולס"מ לא היה כוח להפוך לב אדם שיחטא, עד שבא הנחש והפך ליבה של חוה, וחוה הפכה ליבו של אדם, וחטאו שניהם. וע"כ אמר, האישה אשר נתת עימדי, היא נתנה לי מן העץ וָאוכֵל. ולס"מ לא הייתה רשות להפוך ליבו של אדם, עד שבאה חוה וגרמה לו שיאכל ממנו. וע"כ האישה, היא שנענשה.

.276 אדה"ר, כשנתן לדוד משנותיו אלו שבעים שנים, לא זכר ממנו בתחילה כראוי, כי אם היה נזכר ממנו כראוי, היה משאיר לו מאה שנה משנותיו, כמו שראוי לו, כדי להתחזק בעולם, ויתקן תיקון הנר, המלכות. אלא שלא נזכר ממנו ונתן לו רק ע' שנים ולא יותר.

.277 שלושים שנה היו, שבחלק מהם היה דוד הולך במדבר, ומהם בצאן. ובאותו זמן כתוב, וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. מפני שאול המלך. הרי שלא נשארו לו משבעים שנה, אלא ארבעים חסר אחת, כי שנה אחת היה בורח מפני בנו אבשלום. ומשום זה ירד תיקון הנר, המלכות, עד שהיה כְּפֶשַׂע בינו ובין המוות.

.278 וכל זה היה מפני שאדם לא נזכר ממנו בתחילה להוסיף לו אלו שלושים שנה למטה להשלים אותן למאה. ונפגמו גם שלושים שנה למטה מאלו שבעים שנה, שהייתה חכמתו בזויה ודבריו אינם נשמעים.

.279 איך שלמה המלך משבח את עצמו כל כך והוא קורא לעצמו חכם, שאמר, איש מסכן חכם, שהוא שלמה? אלא משום זה הוא אמר תחילה, וגדוֹלה היא אליי, שפירושו, דבר זה גדול, שאני בא לשבח את עצמי, אלא משום שאין אחר שיאמר זה. ע"כ אני אומר את זה.

ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף סב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף סב.

.280 דוד המלך, שלוש שנים היה רעב בימיו, כדי להודיע לו, שבדין תלוי הדבר. משום ששאול המלך המית את הגבעונים. כמ"ש, ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דוד את פני ה'. עד שנשלם הדין. כיוון שנשלם, מיד, וייעתר אלקים לארץ.

.281 כל העולם אינם שותים אלא מתמצית ארץ ישראל. כשנפקד העולם, ארץ ישראל נפקדת תחילה. שעה שאינו נמצא מי שיציל אותה ויגן עליה.

.282 אלימלך היה צדיק, והיה יכול להגן על יושבי העולם, והוא ברח בין האומות האחרות, ומשום זה נענש ומת. ובאו בניו ולקחו נשים נוכריות מאומות אחרות, ונענשו.

עוּזא ועֲזַאל ונעמה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף סג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף סג.

.283 ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הֵנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ויראו בני האלקים, הם עזא ועזאל, ששני מלאכים היו שקטרגו לאדונם על בריאת האדם. והפיל אותם הקב"ה מהמקום הקדוש שלמעלה. וכשירדו, התגלמו באוויר, שקיבלו גולם אנושי, מלשון הכתוב, גולמִי ראו עיניך. ונעשו כבני אדם.

.284 ואין בכל המלאכים, שיגמרו להתערב בתוך בני אדם, כאותם המלאכים הנקראים אישים, וכאותם הנקראים בני האלקים. עוּזא ועזַאל, הנקראים בני האלקים. כיוון שהפיל אותם הקב"ה, התגלמו מכל אלו היסודות שבבני אדם, והתלבשו בהם.

.285 מלאכים אחרים, כשיורדים, ועתידים לחזור למקומם, מתגלמים באוויר העולם, ולוקחים צורת בני אדם עימהם, ולא יותר. ומשום זה הם נראים לפי שעה, ולא יותר. פעם אחת ביום, או פעמיים, או בכל יום פעם אחת, או פעמיים, ואח"כ פורחים באוויר, ומתפשטים מהאוויר, וחוזרים למקומם.

.286 כתוב, עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט. יש מלאכים שהם מרוח, ויש מלאכים שהם מאש. וכל אחד נותן משלו לחברו, משום שיש שלום ביניהם. וע"כ אלו המלאכים היורדים, יורדים מב' היסודות האלו, המים והאש. כשיורדים לעוה"ז, מתלבשים יותר, שמתלבשים באוויר העוה"ז, שהוא יסוד הרוח, והתגלמו.

.287 המלאכים האלו המתערבים בעוה"ז, מתלבשים ביסודות של העוה"ז, ואינם יכולים לעוף ולשוב למקומם, ומתעכבים כאן בעוה"ז. כיוון שהתעכבו כאן שבעה ימים זה אחר זה, אינם יכולים אח"כ לחזור לשם.

.288 ע"כ, ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי טובות. שהיופי שלהן היה מאיר כאור העליון.

.289 כיוון שהולידו בנים, לקח אותם הקב"ה והכניס אותם בהרי חושך, הנקראים הררי קדם. וקשר אותם בשלשלאות של ברזל, ושלשלאות אלו משוקעות עד תוך התהום הגדולה. ושם מלמדים כישוף לבני אדם.

.290 בלעם לקח הכשפים שלו מהרי חושך, ולמד מעזא ומעזאל בהרים האלו, כמ"ש, מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. ומשם התעטרו כל יודעי הכשפים שבעולם.

.291 ומתוך שהיו בקטרוג על אדונם בתחילה בבריאת אדם, ועד היום הזה הם צוררים לאדונם כל כך בכשפים האלו המכחישים החבורה שלמעלה. ע"כ נכבלו בשלשלאות של ברזל. ולולא השלשלאות האלו המשוקעות בתהום הגדולה שמחזיקות אותם בחוזק רב, היו מחריבים העולם, והעולם לא היה יכול לסבול.

.292 ושם בהרי חושך אלו, הם יונקים מצד צפון, כי מאותו הצד כל אלו המינים הרעים מתעוררים בעולם.

.293 נעמה הייתה באותו זמן, וכל העולם טעו אחריה. האֵם של השדים הייתה. כיוון שראו אותה בני האלקים, טעו אחריה.

.294 לאחר מכן ראו בנות האדם הולכות עירומות, ובאו אליהן, והן ילדו מהם. כמ"ש, וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלקים אל בנות האדם וילדו להם, הֵמה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם. אנשי שם הם הנפילים, שלמדו שֵׁם בכל דבר שבעולם, להשלים הכשפים שלהם.

אנשי שם ממש, כמ"ש, שישים גיבורים סביב לה, שהם סביב המלכות, הנקראת שֵׁם. והנפילים הם משישים גיבורים אלו. ע"כ נקראו, אנשי השם. אלא שבשישים הגיבורים כתוב, מגיבורי ישראל. ואלו הנפילים אינם מבני ישראל.

מכשפים נמצאים יותר בנשים

[חרשין אינון יתיר בנשיא]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף סה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף סה.

.295 מהו הטעם, שהמכשפים נמצאים יותר בנשים, ולא בגברים, שכתוב, מכשפה לא תחַייה, ולא כתוב, מכשף?

.296 כתוב, לא תאונֶה אליך רָעה. לא כתוב, רע, לשון זכר. אלא רעה, שזה צד הנקבה. ונֶגע לא יִקרב באוהלֶך, זהו זכר. ומהנקבה כל מיני כשפים, וכל העסקים הרעים הבאים לעולם. כמ"ש, ומוצא אני מר ממוות את האישה, אשר היא מְצוֹדים וחֲרָמים ליבה, אסורים ידיה.

.297 מהו שהכתוב מסיים, אסורים ידיה? כל הנוגע באישה או מקבל ממנה, מידה לידו, לא יינָקה מדינה של גיהינום, כמ"ש, יד ליד לא יינקה רָע. זהו שכתוב, אסורים ידיה.

.298 ואחד אמר, מהנקבות באים כל מיני נחש וכישוף, וכל ההרהורים הרעים, ולולא שאסורים ידיה, אם לא היו מונעים אותה מהשמיים, היו הורגות וממיתות כל העולם בכל עת ובכל זמן.

.299 הנקבה אינה מתגברת, אלא בכוח הזכר. שהיא שורה בדברים העמוקים של הזכר, ויודעת ממנו להשׁביע את האדם שימלא את רצונה. והיא משביעה בשם, ובדברים עמוקים של שם הטומאה. וע"כ המעשים תלויים בנקבה, והדיבורים בזכר. ושניהם מתעוררים מהנקבה. ומשום זה מיני הכשפים נמצאים בנקבה, ולא בזכר.

.300/1 העוֹבר בין שתי נשים, אם הן בנידה, נעשה חולה נִכְפֶּה, ולא תזוז מגופו, אם לא יעשו לו איזו רפואה. וסכנת דם או הריגה מזומנת לו. ואם אינן בנידה, עין הרע שולטת בו, בגופו או בממונו.

.300/2 פעם אחת רבי נחום עבר בין שתי נשים. הסתכלו בו, והסתכן מיד בגופו ובממונו, משום שרוח רעה שורה עליהן, ויכול להזיק.

.301 מהי תקנתו? יאמר, לכי לכי, דוֹמי דומי, הסירי קשר הקשר, לא ולא לי. ואח"כ יתחיל באֵל ויגמור באל. יתחיל באל, שכתוב, אֵל מוציאוֹ ממצרים. ויגמור באל, שכתוב, כי לא נַחַש ביעקב, עד הכתוב, מה פָּעל אֵל. וילך לו, ולא יביט לאחריו.

.302 רב הוּנא היה עולה מבבל לארץ ישראל. כשעלה לשם, פגש בכפר אחד, וראה אישה שהייתה באה אחריו, וזרקה מים על כתפיו, ולקחה עפר מתחת רגליו. החזיר רב הונא ראשו, ואמר לה, עשי וקחי אחריי, כי ללא כלום נחשב אליי, אבל אני גוזר עלייך, בלבול בדעתך.

.303 אח"כ אמר, לא בשבילי גזרתי עלייך, אלא כדי שלא תהרגי בני אדם אחרים. וכך היה, שהתבלבלה דעתה, ולא ידעה כלום, ומתה. ועל זה כתוב, לא תאונה אליך רעה, ונגע לא יקרב באוהלך.

.304 מי שטוב לפני האלקים, יימלט מאותה אישה שכתוב בה, אשר היא מצודים וחרמים ליבה. וחוטא יילכד בה, אותו שהולך אחר היצה"ר.

.305 בזמן שהרעב בעיר, לא יַראה אדם את עצמו, ולא ילך יחידי בעיר, מפני שמלאך המוות נמצא שם, ויש לו רשות לחבל. ועל זה כתוב, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. כיוצא בו, בזמן שהדֶבר בעיר, יסגור אדם את עצמו בבית, ולא יתראה בשוק, כי כיוון שניתנה רשות למחבל, מי שפוגע בו ניזוק, והוא מתחייב בנפשו.

.306 עשר שנים הייתה נעמי בשדה מואב, מפני שהיה רעב בישראל, כדי שלא ייראו כשׂבעים. לבסוף כתוב, כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. אז חזרה. א"כ למה נענשו מחלון וכליון שעשו כהוגן? מפני שנשאו נשים מואביות.

.307 אין בעולם נשים המתעסקות בנחש ובכישוף, כמו מואביות. כמ"ש, ויאכל העם וישתחוו לאלוהיהן. כיוון שהיו אוכלים משהו בכשפיהן, מיד היו משתחווים לאלוהיהן, וייצמד ישראל לבעל פְּעוֹר. וייצמד, פירושו, כצמידים האלו התכשיטים, כך היו מתחברים בבעל פעור.

.308 מאין לנו שישראל עבדו לבעל פעור מפני הכישוף של הנשים? כי כתוב, הן הֵנה היו לבני ישראל בדְבר בלעם. לא כתוב, בעצת בלעם, אלא בדבר בלעם. ללמד, שבלעם לימד אותן הנשים דברים בפה שלהן.

כי מכשפים וקוסמים לא היו בעולם כמוהן, ועכ"ז הדיבורים שבפה, הצריכים להשלים הכשפים, לא היו יודעות. וע"כ בדבר בלעם שלימד אותן, עשו והשלימו כשפיהן. ויכלו להם. רות הייתה כשֵׁרה. שלא הייתה מכשפה כמו בנות מואב האחרות.

.309 ותאמר נעמי לשתי כלותיה, לֵכְנה שׁוֹבְנה אישה לבית אימה, יעשה ה' עימכם חסד. כתוב יעשה, וקוראים יַעַשׂ. כלומר, שאמרה להן, אם תזכו להיכנס תחת כנפי השכינה, אז, יעשה, במילואו. ואם לא, יעש, חסר ה' שלא יהיה בשלמות.

.310 כי מר לי מאוד מכם. עליכם, היה צריך לכתוב, כמ"ש, צר לי עליך אחי יהונתן, מהו מכם? כך אמרה, הדחק שבליבי מכם הוא, כי אתן סיבבתן לבניי שימותו. שזהו כמי שמתרעם על אחר.

ויִשְׁבִּי בנוֹב, שבא על מעשה נוב

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף סט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף סט.

.311 ותישק עוֹרפה לחמותה. עורפה, הָרָפָה שְׁמה. ולמה נקרא שְׁמה עורפה? על שהחזירה עורף לחמותה וחזרה למקומה לשדה מואב. זנתה, שהפקירה את עצמה לזנוּת, ולא קיבלו אותה אנשי מקומה, והלכה לארץ פלשתים. והכול דשים בה כבתוך הרִיפוֹת, שהפקירה עצמה לזנות.

.312 וילדה מזנוּת שישה בנים. וכולם נפלו ביד דוד ואנשיו, שהיה בן בנה של רות. כמ"ש, ויִשְׁבִּי בנוֹב אשר בילידי הָרָפָה. ומי נתן אותם בנוב, והלוא נוב סמוכה לירושלים היא, בארץ ישראל, והוא היה בארץ פלשתים?

.313 אלא מלמד שבא על עסקי נוב, מפני שדוד סיבב עניין נוב עיר הכוהנים, ששאול הרג אותם. והקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. אמר הקב"ה לדוד, גרמת כל כך בנוב עיר הכוהנים, חייךָ, או הדין יחול על עצמך, או על זרעך, שלא יישאר מהם אלא אחד.

.314 כתוב, ויימלט בן אחד לאחימלך. שלא נשאר לאחימלך מכל בית אביו זולת אביתר לבדו, ועל עוון זה מת שאול ובניו, וכמה אלפים ורבבות מישראל. ונגזר על דוד למות.

.315 כיוון שהלך דוד לארץ פלשתים, ראתה אותו הָרָפָה. אמרה אל בנה, זהו שהרג את אחיך. באותה שעה הגיע זמן מדה"ד להינקם מדוד על עסקי נוב. וזימן את ישבי להרוג אותו. מיד, וישבי בנוב. שבא על עסקי נוב. כך אמר דוד, ריבונו של עולם, זרעי יהיה נכון לפניך, והרי אני מקבל עליי את הדין.

.316 מה עשה? לקח אותו ישבי, והכביד את עצמו עליו, ועל המטֶה, ששׂם עליו מקל, והניח את עצמו על המקל כדי לרסק אותו. אמר לו דוד, אין זה כבוד, שתהרגני כך במקל.

לקח אותו ישבי, וזרק אותו לאוויר, ושׂם חרב למטה, כדי שייפול על החרב, וייהרג בה דוד. כמ"ש, והוא חגוּר חדשה ויאמר להכות את דוד. מיד הזכיר אבישי השם המפורש. ונשאר עומד באוויר, ולא נפל לארץ. וסוסו של דוד נשמט והלך לירושלים.

.317 הלך אבישי ובא לסנהדרין ואמר, מהו לרכוב על סוסו של מלך בשעת הדחק? והתירו לו. רכב על הסוס, והחזיר אותו לדוד. מצא את דוד עומד באוויר. אמר לו, חזור מתפילתך, שיפסיק מלהתפלל על שלום בניו.

.318 אמר לו דוד, מה אשיב לה' כל תַגְמוּלוֹהִי עליי. שכך מקובל עליי מבית דינו של שמואל הָרָמָתי, שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מהרחמים. מיד חזר מתפילתו שהתפלל על בניו, וקיבל הדין על זרעו. כמ"ש, ויעזור לו אבישי בן צְרוּיה ויך את הפלשתי. שנתן לו עצה לקבל הדין על בניו.

.319 ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה, וַתָקָם ותְאַבד את כל זרע הממלכה. כתוב, ותאבד. וכתוב, ותדבר את כל זרע הממלכה. שאמרה, שעתיד זרעו של דוד להיאבד מהעולם.

.320 ותיקח יהושֶׁבע בת המלך יורם אחות אחזיהו את יואש. מלמד שהקב"ה דן מידה כנגד מידה. שכמו שנשאר בן אחד לאחימלך, כך נשאר בן אחד לדוד. ועכ"ז, אע"פ שנגזרה גזרה זו, וניתנה רשות למדה"ד, כתוב על זה, עוד היום בנוב לעמוֹד. שפירושו, עדיין מדה"ד בנוב, עומדת ותובעת דין מלפני הקב"ה. וכמו שבצדיקים מדקדק הקב"ה כך, ברשעים על אחת כמה וכמה.

הנה שבה יְבִמְתֵך אל עמה ואל אלוהיה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף עא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עא.

.321 ותאמר, הנה שבה יְבִמְתֵך אל עמה ואל אלוהיה. אמרה, שָׁבה, מלמד, שגיורת הייתה בתחילה. ואל אלוהיה, משמע, שאלוה אחד היה לה עם נעמי, ועתה חזרה לסירחונה הראשון, וטעתה אחר עבודה זרה שלה.

.322 ורות דָבקה בה. דבקה באמונתה, כמו שקיבלה עליה בחיי בעלה. שִׁבחה של רות, שאע"פ שאֵימת בעלה לא הייתה עליה, דבקה באמונתה. ועכ"ז, נעמי חידשה לה קבלת האמונה כבתחילה, כמו שהייתה באה להתגייר, והתרתה בה התראות, וקיבלה עליה את כולן.

.323 כתוב, וישכם אברהם בבוקר וייקח לחם וחֵמת מים וייתן אל הָגָר שָׂם על שִׁכמה, ואת הילד. כיוון שכתוב, אל הגר, מהו, שׂם על שכמה? אלא מלמד, שהזהיר אותה על עול האמונה, ולעמוד במה שהייתה רגילה בתחילה עימו.

כתוב כאן, שם על שכמה. וכתוב שָׁם, שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט. כמו ששם עול שכינה, אף כאן עול שכינה.

.324 מה עשתה הגר? כיוון שראתה עצמה יוצאת מתחת רשותו של אברהם, חזרה לקלקולה. כמ"ש, ותלך ותֵתַע. אחרי עבודת גילולים וגילולי בית אביה. וכתוב, הבל הֵמה מעשה תעתועים.

נוכרי ועוסק בתורה הריהו ככוהן גדול עַם הארץ

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף עב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עב.

.325 נוכרי ועוסק בתורה, הוא ככוהן גדול. מהו הטעם שהשוו אותו לכוהן גדול? והרי כתוב, ויקֶם עדוּת ביעקב ותורה שׂם בישראל. שפירושו, שהקב"ה נתן התורה לישראל לקבל עליה שכר לעוה"ב, ואלה שלא קיבלו אותה, הנוכרים, אינם מקבלים עליה שכר בעוה"ב.

.326 ישראל שעמדו על הר סיני מקבלים עליה שכר, נוכרים שלא עמדו על הר סיני אינם מקבלים עליה שכר. א"כ, איך נוכרי ועוסק בתורה הריהו ככוהן גדול?

.327 ככוהן גדול עַם הארץ ודאי. כתוב, יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא יִשְׁוו בה. מכאן, שאפילו ממזר תלמיד חכם, חשוב יותר מכוהן גדול עם הארץ המשמש לִפְנַי ולִפְנים. כי כיוון שאינו קורא בתורה, אין עבודתו עבודה, ואינו מקבל עליה שכר. ועליו כתוב, גם בלא דעת נפש לא טוב. כוהן גדול שאינו יודע עיקרה של עבודה, אין עבודתו עבודה.

.328 מאין לנו, שכוהן גדול צריך להיות תלמיד חכם? שכתוב, כי שׂפתי כוהן יִשמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו.

ואם הוא עַם הארץ, אינו מקבל שכר על עבודתו, אע"פ שהוא לִפְנַי ולִפְנים. כך נוכרי העוסק בתורה, הואיל והוא נוכרי, אין עסקוֹ בתורה עסק, ואינו מקבל עליה שכר. בדומה לכוהן גדול עם הארץ, שאינו מקבל שכר על עבודתו. וע"כ, נוכרי העוסק בתורה הוא ככוהן גדול.

.329 כתוב, צו את אהרון ואת בניו לאמור. האם אהרון ובניו מצוּוים, וכוהנים אחרים אינם מצווים?

.330 אלא כל כוהן שאינו יודע עיקר העבודה כאהרון וכבניו, אינו מצווה לעבוד, ואם עובד, אין עבודתו עבודה. כי במה הוא מכוון, כיוון שאינו יודע עיקר העבודה כאהרון וכבניו.

כוהנים לוויים ישראלים על הקורבן

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף עג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עג.

.331 כוהנים לוויים וישראלים מעכבים את הקורבן. עיקר הקורבן הוא הכוהן, הצריך לכוון בשם הקדוש, ולסדר המדרגות העליונות, ולייחד הכול בייחוד השלם, ולשמח העליונים והתחתונים ברצון ובכוונה שלו.

.332 כתוב, אִשֵׁה ריח ניחוח לה'. זהו כנגד ג' מדרגות אלו, כוהנים לוויים וישראלים. אִשֵׁה, כנגד זה הם הלוויים הממונים על השיר, ולהרים קול. והם מצד אִשֵׁה, כלומר שהם מצד שמאל, ששם שורפת אש הדינים. ומכוונים בנעימוּת בניגון בשמחה ובשיר.

.333 מתוך כך, כל זמן שהיה עולה על הדוכן, בעוד שהוא גֶבר, ושלהבת האש חזקה בו, כלומר שדמיו רותחים, כדי להרים קול בנעימוּת הניגון, הוא כשר לעבודה. כיוון שנחלשת שלהבת הנעורים שלו, וגחלי האש, כלומר כוחות הדם, דועכים בתוכו, הנה נחלשת גבורתו והקול מתחיל להישבר. אז כתוב, ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד. ופסול לעבודה. מכאן והלאה, ושֵׁירֵת את אחָיו, ועבודה לא יעבוד.

.334 המשמרות שברקיע, הממונים לנגן לפני אדונם, נקראים ג"כ אִשים. מדרגות אלו של המלאכים, הנקראים אשים, יש מהם הממונים על השערים מבחוץ, ויש מהם הממונים על השערים הפנימיים מבפנים.

.335 אלו הפנימיים אומרים שירה, ועולים ובאים בשירה זו חמש מדרגות, שכל אחת כלולה מעשר, עד חמישים, כנגד חמישים שערים של יובֵל, בינה. כיוון שעלו לשם, לוקח אותם רוח של אש לוהטת, ושובר גבורתם. כיוון שנשברה גבורתם, דוחים אותם, ויורדים מהמדרגות האלו.

.336 ובחוץ עומדים ממונים על השערים שמבחוץ, ואלו לוקחים חלקם מעשן האש של הקורבנות, חוץ ממה שלוקחים אלו שמבפנים, ובכל יום מתחדשים הממונים על השירה. וזהו נקרא אשֵׁה. עד כאן התבארה המילה אשה, כנגד מדרגת הלוויים.

.337 המילה ריח, היא כנגד מדרגת ישראל, שמתפללים התפילה החשובה לפני הקב"ה, כריח הבשמים שבגן עדן. המילה ניחוח, שפירושה, נחת רוח לגבוה, היא כנגד מדרגת כוהן, שמכוון הכוונה, כעין הרצון של השם הקדוש, ומייחד ייחוד באותיות הרשומות של השם, וכל המדרגות מאירות ולוהטות ונוצצות בהתנוצצות עליונה מתוך עומק העליון הנסתר, בינה.

.338 ע"כ צריך הכוהן להיות חכם בחכמה, ונאה בתבונה, ויפה באור התורה, וזריז, ופיקח יותר מכל העולם. ואם הוא עַם הארץ, עבודתו אינה עבודה. ועליו כתוב, לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך.

וישֶׂם כיסא לאם המלך

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף עה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עה.

.339 הזוהמה שבנוכרי, אע"פ שהתגייר, קשה לו להפריד ממנו הזוהמה עד ג' דורות. כש"כ שקשה להפריד ממנו, בעוד שהוא נוכרי. הכשֵׁרה שבהם, רות, אין אנו מוצאים בה שום דופי כלל. וזוהי הנפש השכלית. עוֹרְפה, הנפש הבהמית, מיד חזרה לסירחונה ולקלקולה. ודאי מועטים הם שהזוהמה שלהם עוברת מהם.

.340 כתוב, ויָשֶׂם כיסא לאם המלך. זוהי רות המואביה, שזכתה וראתה את המלך שלמה על כיסאו.

.341 כמו שליבה היה שלם, כך השלים ימיה ושנותיה. כמ"ש, ותהי משכוּרתךְ שלמה. כתוב שלמה, וקוראים שלֵמה, מלמד שראתה את המלך שלמה על כיסאו, וראתה שׂכרה בעוה"ז ובעוה"ב.

בודקים לגֵר

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף עו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עו.

.342 ותצא מן המקום אשר הייתה שָׁמה ושתי כלותיה עימה, ותֵלַכְנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה. ותאמר נעמי לשתי כלותיה, לכנה שׁוֹבנה אישה לבית אימה. ותאמרנה לה, כי איתך נשוב לעמך.

ותאמר נעמי, שוֹבנה בנותיי. ותישק עוֹרפה לחמותה ורות דָבקה בה. ותאמר, הנה שָׁבה יְבִמְתֵך אל עמה ואל אלוהיה. עורפה שבה אל עמה ואל אלוהיה. ותאמר רות, אל תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחרייך. באופן כזה בודקים את הגֵר, בשביל שיתקיים תחת כנפי השכינה, כמו רות, בלב שלם.

ואישה אחת מנשי בני הנביאים

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף עו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עו.

.343 כתוב, ואישה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמור, עבדך אישִׁי מת, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה'. זוהי אשת עובדיהו, שהיה ממונה על בית אחאב מלך ישראל. ובשעה שהלך עובדיהו אצל אליהו, הכיר בו אלישע.

.344 הייתכן שאז אלישע עוד לא שימש לפני אליהו, כי רק אח"כ כתוב, שאלישע התחיל לשמש לפניו? אלא כבר היה משמש לפניו. ואין מוקדם ומאוחר בתורה נביאים וכתובים. וע"כ כתוב, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה'. כי ודאי הכיר בו אלישע מאותה שעה שהלך עובדיהו אצל אליהו.

.345 צעקה אל אלישע, כי באותה שעה שמת עובדיהו מת אחאב, והמלך יהורם בא לקחת את שני ילדיו של עובדיהו. מה עשתה? הלכה גועה צועקת ובוכה לבית הקברות, עמדה על קברו וצעקה, ירא אלקים, כך וכך עושים ליתומיך.

.346 אמרו לעובדיהו, הרי אשתך עומדת וצועקת ובוכה על קברך. מה עשה, הלך לו אצל חזקיהו. אמר לו, די לי מֵענייני העוה"ז. הלך לו אצל האבות. אמר, כך וכך יש לי. אמרו לו, כבר שמענו צעקותיה, לך אצל אלישע הנביא.

.347 בתוך כך, היא חוזרת וגועה וצועקת על קברו. אמר לה, שמעי ענייה, לכי אצל אלישע, והוא ייתן לך עצה. מיד הלכה אצל אלישע.

.348 איך מסַפרים המתים בקבריהם זה עם זה, והלוא נפשותיהם עומדות במקום אחר? כתוב, סוד ה' ליראיו. הזדמן לו לרבי בון, אמר, השאלה כך עומדת, כלומר שאלה חזקה היא, ועתה דיבור בשניים, מִשתיקה בלא כלום.

העולם אומר, מילה בסלע והשתיקה בשניים, שפירושו, אם המילה שווה סלע, הרי השתיקה, שלא לומר מילה, שווה שני סלעים.

ורבי בון אמר, שעתה נמצא באופן הפוך ממה שאומר העולם, אלא דיבור בשניים מִשתיקה בלא כלום. שפירושו, שהמילה, כלומר לדבר ולתרץ השאלה, שווה שני סלעים, והשתיקה בזה, אינה שווה כלום.

נרנח"י ונ"ר דשמאל

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף עז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עז.

.349 נפשי איוויתיךָ בלילה, אף רוחי בקרבי אֲשַׁחֲרֶךָ. נפשי איוויתיך, שתי צורות טובות נתן הקב"ה באדם, לשמש בעוה"ז, והם נ"ר. הנפש לקיום הגוף, במצוות שתתעוררנה ממנה. הרוח, להתעורר בתורה, ולהנהיג אותו בעוה"ז. ואם הנפש זוכה במצוות והרוח זוכה לעסוק בתורה, אז יורדת עליו גדלות יתרה מלמעלה, נשמה חיה יחידה, כפי דרכיו.

.350 ובשניים אלו, נ"ר, הולך האדם בעוה"ז ומשמש בהם. כי אותה הנפש אינה מתקיימת בגוף, אלא בהתעוררות הרוח השורה עליה.

.351 כשהאדם בא לשמש ולעבוד אדונו בב' אלו, בנפש וברוח, מתעוררת עליו מלמעלה התעוררות קדושה, ושורה על האדם, ומסובבת אותו מכל הצדדים. ומתעוררת בו בחכמה עליונה, לזַכות אותו להיות בהיכל המלך.

.352 ואותה התעוררות השורה עליו, היא ממקום עליון, מבינה, ושְׁמה נשמה. וממנה מתעורר לאדם לעשות תשובה ומע"ט. והיא כוח עליון, כוח התשובה, שהיא בינה הנקראת תשובה, שהיא אם לרוח, הנמשך מז"א, והרוח הוא הבן שלה. כי ז"א הוא בן הבינה.

.353 על הנשמה, יש לה אוהב עליון, נשמה לנשמה שְׁמו. שהיא אור החיה, הנמשך מחכמה. והיא נקראת אב אל הרוח, שהוא מז"א. כי חו"ב, או"א לז"א. ממנה מתעוררות אל האדם יראה אהבה תורה ומצווה, שהן נמשכות מאב ואם מבן ובת. יראה ואהבה נמשכות מחו"ב, שהם נקראים אב ואם. תורה ומצווה נמשכות מז"א ומלכות, שהם נקראים בן ובת של חו"ב.

י' של שם הוי"ה, חכמה, אב. ה"ר, בינה, אם. ו', ז"א, בן. ה"ת, מלכות, בת. וזוהי הוי"ה מלאה.

.354 בדמיון שיש רוח ונפש דימין של היצה"ט, כך יש רוח ונפש דשמאל של היצה"ר. ועל זה כתוב, רְאה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. את החיים ואת הטוב, הקדושה. ואת המוות ואת הרע, שמאל של יצה"ר. על זה הרמז, ומעץ הדעת טוב ורע. מן הטוב אכול, ומן הרע לא תאכל ממנו.

.355 ועל ה"ר דהוי"ה, נשמה, אם, ועל ה"ת דהוי"ה, נפש, בת, כתוב, חַכְמות נשים בנתה ביתה, כי ה"ר היא בינה שחזרה לחכמה, וה"ת היא מקום הגילוי של החכמה הזו.

ואיוולת בידיה תֶהרסנו, זוהי הנפש הבהמית של היצה"ר. בידיה תהרסנו את הגוף דקדושה, שנתן לו הקב"ה לשמש בעוה"ז. ונתן לו הנשמה, לעורר אותו לעבודה של מעלה.

.356 כשהאדם ישן במיטתו בעוה"ז, רוחו משוטט והולך בעולם, ורצונו לעלות למעלה לרקיע, בכל לילה. וכמה ממונים מגִנים עומדים בכל רקיע.

החיזיון של בן גֵאים

[חזווא דבן גאים]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף עט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עט.

.357 כשעליתי לרקיע, ברקיע העליון מצאתי מלאכי שְׂרפים, כולם כמראה הלפידים, וגלגלי אש סובבים אותם, וגבותם כגחלי אש, ושיניהם ועיניהם ניצוצי אש, וכסות שלהם הוא אש לוהטת. ועליהם יש ממונה אחד, ושמו הדומיעם.

.358 כשראו אותי שם, אמרו, מי נתן ילוד אישה בינינו במקום הזה. פחדתי ממנו והזכרתי אותיות השם, כשראיתי שמבקשים לשרוף אותי בהבל פיהם. ועמדו כולם. אמר לי אותו השר הגדול הממונה עליהם, מי אתה? אמרתי לו שמי.

.359 אמר לי, שמע ידיד, כל באי עולם עוברים על ידִי בכל לילה, בשעה שבאים לשכב על מיטותיהם, ומפקידים רוחם ביד אדון עולם. מהם, פורחים מיד ועולים לפניו.

.360 וכל הרוחות לפניי, ולא ניתנה לי רשות להכניס, אלא אותם הכתובים לפניי. חוץ מאותם שעשו מצוות לפניו ביום, שעודנו מבקשים ומחפשים אחריהם.

.361 נשאתי עיניי, ראיתי שס"ה (365) היכלות, כמניין ימות החמה. וכולם לצד מזרח, וארבעה שערים בכל היכל, וכמה ממונים ומשרתים עליהם, וכולם דמות אחת להם, וקוראים להם משרתי מזרח. וכן לצד דרום.

.362 חוץ ממה שראיתי לאותו צד, שער גבוה עד מאוד מכל השערים. שאלתי על השער ההוא. אמר לי, אוי ידיד. בשער הזה עוברים כל בעלי צער, וכל בעלי דמעה, מצער אוה"ע. וכל אותם בעלי תשובה, כולם נכנסים בשער זה.

.363 למעלה מזה השער, נגלה לפניי שער גדול, וי' שערים סביבו, שאלתי עליו. אמר לי, השער הזה אין לי רשות עליו, ולא נפתח אלא בראשי חודשים בשבתות ובימים טובים. באותו זמן כשנכנס שבת, או ר"ח, או מועד, קול מתפוצץ בכל הרקיעים, ואומר, פִּתחוּ שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים.

.364 מפני שכל הרוחות שבגן עדן שבארץ כל ימי השבוע עומדות שם, ומטיילות בתוכו. ובאותו זמן ובאותו רקיע שעל גבי גן עדן שבארץ, שבאותם שערים נפתחות ד' חלונות, רשומות בד' אותיות של השם המפורש, הוא המיוחד בגנזי מרומים.

וכל אותן הרוחות מתלבשות בלבוש כבוד, באותו גן עדן, כדמות אותו עולם שהיו עומדות במלבוש בשר מִטיפה סרוחה.

.365 ובשעה שהחלונות נפתחים, כולם פושטים מלבושיהם, ופורחים למעלה באותן חלונות, ועולות במקום הזה. ושישה בעלי כנפיים, וכמה ממונים עימהם, פותחים השער הזה. וכל אלו עשרה שערים, הרוחות נכנסות לשם בחדווה ועולות למעלה. וכן כל רקיע בדרך זו, בשלום ובשמחה רבה.

.366 בשעה שאלו הרוחות עולות, רוחות אחרות יורדות, שהתווספו בין החיים באותו העולם. אלו עולות, ואלו יורדות. באותו מקום שירדו אלו משם, שם חונות האחרות, ואין המקום נשאר פנוי.

.367 במוצאי שבת, בשעה שישראל אומרים, ויהי נועם ה' אלקינו, אותם הרוחות שירדו להם בשבת, עולות. אלו עולות, ואלו יורדות. אלו עולות במקומן. ואלו יורדות למקומן. וכך תמיד בעניין זה.

בשעה שנפטר האדם מן העולם

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף פא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פא.

.368 בשעה שהאדם נפטר מהעולם, הנשמה והנפש הולכות יחד, כמ"ש, ותלַכנה שתיהם עד בואָנה בית לחם. שנעמי היא נשמה ורות היא נפש.

.369 ויהי כבואנה בית לחם וַתֵיהוֹם כל העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נעמי, הנשמה, שהלכה מהמקום הזה. שזהו בשעה שהנשמה הייתה בעיבור במלכות, הנקראת בית לחם, והייתה שם מלאה מכל טוב, מלאה מתורה, עמוד ענן היה בראשה ביום, ועמוד אש בלילה. ונר היה מאיר לפניה.

והיו מראים לה את גן העדן, מקום השכר הטוב של צדיקים. והראו לה את הגיהינום, מקום העונשים של הרשעים, שנידונים בו על עוונותיהם. כמ"ש, בהילו נרו עלֵי ראשי. שהכתוב סובב על זמן עיבור הנשמה במעי אימה המלכות.

.370 באותה שעה אומרת הנשמה, אל תִקרֶאנה לי נעמי, קרֶאנה לי מָרה כי הֵמַר שַׁד"י לי מאוד. אני מְלאה הלכתי, וריקם הֱשיבני ה'. אני כשהייתי במקום הזה בעיבור, הייתי מלאה מהתורה, מלאה מכל טוב, ועתה ריקם השיבני ה' לעוה"ז.

.371 למה תִקרֶאנה לי נעמי, וה' ענה בי ושד"י הֵרַע לי. שנכנס בי היצה"ר, הרוח והנפש הבהמית, שעליה כתוב, חַכְמות נשים בנתה ביתה ואיוולת בידיה תהרסנו.

חכמות נשים בנתה ביתה, אלו הן נשמה ונפש דקדושה. ואיוולת בידיה תהרסנו, זוהי הנפש הבהמית, שתהרוס בניין הגוף באיוולתה. וזוהי הנשארת בגוף, כמ"ש, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תֶאבַל, שהגוף והנפש הבהמית משתתפים יחד.

.372 לְמה הדבר דומה? למלך שהפקיד בגן שלו שני שומרים, האחד פיסח והאחד עיוור. אמר להם, הישמרו שלא תאכלו מפרי הגן הזה, כי אני יודע כל פרי שיש בו.

.373 מה עשו? הפיסח אמר אל העיוור, הרי רצוננו הוא לאכול מפרי האילנות האלו. אמר העיוור, הרי אני איני רואה. והפיסח אמר, והרי אני איני יכול ללכת. מה עשו? רכב הפיסח על העיוור ואכלו.

.374 והמלך בא וראה שאכלו מפרי האילן. אמר להם, מי אכל מפרי האילן. העיוור אמר, הלוא אני איני רואה. הפיסח אמר, הרי איני יכול ללכת. מה עשה המלך? אמר, כמו שעשיתם ואכלתם מפרי האילן, כך יעשה לכם. מה עשה המלך? אמר לעבדיו, הרכיבו את הפיסח על העיוור, ותיתנו להם שישים הכאות במקום הזה.

.375 כך הנפש הבהמית מהיצה"ר עם הגוף. הנפש אומרת, הרי איני יכולה לחטוא. והגוף אומר, שמיום צאת הנפש ממנו אינו חוטא. הקב"ה עושה להם חיבור אחד, הנפש הבהמית עם הגוף, ומעניש אותם יחד. וכן אם היה צדיק, מחבר אותם הקב"ה ומקבלים שכר טוב ביחד.

זוהמת הנחש לא נפסקה עד שלמה

[זוהמא דחוויא לא אתפסק עד שלמה]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף פג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פג.

.376 רבי עזריה ורבי חזקיה היו עולים לרגל, והיה עימהם מוליך החמורים, שהיה מוליך אחריהם החמורים. אמר רבי עזריה לרבי חזקיה, השמעת משהו בכתוב, אל גינת אגוז ירדתי לראות באִיבֵּי הנחל, שדברי תורה נמשלים לאגוז?

.377 אמר לו, כמו אגוז, שיש לו קליפה מבחוץ ומוח בפנים, אף דברי תורה יש בהם מעשה, מדרש, הגדה, סוד. הכול זה בתוך זה.

.378 באותו זמן ששלמה המלך גילה את שה"ש, הזוהמה שאותו נחש הקדמוני הטיל באדם ובחוה, נפסקה מהעולם. כי כשיצאו תולדות לעולם מאדם ומחוה, יצאו מאותה זוהמה, וע"י גילוי שה"ש, נפסקה הזוהמה מהם.

.379 וכך שמעתי מרבותיי, והם שמעו איש מאיש, עד מפי אליהו, שאמר, והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'. והאדם, זה אדה"ר. וצריך לומר זאת, כי כשבא הנחש על חוה, הטיל בה זוהמה, וקין יצא מאותו הצד של הנחש. כמו הנחש, שדרכו להרוג ולהמית, אף קין כך נעשה מיד הורג.

.380 כתוב, מִשורש נחש ייצא צֶפע ופִריו שָׂרף מעופף. כי משורש נחש, הנחש הקדמוני, ייצא צפע, קין, שיצא משורשו ומעיקרו. ופריו שרף מעופף, שנעשה הורג כשרף הזה, שאין למכתו לחש. מעופף, פירושו כפול. כי תרגום כפול, עייף, שכבר נעשה הנחש במינו כפול, ע"י קין.

.381 איך יצא קין מאותה זוהמה של הנחש? והרי כתוב, והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין. הרי שקין יצא מאדם, ולא מנחש? ודאי מאדם היה קין, ולא מאותה זוהמה, אלא שאותו הנחש הטיל זוהמה בחוה, ואותה הזוהמה שנבלעה בה, הייתה מתנודדת במעיה, ולא היה לה גוף להיכלל בו, שאותו הרוח המזוהם ייצא לעולם.

.382 כיוון שבא עליה אדה"ר, התערבה אותה הזוהמה בזרע שלו, ועשה גוף לאותו הרוח הרע, והזוהמה שהייתה במעיה נכללה בו, ויצא לעולם בצורה אדומה, יותר מכל האנשים האחרים שבעולם שהיו אחריו.

.383 אותו הזרע שהטיל בה אדם לעשות גוף, היה מאותו הצד הרע, והתחזק בו אותו הרוח הרע של הנחש, הזוהמה, והתגלם בו ויצא לעולם. כיוון שראתה אותו חוה, אמרה, קניתי איש את ה', כלומר עִם ה'. שהרוח מהצד האחר יצא עם הקדושה.

.384 וכשהביא קורבנו, הביא אותו מאותו הצד הרע, כמ"ש, ויהי מקץ ימים, הצד הרע שנקרא קץ הימים, ולא מצד הקדושה, שנקרא מקץ הימין.

.385 שֵׁת, היה יסוד העולם, שממנו נוסד העולם, בצדיקים ובחסידים שיצאו ממנו אח"כ. שת הוא סיום הא"ב, וממנו חזרו האותיות להיות כסדרן ביושר, ש' מקודם, ואח"כ ת', ולא למפרע בסדר תשר"ק, שהת' קודמת לש'.

.386 כיוון שכָּלו אלו הצדיקים והחסידים עד נוח, שדורו כבר היה מבני המבול, שנמחו כולם. כיוון שנמחו כולם, ויצאו נוח ובניו מהתיבה. אז כתוב, ומאלה נָפְצה כל הארץ.

אז התחילו האותיות להסתדר למפרע, תשר"ק. אז כתוב, ומאלה נפצה כל הארץ. שזה מורה, שהלכו כל בני העולם בזוהמה של הנחש. כי נפצה הוא היפוך הייחוד, שהייחוד הוא הקדושה, והפיזור הוא מס"א.

.387 ואע"פ שאברהם תיקן מה שחטא אדם, וכן יצחק ויעקב וכל הצדיקים, עכ"ז לא פסקה זוהמת הנחש מהעולם. עד שעמדו ישראל על הר סיני, וחזרו האותיות להיות ביושר, בסדר א"ב ג"ד.

אבל לא לגמרי, ומהן היו למפרע, בסדר תשר"ק. סדר אחד מכאן, וסדר אחד מכאן. מהימין היו האותיות בסדר ישר, ומהשמאל היו בסדר למפרע. וכשחטאו בעגל, וחזרו בגוף אחר, שלא היה נקי מזוהמה כגוף הקודם, חזרו גם האותיות להיות באופן אחר.

.388 וכך הלך העולם בענייני הא"ב עד שבא שלמה ונמצאו האותיות עומדות על קיומן. ואז כתוב, ותֵרֶב חכמת שלמה. שהלבנה עמדה במילואה. ואז התגלה שה"ש בעולם.

.389 ואז אמר שלמה, אל גינת אגוז ירדתי. כמו האגוז, שאין המוח נמצא בו אלא לבסוף, בפנימית כל הקליפות. כך העולם, מקודם יצאו והתקיימו כל הקליפות, ולבסוף, בימי שלמה, עמד העולם במוח, ועמדה הלבנה, המלכות, במילואה.

ותלכנה שתיהם

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף פו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פו.

.390 אמר מוליך החמורים, במה תבארו את הכתוב, ותלכנה שתיהם עד בואָנה בית לחם. עד כאן המדובר בנעמי וברות. ואח"כ כתוב, ותאמרנה, הזאת נעמי. אחת ולא יותר. אמר רבי עזריה, אשריכם ישראל, שאפילו הריקים שבכם, כמו מוליך החמורים, מלאים תורה ומע"ט.

והלוחות והמכתב

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף פו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פו.

.391 ירדו רבי עזריה ורבי חזקיה מהחמורים. אמרו לו, האם שמעת מה שכתוב? אמר, שמעתי, בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל, היו הלוחות כתובים פנים ואחור, כמ"ש, מזה ומזה הם כתובים.

.392 והלוח האחד כתוב פנים ואחור. והלוח האחר ימין ושמאל. כמ"ש, והלוחות מעשה אלקים הֵמה, והמכתב מכתב אלקים הוא, חָרות על הלוחות. שתיים. למה כתוב פעמיים, והמכתב מכתב?

.393 כי קודם שעשו ישראל את העגל, ורצה הקב"ה לתת שתי תורות אלו, תושב"כ, ו', ותשבע"פ, ה', ע"י משה לישראל, כתוב, ו"הלוחות מעשה אלקים המה. והלוחות, היו בדמיון ו"ה לוחות.

הלוחות הם י"ה באמת, והכתוב רומז והלוחות, בדמיון ו"ה שבי"ה, שהם חו"ג שבי"ה, הדומים לז"א ולמלכות, ו"ה. והכתוב, ו"המִכְתב, זהו ו"ה ממש, ז"א ומלכות.

.394 לוחות הם י"ה. מעשה אלקים המה, בינה העליונה. ו"ה לוחות, ב' זרועות, חו"ג שבי"ה. ו"ה מכתב, הם יעקב ורחל. ז"א יעקב, ורחל מלכות, שמש וירח, שני שדיים. ונקראו אחד. וע"כ כתוב, ו"המכתב מכתב אלקים הוא.

קרא להם ו"ה, וקורא להם, מכתב מכתב, שהם שניים. והם אחד. וע"כ כתוב, אלקים הוא, שהוא אחד. חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות אלא חירות, חירות ממלאך המוות, ומשעבוד מלכויות, ומכל המחלות הרעות שבעולם.

והלוח האחד כתוב פנים ואחור, ו"ה מכתב, שמוֹרים על ז"א ומלכות, פנים ואחור. והלוח האחר ימין ושמאל, ו"ה לוחות, שמוֹרים על ימין ושמאל.

.395 וכיוון שעשו את העגל, פרחו האותיות מב' בחינות, מפנים ומימין, ונשארו האותיות מאחור ומשמאל. ואני אפתח לך הדרך הישר שתבין. אלימלך ונעמי, שהם י"ה, ומחלון ורות, שהם ו"ה, הם בדמיון ב' הלוחות.

אלימלך ונעמי הם לוח אחד, ימין ושמאל, כי י' היא דרום וימין, ה"ר היא צפון ושמאל. מחלון ורות, ז"א ומלכות, מזרח ומערב, פנים ואחור, הם הלוח האחר. וכיוון שעשו את העגל, הסתלקו אלימלך, ימין, ומחלון, פנים, ונשארו רות, אחור, ונעמי, שמאל, ב' נקבות.

.396 והלכו שתיהן, רות ונעמי, אחור ושמאל, עד כי שמעו, כמ"ש, כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם, לחמה של תורה, כי נתן פעם אחרת את התורה, הלוחות השניים.

.397 ותלַכנה שתיהם עד בואָנה בית לחם, ויהי כבואנה בית לחם וַתֵיהום כל העיר עליהן. כל, זהו צדיק, יסוד ז"א. הָעיר, זו ציון, עיר דוד, יסוד דמלכות. ותאמרנה, הזאת נעמי, שבשעה שניתנה התורה על סיני, כתוב, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. משא"כ בלוחות השניים.

.398 אז צעקה התורה ואמרה, אל תִקרֶאנה לי נעמי, אני מְלאה הלכתי, בלוחות הראשונים, מכל שמחה, ומכל טוב, ובכל חירות העולם, אפילו משעבוד מלכויות. אז אמרה, למה תִקרֶאנה לי נעמי.

.399 וזה העניין, שאמר הקב"ה ע"י משה, וראיתָ את אחוריי ופניי לא יֵירָאו. כי הפנים, ז"א, הסתלקו, ולא נשאר אלא האחור, מלכות. שפירושו, כשרציתי לתת התורה לישראל, ימין ושמאל פנים ואחור, הם לא רצו, שעשו את העגל. וכאן, כשהם רוצים, אני לא ארצה, אלא שישמשו באחוריי לבד.

ותלכנה שתיהם

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף פט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פט.

.400 בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל, לקח תושב"כ ותשבע"פ, והלך לעמים האחרים, ולא רצו לקבל אותן, עד שהוריד אותן לישראל על הר סיני.

.401 אמרו מלאכי השרת, למי רוצה הקב"ה לתת שתי תורות אלו? אמר הקב"ה, לישראל, שהם גורלי וחלקי, כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו, יעקב חֶבל נחלתו. הרי הם שניים, גורלי וחלקי. ואני נותן להם כנגד זה שתי תורות. ועוד, שעוללים ויונקים נעשו ערבון, ובשבילם יתעוררו להם שתי תורות אלו. כמ"ש, מפי עוללים ויונקים ייסדתָ עוז.

.402 כתוב, את מי יורֶה דעה ואת מי יבין שמועה, גמולֵי מֵחלב עתיקֵי משדיים. את מי יורה דעה, זה תושב"כ. ואת מי יבין שמועה, זה תשבע"פ. גמולי מחלב עתיקי משדיים, שבשבילם ירדה התורה לישראל על הר סיני.

.403 ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם. איפה הן הלכו? שתי התורות הלכו לעמים האחרים, מטרם שעמדו ישראל על הר סיני.

כיוון שירדו תושב"כ ותשבע"פ על הר סיני, מיד, ותיהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי, שהזדעזע כל העולם ואמרו, זוהי התורה, נחמדת גנוזה. מיד, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. ואז אמרו, הזאת נעמי, בפשטות, שזאת נעימוּת התורה באמת. כי אחר שראו הקולות, הכירו נעימות התורה.

.404 וישראל לא ידעו העונשים שבתורה עד שבאו למָרה. כמ"ש, ויבואו מָרָתה, וכתוב, שָׁם שׂם לו חוק ומשפט ושָׁם ניסָהו. אז אמרה התורה, קרֶאנה לי מָרה.

.405 והרכיב אותו מוליך החמורים ג' פרסאות. והוא עוסק עימהם בסודות האלו. קראו עליו, כפֶלַח הרימון רַקָתךְ, אפילו הריקים שבישראל מלאים תורה ומצוות כרימון.

.406 אז, כשניתנה התורה בהר סיני, היו ישראל מתעטרים בתורה, והתעטרו בשמות החקוקים העליונים. כיוון שעשו ישראל את העגל וחטאו, ומשה היה מביא התורה כתובה על לוחות האבנים העליונים, מלאים מכל טוב, חירות ממלאך המוות ומשעבוד מלכויות, ומכל המחלות הרעות שבעולם.

.407 כיוון שמשה ראה את העגל, פרחו האותיות ועלו כולן למעלה. אז צעקה התורה ואמרה, אני מלאה הלכתי, מכל טוב לישראל, ועתה נעשיתי ריקה ולחינם, שאיני מועילה להם. אז צעקו העליונים ואמרו, אוי להם כי נדדו ממני. אוי להם, שלא התקיימו באמונת אדונם.

ותלכנה שתיהם, הם נפש וגוף

[ותלכנה שתיהן אינון נפש וגוף]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף צא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צא.

.408 הנפש והגוף הם שותפים יחד, והולכים מהעוה"ז ביחד, עד בואָנה בית לחם, לעולם ההוא. ונקרא בית לחם. אלא ב"ד והקטרוג שם, דין ומלחמה, ע"כ נקרא בית לחם, כי לחם הוא מלשון מלחמה. אז כתוב, ותֵיהום כל העיר עליהן. כל שאר המתים מרעישים עליהן מפחד קול מלחמת הדין, שהן מעוררות.

.409 אותו המלאך הממונה על בית הקברות, נכנס לקבר בשעה שנקבר, ועומד עליו ומביט ואומר, אוי לו לפלוני זה, אוי לעיניים שנהנו מהעוה"ז בעבירה, אוי להן לידיים ולרגליים שהלכו בהבלי העולם.

.410 אמר הגוף, אני איני רואה, הנפש היא המנהיגה שלי. אומרת הנפש, אני איני יודעת ללכת. והם השניים בדמיון העיוור והפיסח. מה עשה, מכניס הנפש לתוך הגוף. ודן אותם ג' ימים זה אחר זה. לאחר ג' ימים נידון מפיו ומידיו ומרגליו.

.411 אח"כ הגוף נבקע, ורימה ותולֵעה עולה עליו. והנפש מתאבלת עליו, כמ"ש, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תֶאבַל, ואומרת, אני מְלאה הלכתי, לאותו העולם, וריקם הֱשיבני ה', לזה העולם, בלי מעשים ובלי תורה.

.412 ואשרי מי שתלמודו מתקיים בידו, בזמן שהולך לבית עולמו. שאפילו בקבר שפתותיו דובבות בתורה, והם שושנים, כמ"ש, שפתותיו שושנים. אל תקרא שושנים, אלא, שֶׁשׁוֹנים. מפני שתורתם מגִנה עליהם. כמ"ש, בשוכבךָ תשמור עליך.

.413 רבי חִסדא, כשנפטר לעולמו, הלך בנו רבי יוסֵי ולן שם על קברו בלילה. שמע מתוך הקבר שמחה של כיתות כיתות שהתקבצו ואמרו, נלך לשמחת הילולה של התורה של רבי חסדא. ואפילו מלאכי השרת התקבצו לשמוח עימו.

.414 שמע שהיו אומרים, מה זה שהחיים באו לשמחתנו כאן, יעסקו בתורה בעולם ההוא שלהם. אמר רבי חסדא, בני, לך מכאן, ותקיים תלמודך. כי אשרי הוא מי שבא לכאן ותלמודו בידו. כי אפילו מלאכי השרת אינם יכולים להתקרב אליו. לך ואמור לרבי חגי, שיגמור תלמודו, כי ביום פלוני יבוא לכאן.

.415 בעוד שהיה מספר עימו, העלו את רבי חסדא לישיבה העליונה. וקם בנו רבי יוסי, והלך, וסיפר לחברים.

.416 אמר לו רבי יהודאי, לולא רבי יוסי אתה, היית ראוי להיענש שם. אמר לו, בגלל צערו של אבי הלכתי ושמעתי כל כך. קרא רבי יונתן על רבי חסדא, ושכבתָ ועָרְבה שנתך. וכן הכתוב, מתוקה שנת העובד, אם מעט ואם הרבה יאכל.

.417 הנפש נמשלה לשכינה, והגוף לישראל. אם ישראל חטאו וגלו, למה גלתה השכינה עימהם לשם, שהרי היא לא חטאה? אלא על שהייתה מבקשת עליהם רחמים, ומשפיעה להם עושר וכבוד מאוד, ונותנת להם כל מה שירצו, והם חטאו. ועל זה כתוב, ויִשְׁמַן ישׁוּרוּן ויבעט, שָׁמנתָ עביתָ כָּשׂיתָ, וייטוש אלוה עשָׂהו ויְנַבּל צוּר ישועתו. וע"כ גלתה עימהם. כי העובדה, שאינה יכולה להשפיע להם, נחשבת לה לגלות.

.418 כמו רימה ותולֵעה שעולים על הגוף, כך בשעה שישראל הם רָעים, אוה"ע בני עשיו וישמעאל, הנקראים רימה ותולעה, שולטים עליהם, והגוף נבקע, שייהרגו ישראל. ועל זה כתוב, אך בשרו עליו יכאב ונפשו, השכינה, עליו תאבל. מהו, בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל? בשרו של ישראל יכאב עליהם, ונפשו על ישראל תאבל. ואז היא משתוקקת לנשמה עליונה, שנקראת נעמי, בינה.

.419 ולנעמי מוֹדָע לְאישהּ איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז. גיבור בארץ יהיה זרעו. אשרי מי שמתברך בבנים בעוה"ז, כדי שלא ילך יחידי לעולם ההוא.

כמו שיש הוי"ה בז"א כך יש באדם

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף צג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צג.

.420 כמו שבאדם, ז"א, יש הוי"ה מלא, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, והאור שלו מתבאר למ"ה, כי הוא בגי' מ"ה (45). כך יש בגוף התחתון שם הוי"ה מלא, ומתפרשׁ לכ"ב (22) אותיות. ועם חמש אותיות מנצפ"ך, הן כ"ז (27).

.421 כמו דמיון אדם, שהוא מד' אותיות הוי"ה, והוא אור גדול, כך יש בגוף ד' יסודות כנגדן, אש עפר רוח מים. והם ד' כוחות. הרוח הבהמית והנפש הבהמית, הן ב' יסודות, רוח ועפר. נשמה ונשמה לנשמה, הם ב' יסודות, מים ואש. והם כולם מצד שמאל.

.422 והם פועלים בעוה"ז באופן הזה. השכל הוא מנשמה לנשמה. תאוות השכל נמשכת מנשמה. מהרוח הבהמית יבוא המשא ומתן עם הגויים. והנפש הבהמית היא להנהיג האיברים, שילכו לאכילה ולשתייה ולתאוות המשגל.

.423 חמישה מקומות שכ"ב אותיות נזכרות בהם: אותיות אחה"ע מגרון, בומ"פ משפתיים, גיכ"ק מחֵך, דטלנ"ת מלשון, זסשר"צ משיניים. חמישה מקומות אלו נכללים בארבעה כוחות: אש רוח מים עפר, שהם מנהיגים האיברים, ובהם נברא כל הגוף. ועליהם ד' האותיות הקדושות הוי"ה, שנקראו אדם. עליהן כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו.

.424 מי' דהוי"ה מתעוררת היראה לאדוני האדונים, שהאדם יהיה ירא ממנו. מה"ר דהוי"ה מתעוררת תשובה לאיש. מו' דהוי"ה מתעוררת לאדם תורה. מה"ת דהוי"ה מתעוררים לאדם מע"ט ומצוות, ולא יחטא. ד' אותיות אלו הן השם הנסתר בצלמו. כמו שהקב"ה נסתר בעולמו, כך הוא זה השם הנסתר באדם.

.425 והם ד' שמות הוי"ה: ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כי יש ד' אותיות הוי"ה שנקראות גוף, שהם ז"א והוי"ה במילוי מ"ה, שהם ד' יסודות: אש רוח מים עפר. ומתפשטים לרמ"ח (248) איברים, שהם המלכות והוי"ה במילוי ב"ן (52).

ועל אלו ד', שנקראים גוף, ד' היסודות, יש ד' אותיות הוי"ה הנזכרות למעלה: יראה אהבה תורה מצווה. שהם בינה וד' אותיות הוי"ה במילוי ס"ג (63). והן מתעלות על ד' גופים, כי ד' גופים הם ז"א ומ"ה, וד' אלו הם בינה וס"ג. ונקראים נקודות, כי בהברת י' מנוקד אִי, ובהברת ה' מנוקד אֵה, ובהברת ו' אוֹ, ובהברת ה"ת אָה.

.426 ועל הנקודות יש טעמים. הנקודות מנהיגות לד' אותיות, שכנגד רגלי המרכבה, שהן מוצא ומקור ד' היסודות השפלים, הנקראים גוף. והם נקראים נקודות המנהיגות את ד' היסודות. ועליהן, ג' טעמים, שהם זַרְקָא תְלִישָׁא שַׁלשלת, ואלו הם השם הנסתר הטהור והקדוש, שהוא שם הוי"ה במילוי ע"ב (72).

והתבארו ד' שמות הוי"ה בד' המילואים ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן. שבחינת רמ"ח האיברים הן ד' אותיות הוי"ה דב"ן. ובחינת ד' יסודות הנקראים גוף, שהם מנהיגים האיברים, הן ד' אותיות דהוי"ה דמ"ה.

ובחינת ד' אותיות הוי"ה שהם יראה אהבה תורה ומצווה, המנהיגים את ד' היסודות, הן ד' אותיות הוי"ה דס"ג הנקראות נקודות. וד' אותיות הוי"ה שבטעמים זרקא תלישא שלשלת, הן הוי"ה דע"ב.

.427 וכך באדם. מן א' לבדה התפשטו ד' אותיות השם, הנעלמות, הנקודות, הוי"ה דס"ג, אִ"י אֵ"ה א"וֹ אָ"ה. כן מן א' התפשטה הה' הנעלמת, אָ"ה, המלכות דהוי"ה הזו, כי היא מוציאה מה שקיבלה. כי המלכות מקבלת מג' אותיות יה"ו ומוציאה לתחתונים.

וגם שתי הברותיו אֵ"ה א"וֹ, בינה וז"א דהוי"ה הזו, הראשון, בינה, מקבל מי', מחכמה, והשני, ז"א, מוליד, משפיע אל המלכות, שמוציאה לחוץ.

והי' הנעלמת של אִ"י, מורה שממנה מתפשט הכול. וע"כ הראשון, אֵ"ה, בינה, נקרא מקבל, משום שמקבלת מהי' הזו. והשני, א"ו, מוליד ע"י המלכות, המשפיעה לחוץ. והי' הנעלמת מורה, כי ממנה מתפשט הכול.

.428 וע"כ נקרא הראשון שבטעמים, הי' שבד' אותיות הוי"ה דע"ב, בשם זרקא. שכשמו, כן הוא מורה, שאין לו סוף. כי זריקה היא היפוך ההשגה, שמוֹרה, שנזרקת ממחשבה. ומתוך שי' כלולה מכו"ח, וכתר הוא א"ס, ע"כ אין בה השגה.

השני שבטעמים, ה"ר, בינה דטעמים, נקרא תְלִשָׁא, שהיא מילה מורכבת, ת"ל ש"א. כי היא, הבינה, נושאת את תל, המלכות, הנקראת תל פיות, שכל הפיות פונים אליה. ובינה נושאת וממתיקה את המלכות, שתהיה ראויה לקבל מוחין.

השלישי שבטעמים, ו', ז"א דטעמים, נקרא שלשלת. כשמה כן היא, כי שלשלת היא אותיות ש_ש תל, שזה מורה שז"א, הכלול משלוש אותיות יה"ו, משפיע לתל, למלכות, שהכול פונים לשם.

.429 והם ד' שמות הוי"ה, כמו יוסֵי יוסֵי יוסֵי יוסֵי, כלומר ד' שמות י"ה ו"ה, שההפרש ביניהם הוא רק במילוי האותיות. שיש הוי"ה במילוי אותיות ה', יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, שבגי' ב"ן (52). ויש הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' מ"ה (45). ויש הוי"ה במילוי י' א', יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שבגי' ס"ג (63). ויש הוי"ה במילוי י', יו"ד ה"י וי"ו ה"י, שבגי' ע"ב (72).

יש ד' אותיות גוף, הוי"ה דמ"ה, ומתפשטים לרמ"ח איברים, הוי"ה דב"ן. ויש ד' אותיות הוי"ה דס"ג, הנקראות נקודות, המתעלות על הגוף, המשפיעות להוי"ה דמ"ה, לגוף.

ויש טעמים על הנקודות, ד' אותיות הוי"ה דע"ב, ג' טעמים, זרקא תלישא שלשלת, המשפיעים לתל, למלכות. הנקודות, ס"ג, מנהיגות לאותיות, מ"ה. ועל השלושה, שהם טעמים נקודות אותיות, יש שם נסתר וקדוש. הנקודות נבחנות גוף לטעמים. האותיות גוף לנקודות.

המת בלי בנים

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף צו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צו.

.430 כתוב, גיבור בארץ יהיה זרעו. אשרי מי שיזכה שיתברך בבנים בעוה"ז. ואם לא זכה, הוא הולך מיד ליד. כמ"ש, יד ליד לא יינָקה רָע. מהו יד ליד? הוא כמ"ש, סוד ה' ליראיו. כלומר, שהוא סוד, שאין לגלות אותו לכל אדם.

.431 ולנעמי מוֹדָע לאישהּ איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז. וכתוב, קרוב לנו האיש, מגואלינו הוא. כלומר, שהוא יגאל את מחלון שמת בלא בנים. כי התגלגל בעובד בן רות. ורמז בזה על הכתוב, יד ליד לא יינקה רע, הכתוב על המת בלי בנים. שמתגלגל מגוף לגוף ע"י ייבום אחיו. אם יד ליד, פירושו שמתגלגל, מהו, לא יינקה רע? יינקה רע, היה צריך לומר.

.432 בדומה לשוטר, שהיה מכה את הרשע, עד שנותנים לו עָרב. ואם נותן ערב, אינם עוזבים את השוטר להכות אותו עוד. אף כאן, לא יינקה רע לגמרי, אלא שבן הנולד מהייבום, הוא כמו ערב עליו, שאם הולך בדרך הישר, אז גואל אותו. ואם לא, לא.

.433 רבי זְמירָאה יצא לכפר אוֹנֵי, ראה בבקעים שבקִמְטֵי הבלוטות שלהבות עולות משם. היטה אוזניו, ושמע קולות. אמר לו אותו ערבי, לך עימי ואראה לך פלאות, המכוסים מבני אדם.

הלך עימו מאחורי סלע, וראה בקעים אחרים ולהבות עולות למעלה. שמעו קולות אחרים. אמר לו, הטה אוזניך כאן. היטה אוזניו ושמע קולות שאומרים, אוי.

.434 אמר, ודאי שכאן מקום אחד מהמקומות האלו שבגיהינום. עבר אותו הערבי, ונשאר הוא. בתוך כך, כפף עצמו במקום אחר, וראה אדם אחד, שהיה מרים קולות, ולקחו אותו והביאו אותו לעומק מָדור אחר, והתכסה ולא ראה אותו יותר.

.435 נרדם, וראה אותו האיש בחלום. אמר לו, מי אתה? אמר לו, יהודי רשע אני, שלא השארתי רעות וחטאים בעולם שלא עשיתי. אמר לו בתוך החלום, מה שמך? אמר לו, איני יודע, כי הרשעים שבגיהינום אינם זוכרים שמותיהם.

.436 אמר לו, מהו שם מקומך? אמר לו, הייתי קצב בגליל העליון. ובגלל הרעות הרבות שעשיתי שם, דנים אותו האיש ג"פ ביום וג"פ בלילה.

.437 קם משם והלך לגליל העליון. שמע קול ילד שהיה אומר, אם תבקְשנה ככסף וכַמַטְמונים תַחְפְּשֶׂנה, אז תבין יִראת ה'. הלך לבית מדרש אחר. שמע קול ילד אחר, שהיה אומר, בקשו צדק בקשו ענווה אולי תיסָתרו.

.438 הלך וחיפש אחר אותו אדם רשע ושאל ילד אחד. אמר לו, רבי, יבוא כך וכך לאותו האיש, שלא השאיר רעות וחטאים בעולם שלא עשה. כך וכך יהיה לאותו אדם רשע, ולמניקה שהניקה אותו.

.439 אמר לו, האם השאיר בן בעולם? אמר לו, כן, השאיר בן אחד, והוא רשע כאביו, והוא ילד ההולך לבית המטבחיים.

חיפש אחריו, ולקח אותו ולימד אותו תורה, עד שלימד אותו מקרא ותפילה וק"ש. אח"כ לימד אותו משנה תלמוד הלכות והגדות עד שהחכים ביותר. והוא רבי נחום הפָּקוֹלי.

.440 קראו לו הפקולי, כמ"ש, פָּקוּ פְּלילִיָה, משום שהוציא את אביו מהדין שבעולם ההוא. וכמה חכמי הדור שיצאו ממנו נקראו פקולי.

.441 בא לו אותו האיש בחלום, ואמר לו, רבי, כמו שאתה ניחמת אותי, כך ינחם הקב"ה אותך. כי מיום שבני ידע פסוק אחד פקוּ אותי מהדין. כיוון שקרא ק"ש, העלו הדין שלי בין ביום בין בלילה רק פעם אחת. וכיוון שקרא פסוק בבית רבו, העבירו הדין שלי מכל וכל.

.442 ביום שהחכים וקראו לו רבי, התקינו כיסאי בין הצדיקים בגן עדן, ובכל יום שהתחדשה תורה משמו, מעטרים אותי בעטרה עליונה, שהצדיקים מתעטרים בה.

.443 בזכותך זכיתי בכל אותו הכבוד. אשרי חלקו, מי שהשאיר בן בעוה"ז שעוסק בתורה.

מי הוא אליהו

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף צט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צט.

.444 אליהו, היה לו בן או לא? דבר אחר היה בו, שאינו דומה לאנשים אחרים. וכתוב, אל תיגעו במשׁיחיי, ובנביאיי אל תָרֵעו. אל תרעו, פירושו, אל תעשו עצמכם רֵעים וחברים לנביאיי, שלא תרצו להבין מעשיהם, כמו שאתם מבינים מעשי חבריכם. והקב"ה בחר בהם, והבדיל אותם מישראל לעבודתו, והכניס אותם בהיכלו. מכ"ש מי שהוא מלאך בשמיים, אליהו.

.445 אליהו משבט גד היה. אליהו דבר אחר היה בו, שלא כשאר אנשים. כמ"ש, מי עלה שמיים ויירד. מי עלה שמיים, אליהו. ויירד, מקודם לכן. שנשמתו ירדה והתלבשה בגוף כשנולד.

.446 אליהו משבט גד היה. אליהו זה פינחס. משום שקינא להקב"ה, שזה קינא וזה קינא, ע"כ אליהו הוא פינחס. כי כתוב, קנוא קינאתי. פירושו, קנוא, בשיטים, וקינאתי, כאן. אמר לו הקב"ה, עד מתי אתה מקנא לשמי? הרי שלומדים את זה מהכתוב, קנוא קינאתי.

.447 מי עלה שמיים. זהו אליהו, כמ"ש, ויעל אליהו בסערה השמיים. ויירד. זה יונה, כמ"ש, ויונה ירד על ירכתי הספינה. וכן, לקִצבֵי הרים ירדתי.

מי אסף רוח בחופְניו. זהו משה, כמ"ש, קחו לכם מלוא חופניכם פיח כִּבשן, וזְרָקוֹ משה השמיימה.

.448 מי צרר מַים. זהו אלישע, שריפא המים ביריחו. בשׂמלה, בכוח שמלתו של אליהו.

מי הקים כל אפסי ארץ. זהו אברהם, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּרְאם, שהוא אותיות באברהם, שבזכותו התקיימו שמיים וארץ.

.449 מה שמו של אותו אדון, שהביא את אלו לעולם? ה' צבאות שמו. ומה שם בנו? ישראל, כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל. כל הכתובים האלו מדבר בהקב"ה.

מצוות מזוזה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קא.

.452 וכְתבתָם על מזֻזות ביתך ובשעריך. מזֻזות כתוב חסר ו'. אלא אשריהם ישראל, שהם מצוינים תמיד במצוות. בשִׁבְתם, ובלכתם, בשוכבם, ובקומם. כמ"ש, בשבתךָ בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך.

.453 ושיהיו ישראל מעוטרים בתורה ובמצוות, כדי שידבקו תמיד בהקב"ה. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. וכל הדבק בקונו, אינו ניזוק לעולם.

.454 ולא עוד, אלא ששני מלאכי השרת מלַווים את האדם, אחד בימינו, ואחד בשמאלו. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך לשמורךָ בכל דרכיך. ולא עוד, אלא שאם תמיד מצוי במצווה, כביכול, שהקב"ה נעשה לו שומר. כמ"ש, ה' שומרךָ.

.455 מה עושה הקב"ה? לוקח מלאך ההולך בימינו, ומעמיד אותו לפניו. והוא עומד במקומו. כמ"ש, ה' צילךָ על יד ימינך. ואותו המלאך שהוא משמאלו, מעמיד אותו אחרי האדם. והקב"ה מימין ומשמאל. נמצא האדם נשמר מכל צדדיו, מי יוכל להזיק לו.

.456 וע"כ, צריך שלא יהיה האדם מצוי בלא תורה ובלא מצוות, אפילו שעה אחת. בביתו הקב"ה שומר אותו מבחוץ, והאדם מבפנים.

.457 פֶּתח המצוין במזוזה, אין מזיק ואין שטן ואין פגע רע מתקרב אליו. מפני שהקב"ה שומר הפתח, אפילו בשעה שניתנת רשות למלאך המשחית לחבל, זוקף עיניו, ורואה ששֵׁם שד"י עומד על הפתח, כמ"ש, ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. לפיכך צריך האדם, שיהיה תמיד מצוי במצוות מזוזה.

.458 ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם. מה שונה זה משבּת, שבה כתוב לדׂרׂתם, חסר ו', שכתוב, לעשות את השבת לדרתם?

.459 תיקנו פרשת ציצית בק"ש. ובדירתו של אדם נמצאת פרשת ק"ש, חוץ מפרשת ציצית, שחסרה משם. במה נִשלם? אלא כשאדם מתעטף בביתו בציצית, ויוצא בו לפתחו, הרי נשלם.

.460 והקב"ה שמח בו, ומלאך המוות זז משם, וזהו לדׂרׂתם, שיהיה שלם. וייצא מפתח ביתו במצווה זו, והמלאך המשחית זז משם, וניצל האדם מכל נזק, שכתוב, מזֻזות, מאותיותיו משמע, ז"ז מו"ת. שלא ניתנה לו רשות לחבל, וזז מִפתחו.

.461 בשבת כתוב, לדׂרׂתם, מפני שכיוון שקידש היום, דירתם של ישראל צריכה להיות בנר דלוק, ושולחן ערוך, ומיטה מוצעת ודירתם מתוקנת כדירת חתן לקבל בו הכלה.

שבת היא כלה. ולעולם אין מכניסים אותה, אלא בדירה מתוקנת לכבודה, כפי הראוי לה. כמ"ש, לעשות את השבת. לדרתם, להכניס בה כלה קדושה לדירתה ולהיות בתוכה.

.462 בשעה שקידש היום, וכלה זו באה, ואינה מוצאת דירה מתוקנת, ושולחן ערוך, ונר דלוק. כלה זו אומרת, אין דירה זו מישראל. כתוב, ביני ובין בנֵי ישראל, ואין זה מישראל, אין דירתו לקדושה. ע"כ צריך היכר קדושה בבית. ועל זה כתוב לדׂרׂתם, בשבת ובציצית.

.463 מי שיוצא משער ביתו בעיטוף של מצווה, ותפילין בראשו, בשעה שיוצא בין שני שערים, בין שער ביתו לשער בית הכנסת, השכינה מזדמנת עליו. וב' מלאכים עומדים עליו, אחד מימינו ואחד משמאלו. וכולם מלווים אותו עד בית הכנסת, ומברכים אותו, ומקטרג אחד העומד לפני פתחי בתיהם של בני אדם, הולך מאחוריהם. ובעל כורחו, משיב ואומר אמן על ברכותיהם.

.464 זָכוֹר ושָׁמוֹר הוא כלל כל התורה. זכור, ז"א, כולל רמ"ח (248) מצוות עשה. שמור, מלכות, כוללת שס"ה (365) מצוות לא תעשה.

זכור, פרשת מזוזה. האם מזוזה לא נקבה, מלכות, וזכור הוא ז"א? ודאי שמזוזה נקבה, אבל פרשה זו, זכור, כלולה במזוזה, נקבה. שמור, הוא ציצית.

.465 כשאדם יוצא מפתח ביתו, יוצא בתפילין, שהן בכלל זכור, ועימהן ציצית, שמור, ובשער ביתו פוגש במזוזה, בכלל זכור, והציצית שבבגדו משלימה עם כלל שמור.

.466 הרי ציצית אינה נמצאת בפתח, ואיך נמצא שָׁם זכור בלבד, שהוא מזוזה? והלוא למדנו, זכור ושמור הם אחד, שאין זה בלי זה. אלא מזוזה כוללת זכור ושמור. זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, וכאחד הם. ומזוזה היא כלל של שניהם, זכר ונוקבא ביחד.

.467 תפילין שלמעלה, של ראש, הן בכלל זכור. תפילין של יד, הן שמור. וכלולים זה בזה. וע"כ עשיה, מלכות, לא כתוב אלא בציצית, ועשו להם ציצית, שהיא שמור, מלכות, והכול הולך כאחד.

ולנעמי מוֹדָע, מכאן היה צריך להתחיל

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קד.

.468 ולנעמי מוֹדָע לאישהּ איש גיבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בועז. מגילה זו לא היה לה להתחיל אלא מפסוק זה. כי המגילה באה לפרש ייחוס מלכות בית דוד, וזה מתחיל מפסוק זה.

.469 כשהקב"ה רצה לברוא העולם, היה מציין את העולם לפניו, ולא היה עומד. עד שברא התשובה. כיוון שברא התשובה, ברא את העולם, והעמיד אותו על עומדו, על עמוד אחד. והוא צדיק יסוד עולם.

.470 כיוון שברא את התשובה, התנוצץ אור ממנו, והאור האיר מסוף העולם ועד סופו, ובו נברא העולם. ראה הקב"ה את האור, והסתכל ברשעים העתידים לבוא בעוה"ז, וגנז אותו לעוה"ב לצדיקים.

.471 כיוון שהוא עתיד לגנוז אותו, למה ברא אותו? אלא כשברא הקב"ה אור זה, לא ברא אותו אלא לברוא בו את העולם, והסתכל וראה שרשעים עתידים לבוא, וגנז אותו לצדיקים לעוה"ב, ועוד היום, אע"פ שהקב"ה גנז אותו, העולם מתקיים בו.

.472 כיוון שגנז אותו ואינו, איך מתקיים בו העולם עוד היום? העולם מתקיים באור אחד, היוצא מהאור הגנוז הזה, כמו חוט היוצא מאור גדול. והעולם בו מתקיים. והוא עמודו של עולם, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם.

.473 וממנו שתל ויצא זרע דוד, כמ"ש, זֶרע יעבדנו יסופר לה' לַדוֹר, שהוא כמ"ש, וכיסאו כַשֶׁמֶש נגדי. וכל זרעו של דוד, מִצדיק זה יצא. כעניין זה כתוב, כל פעל ה' למַענהו.

.474 ולנעמי מודע לאישה. מכאן היה צריך להתחיל מגילה זו. כי המגילה באה לספר ייחוסה של מלכות בית דוד, וזה מתחיל מכאן.

רות ונעמי ובועז במדרגות העליונות עומדים

[רות ונעמי ובועז בדרגין עלאין קיימי]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קו.

.476 רות ונעמי ובועז, שלושתם, בצורות המדרגות העליונות המכוסות עומדים. רות היא מלכות, נעמי היא בינה, בועז הוא יסוד. וזרע דוד מתוך צורת האילן העליון נשתל בעולם.

.477 נעמי, כמ"ש, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. ועל השם הזה, נועם, נשתל השם נעמי בעולם. כתוב, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. נועם ה', היא תשובה, בינה, העוה"ב. ולבקר בהיכלו, הוא עולם אחר למטה, מלכות.

.478 רות היא בצורת עולם התחתון, מלכות, שמרווה להקב"ה תמיד בשִׁירות ובתשבחות. רות היא ע"ש תוֹר. כי רות היא אותיות תור, שקולו שונה מכל שאר הקולות. אף כנ"י, המלכות, הנקראת רות, שונה בקול, בתשבחה, מכל שאר הקולות.

תור זה, נותן ב' קולות יחד, אחד עליון ואחד תחתון, קול גבוה וקול נמוך. אף כנ"י, המלכות, מתעוררת למעלה, מבינה, ומתעוררת למטה, מעצמה. והכול בזמן אחד ובקול אחד.

.479 אלקים אַל דוֹמי לָך, אל תֶחרש ואל תשקוט אֵל. אל תחרש, מלעורר למעלה. ואל תשקוט, מלעורר למטה. והכול בזמן אחד.

.480 בועז הוא בצורה עליונה, צדיק, יסוד, גיבור, שומר הברית, שהתגבר על יצרו, גיבור חיל.

.481 מי קרוב לכנ"י? צדיק, יסוד. ואיך כתוב שבועז אמר, יש גואל קרוב ממני, ומי הוא הקרוב למלכות יותר מיסוד? אלא ודאי גואל קרוב ממני, זהו האור הראשון, חסד, הנקרא טוב, כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב.

.482 את האור, בגי' תורה, הנקראת לֶקח טוב. וגם הצדיק, יסוד, נקרא טוב כמוהו, כמ"ש, אִמרוּ צדיק כי טוב. וזה, האור הראשון, קרוב ומקדים לאותו הטוב של הצדיק. וע"כ כתוב, קרוב ממני, שאני והוא, טוב, אלא הוא, טוב, קרוב ממני. וע"כ, אם יגאלךְ טוב יגאל, שהוא קרוב ממני. שהוא המתחיל ומקדים ומתעורר לחבק בתחילה. והרי הוא קרוב, כמ"ש, ויישק יעקב לרחל.

חיבוק הימין, השפעת אור החסד למלכות, קודם לזיווג היסוד. ע"כ נבחן אור החסד יותר קרוב למלכות מאור היסוד. וכן אור הנשיקין, הוא אור החסד, הקודם לזיווג היסודות. ע"כ כתוב, ויישק יעקב לרחל.

.483 ולנעמי מוֹדע לאישהּ. האם לא, מודע לה, היה צריך לכתוב, כי מלך שהשלום שלו, זהו צדיק, יסוד דז"א? שהרי הבינה נקראת, מלך שכל השלום שלו. ויסוד דז"א נקרא, מלך שהשלום שלו, משום שיסוד דז"א נמשך מהבינה. הבינה היא נעמי. א"כ בועז, יסוד דז"א, הוא מודע לנעמי, שממנה נמשך, ולא לאיש שלה אלימלך, שהוא חכמה.

.484 אלא כמו שהעוה"ב, בינה, נעמי, נמשך ומתגלה ממחשבה עליונה, חכמה, הנקראת אלימלך, העומדת על הבינה. אף כאן, הצדיק, יסוד דז"א, שווה באותו אופן ממש אל אותה המחשבה העליונה ששְׁמה אלימלך.

כמו שהמלך העליון, חכמה, ששמה אלימלך, שמח להשפיע לעוה"ב, בינה, לנעמי, ושולט עליה, אף כאן הצדיק, יסוד דז"א, מודע ונודע להיות שווה אליו, לשמח ולהיות למלך התחתון, מלכות, באותו אופן ממש, כמו אלימלך לנעמי. וע"כ כתוב, ולנעמי מודע לאישה, ולא מודע לה.

.485 ע"כ נקרא בועז, אותיות ב"ו ע"ז, בו עז וגבורה לקבל כל תענוגי הגוף, וכל מיטב הגוף מז"א, הנקרא גוף, ומכניס למלכות כל זרע דוד, וכל תיקוני המלכים, ומצוות התורה. וע"כ בו עז ואינו חלש. חי לעולם, להיות בו עז לקבל כל החמודות, כל התענוגים, כל מיטב הגוף, שז"א, הנקרא גוף, נותן למלכות.

.486 ועתה מתחילה רות, המלכות, להיבנות בעולם, מעט מעט, עד שמתחברת בבועז, ביסוד דז"א. ועיקרה של המגילה: נעמי בועז רות, שהם בינה יסוד דז"א ומלכות.

.487 כתוב, ויתהלך חנוך את האלקים, ואיננו כי לקח אותו אלקים. כי לקח אותו אלקים מהעוה"ז של בני אדם, ונמשך חנוך מעט מעט, עד שנעשה מה שנעשה, ושכן במקומו כראוי. שהוא מט"ט הגדול והחזק, שר הפָּנים, שממנו מזדעזעים עליונים, תחתונים, שליטים, ושמשים עליונים המתקרבים אליו, לשלוט ולהוציא ממנו כוח ועטרות קדושות.

.488 ג"כ משך הקב"ה את רות אחריו, ולקח אותה מהעמים האחרים, וקירב אותה אליו, להוציא ממנה צבאות ומחנות קדושים.

חנוך נער מט"ט

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קט.

.489 חנוך, עשה לו הקב"ה, בשעה שלקח אותו ממקומו, תפקידו בדבקות כראוי, בעיטור הרוח העליון. וקרא לו נער. ובגללו, כל נערה כתוב בתורה, נער, חסר ה'. והוא כלול בעליון, ברוח העליון, ז"א. ובתחתון, בהתכללות, אשר כלולה מצד שנלקח מלמטה, ממלכות.

חנוך כלול מב' מיני מוחין: ממוחין דפנים מז"א, וממוחין דאחוריים של המלכות, שממצב א'. חנוך, עשה לו הקב"ה תפקידו בדבקות כראוי, בב' מיני המוחין. בעיטור הרוח העליון, מוחין דפנים מז"א. וקרא לו נער, במוחין דאחוריים ממלכות, המכונים נער וילדות. לפיכך נבחן, שפעם מתלבש בו ז"א, ופעם מתלבשת בו המלכות.

ובגללו, כל נערה כתוב בתורה, נער, חסר ה', כי המלכות נקראת נערה בשעת הזיווג עם ז"א. אבל כשהיא במוחין דאחוריים, ומלובשת במט"ט, אז נקראת המלכות נער חסר ה'. באופן, שבכל מקום שכתוב בתורה נערה חסר ה', הכוונה היא על המלכות המלובשת במט"ט. ונמצאת בו הארת העליון, ז"א, והארת התחתון, מלכות.

.490 וע"כ ממשלתו היא בב' צדדים, אחוזה למטה, במלכות, ואחוזה למעלה, בז"א. כתוב, חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה. חנוך לנער, מט"ט, שנקרא נער, שמשך אותו הקב"ה מלמטה, והוא חנוך. והנהיג אותו על פי דרכו, על פי דרכו שלמטה, בהארת המוחין דאחור שבמלכות. על פי דרכו, בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו.

גם כי יזקין, כמ"ש, נער הייתי גם זָקנתי, שפסוק זה אמר שר העולם, מט"ט. גם כי יזקין, בשעה שמאירים בו מוחין דפנים דז"א, המכונים זקנה. לא יסור, שלא יסור מאותה הדרך של הארת המלכות, המכונה נער, כדי להמשיך למטה למלכות.

.493 וחִכךְ כיין הטוב הולך לדודי למֵישָׁרים. וחכך, תלמידי חכמים, שהם כיין הטוב, שריחו הולך למרחוק. אף תלמידי חכמים הם במקום אחד, ותורתם הולכת למרחוק בכל מקום.

.494 ואף כשהם בקבר, שפתותיהם דובבות תורתם. כמ"ש, דובב שפתי ישֵׁנים. כש"כ במקום שעומדים עמודי עולם, על אחת כמה וכמה. כי אפילו מלאכי השרת אין להם כוח לעמוד בפניהם.

.495 פעם אחת הייתה מגפה בלוד. בא רבי שמעון לעיר. אמרו לו, מה נעשה? קם רבי שמעון ועבר בעיר, וראה אנשים מתים. אמר, כל זה בעיר ואני כאן, גוזר אני שתתבטל המגפה.

.496 שמעו בת קול, שהייתה אומרת, צאו מכאן, כי רבי שמעון כאן. שהקב"ה גוזר והוא מבטל. הגדלות שלו, מי יכול לעמוד בה. אם לא שהוא גדול כמשה.

.497 ויאמר משה אל אהרון, קח את המַחְתה ותן עליה אש מעל המזבח, ושים קטורת. וכתוב, וייקח אהרון כאשר דיבר משה וַיָרָץ אל תוך הקהל, והנה החל הנֶגף בעם, וייתן את הקטורת ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים ובין החיים, ותיעצר המגפה. כל כך היה צריך משה לטרוח, ורבי שמעון בדַברו, הקב"ה גוזר, והוא מבטל המגפה.

.498 כיוון שהעיר הזוהר בדברי החכמה העליונים האלו של רות, רות הייתה כשֵׁרה. אבל, אע"פ שהייתה כשרה, לא ניכרה הכשרוּת שלה עד שדבקה באותו צדיק בועז.

.499 רות הייתה כשרה מכל האומות. אמר לה בועז, אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבוּרי מזה, וכה תִדְבָּקין עם נערותיי. והיא אמרה, גם כי אמר אליי, עם הנערים אשר לי תדבקין. כיוון שראתה חמותה כך, שחשבה להתדבק עם הנערים, אמרה לה, לא כך, טוב בתי, כי תצאי עם נערותיו ולא עם הנערים.

אלְכה נא השדה, שדה תפוחים קדושים

[אלכה נא השדה, הוא חקל תפוחין קדישין]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קיד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קיד.

.500 אין לצדקת הזו מדברי דופי, שתאמר, שבועז אמר לה להידבק עם הנערים, כי כשֵׁרה הייתה. כתוב, ויאמר בועז אל רות, הלוא שמעת בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר. וכתוב למעלה, אלְכה נא השדה ואלקוטה בשיבולים. מלמד, שנצנצה בה רוח הקודש.

אלכה נא השדה. שדה, שדקדקה בדבריה לרמוז על האמונה הגדולה, שדה אשר בירכוֹ ה', שדה תפוחים קדושים, המלכות, אמונה.

.501 כתוב, ויִיקֶר מִקרֶהָ. ובבלעם כתוב, ויִיקָר אלקים אל בלעם. וייקָר, בלשון קֶרי וטומאה. אבל כאן שונה וכתוב, וייקֶר מקרהָ. כי כאן הוא בלשון כבוד, לשון יקר, כמ"ש, מה יקר חסדך אלקים.

.502 ואיזה יקר נפגש בה? חלקת השדה לבועז, ששדה זה הוא חלק הצדיקים. כי בועז צדיק. ושם הלכה ונכנסה בחלק אחד מהשדה, ולמדה דרכו, וידעה אותו מקוצרים אלו. כמ"ש, ותְלקט בשדה אחרי הקוצרים. תלמידי חכמים נקראים קוצרי השדה.

.503 והנה בועז בא. הצדיק, יסוד, בא עמוּס בכמה ברכות ובכמה קדושות. ויאמר לקוצרים. הקוצרים, למעלה הם ב"ד, סנהדרין גדולה, אשר בשדה, במלכות. שהם ע' (70) מלאכים, והם ב"ד דמלכות. ונקראים סנהדרין גדולה.

ויאמר לקוצרים ה' עימכם, עתה נותן להם היסוד דז"א, שהוא בועז, ברכות וקידושים, משם הוי"ה, ז"א. והם אומרים, יברכך ה', שנותנים לו כוח לשאוב השפע ממקור החיים, מעוה"ב, בינה.

.504 למי הנערה הזאת. תשוקתו של בועז הצדיק, הייתה לשאול עליה, כי אהבתו בה. מגילה זו היא רמז לתושב"כ, יסוד דז"א, שהוא בועז, ולתשבע"פ, מלכות, רות, ולעוה"ב, בינה, נעמי. כי הבינה, נעמי, מעוררת הצדיקים, תושב"כ, בועז, להתחבר עם תשבע"פ, מלכות, רות. ומשום זה תיקנו חכמים לומר מגילה זו בשבועות, בזמן מתן תורה, שאז הוא הזיווג של ב' תורות, תושב"כ ותשבע"פ, ז"א ומלכות.

.505 ויאמר בועז אל רות, הלוא שמעת בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר. אלו הן המרכבות הקדושות, שיעקב הקדוש בחר אותם העדרים הקדושים, המדרגות המתוקנות בקו האמצעי, מידת יעקב, שאינן מתערבות באחרות. כמ"ש, ויָשֶׁת לו עדרים לבדו ולא שָׁתָם על צאן לבן.

ועל זה כתוב, אל תלכי ללקוט בשדה אחר, לא תרצה במלכות אחרת ובמרכבות אחרות, שאינן מתוקנות בקו האמצעי.

וגם לא תעבוּרי מזה, מאלו הכתרים שלך, שנמשכים מאחוריים דמלכות, ממצב א', גם מהם לא תזוזי לעולם. ובזה לא תזוזי מבעלך, ז"א, לעולם.

.506 וכה תִדְבָּקין עם נערותיי. הרבה שמות יש למלכות. אחד מהם כ"ה, כמ"ש, יברכוּכָה. וכה, אַת הנקראת וכ"ה, תדבקין עם נערותיי, שהן אלו המרכבות העלמות שנבחרו לך, כלומר שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, להידבק בהן. שהם הכלים דאחוריים של המלכות, המתדבקים בה בעת חזרתה לפב"פ.

.507 מיד, ויָמָד שש שְׂעורים ויָשֶׁת עליה. לקח קו מידה אחד, הקו האמצעי, ועשה מדידה, ייחוד ב' קווים ימין ושמאל, ומדד ו"ק, חג"ת נה"י, הראויים לה להתאחד בייחודם, ונתן לה מנחות ומתנות, כי בלי אלו אין המלכות יכולה להיכנס לעוה"ב, לבינה, שמטרם שיש לה ו"ק מז"א, אינה יכולה לקבל ג"ר מבינה.

.508 שש השעורים האלה נתן לי, כי אמר אליי, אל תבואי ריקם אל חמותך. שש שעורים, ו"ק העליונים, חג"ת נה"י, שהעוה"ב, בינה, נעמי, עומד עליהם. שעורים, כמ"ש, שְׂאו שערים ראשיכם. וישת עליה, נתן עליה, להנהיג אותה ולברך אותה. ומשום זה נעשתה כלה כלולה מו"ק.

.509 יהי מַכִּירךְ ברוּך. ברוך זהו שלמה, מלך שהשלום שלו, ז"א. ע"כ כתוב, והמלך שלמה ברוך. יהי מכירך ברוך, שנעמי אמרה לרות, בשם הזה, תהי מתברכת מכל אלו ו"ק. אז נעמי, העוה"ב, בינה, נותנת לה תוספת ברכות, ג"ר, על אלו שיש לה. כמ"ש, ותוֹצֵא ותיתן לה את אשר הותירה מִשׂובעה, זוהי תוספת קדושות וברכות, שנתנה נעמי, בינה, לרות, מלכות.

.510 גם כי אמר אליי, עם הנערים אשר לי תדבקין. כי החשק שלה הוא להתדבק תמיד עם הנערים, הכרובים הקדושים, מט"ט וסנדלפון, נושאי הכלים דאחוריים שלה, שכל חשקה הוא בהם, משום שעל ידיהם נמשכת החכמה דשמאל. דבר זה הוא קדוש.

.511 האם דבר שקר אמרה רות לנעמי? כי בועז אמר, וכה תדבקין עם נערותיי, ולא אמר, עם הנערים. אלא השם כ"ה, שהמלכות נקראת, אינו אלא, כשהמלכות מתוקנת על שני כרובים, מט"ט וסנדלפון, לקבל ברכות בכ"ה (25) אותיות של הייחוד, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. הרי כ"ה אותיות הייחוד, שהן בתיקון הכרובים. כיוון שנתקנה בהם, אז נקראת כ"ה. ואז אמר, וכ"ה תדבקין.

נמצא, כיוון שבועז קרא לה כ"ה, הרי ציווה אותה להידבק עם הנערים מט"ט וסנדלפון, ולא אמרה שקר. ועכ"ז אמר, עם נערותיי, שהן שבע הנערות, כי הכול צריך שלא לעזוב אותם, הזכרים, שהם מט"ט וסנדלפון, והנקבות, שהן שבע הנערות, הראויות לתת לה מבית המלך. כי מט"ט וסנדלפון הם המתקנים את שבע הנערות, שתהיינה ראויות להמשכת החכמה.

.512 מלמד שהראה לה כרובים. ויש בספרו של אדם, שאע"פ שנחרב ביהמ"ק, לא תזוז השכינה מכרוב אחד לעולם. כעין זה כאן, כמ"ש, וגם לא תעבורי מזה, שפירושו, שלא תזוז מכרוב אחד לעולם.

.513 ע"כ אמרה, עם הנערים, שהם ב' כרובים, תדבקין ודאי. וכן באלו המרכבות הנקבות, הנקראות עיני ה', כמ"ש, עינייך בשדה אשר יקצורון, והלכת אחריהן. אבל עינייך, הן עיני ה' משוטטות בכל הארץ. בשדה אשר יקצורון, כי כיוון שהן משוטטות בכל העולם, אז, והלכת אחריהן, לדעת.

.514 ויאמר בועז אל רות, הלוא ציוויתי את הנערים לבלתי נוגעך. כי הכרובים אינם שוקטים לעולם, שרוצים לינוק מהמלכות, כמ"ש, למען תָמוֹצו והתענגתם מזיו כבודה. ובאותו זמן שהמלכות הולכת אחר העיניים, לראות כל מעשה העולם, הכרובים אינם מתקרבים אליה, ואינם מתעוררים לינוק ממנה.

.515 וצָמיתְ והלכת אל הכלים. וצמית, כשתשתוקקי לינוק מעולם העליון, מז"א, ע"י התעוררותם של הכרובים האלו, כי על ידיהם היא מושקית משיקויו העליון, מז"א. ושָתית מאשר ישאבון הנערים, שהם הכרובים. אל הכלים, המקורות העליונים, הנקראים פנים גדולים, הכלים דז"א, הנקרא פני אדם.

.516 עד כאן דעות של דברים סתומים וקדושה עליונה, בדברי מגילת רות, והכול בצורה העליונה, והסודות הסתומים. אשרי הדור שזכה לדעת כל זה, דברים קדושים דברי חכמה. על זה כתוב, אשרי אדם מצא חכמה, ואדם יפיק תבונה.

החרדים אל דְבָרו

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קטז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קטז.

.518 שִׁמעו דבר ה' החרדים אל דְבָרו, אָמרו אחֵיכם שונאיכם מנַדיכם למען שמי יִכְבּד ה', ונִראֶה בשמחתכם והם יֵבושו. כיוון שכתוב, שמעו דבר ה', מהו החרדים אל דברו?

.519 אלא דבר ה', בכל מקום, הוא האמונה, המלכות, חוץ ממקום שכתוב, שמעו דבר ה', הוא דבר, היוצא מהמדרגה ההיא, שקורא לו דבר ה', והיא המדרגה השורה עליה, ז"א השורה על המלכות. שמעו דבר ה', הוא דבר היוצא מה', מז"א, כמ"ש, שִׁמעו דבר ה' גויים, דבר היוצא מהמדרגה ההיא, ה', שהוא ז"א.

.520 החרדים אל דברו. המדרגה ההיא ממש, המלכות, הנקראת דבר. החרדים, הם ישראל, שהם חרדים תמיד לתקן המלכות. חרדים בכמה חרדות בין העמים.

.521 אָמרו אחֵיכם שונאיכם. אלו הם בני עשיו ובני ישמעאל. מנדיכם, הם בנידוי מכם, שלא תאכלו עימהם ולא תשתו עימהם, ולא תתקרבו אליהם. וע"כ הם בנידוי מכם.

.522 מנדיכם, בגלותכם, כמ"ש, סוּרוּ טמא קָראו לָמוֹ. ומה הם אומרים? למען שמי יִכבד ה', בשבילנו ובשביל נפשנו יכבד ה', שכל כבודו בשבילנו הוא. וכשישראל מתעוררים ומצפים בכל יום לשמחת גאולת הקב"ה, הם אינם מאמינים כלל. ואומרים, נִראֶה בשמחתכם, בזמן שתרד השמחה שלכם, אבל עתה אין אנו מאמינים. והם יבושו. שהיה צריך לכתוב, ואתם תבושו, אלא כמי שתולה קַלְקָלַתוֹ באחר.

שֵׁם טוב ושֵׁם רע

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קיז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קיז.

.523 במדור בבית הגורן, במלכות, יש עשיר אחד, ז"א, והם אחד, שהמדור והעשיר שבתוכו, הם אחד, והם שניים, ז"א ומלכות, אלא שמחוברים כאחד. וכל העטרות והשמות של האמונה הקדושה, המלכות, הם להם ג"כ בלא התהפכות לרע, שאין בהם אחיזה לקליפות הרעות, כי אותם שיש בהם התהפכות לרע, עומדים תמיד לפני הפתח של בית המלך מחוץ לאמונה, מחוץ למלכות.

אותו דְבר ה', המלכות, המחוברת בה', ז"א, נקראת שֵׁם טוב. כמ"ש, טוב שֵׁם. כי ה' הוא טוב, ושֵׁם, המלכות המחוברת עימו, נקראת שם טוב.

.524 אותו הצד הרע, הוא שניים, זכר ונקבה, מחוברים זה בזה. ושמותיהם הם בהתהפכות לרע מהטוב, אלוהים אחרים, אל אחר, שם רע. שהשמות, אלקים, אל, שם, התהפכו לרע. כי הנקבה של הצד האחר נקראת כך, כשהיא בחיבור עם הזכר שהתחבר עימה, שאינם נפרדים.

.525 וזכר ונקבה אלו דס"א, ממונים על העמים האחרים. לזון אותם ולמלא צורכיהם. ולא בגלל השם שלהם. שאין השם שלהם מפרנס אותם, אלא המלכות דקדושה.

כי אע"פ שהמלכות נודדת ומרוחקת מז"א בעת הגלות, היא נמצאת עם ישראל בגלות, והאומות אינן יודעות שבשם הקדוש שלנו הן מתחזקות, שהיא מזינה ומחזקת אותו שם רע, הנקבה דס"א, מחמת עוונותיהם של ישראל. כמ"ש, שָׂמוּני נוטֵרה את הכרמים.

ואפילו בזמן שישראל שולטים, לוקחת אותה הקדושה של האמונה, המלכות, ונותנת חלק עצמות לכלב, לשם רע, וממנו ניזונים הרשעים.

ויאמר לה בועז לעת האוכל

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קיח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קיח.

.526 כתוב, ויאמר לה בועז לעת האוכל, בזמן שהמלכות מיתקנת מעליונים ומתחתונים. מתחתונים, בקורבנות, בעולות, בתפילות ובחפץ הרצון העולה מתחתונים. מעליונים, בתיקונים של המרכבות והכרובים, במאכל שלה, בשמחה וברצון. אז הוא לעת האוכל.

.527 ורצון הצדיק, יסוד דז"א, בועז, חי אליה. והיא מיתקנת על מרכבותיה. אמר לה, גוֹשי הלום, בקישוטי המלך העליון. ואכלתְ מן הלחם, שתקבלי מזון, רצון, מאכל קדוש, לחלק למחנותייך הקדושים למעלה ולמטה.

.528 ועכ"ז, וטבלתְ פיתֵך בחומץ, יש לך לקבל בדרך טבילה, מאותו החומץ שבצד שמאל, כדי להניק את הצד הרע, שיזון את העמים האחרים, ויהיו ניזונים ממנו.

.529 ויצבוט לה קָלי. מאכל היוצא מאש, מדינים של הצד השמאלי. כדי לתת מזון וטרף לכל, אפילו לכלבים ולכל אלו היוצאים ומתפשטים מהצד האחר של הטומאה.

.530 ואז, ותאכל ותשׂבע ותוֹתַר. ותאכל ותשבע, מאותו המאכל הקדוש. ותותר, מאותו המאכל האחר, חומץ וקלי שמצד שמאל, שהוא בא נותר. נותר, שהוא מאכל הנאכל על השובע. ותותר, עשה אותו מאכל נותר, בשביל המאכל לצד האחר.

.531 ויאכל בועז ויֵשְׁת וייטב ליבו. מלמד שבירך על מזונו. וייטב ליבו, בירך לאותו מקום, הנקרא לב, המלכות.

גדול כוח ברכת המזון

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קיט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קיט.

.532 ואכלתָ ושבעת ובירכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לָך. ואכלת ושבעת, כל האוכל ואינו מברך ברכת המזון, נקרא משחית וגזלן. כמ"ש, גוזל אביו ואימו ואומר, אין פשע, חבר הוא לאיש משחית.

.533 גדול כוח ברכת המזון, שמוסיף כוח ברכה בחבורה של מעלה. גדול כוח ברכת המזון, שמוסיף ברכה על מעשה ידיו של אדם.

.534 רבי בון ורבי חנינא היו הולכים בדרך לפדות שבויים. פגשו בכפר. יָשנו במלון. בחצות לילה קמו לעסוק בתורה. קמה אישה של הבית והדליקה להם נר. בעוד שהיו יושבים, ישבה האישה מאחוריהם לשמוע דברי תורה. הביטו בה.

.535 אחד אמר, נר ה' נשמת אדם, חוֹפֵשׂ כל חדרי בטן. נר ה' נשמת אדם, ודאי. כמו הנר המאיר באפלה, אף נשמתו של אדם מאירה לגוף.

.536 חזר ואמר, בג' דברים האישה זוכה, בחלה ובנידה ובהדלקת הנר. בתוך כך החזיר ראשו לאחוריו וראה אותה אישה שהייתה בוכה. קם אביה וישב ביניהם.

.537 אמר לו רבי בון, למה בוכה בתך? אמר, שלא זכתה שבעלה יעסוק בתורה, והוא ילד בן 12 שנים, ואפילו ברכת המזון אינו יודע. ואיני יכול ללמד אותו. אמר לו, א"כ החלף אותו באחר, ולמה נתת לו בתך?

.538 אמר, אני לא ידעתי אותו, אלא משום שראיתי יום אחד, שדילג מעלייה למטה, כדי לשמוע קדיש אחד. נדרתי להשיא אותו לבתי. יצאתי מבית הכנסת ונתתי לו בתי, ולא דאגתי לדברים אחרים, ולא השגחתי יותר. ועתה הוא נמצא, שאפילו דבר אחד בתורה אינו יודע, ואינו רוצה ללמוד משהו.

.539 אמר לו רבי בון, אולי יזכה לבן שילמד אותו תורה הרבה. בתוך כך קם אותו ילד ממיטתו, וקפץ אליהם. וישב ביניהם. הסתכל בו רבי בון, אמר, רואה אני בפניו, שאור תורה גדול ייצא מהעלם הזה.

עשרה דברים לפני ברכת המזון

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קכא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קכא.

.540 אמר אותו בחור, צעיר אני לימים ואתם ישישים. על כן זחלתי ואירא מחַווֹת דֵעי אתכם. עד שפתח ואמר בדברים שבברכת המזון.

.541 עתה שאמרת, שאפילו ברכת המזון איני יודע, הנה בברכת המזון יש דברים ידועים, והם עשרה. אחד, לערוך שולחנו כפי המזון שיש לו. ומי שאין לו כל כך מזון, ויערוך שולחנו, הוא משובח, משום שבעריכת השולחן הוא יושב לאכול לפני המלך, כמ"ש, ואכלתָ לפני ה' אלקיך.

.542 השני, נטילת ידיים לפני האכילה. כי מי שאוכל בלי נטילת ידיים, כאילו אוכל לחם טמא. השלישי, נטילת ידיים, שייטול יד ימין בשמאל, וישמש בשמאל לימין. וייטול עד שיעור הפרק שגזרו חכמים.

.543 רביעי, שצריך להגביה ידיו לאחר הנטילה בשעה שמברך. ויחבר שתי זרועותיו כאחת בשעת הגבהת ידיו. החמישי, שצריך לסמוך ברכה לנטילה זו.

.544 השישי, לתת מִלחמו לעניים. השביעי, לברך ברכת המוציא ולדקדק באות ה'. ואסור לאכול בלא ברכה. השמיני, האוכל על שולחנו, צריך שלא יהיה זולל וסובא, אלא כאוכל לפני המלך.

.545 התשיעי, לומר על שולחנו דברי תורה. ויחיד, שאין לו עם מי לעסוק בתורה, די לו בברכותיו. העשירי, מים אחרונים חובה, ולא הצריכו בה ברכה. אע"פ שידיו מטונפות ממאכל. ואינו מברך על רחיצת ידיים.

.546 כל עשרה דברים אלו צריכים לפני ברכת המזון, וכל אחד יש בו טעם מהישיבה העליונה. ואני אחזור עליהם.

.547 הראשון, לערוך השולחן למזונו של האדם. מפני כבוד המלך, שנתן לו מזון לגופו, כי קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.

.548 למה קשים מזונותיו של האדם? משום שמזון העולם אינו בא אלא מתוך דין. והקב"ה עובר על הדין, וזן לרשעים, לכשרים ושאינם כשרים, והקב"ה זן לכולם, מִקרני ראם עד ביצי כינים.

.549 והשכינה עומדת ורואה על כל אחד מישראל. כמ"ש, זה השולחן אשר לפני ה'. וכתוב, ואכלת לפני ה' אלקיך. לפיכך ביום חול, צריך שיהיה שולחנו ערוך ולא ערוך לגמרי. וביום שבת צריך תוספת שינוי אחר לשבח.

.550 השני, נטילת ידיים לפני האכילה. מפני שהאכילה צריכה נקיוּת, כמו מלאכי השרת של מעלה. כמ"ש, לֶחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלים.

.551 לאיזה עניין משמיענו את זה? כמו מלאכי השרת שאוכלים בקדושה ובטהרה ובנקיות, אף ישראל כך, צריכים לאכול בקדושה ובטהרה. כמ"ש, והתקדִשתם וִהְייתם קדושים, כי קדוש אני ה'. והתקדשתם, זהו מים ראשונים. והייתם קדושים, זהו מים אחרונים. כי קדוש, זהו שמן טוב, שמושחים הידיים. אני ה', זהו ברכת המזון.

.552 והתקדשתם, שכל האוכל ושותה בקדושה ובטהרה ובנקיות, נדמה למלאכי השרת, שהם קדושים. כי קדוש אני ה', מלמד שצריכים כוונה בברכת המזון.

.553 כל האוכל בלי נטילת ידיים, אכילתו טמאה. והשכינה אומרת, אל תִלְחם את לחם רע עין ואל תִתְאָו למטעמותיו. משום שיש מידת עונשים בעולם, ושְׁמה עין הרע. וכל האוכל בלי נטילת ידיים, אותה המידה של העונשים שורה עליו. וכל אותו המאכל שלה, נקרא לחם רע עין.

.554 שתי מידות עומדות על שולחנו של אדם, מידת הטוב ומידת הרע. כשהאדם מקדש ידיו ומברך, מידת הטוב אומרת, זהו שולחנו של הקב"ה, ונותנת ידיה על ראשו, ואומרת לו, עבדי אתה, עבדו של המקום אתה, כמ"ש, ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאָר.

.555 וכשהאדם אינו מקדש את ידיו, ואוכל, מידת הרע אומרת זה, שלי הוא. מיד שורה עליו ומטמאה אותו. ומאכלו נקרא, לחם רע עין.

.556 מעשה היה בבבל, באדם שהזמין עני אחד לאכול אצלו. ראה העני אותו, שאינו נוטל ידיו ואוכל, קם אותו העני מהשולחן, והלך לו. קרא לו בעל הבית, ואמר לו, שב במקומך ואכול.

.557 אמר לו העני, לא אוכל עימך. כי עליך כתוב, אל תלחם את לחם רע עין. ולא עוד אלא שמאכלך טמא. וכתוב, ולא תיטמאו בהם ונטמאתם בם. שכל מי ששורה עליו רוח רע עין, מקבל טומאה סתומה, שאין לה פתחון כלל. בא המעשה לפני החכמים ונתנו לאותו עני מאה זוזים.

.558 אשריכם ישראל, אשריכם עוסקים בתורה ובמצוות. וכמו העני, שהיה רעב ומעיו עצורים, ושמר את עצמו ולא דאג אלא לכבוד אדונו, כמה שכר טוב מוכן למי שעוסק בתורה.

.559 השלישי, ליטול יד ימין בשמאל, משום שלימין יש יתרון על השמאל בכל. וע"כ צריכים ליטול הימין בשמאל, שהשמאל ישמש אותו. כי ימין של אדם כעין העליון.

.560 כי התורה ניתנה בימין, כמ"ש, מימִינו אש דת לָמוֹ. וכתוב, ימין ה' רוֹממה, ימין ה' עושה חיל. וע"כ, כאשר ירים משה ידו וגָבר ישראל.

.561 כוהן המקדש ידיו, צריך השמאל לקדש את הימין. כוהן שעולה לדוכן, ממי נוטל ידיו? מלֵוִי שמצד שמאל, שמשמש לכוהן העולה לדוכן, ימין, כדי שיהיה הימין כראוי, שיתקדש מהשמאל.

אף כאן כך, יד ימין אינה צריכה להתקדש אלא משמאל, שאע"פ שהימין הוא העיקר, הארת החסדים, עכ"ז צריך להיכלל מהארת החכמה שבשמאל. וע"כ צריך הלוי, שמאל, לשמש לכוהן, ימין. וכן היד השמאלית צריכה ליטול את היד הימנית, כדי שהימין ייכלל משמאל.

.562 וצריכים ליטול כל פרקי היד. י"ד (14) פרקים נקראים יד. כי בכל אצבע ג' פרקים, חוץ מאצבע אגודל, שבה ב' פרקים, וד"פ ג' הם י"ב, ועם ב' פרקים שבאגודל, הם י"ד. כמ"ש, כי יד על כס יה.

ביאר רב המנונא הזקן באותיות הא"ב בצירוף ראש וסוף, הנקרא א"ת ב"ש, שראש הא"ב, א', מתחבר עם סוף הא"ב, ת'. וכן ב', השנייה מראש הא"ב, עם ש', השנייה מסוף הא"ב. ועד"ז, ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"נ י"ם כ"ל. וכל אלו י"ד פרקים שבא"ב, הם מהאות ה' ולמעלה.

ונקראים י"ד פרקים, שהם ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"נ י"מ כ"ל, שהם י"ד אותיות כנגד י"ד פרקים. וי"ד משמשים לי"ד, כדי שייכללו ימין בשמאל ושמאל בימין. וע"כ נטילת ידיים היא לכלול זו בזו.

הידיים, ג' קווים חג"ת, שבגדלות נעשים חב"ד. י"ד פרקים שבהם, י"ב הם התכללות ג' קווים ומלכות זה בזה, שבכל אחד ג' קווים, שהם י"ב פרקים, וב' פרקים כנגד שורשם י"ה. כמ"ש, כי י"ד על כס י"ה. כי י"ד פרקים שבג' קווים חג"'ת, נעשים י"ה, חב"ד.

י"ד פרקים נקראים יד, י"ב דהתכללות ג' קווים ומלכות זה בזה, עם ב' אותיות י"ה, הם י"ד. כמ"ש, כי יד על כס יה. כי י"ד אלו עולים ונעשים ג"ר, י"ה. והצירוף של א"ת ב"ש יש בו ג"ר וו"ק. ד' הצירופים הראשונים א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, הם ג"ר. ומצירוף ה"צ ולמעלה, הם ו"ק.

י"ד פרקים שהם חג"ת, ו"ק, הם מצירוף ה"צ ולמעלה, שהם י"ד אותיות וו"ק של הא"ב א"ת ב"ש. אבל ד' הצירופים הראשונים הם ג"ר, ואין שם י"ד פרקים דחג"ת.

.563 הרביעי, צריך להגביה ידיו בשעה שמברך אחר הנטילה, ויקדש ידיו, כמ"ש, שׂאו ידיכם קודש וברכו את ה'.

.564 משום שהאצבעות הן צורה עליונה, האצבעות הן חמש, ד' אצבעות מחוברות יחד, בכל אחת ג' פרקים, הצורה של המרכבה העליונה. כי המרכבה הקדושה היא ארבעה, חגת"ם, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכל אחד מהם כלול מג' קווים, והם י"ב פרקים.

וע"כ השם המפורש של ד' אותיות הוי"ה הוא י"ב אותיות, כי כל אות שבו נחלקת לג' קווים, ג' אותיות. וד"פ ג' הם י"ב אותיות. וזהו השם המפורש באותיותיו. ואלו י"ב פרקים שבד' האצבעות, כל פרק נקרא אות.

.565 אצבע יתֵרה הנקראת אגודל, שהיא חוץ מד' האצבעות, יש בה ב' פרקים. אלו ב' פרקים, ב' אותיות נסתרות בב' מדרגות עליונות נסתרות, י"ה, כלומר שהם ב' שורשים כנגד ב' אותיות י"ה, חו"ב.

.566 והמפתח של כולם, שכולם מקבלים ממנו, הוא למעלה בי"ה, באותו המכוסה שלא מתגלה, הדעת המייחדת חו"ב, י"ה. ונקרא מפתח, משום שקו אמצעי פותח הארתם של ימין ושמאל, חו"ב. י"ד פרקים שבאצבעות כולם זקופים לקבל מאותו הנסתר, דעת, לאחר שהתקדשו. משום שכולם מתברכים ממנו.

.567 אחר נטילת ידיים, כיוון שהתקדשו, שהידיים, חג"ת, עלו לי"ה ונעשו חב"ד, צריכים לזקוף את האצבעות למעלה, בכוונה לעורר הפרקים העליונים הקדושים, י"ה, השורשים של י"ד פרקים.

וע"כ חמש האצבעות עם י"ד הפרקים שבהם, הם י"ט (19). וב' הפרקים העליונים, י"ה, הרי כ"א (21) בזרוע ימין, כנגד אהי"ה, שחשבונו כ"א. וכן ביד שמאל יש כ"א, כנגד אהי"ה, שחשבונו כ"א. וע"כ הם, אהי"ה אש"ר אהי"ה.

ע"י נטילת ידיים בכוונה, עולות הידיים, חג"ת, לת"ת, ונעשים חב"ד. שזהו שכתוב, שׂאו ידיכם קודש. וחב"ד נקראים בג' שמות, אהי"ה אש"ר אהי"ה. כי אהי"ה הראשון הוא חכמה, אהי"ה השני הוא בינה. אש"ר, הוא הדעת, המייחדת ב' הקווים חו"ב.

וע"כ, כיוון שהידיים התקדשו ונעשו חב"ד, שזרוע ימין, חסד, עלתה ונעשתה חכמה, הנקראת אהי"ה הראשון, ע"כ מרומז בו החשבון של אהי"ה, שהוא כ"א. וכן ביד שמאל יש כ"א, כיוון שיד שמאל, גבורה, עלתה ונעשתה בינה, אהי"ה השני, ע"כ מרומז גם בו חשבון כ"א. ע"כ נעשות הידיים ג' שמות, אהי"ה אש"ר אהי"ה.

.568 אהי"ה רא"ש אהי"ה, כי אש"ר, ההיפך שלו הוא רא"ש. וזהו שכתוב, ראשיכם שבטיכם. ראשיכם, זרוע ימין. שבטיכם, זרוע שמאל.

אהי"ה אש"ר אהי"ה, חב"ד, ג' קווים. דעת, אש"ר, מייחדת ב' אהי"ה, חו"ב, שהחכמה כלולה מחו"ב, וכן הבינה כלולה מחו"ב. ועכ"ז, הדעת מכריעה ונותנת השליטה לקו ימין, חכמה. אהי"ה רא"ש אהי"ה, כי אש"ר, ההיפך שלו הוא רא"ש, שהקו האמצעי, הנקרא אש"ר, אם נהפוך אותו, הוא רא"ש, להורות שמכריע ונותן השליטה אל אהי"ה הראשון, שהוא הראש אל אהי"ה השני.

.569 החמישי, לברך בכוונה, כדי לעורר ברכות מלמעלה, בצורות האצבעות. השישי, לתת ממאכלו לעני. ומצווה מן המובחר, לתת מאותו המאכל שהוא עצמו אוכל, וממיטב המאכלים שמתאווה להם. משום שהקב"ה נהנה מאותו המזון שנותן לעני, כי אותו המאכל שנותן, עושה נחת רוח לנפש העני, ומשמח אותו.

.570 השביעי, לברך ברכת המוציא על הלחם. שבע ארצות, כולן מדורים למטה, מכולן לא רצה הקב"ה אלא בתבל, הארץ העליונה משבע הארצות. ובכולן אין משבעת המינים, אלא בתבל הזו.

.571 ובכולם נתן הקב"ה כל העשבים וכל יבולי הארץ ביד ממונים, חוץ משבעת המינים האלו, שהשתבחה בהם ארץ ישראל, והלחם שבני אדם אוכלים. ומשום זה צריך לדקדק באות ה' של המוציא, הרומזת למלכות, כי הלחם נמסר בידיה, ולא בידי ממונים. והיא המוציאה אותם, ולא אחר. וע"כ צריך לומר, המוציא, ולא מוציא.

.572 השמיני, שלא יהיה זולל וסובא, אלא כמי שאוכל לפני המלך. כי הברכה אינה שורה ונמצאת במעיו של בלען, אלא נמצאת במי שאינו בלען. ובלען הוא כעשיו, כמ"ש, הַלעיטֵני נא מן האדום האדום הזה, בדרך הלעטה, משום שהנחש הרע שורה במעיו, ולא ישׂבע. ולא עוד אלא שנקרא רשע. כמ"ש, ובטן רשעים תֶחסר. משום זה צריך לאכול בנחת על שולחנו, כמי שיושב לפני המלך.

.573 התשיעי, שיהיו על שולחנו דברי תורה, כי שולחן שאין בו דברי תורה, הרי הוא כמי שאוכל מזִבחי מתים, שהם עבודה זרה. כמ"ש, כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. עבודה זרה נקראת קיא צואה.

.574 כי הקב"ה מחלק חלקים בכל יום ובכל לילה, מזון לעולם, לעליונים ולתחתונים. בלילה, לאלו המלאכים הממונים על מקומם, ושולטים בלילה ואוכלים בלילה. כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה.

.575 ביום, למלאכים האלו הממונים על מקומם ושולטים ביום, הקב"ה מחלק להם מזון ביום. כיוון שחילק להם, מחלק אחריהם לכל בני העוה"ז.

.576 כל אלו המלאכים של מעלה, בעוד שאוכלים מזונם, כולם משבחים ומודים ומרוממים לאדונם. וכן לאחר אכילתם. כעין זה ישראל למטה, צריכים באותו אופן ממש להיות חברים עימהם.

.577 העשירי, מים אחרונים, חובה, כי צריכים להעביר ממנו הזוהמה הרעה, ולתת חלק לצד האחר מהזוהמה שעל ידיו, כדי שלא יימצא אצלו מקטרג. אבל אם אינו נותן לו חלקו, יכול לקטרג עליו.

.578 מידה טובה, המלכות, מקבלת מהאדם את הרצון והכוונה של ברכת נטילת ידיים והמוציא וברכת הנהנין וברכת המזון. מידה רעה, הצד האחר, מקבלת מהאדם אותה זוהמת ידיים שבמים אחרונים, ובזה ייפרד ממנו, מפני שבזה מקבל חלקו.

.579 ועל זה כתוב, ויאכל בועז ויֵשְׁת וייטב ליבו. שבירך על מזונו, ושימח לאותו מקום שנקרא לב, המלכות. הלב ההוא, צריך את הלב והרצון של האדם.

.580 ומים אחרונים חובה. אותו שנקרא חובה, הצד האחר, מקבל אותם. ובמים האלו נחה דעתו. כי ב' מדרגות הן, אחת נקראת זכות, ואחת נקראת חובה. וכל הדברים של מדרגת הזכות, פותחים אותם לזכות. וכל הדברים של חובה, פותחים אותם לחובה ונידונים לחובה. וע"כ מים אחרונים הם חלקה של חובה, שהיא נהנית מזה.

כוס של ברכה וברכת הזימון

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קל

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קל.

.581 כוס של ברכה צריך עשרה דברים. ברכת המזון, בשלושה שאכלו, צריכה כוס. שלא בשלושה, אינה צריכה כוס. כוס של ברכה, רומזת על המלכות, שמתברכת בשלושה, חג"ת דז"א, ומשלושה ולמעלה, חג"ת נה"י. אבל בפחות משלושה, אינה מקבלת.

.582 בשלושה שאכלו, אומר, נברך שאכלנו משלו. כאן אין אומרים למי מברך, ואע"פ שהם שלושה, אינו אומר, נברך למי שאכלנו משלו, או לַשֵׁם. אלא אומר, נברך שאכלנו, ואינו אומר למי.

.583 וכאן העירו החכמים, שכוס של ברכה, המלכות, עומדת לפניו, ועיניו מסתכלות בה, כמ"ש, תמיד עיני ה' אלקיך בה, הכתוב על המלכות. וכוס של הברכה מקבלת ברכות ומזון מג' האבות, חג"ת דז"א. ומאותו מזון שמקבלת הכוס, המלכות, אנו אוכלים.

.584 ע"כ אנו מסתכלים בכוס ואומרים, נברך שאכלנו משלו, שפירושו, נסכים בדעתנו לברך, משום שאכלנו משלו, ממלכות, הכוס, מאותו מזון שהמלכות לוקחת לזון העולם. וע"כ אין צורך להזכיר בפה למי מברכים, כי די בהסתכלות בכוס.

.585 והם עונים ואומרים, לעולם העליון, ז"א, ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ועתה רושמים ואומרים מַדרגה ידועה, שכל המזון יוצא ממנה, כלומר שאומרים, ברוך. ברוך, הוא המלך שהשלום שלו, מלך עליון, ז"א, שכל הברכות יוצאות ממנו. ברוך הוא ז"א, כי כתוב, והמלך שלמה ברוך, מלך שהשלום שלו, ז"א, ברוך.

.586 ע"כ אומרים שני המסובים רשימת המקום, שהברכות יוצאות משם, כלומר, ברוך, מה שהמברך לא אמר. משום שהעולם העליון, בינה, משפיע ברכות תחילה לשני הכרובים שמתחתיה, ימין ושמאל, חו"ג דז"א. וע"כ נרשמו תחילה אלו שני המסובים, חו"ג, לרשום רשימת מדרגה עליונה, ז"א. כלומר שיאמרו, ברוך, שהוא ז"א.

ואח"כ אותו המברך שבאמצע, שהוא כנגד ת"ת, הקו האמצעי, לוקח הכול מבין שני הצדדים, חו"ג, וגם האמצעי, מברך מכאן והלאה, שעונה להם, ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ורושם המקום והמדרגה, שהברכות יוצאות משם, כלומר שאומר ברוך, ואז מתבשמים יחד בשלום רב י"ב שבטים שלמעלה.

שלושה שאכלו רומזים על ג' הקווים העליונים, חג"ת דז"א, המברכים את המלכות. ולכן שלושה שאכלו מחויבים לברך על הכוס. כי הכוס רומזת למלכות. ומעוררים בברכת הזימון, שג' קווים דז"א ישפיעו אל המלכות. והמברך על הכוס, הוא כנגד הקו האמצעי, הכולל בתוכו כל ג' הקווים. ושני המסובים העונים לו, הם כנגד ב' קווים ימין ושמאל.

למה המברך, שהוא הקו האמצעי, אינו מזכיר המילה ברוך, המרמזת על מקום הברכות, ז"א, אלא שאומר, נברך שאכלנו משלו, ושני המסובים עונים לו, ברוך שאכלנו, ומזכירים את מקום הברכות, ז"א? ג' קווים דז"א מקבלים השפע שלהם מהבינה. והבינה נותנת בעיקר לב' קווים ימין ושמאל דז"א, והקו האמצעי מקבל הברכות מימין ומשמאל.

ולפיכך אין המברך מזכיר תחילה המילה ברוך, עד ששני המסובים, שכנגד ימין ושמאל דז"א, אומרים המילה ברוך, שהם כנגד ימין ושמאל, המקבלים הברכות דז"א מבינה. ואח"כ גם הקו האמצעי מקבל הברכות דז"א מימין ומשמאל, ויכול גם הוא לומר ברוך, וע"כ עונה להם אח"כ גם הוא, ברוך שאכלנו משלו.

וכיוון שגם המברך אמר ברוך, והמשיכו שלושתם את הברכות ממקום הברכות, ז"א, אל המלכות. ואז נכללים כולם: השלושה שאכלו, ג' קווים, עם הכוס, מלכות, זה בזה. ואז יש בכל אחד מאלו הארבעה ג' קווים, וד"פ ג' הם י"ב. וזה שורש י"ב שבטים שבמלכות. כלומר, שג' קווים, המסובים, עם הכוס, המלכות, נכללים זה מזה, ויוצאים ג' קווים בכל אחד מאלו הד', והם י"ב שבטים שלמעלה, שבמלכות.

.587 ואומר, ובטובו חיינו. ולא מטובו, כי ז"א זן בטוב אותו העולם התחתון, מלכות, היוצא ממידת הטוב עצמה, הנקראת טובו. כמ"ש, ופָחדוּ אל ה' ואל טובו. אל ה', זהו העולם התחתון, מלכות. ואל טובו, עה"ח, ז"א. וכתוב, ונָהרוּ אל טוב ה', כי על ידו, דז"א, ניזונים ומאירים כל העולמות.

.588 בעשרה שאכלו ביחד, שהם כנגד ע"ס, נמצא, כי כולם הם בהסכמה אחת לברך, מהראש העליון, כתר, עד סוף כל המדרגות, מלכות. לפיכך אותו שמברך אומר ורושם, נברך לאלקינו.

.589 כן משם והלאה, כיוון שמברך ברכת הזן, על המזון היוצא מהעולם העליון, ז"א, מקור הכול, חוזר אח"כ ואומר, על ארץ חמדה, העולם התחתון, מלכות. משום שכל הברכות צריכות להיות בתחילה אל העולם העליון, ז"א, מקור הכול, ואח"כ לעולם התחתון הקדוש, המלכות.

.590 כעין זה הוא בקדיש, יתגדל ויתקדש שְׁמֵיה רַבּא, הוא השם הגדול העליון על הכול, מקור החיים, שממנו יוצאות כל הברכות וכל הקדושות. וזהו העוה"ב, בינה. ואח"כ ממשיכים המשכה ממנו, בעלמא דִי בְרא כִּרְעוּתֵיה, שהוא העולם התחתון, מלכות. כעין זה בכל הברכות, חוץ מתפילה בברכות, שאדם משתחווה בהן, שמתחיל מלמטה למעלה.

.591 ברכת הארץ, זה העולם התחתון, מלכות, הנכלל בברית ובתורה. ברית, עה"ח, יסוד. תורה, העמוד האמצעי, ז"א. חיים ומזון יוצאים מהעוה"ב, בינה, לזון בהם העולם התחתון, מלכות.

.592 נשים ועבדים וקטנים חייבים בברכת המזון. אבל הם אינם מברכים בשביל אחרים. אוי לו לאדם שאשתו ובניו מברכים לו.

.593 נשים חייבות במקרא מגילה, אבל הן אינן קוראות לאחרים. אבל חייבות לשמוע הברכה מפי המברך. כעין זה, חייבת האישה לשמוע הברכה מפי בעלה. ובעלה חייב לחכות לה על השולחן, כדי שתשמע מפי המברך.

.594 אם אין שָׁם זָכר, קוראים למי שמברך בשבילן. היו נשים הרבה, המברך בשבילן אינו מברך בשם. כיוון שנשים אינן מצטרפות לזימון, אין מברכים בשבילן בשם. כי עיקר ברכת המזון הוא בזכר ולא בנקבה. אבל מחויבות לשמוע ברכת המזון, ומחויבות במקרא מגילה לשמוע מפי הקורא.

.595 ברכת בניין ירושלים שבברכת המזון, פירושה, כי עד עתה אנו מברכים למעלה, בספירות העליונות, בז"א בינה ומלכות. ויש לברך למטה, בעוה"ז. ולברך על בניין ביהמ"ק, שמשם יוצא מזון לכל העולם, ושאר בני העולם אינם ניזונים אלא משם, מהתמצית. והכול הוא בברכה ראשונה, שהיא כלל הכול.

.596 ומי שמברך ברכת המזון, שמח למעלה ושמח למטה. וצריך לברך בשמחה וברצון הלב, כדי לשמח את מידת הטוב, המלכות, כמ"ש, ויאכל בועז ויֵשְׁת וייטב ליבו. זוהי מידת הטוב. כמ"ש, וטוב לב משתה תמיד.

חצות לילה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קלד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קלד.

.597 ויאכל בועז ויֵשְׁת. בועז הוא יסוד דז"א. וייטב ליבו, אכילת חיים של מעלה, אורות הבינה, שליבו שמח מחיים אלו. וכיוון ששמח, מיד, ויבוא לשכב בקצה הערימה. ערימה היא האבנים הטובות והמרגליות הטובות העליונות, המדרגות דהארת חכמה, המקיפות את הכיסא הקדוש, המלכות, כמ"ש, בטנך ערימת חיטים סוגה בשושנים.

.598 ותבוא בַלָט ותְגַל מַרְגְלותיו ותשכב. שכיבת רגליו, כלומר שהמלכות שכבה למטה מרגליו. ולא שכבה כנגדו ולא אצלו. ויהי בחצי הלילה. מכאן שעד חצי הלילה לא ידע בועז. משום שאין הקב"ה נכנס לגן עדן, למלכות, עם הצדיקים אלא עד אחר חצי הלילה.

.599 כי בתחילת הלילה עולות כל הנשמות, וערימת חיטים, מדרגות של המלכות, מיתקנת בהן. כשנחלק הלילה, אז מתעורר קול וקורא, ואותו קול מתעורר מצד צפון. ושלהבת מגיעה עד לאותו מקום שנקרא גבר, אז הוא קורא בכוח. ונקרא קריאת הגבר. והוא גבריאל. בטשה אותה שלהבת בכנפיו של התרנגול שלמטה, והוא קורא.

.600 אז למעלה ולמטה נמצא בקיום הדין דשמאל. ואז כתוב, ויהי בחצי הלילה ויֶחרד האיש ויילָפֵת, והנה אישה שוכבת מרגלותיו.

שלוש משמרות הוא הלילה

[ג' משמרות הוי הלילה]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קלה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קלה.

.601 שלוש משמרות הוא הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי. ובכל משמרת ומשמרת מלאכים ידועים, הממונים בלילה בשלוש המשמרות האלו.

.602 במשמרת הראשונה המלאכים האומרים שירה בתחילת הלילה, לדוד מזמור, לה' הארץ ומלואה.

.603 משום שכל הנשמות של בני אדם יוצאות בלילה ורוצות לעלות למעלה, כשעולות למקום שהממונים של המשמרת הראשונה עומדים, יש שם שס"ה (365) היכלות, כמספר ימי השנה. וי"ב (12) ממונים עליהם.

.604 אם הנשמות זכאיות, פותחים להן פתחים עליונים. ואם לא, דוחים אותן לחוץ. והולכות ומשוטטות בכל העולם, ופוגשות ברוחות הרעות המודיעות להן דברים, שמהם שקר ומהם אמת. ואם זוכות אח"כ לעלות, פותחים להן פתח, ועולות למקום הנשמות האחרות.

.605 במשמרת השנייה יש ממונים אחרים, הנקראים אבֵלֵי ציון, שמתאבלים על חורבן ביהמ"ק.

.606 באותה שעה של קריאת הגבר, בחצות לילה, שמתעוררת אותה השלהבת מצד צפון, הנה מחמת התעוררות אותה השלהבת כשיורדת לעוה"ז, עד כנפי התרנגול שבעוה"ז, קורא בכוח ואומר, התעוררו לבכייה על ביהמ"ק, כל אלו בעלי השלום. כמ"ש, מלאכי שלום מר יִבְכָּיוּן.

.607 מי שרואה, בוכה. כלומר, אותם הראויים לקבל חכמה, הנקראת ראייה. ומי שאינו רואה, בוכה. אותם שאינם ראויים לראייה, חכמה. כולם מתאספים לבכייה על ביהמ"ק. מי ראה הבלבול שבכל צבאות השמיים, וכל המרכבות הקדושות גועות ובוכות?

.608 והקב"ה גועה ובוכה, ובועט ב-390 רקיעים. ובאותה שעה, ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש ויילפת. האיש זהו הקב"ה, ששואג ונותן קול על חורבן ביהמ"ק. כמ"ש, ה' ממרום ישאג וממעון קודשו ייתן קולו, שאוֹג ישאג על נווהו, על השכינה.

.609 אז הוא בועט ברקיעים כולם. וכל הצבאות והמרכבות בוכים ומתאבלים באותה שעה, ואומרים, אלקים באו גויים בנחלתך טימאו את היכל קודשך שָׂמו את ירושלים לְעִיִים, נתנו את נִבְלת עבדיך מאכל לעוף השמיים. וכן, על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.

.610 ויילפת, משום, והנה אישה שוכבת מרגלותיו, ששוכבת לעפר הנרמס בין רגליים, זו כנ"י, המלכות. אז באותה שעה מתעוררת אליו, ושואל אותה, מי את בתי בגלות, ומי את בשעה זו.

.611 ותאמר, אנוכי רות אמתך. רות, כלומר שאמרה, רוויתי מצער, רוויתי ממכאובים על בניי שהם בגלות. ועל הארמונות הקדושים שגורשתי מהם. ולא די שגורשתי, אלא שמחרפים ומקללים אותי בכל יום עליהם, ואין לי פֶּה בגלות, להשיב להם.

.612 ויאמר, ברוכה את. אמר לה הקב"ה, בתי, נזכר לפניי, כשדוד משיחי גורש מירושלים, והוא בא עד בַּחוּרים, ויצא שִׁמְעִי בן גֵרא בן היְמיני אל משיחי, וגידף וקילל אותו, ושתק. לא היה גידוף כגידוף הזה, וקילל אותו קללה נמרצת, ודוד לא נרגש להשיב אותו, ושתק.

.613 ועתה בגלות, אמר לה הקב"ה, עשית ג"כ חסד ואמת עימי, והיטבת החסד האחרון מאותו החסד הראשון שהיה בשמעי בן גרא מבחורים, שלא פחדת ללכת אחר החירופים והגידופים של העמים האחרים, שהם דומים לאותו מבחורים.

והכתוב, לבלתי לכת אחרי הבחורים, אם דל ואם עשיר, פירושו, בלי להתרגש מהגידופים של האומות הדומות לאותו מבחורים. אם דל, זהו אַסְפַּסְיאנוּס, שלא היה בן מלך. ואם עשיר, זהו נבוכדנצר, שהיה מלך בן מלך, הנקרא הראש דזהב.

.614 וחכמת שלמה כלפי שִׁמעי, כמ"ש, צא צא איש הדמים ואיש הבלייעל. צא צא, צא מירושלים, צא מביתך. אמר לו שלמה, אני איני כך, שלא אגרש אותך מירושלים, כמו שאמרת לאבי, אלא, בנֵה לך בית בירושלים וישבתָ שם ולא תצא משם אנה ואנה. והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון, ידוֹע תדע כי מות תמות.

.615 על זה אמר לה הקב"ה, היטבת חסדך האחרון מן הראשון, שהתקיימת לי בקיום, ולא פחדת מחירופים ומגידופים של העמים האחרים. אבל ליני הלילה, היי עתה בגלות והנהיגי בנייך שם בתורה ובמע"ט. ואם המע"ט יעידו עלייך לגואלך, יגאל. ואם לא, וגאלתיך אנוכי. חי ה' שִׁכבי עד הבוקר, עד שיבוא הבוקר ואור הגאולה.

.616 בשעה שנחלק הלילה, המלכות מתעוררת לז"א, אז הקב"ה נכנס בגן עדן, מלכות, עם הצדיקים, להשתעשע בתורה בגן עדן עד אור היום.

גואל קרוב וגואל רחוק

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קלט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קלט.

.617 אז, בבוקר, בא הגואל, יסוד דז"א, שאז זמן הזיווג של ז"א ומלכות, בזמן שישראל מתפללים תפילה, וסומכים גאולה, כלומר ברכת גואל ישראל, לתפילת שמונה עשרה. אז נבחן, שישראל שורים בארץ הקדושה, המלכות.

וכשאינו סומך גאולה לתפילה, אז ז"א ומלכות אינם סמוכים, ומלכות הולכת בגלות. כשהיא בפירוד מז"א, נבחן אצלה לגלות.

.618 וכתוב, והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז. זהו גואל קרוב, יותר קרוב לגאולה, לעוה"ב, לבינה. הגואל הזה, הוא ימין עליון, אור החסד, הספירה הראשונה אחר הבינה. וע"כ הוא גואל קרוב.

.619 ויאמר סוּרה, שְׁבָה פה פלוני אלמוני. אלמוני, איש נעלם. כי כתוב, השיב אחור ימִינו. כי עד קץ הימין המלכות שוכבת לארץ, והימין, חסד, אינו גואל אותה. והוא אז אלמוני. פלוני אלמוני, פירושו, פלוני הנעלם, גנוז מיום שנברא העולם. שאור החסד, ששימש ביום א' של מעשה בראשית, נגנז, ויתגלה לעת קץ הימין.

.620 לא אוּכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי. מכאן משמע, ששני משיחים הם, גואל קרוב, וגואל רחוק. גואל קרוב הוא מצד ימין, אור החסד. גואל רחוק, משיח בן יוסף, יוסף שנקרא צדיק, יסוד דז"א. ובועז הוא יסוד דז"א, והוא המשיח הבא ראשון.

.621 לא אוכל לגאול לי, כי הימין שהוא לאחור, כמ"ש, השיב אחור ימינו, כתוב בו, הושיעה ימינך ועֲנֵני, ועד שייוושע זה, לא אוכל לגאול לי.

.622 כי משיח בן יוסף, יסוד דז"א, יבוא ויגאל תחילה. ואח"כ יתעורר אור הימין הגנוז, האור הראשון ששימש ביום א' של מעשה בראשית, הנגנז לשני הצדיקים, צדיק וצדק, ליסוד דז"א שנקרא צדיק, וליסוד המלכות שנקרא צדק. ובזה יקומו ויתחברו בתשוקה בגניזה, לעשות תולדות ופירות בעולם. ואז, כמ"ש, ימין ה' רוממה.

.623 ויאמר הגואל לבועז, קְנֵה לָך, וישלוף נעלו. כמ"ש, שָׁלף וייצא מִגֵוָוה. והמדובר הוא בהתעוררות הברית, ומדבר בלשון כבוד. כי כיוון שהתעורר הימין, אור החסד, אל הצדיק, יסוד דז"א, מיד, וישלוף נעלו, שהוא ההתעוררות שלו לעולם התחתון, המלכות. ואז התעורר לעשות פירות בעולם, בכוח אותו הגואל הקרוב, חסד, שהעיר אותו אל העולם, המלכות, ואמר לו, קנה לך.

.625 כתוב, וזאת לְפָנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל. וכתוב, לְפָנים הארץ יסדתָ, ומעשה ידיך שמיים. כשברא הקב"ה עולמו, לא ברא אותו אלא עם התורה. והתורה הייתה אלפיים שנה קודם שנברא העולם. כמ"ש, ואהיה שעשועים יום יום. ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה, כמ"ש, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור.

האותיות שבאו לברוא בהן את העולם

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קמא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמא.

.626 כשברא הקב"ה את עולמו, הכין את התורה. כמ"ש, אז רָאה ויְסַפְּרה. וברא בה העולם, ואח"כ גנז אותה. עד שברא אדה"ר, ולימד לו אותה.

.627 באותה שעה, עמדו כל האותיות לפניו. זאת אומרת, בי יברא הקב"ה עולמו, וזאת אומרת, בי יברא הקב"ה עולמו. עמדו לפניו כל האותיות, בסדר תש"ר.

.628 באה ת', ואמרה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, רצונך לברוא בי את עולמך, שאני חתימת כל האותיות, ועוד ששמך הוא אמת בי נחתם? אמר לה, לא. אינך ראויה לברוא בך את עולמי, שבך עתידים כמה צדיקים מבניי למות. כמ"ש, והִתְוִויתָ תָ"ו על מִצחוֹת האנשים. ומיד יצאה לפניו במפח נפש.

.629 עמדה שי"ן לפני הקב"ה, ואמרה לפניו, ריבונו של עולם, רצונך לברוא בי את העולם, ששמך שהוא שד"י חתום בי? אמר לה, לא אברא בך את עולמי.

.630 עד שבאו ק"ר מחוברות יחד, אמר, לא אברא בהן את עולמי. וכן באו לפניו כולן, עד כ"ף.

.631 כיוון שירדה כ"ף מעל הכתר, הזדעזע הכתר, והזדעזעו 80,000 ריבּוא מרגליות הקבועות בכתר. אמר להם הקב"ה, למה אתן מזדעזעות? אמרו, ריבונו של עולם, כל טובינו, וכל כבודינו, אינו אלא באות כ"ף. ועכשיו ירדה מעלינו.

.632 אמרה לפניו, ריבונו של עולם, רצונך לברוא בי את עולמך, שאני אות של כבודך? גער בה הקב"ה, אמר, כ"ף כ"ף, חזרי למקומך, ולא יישאר הכתר שלי גרוע, ולא אברא בך את עולמי, שבך עתידים להיכשל כמה אלפים מישראל. כמ"ש, וייפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש. מיד חזרה מלפניו במפח נפש, וכן כולם.

.633 עד שבאה בי"ת, ואמרה לפניו, ריבונו של עולם, רצונך לברוא בי את עולמך, שאני אות של ברכה, ובי מברכים אותך בניך ישראל העתידים לבוא בעולם, ואומרים, ברוך אתה ה'. אמר לה הקב"ה, בך ודאי אברא את עולמי, ואת ראויה לכך.

.634 עמדה אות אל"ף, ולא נכנסה לפניו. אמר לה הקב"ה, אל"ף אל"ף למה לא תיכנסי כשאר כל האותיות שנכנסו לפניי? אמרה לפניו, ריבונו של עולם, מפני שראיתי כל האותיות שנכנסו לפניך, שיצאו במפח נפש. וכבר נתת לאות בי"ת רשות, שתברא בה את עולמך, ואין ראוי למלך המלכים, למי שנתן מתנה, להעביר אותה ממנו, ולפיכך עמדתי במקומי.

אמר לה הקב"ה, הואיל וכך הוא, את תהיי ראשונה לכל האותיות. בך אני מתעלה, להיקרא בך שמי אחד.

.635 ובתורה היה משגיח הקב"ה, ובורא את העולם. והרי באות ב' בלבד ברא את העולם, א"כ איך בתורה כולה ברא את העולם?

.636 אלא מלמד שעשה הקב"ה את האות ב', כמין ארון המכוסה מלמעלה, וכל האותיות באות ומראות בה את כוחן, שמתחברות עם הב' בדרך הצירוף. וכל האותיות עמדו בה. לפיכך בתורה ממש השגיח הקב"ה. וברא את עולמו.

.637 אין הקב"ה מקפח שכר כל ברייה. כי אע"פ שהאותיות נכנסו למפרע בסדר תש"ר והדיח אותן מלפניו, ונתן הקב"ה הכבוד לאות ב', לברוא בה את העולם, כשבא לברוא את עולמו, בא וחיבר אותן לאות ב', כמ"ש, בראשית, שהיא אותיות תש"ר ואות א' ואות י' שהן הצטרפו עם האות ב'.

.638 ואות ב' לקחה כל האותיות עימה, והקב"ה ברא בהן את עולמו. והאותיות כולן נקראו לְפָנים. מפני שנבראו אלפיים שנה קודם שנברא העולם. ובתורה שנקראה לפנים, ברא הקב"ה את עולמו. כמ"ש, לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמיים.

.639 מאותם דברים שעלו במחשבה, קודם שברא הקב"ה את עולמו, ישראל עלה במחשבה, מפני שהוא ראוי לקבל התורה. וכל האותיות הוכתרו בראשו. כיוון שעלה במחשבה, כביכול, עמד הקב"ה, וחקק בו את התורה, וכל האותיות נכתבו בראשו.

.640 ועליו התקיימה התורה. כמ"ש, וזאת לְפָנים בישראל. ואין זאת אלא התורה, שהיא קודם לישראל, לפנים אלו האותיות. והכול היה חקוק ונרשם בישראל.

וזאת התעודה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קמג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמג.

.641 וזאת לְפָנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל.

וזאת התעודה, זו תלמוד ירושלמי. כמ"ש, צוֹר תעודה, חתוֹם תורה בלימודיי. בארץ ישראל, שם נקראו לימודי ה'. ושם היו, ולא בחוץ לארץ. וכתוב, לְתורה וְלִתעודה.

ועל התמורה, זו תלמוד בבלי, שפלפלו בלשון יהודית. ששינו הלשון לארמית. והכול היו לפני הקב"ה קודם שנברא העולם.

.642 לקיים כל דבר, זה ברית מילה, שהוא קיום כל התורה. שלף איש נעלו, זו מצוות חליצה.

ונתן לרעהו, זו מצוות ייבום.

מכאן אמר רבי עקיבא, מצוות חליצה קודמת למצוות ייבום.

וזאת התעודה בישראל, מכאן אמר רבי עקיבא, מיום שחרב ביהמ"ק, נגדעו אלופי עצה, והדעות משובשות, והלב אינו קיים על בוריו, והולך הכול אחר מראית העין.

מצוות ייבום

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קמד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמד.

.643 מצוות ייבום משובחת. והמקיים מצוות ייבום לשמה, נעשה שותף להקב"ה. והמקיים מצוות ייבום לשמה, גדול הוא מיחזקאל, שכתוב, ויהי קול כהינָבְאי והנה רעש, שנבואתו הייתה ברעש ולא בנחת.

.644 גדולה מצוות ייבום, שהמקיים מצוות ייבום לשמה, נעשה שותף להקב"ה. כמ"ש, ולא ייכרת שֵׁם המת. וכתוב, לא ייכרת לך איש מלפניי.

.645 שלף איש נעלו ונתן לרעהו. ונתן לרעהו, זו מצוות ייבום. מהו, ונתן לרעהו? אמר רבי חנינא, משל לאדם שהיה טועה במדבר, במקום בו לִיסטים וחיות. כיוון שליסטים ראו אותו טועה, עמדו עליו, והיכו אותו, וקיפחו כל שכרו וכל עמלו.

.646 שמע חברו, זִיין עצמו, והלך והוציא אותו מידם, עירום מכל. מה עשה? בנה לו בית, ונתן לו מתנות, ועשה לו מלבושים אחרים ונתן לו. בא ולבש אותם המלבושים, וישב באותו הבית, והתחיל להרוויח כבתחילה. וזהו, ונתן לרעהו, ודאי.

המת בלא בנים, דומה כמו שליסטים עמדו עליו, ושדדו כל אשר לו. ואחיו המייבם את אשתו דומה לאותו אדם שהוציא אותו מרשות הליסטים ובנה לו בית ונתן לו מתנות.

.647 וזאת התעודה בישראל, ולא בעובדי כוכבים, שלא ניתנה להם מצווה זו. ועליהם כתוב בירמיהו, יאבדו מהארץ ומתחת שמיים אלה. ואין להם תקומה, לא בעוה"ז, ולא בעוה"ב. כמ"ש, מתים בל יחיו, רפאים בל יקומו.

שבע ברכות

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קמד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמד.

.648 ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים, ייתן ה' את האישה הבאה אל ביתךָ כרחל וכלאה. מכאן, שאין מברכים שבע ברכות, אלא לבתולה שנקראת כלה. כמ"ש, כי יבעל בחוּר בתולה, יבעלוךְ בנייך, ומְשׂושׂ חתן על כלה, ישיש עלייך אלקייך.

.649 אבל אלמן ואלמנה, מברכים להם כעין שבע ברכות. כעניין בועז ורות. בועז ורות, אלמן ואלמנה היו, ובירכו לה כעין שבע ברכות, של שבח בתולה על בעוּלה בברכות ובמתנות. זו נקראת כלה, וזו לא נקראת כלה, כמ"ש, כי יבעל בחור בתולה, יבעלוך בנייך, ומשוש חתן על כלה.

.650 כעין שבע ברכות שבירכו לבועז. והם כמ"ש, ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים.

א. ייתן ה' את האישה הבאה אל ביתך.

ב. כרחל.

ג. וכלאה.

ד. אשר בנו שתיהן את בית ישראל.

ה. ועשֵׂה חיִל באפרתה.

ו. וקְרא שֵׁם בבית לחם.

ז. ויהי ביתך כבית פֶּרץ.

.651 מברכים, בורא פרי הגפן לאלמן ולאלמנה כבתולה. וכוללים ברכה זו באמצע. ולבסוף חותם המברך, אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה, משום הכבוד שלהם, שיש בו עשרה אֱמונים, כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.

.652 שבעה הם. ששון ושמחה, אחת. חתן, שתיים. וכּלה, שלוש. גילה ורינה, ארבע. דיצה וחדווה, חמש. אהבה ואחווה, שש. שלום ורֵעות, שבע.

.653 רבי חנינא פירש כל אחד ואחד על קיומו. ששון, אחת. שמחה, שתיים. חתן, שלוש. וכלה, ארבע. גילה, חמש. דיצה, שש. אהבה, שבע. ואחווה, שמונה. שלום, תשע. ורעות, עשר. עשרה כנגד מאמרות שבהן נברא העולם.

ויש בברכה זו חמישה קולות, שבהם ניתנה התורה. וכולם יורשת כלה בתולה בברכות. שהרי היא ראויה. ואלמנה אינה ראויה.

.654 כל העם אשר בשער, זו סנהדרין גדולה, שהיו שם. כמ"ש, מי יַשקֵני מַים מבור בית לחם אשר בשער. והזקנים עדים, אלו תלמידי חכמים והפַּרְנָסים. וכולם בירכו ברכה זו להם, שהרי פרנס הדור היה, ומי הוא? אִבְצָן מבית לחם.

נשמתו של אדם פיקדון בידו

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קמו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמו.

.655 ותִקרֶאנה לו השכנות שֵׁם לאמור, יוּלַד בן לנעמי. כתוב, אם חָבוֹל תַחבוֹל שַׂלְמת רעך, עד בוא השמש תְשיבנו לו. פסוק זה מדבר בנשמה של אדם, בזה העולם. מלמד, שנשמתו של אדם יוצאת בכל לילה, והקב"ה ממשכן אותה, ולמחרת משיב אותה לחיקו של אדם.

.656 לפיכך צריך האדם להפקיד נשמתו ליוצרו, וקורא פסוק אחד של רחמים, כגון, בידךָ אפקיד רוחי, פדית אותי ה', אֵל אמת. והואיל והיא בפיקדון, אע"פ שהיא מחויבת בכמה חובות, הקב"ה משיב אותה לחיקו של אדם.

.657 כעניין זה, צריך להתנהג במידותיו של הקב"ה, וללכת בדרכיו. כמ"ש, והלכתָ בדרכיו. שהרי נשמתו פיקדון בידו, שהיא מתחת לכיסא הכבוד, והוא נוצר מִטיפה סרוחה, הרי פיקדון נשמתו בידו.

.658 אם חבול תחבול שׂלמת רעך, אם חָבַלתָ מעשיך, ולכלכת נשמתך, שהיא מֵאור לבושו של הקב"ה, שהוא רעך ורֵע אביך. עד בוא השמש, כשיגיע זמנך להיפטר מהעולם, תשיבנו לו. כמ"ש, והרוח תשוב אל האלקים אשר נְתָנה. תן אותה לו, כמו שנתן אותה לך.

.659 אם חבול תחבול. אם חָבַל אדם מעשיו, אח"כ כשהגיעה שעתו, מרוב חובותיו לקונו, קונו חובֵל את שלו, ונוטל נשמתו.

.660 לפיכך כתוב, ולא תַחבוֹל בֶּגד אלמנה. הואיל ומַשכונתו בידו של מקום, אין צריך למשכן אותה פעם אחרת. כמ"ש, לא תקום פעמיים צרה. כל הנפשות בידו של הקב"ה, אם זכו, נכנסות במחיצתם של הצדיקים בגן עדן. לא זכו, נכנסו בגיהינום.

פעמיים שלוש עִם גָבֶר

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קמז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמז.

.661 מקום התבצר להם לרשעים בגיהינום, ומשם יוצאות ומשוטטות נפשותיהם בעולם, ואין להן מנוחה, וחוזרות לגיהינום, ובאות אח"כ, ונדחות משערי חיים, וחוזרות לעולם. אלו הם אותם שפגמו את בריתם. ולא התעסקו בפרייה וברבייה.

.662 עד שבא הקב"ה, ובונה אותם, ושותל ונוטע אותם בעולם, שמחזיר אותם לגלגול לעוה"ז. משל, לאדם שנטע אילן, ראה שלא הצליח, עוקר אותו ושותל אותו במקום אחר. וכך פעמים רבות. כמ"ש, הן כל אלה יִפעל אֵל פעמיים שלוש עִם גבֶר.

.663 על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ד' פתחים בשמיים, ובכל פתח ממונים. הראשונים רחמנים, ועקרו ושתלו במקום אחר, כלומר, שמתגלגל לעוה"ז. אם שב בתשובה, הראשונים הרחמנים אומרים לו, צא מפתח זה, ונעזור לך שתצא מפתח זה.

.664 כדוגמה זו השנִיים והשלישיים, אם ישוב בתשובה, וירוויח כבתחילה. הרי הראשונים השניים והשלישיים נעשו כולם רחמנים, ויוציאו אותו. אבל אם יבוא לפתח הרביעי, לא ייצא לעולם. כמ"ש, על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. והם אותם שפגמו ברית קודש.

מצוות פרייה ורבייה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קמז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמז.

.665 והטעם הוא, מפני שממעט את הדמות. ומנדים אותם בעוה"ב, ומתמעטים מעשיהם לפני המקום. ועליהם כתוב, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תוֹלַעְתָם לא תמות. שכל הפוגם בריתו, כביכול, כאילו פוגם במקום אחר.

.666 אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם. כתוב זה מדבר במתעסק בפרייה וברבייה. מהו שממשיך, לא יֵבושו כי ידברו את אויבים בשער?

.667 אלא בזמן שהאדם יוצא מהעוה"ז, ונפשו באה להיכנס במקום הראוי לה, כמה מלאכי חבלה עומדים מצד זה ומצד זה, וכמה מלאכי שלום עומדים מצד זה ומצד זה. זכה, מקדימים לו מלאכי שלום, ואומרים לו, שלום בואך. לא זכה, מלאכי חבלה מקדימים לו, ואומרים, אוי לְרָשע רָע כי גמול ידיו ייעשה לו.

.668 וזהו מי שלא התעסק להניח בן בעוה"ז. שכל המניח בן בעוה"ז, ומלמד אותו תורה ומע"ט, אין מלאכי חבלה וגיהינום שולטים בו. כמ"ש, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, אלו מלאכי חבלה, שאינם יכולים לשלוט עליו.

.669 שלא יאמר אדם, הרי תורתי ומע"ט מגנים עליי, ולא אתעסק בפרייה וברבייה. אלא אע"פ שיש בידו תורה ומע"ט, אינו נכנס במחיצתו של הקב"ה, ואין לו חלק לעוה"ב.

.670 שהרי אין לך אדם בעל תורה ומע"ט כחזקיהו מלך יהודה, שכתוב בו, כה אמר ה', צו לביתך כי מת אתה ולא תִחיה. כי מת אתה בעוה"ז, ולא תחיה בעוה"ב.

.671 כתוב, בבוקר זְרע את זרעךָ ולעֶרב אל תַנַח ידך. שצריך לעסוק בעוה"ז בפרייה וברבייה בבחרותו ובזקנתו, שלא יהיה עזוב ממנו. ואע"פ שהוא זקן, לא יפרוש עצמו, כי לא תדע איזה יִכְשר, זה או זה.

.672 רבי יוחנן היה זקן ובא בימים, ותכהינה עיניו מֵרְאות, וחולשה רבה עליו. קם ואמר, מה אני לעוה"ב, כיוון שהיו לי בנים ומתו? אמרו לו תלמידיו, רבנו, מֵימיך אנו שותים, והמלמד בן חברו תורה הרי זה כאילו יָלד אותו, וא"כ כמה בנים אתה מניח שיחזקו אותך לעוה"ב. לא נחה דעתו בזה.

.673 עד שהאיר הקב"ה את עיניו של זקן אחד, קם ואמר, עליך רבי יוחנן, שאתה זקן וחולשה רבה עליך, ואינך ראוי לשאת אישה, ועל רבי חזקיה, שהוא עקר, כתוב, כה אמר ה', לסריסים אשר יִשמרו את שבתותיי ובָחרו באשר חָפצתי ומחזיקים בבריתי. ונתתי להם בביתי ובחומותיי יד ושֵׁם, טוב מבָּנים ומבנות, שֵׁם עולם אֶתן לו אשר לא ייכרת. נחה דעתו של רבי יוחנן. אמר לו, תנוח דעתך כמו שהנחת את דעתי.

אין קבר בחינם

[לית קברא למגנא]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קמט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמט.

.674 כתוב, ונכרתה הנפש ההיא מלפניי. אם הנפש תיכרת, אותו הגוף מה יהיה ממנו? אם יתבטל, הרי כמה קברים הם בחינם, כמה ציוּנים הם בחינם, כי אח"כ, שהקב"ה יחזור ויבנה אותה הנפש כבתחילה בעוה"ז, שיתגלגל לעוה"ז, נמצא שהגוף הראשון, שעזב, אבד, והקבר ריק, כלומר שאין בו שום פעולה לטובת הגוף. וא"כ, הייתכן שכמה גופים אבדו, וכמה קברים הם בחינם לבלי תועלת?

.675 אלא הקב"ה אינו מכלה מעשה ידיו, אלא רק מארץ ומתחת השמיים האלה, והם יורדים למטה מהארץ הזו, ויהיו נבנים בקיום אחר בתוך אלו התחתונים במדור הנקרא נשייה. יהיו נשכחים לדורי דורות. כי נשייה פירושה שכחה, מלשון הכתוב, כי נַשַׁני אלקים.

.676 והנה שבע ארצות למטה: ארץ אדמה אַרְקא גֵיא נשייה צייה תבל. תבל היא המדור שלנו. והורידו גופים אלו בנשייה, משום שהם שכחו מצוות אדונם ולא עסקו בפרייה וברבייה, ולא נתנו התפשטות לברית הקודש בעולם. לכן יהיו נשכחים בנשייה לדורי דורות. ולעולם אין קבר בחינם, ואין ציוּן בחינם.

.677 ובאותו מדור נשייה, אין שם אלא אלו הנקראים גופי חינם, כי בחינם ירדו לשם, ואינם עושים תולדות, כי אין ביניהם נשים. וזורעים ואוכלים, ושוכחים כל מה שעושים.

.678 הנפשות, משום שלא נבנו בבנים בעוה"ז, נדחות מכמה שערים. והולכות ומשוטטות בעוה"ז, עד שימצאו להן גואל. כלומר, יָבם שמייבם אשתו ונפש המת מתגלגלת בבן הנולד מהם. ואלו הנפשות נקראות שכנות. וזהו שכתוב, ותִקרֶאנה לו השכנות שֵׁם. ואותו הגוף, הבא מהייבום, נבנה להתקיים בתבל ארצו, ואינו יורד לנשייה.

עשרה הרוגי מלכות

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קנ

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קנ.

.679 צדיקים שקרתה להם עבירה מאלו חייבי כריתוּת שבתורה, וחושבים בתשובה, ומתו, האם מיתה מכפרת עליהם או לא? כן, ולפעמים הם נענשים בעוה"ז ומתכפר להם.

.680 התורה אינה מקבלת טומאה, כמ"ש, הלוא כה דְבָרִי כאש, נאום ה'. כמו שאש אינה מקבלת טומאה, אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה. עשרת הזקנים הרוגי המלכות, נענשו על מכירת יוסף, משום שהם היו מעשרת השבטים שמכרו את יוסף. ולמה לא התכפר להם העוון במיתתם?

.681 אלא רבי עקיבא, שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות, אין לו זכות אבות, שיצא מגֵרים, הרי שהם לא יצאו מעשרת השבטים. וכתוב, ומבּנֵי יששכר יודעֵי בינה לַעיתים. שעשרה הרוגי מלכות יצאו מיששכר.

.682 ויבוא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו, ותאמר, אליי תבוא כי שָׂכוֹר שׂכרתיך. שׂכור, עתה. שׂכרתיך, לאחר זמן. יששכר, יש שכר, ולאחר זמן יהיו למלכות שמיים. והגופות שלהם יישארו במקומם בעוה"ז. והכול חוזר כבתחילה. וכתוב, איש אשר כברכתו בירך אותם.

כשנהרגו עשרה הרוגי מלכות, נשמותיהם עלו למ"ן למלכות, ונעשה על ידיהן זיווג גדול של ז"א ומלכות. ולפיכך זה נבחן להם למעֲלה גדולה. לפי שכולם באו משבט יששכר, ע"כ נרמז עניין הריגתם ועלייתם למ"ן בכתוב, כי שכור שכרתיך, הנאמר בזיווג ללידת יששכר.

שכור, עתה, ששכרה אותו בדוּדָאֵי הבן שלה לזיווג של עתה, ללידת יששכר. שכרתיך, לאחר זמן, שעשרת הבנים של יששכר יעלו למ"ן לאחר זמן בהרוגי מלכות, ויזווגו את ז"א ומלכות. שזה מרומז גם בשם יששכר, אותיות יש שכר.

והשכר, הוא שיהיו למלכות שמיים, שנשמותיהם של בניו יעלו למ"ן למלכות שמיים, ויגרמו הזיווג הגדול של ז"א ומלכות. והגופות שלהם יישארו במקומם בעוה"ז. והכול חוזר כבתחילה. כמו בתחילה, שהגוף הוא מהעפר והנשמה מה', אף כאן הגופות נשארו במקומם בעפר והנשמות עלו למ"ן.

באופן, שעניין הריגתם אינו גירעון ופחיתות, אלא להיפך, שהוא אצלם מעלה גדולה מאוד. ומביא ראָיה מהכתוב, איש אשר כברכתו בירך אותם. הרי שכל השבטים היו שלמים וצדיקים, ואין לומר, שהיה תלוי להם העוון של מכירת יוסף.

.683 נפל רבי יוּדאי על פניו ונרדם. הראו לו בחלום את הפסוק הזה. אל תיתן את פיך לַחֲטיא את בשרך. נכנסתָ בעניין הרוגי מלכות, סְתום פיך. מהיום ההוא והלאה לא דיבר מזה. אלא היה אומר, מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצֵל כנפיך יֶחסָיוּן. ובצל כנפיך ממש, כי נשמות בני אדם נולדות מזו"ן. וע"כ אין לדבר בבניו שלו. כי חסד ה' נמצא בכל.

.684 ודאי כך הוא, כמ"ש, אל תיגעו במשׁיחיי, ובנביאיי אל תָרֵעו. וכתוב, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. בסודות הסתומים שלו, אין לדבר כלל, כי מי שבידו רוחות ונשמות הצדיקים, הדברים הסתומים שהוא עושה, אין להיכנס בהם.

ותִקרֶאנה לו השכנות שֵׁם

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קנב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קנב.

.685 ותִקרֶאנה לו השכנות שֵׁם לאמוֹר, יוּלַד בן לנעמי, שבזה מצאה נעמי את האבדה שאיבדה, כי נפש מַחְלוֹן התגלגלה בבן הנולד.

מכאן, ותקראנה לו השכנות שם, משמע, שאותה הנפש שנָדָה מגוף המת, לבוא להתגלגל בבן הנולד מייבום, אין לה רשות להאיר ולהתפשט, ואין לה כוח לראות, אלא ע"י עזרת השכנות, שהן שאר הנשמות, שלא נבנו בבנים בעוה"ז, ומחכות לגואל. כמ"ש, ישוב לימי עלומיו, בלי כוח.

.686 באותה שעה שנבנה גוף זה הנולד מייבום, מיד, ותקראנה לו השכנות שֵׁם. שֵׁם, היא הנפש. ותקראנה לו השכנות שם, פירושו, שהשכנות האלו קראו לאותו הגוף, שנבנה עתה, שֵׁם. כלומר, שקראו לנפש של מחלון, שישתכלל בגוף הזה. כי לפעמים מוכנה שָׁם הנפש, ולפעמים אינה מוכנה להתלבש בגוף הזה, משום שהולכת ומשוטטת בעולם, ואז קוראות השכנות לנפש, שתתלבש בגוף הזה.

.687 ובשעה שהרצון מתעורר, שנפש המת תתלבש בגוף הנולד מהייבום, הנפש הולכת לקברי האבות ולקברי החסידים, עד שמתעורר בועז כאן, היבם, לייבם את אשתו. ושאר הנשמות, השכנות, קוראות לה, ובאה ונמצאת משוכללת במקום הזה, בבן הנולד מייבום.

.688 הרי כתוב, אם ישים אליו ליבו, כלומר, לייבם את אשתו, אז, רוחו ונשמתו אליו יֶאסוף, כלומר, שיתלבש בבן הנולד. א"כ האם אין השכנות צריכות לקרוא לנפש, אלא היא באה מאליה?

כאן הוא שונה, משום שהיה גואל קרוב, שלא היה אח ממש. וע"כ יש יותר תועלת, שבשעה שאותו גואל, הנקרא קרוב, מתעורר, תהיה הנפש מוכנה שם מיד כשמתעורר אליה. וע"כ כאן שהוא יבם רחוק, שאינו אח ממש, צריכות השכנות לקרוא לה, כי המחשבה אינה מועילה מפני שהיא מחשבה רחוקה, שאינה באה מאח ממש.

אבל במחשבה קרובה מאח ממש, אין השכנות צריכות לקרוא לה, אלא הנפש באה מאליה באותה התעוררות של היבם, כדי שתיבנה שם. וע"כ, ותקראנה לגוף ההוא שֵׁם, שהוא הנפש, כדי שהנפש תיבנה שָׁם, שתתלבש בגוף הנולד.

.689 בכמה מקומות עושה הקב"ה חסד, עם הנפשות האלו שאין להן מנוחה, משום שלא עשו חסד ולא הולידו בן ע"י ייבום או ע"י גלגול.

.690 ומה נעשה מאותן הנשמות ההולכות בלי בנים לאותו העולם? הקב"ה מוריד אותן לארץ התחתונה, ומשם עושה עימן חסד. מוריד אותן לארץ אבדון. שכל מי שיורד לשם, אובד מכל וכל. ועליהם כתוב, והַאֲבַדְתי את הנפש ההיא.

.691 אשרי מי שמשתדל לדעת באותו עולם, שהנשמות שם. מי שיודע בו, ומשתדל לדעת אותו, אין שיעור לחכמתו.

כל זמן שהגוף לא נקבר הנפש אינה נחה

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קנד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קנד.

.692 כל זמן שהגוף לא נח במקומו, בקבר, גם הנפש שלו כך, שאין לה מנוחה.

.693 יום אחד, היה רבי פְּרַחְיה הולך בשדה, ומצא גוף אחד מת תחת אילן חרובים. הסתכל בו, ומצא שהוא יהודי, ומצא כריכות של מצווה, תפילין, וספר הגדה היה עימו.

.694 אמר, ודאי שהוא תלמיד חכם. השתדל לקבור אותו. והלך לעיר, והתקין לו תכריכים, וקֶבר, והועיד בני אדם, ובכה עליו, והשתדל לעשות הכול בשבילו. והוציא עליו כל מה שהיה בידו.

.695 כיוון שאותו הגוף נגנז ונקבר, עלתה הנפש שלו לישיבה העליונה. אמרו לה, אין לך עתה רשות להיכנס לכאן במקום של הסלע העליון, המלכות. לכי ושלמי בעד החסד, למי שהשלים אותך.

.696 יום אחד, היה רבי פרחיה יושב בפתח שער לוד, והיה עצוב, שהשעה הייתה דוחקת לו. בא אליו אדם אחד, אמר לו, רבי, תרצה ללכת למקום פלוני, ואתן לך כלי כסף, כדי שנשתדל יחד בתורה בדרך. אמר לו, נלך. הלכו.

אמר לו, רבי, מהו שכתוב, כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה? אמר לו, החיים, אלו הצדיקים. והמתים, אלו הרשעים.

.697 אמר לו, חייךָ רבי, אפילו הרשעים יודעים בעולם ההוא בצער של עצמם, ויודעים בכבוד הצדיקים ובדיניהם של הרשעים. א"כ, מהו והמתים אינם יודעים מאומה, שמשמע, שהרשעים אינם יודעים כלום?

.698 אמר לו, זה כתוב בעוה"ז. אשר הצדיקים, הנקראים חיים, מסתכלים ויודעים שימותו, ועתידים לתת דין, שיש דין ויש דיין. כמ"ש, והחי ייתן אל ליבו. אבל הרשעים, הנקראים מתים, אינם יודעים, ואינם משגיחים, ואינם מסתכלים במעשי העולם ההוא מאומה.

ומי שאינו יודע במעשי העולם ההוא, נקרא מת, משום שהעוה"ז אינו מבּני חיים, שחיי העוה"ז אינם נחשבים לחיים, אלא חיי העוה"ב נחשבים לחיים. כי העולם ההוא הוא לנשמות ולרוחות, שאינם מתים. והעוה"ז הוא לגוף, שסופו למות.

.699 בעולם ההוא, שרוחות בני אדם דרים בו, דומים בצורתם לצורה שהייתה להם בעוה"ז, ויכירו זה את זה, ויודעים מה שעתיד להיות בעולם, ומשתדלים לדעת שָׁם כבוד אדונם, כשמלובשים במלבוש של אותו עולם.

.700 כשהגיע לאותו שדה, אמר לו אותו האיש, נתעכב עתה. נאנח. אמר לו רבי פרחיה, למה אתה נאנח? אמר לו, אבֵדה איבדתי במקום הזה. אמר לו רבי פרחיה, הקב"ה יזמין אותה לך.

.701 מצאו מערה אחת. אמר אותו האיש, רבי, ניכנס כאן. שאני יודע ואני מכיר את המקום כאן. נכנסו. ירדו במדרגות עד שהגיעו לפרדס אחד, וראו שם אילנות שונים זה מזה ומשאר אילנות העולם. ואילן אחד שונה מהאילנות האחרים.

.702 עלו לשם. שמעו קול מחנות רבים, שהיו אומרים, בואו נשתחווה ונכרָעה נִבְרְכה לפני ה' עושנו. התפלא רבי פרחיה, אמר, מה זה? אמר לו, שתוק.

.703 אמר רבי פרחיה, אני נשבע באלקים, כשהגעתי עימו לאמצע הפרדס, ראיתי שתי דרכים, ומחנות מצד זה ומצד זה. ואמרתי לו, מה זה? אמר לי, כאן פרשת הדרכים של הנפשות, אלה ההולכות לגן עדן ואלה ההולכות לגיהינום. מי שהולכת לגן עדן, מחנות מלאכים אלו הולכים עימה, ומשלימים אותה בשלום. ומי שהולכת לגיהינום, לוקחים אותה אלו המחנות לדון אותה בגיהינום.

.704 עברנו אותו הפרדס והגענו לחומות ומגדלים ושערים. כשהגענו לשער אחד, הנקרא שער המזרח, קרא האיש, פִּתחוּ לי שערי צדק. אמרו לו, למה? אמר להם, אני בא בשליחות ריבון העולם. פתחו ואמרו כולם, מי נתן ילוד אישה במקום הזה? אמר להם, זהו רבי פרחיה. אמרו, האם זהו שעשה עימך חסד בעולם ההוא? אמר, כן.

.705 פתחו לו ואמרו, הַפשיטו אותו, כי אין רשות לבוא לכאן בגוף של העולם ההוא. מיד הפשיטו אותו, והתלבש באווירים של הגן שמבפנים.

ארבעה חלונות נבובים ואחד באמצע

[ד' חלוני משקופין וחד באמצעיתא]

מהד' 21 כר'. כרך כא. דף קנז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קנז.

.706 נכנס וראה הרקיע שעל הגן, שנבדל מהרקיע העומד על שאר בני העולם. הרקיע הזה מוגבל בגבול ונבדל מכל הגוונים שבעולם. ארבעה חלונות נבובים פתוחים בו בד' רוחות העולם, ואחד באמצע.

.707 חלון אחד שבצד מזרח, ת"ת. עומדים בו ארבעה חלונות, מרוקמים בארבע אותיות הוי"ה, העולות לי"ב (12), ג' אותיות לכל אחד.

ד' אותיות הוי"ה הן ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכשנכללים זה מזה, יש בכל אחד מהם ג' קווים, יה"ו, והם י"ב אותיות.

.708 ג' פעמים ביום, כנגד ג' קווים, מתחברים החלונות האלו, וכל האותיות מתחברות אל השם הקדוש. כי כשג' הקווים מתחברים זה בזה, עושים י"ב אותיות, וכולם מתחברים בד' אותיות השם. ממונה אחד עומד לצד ההוא, יעזריאל שׁמו. וארבעה מפתחות בידו, שפותח בהם ארבעה שערים, שעל אותו הרקיע, ואין מי שיודע בהם.

.709 חוץ מאשר בראשי חודשים ובשבת, שאלו הנפשות המשתתפות עם הגוף בקבר, באות לכרוע ולהשתחוות לפני אלו השערים, לאדון כל. כמ"ש, והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחוות לפניי. כל, לרבות אלו הנפשות השוכנות עם הגוף, בקבר, ונקראות כל בשר. כי לאחר המיתה עולים רוח ונשמה למעלה, והנפש חופפת על הקבר, כמ"ש, ונפשו עליו תֶאבָל.

.710 בחלון שבצד הדרום, חסד, עומדים שישה חלונות, כנגד ו"ק חג"ת נה"י, כי החסד כולל את כולם. ואין נכנסים לאותו מקום, אלא אלו שאומרים ק"ש ברצון ובכוונה בכל יום.

.711 אמר רבי פרחיה, נשבע באלקים, כשהסתכלתי באותו חלון, התקרב אליי אותו הממונה, ששׁמו ענאל, הממונה על השער שבצד דרום, ואמר לי, עמוֹד במעמדך, ורְאה את החלון הזה, שאין רשות להיכנס לשם, ולא לראות בו, חוץ מאלו הקוראים ק"ש כראוי.

.712 וכל אלו הקוראים ק"ש כראוי, שישים ממונים נכנסים לפניו, ומכתירים אותו בכתרים קדושים, ואומרים, זהו הכתר של פלוני, שקרא ק"ש כראוי.

.713 שאלתי אותו, ואמרתי לו, אדוני, ק"ש זו כראוי מהי? אמר לי, אהה חסיד, סוד עליון הוא כאן, בק"ש יש ארבע פרשיות.

.714 פרשה ראשונה של הייחוד, היא שני ייחודים בי"ב מילים, שש מילים בייחוד העליון, בפסוק שמע ישראל, ושש מילים בייחוד האחר, בבשכמל"ו. הפרשה השנייה היא, ואהבתָ, שבה מ"ב (42) מילים, שהן בסוד השם של מ"ב אותיות.

.715 הפרשה השלישית, והיה אם שמוֹע, שנכלל בה ימין בשמאל ושמאל בימין, שהיא התכללות ב' קווים חו"ג, ע"י הקו האמצעי, ת"ת, בסוד ובסתר של המרכבה הקדושה, עד המילה, ושׂמתם. והיא הפרשה השולטת על הכול בע"ב (72) מילים, שבסוד ע"ב שמות של המרכבה הקדושה. כי בפרשת והיה אם שמוע, עד, ושׂמתם, יש ע"ב מילים.

.716 פרשה רביעית, ושמתם, עד סוף הפרשה, היא חמישים מילים, כנגד חמישים שערי בינה.

פרשת ציצית כלולה מכל ג' הקווים, כמו פרשת והיה אם שמוע. ע"כ יש גם בה ע"ב מילים, כנגד שם ע"ב שבג' פסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, שהם ג' קווים. כל המילים שבפרשיות עולות למניין איברי אדם, שהם רמ"ח (248).

.717 וכל שאר המקומות, בין במצוות התורה, בין כל שאר המקומות שבתורה, הזָכר, ז"א, בפני עצמו, והנוקבא, המלכות, בפני עצמה, כלומר, שמהם כנגד ז"א לבדו, ומהם כנגד הנוקבא לבדה. ובק"ש, שהיא ייחוד שהקב"ה מתייחד בו, נאספו זכר ונוקבא, ז"א ומלכות, כאחד, ועולים בשיעור אחד.

.718 הזכר, ז"א, נשלם ע"י הנוקבא, מלכות. משא"כ בכל שאר המקומות שבתורה. וזהו שבח האמונה העליונה, המלכות, לדעת, כמ"ש, כי ה' הוא האלקים. שהזכר נשלם ע"י הנוקבא, ונכללו זה בזה, הזכר נבנה ע"י הנוקבא. וזהו הייחוד השלם, שאין שלמות אלא זכר ונוקבא ביחד.

כי עיקר הנוקבא הוא מקו שמאל. וע"כ אינה נשלמת אלא בהארת חכמה משמאל. לפיכך צריכה לב' זיווגים עם ז"א. בזיווג א' מקבלת ממנו הארת החכמה משמאל, זיווג דו"ק דגדלות. ואז ראויה לזיווג ב', להתייחד עם ז"א בחסדים מכוסים, באוירא דכיא מאו"א, זיווג דג"ר.

הזכר, ז"א, הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, ו"ק בלי ראש. זולת כשמתייחד עם הנוקבא, שצריך להשפיע לה חכמה, שאז מקבל בהכרח חכמה תחילה, ואז נשלם בג"ר. וזה בזיווג א', שצריך להשפיע חכמה לנוקבא. והייחוד של ק"ש הוא זיווג א', להשפיע חכמה לנוקבא, שאז נשלם ז"א בג"ר ע"י המלכות.

בזיווג הנעשה ע"י ק"ש, נשלם ז"א בג"ר ע"י הנוקבא, שע"י שמתעורר על ידה להשפיע לה חכמה, נכלל גם הוא מחכמה וקונה ג"ר. משא"כ בכל שאר המקומות שבתורה, כי בשאר הזיווגים, ז"א משפיע לה חסדים, ואז הנוקבא נשלמת מז"א, וז"א אינו נשלם על ידה. ובייחוד דק"ש, נבנה ז"א בג"ר ע"י ייחודו עם הנוקבא. וג"ר אלו הם רק ו"ק דג"ר.

.719 כל מי שמשלים הייחוד ומכוון בפרשיות אלו בכל יום, זוכה לחלונות נבובים אלו, ויהיה כאן שלם, ואין מי שיעכב על ידו. ובלבד שיקרא כראוי, ויכוון באלו הסודות העליונים.

.720 ואחז בימיני, ואמר לי, אהה חסיד, בוא וראה הכבוד של אלו המייחדים את השם הקדוש כראוי, וקוראים ק"ש באופן הזה.

.721 נכנסתי בהיכל אחד, ובאותו היכל היו שס"ה (365) היכלות, כחשבון ימי השנה, אברהם יצחק יעקב שולטים בהיכל הזה, ואדה"ר בתוכם.

.722 וראיתי כמה גדודי נשמות מתלבשים ברקמת עה"ח, ובכמה אופנים של הכבוד העליון. ונכנסים אל ההיכל. ויופיאל, הממונה הגדול על כולם והממונה הגדול של התורה, עימהם.

.723 פתח ואמר, התעוררו קדושי עולם, הרי בניכם הקדושים מייחדים השם הקדוש, ומכוונים ברצון בפרשיות ק"ש.

.724 וראיתי שאדה"ר משתדל באלו המכוונים בק"ש. שבשעה שק"ש, שהאדם קורא, נכנסת למעלה, נכנסת תחילה להיכל, ששם אדה"ר והאבות. ואדה"ר מריח בק"ש, ואם חסרה בה אות אחת מק"ש, אינו מקבל אותה, כי חסר בניין האדם, רמ"ח מילים עם ג' המילים, ה' אלקיכם אמת, ששליח ציבור חוזר עליהם, שהם כנגד רמ"ח איברים שבבניין האדם.

.725 ואם אדה'"ר מוצא אותה כראוי, מקבל את הק"ש, ואברהם יצחק ויעקב לוקחים הק"ש ממנו, ונושקים אותה. מי ראה שמחה, מי ראה המולה, כמו שהיא בכל הצדיקים האלו שבגן עדן, הבאים באותה השמחה.

.726 בשעה שאותו המכוון השלם בק"ש יבוא לעולם ההוא, לאחר פטירתו, מי יראה השמחה שלו, כי האבות מושיבים אותו אצלם פעמיים ביום, ובכל יום יורד עליו טל, שפע מראש המלך.

.727 בטַל הזה, שהממונים בק"ש מקבלים אותו, יודעים ואוכלים מאכל, שהמלאכים העליונים אוכלים. ויודעים מה שהיה, ומה שיהיה, ומה שעתיד להיות עד הזמן שהקב"ה יקים ויחיה את הגופות הנשחתים שבעוה"ז, שהקב"ה יקים אותם בבניין מתוקן כראוי.

.728 בחלון שבצד דרום, הייתה רשומה ש', שהיא ג' ווים, ו' בכל צד. שאלתי אותו האיש ואמרתי, מהן האותיות האלו? אמר, איני יודע.

.729 עד שבא אותו הממונה, ואמר לי, אהה חסיד, האותיות האלו הן סימני הפרשיות של ק"ש. אשרי חלקו מי שאומר אותם בכל יום ברצון הלב.

כי ו' פרשיות בק"ש. פרשה ראשונה, שְׁמע, היא ב' פרשיות, שמע ובשכמל"ו. ואח"כ ארבע פרשיות: ואהבת, והיה אם שמוע עד ושמתם, מן ושמתם עד סוף הפרשה, ופרשת ציצית. הרי ו' פרשיות. ובכל פרשה ג' קווים, ג' ווים. האותיות האלו הן סימני הפרשיות של ק"ש, ו' פרשיות, בכל אחת ג' קווים, ע"כ הסימן שלהם הוא ג' ווים.

.730 החלון האחר שבצד צפון. בו נמצאים ב' חלונות, שהם מהתכללות ימין ושמאל שבו, וחמש אותיות לוהטות ונוצצות בתוכם. ב' אותיות מימין וב' אותיות משמאל, ואות אחת למעלה מהן תלויה עליהן, והן חמש אותיות שבשם אלקים. אשר א"ל מימין, י"ם משמאל, ה' באמצע.

כי צפון הוא גבורה, אלקים. ולהיותו כלול מג' קווים, ע"כ מתחלקים חמש אותיות אלקים לג' בחינות, ימין שמאל ואמצע.

.731 בחלון שבצפון ובב' חלונות הכלולים בו, שורים ב' ממונים באותו הרקיע, צורטק וגַזְריאל, הממונים באותו הצד שאינו נפתח.

בתחילת הזיווג, נמשכות למלכות ג"ר דחכמה בשמאל, שאז מתקרבת הקליפה, אות ק', לינוק מג"ר דחכמה, ולהמשיך אותם מלמעלה למטה, שזוהי צורת רגלה של הק', הנמשכת למטה מהשורה. ואז, כדי שהקליפה לא תמשיך החכמה מלמעלה למטה, היא אומרת, מֵישָׁרים אהֵבוךָ. שאז ממשיכה אות ממנצפ"ך, הנושאת את המסך דחיריק, הממעט ג"ר דחכמה דשמאל, ומייחד אותה עם הימין, ואז בורחת הקליפה.

ובעת שהמלכות היא בהארת ג"ר דחכמה דשמאל, שהארתה מגיעה אז לאות ק' דקליפה, הנה אז משמש לפניה המלאך צורטק באותה ההארה. וע"כ נקרא צורטק, כמו צורתק, כי הט' והת' מתחלפות במבטא. צורתק, אותיות צורת ק', שהארתו עושה בקליפות צורת ק', שרגלה נמשכת למטה מהשורה, שזה מורה, שרצונה להמשיך החכמה מלמעלה למטה עד מחוץ לשורה.

ובעת שהמלכות בהארת המנצפ"ך, במסך דחיריק, הממעט ומבטל ג"ר דחכמה, המלאך המשמש לפניה באותה ההארה נקרא גזריאל, אותיות גזר אל. כי גוזר פירושו חותך, מלשון הכתוב, לגוזר ים סוף לגזרים, ע"ש שחותך את ג"ר דחכמה דשמאל, כדי להבריח את הקליפות. כמ"ש, מישרים אהבוך.

צורטק וגזריאל ממונים באותו הצד שאינו נפתח, כלומר בג"ר דחכמה דשמאל, שאינן נפתחות להאיר, אלא שמופיעות בתחילת הזיווג ותכף נעלמות. ורק ו"ק דחכמה פתוחים להאיר בעולמות. ואלו ב' המלאכים פועלים באותו הצד שאינו נפתח, בג"ר דחכמה, כי צורתק פועל בג"ר אלו, בעת שמופיעים בתחילת הזיווג. וגזריאל פועל בג"ר אלו, לחתוך אותם ולבטל אותם עם מסך דחיריק.

.732 ושם יש היכל אחד, מרוקם בכמה צבעים ובכמה ציורים. ובו נמצאים כל אלו המקַדשים שֵׁם אדונם באמירה בכל יום, שאחרי שמברכים אותו, ואומרים, ברוך ה' המבורך לעולם ועד, מקדשים אותו אח"כ בקדושה משולשת.

.733 ההיכל ההוא נקרא משולש, כמ"ש, היכל ה' היכל ה' היכל ה' הֵמה. משולש, שמתוקן בג' קווים. ההיכל ההוא מוכן לאלו, שלא אכלו כל ימיהם על הדם, כלומר, שלא אכלו טרם שהתפללו על הדם שלהם, שלא אכלו קודם התפילה.

.734 משום שנשמת האדם בעוה"ז יוצאת ממנו בכל לילה, בבוקר היא מוחזרת אליו ושורה בחוטמו של האדם, ואינה נכנסת ואינה מתיישבת במעיו, בפנימיות האדם, עד שמברך להקב"ה, ומתפלל על דמו, אז היא מתיישבת במקומה.

.735 על זה כתוב, חִדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. משום שהנשמה יורדת בבוקר לעוה"ז, והקב"ה אומר לה, לכי ושִׁכְני בחוטמו של האדם, בתנאי שיתפלל תפילתו. שאם יברך כראוי, תשכני בתוכו, ואם לא, היא פורחת ועולה למעלה. ונמצא האדם, שחסרה לו הקדושה ההיא של נשמתו.

.736 וכיוון שהנשמה חסרה ממנו, במה נחשב הוא? אינו נחשב מאומה, שהוא כאילו לא היה בעולם. וע"כ, אסור לו לאדם שיברך לחברו, מטרם שמברך לאדונו בתחילת התפילה.

.737 החזן אומר, ברכו את ה'. והוא אומר, ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכיוון שמברך לאדונו, מתחיל משם תחילת התפילה להתפלל, וע"כ השורות הקדושות, קדוש קדוש קדוש, שאומר בתפילה. אשריהם המברכים ומקדשים לאדונם בכל יום ברצון הלב.

.738 באותה שעה למדתי, שאין רשות להתפלל התפילה בעשרה, עד שמברכים להקב"ה בתחילת הכול. וכיוון שבירכו לו, מתפללים תפילתם.

.739 אמר אותו האיש, רבי, הברכה ההיא, ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אינה אלא לתקן שבח לאדונם, שהחזיר להם נשמתם, הנקראת בחמישה שמות, נרנח"י. ע"כ הברכה בחמש מילים, ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ועל ברכה זו שורה התפילה. והקדושה אינה שורה אלא על ברכה, כדי לחזק לאדונם מימין ומשמאל. וע"כ ברכה זו וקדושה זו אינן אלא בעשרה אנשים.

.740 ההיכל הזה נמצא בצד צפון, כיוון שבהיכל הזה נכנעים כל הצדדים הרעים, הנמשכים מצד שמאל, צפון, שלא ישלטו בעולם.

.741 החלון שבצד צפון נקרא חלון של נוגה. ואין רשות להסתכל בו, אלא אלו שמִשכּנם שם, שהם רואים הכול ומסתכלים, ויכולים להסתכל. כל אלו שהם שם, הולכים במלבושים בצורות של העוה"ז.

.742 ושם ראיתי הרבה מהחברים, ולא ניתנה לי רשות להתקרב אליהם. וכולם מכירים זה את זה. ואוכלים מאכל של האבירים העליונים.

.743 הרקיע הזה נוסע בכל יום לארבע רוחות העולם. וכשנוסע, הוא נוטף טל החיים לתוך הגן. ובאים כל הצדיקים אשר שם בגן עדן, ומתרחצים בטל, וזוהרים כזוהר הרקיע, ונכנסים לפני מלך המשיח, ולפני האבות, ולפני אדה"ר.

.744 החלון שבצד מערב שונה מכל שאר החלונות, בצבעים ובאורות, מוגבלים בארבע אותיות השם הקדוש, הזוהרות ונוצצות על אותו החלון. לפעמים מתגלות ולפעמים מתכסות. והראה לי במקום אחד כיתות צדיקים שמדרגתם יתרה על כולם.