תוכן עניינים
ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש)/מאמרים
שנאת חינם בעבודה מהו
אהבת חברים - א. 3 (1984)
אהבת חברים - ב. 6 (1984)
איזה קיום תורה ומצות מזכך את הלב. 8 (1984)
אין אדם משים עצמו רשע. 31 (1985)
אין עדה פחות מעשרה. 28 (1986)
איש את רעהו יעזורו. 4 (1984)
אלה תולדות נח. 4 (1985)
אני ראשון ואני אחרון. 14 (1985)
אשה כי תזריע. 22 (1986)
אתם נצבים היום כולכם. 19 (1984)
ב' בחינות בקדושה. 15 (1987)
בא אל פרעה - א. 19 (1985)
בא אל פרעה - ב. 13 (1986)
בכדי לדעת שה' הוא אלקים, צריכים ל"השבות אל לבבך" בעבודה. 16 (1991)
בכל דבר יש להבחין בין אור לכלי. 25 (1985)
בענין אהבת חברים. 2 (1984)
בענין הוויכוח בין יעקב ללבן. 11 (1985)
בענין העזרה הבאה מלמעלה. 8 (1986)
בענין השכר המקבלים. 32 (1985)
בענין חשיבות החברים. 17-1 (1984)
בענין כבוד אב. 5 (1986)
בענין נר חנוכה. 9 (1986)
ג' זמנים בעבודה. 24 (1985)
ג' תפלות . 30 (1985)
גדלות האדם תלויה בשיעור אמונתו בעתיד. 9 (1987)
דרך קרובה ודרך רחוקה. 26 (1986)
האזינו השמים. 2 (1986)
ההבדל בין חסד ואמת, לחסד שאינו אמת. 8 (1987)
ההבדל בין עבודת הכלל ופרט. 16 (1987)
ההבדל בין צדקה למתנה. 24 (1986)
ההבחן העקרי בין נפש הבהמית לנפש אלקית. 17 (1988)
החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו. 12 (1986)
הטוב ומטיב לרעים ולטובים. 1 (1987)
הידיעה שהאדם עמד בנסיון, לצורך מי. 28 (1989)
היתכן שירד משמים דבר שלילי. 15 (1984)
הכנה לסליחות מהו. 36 (1986)
הכנה לקבלת התורה מהו - א. 18 (1987)
הנרות הללו קדש הם. 12 (1991)
הצורך לאהבת חברים. 14 (1988)
הקב"ה וישראל יצאו בגלות. 27 (1986)
הקשר בין פסח, מצה ומרור. 14 (1987)
הראני את כבודך. 26 (1985)
ואתחנן אל ה'. 34 (1985)
והיה כי יחטא ואשם. 20 (1986)
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך. 18 (1984)
וידעת היום והשבות אל לבבך. 17 (1985)
ויהי ערב ויהי בוקר. 36 (1985)
וילך משה. 1 (1986)
ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. 15 (1985)
ויצא יעקב. 10 (1985)
וירא אליו ה' באלוני ממרא. 6 (1985)
וישב יעקב בארץ מגורי אביו. 12 (1985)
ויתרוצצו הבנים בקרבה. 9 (1985)
וכאשר יענו אותו. 16 (1985)
חיי שרה. 7 (1985)
חמשה עשר באב. 35 (1986)
חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד. 6 (1987)
חשיבותה של תפילת רבים. 7 (1986)
יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה. 21 (1985)
כובד ראש בעבודה מהו. 25 (1987)
כי יעקב בחר לו יה. 16 (1986)
כל התורה היא שם אחד קדוש. 22 (1985)
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. 3 (1987)
כשאדם יודע מהי יראת ה'. 35 (1985)
לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל. 10 (1984)
לך לך מארצך. 5 (1985)
לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח. 14 (1984)
לעולם ימכור אדם קורות ביתו. 9 (1984)
לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך. 7 (1984)
לפעמים מכנים את הרוחניות בשם "נשמה". 13 (1984)
לשמה ושלא לשמה. 29 (1986)
מאדם רע אסור לשמוע דבר טוב. 4 (1987)
מאמר המרגלים. 28 (1985)
מאמר התשובה. 27 (1985)
מדוע החיים נחלק לב' בחינות. 1 (1988)
מדוע חג המצות נקרא "פסח". 13 (1987)
מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה. 16 (1989)
מה הן הב' פעולות שבזמן ירידה. 32 (1988)
מה לדרוש מאסיפת חברים. 30 (1988)
מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך. 5 (1984)
מהו "אין קדוש כה', כי אין בלתך" בעבודה. 26 (1990)
מהו "דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור" בעבודה. 37 (1989)
מהו "הללו את ה' כל גויים" בעבודה. 25 (1990)
מהו "הנהנה מסעודת חתן" בעבודה. 35 (1990)
מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה. 45 (1990)
מהו "השכינה היא עדות על ישראל" בעבודה. 37 (1990)
מהו "התורה מתשת כוחו של אדם" בעבודה. 29 (1990)
מהו "וראית את אחורי ופני לא יראו", בעבודה. 43 (1991)
מהו "ידע שור קנהו וכו' ישראל לא ידע", בעבודה. 42 (1991)
מהו "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה" בעבודה. 39 (1990)
מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה. 28 (1990)
מהו "לחם רע עין" בעבודה. 13 (1989)
מהו "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת" בעבודה. 7 (1989)
מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה. 13 (1991)
מהו "שכור אל יתפלל" בעבודה. 21 (1989)
מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה. 7 (1991)
מהו אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, בעבודה. 34 (1991)
מהו אין ברכה במקום ריק, בעבודה. 15 (1988)
מהו אין לך דבר שאין לו מקום, בעבודה. 20 (1991)
מהו אין לנו מלך אלא אתה, בעבודה. 1 (1991)
מהו אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה. 23 (1989)
מהו אסור ללמוד תורה לעכו"ם, בעבודה. 31 (1989)
מהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה. 27 (1991)
מהו בחינת מרגלים, בעבודה. 33 (1989)
מהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה. 40 (1989)
מהו בן האהובה ובן השנואה, בעבודה. 46 (1991)
מהו בעבודה "חסד של אמת". 14 (1990)
מהו בעבודה, איש אשר בו מום לא יקרב. 25 (1989)
מהו בעבודה, ישראל שגלו - שכינה עמהם. 5 (1988)
מהו ברכה וקללה, בעבודה. 42 (1990)
מהו ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, בעבודה. 24 (1989)
מהו גילוי טפח וכיסוי טפחיים, בעבודה. 26 (1991)
מהו דגלים בעבודה. 32 (1991)
מהו האיסור לתת שלום מטרם שמברך לה', בעבודה. 17 (1989)
מהו הב' הבחנות שלפני לשמה. 11 (1988)
מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה. 15 (1991)
מהו הד' מידות בהולכי בית המדרש, בעבודה. 10 (1988)
מהו ההבדל בין חוק למשפט, בעבודה. 26 (1988)
מהו ההבדל בין שדה לאיש שדה בעבודה. 6 (1988)
מהו ההבדל בעבודת ה' בין כללי לפרטי. 33 (1988)
מהו ההיכר בין עובד אלקים ללא עבדו. 29 (1988)
מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא. 10 (1987)
מהו היסוד שהקדושה נבנת עליו. 16 (1988)
מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר. 5 (1987)
מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב. 29 (1989)
מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה. 41 (1990)
מהו הנסתרות לה' והנגלות לנו, בעבודה. 24 (1988)
מהו הסדר במחית עמלק. 22 (1990)
מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה. 17 (1990)
מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים. 14 (1986)
מהו השגחתו יתברך היא בהסתר ובנגלה. 28 (1988)
מהו השינוי שבשער הדמעות משאר שערים. 3 (1989)
מהו השיעור של תשובה. 1 (1989)
מהו השכר בעבודה דלהשפיע. 20 (1988)
מהו ואברהם זקן בא בימים, בעבודה. 8 (1991)
מהו זכיות ועוונות אצל צדיק בעבודה. 22 (1988)
מהו חטא גדול או קטן, בעבודה. 2 (1989)
מהו ידים מלוכלכות בעבודת ה'. 21 (1987)
מהו יום ולילה, בעבודה. 34 (1988)
מהו ישראל עושין רצון המקום, בעבודה. 32 (1990)
מהו כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה. 38 (1990)
מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה. 17 (1991)
מהו כי אתם המעט מכל העמים, בעבודה. 40 (1990)
מהו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה. 36 (1989)
מהו כלים הדיוטות, בעבודה. 34 (1990)
מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה. 19 (1988)
מהו כריתת ברית בעבודה. 31 (1987)
מהו לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע, בעבודה. 39 (1989)
מהו לא תוסיף ולא תגרע בעבודה. 28 (1987)
מהו לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה. 43 (1990)
מהו למעלה מהדעת, בעבודה. 6 (1989)
מהו לפום צערא אגרא. 29 (1987)
מהו מבול מים, בעבודה. 4 (1989)
מהו מה אני בחנם, אף אתם בחנם, בעבודה. 21 (1990)
מהו מחצית השקל בעבודה - א. 12 (1987)
מהו מחצית השקל בעבודה - ב. 20 (1990)
מהו מי שאין לו בנים, בעבודה. 35 (1989)
מהו מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, בעבודה. 30 (1991)
מהו מי שמטמא עצמו, מטמאים אותו מלמעלה, בעבודה. 26 (1989)
מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה. 5 (1991)
מהו מצות שאדם דש בעקביו. 33 (1986)
מהו מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה. 16 (1990)
מהו נסתר ונגלה בעבודה ה'. 19 (1987)
מהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. 9 (1990)
מהו על האדם לעשות, אם נברא במידות לא טובות. 41 (1991)
מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה. 30 (1989)
מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה. 23 (1991)
מהו ענין יסורים בעבודה. 27 (1989)
מהו ענין כשלון בעבודה. 2 (1990)
מהו ענין מרגלים, בעבודה. 35 (1991)
מהו ענין קו ימין בעבודה. 38 (1991)
מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה. 1 (1990)
מהו פורענות הבאה לרשעים מתחלת מן הצדיקים, בעבודה. 9 (1989)
מהו קדושה וטהרה בעבודה. 28 (1991)
מהו קומה ה' ויפוצו אויביך, בעבודה. 19 (1991)
מהו קללה וברכה בעבודה. 27 (1987)
מהו רועה העם הוא כל העם, בעבודה. 13 (1988)
מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה. 6 (1991)
מהו ריח בגדיו, בעבודה. 9 (1991)
מהו רשע יכין וצדיק ילבש, בעבודה. 3 (1991)
מהו שאין הברכה מצויה בדבר שבמנין, בעבודה. 31 (1990)
מהו שאם הטוב מתגדל, גם הרע מתגדל, בעבודה. 8 (1989)
מהו שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה. 10 (1990)
מהו שבני עשו וישמעאל לא רצו לקבל את התורה, בעבודה. 36 (1990)
מהו שבריאת העולם היה בנדבה. 5 (1989)
מהו שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה. 14 (1991)
מהו שדוקא בליל פסח, שואלים ד' קשיות. 22 (1989)
מהו שדיבור של שבת לא יהיה כדיבור של חול, בעבודה. 18 (1990)
מהו שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה. 24 (1991)
מהו שהאדם שב בתשובה צריך להיות בשמחה. 25 (1991)
מהו שהארץ לא הוציאה פירות מטרם שנברא האדם, בעבודה. 5 (1990)
מהו שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה. 18 (1989)
מהו שהדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו, בעבודה. 45 (1991)
מהו שהימין והשמאל הם בסתירה, בעבודה. 47 (1991)
מהו שהימין צריך להיות יותר גדול מהשמאל, בעבודה. 39 (1991)
מהו שהיצר הרע עולה ומשטין בעבודה. 20 (1989)
מהו שהיצר טוב ויצר הרע שומרים לאדם, בעבודה. 11 (1991)
מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה. 4 (1991)
מהו שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה. 10 (1991)
מהו שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה. 27 (1988)
מהו שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי. 8 (1988)
מהו שהסולם הוא באלכסון, בעבודה. 10 (1989)
מהו שהעולם נברא בשביל תורה. 3 (1990)
מהו שהצדיק סובל רעות. 9 (1988)
מהו שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה. 15 (1989)
מהו שהקב"ה נושא פנים, בעבודה. 33 (1991)
מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - א. 12 (1990)
מהו שהתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב. 19 (1990)
מהו שהתורה נתנה מתוך החושך בעבודה. 21 (1988)
מהו שובה ישראל עד ה' אלקיך, בעבודה. 2 (1991)
מהו שופטים ושוטרים, בעבודה. 38 (1989)
מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה. 30 (1990)
מהו שכהן גדול יקח לאשה בתולה, בעבודה. 29 (1991)
מהו שכל הבא לקרבן עולה הוא זכר, בעבודה. 24 (1990)
מהו שכל עשב - יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה. 27 (1990)
מהו שכתוב "והשבות אל לבבך". 14 (1989)
מהו שלום בעבודה. 34 (1989)
מהו שלום שלום לרחוק ולקרוב, בעבודה. 36 (1991)
מהו שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה. 15 (1990)
מהו שמתחילים בשלא לשמה, בעבודה. 23 (1988)
מהו שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה. 11 (1990)
מהו שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה. 23 (1990)
מהו שע"י תורה זוכה האדם לצדקה ולשלום. 3 (1986)
מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים. 13 (1990)
מהו שעשו נקרא איש שדה, בעבודה. 8 (1990)
מהו שצדקה לעניים עושה השם הקדוש, בעבודה. 31 (1991)
מהו שצריך להרים יד ימין על שמאל, בעבודה. 18 (1991)
מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה. 21 (1991)
מהו ששבת נקראת "ש-בת", בעבודה. 19 (1989)
מהו ששמו של הקב"ה נקרא אמת. 3 (1988)
מהו ששמן נקרא מעשים טובים, בעבודה. 32 (1989)
מהו שתולדות הצדיקים הם מעשים טובים, בעבודה. 4 (1990)
מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה. 37 (1991)
מהו תורה ומלאכה בדרך ה'. 12 (1988)
מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכויים. 17 (1987)
מהי "ארץ יראה ושקטה", בעבודה. 33 (1990)
מהי ההכנה בערב שבת, בעבודה. 25 (1988)
מהי המתנה שאדם מבקש מה'. 22 (1987)
מהי הסיבה שבגללה זכו ישראל לירושת הארץ, בעבודה. 44 (1991)
מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'. 35 (1988)
מהי הפעולה שבאדם בדרך העבודה, שמיחסים לה'. 31 (1988)
מהי התפלה על עזרה ועל סליחה, בעבודה. 4 (1988)
מהי חשיבות החתן, שמוחלין לו עוונותיו. 7 (1988)
מהי מלחמת הרשות, בעבודה - א. 30 (1987)
מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב. 44 (1990)
מהי מצוה קלה. 26 (1987)
מהי סעודת חתן. 12 (1989)
מהי שושנה בין החוחים, בעבודה. 22 (1991)
מהם אמת ושקר, בעבודה. 40 (1991)
מהם הכוחות, שצריכים בעבודה. 11 (1989)
מטרת החברה - א. 1-1 (1984)
מטרת החברה - ב. 1-2 (1984)
מי הוא הגורם לתפילה. 18 (1986)
מי מעיד על האדם. 37 (1985)
מי שחיזק לבו. 20 (1985)
מעוז צור ישועתי. 13 (1985)
מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה. 6 (1990)
מתי הם הזמנים של תפלה והודאה, בעבודה. 7 (1990)
מתי נקרא עובד ה' בעבודה. 18 (1988)
נס החנוכה. 7 (1987)
סדר היום. 41 (1989)
סדר ישיבת החברה. 17-2 (1984)
סדר ישיבת התועדות. 17 (1986)
סדר עבודה מבעל הסולם זצ"ל. 46 (1990)
עד כמה שיעור התשובה. 2 (1988)
על משכבי בלילות. 23 (1985)
ענין אמת ואמונה. 3 (1985)
ענין בטחון. 6 (1986)
ענין החסד. 4 (1986)
ענין המשטינים. 18 (1985)
ענין השפעה. 16 (1984)
ענין זכות אבות. 11 (1984)
ענין חשיבות החברה. 12 (1984)
ענין חשיבות הכרת הרע. 2 (1987)
ענין יניקה, ועיבור. 31 (1986)
ענין יראה ושמחה. 23 (1986)
ענין למעלה מהדעת. 21 (1986)
ענין ענף ושורש. 2 (1985)
ענין קליפה שקדמה לפרי. 30 (1986)
ענין שבתפלה צריכים ליישור רגלים ולכסוי ראש. 32 (1986)
ענין שופטים ושוטרים. 34 (1986)
ענין שמחה. 19 (1986)
ענין תפלה. 10 (1986)
עשה לך רב וקנה לך חבר - א. 1 (1985)
עשה לך רב וקנה לך חבר - ב. 8 (1985)
פורים, שהמצוה עד דלא ידע. 11 (1987)
פושעי ישראל. 33 (1985)
צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. 38 (1985)
קרוב ה' לכל קוראיו. 29 (1985)
רכוש הפרטי של אדם מהו. 20 (1987)
שיעור מעשי המצות. 25 (1986)
שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל. 23 (1987)
שמע קולנו. 39 (1985)
שנאת חינם בעבודה מהו. 24 (1987)
תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי. 11 (1986)
תפלת רבים. 15 (1986)

שנאת חינם בעבודה מהו

תשמ"ז - מאמר כ"ד
1987 - מאמר 24

חז"ל אמרו (יומא ט', ע"ב) "מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חינם". ויש להבין, מהו החומר של שנאת חינם. עד כדי כך שאמרו חז"ל, אף על פי שהיתה שם תורה ומצות וגמילות חסדים, ומכל מקום אם היתה שנאת חינם, כלום לא שוה, שיהא כח להגן על חורבן בית המקדש.

ועוד יש להבין, בשביל מה היה צריך לחרב המקדש, אם יש שם כל אלה שלושה דברים, שמשמע, אם יש שם שנאת חינם, כבר אין מקום שהמקדש ישאר על קיומו, אלא שהוא מוכרח להיחרב.

אם כן צריכים להבין, מהו הקשר "שנאת חינם" ל"מקדש". ועוד יש להבין, שמשמע שבשביל שנאת חינם, מה שאין כן אם היתה שנאה ולא חינם, לא היה איסור כל כך חמור, והמקדש כן היה יכול להתקיים.

ובתורה כתוב (קדושים, שלישי) "לא תשנא את אחיך בלבבך". ששם משמע, כמו שמפרש רשב"ם שם "אם גמלך רעה". אם גמלך רע, מכל מקום אסור לשונאו. ומכל שכן בחינם ודאי אסור. וזה הוא רק איסור באופן אחד. ואם האיסור הזה היה בחינם, כבר אין זכות קיום למקדש, ולא היתה ברירה אחרת אלא שיחרב. כלומר, אם היתה שם שנאה, והשנאה לא היתה בחינם, המקדש לא היה נחרב. וכל הסיבה לחורבן המקדש, היתה רק משום, שהשנאה היתה בחינם. אם כן יש להבין הקשר בין שנאת חינם למקדש.

בתפילת "יהי רצון", שאומרים לפני אמירת תהילים, כתוב וזה לשונו "וזכות דוד המלך עליו השלום יגן, שתאריך אפך, עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך, ומאוצר מתנת חינם חנני".

ויש להבין, מהו הקשר, שמבקשים על תשובה שלימה, משמע, שלא חסר לנו שום דבר, ואין אנו מבקשים שום דבר בעולם, ואח"כ תיכף אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", שמשמע שאנחנו רוצים עוד משהו חוץ מתשובה שלמה. ועוד משמע מכאן, שבאמת אנו רוצים שכר תמורת עבודתנו, רק מסיבת שאנחנו מלא עוונות ופשעים, ואנחנו מבקשים שתכפר על פשענו, ואנחנו רוצים לשוב בתשובה. לכן לא מגיע לנו שכר. מסיבה זו לא מבקשים שכר. ומשום זה אנו מבקשים ממך "מאוצר מתנת חינם חנני".

וזה יש להבין, הלא אנו צריכים לעבוד לשם שמים ולא לקבל שכר. ואנו כן מבקשים ממנו, שיתן לנו. ולא שיכולים לומר "תן לנו שכר". משום שלא מגיע לנו, משום שאנחנו חוטאים. לכן אנו רוצים מתנת חינם. ולפי זה, איך מותר לבקש בחינם שיתן לנו. הלא אין אנו צריכים שום דבר בשבילנו, אלא הכל בשביל תועלת ה'. אם כן, איך אנו מבקשים, שיתן לנו "מאוצר מתנת חינם". וכי משם כן מותר לקבל לעצמנו.

אולם כפי שלמדנו, שעיקר עבודתנו היא, היות שהבורא ברא כלי לקבל את הטוב ועונג, הנקרא "רצון לקבל לעצמו". זאת אומרת, בלי השתוקקות לא יכולים להנות משום דבר, מטעם שכך אנו רואים בטבע שלנו, לכן הכלי המקורי שיכול להנות, נקרא "רצון לקבל הנאה".

אמנם נעשה אח"כ תיקון, המכונה "השתוות הצורה", שהוא, שלא להשתמש עם הרצון לקבל לעצמו, אלא כפי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כלומר, כמו שהבורא ברא את העולם, המכונה "רצון לקבל הנאה", והרצון הזה נקרא, שברא אותו "יש מאין", כי הרצון להשפיע, שיש בו יתברך, ברא דבר חדש.

ובכדי שלא תהיה בחינת בושה, אנו צריכים להמציא לנו את הרצון להשפיע, מה שיש לו יתברך, מטרם שברא אותנו עם הרצון לקבל. והיות שהרצון להשפיע הזה הוא נגד הטבע שלנו, לכן אנו מבקשים ממנו, שכמו שנתן לנו את הרצון לקבל, הוא יתן לנו עכשיו את הרצון להשפיע, שיש לו, שמסיבתו ברא לנו רצון לקבל. כי אין לנו כח ללכת נגד הטבע. אלא הבורא, שנתן לנו את הטבע הזה, הוא יכול לתת טבע שני. כלומר, שרק הוא יכול לתת לנו, שאנחנו נשתמש בכלים דהשפעה.

ובזה יש לפרש, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני", הכוונה, מרצון של הבורא, שברא העולם, היה מתנת חינם. כי למי היה חייב. כמו כן אנו מבקשים ממנו, שיתן לנו מאוצר הזה, הנקרא "מתנת חינם". כלומר, שגם לנו יהיה הכח הזה לעבוד עבודת הקודש בחינם, הנקרא "שלא עמ"נ לקבל פרס".

ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הקשר בזה שאנו מבקשים ואומרים "שתאריך אפך עד שובנו אליך בתשובה שלמה לפניך". ואח"כ אנו מבקשים, שיתן לנו מאוצר מתנת חינם. מתחיל בתשובה, שרק זה חסר לנו. ותיכף אנו אומרים "תן לנו". שתשובה משמע, שאנו רוצים לחזור להשורש, כמו שכתוב בזה "תשובה נקרא, תשוב ה' לגבי ו'", שפירושו הוא, שה', הנקרא מלכות, שהיא בחינת קבלה, תשוב לגבי ו', הנקרא המשפיע.

כלומר, שע"י זה שאנו רוצים לעשות כל מעשינו שיהיו בעמ"נ להשפיע, גורמים, שגם בהשורש נשמה של כל אחד ואחד, שהיא המלכות, יהיה הכל בעל מנת להשפיע. נמצא לפי זה, שתשובה, שאנו מבקשים, הוא, אנחנו רוצים לעשות מעשים רק להשפיע. ותיכף אנו אומרים "תן", היינו שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

ולפי מה שהסברנו לעיל, יהיה הפירוש של "אוצר מתנת חינם" הסבר על תשובה. כלומר, איזו בחינת תשובה אנו מבקשים. על זה תיכף אנו מסבירים. זאת אומרת, אנו רוצים, שתיתן לנו הרצון להשפיע, הנקרא "אוצר מתנת חינם". כלומר, את הרצון הזה, שעמו בראת את העולם, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו" בלי שום תמורה, אלא רק בחינם, כידוע שבריאת העולם נקרא "בנדבה". את הרצון הזה תן לנו. נמצא, מה שאנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם", זה הסבר על איזו בחינת תשובה אנו רוצים, כנ"ל כמו שכתוב בזה"ק "שתשובה נקראת תשוב ה' לגבי ו'".

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מה שאמרו חז"ל, שמקדש שני נחרב, הגם שהיה שם תורה ומצות וגמילות חסדים. ומכל מקום כיון שהיתה שם שנאת חינם, לא היה יכול להתקיים. ותו"מ וגמילות חסדים לא היה להם כח להציל מחרבן בית המקדש.

ובהנ"ל שהסברנו, כי ענין "מתנת חינם" פירושו, שצריכים כלים שהקדושה יתקיים בהם. אחרת הקדושה מוכרחת להסתלק, מטעם שאין השתוות הצורה בין האור להכלי. כי קדושה הוא להשפיע. ואם הכלי הוא בעמ"נ לקבל, אז האור מוכרח להסתלק. ומסיבה זו אנו מבקשים "מאוצר מתנת חינם חנני".

והיות בבית שני היתה שנאת חינם, כלומר שהם היו שונאים את הבחינת "חינם", שהכוונה הוא לעבוד בחינם בלי שום תמורה, אלא שלא עמ"נ לקבל פרס, לכן אפילו שהיו עוסקין בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, מכל מקום, כיון שלא היתה להם הכוונה דעמ"נ להשפיע, אין אז מקום להקדושה, שתוכל להתיישב שם, כנ"ל מטעם הופכיות הצורה שיש ביניהם. ומשום זה היה המקדש מוכרח להיחרב.

אלא סדר העבודה הוא, שאנו צריכים לתורה ומצות ולגמילות חסדים, בכדי שזה יביא לנו כח לעבוד בחינם, שזהו רק בחינת אמצעי להגיע להמטרה. והמטרה היא להגיע לידי דביקות בה', שהיא השתוות הצורה, כמו שכתוב "ולדבקה בו". וכדרשת חז"ל "מה הוא רחום, אף אתה רחום".

והתרי"ג מצות במצב זה הם האמצעים להגיע לידי דביקות. ונקראים בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין". כמו שכתוב (הקדמת ספר הזהר, דף רמ"ב, מראות הסולם אות א') וזה לשונו "המצות שבתורה נקראים בלשון הזהר בשם פקודין. ונקרא אמנם גם בשם תרי"ג עיטין. וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. וכשמקיימין תורה ומצות בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקרא המצות בשם תרי"ג עיטין והן בחינת אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. והוא לשון פקדון. כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת".

ובהנ"ל מוסבר לנו, שסדר העבודה הוא בזמן ההכנה, שצריכים לקיים תו"מ, שזהו עצה, שבזכותם יכולים להגיע לידי דביקות, הנקרא "השתוות הצורה". ורק לאחר כך, שיהיה להם כלים המוכשרים לקבל אור עליון, אז נעשים התרי"ג מצות לבחינת פקדון. היינו, שזוכים לכל האורות, המיוחדים לכל מצוה ומצוה, כפי בחינתה.

והיות ששם היתה שנאת חינם, שהיו שונאים את העבודה בחינם בלי שכר, כלומר שלא היה להם שום צורך לעבוד בשלא עמ"נ לקבל פרס, אלא התורה והמצות, וגמילות חסדים, היה הכל בעמ"נ לקבל שכר, ומשום זה נקרא עבודה זו "לא זכה, נעשית לו סם המוות". ולכן הקיום של התורה ומצות וגמילות חסדים, שהיה בבית שני, זה לא היה יכול להציל את חורבן המקדש. כי כדי להחזיק את הקדושה, צריכים כלים דהשפעה, כנ"ל. וזה לא היה להם. ולכן נחרב המקדש.

ובהאמור יוצא, שהגם שהאדם נולד מהכלי, שהבורא נתן לו, הנקרא "רצון לקבל לעצמו", וכל מה שהאדם עובד ומרויח, הכל שייך לרשותו של המקבל, ואין לאף אחד שייכות להרכוש הזה, מה שהאדם רוכש. כלומר, הן האדם והן הרכוש, הכל שייך להמקבל לעצמו.

וזהו כמו שאומר (הקדמה לספר הזהר, אות י"א) וזה לשונו "כי הגוף, שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה".

לפי זה יוצא, באמת הכל שייך להמקבל. אם כן איך אומרים לו "אחר י"ג שנה, תדע לך, שהגם עד עכשיו הכל היה שייך לך, אבל מכאן ולהבא, אתה וכל הרכוש, מה שאתה רואה, הכל צריכים להעביר לרשותו של הקב"ה, ובשבילך אין שום דבר, כלומר שעד עכשיו היית בחינת "גוי", ועכשיו לוקחים כל, מה שיש להגויים, ומעבירים הכל לרשותו של "ישראל".

ו"רשותו של ישראל" מהו. זהו רשותו של הקב"ה, המכונה ישר-אל. שפירושו, שהכל, מה שיש לישראל, הכל נכנס לרשות היחיד. נמצא עכשיו, שכל מה שהיה ברשותו של המקבל, שלכל פרט ופרט מוכרחים עתה כל הפרטים ביחד, שנקראים "אומות העולם", משום שהכל היה שייך להם, אומרים להם עכשיו, שכל פרט ופרט של המקבל לעצמו, צריך לוותר על מה שיש לו, ולהעביר את הכל לרשותו של ישראל. ומהו "רשותו של ישראל". כנ"ל, הקב"ה הוא רשותו של ישראל, כי אין להם שום רשות בפני עצמם, אלא כולם רוצים להיבטל להקב"ה.

ובזה יש לפרש דברי רש"י, על מה שמפרש על כתוב "בראשית". וזה לשונו "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה, אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה, שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח ב"בראשית". משום כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים. שאם יאמרו עכו"ם, ליסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם. וברצונו נטלה מהם, ונתנה לנו".

ויש להבין זה על דרך העבודה, מה בא זה ללמדנו. וכפי שהסברנו, נבין זה בפשטות. כי הבורא ברא את העולם על הכוונה להטיב לנבראיו. שהיא, המקבל לעצמו הוא יהנה. ובכדי שתהיה בחינת דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", נעשה תיקון שלא לעבוד עבור המקבל לעצמו, אלא לתועלת ה', שזהו הנקרא "בעמ"נ להשפיע".

וידוע שבעמ"נ להשפיע נקרא "ישראל", ובעמ"נ לקבל נקרא "אומות העולם". והיות שיש ז' מידות דקדושה, שהם חג"ת נהי"מ, כמו כן יש בהקליפות גם כן ז' מידות רעות, שהם נקראים "ז' אומות". וצריכים להוציא הכל מרשותם, ולהעביר אותם לישראל. כלומר, שהבעלות על הז' מידות יהיו ישראל ולא אומות העולם, שהם ז' אומות, שהם כנגד ז' קליפות.

וכמו שאומר (בהקדמה, שם) "שעד י"ג שנה האדם ברשות הקליפות. ולאחר כך הוא צריך לצאת מהקליפות, שאז הוא הזמן שנקרא "עכו"ם". ולכנס לקדושה, הנקרא "ישראל". אז באים הקליפות עם הטענות "הלא הקב"ה ברא אותנו, היינו הרצון לקבל לעצמו. ונתן אתכם תחת שליטתנו. ומדוע אחר י"ג שנה אתם רוצים לצאת משליטה שלנו. ולא עוד, אלא אתם רוצים לשלוט עלינו". וזוהי טענת הגוף לאדם, בזמן שרוצה לצאת מבחינת עכו"ם, הנקרא "קבלה עצמית", ולהיות "ישראל", שהוא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע לה'.

וזה שכתוב "לסטים אתם, שכבשתם ז' אומות. הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה". שפירושו, הלא מי הוא בעל הבית של העולם. כלומר, הבורא, שברא את העולם בכדי להטיב לנבראיו. מקודם ברא, שהמקבל לעצמו, הוא יקבל ממנו הטוב והעונג. ואח"כ, בכדי שהנבראים לא ירגישו שום חסרון בעת קבלת הטוב והעונג, נעשה דין, והאור נסתלק מהמקבל לעצמו. והאור ניתן להמקבל בעמ"נ להשפיע. והמקבל לעצמו נשאר בחושך בלי אור.

ומזה נמשך אח"כ, בבריאת הנשמות ובעולם התיקון, ב' מערכות, אבי"ע דקדושה ואבי"ע דטומאה. והאדם יוצא ונולד ונמצא עד י"ג שנה בשליטת אבי"ע דטומאה. ואח"כ, בסגולת תו"מ, הוא יוצא משליטתם, ולוקח הכל עם עצמו לצד הקדושה.

זהו שהאומות העולם טוענים "ליסטים אתם", שכבשתם ז' אומות. שהכוונה, שהאומות העולם שבאדם טוענים להאדם "מה אתם מרעיש עולמות, הלא אתה רואה, שהקב"ה ברא את הרצון לקבל עצמו. ובטח הוא רוצה, שהרצון לקבל הוא יהנה מהעולם. ומדוע אתה רוצה לעשות ההיפך. כלומר, להוציא כל ההנאות מקבלה עצמית, ולתת הכל לבחינת "ישראל", הנקרא בעמ"נ להשפיע. אם כן, אתה רוצה להיות גנב. ואתה אומר, שהקב"ה מסכים לזה. היתכן".

ועל זה באה התשובה, שזהו כמו שכתוב "מים גנובים יומתקו" (משלי ט'), שע"י הגנבה זו יומתקו, שמוצאים הכל מהמקבל לעצמו, הנקרא "בחינת עכו"ם", שהם בחינת ז' אומות. ימתקו, זאת אומרת, דוקא ע"י בחינת ישראל, שלוקחים חלקים מן הקליפות ומעלים אותם לקדושה, זה יהיה התיקון שלהם. שרק ע"י הגנבה, מה שהם חושבים, שלוקחים מהם מה שיש להם, יקבלו תיקון.

כי בכלים שלהם, היינו בבחינת עכו"ם, שהם בחינת ז' אומות, הם רוצים לקבל. ובאמת הם מקבלים. אבל זהו רק בחינת "נהירו דקיק" בערך מה שהבורא רוצה לתת. כמו שכתוב "להטיב לנבראיו הוא בהרחבה, ולא באור דק מאוד, שזה ניתן להם רק בכדי שיתקיימו, שיהיה להם קיום, עד שיקבלו באמת כל האור, שהיה במחשבת הבריאה. ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש". וכמו כן אומר "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש".

נמצא, שדוקא ע"י הגנבה, שאומרים אומות העולם "ליסטים אתם", ע"י זה הם מקבלים מיתוק, שכל פעם עובר חלק מהם לקדושה. והם מקבלים תיקון בזה. וזה שכתוב "מים גנובים ימתקו". מה בא להשמיענו הכתוב הזה בדרך העבודה. שאנחנו נדע, בשיעור שאנחנו יכולים להוציא רכוש מהס"א והקליפות, שהם בחינת קבלה, בשיעור זה אנו ממתיקים את הרע ומקבל תיקון שלם. ובזמן שיצאו כל הבחינות, שנפלו לתוך הקליפות, ויכנס לתוך הקדושה, אז יהיה גמר התיקון. והכל יבוא על שלימותו.