תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
קדושים
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת קדושים

קדוֹשים תהיו

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף א.

.1 וידבר ה' אל משה לאמור, דבֵּר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם, קדוֹשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם. כמה פעמים העידה התורה בבני אדם, כמה פעמים הרימה קולה לכל הצדדים לעורר אותם. וכולם ישנים בשנתם בעוונותיהם, אינם מסתכלים. ואינם משגיחים באיזה פנים יקומו ליום הדין העליון, כשהמלך העליון יתבע מהם עלבון התורה הצועקת כנגדם. ואינם מחזירים פניהם אליה. כי כולם פגומים בכל, שאינם יודעים האמונה של המלך העליון. אוי להם ואוי לנפשותיהם.

.2 כי התורה מעידה בו ואומרת, מי פתי יסור הנה, חסַר לב אָמרה לו. חסר לב, שאין לו אמונה. כי מי שאינו עוסק בתורה, אין בו אמונה, והוא פגום בכל. אָמרה לו, היה צריך לכתוב, אוֹמרה לו, כמ"ש, אוֹמרה לאֵל סַלעי. אלא שבא לכלול ולהוסיף התורה שלמעלה, שגם היא קוראת לו חסר לב, פגום האמונה.

.3 כי כל מי שאינו עוסק בתורה, אסור להתקרב אצלו להשתתף עימו, ולעשות עימו מסחר. וכש"כ ללכת עימו בדרך. כי אין בו אמונה. כל אדם שהולך בדרך, ואין עימו דברי תורה, מתחייב בנפשו. כש"כ מי שמתחבר בדרך עם מי שאין בו אמונה. מפני שאינו מחשיב כבוד אדונו וכבודו שלו, שאינו חס על נפשו.

.4 מי שאינו חס על נפשו, ומתחבר עם מי שאין בו אמונה, איך ימשוך נפש כשרה לבנו? ע"כ כתוב, אל תהיו כסוס כפרד, אין הָבִין. אשריהם הצדיקים, העוסקים בתורה ויודעים דרכי הקב"ה, ומקדשים עצמם בקדושת המלך, ונמצאים קדושים בכל. ומשום זה מושכים רוח דקדושה מלמעלה. ובניהם כולם צדיקי אמת, ונקראים בני המלך, בנים קדושים.

.5 אוי להם לרשעים, שכולם עזי פנים ומעשיהם חצופים בשעת תשמיש. משום זה יורשים בניהם, נפש חצופה מצד הטומאה. כמ"ש, ונִטְמֵתם בם. הבא להיטמא מטמאים אותו. אל תהיו כסוס כפרד, שהם בעלי זנות יותר מכל הבריות. אין הָבִין, שאין בני אדם משתדלים בדרך זה להבין. כתוב כאן, אין הבין. וכתוב שם, והכלבים עזי נפש לא ידעו שׂובעה והֵמה רועים, לא ידעו הָבין. כלומר, כמו שם עזי נפש, אף כאן יהיו מזדמנים להם בנים, שנקראים עזי נפש, משום שלא ידעו הבין.

.6 לא ידעו שובעה והמה רועים. רועים, אלו הם המוליכים והמנהיגים את האדם לגיהינום. לא ידעו שובעה, כמ"ש, לעלוקה, כלומר לגיהינום, שתי בנות הב הב. משום שהם אומרים הב הב, אינם יודעים שובעה. וכתוב, כולם לדרכם פָּנו איש לבִצְעוֹ מקָצֵהו, כי דורשי גיהינום הם. וזה נגרם להם, משום שלא התקדשו בזיווג כמו שצריך. וע"כ כתוב, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. אמר הקב"ה, מכל העמים לא רציתי שיידבקו בי, אלא ישראל. כמ"ש, ואתם הדבקים בה'. אתם, ולא שאר העמים.

הוי ארץ צִלְצַל כנפיים

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף ג

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף ג.

.7 כתוב, הוי ארץ צִלְצַל כנפיים אשר מעֵבר לנהרֵי כוּש. בשעה שהקב"ה ברא את העולם, ורצה לגלות עמוקות מתוך הנסתרות, ואור מתוך החושך, היו אז כלולים זה בזה. משום זה מתוך החושך יצא אור, ומתוך הנסתר יצא והתגלה העמוק, וזה יצא מזה. ומתוך טוב יצא רע, ומן הרחמים יצא דין, והכול נכלל זה בזה: יצה"ט ויצה"ר, הימין והשמאל, ישראל ושאר העמים, לבן ושחור. והכול היה תלוי אחד בחברו.

.8 כל העולם כולו לא נראה אלא בחיבור אחד, המדובק בסבך שלו. מדה"ד ומדה"ר, מלכות ובינה, היו דבוקות ומסובכות זו בזו. וע"כ, כשנידון העולם בדין הכלול, ברחמים נידון, במלכות הכלולה בבינה. ואם לא, לא היה יכול העולם להתקיים אפילו רגע אחד. כמ"ש, כי כאשר משפטיך לארץ, הרחמים הנקראים משפט. צדק למדו יושבי תבל, שהיו יכולים לקבל דין הצדק, מלכות, מחמת החיבור עם מדה"ר.

.9/1 בזמן שהדין תלוי בעולם, וצדק, מלכות, מתעטר בדין, כמה בעלי כנפיים מתעוררים, כנגד בעלי הדין הקשה, לשלוט בעולם. פורשׂים כנפיהם מצד זה ומצד זה להשגיח בעולם. אז מתעוררים כנפיים, לפרוש עליהם ולהתחבר בדין קשה. ומשוטטים בעולם להרע. אז כתוב, הוי ארץ צלצל כנפיים.

כיוון שהמלכות עלתה והתחברה בבינה, כדי שיוכל העולם להתקיים, אז יצאו כנפיים, כיסויים והעלמות, גם בבינה. ויש ב' בחינות כנפיים, מצד המלכות ומצד הבינה. בזמן שהדין תלוי בעולם, הכנפיים דבינה, דמדה"ר, מתעוררים כלפי הכנפיים של דין קשה, ושולטים תחתיהם. ואז יוצאים ב' בחינות כנפיים, מבינה וממלכות שנכללו יחד, ומשגיחים במלכות, הנקראת עולם. ואז נמתקים דינים הקשים ממלכות דמדה"ד. כי אז הכנפיים דמדה"ר שמבינה בולעים ושואבים לתוכם הכנפיים דמדה"ד שממלכות. ואז נידון העולם מהכנפיים דמדה"ר שמבינה, ומשוטטים בעולם להרע, שהדין הנעשה בעולם הוא מכנפיים דבינה.

וזה נבחן שיש במלכות, הנקראת ארץ, ב' צללים: מכנפיים דבינה ומכנפיים דמלכות. כמ"ש, הוי ארץ צלצל כנפיים, שהם ב' מיני צללים מב' מיני כנפיים. ובזה מובן מה שכתוב, הוי ארץ. כי סוף סוף הארץ נמצאת אז בדין, אלא בדין ממותק במדה"ר דבינה. וההפרש הוא, כי על מידת הדין הקשה אין תשובה מועילה. ולפיכך אין העולם יכול להתקיים. אבל על הדין הממותק ברחמים, אם ישובו, יזכו לקבל האורות הגדולים דבינה, וע"כ יכול העולם להתקיים.

.9/2 בני העולם בחוצפה. חוץ מאלו צדיקי אמת. ומשום זה, הכול נמצא כביכול כך. הבא להיטהר, מסייעים אותו. הבא להיטמא, כתוב עליו, ונִטמתם בם.

.10 כתוב בעֵלִי, ולכן נשבעתי לבית עֵלי, אם יתכפר עוון בית עֵלי בזבח ובמנחה עד עולם. בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה. למה? משום שדברי תורה עולים על כל קורבנות העולם. כמ"ש, זאת התורה לעולָה למנחה ולחַטָאת ולאָשָׁם ולמילואים. מורה, ששקולה התורה כנגד כל הקורבנות שבעולם. כל מי שעוסק בתורה, אע"פ שנגזר עליו עונש מלמעלה, הוא יפה לו מכל הקורבנות והעולות, והעונש ההוא נקרע.

.11 אין האדם נטהר לעולם אלא בדברי תורה. משום זה דברי תורה אינם מקבלים טומאה, משום שהתורה עומדת לטהר הטמאים. ורפואה נמצאת בתורה, כמ"ש, רִפאוּת תהי לשׁוֹרֶךָ ושיקוי לעצמותיך. וטהרה נמצאת בתורה, כמ"ש, יראת ה' טהורה עומדת לעד. עומדת לעד, שעומדת תמיד בטהרה זו, ואינה עוברת ממנה לעולם.

.12 הרי כתוב, יראת ה' טהורה, ולא כתוב תורה טהורה. ודאי שהכוונה על תורה, כי התורה מצד הגבורה באה, ע"כ נקראת יראת ה'. וכתוב, ראשית חכמה יראת ה'. הרי שהחכמה נקראת יראה. וכתוב, יראת ה' טהורה. הרי שהטהרה היא בחכמה, בתורה.

.13 התורה נקראת קדושה, כמ"ש, כי קדוש אני ה'. וזוהי התורה, שהיא השם הקדוש העליון. ע"כ, מי שעוסק בה, נטהר, ואח"כ מתקדש. כמ"ש, קדושים תהיו. תהיו, זו הבטחה, שע"י התורה תהיו קדושים. כמ"ש, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

.14 קדושת התורה היא קדושה, העולה על כל הקדושות. וקדושת החכמה העליונה הסתומה עולה על הכול. אין תורה בלי חכמה, ואין חכמה בלי תורה. והכול במדרגה אחת. והכול אחד. אלא התורה נמצאת בחכמה עליונה, ושם עומדת, ובה ניטעו השורשים מכל הצדדים.

.15 כתוב, והתקדִשתם והְייתם קדוֹשים. אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. כמ"ש, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'.

.16 פרשת קדושים היא כלל כל התורה, והיא חותָם טבעת האמת. בפרשה זו התחדשו סודות עליונים של התורה, בעשרת הדיברות, ובגזרות ובעונשים ובמצוות עליונות. וכשהגיעו החברים לפרשה זו היו שמחים.

.17 פרשת עריות ופרשת קדושים סמוכות זו לזו, כי מי שנשמר מאלו העריות, נעשה ודאי בקדושה, שהוריו קידשו עצמם בשעת תשמיש. וכש"כ אם גם מקדש עצמו בקדושת אדונו, ע"י עבודת עצמו.

.18 מי שרוצה להתקדש ברצון אדונו, לא ישמש אלא מחצות לילה והלאה, או בחצות לילה. כי באותה שעה הקב"ה, ז"א, נמצא בגן עדן, במלכות. וקדושה עליונה מתעוררת. ואז היא השעה להתקדש. זהו לשאר בני האדם. תלמידי חכמים, היודעים דרכי התורה, הרי בחצות לילה היא השעה להם לקום לעסוק בתורה, להתחבר בכנ"י, המלכות, ולשבח לשם הקדוש, למלכות, ולמלך הקדוש, ז"א.

.19 בליל שבת, שרצון הכול נמצא, אז הוא הזיווג של תלמידי חכמים, למצוא הרצון של הקב"ה וכנ"י, ז"א ומלכות, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם. ואלו נקראים קדושים, כמ"ש, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. וכתוב, והיה כעץ שתול על פַּלגי מים, אשר פִּריו ייתן בעיתו.

.20 ומי כעמךָ כישראל גוי אחד בארץ. כל עמי העולם לא רצה בהם הקב"ה, אלא בישראל בלבד. ועשה אותם עַם יחיד בעולם. וקרא להם גוי אחד כשמו. והעטיר אותם בכמה עטרות ובכמה מצוות להתעטר בהן. וע"כ נתן להם תפילין של ראש ותפילין של יד, לעטר בהם האדם כעין של מעלה. כי תפילין של ראש שלמעלה הם מוחין דז"א, ותפילין של יד למעלה הם מוחין של המלכות. ושתימצא שלמות אחת בכל, למעלה ולמטה.

.21 ובשעה שהאדם מתעטר ומתקדש בתפילין, נעשה שלם ונקרא אחד. כי לא נקרא אחד אלא כשהוא שלם, ומי שפגום לא נקרא אחד. וע"כ הקב"ה נקרא אחד בשלמות הכול, בשלמות האבות, חג"ת, ובשלמות כנ"י, המלכות. ומשום זה ישראל למטה נקראים אחד. כי כשהאדם מניח תפילין ומתכסה בכיסוי של הטלית, אז מתעטר בעטרות קדושות כעין של מעלה ונקרא אחד.

.22 ומשום זה, יבוא אחד וישתדל באחד. הקב"ה, שהוא אחד, ישתדל באחד, שהוא ישראל. כי אין המלך משתדל אלא במה שראוי לו. ומשום זה כתוב, והוא באחד ומי יְשיבֶנו. שאין הקב"ה שורה ואינו נמצא אלא באחד. והוא באחד, כמי שנתקן בקדושה עליונה להיות אחד, בישראל, אז הוא שורה באחד, ולא בעם אחר.

.23 ונקרא האדם אחד, בשעה שנמצא זכר ונוקבא, ומתקדש בקדושה עליונה ומתכוון להתקדש. בשעה שנמצא האדם בזיווג אחד זכר ונוקבא, ומתכוון להתקדש כראוי, אז הוא שלם ונקרא אחד בלי פגם.

.24 משום זה צריך האדם לשמח את אשתו בשעה ההיא, להכין אותה עימו ברצון אחד, ויתכוונו שניהם יחד לדבר ההוא. וכשנמצאים שניהם יחד, אז הכול אחד בגוף ובנפש. בנפש הם אחד, להידבק זה בזה ברצון אחד. ובגוף הם אחד, כי אדם שלא נשא אישה, הוא כמו גוף שנחלק, שהוא חצי גוף, ובת זוגו היא חצי גוף. וכשמתחברים יחד זכר ונוקבא, אז נעשים גוף אחד שלם. ונמצא שהם נפש אחת וגוף אחד, ונמצא האדם אחד. ואז הקב"ה שורה באחד, ומפקיד הרוח הקדוש באחד ההוא, בנולד מהם.

.25 ואלו נקראים בנים של הקב"ה. ומשום זה כתוב, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. אשריהם ישראל שלא העמידו דבר זה במקום אחר, שלא רצו שום דבר בעד קדושתם, אלא להידבק בו ממש, בו ולא באחר. וע"כ, קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלקיכם.

איש אימו ואביו תִירָאו

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף ט

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף ט.

.26 איש אימו ואביו תִירָאו, ואת שַׁבּתותיי תשמורו. פרשה זו היא כלל התורה. וא"כ יש לדייק, למה הסמיך יראת אב ואם לשבתותיי? כי מי שירא מאביו ומאימו, שומר את השבת.

.27 למה ביראה הקדים אימו לאביו? כתוב, איש אימו ואביו תיראו. משום שאין רשות בידי אימו להטיל יראה, כאביו. לכן הקדים הכתוב את היראה שלה.

.28 כתוב, קדושים תהיו, שהאדם צריך להתקדש באשתו יחד. וממי השבח יותר חשוב בקדושה ההיא? מן הנוקבא, מפני שאינה יודעת תורה וקדושה כמו הזכר. משום זה הקדים אימו, וכתוב, איש אימו ואביו תיראו.

.29 איש אימו ואביו תיראו, שהקדים אימו לאביו, כמ"ש, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים. ובמקום אחר הקדים שמיים לארץ, להראות ששמיים וארץ נעשו ביחד. אף כאן הקדים האם לאב, ובמקום אחר הקדים האב לאם, להראות ששניהם כאחד השתדלו בו, ושניהם שווים ביראה ובכבוד.

.30/1 ואת שבתותיי תשמורו. מורה על שתי שבתות, יום שבת, ז"א, וליל שבת, המלכות, השקולים זה כזה, והכול כאחד נשקל במשקל אחד. וע"כ כָּלל אותם הכתוב יחד. כתוב, ושְׁמרתם את השבת, כי קודש היא לכם. וכתוב, זָכוֹר את יום השבת לקַדשוֹ. כאן כתובה שמירה, וכאן כתובה זכירה. אלא פסוק אחד הוא באב, ז"א, בזָכוֹר, ופסוק אחד הוא באם, המלכות, בשמירה.

.30/2 כתוב, איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו. וכתוב, את שבתותיי תשמורו ומִקדשִׁי תירָאו. מקדשי, ביהמ"ק. מקדשי, אלו הם המקַדשים עצמם באותה שעה, שהם האב והאם.

.31 איש אימו ואביו תיראו. כתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. אשריהם ישראל שמתדבקים בהקב"ה, ומשום שהם מתדבקים בהקב"ה, הכול מתדבק יחד זה בזה.

.32 בשעה שהאדם מתקדש למטה, כמו החברים שמקדשים עצמם משבת לשבת, בזיווגם, בשעה שהזיווג העליון נמצא. כי בשעה ההיא נמצא רצון והברכה מוכנה. אז מתדבקים הכול כאחד, הנפש של שבת, והגוף הנולד המזדמן בשבת. וע"כ כתוב, איש אימו ואביו תיראו, שהם זיווג אחד בגוף, באותה שעה שהתקדש. כלומר, שהמשיכו בזיווגם גוף קדוש.

ואת שבתותיי תשמורו, זה שבת עליון, ז"א, ושבת תחתון, המלכות, שהם מזמינים הנפש לגוף מהזיווג העליון, שמזיווג ז"א ומלכות נולדה הנפש. וע"כ, את שבתותיי תשמורו, מורה שניים. והכול מתדבק זה בזה. אשרי חלקם של ישראל.

.33 ואת שבתותיי תשמורו, היא אזהרה לאלו, המחכים לזיווגם משבת לשבת. כמ"ש, לסריסים, אשר ישמרו את שבתותיי. סריסים, הם החברים שמסרסים עצמם כל שאר הימים, כדי לעסוק בתורה, והם מחכים משבת לשבת. אשר ישמרו את שבתותיי. ישמרו פירושו המְתנה. משום זה כתוב, ואת שבתותיי תשמורו.

איש אימו ואביו תיראו, זה אב ואם של הגוף. ואת שבתותיי תשמורו, זה אב ואם של הנפש, שהם שני שבתות, ז"א ומלכות. והכול מתדבק זה בזה. אשרי חלקם של ישראל.

.34 איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו. מצוות אלה שקולות זו כנגד זו, ששקוּל כבוֹד אב ואם לכבוד של שבת. באביו הקדים כבוד, כמ"ש, ואם אב אני איֵה כבודי, ואם אדונים אני איה מוֹרָאי. כבודי, עולה בחשבון מ"ב (42), שהם עשרה מאמרות, ול"ב (32) אלקים, הכתובים במעשה בראשית.

הזוהר מפרש אביו ואימו בז"א ובמלכות, שהם שקולים כשבת, כי, ושבתותיי תשמורו, הם ב' שבתות, ז"א ומלכות. וא"כ שניהם עניין אחד. ועל השאלה, שביראה מקדים אימו לאביו, ובכבוד מקדים אביו לאימו, מביא הכתוב, ואם אב אני איה כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי. אשר באב, ז"א, נוהג כבוד, ובאם, המלכות, הנקראת אדנ"י, נוהג מורא. וע"כ במורא מקדים האם, ובכבוד - האב. הכבוד הנוהג בז"א, הוא להמשיך לו המוחין דהארת חכמה שבבינה, שהוא ל"ב אלקים שבמעשה בראשית, המוחין של הארת חכמה, שהם עשרה מאמרות ול"ב (32) אלקים.

.35 ובכל מקום, כמ"ש, כָּבוד חכמים יִנְחָלו. אין כבוד אלא תורה, ז"א, משום שאלו ל"ב אלקים שבתורה הם הכבוד שלו. כי כבוד בגי' ל"ב, שהם החכמה. ואלו החכמים שבתורה, חכמים בחכמה, יורשים כבוד זה, שהוא המוחין של ל"ב אלקים. ולא הכסילים, שעליהם כתוב, וכסילים מֵרים קלון. ומאין לנו, שמי שאינו יודע בתורה נקרא כסיל? כי כתוב, וכסיל לא יבין את זאת. ואין זאת אלא תורה, כמ"ש, וזאת התורה אשר שׂם משה.

.36 אמר רבי שמעון למשה, משום שאתה חלש, פתחתי הפרשה באלו המצוות, כדי להיות מעט עזר לך. התחזק בעצמך, כי המחנות של הישיבות באים אליך במצווה שלאחר זו, שהיא המצווה להעמיד עליך מלך למעלה. והקב"ה יקים אותך מלך בעליונים ובתחתונים בצורתו, משום שהחכמים שבישיבה, עליהם השכינה העליונה, בינה, והתחתונה, מלכות. שהן שתי אותיות ה' של השם הוי"ה. והקב"ה, ו', מלך, באמצע שתי אותיות ה', ואחוז בעליונים ובתחתונים, בבינה ובמלכות. כך אתה תהיה בצורתו, בן שלו, קום בכבוד המלך.

.37 קם משה ונשא ידיו למעלה, אל הכתר, ואמר, יהי הרצון שלך, עילת העילות, שאתה מתעלה מעילה לעילה, עד שאין עילה למעלה ממך. כי אתה למעלה מכל עילה. ויהי רצונך לתת לי כוח לעשות רצונך במדרגות שלך, שהם או"א, חו"ב, ואני בן שלהם. כי משה הוא דעת, בן לחו"ב. ובייחודך שניהם אחד, ואתה השווית יראת או"א ליראה שלך, מאחר שאתה באמצע. כי חו"ב בימין ובשמאל, והכתר עליהם באמצע. אחד ולא שניים, בלי שותפות, אע"פ שהם, או"א, אחד, ע"י שותפות שלך, אבל אתה אחד בלי שותפות של אחר. ומשום זה כתוב בך, ואין אלקים עימדי.

.38 תן לי כוח להתעורר בתחילה בכבודך, ואח"כ בכבוד אבי ואימי שבשמיים, ז"א ומלכות, שכתוב עליהם, גוזֵל אביו ואימו ואומר אין פָּשַע, חבֵר הוא לאיש משחית. ואין אביו אלא הקב"ה, ז"א. ואין אימו אלא כנ"י, המלכות. והכבוד שלך הוא אבא, החכמה, הכלולה בע"ס מלמטה למעלה שלו, כי החכמה אינה מאירה אלא רק מלמטה למעלה. ושניהם, חו"ב, הם כיסא וספסל תחתיך לכבודך.

.39 וכך התקינו, שהקטן יכבד את הגדול שלמעלה ממנו. אבא, חכמה, הלוא אב אחד לכולנו, שיהיה משמש תחתיך. ואתה כתר עליון על ראשו. ואין כתר עליך. ואין אלוה אחר. ואמא, בינה, צריכה לשמש לאבא, ולהיות כיסא תחתיו.

.40 המילה, ויאמר, הוא אבא בכל מאמר, עד ל"ב פעמים אלקים, שאמר, יהי כן, ויהי כן. ואמא עשתה מאמרו מיד. ומשום שעשתה מאמרו וציוויו בלי עיכוב כלל, בל"ב שבילים של החכמה המאירים בל"ב אלקים שבבינה, שבהם נבראו כל מעשה בראשית, היא נקראת כבוד, כי כבוד בגי' ל"ב. כמ"ש, ובהיכלו כולו אומֵר כבוד. וכן, ברוך כבוד ה' ממקומו. וכן, איה מקום כבודו להעריצו. שכל אלו הם בינה, הנקראת כבוד.

.41 התרגום של כבוד אביו הוא, יְקָרָא דאֲבוּהִי. וזוהי שכתוב, תורת ה' תמימה. עליה כתוב, יקרה היא מפנינים. הרי שהתורה, ז"א, שנקראת יקרה, היא כבוד אבא. וישראל, שנקראו בנים, הם בכלל בן ובת מצד ת"ת ומלכות. באלו בן ובת, הכבוד של אביו ואימו, שהם חו"ב, לעשות הציווי של אבא, והציווי של או"א הן מצוות עשה. והרי יש מצוּוֶה ועושה, ומשום כך זה נעשה ונשמע, שזהו כבוד של או"א, שיצווה לבנו, שיעשה כך, והוא עושה מיד בלי עיכוב כלל.

.42 ועילת על כל העילות, הכתר, אני רוצה להשתדל בכבודך, לתקן מידות דאו"א, דחו"ב, לכבודך. תהיה בעזרי לסדר הכול כראוי. ואתה תסדר לי, ולכל בעלי הישיבות שלמעלה ושלמטה, ולמחנות המלאכים העליונים והתחתונים, שיהיו מתוקנים ומסודרים לכבוד שלך, כתר, ולכבוד של או"א, חו"ב, להיות ספסל תחת רגליו, ולעשות הציווי של או"א בכל המצוות שלו, ולירוא ממנו בכל מצוות לא תעשה.

.43 וזהו, איש אימו ואביו תיראו. וסמוך לו, ואת שבתותיי תשמורו. ובפסוק אחר, ואת מצוותיי תשמרו. מצד מצוות עשה, שהן כיבוד, מקדים אבא לאמא, וזהו י"ה, שאבא קודם, משום שמצוות עשה הן מצד אבא. מצד לא תעשה, שהן יראה, מקדים אמא לאבא, וזהו ה"י, שאמא, שהיא ה', קודמת לאבא, שהוא י'. כמ"ש, כבוד אלקים הַסְתר דָבָר, לאלו שאינם משתדלים בכבוד הזה, במצוות, הסתר דבר מהם.

.44 ועליהם כתוב, וכסילים מֵרים קלון. אלו הם עמי הארץ, שאינם משתדלים בכבוד התורה. ואיך אומרים, אבינו שבשמיים, שמע קולנו, חוס ורחם עלינו, וקבל תפילתנו? הרי הקב"ה יאמר להם, ואם אב אני איה כבודי, איה השתדלותכם בתורה ובמצוות שלי לעשות הציווי שלי, מי שאינו יודע מצוות אדונו, איך יעבוד אותו?

.45 חוץ ממי ששומע מחכמים ועושה, אע"פ שאינו יודע מעצמו. וזה כנגד נעשה ונשמע, ששומע מחכמים ועושה. ועכ"ז, יש הפרש למי שאינו מקבל מאדונו, אלא משלוּחו. ומהו ההפרש בין זה לזה? משה קיבל תורה מסיני, ואח"כ מסרה ליהושוע. וכך מי שמקבל מאחר, דומה לקבלת הלבנה והכוכבים מהשמש, שבקיבול הזה מתמלא. ומי שמקבל, אפשר שהשפע יסתלק ממנו, כמו בשמש ובלבנה, שהאור שלהם מסתלק בלילה שאין השמש מאיר אלא ביום, והלבנה רק בלילה.

.46 אם האור של הלבנה הוא מהשמש, אע"פ שנאסף אורו, הוא מאיר בלבנה ובכוכבים. נמצא, שהשמש מאיר גם בלילה. מצד אחר, אנו רואים בליקוי הלבנה והשמש, שהסתלק אורם ונשארו כגוף בלי נשמה. משום שיש אדון עליהם המחשיך מאורם. אבל עיקר האור הוא, מקום הנובע ואין הפסק לאור שלו. ואין עליו אלוה אחר שיפסיק ממנו אורו.

.47 ועילת העילות, אחרי שאתה בתורה, אין הפסק למעיין של אור התורה. יהי רצון שלך, שלא תזוז מאבא ומאמא שלי, שהם תורה ומצווה, ז"א ומלכות. ולא מבניו, שהם ישראל. וכך הוא מי שממית עצמו על התורה, שהיא יקרה, התורה מתקיימת בו ואינה נפסקת ממנו. משא"כ, מי שאינו משתדל בה, אלא אע"פ שעושה מצוות חכמים, ששומע מחכמים ועושה, הוא משמש שלהם, הוא עבד ולא בן. אלא אם הוא עבד נאמן, אדונו משליט אותו על כל אשר לו.

.48 אבל מי שאינו עוסק בתורה, ואינו משמש חכמים, לשמוע מהם המצוות, לקיים נעשה ונשמע, אלא שחוטא ועובר על מצוות לא תעשה, הוא שקול ודומה לאוה"ע עכו"ם, בניו של ס"מ ונחש, שכתוב בהם, וכסילים מֵרים קלון, שלא רצו לקבל התורה. כי כל מי שאין בו תורה אין בו כבוד, כמ"ש, כָּבוד חכמים ינחלו.

בן יכבד אב

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף טז.

.49 כתוב, בן יכבד אב ועֶבד אדוניו. בן יכבד, ע"מ שלא לקבל שכר. אבל מצוּוה הוא בכבוד אבא ואמא, ואם אינו רוצה לעשות, ייסרו אותו אבא ואמא, עד שעושה בעל כורחו. ואם הוא בן גדול, ב"ד כופים אותו. ואם אינו רוצה לעשות, כתוב בו, בננו זה סורר ומוֹרֶה, איננו שומע בקולנו. ודנים אותו בסקילה. אבל עבד, המשמש ע"מ לקבל שכר, אם אינו עושה מצוות אדונו, אדונו מעביר אותו מביתו, ולוקח אחר. מה שאינו יכול לעשות כך לבנו, אלא או שיעשה מצוותו, או שיהרוג אותו.

.50 מי גרם לבן שלא יעשה מצוותו, כיוון שבנו הוא? ודאי התערובת של רע שיש בו, וזה גרם לישראל, שיחטאו לפני אביהם שבשמיים. כמ"ש, ויתערבו בגויים. וזה גרם הריגה לישראל, ונחרב ביהמ"ק. ומשום זה אין מקבלים גֵרים לימות המשיח, אלא כמ"ש, ה' בדד יַנחֶנו ואין עימו אֵל נֵכר.

.51 כי ישראל הם מעה"ח. ויש עבד טוב ועבד רע. מצד מט"ט עבד טוב, עבד נאמן לרבו. עבד רע, הוא ס"מ. אבל מי שמעה"ח, הוא בן עוה"ב. בן מצד בן י"ה, ז"א, כי בינה אותיות בן י"ה. ויורש המלכות, ה' דהוי"ה. ויורש אותה אם עושה מצוות אבא ואמא. משום שהמלכות היא מצוות המלך, ועליה כתוב, מדוע אתה עובר את מצוַות המלך. היא מצווה, וציווי המלך על עשה ולא תעשה.

.52 היא מצווה מהתורה, מת"ת. וכאן אין פירוד בין תורה ומצווה, כי התורה היא כלל, והמצוות שבה הן פרטיה, והם אחד. הקב"ה אמת, תורתו תורת אמת, הוא תורתו ומצוותו, להיותם אחד. כמו הבינה, שהיא תורתו ומצוותו של החכמה. כי התורה והמצווה העליונות הן חו"ב, שהם אחד ואינם נפרדים לעולם. ויש תורה דבריאה, ז"א דעולם הבריאה. וחכמה דבריאה ובינה דבריאה. וכך בכל המידות יש חו"ב ותורה ומצווה.

בעולם הבריאה יכול הבן להיות בתורה זו בלי מצווה, ומצווה בלי תורה, בפירוד. מעולם הבריאה נמשך בן סורר ומורה, כי בעולם הבריאה כבר נמצאות קליפות, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. אבל מעולם אצילות אין פירוד. וכן נשמה, הנמשכת משם, אין חטא בא על ידה. ואין בה משם לא עונש ולא שכר ולא מיתה. כי אין שם קליפות כלל, כמ"ש, לא יגוּרְךָ רָע.

.53 ומשום זה באצילות התורה היא עה"ח, שהשגתה היא שכר העוה"ב, הבינה. ואילן זה נקרא עה"ח, ונקרא עוה"ב מצד הבינה. ולא נקרא שכר, משום שהוא בן משם, אינו עוסק בתורה לקבל שכר, לא במעשה ולא בדיבור ולא במחשבה.

בן בכור

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף יז

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף יז.

.54 בא רבי שמעון ונישק ידיו של משה. אמר, ודאי אתה בן מעולם אצילות, בצורת הבן הבכור שלו, ת"ת, בן או"א עילאין, שאצילות שלו הוא בלי הפסק. לא קדם לך בן אחר, לא במחשבה ולא בדיבור ולא במעשה. אמר משה, ואתה והחברים וראשי בעלי הישיבות, המזומנים כאן עימי, הם בלי הפסק כלל, ובלי תערובת מס"א, בבחינת עולם האצילות. נישקו כולם זה לזה, ונודעו באחווה, ובכו.

.55 פתח רבי שמעון ואמר, עכ"ז הבן הבכור, משה, חייבים כל אחיו בכבודו, כי כתוב, כבד את אביך. אֶת, הוא לרבות אחיך הגדול, שאתה מחויב בכבודו. ואפילו מכל הבחינות, כבר מפורש עליך בתורה שהכתוב, בְּשַׁגַם, זה הבל. שמשה היה נשמת הבל. ולא היה לאדה"ר בן ראשון לפניו. כי קין היה מצד הנחש, והבל היה מצד אדם. בשגם זה משה, כי בשגם אותיות משה, בן המלך בכל מקום. אתה בכור מצד עה"ח טו"ר, אתה הוא טוב, כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. וכן, ותֵרֶא אותו כי טוב הוא. פירוש, המלאך מט"ט נקרא עה"ח טו"ר. ומשה הוא בחינת הטוב שלו.

.56 ומשם קרא לך הקב"ה, עבד נאמן. כי עבד הוא מצד מט"ט. אח"כ עלית להיות מלך. כמ"ש, ויהי בישׁוּרוּן מלך. ואח"כ בן בית למעלה. מלך, היית מצד המלכות דבריאה, בן בית מצד הבינה דבריאה. ועתה אתה מלך מצד האילן, המלכות דאצילות. בן בית מצד י"ה, ת"ת דאצילות, אשרי חלקך. ומי גרם לך זה? משום השתדלותך בתורה ובמצווה, לייחד הקב"ה ושכינתו, להביא המלך על מקומו, ועל צבאיו למעלה ועל ישראל למטה.

.57 ומשום זה יורשים כולם ממנו נשמות דאצילות, ונקראים בנים שלו, משם הוי"ה דאצילות, שאין שם פירוד וקיצוץ. ובתחילה נאמר בהם, שהם בנים להקב"ה ולשכינתו, מצד הוי"ה שבעולם הבריאה, כמ"ש בו, כל הנקרא בשׁמי ולכבודי בְּרָאתיו, יצרתיו אף עשיתיו. בראתיו, מצד הוי"ה שבבריאה. יצרתיו, מצד יצירה. אף עשיתיו, מצד העשיה. ועתה נעשו בנים של הוי"ה דאצילות.

שׂוֹם תשים עליך מלך

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף יט.

.58 ובך התקיימה המצווה, שמצוּוה על ישראל, להעמיד עליהם מלך. כמ"ש, שׂוֹם תשים עליך מלך. והתקיים בך בתחילה הכתוב, ויהי בישׁוּרוּן מלך. שהיה מלך ראשון על ישראל. וכולם מתנהגים אחריך, כאיברים המתנהגים כולם בכוח תנועת הנשמה, המתפשטת לכל איבר. משום שכתר עליון, שאתה תהיה מעוטר בו, שבו עילת העילות, הוא כתר על הכול, נסתר וגנוז בפנימיות שלו, וממנו מתפשט על כל הספירות ומסדר אותן. שחסד יהיה גדול, ודין יהיה קטן, ורחמים בינוני. ומנהיג אותן כרצונו, ומאיר בהן, ומקשר אותן, ומייחד אותן.

.59 כך אתה תהיה מנהיג לישראל, בכל המידות הטובות של הכתר. ותסדר כל אחד כראוי לו: הבכור כבכורתו, והצעיר כצעירותו, ובינוני לפי מדרגתו. ותקשר אותם קשר אחד לאביהם שבשמיים, שיהיו כולם בשפה ברורה, לברך להקב"ה, ולקדש אותו, ולייחד אותו, במדרגה שלך, במחשבה שלך, באצילות שלך. שהתקיים בך הכתוב, ואָצַלתי מן הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם. קום והתעורר במצווה, להכרית זרעו של עמלק.

אדה"ר לא היה לו מעוה"ז כלום

[אדה"ר לא הוה ליה מעוה"ז כלום]

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף יט.

.60 איש אימו ואביו תירָאו. מצווה לכבד אב ואם. שצריך האדם לירוא מאביו ומאימו, ולכבד אותם. כמו שהאדם צריך לכבד את הקב"ה ולירוא ממנו, מצד הרוח שנתן בתוכו, כך הוא צריך לכבד אביו ואימו, מצד הגוף שלו, ולירוא מהם, כי הם משתתפים עם הקב"ה ועשו לו גוף. ולפי שהם שותפים במעשה, יהיו גם שותפים ביראה ובכיבוד.

.61 כעין זה, ג' שותפים נמצאים למעלה באדם. אדה"ר, אע"פ שגופו היה מעפר, לא היה מעפר שכאן, שבעוה"ז, אלא מעפר ביהמ"ק למעלה, שבעולם הבריאה. אבא ואמא נמצאו, שהם ז"א ומלכות, ומלך עליון, בינה, השתתף עימהם, ושלח בו רוח החיים, ונברא. וכעין זה ג' שותפים, נמצא הכול למעלה ולמטה. וע"כ צריך האדם לירוא מהקב"ה, ולירוא מאביו ומאימו.

.62 אדה"ר לא היה מהעוה"ז, ממלכות דמדה"ד. צדיק אחד, יסוד דז"א, עשה שימושו בנוקבא, במלכות שהייתה מלבישה את הבינה, ונעשה מהשימוש הזה גוף אחד, שהארתו הייתה יותר מכל המלאכים השליחים שלמעלה. וכשנברא הגוף ההוא, שלח המלך העליון, בינה, בצדיק, יסוד דז"א, כ"ב (22) אותיות, והשתתפה עימהם הבינה, ויצא לעולם.

.63 כיוון שיצא אדה"ר לעולם, ראו אותו השמש והלבנה, ונסתמו אורותיהם, שתפוח רגלו של אדה"ר החשיך האור שלהם, משום שיצא ממעשה השמש והלבנה העליונים, ז"א ומלכות. כיוון שחטא, נחשך ומיעט את עצמו, ונצרך לגוף אחר, בעור ובבשר. כמ"ש, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם. כשימוש ההוא שעשה אותו צדיק בנוקבא, ללידת אדה"ר, לא נמצא מקודם לכן ולא לאחר מכן. כי עוד לא יצא האומן לצורף.

אדה"ר נולד ויצא מזיווג ז"א ומלכות. אבל בעת ההיא היו ז"א ומלכות מלבישים לאו"א. והתחתון המלביש העליון נעשה כמוהו. וע"כ נולד אדה"ר מאמא, ישסו"ת, בינה. אדה"ר לא היה מהעוה"ז, שלא היה בו כלום מבחינת מלכות, המכונה העוה"ז. אע"פ שגופו היה מעפר, ממלכות, המכונה עפר, לא היה מעפר שכאן, מהמלכות שבמקומה, כמו עתה, אלא מעפר ביהמ"ק למעלה, ממלכות שהלבישה לאמא, הנקראת המקדש העליון. אשר אז היא דומה לגמרי לאמא, בינה, ואין בה מבחינתה עצמה כלום.

אבל אחר שחטא ואכל מעצה"ד, אז נפגמה המלכות מחמת חטאו, וירדה מבינה ונפלה לבי"ע. וגם הוא נפל וירד עימה לעשיה. ונגלתה בו המלכות דמדה"ד. ואז היה צריך שיהיה בו מבחינת המלכות הזו, ונצרך לגוף אחר, בעור ובבשר. שיהיו בו בחינות ז"א ומלכות, כי העור הוא מלכות, ובשר הוא ז"א. כמ"ש, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם, שנעשה זיווג מזו"ן שבמקומם עצמם, שהמשיכו לו כותנות עור, המלכות, שיש בה תערובות ממלכות דמדה"ד, אשר צריכים לצרף ולזכך אותה, שממנה נמשכת הפסולת.

כשימוש ההוא לא נמצא מקודם לכן ולא לאחר מכן, כי ז"א ומלכות עוד לא היו במצב גבוה כזה מקודם לכן, כי אז נתקנו משבירת הכלים ועלו כל כך גבוה, כדי להוליד אדה"ר במדרגת הבינה. ומכ"ש לאחר מכן, שלא תהיה עלייה גדולה כזו. ואע"פ שגם עתה יש עליות ז"א ומלכות לאו"א עילאין, הנה היא רק בשבת, שהיום גרם. אבל אז היה זה מחמת עצמם, כי נטהרו לגמרי מבחינת מלכות דמדה"ד ע"י המאציל.

כי עוד לא יצא האומן לצורף, שהיו אז במעלה העליונה, עד שלא היה שום עניין שהמאציל ייצא לצרף וללבן המדרגות מהפסולת, הבאה ע"י המלכות דמדה"ד. משא"כ אחר החטא, כבר התערבה המלכות דמדה"ד בכל המדרגות, שצריכים לצרף וללבן אותה.

.64 עד שבא חנוך, ולקח אותו הקב"ה מארץ, ונבררה ממנו הפסולת והבדיל מהכסף. וכן בכל אלו הצדיקים שבארץ. ואח"כ נתקנה המלכות, שנגנזה בה המלכות דמדה"ד, ואינה נראית עוד. ואז נעשו מזיווג ז"א ומלכות רוחות ונשמות. והגוף מלמטה בארץ. וע"כ בשותפות שלמעלה ולמטה בא האדם לעולם, וצריך לירוא מאלו השותפים ולכבד אותם.

האישה אשר נתת עימדי

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף כא

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף כא.

.65 בכל דבר משגיח הקב"ה ומסתכל בכל המעשים, ומביא בדין על כולם, אם טוב ואם רע. כמ"ש, האלקים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע.

.66 כמה צריך האדם להישמר מעוונותיו, כדי שלא יחטא לפני המלך הקדוש? אדם שעושה מצווה, מצווה זו עולה ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת, אני מפלוני שעשה אותי. והקב"ה ממנה אותה לפניו, להשגיח בה בכל יום להטיב לאדם בזכותה. עבר האדם על דברי תורה, העבירה עולה לפניו, ואומרת, אני מפלוני שעשה אותי. והקב"ה ממנה אותה ועומדת שם להשגיח בה, לכלות אותו. כמ"ש, ויַרְא ה' ויִנאץ מִכעס בניו ובנותיו. וירא, העבירה ההיא העומדת לפניו.

.67 חזר בתשובה, כתוב, גם ה' העביר חטאתך לא תמות. שהעביר מלפניו אותה העבירה, כדי שלא יסתכל בה, ולהטיב לו. וע"כ כתוב, אַל תֵפֶן אֶל קְשִׁי העם הזה, ואל רִשעוֹ ואל חטאתו. שלא יסתכל בהם. מכאן משמע שכתוב, נִכְתם עוונך לפניי.

.68 ויאמר האדם, האישה אשר נתת עימדי, היא נתנה לי מן העץ וָאוכֵל. משמע מכאן, שאדם וחוה נבראו יחד, ודבוקים זה בזה בגוף אחד, כמ"ש, אשר נתת עימדי. ולא כתוב, אשר נתת לי.

כתוב, אני האישה הניצבת עימך בזה. ולא כתוב, הניצבת לפניך. אם היה כתוב, הניתנת עימך, היה כך, כמו בכתוב, אשר נתת עימדי. אבל כתוב, הניצבת, הרי המשמעות, שהייתה ניצבת לבדה ולא דבוקה בו.

.69 והרי כתוב, ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. הרי שאשתו נבראה לבדה, והייתה כנגדו, ולא דבוקה בו בגוף אחד. אלא, אעשה לו, כלומר עתה אעשה לו, שתהיה כנגדו. אבל מקודם לכן נבראו דבוקים זה בזה בגוף אחד.

כך הוא ודאי שאדם היה לבדו, שלא היה לו עזר בנוקבא שלו, משום שהייתה דבוקה בצלעותיו. ומה שאמר, אעשה לו עזר, משמע שכך הוא. כי לא כתוב אברא לו עזר, משום שכתוב, זכר ונקבה בְּרָאם, שמשמע שתכף בעת שנברא, כבר היו זכר ונקבה. אבל כתוב אעשה, כלומר אתקן, שהקב"ה לקח אותה מצלעותיו ותיקן אותה בתיקון, והביא אותה לפניו. ואז השתמש אדם באשתו, והייתה לו עזר.

אסור להסתכל ביופי האישה

[אסיר לאסתכלא בשפירו דאתתא]

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף כג

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף כג.

.70 יופיו של אדם היה מהארת הקשר העליון מזוהר המאיר, מהארת אבא, כי היה לו נשמה דנשמה מאבא דאצילות. יופיה של חוה היה, שכל הבריות לא היו יכולים להסתכל בה, שהנשמה דנשמה שלה הייתה מאמא דאצילות. ואפילו אדם לא היה מסתכל בה עד הזמן שחטאו, והוסר היופי שלהם, אז הסתכל בה אדם והכיר בה לשמש עימה. כמ"ש, ויידע אדם עוד את אשתו. ויידע אותה בכל. ויידע בתשמיש. ויידע, שהכיר בה והסתכל בה.

.71 אסור לאדם להסתכל ביופי האישה, כדי שלא יבוא להרהור רע, ויהיה נעקר לדבר אחר, שתיעקר ממנו טיפה לבטלה.

.72 וכל מי שמסתכל ביופי האישה ביום, הוא בא להרהר בלילה. ואם עולה עליו ההרהור ההוא הרע, האדם עובר משום הכתוב, ואלוהי מסכה לא תעשו לכם. כי אותן הקליפות, היונקות מזה, נקראים אלוהי מסכה. עוד, אם שימש באשתו בזמן שחושב באותו ההרהור הרע, אלו הבנים שמוליד, נקראים אלוהי מסכה. וע"כ כתוב, אל תִפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם. אסור לאדם להסתכל באלילי עבודה זרה, ובנשים של העמים, ולא ליהנות מהם, ולא להתרפא מהם. כי אסור לאדם להסתכל במקום שאינו צריך.

הָסֵבי עינייך מנגדי

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף כד

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף כד.

.73 פנֵה אליי וחוֹנֵני, תְנָה עוּזך לעבדך. פנה אליי וחונני. האם לא היה להקב"ה אדם יפה בעולם כדוד, שהוא אמר, פנה אליי וחונני? דוד אחֵר יש לו להקב"ה. מלכות, הנקראת דוד. והוא ממונה על כמה גדודים עליונים ומחנות. וכשרוצה הקב"ה לרחם על העולם, הוא מסתכל בדוד הזה, ומאיר לו פנים, והוא מאיר אל העולמות ומרחם על העולם.

.74 היופי של דוד הזה מאיר אל העולמות כולם. ראשו, גולגולת של זהב הנרקמת בשבעה תכשיטים משבעה מיני זהב. וחביבות הקב"ה היא לנגדו. ומרוב אהבתו אליו, אמר אל הקב"ה, שיחזיר עיניו לנגדו ויסתכל בו, שאמר, פנה אליי וחונני. משום שהן יפות בכל, כמ"ש, הָסֵבי עינייך מנגדי, שהן הרהיבוני.

כי בשעה שאלו העיניים של המלכות מסתכלות בהקב"ה, אז מתעוררים בליבו חיצי אהבה ממרגמות באהבה עליונה. וברוב השלהבת של האהבה העליונה אליו, אמר, הסבי עינייך מנגדי. החזר עיניך ממני לצד אחר, כי הן שורפות אותי בשלהבת האהבה. וע"כ כתוב בדוד, והוא אדמוני עִם יפה עיניים וטוב רואי. ומשום הדוד העליון היפה, שהאהבה והתשוקה של הקב"ה להידבק בו, אמר דוד, פנה אליי וחונני.

האור דבינה מקו שמאל מכונה זהב. גולגולת של זהב הם ג"ר שבמלכות, ראש וגולגולת, שמאירים בהארת החכמה מקו שמאל שבבינה, המכונים זהב. ויש בהארה זו שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שבעה תכשיטים משבעה מיני זהב. היופי הוא מהארת החכמה.

.75 כתוב, רְאה ריח בני, כריח שדה, אשר בירכוֹ ה'. משמע, שנכנס עם יעקב גן העדן, שהוא שדה תפוחים קדושים. איך היה יכול גן העדן להיכנס עימו? הרי גן העדן כמה גדול הוא ברוחב ובאורך, כמה מיני בתים עליונים קדושים, מדרגות על מדרגות, מדורים על מדורים, יש שם?

.76 אלא גן אחר עליון קדוש, המלכות, יש להקב"ה. ובגן ההוא האהבה שלו, ומתדבק בו, ואינו שמור אלא להקב"ה לבדו, שהוא נכנס בה. וזה מוריש הקב"ה, שיימצא תמיד עם הצדיקים, וכש"כ שיימצא עם יעקב. וזה הזמין הקב"ה, שתיכנס עימו, לעזור לו.

.77 אני ה', אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, הארץ אשר אתה שוכב עליה. שהתקפלה מתחתיו כל ארץ ישראל. וע"כ אמר לו, הארץ, אשר אתה שוכב עליה, לך אֶתננה ולזרעך. ארץ ישראל, שהיא 400 פרסה על 400 פרסה, איך נעקרה ממקומה ובאה תחתיו? אלא ארץ אחרת עליונה יש לו להקב"ה, ונקראת ארץ ישראל, המלכות. והיא תחת מדרגת יעקב, שעומד עליה. כי יעקב מרכבה לז"א, והמלכות תחת ז"א. והוריש אותה הקב"ה לישראל מחמת האהבה שלהם, שתדור עימהם, ותנהיג אותם, ולהגן עליהם מכל, ונקראת ארץ חיים.

אסור להסתכל במקום שהקב"ה מואס

[אסיר לאסתכלא באתר דקב"ה מאיס]

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף כו

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף כו.

.78 אסור לאדם להסתכל במקום שהקב"ה מואס אותו, ונפשו רחוקה ממנו. וכמו שאסור להסתכל במה שאוהב הקב"ה, הרי במה שרחוק ממנו, על אחת כמה וכמה שאסור. אסור לאדם להסתכל בקשת, משום שהיא מראֶה הדמות העליונה, כי למלכות יש ג' גווני הקשת, ג' קווים שלה. וכן אסור לאדם להסתכל באות ברית שלו, משום שרומז לצדיקו של עולם. וכן אסור לאדם להסתכל באצבעות הכוהנים בשעה שפורשים ידיהם, משום ששם שורה הכבוד של המלך העליון. וכמו שבמקום קדוש עליון אסור להסתכל, במקום טמא רחוק כש"כ שאסור להסתכל. משום זה כתוב, אל תפנו אל האלילים. וכמו שלהסתכל בהם אסור, לעבוד להם או לעשות אותם, על אחת כמה וכמה.

.79 אל תִפנו אל האלילים. בא להזהיר את ישראל כבעשרת הדיברות, כי, אל תפנו אל האלילים, כנגד, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. ואלוהי מסכה לא תעשו לכם, כנגד, לא תעשה לך פסל. אני ה' אלקיכם, כנגד, אנוכי ה' אלקיך. איש אימו ואביו תירָאו, כנגד, כבד את אביך ואת אימך. ואת שבתותיי תשמורו, כנגד, זָכוֹר את יום השבת לקדשו. ולא תישבעו בשׁמי לַשׁקר, כנגד, לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. לא תגנובו, כנגד, לא תגנוב. ולא תְכַחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, כנגד, לא תַענה ברֵעֲך עֵד שׁקר. מות יומת הנואף והנואפת, כנגד, לא תנאף. לא תעמוד על דם רֵעֶך, כנגד, לא תרצח.

.80 בעשרת הדיברות כתוב בלשון יחיד, אנוכי ה' אלקיך, זכור את יום השבת, לא תישא את שם ה', לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב. וכאן כתוב בלשון רבים, אני ה' אלקיכם, איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו, אל תפנו אל האלילים. אלא מיום שישראל היו נמצאים בעולם, לא היו נמצאים לפני הקב"ה בלב אחד וברצון אחד, כמו באותו יום שעמדו בהר סיני. וע"כ הכול נאמר בלשון יחיד. ואח"כ נאמר בלשון רבים, כי לא היו נמצאים כל כך ברצון אחד.

אנוכי ה' אלקיך מארץ מצרים

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף כז

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף כז.

.81 אנוכי ה' אלקיך מארץ מצרים ואלקים זולתי לא תדע. לא כתוב, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אלא, אנוכי ה' אלקיך מארץ מצרים. האם מארץ מצרים היה להם מלך, ולא מקודם לכן? והרי כתוב, ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עימו, הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם. ואח"כ כתוב, ונקומה ונעלה בית אל. א"כ למה כתוב, מארץ מצרים?

.82 אלא מיום שהיו ישראל בעולם, לא נודע כבוד הקב"ה חוץ מאשר בארץ מצרים, שהיו בעבודה קשה, וצעקו לפניו, ולא השתנו מהמנהג שלהם לעולם. ושם נבחנו אבותינו כזהב מתוך הצינור שבכּור. ועוד, שהיו רואים בכל יום כמה מכשפים, כמה מינים רעים להטעות בני אדם, ולא נטו ימין ושמאל מהדרך. ואע"פ שלא היו יודעים כל כך בכבוד הקב"ה, אלא היו הולכים אחרי מנהגי אבותיהם.

.83 ואח"כ ראו כמה ניסים וכמה גבורות. ולקח אותם הקב"ה לעבודתו. ומשום שכולם ראו כמה ניסים ואותות בעיניהם, וכל אלו אותות וגבורות, אמר, ואנוכי ה' אלקיך מארץ מצרים, ששׁם היה הכבוד שלו בגילוי. ונגלה עליהם על הים, וראו זיו הכבוד העליון שלו פב"פ. שלא תאמרו, אל אחר הוא שדיבר עימנו. אלא אני הוא, שראיתם אותי בארץ מצרים. אני הוא, שהרגתי שונאיכם בארץ מצרים. אני הוא, שעשיתי כל עשר המכות בארץ מצרים. ומשום זה, ואלקים זולתי לא תדע. שלא תאמר, שאחר הוא, אלא אני הוא הכול.

לא תלין פעולת שכיר

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף כח

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף כח.

.84 לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר. כמ"ש, ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבוא עליו השמש, היזהר, שלא תיאסף בגללו מהעולם, מטרם שיגיע זמנך להיאסף. כמ"ש, עד אשר לא תחשך השמש, שרומז על פטירת אדם מהעולם. מכאן, מי שממלא נפש העני, הנה אפילו כשמגיעים ימיו להסתלק מהעולם, הקב"ה ממלא את נפשו ונותן לו יותר חיים.

.85 לא תלין פעולת שכיר. מי שלוקח שכרו של העני, כאילו לוקח את נפשו ונפש אנשי ביתו. הוא המעיט את נפשם, הקב"ה ממעט ימיו, וממעט נפשו מהעולם. כי כל ההבלים, שיצאו מפיו של העני כל אותו היום, כולם עולים לפני הקב"ה ועומדים לפניו. ואח"כ עולות נפשו ונפשם של אנשי ביתו, ועומדות באלו הבלים של פיו, שתובעים דין לפני הקב"ה. ואז, אפילו נגזר על אותו האדם כמה ימים וכמה טוב, כולם נעקרים ממנו ומסתלקים ממנו.

.86 ולא עוד אלא שנפשו אינה עולה למעלה. הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם. אפילו עשיר הוא, אסור להלין שכרו. ואליו הוא נושא את נפשו, אפילו מכל אדם. וכש"כ עני. רב המנונא, כשהשָׂכיר היה מסתלק מעבודתו, היה נותן לו שכרו, ואומר, קח את נפשך שהפקדת בידי, קח פיקדונך.

.87 ואפילו אמר השכיר, יהיה שכרי בידך, איני רוצה לקבל שכרי, לא היה רוצה, ואומר, הפיקדון של גופך אינו ראוי להפקיד בידי, כש"כ פיקדון של הנפש. כי פיקדון של הנפש לא ניתן אלא להקב"ה, כמ"ש, בידךָ אפקיד רוחי. והאם בידי אחר, שאינו בעליו, מותר להפקיד שכרו? אפילו בידי בעליו מותר להפקיד, אחר שכבר נתן לו שכרו בידו.

.88 כתוב, ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. משמע, שמחויב לתת לו שכרו קודם ביאת השמש. א"כ למה כתוב, לא תלין פעולת שכיר, שרק לינת לילה אסורה? אין יום שאינו שולט עליו יום עליון אחר, ספירה אחת משבעה ימים עליונים חג"ת נהי"ם. ואם לא נתן לו הנפש שלו, שכרו, באותו יום, הוא כמי שפוגם ליום ההוא העליון. ומשום זה, ביומו תיתן שכרו, ולא תבוא עליו השמש. והכתוב, לא תלין, סובב על העונש, משום שבלילה אין נפשו עולה למעלה, ונפשו של העני ושל אנשי ביתו עולות אז.

ולפני עיוור לא תיתן מכשול

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף ל

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף ל.

.89 לא תקלל חירש. כל ענף שלמטה מראה על שורשו למעלה. מי שמקלל חברו והוא נמצא לפניו, וביזה אותו, הוא כאילו שפך דמו. בשעה שאין חברו לפניו, ומקלל אותו, הדיבור ההוא עולה למעלה ומקטרג עליו.

.90 אין דיבור, שיוצא מהאדם, שאין לו קול, והקול עולה למעלה, וכמה מלאכי חבלה מתחברים בו. עד שעולה ומתעורר המקום של תהום הגדול, הקליפות. וכמה מהם מתעוררים על האדם להעניש אותו. אוי למי שהוציא דיבור רע מפיו.

.91 ולפני עיוור לא תיתן מכשול. מי שגורם לאחֵר שיחטא. וכן מי שמכה את בנו הגדול. ולפני עיוור לא תיתן מכשול, מי שלא הגיע להוראה ומורה. כמ"ש, כי רבים חללים הִפילה ועצומים כל הרוגיה. וזה עבר על הכתוב, ולפני עיוור לא תיתן מכשול, משום שבהוראתו מכשיל את חברו לעוה"ב.

.92 מי שהולך בדרך הישר בתורה, ומי שעוסק בתורה כראוי, יש לו חלק טוב תמיד לעוה"ב. כי הדיבור של תורה שמוציא מפיו, הולך ומשוטט בעולם, ועולה למעלה. וכמה מלאכים עליונים קדושים מתחברים בדיבור ההוא, ועולה בדרך ישר, ומתעטר בעטרה קדושה, ומתרחץ בנהר של עוה"ב, בינה, הנמשך ויוצא מעדן, חכמה, ומתקבל בו, ונבלע בתוכו. והאילן העליון, ז"א, מתענג מסביב לנהר, שגורם, שז"א יקבל הארת הנהר מבינה. ואז נמשך ויוצא אור עליון, ומתעטר באדם ההוא כל היום.

.93 ומי שעוסק בתורה, ואינו עוסק בה בדרך אמת ובדרך הישר, הדיבור ההוא עולה ונוטה מהדרך, ואין מי שיתחבר בו, והכול דוחים אותו לחוץ, והולך ומשוטט בעולם ואינו מוצא מקום. מי גרם לו זה? אותו האדם שנטה מדרך הישר. כמ"ש, ולפני עיוור לא תיתן מכשול. שלא ייתן מכשול לדברי תורה שמוציא מפיו. ומשום זה כתוב, ויָרֵאתָ מאלקיך, אני ה'.

.94 ומי שתשוקתו לעסוק בתורה, ואינו מוצא מי שילמד אותו, ובאהבת התורה מדבֵּר בה ומגמגם בה בגמגום, שאינו יודע, כל דיבור עולה והקב"ה שמח בדיבור ההוא, ומקבל אותו, ונוטע אותו מסביב לאותו הנחל, בינה, ונעשים מאלו הדיבורים אילנות גדולים, אורות גדולים, ונקראים ערבי נחל. כמ"ש, באהבתה תִשגֶה תמיד.

.95 ודוד המלך אמר, הורֵני ה' דרכך, אֲהַלֵךְ באמִיתֶךָ. וכתוב, ונְחֵני באורַח מישור למען שׁוֹרריי. אשריהם היודעים דרכי התורה, ועוסקים בה בדרך הישר, שהם נוטעים אילנות החיים למעלה, שממשיכים מוחין לז"א, לעה"ח, שכולם הם רפואה לנפשו. משום זה כתוב, תורת אמת הייתה בפיהו. האם יש תורה שאינה אמת? כן, שאם מי שלא ידע, מורֶה הוראה, היא אינה אמת. ומי שלומד דבר ממנו, לומד דבר שאינו אמת. ומשום זה כתוב, תורת אמת הייתה בפיהו.

.96 עכ"ז צריך האדם ללמוד תורה מכל אדם, אפילו ממי שאינו יודע, משום שע"י זה יתעורר בתורה, ויבוא ללמוד ממי שיודע. ואח"כ יהיה נמצא שהלך בתורה בדרך אמת. יעסוק אדם לעולם בתורה ובמצוותיה, אפילו שאינו עושה לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה.

בצדק תשפוט עמיתך

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף לב

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף לב.

.97 כתוב, לא תעשו עוול במשפט. ובסופו כתוב, בצדק תשפוט עמיתך. ב' מדרגות כאן, משפט וצדק. אחת היא רחמים, משפט, ז"א. ואחת היא דין, צדק, מלכות. וזו מתבשמת בזו.

.98 כשמתעורר צדק הוא דן דין לכל ביחד, כי אין בו רחמים ולא ויתור. כשמתעורר משפט, יש בו רחמים. האם יכול שיהיה הכול במשפט? כתוב, בצדק תשפוט עמיתך, משום שצדק אינו דן לזה וסולח לזה, אלא דן הכול יחד, בהשוואה אחת. כעין זה הכתוב, לא תישא פני דל ולא תֶהְדַר פני גדול, אלא כולם בהשוואה אחת, בצדק. האם יכול שיהיה כל הדין בצדק בלבד? כתוב, תשפוט, שצריכים לחבר אותם יחד, שלא יימצא זה בלא זה, וזוהי שלמות הדין.

.99 וכך הוא משום שהקב"ה נמצא במקום המשפט, ומשום זה צריכים להשלים הדין. כמו שעושה למטה, עושה הקב"ה ממש למעלה. הקב"ה שׂם כיסא הדין בשעה שהדיינים יושבים. כמ"ש, כּוֹנֵן לַמשפט כיסאו. ומשם מיתקן הכיסא של הקב"ה, של בינה. הכיסא שלו, אלו הם צדק ומשפט. כמ"ש, צדק ומשפט מְכוֹן כיסאךָ. ומי שדן דין, צריך לשבת בכיסא המלך. ואם פוגם אחד מהם, דומה כאילו פוגם כיסא המלך. ואז הקב"ה מסתלק מבין הדיינים, ואינו קם בדין שלהם. כמ"ש, עתה אקוּם יאמר ה'. וכתוב, רוּמָה על השמיים אלקים.

הוכֵחַ תוכיח את עמיתֶך

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף לג

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף לג.

.100 לא תשנא את אחִיך בלבבֶך, הוכֵחַ תוכיח את עמיתֶך ולא תישא עליו חטא. מצווה זו היא להוכיח אותו שחוטא, ולהראות לו אהבה רבה, שאוהב אותו, כדי שהמוכיח לא ייענש. כי בהקב"ה כתוב, את אשר יֶאֱהַב ה' יוכיח. וכמו שהקב"ה עושה ומוכיח למי שאוהב אותו, כך ילמד האדם מדרכו זו, ויוכיח את חברו שאוהב אותו. הקב"ה מוכיח את האדם באהבה, בסתר. אם מקבל תוכחתו, טוב, ואם לא, הוא מוכיח אותו בין אוהביו. אם מקבל, טוב, ואם לא, הוא מוכיח אותו בגלוי לעיני כל. אם מקבל, טוב, ואם לא, עוזב אותו ואינו מוכיח אותו יותר, כי עוזב אותו שילך ויעשה רצונו.

.101 בתחילה מודיע אותו בסתר, להוכיח אותו ולעורר אותו, כדי שלא יידע אדם. וזהו בינו לבינו. אם מקבל תוכחתו, טוב. ואם לא, מודיע אותו בין אוהביו. בזמן שכוהן גדול היה בעולם, נותן עליו מחלה במיטתו, ובאים אוהביו של הקב"ה, ומודיעים אותו, שאם יש בו עוון, ישוב ממנו, ויעיין במעשיו. אם מקבל, טוב. ואם לא, מוכיח אותו בגלוי, שמעניש אותו בכספו, בבניו, שהכול מתלחשים עליו, ובאים אליו, לעורר אותו בתשובה. אם מקבל, טוב. ואם לא, מתחיל אדונו לעשות רצונו, ואינו מתקיף אותו יותר לעולם. כעין זה צריך להוכיח את חברו. בתחילה בסתר, אח"כ בין אוהביו, ואח"כ בגלוי. מכאן והלאה יעזוב אותו ויעשה כרצונו.

.102 ע"כ כתוב, הוכח תוכיח את עמיתך. הוכח, בסתר, שלא יידע בן אדם. תוכיח, בין חבריו ואוהביו. את עמיתך, בגלוי. וע"כ לא כתוב בתחילה תוכיח, שפירושו בין חבריו, אלא הוכח בסתר. הוכח, אם הוא אדם שמתבייש, לא יאמר לו ולא יוכיח אותו אפילו בסתר, אלא יאמר לפניו, כמי שמספר דברים אחרים. ובתוך אלו הדברים יזכיר, מי שעשה אותו עוון, הוא כך וכך, כדי שהוא יבין בעצמו, ויעזוב אותו עוון. וע"כ הוכח. ואם לא, תוכיח. ואח"כ בגלוי, את עמיתך. מכאן ואילך, ולא תישא עליו חטא. שלא יוכיח אותו יותר.

.103 כי אם אדם מוכיח את חברו ומזדמן לו להוכיח אותו בגלוי, לא יזכיר לפניו אותו עוון שעשה, כי אסור לו ודאי, אלא שיאמר סתם, ולא יזכיר עליו אותו עוון שעשה בגלוי, ולא ירשום עליו העוון, כי הקב"ה חס על כבוד בן אדם, אפילו על הרשעים.

כִּלְאיים ושַׁעַטנז

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף לה

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף לה.

.105 לא תלך רכיל בעמיך, לא תשנא את אחִיך, לא תיקום ולא תיטור. בכולם התעוררו החברים. אבל כתוב, את חוקותיי תשמורו, בהֶמְתְך לא תרבּיע כִּלְאיים, שׂדך לא תזרע כלאיים, ובגד כלאיים שַׁעַטנז לא יעלה עליך.

.106 כתוב, אתם עֵדַיי נאום ה' ועבדִי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו. אתם עדיי, אלו ישראל. אלו הם שמיים וארץ, כמ"ש, הַעידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ. אבל ישראל הם עדים אלו על אלו, והשמיים והארץ והכול עדים עליהם. ועבדי אשר בחרתי, זהו יעקב, כמ"ש, ויאמר לי, עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפָּאָר. וכתוב, ואתה אל תירא עבדי יעקב. ויש אומרים שזה דוד. ודוד נקרא עבדי, כמ"ש, למעני ולמען דוד עבדי. אשר בחרתי, זה דוד העליון, מלכות.

.107 למען תדעו ותאמינו לי ותבינו, כי אני הוא. כי אני הוא, שבחרתי באותו דוד ובאותו יעקב. אני הוא, ממש. כלומר, אני כולל יעקב ודוד, שיעקב זה ז"א, שזה הוא. ודוד זו מלכות, שזה אני. והם הקב"ה ושכינתו. לפניי לא נוצר אל, שקרא הקב"ה ליעקב אל. כמ"ש, ויקרא לו אל אלקי ישראל. משום זה, אני הוא, הכול. ואחריי לא יהיה, כי דוד נקרא כך, כי המלכות נקראת ג"כ אל, וז"א ומלכות, אני הוא, הם אחד, ואין אחריו אחר.

.108 כשברא הקב"ה את העולם, התקין כל דבר כל אחד בצד שלו, או בימין או בשמאל, ופקד עליהם כוחות עליונים. ואין לך אפילו עשב קטן בארץ, שאין עליו כוח עליון למעלה בעולמות העליונים. וכל מה שעושים בכל אחד, וכל מה שכל אחד עושה, הכול הוא בהתגברות של הכוח העליון, הממונה עליו למעלה. וכל המנהגים שבהם נחתכים מדין, על הדין נוסעים, ועל הדין מתקיימים. אין מי שיוצא מקיומו לחוץ.

.109 וכל הממונים, מיום שנברא העולם, התמנו שליטים על כל דבר. וכולם מתנהגים ע"פ חוק אחר עליון, שמקבל כל אחד. כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. כיוון שמקבלים החוק הזה, נקראים כל הממונים חוקות. והחוק ההוא, הניתן להם, בא משמיים. וע"כ נקראים חוקות שמיים. בא מהשמיים, כמ"ש, כי חוק לישראל הוא. וז"א, קו אמצעי, נקרא ישראל.

.110 ע"כ כתוב, את חוקותיי תשמורו. משום שכל אחד ממונה על דבר ידוע בעולם, באותו החוק. משום זה אסור להחליף המינים ולהביא מין במין אחר, משום שעוקר כל כוח וכוח ממקומו, ומכחיש הפרסום של המלך.

.111 כלאיים, פירושו, כמי שנותן חברו בבית האסורים, כדי שלא יעשה כלום, כמ"ש, כי נתתם אותי אל בית הכלא. וכלאיים כמו בית הכלא. כלאיים, פירושו מניעה, שמונע את כל אלו הכוחות מעבודתם. כלאיים, ערבוביה, כי עושה ערבוביה בכוח העליון, ומכחיש פרסום המלך, כמ"ש, ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך.

.112 כתוב, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אֲכוֹלְך ממנו מוֹת תמות. משום ששינה מצוות המלך, והחליף עה"ח, שבו נשלם הכול ובו תלוי האמונה, והתדבק במקום אחר. בכל דבר צריך האדם להראות מעשה כעין של מעלה, ולעשות המעשה כמו שצריך. ואם המעשה משתנה בדבר אחר, הוא מושך עליו שישרה בו דבר אחר שאינו צריך, הס"א.

.113 בשעה שאדם מראה מעשה למטה בדרך ישר, כמו שצריך, נמשך ויוצא ושורה עליו רוח קדוש עליון. ובשעה שמראה מעשה למטה בדרך עקום, שאינו דרך הישר, אז נמשך ויוצא ושורה עליו רוח אחר שאינו צריך, שמטֵה את האדם לצד הרע. מי משך עליו הרוח ההוא? המעשה שהראה בצד האחר.

.114 כתוב, דָרשה צמר ופִשְׁתים, ותעשׂ בחֵפץ כַּפֶּיהָ. השכינה, שנקראת אשת חיל, מבקשת ודורשת על צמר ופשתים, מי שמחבר אותם יחד, כדי להעניש אותו. ולמה בציצית מותר שעטנז? כי שָׁם הלבוש כמצוותו, בשלמות המעשה כראוי. כיוון שהמצווה היא כך, אינו נחשב למעשה עקום.

.115 דרשה צמר ופשתים, פירושו, לעשות נקמה במי שמחבר אותם יחד. אבל שורה בהם הקדושה בשלמות המעשה, כמ"ש, ותעש בחפץ כפיה. וציצית, ששם נמצא השעטנז, בכלל ההוא של השלמות, ואינו עושה משהו שימשיך עליו צד האחר. וע"כ מותר. על זה כתוב, ותעש בחפץ כפיה. אבל בשעה שהמעשה לא נמצא בשלמות, מי שבא לחבר צמר ופשתים יחד, מתעורר עליו רוח הס"א.

.116 קין והבל מוכיחים את זה, שהבל בא מצד אחד, מצד הקדושה, וקין בא מצד אחר, מצד הס"א. ומשום זה לא צריכים לחבר אותם יחד. וכשהביאו שניהם קורבנות, לא התחברו, אלא קורבנו של קין התרחק מפני קורבנו של הבל.

.117 וע"כ כתוב, ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך. שלא יעלה עליך רוח אחר לשלוט עליך. וצריך האדם להראות מעשה כשר כראוי. ובמעשה ההוא שורה עליו רוח קדוש, רוח עליון להתקדש בו. בא להיטהר, מקדשים אותו. כמ"ש, והתקדשתם והייתם קדושים, כי אני ה' אלקיכם.

.118 כתוב, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל. וכמו שעל זה גרם אדם מיתה לעולם, מי שמראה מעשה אחר שלא צריך, על אחת כמה וכמה. שור וחמור יוכיחו. כי מצד הקדושה נקרא שור. ומצד הטומאה נקרא חמור. וע"כ כתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לא תעשה ערבוביה ביחד, משום שמעורר הס"א להתחבר יחד להרע לעולם. ומי שמפריד אותם, מרבה שלום בעולם. אף כאן, בצמר ופשתים, מי שמפריד אותם באופן שלא יהיו שׁוּעַ טָווּי ונוּז ביחד, שהם אותיות שעטנז, האדם ההוא מרבה שלום עליו ועל כל העולם.

.119 קורבנו של קין היה פשתים, מפרי האדמה. וקורבנו של הבל היה צמר, מבכורות צאנו. קין היה כלאיים, מין בשאינו מינו, ערבוביה שלא צריך, כי היה מס"א, שאינו המין של חוה ואדם. וקורבנו בא מהצד ההוא. הבל היה ממין אחד של אדם וחוה, מקדושה. ובמעיה של חוה התחברו אלו ב' צדדים, מין ושאינו מינו. ומשום שהתחברו יחד, לא באה תועלת מהם לעולם, ואבדו.

.120 ועד היום הזה נמצא הצד שלהם, כוח האבדון מקין ומהבל. ומי שמראה את עצמו במעשה של החיבור הזה, מעורר אלו הצדדים יחד, הערבוביה של קין והבל, ויכול להינזק. ושורה עליו רוח אחר, שאינו צריך. וישראל צריכים לעורר עליהם רוח קדוש, להיות קדושים, שיימצאו בשלום, בעוה"ז ובעוה"ב.

.121 כתוב, ולבש הכוהן מִדוֹ בד. וכתוב, ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור. בד פירושו בדד, יחיד, משום שלא צריכים לחבר הפשתים הזה באחר. וע"כ לא כתוב, ולבש הכוהן מִדוֹ פשתים, אלא מדו בד, שהוא יחידי.

.122 הכוהן צריך להיראות בפשתים, כיוון שרומז על צד האחר. כי אלו בגדי בד, שצריכים להיראות בהם על מזבח העולָה, כשהיה מנקה את הדשן של העולה. כי עולָה מצד עבודה זרה והרהור רע, הוא בא. שעל הרהור עבודה זרה מביאים קורבן עולָה. ומשום זה צריכים להיראות בהם לבדם, ולא בערבוביה עם צמר, כדי שיתכפר לאדם כל אלו עוונות הבאים מאותו הצד.

.123 וכשנכנס לביהמ"ק, למקום שהשלמות נמצאת בו, וכל אלו העבודות של השלמות, אע"פ שהתחברו צמר ופשתים, אין לנו חשש בזה. כמו שלמדנו בציצית, משום ששם נמצאים ומתחברים כל אלו המינים של מעלה, וכל אלו כלי המקדש, ונמצאים בו כמה מינים שונים זה מזה, וכולם נכללו שם כעין של מעלה. אשריהם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, תורת האמונה, ואהב אותם מכל שאר העמים עכו"ם, כמ"ש, אהבתי אתכם אמר ה'.

הזוהר מבאר ג' בחינות:

א. שליטתו של קו האמצעי, המקיים ב' הקווים ימין ושמאל, ועושה שלום ביניהם, ע"י שמסדר הארת הימין מלמעלה למטה, והארת השמאל מלמטה למעלה. והעונש הגדול של הפוגם בסדר קו האמצעי, שמושך הארת השמאל מלמעלה למטה. שזה היה החטא של אכילת עצה"ד.

ב. גודל הפגם של המחבר דינים דנוקבא ודינים דדכורא אלו באלו, שלא בדרך התיקון דקו אמצעי, שאז התווספו דינים דדכורא על דינים דנוקבא, והחורבן גדול.

ג. חיבור ב' מיני דינים אלו זה בזה על דרך שלמות התיקון של קו האמצעי, שאז מתבטלים הדינים של שניהם, והשלמוּת של ב' הקווים ימין ושמאל מתגלה כראוי.

תחילה מבאר בחינה א'. כתוב, אתם עֵדַיי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו. אתם עדיי, אלו ישראל, אלו הם שמיים וארץ. כי כתוב, הַעידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה. שבעת שישראל דבוקים בקו האמצעי, אז יש ייחוד בין שמיים וארץ, ז"א ומלכות, ומשפיעים להם החיים והברכה. ואם הם חוטאים ופוגמים בקו האמצעי, כי ממשיכים הארת השמאל מלמעלה למטה, אז נפרד הזיווג של שמיים וארץ, ומושפעות להם הקללה והמוות. ונמצא ששמיים וארץ הם עדים על מעשיהם של ישראל.

ולפיכך גם הטובים שבישראל, הדבוקים בקו אמצעי, וממשיכים מזיווג שמיים וארץ החיים והברכה, נעשו עדים על שליטת קו האמצעי, כלפי אותם מישראל, שאינם דבוקים בקו אמצעי. אלו הם שמיים וארץ, שהם העדים על שליטת קו האמצעי.

אתם עדיי, אלו ישראל. א"כ למה אומר הזוהר, אבל ישראל הם עדים אלו על אלו, והשמיים והארץ והכול, עדים עליהם? שמתוך ששמיים וארץ מעידים על ישראל, שהם משפיעים לדבקים בהם, ולא לחוטאים, ע"י זה נעשו חלק הטובים של ישראל עדים על חלק החוטאים שבישראל.

ועבדי אשר בחרתי, זהו יעקב. ויש אומרים שזה דוד. ששניהם נעשו מרכבה אליי.

אשר בחרתי, זה דוד העליון, המלכות, הנקראת דוד. כי אע"פ שהמלכות נבנית משמאל, עכ"ז ז"א, קו אמצעי, מתייחד עימה ומשפיע לה הארת החכמה מקו שמאל וחסדים מימין.

למען תדעו ותאמינו לי, שב' הקווים מתקיימים. תדעו, היא הארת החכמה, שנמשכת ע"י הדעת, קו שמאל. ותאמינו לי, הם חַסְדי דוד הנאמנים הנמשכים מימין. ותבינו כי אני הוא, שבחרתי באותו דוד ובאותו יעקב, כי אע"פ שיעקב הוא הארת החסדים מימין, ודוד הוא הארת חכמה משמאל, אני בחרתי בשניהם. כי הארת קו האמצעי מקיימת שניהם. אני הוא, ממש. כי אני, לשון גילוי ומורֶה על גילוי הארת החכמה שבשמאל. הוא, לשון נסתר ומורה על העלמת החכמה שבימין. ואומר, שאני הוא ממש הוא, כי שניהם אחד ע"י התיקון של קו האמצעי.

לפניי לא נוצר אל, מטרם שקו האמצעי, יעקב, עשה שלום בין ימין ושמאל, לא היה מושג השֵׁם אל, שם החסד והשלמות. ואחריי, אחרי המלכות, דוד, המיוחדת בקו אמצעי, לא יהיה. שאחריה לא יאיר עוד השם הזה.

והזוהר מבאר בחינה ב', שהוא האיסור לחבר דינים דנוקבא ודינים דדכורא אלו באלו. ומחלק את כל המציאות לב' צדדים ימין ושמאל. ואומר, כשברא הקב"ה את העולם, התקין כל דבר כל אחד בצד שלו. שחצי מהם נבראו מימין, וחצי מהם משמאל. ופקד עליהם כוחות עליונים, הכוחות של ב' הקווים ימין ושמאל של מדרגות של מעלה. ואין לך אפילו עשב קטן בארץ, שאין עליו כוח עליון למעלה. כי מלבד בריאתם, שנמשך כל אחד מקו מיוחד, גם הנהגת כל פרט נמשכת לכל אחד מהצד שלו. וכל הנהגותיהם נחתכות מדין.

על הדין נוסעים, ועל הדין מתקיימים. נוסעים, שנוסעים למטרתם, בסיבת הדין שבהם, כדי שבסוף יתבטל הדין שבהם, כמ"ש, בִּילַע המוות לנֶצח. מתקיימים, שמקבלים שפע קיומם בסיבת הדין שבהם. כי יש דינים בקו ימין, הדינים דמסך, שעליו יוצאת קומת החסדים. ויש דינים בקו שמאל, הדינים המופיעים עם גילוי החכמה שבשמאל, כדי לשמור החכמה מיניקת החיצוניים. ולולא הדינים ההם לא הייתה הארת החכמה מתגלה. ומב' מיני השפעות אלו, נמשך השפע לכל חלקי המציאות, לכל אחד במדרגתו כראוי לו, עד לכל עשב שבארץ. אין מי שיוצא מחוץ לקיומו, שכל אחד מוגבל שיינק רק מהצד שלו.

ונודע שאין ב' הקווים יכולים להאיר זולת ע"י קו האמצעי, העושה שלום ביניהם, ומסדר הארתם שהחסדים שבימין יאירו מלמעלה למטה, והחכמה שבשמאל תאיר מלמטה למעלה. ומי שממשיך הארת החכמה שבשמאל מלמעלה למטה, אז תכף מתבטל השלום של הקווים והארתם נפסקת. ונמצא שקיום כל המציאות תלוי בחוק של קו האמצעי, אשר קו השמאל לא יאיר החכמה שבו מלמעלה למטה.

וכולם מתנהגים ע"פ חוק אחר עליון, כמ"ש, ותקם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. ותקם בעוד לילה, שהמלכות מקבלת הארת החכמה, המכונה קימה. וזהו בחצות לילה, שאז מקבלת חכמה מז"א, כשהקב"ה נכנס לגן עדן. ואז מקבלת החוק מז"א, שהחכמה שמקבלת לא תאיר מלמעלה למטה. וחוק זה המלכות נותנת לנערותיה, לשבע הנערות שלה, שבעה היכלות שבבריאה, שהם כלים דאחוריים שבהם מתקבלת החכמה.

ותקם בעוד לילה, לקבל חכמה. ואז, ותיתן טרף לביתה, שפע החכמה, וחוק לנערותיה, שלא תשפענה החכמה מלמעלה למטה. וכולם מתנהגים ע"פ החוק הזה, שהמלכות נותנת לנערותיה. שאם יגרמו התחתונים שייפגם החוק הזה, אז מתבטל השפע השלם של כל המציאות. והמלכות מקבלת החוק הזה מקו אמצעי, ז"א. והחוק ההוא, הניתן להם, בא משמיים, מז"א שנקרא שמיים.

ואם הדינים דנוקבא והדינים דדכורא מתחברים על דרך התיקון ע"י קו האמצעי, אז מבטלים הדינים זה את זה, ומתגלים הרחמים. ואם הם מתחברים זה עם זה שלא על דרך התיקון, אז להיפך, דינים דנוקבא מתווספים על דינים דדכורא, והס"א מתגברת להחריב העולם ע"י גילוי ב' בחינות הדינים הללו.

ולפיכך, אם אדם מחבר ב' מינים, הנמשכים מב' קווים ימין ושמאל זה בזה, גורם שיתחברו ב' מיני דינים למעלה זה בזה, דינים דקו ימין, דינים דנוקבא, עם דינים דקו שמאל, דינים דדכורא. וכיוון שאינם בדרך תיקון של מעלה, נמצאים הדינים מתווספים זה על זה, ואז מחריב השפע הנמשך עליהם מלמעלה.

משום זה אסור להחליף המינים ולהביא מין במין אחר, משום שעוקר כל כוח וכוח ממקומו, ומכחיש הפרסום של המלך. כי הדינים של הימין התווספו על הדינים של השמאל, ואז נחרבים ב' הכוחות. כי הדינים של הימין עוקרים הכוח של השמאל, והדינים של השמאל עוקרים הכוח של הימין.

בחינה ג' היא בשעה שאדם מראה מעשה למטה בדרך ישר, שהחיבור של ב' הדינים נעשה בדרך התיקון של קו האמצע, שאינו נוטה ומתעקם לא לימין ולא לשמאל. אז נמשך ויוצא ושורה עליו רוח קדוש עליון, כי אז הדינים מבטלים זה את זה, והרוח דקדושה מתגלה עליהם. ובשעה שמראה מעשה למטה בדרך עקום, שמחבר ב' הדינים זה עם זה, שלא בדרך התיקון בדרך ישר, אלא בדרך עקום, שפעם מתעקם לימין ופעם לשמאל, אז נמשך ויוצא ושורה עליו רוח אחר, כי אז התווספו הדינים אלו על אלו, והס"א מקבל כוח להחריב השפע של שניהם.

כתוב, דרשה צמר ופשתים ותעש בחֵפץ כַּפֶּיהָ. השכינה מבקשת ודורשת על צמר ופשתים, מי שמחבר אותם יחד. כי צמר נמשך מימין ובו דינים דנוקבא, ופשתים נמשך משמאל, ובו דינים דדכורא. ומי שמחבר אותם שלא בדרך התיקון, מוסיף דינים דנוקבא על דינים דדכורא, ונותן כוח לס"א להיאחז בדינים של שניהם.

אלא מותר לחבר צמר ופשתים בציצית, כי זהו לבוש של תיקון, מצווה הנמשכת מתיקון קו האמצעי, שאז הדינים מבטלים זה את זה ומתגלה עליהם רוח הקדושה. וכן בבגדי כהונה. שאם הוא על צד התיקון והשלמות, כתוב על צמר ופשתים, ותעש בחפץ כפיה, לא לבד שאינו איסור, אלא שהוא עוד מצווה, שעושה זה בחפץ, וברצון, כי ממשיכה בזה רוח הקדושה.

קין והבל מוכיחים את זה, כי קין נמשך מקו שמאל, והבל נמשך מקו ימין. ואם מחברים אותם, מתווספים דינים דנוקבא שבימין על דינים דדכורא שבשמאל ומחריבים זה את זה, שהדינים דנוקבא מחריבים את השפע של שמאל, והדינים דדכורא מחריבים את השפע של ימין. וקורבנו של קין התרחק מפני קורבנו של הבל, כי הדינים שבקורבן של הבל דחו את הקורבן של קין, שהוא משמאל. ואח"כ דחו הדינים של קין את הבל עצמו, כמ"ש, וַיָקָם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.

כתוב, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל. וכמו שעל זה גרם אדם מיתה לעולם, מי שמראה מעשה אחר שלא צריך, על אחת כמה וכמה. כי החטא של עצה"ד היה, שהמשיכו את הארת החכמה שבשמאל מלמעלה למטה. ונמצא שפגמו רק בקו שמאל. אבל מי שמחבר ב' מינים זה בזה, הרי הוא פוגם בב' הקווים, בימין ובשמאל, א"כ חטאוֹ גדול יותר מחטא עצה"ד.

שור וחמור יוכיחו. כי שור נמשך מצד שמאל, והדינים שבשמאל רובצים עליו. חמור נמשך מצד ימין, והדינים שבימין רובצים עליו. וכתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי הקליפות הנאחזות בדינים דנוקבא יתחברו עם הקליפות הנאחזות בדינים דדכורא שבשמאל, ואז הם מכלים העולם. וכדי להפריד אותם, צריכים להמשיך הארת קו האמצעי, העושה שלום בין ימין ושמאל, והדינים מבטלים זה את זה. ואז מתבטלת אחיזת הקליפות. ומי שמפריד אותם, מרבה שלום בעולם, שממשיך קו האמצעי, העושה שלום בין הקווים.

ומתבאר בזה גם עניין הכלאיים, שדינים דנוקבא מתווספים על דינים דדכורא, כגון קין והבל. כי תחילה נדחה קורבן קין מפני קורבן הבל, ונפלו פניו של קין, שאבד הג"ר שלו, שחזרה המלכות לבינה. וזה נבחן לרכילות. ומזה נמשך, שעבר קין על הכתוב, לא תשנא את אחִיך. ומזה נמשך, שעבר קין על הכתוב, לא תיקום, והרג אותו.

כל פִּריו קוֹדש הילולים לה'

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף מב

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף מב.

.124 וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערַלְתם עורלתו את פִּריו, שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא ייאכל, ובשנה הרביעית יהיה כל פִּריו קודש הילולים לה'. אילן, ז"א, אינו עושה פירות אלא בארץ, במלכות. והארץ מוציאה אותם ומראה הפירות ההם לעולם. והארץ אינה עושה פירות, אלא מכוח אחר שעליה, מז"א, כמו כל נוקבא שאינה עושה פירות, אלא מכוח הזכר.

.125 והפרי שמוציאה המלכות, אינו נשלם במלואו, אלא עד שלוש שנים, עד שהמלכות תקבל ג' קווים מז"א. והכוח שעליו לא התמנה למעלה עד שנשלם. אחר שנשלם, התמנה עליו הכוח, והארץ נתקנה בו. כי לפני שלוש שנים, מטרם שקיבלה כל ג' הקווים, הארץ אינה מיתקנת בז"א, ואינה נשלמת עימו. ואחר שנשלמה המלכות ונתקנו יחד, אז היא שלמות.

.126 הנוקבא, המלכות, מטרם שהתעברה ג' פעמים, פרי בטנה, הנשמה, אינה נשלמת. שצריכים שיהיו בה ג' קווים, שבכל קו יהיו ג' קווים. כי ג' עיבורים הם כנגד ג' קווים, ובכל עיבור יש ג' קווים. אחר ג' עיבורים מיתקנת הנוקבא בפרי ומוסכמים יחד. כי ז"א ימין והמלכות שמאל, שאינם מוסכמים יחד אלא בכוח קו האמצעי, הכולל ג' קווים, שבכל קו יש ג' קווים. אז הפרי ההוא, הנשמה, היא שלמות הכול ויופי הכול.

ואחר שהפרי יוצא וצומח ממנה, לפני ג' שנים אין לו כוח מלמעלה, כי גם הפרי לפי עצמו צריך להארות ג' הקווים, כמו המלכות, שהן שלוש שנים, כי אז נשלם הגידול שלו. וע"כ מקודם לכן הן שלוש שנות עורלה. ולוי, שעברו עליו ג' עיבורים, נבחר מכל השבטים, כי הוא שלישי לאימו, שנתקנה בו והתבשמה עימו.

.127 אחר שלוש שנים מתמנה עליו כוח עליון מלמעלה. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים, תשבחות לשבֵּח את הקב"ה. בשנה הרביעית מזדווגת כנ"י, המלכות, עם הקב"ה, ז"א, ושמחה אחת נמצאת. כמ"ש, קודש הילולים, שהוא הילולה ושמחה בזמן אחד.

.128 השנה הרביעית, זהו הקב"ה, ז"א. והשנה הרביעית זו כנ"י, המלכות, שהיא רביעית לכיסא. כי ג' קווים חג"ת דז"א, הם ג' רגלי הכיסא העליון, והמלכות היא רגל רביעית של הכיסא. ואין שאלה על מה שנאמר שהשנה הרביעית היא הקב"ה, כי הכול אחד, שהרי אז הקב"ה מזדווג עם כנ"י. וע"כ אפשר לקרוא לו ז"א, ואפשר לקרוא לו מלכות. ואז הוא קודש, והילול קדוש נמצא. ואז התמנו צבאות על העולם על כל דבר כראוי לו. מכאן ואילך מתברכים כולם ומותר לאכול הפירות, כי הכול נמצא בכל השלמות, בשלמות של מעלה ושל מטה, שלמות דז"א ודמלכות.

.129 ומטרם שנשלם מלמעלה ומלמטה, אסור לאכול ממנו. ומי שאוכל ממנו, הוא כמי שאין לו חלק בהקב"ה ובכנ"י. כי הפרי ההוא עומד בלי רשות עליון קדוש, ז"א, כי אינו שורה עליו עד שיהיה נשלם. ובלי רשות תחתון, המלכות, כי לא התבשם כוח הארץ בו, מטרם שתעבור עליו שנה רביעית, שעוד לא נעשה הזיווג של ז"א ומלכות. ומי שאוכל ממנו, מראה עצמו שאין לו חלק למעלה ולמטה, בז"א ובמלכות. ואם בירך עליו, היא ברכה לבטלה, כי עד עתה עוד הקב"ה אינו שורה עליו, ואין לו חלק בו. הרחמן יצילנו מאלו, שאינם משגיחים על כבוד אדונם.

.130 אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, ואורַח צדיקים כאור נוֹגַה. משום שלעת"ל, יסתלק הנחש שהיה שורה תחילה בנוקבא, שהיה יונק מהמלכות, ויבוא דכורא לשרות במקומו, כמו בתחילה, בזיווג שלא נפסק, כי אין עוד מי שיפריד הזיווג. והכול יהיה שלם.

מפני שׂיבה תקום

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף מה

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף מה.

.131 כתוב, מפני שׂיבה תקום, והדרתָ פני זקן. מפני שׂיבה תקום, שאדם צריך לקום מפני ספר תורה. כעין זה צריך האדם לקום מלוא קומתו לפני תלמיד חכם, משום שהוא נמצא בצורה הקדושה העליונה, שהוא רומז לכוהן הקדוש העליון, אבא עילאה, שנקרא זקן. כמ"ש, והדרת פני זקן, שהוא בעולם, התלמיד החכם שעימך בעולם, הרומז על הזקן העליון, אבא עילאה. מכאן רֶמז לתושב"כ ולתשבע"פ. שצריכים לקום מפני ספר תורה, שהוא תושב"כ. וצריכים לקום לפני תלמיד חכם, שהוא בחינת תשבע"פ.

.132 מפני שיבה תקום. התורה מזהירה לאדם, שלפני ביאתו לשיבה, יקום בקיום טוב בעולם, שיעשה תשובה, משום שזה הדר לו. אבל אם עושה תשובה בסוף ימיו, אין שבח לאדם כל כך, כיוון שהוא זקן ואינו יכול להיות רע. אלא שבחו הוא, כשהוא בכוחו והוא טוב. ושלמה המלך צעק ואמר, גם במעלליו יתנכר נער. כעין זה כתוב, וזכור את בוראך בימי בְּחוּרותיך.

כי יודע ה' דרך צדיקים

מהד' 21 כר'. כרך יד. דף מו

מהד' 10 כר'. כרך ז. דף מו.

.133 כי יודע ה' דרך צדיקים, ודרך רשעים תׂאבֵד. הקב"ה יודע ומשגיח בדרך הצדיקים, להטיב להם ולהגן עליהם, והולך לפניהם לשמור אותם. משום זה, מי שיוצא לדרך, צריך שהדרך הזו תהיה דרך הקב"ה, וישתתף הקב"ה עימו. ומשום זה כתוב, כי יודע ה' דרך צדיקים. ודרך רשעים תאבד, שתאבד מאליה, משום שהקב"ה לא נודע לדרך ההיא שלהם, ואינו הולך עימהם.

.134 פעם כתוב דרך, ופעם כתוב אורַח. דרך, שכל קרסולי בני אדם הולכים בו. אורח, שנפתח מזמן קצר, ועוד לא הלכו בו הרבה. ועל אורח זה כתוב, ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך וָאור עַד נְכוֹן היום.