רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)

שמעון מן השוק

159. בכתוב, ויאמר אלקים, נעשה אדם, יש סוד, שאינו נגלה אלא ליראיו. פתח אותו זקן הזקנים ואמר, שמעון שמעון, מי הוא שאמר, נעשה אדם, וכתוב בו, ויאמר אלקים, מי הוא כאן השם אלקים הזה? וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון, ולא רבי שמעון, אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. הרי עתה השעה לפתוח בסוד הזה, כי כאן יש סוד, שלא ניתנה רשות לגלות אותו, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות.

כי נודע, שהסודות שנגלו לחכמי הזוהר, היו ע"י השגות האורות של המדרגות העליונות, בדרך השראה. ויש בהם פנים ואחוריים, שפירושם העלם וגילוי. ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג.

כמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון ולא רבי שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה.

לפיכך תכף אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. שאין מדרגה גבוהה ממנו. ואמר, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות, שעתה נראה, שהשיג רשות לגלות הסוד הגבוה הזה.

("נעשה אדם", בראשית-א)

בכייתו של רבי שמעון

119. בכה רבי שמעון ואמר, אף אני יראתי מהקב"ה, ממה ששמעתי. נשא ידיו על ראשו, ואמר, והרי רב המנונא סבא אור התורה, אתם זכיתם לראותו פב"פ, ואני לא זכיתי בו. נפל על פניו, וראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח.

אמר לו רב המנונא סבא, רבי, בעולם ההוא תהיו שכנים לראשי הישיבות לפני הקב"ה. מיום ההוא והלאה, היה קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא, פְּנִיאֵל. כמ"ש, כי ראיתי אלקים פנים אל פנים.

שיבח את עצמו, שגם הוא משמש באותה היראה של חבקוק הנביא, ממה ששמע מהזמן שעבר, שבכתוב, שמעתי שמעך יראתי.

בהיכל המלך המשיח כבר מוכנים ומזומנים כל התיקונים, הצריכים להתגלות בגמה"ת עם ביאת המלך המשיח, אף פרט קטן לא ייחסר. ואלו הנשמות, שבהיכל המלך המשיח, הן כל אלה, שכבר זכו לגמה"ת משורש נשמתם עצמם.

ולכן אמר, שראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח. כי רב המנונא סבא הוא בעל התיקונים הללו שבהיכל המשיח, שהוא עוקר הרים דס"א, שנדמה לצדיקים כהר גבוה. והוא מדליק נרות, מתקן את המסך החדש מבחינת הס"ג, להעלאת מ"ן בגמה"ת. כי המ"ן נקרא מאורי האש, והוא כמ"ש, נר ה' נשמת אדם. כי אור השמש מורה על ירידת המ"ד, דוגמת אור השמש היורד אלינו מלמעלה למטה. ומאורי אש הוא או"ח, העולה מלמטה למעלה, כמו שלהבת העולה מהנר. וזה שני התיקונים:

א. להעביר הס"א,

ב. להעלות ולהדליק הנרות בהיכל המלך המשיח.

והם בידיו של רב המנונא סבא. ואלו צדיקים גמורים, הצריכים לאלו שני התיקונים, זוכים בהם ע"י גילוי נשמת רב המנונא סבא. ובישר לו, כי גם הוא ותלמידיו, רבי אלעזר ורבי אבא, יזכו לאחר פטירתם לשמש בהיכל המלך המשיח, ויהיו שכנים לו שם. ויהיו שם ראשי ישיבות לפני הקב"ה.

("שתי נקודות", הקסה"ז)

הישיבה במערה

187. ראה שתי ציפורים, שהיו באות ועפות על הים. הרים קולו ואמר, ציפורים ציפורים, הרי אתן מעופפות על הים. הראיתם את המקום, שבן יוחאי שם? חיכה מעט. אמר, ציפורים ציפורים, לכו והשיבו לי. עפו והלכו. נכנסו בים והלכו להן.

פירוש. כי רבי שמעון ברח מפני המלכות, שציוותה להורגו. והסתתר הוא ובנו במערה אחת, ולא ידעו איפה הוא. וע"כ יצא רבי פינחס בן יאיר לבקשו באיי הים.

188. מטרם שיצא לאונייה, והנה באו הציפורים. ובפיה של אחת מהן מכתב אחד. וכתוב בתוכו, אשר רבי שמעון יצא מהמערה עם רבי אלעזר בנו. הלך רבי פינחס אליו. ומצא אותו שהשתנה, וגופו מלא נקבים ופצעים, מרוב הישיבה במערה. בכה עליו, ואמר, אוי שראיתיך בכך.

אמר לו רבי שמעון, אשרי חלקי, שראית אותי בכך. כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך.

כי מרוב שנים שישב במערה, היה מוכרח לשבת שם בתוך החול, כדי לכסות עירומו ולעסוק בתורה. מחמת זה נוקב ונפצע בשרו.

בכה עליו רבי פינחס ואמר, אוי לי, שראיתיך בכך. ענה לו רבי שמעון, אשרי חלקי, אשר ראיתני בכך. שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך. כלומר, שלא הייתי זוכה לגילוי סודות התורה. כי כל רוממות חכמתו הגדולה, זכה באותם י"ג (13) שנים, שהיה מוסתר במערה.

("יציאת רבי שמעון מהמערה", הקסה"ז)

להכניע את הנחש הקדמוני

200. פתח רבי שמעון ואמר, האזינו העליונים והיאספו התחתונים, בעלי הישיבה של מעלה ושל מטה. אליהו, אני משביע אותך, קבל רשות מהקב"ה וְרֵד לכאן. כי מלחמה גדולה הזדמנה לך. חנוך מט"ט, רד לכאן, אתה וכל בעלי הישיבה שתחת ידך. כי לא לכבודי עשיתי זאת, אלא לכבוד השכינה.

פירוש. אלו הצדיקים בעלי הזוהר ומכ"ש רבי שמעון, היו מחשבתם ודיבורם במעשה ממש, שכפי תכונת חידושי התורה שגילו, כן נתקנו והסתדרו אחריהם תכף המדרגות העליונות בפועל ממש. כלומר, שצדיקים בונים עולמות בחידושי תורה שלהם.

וכיוון שרבי שמעון הכין עצמו כאן, להילחם עם הנחש הקדמוני ולהכניע אותו, ע"י ייחוד אבן הקלע, ולפתוח פתח בשביל באי עולם, שיידעו גם הם, איך להכניע את הנחש. ונודע, שאין אדם יכול לתקן במקום שאינו שם. והיה רבי שמעון צריך להימצא בעת ההיא במקום מציאותו של הנחש, כדי שיוכל להכניע אותו, וכדי להיות בטוח, שלא יסתכן בהיותו במקום השפל הזה. לכן ביקש סיוע מאליהו, ממט"ט ומבעלי הישיבה של מעלה ושל מטה.

("אבן הקלע", בראשית-א)

קריעת הרקיעים

60. אמר רבי שמעון, מצאתי בספרי הקדמונים את הסדר, איך לקשור המדרגות, שהן סודי סודות, בקשר אחד. כלומר, ביאורי שבעה היכלות. קשר, הוא ייחוד שתי מדרגות או יותר זו בזו, שיאירו יחד בהארה משותפת אל התחתונים.

לפעמים צריכים לסַדר התפילה באופן הראוי, ולייחד ייחודים להמתיק ולפייס את ריבונו כראוי, לקרוע הרקיעים ולפתוח השערים והפתחים. ולא יהיה מי שימחה בידו, כלומר שלא יוכלו המקטרגים לקטרג עליו.

רקיעים, פירושם סיומים דצ"ב, החוצים את המדרגות ומשאירים אותן בו"ק חסר ג"ר. וג' עולמות בי"ע יוצאים מחוץ לאצילות, ונעשו עולמות דפרודא. וכך הוא בקביעוּת, מלבד בעת שהצדיקים מעלים מ"ן, ע"י עבודה ומע"ט, וממשיכים הארת צ"א מלמעלה מטבור דא"ק.

הנה אז הארה זו מורידה הרקיע ממקום בינה בחזרה למקום מלכות, כמו שהיא בצ"א. וחוזרים בינה ותו"מ דכלים למדרגתם, ומשלימים ע"ס דכלים וג"ר דאורות. וכן ג' עולמות בי"ע חוזרים ונעשים אצילות.

הרי שהצדיקים בעבודתם מבטלים הגבולים דקטנות, המכונים רקיעים, וממשיכים המוחין דגדלות. ועניין זה נבחן, שהם קורעים את הרקיעים. שהם קורעים ומבטלים את הגבולים דקטנות, המוציאים ג' עולמות בי"ע לפרודא מאצילות, ומחזירים אותם לאצילות.

("שבעה היכלות של או"א דבריאה", בראשית-ב)

היתר לעסוק בסודות

295. רבי שמעון אמר, אילו הייתי נמצא בעולם, כאשר נתן הקב"ה ספרו של חנוך בעולם וספרו של אדם, הייתי מתאמץ שלא יהיו נמצאים בין אנשים. משום שכל החכמים לא חששו אז להסתכל בהם, וטעו, להוציא הדברים מפשוטם, בדברים אחרים, להוציא אותם מרשות העליון דקדושה לרשות אחר, שאינו קדוש. אבל עתה, הרי חכמי עולם יודעים דברים וסותמים אותם, שאינם מגלים הסודות, ומתגברים בעבודת ריבונם. וע"כ עתה מותר לעסוק בסודות.

("ויהיו בני נוח היוצאים מן התיבה", נוח)

מי יאיר אור התורה?

163. באו כל החברים ונשקו ידיו של רבי שמעון, בכו, אוי, כאשר תסתלק מהעולם, מי יאיר אור התורה. אשרי חלקם של החברים, ששמעו דברי תורה הללו מפיך.

("נר"ן", לך לך)

קדושת רבי שמעון ותלמידיו

445. אמר רבי אבא, על רבי שמעון ותלמידיו, אשריכם בעוה"ז ובעוה"ב. כולכם קדושים. כולכם בני אלקים הקדוש. כל אחד מכם אחוז ומתקשר במלך הקדוש העליון.

("מאמרים לברית מילה", לך לך)

המלמד תורה לאחרים

61. כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שבזכותה זוכה האדם לחיי העוה"ב, וכל המלמד תורה לאחרים, יותר מכולם. אותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות, שכרם כפול.

62. המלמד תורה לילדים, דירתו עם השכינה. רבי שמעון, כשבא לראות הנערים בבית רבם, היה אומר, אני הולך לראות פני השכינה.

("וישמע אברם כי נִשבה אחיו", לך לך, זוהר חדש)

הקב"ה גוזר והצדיק מבטל

1. ואברהם היׂה יהיה לגוי גדול. יהיה בגי' שלושים. יום אחד יצא רבי שמעון, וראה העולם שהוא חושך ואפל ונסתם אורו. אמר לרבי אלעזר, בוא ונראה מה רוצה הקב"ה. הלכו ומצאו מלאך אחד, שהיה דומה להר גדול, והוציא שלושים להבות אש מפיו.

2. אמר לו רבי שמעון, מה אתה רוצה לעשות? אמר לו, אני רוצה להחריב העולם, משום שלא נמצאים שלושים צדיקים בדור. כי כך גזר הקב"ה על אברהם. כמ"ש, ואברהם היׂה יהיה. יהיה בגי' שלושים.

אמר לו רבי שמעון, בבקשה ממך, לך לפני הקב"ה ואמור לו, רבי שמעון נמצא בעולם, שזכותו גדולה כמו שלושים צדיקים.

3. הלך המלאך לפני הקב"ה, ואמר לו, ריבון העולם, גלוי לפניך מה שאמר לי רבי שמעון. אמר לו הקב"ה, לך החרב העולם, ואל תביט על רבי שמעון.

4. כשבא, ראה רבי שמעון את המלאך. אמר לו, אם לא תלך להקב"ה בשליחותי, אגזור עליך, שלא תיכנס לשמיים, ותהיה במקום עזא ועזאל, שהפיל אותם ה' משמיים לארץ. וכשתבוא לפני הקב"ה, תאמר לו, ואם אין שלושים צדיקים בעולם, יהיו עשרים. כי כך כתוב, לא אשחית בעבור העשרים.

ואם אין עשרים, יהיו עשרה. כי אח"כ כתוב, לא אשחית בעבור העשרה. ואם אין עשרה, יהיו שניים, אני ובני, כי כך כתוב, על פי שני עדים יקום דבר. ואין דבר אלא העולם, כמ"ש, בִּדְבר ה' שמיים נעשו. ואם אין שניים, הרי יש אחד, ואני הוא, כמ"ש, וצדיק יסוד עולם.

בה בשעה יצא קול משמיים ואמר, אשרי חלקך רבי שמעון, שהקב"ה גוזר למעלה, ואתה מבטל למטה. עליך כתוב, רצון יראיו יעשה.

("ואברהם היׂה יהיה", ויירא, זוהר חדש)

המאור של כל הארץ

174. הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אֶתנֶנה ולזַרעך. והאם אותו המקום בלבד הבטיח לו הקב"ה, שהיה רק ארבע או חמש אמות ולא יותר? אלא בעת ההיא קיפל הקב"ה תחתיו את כל ארץ ישראל. ונמצא אז אותו המקום, שכלל את כל הארץ. והכלל של כל הארץ רבי שמעון, שהוא המאור של כל הארץ, שָקוּל ככל העולם.

("הפעם אודה את ה', ותקרא שמו, יהודה", וייצא)

עמוד כל העמודים

175. הפעם אודה את ה'. יהודה בן רביעי אל הכיסא, המלכות, רגל רביעי. והוא השלים את הכיסא. וע"כ יהודה לבדו תיקון הכיסא. והוא עמוד, שכל העמודים נסמכים עליו, להיותו המשלים את הכיסא. רבי שמעון, המאיר בכל העולם בתורה, וכמה מאורות מאירים על ידו, על אחת כמה וכמה, שהוא עמוד כל העמודים.

("הפעם אודה את ה', ותקרא שמו, יהודה", וייצא)

בחיי לא יהיה העולם בצער

313. אמר רבי שמעון, כשאני בין החברים מבבל, הם מתאספים אליי ולומדים הדברים בגילוי, והם מכניסים אותם בתיבה חתומה מברזל קשה, הסתום מכל הצדדים, שמעלימים אותם שלא ייוודעו לאיש.

314. כמה פעמים לימדתי אותם דרכי הגן של המלך, הנוקבא, ודרכי המלך, ז"א. כמה פעמים לימדתי אותם כל אלו המדרגות של הצדיקים שבעולם ההוא. וכולם יראים לומר דברים אלו. אלא לומדים בגמגום. משום זה נקראים כבדי לשון, שמגמגם בפיו.

315. אבל אני דן אותם לזכות, משום שיראים, כי אוויר הקדוש ורוח הקדוש סר מהם, להיותם בחוץ לארץ, והם יונקים מאוויר ומרוח של רשות אחרת מהקדושה. ולא עוד, אלא הקשת נראה עליהם, סימן שהם בדין, וצריכים לרחמים. ואינם ראויים לקבל פני אליהו. ומכ"ש, לקבל פנים אחרות.

316. אבל זה מועיל להם, שאני נמצא בעולם, ואני סומך את העולם, כי בחיי לא יהיה העולם בצער, ולא יהיה נידון בדין של מעלה. אחריי, לא יקום דור כדור הזה. ועתיד להיות בעולם, שלא יימצא מי שיגן עליהם, וכל פנים חצופות תימצאנה בין למעלה ובין למטה. כי גם למעלה תימצאנה פנים חצופות, שהן קטרוג הקליפות, מחמת העוונות שלמטה, והחוצפה שלהם.

317. ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם. יחפשו ראשיהם בכל רוחות העולם, למצוא איזו הצלה, ולא ישובו עם איזו רפואה לצרתם. אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם: במקום שיימצאו עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה, שאין בו פסול, כשיוציאו אותו, יתעוררו העליונים והתחתונים. וכש"כ, אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות.

("ושכבתי עם אבותיי", ויחי)

אחרי מותו של רבי שמעון

120. מיום שיצא רבי שמעון מן המערה, לא התכסה שום דבר מהחברים. והיו מסתכלים בסודות העליונים והתגלו בהם, כאילו ניתנו באותה שעה בהר סיני. אחר שמת רבי שמעון כתוב, ויִיסָכרו מעיינות תהום וארובות השמיים. שנסתמו מעיינות החכמה. והיו החברים הוגים דברים, ולא עמדו בהם לדעת סודם.

("שני גמלים", ויחי)

יום פטירתו של רבי שמעון

157. אין רשות להודיע לאדם כמה זמן נותר לו לחיות עוד בעוה"ז, ואין מודיעים זה לאדם. אבל בשמחה הגדולה היה רבי שמעון ביום פטירתו, ושמחה גדולה הייתה בכל העולמות, מחמת רוב הסודות שגילה אז.

("כאשר מגיע זמנו להסתלק מן העולם", ויחי)

מי הוא רבי שמעון

241. עד שרבי שמעון מגיע למקום העדן של הצדיקים, עד שנשמע בכל הרקיעים מעלת רבי שמעון. וכל העליונים והתחתונים כולם בזמן אחד, תמהים ואומרים, האם זהו רבי שמעון, שהכול היה מרעיש, מי יכול לעמוד לפניו? זהו רבי שמעון, שבשעה שפותח פיו להתחיל לעסוק בתורה, מאזינים לקולו, כל הכיסאות, וכל הרקיעים, וכל המרכבות, וכל אלו שמשבחים לאדונם.

242. אין מי שיפתח לומר שירה, ואין מי שיסיים שירתו. כלומר, אותם שעומדים באמצע השירה, אינם גומרים שירתם, כי כולם נמצאים, להקשיב לקולו של רבי שמעון. עד שנשמע בכל הרקיעים של מעלה ושל מטה, פתחון פה.

כשגמר רבי שמעון לעסוק בתורה, מי ראה שירים? מי ראה שמחה של המשבחים לאדונם? מי ראה הקולות ההולכים בכל הרקיעים? ובזכות רבי שמעון, באים כל הנשמות והמלאכים, וכורעים ומשתחווים לפני אדונם, ומעלים ריחות הבשמים שבעדן, הארת החכמה, עד עתיק יומין. וכל זה בזכות רבי שמעון.

("בְּרח דודי", שמות)

אין גזר דין קיים במקום של רבי שמעון

144. רבי יצחק היה יושב יום אחד בפתחו של רבי יהודה והיה עצוב. יצא רבי יהודה ומצא אותו בפתחו, שהיה יושב ועצוב. אמר לו, מה יום מיומיים?

145. אמר לו, באתי אליך לבקש ממך שלושה דברים. אחד, כאשר תאמר דברי תורה ותזכיר מאלו הדברים שאמרתי אני, תאמר אותם בשמי, כדי להזכיר את שמי. ואחד, שתזַכה את בני יוסף בתורה. ואחד, שתלך לקברי כל שבעה הימים של אבלות, ותתפלל תפילתך עליי.

146. אמר לו, מאין תדע שתמות? אמר לו רבי יצחק, הנה נשמתי מסתלקת ממני בכל לילה ואינה מאירה לי בחלום כמו מתחילה. ועוד, כשאני מתפלל ומגיע למילים, שומע תפילה, אני מסתכל בצֶלם שלי שעל הכותל, ואיני רואה אותו.

ואומר אני, שאמות, הואיל שעבר ממני הצלם ואינו נראה, כי כרוז יוצא ומכריז, כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש. כל זמן שצלמו של אדם לא עבר ממנו, יתהלך איש. ורוחו מתקיים בתוכו. יצא צלמו של האדם ואינו נראה, הוא יוצא מעוה"ז.

147. אמר לו רבי יהודה, גם מכאן נשמע זה, כמ"ש, כי צל ימינו עלֵי ארץ. כל אלו הדברים שביקשת ממני, אעשה. אבל אני מבקש ממך, שבעולם ההוא תבחר מקומי אצלך, כמו שהייתי אצלך בעוה"ז. בכה רבי יצחק ואמר, בבקשה ממך, שלא תיפרד ממני כל אלו הימים.

148. הלכו אל רבי שמעון, מצאו אותו שהיה עוסק בתורה. נשא עיניו רבי שמעון, וראה את רבי יצחק, וראה שמלאך המוות רץ לפניו ורוקד לפניו. קם רבי שמעון, אחז בידו של רבי יהודה ואמר, גוזר אני, מי שרגיל לבוא אצלי, יבוא, ומי שלא רגיל לבוא אליי, לא יבוא. נכנסו רבי יצחק ורבי יהודה. קשר בזה את מלאך המוות לחוץ, ולא יכול להיכנס.

149. הסתכל רבי שמעון וראה, שעד עתה עוד לא הגיע זמנו למות, אלא עד שמונה שעות של היום הוא זמנו. הושיבו ועסק עימו בתורה. אמר לרבי אלעזר בנו, שב בפתח, ומי שתראה, לא תדבר עימו. ואם ירצה להיכנס כאן, תישבע שבועה שלא ייכנס.

150. אמר רבי שמעון לרבי יצחק, האם ראית צורת אביך ביום הזה, או לא? כי בשעה שהאדם מסתלק מן העולם, אביו וקרוביו נמצאים שם עימו, ורואה אותם ומכירם. וכל אלו שיהיה מִשְׁכָּנו עימהם בעולם ההוא במדרגה אחת, כולם מתקבצים ונמצאים עימו, והולכים עם נשמתו, עד המקום שישכון שם. אמר רבי יצחק, עד עתה עוד לא ראיתי את צורת אבי.

151. קם רבי שמעון ואמר, ריבונו של עולם, נודע רבי יצחק אצלנו, ומאלו שבע עיניים הוא כאן, כלומר משבעת התלמידים שנשארו בחיים ביציאתם מאידרא רבא, הנה אני אוחז בו, ותן אותו לי. יצא קול ואמר, הכיסא של אדונו, הנוקבא, קרבה לזיווג ע"י כנפיו של רבי שמעון, כלומר ע"י עבודתו והעלאת מ"ן. הנה שלך רבי יצחק, ותבוא עימו בזמן שתבוא לשבת בכיסאך, בשעה שייפטר רבי שמעון מן העולם. אמר רבי שמעון, כן אעשה, שאביא אותו עימי בשעת פטירתי מעולם.

152. בתוך כך ראה רבי אלעזר שמלאך המוות הסתלק, ואמר, אין גזר דין קיים במקום של רבי שמעון.

אמר רבי שמעון לרבי אלעזר, בוא הנה ואחוז ברבי יצחק, כי אני רואה שהוא מפחד. נכנס רבי אלעזר ואחז בו, ורבי שמעון החזיר פניו ועסק בתורה.

153. ישן רבי יצחק וראה את אביו. אמר לו אביו, בני, אשרי חלקך בעוה"ז ובעוה"ב. כי בין העלים של עה"ח מגן עדן אתה יושב, אילן גדול וחזק בשני העולמות הוא רבי שמעון, אשר הוא אוחז אותך בענפיו. אשרי חלקך, בני.

("ר' יצחק יושב ועצוב", ויחי)

שרבי שמעון נאחז בז"ת מכל פרצופי האצילות

156. אין לנו השגה בג"ר, אלא בז"ת, אפילו בג"ר דע"ס דעולם העשיה. ובז"ת אפשר ליחידי סגולה להשיג אפילו בז"ת דג"ר דעולם האצילות. והשמיענו אביו של רבי יצחק, שרבי שמעון נאחז בז"ת מכל פרצופי האצילות, ואפילו בז"ת דג"ר דאצילות.

("ר' יצחק יושב ועצוב", ויחי)

הקב"ה גוזר והצדיק מבטל

251. ישב רבי שמעון. ורבי אלעזר בנו עומד ומפרש דברי סודות החכמה, והיו פניו מאירות כשמש, והמילים מתפזרות ומעופפות ברקיע. ישבו יומיים, שלא אכלו, ולא שתו, ולא היו יודעים אם היה יום או לילה. כשיצאו, ידעו שכבר חלפו יומיים שלא אכלו כלום.

קרא על זה רבי שמעון, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. ומה אם אנו, שזכינו לדבקות עם ה' שעה אחת, היה כך, שחלפו עלינו באור ה' יומיים, שלא ידענו היכן אנו. כש"כ משה, שהכתוב מעיד עליו, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה.

252. כשרבי חייא סיפר המעשה לאביו, רבי שמעון בן גמליאל, תמה ואמר, רבי שמעון הוא אריה, ורבי אלעזר בנו אריה. ואין רבי שמעון כשאר אריות. עליו כתוב, אריה שאג מי לא יירא. ומה העולמות של מעלה מזדעזעים ממנו, כש"כ אנו.

הוא איש, שלא גזר תענית מעולם על מה ששאל והתפלל, אלא הוא גוזר והקב"ה מקיים. הקב"ה גוזר והוא מבטל. כמ"ש, מושל באדם צדיק, מושל יראת אלקים. כי הקב"ה מושל באדם, והצדיק מושל בהקב"ה. שהוא גוזר גזרה, והצדיק מבטל אותה.

("לחם לא אכל ומים לא שתה", שמות)

דברי רבי שמעון יאירו עד שתמלא הארץ דעת ה'

23. הרים רבי אבא ידיו על ראשו ובכה. אמר, אור התורה עולה עתה עד גובה הרקיע של הכיסא העליון. אחרי שיסתלק אדונִי מן העולם, מי יאיר אור התורה? אוי לעולם שיישאר יתום ממך. אבל הדברים של אדוני יאירו בעולם עד שיבוא מלך המשיח. ואז כתוב, ומָלְאה הארץ דֵעה את ה'.

("וישמע יתרו", יתרו)

היושבים לפני רבי שמעון

170. עד כאן כל אלו הסודות של תולדות אדם, שהן תולדות, הנולדות בו מזמן לזמן לפי דרכיו של האדם. אשרי חלקם של אלו היושבים לפני רבי שמעון, וזכו לשמוע מפיו סודות התורה. אשריהם בעוה"ז ואשריהם בעוה"ב. אמר רבי שמעון, אשריכם חברים, שכל סוד לא נעלם מכם. כמה מקומות עליונים מזומנים לכם לעוה"ב.

("ואתה תחזה בסוד קווי הידיים", יתרו)

ללמוד תורה מרבי שמעון

421. שלמה המלך הסתכל והיה רואה, שאפילו בדור ההוא, שהיה יותר שלם מכל דורות אחרים, לא היה רצונו של מלך העליון, שיתגלה חכמה כל כך על ידו, ושיתגלה התורה שהייתה סתומה מתחילה. ובא ופתח לה פתחים. ואע"פ שפתח, הם סתומים. חוץ מאלו החכמים שזכו ומגמגמים בהם, ואינם יודעים לפתוח בהם פה. ודור זה שרבי שמעון שורה בתוכו, רצונו של הקב"ה בשביל רבי שמעון, שיתגלו דברים סתומים על ידו.

422. אבל תמוה, איך חכמי הדור עוזבים אפילו רגע אחד מלעמוד לפני רבי שמעון ללמוד תורה, בעוד שרבי שמעון נמצא בעולם. אבל בדור הזה לא תישכח החכמה מהעולם, אוי לדור כשהוא יסתלק, והחכמים יתמעטו, והחכמה תישכח מהעולם.

("וה' נתן חכמה לשלמה", תרומה)

יום כזה לא יימצא בכל הדורות האחרים

311. הלכו החברים. כשהגיעו לעיר, חשך הלילה. אמר רבי שמעון, כמו שהיום הזה האיר לנו לזַכּוֹתינו לעוה"ב. אף כך, הלילה הזה יאיר לנו לזכותינו לעוה"ב, ולעטר בלילה הזה הדברים שאמרנו ביום, לפני עתיק יומין. כי יום שלם כזה לא יימצא בכל הדורות האחרים. אשרי חלקינו בעוה"ז ובעוה"ב.

312. נכנסו לבית, לנו עד שנחלק הלילה. כיוון שנחלק הלילה, אמר רבי שמעון לחברים, עתה הוא הזמן לעטר המרכבה הקדושה למעלה בהשתדלות שלנו. אמר לרבי יוסי, אתה, שלא נשמע דבריך בינינו ביום הזה, אתה תהיה ההתחלה להאיר הלילה, כי עתה עת רצון להאיר למעלה ולמטה.

("שיר המעלות, הבוטחים בה", תרומה)

הדור בזמן רבי שמעון

383. בכה רבי שמעון, אמר, אני יודע ודאי שרוח הקודש העליון דופק בכם, אשרי הדור הזה, כי לא יהיה כדור הזה עד הזמן שיבוא מלך המשיח. כי התורה חוזרת ליושנה. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב.

("הנשיקין", תרומה)

לא באנו לעולם, אלא לשמוע את הדבר המאיר

104. באו החברים ונישקו ידיו של רבי שמעון, אמרו, אם לא באנו לעולם, אלא לשמוע דבר זה, היה די לנו. בכו ואמרו, אוי לנו כשתסתלק מן העולם, מי יאיר ויגלה אורות התורה. דבר זה הוא מאיר עד גובה הרקיע, ורשום בכיסא המלך, והקב"ה שמח עתה בדבר זה. וכמה שמחה על שמחה התווספה לפני המלך הקדוש. מי יעורר דברי חכמה בעולם כמותך?

("העגל", כי תישא)

באור שהדליק מאירים כל בני העולם

118. אמר רבי אבא, אוי רבי שמעון, אתה בחיים ואני כבר בוכה עליך. לא עליך אני בוכה, אלא אני בוכה על החברים, ואני בוכה על העולם, שיישארו יתומים ממך, אחר פטירתך מן העולם. רבי שמעון הוא כאור הנר, הדולק למעלה ודולק למטה. ובאור שהדליק למטה מאירים כל בני העולם. אוי לעולם כשיסתלק האור שלמטה, ויבוא בתוך האור שלמעלה. מי יאיר אור התורה לעולם.

("כוונת התפילה", ויקהל)

סתימת מעיינות החכמה

387. אחרי שמת משה, כתוב, וקם העם הזה וזָנה. כך אוי לעולם כשיסתלק ממנו רבי שמעון, שמעיינות החכמה ייסתמו בעולם, ויבקש אדם דבר חכמה, ולא ימצא מי שיאמר, ויִשגה כל העולם בתורה, ולא יימצא מי שיעורר בחכמה. על הזמן ההוא כתוב, ואם כל עֲדת ישראל יִשגו. אם ישגו בתורה, שלא יידעו דרכיה. במה זה? משום שכתוב, ונעלם דָבָר מעֵינֵי הקָהל, שלא יימצא מי שיידע לגלוֹת עמקות התורה ודרכיה. אוי לאלו הדורות, שיימצאו אז בעולם.

("כל זמן שמשה קַיים", ויקרא)

הימצאות רבי שמעון עם הקב"ה

99. כל צדיקי אמת, מטרם שיבואו לעולם, כולם מיתקנים למעלה ונקראים בשמות. ורבי שמעון, מיום שברא הקב"ה העולם, היה מוכן לפני הקב"ה ונמצא עימו, והקב"ה קרא לו בשמו. אשרי חלקו למעלה ולמטה. עליו כתוב, יִשמח אביךָ ואימך. אביך זה הקב"ה, ואימך זו כנ"י.

("נשמות מטרם שתבואנה לעולם", אחרי מות)

רבי שמעון ומשה

54. בא רבי שמעון ונישק ידיו של משה. אמר, ודאי אתה בן מעולם אצילות, בצורת הבן הבכור שלו, ת"ת, בן או"א עילאין, שאצילות שלו הוא בלי הפסק. לא קדם לך בן אחר, לא במחשבה ולא בדיבור ולא במעשה. אמר משה, ואתה והחברים וראשי בעלי הישיבות, המזומנים כאן עימי, הם בלי הפסק כלל, ובלי תערובת מס"א, בבחינת עולם האצילות. נישקו כולם זה לזה, ונודעו באחווה, ובכו.

("בן בכור", קדושים)

צדקה תציל ממוות

9. רבי שמעון אמר, כל מי שעושה צדקה, ואחוז בעה"ח, יינצל בעוה"ז ואפילו מהמוות שבעולם שביתר בני אדם, מהמוות הגשמי. וכש"כ ממוות רוחני.

("עושה צדקה בכל עת", בהר, זוהר חדש)

תיקוני רבי שמעון וחבריו

1. אמר רבי שמעון לחברים, עד מתי נשב בקיום של עמוד אחד, בעולם התוהו, שז"ת היו בקו אחד, זה למעלה מזה. ורבי שמעון היה רוצה לגלות להם עניין המדרגות של עולם התיקון. שהם בג' עמודים, ג' קווים ימין שמאל אמצע.

כתוב, עת לעשות לה', הֵפֵרו תורתך. הימים מועטים ובעל החטאים, המקטרג, דוחק. הכרוז קורא בכל יום לתשובה. וקוצרי השדה מועטים, אותם שזכו בתבואת השדה העליון, המלכות, שהם השגות סודות התורה. ואפילו אותם שהשיגו, נמצאים בסוף הכרם, המלכות, ואינם משגיחים ואינם יודעים כראוי, לאיזה מקום הם הולכים.

2. התאספו חברים אל מקום המושב, מלובשים במגִנים ובחרבות, ורמחים בידיכם, שהם יייחודים להשבית הקליפות. הזדרזו בתיקוניכם, שיזדרזו לעשות התיקונים של ג' קווים: חב"ד, חג"ת, נה"י. בעצה, בחכמה, בתבונה, בדעת, במראֶה, בידיים שהם חג"ת, וברגליים שהם נה"י. הַמליכו עליכם את מי שברשותו חיים ומוות, לגזור דברי אמת, דברים שקדושים עליונים מקשיבים להם, ושמחים לשמוע ולדעת אותם. אידרא פירושו מושב, מושב הסנהדרין המזהירים העם.

3. ישב רבי שמעון ובכה. ואמר, אוי אם אגַלה, אוי אם לא אגלה. שאם לא יגלה, יאבדו חידושי התורה. ואם יגלה, אולי ישמע מי שאינו ראוי לסודות התורה. החברים שהיו שם, שתקו.

קם רבי אבא ואמר לו, אם טוב לפני אדוני לגלות, הרי כתוב, סוד ה' ליראיו. והרי חברים אלו יראי הקב"ה הם, וכבר נכנסו באידרא של בית המשכן. ולמדנו שנכנסו באידרא רבא ויצאו, אבל לא כולם, כי ג' חברים נפטרו.

4. נמנו החברים לפני רבי שמעון, ונמצא רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא. הידיים נתנו לרבי שמעון, והאצבעות זקפו למעלה. ונכנסו בשדה בין האילנות, וישבו.

קם רבי שמעון והתפלל תפילתו. ישב ביניהם ואמר, כל אחד ישים ידיו בחיקו. שמו ידיהם, כל אחד בחיקו, ולקח אותם רבי שמעון. פתח ואמר, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חָרָשׁ, ושׂם בסתר. וענו כולם אמן.

מיד אחר שנמנו החברים לפניו, קיימו מה שהזהיר אותם, הזדרזו בתיקוניכם, ועשו תכף ומיד את הייחוד של ג' קווים, להמשיך אותם אל המלכות. ועשו מעשה למטה, כדי לעורר דוגמתו למעלה. הידיים נתנו לרבי שמעון, כי רבי שמעון הוא הדעת, שורש קו האמצעי, וע"כ נתנו לו ידיהם, ימין ושמאל, והתייחדו ונכללו ימינם ושמאלם זה בזה, ע"י רבי שמעון, קו האמצעי. וע"י זה התעורר למעלה הייחוד של ג' קווים.

ואז האצבעות, הרומזות על הארת החכמה שבאצבעות, זקפו למעלה, שיאירו רק מלמטה למעלה. כי אחר שימין ושמאל נכללים יחד ע"י קו האמצעי, אין החכמה שבשמאל מאירה אלא רק מלמטה למעלה. ואח"ז היו צריכים להמשיך כל הארת ג' הקווים אל המלכות, ונכנסו בשדה בין האילנות, שדה תפוחים קדושים, המלכות. וישבו, להמשיך בה ו"ק דחכמה.

("האידרא רבא קדישא", נשוא)

הסתלקות מתוך שלמות

352. בכה רבי שמעון ואמר, אם בדברים שהתגלו כאן, היו נגנזים החברים, והיו מסתלקים מהעוה"ז, טוב ויפה היה, משום שלא נגלו עוד לאחד מבני העוה"ז. חזר ואמר. אני מתחרט על דבריי, אלא שיזכו להתקיים עוד בעוה"ז. כי גלוי לפני עתיק, כי לא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבי, ולא לכבוד החברים האלו, אלא כדי שלא יטעו בדרכיו, ולא ייכנסו בביזיון לשערי היכלו, ולא ימחו בידם, מלהיכנס. אשרי חלקי עימהם לעוה"ב.

353. מטרם שיצאו החברים מהאידרא, מתו רבי יוסי בן רבי יעקב, ורבי חזקיה, ורבי ייסא. וראו החברים, שהיו נושאים אותם המלאכים הקדושים בפרסא. ואמר רבי שמעון דבר ושככו החברים. צעק ואמר, אולי נגזרה גזרה עלינו להיענש, כי נגלה על ידינו, מה שלא נגלה מיום שעמד משה על הר סיני. כמ"ש, ויהי שָׁם עִם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. מה אני כאן, אם משום זה נענשו.

354. שמע קול, אשרי אתה רבי שמעון, ואשרי חלקך, וחלק החברים החיים עימך, כי נגלה לכם מה שלא נגלה לכל צבאות מעלה. אבל כתוב, ארור האיש לפני ה', אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, בבכורו יְיַסדֶנה ובצעירו יציב דְלָתיהָ. וכש"כ החברים, שברצון גדול ואמיץ התדבקו נפשותיהם בשעה ההיא, שנלקחו ע"י המלאכים. אשרי חלקם, כי מתוך השלמות הסתלקו.

וטעם הסתלקותם, כי בסוף האידרא הגיעו למדרגת גמה"ת, שאז מתבטלת הפרסא, וכל ההבדל שמחזה ולמטה למחזה ולמעלה מתבטל. ולפיכך, אלו ג' החברים, שהיו נשמותיהם מחזה ולמטה, התבטלו ועלו למדרגה יותר גבוהה, שנעשו כמדרגת למעלה מחזה. ומתוך שמבחינת הכלל עוד לא הגיע הזמן לתיקון זה, ע"כ היו צריכים להסתלק מעוה"ז ולעלות למעלה.

וראו החברים, שהיו נושאים אותם המלאכים הקדושים בפרסא, שהסתלקו מתוך ביטול הפרסא, ונבחן שמלאכים לקחו אותם בפרסא שהסתלקה. אשרי חלקם, כי מתוך השלמות הסתלקו, כי השלמות שזכו אליה, ביטול הפרסא, שאחרים יזכו לזה רק בגמה"ת, היא שגרמה להסתלקותם.

355. בעוד שנגלו הדברים, התרגשו העליונים והתחתונים, וקול התעורר והכריז ב- 250 עולמות, כי דברים עתיקים התגלו למטה. ובעוד שאלו היו מבשמים נשמותיהם באלו הדברים, יצאה נשמתם בנשיקה והתקשרה בפרסא, ולקחו אותם המלאכים העליונים, והעלו אותם למעלה.

356. אמר רבי שמעון, כמה מאושר חלקם של אלו השלושה, ואשרי חלקנו לעוה"ב בזכות זה. יצא קול שני ואמר, ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום. קמו והלכו. בכל מקום שהיו מסתכלים, עלו ריחות. אמר רבי שמעון, משמע מזה, שהעולם מתברך בזכותנו. ופניהם של כולם היו מאירים, ובני העולם לא יכלו להסתכל בהם.

("האידרא רבא קדישא", נשוא)

לא זזו החברים מבית רבי שמעון

357. עשרה נכנסו באידרא, ושבעה יצאו ממנו. והיה רבי שמעון שמח, ורבי אבא עצוב. יום אחד היה רבי שמעון יושב ורבי אבא עימו. אמר רבי שמעון דבר. וראו את אלו שלושת החברים, שהיו מביאים אותם מלאכים עליונים, ומראים להם אוצרות וחדרים של מעלה, משום כבודם, והיו מכניסים אותם בהרי אפרסמון הטהור. נחה דעתו של רבי אבא.

358. מהיום ההוא לא זזו החברים מבית רבי שמעון. וכשהיה מגלה סודות, לא היו נמצאים שם אלא הם. והיה קורא להם רבי שמעון, שבעה אנו עיני ה'. כמ"ש, שבעה אלה עיני ה'. שעלינו כתוב. אמר רבי אבא, אנו שישה נרות המאירים משביעי, מבינה, אתה הוא שביעי של כולם, כי אין קיום לשישה, חג"ת נה"י, אלא משביעי, בינה. כי הכול תלוי בשביעי.

רבי יהודה היה קורא לו שבת, שכל ששת הימים מתברכים ממנו. כמ"ש, שבת לה', קודש לה'. כמו ששבת לה' קודש, אף רבי שמעון שבת לה' קודש.

("האידרא רבא קדישא", נשוא)

אליהו

359. אמר רבי שמעון, תמה אני על אותו חגוּר מותניים, בעל השיער, שהוא אליהו. למה לא נמצא באידרא שלנו, בזמן שהתגלו אלו הדברים הקדושים? בתוך כך בא אליהו, ושלוש טיפות אור מאירות בפניו. אמר לו רבי שמעון, מה הטעם, לא היה נמצא אדוני במשתה היין החקוק וערוך לאדונו, ביום השמחה?

360. אמר לו אליהו, חייךָ רבי, שבעה ימים מטרם שנכנסתם לאידרא שלכם, בחרו לפני הקב"ה כל אלו שיבואו ויהיו נמצאים עימו באידרא. ואני הייתי מוכן שם, ורציתי להימצא לפניו באידרא. ואז קשרו אותי בכתפיי, ולא יכולתי ללכת.

כי ביום ההוא שלח אותי הקב"ה לעשות ניסים לרב המנונא סָבָא ולחבריו, שנמסרו לארמון המלך, ועשיתי להם נס, שהפלתי בשבילם הכותל של היכל המלך, והסתבכו בקשרי הכותל ונפלו עימו, ומתו 45 שרים. והוצאתי את רב המנונא וחבריו, והשלכתי אותם לבקעת אונו, וניצלו. וערכתי לפניהם לחם ומים, כי לא אכלו שלושה ימים. וכל אותו היום, שהייתם באידרא, לא נפרדתי מהם.

361. וכשחזרתי, מצאתי הפרסא, שלקחו אותה כל אלו העמודים, המלאכים, וג' מהחברים עליה. ושאלתי את המלאכים, ואמרו לי, שזהו חלק הקב"ה משמחת רבי שמעון וחבריו. אשרי אתה רבי שמעון, ואשרי חלקך, וחלק החברים היושבים לפניך. כמה מדרגות נתקנו לכם לעוה"ב. כמה מאורות המאירים עתידים להאיר לכם.

("האידרא רבא קדישא", נשוא)

ללמוד מהדברים הטובים של רבי שמעון

189. רבי זֵירא אמר לרבי אבא, הרי ראיתי פני השכינה, ומי שרואה פני השכינה, צריך ללכת ולרוץ אחריה. כמ"ש, ונֵדְעה נרדפה לדעת את ה'. וכתוב, והלכו גויים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואני רוצה ללכת אחריך, וללמוד מאלו הדברים הטובים, שאתם טועמים בכל יום מחדרו הקדוש של רבי שמעון.

("ושׂמו את שמי", נשוא)

אוי לדור שיישאר יתום מרבי שמעון

442. בכו החברים ואמרו, אוי רבי שמעון, כשתסתלק מהעולם, מי יגלה סודות סתומים עמוקים כאלו, שלא נשמעו מימי שלמה המלך עד עתה. אשרי הדור השומע דברים אלו, אשרי הדור שאתה בתוכו. אוי לדור שיישאר יתום ממך.

("איברים פנימיים", פינחס)

מסירת התורה ע"י רבי שמעון

546. אמרו התלמידים, אם לא הייתה נמסרת התורה בהר סיני, אלא שאמר הקב"ה, הנה רבי שמעון, שימסור לכם התורה והסודות שלי, היה די לעולם. אוי כאשר תסתלק מהעולם. מי יאיר אז נרות התורה? הכול יהיה נחשך מהיום ההוא. כי עד שיבוא מלך המשיח, לא יהיה דור כדור הזה שרבי שמעון שרוי בתוכו.

("הקורבנות", פינחס)

הנס שקרה לרבי שמעון ובנו

1. רבי שמעון ברח למדבר לוד, ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא להם חרוב אחד ומעיין מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותם המים. ואליהו היה בא אליהם פעמיים בכל יום, ולימד אותם. ואיש לא ידע מֵהם.

("הבטחות ונחמות שבקללות שבמשנֵה תורה", כי תבוא, זוהר חדש)

מרעיש הארץ

201. כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה. זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו רבי שמעון, שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו כתוב, ואתה לֵך לקֵץ, ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

("האידרא זוטא קדישא", האזינו)

אין רבי שמעון כשאר בני אדם

229. אמר רבי יצחק, כשאנו יושבים לפני רבי שמעון, נאמר הכול לפניו בגלוי. ואין אנו צריכים לכסות הדברים בשמות ובכינויים. אין רבי שמעון כשאר בני אדם, שכולם לפניו כמו שאר הנביאים כלפי משה.

("התשכח אישה עוּלה", האזינו)

ביאור סדר חכמת הקבלה

14. רבי שמעון היה מתרעם על אותן הברייתות, המבארות סדרי חכמת הקבלה ע"פ שמות מחכמות חיצוניות, ולא ע"פ שמות שבתורה ושבשה"ש.

15. השמות החיצוניים, פשוטים אצל החברים, והדברים מובנים להם, אע"פ שהתכסו בשמות זרים. בימיו של שלמה המלך עמדה הלבנה במילואה, כלומר שהמלכות הייתה במילואה פב"פ עם ז"א, וע"כ התרבתה אז החכמה, ובמקומות רבים הבינו הדברים של אלו הברייתות.

16. אמר רבי שמעון, הרימותי ידיי בתפילה, לקדוש העליון, שדברים אלו, כלומר חכמת הקבלה, יתגלו על ידי בעולם ההוא, כמו שהיו מכוסים בליבי. ואין אנו משתמשים באלו הדרכים של אותן הברייתות, אלא דרכי התורה אנו מחזיקים לבאר החכמה.

17. מי לך גדול בחכמה כדוד המלך וכשלמה המלך בנו, בהשגת אותה הספירה הנודעת בברייתות אלו, ספירת המלכות. והלבנה, מלכות, דוד המלך קרא לה צדק, כי שלו היא, שהיה מרכבה למלכות, כמ"ש, פִּתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה. שלמה המלך ג"כ קרא לה צדק. והיא נקראת צדק. והשמש, שנקרא בברייתות, ברית, יסוד, נקרא משפט. והם כיסא הכבוד של המלך, ז"א, כמ"ש, צדק ומשפט מְכוֹן כיסאךָ, כי צדיק וצדק, יסוד ומלכות, הם ג"כ במדרגה אחת.

וע"כ כלל אותם דוד ואמר, צדק ומשפט מְכון כיסאֶךָ. שבע ספירות חג"ת נהי"מ הן תשע עם חו"ב. ואפילו באלו הברייתות שבעה רקיעים הם תשעה.

18. אמר רבי שמעון, עד מתי יקראו החברים בברייתות, הרי אנו הולכים אחר הקב"ה, ואנו יודעים הדברים שבחכמת הקבלה, ודבר זה התגלה על ידינו, מה שלא התגלה לראשונים.

מכאן והלאה, כל אלו הדברים וכל אלו הברייתות, הניחו אותם לאלו שלא נכנסו ויצאו, שנכנסו בחכמה ולא יצאו ממנה, כי לא הבינו אותה. ובניהם יבואו לשאול בחכמה. וכשישאלו, יאמרו להם החברים, אוי לאותו הדור שרבי שמעון הסתלק ממנו. אבל מכאן והלאה לא יהיה דור כדור הזה, והתורה לא תתגלה ע"י החברים.

("שבעה רקיעים ושבעה כוכבי לכת", האזינו)

הסתרת החכמה בליבו של רבי שמעון

91. אמר רבי שמעון, לא גיליתי הכול, וכל אלו הדברים היו נסתרים בליבי עד עתה, ורציתי להסתיר אותם לעוה"ב, משום שבעוה"ב שאלה שואלים לנו בחכמה, כי חכמה ירצו ממנו. וע"כ הסתיר דברים לעוה"ב. ועתה אני רואה, שרצון הקב"ה לגלות אותם, כדי שאכנס בלי בושה לפני ארמונותיו.

("האידרא זוטא קדישא", האזינו)

רשות לגלות סודות

95. כל הדברים שבאידרא רבא יפים הם, וכולם דברים קדושים, דברים שאינם סרים לימין ולשמאל, כולם דברים סתומים, ומתגלים לאלו שנכנסו בחכמה ויצאו ממנה בשלמות. וכל הסודות כך הם, שאינם נגלים אלא לאלו שנכנסו ויצאו. ועד עתה היו מתכסים אלו הדברים שגיליתי כאן, כי הייתי ירא לגלות אותם, ועתה התגלו.

וגלוי לפני עתיקא קדישא, כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי זה, אלא כדי שלא אכנס בבושה לפני היכלו עשיתי זה. כי ראיתי כי הקב"ה וכל אלו צדיקי אמת הנמצאים כאן, כולם הסכימו על ידי לגלות אותם. כי ראיתי שכולם שמחים בשמחה זו שלי. וכולם מוזמנים בעולם ההוא אל השמחה שלי, אשרי חלקי.

96. כשרבי שמעון סיים מילה זו, הרים ידיו ובכה וצחק. כי רצה לגלות דבר אחד. אמר, כל ימיי הצטערתי בדבר זה לגלות אותו, ועתה אינם נותנים לי רשות. התחזק וישב. ושפתיו דובבות. והשתחווה ג"פ, ולא היה אדם יכול להסתכל במקומו, כש"כ בו. אמר, פֶּה פֶּה, שזכית לכל זה, ולא יבשו מעייניך, מעיינך יוצא ואינו נפסק. עליך אנו קוראים, ונהר יוצא מעדן. וכתוב, וכמוצָא מים אשר לא יכַזבו מֵימיו.

97. עתה אני מעיד עליי, שכל הימים שעמדתי בעולם, הייתי משתוקק לראות את היום הזה, שתהיה לי בו רשות לגלות הסודות. ולא עלה בידי, חוץ מעתה, כי בעטרה זו של גילוי סודות מתעטר היום הזה. ועתה אני רוצה לגלות דברים לפני הקב"ה, כי כל הסודות שאני מגלה מתעטרים בראשי. והיום הזה לא יתרחק מלבוא למקומו לעולם ההוא כיום אחר. כי כל היום הזה נמצא ברשותי. ולא יותר. ועתה אני מתחיל לגלות דברים, כדי שלא אכנס בבושה לעוה"ב. והנה אני מתחיל לומר.

("האידרא זוטא קדישא", האזינו)

חידושי התורה נמשכים משורש הנשמה

468. חידושי התורה שהצדיקים אומרים, ממשיכים אותם משורש נשמתם למעלה. רבי שמעון שורשו בדעת דז"א. ע"כ כל חידושי התורה שלו הם מז"א. אליהו שורשו במלכות, ע"כ חידושי התורה שלו ממלכות.

("שָׂמוּני נוֹטֵרה את הכרמים", שיר השירים, זוהר חדש)

כל דברי רבי שמעון חקוקים למעלה

496. אמר אליהו לרבי שמעון, אשרי חלקך, שסתרי אדונך מאירים לפניך כאור השמש. ומשום זה, כל אלו הדברים שמפיך, כולם חקוקים למעלה. ואני שמח ששמעתי אותם מפיך. אשריך בעוה"ז, ואשריך בעוה"ב. סוד הדבר הזה היה תלוי לפני המלך הקדוש, שלא התגלה לכל הצבאות שלמעלה. מי הוא שגילה אותו עתה בפסוק הזה? אתה הוא, אשרי חלקך בעוה"ז ובעוה"ב.

("מיעוט הירח", שיר השירים, זוהר חדש)

עצבונו ושמחתו של רבי שמעון

515. שמח רבי שמעון ואמר, בתחילה, מטרם שנאמרו והתגלו דברים אלו של שה"ש, בכיתי והייתי עצוב. ועתה, שהתגלו דברים אלו, אני שמח ואומר, אשרי חלקי שזכיתי למדרגות אלו, שדברים עליונים שלמעלה התגלו.

("אות ה'", שיר השירים, זוהר חדש)

הקב"ה גוזר ורבי שמעון מבטל

495. פעם אחת הייתה מגפה בלוד. בא רבי שמעון לעיר. אמרו לו, מה נעשה? קם רבי שמעון ועבר בעיר, וראה אנשים מתים. אמר, כל זה בעיר ואני כאן, גוזר אני שתתבטל המגפה.

496. שמעו בת קול, שהייתה אומרת, צאו מכאן, כי רבי שמעון כאן. שהקב"ה גוזר והוא מבטל. הגדלות שלו, מי יכול לעמוד בה. אם לא שהוא גדול כמשה.

("חנוך נער מט"ט", מדרש רות, זוהר חדש)

בעל הנרות

409. רבי יהודה היה הולך מקַפוּטקיא ללוד, לראות את רבי שמעון שהיה שם. ורבי חזקיה היה הולך עימו. אמר רבי יהודה לרבי חזקיה, למדנו, והוא יהיה פרא אדם. אבל מהו סוף הכתוב, ועל פני כל אחָיו ישכון?

410. כתוב, וזאת התורה, אשר שׂם משה. ששמע מרבּוֹ.

411. כתוב, כי הוא חיֶיךָ ואורך ימיך. מי שזכה בתורה ולא נפרד ממנה, זוכה לשני חיים: אחד בעוה"ז, ואחד בעוה"ב. שכתוב, חייך, לשון רבים, שהם שניים. וכל מי שנפרד ממנה, הוא כמו שנפרד מהחיים. ומי שנפרד מרבי שמעון, כאילו נפרד מכל.

412. ואם בפסוק הזה, שהוא פתח בו פתח, לא יכולנו להיכנס בו, דברי תורה הסתומים על אחת כמה וכמה. אוי לדור שרבי שמעון יסתלק ממנו. כי כשאנו עומדים לפני רבי שמעון, מעיינות הלב פתוחים לכל עבר, והכול מתגלה. וכשנפרדנו ממנו, אין אנו יודעים כלום, וכל המעיינות סתומים.

413. כתוב, ויָאצֶל מן הרוח אשר עליו, וייתן על שבעים איש הזקֵנים. כמו הנר הזה, שמאירים ממנו כמה נרות, והוא נמצא על שלמותו, שלא נחסר ממנו כלום, מחמת שהדליקו ממנו הנרות. כך רבי שמעון בעל הנרות, הוא מאיר לכל, והאור לא סר ממנו ונמצא על שלמותו. הלכו עד שהגיעו אצלו.

("לא יהיה לך", יתרו)

הקב"ה גוזר וצדיק מבטל

240. ולא הייתה גזרה שנגזרה למעלה על העולם, שלא היה רבי שמעון מבטל אותה, כמ"ש, צוּר ישראל מושל באדם, צדיק מושל יראת אלקים. הקב"ה מושל באדם. ומי מושל בהקב"ה? צדיק מושל. שהקב"ה גוזר והוא מבטל.

241. כגון רבי שמעון, שיום אחד היה יושב בפתח שער לוד. נשא עיניו וראה השמש מאיר, וסותם אורו ג"פ. בתוך כך חשך האור, ונראה בשמש, שחור וירוק. אמר לרבי אלעזר בנו, בוא אחריי בני, ונראה. כי ודאי גזרה נגזרה למעלה, והקב"ה רוצה להודיעני. ודאי ששלושים יום תלוי למעלה הדבר ההוא שנגזר, והקב"ה אינו עושה אלא עד שמודיע לצדיקים. כמ"ש, כי לא יעשה ה' אלקים דבר, כי אם גָלָה סודו אל עבדיו הנביאים.

242. בעוד שהיו הולכים בכרם ההוא, ראו נחש אחד שהיה בא ופיו פתוח, ולוהט בארץ בעפר. רבי שמעון בא במצוקה והיכו ידיו בראש הנחש. שקַט הנחש והוריד פיו. וראה רבי שמעון את לשונו מתנדנדת. אמר לו, נחש נחש, לך ואמור לנחש ההוא העליון, המסית והמשׂטין, שרבי שמעון נמצא בעולם.

הכניס הנחש את ראשו לנקב עפר אחד. אמר רבי שמעון, גוזר אני, שכמו שהנחש התחתון חזר לנקב העפר, כך הנחש העליון יחזור לנקב של תהום הגדול.

243. לחש רבי שמעון בתפילה. בעוד שהיו מתפללים, שמעו קול אחד אומר, ממוני הגזרות היכנסו למקומכם, הכאות המחבלים אינן שורות בעולם, כי רבי שמעון ביטל אותן, אשריך רבי שמעון, שאדונך רוצה בכבודך על כל בני העולם. במשה כתוב, ויְחַל משה, שמשמע שאחזה אותו מחלה, ואתה, רבי שמעון, גוזר, והקב"ה מקיים, הוא גוזר ואתה מבטל.

244. בתוך כך ראה, כי האיר השמש ועבר אותו השחור. אמר רבי שמעון, ודאי, כי העולם התבשם. נכנס לביתו ודרש, כי צדיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ. מהו פָנֵימוֹ? כי צדיק ה' צדקות אהב, משום שישר יחזו פנימו. פנים עליונים של בני העולם. כי צריכים לבקש מהקב"ה רחמים על כל מה שהם צריכים.

245. מהו ישר יחזו? ימי קדם, הן הספירות דעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, שהוא הכתר, וימי עולם, הם הספירות דז"א, שנקראים פנֵימו. והם רואים אלו את אלו בדרך ישר מה שצריך לראות, שפָנים דז"א רואים הפָנים דעתיקא, וכן הפנים דעתיקא רואים הפנים דז"א, בדרך ישר, מבלי להטות ימין ושמאל.

246. בשעה שהקב"ה משגיח בעולם, ורואה מעשיהם של בני אדם למטה שהם כשרים, מתגלה עתיקא קדישא, כתר, בז"א, ת"ת, ומסתכלים כל הפנים דז"א, בפנים סתומים דעתיקא, ומתברכים כולם, משום שמסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לימין ולא לשמאל. כמ"ש, ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, שפניהם דעתיקא וז"א מסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי. ואז מתברכים כולם, ומשקים זה לזה עד שמתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד. ואז נקרא ה' אחד ושמו אחד.

("הקב"ה גוזר וצדיק מבטל", ויקרא)

פתיחת האידרא זוטא

26. אמר רבי שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעוה"ב. והנה דברים קדושים, שלא גיליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחיסרון הסתלקתי מהעולם. ועד עתה היו נסתרים בליבי, כדי להיכנס בהם לעוה"ב.

27. וכך אני מסדר אתכם: רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר ילמד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם. קם רבי אבא מאחורי כתפיו. והיה רבי אלעזר בנו יושב לפניו. אמר לו רבי שמעון, קום בני, כי אחר יישב במקום זה. קם רבי אלעזר.

28. התעטף רבי שמעון בלבושו, וישב. פתח ואמר, לא המתים יהללו יה, ולא כל יורדי דוּמה. לא המתים יהללו יה, כך הוא ודאי, שהם נקראים מתים, כי הקב"ה נקרא חי, והוא שורה בין אלו הנקראים חיים, הצדיקים, ולא עם אלו הנקראים מתים, הרשעים. וסוף הכתוב מוכיח, שכתוב, ולא כל יורדי דומה, כל אלו היורדים למלאך דומה, שיישארו בגיהינום. אבל לא כן אלו הנקראים חיים, הצדיקים, אשר הקב"ה רוצה בכבודם.

("האידרא זוטא קדישא", האזינו)

הופעת הקב"ה באידרא רבא

29. אמר רבי שמעון, כמה שונה שעה זו, מאידרא רבא שבפרשת נשוא, כי באידרא הזדמן הקב"ה ומרכבותיו. ועתה הרי הקב"ה כאן, שבא עם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא קרה באידרא.

והקב"ה רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מהכבוד של עצמו, כמו בירבעם, שהיה מקטר ועובד לעבודה זרה. והקב"ה המתין לו, ולא העניש אותו. וכיוון שהושיט ידו כנגד עידו הנביא, התייבשה ידו, כמ"ש, ותִיבַש ידו אשר שלח עליו. ועל שעבד עבודה זרה לא כתוב, אלא על מה שהושיט ידו לעידו הנביא. ועתה הקב"ה רוצה בכבוד שלנו, שהצדיקים כולם שבגן עדן באו עימו.

30. אמר רבי שמעון, הרי רב המנונא סבא כאן, וסביב לו שבעים צדיקים, חקוקים בעטרות, ומאירים כל אחד מזוהר זיו עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, והוא בא בשמחה לשמוע אלו הדברים שאני אומר.

בעוד שהיה יושב, אמר, הרי רבי פינחס בן יאיר כאן, הַתקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם, וקמו וישבו ביַרְכתי הבית. ורבי אלעזר ורבי אבא נשארו לפני רבי שמעון.

אמר רבי שמעון, באידרא רבא נמצאנו, שכל החברים היו אומרים, ואני עימהם. עתה אני אומר לבדי וכולם יקשיבו לדבריי, עליונים ותחתונים. אשרי חלקי ביום הזה.

31. אמר, אני לדודי ועליי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעוה"ז, בקשר אחד נקשרתי בהקב"ה. ומשום זה עתה, ועליי תשוקתו. שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, הפרוד ונבדל מכל ואינו נבדל, שהרי הכול מתדבק בו והוא מתדבק בכל, הוא הכול.

("האידרא זוטא קדישא", האזינו)

הסתלקות רבי שמעון

196. אמר רבי אבא, לא גמר רבי שמעון לומר חיים, עד ששככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרמתי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך הזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים. אח"כ שמעתי קול אחר, חיים שָׁאל ממךָ.

197. כל אותו היום לא נפסקה האש מהבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו מחמת שהאור והאש היו סובבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש, ראיתי את רבי שמעון, קודש הקודשים, שהסתלק מהעולם, שהתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות.

198. קם רבי אלעזר בנו, ולקח ידיו ונשק אותן. ואני לחכתי העפר שתחת רגליו. רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר. התחילו החברים בבכייה, ורבי אלעזר בנו נפל ג"פ, ולא יכול לפתוח פיו. אח"כ פתח ואמר, אבי אבי, ג' היו וחזרו להישאר אחד, ג' גדולים היו בארץ, רבי אלעזר, ואביו רבי שמעון, וזקנו רבי פינחס בן יאיר. ועתה נשאר רבי אלעזר יתום מזקנו ומרבי שמעון אביו, ונשאר אחד בעולם.

עתה, אחר שהסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילות חיות השדה, ובענפיו ידור עוף השמיים, ומזון לכל בו, נמצא עתה, שהחיות תנדודנה, ועוף השמיים, שישב בענפיו, ישתקע בנקבי ים הגדול. והחברים, במקום המזון שקיבלו ממנו, ישתו דם.

199. קם רבי חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה רבי שמעון משגיח עלינו. עתה אין הזמן, אלא להשתדל בכבודו. קמו רבי אלעזר ורבי אבא, לקחו אותו ממקומו על מיטה העשויה כסולם, כדי להעלות אותו על מיטתו. מי ראה את בלבול הדעת של החברים. וכל הבית היה מעלה ריחות טובים. העלו אותו על מיטתו. ולא שימשו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא.

200. באו מכים ובעלי מגנים מכפר ציפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם. ובאו לקחת אותו בכוח ובמלחמה. וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא ייקבר שם, אלא שייקבר אצלם. אחר שיצאה המיטה מהבית, הייתה עולה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה. שמעו קול. היכנסו ובואו והתקבצו להילולה של רבי שמעון, יבוא שלום, ינוחו על משכבותם.

201. כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה. זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו רבי שמעון, שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו כתוב, ואתה לֵך לקֵץ, ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

("האידרא זוטא קדישא", האזינו)