תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, יתרו
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת יתרו

למה נזכרת חמישים פעמים יציאת מצרים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף א

מהד' 10 כר'. כרך י. דף א.

.1 אנוכי ה' אלקיך. אני ירא לשאול. אם אשאל, אני מפחד אולי אענש. ואם לא אשאל, נבוך אני בליבי.

.2 זה שהקב"ה מזכיר לישראל בכל מקום, אנוכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. איזה יתרון מלמדנו בזה? הלוא תנאי שלם הוא, שאמר לאברהם, כי גֵר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול. א"כ למה לו להזכיר להם הדבר בכל מקום?

.3 כי הקב"ה הִתנה עם אברהם, שיוציא את ישראל מגלות מצרים, ולא שיוציא אותם מתחת שעבוד אלוהים אחרים. כי ודאי כשישראל היו במצרים, נטמאו וטינפו את עצמם בכל מיני טומאה, עד שהיו שוכנים תחת מ"ט (49) כוחות הטומאה. והקב"ה הוציא אותם מתחת השעבוד של כל אלו הכוחות.

.4 ועוד, שהביא אותם במ"ט שערי בינה, שכנגד שערי טומאה. מה שלא התנה עם אברהם, אלא להוציא אותם ממצרים. והוא עשה טובו וחסדיו עימהם, להוציא אותם ממ"ט שערי טומאה, ולהכניס אותם במ"ט שערי קדושה.

.5 ומשום זה נמצא בתורה חמישים פעמים יציאת מצרים, להראות לכל בני העולם, החסד שעשה הקב"ה עם ישראל, שהוציא אותם מאלו כוחות הטומאה, והביא אותם לתוך כוחות הטהרה, שהם חמישים שערי בינה.

.6 ואנו סופרים אותם מ"ט שערי בינה מיו"ט של פסח עד חג השבועות. ואנו סופרים ימים ושבועות. כי בכל יום הוציא אותנו מכוח הטומאה והביא אותנו כנגדו לכוח הטהרה.

ואתה תֶחזה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ב.

.7 כתוב, ואתה תֶחזה מכל העם. שיחזה בשש בחינות, בשערות שעל הראש, שמיתקנות על האוזניים, במצח ובקווים שעל המצח, בעיניים ובשערות שעל העיניים, בפנים ובצורת הפנים, בחוטם שמיתקן בדרך ישר על הפה, בגוף, בקומה שלו, ובשיעור שלו לכל צד, לד' צדדים ולמעלה ולמטה. זהו תיקון האדם.

.8 לפעמים נקרא הקב"ה אריה, ולפעמים הוא פני שור, ולפעמים הוא פני נשר.

.9 כיוון שהוא ייחוד הקב"ה בספירות, למה נקרא בפני אדם, בפני אריה, בפני שור, ובפני נשר?

.10 בזמן שירצה לעשות פעולתו ולהנהיג את ישראל שנקראו במזל אדם, מתלבש בצורת אותה החיה, הנקראת אדם, והוא נקרא אדם. ובזמן שרוצה להנהיג את ישראל לאותם הנקראים במזל אריה, הוא מתלבש בצורת אותה חיה, הנקראת אריה. וכך כעין זה, בחיה הנקראת שור, וכן כעין זה בחיה הנקראת נשר. ובאופן זה היא שכינתו.

.11 ומשום זה נקרא הקב"ה באלו השמות, אריה שור נשר אדם. וכל הצבאות שלהם, המלאכים, אין מקום, ואין ברייה בעולם, שאין שמו של הקב"ה, השם הוי"ה, שולט עליהם, ונקראים בשמו. כעין זה בצורת אדם, י' שורה בראשו. שתי אותיות ה' בעשר אצבעות. ו' בגוף שלו. ובנשר, י' על ראשו. שתי אותיות ה' על כנפיו. ו' על גופו. וכך בכל חיה מארבע החיות, וכן בכל מלאך.

.12 ואין שערה בראש שאינו שורה בה השם הוי"ה. ואין עשב שאינו שורה בו השם הוי"ה. כמו השושנה, בתפוח שלה שורה י', ובשרביט שלה ו', בחמישה עלים שבחוץ ובחמישה שבפנים שורות שתי אותיות ה', להראות שאין אפילו עשב שלא נברא בשם הוי"ה, שלא יאמרו, שאל אחר ברא אותם.

.13 אין ברייה בעליונים ובתחתונים, שאינה רשומה בשמו, וכן כל אחד רשום בשכינה. ומשום זה נקראת השכינה שושנה, ונקראת נשר, פרה אדומה, איילת, יונה, ציפור. אין ברייה שלא תהיה נקראת בשמו, כשהוא מתלבש בה לעשות פעולתו.

.14 ומשום זה נקראת השכינה, מעשה מרכבה, בעת שהיא רוכבת בחיה הנקראת נשר, או שור, או אריה, או אדם. והמעולה מכל הבריות שברא, הוא האדם, שהוא צורה כלולה מכל העולם, ומכל הבריות שיש בעולם. ומשום זה הוא חביב עליו מכל הבריות.

.15 וכמה בני אדם הם בצורת אדם בפנימיותם, ומבחוץ אין בהם אלא נשר, או אריה, או שור, או חיה מאלו המזלות שנקראים בהם בני אדם. ואחרים הם להיפך, שהם בצורת אדם מבחוץ, ואינם כך מבפנים. ועל זה לומדים, כל מי שאין תוֹכוֹ כְּבָרוֹ אל ייכנס לבית המדרש, מי שבפניו נראית צורת אדם, ומבפנים הוא חיה רעה.

.16 ומשום זה אמר הקב"ה למשה, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיִל, מצד אברהם, חסד. יִראי אלקים, מצד יצחק, גבורה. אנשי אמת, מצד יעקב, ת"ת. שונאי בצע, מצד דוד, מלכות, רגל רביעית של הכיסא העליון, אל הבינה, שחג"ת דז"א הם שלוש רגליים, והמלכות רגל רביעית, ועליהם שורה הוי"ה. שאברהם יצחק יעקב הם יה"ו, ודוד ה"ת.

.17 ושׂמתָ עליהם שׂרי אלָפים, שמצד האות א' של אדנ"י. שרי מאות, מצד אות ד' שבאדנ"י, שהם 400 שנה של גלות מצרים. נ' שבאדנ"י, שרי חמישים. י' שבאדנ"י, שׂרי עשרות.

כי ד' אותיות אדנ"י, הם חו"ב תו"מ, אשר ספירות שבחכמה הם אלפים, ע"כ א' של אדנ"י רומזת על שרי אלפים. ספירות בינה הן מאות, ע"כ ד' רומזת על שרי מאות. ספירות ת"ת, שהוא ז"א, הן עשרות, וחג"ת נ"ה שלו הם נ' (50), ע"כ נ' רומזת על שרי חמישים. הספירות דמלכות הן יחידות, וע"ס שלה הן עשרה, וע"כ רומזת על שרי עשרות.

.18 נְפָרשׁ הגוף בשמונה תיקונים אלו, בד' אותיות הוי"ה ובד' אותיות אדנ"י, משום שיש להם יסוד בכתוב, ואתה תחזה.

.19 ואלו הם שמונה תיקונים:

אופן א'. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. בראייה, בעיניים ובשערות שעל העיניים. ובצבעים שלהן, בעומק שבהן, באורך שבהן, ובהתקמטות שבהן. כאן החיה שהיא אריה. חסד פועל בה. ואריה, זהו מיכאל. ואריה הוא רְאִיה.

.20 אופן ב'. יראי אלקים, בשמיעה של האוזניים, ובשערות ראש התלויות עליהן. שמיעה היא החיה הנקראת שור. שערות הוא דין. וכמה שערות תלויות בה, שהן צבא השמיים העומדים על ב"ד הגדול, שהוא גבורה לשמאל, שפעולתה בחיה שור, וזהו גבריאל.

.21 ובתפילה צריך לפַנות את השערות מאחורי האוזניים, שלא יכסו את שערי השמיעה, שתיכנס בהן התפילה. ואם לא, מתקיים בו הכתוב, אז יקרָאוּנְני ולא אֶענה. ובזמן שהשמיעה פנויה מדינים אלו, מתקיים בה, אז תקרא וה' יַענה.

.22 אופן ג'. אנשי אמת, בצורת החוטם, שהוא רוח הקודש, ת"ת. חוטם מלשון חותָם, חותם אמת, והוא יעקב השלם, ת"ת. ויש לו ב' פנים כנגד ב' מלכויות של ז"א, שלמעלה מחזה נקראת לאה, ולמטה מחזה רחל.

וכן בראש, החוטם כנגד יעקב, ז"א. הפן הימני כנגד לאה והשמאלי כנגד רחל. גם אלו הם פנים של רחמים, הכוללים חסד ודין, לבן ואדום, פן א' חסד ופן ב' הוא גבורה.

.23 המצח, שהוא בינה, מיתקן על ב' הפנים והחוטם. הוא מיתקן בכמה קמטים הנעשים כמו קווים על המצח, שהם הדרכים של ים התורה, שעליהם כתוב, כל אורְחות ה' חסד ואמת. מיהו שעושה דרכים אלו, שהם קווי המצח? זהו המוח, חכמה. אלו קווי המצח הם ל"ב (32) שבילים של ים התורה, שהוא בינה.

.24 והחיה שהת"ת, החוטם, רוכב עליה, זהו נשר. כמ"ש, דֶרך הנשר בשמיים. וזהו אוריאל. והמוח והמצח, חו"ב, וב' הפנים, חו"ג, כולם על החוטם, ת"ת, ז"א, והם ד' בתים של התפילין, שעל ראש הת"ת, החוטם.

החוטם ז"א, ת"ת. והתפילין שלו, חו"ב חו"ג, הם ד' מוחין שלו. המוח והמצח הם חו"ב, וב' הפנים חו"ג.

.25 והחוטם, יעקב, כתוב בו, וייפח באפָּיו נשמת חיים. וזוהי בינה, אותיות בן י"ה. ז"א, יעקב, נקרא בן י"ה בעת שמקבל לתוכו נשמת חיים, אור הבינה. ומשה רבנו, פנימיות הת"ת, הוא כמו נשמת חיים לחוטם, ליעקב.

.26 ל"ב קווי המצח מראים ל"ב פנים וכנפיים של ד' החיות. ד' פנים, אריה שור נשר אדם, כנגד ד' אותיות הוי"ה, וד' כנפיים שיש לכל חיה מאלו ד' החיות, כנגד ד' אותיות אדנ"י. וד"פ שמונה הם ל"ב. כי המצח הוא בינה, המשפיעה אל ד' החיות, וע"כ כוללת אותן בתוכה, בל"ב קווי המצח.

.27 הזקָן שבפָנים הן שערות, שאין להן סוף, ומראות על זקַן הזקֵנים, א"א, עילת העילות, שאין סוף לעולמות התלויים בו.

.28 אופן ד'. שונאי בצע, הפה, מלכות, ב' שפתיים שלה נו"ה. יסוד הלשון, שנקרא לשון לימודים.

.29 וכולם הולכים בקו המידה, קו היושר, קו האמצעי שביושר, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, בין העיניים, ובין הפנים, ובין האוזניים, והחוטם, והמצח, והשפתיים. ואלו שאינם מתוקנים בקו המידה, שיצאו מקו היושר, ודאי שאין הם צורות שלמעלה, ואין שֵׁם הוי"ה שורה עליהם.

.30 משום זה אמר למשה, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע. הפה הוא סיומו של אדם, המלכות. החיה, שהפה רוכב עליה, רפאל. יש בו אותיות אֵפר, והוא עפר ביהמ"ק, שהאדם נלקח ממנו, כמ"ש, עפר מן האדמה. ואפר בהיפוך האותיות פאר. וזהו שכתוב, פְּארךָ חבוֹש עליך. הרומז על המלאך רפאל.

.31 הנה לך ד' תיקונים, ראייה שמיעה ריח דיבור, חו"ב תו"מ. דיבור, מלכות, לוקחים אותו משָׁם הנביאים, שהם ב' השפתיים, נו"ה. כמ"ש, ודיברתי על הנביאים.

.32 על אלו ארבעת התיקונים שורה השם הוי"ה, י' ראייה, ה' שמיעה, ו' ריח, ה"ת דיבור. במילוי שלו עולה לעשר אותיות: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהן ע"ס המאירות במוח במצח בעיניים באוזניים בפנים בחוטם ובפה. המצח והמוח שניים, העיניים שתיים, האוזניים שתיים, פניו שניים, החוטם והפה שניים, הנה עשרה.

.33 עוד ארבעה אופנים, ארבעה תיקונים שלמטה מהראש, בגוף, הם אדנ"י: עשיה בידיים, נענוע בגוף, שימוש בברית מילה, הליכה ברגליים. כאן שיעור קומה וצריך לחזור על כל שמונת האופנים, ארבעה כנגד הוי"ה, ארבעה כנגד אדנ"י.

.34 ואתה תחזה מכל העם. אתה יש לך להסתכל ולא אחר. כי אתה הוא אור התורה, לקיים בך הכתוב, זִכרוּ תורת משה עבדי. ואתה תחזה, ודאי בראייה שלך, בעיניים שלך, משום שכתוב, עינֵי כל אליך ישַׂבֵּרו. ואתה נותן להם את אוכלם בעיתו, מאכל התורה. משום שהשם שלי, מאיר בעיניך ובכל התיקונים שלך.

ארבעת צבעי העין

[ד' גווני עינא]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ט.

.35 ריבון העולמים, ברשותך אני אבוא לגלות הסודות הנסתרים שלך. גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך, לשַׁבח הכּלה שלך, השכינה, באלו התיקונים, ולשבח כל אלו התלויים ממנה, הרשומים מהשכינה. שהיא השער שלך להיכנס אליך, לראות פניך, שהוא תפארת.

והיא היופי שלך. עליה כתוב, הינָך יפה רעייתי, הינך יפה עינייך יונים. כיונים ודאי, המרוקמים בגופם בכנפיהם, וברקמות שלהם ניכרים הם משאר עופות.

.36 עינייך הן כיונים, כי אין בכל העופות, שיהיו נאמנים לבעליהם כמו יונה. עינייך יונים, עיניים בולטות לחוץ המסתכלות בדרך ישר לבעלה. כנפי יונה, אלו הן כנפי העין. שבהן פורחת היונה לבעלה. והן נקראות יונים.

.37 מצד החסד, קו ימין, העיניים לבנות. הלבן שבעין הוא חסד. אדומות מצד הגבורה, קו שמאל. ירוקות מצד הת"ת, קו אמצעי. שחורות מצד המלכות, שכתוב בה, שחורה אני ונאווה. אדום ירוק ושחור שבעין הם מצד גבורה ת"ת ומלכות.

.38 הלבן שבעיניים הן כמַשְׂכּיוֹת כסף, כמ"ש, תפוחי זהב במשכיות כסף. והוא כמו הלבן שבשושנה, חסד. האדום שבעיניים הוא כתפוחי זהב, כמו האדום שבשושנה, גבורה. הירוק שבעיניים כולל שני הצבעים האדום והלבן. השחור שבעיניים הוא יופי התורה, שהיא שחורה ויפה, כלומר המלכות, כמ"ש, שחורה אני ונאווה.

.39/1 בצבע הלבן, היא יפה כַלבָנה. בצבע האדום היא בָּרה כַּחַמה. איומה כַּנִדְגָלוֹת, בב' הצבעים האחרים, הירוק והשחור. ריבון העולם, בד' צבעים, ג' קווים ומלכות, אהיה מסתכל לשמך הוי"ה, שיה"ו הוא ג' קווים, וה"ת היא מלכות המקבלת אותם, שתגאל את השכינה.

.39/2 רְאה ה', כי הגדיל אויב, שהוא ס"מ. שהעיניים שלו עקומות, וצבעיו חשוכים, ואינן מסתכלות בדרך יושר, לעשות טוב עם הצדיקים בגלות. אלא שעושה טוב עם הרשעים, שדרכם כולו עקום, שהם בניו של הנחש הקדמוני, שהרג את האדם, ועושה טוב לכל הבריות היוצאות ממנו.

.40 הצבע הלבן שבעיניים הוא נחש, ימין דס"א. הצבע האדום שבהן הוא שָׂרף, שמאל דס"א. הצבע הירוק, הכלול מלבן ומאדום, הוא עקרב, קו האמצעי דס"א, הלעומת של קו אמצעי דקדושה. הצבע האדום, הוא צימאון אשר אין מים, הלעומת של המלכות דקדושה.

.41 כל צבעי העין של הרשעים, הורגים. עליהם כתוב, אַל תִלחם את לֶחם רַע עין, ואל תִתְאָו למַטְעמותיו. משום זה אסור לעם קדוש להסתכל ברשעים. והתורה של העם הקדוש צריכה להתכסות מהם. כמ"ש, לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל יְדָעום. וע"כ צריכים לכסות מהם המשפטים, התורה.

.42 כמו שהיונה צריכה שמירה מהנץ, כעין זה צריכות העיניים, יונים של הצדיקים, שמירה מפני העיניים של הרשעים, שהם ערב רב, בניה של לילית הרשעה, שקשים מלעשות חסד עם עניי בני ישראל. והם עקומים בכל דרכיהם, בניו של נחש הקדמוני, כי אלו הם הזוהמה שהטיל הנחש בחוה.

.43 ארבעה צבעים רעים בעיני רשעים, הם להמית. וארבעה צבעים אחרים, בעיני הצדיקים, להחיות. שני כרובי העין, עפעפי העין, נו"ה, כנפי יונה. העין זו, צדיק, יסוד, היא יונה ממש. צדיק וצדק, יסוד ומלכות, זכר ונוקבא, כמו ת"ת ומלכות. מצד הצדיק, יסוד, נקראת המלכות, יונה. ומצד הת"ת, נקראת המלכות, עין.

.44 נשר, כמ"ש, דרך הנשר בשמיים, שאינו ירא מפני עופות העולם, משום שהנשר היא מלכה עליונה, בינה, וממשלתה בימים טובים ובשבתות.

אבל יונה, מלכות, שממשלתה בששת ימי בראשית, והיא בגלות, אין לה מנוח לכף רגלה, משום שבניה של לילית, שהם זוהמת הנחש, כתוב עליהם, והמים גברו מאוד מאוד על הארץ, על ישראל. שכתוב בהם, והיה זרעך כעפר הארץ. הם מתגברים עליהם בגלות, בנשים יפות, בבנים יפים, בעושר, בלבושים נאים.

.45 וישראל עניים בכל, שחורים בכל, בניה של השכינה, שכתוב בה, אל תִראוני שאני שחרחורת, בגלות. והם בניו של אותו, שכתוב בו, אלביש שמיים קַדְרוּת ושק אשים כְּסוּתם. השמיים מתלבשים בלבושים אלו, משום אלו הרשעים המתגברים עליהם בגלות. שאינם מסתכלים בהם אלא בעין הרעה.

וכתוב, ערום רָאה רָעה ונסתר. כמו נוח שהסתתר בתיבה. וכך צריכים ישראל להתכסות מהם בגלות, בלבושיהם, בנשיהם, בבניהם, בעושר שלהם. ולא בחינם אמרו בעלי המשנה, אין הברכה שורה, אלא בדבר המכוסה מן העין.

.46 נחש ועקרב הם מומים שבעין. עיניים עקומות שבאדם, שאינן מסתכלות בדרך ישר, נחש עקלתון שם. באדם זה לא נתפס כלל מאותם שקו המידה בהם. שאין בו מקו האמצעי, שהוא היושר שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. עליהם כתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם.

אע"פ שישראל בגלות, ופַרְנָסֵי הדור, שהם כמו הלב ועיני ישראל, שהם סנהדרין גדולה, כיוון שהם זונים ומשותפים בזימה, לא תתורו אחריהם, כי אין בהם אמונה.

.47 מי שיש לו עיניים עקומות, הוא איש רמייה. ומפתה בני אדם בלשונו, כמו הנחש שפיתה את חוה. הוא עצה"ד טו"ר. בפיו ובדבריו נראה שהוא טוב, ובליבו רמייה ורעה. הישמר מפניו. עליו כתוב, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו.

עיניים לבנות

[עיינין חוורין]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף יג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף יג.

.48 הלבן שבעין מכסה כל הצבעים האחרים. כלומר שהלבן שולט על הצבעים האחרים שבעיניים, שהוא מרובה ביותר. והעיניים שלו גדולות, ובולטות מחוץ לחוריהן, והוא גְבַה לב. עליו כתוב, תועבת ה' כל גבה לב. כל הטוב שעושה הוא לעשות לו שֵׁם.

והוא מאלו שכתוב בהם, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים ונעשה לנו שֵׁם. אלו הם הבונים בתי כנסת ובתי מדרש מכספם. והכול הוא לעשות לעצמם שם, ולא לשם ה'. איש זה הוא נואף. הוא צורת חמור נואף. אם יהיה אורח שלך, תשמור בתך ואשתך ממנו. ועיניים לבנות אלו הן הלעומת של עיניים לבנות שמצד הקדושה, שיתבארו לפנינו.

.49 אדם זה מחזר כל ימיו אחר כישוף, ומצליח בו עם מלכים ומושלים. הוא מעונֵן ומנחֵש ומכשף. הרשימה שלו היא רושם של הנחש, במידת הלבן, שרושם לבן יש לו בכתפיו, שמשם ניטל הנחש. כלומר, שהנחש נמשך מרושם לבן, ואין שערות על אותו הרושם. ומזל האדם ההוא בכל דבר, הוא לבן. השערות שלו לבנות, והוא ארוך קומה. והשערות שלו ארוכות.

.50 למי שיש עיניים לבנות, שהלבן שולט בהן, שהוא מרובה ביותר, ומסתכלות בדרך יושר, זהו איש החסד. אדם זה נולד ביום ראשון, ובשעה ראשונה, שמזלו טלה. החיה שלו אריה. ביום הראשון, כל י"ב (12) מזלות ושבעה כוכבי לכת משועבדים לכוכב שלו ולמזל שלו. וכן בכל יום ויום כמו זה.

.51 אדם זה לבן מִלוֹבן האור שנברא ביום הראשון של מעשה בראשית. כמ"ש, ויאמר אלקים, יהי אור ויהי אור. ואם נולד בתחילת השעה הראשונה של היום, יהיה חכם ביותר בתורה. ויהיה ראש לבעלי הישיבה. ואם נולד באמצע השעה, יהיה בינוני בתורה. ואם בסוף השעה, יהיה עני בתורה, זנב לאריות, לתלמידי החכמים.

.52 והוא במזל ראובן, אותיות אור בן מצד החסד, כי ראובן הוא חסד. והלבנה, מלכות, לוקחת הלבן שבאור, החסד, כי המלכות לבנה מצד החסד. והיא חמה מצד הגבורה. והיא כוכב מצד הת"ת, כמ"ש, דָרך כוכב מיעקב. והיא נוגה מצד הנצח. והיא מאדים מצד ההוד, כי ההוד התאדם בגבורה. והיא שבת מצד היסוד, שבתאי, שמצד הטוב נאמר בו, שבת.

.53 אבל יש שבתאי מצד הקליפה, ובזמן ששולט על העולם, מסתלק השבת, והאורחים, שהם הנשמות היתרות, שישראל זוכים בהן בשבת, אומרים, איה שבת. כלומר, לאן פנה אור השבת.

.54 ומשום זה, אלו שיש להם עיניים לבנות, לוקחות בלבנה, במלכות, מצד החסד. אלו הם בעלי חסדים טובים מזרע אברהם. אלו העיניים מסתכלות בדרך ישר כלפי ימין.

.55 אדם זה הוא נדיב רוח בכספו. כי הכסף של הנשמה הוא התורה. ושאר עושר הוא כספו של הגוף. אדם זה לבן ככסף, ארוך קומה. רושם לבן יש לו בימין שלו, אהוב מבני אדם, אהוב מהקב"ה. כמ"ש, אברהם אוהבי. השערות שלו חלקות ולבנות.

.56 אין עיניים שאינן כלולות מארבעה צבעים, לבן אדום ירוק שחור. א"כ למה נקראות עיניים לבנות? אלא כל צבע ששולט על האחרים, נקראות העיניים על שמו. ומשום זה, כשהלבן שולט בעיניים, הן נקראות עיניים לבנות. ומי שרוצה להצליח בתורה ומשתדל בה, עליו לומדים, הרוצה להחכים ידרים. שיאחז במידת הימין, הנקראת דרום, החסד.

עיניים אדומות

[עיינין סומקין]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף טו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף טו.

.57 עיניים אדומות של הקליפה, כנגד העיניים האדומות של הקדושה, לוקחות האודם מהשָׂרף, ששורף אותן בשלהבת של החמה הרעה. והן מתאדמות ע"י מאדים של צד הרע. כי שתי מדרגות חמה רעה וכוכב מאדים דס"א, הן מהאומה של עשיו, שהוא אדום מצד מדרגת הכוכב מאדים.

ונאמר על בניו, שהם מונים הימים והחודשים והשנים לפי החמה. שמשום זה, כשלוקה החמה, כשמתכהה אורה, סימן רע לאוה"ע. כי ליקוי החמה הוא לאוה"ע.

.58 התורה היא שחורה, כמ"ש בה, שחורה אני ונאווה. והשחרוּת הזאת היא ליקוי השמש שמצד הקדושה. כי התורה נקראת שמש, והשחרות נגרמת ע"י כוכב שבתאי שמצד הרע, שהוא לילית, כלי שחור, ובניה, שהם הליקוי של ישראל.

.59 מאדים, שמצד הרע גורם ליקוי ללבנה הטובה של יעקב. ומאדים זה הוא מצד עשיו. ומאדים שמצד הטוב, גורם ליקוי ללבנה הרעה, אשר מונים על פיה, האומה ישמעאל.

.60 הליקוי שבעיניים, באדום שבהן, ובאדום שבבשר הגבות שלהן, בבשר העפעפיים שמסביב לעיניים, זהו מחמת החמה השורפת בהן, ששורפת אותן והן שופכות דמעות ומתאדמות. כולם הם ליקוי מחמת המאדים. אלו הן העיניים הנקמטות ביבֵשוּת, מחמת שהשרף שרף אותן והתקמטו. והעיניים אדומות של צד האחר.

.61 בעל עיניים אדומות, הישמר מפניו, הוא שופך דם. ואם חזר בתשובה, תהיה שפיכת הדמים שלו במצוות התורה, שיהיה שוחט או מוהל.

.62 האדם ההוא קצר, בפניו בחוטמו בעורפו בגופו בזרועותיו וברגליו. בהיפוך מבעל עיניים לבנות, שארוך בפניו בחוטמו בעורפו בגופו בזרועותיו וברגליו. זהו רחמים, ובעל עיניים אדומות הוא דין.

.63 עיניים אדומות של הצד הטהור, אלו הן עיניו של דוד. שכתוב בו, והוא אדמוני עִם יפה עיניים וטוב רואי. שערותיו ירוקות, כצבע החמה שמצד הטוב. פניו אדומות, מצד כוכב מאדים שמצד הטוב.

.64 בשערותיו של דוד היו שבעה מיני צבעי הזהב: זהב סגור, זהב אופיר, זהב פַּרְוָויִים, זהב שחוט, זהב טהור, זהב מופז, זהב תרשיש. שבעה מיני זהב הם, ששבע ספירות נכללות בהם. ושערותיו היו קצרות וכל איבריו קצרים, מצד הדינים שבתקיעת שברים. ומשום זה דוד הוא הקטן. ומדרגתו הוד, הנוסע מספירת הגבורה, כלומר בקו שמאל.

.65 אבל עיניים לבנות, נוסעות בנצח ובחסד, בקו ימין, והן ארוכות. וכן קווי המצח כולם ארוכים, מצד התקיעה. אבל קווי המצח מצד בן אדם קצר, הם קצרים בעניין שברים. ויש לו רושם אדום תחת הזרוע השמאלית, או בזרוע השמאלית, או בשוק השמאלית.

.66 ומי שנולד בשעה הראשונה של יום השני, שהוא מדרגת הגבורה, יהיה גיבור ביצרו, אם יעסוק בתשבע"פ. ומלכות, היא חמה שמצד הטוב, והיא תשבע"פ, מצד הגבורה. והמלכות, היא הלבנה הקדושה, ונקראת תושב"כ מצד החסד.

.67 החמה, שמצד הרע, היא גיהינום שנברא ביום השני. ובצד מדרגת עשיו יוצא האדום. ואע"פ שלוקחת אח"כ מכל הצבעים, לבן ירוק שחור. מי שהוא יותר חזק, הוא המתגבר ושולט, ונקרא על שמו.

כלומר, שבכל צד יש כל ד' הצבעים, אלא בצד ימין שולט החסד, לבן, וכולם נקראים לבן. ובצד שמאל שולטת הגבורה, אדומה, וכולם נקראים אדום.

.68 והסדר הזה הוא ע"פ התיקון של חכמה העליונה. אבל חכמי התכונה [אסטרונומים], אינם לוקחים הכוכבים בסדר הזה, אלא כפי ממשלתם, שבדרך החשבון.

.69 עיניים אדומות, הן מרכבה אל החיה הקדושה הנקראת שור. שכתוב בה, ופני שור מהשמאל לארבעתן, שהם ארבעת צבעי העיניים. והשליטה שעל ארבעה צבעים אלו היא אדום, צבע השמאל, שור. לפיכך נקראים כולם עיניים אדומות.

אבל עיניים לבנות, שהמרכבה שלהם היא אריה, שליטת החסד, לבן, אע"פ שיש בו ארבעה צבעים, נקראים כולם לבנות.

.70 אריה מיכאל, חסד. שור גבריאל, גבורה. ומי שנולד בתחילת השעה של שליטת השור, בתחילת השעה הראשונה, ביום השני, יהיה עשיר בזהב, ובכל מיני אָדום.

בעיניים לבנות מאיר השם הוי"ה, רחמים. ולומדים בו, הרוצה להחכים ידרים, שיכוון בתפילתו לקו ימין, דרום, חסד. בעיניים אדומות מאיר השם אדנ"י, ולומדים בו, הרוצה להעשיר יצפין, שיכוון בתפילתו לקו שמאל, צפון, גבורה.

.71 מי שנולד בחצות השעה הראשונה של היום השני, גבורה, יהיה בינוני בעושר. מי שנולד בסוף השעה הראשונה של יום ב', זהו מזנב השור, ויהיה עני.

.72 והימים של כל אחד, מתחלקים לג' צדדים, נר"ן. הנשמה מכיסא הכבוד, מעולם הבריאה, היא מרכבה בראש כל כוכב ומזל. הרוח מהמלאכים, מעולם היצירה, ששם המלאכים, הוא מרכבה באמצע כל כוכב ומזל. הנפש שותפה של הבהמה והעופות בעולם העשיה, ושל כל התאוות של העולם השפל, היא מרכבה בסוף כל שעה ובסוף כל כוכב ומזל.

.73 מצד הנפש הבהמית ימיו של אדם קצרים, מעטים ורעים. כי כל ימיו של אדם, שהם בעניות ובצער ובדוחק, אין הם חיים. וכש"כ אם הימים הם בלי תורה ומצוות, שאין הם חיים.

.74/1 אם חזר בתשובה, אע"פ שהוא בזנב טלה או שור, שבכל מזל מבחינת הנפש הבהמית, מוסיף בו הקב"ה רוח יתרה מהמלאכים, ועולה מזנב המזלות, להיות בינוני, באמצע כל כוכב ומזל, כבחינת הרוח. זכה יותר לחזור בתשובה במחשבתו, הקב"ה נותן לו נשמה מכיסא הכבוד, ועולה להיות ראש בתחילת כל כוכב ומזל, כבחינת הנשמה.

.74/2 ומשום זה אין מזל לישראל, ואע"פ שנולד בראש השעה, והוא בראש כל כוכב ומזל, וקלקל מעשיו, הקב"ה מוריד אותו מראש לגוף שיהיה בינוני, באמצע כל כוכב ומזל. ואם מקלקל מעשיו יותר, מוריד אותו לסוף של כל מזל ומזל. וזה שהוא בסוף כל מזל, הוא תלוי במזל, והמזל רוכב עליו ושולט עליו. אבל בזמן שנשמתו שולטת ורוכבת על המזל, המזל הוא טפל אל הרוכבת עליו.

.74/3 ואם המזל, שהוא טפל לרוכב, שולט עליו, כתוב בו, הגֵר אשר בקִרבךָ יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה, הוא יַלְוְוך ואתה לא תַלְוֶונו, הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב. ועל נשמתו ורוחו כתוב, והיו חייךָ תלואִים לך מנגד.

.75 ואם חזר בתשובה, יחזרו אליו רוחו ונשמתו, והתקיים בו הפסוק, ונתנךָ ה' אלקך לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, כי תשמע אל מצווֹת ה' אלקיך. במצוות הוא זוכה לרוח, בתורה הוא זוכה לנשמה.

עיניים ירוקות

[עיינין ירוקין]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כ

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כ.

.76 עיניים ירוקות של הצד האחר, הן מדידה, קו, שנמשך ממנו התוהו, קו ירוק, קליפת האגוז.

.77 שלוש קליפות הן, הנראות בעיניים של הס"א. תוהו, ירוק, קליפה ראשונה של האגוז. בוהו, לבן, קליפה שנייה של האגוז, הלבן שבעיניים. חושך, קליפה שלישית של האגוז, אדום, כמו עשן הנצבע באדום שבאש, והוא אדום חשוך. מרה שחורה, תהום, חלל האגוז, וזהו לבוש היצה"ר.

.78 לוקח המרה הירוקה שמצד תוהו, ועושה ציורים וקווים בגופות בני אדם, כפי עוונות בני אדם. כל הציורים והקווים הם עקומים ואינם בדרך היושר. וכן החוטם והפנים והעיניים. כי בכל מקום שהיצה"ר, נחש הרע, שורה, הוא עקום וכל הציורים שלו עקומים.

.79 לוקח המרה האדומה, שמצד חושך, ועושה ציורים וקווים בגופי בני אדם. לוקח מרה שחורה שמצד תהום, שהיא חלל האגוז, ועושה ציורים וקווים בבני אדם.

.80 שלושה קשרים יש באדם מהצד הטהור, והם נר"ן. הנפש לוקחת ד' יסודות, עפר מים אש ורוח. נפש זו נוטה לימין, לחסד, ולוקחת מים הכלולים בפה האריה, שהוא חסד, ועושה ציורים בגוף האדם. והמים שלוקחת הם ממוח, הנחלק לארבעה מוחין, חו"ב, חסד דדעת, וגבורה דדעת. כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. שהם, גיחון פישון פרת חידקל.

אריה שור נשר אדם

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כא.

.81 ובזמן שיבוא המשיח, כל אחד מהאבות, אברהם יצחק יעקב, יראה פעולתו. זה שכתוב, תוצֵא הארץ נפש חיה לְמינה. הארץ, כלומר החיות שבארץ, הוציא זרעו, כל אחד לפי ייחוסו, לפי שורשו אשר משם הוא נמשך. וזהו זרעו של יצחק, שהוא נפש חיה למינה. שזרעו של יצחק הם מינה של נפש חיה. והזרע שלה באומה ישראל, הם זרע של עמי הארץ שבהם. כי חיה היא שור, מדרגת יצחק.

.82 ויאמר אלקים, ישרצו המים שרץ נפש חיה. אלו הם בעלי החכמה, נפש חיה, שהם כדגים המתרבים בים התורה. והם מצד האריה שבים, שהוא כמו שׂר בים. כי אריה של הצד האחר פסול, והוא ביבשה. ואריה הים הוא לימין, שהוא אברהם. ובו, הרוצה להחכים ידרים.

.83 ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמיים, זהו פני נשר, זרעו של יעקב, בעלי מצוות התורה.

.84 ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה ויהי כן. היבשה, זה אדם שנלקח מד' צדדים, דרום צפון מזרח ומערב, שבעפר. כשיתקיים בה הכתוב, יָבְשה הארץ, ממי המבול, מהקליפות, ייצאו מהגלות. יבשה היא האדם, כי כתוב, ויהי כן. שהוא שבעים שנה. כי כ"ן בגי' שבעים. כלומר, שנברא האדם ששנותיו שבעים שנה.

שבעה ימי בראשית

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כב.

.85 ביום הראשון, חסד, עשה מלאכתו להאיר להם, כמ"ש, ולכל בני ישראל היה אור. ועוד, וה' הולך לפניהם יומם, כמו שהיה במצרים.

ביום השני, גבורה, הבדיל את ישראל מהמצרים. כמ"ש, ויהי מבדיל בין מים למים. וכתוב, ולא קָרַב זה אל זה כל הלילה.

.86 ביום השלישי, ת"ת, העביר אותם בים. כמ"ש, ויאמר אלקים ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה.

.87 האור שנברא ביום הראשון, חסד, ממנו מאירים השמש והלבנה ביום הרביעי, נצח. שניהם קו ימין. ועליהם כתוב, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לַנְחוֹתם הדֶרך. ז"א שנקרא שמש. ולילה בעמוד אש להאיר להם. המלכות שנקראת לבנה.

.88 ביום השני נברא הים. כמ"ש, יהי רקיע בתוך המים. והיום החמישי הוציא מהים דגי הים. הדגים של היום החמישי תלויים ביום השני, משום ששניהם בקו השמאל.

.89 היום השלישי, ת"ת, כלול מימים א' וב'. הוא מדרגת יעקב, נשר, קו האמצעי, הכלול ממים ומאש, ימין ושמאל. והיום השישי, יסוד, תלוי ביום השלישי, ת"ת, כי שניהם בקו האמצעי. ובו נברא אדם מהעפר שביום השלישי, ת"ת.

.90 היום הראשון, אברהם, חסד, קו ימין. כנגדו באותו הקו הוא נצח, ואהרון הכוהן, שפניו מאירים כשמש, הוא כנגד נצח, יום רביעי. הנצח תלוי בחסד, משום ששניהם בקו ימין, זה תחת זה. כמ"ש, נעימוֹת בימינךָ נֶצח, שנצח כלול בימינך, בחסד.

.91 היום השני, יצחק, שמדרגתו גבורה, קו שמאל. כנגדו, באותו הקו, היום החמישי, הוד, מדרגת דוד.

.92 היום השלישי, יעקב, קו האמצעי, כנגדו באותו הקו, היום השישי, שלמה, יסוד. שלמה, אותיות שלום ה'. ושלום הוא יסוד. ועל היסוד כתוב, הנני נותן לו את בריתי שלום. כי היסוד נקרא ברית ונקרא שלום.

.93 יום שבת, מלכות, מדרגת בן י"ה, שהוא ו' דהוי"ה, ז"א, עה"ח, שמהלכו 500 שנים, שהם חמש ספירות חג"ת נ"ה, שבהם מגיע לספירות היסוד. שספירת היסוד אינה ספירה חדשה, אלא כולל חג"ת נ"ה, להתחבר באות ה', מלכות, להשפיע אותן חמש ספירות אל המלכות. ויום השבת הוא משה, מדרגת בינה. ונמצא שיום השבת, הוא מלכות, יסוד, ובינה.

ואין לשאול, מה שהזוהר תופס כאן סדר שונה בשבעת הצדיקים שכנגד שבע ספירות, כי בכל מקום אומר, שנו"ה הם משה ואהרון, ויוסף יסוד, ודוד מלכות. וכאן מחשיב את אהרון לנצח, ודוד להוד, ושלמה ליסוד, ומשה למלכות בבינה. כי אין הסדר שווה בכל המדרגות. ויש עוד כמה סדרים בזה.

.94 ויום השבת כולל כל ששת הימים. ויְכַל אלקים ביום השביעי, זהו יום ראשון. מלאכתו, זהו יום רביעי. וישבות ביום השביעי, זהו יום שני. מכל מלאכתו אשר עשה, זהו יום חמישי, שבו נחרב ביהמ"ק. ושום בניין לא היה באלף החמישי, שלא היה שום רמז ופקידה לגאולה. ויקדש אותו, זה יום שלישי. כי בו שבת מכל מלאכתו, זהו יום שישי.

.95 אשר ברא אלקים לעשות. שמשמע שצריך עוד לעשות. אלא, זהו הגופות לנשמות הרשעים, שלא רצה הקב"ה לעשות להן גופות, שיתגלגלו ויתלבשו בגופות בעולם, אלא שהולכות כולן נע ונד.

.96 ושבת של כולם, והמנוחה של כולם, יהיה משה, דמיון בן י"ה, ז"א. אשר בת זוגו היא מלכות, שבת, שעליה כתוב, ומלכותו בכל מָשָׁלה, שמושלת על המלאכות הנזכרות ביום השבת, כמ"ש, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו.

.97/1 ולא כמו שחושבים הטיפשים, שהקב"ה עשה עבודה, או טרח לעשות עבודתו, ונח ביום השביעי. כאדם שטרח בעבודתו, ולאחר שהשלים אותה, נח. אלא בכל זמן שהשכינה בגלות, כתוב, ולא מצאה היונה מנוח, שלא נמצא לה צדיק, שיהיו לה מנוחה ונחת ממנו.

.97/2 והמנוחה והנחת שלה, הם אלו הצדיקים, שיורדת ומתלבשת בהם, כמו אברהם ואהרון וזרעו, חסד ונצח. יצחק ודוד וזרעו, גבורה והוד. יעקב ושלמה וזרעו, ת"ת ויסוד.

ועליהם כתוב, ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. שהם כוללים ששת הימים, והיום השביעי כולל כל ששת הימים, והוא מנוחה של כולם.

.98 היום השביעי, משה, הכולל את כולם, כל ששת הצדיקים, בו נחה השכינה מכולם. וזהו, וישבות ביום השביעי, שביתה של אלקים, השכינה, הנקראת אלקים. ולא כתוב, וישבות הוי"ה, ז"א, משום שהאם, השכינה, טורחת בבנים, שנמצאת עם הבנים בגלות, עד שייתכן לומר, ששבתה מטרחתה, ולא ז"א. כמ"ש, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם, השכינה, שירדה עם ישראל בגלות.

.99 משום זה ד' יסודות, אש רוח מים עפר, כנגד ד' חיות, אריה שור נשר אדם, חו"ג תו"מ, כל אחד עושה מלאכתו. אריה חסד. שור, אדום כשושנה, נוטה לשמאל, לקח גוון של אש, ועושה ציורים ושרטוטים באדם, ומקומו הוא בלב, והוא גבורה.

אריה שור נשר אדם

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף כה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף כה.

.100 נשר, ת"ת, לוקח רוח הכלול בפה, נוטה לאחור, למערב, ששם המלכות, ולוקח צבע אחד מהלבנה, מהמלכות, שצבעה שחור. נוטה לפניו, למזרח, שהוא ת"ת, ולוקח צבע אחד מהשמש, ת"ת, שצבעו ירוק.

נוטה לימין ולשמאל, דרום צפון, חו"ג. לוקח שני צבעים מהם, לבן ואדום. נמצא שהנשר כלול מכל הצבעים. וזהו הנשר הגדול, בעל הנוצה, גדול הכנפיים, שכל הצבעים נראים בו.

.101 אדם, נוטה למעלה, ושורה בצורת הפָנים של האדם התחתון. ורושם שם צורת כל ארבע החיות, ומתלבש בכולן, וצורתו נראית בהן. כמ"ש, ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן. ורושם בהן צורות וצבעים של הפנים, וקווים של המצח.

.102 בד' החיות רושם ל"ב (32) שבילים, נתיבות פליאות חכמה, ל"ב נתיבות החכמה. וכולם מתכסים בל"ב מבין הפנים והכנפיים של החיות. כי ד' החיות כלולות זו בזו. ע"כ יש ט"ז (16) פנים לארבעתן, וט"ז כנפיים לארבעתן, שעולים ל"ב. וכך הם הקווים שעל המצח, והקווים שעל העיניים.

.103 י"ג (13) צבעים הם בציורי הפָנים של קו המידה, קו האמצעי. וכל הצבעים הולכים בדרך אמת בקו המידה, שהוא ז"א, קו האמצעי, ו', ונקרא אמת. וכולם רשומים באות וא"ו. כי וא"ו במילוי היא בגי' י"ג.

י"ג גוונים ול"ב שבילים מצוירים ביו"ד ה"א ה"א. כי וא"ו, היא בגי' י"ג, כנגד י"ג גוונים. ויו"ד ה"א ה"א, הן בגי' ל"ב, כנגד ל"ב שבילי החכמה.

.104 י"ב (12) גוונים של ג' חיות, שהם ו"ו, ודמות פניהם פני אדם, היא הא' המתלבשת בתוך שתי הוָוים, ומתכסה בהן. ו' למטה, ו' למעלה. ו' שלמעלה, היא שישה גוונים עליונים, ו' שלמטה, היא שישה גוונים תחתונים. בשישה גוונים עליונים פָּרח למעלה, ובשישה גוונים תחתונים פרח למטה.

החיות הן ארבע, אריה שור נשר אדם, חגת"מ, ד' גוונים לבן אדום ירוק שחור. וכשהחיות נכללות זו מזו, היו צריכים להיות בהן ט"ז גוונים, כי כל חיה נכללת מארבעתן, וד"פ ד' הוא ט"ז. אמנם אין בהן אלא י"ג גוונים.

והטעם הוא שבהתכללות ג' קווים ומלכות שבז"א זו מזו, אין בהן ט"ז בחינות אלא י"ב בחינות, משום שבחינת עצם המלכות, המלכות דמדה"ד, נגנזה, ורק מלכות הנכללת בבינה מתגלה. וע"כ חסרה המלכות מבחינתה עצמה, ואין בה אלא ט"ר הכלולות בה, שמקבלת מז"א, ובחינתה עצמה נעלמת. ולפיכך נבחן, שיש ד' חיות, אריה שור ונשר, ג' קווים חג"ת דז"א, ואדם, מלכות, המקבלת ג' הקווים מז"א.

וכשנכללים זה מזה, אין בכל אחד מד' החיות אלא רק ג' קווים ולא המלכות, כי עצם המלכות חסרה בכל אחד, שהרי אפילו המלכות עצמה, אין בה אלא רק ג' הקווים שמקבלת מז"א, ובחינתה עצמה אין בה. מכ"ש שהיא חסרה בכל אחד מג' הקווים.

ומשום זה, אחר שנכללות זו מזו, אין בהן ט"ז בחינות, אלא י"ב בחינות בלבד. וזה י"ב צירופי הוי"ה, י"ב גוונים, אשר עם המלכות הגנוזה והנעלמת, הם י"ג גוונים.

י"ב גוונים של ג' חיות, הם ו"ו, כי ד' החיות אריה שור נשר אדם שבז"א, כשנכללות זו מזו, אין בכל אחת מהן אלא ג' חיות, אריה שור נשר, ג' קווים.

באופן, שיש באריה, אריה שור ונשר. ויש בשור, אריה שור ונשר. ויש בנשר, אריה שור ונשר. ויש באדם, אריה שור ונשר. אבל עצם האדם, עצם המלכות, המלכות דמדה"ד, נעלמה אפילו מהחיה הרביעית, האדם, כי אין בה אלא אריה שור נשר, וחסרה אדם. ומכ"ש בשאר החיות.

וע"כ אין בהן ט"ז גוונים, אלא י"ב גוונים, שהם ו"ו. כי ז"א הוא ו' שבשם הוי"ה. וכשאומרים ו' נשמע ו"ו, שתי ווים, הרומזים לי"ב גוונים.

ודמות פניהם פני אדם, היא הא' המתלבשת בתוך שתי הווים, ומתכסה בהן. כלומר, שפני אדם, המלכות, נעלמה מכל ד' החיות, ואפילו מהחיה הרביעית, מלכות עצמה, ונקראת אדם. עכ"ז אין בה אלא מלכות הממותקת בבינה, שנחשבת ליסוד דמלכות, ולא מלכות עצמה, והמלכות הנעלמת הזו נרמזה בא' של מילוי וא"ו. ולכן נאמר, הא' המתלבשת בתוך שתי הווים, ומתכסה בהן, כי א', הרומזת על מלכות מבחינתה עצמה, נעלמת בין י"ב הגוונים, שהם ו"ו.

י"ב גוונים, הם ד' חיות אריה שור נשר אדם, הנכללות זו מזו. יש בכל אחת מד' החיות ג' חיות, אריה שור נשר. וד"פ ג' הוא י"ב. והם הנקראים י"ב גוונים.

ונבחן, ששישה גוונים מהם הם למעלה, שלושה שבאריה, חסד, ושלושה שבשור, גבורה. הם למעלה, כי הם אינם ז"א עצמו אלא שמקבל אותם מהבינה. ושישה גוונים הם למטה, בז"א ובמלכות, שלושה שבנשר ושלושה שבאדם.

ו' למטה ו' למעלה, שישה גוונים שבאריה ובשור הם למעלה, ושישה גוונים שבנשר ובאדם הם למטה. בשישה גוונים עליונים פרח למעלה, שז"א פורח למעלה אל הבינה, ומקבל ממנה שפע. ובשישה גוונים תחתונים פרח למטה, שבששת התחתונים, שלושה שבנשר ושלושה שבאדם, הוא פורח ומשפיע אותם אל הנוקבא התחתונה.

.105 כתוב, בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף. אלו הם י"ב הגוונים, הצורות שהא' העליונה, תפארת אדם, ז"א, מתלבשת בהן. שהוא, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואלו הם נתיבות החכמה, שבהם מתגלה החכמה. כמ"ש, נתיב לא יְדָעוֹ עיט, שהוא א', אדם, מלכות.

עליו לומדים, במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. כי היא התעטרה בי"ב גוונים, שהם ו"ו, שהתלבשה בהם, והיא עצמה לא התגלתה. עליו כתוב, כי לא ראיתם כל תמונה.

יש ב' בחינות אדם:

א. ז"א, שנקרא אדם, הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא בגי' מ"ה (45), כמספר אדם.

ב. המלכות, שנקראת אדם, החיה הרביעית, פני אדם.

י"ב הגוונים, הצורות שהא' העליונה, תפארת אדם, ז"א, מתלבשת בהן, אלו י"ב גוונים המרומזים בו"ו, מתלבש בהם ז"א, שנקרא א' עליונה, ונקרא אדם, תפארת אדם, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא בגי' אדם (45).

ונתיבות החכמה, שבהם מתגלה החכמה, כמ"ש, נתיב לא ידָעוֹ, הוא א', אדם, המלכות, שנקראת אדם, א' שבמילוי שתי הווים, המלכות מבחינתה עצמה, שנגנזה ונעלמה. שהיא מתעטרת בי"ב גוונים, שהם ו"ו, והיא עצמה לא התגלתה.

.106 ויש למטה דמות אדם ולא אדם. עליה כתוב, ותמונת ה' יביט. וזוהי הנפש השכלית מצד המלכות, הרשומה בכל הגוונים האלו. ונקראת ג"כ יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וזהו השם מ"ה שלמטה, במלכות.

עצם המלכות, מלכות דמדה"ד, נגנזה ונעלמה, ומה שנגלה בספירת המלכות, היא רק המלכות הממותקת בבינה, שנחשבת ליסוד ולא למלכות עצמה. לכן יש למטה במלכות דמות אדם, צורת מלכות, ואינה צורת אדם, כי עצם המלכות נגנזה ואינה. ע"כ נבחנת לפני אדם, שמקבלת לתוכה ג' הקווים אריה שור נשר. אבל לא אדם. כי עצם בחינת אדם אין בה, שהוא הסיבה, שאין יותר מי"ב גוונים.

עליה כתוב, ותמונת ה' יביט, שהיא המלכות הנגלית, אבל עצם המלכות אינה נגלית. וזוהי נפש הרשומה בכל הגוונים האלו, שמלכות הממותקת בבינה, היא המקבלת לתוכה כל הגוונים, כלומר היא חיה רביעית, ולא בחינתה עצמה.

.107 הרוח, ת"ת, רושם רשימות בארבעת המלאכים: מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. ועולים לעשרה: אֶראֶלים, שְׂרפים, חשמלים, שִׁנְאֲנים, תרשׁישׁים, אופנים, אלקים, אישים, חיות, בני אלקים.

.108 וכולם מתלבשים ומאירים בגוונים של ד' פנים, פני אריה פני שור פני נשר פני אדם, שבהם י"ג גוונים, כי הגוונים הם לבושים למלאכים, כמו גוף המתלבש בלבושים. והם מראים הצורות בלבושים האלו אל הנביאים.

והרוח, ת"ת, רוכב במלאכים, ברוח שרוכב בגוף. שעולם היצירה, ששם המלאכים הם גוף לת"ת דאצילות, ות"ת הוא הרוח, המתלבש בגוף, כמ"ש, כי תרכב על סוסיך מַרְכְּבותיך ישועה.

.109 הנשמה היא מצד הבינה. ועליה שורה מחשבה שאין לה סוף. ובה אין דמיון, ואין צורה, ואין דמות, משום שהיא עוה"ב, בינה, שאין בה לא צורה ולא דמות, כמו שלומדים, העוה"ב אין בו לא גוף ולא איבר. והנשמה, בינה, מתלבשת בכיסא, באדם שבעולם הבריאה, ובארבע רוחות של אותו עולם. בנשמה כתוב, כי לא ראיתם כל תמונה. שעליה כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך.

.110 ובמחשבה הזו, היו מציירים כל הנביאים, כל הדמיונות וכל הציורים שלמטה ממנה. ולמעלה ממנה, אין תופסים ציור כלל. בה לא היו יכולים לתפוס ציור ולא שום גוון, כש"כ למעלה ממנה.

גווני העיניים

[גוונין דעיינין]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ל

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ל.

.111 עיניים ירוקות שמהצד הטהור, הן רחמים מצד הת"ת, והגוון הירוק שבהן הוא מצידו. כי גוון הת"ת ירוק ומאיר באור של אבן מרגליות.

.112 והספירות נקראות ספירות, משום שהגוונים שלהן מאירים כספירים יקרים, ולא כספירים שהם פסולת של העולם השפל, אלא כאבנים יקרות וכמרגליות של גן העדן, שהאור שלהן הוא מסוף העולם ועד סופו. ואלו הן הספירות המאירות לאדם בתורה כולה, עד אין שיעור.

.113 כי יש מרגליות ואבני יקר, שהן מנר"ן של כיסא הכבוד, עולם הבריאה, שמשם הנשמה. והמלאכים, שמעולם היצירה, שמשם הרוח. וד' רוחות עולם העשיה, שמשם הנפש. אור המרגליות האלו, יש לו שיעור, ויש לו ראש וסוף. אבל לאור של נר"ן, שהם בדרך אצילות, מבינה ומתו"מ, אין לו שיעור.

.114 ואלו הנשמות, מבינה ומתו"מ דאצילות, הן בדרך אצילות. אבל נשמות אחרות, כתוב בהן, סַפּיר גִזְרתם. כמו שביארו הראשונים, שכל הנשמות גזורות וחצובות מכיסא הכבוד, עולם הבריאה.

.115 וכל אלו י"ג הגוונים, מאירים בעיניים שבגוף של גן עדן. ובהן שיבחה התורה, ז"א, את השכינה, כמ"ש, הִנָך יפה עינייך יונים. ומשה, משום שהתלבש בגוף של גן העדן התחתון, כתוב בו, ויִירְאו מִגֶשת אליו.

.116 ובגן העדן העליון, כתוב בו, ופניי לא יֵירָאו. כי אע"פ שהקב"ה בכל מקום, יש מקום שמתגלה בו, ויש מקום שאינו מתגלה בו כל כך. וזהו המראה המאירה, ז"א. והמראה שאינה מאירה, המלכות.

.117 כעין זה יש בתורה כמה לבושים, כמה פנים, הנקראים פנים הנראים ופנים שאינם נראים. והקב"ה אינו מתגלה בתורה, אלא לכל אחד כפי מעשיו, וכפי נר"ן שלו, לפי המקום שנחצבו.

.118 העיניים הן כעין גלגל המגלגל עיגולים מצד דחיפת המים. וזה הגלגלים. והולכים בקו המידה, באורך שבהן, ובעומק שבהן.

.119 כתוב, מי מדד בשָׁעֳלוֹ מים, ושמיים בַּזֶרת תיכֵּן, וכל בַּשָׁליש עפר הארץ, ושָׁקל בַּפֶּלס הרים, וגבעות במאזניים. והן חמש מדידות, ומדד בה כגון זה $drw119$ והן אָ אֵ אׂ אִ אֻ, שחמש נקודות אלו הן חג"ת נ"ה. כיצד?

מי מדד בשעלו מים, אָ, חסד. ושמיים בזרת תיכן, אֵ, גבורה, כי זרת הוא גבורה. וכל בשליש עפר הארץ, אׂ, ת"ת, שָׁליש, הקו השלישי. ושקל בפלס הרים, אִ, נצח. וגבעות במאזניים, אֻ, הוד.

.120 והם ו', ז"א, קו האמצעי, היוצא מהמידה, שהיא י', המסך דחיריק, שבכוחו מכריע ומייחד ב' הקווים ימין ושמאל ומשלים אותם. ומודד בהם חמש מדידות, בחמש ספירות, שמודד ג' קווים מחזה ולמעלה, חג"ת, וב' קווים מחזה ולמטה, נו"ה. הכלולות בה"ת, מלכות. ודאי שהי' שלה היא המידה שלה.

המסך דחיריק, שקו אמצעי פועל ומודד עימו שיעור הארת ימין ושמאל שלמעלה מחזה, שהם חו"ג, והארת ימין ושמאל שלמטה מחזה, שהם נו"ה, לקוח מהמלכות, כי כל מסך הוא בחינת המלכות. ונמצא שהי', שממנה יוצא קו האמצעי, היא מלכות. ולכן ודאי שהי' של הו' היא מידה של המלכות.

.121 ואלו ד' גוונים שבעין, לבן אדום ירוק שחור, חג"ת ומלכות, קו המידה מודד בהם ד' רוחות, דרום צפון מזרח, חג"ת, ומערב, מלכות. וקו המידה הוא ו', י' היא גלגל, כי עגולה כגלגל. וגלגל עם ו' נעשה גלגול, שעולה בחשבון ע"ב (72).

ג' קווים המאירים בהארת חכמה, הם השם ע"ב, היוצא מג' פסוקים וייסע ויבוא ויֵט. סדר הארתו הוא רק בגלגול בשלושה מקומות, כלומר, שהאור מתגלה בג' קווים, בזה אחר זה, בשלושה מקומות. והגלגול הזה נעשה ע"י קו האמצעי, קו המידה, ו', היוצאת מהמידה, י', המסך דחיריק.

ועיקר הכוח, הקו האמצעי לוקח מהמידה, מהמסך. לפיכך נבחנת הי' לגלגל, המגלגלת ג' הקווים להאיר כסדרם בזה אחר זה. אמנם הו' היא הפועלת את זה.

י' היא גלגל, כי עגולה כגלגל. וגלגל עם ו' נעשה גלגול, כי עצם הגלגל הוא הי', המסך המכניע את השמאל. אבל הו' היא הפועלת את זה. וע"כ מרמז שהו' הנוספת על גלגל עושה גלגול. הגלגול על שלושה מקומות, מגלה את השם ע"ב, המגלה הארת החכמה. ועל זה בא הרמז, שגלגול הוא בגי' ע"ב.

.122 כשגלגל העין של האדם, מתהפך ע"י הקו, ו', והעין מתהפכת על ידו ללבן, חסד, שהחסד שולט על כל צבעי העין, מתגלה באדם, שזהו גלגול שלו מהיום הראשון, שמצד החסד. ואם יעסוק בתורה יהיה חכם, שהוא מקו ימין, כי החכמה היא בקו ימין, משום שהרוצה להחכים ידרים.

.123 ואם לא יעסוק בתורה, יהיה חכם בדברי העולם, שיצייר בידו כמה ציורים, וכמה מלאכות. אע"פ שלא לימדו אותו בעוה"ז. ומי שעושה דבריו מליבו וממחשבתו, מטרם שלימדו אותו, אין זה מהגלגול הזה כלל, גלגול החסד.

.124 וכשגלגל העין מתהפך באדם לשמאל, באדום השולט על הגוונים האחרים שבעין, הגלגול שלו הוא מהזמן השני, מהיום השני, גבורה. וזה יהיה עשיר בלי יגיעה ובלי עזרת המזל. ועליו לומדים, הרוצה להעשיר יצפין, שימשיך מקו שמאל, שהוא צפון, גבורה. וטוב לאדם שיתקרב אליו, כי הוא נדיב בכספו, משום שלא התייגע בו. כי אותו שהתייגע להשיג כספו, אל תתקרב אליו, כי הוא קמצן.

.125 וכשגלגל העין של האדם מתהפך לגוון ירוק, השולט על שאר הגוונים שבעין, אדם זה הוא בגלגול שלישי, היום השלישי, ת"ת, קו האמצעי. ויהיה חכם בתורה, ועשיר בכסף שלא התייגע בו. זהו שלם בכל, מצד יעקב, שכתוב בו, ויעקב איש תם. וכמ"ש, הן כל אלה יפעל אֵל פעמיים שלוש עם גבר. שהם ג' גלגולים, בג' גוונים, לבן אדום ירוק.

.126 העין המתהפכת בגלגול של שלושה גוונים, לבן אדום ירוק, זהו אדה"ר שמהצד הטהור. כי יש אדם אחר שמצד הטומאה. ולא עוד, אלא שלושה אדם הם, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, שהם מהצד הטהור. ויש אחר מהצד הטמא, אדם בלייעל, איש אָוֶון, יצה"ר.

אדם טוב, הוא יצה"ט. כי כך ביארו הראשונים הכתוב, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. שפירושו, שיש אדם מהצד הטהור, כנגד אדם בלייעל שמצד הטומאה.

גלגול אדה"ר באברהם יצחק ויעקב

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף לג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לג.

.127 כשהתלבש האדם מהצד הטהור באברהם, התלבן בו, שהשיג הארת החסד, שהוא לבן. וכשהתלבש ביצחק, נִצרף באש הגבורה שלו. וכשהתלבש ביעקב, הראה צורתו ועשה תולָדות.

.128 למה היה צריך אדה"ר להתגלגל? אלא הקב"ה ציווה ליצה"ט וליצה"ר, לאדם טוב ולאדם רע, שלוש מצוות: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. עבודה זרה, כמ"ש, ויְצַו ה' אלקים על האדם לאמור. ולומדים, אין צו אלא עבודה זרה. על האדם, זה שפיכות דמים. לאמור, זה גילוי עריות.

.129 ובציווי זה, הצטוו היצה"ט והיצה"ר ביחד, שהם האדם הטוב ואדם בלייעל. אחר שעבר היצה"ר על מצוות הקב"ה, גזר עליו מיתה. אמר היצה"ר, מה אעשה, אם אני אמות, ייקח היצה"ט עבד אחר, כי היצה"ר הוא עבד ובת זוגו היא שפחה, ואותו העבד שייקח יירש מקומי.

אדם בלייעל, היצה"ר, היה מלאך קדוש, והיה הגדול בין המלאכים, ששימשו לאדה"ר בגן עדן. ואיסור עצה"ד טו"ר היה חל גם על מלאכי מעלה, וס"מ עבר על האיסור ואכל מעצה"ד, שהמשיך הארת החכמה מקו השמאל מלמעלה למטה. ואז נפגמה קדושתו, ונעשה אדם בלייעל, וטמא. ובזה נגזרה עליו מיתה.

כי צד הטומאה סופו שיתבטל מהארץ, כי רק הקדושה היא נצחית. וכיוון שס"מ נפל לצד הטמא, ממילא סופו שימות ויתבטל מהעולם.

ולכן אחר שעבר היצה"ר על הציווי של הקב"ה, גזר עליו מיתה. כלומר, שנפגם ויצא מהצד הקדוש לצד הטמא, שבזה נגזרה עליו מיתה, כי הצד הטמא סופו שיתבטל מהעולם.

אמר היצה"ר, מה אעשה, אם אני אמות, ייקח היצה"ט עבד אחר, כי מקודם שנפל מקדושתו, היה המשמש הגדול לאדה"ר בגן עדן. ואחר שנטמא, הבין שאדה"ר ייקח מלאך קדוש, שישמש במקומו בגן עדן. ולפיכך חשב לטמא גם את אדם וחוה, כדי שיישאר בשימושו כמקודם לכן.

.130 מה עשה היצה"ר? הלך הוא ואשתו לילית לפתות את אדם ואשתו שמהצד הטוב, אדם וחוה. בת זוגו של יצה"ר, לילית, פיתתה את אדם, יצה"ט. ועליה כתוב, האישה אשר נתת עימדי היא נתנה לי מן העץ. והיצה"ר פיתה את חוה. וגרמו להם מוות.

באכילת עצה"ד, נבחן שאדה"ר השפיע השפע הקדוש אל אשת ס"מ, לילית, ועירב הקדושה בטומאה, וס"מ השפיע הזוהמה שלו אל חוה.

.131 משום זה הפשיט הקב"ה את אדה"ר, יצה"ט, מגופו שבגן עדן וממלבושיו, אותו ואת אשתו. כמ"ש, ויידעו כי עירומים הם. וגירש אותם מגן עדן. כמ"ש, ויגרש את האדם. אֶת, בא לרבות, שבת זוגו חוה גורשה עימו.

.132 והקב"ה הוריד את אדם וחוה לשבע ארצות: גֵיא, נְשׁייה, צייה, אַרְקא, ארץ, אדמה, תבל. כשעשה תשובה, היה מצפצף ועולה. ועכ"ז היה עירום בלי לבוש הוא ואשתו.

.133 אז הקב"ה הביא את אדה"ר בגלגול באברהם, ואת חוה הביא בגלגול בשָׂרה. והקב"ה היה מצרף אותו בכוּר של כסף המעורב באֲבָר, עופרת. מיד כשאנשי נמרוד הטילו את אברהם באש באוּר כַּשְׂדים, התלבן הכסף, והוציא מתוכו הזוהמה, העופרת, לחוץ. כמו זה התלבן אדה"ר, שהיה מגולגל באברהם, והוציא מתוכו הזוהמה לחוץ, וזהו ישמעאל, שהוא הזוהמה שהטיל הנחש, לילית, בחוה.

.134 אח"כ, בת זוגו של אדם, חוה, התגלגלה ביצחק, והתאדם באש הדינים, והוציא מתוכו הזוהמה לחוץ, שזהו עשיו. והאדום שלו כדם שחיטה, הרומז לעקדת יצחק. ומשום שהנקבה, חוה, התגלגלה ביצחק, קו שמאל, נקרא קו השמאל נקבה.

אדם וחוה ימין ושמאל. לפיכך אדה"ר, ימין, התגלגל ונתקן באברהם, ימין. חוה, שמאל, התגלגלה ונתקנה ביצחק, שמאל. משום שהשמאל היא נקבה, ע"כ התגלגלה הנקבה ביצחק.

.135 אח"כ באו אדם וחוה ביעקב ובבת זוגו. והוציאו ממנו זרע. והגוון שלו ירוק המסבב אותו. וזהו שכתוב, הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר, שהם שלושת הגלגולים של אדה"ר באברהם יצחק יעקב.

עיניים שחורות

[עיינין אוכמין]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף לו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לו.

.136 אם יש לאדם עיניים שחורות וחשוכות, שם יש לילית, שהיא חשכה ואפלה, כלי שחור. ועיניים שחורות ועקומות, ודאי שם יש שבתאי, שעליו כתוב, מאֵרַת ה' בבֵית רָשע. כי גוון החושך ההוא שולט על הגוונים האחרים שבעין.

.137 ולמי שמסתכלים בו לילית או שבתאי בעיניים שלהם האלו, יבואו עליו מְאֵרה ועניוּת ורעב ומוות. הישמר ממנו, שעליו כתוב, רגליהָ יורדות מוות, שאוֹל צעדיה יתמוכו. וכל משא ומתן שאדם עושה, לפני בעלי עיניים אלו, לילית ושבתאי, אובד.

.138 וצריך האדם שלא יימצא בשובע לפניו, לפני בעל העיניים האלו, בימי חול, אלא בשבת מותר, משום שאין לו שליטה עליו. כי בשבת נכנעות כל הקליפות. ואם נמצא בשובע לפניו בימות החול, ומסתכל בו בעין הרעה שלו, אותו אדם אינו ניצל ממנו, ממיתה או מעוני. והחוטם והפה והפנים של אדם בעל העיניים האלו, אין הם על קו היושר.

.139 מי שיש לו עיניים שחורות יפות, על קו היושר, הן מצד שבת, שהיא בת עין יפה, עליה כתוב, שחורה אני ונאווה. אדם זה הוא בצורת שבת, השקולה כנגד כל התורה.

.140 ובשבת צריך להראות שובע בהיפוך לשפחה לילית, שהיא תמיד בחיסרון. ובמקום העצבות של שבתאי, צריך להראות שמחה, ובמקום חשוך צריך להיות נר, ובמקום עינוי צריך להיות עונג, ולעשות שם שינוי בכל דבר.

.141 כי לילית, היא מרה שחורה, צימאון שאין בו מים. כי היא, כמ"ש, והבור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. והעֵרב רב, הם הנחשים והעקרבים שלה, ויוסף, שהשליכו אותו לבור הזה, רומז לישראל שהם בגלות שלה, בבור ההוא.

.142 ומי שמכבד את השבת, כמ"ש, יימלט ממנה, וחוטא יילכד בה. חוטא המחלל שבת, יילכד בה. כי היא חילול שבת ודאי, כמ"ש, חֲלָלה זונה. וכל השומר אות שבת או אות ברית, מלחלל אותו, נקרא צדיק ע"י זה, וניצל ממנה. ולא עוד אלא שעולה למלכות. שהיא ודאי שבת. כי שבת היא מלכות.

.143 ויוסף משום ששמר הברית, ניצל מהבור ומהנחשים והעקרבים שלו, ולא עוד אלא שזכה למלכות. וישראל השומרים שבת ואות ברית מילה, לומדים בהם, כל ישראל בני מלכים הם. ואם היו ישראל שומרים שבת אחד כהלכתו מיד היו נגאלים.

.144 וכל אדם שהוא בעיניים שחורות על קו היושר, קו המידה, קו האמצעי, הוא בעונג ובשמחה ובשובע, הוא נדיב ועין טובה. והוא צריך להתפאר בלבושים יפים, משום שהוא בן שבת, בן המלכה, ודאי. ובהיפוך, אם אינן על קו היושר, הוא בן לילית.

יראי אלקים בשמיעה באוזניים

[יראי אלקים בשמיעה דאודנין]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף לח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף לח.

.145 יראי אלקים, הם בשמיעה, התלויה באוזניים, בינה, ששם יראה, יראה עילאה. כמ"ש, ה' שמעתי שִׁמְעֲך יָרֵאתי. כי יראה היא בשמיעה.

.146 שלוש תפילות הן. אחת של שחרית, תלויה בראייה. השנייה של מנחה, תלויה ברֵיח. השלישית של מעריב, תלויה בשמיעה. פה, דיבור, הוא מלכות, שבת, הכלולה מכולם, מראייה ומשמיעה ומריח. המלכות נקראת תפילה לעני, כי תפילה היא מלכות, ועני הוא צדיק, יסוד, והוא יום השבת. כי המלכות ליל שבת, והיסוד יום שבת.

.147 תפילת חג הפסח היא כיסא הרחמים. כי הפסח קו ימין. תפילת רה"ש היא כיסא הדין, ושָׁם הקב"ה דיין, וכל צבא השמיים עומדים עליו מימינו ומשמאלו. כמו השערות התלויות אחר האוזניים מימין ומשמאל.

.148 וצריך לְפַנות את השערות, אם הן מאחורי האוזניים, כדי לגלות האוזניים, שהם שערי התפילה. כי כמה בעלי הדין סותמים השערים, מחמת עוונות ישראל, והתפילות הן בחוץ, שאין נותנים להן להיכנס בהיכל שלו, שהוא השם אדנ"י.

התפילה קוראת לשערי ההיכל, שיפתחו לה. והבנים למטה, ישראל, קוראים שמע ישראל, שמע ז"א, שנקרא ישראל, את קול התפילה שלך, שעומדת בשער שלך, שהיא מלכות, שער אל ז"א.

.149 ואם מְפַנים השערות שמאחורי האוזניים, שהם בעלי הדין, מיד הקב"ה, שנקרא ישראל, דיין אמת, פותח ההיכל שתיכנס תפילתו. כמ"ש, אדנ"י שפתיי תפתח, פתח את ההיכל, אשר היכל הוא בגי' אדנ"י (65), ותיכנס התפילה.

.150 ותפילתם של ישראל למעלה, היא מלכות, הנקראת תפילה. ז"א הוא ת"ת, המקבל את התפילה, המלכות. וצריכים ישראל, שלא להעלות את התפילה, המלכות, למעלה, לז"א, עד שיבוערו הדינים מהשער. ויצעקו בתפילה אליו, בעשרה מלכויות ובעשרה זיכרונות ובעשרה שופרות.

.151 כי תפילת המנחה היא דין של רה"ש, שהם הדינים של שמאל בלי ימין. ומשום זה תיקנו עשרה שופרות, שהם תשר"ת, תש"ת, תר"ת, להעלות את המלכות בעשרה, שאין השכינה שורה בחסר מֵעשרה. ועליהם כתוב, לא אשחית בעבוּר העשָׂרה.

הדינים של רה"ש, הם שהמלכות במצב הא' שלה, שדבוקה אז בקו שמאל דבינה, בשמאל בלי ימין, שקופאים בה כל האורות, והדינים שולטים בעולם. וכדי להחזיר אותה לימין, למצב הב', צריכים להעלות קול שופר, למעט ג"ר דשמאל, שאז נפרדת המלכות מקו שמאל דבינה, וחוזרת להיות נקודה תחת היסוד.

ובמצב הא' המלכות היא ספירה רביעית לחג"ת, ובמצב הב' כשירדה תחת היסוד, נעשתה לספירה עשירית. כי היסוד הוא תשיעי והמלכות שאחריו היא עשירית.

תפילת המנחה היא דין של רה"ש, כשהמלכות בשמאל בלי ימין, ומשום זה תיקנו עשרה שופרות, שעל ידיהם חוזרת למצב הב'. להעלות את המלכות בעשרה, כלומר להוריד אותה תחת היסוד, ונעשית ספירה עשירית. אבל מקודם לכן, כשהייתה דבוקה בשמאל, הייתה רביעית לחג"ת, תחת הת"ת.

ואחר שנעשתה לעשירית, נבנית במצב הב'. ועל זה כתוב, לא אשחית בעבור העשרה, שאם המלכות נעשתה לנקודה תחת היסוד, ועזבה את קו השמאל, אז התבטלו הדינים ממנה, ומתעוררים הרחמים. ועל זה רומזים עשרה קולות תשר"ת תש"ת תר"ת.

.152 בשברים מתקיים הכתוב, ושַׁבֵּר תְשַׁבר מַצֵבותיהם, אותם העומדים לפני השערים, ואינם נותנים לתפילה להיכנס. בתרועה תופסים את המקטרג בכבלים, כי קולות התרועה דומים לשלשלת. בתקיעה מתקיים הכתוב, והוֹקַע אותם לה' נגד השמש, משום שלא נתנו כבוד למלכה, הנקראת תפילה, להיכנס בשערים שלה.

.153 ובשעה שהתפנו הדינים משערי היכל המלך, עולה התפילה בכמה שירות ותשבחות והודאות של התפילה. וכל החיות פותחות כנפיהן לקבל אותה בשמחה. כמ"ש, ופניהם וכנפיהם פרודות. כולן פרודות למעלה כדי לקבל את התפילה.

.154 ואשמע את קול כנפיהם, כדי שישמע המלך, שהמלכה באה, ויפתח לה ההיכל. כמ"ש, אדנ"י שפתיי תפתח, מיד פותח המלך את ההיכל ומקבל אותה בשמחה, ונכנס עימה בהיכלו. שזה בתפילת העמידה. מיד כתוב בחיות, בעוֹמדם תְרַפֶּינה כנפיהן.

.155 בעת ההיא הוי"ה בהיכלו, שהוא אדנ"י, ואז הוי"ה אדנ"י הם בשילוב יאהדונה"י. בזמן ההוא, מי שרוצה לבקש בקשתו, יבקש, כמ"ש, שְׁאל אביך ויגֵדְך. וכתוב, שְׁאל ממני ואֶתְנה גויים נחלתך. והבּן שואל מאביו בברכות האמצעיות שבתפילה. בזמן שהוי"ה בהיכלו, כתוב, אז תקרא וה' יַענה.

נימי שערות

[נימין דשערא]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף מ

מהד' 10 כר'. כרך י. דף מ.

.156 יש נימי שערות של אותו שכתוב בו בדניאל, ועתיק יומין ישב, לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר נקי. וכולן הן רחמים. אין שערה שאין לה מעיין, והמעיין הוא י'. שערה ארוכה היא ו'. שערה מקומטת היא ה' קטנה. שערה ארוכה ומקומטת למטה, זו ה"ר דהוי"ה, בינה, שיש בה דין ורחמים. שערה מקומטת ואינה ארוכה, זו ה"ת דהוי"ה, שכולה דין.

.157 וכל שערה היא עולם שלם. ועליהם כתוב, ועֲלָמות אין מספָּר. משום זה, כל צדיק יש לו עולם בפני עצמו, שערה אחת של הקב"ה, שהיא עולם שלם. ועליה לומדים, הקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השׂערה.

.158 תפילת שחרית, כשמסתלקים כל בעלי הדין, הכול הוא רחמים, ואין מעכבים אותה מלהיכנס. שערה ירוקה, ת"ת, אין שם דין כלל, כי שערות ירוקות יפות, הן כלולות מלבן ומאדום, כולן רחמים. כי אחר שקו השמאל, דין, נכלל בימין, נעשה גם הוא רחמים. וכשהתפילה עולה בהן, כל הצבאות של השערות מקבלים אותה בשמחה ובאהבה.

.159 שערות שחורות יפות, כל שערה שלו נקראת עולם שלו. כמ"ש, ועלמות אין מספר. והן, צבאות של שבת. ותפילת שבת שקוּלה כמו תורה, וכמה תִלֵי תִלים של מלאכים התלויים מהן, נקראים, כמ"ש, קווּצותיו תלתלים.

.160 שערות לבנות הן מצד החסד. שערות אדומות מצד גבורה. שערות ירוקות מצד ת"ת. שערות שחורות מצד מלכות, שכתוב בה, שחורה אני ונאווה. ארבעה תיקונים של שערות, לבנות, אדומות, ירוקות, שחורות, ששורות עליהן ד' אותיות הוי"ה.

.161 י"ג (13) תיקונים הם התלויים משערות. ד' תיקונים חגת"ם, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שהם ד' צדדים דרום צפון מזרח מערב. כשנכללים זה מזה, יש שלושה בכל צד מד' הצדדים, כלומר ג' קווים שבכל אחד מחגת"ם, שהם י"ב (12), ועם הכולל הם י"ג.

והם וא"ו שבגי' היא י"ג. ועליהם כתוב, קווּצותיו תלתלים. ואלו י"ג תיקונים בג' צדדי הראש, ימין ושמאל של הראש, ואחורי הראש, ד' בכל צד, ועם הכולל הם י"ג.

ולמעלה בראש, במחצית הראש, באמצע הראש, מתחלקים דרכים בשערות לל"ב (32) שבילים בחשבון יו"ד ה"א ה"א, ועם י"ג תיקונים שבשערות, שהם וא"ו, הם יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וכל השבילים הם בים, שהוא המוח, והם ל"ב נתיבות החכמה המאירים בבינה. ואלו התיקונים הם בראש של הגוף שבגן עדן. וכל התיקונים יש בו. עד כאן יראי אלקים.

השם הוי"ה במילוי אותיות א' הוא ז"א. נקרא אדם, משום שהוי"ה במילוי אותיות א', הוא בגי' מ"ה (45), כמספר אדם. והמספר הזה מתחלק לב' בחינות, לבחינת י"ג, וא"ו, ולבחינת ל"ב, יו"ד ה"א ה"א.

ההפרש שבהם הוא במציאות המלכות. כי הן המספר ל"ב והן המספר י"ג, שורשם הוא מד' אותיות הוי"ה, שהוא ג' קווים, יה"ו, ומלכות המקבלת אותם. אלא כשארבעה אלו נכללים זה מזה, יש שני אופני התכללות:

א. התכללות בפשיטוּת, שכל אחד מהארבעה נכלל מכל הארבעה, והם י"ו (16). ואופן זה, הוא ל"ב נתיבות החכמה, כי יש ד' פנים בכל חיה, הכלולים אלו מאלו, והם י"ו פנים. ויש ד' כנפיים בכל חיה הכלולות אלו מאלו, והם י"ו כנפיים. והם ל"ב.

והטעם שאנו מחשיבים הפנים בפני עצמם והכנפיים בפני עצמן, הוא כי שורש הכול הוא קו האמצעי, המייחד ומשלים הימין והשמאל, שהם י"ה, ומשפיע לה"ת. וקו האמצעי נקרא משום זה קו המידה, משום שהוא ו' ויוצא מהמידה, שהיא י', המסך.

ולפיכך נבחנות ב' בחינות י"ו, כי מצד ו' נבחנים י"ו פנים, ומצד י', המסך שבמלכות הדבוקה בו, נבחנות י"ו כנפיים.

ב. התכללות שכל אחד מהארבעה נכלל רק משלושה, משום שבבחינה זו נעלמת המלכות אפילו במלכות עצמה, כי אפילו במלכות אין יותר אלא רק ג' קווים, ומכ"ש בכל אחד מג' קווים, שאין יותר מג' קווים. וע"כ הם ד"פ ג', שהם י"ב. ועצמוּת המלכות נגנזת בא' שבמילוי וא"ו.

והתבארו שני אופני ההתכללות, שאם מחשיבים גם את המלכות בהתכללות, הם ד"פ ד', שהם י"ו, וי"ו שבפָנים עם י"ו שבכנפיים, הם ל"ב. ואם אין מחשיבים המלכות, הם ד"פ ג', שהם י"ב, ועם הכולל י"ג.

למה בל"ב שבילים מחשיבים את המלכות בהתכללות, ובי"ג אין מחשיבים את המלכות? שורש הדברים במוחין. כי יש בז"א ב' מוחין:

א. מוחין הנמשכים מאו"א, שהם ד' מוחין, חו"ב, ימין דדעת שהוא ז"א, ושמאל דדעת שהוא מלכות.

ב. מוחין מישסו"ת, שהם רק ג' מוחין חב"ד.

כי במוחין דאו"א מושפעים רק חסדים, והי', מלכות, אינה יוצאת מאויר שלהם. וע"כ יש בקו אמצעי שתי בחינות: ימין דדעת שהוא ז"א, ושמאל דדעת שהוא מלכות. משא"כ בישסו"ת, שהמלכות יוצאת מאויר שלהם, וקו האמצעי מייחד הימין והשמאל, להמשיך מהם חכמה, ע"כ נכללת המלכות ונעלמת בז"א במסך דחיריק, ואינה נראית בפני עצמה. ע"כ אין יותר מג' מוחין חב"ד.

ולפיכך נמשכים מהם שני מיני התכללות של ג' קווים ומלכות המקבלת אותם:

א. ההתכללות מצד המוחין דאו"א, שהם חסדים, שבהם נכנסת גם המלכות בהתכללות, ויש בכל אחד מהארבעה את כל הארבעה, והם י"ו בחינות. ועם י"ו כנפיים, הם ל"ב שבילים.

ב. ההתכללות הנמשכת מצד המוחין דישסו"ת, שהם חכמה, שבהם אפילו במוחין אין המלכות נבחנת למוח רביעי, ואין שם אלא ג' מוחין. ע"כ ההתכללות של הארבעה הנמשכת מהם, אין המלכות נכנסת בהתכללות, ואין שם אלא ג"פ ד', שהם י"ב, שעם הכולל הם י"ג. כחשבון וא"ו דהוי"ה.

ובראש יש דרכים לבנות ויש שערות. השערות משפיעות חכמה, דרכים לבנות משפיעים חסדים. כי אין החכמה מתגלה אלא עם דינים לרשעים, הרוצים להמשיך החכמה מלמעלה למטה. לפיכך השפעתם מחוברת בשערות. כי שערות הן מלשון סערות, שהן דינים.

אמנם דרכים לבנות שבין השערות, מורים על השפעת החסדים, שאין בהם דין, והם לבנים. ואע"פ שבז"א נבחנים חסדים לו"ק בלי ראש, אמנם החסדים המושפעים דרכים לבנות נבחנים לג"ר, משום שהם נכללים עם השערות, שיש בהם שפע החכמה.

ויש שתי השפעות בראש. השפעת החסדים, דרכים לבנות, והשפעת החכמה, השערות. השפעת דרכים לבנות נמשכת מאו"א, שבהם ד' מוחין. והשפעת השערות נמשכת מישסו"ת, שבהם ג' מוחין. ונמצא שהשפעת דרכים לבנות היא בל"ב שבילים, והשפעת השערות היא בי"ג תיקונים, שהם וא"ו.

ארבע אותיות הוי"ה הן כנגד ג' קווים, יה"ו, ומלכות המקבלת אותם, ה"ת. בארבעה תיקונים אלו יש שני מיני התכללות, שבהשפעת החכמה אין המלכות נכנסת בהתכללות, וכל אחד מהארבעה נכלל רק משלושה, והם וא"ו דהוי"ה, שהיא בגי' י"ג.

י"ג תיקונים הם התלויים משערות, כי השערות, שהן השפעת החכמה, שנמשכת מישסו"ת, אין המלכות נכנסת שם בהתכללות, ואין שם אלא י"ג תיקונים, שלושה בכל צד מארבעת הצדדים, שעם הכולל הם י"ג. והם וא"ו דהוי"ה שבגי' היא י"ג, הרומזת לי"ג תיקונים אלו. וכל זה בשערות, שהן השפעת החכמה הנמשכת מישסו"ת.

אמנם בדרכים לבנות, בלבן שבין השערות, ששורשן הוא השביל הלבן שבאמצע הראש, שמשם מתחלקות השערות לימין ולשמאל, שהיא השפעת החסדים הנמשכים מאו"א עילאין, נכנסת המלכות בהתכללות ארבעת התיקונים. וכל אחד מהארבעה נכלל מכל הארבעה, שהם י"ו, אשר י"ו פנים וי"ו כנפיים הם ל"ב.

ולמעלה בראש, במחצית הראש, בשביל הלבן החוצה את שערות הראש באמצע הראש, מתחלקים דרכים בשערות לל"ב שבילים בחשבון יו"ד ה"א ה"א, כי להיותם השפעת החסדים מאו"א עילאין, ע"כ המלכות נכנסת בהתכללות ארבעת התיקונים, והם י"ו פנים וי"ו כנפיים, שהם ל"ב שבילים. והם כחשבון יו"ד ה"א ה"א, שהן בגי' ל"ב.

כמו שבשם הוי"ה יש ב' בחינות י"ג ול"ב, שהם וא"ו דהוי"ה ויו"ד ה"א ה"א. שהמוחין דז"א, הם בב' בחינות, או"א וישסו"ת. וכך התכללות הקווים באים בב' בחינות, שמצד או"א עילאין הם יו"ד ה"א ה"א, שהם בגי' ל"ב שבילים. ומצד ישסו"ת הם וא"ו, שהיא בגי' י"ג. ובשערות מאירה וא"ו, ובהתחלקות השערות ובדרכים הלבנות שבין השערות מאירים יו"ד ה"א ה"א.

שלושה עולמות מחשבה דיבור מעשה

[ג' עלמין מחשבה דבור מעשה]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף מג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף מג.

.162 אנשי אמת ניכרים בצורת הפנים, בחוטם, בקווי המצח, בזקן שעל הפנים, בשערות שמעל לעיניים.

.163 שלושה שותפים הם: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה. אדם דבריאה, הנשמה, שאדם חושב בה, ונקראת עולם המחשבה. הרוח, אדם דיצירה, עולם הדיבור. כשהמחשבה מתלבשת בדיבור, הדיבור חושב בה, ומצייר ציורים של קווים וצורות. ואע"פ שחושב בהם, אין כוח לדיבור להוציא אותם מהכוח אל הפועל, עד שהנשמה והרוח מתלבשים בנפש. ובה מוציאים את הכול לפועל. משום שהנפש היא עולם המעשה.

.164 ועם הנפש מכה הרוח במצח ועושה קווים, מכה בעיניים ועושה שערות, מכה בעיניים ועושה צבעים, מכה בפנים ועושה צבעים ותיקונים. יורד למטה ומכה בידיים ועושה קווים, מכה בכל האיברים של הגוף ועושה צורות. ואין כוח למחשבה או לרוח, להוציא הכוח אל הפועל בלי הנפש.

.165 ועכ"ז, אע"פ שיש שלושה שותפים אלו באדם, אין מחשבה, נשמה, שיהיה לה כוח לחשוב בלי השכינה העליונה, בינה, ששם החכמה. ואין רוח שיהיה לו רשות לצייר בלי ת"ת, הכולל ו"ק. והנפש, אין לה כוח לעשות מעשה בלי מלכות, שהיא מעשה בראשית. עליה כתוב, תוצֵא הארץ נפש חיה. באופן, שהנשמה של האדם מקבלת מבינה, והרוח של האדם מקבל מת"ת, והנפש של האדם מקבלת ממלכות.

.166 אבל בריאה היא בשם אלקים, שהוא בינה. כמ"ש, בראשית ברא אלקים. ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. ויברא אלקים את האדם בצלמו.

הוי"ה ביצירה, כמ"ש, יהי אור ויהי אור. אשר, יהי הוא הוי"ה, ואור הוא יצירה, כמ"ש, יוצר אור. ובכל מקום שכתוב, ויהי כן, זה ת"ת, יצירה, הכולל ו"ק. והת"ת הוא, טוב, הכתוב בכל ימי בראשית. והוא צייר יצה"ט, שכתוב בו, ויִיצֶר הוי"ה אלקים. כי ביצירה תמצא הוי"ה.

.167 מי מאלו המלאכים הממונים על קבלת התפילה, הרוצה לפעול עשיה, כלומר לעשות לו כמו שהתפלל, אין לו רשות לעשות מעשה ע"י התפילה התלויה בדיבור, אלא בזכות מע"ט שעשה, התלויים במעשה, שבהם יורדת השכינה עליו, שהיא עולם המעשה, מעשה בראשית, שהיא פועַל, כלומר, שמוציאה מהכוח אל הפועל.

.168 בינה היא כׂח, שצריכים להוציא לפועל. היא כ"ח (28) אותיות שבפסוק ראשון שבבראשית, והיא כׂח הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' מ"ה (45). כח מ"ה הן אותיות חכמ"ה, הנקראת מחשבה, המוחין דז"א.

והיא כ"ח אותיות שבג' שמות, הוי"ה אלקינו הוי"ה, עם ג' שמות, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, שהן האותיות השניות להוי"ה אלקינו הוי"ה. כי אחרי י' דהוי"ה היא כ' של כוז"ו, ואחרי ה' היא ו', ואחרי ו' היא ז', ואחרי ה' היא ו'. ועד"ז האותיות אלקינו, שאחרי א' של אלקינו ב' של במוכס"ז, ואחרי ל' מ' וכדומה.

הפעולה של כוח זה, של בינה, היא במעשה, שהוא הפועַל, השם אדנ"י, מלכות, וזוהי היציאה מהכוח אל הפועל. והפועל, אדנ"י, אין לו לפעול בלי דיבור, שהוא הוי"ה, ת"ת, הכולל הכול.

.169 כאן אין קיצוץ ופירוד במחשבה בדיבור ובמעשה, שהם בינה ות"ת ומלכות. כי הת"ת כולל הכול, כל השלושה, וכך נכלל הכול בבינה, וכך נכלל הכול במלכות.

.170 מחשבה היא מִבינה ולמעלה עד א"ס, וממנה למטה עד אין תכלית, כלומר, שמאירה מחשבה בכל המדרגות שממנה ולמעלה וממנה ולמטה. כי אפילו במדרגות שלמעלה ממנה אין בינה, אלא מהתכללות הבינה בהם. וכן למטה.

וכן הדיבור, שבת"ת, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שכל מקום שתמצא ת"ת, הוא מחמת שנכלל שָׁם ת"ת, בין למעלה ובין למטה.

ועד"ז, עשיה, שבמלכות, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, שאין לך מדרגה, הן למעלה והן למטה, שלא תמצא בה מחשבה דיבור ומעשה, בינה ות"ת ומלכות.

.171 מחשבה ניתנה לאדם, שיהיה האדם חושב בבורא העולמות, לייחד שמו עד א"ס ועד אין תכלית. והוא ברא הכול בבינה. כמ"ש, ורְאו מי ברא אלה. בינה הנקראת מ"י.

.172 הדיבור ניתן לאדם, לעסוק בו בתורה, ולדעת ממנה יוצר הכול. ועליו כתוב, יוצר אור. כי הדיבור הוא יצירה, ת"ת, ואין אור אלא תורה. כמ"ש, כי נר מִצווה ותורה אור. וזהו היוצר, שצייר באדם פנים עיניים אוזניים חוטם ופה, לעסוק בהם בתורה ולדעת אותו ממנה.

.173 כעין זה, צייר פֶּה לדבר בתורה, צייר עיניים להסתכל באור התורה, צייר בו אוזניים לשמוע בהן דברי תורה. אלו הם ו"ק שת"ת כולל אותם: ב' עיניים, ב' אוזניים, פה, לשון.

.174 צייר את החוטם, ובו כתוב, וייפַּח באפָּיו נשמת חיים, שהאדם יהיה חושב בה בייחוד השם, כמ"ש, אנוכי ה' עושה כל. זו השכינה התחתונה, המלכות, שממנה ניתנה באדם הנפש השכלית. כי הנפש היא ממלכות, לדעת עימה בכל מעשי התורה, במצוות התורה, אותו שנקרא, עושה כל, שהיא המלכות, אשר בה עשיה.

.175 והם ג' קשרים שניתנו בבן אדם. הנשמה השכלית, לדעת בה את עושה כל העולמות, שאומר ועושה, מדבֵּר ומקיים, והוא בורא ויוצר ועושה, הכול אחד. הוא, א"ס, מבפנים מוציא הכול, מהכוח אל הפועל, והוא משנה מעשיו, ובו אין שינוי.

.176 וא"ס הוא המסדר כל הספירות. ויש בספירות גדולה ובינונית וקטנה, כל אחת על סדרה. ובו אין סדר. והוא ברא הכול בבינה. ואין מי שברא אותו. הוא צייר ויצר הכול בת"ת. ולו אין ציור, ואין צייר שיצייר אותו. הוא עשה הכול במלכות, ואין מי שיעשה אותו.

.177 משום שא"ס הוא באלו ע"ס, מבפנים, שבהם ברא וצייר ועשה הכול, שָׂם שָׁם ייחודו, שיכירו אותו שם. וכל מי שמפריד איזו ספירה מחברתה, מאלו ע"ס, הנקראות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כאילו הפריד בו.

.178 וא"ס הוא המייחד, י' בה', ו' בה'. ואינם נקראים הוי"ה אלא בו. וכן אדנ"י, וכן אהי"ה, וכן אלקים. ומיד שמסתלק מע"ס, אין לו שֵׁם ידוע.

והוא הקושר כל מרכבות המלאכים, וקושר אותם יחד. והוא סובל העליונים והתחתונים. ואם הוא מסתלק מהם, אין להם קיום, ואין להם ידיעה, ולא חיים. אין מקום שאינו שם, למעלה עד א"ס, ולמטה עד אין תכלית, ולכל צד אין אלוה חוץ ממנו.

.179 אבל עכ"ז שהוא בכל מקום, בי"ע שלו לא נתן, לא בכיסא, עולם הבריאה, ולא במלאכים, עולם היצירה, ולא בשמיים ובארץ ובים, עולם עשיה, ולא בשום ברייה בעולם. שלא נתנו בהם בי"ע שלו כדי שיכירו אותו כל הבריות, אלא שנתן אותם בספירות בבינה ובתו"מ, שמהן מתגלה לבריות, כדי שיכירו אותו.

.180 ולא עוד, אלא כל הבריות, מהן ע"י בריאה, מהן ע"י יצירה, ומהן ע"י עשיה. והספירות, אע"פ שברא ויצר ועשה בהן הכול, אינן נקראות בהן בי"ע, כמו ג' עולמות בי"ע התחתונים, שבהם רק האור המתלבש בהם הוא אלקיות, אבל הכלים אינם אלקיות. אלא הספירות בדרך אצילות, שהכול אחד בהן, אפילו הכלים הם אלקיות.

משום זה, כחב"ד של שאר הבריות בבי"ע, אינו דומה להם. כמ"ש, ואֶל מי תְדַמְיוּני ואֶשְׁווה יׂאמר קדוש. כעין התורה, שכתוב בה, יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא יִשְׁוו בה. בורא ויוצר ועושה הכול.

.181 אע"פ שנודע לבני אדם בע"ס, הוא חכם, ולא בחכמה ידועה. מֵבִין, ולא בבינה ידועה. חסיד, ולא בחסד ידוע. גיבור, ולא בגבורה ידועה. הוא פאר, ת"ת, בכל מקום, ולא במקום ידוע. הוא הוד והדר, נו"ה, בכל מקום, ולא במקום ידוע. הוא צדיק, יסוד, ולא במקום ידוע. הוא מלך, ולא במלכות ידועה.

.182 הוא אחד ולא בחשבון. כמו המילה אחד, שעולה בחשבון י"ג, שהן י"ג מידות הרחמים. ואע"פ שאינו חוץ מהכול, הוא נושא העליונים והתחתונים, ונושא כל העולמות, עד שאין סוף ואין תכלית, ואין מי שיישא אותו.

.183 כל המחשבות נלאות מלחשוב בו ואין אחת מהן שתדע להשיג אותו. ואפילו ש_מה, שכתוב בו, ויֶחְכם מכל האדם, רצה להשיג אותו במחשבתו, ולא יכול. ומשום זה אמר, אמרתי אֶחְכָּמה והיא רחוקה ממני.

.184 מי שהוא מחַייה בהוי"ה, אין מי שיהרוג אותו. ומי שהוא ממית באדנ"י, אין מי שיחייה אותו. ואלו האותיות שבהוי"ה אדנ"י, אין בהן חיים ומוות, חוץ ממנו. ואע"פ שיש בהן מיתה וחיים, הן ממנו. ואין בהן קרבה וייחוד, חוץ ממנו. השם אינו נקרא שלם, אלא בו. ואינו מוציא פעולה לפועל אלא בו.

.185 וצדדים אחרים, שמצד הטומאה, כולם ברשותו לעשות בהם כרצונו. כל יושבי הארץ כאפס נחשבו, וכרצונו עושה בצבאות השמיים. ואין מי שמעכב בידו, ויאמר לו, מה אתה עושה. הוא תופס ויודע כל המחשבות, ואין מחשבה יודעת בו.

.186 ואינו צריך לרשום מקום, לחשוב שָׁם בו, או לדעת אותו שם. אבל בשביל הבריות, משום שאין מחשבתן יכולה להשיג אותו בכל מקום, כי יש לו עולמות אפילו למעלה מהספירות, שהן כמו השׂערות, שאין להן חשבון. וכדי שיידעו לקרוא אותו במקום ידוע, רשם להן ספירות, שיכירו אותו בהן. ומשום שהן קשורות בעליונים ובתחתונים, ברא בהן כל הבריות, שיכירו אותו בהן.

.187 והוא שצייר את הקווים ואת הכרת הפנים. בעמוד האמצעי, ת"ת, החוטם, צייר שני פנים בשתי אותיות י' מהמילה ויִיצֶר. ואת החוטם, העמוד האמצעי, צייר באות ו' מהמילה וייצר. ועולה בהם חשבון הוי"ה, כ"ו (26). כי ו', החוטם, ושתי האותיות י', שני הפנים, הם בגי' כ"ו. צייר אותם בשם הוי"ה, שיכירו ממנו את יוצר העולמות.

.188 הוי"ה, ת"ת, קו האמצעי, מאיר בפָנים. שני צבעי הפנים עשה בהם, לבן ואדום, חו"ג, כמ"ש, ויעבור ה' על פניו ויקרא. כי ויעבור אותיות ע"ב רי"ו, ע"ב בגי' חסד (72), ורי"ו בגי' גבורה (216). והם כמ"ש, על פניו. ועליהם כתוב, ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים, פנים דחסד ופנים דגבורה.

השם הוי"ה, ת"ת, הוא הפועל את ב' הגוונים של הפנים, חו"ג. הפה, הוא מלכות. ב' שפתיים, נו"ה. הלשון יסוד, לשון לימודים. כי נו"ה נקראים לימודי ה', והלשון מייחדת אותם. וע"כ נקראת לשון לימודים. עליו כתוב, פה אל פה אדבר בו.

הקווים שעל המצח

[שרטוטין דמצחא]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף נ

מהד' 10 כר'. כרך י. דף נ.

.189 הקווים שעל המצח:

חלק מהם חמישה קווים ברוחב, $drw189a$, ובכוכב, במלכות, הם כעין זה, $drw189b$.

מהם כעין ו' ו' ו' ו', שהם ארבעה קווים. ובכוכב הזה, כעין $drw189c$ והם באות ד'.

מהם שישה קווים כעין זה $draw189d$ ובכוכב הזה, הם כזה $drw189e$.

מהם שבע, שבעה קווים. בכוכב הוא כזה $drw189f$.

מהם שמונה, כעין זה, $drw189g$, וווווווו, וזה שמונה למנצח על השמינית. וזהו בינה.

.190 מי שרושם הכול הוא י' ו', שהם קו המידה שלהם, ועימהם הם עולים ל"ב (32). והכול הוא ד' כוכבים. ויש בהם שלושים מנויים, כחשבון שלוש אותיות י', י' י' י', והן שלושה ירחים של הלבנה, המלכות, שבהם כתוב, ותַהַר האישה ותלד בן, ותֵרֶא אותו כי טוב הוא, ותִצְפְּנהו שלושה ירָחים. ואלו שלושה ירחים של הלבנה הקדושה, המלכות, הם שלושה אבות, חג"ת.

כי מספר הספירות, היוצאות מהקו האמצעי, יש בהן חמישה אופנים, שהם חמש, וארבע, ושש, ושבע, ושמונה.

שורש הכול הוא ארבע, ג' קווים המתוקנים ע"י קו האמצעי והמלכות המקבלת אותם, והם נקראים חגת"ם.

אופן ב'. חמש ספירות, חג"ת נ"ה, שקו האמצעי, ת"ת, מוציא ב' קווים למעלה ממנו, חו"ג, וב' קווים למטה ממנו, נו"ה.

אופן ג'. ו"ס, חמש חג"ת נ"ה, ועם הכולל שלהן, יסוד, הן שש.

אופן ד'. שבע ספירות, חג"ת נה"י, עם המלכות המקבלת אותן, הן שבע.

אופן ה'. שמונה ספירות, שבע ספירות חג"ת נהי"מ עם הבינה, שממנה מקבלות השפע שלהן.

הרי הן חמש בחינות, שבהן שלושים ספירות: ארבע חגת"ם, חמש חג"ת נ"ה, שש חג"ת נה"י, שבע חג"ת נהי"מ. שמונה בינה חג"ת נהי"מ. וכל שלושים ספירות אלו נרשמות על המצח.

ומתוך שכל אלו הבחינות נעשות ע"י קו האמצעי, הנקרא קו המידה, ו' שיצא מתוך המידה, שהיא י', ע"כ הן מוכפלות לפעמיים שלושים, שמצד ו' יש שלושים קווים על המצח, ומצד י', המלכות, הנקראת כוכב, יש שלושים כוכבים.

והקווים שעל המצח: חלק מהם חמישה קווים ברוחב. שהקווים שעל המצח, המורים על סדרי הספירות, היוצאות מקו האמצעי, הם חמישה קווים ברוחב, חג"ת נ"ה. כי ת"ת מקבל ע"י עליית מ"ן אל הבינה, ב' קווים ימין ושמאל, חו"ג, ומוציא כנגדם ב' קווים ימין ושמאל מחזה שלו ולמטה, נו"ה. ועם ת"ת הן חמש ספירות. והן היוצאות מן הו' שבקו המידה. וע"כ הן חמישה קווים. ובכוכב, בי' שבקו המידה, שהיא מלכות, הנקראת כוכב, הם חמישה כוכבים, חג"ת נ"ה.

יש מהם שהם ארבעה קווים, ג' קווים חג"ת ומלכות המקבלת אותם. וסדר זה הוא שורש הכול. והן היוצאות מן הו' שבקו המידה, וע"כ הן ארבעה קווים. ובכוכב הזה, בי' שבקו המידה, מלכות, הנקראת כוכב, הם ארבעה כוכבים.

יש מהם שהם שישה קווים כנגד חג"ת נה"י, שהתווספה ספירת היסוד על חג"ת נ"ה, הכולל שלהם. אז הם שישה קווים. והן היוצאות מהקו שבקו המידה. ובכוכב הזה, בי' שבקו המידה, הם שישה כוכבים.

יש מהם שהם שבעה קווים כנגד שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שהתווספה המלכות על ו"ס. והן היוצאות מן הו' שבקו המידה, ובכוכב, בי' שבקו המידה, הם שבעה כוכבים.

יש מהם שהם שמונה קווים כנגד שמונה ספירות, בינה חג"ת נהי"מ, ששורש ג' הקווים, בינה, התווספה על שבע ספירות חג"ת נהי"מ, וע"כ הם שמונה קווים, שיוצאים מו' שבקו המידה. ובי' שבקו המידה, הם שמונה כוכבים. וזה שמונה למנצח על השמינית. וזהו בינה. שהבינה, ספירה שמינית מלמטה למעלה, התווספה על שבע ספירות חג"ת נה"י, והן שמונה.

מי שרושם הכול הוא י' ו', שהם קו המידה שלהם. שהרושם את הכול הוא הקו האמצעי, קו המידה, היוצא מהמידה, שהיא י', ועימהם הם עולים ל"ב, כי כשמחברים את כל המספרים, היוצאים מקו המידה, ארבעה, וחמישה, ושישה, ושבעה, ושמונה, הם שלושים, ועם ו' י' שבקו המידה, שהם שורשם, הם במספר ל"ב. כנגד ל"ב נתיבות החכמה.

והכול הוא ד' כוכבים, שמקור כל השלושים הם ד' כוכבים, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שהם מקור כל אלו הסדרים. כי כשהת"ת עולה למ"ן לבינה, בקו האמצעי, ומכריע ומייחד ב' קווי הבינה זה בזה, אז משיג גם הת"ת ג' קווים. הרי שג' קווים אלו הם השורשים, והם מושפעים אל המלכות.

ומִסדר ארבעה אלו יוצאים כל שאר הסדרים. כי ממנו יוצא סדר שני, חמש ספירות חג"ת נ"ה, כי הת"ת חוזר ומוציא ב' קווים גם למטה מחזה, שהם נו"ה, ואז הם חמש.

ומהם סדר שלישי, שהתווסף עליהם כולל אחד, יסוד. ואז הם שש. ומהם סדר רביעי, שהתווספה עליהם גם המלכות, ואז הם שבע. ומהם סדר חמישי, שהתווספה עליהם גם הבינה, המשפיעה הכול, ואז הם שמונה. הרי שכל אלו הסדרים יוצאים מהסדר המקורי הראשון, שהוא ד"ס, חג"ת ומלכות.

ויש בהם שלושים מנויים, כחשבון שלוש אותיות י', שבכל חמשת הסדרים, ארבעה חמישה שישה שבעה שמונה, יש שלושים מנויים. והם כנגד שלוש אותיות י', ג' קווים המאירים במלכות. שכל קו כלול מעשר, והם שלושים. ושלוש אותיות י' הן שלושה ירחים, שלושה אבות חג"ת.

.191 יעקב, ת"ת, עליו כתוב, בחודש השלישי, כי שלושה חודשים הם חג"ת. בו גנוז אותו הטוב, התורה, שכתוב בה, טוב לי תורת פיךָ, שהיא קו האמצעי, כמ"ש, זִכרוּ תורת משה עבדי. משה הוא קו האמצעי, פנימיות הת"ת. כי יעקב ת"ת, ומשה דעת, המתפשטת בת"ת בפְנים. וע"כ היא הטוב הגנוז ביעקב.

.192 ועל הטוב ההוא, התורה, דעת המתפשטת בת"ת, ביעקב שהוא ת"ת, כתוב, ויזרח לו השמש. ועליו כתוב, ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים. כי ת"ת היא היום השלישי.

ולא יָכלה עוד הַצְפינוֹ

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף נג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף נג.

.193 בזמן שיבוא מלך המשיח, בסוף הגלות האחרונה, שכתוב בה, עוד היום גדול, אז כתוב, ולא יָכלה עוד הַצְפינוֹ ותיקח לו תיבת גוֹמֶא. שהיא כמו הארון של ספר התורה. שהתורה, משה, נגנזת שם, והגניזה של משה היא סוד התורה, שתהיה נסתרת בדור האחרון. ובה התחבא, כמו נוח בתיבה, שהייתה הולכת על מים. כך משה הולך אז בין העֵרב רב, שהם המים הזידונים.

.194 ובסוף הגלות נותן הקב"ה את משה בתיבה ההיא ומביא אותו בגלות. ומביא אותו בסוף הגלות. ועד הסוף ההוא כתוב, באחרית הימים ושבתָ עד ה' אלקיך. כלומר, שצריכים לעשות תשובה. וכתוב, ותָשֶׂם בסוּף, זהו כמ"ש, סוף דבר הכול נשמע. בסוף, אחר שייתקן הכול ביראה.

.195 ותַחְמְרה בחֵמָר ובזפת. חֵמר מבפנים לבן, וזפת מבחוץ שחור. כי כך היא התורה, לבנה מבפנים ושחורה מבחוץ. לבנה היא מצד האור של אברהם, חסד, שכתוב בו, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. וכתוב, ותֵרֶא אותו כי טוב הוא. ואין אור אלא תורה, כמ"ש, ותורה אור. וזהו האור, שניתן מימין.

שחור הוא מבחוץ, חושך של יצחק, גבורה, שכתוב בו, ותִכְהינה עיניו מֵראוֹת. וכתוב, ולחושך קרא לילה, שמאל.

.196 ותָשׂם בסוּף. זה יעקב, שכתוב בו, ויאסוף רגליו אל המיטה.

על שפת היאור. זוהי תשבע"פ, המלכות, הלָכה למשה מסיני, קבלה למשה.

.197 כשהמלכות הולכת לז"א, היא נקראת הלָכה למשה. ז"א הנקרא משה. וכשז"א מקבל אותה בזרועותיו, היא נקראת, קבלה למשה. כשהמלכות שורה בפיו, כתוב, פה אל פה אדבר בו. והמלכות עתידה ללכת אליו בסוף הימים, ויקבל אותה בזרועותיו, בחו"ג. ובמלכות בוקעים מים של תורה.

.198 ותַחְמְרה, בקלים ובחמוּרים של התורה. בחֵמר ובזפת, בחומר של מצוות עשֵׂה שמצד האור. וממצוות לא תעשה, שהן חושך כזפת.

.199 כתוב, יומם יצווה ה' חסדו ובלילה שירוֹ עימי. בלילה, כמ"ש, ולחושך קרא לילה, שהוא מלכות הנבנית מקו השמאל.

ויקרא אלקים לָאור יום. כנגדו אמר, יומם יצווה ה' חסדו, שהוא ז"א.

ולחושך קרא לילה. כנגדו אמר, ובלילה שירוֹ עימי, שמאל, המלכות הנבנית משמאל.

.200 ותשם בסוּף, בסוף ארבעים שנה האחרונות של הגלות, כנגדם עלו ישראל לארץ ישראל בסוף ארבעים שנה שהלכו במדבר. באותו זמן יתקיים, כי רם ה' ושָׁפָל יִראֶה.

.201 ותֵיתַצַב אחותו מרחוק. החכמה שלו, שנקראת אחותו, כמ"ש, אמוֹר לחכמה אחותי את.

ותיתצב, כמ"ש, ויבוא ה' ויתייצב. כלומר, ותיתצב, כתוב על ה'. מרחוק, כמ"ש, ממרחק תביא לַחמהּ. שאין החכמה מתגלה אלא מרחוק, עם הופעת הדינים.

.202 ותיתצב אחותו, זו חכמה. מרחוק, בזמן שישראל מתרחקים מחכמת קבלת משה, וחכמה מתרחקת מהם, באותו זמן כתוב, ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. שירדה מדה"ד לקטרג על ישראל, ולהתרחץ בדמם של ישראל, שהדמים שלהם הם חייהם.

והכול נאמר על אותו אור, שכתוב בו, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, על אור התורה, שהיו ישראל מתרחקים ממנו, האור של משה.

.203 ונערותיה הולכות על יד היאור. ונערותיה, אלו הן האומות, ערב רב, וכן כל אוה"ע, המתייעצות על ישראל, לעקור אותם מהעולם, והכול בסיבת אותו האור של התורה. זהו, על יד היאור, על יד הַאי אור. כלומר, בסיבתו.

סודות העיניים

[רזין דעיינין]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף נה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף נה.

.204 עיניים שחורות וגבות עיניו, שהן השערות שעל העיניים, גדולות. שיש בהן הרבה שערות אלו על אלו. ואלו העיניים, השחור והירוק הולכים בתוכן, והירוק שקוע יותר.

לזה יש חמישה קווים במצח, שניים העוברים מצד לצד. ושלושה קווים שאינם עוברים מצד אל צד. זהו באות פ' ובאות א'. והכול הוא אות פ"א במילואה, שהוא פ' וא'. אות ר' אין בו כלל.

.205 אם שערותיו שחורות ותלויות, ואינן חלקות, זהו אדם השותק תמיד. אבל הוא נבון, בעל לשון הרע. דבריו הם ברוגז. הפה שלו מדבר גדולות, מצליח ואינו מצליח. בעל מריבה בביתו, אינו דואג לכבוד בני אדם. אחד בפה ואחד בלב. הפכפך בלשונו. הגבות שלו אדומות מעט.

.206 ואם יש לו קמט גדול תחת עינו, והולך עד החוטם שמצד ימין, ושני קמטים תחתיו, שאחד מהם קטן מהאחר, זה שכב עם נידה, מימים מועטים, ועוונו רשם בו רשימות אלו.

.207 בין כתפיו יש לו רושם אחד, וארבע שערות בו, שאחת מהן שבאמצע, היא גדולה ותלויה, ושלוש האחרות, הן קטנות. ומטרם שהייתה לו עבירה זו, היו לו שלוש שערות קטנות, ואחת נרשמה בו דקה וקטנה מכולן. הרושם ההוא שהיה בו מטרם שחטא, היה שחור, והשערות היו כולן לבנות.

אחר שחטא אינו כן, אלא יש לו רושם אחד שחור, ואחד באמצע, אדום כעדשה, והוא שערה הגדֵלה בין אחרות, שראשה אדום, והנשאר לבן. אם חזר בתשובה, נמצא בעין ימינו רושם לבן אחד, לבן בתוך השחור.

.208 במצחו יש ג' קווים, העוברים מצד אל צד, ושניים שאינם עוברים. רושם שחור ומסביב לו חוט אדום, ובתוך אותו חוט יש שערה אחת דקה וקטנה, ושלוש שערות באמצע, כולן ביחד. אדם זה יחכים מעט בתורה אם ילמד. ולא יצליח במעשיו.

.209 אם הירוק שבעין לא נצבע כל כך, ועיניו שחורות, וחוט אחד אדום קטן עובר בין הצבעים האלו, אז הוא באות פ"א במילוי, ובאות ר' לבדה בלי מילוי.

.210 במצחו של אדם זה תמצא שישה קווים, שלושה עוברים מצד אל צד, ושלושה אינם עוברים. שערותיו חזקות ואינן כל כך, תלויות ואינן תלויות. אדם זה הוא בשלום עם כל אדם. הוא קמצן. אין בו שמחה, ואפילו בזמן שמחה אינו שמח. ונראה כְּשָׁרוּי ביגון.

.211 אם אוזן שמאלו אטומה. בשיניו, יש שלוש שיניים גדולות מלמעלה, ונותנות מקום לשיניים שלמטה להיכנס תחתיהן, הוא נאמן, ולא כל כך.

.212 פניו ארוכים ואינם יפים. קולו כאישה. ודבריו כאישה. מנקה פיו בדַבְּרוֹ. פותח אצבעות ידיו בדברו. כשהולך, מקדים לפניו מסך מלוכלך, כדי שלא יתחכך בו בן אדם, עליו כתוב, כי תועבה היא לפני ה'.

.213 אם העיניים ירוקות ואלו הסימנים בו. ופניו ארוכים יפים. שערותיו שחורות והן מרוטות למעלה בראשו. ראשו גדול, וכשהולך מכופף ראשו. גבות עיניו הן כבאיש הקודם, כלומר, שגבות עיניו גדולות. עליו כתוב, מְנַע רַגלְךָ מנתיבתם.

.214 עיניים גדולות וירוקות, זהו בשתי אותיות, ר' ופ"א. אחת לבדה, ר'. ואחת במילוי, פ"א. במצחו יש קו אחד ההולך ועובר מצד לצד, ויש ג' קווים אחרים שאינם עוברים. מצחו גדול. השערות שעל עיניו אינן גדולות. בזקנו הרבה שערות. ופניו יפים אדומים. שערותיו חלקות ולא כל כך.

.215 אדם זה ירא חטא. אוהב תורה. אוהב את אלו העוסקים בתורה. שמח בכל דבר. עושה טוב לכל. משקר לטובתו. נאמן לסודות התורה. טוב לדברי העולם. מי שמשתתף עימו לא יצלח, לא הוא ולא האחר. וכשהוא לבדו, בלי שותף, הוא מצליח. כי אות ר' גורמת לו זה.

.216 פגום הוא בראשו למעלה ברושם אחד שהיה לו שם, שעשה לו נער אחד עם אבן, בלי כוונה ובלי רצון, והמכה התכסתה בשערות. והרושם של המכה, הוא כמו גימל יוונית. אדם הזה נאמן לבני אדם, ויעלה להיות לראש העם.

.217 ויש עיניים עמוקות וצוחקות. אדם זה הוא באותיות במילואן, רק שהראשונה היא ר', ואח"כ פ'. זהו אדם המצליח במעשיו.

.218 ג' קווים במצחו, מצחו עגול. עיניו מאירות, מרוקמות מעשה רוקם, טהורות, כמ"ש, יושבות על מילֵאת. שונאיו ייפלו תחתיו. הוא נבון. מצליח בכל דבר. מבוהל במעשיו. הוא טוב עם אנשים. מדבר קשות בלי פחד. נדיב הוא. עושה טוב, ולא לִשְׁמה.

.219 שערותיו חלקות ותלויות. ולשונו כחרב. קמטים תחת עיניו, שלושה גדולים ושלושה קטנים. ואם ארבעה קטנים ושלושה גדולים, אז תמצא שני קווים במצחו העוברים מצד אל צד. ושלושה קווים המגיעים ואינם מגיעים מצד אל צד.

.220 גם תחת טבורו, תמצא רושם אחד בציור ראש של אדם, שתי שערות, לבנה ושחורה, תלויות בו, ברושם. אדם זה נכשל באשת איש מימים רחוקים, ולא שב מאותו עוון. מחלות רודפות אחריו. וע"כ אחת מהמחלות היא, שצריך להטיל שתן ואינו יכול. כי עד עתה אותו עוון תלוי על עורפו של נחש עקלתון, ובזה שולט עליו. וזהו לסוף הימים, בימי זקנה.

.221 ואם חזר בתשובה בזמן שהוא בכוחו, בנעוריו, אותו הרושם ממעֵט צורתו, ושערות אינן תלויות בו כלל. ואם חזר בתשובה בסוף ימיו, כשהמחלות כבר רודפות אחריו, אז אותו הרושם מתקמט, ושערות תלויות בו, והמחלה ההיא של עצירת השתן, אינה סרה ממנו, משום שהעוון תלוי על עורפו של הנחש.

.222 משום שנחש נאחז באותו עוון על עורפו, אין מי שיתיר הקשר מעורפו. משום שאותו הנחש אין לו רשות בימי נעוריו של האדם לקשור העוון ההוא על עורפו. אלא בימי הזקנה, ואז קושר אותו בקשרים חזקים.

.223 הנחש רודף אחרי אותו אדם, ומכה אותו באותו ברית שחטא בו. ואע"פ שחזר בתשובה, יצעק מתוך צרת הכאב של המכה, וכשהנחש ההוא מדלג ונכנס באותו הקשר של העוון, בתחתית התהום הגדולה, אז תהיה הרווחה לאותו אדם. והנחש יוצא ועושה זה לאחר ימים מרובים.

.224 ובזמן שהאדם ההוא מת, 300 שוטרים רודפים אחרי אותו האדם, ותופסים אותו ומביאים אותו לפני המלך. והמלך הקדוש שובר אלו הקשרים של העוון, ויורד אותו עוון מעל עורפו של הנחש.

.225 ועל זה כתוב, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון. וכתוב, וכוּפַּר בריתכם את מוות. שהברית ההיא שלכם שברה קשרי העוון. את מוות, אחר המיתה. כמ"ש, כי אמר אֲכַפְּרה פניו במנחה, אבטל את כעסו. כך, וכוּפר בריתכם, שהברית תבטל את העוון. אז יוצא האדם לעולם ההוא נקי מאותו עוון, כי קיבל עונשו בעוה"ז.

.226 איך הכתוב, אם יכופר העוון הזה, מדבר בעוון הזה של אשת איש? כתוב כאן, אם יכופר העוון הזה. ובאיסור אשת איש שזנתה כתוב, וניקה האיש מעוון. ואצל אבנר ואיש בושת כתוב, ותפקוֹד עליי עוון האישה היום. אף העוון שבכתוב, אם יכופר, מדבר ג"כ באשת איש.

לפני הפסוק, אם יכופר, כתוב, והנה ששון ושמחה הָרוֹג בקר ושָׁחוֹט צאן אָכוֹל בשר ושָׁתוֹת יין, אָכוֹל ושָׁתׂה. וכתוב שם, אָכלה ומָחתה פיהָ. וכתוב, כי אם הלחם אשר הוא אוכל. כמו ששם נקרא הזיווג אכילה, אף אכול ושתׂה שכאן, פירושו זיווג, באשת איש.

.227 וכתוב, מי פתי יסור הנה, חסר לב אָמרה לו. מים גנובים יִמְתָקו ולחם סתרים יִנעם. ולא ידע כי רפאים שָׁם בעִמְקי שְׁאוֹל קְרוּאֶיה. הרי שבעוון אשת איש נענש גם לאחר מיתה, שכתוב, בעמקי שאול קרואיה. זהו כשלא קיבל עונשו על אותו עוון בעוה"ז.

.228 ואם נמצאת לו זכות אבות, עונשו על אותו עוון הוא בעוה"ז. כמ"ש, ופקדתי בשבט פִּשְׁעָם ובנגעים עוונם. ופקדתי, פירושו, מעט מעט, כמ"ש, אִם בְּפִידוֹ להן שׁוּעַ. שאם שולח שבר וצרה הוא משעשע אותם במקצת. וכן כתוב, פוקד עוון אבות על בנים, שפירושו, שממעֵט העוון, שנותן מקצתו על זה ומקצתו על זה, וניצלים הוא ואביו מהעונש של העולם ההוא. כי הבן מזכה את אביו.

.229 עיניים עקומות שאינן מסתכלות בדרך אמת, דרך הישר. איש זה הוא בלי אות כלל. כי כל האותיות פורחות ממנו. משום שהוא בעל עין רעה, שהראייה שלו היא הפוכה. אותו רע עין שולט עליו.

.230 ואם מעשיו של אותו אדם כשרים, אין רע העין שולט אלא על עיניו. וצריך האדם להיזהר מעיניו. כי הס"א שולט עליהן. עיניים אלו רואות כל רע, ונעשות לו מסיתות לרע. ואיברי גופו מנצחים, אבל עיניו שולטות ומסתכלות ברע.

.231 מי שרוצה להישמר ממנו, יכתוב ביד ימינו י', וביד שמאלו יכתוב ז', ויפתח לפניו, ויאמר יוד בהיפוך האותיות, כלומר דוי, ויינצל ממנו.

.232 איש זה פוגם את שימוש הקדושה, משום זה אין שורות בו אותיות ומסתלקות ממנו. כי הוא באותו קו ירוק היוצא מתוהו במדידת הנר. ויש להסתכל בקווים שעל היד, שבימין ובשמאל. ובאלו קווים שבידיים תמצא את זה.

.233 מי שעין אחת שלו אטומה, ולא כל כך, והעין האחרת פקוחה. מום אחד מאלו המומים יש בו. זהו באות ר' בלבד, במילואה, רי"ש. ואות י' היא אצלו מגיעה ואינה מגיעה.

הקווים שעל המצח

[שרטוטין דמצחא]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף סב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף סב.

.234 במצחו של אותו האיש, יש ג' קווים העוברים מצד אל צד, ואחד קטן שעובר. גם רושם אחד עולה מעינו עד כנגד אוזנו. שערותיו תלויות וקשות. גבות עיניו גדולות. הוא מום מצד האחר.

אימו הלכה בכשפים כשהיה במעיה. ויצאה לפרשת דרכים בלילה. בעת שנולד, בתוך שנתיים שלו, נחלש עד שהתמעטה דמותו, ואימו הלכה עימו בלילה, ועשתה כשפים עליו.

.235 איש זה הוא בשמחה. אין בו אמונה. משבח עצמו במה שאין בו. הוא גבה רוח. מדבר רעות, ודברי עתק. הוא נדיב ואינו קמצן כלל. הוא בעל ניאוף. הוא מצליח ואינו מצליח. לשונו חדה.

.236 ואם קו אחד עבה במצחו, ושני קווים קטנים. זה הולך בכשפים, וכבר אימו עשתה אותם בעדו. הקווים העוברים מעין ימין לעין שמאל, עוברים זה על זה. הוא גס רוח. אבל אין בו רוע כלל. קמצן הוא. אין בו מעט ניאוף. הוא שנון בלשונו.

.237 אם יש בשפה שלו רושם אחד שהוא אדום ביותר. ושערה אחת באמצעו. האצבעות של רגלו השמאלית, מהן מקומטות, מהן זקופות ומתפשטות. עיניים זבות, ירוקות, המורידות תמיד דמעות. איש זה מתדבק באות פ', ואות ר' אינה מתיישבת בו.

יש לו ארבעה קווים במצחו, וכולם עוברים מצד אל צד. ושני קווים קטנים מעינו עד שערו. שתי רשימות, ושלוש קטנות, בין שערות עיניו.

.238 זהו אדם ההולך בכפיפת ראש. מין אחד, משלושה בעלי הרשומות מתולדות בעלי צרעת, יש בו במינו. מין זה אינו טומאה להסגיר אותו. הוא שמח בכל דבר, וצוחק תמיד, בכל דבריו צוחקים מהם בני אדם. הוא קמצן בביתו, לאחרים אינו כן. אינו מתבייש בדבריו, אע"פ שרואה שהכול צוחקים ממנו. נואף הוא. שערותיו אדומות מעט, אינן חלקות ואינן מקומטות.

.239 ואם ג' קווים במצחו, שעוברים מצד אל צד, וג' קווים קטנים שאינם עוברים, וכל שאר הסימנים בו. איש זה, יש לו פגם ורושם אחד בעינו, שאדם, שהיה צד ציפורים, עשה לו בלי כוונה, עם העץ שהיה מושיט לציפורים. והמכה נרשמה על עינו השמאלית, למעלה מגבות עיניו לאורכו.

.240 אותו שהיה צד ציפורים, הפחיד אותו בעץ ההוא, בעת שהיה מפריח ציפורים, והיכה אותו בלי כוונה. איש זה מצליח לכלכלתו ולכלכלת ביתו, ולא לאסוף כסף הרבה. נאמן הוא, ולא כל כך, כי נאמן הוא בדברים קטנים, אבל בדברים גדולים אינו נאמן. הוא בעל לשון הרע. הכול צוחקים על דבריו.

.241 ואם פיו גדול. שפתיו גדולות. מי שמשתתף עימו, מצליח בכל דבר, והוא ג"כ מצליח. הוא טוב לכל שותפות.

.242 אם הרושם של אותה מכה נמצא עימו, ועיניו זבות וירוקות, ורושם שחור אחד סובב אותן. זהו באות פ' במילוי ב' האותיות שלה, פ"א, ואות ר' לבדה בלי מילוי.

.243 איש זה, ראשו גדול, וארבעה קווים גדולים במצחו, ושלושה קטנים בין גבות עיניו, וקו אחד למעלה קרוע מעט. על חוטמו שערות גדולות. ראשו עגול. הוא גיבור חיל, בעל זדון בדבריו.

.244 ואם גם שערותיו קמוטות, הוא נואף. ובלילה הוא מתחבר לניאוף. לפעמים הוא נכשל באישה אסורה. זקנו מלא שערות, יש לו רושם בזרוע שמאלית, של מכת חרב, שהיכה אותו איש אחד, שהיה איטר יד ימינו, ביום רביעי בשבת, בעת שהשמש רצתה לבוא. כי באותו יום התעורר עליו חוט אחד מכוכב מאדים, אותו החוט שבצד שמאלו. והרושם ההוא שבבשרו, שבזרוע שמאלו, הוא עקום בעיגול.

.245 כשהוא מגיע לימי זקנה, נופל מהמקום שרוכב עליו, אם סוס, או חמור, או נופל מכותל. ומהנפילה ההיא ייחלש וימות. כי החטא שחטא בנעוריו רודף אחריו. ואם אותו האיש חזר בתשובה באמצע ימיו, ייפול מחמת חולשתו וימות.

.246 ואם חזר בתשובה בנעוריו, אז תמצא קווים על מצחו, שלושה גדולים וארבעה קטנים, ושניים שניים מבין עיניו, העולים למעלה. איש זה, תהיה מחלתו כדרך כל הארץ, וייפול ממיטתו וימות. כי לעולם יש בו נפילה לבסוף.

.247 עיניים קטנות ודקות שהצבעים שלהן אינם נראים בחיטוף לפי שעה, אלא כשמסתכלים בהן, הן ירוקות ושחורות. איש זה, שפתותיו חדות, ופניו ארוכות חדודות, אז תמצא במצחו שני קווים וקו קטן ביניהם. זהו באות פ' לבדה, ובאות ר' לבדה, בלי מילוי.

.248 איש זה, שערותיו תלויות ואינן חלקות. מצליח במעשה ידיו. ואם עוסק בתורה הוא מצליח בתורה. והוא ג"כ קטן באיבריו, וגם בשר אין לו. רוח שפתיו מדבר מתוך חוטמו, משום שנקבי החוטם צרים, וע"כ יוצא הרוח בדוחק לצד שמאל.

.249 ביָרך שלו למעלה מהברך יש רושם של חבּורה אחת, שעשה לו ילד אחד בסכין בימי ילדותו, והסתכן בו. הוא מקנא את אשתו עד שבני אדם צוחקים ממנו. הוא רוצה להיתקן ע"י אנשים אחרים ואינו יכול להיתקן, וצוחקים ממנו. זה, אין לאיש להשתתף עימו, כי לא יצליח. הוא בעל חמדה, הוא משתדל במה שאין לו. מחזיק עצמו לאדם גדול, ואינו כן. הוא זוכה לבנות ולא לבנים.

.250 ואם הקווים מתחלפים, ששני קווים קטנים וקו אחד גדול יש במצחו, ופניו אדומים. הוא זוכה לבנים ולבת אחת. או שאשתו יולדת בן, ונפטרת מהעולם.

אלף ילדים הנפטרים מהעולם מרה"ש עד רה"ש

[אלף דמתכנשין מעלמא מרה"ש עד רה"ש]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף סו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף סו.

.251 ואם אות אחד יש לו אחרי האוזן הימנית. ורושם של עדשה, עם שערה אחת תלויה בראש אוזנו. ואצבעו הקטנה שביד השמאלית, כפופה. אז תתקיים אשתו, ותוליד בנים ובנות.

אם יהיו לה סימנים אלו, יכרע וייפול בין רגליה בן אחד בין הבנים שלה, שיהיה מעיין הנובע בתורה. הוא יקרב ויוציא מעיינות ונחלים בתורה. ובשנים מועטות יסתלק מהעולם.

.252 ילד זה, הוא מאלו אלף ילדים הנפטרים מהעולם מרה"ש עד רה"ש. ומספָּר זה היה בימים הראשונים. אבל משנחרב ביהמ"ק, לא נמצאו אלא רק שישים ילדים חסר אחד, שמסתלקים מרה"ש עד רה"ש. ואלו הם המסתלקים מהעולם בעוד שנותנים ריח, כלומר קודם שיבואו לחטוא, מטרם שהגיע זמנם לצאת מהעולם.

.253 משום, שבעת שהקב"ה בא ללמד תורה, לאותם הילדים, שהסתלקו מהעולם בעוד שנותנים ריח, מטרם שהגיע זמנם, הם ראשונים באותם הדברים, שאוזן לא שמעה אותם מקודם לכן.

והקב"ה אמר לאותו ממונה, ששמו יופיאל, העומד ומקשר קשרים, כלומר שמייחד ייחודים, של התורה, מי הוא זה שהקדימני? כמ"ש, מי הִקדימני ואשַׁלם. ואשלם ודאי.

.254 אז קרא הקב"ה למט"ט, שעומד בתוך פרוכת המסך, ושישים אלף ריבּוא (600,000,000) בעלי חכמת התורה מסביב לו, והוא קושר קשרים לריבונו. אמר לו הקב"ה, מי הוא שהקדימני, מי הוא שהקדימני ואשלם? האם הוא רשום בתוך בני הישיבה שלך, או לא?

אמר לו מט"ט, ריבון העולם, הוא אינו בישיבה שלי, בתוך בני הישיבה שלך הוא. שכל אלו שהם לפניי בישיבה שלי, הם מתחת כל השמיים. כמ"ש, תחת כל השמיים לי הוא.

.255 כי שתי ישיבות יש למעלה, ישיבה של אותו הנער מט"ט, וישיבה עליונה של הקב"ה, ובכל מקום שלמדנו, ישיבה עליונה, היא של הקב"ה. ובכל מקום שלמדנו, ישיבה של הרקיע, היא של מט"ט.

.256 אז אמר לו הקב"ה, א"כ לְקוֹט אותו אליי, תוציא אותו מהעולם ותביא אותו לי, לקוט אותו ואריח בו. כמ"ש, דודי ירד לגנו לערוגת הבושם, לִרעות בגנים וללקוט שושנים. דודי, זהו הקב"ה, כמ"ש, דודי לי ואני לו הרועֶה בשושנים. ירד לגנו, זהו הגורן של הרקיע, העומדים כמו גורן. לערוגת הבושם, זוהי הישיבה של מט"ט. לרעות בגנים וללקוט שושנים, לבקר ולהסתכל באלו הישיבות שלו.

מהו, וללקוט שושנים? אל תקרא שושנים, אלא שֶׁשׁוֹנים. אלו הם המקדימים ונותנים ריח בעוה"ז, שהם מתלקטים ומסתלקים מהעוה"ז, מטרם שהגיע זמנם.

.257 אז הנער מט"ט קרא לגבריאל, שכתוב בו, אשר קֶסֶת הסופר במותניו, ואמר לו, כתוב מכתב ותן למלאך המוות על פלוני, שיִלְקוֹט אותו מהעולם.

והוא מסתלק מיד. ומעלים אותו תחילה לישיבת מט"ט, ושם אמר תלמודו שהביא בידו. ולומד שם מה שלומד. ואח"כ מעלים אותו לישיבה עליונה של הקב"ה, והוא נועד לישיבה שלו. ושם הוא משתעשע בהם, בחידושי תורה, באלו אשר לו, ובסודות עליונים ובטעמי תורה, שהיו נעלמים ממנו בעוה"ז.

.258 ויופיאל הממונה הגדול, הולך מהישיבה העליונה וחותם נסתרות וסודות התורה מתוך שתי הישיבות. כל מה ששואלים בישיבת הרקיע, של מט"ט, מתַרצים אלו שבישיבה העליונה, של הקב"ה. כי בישיבה העליונה אין שם שאלות וקושיות, אלא בישיבת הרקיע, יש שאלות. ויופיאל חותם דברי תורה משתי הישיבות, כראוי. ועל זה כתוב, ילכו מחַיִל אל חיל.

.259 ולעת"ל, יסתלקו השאלות והקושיות מישיבת הרקיע של מט"ט, כמ"ש, ילכו מחיל אל חיל, וכתוב, יהי שלום בחֵילךְ שלווה באַרְמְנותייך. כלומר שלא יהיו עוד שאלות אלא רק שלום ושלווה. עד כאן התבארו סודות העיניים להסתכל בצבעים שלהן.

נודע כי האדם כשנולד אין לו אלא הנפש הבהמית, מצד בהמה טהורה. אבל כשמתקדש ומטהר עצמו בתורה ובמצוות לעשות נחת רוח ליוצרו, הוא זוכה להשיג חמש מדרגות הנשמה הנקראות נרנח"י.

ותחילה מקבל אור הנפש ממלכות דאצילות, המאירה בעולם העשיה. ואם זכה יותר, הוא מקבל אור הרוח מז"א דאצילות, המאיר בעולם היצירה. וכשמקבל מז"א הוא מקבל מג' קווים שבו, ימין שמאל אמצע, בזה אחר זה.

ותחילה מקבל מקו ימין דז"א, המאיר בבחינת חסדים בלי חכמה, שאז יש לו רק ו"ק דרוח בלי ראש. וכשזכה יותר מקבל משמאל דז"א, מטרם שמתייחד בימין ע"י קו האמצעי, שאז היא חכמה בלי חסדים. ואז זוכה לג"ר דרוח. ובמדרגה זו לא יוכל האדם להתקיים זמן מרובה, כי הוא עלול לחטוא, כלומר להמשיך החכמה מלמעלה למטה, שאז ייפול לקליפות.

ולפיכך מטרם שהוא מגיע לכלל חטא, נוטל אותו הקב"ה מהעולם, ומתקן אותו בשתי הישיבות העליונות של מט"ט ושל הקב"ה, באותה הדרך שהקב"ה שהוא קו האמצעי, פועל לתקן קו השמאל ולייחד אותו עם הימין. ואז חוזר ומתגלגל לעוה"ז, ומקבל מהקו האמצעי דז"א תשלום המדרגות, נשמה חיה יחידה. ולפיכך כל הזוכה למדרגת ג"ר דרוח, נקרא ילד, מטעם שלא יוכל להאריך ימים, כי הקב"ה לוקח אותו מהעולם כדי שלא יחטא. ומחויב לחזור ולהתגלגל.

ונאמר, ילד זה, הוא מאלו אלף ילדים הנפטרים מהעולם מרה"ש עד רה"ש, כי אלו שבמדרגה של ג"ר דרוח מרומזים בשם אלף, כי אז הם מקבלים חכמה מקו שמאל דז"א, והחכמה מכונה אלף. ומוחין הג"ר דרוח, הם האורות של מצב א' של המלכות, המאירים ברה"ש לפני תקיעת שופר. וזהו הרמז שנפטרים מהעולם, מחמת שהם מרה"ש עד רה"ש, שהם מוחין הדין השולטים ברה"ש. לפיכך, מחשש שיחטאו, מסלק אותם הקב"ה מהעולם.

והמספר אלף בשלמות, היה במלכות בימים הראשונים, במצב א' של המלכות. אבל משנחרב ביהמ"ק, אחר שהתמעטה המלכות, שנקראת ביהמ"ק, ונחרבה ממדרגת מצב א', ובאה למצב ב', לא נמצאו אלא רק שישים ילדים חסר אחד, שמסתלקים מרה"ש עד רה"ש.

כי במצב ב' התמעטו הג"ר דחכמה, ולא נשאר בה אלא ו"ק דחכמה, חג"ת נה"י, שכל ספירה כוללת עשר, והם שישים. וחסרים מהן ספירה אחת, המלכות של ע"ס שביסוד, שאינה יכולה לקבל חכמה, מטעם שיש בה הארה ממלכות דמדה"ד, המצומצמת שלא לקבל חכמה.

ואלו הם המסתלקים מהעולם בעוד שנותנים ריח, קודם שיבואו לחטוא, שכל עוד שמשתמשים עם החכמה בבחינת מלמטה למעלה, הנקראת ריח, הם מסתלקים, מחשש שיבואו להמשיך מלמעלה למטה, שהוא החטא של עצה"ד. ואחר שהם מסתלקים מהעולם, לוקח אותם הקב"ה ומתקן אותם על דרך שהקו האמצעי מתקן את קו השמאל כדי לייחד אותו עם הימין.

משום, שבעת שהקב"ה בא ללמד תורה, לאותם הילדים, שהסתלקו מהעולם בעוד שנותנים ריח, מטרם שהגיע זמנם, שרוצה לתקן אותם בקו האמצעי, שאור השמאל שלהם יתייחד עם הימין, כי קו האמצעי, נקרא תורה. הם ראשונים באותם הדברים. שאוזן לא שמעה אותם מקודם לכן. שאור השמאל שלהם הוא מקו השמאל הקודם לתיקון קו אמצעי, וע"כ אינם שלמים.

והקב"ה אמר לאותו ממונה, ששמו יופיאל, שהוא שר החכמה, העומד ומקשר קשרים של התורה, שעומד ומייחד הייחודים של התורה, קו האמצעי, הנקרא תורה, שמשגיח על חכמה מתוקנת מייחוד ימין ושמאל. וע"כ שואל אותו, מי הוא זה שהקדימני? מי הוא זה שהקדים את התיקון של קו האמצעי שלי, ולקח מקו השמאל מטרם שהתייחד עם הימין, שהוא אז חכמה בלי חסדים? מי הוא שהקדים לקבל חכמה דשמאל מטרם שתיקנתי אותו, ואני צריך להשלים אותו בתיקון של קו האמצעי. ואשלים אותו בוודאי.

וצריכים לדעת, כי כמו שז"א הוא הקו האמצעי בעולם האצילות, וכולל חג"ת נה"י, כך מט"ט קו האמצעי בעולם הבריאה, וכולל ארבע חיות, אריה שור נשר אדם, שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל.

מט"ט כולל ארבע החיות, כמו ז"א הכולל ו"ק. הרי שז"א, קו האמצעי באצילות, עומד ומתלבש במט"ט, קו האמצעי בין החיות שבעולם הבריאה. הרי שמט"ט הוא הרֶכב, שקו האמצעי רוכב עליו. והקב"ה, ז"א, רוכב על מט"ט.

אלא לפי זה שמט"ט קו האמצעי, כמו ז"א, מה ההפרש בין מט"ט לז"א? ולמה צריך הקב"ה לרכוב על מט"ט? כי כל כוחו של קו האמצעי להכריע את קו השמאל ולייחד אותו עם הימין, הוא בכוח המסך דחיריק שבו, הממעט אור השמאל לו"ק, וע"י זה מייחד אותו עם הימין.

אמנם נודע שבעולם האצילות אין שום מסך נוהג שם, והכול אחד, ורק מעולם הבריאה ולמטה, הנמצאים תחת הפרסא שמתחת לאצילות, נוהגים מסכים. וא"כ מאין יש לז"א מסך דחיריק, להכריע עימו את קו השמאל?

וזהו הצורך, שז"א דאצילות יתלבש אז במט"ט שבעולם הבריאה, ומט"ט הוא הנושא למסך דחיריק, וכשז"א מלובש במט"ט, אז יפה כוחו להכריע את השמאל עם מסך דחיריק שבמט"ט.

וזהו עניין שתי הישיבות המובאות לפנינו. כי ההארות המושפעות מקו האמצעי אל הנשמות, נקראות ישיבות. והישיבה העליונה היא בז"א שבעולם אצילות, שההארות הללו באות בלי מסך כלל. והישיבה התחתונה, שההארות של קו האמצעי באות בכוח הדינים שבמסך דחיריק, נקראת ישיבתו של מט"ט. כי הוא הנושא אל המסך דחיריק. אמנם יש במסך דחיריק שני כוחות:

א. כוח של המנעולא, שהיא ממלכות דמדה"ד.

ב. כוח המפתחא, מלכות הממותקת בבינה.

והמסך דחיריק שיש במט"ט הוא המסך השני של מלכות הממותקת, הנקרא מפתחא. אבל המסך הראשון הנקרא מנעולא, אינו כלל במט"ט.

ולפי המתבאר מובן, שאחר שאותם הילדים מסתלקים מהעולם בעוד שנותנים ריח, הם צריכים לקבל למעלה תיקון קו האמצעי, ואין תיקון זה בא להם אלא ע"י הקב"ה, קו האמצעי שבאצילות, וע"י מט"ט, קו האמצעי שבעולם הבריאה, ואז הם ראויים לחזור ולהתגלגל ולקבל תיקונם בשלמות.

תחילה הזוהר מבאר מיתת הילדים, שבאה ע"י קו האמצעי שבעולם הבריאה, מט"ט, הנושא למסך דחיריק. אמנם אין מיתה אלא ממנעולא, מלכות דצ"א, שבכל מקום שהיא מתגלה, פורח משם אור החיים, מחמת הצמצום שהצטמצמה, שלא לקבל חיים, חכמה.

ובמסך דחיריק שבמט"ט אין כלל מנעולא. ולפיכך גם הוא צריך להשתמש באחרים, שיגלו לו המסך דמנעולא, שהיא פעולה ראשונה הכרחית שבמסך דחיריק.

ולפיכך הוא נעזר בזה ע"י גבריאל וע"י מלאך המוות. כי כדי לגלות המנעולא, צריך בתחילה לעורר קו השמאל, גבריאל, אשר בסיום קו השמאל מתעוררת המנעולא, כמ"ש, לַפתח חטאת רובץ.

וכמ"ש, קֶסת הסופר במותניו, הכתוב בגבריאל, שכוח המנעולא המתעורר על ידו, הוא קסת הסופר, שבה כותב כתב למלאך המוות, שייטול את נשמתו. כי אין מלאך המוות ממית אלא בכוח גילוי המנעולא.

ונמצא שמט"ט לא יוכל לגלות את המסך דחיריק בפעולתו הראשונה, מנעולא, אלא ע"י גבריאל ומלאך המוות. שע"י פעולה זו מסתלקת כל הארת קו השמאל כולה מאותם הילדים, ואז מתים.

ואח"כ מקבל אותם מט"ט לישיבתו, ששם נגנז כוח המנעולא, ומקבלים כוח המסך דחיריק של ישיבת מט"ט, מסך דמפתחא, הפעולה השנייה של קו האמצעי. ואז מתייחדים הימין והשמאל ע"י קו האמצעי שבעולם האצילות, שהוא ישיבת הקב"ה. וע"י שתי ישיבות אלו הם מקבלים הנשמה, הנמשכת ע"י קו האמצעי.

וכדי להשלים הילדים, כמ"ש, מי הקדימני ואשלם, קורא הקב"ה למט"ט, כי הקב"ה, קו האמצעי, רוצה להשלים אותם בקו האמצעי, הפועל במסך דחיריק שתי פעולות, עד שמייחד אור החכמה שבשמאל עם החסדים שבימין. וע"כ הוא צריך לרכוב על מט"ט, בעל המסך דחיריק.

מט"ט עומד בתוך פרוכת המסך, המסך דחיריק, שהוא הנושא אליו. ושישים אלף ריבוא בעלי חכמת התורה מסביב לו, שהוא כולל חכמה דשמאל וחסדים דימין בייחוד אחד. והחכמה דשמאל מכונה שישים אלף. אלף הוא חכמה. ושישים מורה שהם רק ו"ק דחכמה, שכל אחד כולל עשר, והם שישים. ריבוא, מורה על מציאות החסדים, שהם מרובים. חכמת התורה, כלומר החכמה המתקבלת ע"י התורה, שהיא קו האמצעי.

והוא קושר קשרים לריבונו, שבכוח המסך דחיריק שנושא, מייחד הימין והשמאל זה בזה של אדונו, שהוא ז"א, הרוכב עליו.

שאל אותו הקב"ה, מי הוא שהקדימני, מי הוא שהקדימני ואשלם? מי אותו שהקדים לי, שקיבל מהארת השמאל מטרם שאני תיקנתי אותו בקו האמצעי? הנה אני צריך להשלים אותו. האם הוא רשום בתוך בני הישיבה שלך, או לא? האם הוא כבר קיבל תיקון של המסך דחיריק, שנוהג בבני הישיבה שלך, או לא? כלומר, שעורר את מט"ט, שיתקן אותו ע"י מסך דחיריק שבו.

אמר לו מט"ט, ריבון העולם, הוא אינו בישיבה שלי, שעוד לא קיבל כלום מכוח המסך, הנוהג בבני הישיבה שלי. בתוך בני הישיבה שלך הוא. שעוד אין בו התכללות המסך, והוא דומה לנשמות מאצילות, מישיבתו של הקב"ה, שאין מסך נוהג בהן. שכל אלו שהם לפניי בישיבה שלי, הם מתחת כל השמיים, שבני ישיבתו של מט"ט, הם מתחת השמיים, שכבר נוהגים בהם מסכים.

שתי ישיבות יש למעלה, ישיבתו של הקב"ה מנשמות שאין בהן מסך. וישיבתו של מט"ט מנשמות שיש בהן מסכים. אז אמר לו הקב"ה, לְקוֹט אותו ואריח בו, שיתקן אותם הילדים בתיקון קו האמצעי בשתי הפעולות:

א. ע"י המנעולא, המסלקת את אור השמאל לגמרי, וגורמת מיתת הילדים. לכן אמר, לקוט אותו, כלומר שיוצאים מהעוה"ז.

ב. ע"י המפתחא, המתקנת הילדים שיקבלו ו"ק דחכמה, שנקראים ריח. ואריח בו, שיהיה נמשך בו הריח, ו"ק דחכמה.

כמ"ש, דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. דודי, זהו הקב"ה, קו האמצעי. ירד לגנו, זהו הגורן של הרקיע, קו השמאל שברקיע, שמטרם שמתייחד עם הימין, נקרא גורן, מלשון גֵרות בארץ נוכריה, כי המקבלים משמאל בלי ימין, מרגישים את עצמם כגֵר בארץ נוכריה. והקב"ה ירד לגורן הזה, כדי לתקן אותו במסך דחיריק ולייחד אותו עם הימין.

לערוגת הבושם, זוהי הישיבה של מט"ט, שנקרא בושם המעלה ריח, כי על ידו מיתקנים ו"ק דחכמה, הנקרא ריח.

לרעות בגנים וללקוט שושנים, לבקר ולהסתכל באלו הישיבות שלו, לתקן את השמאל ע"י שתי הישיבות: שמהישיבה התחתונה לוקח המסך דחיריק, ובישיבה העליונה מייחד השמאל עם הימין.

וללקוט שושנים, אלו הם המקדימים ונותנים ריח בעוה"ז. הילדים העומדים במדרגת ג"ר דרוח, שמקדימים לקבל ריח החכמה מקו השמאל, מטרם שיקבל תיקון קו האמצעי, ובעוד שהם מעלים ריח, שמקבלים החכמה מלמטה למעלה, שנקראת ריח, הם נלקטים ויוצאים מהעולם, כדי שלא ייכשלו להמשיך החכמה מלמעלה למטה.

ועתה מבאר איך יכול מט"ט לגלות המסך דמנעולא, שהיא פעולה ראשונה של המסך דחיריק, מאחר שאין בו אף משהו מבחינת מנעולא, כי הוא רק נושא המסך דמפתחא. אחר שאמר לו הקב"ה, שיעורר עליהם שתי פעולות של המסך דחיריק, מתחיל מט"ט לפעול.

ובתחילה הולך לעורר את המסך דמנעולא, ונאמר, אז הנער מט"ט קרא לגבריאל, שמעורר את קו השמאל, שנקרא גבריאל. שכתוב, אשר קסת הסופר במותניו, שבסיומו של קו שמאל נמצא המנעולא, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ, והיא נקראת קסת הסופר, כי בה כותב כתבים למלאך המוות, ונותן לו כוח להמית. כי אין מלאך המוות ממית, אלא בכוח גילוי המנעולא, שנגלית ע"י גבריאל. במותניו, בסיומו.

ואמר לו, כתוב כתב ותן למלאך המוות על פלוני, שיִלְקוט אותו מהעולם. שיעורר קסת הסופר שלו, גילוי מנעולא, וימסור אותה למלאך המוות. והיא פעולה ראשונה של המסך דחיריק, המגלה את המסך דמנעולא, המבטל כל הארת קו השמאל מהילדים. ואז הם נמסרים למלאך המוות ומתים עם גילוי המנעולא.

ועתה צריכים לתיקון השני של מסך דחיריק, לגנוז המנעולא ולגלות המפתחא. שע"י זה יוכלו הילדים לקבל הו"ק דחכמה, המיוחדים בחסדים, אור הנשמה. ונאמר, שמעלים אותו תחילה לישיבת מט"ט, כדי שיקבל המסך דמפתחא ממנו, המכשיר אותו לקבל הו"ק דחכמה שלו. ושם אמר תלמודו שהביא בידו, ששם, במסך של מט"ט, חוזר ומקבל תלמודו, החכמה, אלא בשיעור ו"ק. ואח"כ מעלים אותו לישיבה עליונה של הקב"ה, שיקבל שם האורות בלי מסך כלל.

ויופיאל הממונה הגדול, הולך מהישיבה העליונה וחותם נסתרות וסודות התורה מתוך שתי הישיבות. שע"י המסכים שבישיבה של מט"ט, לוקח האורות של חכמה ושל חסדים המיוחדים שבישיבה של הקב"ה.

והטעם שצריך לשתי ישיבות, הוא כי כל מה ששואלים בישיבת הרקיע, של מט"ט, מתַרצים אלו שבישיבה העליונה, של הקב"ה. שכל הדינים שבמסכים של הישיבה של מט"ט, נמתקים באורות שבישיבה של הקב"ה. כי לולא המסך והדינים שבישיבה של מט"ט, לא היו האורות המיוחדים של ימין ושמאל בישיבה של הקב"ה. ולפיכך הם משובחים כמו האורות, משום שגרמו אותם.

ובישיבה של הקב"ה שבאצילות, אין שם מסך כלל, כי המסכים מתחילים מפרסא שמתחת לאצילות ולמטה. בישיבה העליונה, ישיבה של הקב"ה, אין שם שאלות וקושיות, שאין שם מסכים ודינים, אלא בישיבת הרקיע יש שאלות, בישיבתו של מט"ט, בעולם הבריאה. ולפיכך צריך יופיאל לחתום סודות התורה משתי הישיבות יחד, שאחת משלימה לחברתה. שרק משתיהן עולים ומתקנים דברי התורה, האורות, כראוי.

ולעת"ל, יסתלקו השאלות והקושיות מישיבת הרקיע של מט"ט. שלעת"ל, כשיתוקן המנעולא, כמ"ש, בִּילַע המוות לָנצח, אז יתבטלו כל המסכים והדינים שבג' עולמות בי"ע, ובי"ע יחזרו להיות אצילות. ונמצא אז שיסתלקו השאלות והקושיות, שהם המסכים והדינים מישיבה של רקיע, שבעולם הבריאה.

צורות החוטם

[דיוקנין דחוטמא]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף עב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עב.

.260 צורות החוטם. החוטם הוא חותם הפנים, שהפנים של האדם ניכרים על ידו. ואם יש לאדם חוטם קצר ועקום, שאינו מתיישב כראוי בדרך יושר, זהו שאיבד צורת פנים של אדם. וזהו באות ה' לבדה בלי מילוי א', שהיא מילוי של ה"א. שדרך הענווה והשלמות עברה ממנו, כי הוא עז פנים. שערותיו הן בין אדום ללבן.

.261 ג' רשימות גדולות יש לו על מצחו, וג' רשימות אחרות, שאינן נראות כל כך. ג' קווים אחרים יש לו על המצח מצד זה לצד זה, שפתיו הן גדולות, בעזוּת שלו מדבר קשות עם בני אדם, כל כמה שרוצה. כי דרך הענווה עברה מחוטמו, ומעל פניו, כי בושה וענווה מיישרות החוטם על הפנים. וזה, שיש לו חוטם עקום, אין בו כלל בושה וענווה. ומשום שהוא עז פנים, משקר וצוחק בדיבורו.

.262 ואם הקווים עוברים מעל מצחו, ג' גדולים וג' קטנים, ושערותיו שחורות, הוא בין שתי אותיות ה"א במשקל. ולא אות ה' לבדה בלי מילוי. זה משפיל ראשו, וצוחק בדיבורו. שערותיו חלקות ולא כל כך. צרות גדולות באות עליו. וניצל מכולן.

.263 איש זה, זכות קטנה מאביו מגנה עליו. ואותה הזכות נרשמת על העמוד, שעומד עליו אותו נער, מט"ט, והוא זוכה בזכות שהוא יתום אחד. משום שכל יתום ואלמנה נמצאים בפיקדון אצל מט"ט, תחת הגנתו ושמירתו, העומד לדון בהם, בשבעים סנהדרין.

.264 בהיכל הזכות, דנים כל הדינים שבעולם, חוץ משלושה, בנים חיים ומזון, התלויים במזל העליון, דיקנא דא"א. וכולם בפסוקים כתובים.

בנים, כי כתוב, ותתפלל על ה'. על, הוא בדיוק, כי חנה התפללה למעלה למעלה, במקום של המזל העליון, דיקנא דא"א, שלמעלה מז"א, הוי"ה.

חיים, כי כתוב, הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. יוסיף, לשון נסתר, משום שהכוונה היא למזל העליון של א"א, שהוא יוסיף החיים, כי בו תלוי הדבר.

מזון, כי כתוב, הַשְׁלֵך על ה' יְהָבְךָ והוא יכלכלך. על, דיקנא דא"א, שלמעלה מה'. ושם דנים בני העולם.

.265 ונותנים כתב למלאך המוות להרוג אותם ולקחת הרוח שלהם. וכיוון שהעֵרְבונות העליונים, כלומר נשמות התחתונים שנלקחות לשם לערבון בכל לילה, כמ"ש, בידךָ אפקיד רוחי, והטוב של בני אדם, הם ביד הקב"ה, הוא מצַווה למט"ט, שאשתו ובניו של אותו האיש, שלקחו את נשמתו לערבון ולא השיבו לו, ומת, יהיו בפיקדון ביד מט"ט.

ומשום שאסור לקחת ערבון על ערבון, כיוון שכבר לקחו הערבון מאביהם שמת, אין לקחת עוד נשמות הבנים לערבון. לכן שומר אותם מט"ט, שלא ימותו.

.266 ע"כ מי יציל אותם מעינויים? זכות של האב שמת, מגִנה על בניו. האדם ההוא הוא אחד מאלו הבנים, הניצלים בזכות אביהם, והזכות ההיא של אביו, מגנה עליו בעת צרתו.

.267 לזה יש רושם במצחו, הרומז שחוטא או שנואף. ואינו מתראה לפני אנשים, כדי שלא יכירו בו. זהו איש מצליח. ומי שמתחבר עימו, יצליח יותר ממנו.

.268 מי שיש לו חוטם עקום ושני נקבי החוטם שלו גדולים, ופתחי נחיריו בולטים מחוץ לחוטם, והחוטם אינו נמשך עימהם, זהו באות ה"א במילואה, בשתי אותיות ה"א.

.269 ארבעה קווים גדולים יש לו במצחו, ושישה קווים קטנים. אוזניו גדולות, עיניו גדולות. ושתי רשימות שחורות קטנות בעין ימינו. אינו מיתקן בשערותיו, משום שהן גדולות וקשות. במצחו יש רושם של מכה.

.270 אדם זה הוא שורף, ומוכן בכל יום לשרוף הכול כשמתרעם. בכעסו, מתקרר חוטמו, ונעשה לבן. אין כעסו נשקט אלא כשהוא לזמן מרובה. נאמן בדברים גדולים, ובדברים קטנים אינו נאמן. בעל חמדה.

גופו מלא מכות ואבעבועות בכל ימי השנה, חוץ מביום קצר אחד בימי החורף, שהוא בריא. מתנהג בביתו בענווה. חושק לאכול בכל מקום, אע"פ שלא הזמינו אותו. אם זוכה בתורה ומלמד ילדים, זוכה על ידיהם בשתי אותיות ש' ת'.

.271 ביד ימינו יש רושם עמוק מתולדה, שנולד עימו. שתי נשים מזדמנות לו. הראשונה תמות על המשבר. השנייה תזכה לשני בנים. אחד ימות כשהוא קטן ויונק חלב אימו. ואחד יקום להיות נואף בעולם, יותר מאנשים אחרים. וחיים נמצאים בו, אבל לא כל כך.

.272 החוטם שבדרך יושר ומתוקן היטב על הפנים, איש זה הוא באות ה' במילואה, ה"א. מתגלים במצחו שני קווים גדולים וחמישה קווים קטנים, שני קווים לצד ימינו אצל שערותיו, ההולכים ביושר מלמטה למעלה. שערותיו בין שחור לאדום, ותלויות על אוזניו. עיניו גדולות וירוקות, וחוט אדום מסובב בתוכן. פניו ארוכים.

.273 איש זה נקרא פני נשר. הוא מבָּניה של הלבנה, המלכות, בעת שהיא במילואה. כשרוצה להשפיל את עצמו, הוא טוב לריבונו. ירא שמיים. בימי נעוריו בלי מחלות, הולך בבריאותו כגיבור בלי פחד. בימי זקנתו יורד כירידת הלבנה, כמו שהלבנה מתמעטת אחר ט"ו (15) בחודש. הוא יהיה חלש, ומחלות רודפות אחריו. הצדיק הזה, יתכפרו עוונותיו ע"י המחלות.

.274 ואם הסימנים מתחלפים, יהיה במחלות בימי נעוריו, כי אז הוא כלבנה המתחילה ורוצה להאיר, כלבנה בתחילת החודש. וע"כ יהיה האיש הזה בעוני. ובימי זקנה יהיה בלי מחלות, בעושר ובכבוד רב, כי אז מאירה הלבנה ועומדת במילואה. וזהו צדיק וטוב לו. יש בו ענווה ואהוב לריבונו בכולו.

.275 אם החוטם ארוך וחד ושנון, כראש חוטם של נשר, הוא בלי אות כלל. שערותיו קמוטות, קווי מצחו הם שלושה. פניו חֲדוּדים. עיניו קטנות. חומד מה שיש לאחרים. כל מעשיו אינם ביראת שמיים. שונא התורה ומי שלומד בה. אוהב לפי שעה לשמוע דברי תורה, ולפי שעה היא פורחת ממנו.

.276 ברגל שמאלו יש לו שתי אצבעות קמוטות, שאינן מתפשטות כל צורכן, וברגל ימין אצבע אחת קמוטה, זהו בחטא של גנבה, ולא ישוב בתשובה מהחטא הזה לעולם.

.277 אם בין כתפיו תלויות שתי שערות גדולות. בחזהו יש לו שלוש שערות תלויות. בכל רגע ובכל שעה נשבע שבועה, אפילו אינו נהנה בסיבת השבועה. פעמיים בשנה יוכל אדם להשתתף עימו ויצליח, ולא יותר. מחודש אדר עד תחילת ניסן, ומחודש אלול עד שישה ימים במרחשוון. ולא יותר.

ובימים אלו, כל מי שישתתף עימו יצליח. כי ימים אלו הם ימים שאותיות מאירות בהם, ומי שאין לו אותיות בנפשו, יתאחד עימהם ויאירו לו האותיות. האותיות הן לבושים לנר"ן של האדם.

.278 בימים אלו, יוצאות נשמות עירומות, שאין להן בת זוג, ואין להן אותיות להלביש אותן, והן חוזרות ומתגלגלות ובאות לעוה"ז כמקודם לכן. בימים אלו יוצאות כ"ב (22) אותיות ושורות בהן, ומתעטרות בהן. וברחמים הן מוצאות זיווגים. ובימים ובחודשים אחרים אין בהן אותיות.

.279 כי מז' באדר מזדווג הנר, המלכות, ומוציא אותיות קטנות, שבוקעות רקיעים ויוצאות לעולם. בזמן שהן יוצאות, כל הנשמות העירומות, שעתידות לחזור לעולם, יוצאות עם האותיות, ומתאחדות בהן.

.280 הנשמות העירומות יוצאות לעולם ע"י שליח. כי כל בני העולם, כשנבנים להצטייר בעוה"ז, בעת שנולדים להיות בעוה"ז, כל הציורים של האותיות, מצטיירים בהן ע"י שלושה שותפים, הקב"ה ואביו ואימו, שמחברים הבניין. שאביו ואימו מולידים הגוף, והקב"ה, זו"ן, מוציא הנשמה. כי ז"א ומלכות הם אבא ואמא של כל נשמה.

ואלו הנשמות החוזרות בגלגול לעולם בימים אלו, מצטיירות בהן האותיות, המאירות באותם הימים.

אבל נשמות אחרות, המתגלגלות לבוא בעולם בזמנים אחרים, שאין בהם אותיות, אין אותיות מצטיירות בהן. כי נשמות מגולגלות באות לעולם ע"י שליחים, ולא ע"י זיווג זו"ן, כי כבר נולדו, ואינן צריכות ללידה מחדש, ואלו השליחים אין מציירים להן אותיות, כמו שהצטיירו בתחילה, בעת שנולדו מצד אבא ואמא, ז"א ומלכות. וע"כ אין להן אותיות.

.281 ואלו האותיות שנולדו בז' אדר, הולכות ומשוטטות בעולם, ומתאחדות בהן כל אלו הנשמות, שאין להן אותיות, הנשמות המגולגלות, עד ר"ח סיוון. כי אז מסתתרות האותיות האלו הקטנות, שהן מבחינת המלכות, ואותיות עליונות, מבחינת ז"א, צריכות להתגלות. אם יחזרו ישראל בתשובה.

.282 ומאלול מתכסות אלו האותיות העליונות, שאז זמן הגילוי שלהן, והן מתכסות עד שישובו ישראל בתשובה. עד שישה ימים במרחשוון. עד שיחזרו ישראל בתשובה על עוונותיהם, ויתכפר להם ביוה"כ, ויחזרו האותיות להאיר כמקודם. ובין כך ובין כך יוצאות אלו האותיות הקטנות לקיים העולם, ואלו הנשמות המגולגלות מתאחדות בהן, משום שאין להן אותיות כלל.

.283 כי מאלול ואילך עומדת התשובה, שהאותיות עולות אליה. ובני העולם חוזרים מעוונותיהם ומתכפר להם ביוה"כ. ואז מחזירים האותיות, והן עומדות על העולם חודשיים, מעשרה בתשרי עד עשרה בכסלו, ומסתלקות מהעולם בטבת ובשבט. שבחודשיים אלו אין בהם ימים שיאירו האותיות.

.284 מז' באדר יוצאות אלו האחרות, האותיות הקטנות. ואלו הנשמות המתאחדות בהן, מקדימים ברחמים באלו הימים, כלומר שמקבלים ע"י הרחמים בת זוגו של אחר, ומקדימים לקבל אותה מטרם שיקבל אותה האחר.

ובשני החודשים האחרים, תמוז ואב, מתכסות כל האותיות, הן הגדולות והן הקטנות. ויוצאים ימי הרעה באותיותיהם הרעות, ואלו שולטות על העולם, והאחרות מתכסות. ומשום זה באלו הימים, אשרי מי שיינצל מהם.

.285 וכאשר החוטם ארוך, ורוחבו גדול אצל הראש, הוא באות ה', ולפעמים מתחברת עימה אות י', זהו איש מצליח.

.286 פניו מקומטים מתולדות האבעבועות שהיו לו. עיניו אדומות. זוהי אחת מבין תולדות הצרעת. ולפעמים יורדות דמעות מעיניו.

.287 אם הקמטים שבמצחו הם ארבעה ורשומים בשני עבריו, כאריח, שהוא חצי לבֵנה, על לבֵנה, שלמעלה קו קצר ותחתיו קו ארוך, שערותיו גדולות, זהו איש מצליח. וירא שמיים. משבח עצמו בכל דבר, יותר ממה שיש בו. ובזמן שמנענע את עצמו, יורדות דמעות מעיניו. וכואב בחוטמו עד שמוציא ליחה ירוקה. זהו מין קשה מאלו המינים של צרעת. מי שמשתתף עימו מצליח. הוא נאמן בכל דבר.

ענף של כוכב שבתאי ושני רוחות ונשמות עירומות

[ענף דשבתאי וב' רוחות ונשמות ערטילאות]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף עח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף עח.

.288 על כתפו השמאלית יש לו שלוש רשימות. שתיים אדומות ואחת שחורה. אך הרשימה השחורה יש בה תועלת, שמושכת אותו להתקרב לאנשים, ומתחבר בהם, שלא יחשבו אותו למצורע.

.289 מום נולד בו בלילה, ביום אחד של הסתיו בימי נעוריו, משום שאכל דג ושתה מים, ויצא לחוץ. ובאותה שעה היה שולט כוכב שבתאי בעולם, וענף אחד ממנו היה נמשך להתפשט למטה.

ויצא הוא בגילוי ראש, והענף היכה בו על ידי קורקפנ"י ושמרירו"ן, שני רוחות השולטים באותו ענף. וכשהוכה האדם הזה, רשמו בו שתי רשימות אדומות, ואותו הענף רשם בו אותה רשימה שחורה. כי דבריו של שבתאי משתמשים בשחור.

.290 וזה שולט בעם של שבתאי, אבל לא בעם הקדוש. משום שהעם הקדוש אין לו חלק ונחלה בכוכבים ובמזלות, אלא בהקב"ה לבדו. וישראל צריכים להראות שמחה, ואכילה ושתייה, ובגדים לבנים, או של צבעים יפים, ולתקן הבית והשולחן, ביום הזה.

.291 אבל אינו כן באותם שאחוזים ביום הזה בשבתאי, שצריכים להתענות, ולהראות עצבות ודאגה, ולהתלבש בבגדים שחורים, ולהתכסות בשחורים, ולא לאכול בשר ויין ושמן, ולא להתענג בתענוגי העולם, אלא לשבת בביתו עצוב, ולהיפרד מבני אדם. ואז אלו הרוחות השולטים בענף של שבתאי, קורקפנ"י ושמרירו"ן, נמשכים עליו, ומודיעים לו דברי העולם שבהמשכת שבתאי.

.292 יש אנשים שנולדו בשעה שהענף של שבתאי שולט, והם תמיד עצובים, שאינם שמחים לעולם. חוץ מכשעוסקים בתורה, ומתאחדים עם הקב"ה.

.293 אם יש באותו אדם יסודות ושורשים מזכות אבות, ענף זה היוצא משבתאי, מנצח לפעמים את האדם, ואוחז בו, ואלו שני רוחות קורקפנ"י ושמרירו"ן, מתפשטים מהענף, והולכים לנקב שבסלע, ששם מתקבצים כל הרוחות העירומים של בני האדם, שאינם נכנסים למחיצת המלך.

.294 והם, הרוחות, עירומים בעוה"ז, שאין להם לבושים מתורה וממצוות. וכשיוצאים מעוה"ז, משוטטים להיכנס בעולם ההוא, ונועלים השערים לפניהם בכל צדדי העולם, ואינם מוצאים מנוחה, עד שהם יוצאים ומשוטטים בעולם. והם נקראים בשם, שכנוֹת.

.295 וביום השבת, כשמתקדש היום, איפה הם הולכים? הולכים לתוך נקב של סלע אחד, שמחוץ לחומות הגן בהרים שמבחוץ. ונמצאים שם כל יום השבת. ואחר השבת, יוצאים ומשוטטים בעולם, ומודיעים דברים במראות הלילה, לבני אדם.

.296 וכשניצח הענף של שבתאי את האדם ההוא, הולכים אלו שני רוחות לאותו הנקב שבסלע, ומתעכבים שם עד יציאת השבת. כיוון שיצא השבת, יוצאים אלו הנשמות, הרוחות העירומים, ואלו שני הרוחות שמהענף של שבתאי עימן, ומתחברים יחד.

.297 ובאים אלו שני רוחות ונשמה אחת, שמשורש האדם ההוא משבעים מדרגות שלאחור, ושורים על האדם רוח אחר רוח. והם מודיעים לו דברים בעולם, מהם אמת, ומהם אינם אמת. מהם אמת, מצד הנשמה העירומה, כי מצאה שם מנוחה. ומהם אינם אמת, מצד אלו שני הרוחות. ולפעמים הרוחות מודיעים לו דברי אמת לזמן קרוב.

.298 זוהי נשמה שלא מצאה גאולה משבעים מדרגות לאחור. וע"כ כוכב שבתאי משך לעוה"ז אלו שני רוחות, כדי לתקן אותה. ובגללה, אין האדם מפחד, כששני רוחות שורים עליו, ואינו מזדעזע. אשרי חלקו, של מי שיש לו זכות אבות, שיעזרו לו בכל אלו הפעולות.

כתוב, זה לעומת זה עשה האלקים. שכמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה, כך יש כנגדם צד אחר אבי"ע דטומאה. ועיקר ההפרש שביניהם הוא, כי צד האחר דבוק בשמאל בלי ימין, וכל חיותם מג"ר דחכמה דשמאל. והצד הקדוש דבוק בקו האמצעי, המעלים ג"ר דחכמה דשמאל, והו"ק דחכמה דשמאל הוא מייחד עם החסדים שבימין.

וישראל דבוקים באבי"ע דקדושה. ואוה"ע באבי"ע דטומאה. וכמו שישראל עושים מעשה המצוות המעוררות שורשיהם למעלה לייחוד הקב"ה ושכינתו בקו האמצעי, כך יש לגדולי אוה"ע, כמו בִּלעם וכדומה, מעשים המסוגלים לעורר שורשיהם למעלה, להפריד קו השמאל מהימין, ולהמשיך להם הג"ר דחכמה דשמאל.

ואחד מהמעשים הרעים, שהיו אוכלים דגים ומיד שתו מים אחריהם, והתכוונו בזה, כי הדגים הם המדרגות שיש בים, שהן החכמה. ולפיכך אכילת הדגים, היא התעוררות של מטה, להמשיך מדרגות של ו"ק דחכמה. והמים, שמהם מקבלים הדגים חיותם, היא התעוררות של מטה, להמשיך ג"ר דחכמה, כי חיוּת ו"ק דחכמה נמשכת מג"ר דחכמה.

ולפיכך בעת שהיו רוצים לעורר למעלה הארת הג"ר דחכמה, היו אוכלים דגים, ומיד שתו אחריהם מים, בכוונה לעורר שורש החיות של הדגים הרוחניים העליונים, שהוא ג"ר דחכמה, ולהמשיך למטה.

האיש שעוסק בהמשכת החכמה משמאל בלי ימין, זה בחינת לילה, משום שגורם חושך, לילה. לכן מום נולד בו בלילה. ביום אחד של הסתיו, כי כן נמשכים מפעולה זו קור וקיפאון, כמו בחורף. בימי נעוריו, בעת שהאדם היה במוחין של ילד ועלם, מוחין דג"ר דרוח, שאז הוא עלול לחטוא בהמשכת ג"ר דחכמה מלמעלה למטה.

משום שאכל דג ושתה מים, שהתפתה למעשים רעים של צד האחר, למשוך ג"ר דחכמה דשמאל ע"י אכילת דגים ושתיית מים. ויצא לחוץ, שע"י זה נפלט ויצא מחוץ לקדושה, ונמסר לכוחות של הצד האחר.

ובאותה שעה היה שולט כוכב שבתאי בעולם, שבסיבת חטאו התגלתה עליו שליטת שבתאי, שהיא שליטת השמאל של הצד האחר. כלומר, שנמסר אליו.

וענף אחד ממנו היה נמשך להתפשט למטה, שהוא כוח של גילוי מנעולא, שדרכו להתגלות בסיום קו השמאל, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ. וע"כ הוא נחשב לענף של שבתאי, משום ששבתאי, שהוא הארת השמאל בלי ימין, משמש עימו.

ויצא הוא בגילוי ראש, בגילוי של ג"ר דחכמה דשמאל. והענף היכה בו על ידי קורקפנ"י ושמרירו"ן, שני רוחות השולטים באותו ענף, ששני רוחות אלו הם הדינים השולטים בקו שמאל.

כי קורקפנ"י הוא אותיות קור וקיפאון, הנמשכים מהארת שמאל בלי ימין, ושמרירו"ן הוא אותיות שִׁמְרֵי רון, שְׁמָרים המעורבים ברינה שלו. שבהיותו מתחבר בענף של שבתאי, שהוא כוח דין קשה של מנעולא, אע"פ שמשתלט עליו ומבטל כוחו, כי שני הרוחות שולטים עליו, עכ"ז השמרים, הדינים של הענף, מתערבים באור השמאל שלו, ואינו נקי כל כך, וע"כ נקרא שמרירון.

ולפיכך שלושת הדינים הללו, שהם שני דינים של שני הרוחות, הקיפאון מקורקפנ"י, והשמרים משמרירו"ן. ודין שלישי, כוח הדין של מנעולא שבענף של שבתאי. הדינים הללו מכים ודנים אותו האיש, שהמשיך ג"ר דשמאל, ע"י אכילת דגים ושתיית מים אחריהם.

וכשהוכה האדם הזה רשמו בו שתי רשימות אדומות, כי השמאל צבע אדום. וע"כ רשימות המכות של שני רוחות הן אדומות, כי שני רוחות הם משמאל. ואותו הענף רשם בו אותה רשימה שחורה, כי צבע המלכות דמדה"ד הנקרא מנעולא, שהוא הכוח שבענף של שבתאי, הוא צבע שחור. כי דבריו של שבתאי משתמשים בשחור, כי משתמש תמיד בענף, שהוא צבע שחור.

על כתפו השמאלית יש לו שלוש רשימות, שתיים אדומות ואחת שחורה, מחמת שע"י מעשיו נמסר לרוחות של שבתאי ולענף שלו שיְיַסרו אותו. ושני הרוחות מדינים שבשמאל, אדום, רשמו בו שתי רשימות אדומות, והענף, כוח הדין שנמשך ממלכות דמדה"ד, הנקראת מנעולא, והצבע שלה שחור, ע"כ רושם המכה שלו הוא שחור.

והנה באמת כוח הדין הזה שבענף של שבתאי, שממנעולא, היה צריך לבטל את החכמה דשמאל, שממנה נמשכים הדינים שבשני הרוחות. אלא שזוהי פעולת שבתאי, שמשליט הרוחות על הענף, וכוחם גדול מכוחו, וע"כ אין החכמה דשמאל מתבטלת מהם.

אמנם כל זה הוא בתחילה. אבל לבסוף מתגבר כוח המנעולא על שני הרוחות, ומבטל החכמה שלהם יחד עם הדינים שבהם, הנמשכים ממנה. אך הרשימה השחורה יש בה תועלת, שמושכת אותו להתקרב לאנשים.

כלומר, אח"כ כשישתלט כוח השחור שבענף על שני הרוחות, יש תועלת בשחור הזה, כי יבטל אז הדינים שבחכמה דשמאל, אשר הקשה שבדינים ההם הוא, שמוכרח להתבודד מבני אדם כמו מצורע, לשבת בביתו עצוב, ולהיפרד מבני אדם.

ואחר שיתגבר כוח השחור, מנעולא יבטל החכמה עם הדינים האלו, ויוכל להתקרב לבני אדם ולהתחבר עימהם, שלא יחשבו אותו למצורע, שלא יחזיקו אותו כמו מצורע, שכתוב עליו, בדד יישב מחוץ למחנה. וזוהי התועלת הנמשכת מהשחור.

כנגד אלו ג"ר דחכמה, שהצד האחר, שבתאי והרוחות שלו, דבקים בהם, יש לישראל ג"ר, המאירים בשבת במלכות. וע"כ נאמר, וזה שולט בעם של שבתאי, שבדבֵקים בשבתאי, שולטים אלו הדינים. ולא בעם הקדוש, כי ישראל דבוקים בהקב"ה, קו האמצעי. וכדי שיכירו ויידעו ההפרש מהדבֵקים בהקב"ה אל הדבקים בצד האחר, ישראל צריכים להראות שמחה, ואכילה ושתייה, שכלפי העינויים והייסורים שיש לדבקים בצד האחר, יש מנוחה ותענוג ושמחה לדבקים בהקב"ה, ביום השבת.

אבל אינו כן באותם שאחוזים ביום הזה בשבתאי, שצריכים להתענות, ולהראות עצבות. ואז, אחר שמתייסרים בכל הייסורים האלו, אלו הרוחות השולטים בענף של שבתאי, קורקפנ"י ושמרירו"ן, נמשכים עליו, ומודיעים לו דברים של העולם, דברים נעלמים, ג"ר דחכמה, שבהמשכת שבתאי, ע"י השמאל בלי ימין, שזה המשכת שבתאי.

יש אנשים שנולדו בשעה שהענף של שבתאי שולט, שמחמת העוונות שבגלגולים הקודמים, הם נולדים תחת שליטת הענף של שבתאי, ושל שני הרוחות השולטים עליו. והם תמיד עצובים, שמתייסרים בייסורים, כדי להמשיך עליהם הרוחות של שבתאי, ולינוק מג"ר דחכמה דשמאל, ואינם שמחים לעולם, מחמת הייסורים של הדינים דשמאל. חוץ מכשעוסקים בתורה, ומתאחדים עם הקב"ה, אם עושים תשובה ומתדבקים בתורה ובהקב"ה, קו האמצעי.

אם יש באותו אדם יסודות ושורשים מזכות אבות, שזכות אבותיו עומדת לו, ענף זה היוצא משבתאי, כוח הדין החזק דמנעולא, מנצח לפעמים את האדם ואוחז בו, שמנצח אותו ודוחה את החכמה ממנו. שכוח הדין של הענף, אע"פ שבתחילה שני הרוחות שולטים בו, עכ"ז הוא מתגבר לבסוף ושולט עליהם ומבטל החכמה מהם. ואז ניצל האדם מהייסורים של שבתאי, כי בהתבטל החכמה, מתבטלים הייסורים הנמשכים ממנו.

אך הרשימה השחורה יש בה תועלת. אמנם הוא נופל לקטנות משום זה. ולפיכך צריך להיתקן עוד. ואלו שני רוחות קורקפנ"י ושמרירו"ן, מתפשטים מהענף, והולכים לנקב שבסלע, כי מאחר שהענף של שבתאי ניצח, ודחה החכמה, אז נפלו שני הרוחות לקטנות. אמנם לא רצו לקבל לתוכם הקטנות מחמת הדין דמנעולא.

ע"כ התפשטו מהענף, שבו כוח המנעולא, ובאו לנקב הסלע, הקטנות דמפתחא. כי סלע הוא מלכות הממותקת בבינה, ונקב שבו הוא הדינים דקטנות. והרוויחו בזה, כי הקטנות הבאה מחמת מנעולא, אינה ראויה לשוב לגדלות. אבל קטנות דמפתחא ראויה תמיד לקבל גדלות.

בנקב שבסלע מתקבצים כל הרוחות העירומים של בני האדם, שאינם נכנסים למחיצת המלך. נשמה עירומה היא נשמה מבחינת שבע ספירות של אחוריים דמלכות, שיש בה ניצוצי ג"ר דחכמה, והאדם שהמשיך אותה, לא תיקן אותה בקו האמצעי. וע"כ כשנפטרת מהעולם, אינה יכולה לבוא למחיצת המלך, קו האמצעי. וכל הרוחות והנשמות העירומות האלו, מתקבצות לאותו נקב הסלע ביום השבת.

והם, הרוחות, עירומים בעוה"ז, שאין להם לבושים מתורה וממצוות, כי להיותם משבע ספירות דאחוריים, שהן חכמה בלי לבוש החסדים, ע"כ גם אותן הנשמות העירומות הן בלי לבוש מחסדים. והאדם שהמשיך אותה הנשמה העירומה היה צריך לתקן אותה ולהמשיך לה לבוש החסדים ע"י קו האמצעי, ולא תיקן אותה.

ע"כ כשיוצאים מעוה"ז, משוטטים להיכנס בעולם ההוא, ונועלים השערים לפניהם, כי היות שהנשמה עירומה מלבוש החסדים, אין לה מקום בעוה"ב.

וע"כ הן יוצאות מהעולם ההוא ובאות ומשוטטות בעוה"ז, למצוא איזה איש, לשכון בתוכו ולהתלבש בו, שעל ידו הן ממשיכות ניצוצי חכמה במראות הלילה. כשהן מתלבשות באיזה אדם, הן נעשות שכנות לנשמת האדם עצמו. ונבחן, כמו שנשמת אותו האדם השיגה לעצמה שכנה, השוכנת עימה ביחד בגוף האדם.

וביום השבת, כשמתקדש היום, שאז עוברים כל כוחות הדין והאחוריים מהעולם. יש לשאול, איפה הם הולכים? כיוון שנמשכות מאחוריים, ויש בהן ניצוצי ג"ר דחכמה דשמאל, מה נעשה מהן ביום השבת? הולכים לתוך נקב של סלע אחד, שמחוץ לחומות הגן.

כי מאחורי המלכות, הנקראת גן, יש בסלע שבהרים החיצוניים נקב אחד, דינים של המסך של המלכות, שכל כוחות השמאל נדחפים לאותו נקב, הממעט כל חכמה וכל ג"ר דשמאל. ובזה הם נכבלים, שלא יוכלו להמשיך ולעורר בכל יום השבת, איזו הארה מאורות השמאל והדינים שבהם.

וגם הנשמות העירומות נכנסות לשם ביום השבת, ומתמעטות, ונמצאות שם כל יום השבת. ואחר השבת, יוצאים ומשוטטים בעולם, שלאחר השבת משתחררים מכבליהם, ושוב נעשו ראויים להמשיך מג"ר דשמאל כמקודם לכן. וע"כ חוזרים ומשוטטים בעולם, למצוא איש להתלבש בו. ומודיעים דברים במראות הלילה, לבני אדם. שמתלבשים באנשים, שעל ידיהם ממשיכים ניצוצי חכמה, הנקראים מראות הלילה, ומודיעים להם.

וכשניצח הענף של שבתאי את האדם ההוא, הולכים אלו שני רוחות לאותו הנקב שבסלע, ומתעכבים שם עד יציאת השבת. ובמשך יום השבת נמצאים שני רוחות אלו של שבתאי, מתדבקים בנשמות עירומות, להיותם עימהן במדור אחד.

לפיכך, כיוון שיצא השבת, ומשתחררים מכבליהם וניצוצי החכמה חוזרים להאיר בהם, יוצאות אלו הנשמות, הרוחות העירומים, ואלו שני הרוחות שמהענף של שבתאי עימהן, ומתחברים יחד. כמו שהתחברו יחד בנקב הסלע ביום השבת, כך יצאו מחוברים במוצאי שבת.

ואז באים אלו שני רוחות ונשמה אחת, שמשורש האדם ההוא, שמשבעים מדרגות לאחור. שאלו שני הרוחות של שבתאי מחוברים עם הנשמה העירומה, נשמת אדם שנמשכה משבעים מדרגות דאחוריים של המלכות, כי שבע ספירות שבאחוריים דמלכות, שכל אחת מהן כלולה מעשר, הן שבעים מדרגות דאחוריים.

ושני הרוחות ואותה הנשמה באים ושורים על האדם שנולד בשליטת הענף של שבתאי, רוח אחַר רוח, שמתלבשים בו רוח אחר רוח, עם הנשמה העירומה, והם מודיעים לו דברים שבעולם, דברים שבהעלם, חכמה.

ויש לדעת, שע"י התחברות הנשמה העירומה עם שני הרוחות של שבתאי, התבטלו מהנשמה העירומה ניצוצי ג"ר דחכמה דשמאל שמהם כל הייסורים והדינים, ונשארה רק בו"ק דחכמה דשמאל. ונבחן, שהנשמה הזו מצאה לה מנוחה מהייסורים ומהדינים, ע"י חיבורה עם שני הרוחות. כי בתוך שני הרוחות היו מעורבים השמרים של הדינים דמנעולא, ובעיקר ברוח הנקרא שמרירו"ן.

ואע"פ ששני הרוחות לא היו מקפידים על השמרים ההם כדרך הקליפות, עכ"ז הנשמה, להיותה מקדושה, היא מקפידה על השמרים, ומתמעטת על ידיהם מג"ר דחכמה דשמאל, ומתוך זה נפטרה מהדינים דשמאל. ונמצא שהנשמה מצאה מנוחה ע"י חיבורה עם שני הרוחות.

והם מודיעים לו דברים בעולם, מֵהם אמת, מצד הנשמה העירומה. שחלק מניצוצי החכמה, שהאדם מקבל מהנשמה העירומה, היא אמת, על דרך הקדושה, ו"ק דחכמה. כי הנשמה כבר מצאה מנוחה ע"י חיבורה עם שני הרוחות, ואינה ממשיכה אלא ו"ק דחכמה, שהיא המשכה אמיתית.

ומהם אינם אמת, מצד אלו שני הרוחות, כי הם מעורבים עם שמרי הדינים, ועכ"ז הם מתעלמים מהם וממשיכים החכמה. כי כך דרך הקליפות. ולפעמים הרוחות מודיעים לו דברי אמת לזמן קרוב, שגם הם אינם ממשיכים אלא ו"ק דחכמה דשמאל. אבל זהו לזמן קרוב, ולאחר זמן חוזרים לדרכם.

זוהי נשמה שלא מצאה גאולה משבעים מדרגות לאחור. הנשמה העירומה לא מצאה פְּדוּת משבע מדרגות האחוריים שנמשכת מהם, וע"כ כוכב שבתאי משך לעוה"ז אלו שני רוחות, כדי לתקן אותה. עד שכוכב שבתאי המשיך את שני הרוחות שלו לעוה"ז, שיתחברו עם הנשמה העירומה, ואז מצאה הנשמה פדות ומנוחה מהדינים דאחוריים שבה.

אמנם, כיוון שהאיש כבר נוצח ע"י הענף של שבתאי, והתאחד עם כוח המנעולא שבו, שע"י זה נדחה האדם מהחכמה דשמאל, ונפטר ונח מהדינים הבאים עימה, א"כ איך אפשר שיוכל לקבל עתה חכמה מהרוחות ומהנשמה, הרי כוח המנעולא שבו דוחה החכמה?

כמו ששני הרוחות יש להם כוח לשלוט על הענף ולהשקיט כוח המנעולא שבו, לפיכך יש להם גם כוח להשקיט כוח המנעולא שבאדם, ולעורר בו החכמה דשמאל.

אבל כיוון שהאדם, אחר שנוצח ע"י מנעולא, כבר נח מהדינים ומהייסורים שהיו לו, א"כ למה לא פחד ולא הזדעזע מחזרת הייסורים, ובא להתדבק שוב בחכמה דשמאל של שני הרוחות?

בגלל הנשמה העירומה הבאה ביחד עם שני הרוחות, אין האדם מפחד כששני רוחות שורים עליו, ואינו מזדעזע. שבגלל הנשמה העירומה, שכבר מצאה מנוחה ע"י דבקותה בשני הרוחות, האדם אינו מפחד משני הרוחות, אולי יחזור שוב לדינים ולייסורים על ידיהם, כמקודם.

כי הוא מתדבק עתה בנשמה המחוברת בשני הרוחות, שהיא במנוחה מדינים, מחמת שמקבלת רק ו"ק דחכמה, ואז מובטח גם האדם להיות במנוחה. וע"כ אינו מפחד עתה מפני הארת החכמה דשמאל שברוחות.

.299 אם החוטם עקום, והעקמומית נוטה לצד ימין, זהו אדם הרשום באות ה', ולפעמים באות ר', ואינן מתחברות יחד. זהו אדם המדבר רכּוֹת.

.300 אם יש במצחו קו אחד גדול וארבעה קווים קטנים, והם דקים ולא כל כך, והם מתהפכים למראה אדום. שערותיו תלויות וחלקות מעט. שלשלת גדולה הייתה לו, כלומר צדיק גדול אחד היה בין אבותיו, ותלוי בו. יש לו עזרה. הוא נאמן. הוא מצליח במעשיו.

יש לו פגם ממום, שהוא סְרִיס חַמָה, סריס מלידתו. או מעי אחד תלוי לו בכיס אשכיו ואינו מוציא זרע כראוי להיות. ביד שמאלו יש לו אצבע קטנה קמוטה ואינה מתפשטת.

אשר עוּשֵׂיתי בסתר

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף פד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פד.

.301 אמר אדה"ר, לא נִכְחַד עצמי ממֶךָ, אשר עוּשֵׂיתי בסתר רוּקַמתי בתחתיות אָרץ. מכאן, שמזיווג זכר ונקבה באה הנשמה הקדושה. מזיווג המלך, ז"א, במטרוניתא, מלכות.

תחתיות ארץ, כי שני גבולים יש לאותה הנקראת ארץ חֵפץ, מלכות: גבול המקום שהצטיירה שם נשמה של זכר, בימין. גבול המקום שהצטיירה שם נשמה של נקבה, בשמאל.

.302 וע"כ צריכים התעוררות מצד הנוקבא, המלכות, שבשמאל. שכתוב, הַעירוֹתי מִצָפון וַיַאת. וצפון הוא שמאל, נוקבא. ואז כתוב, ממזרח שמש יקרא בִשמי. שזהו זיווג השמש, ז"א, בלבנה, מלכות. זיווג יעקב ברחל, כי יעקב ז"א, ורחל מלכות. וכתוב, ויבוא סגנים כמו חומר. אלו הם צבאות העולם, שיצאו מאדה"ר.

.303 אח"כ כתוב, גולמי ראו עיניך. שאמר אדה"ר, כשהייתי מוטל גולם בלי צורה, ממזרח למערב, ראו עיניך, הדורות העתידים לצאת ממני. כי אתה הוא קורא הדורות מראש.

.304 ועל סִפרךָ כולם ייכָּתֵבו. זהו ספר תולדות אדם לצורות, שבספר הצדיקים הזה היו נחקקות כל הצורות של הנשמות שבעולם, בצירוף האותיות זר"ה פס"ץ, שהן אותיות זה ספר צ'.

.305 ובספר תולדות אדם כל הנשמות ייכתבו בציורים של קמטים בעור האדם, כעין רקיע השמיים ששָׁם כוכבים. ועליהן כתוב, המוציא במספָּר צְבאם לכולם בשם יקרא.

וזהו רק לזרע ישראל עבדי, ולא לאוה"ע, כמ"ש, יעקב אשר בחרתיך. כי הם נקראים אדם, וכתוב, ואַתֵן צאני צאן מַרְעיתי אדם אתם. ובשבילם נברא העולם. וכמ"ש, קוֹדש ישראל לה' ראשית תבואתו. שהם באו למחשבה להיברא מטרם שנברא העולם. וכולם, ועל ספרך כולם ייכתבו.

.306 ימים יוּצָרוּ, כל הימים העליונים, מדרגות ז"א, הם כמספר הכתוב, מִשְׁכוּ וקחו לכם, שמִשכוּ בגי' שס"ו (366), ופירושו, מִשכוּ הימים העליונים להאיר לימים התחתונים, למדרגות של המלכות. כי יש בשנה שס"ה (365) ימות החמה עם רבע יום, ומקצת היום הוא ככולו והם שס"ו, כחשבון משכ"ו. שהם שס"ו מדרגות ז"א, הנקרא שמש. והמושך מהם, מושך אור אל הלבנה, לקדש אותה.

אדה"ר נתן שבעים שנה לדוד

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף פו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פו.

.307 דוד המשיח, לא היו לו ימים להאיר ולחיות, ואדה"ר משך לו שבעים שנים, שהפחית אותם מִימיו לתת לדוד, שהיה טוב רואי. כי הטוב שלו, החיים, היה מאדה"ר שנתן לו צדקה, שבעים שנה משנותיו, כדי שדוד יהיה מוכן לעשות צדקה לישראל. וכמו שדוד קיבל, שהיה עני ואביון, כך נתן הוא לעניים. והכול במשפט, כמ"ש, ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו.

יופיו של יעקב מעין יופיו של אדה"ר

[שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף פו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פו.

.308 יופיו של יעקב אבינו הוא מעין יופיו של אדה"ר. כי יעקב היה יושב אוהלים, ולמד בבית שֵׁם ועֵבֶר ואברהם ויצחק, לעבוד להקב"ה. כי הוא בכור, כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל. והעבודה היא בבכורות.

.309 ודאי, שספרו של אדה"ר היה ליעקב, וספר חנוך, וספר יצירה של אברהם אבינו. ובמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היו 400 פרקים. ומכל אלו הספרים למד יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים, חכמה רבה. והיו יופיו והקווים של יעקב, כעין הקווים של אדה"ר.

.310 ויעקב כעין אדה"ר, שהיה ראשון ליצירה, יציר כפיו של הקב"ה. אף יעקב הוא ראשון, ראשון לשלמות. כמ"ש, קוֹדש ישראל לה' ראשית תבואתו. כי מיטתו הייתה שלֵמה. שלא היה פסול בזרעו.

.311 משא"כ באברהם, שיצאו ממנו ישמעאל ובני קְטוּרה, שהיו פסולת הכסף. כי אברהם הוא חסד, שנקרא כסף. שישמעאל ובני קטורה הם פסולת שלו.

ואדם, שיצא ממנו קין. ונוח, שיצא ממנו חם. ויצחק, שהוא גבורה, המכונה זהב, יצא ממנו עשיו, פסולת הזהב.

אבל יעקב הייתה מיטתו שלמה. וע"כ בחר בו ה' מכל העמים. כמ"ש, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וכתוב, כי חֵלֶק ה' עַמו, יעקב חֶבל נחלתו.

מרכבת יחזקאל

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף פז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף פז.

.312 רבי שמעון, רבי אלעזר ורבי אבא היו יושבים. אמר רבי אלעזר, אם טוב לפני אבי, יאמר דבר אחד במעשה מרכבה. אמר לו, והרי למדנו, ולא במרכבה ביחיד. אמר לו, האם דעתו של אבי, שאומר דבר שלמדתי ממנו? אמר רבי שמעון לרבי אבא, אתה לבדך תתקן השולחן, כלומר, שתִלמד בפני עצמך, ואלעזר יהיה עימי. יצא רבי אבא.

.313 פתח רבי אלעזר ואמר, ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחודש ואני בתוך הגולָה על נהר כְּבָר, נפתחו השמיים ואֶרְאה מראות אלקים. פסוק זה, לא נאמר מי אמר אותו. אם יחזקאל, הרי כתוב אחריו, היה היה דְבר ה' אל יחזקאל בן בוּזי הכוהן. ופסוק זה היה צריך לכתוב לפניו, כי הכתוב הזה מדבר ברשות שנתן לו הקב"ה לדבר דברי נבואה, ואח"כ היה צריך לכתוב, ויהי בשלושים שנה.

.314 אלא יחזקאל אמר את הפסוק, וברשותו של הקב"ה אמר כל מה שאמר, וגילה כל מה שגילה. ופסוק זה ביארו החברים. אבל נבואה זו הייתה בזמן שהשכינה ירדה עם ישראל לגלות, והכבוד העליון, בינה, היה נוצץ לסתום ההסתכלות של אותו האור, שנקרא זוהר השכינה, שמאותו הזוהר היא ניזונה, והבינה סתמה אותו שלא יאיר.

והשכינה העליונה, בינה, הסתלקה מעל הבנים, ז"א ומלכות, שאינה מאירה להם. וניתנה רשות לשבעים שנים אחרות של מלכות בבל לשלוט. שהם שבעים שבמלכות דס"א, שהם כנגד שבעים שנים שבמלכות דקדושה, שהם שבע ספירות שלה, שכל אחת כלולה מעשר.

.315 בתוך כך, ירדה אש מלמעלה, וסובבה אותם. והיו שומעים קול מחנות המלאכים שלמעלה מתוך האש.

.316 ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחודש. ברביעי, זהו דוד המלך, מלכות, הסומך הרביעי לכיסא העליון, עם אלו שלושת הסומכים העליונים, חג"ת, שהם שלושים שנה, שכל אחת מהשלוש כלולה מעשר. וסומך רביעי, מלכות, הוא עם חג"ת, בחיבור אחד.

ומשום שהוא עימהם בחיבור אחד בלי פירוד, כתוב, ברביעי. כי יש בחינה ב' במלכות, המחוברת ביסוד, ואז היא שביעית ולא רביעית.

בחמישה לחודש, אלו הם המדרגות שלמטה, חמש ספירות חג"ת נ"ה של המלכות בעת שהיא למטה, שביעית, שמחוברת ביסוד, שהם תיקון הלבנה, המלכות, להתחבר בהם. כי מתחברת בת"ת ברביעי, וכן מיתקנת תחת היסוד, בשביעי.

.317 ולכל המדרגות האלו אין להן נחת ואור בעת שהשכינה העליונה, בינה, מסתלקת מעל הבנים, ז"א ומלכות. כי בזמן הגלות הסתלקה הבינה מזו"ן. ואז לבשו שמיים קַדרוּת ושׂק הושׂם כְּסוּתם, כמ"ש, אלביש שמיים קדרות ושק אָשִׂים כסותם. ואז כתוב, ואני בתוך הגולה, כי השכינה ירדה לגלות, והתגלה עליה כבוד העליון, שהוא בינה, לתמוך בה, והשמש חשך.

.318 וכמו שבעת הזאת, בעת הגלות, אנו דורשים את הפסוק הזה בצער, כך בזמן אחר, בעת שהאור ההוא עומד להאיר, והכיסאות, בינה ומלכות, נשלמים באור זה מזה. כי הכיסא העליון הקדוש, בינה, מאיר אור באבות תחילה, בחג"ת, וכשהם מאירים מהאור העליון, הכול מאיר. שמשפיעים למלכות, והמלכות לכל העולמות. כמ"ש, ויהי בשלושים, שהן חג"ת, שכל אחת מהן כלולה מעשר. ויהי, פירושו מקודם לכן.

.319 ויהי אור. לא כתוב, והיה אור, אלא ויהי אור. פירושו, אור שכבר היה. אף כאן, ויהי בשלושים שנה. לא כתוב, והיה, אלא ויהי, כי כבר היה. כמ"ש, על נהר כבר, על האור שכבר היה.

ברביעי, זהו דוד המלך. והוא עומד בארבעה עשר לחודש להאיר. שהלבנה המאירה בי"ד (14) בחודש, אז עוד אינה במילואה. והוא רביעי לאבות, המלכות שלאחר חג"ת. בחמישה, זהו שלמה המלך, הלבנה בט"ו (15) לחודש, המאירה במילואה, כי הוא משלים את הכיסא, המלכות, כמ"ש, ויישב שלמה על כיסא ה' למלך.

.320 עד כאן האיר האור בכל השלמות, מכאן והלאה, אחר שלמה המלך, שהוא ט"ו בחודש, התחיל האור להתכסות, כמ"ש, ואני בתוך הגולה. ואני, מלכות, מתקרבת להיות חשוכה. בתוך הגולה, ולא כתוב בגולה, להורות שהייתה מתקרבת לגולה, שנחשכה והלכה עד שנחשכה כולה והאור התכסה. על דרך הלבנה, שמט"ו והלאה הולכת ונחשכת, עד שנחשכה כולה.

.321 למה התכסה האור? על נהר כבר, על האור שכבר היה, ועתה הסתלק ונפרד ממנה. ומשום שהאור שכבר היה, נפרד ממנה, שהוא האור הראשון, חסד, נפתחו השמיים. שמשום זה שהאור נפרד, נפתחו השמיים ודאי.

.322 כי בתחילה נמצא חיבור אחד בכלל אחד, שנכללו קו ימין בקו שמאל והשמאל בימין, ונעשו מהם שמיים, ז"א, הכולל את שניהם. וכיוון שהימין חזר לאחור, כמ"ש, השיב אחור יְמִינו, ונשאר קו השמאל בלי ימין, אז ודאי נפתחו השמיים, שנפתחו מאותו החיבור השלם שהיה בהם תחילה, שנשאר שמאל בלי ימין, והתכסה אותו המקום בחושך, כמ"ש, אלביש שמיים קדרות.

כי הארת שמאל בלי ימין הוא חושך, משום שחסר מהם נהר כבר, האור הראשון, חסד, שכבר היה. ועתה, כביכול, נמצא פירוד בין ימין לשמאל.

.323 וכתוב, כי אברהם, שהוא חסד, לא יְדָעָנו. וכיוון שאברהם לא ידענו, ואינו מאיר לנו, אז, וישראל, ז"א וקו האמצעי, לא יכירָנו, כי נפתחו השמיים, שנפתח הקשר של ימין ושמאל, שהיה בשמיים, בקו האמצעי, וחיבור ימין ושמאל אינו נמצא. וע"כ האור אבד, כי נעשה חושך.

ואֶראה מראות אלקים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף צא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צא.

.324 ואֶראה מראות אלקים. מה שהמראות היו מכוסות בתחילה בתוך אור העליון, ולא היו נגלות, עתה שהסתלק האור, אני רואה אותם בחושך, וצועקים בחוץ. כמ"ש, הן אֶראֶלָם צעקו חוּצה. אני רואה אותם, שיצעקו חוצה, ויורדים לגלות, שהוא חוצה, מחוץ לארץ ישראל, מחוץ לגבול שלהם.

.325 וצועקים שתי בכיות. אחת על שירדו בגלות, מחוץ לגבולם. ואחת על שנפתחו השמיים, שנפתח הקשר של ימין ושמאל, שבקו האמצעי, ושלום אינו נמצא ביניהם. והם שתי בכיות. בכייה אחת כמ"ש, צעקו חוצה. וכתוב, מלאכי שלום מר יִבכָּיוּן. אלו שמצד השלום, שמקו האמצעי, העושה שלום בין ימין ושמאל, יבכו על שלום שהתבטל, משום שחסר להם נהר כבר, אור החסד.

.326 בחמישה לחודש היא השנה החמישית לגלוּת המלך יְהוֹיָכִין. יום זה הוא שער הנ' (50), יום של שבועות, שבו קיבלו ישראל את התורה על הר סיני, ושמעו, אנוכי ה' אלקיך. ואז התקיים, ואנוכי לא אשכחךְ, שזכות מתן תורה אינה נשכחת לעולם. ונזכר להם אותו היום, והשכינה ירדה לגלות לשכון עם ישראל.

.327 ביום החמישה לחודש, שהם חג"ת נ"ה, שכל אחת מהן כלולה מעשר, יום של חמישים שערי בינה, שהיו נגלים ביום שקיבלו ישראל את התורה בהר סיני. הוא גילוי שער הנ', כמו שהיה במתן תורה. שירדו כמה מרכבות ומחנות, שסובבים כיסא הכבוד העליון, בינה, והקב"ה יושב על הכיסא בתוך כבוד העליון, בינה, של המלך המושל בהידור. ושָׁטח השמיים, ז"א, ושמי השמיים, בינה, על הר סיני, ונתן התורה.

.328 אז נמצאה שמחה לפניו יותר מביום שנבראו בו שמיים וארץ. כי שמיים וארץ נבראו על תנאי של קיום התורה, וע"כ לא התקיימו בקיומם, עד אותו היום שניתנה התורה לישראל. וכיוון שקיבלו ישראל את התורה על הר סיני, אז נמתק העולם, והתקיימו שמיים וארץ.

.329 וכמו שביום ההוא של קבלת התורה הייתה שמחה לפני הקב"ה, כן כאן, היה יום של בלבול ועצבות, על שגורשה השכינה מהגבול הקדוש. מארץ ישראל. וכיוון שהתגלתה נבואה זו, לא התגלתה אלא ביום זה, יום שיזכור הקב"ה לישראל את הברית ההוא של הר סיני, שקיבלו התורה.

על נהר כְּבָר

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף צג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צג.

.330 היׂה היָה דְבר ה' אל יחזקאל בן בוּזי הכוהן, בארץ כַּשְׂדים על נהר כְּבָר, ותהי עליו שָׁם יד ה'. מכאן נשמע, שברשות הקב"ה גילה יחזקאל, וניתנה לו רשות עליונה, לגלות כל מה שגילה.

.331 היה היה, פירושו, שקיום על קיום היה בקיום הנבואה. השם של הקב"ה שנמסר למשה, השם אהי"ה, הוא שם קדוש עליון, שם הבינה, והוא להגן על הגלות. ואם היה השם בשלמות, לא היו מתעכבים בגלות כלל. אבל משֵׁם אהי"ה זה, הסתלקה א' ונשאר היה. כי א' הוא אור החסד שהסתלק. ומשום שהסתלקה א', הוכפל היה, שנשאר, פעמיים, כדי להגן על ישראל, ושתיהן עניין אחד, הרומז על השם אהי"ה. כי בשם הזה ירדה השכינה לגלות, אלא בהסתלקות האור של אות א'.

.332 והתגלתה נבואה זו ליחזקאל בארץ כשדים, בחיסרון אות א' מהשם הקדוש, להראות, שלא היה אלא על נהר כבר, על נהר שכבר היה בשם אהי"ה, שהוא א', ועתה הסתלקה מהשם הזה.

.333 ומשום זה כתוב, ותהי עליו שם יד ה', שהוא דין. בתחילה כתוב, דבר ה', ואח"כ, יד ה'. והכול אחד. אלא בתחילה לא היה בדין, שאינו מקומו, שתתגלה עליו השכינה, שאין הכתוב מדבר בגילוי השכינה.

והפסוק הזה, היה היה דבר ה', רוח הקודש אמר אותו, שהעיד על יחזקאל, שניתנה לו רשות, וברוח נבואה אמר מה שאמר. וכיוון שאינו מדבר מגילוי השכינה, כתוב, דבר ה'. ואח"כ כשמדבר מגילוי השכינה, כתוב, ותהי עליו שם יד ה', שהוא לשון דין. עד כאן מדבר הכתוב בפעולה של הנבואה, מכאן והלאה, הוא ההתחלה של הסודות העליונים.

.334 ואֵרֶא והנה רוח סערה באה מן הצפון. מכאן ההתחלה לגילוי הסודות, ולא צריכים לגלות חוץ מלחכמי לב היודעים לדרוש בהם. כתוב, וארא, ולא כתוב, ואראה. אלא ה"ר, בינה, הסתלקה, ולא ראה במה שלא ניתנה לו רשות לראות, ולא לגלוֹת לאחֵר. ע"כ כתוב, וארא, חסר אות ה'.

.335 והוא הסתכל רק למטה בעולם היצירה, באלו המראות הנגלות יותר, ושם כתוב, ואראה, עם אות ה'. אבל כאן, אע"פ שרומז על דברים עליונים, היה כמי שמסתכל מאחורי הכותל, משום זה הסתלקה ה' ממילה זו, ואראה.

רוח סערה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף צד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צד.

.336 והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת. הרוח שבא לשבור לפני נבוכדנצר הרשע, שהוא ראש של ארבע מלכויות, נקרא רוח סערה, משום שהוא מסעיר הכול.

.337 וזה הסוד שהקב"ה גילה לאליהו. כמ"ש, ורוח גדולה וחזק מפרֵק הרים ומשַׁבר סלעים לפני ה', לא בָרוח ה'. לא ברוח ה', ודאי. וזהו רוח סערה. ואחר הרוח רעש, לא בָרעש ה'. וזהו ענן גדול שכאן. שהענן ההוא היה מרעיש והולך, שהוא גדול. ואחר הרעש אש, לא באש ה', ודאי, וזהו אש מתלקחת שכאן.

.338 וכל אלו, רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, הם קליפות הסובבות את המוח, זו לִפְנים מזו וזו לפנים מזו. ואש מתלקחת היא שאוחזת בתוכה אותו נוגַה, כמ"ש, ונוגה לו סביב. נוגה הוא לִפנים מהכול, וזה הוא שנאחז במוח.

.339 כאן הוא עניין ארבע מלכויות, הסובבות הכול. רוח סערה, מלכות בבל. ענן גדול, מלכות מָדָיי. אש מתלקחת, מלכות אֱדום. נוגה לו סביב, מלכות יוון, ונוגה סובב אותם, ולא שנוגה הוא בהם.

משום שאין בכל המלכויות, שתהיה קרובה לדרך האמונה, כמו מלכות יוון. אף כאן בקליפות אלו, אין מי שתהיה קרובה למוח כקליפת נוגה. וזה, נוגה לו סביב, ולא נוגה בו. אלא שיוצא מתוך המוח, ומאיר סביב סביב.

.340 ואלו ארבע מלכויות מתחלפות. כשאחת מהן שולטת על האחרות, נדחות כל אלו האחרות, ואותה השולטת נכנסת לקבל מנוגה זה, ובו היא שולטת, להיות קרובה אל המוח. כלומר, שאין מקומן קבוע, אלא אותה המלכות ששולטת נכנסת לבפנים בסמוך לנוגה, ומקבלת ממנו, והאחרות נדחות ממנה, וסובבות אותה.

החשמל

[רזא דחשמל]

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף צה

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צה.

.341 ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. החשמל, חיות אש ממללות, זוהר המאיר, עולה ויורד, אש לוהט, עומד ואינו עומד, ואין מי שיוכל לעמוד בו במקום אחד. והעיניים והראוּת לא יוכלו לשלוט עליו. הנה הוא יש, והנה אין. הנה הוא במקום זה, והנה הוא במקום אחר. הנה הוא עולה, והנה הוא יורד. ובמראֶה זה הסתתר מה שהסתתר, ונגנז מה שנגנז.

.342 וזה שנקרא חשמל. שהנביא צריך לראות לפנים ממנו, ולדעת ולהסתכל בצחות הלב. והעין סגורה יותר מהכול. והלוואי שיוכל לעמוד בו.

.343 וכל מה שהסתכל יחזקאל לראות ולדעת, כל זה הוא במראה שאינה מאירה, המלכות. אבל במראה המאירה, ז"א, לא זכה נביא להסתכל, חוץ ממשה. שכל מפתחות הבית בידו. שאר הנביאים כשהגיעו לחשמל הזה להסתכל בִפנים, הרעיונות נבהלו, והלב לא שקט, ויוצאים מכל רעיונות הגוף, אז ראו לִפנים מה שראו, בלחש.

.344 החשמל בצבע אש לוהט מתנוצץ, עולה ויורד, נוצץ ולוהט. הנה מצד אחד יוצאת התנוצצות אחת במראה נוצצת ולוהטת. היה ולא היה, עומד ואינו עומד. וכעין זה יוצאת התנוצצות אחרת מצד זה, וזו מצד זה, וכך לד' צדדים. שכנגד ג' קווים ומלכות המקבלת אותם.

.345 זה מדבר לזה, וזה מדבר לזה, וכך כל ד' הצדדים, עד שנעשים אחד. אז נוצצים ניצוצות בהתנוצצות אחת, העולה ויורדת, הולכת ועומדת, נראית ואינה נראית. הנה היא, והנה אינה היא. אין מי שעומד בה. חוזרות הניצוצות במראה חיות מדברות כמקודם לכן. הרעיונות מבוהלים בו, והלב לא ישקוט. וזהו החשמל.

ארבע החיות שבתוך החשמל

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף צז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף צז.

.346 לִפְנים מזה הוא סוד בלחש. סוד העומדים בִפנים, במוח. וכמ"ש, ומתוכה דמות ארבע חיות. זהו סוד פנימי, העומד במוח, בסודות עליונים, בצורה העליונה, מבפנים מכל אלו הקליפות הסובבות את המוח. כי ד' החיות זה המוח, אשר החשמל ונוגה וג' קליפות סובבות עליו.

.347 כתוב, ומתוכה דמות. מתוכה של מי שנקרא חשמל. כתוב חשמל וכתוב חַשְׁמַלָה, שמשמע, שחשמל זכר וחשמלה נקבה. וכאן כתוב, חשמל, זכר, ולמה כתוב, ומתוכה, הלוא היה לו לכתוב, ומתוכו?

.348 אלא כולם שלמטה נקבות, וכל השולט זה על זה, זה שלמטה נקרא נקבה, וכל אלו שלמעלה, השולטים על אותם שהם למטה, הם זכרים. וזה השולט הוא לפנים מהנשלט עליו. לפיכך נקרא החשמל נקבה, כלפי ד' החיות, שלפנים ממנו, ושולטות עליו.

ג' קליפות, הכוללות כל מיני הדינים והקליפות שבעולמות:

א. רוח סערה, ממלכות דמדה"ד מטרם שנמתקה בבינה.

ב. ענן גדול, מהדינים המתגלים בקו השמאל שמאיר בלי התכללות הימין.

ג. אש מתלקחת, מהדינים של המלכות שעלתה לבינה.

וכל מיני הפורענויות והעונשים הבאים על ישראל הם מג' הקליפות הללו. אמנם כמו שהן מזיקות לקדושה, בעת שישראל אינם ראויים, הנה בעת שישראל ראויים, הן נותנות עזר לקדושה, וכל המוחין מתגדלים ונשלמים בעזרתם. ולפיכך אנו מבחינים בהן ב' בחינות:

א. בשעה שהן מזיקות ומחריבות את הקדושה, אז הן נקראות רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת.

ב. בשעה שהן עוזרות לקדושה, בעת שישראל ראויים, אז אותן ג' הצורות עצמן של הקליפות מכונות קליפת נוגה. והיא הקליפה הרביעית, שעליה כתוב, ונוגה לו סביב. כי כל ההארות שבקדושה היוצאות במוחין דקדושה סובבות ומאירות על קליפת הנוגה.

ונמצא שקליפת הנוגה מפרידה ומבטלת את ג' הקליפות, שלא יוכלו להזיק עוד לקדושה, שהרי, להיפך, שהן נעשות מסייעות ומגדילות את הקדושה. באופן, שאין הפרש בין ג' הקליפות לקליפה הרביעית בצורה, אלא בפעולה.

בזמן שהן פועלות רעה לקדושה, הן נקראות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת. ובעת שהן פועלות טובה לקדושה, הן נקראות קליפת נוגה. ולפעמים גם קליפת נוגה נטמאת כג' הקליפות, ופועלת רעה כמו מלכות יוון.

והכול תלוי בתחתונים, אם מרֵעים מעשיהם, ג' הקליפות שולטות, עד שאפילו קליפת נוגה מתקלקלת. ואם מטיבים מעשיהם, נמצאת קליפת נוגה דוחה ג' הקליפות.

גם בקליפת נוגה עצמה יש שינויים, כי עיקר העזרה לקדושה היא בחינת אש מתלקחת שבה, שהיא המוקש ששמים לנחש. אבל גם לב' האחרות יש תפקידים לעזור לקדושה.

וכל אלו, רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת, הם קליפות הסובבות את המוח, זו לפנים מזו. כי כל אחת חיצונית לחברתה וסובבת אותה. ואש מתלקחת היא שאוחזת בתוכה אותו נוגה, כי עיקר העזרה לקדושה שבקליפת נוגה, היא אש מתלקחת שבה, שאחוזה ביותר בנוגה. נוגה לפנים מהכול, וזה הוא שנאחז במוח, כי משמשת ליציאת המוחין הקדושים, ע"כ נבחן שנאחזת בהם.

כאן הוא עניין ארבע מלכויות, הסובבות הכול. רוח סערה, מלכות בבל. ענן גדול, מלכות מָדָיי. אש מתלקחת, מלכות אֱדום. כי ארבע קליפות אלו כוללות כל הדינים והעונשים הבאים על ישראל, וארבע מלכויות שישראל גלו בהן כוללות כל הצרות והשעבוד של ישראל.

נוגה לו סביב, מלכות יוון. קליפת נוגה כנגד מלכות יוון. ונוגה סובב אותם, ולא שנוגה הוא בהם. אלא שנוגה סביב להם, שקרובים לנוגה. משום שאין בכל המלכויות, שתהיה קרובה לדרך האמונה, כמו מלכות יוון. אף כאן בקליפות אלו, אין מי שיהיה קרוב למוח הקדושה כקליפת נוגה.

וזה, נוגה לו סביב, ולא נוגה בו. כי קליפת נוגה כוללת ג' הקליפות, ואינה נוגה ממש, אלא משום שהקדושה לוקחת עזרה ממנה, נבחן שהנוגה של הקדושה סובב אותה. כי הנוגה, שזה שיעור ההארה שבמוח הקדושה שיצאה בעזרתה, יוצאת מהמוח, ומאירה סביב קליפת נוגה, כמ"ש, ונוגה לו סביב.

ויש הפרש גדול בין קליפת נוגה ובין נוגה, כי קליפת נוגה היא רק כללות של ג' הקליפות, אלא באותו שיעור שהמוחין דקדושה נעזרים מהן. ונוגה הוא הארת המוחין המתגלים מחמת העזרה של קליפת נוגה, שהוא עצם הקדושה. וג' הקליפות בפרטות עצמן, הם רק הדינים והעונשים הבאים על ישראל.

אמנם כל כוחן של ג' הקליפות לשעבד ולענות את ישראל, הוא מחמת שורשן שבקליפת נוגה, ששם מאירה עליה הארת המוחין, שמתגדלת מחמת אותם הדינים. ונמצא, שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, לוקחת כוחה מאותה הארת הנוגה, המאירה עליה.

ואלו ארבע מלכויות מתחלפות, כשאחת מהן שולטת על האחרות, נדחות כל אלו האחרות, ואותה השולטת נכנסת לקבל מנוגה זה. שכל קליפה השולטת לענות את ישראל, לוקחת כוחה בהכרח מאותה הארת המוחין, המתגדלים בסיבת העינויים ההם, ומביאים לבסוף רוב טובה על ישראל.

ולפיכך כל קליפה השולטת על ישראל, דוחה שאר הקליפות שאינן שולטות, ומתקרבת לאור הנוגה, כדי לקבל כוח ממנו. אבל מבחינת הקביעות, נבחנת רק קליפת נוגה לבדה, שהיא קרובה לאור נוגה, ואור נוגה סובב אותה, כמ"ש, ונוגה לו סביב.

החשמל הוא קדושה גמורה, אלא שהוא בשליטת קו השמאל, כי המוחין הם ג' קווים עם המלכות המקבלת אותם, שהם ד' חיות, והם תחת שליטת החסדים, ימין. ומקודם להם הוא החשמל, הסובב את המוחין, וגם הוא בג' קווים ומלכות המקבלת אותם, הנקראים ד' חיות, אלא שכולם תחת שליטת החכמה שבשמאל.

ומתוך שהחכמה אינה מתפשטת אלא עם דינים מרובים, לפיכך הם נבחנים לד' חיות אש, מרוב הדינים היוצאים עימהם. ונבחן שהן ממללות, כי הדיבור רומז על חכמה.

כמ"ש, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. החשמל, ד' חיות אש ממללות, כנגד ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, הנמצאים תחת שליטת קו השמאל. וע"כ הן חיות אש מצד הדינים, וממללות מצד החכמה.

והוא זוהר המאיר. כי הארת החכמה נקראת זוהר. עולה ויורד. עולה תחילה לקבל הארתו מבינה, ששם שורשו, ואח"כ יורדת הארתו לתחתונים. אש לוהט, שהדינים לוהטים בו, הדינים היוצאים עם הארת חכמה. עומד ואינו עומד, לממשיכים הארתו מלמטה למעלה הוא עומד וקיים. ולרוצים להמשיך הארתו מלמעלה למטה, אינו עומד ואינו קיים.

ואין מי שיוכל לעמוד בו במקום אחד, כי ג' קווים מכונים שלושה מקומות, ואי אפשר להמשיך אותו מקו אחד, שמאל בלי ימין, אלא משלושה מקומות בזה אחר זה. והעיניים והרְאוּת לא יוכלו לשלוט עליו. הנה הוא יש, והנה אין.

כי הארת השמאל דרכה להימשך בחיפזון, והרְאוּת אינה עומדת להסתכל בה, כי הנה קו השמאל מאיר, ומטרם שמספיקים לראות בו, כבר אינו מאיר.

הנה הוא במקום זה, והנה הוא במקום אחר, פעם נמצא במקומו עצמו בקו שמאל, ופעם עובר לימין שבו, כי כך מתגלים ג' הקווים בזה אחר זה.

הנה הוא עולה, והנה הוא יורד, כי קו השמאל במקום יציאתו, היה מאיר מלמעלה למטה, ונמצאת הארתו יורדת למטה. ובדרך ייחודו בג' קווים, כבר אינו מאיר אלא מלמטה למעלה.

ובמראֶה זה הסתתר מה שהסתתר, המלכות דמדה"ד שנסתרת, כי אם היא נגלית, נפסקת הארת החכמה. ונגנז מה שנגנז, הארת ג"ר דחכמה נגנזת ואינה מאירה עוד.

וזה שנקרא חשמל. והשם חשמל מורה, שאין הארתו עומדת בקביעות, אלא לעיתים חשות ולעיתים ממללות. והנביא צריך לראות לִפנים ממנו, שע"י החשמל, הוא מסתכל במוחין השלמים, שהם בפנימיות החשמל, שהחשמל מקיף אותם, שהן ד' חיות שבשליטת הימין. והעין סגורה יותר מהכול, שבשליטת הימין צריכה העין להיות סגורה יותר מכל. וגם אז, הלוואי שיוכל לעמוד על המוחין ההם.

החשמל הזה, אש לוהטת מנוצצת מחמת הדינים שבו. הנה יש בו ארבעה צדדים. מצד אחד יוצאת התנוצצות אחת במראה נוצצת ולוהטת. היה ולא היה, עומד ואינו עומד. שאותה התנוצצות במראה נוצצת ולוהטת, שהנה הוא ואינו הוא, שעומד ואינו עומד, יוצאת מצד זה. והתנוצצות אחת כעין זה, יוצאת מצד זה, וכן יוצאת התנוצצות זו מצד זה. וכך לד' צדדים.

מכל צד יוצאת התנוצצות, המאירה בכל הדרכים המבוארים בחשמל. כי אע"פ שהחשמל נמשך רק מקו השמאל, עכ"ז קו השמאל כלול מג' קווים וממלכות המקבלת אותם, המכונים ד' צדדים, דרום צפון מזרח ומערב. ולפיכך נמצא החשמל בכל ד' הצדדים. והם מכונים ד' חיות אש.

חיה זו מדברת לזו, שמשפיעות זו לזו, הימין לשמאל ושמאל לימין ושניהם לאמצעי, ושלושתם למלכות. כל ד' הצדדים, עד שנעשים אחד. עד שנעשות בחינה אחת.

אז כל ארבע החיות מנוצצות ניצוצין בהתנוצצות אחת, בבחינה אחת, כאילו היו חיה אחת, העולה ויורדת, הולכת ועומדת, נראית ואינה נראית. הנה היא, והנה אינה היא. אין מי שעומד בה. שמתנהגת ככל דרכי הארת החשמל. ואח"כ חוזרת ההתנוצצות להתחלק במראה ארבע חיות ממללות, כל אחת בבחינתה כמקודם לכן.

ובפנים מארבע חיות אש ממללות שבחשמל, שהן ארבע חיות תחת שליטת קו השמאל, יש מוח הפנימי מכולם, ארבע חיות תחת שליטת הימין. וע"כ נאמר, לפנים מזה הוא סוד בלחש, שהם תחת שליטת החסדים, הנבחנים שהחכמה אינה נשמעת בהם, והם בלחש מחכמה. סוד העומד בפנים המכונה מוח.

וכמ"ש, ומתוכה דמות ארבע חיות, שהן סוד פנימי, הנבחנות למוח, שכל ג' הקליפות ונוגה וחשמל סובבים את המוח הזה, שהוא ארבע החיות. ומתוכה דמות, מתוכה של מי שנקרא חשמל, שארבע חיות אש החשמל, סובבות ארבע חיות אלו, שהן המוח.

.349 דמות של מי יש לארבע חיות אלו? דמות של החיות העליונות דז"א, כי מאלו נראות אלו, הנסתרות שאינן נראות. ארבע חיות של המלכות מקבלות כל מה שבהן מהחיות העליונות של ז"א.

כאן נקרא דמות, כמ"ש, דמות ארבע חיות. ונקרא צלם, כמ"ש, בצלמנו כדמותנו. וכתוב, בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב, בדמות אלקים עשה אותו. למה נקרא כאן דמות ושם צלם?

.350 כי כשנהר, יסוד דז"א, יוצא מעדן, פורחות ממנו כל אלו הנשמות, פירותיו של הקב"ה, ולוקח אותן מי שלוקח. והנה בשעה שיוצאות מהקב"ה, כל אחת מהן נכנסת בצורה, להצטייר במקום שנקרא דמות, שהוא ארבע החיות.

.351 ושם בארבע החיות שבמלכות, הנקראות דמות, מצטיירת כל אחת מהנשמות, באותה צורה הראויה לה. ומשם יוצאות כל אותן הצורות שבנשמות, כל אחת בצורתה, כמי שהכניסו אותו בדפוס להצטייר, בכלי העושה תבנית בדבר הניתן בתוכו.

דמות שבארבע חיות המלכות, מוציאה דמות בכל נשמה. וצלם, שהוא ארבע חיות היוצאות מחיה שהיא זכר, שיוצאות מז"א, מוציא צלם בכל נשמה.

.352 ומשום שחיות נקבות אלו, הנקראות ארבע חיות שבמלכות, הן בד' רוחות העולם, בג' קווים ובמלכות המקבלת אותם, ובהם כלולים כל המחנות וכל הצבאות, כל הנשמות וכל המלאכים, הן דמות למעלה ולמטה. שלוקחות צורות למעלה, מארבע חיות דז"א, הנקראות צלם, ולוקחות צורות למטה מהמלכות, הנקראות דמות.

והן צורות של כל הצדדים ממש, וע"כ מוציאות צורות של כל הצדדים, שלמעלה, הנקראות צלם, ושלמטה, הנקראות דמות. שאפילו הצורות, הנקראות צלם, שהן מז"א, אינן מתקבלות, אלא בארבע חיות שבמלכות.

.353 כיוון שכתוב דמות, למה כתוב אח"כ, וזה מַראֵיהן, שהוא מיותר? אלא שירד לפניו, והראה לו דבר בלתי נודע. כמ"ש, וזה מעשה המנורה. שמשה היה מתקשה לעשות אותה, והראה לו הקב"ה תבניתה. וכמ"ש, וזה אשר תעשה. אף כאן, וזה מראיהן, שהראה לו מה שלא ידע.

.354 כל הנביאים, חוץ ממשה הנביא הנאמן, כולם הייתה דעתם מתבלבלת כשהגיעו לחשמל, הייתכן שיחזקאל היה יכול לעמוד על זה? אלא משום שרוח הנבואה היה אומר הדברים, ובשביל אהבת ישראל, התגלו כל המראות שבחוץ, וכולם מתערבים וכולם בערבוביה.

.355 והמראָה הפנימית, מראָה ארבע החיות, מראָה בלחש, בשליטת החסדים, כמ"ש, ואחר האש קול דממה דקה. וזו הצורה הכוללת כל הצורות במראָה שלמעלה, שהיא מראָה מאירה, ז"א.

הקול העליון, ז"א, שנקרא קול, הוא בלחש שלמעלה, בשליטת החסדים, שממנו יוצאות כל הצורות. הקול למטה, הכלול בארבע חיות דמלכות, הוא כאותו הקול שלמעלה שמחזיק בתוכו כל הצורות, ג"כ בלחש.

ומשום שהוא בלחש, תחת שליטת החסדים, אין שום דין מתעורר מהם. ע"כ כשהנביא מגיע אליו, מאירות בו העיניים, מאירה בו הארת החכמה, המכונה עיניים, הכלולה בחסדים ההם, ומאירות המחשבות.

.356 וכתוב, וזה מראיהן. כי אין לארבע החיות שבמלכות מראָה, אלא מתוך המראָה המאירה שלמעלה, ז"א, שהוא המראָה שלהן, והמראָה של הכול, והכול מאירים באור ההוא.

.357 חשמל הוא ארבע התנוצצויות לוהטות ומנוצצות, ונכנסות זו בזו, ונעשה מהן גוף אחד, הנקרא חשמל. אף כאן, אלו ארבע חיות, המלובשות בפנים החשמל, כלולות זו בזו.

.358 משום שהן לד' רוחות, אותו שברוח מזרח נכלל ברוח מערב, ואותו שברוח מערב נכלל ברוח מזרח, ואותו שברוח צפון נכלל ברוח דרום, ואותו של רוח דרום נכלל ברוח צפון. וכיוון שנכללו כולן זו בזו, נעשה מהן גוף אחד, הנקרא אדם. ואע"פ שע"י ההתכללות הזאת משתנים מבחינתם כל ארבע הפנים, עכ"ז נקראים פני אדם.

.359 ומתוך אלו ארבע החיות, שהן פנימיות אל נקודת המלכות, העומדת עליהן, כי נקודת המלכות רוכבת על ארבע החיות האלו, שבזה היא נקראת אות ה', יוצאים ונולדים מהם כמה מחנות למיניהם.

.360 אדם הוא זכר ונקבה. הזכר אות ן', אדם בשלמות. ואות זו שולטת בנקודה שהיא אות ד', המלכות, שעל ארבע החיות.

.361 האות ן' פנימיות הכול, כל אלו המחנות האחרים, וכל הצבאות נקראים בשם הזה, כמ"ש, אלפֵי שִׁנאָן. משום שיוצאים מהמוח הפנימי, מארבע חיות של המלכות, שבכלל הכול הן נקראות שנא"ן, שהן המוח שבו ארבע חיות, שנ"א, ואדם הכולל שלושתן, שזה המלכות, שנקראת אדם, הנכללת מג' קווים, שנ"א. ובמקום אדם כוללת עליהם באות ן', שהם ראשי תיבות שנא"ן, שור נשר אריה. ון' היא אדם. המוח כולו, שהוא ארבע החיות, מתחבר יחד בפנימית, שהן שנא"ן, ע"כ נקראים אלפי שנאן.

.362 וכאשר ארבע החיות מסתכלות לפי שעה, כתוב עליהן, ודמות פניהם פני אדם. כי בשעת התכללותם למעלה, לקבל שפע מז"א, החיות נכללות זו מזו, ונעשות גוף אחד, שנקרא אדם. ושאר שלושת הפנים אינם ניכרים אז. ואח"כ נפרדות הצורות של שלוש החיות אריה שור נשר, כל אחת ואחת לבחינתה.

וכשמתכסות כולן ואינן מסתכלות למעלה, לתוך הנקודה שעליהן, אין נראית בהן צורה כלל, חוץ מצורת אדם, שזו צורה הכוללת כל הצורות. וכולן סתומות לפני צורה זו. ומשום זה, כל הצורות שבעולם, כשמסתכלות בצורת אדם, כולן מפחדות וזעות לפני צורה זו של האדם.

אסור לפרט ג' הקווים מטרם שנכללו כולם בקו האמצעי, הכולל אותם בחסדים מכוסים, ואחר שנכללו כולם כאחד, צריכים לפרט הימין והשמאל, שע"י ההתפרטות הזו, מתגלה ג"כ הארת החכמה, הנכללת בקו האמצעי.

ונמצא כאן, צריכים תחילה לכלול כל ארבע החיות לגוף אחד, הנקרא אדם, שהוא המלכות, המקבלת ג' הקווים, אריה שור נשר, מבחינת הקו האמצעי שבהם. ואח"כ מפרטים שלושת הפנים, כל אחת לבדה, כדי שתתגלה החכמה מהארת קו האמצעי.

וכאשר ארבע החיות מסתכלות לפי שעה, כתוב עליהן, ודמות פניהם פני אדם, כי אז צריכים לייחד אותן בדרך כלל מקו האמצעי בלבד. ואח"כ נפרדות הצורות, שאח"כ צריכים לפרט הצורות, שאז מתגלה הארת החכמה הכלולה בהן.

ובשעה שהחיות מתכסות, שאין בהן אלא חסדים מכוסים מחכמה, אין עניין פירוט ג' הקווים נוהג בהן, אלא נכללות בפני אדם בלבד. וכשמתכסות כולן ואינן מסתכלות למעלה, לתוך הנקודה שעליהן, אין נראית בהן צורה כלל, חוץ מצורת אדם, כי אז אינן נפרטות כלל.

כי רק לגילוי הארת חכמה נפרטות הצורות בזו אחר זו. ובשעה שמתכסות מחכמה, אין בהן אלא צורה כוללת, פני אדם בלבד.

.363 צורה עליונה, היוצאת מתוך עליון בתוך אותיות רשומות, ם' ד' א', הוא אדם, והכול כלול בו. אדם הוא כלל הכול, כמ"ש, ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים. השמיים ז"א. כלומר מבינה, שהיא קצה השמיים למעלה, עד המלכות, שהיא קצה השמיים למטה. והוא אמצעי ולמטה ולמעלה, הכול בכלל אחד.

ם' סתומה למעלה, בינה, הכוללת הכול שלמטה, כי בינה כוללת ז"א ומלכות, שהם למטה ממנה. ד' למטה, מלכות שמתחת לז"א, שכוללת כמה מרכבות ומחנות יחד. א' היא סוד הכול באמצע, ז"א שבאמצע בין בינה ומלכות, הלוקח לכל הצדדים, הכולל בתוכו ימין ושמאל ביחד.

משום זה אדם, הוא סוד הכול מצד אחד, מבינה, לצד אחד, למלכות, חוץ מהסוד העליון, העומד במחשבה וברצון עד שעולה לא"ס, שהוא הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45), שהיא מחשבה דז"א, חכמה, ראשי תיבות כ"ח מ"ה. ונקראת אדם.

ורגליהם רגל ישרה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קד.

.364 ורגליהם רגל ישרה, וכף רגליהם ככף רגל עגל, ונוצצים כעין נחושת קָלָל. אחר שביאר גופי החיות, שבשליטת החסדים, חזר וירד למטה, לבאר ברגליים ובטלפיים של החיות, שבשליטת הארת החכמה.

כי כשנשלמים נה"י דכלים, באים ג"ר דאורות, ונה"י נקראים רגליים. והנה"י עצמם נחלקים ג"כ לחב"ד חג"ת נה"י, אשר הטלפיים הם נה"י של הרגליים, שבהם תלוי גילוי החכמה והג"ר.

.365 רגלי החיות מגיעות עד ניצוצי החשמל. זהו החשמל שמבחוץ, ד' ההתנוצצויות של החשמל, שבד' צדדים, ומשפיעות אליהן הארת החכמה. כי מחשמל זה יוצאים אחרים, הנקראים חשמלים, ע"ש אורות החשמל, הארות דקו השמאל.

וכולם יוצאים באותה שעה, שהחיות מכוונות רגליהן, שתהיינה ביושר, בהתכללות קו האמצעי, המאיר ביושר, ואינו נוטה לא לימין לבדו ולא לשמאל לבדו. ומגיעות, משפיעות הארת החכמה, לניצוצים של החשמל, לד' התנוצצויות של החשמל.

אז מלהטים אלו הניצוצות, כי הארת החכמה באה עם דינים, המכונים אש לוהטת. עולים, לקבל הארתם מרגלי החיות, ויורדים, להשפיע למלכות, ואז יוצאים מהם כל אלו הנקראים ע"ש החשמל הזה.

.366 חשמל זה, סובב סביב רגלי החיות, ע"כ מקבל מהן הארתן. הניצוצים של החשמל יורדים למטה, עד המקום, הנקרא קרקע קטנה. ושם רצות כל מיני אבני בדולח, מַרגליות מתנוצצות ואבני ברקת.

.367 כאשר מתנוצץ ולוהט אור החשמל ועולה ויורד, ואלו ד' התנוצצויות שבד' צדדים מתחבקות זו עם זו, אז מאירה אותה קרקע קטנה, והאבנים רצות, והמרגליות עולות עד שמגיעות לשער שבדרום. ושם אוצרות סתומים, ו-470 פתחים שם, כחשבון קרק"ע (470). המלאך גְליצוּר ממונה עליהם.

החשמל מאיר בד' צדדים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. ואע"פ שג' הקווים מגלים החכמה, עכ"ז בהם עצמם אין החכמה מתגלה, אלא אחר שהשפיעו החכמה אל המלכות, אז היא מתגלה במלכות. וכן כאן בחשמל, מקום הגילוי הוא במלכות.

ב' מצבים במלכות:

א. מזמן שהייתה בב' המאורות הגדולים, שהייתה מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה, ולא יכלה להתקיים בו, משום שאין החכמה מאירה בלי חסדים, ומושכת משום זה דינים מרובים.

ב. לכן התמעטה לנקודה תחת יסוד דז"א, שזהו מיעוט הירח, ואז נבנתה מחדש ע"י ז"א. ובמצב הזה, אע"פ שהיא בו בכל שלמותה, בחסדים ובחכמה, לא יחסר כל בה, עכ"ז אינה יכולה לקבל עוד חכמה בכלים של עצמה, אלא צריכה לקבל החכמה בכלים ממצב א', וממצב א' מאירה החכמה למצב ב'.

ונמצא, אחר שהחשמל קיבל הארת החכמה מרגלי החיות, וג' הקווים שלו רוצים להשפיע החכמה אל המלכות, הנה תחילה הם צריכים להשפיע אל המלכות שבמצב א', ששם מוכנים הכלים דחכמה. ואח"כ יכולים להשפיע אל המלכות שבמצב ב'.

והמלכות שבמצב א' מכונה כאן קרקע קטנה. כי המלכות מכונה קרקע. ומשום שהיא נמצאת במצב הזה עם דינים, ואינה יכולה להאיר, ע"כ מכנה אותה קטנה, אע"פ שהיא גדולה.

והמלכות שבמצב ב' מכונה קרקע של ארגמן, כי אז מקבלת האורות מקו האמצעי, ז"א, ויש בה האורות מכל הצדדים, מימין ומשמאל, והחכמה שבה מתלבשת בחסדים, והחסדים נכללים מחכמה, וע"כ היא כצבע ארגמן, שכל הצבעים כלולים בו.

חשמל זה סובב סביב, שסובב רגלי החיות ומקבל מהן הארת החכמה. הניצוצים של החשמל, ד' ההתנוצצויות שלו, שהם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, יורדים למטה, עד המקום, הנקרא קרקע קטנה, עד המלכות שבמצב א', שנקראת קרקע קטנה. כי רק הכלים דאחוריים של המלכות שבמצב א' ראויים לקבל הארת החכמה מהחשמל. ושם רצות כל מיני אבני בדולח, מרגליות מתנוצצות ואבני ברקת.

הארת החכמה שבמלכות שבמצב א' מכונה מרגליות, כי הארת החכמה מקובלת מהרגליים, נה"י, וכיוון שהמשפיע, הזכר, נקרא רגל, נקראת הנקבה מרגלית, להיותה מקבלת מֵרגל. ואבני הבדולח ואבני הברקת מכונות אבנים, משום שהמלכות בכללה נקראת אבן. וע"כ כל הפרטים שבה מכונים אבנים.

כאשר מתנוצץ ולוהט אור החשמל ועולה ויורד, ואלו ד' התנוצצויות שבד' צדדים מתחבקות זו עם זו, אחר שג' קווים של החשמל מתייחדים זה עם זה, וכולם עם המלכות. אז אותה המלכות, שמקודם לכן לא היה לה אלא קו השמאל בלי ימין, שמטעם זה פעלו בה כל הדינים, הנקראים בדולח וברקת, הנה עתה, אחר שקיבלו הארה מכל ג' הקווים שבחשמל, מיתקנות אותן אבני הבדולח ואבני ברקת להיות כלים וגורמים להארת החכמה. ואותן המרגליות, הארות החכמה, שהיו בה בשמאל בלי ימין, עולות עתה לשער הדרום, ימין, ומתלבשות בחסדים ונשלמות בכל זיוון והדרן.

אז מאירה אותה קרקע קטנה, מחמת הארות ג' קווי החשמל שקיבלו, והאבנים של בדולח וברקת רצות לגלות החכמה, כי כן נתקנו עתה ע"י ג' קווי החשמל. והמרגליות, הארות החכמה עצמן, עולות, שמאירות מלמטה למעלה בדרך עלייה, עד שמגיעות לשער שבדרום, קו ימין, החסדים, והארות החכמה מתלבשות בחסדים האלו ונשלמות. ושם אוצרות סתומים, ו-470 פתחים שם, כחשבון קרק"ע (470).

זה מורה, שלא כל חמש ספירות כח"ב תו"מ שבמלכות, שכל אחת כלולה ממאה, שהן 500, מאירות בה, אלא שהספירה החמישית, מלכות דמלכות, חסרה מג"ר, ויש בה רק 70 ולא מאה. והן 470 פתחים.

והטעם הוא מחמת גניזת המנעולא, המלכות דמדה"ד, ומשום זה אין לה אלא רק ט"ר ממלכות דמלכות עד החזה, וע"כ חסר במלכות דמלכות חצי הפרצוף מחזה ולמטה, שהוא נה"י דכלים וג"ר דאורות, ולפיכך אין שם אלא 70 ספירות חסר ג"ר, והם רק 470 ולא 500.

.368 בזמן שחשמל מאיר ניצוצין לד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, יוצא קול אחד מלמעלה, המתעורר מבין כנפי החיות, כשדופקות זו בזו. אלו הן הכנפיים המשמיעות קול, כמ"ש, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים, ואז קול זה כלול מד' קולות, כי כשהקול יוצא הוא פוגש באלו ד' התנוצצויות של החשמל, ונחלק לד' קולות.

.369 קול אחד הולך לגליצור, ומתעורר בקול ההוא אור החשמל ונעשה ממנו דיבור אחד. ובדיבור ההוא מתעורר דיבור אחר סתום, בלחש. וכשזה מגיע לגליצור, אז מתגלים לו רי"ד (214) סודות עליונים, שהתגלו.

ג' קווים של החשמל מאירים למלכות, שהיא קרקע קטנה, מצב א' של המלכות. קו ימין נעשה מעליית המלכות לבינה, שדיני המלכות ממעטים הג"ר דבינה, בעניין י' שנכנסה באור הבינה והאור ירד לבחינת אויר, ו"ק חסר ג"ר. וקו שמאל נעשה, אחר שהארה עליונה חזרה והוציאה המלכות מבינה והחזירה אותה למקומה, שיצאה הי' מאויר וחזר להיות אור ג"ר כמקודם, שהג"ר דחכמה שוב מאירים בה. והוא קו השמאל.

וקו האמצעי נעשה ע"י זיווג, הנעשה על מסך דחיריק. כי מתוך שנעשית מחלוקת בין ימין לשמאל ומכבים זה את זה, אז יוצא זיווג דהכאה על מסך של בחינה א', שהוא מסך דחיריק דז"א, הממעט הג"ר דחכמה מקו השמאל ומחבר אותו עם החסדים של הימין, ואז נעשה שלום ביניהם ושניהם מאירים בכל שלמותם.

בזמן שחשמל מאיר ניצוצין לד' רוחות, דרום צפון מזרח מערב, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, יוצא קול אחד מלמעלה, וקול זה הוא יציאת קו ימין, שהי' נכנסת באור הבינה ונעשה אויר. הקול המתעורר מבין כנפי החיות, כשדופקות זו בזו, כי הכנף הימנית, בינה, והשמאלית, מלכות, וכשדופקות זו בזו, מערבות כוחות המלכות בבינה, והי' נכנסת לאור ונעשה אויר, ו"ק בחוסר ג"ר, קו ימין.

ואז קול זה כלול מד' קולות, כי כשהקול יוצא, הוא פוגש באלו ד' התנוצצויות של החשמל, ונחלק לד' קולות, כלומר אחר שהקול שיצא מכנפי החיות פגש בד' רוחות שבחשמל, נשלם גם הוא בד' רוחות כמו החשמל, שהוא ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, אשר קו ימין כבר יצא בו, ועתה צריך לצאת בו קו שמאל.

וקול אחד, הארה אחת, הולך לגליצור, לקרקע קטנה, ששָׁם הממונה גליצור, ומתעורר בקול ההוא אור החשמל. שקו השמאל של חשמל, שבו יצאה הי' מאויר, וחזרו הג"ר דחכמה להאיר בו, הנה הוא מאיר לקול הזה, שהוא ו"ק בלי ג"ר, ומוציא גם בו את המלכות מבינה, ומחזיר אותו להארת ג"ר דחכמה.

ונעשה ממנו דיבור, כי החכמה מכונה דיבור. ואותו הקול, שהיה בחיסרון של חכמה עם יציאת קו הימין, נעשה עתה ביציאת קו שמאל לבחינת דיבור, גילוי החכמה.

ובדיבור ההוא מתעורר דיבור אחר סתום, בלחש, קו אמצעי. כי מתוך שדיבור זה, קו שמאל, אינו יכול להאיר, מטעם המחלוקת עם הימין, ע"כ יוצא דיבור אחר, מידת החכמה של קו האמצעי, הממעט את הג"ר דחכמה ומשאיר רק ו"ק דחכמה. שלא כדיבור הקודם, שהג"ר דחכמה היו מגולות בו, אלא דיבור זה של קו האמצעי הוא סתום ובלחש, כי ג"ר דחכמה נסתמו בדיבור הזה, וכן הוא בלחש, בלי השמעת קול, שהוא ו"ק דחכמה, המאירים בדיבור הזה.

כי הקול, אחר שנשלם ע"י הדיבור, נבחן לזכר, שהארתו מלמעלה למטה, כי אור זכר מאיר תמיד מלמעלה למטה. והדיבור בלי השמעת קול הוא אור נקבה, שהארתה מלמטה למעלה.

לפיכך הדיבור הראשון, קו שמאל, המאיר בג"ר דחכמה, הוא דיבור בהשמעת קול, ושהקול פועל והדיבור פועל, ויש בו אור זכר המאיר מלמעלה למטה. והדיבור השני, בתיקון קו האמצעי, המתקן אותו להאיר רק מלמטה למעלה, הוא דיבור בלי השמעת קול. ומתוך שהקול אינו פועל בו, יש בו רק אור נקבה, שמלמטה למעלה.

וכשזה מגיע לגליצור, אז מתגלים לו רי"ד (214) סודות עליונים, שהתגלו. כי עתה התגלה לגליצור, שירידת האור שהייתה במצב א', הייתה מחמת חיסרון של הייחוד עם הימין, ועתה שהתייחד השמאל עם הימין, כבר נשלם הכול. רי"ד סודות, סודות הירידה, כי רי"ד אותיות ירידה.

.370 הקול השני, ההארה השנייה של הקול, הולך למלאך עֲנָאל, הממונה הגדול על 18,000 ריבוא מחנות, המשמשים בקרקע אחרת, שבהארות כל הצבעים, לבן אדום ירוק, ונקראת קרקע של ארגמן, המאירה בכל מיני אורות, היוצאים מחשמל זה. ושם בקרקע ההיא, שקועות 12,000 ריבוא מרגליות עליונות.

.371 וכשד' התנוצצויות של החשמל עולות, ובאות זו בזו, עולות אז כל אלו המרגליות, שהיו שקועות בקרקע ההיא, ומגיעות לשער המזרח. ושם פתוחים שישה אלף אלפים שערים. ובהם ענאל הממונה הגדול.

הקול הראשון שהלך לגליצור לקרקע קטנה, אע"פ שנחלק לארבעה, ג' קווים ומלכות, היה תחת שליטת קו השמאל, ולפיכך אינו ראוי להתלבש אלא בכלים של קרקע קטנה, מצב א' של המלכות.

הקול השני, ההולך לענאל, לקרקע של ארגמן, למלכות שבמצב ב', הוא בשליטת קו האמצעי, כי המלכות של מצב ב' היא בקו האמצעי.

הקול השני, ההארה השנייה של הקול, הולך למלאך ענאל, הממונה הגדול על 18,000 ריבוא מחנות, המשמשים בקרקע אחרת, שבהארות כל הצבעים, כי להיותה בבחינת קו האמצע, היא כלולה מכל הצבעים, לבן אדום ירוק, כמו קו האמצעי. משא"כ קרקע קטנה, היה בה צבע אדום בלבד, כמו קו השמאל.

ולפיכך הממונה על קרקע של ארגמן, הוא הממונה הגדול על 18,000 ריבוא מחנות. כי ח"י (18) מורה על היסוד, קו האמצעי, המשפיע אל המלכות שבמצב ב'. אלף, השפעת החכמה. ריבוא, השפעת החסדים, המלבישים את החכמה, שהאורות מתרבים עד אין שיעור.

ענאל, עדוּת אל, כי ענה היא עדות, מלשון הכתוב, לא תַענה ברֵעך עֵד שקר. ונקרא כך, משום שהשפעת ו"ק דחכמה הנוהגת בקו האמצעי, מכונה עדות. והממונה על המלכות של מצב א', הנקראת קרקע קטנה, נקרא גליצור, שפירושו הצור גילה, כי מקום גילוי החכמה הוא בעיקר במצב א' של המלכות, והמלכות של מצב ב' מקבלת ממנה. וע"כ נקרא גליצור.

ועיקר מעלתה של המלכות של מצב ב', הוא משום שמקבלת י"ב (12) צירופי הוי"ה מז"א. ובקרקע ההיא שקועות 12,000 ריבוא מרגליות עליונות, שיש בה הכנה שיתגלו בה 12,000 ריבוא מרגליות מי"ב צירופי הוי"ה דז"א. והם אלף מחכמה שבהן, וריבוא מחסדים שבהן.

ומתגלה בזמן שד' התנוצצויות של החשמל, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, עולות ונכללות זו בזו. ואז נכללת כל אחת מד' ההתנוצצויות בג' קווים, וד"פ ג' הם י"ב, והן מאירות לקרקע של ארגמן. אז עולות כל אלו המרגליות, שהן 12,000 ריבוא, שהיו שקועות בקרקע ההיא, שהיו מוכנות לצאת ממנה, ומגיעות לשער המזרח, לקו האמצעי, ז"א, מזרח, שבאות תחת שליטתו, לקבל מי"ב צירופי הוי"ה שבו.

ונודע שקו האמצעי מסתיר הג"ר דחכמה ואינו מתקן אלא הו"ק דחכמה, ושם פתוחים שישה אלף אלפים שערים. אלף אלפים, הם החכמה, כמ"ש, ואֲאַלֶפךָ חכמה. שישה, הם ו"ק, חג"ת נה"י. כי רק חג"ת נה"י דחכמה פתוחים להאיר שם, אבל לא הג"ר דחכמה, שהם סתומים ומכוסים.

.372 וכשהקול מתעורר מלמעלה, מבין כנפי הכרובים, מכה בו האור של החשמל הזה, ונעשה ממנו דיבור, ובדיבור ההוא מתעורר דיבור אחר סתום. ההארה השנייה של הקול, שיצא מכנפי החיות, בסדר ג' קווים בזה אחר זה.

כשהקול מתעורר מלמעלה, הקול היוצא מבין כנפי החיות, היציאה של קו ימין, מכה בו האור של החשמל הזה, ונעשה ממנו דיבור, זוהי יציאת קו השמאל, שע"י הארת החשמל יצאה הי' מאויר, ואור החכמה חזר למדרגה. כי החכמה נקראת דיבור.

ואח"כ יצא קו האמצעי, שבדיבור ההוא מתעורר דיבור אחר סתום, שמשום המחלוקת שהייתה בדיבור הגלוי, קו השמאל, התעורר קו האמצעי ומיעט הג"ר דחכמה, ותיקן את הו"ק דחכמה שבשמאל עם החסדים שבימין. ונעשה הדיבור סתום מג"ר דחכמה.

.373 וכשאור זה מגיע לענאל הממונה, מתגלים אז שס"ה (365) סודות עליונים, השקועים בטבעת שהיא חותם האמת. אז באֵימה, בחִיל, ברתת וברעש עולות שירות ותשבחות לאדון כל, והאור, הרשום בשם המפורש במ"ב (42) אותיות חקוקות, יוצא מאותו גדול השׂרים על כל שאר המחנות, שנקרא סנדלפון. והאור ההוא מכסה על אותן שתי קרקעות, מהקרקע הקטנה עד קרקע הארגמן.

כל מדרגה נחלקת לשס"ה ולרמ"ח (248), שהם י"ה ו"ה. כמ"ש, זה שְׁמִי לעולם, שמי (350) עם י"ה (15), הם שס"ה, ג"ר. וזה זִכְרִי לדוֹר דור, זכרי (237) עם ו"ה (11), הם רמ"ח, ו"ק.

וכשאור זה מגיע לענאל הממונה, מתגלים אז שס"ה סודות עליונים, ג"ר המרומזים בשס"ה. וזהו בו"ק דחכמה, ולא בג"ר דחכמה. לכן שס"ה סודות עליונים, השקועים בטבעת, שהיא חותם האמת, הקו האמצע, הנקרא חותם אמת, המתקן רק הו"ק דחכמה, ולא הג"ר.

אבל כל זמן שמאירה החכמה נמשכים עימה דינים. אז, מחמת הדינים המתגלים עם החכמה, נופלים על המקבלים אימה וחיל ורתת. ואז כדי להשקיט הדינים צריכים לכסות על הארת החכמה המתגלה, שזה נעשה ע"י סנדלפון.

והאור הרשום בשם המפורש במ"ב אותיות חקוקות, האור המכסה ומעלים על אור החכמה, יוצא מאותו גדול השרים שנקרא סנדלפון, והאור ההוא מכסה על אותן שתי קרקעות. שהאור הזה מכסה על אור החכמה שנגלה בשתי המלכויות, המכונות קרקע קטנה, וקרקע של ארגמן. ואז נשקטים הדינים.

.374 כתוב, וסָפוּן בָּאֶרז מהקרקע עד הקרקע. כי בארז רומז על אור של סנדלפון, כי סנדלפון נקרא ארז, לשון רז, משום שבו נכנסים כל סודות הפָּנים העליונים, וננעלו בו, כמו בסנדל הזה, המכניס בתוכו כל יסוד ושורש הגוף, רגלי הגוף. כך סנדלפון שומר על סודות עליונים, שע"י שמירתו יכולים להאיר במקומם, מלמטה למעלה.

.375 ממונה גדול זה משמש להארת הפָּנים שמבפנים. כי ע"י שמירתו יכול אור הפָּנים להתגלות מבפנים, מלמטה למעלה, באופן שלא יימשך לחוץ. בסנדלפון נחקקות האותיות הרשומות החקוקות. שבולטות באותו האור המכסה על אותן הקרקעות. כשסנדלפון קושר כתרים לאדונו, עולות האותיות באותו האור, ומתעטרות באלו הכתרים. וחוזר אותו אור המכסה למקומו, והאותיות עולות באלו הכתרים בשם הקדוש.

כל הדינים האמורים בג' קווים באצילות, אינם שם במקומם באצילות, אלא מצויים בבריאה, וסנדלפון, מלכות דבריאה, הוא הנושא לאותם הדינים. ומבחינת דינים של קו השמאל שנמצאים בו, דינים דדכורא, הוא נקרא סנדלפון, אותיות ס"נ ד"ל, כלומר שנאה דלות, הנמשכים מגילוי החכמה שבקו שמאל. ומבחינת הדינים של קו האמצעי הנמצאים בו, דינים דנוקבא, הנמשכים מהמלכות המצומצמת, הוא נקרא נעל.

ונודע, שבעת ששולט קו שמאל, נמצאות האותיות של השם אלקים סתומות בלי אור. ובסנדלפון נחקקות האותיות הרשומות החקוקות, שע"י הדינים דדכורא שבו, נמצאות האותיות של השם אלקים חקוקות, שקועות בלי אור. וכן על ידו, בולטות האותיות של אלקים, באותו האור המכסה על אותן הקרקעות, שע"י אותו האור המכסה על הארת החכמה שבשתי מלכויות, אור החסדים של השם מ"ב, נעשות האותיות בולטות, שנפתחות ע"י לבוש החסדים ומאירות בבליטה.

כשסנדלפון קושר כתרים לאדונו, ע"י הדינים דנוקבא שבו הנקראים, נעל, הוא ממשיך חסדים להלביש החכמה, שאז נקשרות הג"ר בז"א ובמלכות. עולות האותיות באותו האור, שהאותיות מתלבשות באור החסדים, ומתעטרות באלו הכתרים, שמקבלות ג"ר מאלו הכתרים שקשר בזו"ן.

וחוזר אותו אור המכסה למקומו, שהאור המכסה על החכמה שלא תימשך מלמעלה למטה, חזר לכסות החכמה, ואותיות אלקים, עולות באלו הכתרים בשם הקדוש, שע"י הג"ר שמקבלות מהכתרים, הן נפתחות להיות חמש אותיות השם הקדוש אלקים.

.376 ורגליהם רגל ישרה. צריך היה לכתוב, ורגליהם רגליים ישרות. אלא שהרגליים מתחברות יחד, והן כרגל אחת ללכת בדרך הישר, ברגש החיבור ביושר ביחד, ורגליהם ביושר. וע"כ הן נמצאות למראה עיני הנביא במדרגות ידועות.

רגלי החיות הן הארת החכמה, שמקומה בנה"י, המכונים רגליים. ולפיכך יש פחד מאחיזת החיצוניים, שלא ימשכו הארת החכמה מלמעלה למטה, כדרך שמאל בלי ימין. וע"כ הן נשמרות, להיות תמיד תחת קו האמצעי, המחבר הימין והשמאל להיות אחד, באופן שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, אלא הולך בדרך יושר בלי הטיה.

והן כרגל אחת ללכת בדרך הישר, ששתי הרגליים ימין ושמאל נעשות רגל אחת, ללכת בשליטת קו האמצעי, קו ישר, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. והארת החכמה המתגלה מהן, יוצאת מרגש החיבור של ימין ושמאל ביחד. וע"כ רגליהם ביושר. שאינם בימין ובשמאל אלא ביושר, בקו האמצעי.

.377 וכל המדרגות למטה מהן, נקראות רגלי החיות. ולהן כמראֶה הרגליים שבגוף החיות, בסדר שמְסדר, והוא הכול בשיעור.

כל המדרגות הנמשכות מרגלי החיות, אע"פ שהן למטה מהן, מראיהן כמו רגלי החיות, שהארתן היא כהארת רגלי החיות, שמסודרות תחת קו האמצעי. ולהן כמראה הרגליים שבגוף, שדרך הארתן של אותן המדרגות הנמשכות מרגלי החיות, הוא כהארת רגלי החיות, שבשליטת הגוף, קו האמצעי. באותו הסדר שקו האמצעי מסדר, שהימין יאיר מלמעלה למטה והשמאל מלמטה למעלה. והוא הכול בשיעור, שמאיר באותו השיעור של קו האמצעי, כלומר רק בו"ק דחכמה.

.378 וכף רגליהם ככף רגל עגל. בחיבור של אותו הצד של קו שמאל, כי פני שור הוא מהשמאל. ואין להן אצבעות למטה ברגליים, משום שהאצבעות למטה מראות כוחות אחרים בצורה אחרת. וע"כ אצבעות האדם מראות על כוחות אחרים למעלה בידיים, ומראות על כוחות אחרים למטה ברגליים. ברגלי החיות אין רשומים כוחות אחרים של הצד האחר. וע"כ נקראות, רגל ישרה, הסותמת לצד הזה. והן כף אחת. ע"כ כתוב, וכף רגליהם.

כי התחלקות האצבעות מורה על התחלקות הצדדים לימין ולשמאל. וכיוון שרגלי החיות נשמרות להיות תמיד מחוברות בקו האמצעי ביושר, בלי הטיה לימין או לשמאל, ע"כ אין להן אצבעות ברגליהן.

והכתוב, וכף רגליהם ככף רגל עגל, אין פירושו שצד שמאל נראה בהם, כי עגל הוא שמאל, אלא הפירוש הוא, בחיבור של אותו הצד של קו שמאל, שבהיותן בקו האמצעי ביושר, יש בהן חיבור מרגל עגל, כי קו האמצעי הוא חיבור של ימין ושמאל ביחד. ולא מקו שמאל לבדו.

ואין להן אצבעות למטה ברגליים, משום שהאצבעות למטה מראות כוחות אחרים בצורה אחרת, שמראות על ימין ושמאל, שמתחלקים זה מזה, שהיא צורה אחרת ממה שימין ושמאל בחיבור ביחד בקו האמצעי, כי אז יש כוח יניקה לס"א.

וכן ברגלי האדם יש כוח אחיזה לס"א. כי אצבעות האדם: אצבעות הידיים מראות על כוחות חו"ג, שאין אחיזה לס"א, בהיותן למעלה מחזה. ואצבעות הרגליים מראות על כוחות נו"ה, שיש בהן אחיזה לס"א בהיותן למטה מחזה.

וברגלי החיות אין כוחות אחרים של צד השמאל רשומים בהן, משום שאין בהן אצבעות, המראות על התחלקות ימין ושמאל, אלא הן מחוברות יחד בקו האמצעי. וע"כ נקראים רגל ישרה, משום שסותמים את צד השמאל, ע"י חיבורו בקו האמצעי, שצד השמאל אינו ניכר שם. והן כף אחת, קו האמצעי.

.379 ואע"פ שאינן מתחלקות בהתחלקות האצבעות, בכוחות אחרים של צד האחר, השמאל, אלא שהן בקו האמצעי, שאין בו התחלקות, יש בהן רשימה אחת לתת מקום לצד האחר, השמאל, כי נראה למטה ככף רגל עגל, שמצד השמאל. אבל אינו כף, להטות לצד שמאל ממש, כי אע"פ שהן רגל עגל, עכ"ז ישרה היא, קו האמצעי, שביושר, שאינו נוטה לשמאל לעולם, ומראה עגל הנראה שם הוא מתוך החיבור שבקו האמצעי.

.380 ברגש שבחיבור ביושר יוצאות התנוצצות אור ושלהבת אש לצד שמאל, אל תחת שליטת השמאל, וההתנוצצות והשלהבת, ימין ושמאל, מתחברות יחד בקו האמצעי, ומנוצצות לד' צדדים, דרום צפון מזרח מערב, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. ונעשים מהם צבאות ומחנות מלאכים, וכולם נקראים רגלי החיות, משום שיוצאים מהרגליים האלו של החיות. וכולם הולכים בשליחות הקב"ה ומשוטטים בעולם, להתלבש בצורה של גוף למטה. והם נראים לבני אדם כמו אלו מלאכים האחרים הנראים לבני אדם בשעה שעושים שליחות בעולם. וחוזרים בערב ובלילה למקומם ומקדשים שֵׁם אדונם בשירה.

פני אדם

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קיב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קיב.

.381 ודמות פניהם פני אדם. דמות, היא אותה צורה שלמעלה, שמצטיירת בציור גנוז. פנים הנקלטים בהכאות דקות. דמות פניהם, הוא משום שבתוך הציור של צורת אדם מתנוצץ ניצוץ, שאותו ניצוץ מלהט בפְנים החשמל הפנימי הנסתר והצפוּן, הנמצא ואינו נמצא.

למה הלשון הכפולה שכתוב, ודמות פניהם, שהיה מספיק לכתוב, ופניהם פני אדם, ולמה כתוב, ודמות? והזוהר נותן על זה שני ביאורים:

א. דמות מורה על ציור גנוז, כי דמות היא מלשון דום ודממה, ולפי שפּני אדם, הוא קו האמצעי, הממעט את הג"ר של החכמה, ע"י המסך דחיריק שבו, ע"כ הוא ציור גנוז, שהג"ר נגנזו בו. ומה שהכתוב מכפיל לומר, דמות, הוא מפני שמוֹרה על אותה צורה שלמעלה, הקו האמצעי, שמצטייר בציור גנוז, שהג"ר דחכמה גנוזים על ידו.

כי אין אור הפָּנים נקלט ע"י קו האמצעי, אלא ע"י הכאות דקות, ע"י מסך דחיריק המכה בקו שמאל וממעט הג"ר דחכמה. ולפיכך נקרא דמות, מפני שהג"ר דחכמה דוממות בו.

ומשום שהמסך דחיריק כולל בתוכו שתי מלכויות, מלכות דמפתחא ומלכות דמנעולא, ע"כ מדייק לומר, בהכאות דקות, כלומר ע"י המסך דמפתחא, שהכאותיו דקות, ואינן ממעטות אלא רק הג"ר דחכמה, ומשאירות את הו"ק דחכמה. משא"כ ההכאות של המסך דמנעולא, הן הכאות קשות, ודוחות גם הו"ק דחכמה.

ב. דמות פניהם, משום שבפנימיות ציור צורת אדם, שהוא קו אמצעי, מתנוצץ ניצוץ, מלכות דמנעולא, שבמסך דחיריק שבו. אותו ניצוץ מלהט בפנים החשמל הפנימי הנסתר והצפוּן, שנסתר וטמון גם בפנימיות החשמל הפנימי. אבל הוא גנוז רק בשביל הצדיקים, אבל לרשעים הבאים למשוך החכמה מלמעלה למטה הוא מתגלה.

לרשעים הוא נמצא, וכל האור מסתלק בסיבתו. ולצדיקים הוא גנוז ואינו נמצא, ורק המלכות דמפתחא משמשת בשבילם, וע"כ יש להם ו"ק דחכמה.

.382 הזוהר מפרש ג' הקווים המאוחדים ע"י קו האמצעי, שהוא פני אדם. אור נוצץ בקו ימין. אש לוהטת ומלהטת בשלהבת אש, בקו שמאל, שבו שורפים דינים מרובים. רוח מנוצץ אחוז בגוונים, קו האמצעי, שכלול מגוון ימין ומגוון שמאל, מכה בצד שמאל, ע"י המסך דחיריק שבו, להביא אותו לכלל אחד, כדי לייחד הימין עם השמאל לכלל אחד. אחוז למעלה בין חו"ג. אחוז למטה בין נו"ה. גווניו אחוזים לכמה צדדים, לו"ק, כי הקו האמצעי כולל ו"ק.

.383 גוון אור גנוז מאיר ומנוצץ בהתנוצצות, קו ימין. והאור הזה אחוז ותופס ומביא אליו אור של אש לוהטת ושלהבות אש, קו השמאל. אלו השניים, הימין והשמאל, אינם מתיישבים יחד, כי יש ביניהם מחלוקת.

ומתוך מרגלית שאינה מתגלה כלל, ממסך דמנעולא, שהיא פעולה ראשונה של קו האמצעי, יוצא רוח של בשׂמים, קו האמצעי, הכלול בי"ב מיני בשמים עליונים, י"ב בחינות של ג' קווים ומלכות הכלולים זה בזה. ומתוך אותו המצב של אלו שני הקווים שאינם מתיישבים יחד, אוחז בהם הרוח, קו האמצעי, ומתיישבים על ידו במקומם.

.384 אז, אחר שהרוח הכריע וכלל ב' הקווים זה בזה, נצבע אותו הרוח, מתוך אותו אור גנוז, קו ימין, והאור של אש לוהטת, קו שמאל, ששניהם התיישבו בו, ונמצאים בו. אז הצטייר ברוח, בקו אמצעי, ציור של פני אדם, הכלול מכל הצורות. וזהו גוון הכלול מכל הגוונים, כי קו אמצעי כלול מב' הקווים, גוון לבן וגוון אדום. והוא עצמו קו ירוק, פָּנים הכוללים כל הפנים, כי פני אדם כולל בתוכו פני אריה ופני שור, ימין ושמאל. וכן כולל את פני נשר, המלכות, המתדבקת בו.

.385 וכשד' הפנים של החיות מיתקנים כראוי אל הכיסא, המלכות, כשהמלכות שורה על ד' החיות, שהן המרכבה שלה, שאז נקראת אות ה', הם כולם בצורה אחת של אדם. כשד' החיות מסתכלות לצד מזרח, קו האמצעי, הן כולן בצורה אחת של אדם, משום שממזרח, הכוח של פני אדם. כשהכיסא, נקודה האמצעית, שורה על ד' החיות, אז הן מסתכלות לצד מזרח, ויש לכולן פני אדם.

.386 וכשד' החיות מסתכלות לצד דרום, קו ימין, כל ד' הפנים של החיות הם בצורה אחת, בצורת אריה, ששָׁם כוח ותוקף הכול. כי הכול תלוי באור החסד מקו ימין. וכשד' החיות מסתכלות לצד צפון, קו שמאל, כל ד' הפנים של החיות הם בצורה אחת, בצורת השור, ששָׁם היא נגיחת הדין הקשה.

.387 וכשד' החיות מסתכלות לצד מערב, מלכות, כל ד' הפנים בצורת הנשר. כמ"ש, דֶרך הנשר בשמיים. משום ששם, כנשר יעיר קִינוֹ על גוזליו ירחף. ודרך הנשר, מלכות, להתדבק תמיד בשמיים, ז"א. ששָׁם היא תשוקתו לעלות ולהתדבק. ומשום זה הוא לצד מערב.

.388 ומשום שכל פנים ופנים משתנים לפי המקום של אותו הצד שמסתכלים בו, ע"כ כתוב, לארבעתם, בכולם בכל צורה וצורה, כמ"ש, פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר לארבעתן.

.389 אלו ד' החיות, כשהן מיתקנות בכיסא, במלכות, כמו שהכיסא פונה ללכת, למזרח או למערב וכדומה, כך החיות מראות צורתן, כפי אותו הצד שהכיסא הולך, כמ"ש, אל אשר יהיה שָׁמה הרוח ללכת ילֵכו.

.390 וכשאינן הולכות, ואינן מיתקנות בכיסא, בנקודה האמצעית הרוכבת עליהן, אז כל אחד נפרד בצורתו הראויה לו. אבל כשהן מיתקנות בכיסא, כל אחת מראה צורתה, לפי אותו הצד שהכיסא הולך. ועכ"ז, כל אחת ואחת מתדבקת בצורת חברתה, וכולן נראות צורותיהן מתדבקות זו בזו, וזו כלולה בזו, כל אחת כלולה בחברתה וחברתה בה.

.391 צד אחד מד' החיות אומר, קדוש. וצד אחד אומר, קדוש. וצד אחד אומר, קדוש. הם ג' צדדים, דרום צפון מזרח, ג' קווים. וצד האחר, צד מערב, מלכות, אומר, ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו.

.392 כתוב, וידי אדם מתחת כנפיהם, כדי לקבל אליהם בעלי תשובה. כי יד ימינו של הקב"ה פרושׂה, לקבל כל אלו החוזרים אליו בתשובה. מתחת כנפיהם, משום צניעות. כי בעלי תשובה צריכים צניעות, שלא יידע בהם אחר. כמ"ש, כְּסוי חטָאה.

.393 וידי אדם מתחת כנפיהם, שאינן מגביהות ידיהן למעלה, כמו בני אדם, שמגביהים ידיהם למעלה על ראשם. והחיות, ידיהן אינן יוצאות לחוץ מתחת כנפיהן, כי כנפיהן ופניהן פרודות למעלה. כמ"ש, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. כי בשעה שאינן מיתקנות בתוך הכיסא, צורותיהן נפרדות זו מזו, וידיים אלו אינן ראויות כלל לעלות למעלה, משום שהן נגלות. וע"כ כתוב, מתחת כנפיהם.

יש שני זמנים בד' החיות:

א. כשאינן מיתקנות במלכות, שהנקודה האמצעית אינה רוכבת עליהן, שאז כל אחת פרודה מחברתה, כי הימין והשמאל אינם מתחברים זה בזה, מטעם שכל זמן שהקו האמצעי אינו ממעט הג"ר דשמאל, אין השמאל רוצה להיכלל יחד עם הימין.

ב. כשד' החיות מיתקנות במלכות, שהנקודה האמצעית רוכבת עליהן, שאז הן מיתקנות בקו האמצעי שלה, והג"ר דחכמה מתמעטות, ואז מתדבקים ימין ושמאל זה בזה בד' החיות כמו במלכות.

הרי שיש זמן שהמלכות שורה על המרכבה, ויש זמן שאינה שורה, כמ"ש, ופניהם וכנפיהם פרודות, שכתוב על אותו הזמן, שהמלכות אינה רוכבת על המרכבה, שאז הג"ר דחכמה מגולה בקו שמאל, ואין השמאל מתייחד עם הימין. וע"כ, ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, בראשי החיות, אבל למטה בו"ק, יש ייחוד בין ימין ושמאל תמיד.

וכתוב, וידי אדם מתחת כנפיהם, שאינן מגביהות ידיהן למעלה, כמו בני אדם, כי ידי אדם פירושן, שימין ושמאל מאוחדים זה בזה, כי אדם הוא קו האמצעי, המייחד אותם. והן מכוסות בכנפיים, שהכנפיים מכסות ומעלימות הג"ר דחכמה שביד שמאל, כדי שתתייחד עם הימין.

וע"כ אינן יכולות להעלות ידיהן למעלה לראש, ששם מגולות הג"ר דשמאל, בשעה שאינן מתוקנות במלכות. ואין שם ייחוד של ימין ושמאל. והחיות, ידיהן אינן יוצאות לחוץ מתחת כנפיהן, כיוון שהן ידי אדם המתוקנות בקו האמצעי, המכונה אדם, ואינן יכולות לצאת מחוץ לכנפיים, המכסות על הג"ר דחכמה שבשמאל, כדי שהשמאל והימין יתייחדו זה בזה.

ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. כי למעלה בראשי החיות, ששם שולטים הג"ר דחכמה שבשמאל, בזמן שאינן מתוקנות במלכות, נמצאים הקווים של ימין ושמאל, שבפניהם ושבכנפיהם, פרודים. כי בשעה שאינן מיתקנות בתוך הכיסא, צורותיהן נפרדות זו מזו, שזהו כשהכיסא, המלכות, אינה רוכבת עליהם. שאז אין חיבור בין ימין ושמאל.

וידיים אלו אינן ראויות כלל לעלות למעלה, משום שהן נגלות, שאלו ידי האדם אינן ראויות לעלות למעלה לראשי החיות, משום שהג"ר דחכמה מגולה שם, ואלו הידיים הן ידי אדם, שימין ושמאל מחוברות. והג"ר דחכמה מכוסה ונעלם בהן. אמנם בזמן שהחיות מתוקנות במלכות, גם בראשיהן מכוסות הג"ר דחכמה עם כנפיים, ואינן פרודות.

.394 וכשהחיות האלו נוסעות, לעלות אל המלכות, כנפיהן מתחברות יחד, גם בראשיהן, להיות בדרך הישר, בקו האמצעי, ביושר, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, אלא ביושר, הכולל שניהם כאחד. לנסוע זו עם זו, ימין עם שמאל, כאחד, בשעה אחת, בזמן אחד, וכולן יחד עולות אל הכיסא למעלה.

.395 ואלו החיות, שאינן יודעות לאיזה מקום שהולכות, שאין קו האמצעי מייחד הימין והשמאל שבהן, ללכת בדרך יושר, שמשום זה, אינן רואות ואינן מסתכלות. כי בהתגבר השמאל על הימין, נעשה חושך ואינן מסתכלות. ובהתגבר הימין על השמאל, ומתבטלת הארת החכמה ואינן רואות. כי ראייה היא חכמה. הן מזיעות, שמכל צד שהן פונות, מוציאות משם טיפות של דינים, המכונות טיפות אש, ודומות כמו זיעה של אש.

ומאותה זיעה שלהן, כשהן נוסעות אח"כ, ועולות לכיסא הקדוש, להתייחד בקו האמצעי, נעשה אז מאותה זיעה, נהר דינור הנמשך והיוצא.

.396 והזיעה כפי הנסיעה שהן נוסעות. לכל קו שהן באות, מוציאות משם טיפות דין. טיפות נוטפות מארבעת צבעי האש. לבן, קו ימין. אדום, קו שמאל. ירוק, קו האמצעי. שחור, מלכות.

האש הלבנה, קו ימין, כשבאה לקו שמאל, נוטפת אש אדומה, הדינים שבשמאל. וכשבאה לקו האמצעי, נוטפת אש ירוקה, הדינים שבקו האמצעי.

האש האדומה, קו שמאל, כשבאה למלכות, נוטפת אש שחורה, הדינים שבמלכות. וכשבאה לקו האמצעי, נוטפת אש ירוקה, הדינים שבקו האמצעי.

האש הירוקה, קו האמצעי, כשבאה לקו שמאל, נוטפת אש אדומה, הדינים שבשמאל. וכשבאה לקו ימין, נוטפת אש לבנה, הדינים שבקו ימין.

האש השחורה, המלכות, כשבאה לקו שמאל, נוטפת אותה אש אדומה, הדינים שבשמאל.

.397 הלבן השני אינו כאותו הלבן הראשון. ואותה האש השחורה אינה כאש השחורה הראשונה. וכן כל הצבעים, אין אלו כמו אלו, הראשון והשני והשלישי וכן כולם, אין אחד דומה לחברו.

ד' צבעי האש הם ד' מיני דינים. כי אש לבנה היא הדינים שבקו ימין, שמעלים המלכות לבינה. ואש אדומה היא הדינים שבקו שמאל, הדינים שבחיסרון של חסדים וחושך, הנמשכים משמאל כשהוא בלי ימין. ואש ירוקה היא הדינים שבקו האמצעי, המסך דחיריק, שממעט עימו ג"ר דשמאל. ואש שחורה היא הדינים שבמלכות, של הצמצום והמסך שבה.

וכשג' הקווים מתייחדים ע"י קו האמצעי, נעשים כולם אחד, וכל הדינים שבהם מתהפכים לרחמים, להיותם כמו ארבעה גלגלים, אשר כל השלמות של המוחין מתגלגלים עליהם, ומתגלים על ידיהם.

כי לולא הדינים שבקו ימין, הקטנות, שנעשתה בבינה מחמת עליית המלכות לבינה, לא הייתה יוצאת החכמה בשמאל, ולולא הדינים שבשמאל, לא היה מתעורר הקו האמצעי לייחד השמאל והימין זה בזה, שמכאן נמשכים המוחין של פב"פ. ולולא המסך דחיריק שבקו האמצעי, לא היה השמאל מתייחד עם הימין לעולם.

הרי שלולא הדינים ההם, לא הייתה מציאות למוחין הגדולים שיתגלו, וא"כ הם רחמים ולא דין. אמנם כל זה הוא בכוח הקו האמצעי, המייחד הימין והשמאל בדרך היושר, שלא לנטות לא לימין ולא לשמאל.

אבל כל עוד שקו האמצעי לא גמר את הייחוד של ימין ושמאל, אשר אז המדרגה עודה מתנועעת, פעם לימין ופעם לשמאל ופעם לקו האמצעי, נמצא שהדינים אינם נמתקים כלל. כי עוד לא התגלו על ידיהם שום מוחין, וע"כ רק הדינים שבג' קווים והמלכות, שולטים. באופן שבכל מקום שהמדרגה באה, היא מעוררת הדינים אשר שָׁם שיפעלו.

והזיעה כפי הנסיעה שהן נוסעות, כאותו הצד שבא לשם, מגלה שם הדינים. טיפות נוטפות מארבעת צבעי האש, שהולך ומחשיב את הדינים המתעוררים מכל צד.

והרי אין יותר מד' מיני דינים מג' קווים וממלכות, א"כ מה מוסיף לנו אם כל קו מתנועע לימין או לשמאל או לאמצע, הלוא הצבעים אינם מתרבים משום זה? אלא הלבן השני, האש הירוקה, קו שמאל, בשעה שבא לקו ימין, מגלה את האש הלבנה שבו. והאש הלבנה הזו, שמתגלה ע"י תנועת קו האמצעי לימין, נבחנת לאש השנייה, הנוספת על קו הימין. והלבן השני אינו כאותו הלבן הראשון, שאין האש הלבנה השנייה דומה לאש הלבנה שהיא קו ימין עצמו, מפני שהיא מתערבת עם הדינים שבקו האמצעי שעוררה אותה. ומשתנה המזג שבה.

וכן כל הצבעים, אין אלו כמו אלו. הראשון המתעורר ע"י קו ימין, הוא אש לבנה. והשני, המתעורר ע"י קו שמאל, אש אדומה. והשלישי, המתעורר ע"י קו האמצעי, אש ירוקה, וכן כולם, אין זה דומה לזה, כי גם הדינים של המעורר עצמו מתווספים על הדינים של אותו הצד שהתעורר.

.398 בשעה שהאִשׁוֹת האלו, הדינים, נוטפות, ונכללות להתחבר יחד, עולות שלהבות מלהטות ומכות זו בזו. ומאותה ההכאה שהן מכות ביחד, נעשו כל מלאכי החבלה האלו, המענישים הרשעים בגיהינום. ומהשלהבות האלו נעשתה האש של הגיהינום למטה, מלאכי החבלה, שהתמנו בשלהבות האלו לשרוף שם הרשעים, שסודם שם. שכתוב עליהם, מהאש יָצָאוּ והאש תׂאכלֵם.

אשר יהיה שָׁמה הרוח ללכת ילֵכו

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קיח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קיח.

.399 כשנוסעות, כולן נוסעות לעבר פניו של אותו שהתמנה לאותו הצד. כשהרוח, שמלמעלה, מתעורר ללכת לצד מזרח, מכה אותו הרוח בפָּנים של אותה החיה העומדת לצד המזרח, והיא נוסעת תחילה, וכל שאר החיות נוסעות עימה ביחד. כמ"ש, ואיש אל עֵבר פניו ילֵכו, אֶל אשר יהיה שָׁמה הרוח ללכת ילֵכו.

.400 רוח זה הוא רוח המדַבר, ז"א, הכולל כל הרוחות בתוכו, נסתר וגנוז בתוכן של החיות. רוח הכלול בחיות שלמטה, כנגד ג' קדוּשות שהתקדש בהן יחד. שהם ג' קווים. והן, קדוש קדוש קדוש, כנגד ג"פ רוח:

א. אֶל אשר יהיה שָׁמה הרוח,

ב. על אשר יהיה שָׁם הרוח,

ג. שָׁמה הרוח ללכת.

משום שרוח זה כלול מג' רוחות, מג' קווים, חיות הקודש העליונות, חג"ת דז"א, שלוש קדושות, היורדות מהקודש העליון הרוח הסתום, אבא עילאה, שכל הקדושות תלויות ממנו.

ודמות החיות מראיהם כגחלי אש

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קיט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קיט.

.401 ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים, היא מתהלכת בין החיות, ונוֹגה לאש, ומן האש יוצא ברק. ודמות, צורה אחת מהחיות, שבה מתלבשות כולן, צורת השמאל שבהן, שהתלבשה באש. ויחזקאל לא ראה את הדמות עצמה, אלא צורת המראֶה של המשרתים אותה, גחלי אש.

צורות כל החיות, ג' קווים, התלבשו בצורת השמאל שבהן, פני שור, לגלות החכמה שבקו שמאל. וצורה זו התלבשה בגחלי אש, הדינים המופיעים יחד עם גילוי החכמה. ויחזקאל ראה רק את גחלי האש.

.402 גחלי אש אלו נקראים מראיהם, המראָה של החיות, שמסתכלים בהן לראות במראָה. וכמו מראה שרואים בו כל הגוונים, כך השְׂרפים, גחלי אש, כמראָה לראות בהן המראות של החיות. משום שהכול מתלבש זה בזה, זה המראָה של זה.

החכמה הנגלית בקו שמאל של החיות, בפני שור, נגלית יחד עם דינים ועונשים על הרשעים, הממשיכים החכמה מלמעלה למטה. ואלו הדינים נקראים גחלי אש ושרפים. ונבחנים כמשרתים לקו השמאל, מפני שבלי הדינים הללו אין החכמה שבשמאל מתגלה.

גחלי אש אלו נקראים מראיהם, שעליהם כתוב, ודמות החיות מראיהם. כי הם המראָה של החיות, שמסתכלים בהן לראות במראָה, כי בדינים האלו מסתכלים לראות במראָה, בחכמה הנקראת מראָה. כי כשרואים הדינים האלו, רואים ג"כ החכמה שבשמאל, הנקראת מראה.

וכמו מראָה שרואים בו כל הגוונים, כך השרפים, גחלי אש, כמראָה לראות בהן המראות של החיות. כי הדינים הנקראים שרפים הם כמראָה, כי אין הצורות של החיות מתלבשות בצורת השמאל לגלות חכמה, אלא ע"י הדינים, הנקראים שרפים.

ע"כ נבחן, אשר החיות, ג' הקווים, מתלבשים בצורת השמאל, לגלות החכמה שבשמאל. והחכמה שבשמאל מתלבשת בגחלי אש. משום שהכול מתלבש זה בזה, זה המראה של זה. שכשרואים גחלי האש, רואים בתוכה החכמה, וג' קווים של החיות בתוך החכמה. ונמצא שגחלי האש הם המראָה של החכמה. והחכמה היא המראה של החיות. מפני שמלובשים זה בזה.

.403 אבל כתוב, ודמות החיות. לא כתוב הצורות שלהן, ולא צריך לכתוב שהן אריה, שור, נשר, אדם, כי כבר כתוב בתחילה כל הצורות שלהן. וכאן כתוב רק על הדמות שלהן, שהיא המראות שלהן.

.404 מיהם גחלי אש? הם השרפים. מראיהם, האופנים שהשרפים מתלבשים בהם, להראות צורות החיות, ג' קווים שבהן, והמראֶה שלהן, החכמה שמתגלה על ידיהן בקו שמאל, הנקראת מראה.

.405 ההתנוצצות של השרפים והאופנים היא באלו המלאכים, הנקראים לפידים. הם החשמלים התחתונים היוצאים מהחשמל התחתון הסובב את החיות, כלומר שהם יוצאים מזיווג רגלי החיות עם החשמל המקיף אותן.

סוד החשמל התחתון הוא כסוד העליון למעלה באותו החשמל הפנימי, החשמל שממראה מותניו ולמעלה, כמ"ש, כעין חשמל כמראֵה אש בֵּית לה סביב, ממראֵה מותניו ולמעלה. מפני שהכול הוא באופן אחד, מלמטה ולמעלה. עד החשמל התחתון הוא החשמל בגוונים שאינם נראים, אלא במראה, מראָה לִפְנים ממראָה, מראָה זו לפנים מזו.

.406 היא מתהלכת בין החיות. היא המלכות, שניתנה בין שני צדדים, הימין והשמאל שבחיות, ונחקקה שם בחקיקה ובצורה. כמו שהשכינה אמרה, שׂימֵני כחותָם על ליבך. כפיתוחי חותם. ומשום שאבן טובה זו, המלכות, הנקראת מרגלית, הולכת בין שני צדדים, ימין ושמאל, הארת חסדים והארת חכמה, יש לה אור להאיר, ולהעלות האור על כל שאר האבנים המנוצצות, על שאר המדרגות.

ונוֹגה לאש

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קכא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קכא.

.407 ונוֹגה לאש. נוגה הוא מצד ימין דז"א, ונכלל בשמאל דז"א, והשמאל בימין, ואש לוהטת, שהיא משמאל הכלול בימין, נוצצת. מנוגה מאירה האבן, המלכות, וניתן בה מראֶה, להסתכל ביופיה.

.408 נוגה הוא התנוצצות המתנוצצת כאש ומאיר האדום שבה, במלכות, הארת החכמה שבשמאל הכלול בנוגה. ומשום שז"א נכנס ומנקב בתוך אותה האבן, במצב ב', שעושה אותה לבית קיבול ומשפיע חסדים, היא יפת מראה. כי אז יש לה חכמה וחסדים, שמהם היופי.

.409 בשני צבעים נראית אבן זו ונצבעת. כי בתחילה הייתה המלכות בצבע של חושך, במצב א' של המלכות, וכיוון שנתקנה לקבל האור, במצב ב' של המלכות, התעורר אז האור מצד ימין, והאירה בלבן, בחסדים. כיוון שהאירה בלבן, כלבן שבאבן הבדולח, עוד אין לה מראֶה של יופי להסתכל, עד שבא צד השמאל של אותו הנוגה, אדום, ונכנס בתוך המלכות אותו השמאל שבנוגה, הארת חכמה, אז היא יפת מראה ויפת תואר להסתכל.

.410 המלכות נמצאת עתה אבן יקרה בשלמות בצבעים. כמו אישה יפה במראה לבן ואדום. כך המלכות כשיש לה חסדים וחכמה, המכונים לבן ואדום, היא נקראת יפת מראה. ואז האותיות, הספירות שלה, נוצצות בתוכה, ומתוך ההתנוצצות ההיא יוצא ברק מבָּרֶקֶת. המאיר לפי שעה, ומיד נעלם כמו ברק, לבן ואדום, שהאדום נכלל בלבן והלבן נכלל באדום. כמ"ש, ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק.

אין הארת החכמה מאירה אלא ביחד עם דינים ועונשים לרשעים, הממשיכים החכמה מלמעלה למטה. וזה כמ"ש, ונוגה לאש, שהארת החכמה שהמלכות מקבלת מנוגה מתנוצצת באותיות המלכות כאש, בדינים.

ואחר שנגלו הדינים עם החכמה, אז מהאש, מהדינים, יוצא ברק. כלומר, שמתגלה מהם הארת החכמה, המאירה בחיפזון, כמו ברק, ונעלמת מיד. והארת החכמה שהמלכות קיבלה מהנוגה, נקראת ברקת, משום שהיא אור נקבה. ולא נגלה ממנה כלום עד שאותיות המלכות מתנוצצות כאש, שמתגלים הדינים שעם החכמה. ואחר שהתגלו הדינים, כתוב, ומן האש יוצא ברק.

.411 עניין קָדוש הוא לצבוע שאר אבנים מהאבן הטובה, הנקראת ברקת, שמשום שנצבעה מאור הברק, נקראת על שמו ברקת. כי האבן הטובה, המרגלית העליונה הזו, המלכות, נצבעה בי"ב צבעים, מאירים בתוך שניים, חסדים וחכמה, ומתוך ההתנוצצות הנוצצת ומוציאה, נצבעות י"ב אבנים של המלכות, אשר ברקת היא אחת מהן, כמ"ש, אודם פִּטְדה וברקת. והם ג' סדרים. וכפי שנצבעו ממנה, כך נקרא על אותו השם ממש.

ד' צבעים, לבן אדום ירוק שחור, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכשנכללים זה בזה, יש ג' קווים בכל אחד מד' הצבעים, והם י"ב צבעים. ולפיכך כשהמלכות מקבלת מד' צבעים אלו, נצבעות בה י"ב אבנים, אבני החושן הכתובות בתורה. וברקת היא אחת מי"ב אבנים, הארת החכמה שהמלכות מקבלת מנוגה. ומתוך שי"ב אבנים כלולות זו מזו, נמצא שכולן נכללות מברקת.

והחיות רָצוֹא וָשׁוֹב

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קכג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קכג.

.412 והחיות רָצוֹא ושׁוֹב. פירושו, אורות טמונים נגלים, והנסתרות שבהם עומדים ואין עומדים. שאע"פ שנגלו, לא עברו מהם הנסתרות, ועומדים כמקודם לכן. ופעם יעברו מהם הנסתרות. פעם מאירים, ופעם לא מאירים. פעם מאירים בצבע זה, ומיד בצבע אחר. עתה מאיר שֵׁם זה, ומיד שם אחר. אין מי שיכול לעמוד באלו האורות.

.413 פעם מאיר השם הוי"ה, שהאור העולה בשם הזה כולל כל האורות בשלמות, ומיד יורד וחוזר האור להאיר באופן אחר, ועולה בשם אלקים. ומיד השם אל. ומיד השם צבאות. ומיד השם שד"י. וכך בכל השמות האלו, שהקב"ה נקרא בהם.

.414 ומשום שיש מקום גנוז, שהחיות יוצאות משם, וכפי שהיא נובעת מהמעיין הגנוז שנגנזה בו, כך נראית כל אחת. ואין מי שיעמוד בהן. וזה עניין כלי מים ושמש, או בכותל. שפעם מאירה השמש במים שבכלי, ופעם אינה מאירה. או בכותל, שפעם מאירה השמש במקום זה של הכותל, ופעם במקום אחר.

כי דרך הארת החיות היא כפי מוצָאן מג' הקווים, וכל קו יוצא עם הסתר המיוחד שבו. ודרכם להופיע בזה אחר זה בנסיעה: פעם שולט הימין, השם אל. פעם שולט השמאל, השם אלקים. פעם שולט קו האמצעי, השם הוי"ה.

ולפיכך עם שליטת קו ימין מתגלה השם אל, ומיד יורד ושולט קו השמאל, ומתגלה השם אלקים, ומיד יורד קו האמצעי ושולט השם הוי"ה. וכן חוזר חלילה. וזה דומה להארת השמש בכלי מים, שפעם מאיר בכלי מים זה, ופעם בכלי מים זה.

.415 וכמו שהן רצוא ושוב, כך המסתכל בהן הוא רצוא ושוב, בליבו ובדעתו. חוץ מהנביאים הנאמנים, המסתכלים מתוך החיות שלמטה, שהן בעניין המראָה שאינה מאירה, המלכות. ומתוך אלו החיות שבמלכות, היו מסתכלים כמו מאחַר הכותל. עד כאן הדמות מאלו הסודות שלמעלה, מהחיות שבז"א ומהחיות שבמלכות. ועתה מדבר הכתוב מהחיות שלמטה מאצילות.

מט"ט

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קכד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קכד.

.416 ואֵרֶא החיות והִנה אופַן אחד בארץ. וארא החיות, הסתכלות במראה שאינה מאירה, במלכות. ומתוך שראה אלו החיות, הסתכל במה שגנוז וסתום.

.417 והנה אופן אחד בארץ. זהו מט"ט, עליון על המלאכים 500 שנים. ויש לו חמישה שמות: מט"ט מיט"ט זְבוּל עבד זבואל. וכפי שליחות אדונו שעושה, כך הִרבו שמותיו, שהִרבו לו על שמו ארבעה שמות, כארבעת צדדי העולם, חו"ג תו"מ, דרום צפון מזרח מערב. שבכל צד יש לו שליחות מיוחדת.

.418 מט"ט קושר קשרים, שמייחד ייחודים, לאדונו. שולט ב-4500 נהרות אפרסמון, הנמשכים ויוצאים מי"ג (13) נהרי אפרסמון גנוזים אחרים. 4500 ריבוא היכלות, הטמונים בתוך האורות, עומדים לפניו. והוא ממונה עליהם.

.419 בכל פעם שנכנס ויוצא, רועדים לפניו 1500 רקיעים. 12,000 ריבוא מלאכים מימינו, ומשמאלו, ומלפניו, ומאחוריו. כל אלו המחנות מאירים משלהבת אחת נוצצת היוצאת ממט"ט. ובשלהבת חקוקות אותיות של השם המפורש, שנוצצות ולוהטות מתוך אותה שלהבת. וכולם כשמסתכלים בהארת האותיות החקוקות והמפותחות, כולם רועדים ומפחדים ונוסעים להתנוצצות האותיות.

נודע שכל המסכים והדינים האמורים בעולם אצילות, אינם באצילות עצמה אלא בעולם הבריאה. ומט"ט וסנדלפון, ז"א ומלכות דבריאה, הם הנושאים את המסכים והדינים בשביל ז"א ומלכות דאצילות. מט"ט בשביל ז"א. וסנדלפון בשביל המלכות.

המסך דחיריק, שז"א, הקו האמצעי, פועל עימו כדי לייחד ימין ושמאל דבינה וימין ושמאל של עצמו, שמהם יוצאים כל המוחין הגדולים, נמצא שמקום המסך הזה הוא במט"ט, הנושא אותו בשביל ז"א, וגורם ליציאת כל המוחין האלו. כי לולא המסך דחיריק שמט"ט נושא אותו, לא היו יוצאים כל אלו המוחין.

ונודע שכל שיעור האורות שהתחתון גורם לעליון, מקבל אותו גם התחתון שגרם זה. ולפיכך זוכה מט"ט בכל אלו האורות, שהמסך דחיריק שלו פעל להוציא אותם.

ומתוך שהמסך דחיריק של מט"ט גרם באצילות ליציאת ו"ק דחכמה מלובשים בחסדים, הנקראים חג"ת נ"ה, כי כח"ב תו"מ שירדו לו"ק, נקראות חג"ת נ"ה, הנה זכה בהם גם מט"ט. ואלו חג"ת נ"ה דחכמה נקראים מבחינת היסוד דז"א 5000 פחות 500 נחלי אפרסמון. ומצד המלכות הם נקראים 5000 ריבוא פחות 500 ריבוא היכלות.

כי כל ספירה מבחינת החכמה נקראת אלף. וע"כ חמש ספירות חג"ת נ"ה הן 5000. והחסדים מכונים ריבוא. והם 5000 ריבוא היכלות, אלא שחסרים 500 ריבוא. מטעם שהספירה החמישית הוד, שהיא כנגד המלכות, חסרה לה חצי הספירה שמחזה ולמטה. וע"כ אין בהוד אלא חצי ספירה, 500.

שורש כל זה הוא הארת ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, הכלולים זה מזה, ויש בכל אחד ג' קווים, והם י"ב (12). ועם הכללוּת הם י"ג. ויוצאים מי"ג נהרי אפרסמון גנוזים אחרים. 4500 נחלי אפרסמון יוצאים מי"ג אחרים, שהם י"ג היוצאים מהתכללות ג' קווים ומלכות. וכשאין מחשיבים הכללוּת הם י"ב.

ומבחינת החכמה והחסדים שי"ב אלו ממשיכים, נקראים 12,000 ריבוא. אלפים ע"ש החכמה, וריבוא ע"ש החסדים. ומט"ט בגלל שגרם ליציאת האורות האלו, זכה בהם.

וע"כ זוכה מט"ט לקבל 12,000 ריבוא אלו בכל ספירה מארבעת צדדיו חו"ג תו"מ. דרום וצפון, ימין ושמאל, נקראים חו"ג. מזרח ומערב, פנים ואחור, נקראים תו"מ. ו-12,000 ריבוא מלאכים מימינו, ומשמאלו, ומלפניו, ומאחוריו.

ג' הקווים נחלקים לימין ולשמאל. קו וחצי בימין, שהם קו הימין וחצי הקו הימני של הקו האמצעי. וקו וחצי בשמאל, קו השמאל וחצי הקו השמאלי של הקו האמצעי. קו וחצי שבימין משפיעים חסדים. קו וחצי שבשמאל משפיעים חכמה. המסך דחיריק ממעט הג"ר דחכמה שבשמאל. ונאמר, בכל פעם שנכנס ויוצא, רועדים לפניו 1500 רקיעים.

כי ג' קווים בהארת החכמה הם 3000. כי כל קו הוא אלף. לפיכך בכניסתו וביציאתו לפני ז"א, לעורר ייחוד ג' קווים ע"י מסך דחיריק שבו, רועדים אותם קו וחצי שמצד שמאל, כי ע"י מסך דחיריק מתמעטים הג"ר דחכמה שבשמאל.

המסך דחיריק מכונה בשם שלהבת. וכל אלו המחנות מאירים משלהבת אחת נוצצת היוצאת ממט"ט. שכל האורות מאירים מהמסך דחיריק היוצא ממט"ט. כי לולא המסך דחיריק לא היה ייחוד ימין ושמאל לעולם.

ובשלהבת חקוקות אותיות של השם המפורש. השם המפורש הוא הוי"ה במילוי אותיות א', ז"א, והאותיות שבו הן הספירות שלו. והן נחקקות ע"י המסך דחיריק, שמקבלות אותו, כדי להוציא האורות הכלולים בהוי"ה במילוי אותיות א'. שאינם יוצאים זולתו. וע"כ האותיות מקבלות אותו, והן שנוצצות ולוהטות מתוך אותה שלהבת, שלוהטות מכוח הדינים שבמסך הזה.

ובעת שהחכמה מאירה, מופיעים עימה דינים רבים, המענישים את הרשעים הרוצים להמשיך חכמה מלמעלה למטה. וכולם בעת שמסתכלים באור האותיות החקוקות של השם המפורש, כדי לקבל חכמה, כולם רועדים ומפחדים ונוסעים להתנוצצות האותיות. הם רועדים ומפחדים בעת שנוסעים לקבל מהן התנוצצות החכמה, מחמת רוב הדינים המלווים את הארת החכמה.

.420 ומתוך השלהבת ההיא מאירים אופנים אחרים, הנוסעים במרכבות אחרות למטה בתוך ההיכלות, משולבים זה בזה, כמ"ש, כאשר יהיה האופַן בתוך האופן, כלולים זה בזה, ראשים בראשים, והפָּנים פרושים בצידיהם.

בשלהבת הזו, שהיא המסך דחיריק, יש בה הכוחות של שתי מלכויות מנעולא ומפתחא. שבתחילה פועל הקו האמצעי במנעולא שבו, כדי למעט השמאל, ומתוך שהמנעולא אינו ראוי לקבלת אור הפָּנים, ע"כ גונז אח"כ את המנעולא, ופועל עם המסך דמפתחא.

ובאופנים למטה בהיכלות, נמצאות שתי מלכויות מנעולא ומפתחא, וצריכים תיקון לגנוז המנעולא בפנים בתוך המפתחא, שלא יהיה ניכר בחוץ זולת המפתחא, ואז הם ראויים לאור הפנים. והתיקון הזה הם מקבלים מהשלהבת של מט"ט, שבו מסודר כך.

ומתוך השלהבת ההיא, המסך דחיריק, שהמנעולא נגנז בו, ואינו ניכר בו אלא רק המפתחא, מאירים אופנים אחרים, הנוסעים במרכבות אחרות למטה בתוך ההיכלות. מאירים אופנים אחרים שלמטה, שיש בהם שתי מלכויות אלו של מנעולא ושל מפתחא, והם מקבלים תיקון מהשלהבת של מט"ט, לגנוז המנעולא, ולגלות המפתחא, באופן שלא יהיה ניכר כוח המנעולא בהם.

והמלכויות מנעולא ומפתחא משולבות זו בזו, כאשר יהיה האופַן בתוך האופן. שכּלולים זה בזה, ונכנסים זה בתוך זה, ראשים בראשים, שהראש של בחינת מנעולא טמון בתוך הראש של בחינת מפתחא זה בזה.

ואור הפנים לצִדיהם, שיכולים לקבל אור הפנים. ולולא נגנז ראש המנעולא בתוך ראש המפתחא, לא היו ראויים לקבל אור הפנים. כי המנעולא דוחה את האורות.

.421 וכל ד' החיות נוסעות לאותם הפנים, באור שרואות באותם הפנים, כי כשמסתכלות ללכת, רואות את אור הפנים המאיר, ולאותו מקום שמאיר הולכות ונוסעות כולן. אם פני אריה מאיר, נוסעות כולן בשליטת פני אריה. אם פני שור מאיר, נוסעות כולן בשליטת פני שור. ואותיות השם הקדוש החקוק מאירות על כל החיות. והשם הקדוש נושא את כולן בתוך הרוח העליון ההוא, הנושא את כל המחנות.

.422 ומט"ט הממונה הגדול, עומד בפקודת השם הקדוש, הוי"ה במילוי אותיות א', הנקרא השם המפורש. ונושא כל המחנות בסודו, לד' פניו בד' צורות, אריה שור נשר ואדם, שהוא כולל אותן, בתוך ד' רוחות העולם, חו"ג תו"מ. ומט"ט כולל השם הנקרא שד"י. וכולם קוראים לו את השם הזה, שד"י, אצל השם העליון הקדוש, הוי"ה.

הוי"ה הוא ז"א, ושד"י הוא יסוד דז"א. ומט"ט, שהוא ז"א דבריאה, הוא מרכבה להוי"ה, ז"א דאצילות. אמנם מבחינת הלבשה אינו מלביש אלא ליסוד דז"א, שמט"ט הוא בצורה של צדיק יסוד עולם. ולבוש של שד"י, מט"ט. ולפיכך הוא נקרא שד"י ע"ש יסוד דז"א, ונקרא אצל שם הוי"ה, ע"ש שהוא מרכבה לז"א.

.423 בידיו של מט"ט נמסרו י"ב מפתחות עליונים בשם הקדוש. וארבעה מפתחות הם ארבעה סודות של האורות המתחלקים. מפתח אחד נקרא אור נוצץ נסתר וטמון, אין לו גוון. וההתנוצצות ההיא אינה עומדת להסתכל בה, ולא נראה בה צבע, אלא נוצץ התנוצצות לעיניים, ונגנז ואינו נודע.

.424 המפתח השני הוא אור המאיר. ושִׁמחה להסתכל בו. לפעמים הוא לבן, ולפעמים הוא ירוק, ולפעמים לא זה ולא זה.

.425 המפתח השלישי נקרא אור זוהֵר, שזוהר ומאיר. הוא הזוהר המאיר לכל שאר האורות. אור זה מרוקם בכל הצבעים. האור הזה הוא מאותו הזוהר של הרקיע שעל החיות. כמ"ש, כזוהַר הרָקיע. כלול בעשר שבילים היוצאים מאלו ל"ב (32) השבילים הגנוזים.

.426 המפתח הרביעי נקרא אור התבונה, הנותן תבונה בלב לדעת ולהסתכל ולעמוד על סודות עליונים. והאור הזה המשמח את הלב, נותן הארת החכמה, והתבונה לדעת ולהסתכל.

הדעת נקראת מפתחא, להיותה פותחת האורות של ימין ושמאל, חו"ב, שיוכלו להאיר. וכל זמן שהדעת אינה פותחת אותם לייחד אותם זה בזה, אינם יכולים להאיר.

ויש ארבעה מיני דעת, שלושה בראש דז"א, שהם, דעת נעלמת, המכריעה בין או"א עילאין. ודעת גלויה, המכריעה בין ישסו"ת. ודעת המתפשטת מראש דז"א לגוף. הדעת הרביעית היא הדעת שבגוף, הנמשכת מהדעת המתפשטת שבראש אל הגוף.

וכל דעת כלולה מחב"ד, כי להיותה מתקנת את חו"ב היא נכללת מהם. ונמצא שיש כאן ארבעה מיני דעת, שכל אחת מהן כלולה משלושה, שהם י"ב מיני דעת. והם מכונים י"ב מפתחות.

ובידיו של מט"ט נמסרו י"ב מפתחות עליונים בשם הקדוש, י"ב מיני דעת הנקראים י"ב מפתחות, הפותחים כל האורות שבשם הקדוש. וארבעה מפתחות הם ארבעה סודות של האורות המתחלקים.

הדעות הכוללות בלי להחשיב שלושת הפרטים שבכל דעת, הן רק ארבעה מיני דעת. שהן הדעת הנעלמת, הדעת הגלויה, הדעת המתפשטת, הדעת שבגוף. שכל אחד מארבעה מיני הדעת האלו, יש לו דרך הארה המיוחד לו.

מפתח אחד נקרא אור נוצץ נסתר וטמון, הדעת הנעלמת שבאו"א עילאין, שהחכמה נסתרת וגנוזה בהם, מפני שהי' אינה יוצאת מאויר או"א, והם תמיד בחסדים מכוסים, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. אין לו גוון, כי מתוך שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם, אין שייך בהם הגוונים לבן ואדום, כי אין אדום אלא מיציאת המלכות מבינה.

וההתנוצצות ההיא אינה עומדת להסתכל בה, שאינה עומדת לקבל חכמה, הסתכלות, מפני שהוא תמיד ח"ח ואינו חפץ בחכמה. וע"כ אפילו בשעה שאו"א ממשיכים חכמה כדי להשפיע לישסו"ת, לא נראה בה צבע, שגם אז אין החכמה נמצאת בהם עצמם, וע"כ אין להם גוון, שאין חילוק גוונים לבן ואדום נראה בהם, כי לבן הוא חסדים, ואדום הוא חכמה, וכיוון שאין בהם חכמה, אין גוון שייך בהם.

בשעה שמשפיעים חכמה לישסו"ת, אין החכמה מתגלה בהם עצמם אלא נוצצת התנוצצות לעיניים, שהן חכמה, הנקראת עיניים, בשביל ישסו"ת, והחכמה נגנזת תכף ואינה נודעת בהם. והתבאר תוכן האור של הדעת הנעלמת, שהיא המפתח הראשון.

המפתח השני הוא אור המאיר. ושִׂמחה להסתכל בו. והוא הדעת הגלויה, הדעת דישסו"ת, שבהם יוצאת הי' מאויר שלהם והחכמה מתגלה בהם. וע"כ היא שִׂמחה להסתכל. כי גילוי אור החכמה נקרא הסתכלות.

לפעמים הוא לבן, בשליטת החסדים. ולפעמים הוא ירוק, בשליטת עצמו, קו אמצעי, הכולל חכמה וחסדים. ולפעמים לא זה ולא זה, בזמן הקטנות שהגוונים עוד לא התגלו בו.

המפתח השלישי נקרא אור זוהֵר, שזוהר ומאיר, והוא הדעת המתפשטת. כי דעת כוללת חב"ד, וחו"ב שבדעת אינם מתפשטים לגוף, אלא הדעת שבדעת. והיא הנקראת הדעת המתפשטת. וכיוון שממנו מתפשטת החכמה לגוף, ע"כ נקרא אור זוהר, כי אור החכמה מכונה זוהר.

ובהיותו בחכמה ובחסדים יחדיו כדרך הקו האמצעי, לכן הוא זוהר ומאיר, שזוהר הוא חכמה, ומאיר הוא חסדים. הוא הזוהר המאיר לכל שאר האורות, כי הוא לבדו מתפשט ומאיר בגוף וממלא חדרים ומסדרונות של הגוף. אבל שני המפתחות הראשונים אינם מאירים לגוף.

אור זה מרוקם בכל הצבעים, שכולל את כל שלושת הגוונים לבן אדום ירוק. האור הזה הוא מאותו הזוהר של הרקיע שעל החיות. כמ"ש, כזוהר הרקיע. שהוא החכמה הנמשכת מזוהר הרקיע מדעת דישסו"ת, שהוא הרקיע העליון שעל החיות דז"א.

ונודע, של"ב שבילים הם ע"ס דבינה וכ"ב (22) אותיות דז"א. ונמצא שהדעת המתפשטת, דעת דדעת דישסו"ת, היא ע"ס דבינה, להיותו נמצא בראש ז"א. ומה שנמשך מהדעת המתפשטת לגוף, הוא כ"ב אותיות דז"א.

ולכן האור הזה, שהוא מאותו הזוהר של הרקיע שעל החיות, כלול בעשר שבילים, שהם ע"ס דבינה, מפני שהוא דעת דדעת דבינה שבראש ז"א. היוצאים מאלו ל"ב (32) השבילים הגנוזים, כי ל"ב שבילים כוללים עשר דבינה וכ"ב דז"א.

המפתח הרביעי נקרא אור התבונה, הנותן תבונה בלב לדעת ולהסתכל ולעמוד על סודות עליונים. אור התבונה, הדעת המלובשת בגוף בלב. ונקרא אור התבונה, להיותו מתפשט מהדעת שבדעת דתבונה. ונותן תבונה בלב, כלומר, שמתלבש בלב. לדעת ולהסתכל ולעמוד על סודות עליונים, שכל המשיג אותו אור, הוא יודע ומשיג הסודות העליונים. וזה האור המתלבש ומשמח את הלב, הנותן הארת החכמה לדעת ולהסתכל.

.427 ואלו הם ד' מפתחות עליונים, שכל שאר המפתחות כלולים בהם. כי כל אחד מאלו ד' מפתחות כלול משלושה, חב"ד, וע"כ הם י"ב, הרי שכל המפתחות כלולים באלו הארבעה. וכולם נמסרו בידי הממונה הגדול, מט"ט. השר הגדול על כל סודות אדונו, שבחקיקות של הסודות של השם הקדוש המפורש.

על ארבעת רִבְעֵיהן בלכתם ילֵכו

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קכט

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קכט.

.428 על ארבעת רִבְעֵיהן בלכתם ילֵכו. על ארבעתם של ארבעת האופנים שמתחתיהן. כי אלו שמתחתיהן נקראים רבעיהם. כמ"ש, רובץ תחת משאו. רובץ, מתורגם רביע. ועל אלו הרובצים תחתיהן, כשהחיות רוצות ללכת, הולכים האופנים, כי כל אחת יש לה ארבעה גלגלי אופנים הרובצים תחתיהן. ועל אלו רבעיהן כתוב, בלכתם ילכו.

.429 ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהינשא החיות מעל הארץ יינשאו האופנים. ואם האופנים רבוצים תחת החיות, האם לא היה צריך לכתוב, ובלכת האופנים ילכו החיות אצלם? אלא מכאן, שהחיות נושאות את האופנים הנושאים אותן. כעין זה הארון נושא את נושאיו.

.430 וכן הכיסא נושא את החיות הנושאות אותו. ואם הכיסא נושא את החיות, ממה נעשית הזיעה של החיות? הזיעה שלהן אינה נעשית מחמת המשא של הכיסא, אלא הזיעה שלהן היא מחמת הסתכלותן לדעת ולהסתכל ולהשיג במה שנסתר וגנוז, ואינן יכולות לעמוד עליו, ועל זה באה הזיעה שלהן. אבל כל אלו המתדבקים בקדושה עליונה הם נושאים את אלו הנושאים אותם. וזהו שכתוב, על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו.

וגַבֵּיהן וגובַה להם

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קל

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קל.

.431 וגַבֵּיהן וגובַה להם ויִרְאָה להם. וגביהן, הגוונים של הגוף, שהאיר ועלה בשיעור מראש הנר, בינה, לראש הנר בשיעור שלמטה, המלכות. וסובב בארבעה גוונים נוצצים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם.

א. גוון המאיר אורה בעניין החשמל למעלה, כשמאיר ונגנז בתוך צבעיו, זהו קו שמאל.

ב. גוון נוצץ הנוצץ בהתנוצצות, זהו קו ימין.

ג. גוון הזוהר ברקמת הזוהר של הרקיע העומד על החיות, זהו הקו האמצעי.

ד. גוון המרוקם מכל הגוונים ונכלל בכולם, המלכות, המקבלת כל ג' הגוונים. וזהו גוף מצויר בציור, להיכלל בכלל אחד. שכל הקווים משמשים כאחד. והוא נקרא גביהן.

.432 וגובה להם, מצד שלמעלה, ז"א. ויראה להם, מצד שלמטה, המלכות. וגובה להם, גובה השמיים, הגובה של ז"א. ויראה להם, היראה שמתיירא, מחמת הדינים המופיעים במלכות, בעת הארת החכמה, המפחידה והמרעישה את הכול. היא היראה הסובבת, להרחיק החיצוניים שלא להתקרב אל הקודש. שלא ימשיכו החכמה מלמעלה למטה. ויראה זו סובבת את החיות מצד מטה, מצד המלכות.

.433 וגובה להם. בעליית המראֶה, שהיא הארת החכמה, מִגוונים של השמיים, משום שגווני השמיים, לבן אדום ירוק, הם הכתוב, גובה שמיים. שהאורות גבוהים. גובה שמיים, הוא אותו הלוקח כל הגוונים מימין ומשמאל, וכולל אותם יחד, שהוא ז"א, הנקרא שמיים, הקו האמצעי. וכשלוקח הימין והשמאל אצלו, נקרא גובה השמיים. שאז הוא הגובה של האורות.

.434 ויראָה להם. במראֶה, שהיא הארת החכמה, של היראה ההיא שלמטה, המלכות, בסדר של הגוונים של ג' הקווים הלוהטים והופכים מראה האש שאינה דקה, למראה האש הדקה שלמעלה. וזהו המפחיד את כל. ומשום זה, וגובה להם, מלמעלה, מז"א. ויראה להם, מלמטה, ממלכות.

ע"י הארת ג' הקווים מתהפכת המלכות לצורת בינה, ומאירה בהארת החכמה כמו התבונה. ואע"פ שהאש של המלכות אינה דקה, אלא היא בחינת דינים. והאש של התבונה היא דקה, כי עצם התבונה כולה רחמים, רק מחמת עליית המלכות אליה נראים בה דינים. עכ"ז הארת הקווים עושה את שתיהן שוות.

וגבותם מלאות עיניים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קלא

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קלא.

.435 וגבותם מלאות עיניים. להסתכל בכל הצדדים. ואע"פ שיש בעלי עיניים אחרים להסתכל במראֶה שלמטה, אלו מסתכלים בעיניים האלו, אלו באלו סביב, מלפניהן ובאחוריהן, כי העיניים סובבות כל הצדדים.

המראֶה שלמטה, במלכות, ששם מקום גילוי הארת החכמה, נמצא שעיקר ההסתכלות הוא לצד שמאל, שמשם מאירה החכמה. משא"כ המראָה שבז"א, שאע"פ שיש בו חכמה וחסדים, הוא בוחר בשליטת החסדים, לפיכך נבחן, שמסתכל לכל ד' הצדדים בשווה, ימין ושמאל פנים ואחור, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם.

ולפי שהחיות האלו מאירות מצד ז"א, ע"כ כתוב בהן, וגבותם מלאות עיניים, שמסתכלות בכל ד' הצדדים בשווה. ואע"פ שיש בעלי עיניים אחרים להסתכל במראֶה שלמטה, המסתכלים במקום המלכות, ששם עיקר ההסתכלות הוא לשמאל. אבל אלו מסתכלים בעיניים האלו, אלו באלו סביב, כי אלו שמז"א מסתכלות בכל ד' הצדדים, פנים ואחור ימין ושמאל, בשווה.

.436 משום זה הן רואות בצד זה ובצד זה, כשרואות לפָנים הן רואות מה שהיה, וכשרואות מאחור הן רואות מה שעתיד להיות. כמ"ש, עיניים סביב. ורואות מימין ומשמאל. רואות מימין, חסד, בכל דרך זכות ואמת. רואות משמאל, גבורה, בכל דרך שאינו אמת ואינו עומד בזכות. וע"כ מסתכלות לכל הצדדים. ובזה יש להן ממשלה ותבונה על הכול, להסתכל בכל הצדדים האלו. מה שהאחרים אינם מסתכלים כך.

.437 ועכ"ז, אינם יכולים להסתכל למעלה, ולא ניתנה להם רשות להסתכל. וכשרוצים להסתכל, כולם יראים בפחד באימה וברעדה, וכולם קוראים ביראה גדולה, בקול גדול, ברוך כבוד ה' ממקומו.

.438 למה כתוב, וגביהן, ולא כתוב מה הם, כמ"ש אח"כ, וגבותם מלאות עיניים? וגביהן, הם הגוף המסתכל לִפְנים, אל הנקודה הסתומה, או"א עילאין, שד' הגוונים של הגוף הם תחת שליטת החסדים של או"א עילאין, שהם פנימיות. מבחינה זו יש להם גובה. וכולם מסתכלים לִפְנים, שהם תחת שליטת החסדים, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתה.

.439 אברהם התקרב לסוד הברית עד שעלה בסוד העליון, שנעשה מרכבה לז"א, ועלה למעלה, לחסד, ימין דז"א. ועכ"ז לא זכה כיעקב, כי יעקב נקרא איש תם, איש האלקים, הבעל של הבית, מלכות הנקראת אלקים.

כי יעקב מרכבה לגוף ז"א, קו האמצעי, הכולל חכמה וחסדים כאחד, שמבחינת קו האמצעי נבחן ז"א שהוא הבעל של המלכות. משא"כ אברהם לא היה מרכבה לגוף ז"א, אלא לקו ימין שלו בלבד, שמבחינה זו אין ז"א הבעל של המלכות. כי מלכות נאצלת מגופו של ז"א, משני צדדיו יחד.

משה נקרא איש האלקים, יעקב נקרא איש תם. והכול אחד, שלהיותם מרכבה לקו האמצעי, ע"כ נחשבים למשפיעים אל המלכות. וזהו שכתוב, וגביהן, לבחינת גוף החיות, בחינת גוף דז"א, לקו האמצעי, שהחכמה והחסדים מאירים בו כאחד תחת שליטת החסדים, שזה פנימיות. מבחינה זו כתוב, וגובה להם. שיש להם גובה, על כל שאר המדרגות.

.440 אף וגבותם כך, כמו וגביהן, שהוא אותו העומד בפנים, בשליטת החסדים דאו"א עילאין, שהם פנימיות. וכולן מלאות עיניים להסתכל לחוץ, לשליטת החכמה דישסו"ת, שמחוץ לאו"א. והתבאר, שאע"פ שאינן מסתכלות לִפְנים, גם אז יש להן גובה על שאר המדרגות. כמ"ש, וגובה להם. וכתוב, וגבותם מלאות עיניים.

כלומר, אע"פ שגבותם מלאות עיניים להסתכל לחוץ, יש להן גובה. מפני שעיקר בניינם להסתכל לִפְנים. אלא כדי להשפיע אל המלכות, הם מסתכלים לחוץ, להמשיך חכמה בשבילה מישסו"ת, שהם חיצוניות דאו"א. וכיוון שעיקר בניינם הוא בשליטת החסדים דאו"א, ע"כ גם כשמסתכלים לחוץ, יש להם אותו הגובה.

ובלכת החיות ילכו האופנים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קלג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קלג.

.441 ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם, ובהינשא החיות מעל הארץ יינשאו האופנים. וכולם כפי אותו הרוח ההולך ושולט עליהם.

.442 על אשר יהיה שָׁם הרוח ללכת, ילֵכו. זה הרוח היוצא מתוך הרוח הסתום. הרוח הקדוש, כשיוצא מתוך הרוח הנסתר שבכיסא, ובוטש, שמזדווג באותו הרוח השורה עליו, אז כל החיות נוסעות יחד אליו. וכתוב, על אשר, שאותו הרוח מזדווג ברוח של הכיסא, והרוח של הכיסא אינו שורה עליו אלא שנוסע אליו למקומו. וכל החיות נוסעות לאותו הצד.

החיות האלו, חג"ת דז"א, עם המלכות המקבלת אותם, ד' רגלי הכיסא העליון, בינה. הרוח שבחיות נאצל מהרוח העליון שבכיסא, שבבינה. ורוח החיות לוקח כל כוחו מהרוח שבבינה, ע"י זה שמזדווג עימו. ומזדווג עימו בב' בחינות:

א. במקום הרוח העליון, במקום בינה, ומשם הוא משפיע אל החיות.

ב. הרוח העליון יורד למקום הרוח התחתון, ומזדווג עימו במקום הרוח התחתון, במקום החיות.

.443 על אשר יהיה שם הרוח ללכת. על אותו מקום הנסתר, אשר הרוח העליון שורה עליו, כלומר שהזיווג הוא במקום בינה, וכל החיות מסתכלות אל הרוח אשר שם, להוסיף הזיו שלהן. ומאותו הזיו התווסף הזיו שנקרא קרני החיות, הלוהט ונוצץ לפי ההסתכלות המכובדת של אותו הרוח של החיות, היוצא מהרוח העליון שבבינה, שנסתר בבינה.

.444 הרוח הראשון הוא בשם הקדוש שכלול בו שם אהי"ה, כי הג"ר דבינה נקראים אהי"ה, וכיוון שהרוח העליון הוא מז"ת דבינה, ע"כ כלול בו אהי"ה, כי ז"ת דבינה נקראים הוי"ה בניקוד אלקים, אלא משום ששייכים לבינה, נכללו בשם אהי"ה, שהוא שם גדול ושולט. מהשם הזה רועדות ומפחדות החיות, ונושאות את הכיסא, השם אהי"ה, באימה וברעדה.

וזהו השם השולט על המרכבה, על ד' החיות, ברושם של ג' שמות, אל אלקים הוי"ה, ג' קווים, הכלולים בו. כי הם יוצאים מג' קווים שבישסו"ת, ז"ת דבינה. בג' השמות, ג' הקווים, יש ע' (70) שמות מפורשים, ע"ב (72) שמות היוצאים מג' הפסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, ונקראים ג"כ ע' שמות בע' סנהדרין וב' עדים, השולטים על כל הסודות העליונים, שכל הצבאות והמחנות רועדים מהם, ונוסעים בשבילם, שנוסעים בכוח ג' הקווים שבהם.

בזה כלולים כ"ב (22) אותיות וכל השבילים. כי ל"ב (32) שבילי החכמה, הם ע"ס דישסו"ת וכ"ב אותיות דז"א, כי החכמה אינה נגלית בע"ס דישסו"ת זולת בהתכללות כ"ב אותיות דז"א, וע"כ נחשבים ביחד בגילוי החכמה, שהם בחשבון ל"ב.

.445 הרוח האחר, יוצא מהרוח הראשון, אהי"ה, ומשָׁם האמונה בכל הצדדים, ז"א שכולל כל ו"ק, בשם הקדוש הנכלל ונרשם עליו, השם הוי"ה. יוצא ונרשם מהשם אהי"ה, כי ז"א הנקרא הוי"ה, נאצל מבינה, אהי"ה. ואע"פ שהכול הוא אחד, אמנם השם הוי"ה הוא בניין אב, שנבנה מהשם הנסתר אהי"ה. וזהו שהרוח של החיות, ז"א, יצא מהרוח הראשון, אהי"ה.

.446 רוח אחר תחתון, היוצא מרוח הוי"ה, הוא בשם הקדוש הכלול בו, השם אדנ"י, המלכות, השולט על חיות ואופנים של מטה, של המלכות.

.447 כך עליון ותחתון. העליון, השם אהי"ה, בינה, השולט על חיות עליונות, חגת"מ דז"א, בשם הקדוש. התחתון, השם אדנ"י, השולט על החיות התחתונות של המלכות, למטה.

יש שני כיסאות: הכיסא העליון, בינה, והכיסא התחתון, מלכות. כמו שהחיות העליונות, חגת"מ דז"א, הן ד' רגליים של הכיסא העליון, בינה, אהי"ה, כך החיות התחתונות של המלכות, הן ד' רגלי הכיסא התחתון, המלכות, אדנ"י.

.448 והן חיות עליונות ואופנים עליונים, וחיות תחתונות ואופנים תחתונים. חיות עליונות, חגת"ם דז"א, ד' רגליים לכיסא העליון, בינה. אופנים עליונים, נהי"מ דז"א, המכונים אופנים. אופנים תחתונים הם של מטה, של המלכות, כמו שיש חיות למטה. שגם במלכות חיות הן חגת"ם, והאופנים שלה הם נהי"מ.

.449 החיות העליונות הן ארבע והאופנים הם ארבעה. כשאופַן אחד מתחבר בחיות, אז האופנים שבאותו האחד שהתחבר, הם ארבעה. אם התחבר אופן אחד אל החיות, הוא מתחלק ונעשה לארבעה אופנים. וכן למטה בחיות ובאופנים של המלכות, חיות הן ארבע, אופנים הם ארבעה. ומתפרשׂים למטה במלכות.

.450 על אשר יהיה שם הרוח ללכת, ילֵכו. השם אהי"ה, בינה, הוא כְּלל הכול, שכל החיות והאופנים שלמעלה ושלמטה יוצאים ממנו, והוא השולט על החיות העליונות הסתומות של ז"א, להיותן יוצאות מהשם אהי"ה. ומשום זה, על אשר יהיה שם הרוח ללכת, הוא הוי"ה, ז"א, בניין אב שנבנה מהשם אהי"ה.

כי רוח החיה הוא השם אדנ"י. שיהיו הסודות של המרכבות העליונות של אהי"ה ושל הוי"ה סתומות, כלומר מלובשות, בתוך הסתומות של המרכבה של אדנ"י, כי עיקר הגילוי הוא בשם אדנ"י. כדי שיהיו הכול יחד בסוד אחד.

בלכתם ילֵכו

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קלז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קלז.

.451 בלכתם ילֵכו. בלכתם של מי? לא בלכתם של החיות. אלא באלו ג' רוחות, ג' שמות, אהי"ה הוי"ה אדנ"י, עליהם כתוב, בלכתם ילכו, כי כשהם נוצצים ומאירים, הולכות אלו החיות העליונות והתחתונות. ובעומדם יעמודו, כשהם בחיבור אחד, וכולם עומדים בלחש, אז נעשו ג' הרוחות אחת, וג' השמות נעשו אחד, והקב"ה מתגאה בגאות על הכול.

.452 ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופנים. בהסתלקות החיות, הרוחות העליונות אהי"ה והוי"ה, מעל הארץ, המלכות, כלומר שהחיות העליונות מסתלקות מלשמש על הרוח התחתון, אדנ"י, אז אלו האופנים מסתלקים עם החיות, להראות, שהכול גוף אחד בלא פירוד מהם.

.453 כי רוח הַחיה באופנים. הרצון של אותה החיה הוא באופנים. כי רוח מלשון רצון. כי אע"פ שהרצון הוא בחיות העליונות, יש רצון ביותר באלו האופנים. שלושה הם, שניים גלויים, ואחד גנוז. ואלו עושים מעשה הגורם רצון ונחת לאותה החיה. כמ"ש, ומעשיהם כעין תרשׁיש. כעין תְרֵי שֵׁש, ימין ושמאל, שהם שניים מאלו השש. וע"כ כתוב, כעין, כאופֶן שלהם.

ג' בחינות בייחוד ג' הרוחות אהי"ה הוי"ה אדנ"י:

א. שמאירים ויוצאים כל אחד בבחינתו, העליונים אהי"ה הוי"ה, בשליטת החסדים, והתחתון אדנ"י, בהארת החכמה. וע"כ כתוב, בלכתם, באלו ג' רוחות, כי כשג' הרוחות נוצצים ומאירים ויוצאים, הולכות החיות העליונות והתחתונות, שכל אחת הולכת ומאירה כדרכה, העליונים אהי"ה הוי"ה מאירים בשליטת החסדים, והתחתון, אדנ"י, מאיר בשליטת החכמה.

ב. שמתחברים ג' הרוחות ונעשים אחד. שמאירים באור אחד, שכולם מאירים בחכמה ובחסדים ביחד, כדרך הקו האמצעי, שכולל חכמה וחסדים, ואינו נוטה לא לחכמה ולא לחסדים, אלא מאיר באור הכולל אותם יחד.

כמ"ש, ובעומדם יעמודו, כשהם בחיבור אחד, וכולם נמצאים בלחש, בבחינת ו"ק דחכמה. אז נעשו ג' הרוחות אחת, וג' השמות נעשו אחד, שכל ג' הרוחות מאירים באור אחד, והקב"ה, הקו האמצעי, מתגאה על כולם, שכולם משמשים בדרך הארתו, שאינם נוטים לא לימין ולא לשמאל.

ג. ב' רוחות אהי"ה הוי"ה מסתלקים מהרוח התחתון אדנ"י, שמסתלקים מהארת החכמה המאירה במלכות, אלא שמאירים בחסדים מכוסים מחכמה. וכתוב, ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופנים. כשהחיות שהן הרוחות העליונים אהי"ה הוי"ה, מסתלקות מלשמש את המלכות, שהיא בשליטת החכמה, אלא מאירים בחסדים מכוסים, אז אלו האופנים מסתלקים עם החיות, שהאופנים עולים ומתחברים עימהן.

והתבאר, שאע"פ שהחיות מסתלקות מהמלכות, שהיא בהארת חכמה, עכ"ז האופנים, שגם הם בהארת חכמה, מתחברים עימהן. מטעם שאע"פ שהחיות בחסדים מכוסים, עכ"ז צריכות להתכללות מהארת החכמה. להראות שהכול גוף אחד בלא פירוד מהם, שאין החיות נפרדות מהארת החכמה שבאופנים, אלא שהן גוף אחד בלתי נפרד. כי אע"פ שהן בחסדים מכוסים, רוצות הן להיכלל מהחכמה, ולהיות אחד עם האופנים.

וכתוב, כי רוח החיה באופנים. הרצון של אותה החיה הוא באופנים, שהן רוצות להיכלל מהארת החכמה שבאופנים. שאע"פ שהרצון הוא בהארת החיות העליונות, שהרי הסתלקו מהחיות התחתונות שבאדנ"י, וע"כ הן בחסדים מכוסים מחכמה, עכ"ז יש להן רצון ביותר, להתחבר עם האופנים, ולהיכלל מהארת החכמה שבהם.

ועיקר האופנים הם שלושה, נה"י. שניים מהם גלויים בהארת החכמה, נו"ה. ואחד גנוז, מכוסה מחכמה ואינו מתגלה, יסוד. ואלו השניים, נו"ה, עושים מעשה הגורם רצון ונחת לאותה החיה, שמגלים בשבילן את הארת החכמה, כדי שהחיה תיכלל ממנה. שפעולה זו היא לרצונה של החיה.

כמ"ש, ומעשיהם כעין תרשיש. כעין תְרֵי שש, ימין ושמאל, שהם שניים מאלו השש. כי מעשיהם סובבים על האופנים, נו"ה. שמעשיהם של נו"ה כעין שניים מו"ק, חג"ת נה"י, שהם ימין ושמאל, נו"ה, המגלים חכמה. וע"כ כתוב, כעין, כאופֶן שלהם, כעין המעשה שלהם, שהוא המעשה של גילוי החכמה.

ודמות על ראשֵׁי הַחיה רקיע

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קלח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קלח.

.454 כמו החיות בעליון, בז"א, כעין זה למטה, במלכות. כתוב, ודמות על ראשֵׁי הַחיה רקיע. ודמות מורה, שהצורה של הרקיע שלמטה, היא כעין הרקיע שלמעלה. כי עד כאן יש רשות לפרש. מכאן והלאה, מי שרואה רואה, ואין רשות להסתכל. מהרקיע הזה ולמטה, יש רשות לראות, ומהרקיע הזה ולמטה, יש רשות להסתכל. ממקום ההסתכלות ולמעלה, התכסו השבילים והאורחות, אין עין שתסתכל בו, כי הכול התכסה.

הרקיע שעל ארבע החיות שבמלכות, ז"א שבחסדים מכוסים מחכמה, ואין רשות להסתכל בו, כי הסתכלות הוא גילוי החכמה, כמו שאין רשות להסתכל ברקיע העליון דאו"א, להיותם בחסדים מכוסים. אבל למטה מהרקיע, במלכות, יש רשות להסתכל, כי מקום גילוי החכמה הוא במלכות.

וכמו החיות בעליון, בז"א, כעין זה למטה, בארבע החיות של המלכות. כתוב, ודמות על ראשי החיה רקיע. ודמות מורה, שצורת הרקיע למטה בז"א, היא כעין הרקיע העליון שבאו"א. כי עד כאן, למטה מהרקיע, יש רשות לפרש, מפני שלמטה מרקיע דז"א, במלכות, הוא מקום גילוי החכמה.

מכאן ולמעלה, ברקיע דז"א, מי שרואה רואה, מי שרואה בלי עיון והסתכלות, יוכל לראות. אבל להסתכל ולעיין אין רשות. ומהרקיע הזה ולמטה, במלכות, יש רשות להסתכל.

ממקום ההסתכלות, מקום המלכות, ולמעלה, התכסו השבילים והאורחות. שבילים באו"א, אורחות בישסו"ת. אפילו באורחות דישסו"ת, ששָׁם המקור לגילוי החכמה, אין החכמה מתגלה שם כלל, עד שמתפשטת למקום המלכות, מרקיע ולמטה.

.455 ראשי החיה, הם המרכבות. שהם ד' ראשי אורות לד' זוגות. והם י"ב (12) חודשים. והם י"ב מידות ואחת השולטת עליהן, שיהיו י"ג (13) מידות הרחמים. ואלו נקראים ראשי שלטונות, שליטים המאירים לכולם.

מהרקיע שעל החיות ולמעלה אין הסתכלות, משום שהחכמה מכוסה שם. מהרקיע ולמטה, בחיות שבמלכות, יש הסתכלות, גילוי החכמה. ראשי החיה פירושם המרכבות, המגלות חכמה, שהם ד' ראשי אורות לד' זוגות, כי הם ג' קווים ומלכות, שבכל אחד ג' קווים. שיש ג' קווים בימין, וג' קווים בשמאל, וג' קווים בקו האמצעי, וג' קווים במלכות.

וההפרש הוא בשליטה. כי בג' קווים שבימין, שולט הימין, חסד. ובג' קווים שבשמאל שולט השמאל, בהארת חכמה. ובג' קווים שבקו האמצעי שולט הקו האמצעי, ובג' קווים שבמלכות שולטת המלכות. באופן, שהימין שולט על זוג הקווים שמאל ואמצעי, והשמאל שולט על זוג הקווים ימין ואמצעי, והאמצעי שולט על זוג הקווים ימין ושמאל, והמלכות שולטת על ג' הקווים.

ונמצא שיש כאן ד' ראשי אורות, ג' קווים ומלכות, ראשים לד' זוגות. שביחד הם י"ב מיני אורות. וי"ב אורות אלו הם י"ב חודשים שבשנה. ששנה היא מלכות, וי"ב חודשים הם י"ב אורות, ד' אורות של ג' קווים ומלכות, כל אחד כלול מג', והם י"ב.

והם י"ב מידות ואחת השולטת עליהן, שיהיו י"ג, שאלו י"ב האורות הם י"ג מידות הרחמים, כי האורות הם י"ב ואחד הכולל אותם, הם י"ג. ד' ראשי האורות הם ראשי שלטונות, שכל אחד מהד', שולט על הזוג אשר תחתיו, ואלו הד' הם שליטים המאירים לכולם, שמאירים לכל האורות האלו.

.456 שני רקיעים הם. באחד, יש צורות שאינן נראות. ובאחד, אין בו צורות, ולא גוונים, ולא לדעת, ולא להסתכל, ואין מי שיעמוד עליו. זהו רקיע עליון נסתר, הגונז מה שגונז, ונותן שמחה וקיום לכל.

יש רקיע שבאו"א עילאין ויש רקיע שבישסו"ת. ואע"פ ששניהם הם בחסדים מכוסים, עכ"ז יש הפרש גדול ביניהם, כי או"א עילאין אין מקבלים חכמה לעולם והם, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. אבל ישסו"ת מקבלים חכמה, אלא שאינה נגלית במקומם אלא שמתפשטת למלכות, ובמקומם גם הם בחסדים מכוסים.

שני רקיעים הם. ברקיע אחד יש צורות, צורת חכמה, אלא שאינן נראות. כי החכמה שבהם אינה נגלית במקומם עצמם אלא במלכות. ובמקומם עצמם החכמה מכוסה ואינה נראית. ובאחד, אין בו צורות, אין שם צורות חכמה, ולא גוונים, שאין שם לבן אדום וירוק, מפני שהי' אינה יוצאת מהאויר שלהם.

ואין שם גוון השמאל, אדום, הנעשה מיציאת הי' מאויר. ומכ"ש שאין שם גוון ירוק, של קו אמצעי, כיוון שלא שייכת שם מחלוקת של ימין ושמאל, ואין צורך לקו אמצעי שייחד אותם.

ע"כ אין אפשרות לדעת ולהסתכל ברקיע דאו"א, ואין מי שיעמוד עליו. זהו רקיע עליון נסתר, הגונז מה שגונז. כי ברקיע דאו"א נגנזת המלכות דמנעולא. ונותן שמחה וקיום לכל. כי אע"פ שעצמם אינם מקבלים חכמה, הם המשפיעים החכמה לישסו"ת, באופן שכל האורות והמוחין נמשכים מאו"א עילאין, והם נותנים קיום לכל, הן למדרגות המאירות בחסדים, והן למדרגות המאירות בחכמה.

.457 הזוהר חוזר לפרש הרקיע דישסו"ת ואומר, בשם אהי"ה, שלמות כל השמות. שהוא בינה, והכוונה היא לז"ת דבינה, הנקראים ישסו"ת.

השם אהי"ה הוא המרכבה הקדושה, המגלה חכמה שתתפשט למלכות. שהמרכבה היא ג' קווים ומלכות, השולטים על ד' זוגות שבעולם העליון, שכל אחד מהד' שולט על זוג אחד, והם י"ב. והם ד' שמות הכלולים באחד, ג' שמות עליונים של ג' הקווים, א"ל אלקי"ם הוי"ה, ואחד שמתחבר עימהם בכלל אחד, אדנ"י, המלכות, שג' השמות כלולים בו, כי היא מקבלת אותם.

.458 י"ה, או"א וישסו"ת, הסתר עליון, ג"ר הנסתרות. כלל הכול הוא הרקיע העליון הנסתר העומד בגניזה, רקיע דאו"א. ועליו ספיר אחד גנוז, מלכות דמנעולא, הנסתר מכל. המנעולא התאחד ולא התאחד במה שלא נודע, או"א, ואינו עומד להבנה, והוא כְּלל הכול. והוא י' דהוי"ה.

כשהתפשט השם הזה למטה, לישסו"ת שהם ה' דהוי"ה, ואח"כ לז"א, זה ו' במקום א'. אז הוא רקיע למטה, כעין רקיע דאו"א למעלה, ואבן ספיר אחת היא למעלה על הרקיע. שהיא המלכות דמנעולא הגנוזה שם, כמו ברקיע דאו"א. וזו ה"ת, שהשם מתפרשׂ למטה מרקיע במלכות עצמה. ששם מקום גילוי החכמה. וזה י"ה ו"ה.

יש ב' בחינות בז"א, צורת א' וצורת ו', כי בהיותו משפיע חכמה למלכות, הוא בצורת א', שהיא צורת ג' קווים, שי' עליונה קו ימין, וי' תחתונה קו שמאל, והקו שבאמצען, קו אמצעי, המייחד הימין והשמאל. ובזמן שהוא בחסדים מכוסים מחכמה, הוא בצורת ו', שהיא התפשטות אחת מכל ו"ק שבו, בקו אחד, רק בחסדים שבקו ימין.

וכשהתפשט השם הזה למטה, לישסו"ת שהם ה' דהוי"ה, ואח"כ לז"א, זה ו' במקום א'. כשז"א בצורת ו' במקום צורת א', שכל ו"ק שלו הם בהתפשטות אחת של חסדים מכוסים, אז הוא רקיע למטה, נעלם ונסתר, כמו הרקיע דאו"א עילאין. וכמו שספיר, המנעולא, גנוזה על הרקיע דאו"א, כך אבן ספיר אחת היא למעלה על הרקיע. שגם על רקיע דז"א גנוזה המנעולא.

ולפיכך הרקיע דז"א מכוסה ונעלם כמו הרקיע דאו"א. אבל למטה מרקיע דז"א, שולטת מלכות דמפתחא, שבה מקום גילוי החכמה. וזו ה"ת, שהשם מתפרשׂ למטה, שה"ת מתפרשׂת למטה מרקיע דז"א, כלומר שמתגלה בה החכמה.

.459 ולפעמים מתחברת בשם הוי"ה אות ו', כלומר: והוי"ה, וזה מורה שהוא כלל אחד, הוא ובית דינו, שז"א ומלכות, שהיא בית דינו, נכללים יחד, והכול אחד. שהוא סוד הסודות בשמות הקדושים.

.460 כתוב, נטוי על ראשיהם מלמעלה. רקיע פרושׂ למעלה, על ראשי החיות, שלא יוכלו החיות לדעת ולהסתכל בראשן. והכול אחוז זה בזה. שרק בגופו יכול אדם להסתכל ולא בראשו, אע"פ שעצמו הוא, מכ"ש, מה שסתום בראש, ג"ר, ודאי שלא יוכל להסתכל ולהשיג.

.461 הרקיע העליון, דז"א, הנטוי על ראשיהם, אין בו צורת החכמה, אין מי שמסתכל, משם והלאה הכול סתום וחתום בטבעת. הרקיע פרוש על ראשי החיות למעלה, מהרקיע הזה נוטף המזון שלהן. ולמטה נמצאים כולם בקיום, בהארת חכמה, תחת הרקיע הזה.

.462 הרקיע דז"א, תלויים בו ג' שמות למעלה, אל אלקים הוי"ה, כמו שמתפרשׂים למטה, קדוש רחום חנון, שהם כינויי השמות הקדושים. השמות שלמעלה סתומים ומלובשים בכינויים שלמטה, הכול כעין זה לִפְנים מזה.

.463 השמות, אל אלקים הוי"ה, שהם גוף החיות, הסוד שלהם בתוך האמונה, בבינה, שנקראת אמונה עילאה. כי החיות הן מרכבה לבינה. כל אלו כינויי השמות תלויים בשמות הקדושים, אל אלקים הוי"ה, הנקראים חיות נסתרות.

כי הכינויים מכסים על השמות שמבפנים, על החיות, והחיות מעופפות באלו הכינויים ומתכסות בהם. כי הכינויים הם כנפיים אל החיות. הקב"ה נקרא בכינויים אלו. וזהו שכתוב, פשטתי את כותונתי, כדי להיתקן אל המלכות.

הרקיע דז"א כולל ג' קווים, הנקראים בג' השמות הקדושים: קו הימין נקרא אל, קו השמאל נקרא אלקים, קו האמצעי נקרא הוי"ה. ולכל קו יש תשעה כינויים.

הרקיע דז"א, תלויים בו ג' שמות למעלה, אל אלקים הוי"ה. והם נמצאים מרקיע ולמעלה דז"א. והרקיע הזה דז"א מאיר בו' במקום הא', שג' הקווים נכללים בו בקו אחד חסד. ולא בזמן שז"א בצורת א', שמתחלק להאיר כפי הארת ג' הקווים, שאז מאיר גם בהארת חכמה.

הרקיע דז"א, תלויים בו ג' שמות למעלה, אל אלקים הוי"ה, כמו שמתפרשׂים למטה, קדוש רחום חנון, שהם כינויי השמות הקדושים. כי הכינויים נמשכים מז"א בזמן שהוא בצורת א', שאז מתחלק כל קו לתשעה קווים, הנקראים תשעה כינויים.

לכן נאמר, שמתפרשׂים, כי להארת הכינויים מתחלקים ג' הקווים בצורת הא'. ומתפרשים למטה, מפני שהכינויים, להיותם מאירים בהארת חכמה, אינם יכולים להימצא למעלה מחזה, ששם נמצא ז"א תמיד בשליטת החסדים, ע"כ מתפרשים מרקיע ולמטה. כי הרקיע עומד במקום החזה דז"א. ואלו שלושה כינויים, קדוש רחום חנון, שייכים לתשעה כינויים של השם אל.

הכינויים תלויים בג' השמות, אל אלקים הוי"ה, שהם מרקיע ולמעלה, כי הם התחלקות כל קו לתשעה קווים, א"כ איך הם יכולים לרדת ולהאיר מרקיע ולמטה? אלו ג' השמות הסתומים שלמעלה מתלבשים בכינויים שלמטה, הכול כעין זה לִפְנים מזה, שהשמות הם בפנימיות הכינויים, והכינויים מכסים על השמות. וע"כ כוחם יפה לרדת ולהאיר מהרקיע ולמטה, כי הארת השמות שמהרקיע ולמעלה, נמשכת עימהם גם בהיותם מהרקיע ולמטה.

השמות, אל אלקים הוי"ה, שהם גוף החיות, הסוד שלהם בתוך האמונה, כי ג' השמות הקדושים, ג' הקווים, יוצאים מהבינה, אמונה עילאה. כל אלו כינויי השמות, תלויים בשמות הקדושים, כי הכינויים הם התחלקות כל קו מג' קווים לתשעה קווים, הרי שיוצאים מג' השמות הקדושים, מג' הקווים.

וג' הקווים דז"א מכונים חיות נסתרות, שהארת החכמה מכוסה בהם. הכינויים מכסים על השמות המלובשים בפנימיותם, על החיות. והחיות מעופפות באלו הכינויים ומתכסות בהם. כי בהתחלקות ג' קווים כל אחד לבחינתו, מתגלים הדינים שבכל קו, המכונים ג' זריעות. ואלו הדינים נבחנים כמכסים על הארת השמות, כי ממעיטים את אורותיהם.

אבל כלפי זה הם מתקנים את הארות השמות, שיאירו בחכמה ובחסדים יחדיו, ומבחינה זו הם מעלים ומגדילים את הארות השמות. ולכן השמות מעופפים ומתעלים ע"י הכינויים.

ועל הבחינה הראשונה נאמר, ומתכסות בהם, שהדינים שבהם ממעטים הארות השמות. כי ב' הבחינות נמצאות בהם. ומב' בחינות אלו, נבחנים הכינויים שהם לבוש אל הקו האמצעי, כמו לבוש המכסה את גוף האדם, מצד אחד, ומצד שני מגדיל ומפאר את האדם.

והקב"ה, הקו האמצעי, נקרא באלו הכינויים, כי הם מגלים פעולותיו. וזהו שכתוב, פשטתי את כותונתי, כדי להיתקן אל המלכות. כי הזיווג של ז"א ומלכות הוא כשז"א בו', בשליטת החסדים. ואז מתפשט מהכינויים, שהם לבוש שלו, וכמו כותונת שלו, מפני שהוא צריך להיות בבחינת ו', והם מאירים בהארת החכמה. וזהו, פשטתי את כותונתי, כי כבר פשטתי ממני את הכינויים, כדי להיתקן לזיווג עם המלכות.

הכנפיים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קמג

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קמג.

.464 מהרקיע הזה ולמטה תלויים אלו הכינויים לכסות בהם השם הקדוש. מהרקיע הזה ולמעלה אין תלויים כינויים, משום שהכינויים מאירים בהארת החכמה, ומהרקיע ולמעלה שולטים חסדים מכוסים מחכמה. כמ"ש, ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אישה אל אחותה. כדי לכסות בהם אלו הַסְתרים העליונים שבסודות השמות הקדושים.

.465 כנפיים הן כיסויים לכסות בסתר את השמות. ולעת"ל לא יתכסה השם הקדוש, וכל צדיקי האמת יידעו את ה' בגלוי, ולא מתוך כינויים. כמ"ש, ולא ייכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך.

ב' בחינות בכינויים, הנקראים כנפיים:

א. שמכסים על השמות, שממעיטים אורותיהם ע"י הדינים שבהם.

ב. שמגדילים את אורותיהם ומגלים את הארת החכמה.

וכנפיים הן כיסויים לכסות בסתר את השמות, כי מבחינת הדינים שבהם הם ממעיטים את האורות שבשמות, והם מכסים ומעלימים אותם. ולעת"ל לא יתכסה השם הקדוש, שאז לא יהיה שום מיעוט בשמות מחמת הכינויים, וכל צדיקי האמת יידעו את ה' בגלוי, ולא מתוך כינויים.

כי לא ישמשו אז בכינויים לגילוי השמות הקדושים, כי יתבטלו כל הדינים שבהם, והשמות הקדושים יתגלו בעצמם, בלי עזרת הכינויים והדינים שבהם. כמ"ש, ולא ייכנף עוד מוריך. כי יתבטלו הכנפיים.

.466 כתוב, לְאיש שתיים מְכַסות לָהֵנָה, ולאיש שתיים מכסות להנה את גוויותיהם. שתי כנפיים לכל אחד להתכסות בהן. לאותו שבימין, יש לו אחד דימין ואחד דשמאל. ואותו של שמאל, יש לו אחד דשמאל ואחד דימין. וכן כולם כלולים אלו באלו להתכסות בהן.

.467 ולאיש שתיים מכסות להנה את גוויותיהם. גוויותיהם, הם הסודות שבפנים הכנפיים, שהכנפיים הן הכינויים, וגוויותיהם הם השמות הקדושים, אל אלקים הוי"ה. שמהם הגוף של החיות. שעליהם מלבישים הכנפיים, הכינויים. כי הגוף של החיות הוא חג"ת, ג' השמות. והכנפיים הם הכינויים. ועכ"ז אלו כעין אלו, הכנפיים בחסדים מכוסים, כמו הגוף שלהן. כמ"ש, ואשמע את קול כנפיהם כקול: אל אלקים הוי"ה. אשר כנפיהם הן הכינויים של השמות האלו, והם: גדול, גיבור, נורא.

גדול, כינוי של אל. גיבור, כינוי של אלקים. נורא, כינוי של הוי"ה. וקול כנפיהם, שהוא גדול גיבור ונורא, שווה לג' שמות, אל אלקים הוי"ה, הגוף של החיות. אבל זה בסודות למעלה, מרקיע ולמעלה, ששם הוא להסתיר הכול בגניזה, ששם שולטים החסדים המכוסים מחכמה. וע"כ גם הכינויים נמצאים בחסדים מכוסים כמו השמות.

אבל למטה עומדות הכנפיים במראֶה, בהארת החכמה. לא בכל קומת החכמה אלא בשיעור 500 פרסאות, שהם חג"ת נ"ה, שכל אחת במאה מדרגות. אבל ג"ר דחכמה חסרות בהן, כי נגנזו ע"י הקו האמצעי. והן הכנפיים המאירות במראה.

.468 כאן יש חמישה קולות, כנגד חמשת העליונים הסתומים מחכמה. כמ"ש, ואשמע את קול כנפיהם, כקול מים רבים, כקול שד"י בלכתם, קול המולה, כקול מחנה.

קול כנפיהם, הם ג' כינויים, גדול גיבור ונורא. כקול מים רבים, כי באלו הכינויים יש שֵׁם אחד, שמאותו השם שמהשמות האלו שמבפנים. והוא השם אל. כי שם זה הולך בפנימיות אלו הכינויים, הכנפיים. וזהו שם כשם של מים רבים, כי מים רבים הם חסד המכונה מים, והשם של החסד הוא אל. ומכאן התפשט השם הזה לתחתונים, לכינויים המאירים מחזה ולמטה.

.469 כקול שד"י, השם אלקים. כי בשם הזה מכונים גם התחתונים, כי הדיינים נקראים ג"כ אלקים. ונֶחתם בתחתונים, אלקי, כמ"ש, אלקי אברהם ואלקי נָחוֹר. וע"כ הוא מרומז ג"כ בכתוב, כקול שד"י, שהוא היסוד.

קול המולה, זה השם שנקרא אלוה. ושֵׁם זה נבנה בב"ד שלמטה במקום שהזכות שורה בו, במלכות, ולא מצד החוב שבדין שבה, אלא מצד הזכות שבדין שבה. כקול מחנה, זהו השם שיעקב שורה בו, השם של הקו האמצעי. שכתוב בו, מחנה אלקים זה.

.470 כי הקול שיעקב שורה בו, הקו האמצעי, הכנפיים מכסות גוף אחד, הכולל ימין ושמאל, להפריד המחלוקת שבין ימין ושמאל, כדי לגלות החכמה מתוך הדעת, ולחבר גוף אחד כאן, וגוף אחד כאן. כמ"ש, לְאיש שתיים חוֹברות איש, שמחברים איש, הגוף, כדי להמשיך הדעת ולהפריד המחלוקת זה מזה.

לפיכך נקרא הקול שיעקב שורה בו, בשם קול מחנה, משום שקול יעקב, קו האמצעי, מפריד בין ימין ושמאל, הדבקים במחלוקת זה בזה, ומחבר אותם זה בזה להיות אחד. שע"י שמפריד ביניהם, שקו ימין יאיר מלמעלה למטה, וקו שמאל יאיר מלמטה למעלה, ע"י זה יכול לחבר אותם לגוף אחד.

.471 ושתי כנפיים אחרות מכסות את הגוף. וכולן חקוקות ומפותחות באותיות השם הקדוש של מ"ב (42) אותיות, תחת שתי אבנים, למעלה ולמטה, כדי לדעת את הקב"ה בשמו ובכבודו להיות אחד.

יש ל"ב (32) נתיבות החכמה, כ"ב (22) אותיות דז"א וע"ס דישסו"ת, שע"י שניהם ביחד מתגלה החכמה. כלומר, ע"י עליית ז"א להכריע בימין ובשמאל דישסו"ת, מתגלה החכמה. וזה נבחן להארת ו"ק דבינה. כי ישסו"ת הם ו"ק דבינה.

ויש שם מ"ב אותיות, זהו כשבנוסף על ל"ב נתיבות החכמה, מתגלים ע"ס החסדים דאו"א, אוירא דכיא. ועשר עם ל"ב הם מ"ב. ואז מאירים ג"ר דבינה. ולפיכך השם מ"ב מאיר בראש ז"א, משום שמקבל אותם מג"ר דבינה, או"א עילאין, שהם ראש. ול"ב נתיבות החכמה מאירים בו"ק דז"א, להיותם מתקבלים מישסו"ת, ו"ק דבינה, שהם גוף.

אמנם גם הגוף דז"א, חג"ת נה"י, נחלק לג"ר וו"ק, חג"ת מחזה ולמעלה, ג"ר דגוף. נה"י מחזה ולמטה, ו"ק דגוף. ונמצא שנה"י דז"א, ו"ק, מקבלים הארת חכמה מישסו"ת, מו"ק דבינה, ל"ב נתיבות החכמה. חג"ת דז"א מקבלים מע"ס דחסדים דאו"א, בנוסף על ל"ב דישסו"ת, השם מ"ב.

לפיכך בחג"ת דז"א שולטות מ"ב אותיות, החסדים דאו"א עילאין, והארת החכמה מכוסה בהם. ובנה"י דז"א מאירה החכמה דישסו"ת בל"ב נתיבות החכמה.

ואין לשאול, האם מכיוון שחג"ת דז"א מקבלים מע"ס דחסדים דאו"א עילאין, לא היה צריך לכנות אותם עשר אותיות ולא מ"ב אותיות. כי מטרם שז"א מקבל ל"ב נתיבות החכמה מישסו"ת, נבחנים החסדים שבו לו"ק בלי ראש, ולא יוכל לקבל מאו"א החסדים דאוירא דכיא, ג"ר, ועדיפות מחכמה. אלא א"כ מקבל תחילה ל"ב נתיבות החכמה מישסו"ת, וכיוון שנשלם בחכמה, יכול לעלות עוד ולקבל החסדים דאו"א, ג"ר וראש.

נמצא שאי אפשר לקבל עשר דאו"א, אלא א"כ יש לו מכבר ל"ב דישסו"ת, ע"כ נקראות העשר דאו"א בשם מ"ב אותיות. אמנם אם הוא מקבל העשר דאו"א, הן שולטות על ל"ב דישסו"ת, להיותן ג"ר. וע"כ החכמה מתכסה בחג"ת דז"א. ובכל מקום שהשם מ"ב מאיר שם, החכמה מתכסה.

ושתי כנפיים אחרות מכסות את הגוף. וכולן חקוקות ומפותחות באותיות השם הקדוש של מ"ב אותיות, שכל הכיסויים האמורים חקוקים ומפותחים ע"י השם מ"ב אותיות. שהם ע"ס דחסדים דאו"א, הכוללות בתוכן ל"ב נתיבות החכמה.

שֵׁם מ"ב מאיר תחת שתי אבנים, למעלה ולמטה, שהאבן שלמעלה היא בינה, והאבן שלמטה היא מלכות. כי הבינה היא הכיסא העליון, שחגת"ם, החיות דז"א, נושאות אותו. שבהן מאיר השם מ"ב אותיות. והאבן שלמטה, מלכות, היא הכיסא התחתון, שהחיות דמלכות נושאות אותו.

וגם בחיות אלו, מאיר השם מ"ב, כמו בחיות דז"א, שהשם הזה מכסה על החכמה. כמ"ש, ושתיים מכסות את גוויותיהם, שמכסות הארת החכמה שבגוף החיות, בכוח השם מ"ב שמאיר בהן. כדי להכיר את הקב"ה בשמו ובכבודו, המלכות הנקראת שם וכבוד, להיות אחד, בהארה אחת. כי כמו שהשם מ"ב מכסה החכמה בחיות דז"א, כך מכסה החכמה בחיות דמלכות.

.472 מ"ח (48) מרכבות המכוסות בעצמן, מכוסות מצד האדם היושב על הכיסא, ז"א, במ"ח אותיות. ומאתיים אחרות חקוקות בעצמן, וביחד הן רמ"ח (248), כנגד רמ"ח איברי הגוף, כולן שולטות על הכיסא למטה, המלכות, כחשבון רמ"ח מצוות עשה שבתורה, שהן זָכוֹר.

.473 האדם היושב על הכיסא, לקח כל רמ"ח מצוות אלו וכל הסודות האלו של רמ"ח איברי הגוף, והושיב את סודם לתוך הכיסא הקדוש, ובהם התעלה הכיסא בשס"ה (365) מצוות אחרות, של לא תעשה, שהן שָמוֹר.

רמ"ח מצוות עשה ממשיכות חסדים מכוסים, מפני שהן באות מחג"ת דז"א, שהם חסדים מכוסים. ונחלקות לפי ג' הקווים שבז"א, אשר ב"ס חו"ג, ב' קווים ימין ושמאל, הנמשכים לו מבינה, הם מאתיים, כי ספירות הבינה הן מאות. וספירת ת"ת, הקו האמצעי, ז"א עצמו, המתקן ב' הקווים דבינה, נבחן למ"ח (48), כי יש בו י"ב (12) צירופי הוי"ה, שבכל אחד ד' אותיות, והם מ"ח.

ומכאן יצא המספר רמ"ח, מאתיים מחו"ג ומ"ח מת"ת. ומכונים ג"כ רמ"ח איברי הגוף, כי ז"א נקרא גוף, שעיקרו ג"ס חג"ת, שבהם רמ"ח בחינות.

מ"ח מרכבות, שהחכמה מכוסה ונעלמת בהן, מכוסות מצד האדם היושב על הכיסא, ז"א, הקו האמצעי, ובו שולטים חסדים מכוסים, במ"ח אותיות, מי"ב צירופי הוי"ה, שבקו האמצעי. ומאתיים אחרות חקוקות בעצמן, חו"ג, ב' קווים שז"א לוקח מבינה, כל אחד מאה, והם מאתיים. וביחד רמ"ח, כנגד רמ"ח איברי הגוף.

כולן שולטות על הכיסא למטה, שרמ"ח בחינות חסדים מכוסים שבחג"ת דז"א, שולטות על המלכות, שנקראת כיסא, למעט ג"ר דחכמה שבמלכות, שלא תאיר אלא מלמטה למעלה, ו"ק דחכמה. ובעת הזיווג שולטות עליה לגמרי, שמחזירות את המלכות להיות חסדים מכוסים, כמו רמ"ח דז"א. כחשבון רמ"ח מצוות עשה שבתורה, שהן זכור, כי ז"א זכור והמלכות שמור. ורמ"ח מצוות עשה להמשיך חסדים מכוסים הן מז"א, זכור.

שס"ה לא תעשה, הם שס"ה תיקונים להעלים ג"ר דחכמה דשמאל, המאירים מלמעלה למטה, ולהמשיך הארת החכמה בעלייה מלמטה למעלה, ו"ק דחכמה. ולפיכך שס"ה לא תעשה הן בשמור, במלכות, או מחזה ולמטה דז"א, ששם מקום הארת החכמה מלמעלה למטה, כי גם מחזה ולמטה דז"א נבחן למלכות, כי הם מתלבשים במלכות.

ולפיכך הם במספר שס"ה, כי שלוש ספירות וחצי, שהן חצי ת"ת ונה"י, יש מחזה ולמטה, שכל אחת מאה, והם ש"נ (350) בחינות. ולהיותן תיקון החכמה ג"ר, י"ה, ע"כ התווסף עליהן 15 שבגי' י"ה והן שס"ה בחינות. אמנם כל כוחם של שס"ה תיקונים אלו להעלים החכמה שמלמעלה למטה, ולהמשיך אותה רק בדרך עלייה, בא מחג"ת דז"א, ששם הקו האמצעי הפועל כל אלה, וכן החסדים המרובים.

האדם היושב על הכיסא, לקח כל רמ"ח מצוות עשה, לכל הסודות האלו של רמ"ח איברי הגוף, והושיב את סודם לתוך הכיסא הקדוש, שמושיב הארתם בתוך המלכות הנקראת כיסא. ובהם, בהארת רמ"ח החסדים שהכיסא מקבל, מתעלה הכיסא למעלה, בשס"ה מצוות. שהארת הכיסא, המלכות, מתקנת להאיר בדרך עלייה, מלמטה למעלה, בשס"ה דרכים ותיקונים, שס"ה מצוות לא תעשה, שהן שמור.

רמ"ח מצוות עשה, שהם חסדים מכוסים, מקומן בחג"ת, גוף החיות, המקבלים מחג"ת דז"א, שהם חסדים מכוסים. וע"כ הן זכור, ז"א. ושס"ה מצוות לא תעשה, בהארת חכמה, מקומן במלכות, כי אין הארת החכמה מגולה אלא במלכות, או בתנהי"מ שמחזה ולמטה דז"א, השייכים למלכות. ע"כ הן שמור, מלכות.

ונאמר בזוהר בכמה מקומות, ששס"ה הן בג"ר ורמ"ח בו"ק. כי שְׁמי עם י"ה הם בגי' שס"ה. זִכְרי עם ו"ה הם בגי' רמ"ח. הרי ששס"ה הוא י"ה, ג"ר, ורמ"ח הם ו"ה, ו"ק. אלא שס"ה לָאוִים הם תיקוני החכמה, ג"ר, ע"כ הם י"ה. ורמ"ח תיקוני החסדים, ז"א, הם ו"ה. אמנם מקום הארתם הוא בהיפוך. שרמ"ח, שהם חסדים מכוסים, מאירים בחג"ת, שהוא ז"א וג"ר דגוף. ושס"ה, שהם תיקוני חכמה, מאירים בתנה"י דז"א ובמלכות, שהם ו"ק דגוף.

.474 הכיסא העליון, בינה, הוציא תרי"ג (613) אורות מתוך מעיין אחד גנוז, שנגנז השולט עליו. המעיין ההוא אין מי שיודע אותו, ואין מי שיסתכל בו. עליו כתוב, ונעלמה מעֵינֵי כל חי, ומֵעוף השמיים נסתָרה.

כי כל הגורם והמתקן את ג' הקווים, הוא המסך דחיריק של הקו האמצעי, שממעט ג"ר דחכמה ומייחד הימין והשמאל המגלים החסדים ברמ"ח והחכמה בשס"ה. והמסך הזה שואב כוחו ממלכות דמדה"ד, הנגנזת באמא עילאה.

.475 כתוב, שש מעלות לכיסא, שהם חג"ת, ונה"י הכלולים בחג"ת, והם מחזה ולמעלה. שישה צדדים למטה במלכות, בכיסא התחתון, כעין שישה צדדים שלמעלה בבינה, בכיסא העליון. כי יש שש מעלות לכיסא העליון, חג"ת דז"א, ונה"י הכלולים בחג"ת, ושש מעלות לכיסא התחתון, חג"ת החיות שבמלכות ונה"י הכלולים בחג"ת אלו.

אלו ואלו אינן יכולות להסתכל לדעת את כבוד הכיסא השורה עליהן. כש"כ את מי ששורה על הכיסא, שעל הכיסא העליון שורה חכמה, ועל הכיסא התחתון שורה ז"א. כולן באימה וביראה עומדות תחת הכיסא. נושאות עליהן הכיסא ואינן יודעות לאיזה מקום מתחברים הגופים. כמ"ש, חוברות אישה אל אחותה כנפיהם. כדי להעלות את הכיסא. ואז כל הכינויים המכסים את שמות הקודש, שולטים על שמותיהם, והקב"ה נקרא בכינוי.

גופי החיות הנושאות את הכיסא, הם גופי החיות הנושאות את הכיסא העליון, בינה, שהם חג"ת דז"א, והם גופי החיות הנושאות את הכיסא התחתון, מלכות. הן כולן בחסדים מכוסים מחכמה. ורק ברגלי החיות, תנה"י, או בכנפיהם, שהן ג"כ תנה"י, בהן מתגלה החכמה. ואע"פ שאנו אומרים, שגופי החיות הם חג"ת, עכ"ז נה"י כלולים בהם, והם ו"ס חג"ת נה"י, אלא שהן כולן למעלה מחזה, וע"כ הן כולן בחסדים מכוסים.

שש מעלות לכיסא העליון, חג"ת נה"י שבחג"ת, חיות דז"א. ושש מעלות לכיסא התחתון, חג"ת נה"י שבחג"ת, החיות דמלכות.

אלו ואלו אינן יכולות להסתכל לדעת את כבוד הכיסא השורה עליהן. כש"כ את מי ששורה על הכיסא, מפני שהן בחסדים מכוסים מחכמה. כולן באימה וביראה מלגלות החכמה, מפני שחג"ת הם ג"ר דגוף, ואם הייתה החכמה מתגלה בהם, היו מתגלות הג"ר דחכמה, אשר המסך דחיריק דקו אמצעי מטיל אימה שלא לגלות אותם. והנה ימין ושמאל דגוף כשמתחברים לגוף אחד, הן מגלות החכמה, כמ"ש, לאיש שתיים חוברות איש.

ואינן יודעות לאיזה מקום מתחברים הגופים, שהחיות אינן יודעות לחבר הגופים ולגלות החכמה, כמ"ש, חוברות אישה אל אחותה כנפיהם, כדי להעלות את הכיסא, כי רק הכנפיים מתחברות אישה אל אחותה, כדי שהחכמה תאיר בדרך עלייה, שהם כינויים ולא שמות הקודש. אבל הגופות, השמות הקדושים, אינם יודעים לחבר אותם ולגלות חכמה. מפני שגופי החיות הם בחסדים מכוסים.

ובזמן הארת החכמה, נמצאים הכינויים המגלים חכמה, שולטים על השמות הקדושים, שבחסדים מכוסים, שההנהגה היא ע"פ הכינויים, ולא ע"פ השמות הקדושים. ובזמן הארת החכמה נקרא הקב"ה בכינוי ולא בשם, משום שאז הכינויים שולטים ופועלים, ולא השמות הקדושים.

.476 וכשהכיסא עומד בכינוי של שמחה, אחר שהכיסא קיבל הכינוי המגלה החכמה, כלומר שבאה המלכות, הכיסא, לזיווג עם ז"א, שאז היא חוזרת לחסדים מכוסים כמו ז"א, ולפיכך החיות מַרפות כנפיהן אז, שאינן שולטות עוד באלו הכינויים והכנפיים המגלות חכמה.

והשמחה שלהם באותו זמן הזיווג היא, שהכינויים האלו, כמ"ש, תְרַפֶּינה כנפיהן, שלא ישלטו לגלות החכמה, כדי שלא יפריעו את הזיווג דז"א ומלכות. כי אז נקרא הקב"ה בשמות הקדושים האחרים העליונים. כי השמות הקדושים פועלים אז, ולא הכינויים.

.477 בעומדם תרפינה כנפיהן. בעומדם על קיומם, שאינן נוסעות לגלות חכמה, כי החכמה מתגלה רק בנסיעה, בהופעת ג' קווים בזה אחר זה. אלא שעומדים ושמחים משמחת הקדושה, ומאירים מאור החסדים שלוקחים מהכיסא, מהמלכות, שהיא אז בזיווג עם ז"א. וע"כ תרפינה כנפיהן. ושולטים השמות העליונים הקדושים, אל אלקים הוי"ה, שהקב"ה נקרא אז בהם ולא בכינויים.

ואֵרֶא כעין חשמל

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קנ

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קנ.

.478 ואֵרֶא כעין חשמל כמראֵה אש בֵּית לה סביב. וארא, חסרה אות ה', משום שהסתלק ממנו אותה המראֶה, שראה לפי שעה. משום זה אמר, וארא, ולא כתוב, ואראה, עם ה'.

.479 כתוב, כעין חשמל, ולא חשמל ממש. כעין, פירושו, כצבע לוהט ונוצץ ועולה בצבעיו. כעין, פירושו, כמו עין שאינה יכולה להסתכל בהסתכלות נמשכת, אלא סוגר ופותח, פותח וסוגר, כך הוא החשמל.

.480 ויש חשמל סתום, שאינו נראה כלל, אלא מתוך מראָה סתומה, שאין מי שיכול לעמוד בו ולהכיר בו כלל. ויש חשמל, הנמצא בצבעים בתוך התנוצצות להאיר ולהסתכל לפי שעה. וזהו למטה. כי למעלה לא כתוב, וארא, אלא, ואראה. וזהו חשמל הנראה בצבעים, בצבע ארגמן ירוק אדום לבן, שקו אמצעי, בצבע ירוק ובצבע ארגמן, וקו שמאל אדום. וקו ימין לבן. כשצבע אחד עולה, הצבע האחר יורד, ששולטים בזה אחר זה. נוצץ ולוהט עולה ויורד.

ג' חשמלים כתובים:

א. בפסוק ד': ואש מתלקחת ונוֹגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל.

ב. בפסוק כ"ז: וארא כעין חשמל כמראֵה אש בית לה.

ג. בפרק ח': וממותניו ולמעלה כמראֵה זוהַר כעין החַשְׁמַלָה.

יש חשמל סתום, שאינו נראה כלל, זהו החשמל הראשון שמתחת לרגלי החיות. ויש חשמל הנמצא בצבעים בתוך התנוצצות, זהו החשמל השני, המאיר לפי שעה ומסתלק, וע"כ כתוב בו, וארא, חסר ה', ולא ואראֵה. כי למעלה לא כתוב, וארא, אלא, ואראֵה. וזהו חשמל הנראה בצבעים, החשמל השלישי.

.481 ע"כ כתוב, וארא כעין חשמל. ולא כתוב, וארא חשמל. ולא, וארא החשמל. כי אינו חשמל עצמו, אלא כצבע שלו. וכמו שנראה, כך הוא צבעיו. אבל חשמל זהו אור שאוחז אור בתוכו. ומלבד אותו האור הנראה בהתנוצצות שלו, יש בתוכו אור דק הזוהר והנוצץ יותר. ואותו שאומר כאן, אינו חשמל אלא כעין חשמל.

.482 במראֵה של החשמל הראשון כתוב, ואש מתלקחת ונוגה לו סביב. ואח"כ, ומתוכה כעין החשמל. וכאן כתוב תחילה, כעין חשמל, ואח"כ, כמראֵה אש בית לה סביב, ממראֶה מותניו ולמעלה וממראֵה מותניו ולמטה. מאמצע הגוף ולמעלה ומאמצע הגוף ולמטה.

.483 שלושה אופנים: חשמל אש נוגה, סודות חקוקים בתוך השם הקדוש. אדנ"י תחילה מבחוץ, כעין חשמל. אלקים, כמראה אש בית לה. הוי"ה לפְנים מכולם, ונוגה לו. וכל שלוש החקיקות כלולות כאחד, להיות הכול אחד זה בזה. וע"כ יחזקאל הסתכל למעלה, בז"א, והסתכל למטה בתוך האמונה, מלכות.

קול ודיבור

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קנב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קנב.

.484 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור. אנוכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. אנוכי ולא יהיה לך, בדיבור אחד נאמרו.

.485 ולמה לא יותר מזה? אלא, אנוכי ולא יהיה לך, הכלל של כל התורה. וגם זָכוֹר ושָמוֹר. זכור, רמ"ח מצוות עשה. ושמור, שס"ה לא תעשה. ומשום שזכור ושמור הם כלל כל התורה, תפס אלו, לומר, שנאמרו בדיבור אחד. מפני שהם כלל, זכור ושמור. אנוכי, זכור. ולא יהיה לך, שמור. והכול נאמר בדיבור אחד.

.486 מהו בדיבור אחד, ולא בשניים? משום שהדיבור ההוא נכלל מכל הקולות, שהיה אומר בעוּזם ובכוחם של כל הקולות, כי כל קול בטש בו, שהזדווג עם הדיבור, בלחש, והדיבור היה אומר.

.487 ומשום שכולם היו בלחש ולא נשמעו, כתוב, וכל העם רואים את הקולות. ולא כתוב, וכל העם שומעים. משום שלא נשמעו כלל, אלא כולם היו באים, וכל אחד נשק לדיבור הזה בלחש, כמי שנושק בחביבות האהבה, ואח"כ פירש הדיבור, ואמר דבר, והכריז אותו.

.488 ע"כ כתוב, וידבר אלקים את כל הדברים האלה, שהם הכלל של זכור ושמור, שהם אנוכי ולא יהיה לך. אנוכי, הוא הכלל של כל מצוות התורה, שהן בכלל זכור, ונקראות מצוות עשה. אנוכי, הוא כלל של זכר ונוקבא ביחד.

.489 ומי שאמר, שאנוכי הוא הכיסא, מלכות, הוא אינו כיסא בלבד, ואינו כך, כי אנוכי הוא זכור, והוא זכר, ז"א. אבל אע"פ שהוא זכר, הוא כְּלל זכר ונוקבא ביחד, ז"א ומלכות.

.490 ואע"פ שהכול יפה, אבל אנ"י של אנוכי הוא הברית הקדוש, יסוד העולם, יסוד ז"א, זכר. כ' של אנוכי נכללת בתוכו, זוהי הנוקבא, מלכות. ובכל מקום כ' היא הנוקבא, הנקראת כתר. כי מלכות דאצילות נקראת כתר דבריאה, כי מלכות העליון הוא הכתר לתחתון.

.491 ומשום זה הכול ביחד הוא זכר ונוקבא ביחד, והכול נקרא זכור. אלא שהזכר אינו לבדו, כי הוא כלול עם הנוקבא. והנוקבא אינה לבדה, אלא עם ז"א, ולעולם אינם נפרדים זה מזה. זכור, זכר, בא בנוקבא שלו. ושמור, נוקבא, בא ג"כ בו' של שמור, שהוא זכר. כי אינם נפרדים זה מזה.

.492 אנוכי הוא כלל זכר ונוקבא ביחד, והכול נקרא זכור, משום שז"א לוקח את הנוקבא וכולל אותה בתוכו. וע"כ לא נזכר אלא הוא לבדו. וכשהנוקבא ממשיכה את בעלה עימה, וז"א בא אליה, כמ"ש, עד שהבאתיו אל בית אימי, אז היא לוקחת השם, השליטה, והכול נקרא שמור, משום שהיא המשיכה אותו אליה, ולקחה אותו. אז כל הבית עומד ברשותה, ואינה נזכרת אלא היא לבדה. אבל לעולם אינם נפרדים זה מזה.

התורה ניתנה בקול ובדיבור, שזה ייחוד של ז"א ומלכות, שז"א נקרא קול, והמלכות נקראת דיבור. ז"א חסדים. מלכות הארת החכמה. ז"א. קול, ג"ר. והמלכות, אור נקבה, ו"ק. גם התורה עצמה נחלקת לשתי בחינות, חסדים וחכמה, רמ"ח מצוות עשה, שהן זכור, הם חסדים, ושס"ה לא תעשה, שהן שמור, מגלים ו"ק דחכמה.

אנוכי ולא יהיה לך, הכלל של כל התורה. אנוכי, זכור, שכולל רמ"ח מצוות עשה, חסדים. לא יהיה לך, שמור, שכולל שס"ה מצוות לא תעשה, הארת ו"ק דחכמה. והכול נאמר בדיבור אחד ולא בשניים, שאע"פ שאנוכי ולא יהיה לך, הן שתי בחינות מיוחדות, שזה חכמה וזה חסדים, עכ"ז לא יצאו משתי מלכויות אלא ממלכות אחת, בדיבור אחד, ולא בשתי מלכויות.

משום שהדיבור, המלכות הזו המשפיעה חכמה, נכללה מכל הקולות, שהם חסדים. והמלכות שהייתה אומרת הדיבור, המגלה חכמה, אמרה בעוזם ובכוחם של כל הקולות. שבכוח כל החסדים שקיבלה מז"א, הנקרא קול, הייתה יכולה להשפיע הדיבור, הארת החכמה.

יש שתי השפעות מזיווג ז"א ומלכות, הנקראים קול ודיבור. השפעה א', היא השפעת החסדים, ושפע זה יוצא מבין שניהם, שגם קול, ז"א, נשמע.

השפעה ב', היא השפעת החכמה, שיוצאת מהמלכות, מדיבור, לבדה. וז"א, קול, אינו משתתף בשפע זה כלל, מפני שאין הארת החכמה מגולה, אלא בו"ק דחכמה, באור נקבה, שמאיר מלמטה למעלה. ואם היה משתתף בהשפעה זו, היו מאירות הג"ר דחכמה, מלמעלה למטה, כמו אור זכר. ולפיכך נבחן בהשפעה זו שהדיבור, חכמה, היא בלחש, בלי שמיעת הקול, השפעת ז"א. כי אין כאן אלא השפעת הדיבור בלבד.

וכל קול וקול היה מזדווג עם הדיבור בלחש. והדיבור היה אומר, היה מגלה החכמה, והקול לא היה משתתף בזה. ומפני שכל הזיווגים של קול ודיבור היו בלחש, בו"ק דחכמה, מפני שהקול לא השתתף בגילוי, כתוב, וכל העם רואים את הקולות. ולא כתוב, וכל העם שומעים.

כי הקול לא השתתף בהשפעת החכמה, הנקראת ראייה, אל העם. וע"כ לא יכלו לשמוע הקולות, אלא לראות אותם נכללים בדיבור, בחכמה, בלחש בו"ק. והקולות עצמם לא היו נשמעים. כי אם היו נשמעים עם הדיבור, היו מתגלים הג"ר דחכמה.

וכל אחד נשק לדיבור הזה, שכל זיווג מקול, מז"א, שהיה נושק לדיבור, למלכות, היה בלחש, שלא להשתתף כלל בהארת החכמה שבדיבור, בדומה למי שנושק בחביבות של אהבה, שהיא הארת החסדים בלבד. ואח"כ פירש הדיבור, ואמר דבר, והכריז אותו.

ואח"כ, כשהדיבור, המלכות, קיבלה החסדים מז"א, הם מעוררים בה הארת החכמה. ונבחן כמו שהדיבור מפרש את הארת החסדים שקיבלה, להארת החכמה כדרכה. והיא שאמרה הדבר, כלומר החכמה, ומכריזה אותה, שמגלה אותה לתחתונים, ולא הקול, ז"א.

ע"כ כתוב, וידבר אלקים את כל הדברים האלה, שהם הכלל של זכור ושמור, שהם אנוכי ולא יהיה לך. כי אלקים הוא שם המלכות. והיא דיברה את כל הדברים האלה שבתורה, שיש כלל של זכור, רמ"ח עשה, חסדים, וכלל של שמור, שס"ה לא תעשה, הארת ו"ק דחכמה.

ואע"פ שהיה בזיווג עם ז"א, הוי"ה, עכ"ז, קולו לא נשמע. וע"כ כתוב השם אלקים. והן אנוכי, חסדים, והן לא יהיה לך, הארת חכמה, יצאו שניהם מזיווג ז"א ומלכות ביחד. אבל אנ"י של אנוכי הוא הברית הקדוש, יסוד העולם, כי אנ"י שבאנוכי, מורה על יסוד ז"א. כ' של אנוכי נכללה עם יסוד דז"א בזיווג, שהיא הנקבה, המלכות.

ומשום זה הכול ביחד, ז"א ומלכות מרומזים יחד באנוכי, והוא זכור, רמ"ח מצוות עשה, חסדים הכלולים מחכמה. ועד"ז בשמור, הארת החכמה בעיקר, גם שם כלולים ז"א ונוקבא ביחד. ושמור, נוקבא, בא ג"כ בו' של שמור, שהוא זכר, כי שמור, הוא המלכות, והו' שבשמור היא ז"א.

אלא ההפרש הוא, שבזכור שולטים החסדים מז"א, והנוקבא, הארת החכמה, נכללת עימו.

.493 אנוכי. סוד הסודות ליודעי החכמה. באותה שעה שהאותיות של אנוכי יצאו, כשז"א ומלכות כלולים בהן יחד. אשר אנ"י שבאנוכי, הוא יסוד דז"א, ואות כ' שבּה, היא המלכות. באותה שעה יצא הנר לחקוק המידה.

מדד בצד זה עשר אמות, ויצאו ניצוצים, ע"ב (72) ניצוצים. והתלהטו להבות, וניצוצים עולים ויורדים. אח"ז, שוככים ועומדים בעלייה למעלה למעלה. מדד בצד האחר עשר אמות, ויצאו ג"כ ע"ב ניצוצות כמו באופן הראשון. וכן לכל הצדדים.

בכל הארה שלמה יש הארת שם מ"ב בג"ר שלה, והארת השם ע"ב בו"ק שלה. כי מתיקון הקו האמצעי, שלא תתגלה החכמה אלא בו"ק, ע"כ השם ע"ב המאיר בהארת החכמה, הוא בו"ק. ובג"ר אין חכמה, אלא השם מ"ב מאיר שם בחסדים מכוסים בחכמה.

ארבעה צדדים יש בכל הארה, חו"ג תו"מ, שבכל צד ג' קווים כלולים זה מזה, שהם תשעה קווים, ועם הכולל הם עשר לכל צד. ובארבעה צדדים יש מ' (40) בחינות, ועם ב' כוללים של ימין ושמאל שבהם, הם מ"ב, שזה השם של מ"ב אותיות, שמאיר בג"ר ובחסדים מכוסים.

שם ע"ב הוא הארת החכמה, היוצאים מג' פסוקים, וייסע ויבוא ויֵט, שיש בהם רי"ו (216) אותיות וע"ב מילים. וגם הוא הארת י"ב צירופי הוי"ה. וכשהם מאירים בכל קצה מו"ק של ז"א, הם שש פעמים י"ב, שהם ע"ב. ואז מאירה החכמה בנה"י דז"א ובמלכות, בו"ק.

.494 התפשט הנר וסבב סביב סביב, והתלהטו להבות וניצוצות, ועלו למעלה למעלה, והתלהטו השמיים. וכל הצבאות העליונים כולם התלהטו והתנוצצו יחד.

.495 אח"ז סבב הנר מצד דרום, ומודד וסובב משם למזרח, וממזרח לצפון, עד שסובב ושב לצד דרום כבתחילה.

.496 אח"ז מתגלגל הנר להסתלק והניצוצות והלהבות שככו. ואז יצאו אלו האותיות חקוקות ולוהטות מתנוצצות כמו זהב כשמתלהט בהתנוצצות. כאומן הזה, כשצורף כסף וזהב, ומוציא אותם מתוך אש לוהטת, ברור וצרוף לגמרי. כך יצאו האותיות צרופות וברורות, מתוך מידת הנר. וע"כ כתוב, אִמְרת ה' צרופה. כמי שצורף כסף וזהב.

אחר שביאר הזוהר פעולת הקו האמצעי בכללות, איך שהמשיך הארת השם מ"ב והשם ע"ב, חוזר לפרש פעולת הקו האמצעי בפרטות. שתחילה מפרש עניין תיקון קו השמאל. ואח"כ מפרש סדר הארת ג' קווים, איך שסובבים ומתגלגלים בשלושה מקומות. ולבסוף מבאר שאחר הגלגול הם נחים ומוציאים ההארות, צירופי אותיות התורה, כשהן צרופות וברורות.

ויש לדעת שהארת ג' הקווים בזה אחר זה, מכונה בשם גלגול וסיבוב. כי הדינים שבכל קו הם כמו גלגלים המעבירים ההארה ממקום למקום מקו לקו. ואפילו כשהקו האמצעי בא למעט ולתקן קו השמאל, נבחן ג"כ שהתיקון בא ע"י גלגול, שמקודם ממשיך את קו הימין, ואח"כ את קו השמאל, ואחר שממעט אותו מג"ר דחכמה הוא מייחד אותו עם קו הימין ויוצא הקו האמצעי. הרי שגם בבואו לתקן את השמאל הוא מתקן ע"י גלגול ג' הקווים בזה אחר זה.

והתפשט הנר, שהקו האמצעי התפשט, וסבב סביב סביב, שמגלגל ג' הקווים למעט את קו השמאל ולייחד אותו עם הימין. ומחמת המיעוט התלהטו הארות קו השמאל עם דינים, ועלו למעלה למעלה, שהארתם עלתה מלמטה למעלה. זהו בבחינת ו"ק דחכמה, המאירה רק מלמטה למעלה, שזה כל התיקון של קו השמאל.

וע"י פעולת המיעוט הזו, הקו האמצעי, הנקרא שמיים, התלהט מהדינים של מסך דחיריק, וכל הצבאות העליונים, מלאכי מרום, כולם התלהטו והתנוצצו יחד, שכולם התלהטו מחמת הדינים של המסך דחיריק דקו האמצעי.

אחר שביאר עניין התיקון של קו השמאל, מבאר סדר ההארה המתגלגלת על ג' הקווים אחר שנתקנו. ואומר שאח"ז, סובב הנר, הקו האמצעי, מצד דרום, קו ימין, ואחר שהמשיך את קו הימין, מעורר המסך דחיריק של עצמו. ומודד, במסך דחיריק, ומסובב משם למזרח, שהוא מידת עצמו, הקו האמצעי.

וממזרח, מהקו האמצעי, בא וממשיך הצפון, קו השמאל, עד שסובב ושב לצד דרום כבתחילה, שלבסוף חוזר למידת הימין, דרום, להמשיך חסדים, ונקבע במידת קו ימין.

ואחר שביאר סדר הגלגול והנסיעה, מבאר המנוחה. אחר שהנר גמר הגלגול, הוא מתגלגל להסתלק ולנוח. ואז הניצוצות והלהבות שככו, שהדינים של כל קו וקו שככו. ואז יצאו אלו האותיות חקוקות, מקו ימין, ולוהטות, מקו שמאל, מתנוצצות מקו אמצעי כמו זהב כשמתלהט בהתנוצצות.

.497 כשיצאו האותיות האלו, יצאו כולן צרופות, חקוקות, ברורות, מתנוצצות, ולוהטות. וישראל כולם היו רואים אותן שהיו פורחות באוויר. עניין ביאת הי' באור ונעשה אויר, שבקו ימין, הוא פריחה. והולכות לכל הצדדים, לכל ג' קווים, ובאות ונחקקות על לוחות האבן.

.498 כשהאותיות האלו היו יוצאות בכלל זכר ונוקבא, ז"א ומלכות, המרומזים במילה אנוכי, ברורות, חקוקות, אות אחת הייתה עולה עליהן, שהייתה רושמת ומחוקקת לאותיות האלו, ומעטרת אותן.

והאות ההיא הולכת בכולן, שנחקקת מהנר, בינה, וגם היא נקראת משום זה נר, והאות ההיא היא אות ו', הקו האמצעי, העולה על כל האותיות האחרות, ומחוקקת אותן על הכול, על כל מה שצריכות. כי הקו האמצעי, המודד הארת קו שמאל, והמייחד הימין והשמאל, הוא המגלגל אותם לגלות הארתם.

.499 כתוב, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר. את הקולות, אלו הם האותיות האחרות שהיו יוצאות מקולות אלו, שנראו באוויר לעיני כל.

הקולות עצמם הם ג' הקווים המתגלגלים בכוח הקו האמצעי הנקרא קול, וע"כ נקראים כולם קולות. ואותיות יוצאות מקולות אלו כשהם בזיווג עם המלכות הנקראת דיבור. וע"כ יש בהם ראייה מצד המלכות. אבל בקולות עצמם אין ראייה, להיותם בחסדים מכוסים כמו ז"א.

.500 ומביא ראיה שהראייה סובבת על האותיות ולא על הקולות, כי כתוב, את הקולות, ולא כתוב, וכל העם רואים הקולות, אלא את הקולות, משום שאלו הם האותיות שיצאו מהם, ולא הקולות עצמם. ואת קול השופר זו אות ו', הקו האמצעי, שהיה עולה על כל האותיות וחקק אותן. כי אות ו' נקראת קול השופר.

ומשום שסובב על האותיות, כתוב, רואים, כי בהן נוהגת ראייה. וכששמעו, שהיא הארת החסדים, לא שמעו אלא קול דברים אחד, ז"א, הקו האמצעי, כמ"ש, קול דברים אתם שומעים, הקול שנקרא דברים, שהיה אומר הדבר לבדו. שז"א היה שולט, והמלכות שנקראת דברים, הייתה כלולה בו בלבד, וע"כ כתובה בו שמיעה, הארת החסדים. אבל האותיות יצאו בעיקר משליטת המלכות, וז"א היה רק נכלל בה, וע"כ נוהגת בהן ראייה, הארת חכמה.

.501 ואע"פ שכל ישראל ראו כבודו של הקב"ה, לא היו רואים אלא כמי שרואה מתוך מראָה של זכוכית, והיו מסתכלים לדעת חכמה באותיות אלו שהיו יוצאות. והיו רואים אור, המאיר מתוך אור אחר. וע"כ כתוב, כי לא ראיתם כל תמונה.

.502 אנוכי, זָכוֹר, שכולל רמ"ח מצוות עשה, חסדים בהתכללות מחכמה, הוא הזכר, ז"א, שמזדווג ומאיר לדיבור, המלכות. ויצאו אותיות אנוכי להתעטר, ובאותיות אלו היו רואים והיו שומעים: הדבר שנקרא אנוכי, הזיווג של קול ודיבור, שהוא הסתכלות, הארת חכמה, היו רואים מהאותיות. השמיעה של המילה שלהן, צירוף האותיות למילה, ע"י חסדים, שמיעה, היו שומעים.

כמו שיש אותיות מפוזרות, שאין בהן שום מובן עד שמצטרפות להיות מילים. כך האותיות המגלות חכמה, אין בהן שום גילוי, עד שמתלבשות בחסדים. ואז נעשו מילים ודיבורים המגלים חכמה, מטעם שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים.

.503 כתוב, קול דברים אתם שומעים. השמיעה, הארת החסדים, היא לעשות דברים, צירופי מילים, מאלו האותיות שהיו רואות. שהאותיות, חכמה וראייה, אין להן פעולה, עד שמתלבשות בחסדים, שמיעה. ע"כ נקרא קול דברים. שהקול, חסדים, עושה ומתקן הדברים, חכמה.

ואע"פ שקול דברים, ז"א, היה מדבֵּר, כלומר שז"א, קול, הוא השולט, אבל לא היה מדבר אלא הדבר של האותיות האלו, שלא היה פועל בחסדים, אלא להלביש החכמה, היוצאת מאותיות אלו.

.504 אנוכי, כְּלל, שכולל ז"א ומלכות ביחד. הוי"ה אלקיך, פְּרט. הוי"ה הוא זכוֹר, ז"א. אלקיך הוא שמוֹר, מלכות. שנמצאים מפורטים בשני שמות. וע"כ יש כאן כלל ופרט. והתורה מתעטרת בכלל ובפרט.

כי אנוכי הוא כלל של כל התורה וכל תרי"ג (613) מצוות התורה, משום שהוא כלל זכור ושמור יחד, שזכור הוא רמ"ח (248) מצוות עשה ושמור הוא שס"ה (365) לא תעשה.

.505 כמו שהתבאר בספרו של שלמה בחקיקה של עיטורי האותיות. אנוכי, א"י של אנוכי הן זכר, ז"א. נ"כ של אנוכי הן נקבה, מלכות. אנ"י, זכר ונוקבא ביחד. כי א"י הן זכר, ונו"ן כפופה היא נקבה. כ' היא ג"כ נוקבא, מלכות. אנוכי, הוא הכול כאחד, זכר ונוקבא כאחד, אשר א"י הוא זכר, ונ"כ היא נוקבא.

.506 למה אומר, אנוכי, ולא, אני? הרי גם המילה אני מורה על כללות זכר ונוקבא. אלא נ' כ' הן שתי נוקבאות. יש שכינה למטה, מלכות, ויש שכינה למעלה, בינה. והכול נמצא במילה אנוכי בחיבור אחד.

אנוכי, הוא כלל של זכור, כל האמונה, כלל שלמעלה ושלמטה. יו"ד של אנוכי היא למעלה, ראשית של כל האמונה, אבא עילאה. נ' כ' של אנוכי, הן שתי נוקבאות. העליונה בינה, והתחתונה מלכות, שני עולמות למעלה ולמטה. א' היא הקו האמצעי, הלוקח מכל הצדדים, מלמעלה חו"ב, ומצדדיו חו"ג, ימין ושמאל, וכולל אותם. וע"כ נמצאת כאן כל האמונה.

.507 משום שהכול תלוי באנוכי, בחיבור אחד, בכלל אחד, התחיל במילה ההיא לעטר התורה. במילה זו, אנוכי, יש כלל הכול. הוי"ה אלקיך הוא פרט הכול, שֵׁם שלם הנחקק על ישראל תמיד.

הוי"ה אלקים אלקיך אלקינו

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף קס

מהד' 10 כר'. כרך י. דף קס.

.508 כתוב, ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמיים. הוי"ה אלקים הוא שֵׁם מלא על עולם מלא. כי מקודם לכן נזכר אלקים בלבד, אלא אחר שנשלם העולם במלואו, נזכר הוי"ה אלקים, שם מלא. שנמצא לבדו והתעטר בתוכו. כי בעת ההיא לא נמצא עם ולשון, על מה שיתעטר. ומשום זה, היה מתעטר בתוך העולם, ונקרא הוי"ה אלקים סתם.

.509 כיוון שבאו ישראל ועמדו על הר סיני וקיבלו התורה, אז התעטר השם השלם על ישראל, ונקרא הוי"ה אלקיך. וכשאמר משה, הוי"ה אלקינו, משום שִׁבחם של ישראל, ועימו אהרון הכוהן הגדול ובניו של משה מהצד האחר, וע"כ היה מתעטר בו השם השלם יותר מעל ישראל. וע"כ היה אומר, הוי"ה אלקינו.

.510 ועכ"ז כלל עימו כל ישראל. כי לא כתוב הוי"ה אלקים, אלא הוי"ה אלקינו, על הכול ביחד להתעטר עליהם. וע"כ התעטרו ישראל על הר סיני, שהשם השלם יהיה מתעטר עליהם, הוי"ה אלקים כאחד. כי מקודם לכן לא נקרא הוי"ה אלקיך, אלא הוי"ה אלקים.

.511 כיוון שקיבלו ישראל את התורה, ם' סתומה, שהייתה סותמת בתוכה, נפתחה באותה שעה ונמשכה להאיר למטה, ולהתעטר על ישראל. ומאות ם' נפתח ונמשך להאיר למטה, ונעשתה ך'.

.512 שיעור אות ך' הוא כשיעור הסתימה של ם' סתומה. והַמשיכה של אות ן' למטה הוא שיעור כפול של נ' כפופה. כי הכול אחד, והכול היה יוצא מקול הדברים, כמ"ש, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור.

נודע שבשליטת השמאל נסתמים האורות מהמדרגה, ואינה יכולה להאיר לתחתונים. עד שבא הקו האמצעי, ומייחד השמאל עם הימין, שאז נפתחים האורות.

מחמת שליטת השמאל נדבקו ארבע דפנות המדרגה, דרום צפון מזרח מערב, חו"ג תו"מ, זה בזה, בצורת ם' סתומה, וסתמו האורות בתוכם, ולא נמשכו למטה.

ובאותה שעה, כשקיבלו ישראל עליהם את הקו האמצעי, שנקרא תורה, המייחד השמאל, שהוא שתי דפנות, צפון שהוא גבורה ומערב שהוא מלכות, המקבלת משמאל, עם הימין, חסד, אז נפתח ונמשך להאיר למטה.

כי שתי הדפנות צפון ומערב של האות ם', שהם שליטת השמאל, נמשכו לקו ימין של ם', והתלבשה החכמה בחסדים, ואז נעשה מהאות ם' צורת ך' ארוכה, ששתי הדפנות צפון ומערב התדבקו בצד ימין של ם', ונמשכו כרגל ארוכה למטה. שזה מורה שהאורות נפתחו ונמשכים למטה. ומהאות ם' נפתח ונמשך להאיר למטה, ונעשתה ך', כי בעת שהם' נפתחה להאיר למטה, ירדו שתי הדפנות צפון ומערב, והתחברו תחת צד ימין, ונעשו רגל ארוכה, כצורת ך'.

שיעור אות ך' הוא כשיעור הסתימה של ם' סתומה, שהרגל הארוכה של הך' היא כשיעור שתי דפנות צפון ומערב, שסתמו את ם'. כי הסתימה של ם' נעשתה מחמת שליטת השמאל, שהוא שתי דפנות צפון ומערב, ושתי דפנות אלו התדבקו תחת צד ימין של ם', ועשו אותה לך'. נמצא שהרגל הארוכה של ך' היא כשיעור הסתימה של ם'.

ונודע שבעת שאין במלכות אלא חצי המדרגה, כו"ח דכלים ונ"ר דאורות, היא נקראת נ' כפופה, להיותה חסרה ג"ר דאורות ובינה ותו"מ דכלים. ובעת שמשיגה ג"ר דאורות ובינה ותו"מ דכלים, נקראת ן' ארוכה.

והמשיכה של אות ן' למטה הוא שיעור כפול של נ' כפופה, כי בעת שמשיגה חצי המדרגה החסרה לה, אז נעשתה לן' ארוכה, הרי ששיעור האורות והכלים שבן' ארוכה, הם כפולים מבנ' כפופה.

והתבאר, שקול דברים, פירושו, שהקו האמצעי, הנקרא קול, מלביש הארת החכמה שבאותיות בחסדים שבימין, ואז מצטרפות האותיות לדיבורים. ע"כ נקרא קול דברים.

והכול היה יוצא מקול הדברים, ע"י שהקו האמצעי מלביש הארת החכמה שבשמאל בחסדים שבימין, שבזה מצטרפות האותיות לדברים. כמ"ש, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור. כי אחר שהקול היה מצרף האותיות לדברים, דיבר ה' כל הדברים.