אדישים לאדישות: שריפות בדרום, רעידות בצפון

9.7.2018

אדישים לאדישות: שריפות בדרום, רעידות בצפון

מעל מאה ימים של אש בעוטף עזה, ולאיש כמעט לא אכפת. עשרים שריפות פורצות מדי יום, מכלות אלפי דונמים של שטחים חקלאיים, שדות ירוקים וגידולים עיקריים, ואת רוב הציבור הנושא אינו מדאיג. ענן עשן מיתמר מחבל ארץ שלם, אבל מה לעשות, השגרה מנצחת. שאננים כעפיפונים. 

ולא רק בדרום האדמה זועקת, גם בצפון ממשיכה האדמה לרעוד. שמונה רעידות אדמה בעוצמות שונות פקדו את אזור טבריה במהלך היממה האחרונה, והציבור אדיש. לאיזו קריאת השכמה אנחנו מחכים? איזו עוצמה בסולם ריכטר תרעיד את ליבנו? עד לאן צריכים לרחף עפיפוני התבערה כדי לעורר אותנו מהתרדמת?

נראה כי ימי "בין הַמְצָרִים" שאנו מצויים בעיצומם – ימי הצרות והמצוקה שפקדו את עם ישראל החל משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב והביאו בזמנן לחורבן הבית – שבים וחוזרים וממחישים במקצת את גודל החורבן שעלול לפקוד אותנו היום. גם אז לא היה אכפת לאיש בממלכת יהודה מה יעלה בגורל העם והמדינה, וכל אחד דאג לאינטרס הצר שלו בלבד, עד להתפוררות האומה.

בשנת 2018 המצב לכאורה אחר. ישראל ניצבת במקום מכובד במדד המדינות החזקות ביותר בעולם. כמעט מעצמה בכל קנה מידה – בהנהגה, בהשפעה כלכלית, בהשפעה פוליטית, בחוזק בריתות בינלאומיות ובעוצמה צבאית. "אומת הסטארט-אפ" היא מותג הולך ומתיישן. אולם העוצמה מסחררת את הראש היהודי. ההצלחה הזמנית נובעת מסיבה מעיקה אחת: ארצות האויב סביבנו טרם התאחדו בכוחות משותפים כדי לחסל אותנו. לעומתם יחד אנחנו מיני-מעצמה.

אנחנו עם שלא אוהב לשמוע מסרים מדכאים ומחלישים על עצמו. אבל מה לעשות, אנחנו גם עם קשה עורף: אוחזים חזק בשלנו ולא מרפים, לא לומדים מהתקופות הקשות שחווינו לאורך השנים, אבל לפעמים המציאות מחייבת ואין ברירה אלא להביט בראי.

אנחנו אדישים לאדישות. ילדים לכודים במערה בתאילנד מדאיגים אותנו יותר מכיבוי שריפות בדרום. אנחנו לא מכוונים נכון, לא מחונכים נכון, לא מבחינים בין עיקר לטפל. "עניי עירך קודמים", כתוב בתורה. בראש ובראשונה הדאגה צריכה להתמקד בקרובים לנו, באחים שלנו מצפון ועד דרום, בכל העם שלנו. ונבחרי הציבור, במקום לסדר את המדינה – מסדרים זה את זה. 

פצצת הזמן מתקתקת. במקום לחכות לצרות נוספות שיבואו משמיים וארץ, אנו מוכרחים להתחיל לחשוב ברצינות על העתיד שלנו. להבין כי כל צרה זו הזמנה להתחבר כאגודה. כל מכה קוראת לנו להדק חזק חזק את הקשרים בינינו, להמתיק את היחסים המרירים ולהתעלות מתוכם לרמת קיום חדשה. עת לעשות.