פרסומים
מאמרים בנושאי אקטואליה, תרבות, מדע פופולארי, זוגיות ועוד, המוגשים מתוך נקודת המבט הייחודית של חכמת הקבלה
התוכן מבוסס על שיחות המועברות על ידי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, והוא נכתב ונערך בידי תלמידיו.

תוצאות 1 - 10 מתוך 33458
התא המינימלי של החברה זו עשירייה

שאלה: כדי שתהיה תקשורת יש צורך בכללים לקבלת והעברת המידע, קידוד ופענוח שלו. מה הם הכללים הללו, כלומר חוקי נתינה וחוקי קבלה? האם ניתן ללמוד זאת?

תשובה: כן, את זה חייבים ללמד את האנשים. מיומנויות תקשורת הן חיוניות ביותר. אנחנו רואים כיצד היעדרות של מיומנויות בתקשורת אצל כל אדם, מובילה אותנו לחוסר הבנה אחד את השני, וזה מוביל לבדידות. התקשורת היא בעצם כמעט הכול.

אלא שכולנו נבראנו אגואיסטים, ומאמינים שאנחנו יכולים לחיות בשלום עם האגו שלנו, ובכלל לא צריכים אף אחד. ואם יש צורך במישהו, אז רק מישהו שאני יכול במידה מסוימת לשאת ולהשתמש בו. אבל זה לגמרי לא בסדר. צריך להסביר לאנשים שהתא המינימלי של החברה האנושית, הוא לא משפחה, אלא עשירייה. המשפחה היא תא בדרגת החי. והתא החברתי זו עשירייה שמכילה אנשים שקרובים אליך ברוחם, שיש להם מטרה משותפת אחת בחיים, והם מממשים אותה. במקרה זה, האדם יכול להתפתח באופן מוחלט למצבים אינסופיים. 

שאלה: האם העשירייה יכולה להשתנות ולהתחלף במהלך החיים?

תשובה: כן.

שאלה: כלומר, בעשירייה אתה מתכוון למונח פנימי כלשהו, ​​ולא למספר האנשים? 

תשובה: עשרה אנשים זה גם כמות פיזית, אך היא מכילה עשרה שילובים שונים של רצונות נפרדים. בחכמת הקבלה הם נקראים נקודות שבלב. 

מתוך תוכנית הטלוויזיה "מיומנויות תקשורת", 21.08.2020

 

איזון בין שני כוחות

שאלה: המורה שלך רב"ש כותב שמההתחלה הבריאה מורכבת משני הפכים: רצון לקבל ורצון להשפיע. אין התנגדות גדולה יותר מאשר בין שתי התופעות הללו, שמתעוררות יחד זו אחר זו. ויש קו אמצעי שכולל את שני המצבים: קבלה ונתינה. האדם חייב לאזן את שני הכוחות הללו בתוכו?

תשובה: על האדם לאסוף את שני הכוחות הללו כדי להשיג את המטרה. והמטרה היא תמיכה הדדית, ביטחון הדדי, כאשר נראה לנו שכל כוח מצמצם את עצמו ועושה הכול כדי לתמוך בשני. בכיוון ההדדי הזה הם עובדים אחד עם השני. 

 

מתוך תוכנית הטלוויזיה "מיומנויות תקשורת", 09.11.2020

 

טעמו את הבורא

ההבדל בין העולם שאנחנו חיים בו לבין העולם הרוחני הוא בהרגשת הבורא. העולם הרוחני אלה חיים בהרגשת הכוח העליון, כאשר האדם מרגיש שהוא נמצא בו כפי שאנחנו נמצאים כעת באיזה חלל שמלא בחפצים מסוימים שפועלים בהתאם לחוקים מסוימים וכן הלאה. 

כל הטבע של העולם הרוחני נקרא "בורא". אדם שמרגיש את העולם העליון מרגיש שהוא נמצא בשליטת החוקים שלו וחייב לקלוט אותם. בהתאם להתאמתו אליהם הוא יכול לנהל את העולם העליון והעולם העליון מנהל אותו. 

במילים אחרות, הרגשת הרוחניות בנויה על התאמתו של האדם לאותו עולם. במידה שהוא רוכש את התכונות, הכוחות, החוקים, הקשרים הרוחניים, האדם מרגיש אותו. ומה שלא הופך להיות חלק מהחושים שלו, הוא לא מרגיש. כפי שילד בעולם שלנו מרגיש את אימא, את הפינה שלו, את המיטה שלו, את הצעצועים שלו וכל היתר כביכול לא קיים עבורו. כך גם אנחנו ביחס לעולם העליון. 

נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'", טעם זהו הרגש הקרוב ביותר אלינו. תראו כיצד ילדים לוקחים הכול לפה בלי להבדיל אם הדבר אכיל או לא אכיל. הם מרגישים את הכול דרך הטעם. לכן טעם בחכמת הקבלה זו ההרגשה הקרובה הפנימית המובנת של כל תכונה או תופעה. בעיקרון משתתפים בכך כל חמשת החושים שלנו, אבל בעיקר – הטעם. הוא תלוי בתכונות האדם וכל הזמן משתנה. כפי שבעולם שלנו לעיתים האדם רוצה משהו מלוח ולעיתים מר, מתוק, חמוץ וכו', אבל הכול בתוך רצפטור אחד, רצפטור הטעם. ואם נדבר על צלילים, צבעים, צורות, קיימות רמות רבות ואפשרויות שונות של השפעה. כך גם בעולם הרוחני יש לנו חמישה חושים רוחניים ולכל אחד מהם מנעד רחב של קליטה. 

מתוך תוכנית הטלויזיה "מצבים רוחניים", 12.11.18

שאיפה לשלמות

שאלה: בדרך כלל פרפקציוניזם מתבטא בשלוש צורות: כאשר האדם דורש שלמות רק מעצמו, כאשר הוא דורש שלמות בכל מכל הסובבים וכאשר הוא מרגיש לחץ מצד החברה שהוא יהיה שלם. 

מומחים מציינים שבסגר, בתנאים חדשים עבור האדם, הוא כל הזמן טועה והפרפקציוניזם או השאיפה אליו יכולים  להזיק לו, להביא אותו ממש עד להתמוטטות עצבים. להיות פרפקציוניסט עכשיו זה טוב או רע?

תשובתי: אני חושב שהאדם לא צריך להגביל את עצמו. אם יש לו שאיפה למשהו הוא צריך לממש אותה. לא צריך לנסות להפוך את עצמך לפשוט יותר ולחשוב שאז כביכול יהיה יותר טוב. לא. תמצא עיסוק אהוב עליך, תעסוק בו, תנסה להוסיף לתוך העבודה שלך נקודה נוספת של עניין, להשקיע את עצמך ותראה שהחיים מתחילים לקבל צבע נוסף. אתה יכול להעלות את עצמך לטונאליות שונה לחלוטין של החיים. כל זה תלוי רק בך. 

לכן אל תסתכל על הפנדמיה, היא דוחפת למשהו חדש ואתה צריך לנחש למה. כאילו הבורא, הטבע חד לך חידה ואתה תפתור אותה, ואז תראה שבעולם לא יכול להיות שום דבר רע. הכול מתקדם רק לעבר השכלה, חינוך, התפתחות. כך אנחנו נתקדם. בכל מקרה שהטבע מציע לנו אני רואה הזדמנות למשהו חדש. 

שאלה: ואם אני רוצה את המקסימום בכל רגע נוכחי – האם זה טוב? 

תשובתי: למה לא? הרצון של האדם הפוך לרצון החי. אני רוצה לחיות לפי המקסימום ולא חשוב לי אם הפנדמיה קיימת או לא. אני רוצה בכל מצב שאני מקבל מהטבע לממש את עצמי בצורה מקסימאלית. אין לי אפשרות אחרת ולא תהיה. 

מתוך תוכנית הטלויזיה "קבלה אקספרס", 6.11.20

 

שתי מסילות 

בשנת 2008 שוחחנו עם פרופסור פסיג על "התוכניות לעתיד", אולם בזמן ההוא השיחה הייתה נראית ממש תיאורתית. היום כאשר משבר קורונה עצר את העולם, הכישרון לחזות בצורה נכונה את המצב הופך להיות מרכזי. כדי לעשות זאת צריך להבין לא רק את המגמות העמוקות, אלא גם את הסיבות העמוקות למתרחש. אחרת אפילו התחזיות הכי מוצדקות שמגובות בתובנות מהעבר עם המשכיות לעתיד לא יעזרו למצוא את האסטרטגיה הנכונה.

העולם כבר הבין במה הוא נתקל, אך לא הבין למה. מומחים, אנליטים ומנהיגים עולמיים, משוחחים ביניהם על מתי ובאיזו צורה נצא מהמשבר. אבל לאן נצא? לאיזה עולם? בדרך כלל מדובר על המערכת הבנקאית התאגידית של קפיטליסטים ניאו-ליברלים שהלכה לאיבוד. כן, אומרים לנו, כנראה היא תשתנה במקצת, אך הכיוון לא ברור. אפילו מוסדות חברתיים וכלכליים יתמוטטו ובמקומם יקומו חדשים עם כל ההבנה של המשבר, זאת קריאה לעבר, לאותם יחסים חברתיים שהובילו אותנו לשבירה הזאת.

בצורה פרקטית עד היום אף אחד לא ראה בווירוס קורונה סיבה לשינוי חברתי דרמטי אליו צמחה האנושות ואותו חייבים להפנות לאפיק הנכון כדי לאחות בצורה מקסימלית את המעבר הזה. כל מה שיבוא בהקדם למעשה תלוי בהבנה שלנו ובתגובה שלנו לשינוי הבלתי נמנע, טרנספורמציה בלתי-נמנעת של הערכים, של התודעה, ושל היחסים.

לא תהיה חזרה לצרכנות שהייתה בעבר בכל צורה שהיא. כל מה שהיה עד היום גוסס, דוהה באפלה, ולפנינו נוצצת זריחה של יום חדש, של מדרגה חדשה בהתפתחות שלנו. אם לא נזהה בזמן את מהות השינוי, כל תסריטי האימה לגבי חיינו עלולים להתגשם.

בחוכמת הקבלה המצב הזה מתפרש כ"מזלג" שמציג בפנינו שתי דרכים: דרך קשה בסבל כמו של ילד רשלן שגדל רק מתוך עונשים, ודרך מהירה וקלה שבה אנחנו מאיצים בעצמנו את התפתחות, גדלים ומתקדמים למטרה.

 

לאן לחתור?

המטרה היום היא בניית אנושות מאוחדת שמתקיימת לפי חוקים אינטגרליים של שיתוף פעולה ואמפתיה. הבנייה היא לפי שלבים ומכוונת למטרה. אם אנחנו חושבים שהרף יותר מדי גבוה, לא נורא, השנים הקרובות יראו לנו שטבע לא יסכים לפחות מזה, ולא יהיו לנו אפשרויות אחרות, אנחנו כבר התחלנו את המעבר. הניסיון "לרדת לחוף הישן" רק מנדנדת חזק  יותר את הסירה ומסכנת אותנו בהתרסקות.

החוף שמאחורינו נשאר רק בתוך הזיכרון שלנו. הכלכלה הישנה היא כבר גופה. בימינו לא צריך להיות נביא כדי לחזות התמוטטות, ולפי השערתי היא תעלה הרבה מעל ה-30%. אנחנו עומדים לפני בדיקה כוללת, בסיסית, וצודקת של כל סוגי הפעולות הקודמות. אומנם המדד לא יהיה הרווח, אלה הטוב הסוציאלי, התועלת לחברה שעברה לפסים האינטגרליים.

במקום שנאה ועויינות, החברה תתבסס על דאגה לזולת ותפרסם התקרבות להבנה הדדית. היא תפרסם לא על ידי סלוגנים, אלה על ידי פעולות, דוגמאות והאווירה עצמה. אנחנו נלמד ליצור קשר כזה שבו כל אחד ימצא את מקומו הראוי וכולם יהיו שווים בהשפעה אחד לשני.

כדי לממש את כל זה נצטרך להשתנות, לתקן את הלב. אך אני בספק אם הפרופסור פסיג מתכוון לתיקון כזה דווקא. וזה חבל, כבר הגיע הזמן לדבר על כך בצורה פומבית. רק ערבות תסלול לנו את הכביש לעתיד הטוב. ולהפך, כל מה שצומח על בסיס פירוד ושנאה, אפילו הדבר הכי הגיוני, רציונלי ומועיל, יכוון אותנו למטרה בדרך עקיפה של סבל.

 

לא מנדנדים את הסירה בתקופת מעבר

תקופת המעבר היא תמיד אתגר. למרות שזה נראה פשוט, רק להפוך את הדף. אבל איך להפוך אותו כאשר כל החיים שלך נמצאים בו? פוטורולוג ישראלי ידוע, פרופסור דוד פסיג אוניברסיטת בר-אילן יצא עם תחזית לגבי וירוס הקורונה.

על פי החזון שלו התועלת של החיסון העתידי תהיה כ- 60% ולכן לא נצליח להיפטר מקורונה בצורה סופית. הפנדמיה תיחלש עד שתיעלם בערך במשך חמש שנים, בתקופה שבה העולם יעבור כ-5-6 גלי התפרצות של המחלה. בארץ ישראל יהיו עד 8-9 גלים בגלל שלעם שלנו יש קושי ניכר לשמור על ההגבלות.

אצלנו כל אחד חושב שהוא חכם, ולא מתכוון לשמוע ולשמור על החוקים. בגדול רמת הנזק של הפנדמיה תהיה תלויה במשמעת של העמים, בה יהיה תלוי גם עומק נפילת הכלכלה. איכות החיים וגובה השכר ירדו בממוצע ל- 30%. ובכן,  לדעתו של פרופסור פסיג, לפנינו עשרים שנות "החלמה" שידרשו מהאנושות "תיקון התנהגותי" ברמה רצינית. התיקון הזה יכול להיות קשה למדי.

5-10 שנות כאוס ומאות מיליונים של נפטרים – הסיכוי להתפתחות כזאת הוא כ- 30% כלומר הסכנה ממשית ודי ריאלית. כמענה לכך פרופסור פסיג מציע להתלכד לקהילות שיוכלו לעמוד על שלהן ולהבטיח את ההישרדות.

 

המהות של הבחירה – לבחור

יש  עיקרון שנוסח על ידי דוד המלך "סור מרע ועשה טוב". מלכתחילה צריך לסיים עם היחסים השליליים בינינו, כך נצליח לצאת מתוך הצרות. הרי כל הבעיות שלנו ניתנות לפתרון כאשר אנחנו פועלים בשיתוף הפעולה. אך זה עוד לא הכול, אחרי כן, באיחוד שלנו, במשפחה הכלל אנושית נגלה משהו גדול יותר מאשר בריחה מהייסורים. נמצא שם עולם עצום, נאור, יפהפה, אינסופי, מושלם, מלא בתגליות ובשמחה.

דווקא לזה מכוונות אותנו כל הנסיבות. המגפה זו דחיפה שהאנושות קיבלה. היא בולמת את מעשינו ועל ידי כך מפנה אותנו לעבר העתיד, לקראת היחסים העתידיים אותם אנחנו חייבים לבנות כבר עכשיו, איך?

נניח שאני ממש לא סובל לשים מסכה, היא חונקת אותי מבחינה מוסרית ופיזית. אבל אני שם אותה בגלל שאני לא מעוניין להידבק בווירוס. אתה הרי אף פעם לא יודע מה יכול לקרות. ובכן, הסיבה האמיתית לכך שאנחנו צריכים את המסכה, היא כדי לא להדביק את הסובבים. כל חבישת המסכות מיועדת כדי להגן על הסובבים מפני. על זה מדברים מומחים מבית ספר לרפואה של ילסק, חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, המומחים מהמרכזים הפדרליים של בקרה ומניעת מחלות בארצות הברית, והרבה מומחים אחרים, ביניהם מארץ-ישראל וגם אנשים פשוטים.

למה אנחנו לא יכולים להתחיל מזה? אנחנו מעבירים אחד לשני כמויות אדירות של וירוסים, ולא רק ביולוגיים אלה גם סוציאליים, התנהגותיים, מסתוריים, מוסריים, ערכיים, אידיאולוגיים ומי יודע עוד איזה. האדישות, הכעס והפירוד ממלאים את מערכת הקשרים ההדדיים בינינו ומדביקים אנשים באין מפריע – אלה אנחנו. האם אנחנו מוכנים לחבוש את "המסכה" כדי לעצור את המגפה ולא להפיץ אותה הלאה? אנחנו בכלל לא מוכנים. דווקא כך וירוס הקורונה שם לנו מראה מול הפנים.

הווירוס לא ייקח צעד לאחור, הוא יגיע בגלים, יכול להיות בצורות שונות ובפנים שונות. הרי יש סיבה להופעתו, חוסר האיזון ביחסים בין אנשים שעלה לרמה גלובלית. כשהאנושות לראשונה מרגישה כגוף אחד שלם, היא כבר הבשילה בכדי להרגיש יחסים חדשים, גדי לעלות לעולם אחיד. לכן לא תהיה חזרה לאחור, הטבע העמיד לנו דרישות חדשות ואין סיבה להתכחש אליהן, ושום דבר לא יעזור לנו עד שלא נבין זאת.

בואו נבין את מהות הבחירה שלנו. אנחנו לא מחליטים האם לגדול, אנחנו מחליטים רק איך לגדול. שתי דרכים פרוסות לפנינו וכל תחזית צריכה לקחת את זה בחשבון. אם נרצה להתקרב – נפתור את הבעיות שלנו בעצמנו ונהפוך את הדף של היסטוריה הכללית. אם לא נרצה – נשים את עצמנו תחת מכות הטבע והאגו, נממש את התסריטים הגרועים ביותר, נישאר חבורת אומללים על גבי הפר העולמי. בכל מקרה, בסופו של דבר, נהפוך את הדף.

את הבחירה הזאת ניתן לעשות רק ביחד. בחוסר מעש שלנו, בתקוות "אולי נצליח" ובהפעלה מחדש, אנחנו בוחרים בדרך הארוכה. כי האצת השינויים הפנימיים דורשת מאמץ כללי משותף שלנו. זה בעצם כל הפוטורולוגיה.

ובכן, למה אנחנו חובשים את המסכה כשאנחנו יוצאים מהבית?

 

התאמה בין תכניות האנושות לבין תכנית הטבע

שאלה: האם הצבת מטרה מדויקת ותכנון מפורט מאפשרים להגיע למטרה העליונה?

תשובתי: כן. יכול מאוד להיות שהתכנון יהיה מוטעה, אולם כשהאדם טועה הוא יגלה כיצד הוא משתנה. בני האדם קיימים בתוך מערכת הטבע שבה יש חוקים מוחלטים ומדויקים של התפתחות. לכן  עלינו להשתדל להתקדם ולהבין את החוקים האלה, בכך אנו מחישים את ההתפתחות שלנו באופן מקסימלי.

שאלה: ישנה אמירה ש"אם אתם רוצים להצחיק את אלוהים, ספרו לו על התכניות שלכם". כמה חשוב לתכנן את השגת המטרה ואת הקריטריונים לבדיקתה בכל שלב של ההתפתחות?

תשובתי: רצוי לתכנן למרות שברור שהכול מגיע מלמעלה. כאשר התוכניות שלך יהיו תואמות לתוכניות הבורא – זהו סימן להצלחה. במילים אחרות, ההצלחה היא בכך שהתוכניות, סדר התפתחות החברה, האדם ואפילו האנושות, יהיו תואמים בצורה מוחלטת לתכנית הטבע.

 

מה מקורה של התודעה?

שאלה: מהי תודעה לפי חכמת הקבלה? כיצד התודעה קשורה לכוונה, לרצון?

תשובתי: התודעה נבנית מתוך הרגשת המקור החיצון  והיא לא קיימת בפני עצמה. ברמה שבה אנחנו מתחילים להרגיש את השפעת הכוח החיצון עלינו, אנחנו יכולים לדבר על הופעת התודעה בתוכנו. לתודעה שנמצאת מחוץ לאדם, ניתן להתחבר בעזרת התפתחות פנימית שלנו. אנחנו קיימים בתוך שדה המידע הזה, ולכן כשאנחנו מכוונים את עצמנו אליו, אנחנו מקבלים תודעה.

שאלה: מה זה תת מודע?

תשובתי: זה מושג מהפסיכולוגיה בה קיימת חלוקה כזאת. חכמת הקבלה לא משתמשת במושג הזה.

הערה: למרות זאת יש מעשים שאני מבצע במודע ויש כאלה שלא במודע.

תגובתי: כמובן. המעשים שלנו והשפעת הטבע עלינו, אלו שני מקורות הקיום שלנו. במילה "תודעה", אני מתכוון לתפיסה שלנו את השפעות הטבע עלינו, לפענוח שלהן ולקבלת החלטות כיצד לפעול תחת הלחץ של הטבע עלינו.

 

מתוך תוכנית הטלוויזיה "מיומנויות התקשורת" 07.08.2020