העשירייה הסודית

28 מאי 2019

העשירייה הסודית

הספרייה הציבורית בהדר יוסף שכנה בצריף ישן מתקופת המנדט. פעמיים-שלוש בשבוע נכנסתי אליה בהתרגשות, ילד רזה עם פוני קצר ועיניים בוערות, צועד חרישי על רצפת העץ החורקת, מהופנט מהריח המשכר של הספרים והגיבורים שהמתינו לי על המדף. בלעתי ספרים. מכל הסוגים, בעיקר הרפתקאות. החמישייה, השביעייה, חסמב"ה, שר הטבעות – נשאבתי לתוך עלילות גבורה וחבורות סודיות וביחד פתרנו תעלומות והצלנו את העולם.

את ההשראה והתשוקה הבוערת שקיבלנו מהספרים מימשנו ב"רביעייה". ארבעה ילדים במחנה על העץ. העולם הוא ספר פתוח, אנחנו הגיבורים, והחיים הם הרפתקה מתמשכת. והזמן טס. והחיים המשיכו, ולקחו אותי בין כל מיני מקומות, הרפתקאות וחבורות. אבל עם השנים הדמיון דהה, הזיכרון התעמעם, והלב הפך לאיטו לסוג של מאפרה. לא שיערתי לעצמי שיום אחד אמצא את עצמי שוב מתרגש כמו אותו ילד עם פוני עקום ועיניים גדולות שמגלה את העולם עם החבורה הסודית שלו – "העשירייה". 

היא לא דומה לאף אחת אחרת, "העשירייה". חבורה משונה למראה של אנשים מכל הזרמים והחתכים, זרים ושונים בתכלית, שנפגשו באמצע החיים סביב נקודה אחת קטנה – בשביל מה אנחנו חיים. מה אנחנו עושים פה? מה התכלית של כל המציאות המטורפת של החיים פה? אף אחד מאיתנו לא ישכח את הרגע הזה, שבו הוא גילה מהי חכמת הקבלה. ואיך הלימוד שפך מים קרים על השגרה העייפה והמיובשת. ואיך כל אחד מאיתנו גילה פתאום שהוא מוקף בעוד אנשים כמוהו. אנשים שלכאורה ממש לא כמוהו. שאין ביניהם שום קשר, מלבד אותו רצון משותף לפתור את חידת החיים. ככה נולדה "העשירייה", החבורה הרוחנית שלנו. 

והחיים חזרו להיות הרפתקה מופלאה ומתמשכת. והפעם לא בעולם הדמיון של ילד, הפעם ממקום של גברים רציניים, בעלי משפחות, שעברו וניסו ומימשו ונואשו כבר מהכול. הפעם זה הכי אמיתי ומוחשי שיש. בעקשנות והתמדה אנחנו מוצאים את הזמן להיפגש, ללמוד, ולהשתדל ליישם את מה שכתבו החכמים – תרגלו אהבה ביניכם, ותמצאו בפנים את הכול. ושוב העולם נפרש לפנינו כמו ספר פתוח, ואנחנו הגיבורים, שמפצחים את התעלומה הגדולה של החיים – איך לאהוב. הכי פשוט, והכי קשה. 

"העשירייה" שלנו לא לבד. יש עוד הרבה עשיריות, בארץ ובעולם, גברים ונשים. ובמאמצים ההדדיים לגלות אהבה זה כלפי זה אנחנו גורמים לכוח חיובי להתפשט בינינו, ודרכנו לסביבה שלנו. לפעמים זה עובד יותר, לפעמים פחות, אבל זה עובד. כי זה תמיד עבד. למשל ה"עשירייה" המופלאה של רבי שמעון בר-יוחאי וחבריו, שכתבו מתוך החיבור שלהם את ספר הזוהר. וכשזה עובד, זה מאיר את החיים בשלמות, משמעות, ביטחון ותקווה. בשפת המקור זה נקרא "לקבל תורה", וחג השבועות מסמל את המצב הזה, שיכול להתרחש בינינו ובינו, כל רגע, כאן ועכשיו. זו בעצם קריאת הזמן, כי אין לנו מקום אחר, וכבר ניסינו הכול. נשאר רק לאהוב.

"כשיש עשרה ביחד, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא" (ספר הזוהר, פרשת נשא).

Amit Shalev