על צרכנות ועל רכוש פנימי

על צרכנות ועל רכוש פנימי

פרק 1324|14 נוב׳ 2021

על צרכנות ועל רכוש פנימי

למה אנחנו אוהבים לקנות? מהי צרכנות בריאה ומאוזנת? מתי משבר האקלים יוביל לתרבות צריכה אחרת? על המנגנון שדוחף אותנו מבפנים לעשות קניות, על הפרסום המתוחכם שמוכר לנו אשליות, ועל הרכוש הפנימי שאליו כדאי לכוון ילדים מגיל צעיר מאוד.

האדם עשוי מחומר יסודי שמוגדר כרצון לקבל, רצון לרכוש. ולכן, כשהוא לא מרגיש שיש בידו משהו, במיוחד משהו חדש, נוצרת בו איזושהי תחושה שלילית. ומפני שהרצון לקבל הוא הטבע שלנו ואין לנו דבר חשוב ממנו, רכישה היא דבר בסיסי מאוד בחיינו. ככל שהאדם מקבל, כך הוא יותר נהנה, ואפילו אם בעוד זמן קצר תחושת התענוג תתפוגג, אין זה משנה. הטבע הפנימי של האדם דורש: 'אתה חייב להשיג את הדבר הזה!'

בעניין הקניות אנו דומים לילדים בחנות ממתקים: כל דבר שהם רואים, ההורים צריכים מיד לקנות להם, ואם לא, אז מתחילות צעקות. ככל שאנו מתבגרים, נכנסים לתמונה שיקולים של כדאיות, של יכולת כספית, אנחנו גם נעשים בררניים יותר, ובכל זאת, נשארים עם אותו הרצון לרכוש.

אנחנו אוהבים לפנק את עצמנו עם רכישות, רגילים לזה, כל קנייה עושה לנו הרגשה של הצלחה, נדמה לנו שהאחרים יותר מכבדים אותנו בזכותה. הסטטוס שלנו עולה גם בעיני עצמנו, וזה חשוב לנו מאוד.

כדי להתחיל לפתח יחס מאוזן לכל נושא הקניות, כדאי לרשום לעצמנו מראש מה אנחנו צריכים, ואת זה בלבד לרכוש. כמו כן, מומלץ להגביל את הסכום שביכולתנו להוציא בכל רגע נתון. בנוסף, כשאנחנו נחשפים לפרסומות חשוב להזכיר לעצמנו שזה לא מה שחסר לנו, אלא שהפרסומת משקפת את מה שחסר לפרסומאים. הם חושקים בכסף שלנו. צרכנות בריאה מתחילה מזה שאדם מברר מה הוא באמת צריך לחיים, ואיך להשיג זאת בצורה אופטימלית. הוא בונה מראש סל מוצרים שלו הוא או משפחתו זקוקה, ומשתדל להגן על עצמו משטיפת המוח הפרסומית. זה לא נקרא להצטמצם או להתקמצן, אלא להיות חסכוני וממוקד.

סיפור מקרה: זוג הורים, שלושה ילדים, מצב סוציואקונומי טוב. האישה אוהבת מאוד לבשל ולאפות, ואפילו לקחה קורסים בתחום. כדי להקל על העבודה במטבח, היא נוהגת לקנות כל מיני אביזרים ומכשירים מיוחדים. המטבח שלה כבר מלא בכאלה דברים, ובעלה טוען שהיא מגזימה. במיוחד בשנה האחרונה, שבה היא התחילה לרכוש דרך האינטרנט המון, ובעצם אין שבוע שבו לא מגיעה חבילה עבורה. בעיניו זה לא מוצדק, והמתיחות בבית עולה.

כדי להגיע לקו מאוזן כדאי לשבת יחד על תקציב המשפחה. להגדיר כמה מוציאים על כל דבר ודבר, ובכלל זה על כלי מטבח. אחרי בניית תקציב משפחתי מאוזן, צריך לעמוד בו כמובן. ברור שיהיו דברים שהאישה לא תוכל לקנות, ותצטרך להגביל את עצמה. כך תמיד קורה בחיים: יש פער בין הרצוי למצוי, כולם חיים תחת איזושהי מגבלה.

וגם ברמה הגלובלית זה נכון, במציאות שמתהווה. אנחנו לא יכולים להמשיך לרוקן את כדור הארץ מכל משאביו רק כדי להניע את הגלגלים של תרבות הצריכה. לייצר בלי סוף, למכור בדחיפה, לזרוק לפח די מהר, ושוב לנקודת ההתחלה. הלופ הזה גומר לנו את האוויר, המים והאדמה. בלי שינוי כיוון מהותי, לילדים שלנו לא יהיו תנאי מחייה.

ובאשר לצורך הרגשי לקנות ולקנות, הוא נובע מתחושת ריקנות. אילו יכולנו לתת לאנשים כבר מילדות מטרות נעלות יותר, שאותן אי אפשר לרכוש בכסף אלא רק במאמץ, או אז היינו מתקדמים למקום התפתחותי אחר.

החינוך שלנו צריך להביא ילדים להבנה שהכי חשוב בחיים זה להשיג רכוש פנימי. אפשר לקבל הנאה ותענוג מהמון דברים שאינם קשורים לקנייה של עוד ועוד מוצרים. קריאת ספרים, צפייה בסרטים, מוזיקה, אומנות, תחביבים, רכישת ידע ומיומנויות, הרחבת אופקים, משחקים, ספורט, טיולים, בילוי עם חברים.

אנחנו חיים מהרגשת המילוי, מהתחדשות, ויש המון דברים שיכולים להביא לנו סיפוק מרמה הרבה יותר גבוהה מאשר קנייה של עוד כמה חפצים מיותרים שיעלו אבק.

לסיכום, צרכנות בריאה זה לרחם על המטרים הרבועים שיש לנו בבית, לא למלא אותו בכל מיני דברים שאין בהם צורך. לפני שרצים לקנות משהו, כדאי לחשוב טוב ולאורך זמן, האם אני באמת צריך את אותו דבר? בנוסף, ובלי קשר לחיסכון הכספי, כדאי לקחת את הדרישה הפנימית שיש בנו לרכישה ולהתחדשות למקומות יותר גבוהים: לדברים יותר מהותיים, רוחניים, נעלים. כיצורים תבוניים, זה יעלה אותנו לרמות אחרות של דרישה מהחיים.

בהצלחה!

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו

חיים חדשים 1324 – bit.ly/3kGBRi7