במציאות שבה הציבור מאבד אמון במערכות שאמורות לנהל את חייו, נוצרת בעיה קשה. ממה נובע חוסר האמון ביסודו? אילו עקרונות יוכלו להוביל לבניית אמון ברמה חדשה? על מה שצריך ללמוד מחיי משפחה.
בכל רחבי העולם, נבחרי ציבור ואנשי ממשל פועלים בצורה אגואיסטית. חושבים קודם כל על טובת עצמם, על חיזוק מעמדם. לא תראו מישהו שיפנה את מקומו לטובת אדם יותר מוכשר. ואם בעבר עוד היו פה ושם אידיאליסטים, כנראה שהעידן הזה נגמר. הציבור מבחין בכל המקח וממכר, ומאבד אמון בממסד ובמערכות השלטון. כתוצאה מכך נחלש הקשר בין האזרח למדינה, ומתחזקת התפיסה של 'אם לא תדאג לעצמך, אף אחד לא ידאג לך'. כחברה זה מסוכן, כי אנשים מאבדים את תחושת השייכות לכאן.
מהמצב המתפרק הזה ננסה להביט קדימה, להתוות כיוון לבניית אמון בין האזרחים לבין מי שאמור לשרת אותם. לצורך המחשה, ניקח דוגמה של ראש עיר חדש שזה עתה נבחר. ברור לו שהוא נכנס למציאות של חוסר אמון, ורצונו להתמודד עם הבעיה.
ראשית, עליו לצייר לציבור את המצב. אנחנו נמצאים במערכת סגורה, וצריכים לספק לעצמנו את כל צרכי הקיום. להבטיח לכל אדם ומשפחה בריאות, חינוך, מים, ניקיון ועוד. כמובן, לכולנו יש תקציב אחד, ומרחב ציבורי משותף. במציאות כזו לפעמים אין ברירה אלא לוותר במשהו על האינטרס שלך, כדי שהסירה שלנו תוכל לעבור בשלום כל סערה.
העיקרון החשוב ביותר בבניית אמון הוא לעבוד יחד. ראש העיר חייב לבנות קשר אמיתי עם כלל התושבים. להיות פתוח איתם, לשמוע את הבעיות שלהם, להבין מה חסר להם ומה רצונם, לראות אילו פתרונות עלו בדעתם. ולא ברמה של מילים יפות והבטחות חלולות, אלא ברמה אופרטיבית של בניית תוכניות מתוך התייעצות איתם.
כנושא משרה ציבורית, עליו לזכור שתפקידו לשרת את כולם, להקשיב לכולם, ולנהל את הרצון המשותף של כלל תושבי העיר. מול עיניו צריכה לעמוד טובתם, לא עתידו הפוליטי.
את הדילמות שקשורות לסדרי עדיפויות ולעקרונות פעולה, עליו להציג בפני האוכלוסייה. שאנשים יבינו לפי מה הוא מתכנן לחלק את הקופה, וגם מה יצא קודם לעבודה ומה יצטרך להמתין לשלב הבא. דומה הדבר במשהו לסגנון הניהול של פעם, שהמושל היה יוצא לכיכר העיר, שומע את כולם, משתף אותם במחשבותיו, נמצא עימם בהידברות שוטפת. אחד מהעם.
אחת לרבעון, כדאי שראש העיר יוציא בעיתון המקומי דו"ח מפורט שיסביר את כל הנושאים שעומדים על הפרק, את הדעות השונות, את הדילמות, את ההחלטות, בצורה הכי פשוטה ונוחה.
המטרה היא שכל תושב יבין בקלות מה קורה, וירגיש שמשתדלים לנהל את העיר בצורה אופטימלית, כלומר תוך התחשבות מקסימלית בכולם ובמגבלות הקיימות.
הרי גם במשפחה יש לכל אחד צרכים שונים ועלינו למצוא את הדרך הנבונה לסנכרן בין כולם. ברור שאי אפשר להוציא את כל הכסף על משחקים לילדים, צריך קודם לקנות אוכל, לתחזק את הבית, וכן הלאה.
מה יוצר את האמון במשפחה? ההרגשה שכולנו חיים פה יחד, במרחב אחד. והעיקר – שיש בינינו קשרי אהבה. זה מה שמנהיג צריך לעורר, לפחות במשהו, בקרב האוכלוסייה. תחושה שאנחנו נמצאים יחד במקום אחד, ועלינו ללמוד להתייחס זה לזה כמו משפחה. לתת לכולם אפשרות לחיות בכבוד, לחשוב זה על זה, לראות במה אפשר לעזור.
ככל שנתקדם בבניית קשר הדדי כך יגבר האמון בין כולם לכולם, והעיר שלנו תהפוך למקום הכי מקסים, כיפי, תומך וחם.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 1325 – bit.ly/3o50as0