ריבים בין אחים

מהו התפקיד של מריבות בתקשורת משפחתית? מהו היחס הנכון לריבים בין אחים? על מה חשוב שאנחנו נקפיד כהורים?

אי אפשר לפתח קשר בלי שלפעמים רבים. אנחנו צריכים לחנך להבנה שמריבות הן חלק מהחיים, ולדעת איך לעבוד איתן כך שיעמיקו את החיבור והקשרים.

לפעמים נראה לנו שהילדים רבים על שטויות ממש, אבל בלי לריב הם פשוט לא מרגישים אחד את השני. אגב, ילד שיגדל בלי אחים יתקשה לתקשר עם אנשים, עד שבכל זאת ימצא מי שאיתו יוכל קצת לריב ועל ידי זה לייצב את עצמו בחיים.

באופן כללי, קשרים וחיבורים לא יכולים להיווצר בלי שנרגיש גבולות, בלי שניתקע באחרים. הבעיה היא שלא לימדו אותנו איך לעבוד עם זה נכון, ולכן הורים בדרך כלל אומרים: 'למה אתם לא מסוגלים לאהוב זה את זה, להתחשב, לתת, לוותר. הרי אתם אחים!". אבל תקשורת לא יכולה להיות חד-צורתית, היא נבנית מאלמנטים מנוגדים. גם בקשר זוגי כך עובדים הדברים: פיתוח קשרי אהבה כולל בתוכו גם טעימה מהתנגשות וחיכוכים.

בהתאם לזאת, המצב האידיאלי של משפחה ביחס לריבים הוא שאת הכול עושים באהבה. כלומר, החיבור בינינו הוא העיקר, הדבר הכי חשוב בחיים, אבל לעיתים מתגלים בינינו מצבים של קצת דחייה, מריבה וכדומה, כל מיני רגשות שבלעדיהם אי אפשר להרגיש שאנחנו באמת אוהבים. ברוח זו, קשר טוב בין אחים הוא קשר שבו נצבר ניסיון איך מתעלים באהבה מעל כל דחייה שצצה.

בחינוך לקשר נכון בין אחים, חשוב גם לדעת לאיזה אזור לא כדאי שניכנס כהורים.

ניקח סיטואציה לדוגמה: אחים בגילאים צעירים משחקים יחד באיזה צעצוע. מתישהו, מתחילה מריבה. באופן אינטואיטיבי, אנחנו פוחדים שהקשר ביניהם יתקלקל, חשוב לנו גם להגן על החלש, למנוע אי צדק וניצול לרעה. אבל האם זה נכון שנתערב?

התשובה היא לא. הכי טוב זה לתת לילדים להתפתח בצורה חופשית, בלי שנתערב ביחסים ביניהם. כמובן, מחובתנו לדאוג שלא תארע פגיעה חס ושלום, אבל מעבר לשמירה על ביטחונם הפיזי לא כדאי להתערב בכלום. שילמדו להסתדר לבד, לפתור דברים בעצמם, למצוא את מקומם. זה מה שיכין אותם לחיים. אם לדוגמה אנחנו ניקח את אותו הצעצוע מהאחד ונעביר אותו לאחיו, בזה אנו עלולים לעורר ביניהם שנאה.

מה שכן נוכל לעשות לטווח הארוך הוא להיכנס איתם מדי פעם לאיזה משחק, ולהראות דוגמאות של התנהגויות נכונות. התנהגות טובה, פשוטה, לא מתוחכמת, של נתינה ושל קבלה, של מערכת יחסים מאוזנת ומשלימה.

ובכל זאת, מה עושים כשאחד הילדים בא אלינו בוכה: 'הוא לקח לי!'. כאן אפשר לחבק אותו באהבה, אבל לא להיגרר לעשיית משפט ביניהם. לטובת התפתחותם, אסור לנו להתערב במערכת היחסים שלהם. עלינו לתת להם חופש, ואם לא כן אנחנו גונבים מהם את ההזדמנות לרכוש חכמה וניסיון חיים.

הרי לא נהיה לידם כל הזמן ונשמור עליהם מפני האחרים. הם צריכים לפתח יכולת למדוד את עצמם ביחס לסובבים, להרגיש מי חזק יותר מהם, ומתי יש להם יתרון יחסי. כך הם ידעו לעקוף את הפינות החדות שבהן ייתקלו במהלך החיים, ולהסתדר בצורה טובה עם אנשים שונים ועם מגוון מצבים.

בהצלחה!

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו

חיים חדשים 1311 – bit.ly/3dHnV48