יציאה מאיזון. איבוד עשתונות. לא בגלל מצב פסיכיאטרי, אלא בגלל החיים עצמם. מצד אחד שגרה שוחקת, מצד שני לחצים ומתחים בלי סוף. זה מתבטא באינטראקציות עצבניות בבית, בעבודה, בכל מקום. יש איזו תחושה שמין ענן אפור ירד על העולם, יושב לכולנו על הראש. מה קורה לנו? מה מוציא אותנו מאיזון נפשי? איך נוכל להשיב אותו?
במבט אובייקטיבי, במשך ההיסטוריה היינו בכל מיני מצבי התפתחות לא פשוטים, אבל לא היינו כל כך לחוצים ובחוסר רוגע כמו היום. ביחס לדורות עברו יש לנו הכול: אנחנו לא מרגישים רעב, הילדים לומדים, מערכת הבריאות מתפקדת. כשיש בעיות עומדות לרשותנו מערכות חוק, משפט וסדר. יש תרבות פנאי, יש טיולים וחופשות, עולם שלם זמין בלחיצת כפתור. מעולם לא הייתה האנושות במצב נוח יותר, ובכל זאת, אנשים אף פעם לא מרוצים.
שום בילוי או חוויה לא מותירים רושם ליותר משעה קלה. למחרת, כל דבר נעלם כלא היה. נראה כאילו שום דבר לא נוגע, לא מביא הרגשה שאנחנו באמת מתמלאים. תמיד נותר בפנים חלל ריק. וזה משגע.
העניין נובע מכך שהאגו של האדם התפתח לרמה גבוהה מאוד. הגענו לכאלה רצונות, כאלה דרישות, שאותם החיים המוכרים לא יכולים לספק. אנחנו בנויים מבפנים כבר למערכות חיים אחרות, ולכן מה שיש סביבנו לא מספק. חוסר שביעות הרצון מביא הרגשה של חוסר איזון נפשי. ואם פעם אנשים הסתכלו לשמיים ואמרו תודה, היום הם משגרים לשם קללה אחר קללה.
סיפור מקרה: אימא לארבעה ילדים, נורמטיבית לגמרי, מרגישה שהחיים חונקים אותה. תשע בערב, אין לה אוויר. כדי לא להתפוצץ, בורחת מהבית החוצה. לבד בפארק.
מה ביכולתה לעשות כדי להתחבר לאיזה בלון חמצן?
על פי חכמת הקבלה, את הפתרון נוכל למצוא רק בהבנת המקור לכל הרגשות. ביסודו, כל הטבע מונע על ידי רצון לקבל הנאה ותענוג, או בקיצור רצון ליהנות. הרצון הכללי ליהנות מחולק לארבע דרגות: דומם, צומח, חי ואדם. בשלוש הדרגות הראשונות כל פרט יכול למלא את עצמו, בדרגת ההתפתחות הרביעית – לא. הרצון ליהנות שבאדם יכול להתמלא באופן מושלם, רק בתנאי שבני אדם מתחברים זה לזה וממלאים זה את זה. לא כל אחד את עצמו.
מה יצא לי מזה שאני אמלא מישהו אחר? לפי הקבלה, כאשר יתפתח בנו רצון אמיתי למלא כל אחד את האחרים, נתחיל לגלות כאלה אפשרויות למילוי שבכלל לא חלמנו שקיימות. תענוגים והנאות ברמה אחרת לחלוטין.
רגע, אבל אנחנו לא בנויים בצורה כזאת! ככל שאנחנו מתפתחים כל אחד רוצה להתרחק מהאחרים, להיסגר בפינה שלו, שם גבולות. הם אלה שמלחיצים אותו, ממש לא מקור לרוגע ולאיזון.
אכן זה לא פשוט, ויש פה חכמה שלמה, אבל לפני הכול חשובה ההפנמה שאיזון נפשי תלוי במילוי ההדדי שנצליח לספק האחד לשני. לכו ותתפרנסו זה מזה, נאמר במקורות. בהקשר המדובר הכוונה לכך שעל ידי בניית חיבור עמוק בין בני אדם, יוכל כל אחד לקבל הזנה עליונה ממש. והמילויים האלה יהיו בעוצמה כזו שיגרמו לנו לאהוב את כולם, להידבק אליהם כמו תינוק לשדי אימו.
יש כאן דבר והיפוכו: אני יכול לקבל מהאחרים את המילוי שאליו אני צמא, רק בתנאי שאני נותן להם. ועד כמה שאני נותן, כך אני נהנה. כמו אימא שמניקה את התינוק האהוב שלה, ומרגישה שהיא עצמה מתמלאת.
נכון, אם נשאל בני זוג, למשל, כל אחד יאמר שהוא נותן ונותן ולא מקבל שום דבר, וזה בדיוק מה שסוחט אותו. לכן כאן אנחנו צריכים ללמוד לעומק מהו יחס הדדי. אם עד היום סיפקו לנו טיפים איך לטפח את האגו שלנו, איך לדאוג לעצמנו, עכשיו אנחנו נדרשים להפוך את הראש. לראות כל הזמן הדדיות. ללמוד איך אנחנו מתקשרים זה לזה בנתינה ובקבלה, באופן שמה שיהיה חשוב לשנינו זו האפשרות לתת. יחס. רצון. השתתפות. כי גם אם למישהו יש הכול מבחינה חומרית, האיזון הנפשי תלוי בכך שיהיה מישהו שלו הוא יוכל לתת, ודרכו למלא את עצמו בשלמות.
ככל שנתקדם נרגיש שיש בינינו לא רק קשר, אלא מערכת יחסים כזו שאנחנו לא יכולים לחיות האחד בלי השני. שאנחנו באמת זקוקים לכל האחרים כדי שנוכל לתת, לפתוח את הלב ואת הדאגה שלנו, ולקבל מהם יחס דומה. או אז נגיע למצב שכולם יספקו לכולם מילויים ללא הגבלה.
תרגיל מעשי ראשון להשבת האיזון הנפשי: בואו נתחיל לחשוב איך כל אחד מאיתנו עושה טוב לשני. נחפש באיזו צורה עלינו לפעול, כדי להחזיק את מי שמולנו במצב רוח מרומם. אני אצטרך לבדוק אותו כל הזמן: הוא שמח עכשיו? הוא שבע רצון?
המחשבה על טובת הזולת היא הדרך לרוגע, לשמחה, לאושר, למימוש עצמי ברמה הכי גבוהה. אל המקום הזה דוחף אותנו חוק ההתפתחות שבטבע, ורק כך יוכל העולם המקושר להפוך למקום מושלם.
שיהיה לנו בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1322 – bit.ly/3nM7pnn