החיבור הוא המפתח למילוי

החיבור הוא המפתח למילוי

פרק 42|26 יולי 2012
תיוגים:
תיוגים:

שיחה 26.07.12 – הרב הד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיחה עם רב

חיים חדשים

שיחה 42

heb_original_mlt_o_rav_2012-07-26_rawmaterial_haim-hadashim_n42

אורן: שלום לכם, ותודה שאתם מצטרפים אלינו לסדרת השיחות "חיים חדשים" עם הרב לייטמן. שלום הרב לייטמן, שלום לך ניצה מזוז. אנחנו באולפן כדי לדבר על החיים שלנו, של כל אחד מאיתנו. אנחנו מנסים ללמוד מהרב לייטמן, שיחה אחר שיחה, איך אנחנו יכולים להשתמש בקשר הזוגי שלנו עם בן או בת הזוג כדי לפתח את עצמנו, כל אחד את המודעות שלו כאדם בכלל, ואחר כך לקצור את הפירות של בכל תחומי החיים. משיחה לשיחה אנחנו לומדים עוד משהו ומנסים לתרגל וליישם.

קיבלנו תמצית של עקרונות לבניית חיבור בין אנשים, והיינו רוצים שתלמד אותנו להתבונן מתוך זווית המבט של הקשר הזוגי. אם תוכל בשלב הראשון להסביר מה אומר כל אחד מהעקרונות שנעבור עליהם, לאט לאט. ובשלב השני, אחרי שתראה שהבנו את הרעיון עצמו, האם תוכל לכוון אותנו איך ליישם אותו בפועל במערכת הקשר הזוגית שלנו בבית? זה יכול להיות תרגיל, זו יכולה להיות דוגמא, המחשה, משהו שיהפוך את התובנה שתעביר לנו למשהו שיקרה בפועל בינינו.

העיקרון הראשון אומר כך, "כדאי להתאמץ להתחבר יותר ויותר כי החיבור יוכל לפתור לנו את כל הבעיות". מדוע לפי העיקרון הזה, החיבור יכול לפתור את כל הבעיות בין בני זוג? מה זה בדיוק חיבור בין בני זוג ומה זאת אומרת להתאמץ להתחבר יותר ויותר בין בני זוג?

אני לא יכול להגביל את עצמי יותר מידי בתוך התא המשפחתי. אנחנו רואים מהטבע שעד כמה שדברים מתקדמים הם יותר מורכבים. גם אנחנו היינו כך פעם, גופים קטנים, פרימיטיביים, בתחילת ההתפתחות, שהייתה להם מורכבות פשוטה, והם לא היו מורכבים. אחר כך, כשהם נעשו יותר ויותר מתקדמים הם נעשו יותר מורכבים, פתאום אלה לא היו סתם אמבות, אלא חלקים שלכל חלק יש תפקיד מיוחד, פונקציות מיוחדות, שמתחברים ביניהם עד שהם נעשים גוף חי שבו כל חלק מתפקד בצורה מאוד אישית מיוחדת משלו ומתחבר עם השני והשלישי, וכך הגוף שלנו כלול מהמון מערכות.

אנחנו רואים שככל שההתפתחות מתקדמת יותר, הגופים נעשים יותר מורכבים, יותר קשים יותר נעלים בהתקרבות, בהתקשרות, במורכבות, בניגודיות שלהם ובחיבור שביניהם. נניח, המערכות שאנחנו בונים היום, מערכות אלקטרוניקה, מחשבים, תראה כמה שהם מורכבות. זאת אומרת, ההתפתחות דורשת שיהיו חלקים שונים, מנוגדים, כל אחד עם תוכנית משלו, עם עבודה משלו, סגור בפני עצמו, כל חלק וחלק, כמו לב, כבד, כליות, ריאות וכן הלאה. כל חלק מקיים את העבודה שלו, אבל כל העבודה שלו היא למען קיום הגוף הכללי. ורק בצורה שהחלקים האלה קיימים, וקשורים זה לזה נכון, לפי זה אנחנו מודדים את רמת הבריאות הגופנית.

זאת אומרת, לא מספיק שכל חלק הוא בריא, אם הקשר ביניהם הוא לא טוב, זה לא שווה. והקשר ביניהם הוא חשוב יותר מהבריאות של כל חלק וחלק. הם יכולים גם להשלים זה את זה ולהיות מושפעים זה מזה וכן הלאה, כל המערכת חייבת להיות באיזון פנימי. זה מה שאנחנו מודדים בכל מיני בדיקות שאנחנו עושים במעבדות, אצל רופאים וכן הלאה. לכן, ברור לנו שגם בחברה האנושית, שהיא גם מערכת, חייבים להיות חלקים גדולים שונים, בהתמחות שונה. אנחנו רואים ככל שהמדינות הולכות ומתפתחות יש להם כל מיני משרדים, משרד כזה ואחר ארגונים כאלה וכאלה. אבל האם יש בניהם קשר נכון? ואם יש גם חלקים בודדים, נפרדים, גדולים וחזקים אז ככל שהם מנוגדים זה טוב, רק שיהיו בקשר הנכון. בכך תלויה ההתפתחות.

אותו דבר במערכות הקטנות, אפילו במערכות הביתיות, שברור לי שאני נמצא מול השותף שלי לחיים ואנחנו שתי מערכות מאוד משובחות, מסובכות, ומורכבות. אנחנו לא מכירים ולא יודעים מי אנחנו, על אחת כמה וכמה אנחנו לא יודעים ולא מכירים מי נמצא מולינו. וכשאני מתחיל לחיות עם זה שממולי, לפי מה אני מתחיל את החיים האלה? לחיות, לבהמות, יש בדיקה מאוד פשוטה, ריח וטעימה קטנה של השתן וגמרנו. יש להם מעבדה פנימית, הם כבר מכירים, "זה מתאים לי, או לא מתאים לי".

האדם, אין לו שום בדיקה, ההיפך, יש לו עיוורון טוטאלי. לפי כל מיני עקרונות שהוא קיבל מהסביבה, מהסרטים ההוליוודים, הוא מסתכל על השותף העתידי שלו. הוא רואה שהוא מתאים או לא מתאים לאותה התבנית, לאותו הסטנדרט שמביא לו איזה סרט הוליוודי ואז אם זה מתאים הוא בוחר, אם לא מתאים הוא לא בוחר. זה כל כך מצחיק, לפי מה אנחנו הולכים ובונים את עצמנו בחיים, אנחנו עוד חושבים שייצא מזה עתיד יפה. מה אנחנו מבינים ומכירים במערכות בינינו?

לכן חייב להיות כאן חינוך מקדים, לחבר את המשפחה, לבנות אותה, לדעת בשביל מה. אלה שתי מערכות מאוד מורכבות שחייבות להיכנס בהרכב מסוים, מיוחד מאוד, ואת ההרכב הזה הם חייבים לבצע בעצמם, כל המערכות הפסיכולוגיות, הפיזיולוגיות, התורשתיות למיניהן, עם המשפחות, עם כל מה שיש להם וכל הזמן זה משתנה. ומערכות החיים החברתיים שהם נמצאים בהן ועם כל הבעיות הפנימיות, החיצוניות, איך יכול להיות שהשותפות הזאת תצליח? כשמסתכלים על כך בעיניים פשוטות זו סתם אשליה. לאן מכניסים אותנו? אין לי שום בדיקה, אין לי שום צורת ביקורת לעתיד, גם במצב הנוכחי, לפי מה?

פעם אנשים היו מתחתנים בצורה יותר פשוטה, אני חי בכפר מסוים והיא חיה בכפר מסוים, המשפחות מכירות זו את זו, צורת החיים היא אותה צורת החיים, אותם כבשים, אותן פרות, האוכל הוא אותו דבר, ברור לי מי היא ומה היא וברור לה מי אני. אז כאן יש פחות תקלות, פחות בעיות. אנחנו יצאנו לעולם הרחב והתחלנו לקבל השפעות מכל מיני מקומות, וכל אחד מאיתנו כאילו חי וניזון מאותם הדברים אבל אלה דברים שונים מאוד. אנחנו לא מכירים זה את זה.

חוץ מזה, האגו הוא מפותח מאוד. אנחנו חייבים לפתח חינוך לבנות משפחה. ואם אתה שואל אותי, לא הייתי נותן אישור להתחתן לפני שמסיימים ועוברים איזה מבחנים.

ניצה: סדנה.

לא, ממש מבחנים. כדי שבני הזוג יהיו באמת מוכנים ומבינים לפחות לפני מה הם עומדים ובאיזו צורה לגשת זה לזה.

אורן: כמו טסט בנהיגה, מאוד פשוט.

רק הרבה יותר גרוע.

אורן: אבל באותה פרוצדורה, אתה לא יכול לעלות לכביש לנהוג על רכב לפני שעברת מבחן תיאורטי, מעשי וכן הלאה.

כן.

אורן: אז נאמר שעכשיו אנחנו מתחילים ללמד את זה?

אבל ממה אתה מלמד? אתה מלמד אותם כל אחד מיהו, ומי זה שנמצא לפַניו, ואיך שניהם יחד יכולים להתחבר, שיהיו כאחד, מערכת אחת שתתפקד ותיקרא משפחה. אנחנו מדברים על שתי מערכות שמתחברות למערכת אחת שהתוצאה מהן היא מערכת שלישית. ושכל אחד מהם ושניהם יחד מחוברים לעוד מערכות שונות, בעבודה, במשפחה. יש כאן מכלול של כל כך הרבה דברים שהאדם צריך לדעת, שבלי ידיעת הפסיכולוגיה, על החברה, על השפעת האדם, על הטבע שלו, הוא לא יידע, אנחנו לא מלמדים את בני האדם דברים כאלה. אנחנו נותנים לגבר איזה מקצוע כדי להרוויח לחם.

זאת אומרת, אנחנו מלמדים את הבהמה איפה למצוא את העשב שלה וזהו. אנחנו לא מלמדים את הייצור הזה להיות אדם ועל אחת כמה וכמה, לבנות משפחה. תראה איזו ראיה צרה יש לנו על החיים שלנו.

אורן: אז יש כאן שתי מערכות שצריכות להתחבר ולבנות מערכת אחת חדשה, שלישית, שהיא תקרא משפחה. הנקודה המרכזית פה היא ששניים צריכים להתחבר. העיקרון שאנחנו רוצים שתסביר לנו הוא, למה אתה סובר שהחיבור הזה יוכל לפתור להם את כל הבעיות שיש להם עכשיו? מה יש בחיבור שהוא נוסחת קסם לפתרון כל הבעיות בין השניים?

במשך כל ההיסטוריה התחברנו כך לחיי משפחה מפני שהאינסטינקט שלנו עבד, דרגת הבהמה שלנו הייתה עובדת בזה, והיא הייתה רוצה שיהיה לה כלוב משלה, מקום משלה, צאצאים, הכול. אוכל, מין, משפחה, זה אותו מקום שהאדם היה מרגיש את עצמו שהוא חי, שיש לו מקום משלו, קירות, בית, קרובים, הדור הקודם, הדור הבא, והוא נמצא בתוך זה. הוא לא היה יכול להסתדר בחיים בלי הדברים האלה, לבד הוא היה ממש כמו שהוא נזרק לרחוב.

היום אנחנו בנינו את עצמנו, הגענו בהתפתחות שלנו לצורה כזאת שהאדם מסתדר בלי כל הדברים האלה וזה סימן שאנחנו גמרנו את התפתחות הבהמית, הגשמית שלנו, ואנחנו עולים עכשיו לרמה אחרת. גם המשפחה לא צריכה להיות כמו המשפחה הקודמת שחייתה לפי האינסטינקטים, לפי הדברים הרגילים שהגוף שלנו דרש. "אני חולה? המשפחה עוזרת. אני זקן? המשפחה עוזרת. אני נהנה מהילדים, אני נהנה מהאוכל, אשתי מכינה את האוכל, עוזרת בבית, מחזיקה את הבית, אני יוצא לעבודה מביא משכורת, נהנה לשבת יחד עם המשפחה בערב בבית". אין דבר כזה היום.

אורן: רק בסרטים יש.

בסרטים כן, אולי, אבל זה לא מציאותי. כל אחד עם המחשב שלו, בפינה שלו. האוכל, "תכניס מה שקניתי בחבילה לתוך המיקרו ותאכל", זהו. אין שום דבר, אנשים לא זקוקים זה לזה.

אורן: יש בעיקר עצבים.

זאת אומרת, אנחנו השלמנו את המשפחה בצורה הגשמית. השלמנו אותה על ידי המאמצים שלנו, ולא צריכים אותה. וזו ההתפתחות הנכונה שלנו. ועכשיו אנחנו צריכים להגיע לסוג משפחה אחרת, משפחה שחיה לצורך ההתפתחות הנוכחית, שעל ידה אני שמתחבר, הופך להיות מין חדש, סוג חדש, אדם חדש. כמו שאמרנו, שככל שהמערכת יותר מתקדמת היא יותר מורכבת, החלקים שלה מתחילים להיות יותר קשורים זה לזה, בצורה הנכונה.

כך במשפחה, וכך גם בחברה האנושית, אנחנו הגענו למצב שנקרא משבר, ומראים לנו שכאן אנחנו חייבים ללמוד איך לקיים את החיים שלנו בצורה הנכונה. ולכן אנחנו צריכים ללמוד איך להתחבר, לא בגלל שמשהו מחייב אותי בחיים הגשמיים, אלא שההתקדמות הלאה היא זאת שמחייבת אותי להתחבר. אם אני אלמד איך נכון להתחבר עם הזולת, אני אוכל להרכיב עם הזולת מערכות נכונות.

כמו בגוף, שככל שהוא יותר מורכב ממערכות נכונות, הוא יותר מתקדם. וזה מה שחסר לנו. המשבר שלנו מראה לנו את זה. מה הוא משבר? חוסר הקומוניקציה, ההתקשרות הנכונה בין כל החלקים שבחברה האנושית. מה זה משבר במשפחה? חוסר קשר בין בני זוג. מה זה משבר בחינוך? חוסר קשר בין מה שאנחנו מלמדים את האנשים, למה שהם צריכים בחיים וכן הלאה. תמיד זה נתקע בחוסר קשר. ולכן ידיעת הקשר הנכון היא בעצם המפתח לחיים המוצלחים.

אורן: אז חוסר קשר בין בני זוג זה שורש כל הרע בזוגיות שלהם.

ודאי.

אורן: ולכן אתה מציע, בואו נלמד איך להתחבר?

כן.

אורן: למה פעולה אחת של חיבור תפתור את מגוון הבעיות שיש בינינו? יש בינינו מגוון רחב ברמות שונות של בעיות.

לא רק ביניכם, אלא בכלל.

אורן: כן, בכלל.

מפני שבעולם שלנו, אפילו על פני כדור הארץ הקטן והסגור, יש הכל. אלא אנחנו לא מסוגלים לחלק ולהתחלק ולהשלים זה את זה. אנחנו בתוך העולם שלנו גם במשפחה, גם בחברה, גם במדינה, גם בכל העולם, כמו גוף הרוס שהמערכות שלו לא נמצאות בקשר הנכון ולכן הגוף בעצמו כולו סובל.

אין שום דבר לעשות חוץ מתיקון הקשר בין כולם. תראה מה שקורה, מהמשבר הגדול הכללי הגלובלי עד המשבר הקטן ביותר, יש רק חוסר קשר. אדם הוא חיה חברתית, הוא חייב להיות מוזן מהסביבה. אם הסביבה יודעת איך להיכנס עם האדם לאינטראקציה הנכונה והאדם יודע לעשות זאת עם הסביבה, יהיה להם טוב.

אורן: העיקרון שאנחנו לומדים עכשיו הוא שכדאי להתאמץ להתחבר יותר ויותר כי זה יפתור לנו את כל הבעיות.

כן, ודאי.

אורן: מה פירושו להתאמץ להתחבר יותר ויותר במערכת הזוגית?

האגו שלנו וכל הבעיות בינינו לא נרגעים. דווקא אלה בעיות שכל הזמן מתרבות ועולות יותר ויותר מיום ליום, ומה שהשגנו נניח אתמול בקשר בינינו, זה לא יהיה נכון למחר כי אנחנו נמצאים בתהליך ההתפתחות שלא תלוי בנו, אנחנו נמצאים בו, אנחנו באיזה סרט נע שנמצאים בו והוא מניע אותנו לאיזה מקום, לאיזה תהליך, לאיזו מטרה, מי יודע למה, אבל אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים. כדי להרגיש לפחות בזמן ההתפתחות הזאת נכון, אנחנו צריכים ללמוד מהטבע מה לעשות, להיות מחוברים יותר נכון בינינו, להשלים זה את זה. כמו שהמערכות שבגוף שלנו הן דוגמא לזה.

אורן: המילים האחרונות שלך היו "להשלים זה את זה". איך אנחנו יכולים להתחיל לעבוד על זה בקשר בינינו, ממה מתחילים?

מהלימוד.

אורן: נניח, עכשיו למדנו את העיקרון הזה.

לא, זה לא מספיק. אנחנו צריכים להיכנס למערכת לימוד. אנחנו צריכים לעבור קורס לא פשוט שמשתתפים בו עוד זוגות, ויחד איתם אנחנו עוברים כל מיני הרצאות, ושיחות וסדנאות, ותרגילים למיניהם. אחר כך אנחנו מממשים את זה בבית וחוזרים בחזרה להתייעצויות ולליבון הבעיות, ממש כך. זה לא פשוט, זו אוניברסיטת החיים.

אורן: אם הייתי נכנס עם מצלמה נסתרת לבית של בני זוג שהם כבר מתקדמים בתהליך הלימודי והם מהמוצלחים ונניח שכבר יש ביניהם, במקצת את הפעולה הזאת שאתה קורא לה "להשלים זה את זה". מה אני אראה אצלם שאני לא מכיר מהבית שלי?

סיפוק הדדי. זה לא אומר שהם נמצאים ברוגע, בשקט, ובמנוחה, אלא יש להם סיפוק מזה שהם משלימים זה את זה וכל הזמן מגלים בהשלמה ביניהם את החיים שזורמים ביניהם כמו בגוף בין מערכות. מה זה נקרא חיים שבגוף? אתה יכול לשים על שולחן לב, ריאות, כליות, ואם תחבר ביניהם, תקבל חיים. אם הם לא מחוברים, הם מתים.

זאת אומרת החיים הם דווקא מהחיבור. וככל שהחיבור יותר מוצלח, יותר צמוד, החלקים יותר משרתים זה את זה, מכך הם נהנים, זה נקרא סיפוק. סיפוק מזה שמרגישים את החיים זורמים ביניהם עד כדי כך שכל אחד חייב להרגיש מזה את השני ולחיות בתוך השני. זאת אומרת לספק צרכים של הזולת בצורה הדדית. ואז יוצא שנעשתה כאן מערכת אינטגרלית.

צריכים לקחת דוגמא מהמשפחה ולהעביר את זה לגופים יותר גדולים שבחיי החברה וייצא לך אותו דבר. ואנחנו צריכים להבין שהחיבור המתקדם מביא לנו חיים יותר טובים כל פעם. זה ברור לנו. במישור החברתי זה ברור, במישור בבינלאומי גם ברור, בחיי משפחה זה לא ברור? בטוח שכן.

אורן: זה לא כל כך מוכר.

לא שזה לא מוכר. האגו מיד רוצה כאן להרחיק, למחוק, להזיז את זה. רק זו הבעיה.

אורן: זה נשמע דווקא טוב מאוד.

כן, אם יעשו את זה האחרים.

אורן: לא.

אבל אני צריך בינתיים ללמוד.

אורן: כנס היום עם אותה מצלמה לכל סלון ממוצע במדינת ישראל או בכל מדינה אחרת ואתה תראה שהחיים הם מאוד לא משמחים בלשון המעטה. זאת אומרת הרגשות שאתה תזהה שם עם מצלמת רגשות באוויר, אלה רגשות לא תמיד נעימים.

זה ברור. אלה חיים שבהם כל אחד תופס את הפינה שלו.

אורן: טוב שעובדים עד מאוחר ובאים הביתה לזמן קצר. אם היה יותר זמן, זו הייתה בעיה. נראה לי שבנופש אנשים רבים יותר ממה שבחיי היום יום.

ניצה: מבחינת הבנה אני חושבת שבאמת קיבלנו הבנה רחבה על הנושא של החיבור, אבל כמו תמיד אני מחפשת דוגמאות שאני יכולה לתרגל אותן וליישם אותן אצלי בבית. אז אני מבינה שאני קודם כל עוברת איזו סדנה ואני מקבלת איזה גוף ידע מסוים ראשוני, שעוזר לי להבין בהתחלה את הדברים האלה שדיברנו עליהם, ואז אני מגיעה הביתה ואני רוצה להתחיל ליישם את החיבור הזה אפילו ברמה הבסיסית ביותר.

תביאי לכאן את בעלך, נצטרך להסביר לו, אחרת הוא יחשוב שמשהו קרה לך. אולי הוא יראה שפתאום את אישה טובה וישאל את עצמו, מה קרה לה?

אורן: נגיד לצורך העניין שאני בן הזוג שלה ושנינו שואלים ביחד. הולכים הביתה, למדנו את זה. בסוף סיימת באיזו התנצלות, אבל אותי זה הקסים, זאת אומרת זה נשמע מאוד טוב. איזו רמת חיים, על מה שהסברת עכשיו, כמו החיבור בין איברים בגוף, הלוואי עלינו מה שנקרא. אנחנו הולכים הביתה שמחים, קיבלנו שיעור מצוין.

לא, אתם צריכים להתחיל להרגיש זה את זה כדי לממש את זה.

אורן: תגיד לנו איך, זה מה שאנחנו מחפשים. תן לנו איזה תרגול ראשון.

לא, זה לא תרגול ראשון, זה יגיע אחרי הרבה שבועות ואולי כמה חודשים של הלימודים.

אורן: מה אנחנו צריכים לעשות היום בבית אחרי השיעור הזה, רק לחשוב על מה שאמרת? לקרוא עוד פעם מהמחברת?

לא, אל תחשוב עלי ועל מה שאמרתי.

אורן: לא, אני חושב על הדברים. נשב היום בבית בסלון ונקרא אחד לשני מה למדנו היום בשיעור, בעקרון מספר אחד?

יכול להיות שזה טוב.

אורן: בטוח שזה טוב, אבל יש עוד משהו או שפשוט רק שנדבר על זה?

תחפש במה אתה יכול לממש את הרצונות והמחשבות שלה ושהיא תעשה אותו דבר כלפיך. שכל אחד כאילו יהיה בגוף של השני.

אורן: מה פירוש?

זה לא סתם לעזור לה בבית או במשהו, זה יותר מימוש פנימי רגשי שעובר מאדם לאדם, בין הקרובים במיוחד, בצורה שהם מרגישים את זה, וכך כל אחד נמצא בתוך השני. וההרגשה הזאת היא ממלאה אותם. היא גם מנטרלת את האגו שלך ולא נותנת לך להשתמש בו.

אורן: במה?

באגו, בכל דבר כדי לנצל נניח את בת זוג. ההרגשה הזאת מקנה לך תכונת רוגע אהבה, בריאות. היא מעוררת בגוף שלך כאלה הורמונים, שהם אחראים על הרגשת החיים, השמחה, על הרגשה של משהו נוח וטוב.

זה פועל מאוד חזק בצורה הורמונאלית אם האדם מרגיש שהזולת נמצא ממש בתוכו, שמוכן לעזור לכל דבר. אנחנו אומרים שזאת הרגשת הערבות וזה נקרא "איש את רעהו יעזורו". לא בזה שאני מציג לפני מישהו את הבעיות שלי שיעזור לי, אלא בזה אני רוצה שהזולת ירגיש אותי, אני מקנה לו תכונת ביטחון, תמיכה.

אורן: לא הבנתי.

אני רוצה שהזולת ירגיש שאני נמצא בכל רגע נכון לשרת אותו, לעזור לו, לתמוך בו. זה כמו שכלפי הילדים הקטנים, אם אתה מקנה להם כזאת תכונת ביטחון, הם גדלים טוב.

אורן: איך אני מַקנה את התחושה הזאת לבת הזוג שלי?

זו הרגשה. כאן אין מה להגיד. כאן צריכים אולי תרגילים עד שתרגיש את זה, אבל זו הרגשה. אנחנו לא מחשיבים את הקשר הוורבאלי בינינו, אלא את זה שבא, כך, "דרך האוויר" מה שנקרא, אבל זה העיקר שמתפתח כאן.

ניצה: הנושא של ביטחון הוא אחד הנושאים, וגם במחקרים אנחנו רואים, שהוא אחד הדברים שהכי מטרידים היום את האנשים, הרגשת חוסר הביטחון בגלל הפירוד והניתוק. ופה אתה באמת עושה את הקשר בין חיבור לביטחון. עכשיו, אנחנו בתוך זוגיות מפורקת, באים הרבה פעמים ממקום של חוסר ביטחון וצריכים לאט לאט לבנות את הביטחון הזה, את החיבור שיצור את הביטחון. איך מתחילים להסביר את זה לאדם, שיבין שממצב של חוסר ביטחון, שהוא נמצא בו כרגע, הוא פתאום יכול באמצעות החיבור להרוויח ביטחון, שזה הדבר שהכי חסר לו היום?

תסבירי לו בדוגמא על ילדים קטנים, במה הוא יותר גדול מהם? גם הוא זקוק לאותו דבר. אם הוא נמצא בגיל שלושים, ארבעים בחיים אז הוא לא זקוק לביטחון? ועוד איך. אבל ממי יקבל? מאמא כבר לא. מי מספק לו ביטחון? הוא כל הזמן חי בתוך כוננות להגן על עצמו. אלה החיים שלו.

ניצה: נכון.

אורן: העיקרון הבא אומר כך "כאשר נוצר חיבור אמיתי בין אנשים, הלב מתמלא בתחושת אושר עילאי עד שנדמה שאין במציאות שום דבר חוץ מהחיבור בינינו". למה חיבור מביא לתחושת אושר כזו נעלה?

אתם מגבילים אותי בלי לגעת בכלום חוץ מהחיים הזוגיים ולא במדע שלי ולא בשום דבר, אז קשה לי לענות כי אנחנו כולנו צריכים בכל זאת להסתמך על מה שנמצא בטבע לפנינו. שבירה, ריחוק, וכל הצרות הן מחוסר החיבור. וודאי, שאם כך, החיבור הוא המפתח למילוי. איך יכול להיות שמשהו יתמלא בגוף אם לא יהיה מחובר עם החלקים האחרים? אתה יכול להתמלא רק על ידי הזולת. אתה אך פעם לא יכול למלא את עצמך.

אורן: מה פירוש?

אתה יכול לספק לעצמך משהו? לא. או מהטבע, מהדומם מהצומח מהחי, או מהחברה האנושית, תמיד אתה מכניס מבחוץ, פנימה. יש דברים כאלה שאתה מכניס בפנים בצורה פיסית, כמו אוכל. יש דברים שאתה רוכש על ידי זה שאתה נמצא בקומוניקציה מסוימת עם השני, ומשתמש בזולת. יש דברים שאתה ממלא את עצמך בהם על יד כך שאתה נותן לזולת. יש כאן כמה ערוצים אבל בכל זאת אתה מקושר עם הזולת כדי לספק את החיים שלך. אתה לא רואה אבל אתה קשור במערכת גדולה מאוד של עצבים וכלי דם עם הסביבה. כמו שעץ מוציא את השורשים שלו דרך האדמה, כך אתה מוציא מכל הסביבה שלך, את כל המזון שלך דרך צינורות קטנים כאלה. גשמי, רוחני, נפשי, לא חשוב מה.

אם ההתקשרות שלך לסביבה היא לא נכונה, אתה מרגיש את עצמך בצרה. ההתקשרות יכולה להיות טבעית כמו שיש לחיות ואז בצורה אינסטינקטיבית הן יודעות איך לספק לעצמן את כל הדברים. ההתקשרות שלנו לעולם, היא התקשרות חולנית מאוד. לדוגמה, איך אנחנו גורמים רע לאוויר שאנחנו נושמים, וחיים ממנו ואנחנו תלויים בו, ואומרים "בעוד שלושים שנה אתם תמותו אם תמשיכו כך עם זיהום האוויר." "אה, מה איכפת לי". "בעוד עשר, עשרים שנה לא יהיה לך מה לשתות כי כל המים שבעולם יגמרו" "אה, לא איכפת לי". איזו חיה תעשה כך? זאת אומרת, חוסר הקשר בינינו, לא נותן לנו להרגיש את האיום שאנחנו באמת גורמים לעצמנו.

זאת אומרת חוסר הקשר, הוא הגורם לכל הרע בדרגות ההכרחיות. אני כבר לא מדבר על אושר, ושמחה, וביטחון, ושלווה. אני מדבר אפילו על הדברים ההכרחיים לצרכינו, ההכרחיים לקיום.

מה שכן, אם אנחנו היינו יכולים להתקשר נכון עם הטבע, אם היינו מרגישים את הצינורות האלה, שאנחנו מקושרים בהם, שאנחנו נושמים דרכם, שאנחנו מוצצים דרכם, שזו האינפוזיה הקבועה, שבאה אל כל אחד ואחד, לא היינו מתייחסים כך לסביבה.

תראה מה שקורה לנו. תראה איך אנחנו בנינו את עצמנו. איזה ג'ונגלים של מגדלים, מה עשינו? הגישה היא לקויה מלכתחילה. לכן אם לא מספקים לאדם יחס נכון להתקשרות, מכאן נובעות כל הבעיות.

אורן: הצינורות האלה נמצאים גם בין בני זוג?

ועוד איך, שם הם ממש מקושרים, נעשים כאחד. וכך, בין כל אדם לעולם, יש אין סוף צינורות כאלה, בין כולנו יחד, ועם דומם צומח וחי וכולנו, אנחנו כמערכת אחת שיש בה המון צינורות דם ולימפה ועצבים וכן הלאה, כמו שאנחנו מגלים עכשיו, שכל הטבע הוא הוליסטי, זאת אומרת, שלם. אתה לא יכול לברוח מזה. אתה עושה כאן משהו, אתה מקבל תגובה שם ובכלל בצורה אחרת לגמרי. כאן אתה נוגע באיזה זבוב, ושם פתאום קורה משהו לתבואה. כי כל המנגנון הוא מנגנון אינטגרלי.

אורן: אז כלפי המודל הזה של צינורות שמחברים, למה כשאנחנו מתחברים, מרגישים שהוא יותר גדול מהחיים לפעמים?

מגיעים לשמחה, לאושר?

אורן: כן.

בטח.

אורן: למה?

נכון שהמודל הזה יותר גדול מהחיים אבל קודם כל כי זה מספק לנו את החיים וחוץ מזה אנחנו מקבלים מילויים כאלה, שהם נמצאים בדרגת האדם, מעל דרגת הבהמה ואז מרגישים למעלה מהחיים.

אורן: לא הבנתי למה. זה שזה מורגש, זה מורגש. לפעמים, לכל זוג אני מניח, היו כמה רגעים כאלה.

של רוגע.

אורן: כן, מרגישים את זה לא רק בזוג. מרגישים את זה גם בעוד התחברויות בין אנשים. אנחנו עכשיו מדברים רק על בני זוג כמודל ראשון שבו אנחנו מפתחים את הטכנולוגיה הזאת של החיבור. למה הפעולה הזאת של ההתחברות, מביאה עוצמה של רגש, שֶפֹּה קוראים לה אושר עילאי שהוא מאוד גבוה?

כי בזה אתה מתחיל להרגיש חיים חוץ גופיים. מחוץ לגוף שלך. תנסה ותראה. זה מקנה לך הרגשה של חיים בלתי מוגבלים. מה שאני מרגיש בתוך הגוף שלי, זה מלכתחילה מורגש אצלי כמוגבל בשנות החיים שלי, בגודל ביכולת לקלוט, להתמלא. זה שאני מתחיל להרגיש את הרגשת הקיום, החיים, המילוי מחוצה לי, אני לא מרגיש שם גבולות ואז יוצא שאני נמצא כאילו תלוי באוויר, כאילו מלאך עם כנפיים, וזה באמת נכון.

כי קודם הייתי מוגבל בכלים שלי, ביכולת, בתכונות. כך אני לא מוגבל. ואם אני מתקשר כך לכל האנושות, אני קונה את היכולות שלהם, הרצונות שלהם, הכל. אני לא קונה את זה בצורה אגואיסטית. אני יוצא מעצמי ואז אני מרגיש את כל המערכת הזאת, שקיימת מחוצה לי. ודאי שעל ידי זה האדם מתמלא בצורה בלתי גבולית, בחמישה חושים חדשים, שהם חושים חוץ גופיים.

אורן: לא הבנתי.

בזה שאני יוצא להרגשת הזולת, אני בונה חושים החדשים.

אורן: אילו חושים?

כמו שאצלי, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, יש ראייה שמיעה טעם ריח מישוש החיצוניים, של הזולת. שאני מתחיל כך לראות את העולם דרכו, אצלי החושים האלה נמצאים מעל הבהמה שלי והם מקבלים שמות חדשים.

אורן: נניח העיניים שלי, דרכן אני רואה.

כן.

אורן: אם אני יוצא מעצמי אז מה, אני רואה דרך העיניים שלה?

כן. ודאי. מה זה עיניים שלה, היא, יש לה עיניים?

אורן: יש לה עיניים.

אין לה עיניים. זה השכל שלה, זה הרגש שלה, זה ההסתכלות הפנימית שלה. מה זה "עיניים"? לא מדובר על העין. מדובר על איך היא רואה את העולם. אתה מבין את העניין "רואה את העולם"?

אורן: זווית המבט הפנימית שלה.

כן.

אורן: אז אלה לא באמת חושים.

ודאי, לכן אמרתי שאלה חושים חוץ גופיים.

אורן: על ידי החיבור, אני קונה את זווית המבט שלה.

כן.

אורן: למה זה מביא לי אושר בעוצמה כזו?

היא לא נלקחת בחשבון בכלל אלא אני על ידה יוצא לתפיסת עולם חוץ גופית ואז אני רואה את העולם בצורה החדשה ולא כמו שעכשיו אני רואה את העולם.

אורן: איפה זה "חוץ גופי"?

כשאני מתלבש במישהו, זה נקרא "חוץ גופי" או לא?

אורן: כשאתה אומר חוץ גופי אני מדמיין חייזרים, מה זה "חוץ גופי"?

הגוף שלי הוא לא בשר, הגוף שלי אלה המערכות שלי, רגש ושכל. אם אני מתלבש ברגש ובשכל שלה, זה נקרא "חוץ גופי",' אני רואה את העולם דרכה. שאני רוצה להבין אותה, להרגיש אותה, איך שהיא תופסת, מבינה, רואה, הכל.

בשביל מה אני עושה זאת? במה זה יעזור לי? בשביל מה אני צריך זאת בכלל? אני צריך זאת כדי לקנות כלים לתפיסת עולם בלתי מוגבלת. אצלנו זה נקרא "תפיסת עולם רוחנית".

אורן: מה פירוש "לקנות כלים לתפיסת עולם בלתי מוגבלת?"

החושים שלי במקום ראייה, שמיעה, טעם, ריח, ומישוש, נקראים כתר, חוכמה, בינה, ז"א, מלכות.

אורן: אמרנו שאלה לא באמת חושים, אמרת שזאת מערכת רגשית ושכלית. במקום שלי, שלה, או של מישהו אחר.

גם אצלנו כשאנחנו אומרים עיניים, אלה לא עיניים שרואות.

אורן: אז קניתי מערכת רגשית ושכלית מחוץ לי, צירפתי אותה לעצמי.

מעליי.

אורן: שמתי מעליי.

זאת אומרת, שאני לא משתמש באגו שלי לקלוט דרכה את העולם, כי זאת נקראת, מערכת טומאה. אלא אני על ידי המערכת שלי משמש למערכת שלה, זאת מערכת ההשפעה.

אורן: החלפתי, במקום את המערכת השכלית והרגשית שלי, אני רוכש את שלה.

כן.

אורן: אמרת שזה מביא אותי לתפיסת עולם בלתי מוגבלת.

בלתי מוגבלת בשלך, עדיין מוגבלת בשלה. אבל כך אתה הולך ומתקשר עם כל היתר. אתה מתחיל להרגיש את כל יתר באי העולם ונמצא בקשר איתם.

אורן: מה אני מרוויח מהתהליך הזה שלא היה לי קודם. לפני שקניתי את המערכת שלה היה לי את המערכת שלי, דרכה היה לי את החיים עם הצרות, השמחות וכן הלאה. עכשיו הוספתי לי מערכת של מישהו אחר. מה אני מרוויח מזה?

אתם חיים יחד כשני גופים בהמיים?

אורן: כן, כבני זוג.

בני זוג נכנסים לזיווג, זיווג גשמי, וכתוצאה מכך נולדים ילדים. נמצאים בזיווג, תראה איזו מילה, התמזגות, זיווג, התכללות, זרע של אחד עם זרע של השני מתחברים, מתערבבים, מולידים חיים חדשים. ומה קורה בדרגה רוחנית?

אורן: לא ברור מה זה בדרגה רוחנית.

בני זוג נמצאים, מתערבבים בזיווג רוחני, אחד נכנס לתוך השני בהתמזגות, בהתכללות, מולידים מכך את הדור הבא הרוחני, מהם. שביניהם נעשה משהו מיוחד, משותף, שנקרא "התינוק הרוחני" שלהם. הרגשה חדשה. נניח שנולדה בת כזאת שנקראת שכינה, ואחר כך נולד בן כזה שנקרא הבורא, אלה שני שמות, לבת ולבן.

זה ממש כך, זאת לא אלגוריה, זה משהו ממשי, כמו שבזיווג הגוף הגשמי יש לך תוצאות מהזיווג, כך יש תוצאות גם ממה שנקרא זיווג רוחני. כשכל אחד מתעלה מעל הטבע הגשמי שלו, מעל הרצון לקבל האגואיסטי, הוא נכנס לזיווג עם הזולת וזה כבר נקרא זיווג רוחני. רוחני זה נקרא מעל האגו, בוויתור. כבר דיברנו על כך. ואז כתוצאה מהזיווג נולדות להם תוצאות כאלה, בת ובן.

אורן: מה הנמשל?

אין נמשל.

אורן: מה המשמעות של זה?

זאת המשמעות עצמה. קודם נולדה בת שנקראה שכינה, ואחר כך נולד בן שנקרא בורא.

אורן: זה תהליך משמח? מה זה נותן?

מה נותנת לך לידת הילדים?

אורן: ילדים זו שמחה.

למה זאת שמחה?

אורן: אלה היצורים שאני הכי אוהב בעולם, יש הרבה דאגות, אבל גם שמחה גדולה.

כי אתה בנוי בצורה כזאת שזה מביא לך שמחה.

אורן: כן.

אז תאמין לי שאתה בנוי כך שהלידה מהזיווג הרוחני תביא לך שמחה עוד יותר גדולה.

אורן: הילדים האלה שנולדים, הבת והבן?

כן. בת נולדה לו תחילה, כך כתוב.

אורן: הבת והבן שנולדים מהזיווג הרוחני הזה בין בני הזוג, איך זה קשור לכך שאני העדפתי את המערכת הרגשית והשכלית שלה על פני המערכת הרגשית והשכלית שלי?

אתה מבין מה זה זיווג? התמזגות. התכללות, מעל האגו, גמרתם את דרגת בהמה, עכשיו אתם רוצים להתחבר בדרגת האדם. אתה מקבל משלה, היא מקבלת משלך, אתם עושים למערכת אחת. מערכת אחת זאת כבר טיפת הזרע המשותף שממנה נולדת התוצאה, בת או בן.

ניצה: אבל יש הבדל בין מערכת זוגית בהמית לבין זוגיות שיכולה להגיע להתמזגות רוחנית. קודם הזכרנו שכל מערכת של שני אנשים יכולה להגיע למצב של זיווג והתכללות, בעוד שבמערכת גשמית אלה באמת גבר ואישה.

בזמננו זאת לא חובה, לא חוק.

ניצה: אבל השאלה היא האם זאת חובה או לא?

עם החבר הוא יכול לעשות את אותה מידת קשר ומה שיוולד ביניהם אלה יהיו בת ובן, כי זה רוחני, זה לא שייך למין הגשמי. אבל מפני שאנחנו מתחילים מהדרגה המנותקת ביותר מכלל החיים, כמו שכל הטבע התפתח ממש מכלום, מחלקיק שהתפוצץ לפני 15 מיליארד שנה במפץ הגדול, אז גם אנחנו מתחילים מהדרגה הבהמית וממנה מגיעים לדרגת האדם.

כמו שדומם, צומח, חי ואדם מתפתחים כך, לכן גם אנחנו בצורה שלנו מתפתחים בדרגת האדם הגשמי וממנו מפתחים את דרגת האדם הרוחני. ממש בהתאמה זה לזה.

אורן: רציתי לקשור את מה שהסברת עד כה למה שהתחלנו איתו את העיקרון. אמרנו שכשנוצר חיבור אמיתי בין שני אנשים, הלב מתמלא בתחושת אושר עילאי, שהיא כאילו יותר גדולה מהחיים, עד שמרגישים שחוץ מהחיבור הזה אין שום דבר.

ברגע שיש לך עכשיו דרגת קיום שנקראת בת ובן, אתה לא מרגיש שהחיים האלה הכרחיים לקיום שלך. אתה מתחיל להתקיים בדרגה הרוחנית הזאת אפילו ללא קשר לדרגה הגשמית, כבר יש לך בזה ידיעה בהרגשה.

אורן: איך אני, כזוג שמתחיל את התהליך הזה, יכול לטעום במשהו מתחושת האושר העוצמתית הזאת שטמונה, כמו מעיין אינסופי, בתוך החיבור האמיתי בין שני אנשים. האם כבר בתחילת הדרך אני יכול? אני עוד לא מחובר איתה, אבל אנחנו שואפים להתקדם לכך, האם יש משהו, תרגיל כלשהו שייתן לי טעימה קטנה מהעוצמה של הרגש הפוטנציאלי שטמון פה?

כן. על ידי סדנה.

אורן: איזו סדנה ספציפית?

שאתם מתחברים זה עם זה, מגיעים לכל מיני חיבורים, ומתוך החיבור אתם מצליחים לפתור בעיות, להגיע לכל מיני הבנות הדדיות, אין שמחה גדולה יותר מהתרת ספקות.

אורן: אתה יכול להמציא לי סדנה קונקרטית שתוליך אותי דווקא להשיג את הטעימה הזאת, שפשוט תיתן לי תמריץ להמשיך, שתעורר דווקא את עוצמת הרגש הספציפי הזה?

צריכים לבנות סדנה כזאת שתהיה דוגמה לוויתור. בינתיים הסדנאות ששמעתי עליהן, בכולן היו תרגילים אגואיסטיים.

אורן: אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני צריך סדנה לעצמנו, לבית.

נניח בבית, אתם מתיישבים זה מול זה, וכל אחד משתדל להרגיש את מה שהשני אומר לו, כאילו אלה המחשבות והרצונות שלו, אבל כל אחד חייב להיות כן עם השני, אמיתי, לא סתם לדבר דברים, אלא אנחנו מדברים על התכללות ביניכם.

אורן: על מה מדברים? דיברת על פעולה ההקשבה, אבל על מה מדברים, תן לנו שאלה שעליה נדבר.

השותף מדבר על מה שהוא רוצה, על מה שהוא חושב, על מה שנראה לו.

אורן: בקשר למה?

בקשר לכל דבר. זה לא חשוב. על ידי כך אתה רוצה להיכנס בו, הוא נותן לך הזדמנות להכיר אותו, לאחוז בו. הוא מספר לך, "אני חושב כך וכך", "אני רוצה כך וכך", "נראה לי זה וזה".

ואתה לא מעביר ביקורת, אתה פשוט רוצה להתלבש בתוך המערכות האלה של ההסכמה, של ההבנה. זה נקרא "כניעה ללא תנאי". מה שהשותף שלך אומר לך הפעם בא לך ממש כמו מהשמיים

זה תרגיל שאתה מתחיל על ידו להתעלות. זה עדיין רחוק מהמימוש ממש, אבל משהו.

אורן: תהיה שם טעימה מהאושר הזה? מהעוצמה הזאת?

אם זה קורה בצורה הדדית, ישר מהלב, מרגישים אושר.

אורן: עוד לא כל כך הבנתי על מה הם צריכים לדבר?

מה זה חשוב? למשל על כמה שהיא אוהבת את אימא שלה.

אורן: באמת?

כן, אפילו על זה.

ניצה: זאת אומרת, שמה שחשוב אלה לא הדברים שנאמרים, אלא פעולת ההרגשה.

הוויתור וההסכמה. וויתור על עצמו והסכמה עם הזולת.

אורן: לא בטוח שבדיון כזה אפשר להגיע לאושר.

דווקא כן.

אורן: באמת?

אתה מתחיל להיות מאושר מכך שאתה מתעלה. פתאום אתה מרגיש שלא חשוב אם זה אימא שלך, אימא שלה, דברים כאלה ואחרים, זה לא חשוב, הרי הכל ציור.

אורן: מתעלה מעל מה בדיוק?

מעל עצמי. אני יוצא כמו כדור מעופף. אני מתעלה, יוצא מעצמי לאוויר העולם. אני מתחיל להרגיש את עצמי בלתי מוגבל. כביכול ממש טס לכל המרחקים. זאת ההרגשה שמרגישים מתוך כך שאנחנו יוצאים מהאגו שלנו, כשאנחנו לא מוגבלים בכל מיני מסגרות ותנאים.

ניצה: במילים פשוטות יהיה נכון להגיד שאני מתעלה מעל המחשבות שלי? אני כאילו מניחה בצד את המחשבות והרגשות שלי, ומנסה להבין רק את המחשבות והרגשות של הצד השני?

את לא מניחה אותן בצד, ואחר כך שוב חוזרת אליהן.

ניצה: אז מה אני עושה איתן?

את רוצה להישאר בזה. לא לרדת מהרמה הזאת.

אורן: ממריאים, שיהיה בהצלחה, כל טוב וניפגש פה בשיחה הבאה.

(סוף התוכנית)