מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 1312
איך לבנות תקשורת טובה בין הורים למתבגרים
מטרות:
איך שומרים על החיבור המשפחתי, על אף שלמתבגרים יש שאיפה לבנות עצמם כעצמאיים?
איך לגשר על פני בעיות תקשורת הנובעים מפערי הדורות?
איך שומרים על תקשורת טובה עם המתבגרים, שאותם בעיקר מעניינים בני גילם והתקשורת איתם?
זרימת התוכנית:
התאמת התקשורת למתבגרים
תקשורת במצב של פערי דורות
בעיות תקשורת בין הורים למתבגרים
חוסר עניין בשיחה עם ההורים
מצבי רוח
בעיות תקשורת בין אחים מתבגרים
התאמת התקשורת למתבגרים
קודם כל עליכם לקבל את העובדה שדרכי התקשורת שהתאימו בעבר מול הילד לא בהכרח מתאימות כשהוא מתבגר, ושעליכם למצוא דרכים חדשות לייצר תקשורת טובה. לכל מתבגר יש את הדרך הייחודית בה ניתן להגיע אליו. עם זאת, יש טכניקה אחת שתאפשר לכם בוודאות לשפר משמעותית את התקשורת עם כל מתבגר: פשוט להקשיב לו.
מה ההבדל המהותי בין תקשורת עם מתבגרים לתקשורת עם ילדים?
בגיל ההתבגרות הילד רוצה לבנות את עצמו בנפרד מההורים, איך בונים יחד עימו את הקשר החדש?
על מה חשוב לדבר עם הילד המתבגר?
האם צריך להתייחס למתבגר כילד שהכרנו או כאדם חדש שצריך להכיר מחדש?
האם יש לתקשר עם המתבגר כמו עם חבר או כמו הורה וילד?
כהורים:
במה חשוב לשתף את הילד? האם לשתף את הילד בהכל?
מה לשנות (בהורים) כדי להסתגל לתקופה הזו?
איך בונים אמון ושומרים על קשר פתוח עם המתבגר?
איך ליצור מצב שתמיד יוכל לפנות אל הוריו?
על ידי מה ניתן לתת למתבגר ביטחון שאפשר לפנות להוריו בכל נושא?
האם תקשורת טובה ויחסים טובים אפשריים בגיל ההתבגרות או שמראש על ההורים לקחת בחשבון שהשנים האלו יהיו קשות?
בתקופת ההתבגרות הנער/ה מגבשים זהות, רוצים נתק מההורים כדי להבין מה הם ללא השפעות חיצוניות. זה בא לידי ביטוי על ידי הרצון להיות לבד, לחוות לבד או עם החברים. עד כמה צריך לאפשר זאת ולא להתערב?
תקשורת במצב של פערי דורות
מהי נקודת הממשק בין המתבגרים להוריהם?
הדור הצעיר כל כך מתקדם טכנולוגית, חשיבתית, וכו'. האם להורים יש מה לתת להם?
נראה שמצד אחד הם זקוקים להורים, טכנית וגם רגשית, ומצד שני מתעלמים מהם. מהו הקו הנכון של תקשורת בין הורים למתבגרים?
בעיות תקשורת בין הורים למתבגרים
חוסר עניין בשיחה עם ההורים:
סיטואציה: תקשורת עם בן נוער, שרק רוצה להיות במחשב. משחקים אונליין, חברים אונליין, איך לעמוד בתחרות?
אם הנער לא מעוניין לשוחח עם הוריו? איך מדובבים אותו?
איך לאזן מצב שיש בו שוני בין ההורים? לדוגמה לאחד כן מספרים ומשתפים ולשני לא?
אם אחד ההורים נוטה לקחת על עצמו את רוב משימות התקשורת והקשר עם המתבגר, איך לאזן את החלוקה בין ההורים?
על ידי מה ניתן למצוא איזון, בין הצורך של המתבגר להסתגר לבין שמירה על פתיחות בתקשורת?
מצבי רוח:
סיטואציה: איך להגיב לאנרגיה של כעס/ תסכול בקרב בני נוער? הכעס לא קשור למשהו ספציפי, ו"יוצא" בצעקות, ביקורת, והאשמה. האם הורים צריכים "להראות" למתבגר את המציאות הנכונה? שהאחרים לא עשו פעולות על מנת לפגוע בו, הכוונה הייתה טובה, והוא זה שלא רואה:
בגילאי ההתבגרות יש הרבה כעסים על ההורים. לעיתים, עבור ההורה, הילד המתוק שלו נהפך בין רגע למפלצת שהוא לא מכיר. איך לקיים תקשורת במצב שכזה?
מה להגיד למתבגר?
למה הוא כל כך כועס?
מה המטרה של הרגשות האלה?
איך תקשורת עם המשפחה יכולה לעזור לו?
איך ניתן לאזן בין הדעות השונות של ההורים, ויצירת "חזית" אחידה ביניהם כלפי המתבגר?
מה עושים כשיש כעסים, דווקא בגלל כשהמתבגר לא מספר כלום, לא מתקשר כלל, גם כשמנסים לדובב אותו?
למה המתבגרים מרגישים צורך "לעבוד" על ההורים?
סיטואציה: בני נוער לא מאוזנים הורמונאלית וזה מאוד משפיע על מצבי הרוח שלהם ולכן צריך להיות איתם עדינים, כי מהר מאוד אפשר ליפול למצבי רוח קיצוניים.
איך מתגברים על מצבי הרוח של המתבגר?
מה נכון לעשות מול הילד, בעיקר בנושא לימודיו, שמנושא זה צומחים רוב הויכוחים, ומצד שני זה הגיל שצריך להשקיע?
בעיות תקשורת בין אחים מתבגרים
איך יוצרים חיבור בין בני נוער במשפחה?
האם צריך להתעקש עם המתבגרים על סדר וניקיון, השתתפות במטלות הבית והמשפחה? האם ההתעקשות חשובה כהנחלת ערכים לעתיד?
התרחקות מערכי המשפחה:
סיטואציה: בני ה-20 אשר גרים עדיין בבית, לומדים, קצת עובדים, יחד עם זאת משנים את סדרי העולם בבית. אם פעם השתתפו בדרך בה הבית מתנהל, עם האחים, בתקשורת עם ההורים, כעת מורגש שכל המשפחה צריכה לקבל אדם חדש לגמרי.
איך יוצרים תקשורת חדשה בין בני המשפחה?
מה עושים, אם יש התנגשות רצונות ותפיסת עולם בין בני המשפחה?
מדוע זה קורה, שהמתבגר "מתהפך" כביכול, ובועט בכל הערכים והתקשורת שקיימת בבית?
יוצא שההורים מתוסכלים ולא יודעים איך להתרגל למצב החדש שבו המתבגר "התהפך". מה עליהם לעשות?
האם עליהם לכעוס על המתבגר?
לנזוף בו?
למצוא כיוון אחר ולהבין את השינוי?
הנחיות חדשות לפסיכולוגים: בני 25 הם עדיין בני נוער, וצריך לטפל בהם בהתאם. אין קץ לילדות?
יש שלושה שלבים בגיל ההתבגרות: גיל ההתבגרות המוקדם (12-14), גיל ההתבגרות האמצעי, עד גיל 17, והתבגרות מאוחרת – עד גיל 18 ואחריו. מדע המוח הראה שההתפתחות הקוגניטיבית ממשיכה גם בשלב השלישי, ושהבגרות הרגשית, הדימוי העצמי והשיפוטיות משתנים עד שקליפת המוח מתפתחת סופית. גם הפעילות ההורמונאלית ממשיכה להתרחש בשנות ה-20 המוקדמות.
לעתים קרובות נטען שהסיבה היא כלכלית, אבל זה לא כך", אומר פורדי. "יש אובדן של השאיפה לעצמאות. כשאני יצאתי לאוניברסיטה, לגור עם ההורים היה נחשב למוות חברתי, ועכשיו זו הנורמה. השינוי החברתי הזה, שבעצם אומר שגיל ההתבגרות ממשיך לגילאי ה-20, יכול להפריע בכל מיני דרכים, ואני חושב שמה שפסיכולוגים עושים עכשיו מחזק את הפסיביות וחוסר האונים"
https://www.israelhayom.co.il/article/119159
מצד אחד הם בני נוער, מצד שני הם בוגרים, עד כמה ההורים יכולים לנווט בין שני קצוות אלו ואיך?
לא נותנים לילדים להתמודד עם החיים:
"זה לא שהעולם הפך אכזר, זה רק שאנחנו מרסנים את הילדים שלנו מגיל צעיר. כשהם בני 11-13, אנחנו לא נותנים להם להתמודד עם דברים בכוחות עצמם. כשהם בני 14-15, אנחנו מבודדים אותם מחוויות אמיתיות של החיים. אנחנו מתייחסים לסטודנטים באוניברסיטה באותה דרך שבה אנחנו מתייחסים לתלמידי בית ספר, וכך אנחנו הופכים אותם לילדים עד גיל מבוגר". אחד מהטקסים המסורתיים של מעבר לבגרות תמיד היה לעזוב את הבית, אבל המומחית שרה ביני אומרת שמתבגרים לא צריכים לצאת מבית ההורים כדי ללמוד כיצד להיות עצמאיים. "הפתרון לבני 25 ו-30 שהם חסרי תועלת – היא לא לזרוק אותם מהבית, אלא לבקש מהם לכבס לעצמם, לממן את עצמם, לקחת אחריות על ניקיון החדרים שלהם – ולא לדאוג לכל פרט בחיים שלהם", אומרת ביני.
https://www.israelhayom.co.il/article/119159
גם במהלך הכניסה לתקופת הבגרות המוקדמת, קיימים אלמנטים הגורמים לעיכוב פתרון תהליך האינדיבידואציה. נושאים כתלות הכלכלית של סטודנטים בהוריהם, למשל, עלולים להסב אשמה ותרעומת ולהגביר דווקא את התלות הקונפליקטואלית של הצעירים בהוריהם. בהכללה, ניתן לומר שתחנות התפתחותיות שונות יוצרות משברים פרוגרסיביים, אשר פתרונם עוזר, בסופו של דבר, להתקדמות בביסוס זהות המבוגר המובחן והאוטונומי.
אוטונומיות מבטאת - (א) תחושת קומפטנטיות, המתורגמת למידת העצמאות וליכולת קבלת ההחלטות. (ב) אוטונומיות רגשית, היעדר קונפליקטים של תלות, המתורגמים לעמידה על צרכי העצמי ושליטה עצמית. (ג) תחושת נפרדות המתורגמת לאחריות ביחס לזולת
https://www.hebpsy.net/me_article.asp?article=1564
האם יש בעיית שליטה של ההורים, שלא מאפשרים לבוגר להרגיש משוחרר מספיק ולכן ישנן בעיות בתקשורת?
לעיתים יש הרגשה שאם המתבגר היה יכול, הוא היה מנתק לגמרי קשר עם הוריו ורק בגלל אילוצים הוא שומר על תקשורת חלקית ביותר. מה עושים?
מיתוס 3: "אתם בני עשרים ומשהו אז אתם יכולים לעשות מה שבא לכם":
"לפני שתישבו בקסמי המשפט הזה, כדאי להיות קצת יותר ריאליסטיים לגבי הכישורים והמטרות שלכם" אומרת ג'יי. בספרה היא מזכירה את התיאורטיקן הפסיכואנליטיקאי כריסטופר בולאס ומציינת שבשנות העשרים לחיים קל מאוד להתפזר לכל הכיוונים, אבל מומלץ דווקא לנסות ולהיזכר בחלומות ילדות ישנים שלא מומשו כאבני דרך שיובילו אתכם לכיוון שמתאים לכם.
https://www.alljobs.co.il/ArticlePage.aspx?LinkWord=twenty_something
איך לשמור על תקשורת תקינה? איך לשמור על תקשורת תקינה עם מי שלא מעוניין בתקשורת?
סיטואציה: המתבגר/ ת (19-25) מביא בן/ ת זוג לבית ההורים, למגורים וההורים לא מסתדרים עם בן/ ת הזוג החי בבית שלהם, ולא קיימת תקשורת ביניהם:
איך ההורים יוצרים בכל זאת תקשורת טובה?
האם על ההורים לקבל את המצב בכל סיטואציה?