הרצאת רב 20.03.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בית "קבלה לעם" ראשון לציון - הרצאת רב

להיות אדם

המשפחה המודרנית

heb_o_rav_2012-03-20_lecture_havaya-veshma-kabbalah_hinuh-mishpaha-modernit

אורן: הנושא שלנו היום הוא "המשפחה המודרנית", נשתדל לדבר על זה, להרחיב על זה, להיכנס לזה מכל מיני זוויות ולראות לאן נגיע. הייתי רוצה ברשותך להציג כמה נתונים שיכניסו את כולנו לאווירה.

אנחנו מדברים על המשפחה המודרנית, ואם פעם, כמו שכולנו יודעים, המשפחה הייתה הדבר החשוב ביותר לכל אחד מאיתנו, הדבר הראשון בסדר העדיפויות, המקום הבטוח, המקום חם ביותר, הפינה שלך, אז היום המוסד המשפחתי הולך ומתפרק. אנחנו מביאים הרבה פחות ילדים לעולם, מתגרשים הרבה יותר, התופעה של המשפחות חד הוריות הולכת ומתרחבת, והשאלה שמתוכה יצאנו אל הנושא הזה הערב, היא האם בעולם המודרני שאליו אנחנו מתקרבים, כבר אין מקום למשפחה שהכרנו.

כדי שדברים לא יהיו מופשטים, אני רוצה לתת כמה נתונים. למשל, בתחום הילודה, בואו נתחיל מעובדה, פחות ופחות אנשים מביאים היום ילדים לעולם, ל-20% מהנשים והגברים במדינות המפותחות היום בעולם אין ילדים בכלל. בארה"ב ובבריטניה למשל אחת מכל חמש נשים אף פעם לא ילדה. התחזית אומרת שאנחנו מגיעים למצב שבו עברנו את ה"פּיק", כלומר במרבית המדינות בעולם, שיעור של הילודה ירד אל מתחת לרמה של התחלפות הדורות דהיינו מתחת ל-2.1 ילדים. זה אומר שאנחנו מתחילים להידלדל מבחינת אוכלוסיית העולם, ובאמת לפי המחקר של האו"ם, בשנת 2050 ביחס להיום, יהיו 248 מיליון ילדים פחות ממה שיש היום, וזה אומר שיהיו לכך השלכות מאוד גדולות על ההזדקנות הכוללת של האוכלוסייה בעולם, שכמובן יש לזה היבטים חברתיים וכלכליים לא מעטים. זה לגבי ילודה.

לגבי אמהות חד הוריות. למשל בישראל, אם מסתכלים בין השנים 2000 ו-2007, הייתה קפיצה של 60% בערך, במספר הנשים החד הוריות בארץ. על פי רוב, הנשים החד הוריות באות ממעמד סוציו אקונומי בינוני-גבוה, נמצאות בסוף שנות השלושים לחייהן, בתחילת שנות הארבעים. המחקרים מראים בבירור שהן היו מעדיפות לגדל ילד ביחד עם בן זוג, ביחד עם אבא, ובגלל שהן לא מצאו מישהו שבעיניהם ראוי להיות אבא של הילדים שלהן, הן בחרו באפשרות השנייה הטובה ביותר. זה לגבי אמהות חד הוריות.

שיעור הגירושין עומד היום על מעט יותר מ- 1:3, 1:3.5, זה אומר שכל זוג שלישי מתגרש היום. בשנים האחרונות המגמה שבולטת וניכרת היא שהגירושין מתרחשים בגילאים מאוד מאוד צעירים, בתחילת שנות השלושים, אפילו בשנות העשרים, זאת אומרת, "הפתיל נהיה קצר" ואנחנו לא ממתינים הרבה זמן, לא הולך, מפרקים.

מכל התמונה הזאת, יש היום תחושה שמוסד הנישואין הוא לא משהו שהולם את החיים המודרניים. היום אנחנו מתקשים להיות עם בן זוג אחד לאורך הרבה שנים, העצמאות הכלכלית שהנשים השיגו בשנים האחרונות, הקצב המהיר של החיים, המרדף אחר ריגושים, הזמינות של בני זוג, מכירים היום הרבה אנשים דרך האינטרנט, כל זה מציב את השאלה, האם המוסד הזה כבר לא מתאים? האם לאור כל התמונה הזאת המצטיירת מהשטח, אתה חושב שלמוסד הזה של המשפחה, כבר אין מקום בעולם המודרני?

ברור לנו שאנחנו נמצאים במשבר גדול במשפחה, וזה עדיין עוד לא המשבר. כי אנחנו מרגישים את עצמנו בחופש, וכאילו הנשים שמחות לצאת מהבית ולעשות קריירה, ולהשיג מעמד. והגברים לא כל כך מרגישים שהם תלויים בנשים, הם יכולים להכיר נשים בקלות, להיכנס לסופר, לקנות לעצמם אוכל, להכניס למיקרוגל, לחמם ויש להם ארוחה, ועוד ועוד. הכל כאילו נעשה כך שהאדם לא יהיה תלוי בשני. קודם המשפחה הייתה ממש הפינה החמה, הטובה, המגן לאדם, שם הוא היה מרגיש את עצמו בטוח. היום יש לך בתי חולים, בתי אבות, יש לך הכל. כאילו שהערך של המשפחה, על כל מה שפעם קיבלנו ממנה, ירד. וכך אנחנו בנויים, שאם אנחנו לא תלויים כל כך, אז מתרחקים.

עכשיו הבעיה היא במיוחד עם זקנה, כי כל המערכות שלנו, של הפנסיה וכל התהליך הזה של יציאה לפנסיה והחזקת האנשים שיוצאים לפנסיה, מבוגרים, זקנים, לקחו בחשבון שכל זה נמשך באותו קצב, שמולידים ילדים וכך מתבגרים. ויוצא שאנחנו לא נוכל להחזיק אותם. בעוד 15, 30 שנה לא יהיה מי שיטפל בנו. אני כבר לא מדבר על הבעיות האחרות שאז יהיו בעולם, שאנחנו כבר רואים וצופים עד כמה שהעולם יהיה הרבה יותר קשה ומאיים. אבל מבחינת הזקנה אנחנו מגיעים למצב שלא תהיה פנסיה. בקיצור, גם לא יהיו מספיק ילדים שיתבגרו ויוכלו להחזיק את הזקנים. זאת תהיה בעיה גדולה.

בקשר לכל העניין של המשפחה, מחקרים שמראים שזה מפני שאנחנו חיים הרבה מאוד זמן, יש כאלה שחושבים שאי אפשר להחזיק במשפחה אחת, כמה אפשר לחיות עם אדם אחד? אני לא חושב כך, אבל בכל זאת, יש ויש. זה לא פשוט, אבל אנחנו יודעים שגם ההרגל הוא עניין חשוב. ולפי הסטטיסטיקה חיי משפחה, עוזרים ומגדילים את חיי האדם.

אבל מה קורה לנו, בסופו של דבר? אנחנו נמצאים במשבר גדול וכללי שאנחנו קוראים לו "המשבר הגלובלי". ובכלל, כלפי הטבע יצרנו לעצמנו מספר בעיות, כי התרחקנו מהאיזון עם הטבע ואנחנו נמצאים בניתוק ונמצאים לכן באיזו מערבולת שיורדת באופן דרסטי בהמון תחומים, אפשר להגיד, בכל התחומים שאנחנו חיים. בשלוש השנים האחרונות אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה שאנחנו מתחילים להידרדר ואנחנו לא יכולים לעצור את זה. כדור השלג הזה הוא כל הזמן גדל וגדל, ומשנה לשנה, אנחנו רואים שיש לנו בעיות אקלים, בעיות עם כל מיני מתחים בינלאומיים, בעיות בכלכלה, ועוד ועוד. עכשיו מגיעות עוד בעיות בקשר למגיפה עולמית, עם כל מיני ווירוסים באופק, וכן הלאה.

הבעיה היא כללית, כי יצאנו מהאיזון עם הטבע. ואחת מהבעיות הגדולות היא ששברנו את הקשר המשפחתי, שברנו את התא המשפחתי שהוא למעשה היסוד של כל החברה האנושית. וזה נעשה מתוך כך שהתחלנו לפתח את התעשייה והיה ביקוש לעבודה, לידיים, לפועלים, לפועלות, וכך אנחנו עשינו. ודאי שזה לא האנשים בעצמם אלא דעת קהל שעיצבו מלמעלה, מהממשלה, וזה מה שגרם לכך שהנשים יצאו לעבודה, התחילו ללמוד, וכך בעצם נשברה המשפחה.

שבירת המשפחה קרתה בעיקר מפני שנשים יצאו מהבית. כי האישה היא הבית והיא מחזיקה את הבית ולמעשה היא הייתה הגורם להחזקת התא המשפחתי. וזה שנשים יצאו, בכך נשברה המסגרת. חכמת הקבלה רואה בזה הרס גדול מאוד, אנחנו צריכים להיות מאוזנים ומחוברים לטבע, ולפי זה, התא המשפחתי חייב להיות קיים. ובכלל תפקיד האישה הוא לא תפקיד בזה שהיא צריכה דווקא לצאת לעבודה. היא חייבת לגרום לתיקון העולם אבל ההשפעה שלה בעולם היא בצורה אחרת, דרך כך שהיא תהיה מחנכת המשפחה, מחנכת את הגבר שלה, אתה ילדים שלה.

זאת אומרת, מה שחכמת הקבלה רואה בעתיד הקרוב, זה שאם אנחנו נוכל לעשות תיקון טוב בעולם, אז אנחנו נגרום לאט לאט לכך שהנשים יחזרו הביתה. אנחנו רואים עד כמה שיש עכשיו אבטלה, והיא תגדל יותר ויותר, הרבה מעל למה שאנחנו צופים עכשיו. עד 90% מבני האדם יישארו ללא עבודה. כי אנחנו נישאר ללא חומרי גלם, ללא יכולת לייצר משהו בין אם נרצה ובין אם לא נרצה בכך, מפני שלא יהיה צורך בזה, אנחנו מרגישים שהכל עכשיו הולך ונעלם. לכן אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו גורמים לכך שאנחנו מחזירים את המשפחה לתיקון.

והתיקון, אומרת חכמת הקבלה, יהיה בכך שהנשים יחזרו הביתה, אף אחד לא יעשה את זה בכוח. האישה שחוזרת הביתה, היא באמת בעלת המשפחה, כמו שהיא תמיד הייתה, למרות שלא נקראה כך, אבל זה כך, אנחנו יודעים. לפי מה שהנשים חשבו פעם, שהשפעתן בעולם תורגש, כי הן יוצאות לשוק העבודה, הן משפיעות, הן כמו הגברים, זה לא נעשה כך, אלא נעשה משבר גדול מאוד ולמעשה הן לא השיגו כלום.

חכמת הקבלה אומרת שבזמן הפנוי שיהיה לאישה מהטיפול בילדים ובכולם, צריכים לפתוח לה קורסים, אוניברסיטאות, שהיא תגדל כאישה חכמה, שהיא תדע איך לטפל בילדים, שהיא תדע איך לחנך אותם, שהיא תדע איך לחנך את בעלה, שהיא תדע איך לעשות עם הילדים את כל שיעורי הבית במשך כל בית הספר. שהיא תהיה ממש הפסיכולוגית של המשפחה, שתדע פסיכולוגיה והכלכלה ושהיא תהיה מוצלחת בזה, ושסביבה כל המשפחה תוכל להתקיים, שהיא תדע מה לעשות, מה קורה ואיך להחזיק את כולם.

זה מורגש במיוחד כלפי הילדים, כלפי ההשכלה והחינוך שלהם, ולזה אנחנו צריכים לפתח מערכות שלמות לנשים, שהן ילמדו את זה, ויש הרבה מה ללמוד. ואז הנשים, על ידי כך שהן יחנכו, הן יהפכו להיות המחנכות של דור הבא, כי בית הספר יירד בחשיבותו, ובכלל זו שאלה האם הוא יתקיים בצורה כמו שעכשיו הוא קיים? זה הכל יהיה יותר וירטואלי.

ואז, אמא ליד ילדים עם חינוך וירטואלי, בבית, ועם מה שהיא מוסיפה להם, כך הילדים גדלים. ובעלה שמגיע הביתה וגם מקבל ממנה ודרכה את התוספת, גם ההשכלה הכללית וגם החינוך. חכמת הקבלה רואה בה את יסוד המשפחה, כי האישה בצורה כזאת, מתחילה להיות המשפיעה באמת, כי היא מכינה את הדור הבא, היא מגדלת אותו. היא זאת שבונה ומייצבת את האנושות, לא רק מולידה ואחר כך מוסרת התינוק המסכן לאיזה פעוטון ואחר כך לגן ילדים, לבית ספר והוא עובר שם הרבה ידיים.

אלא על ידי כך שאנחנו נותנים לאמהות השכלה וחינוך נכון בפסיכולוגיה ובכל המקצועות שילדים צריכים לעבור, ובחיי משפחה, בפסיכולוגיה של המשפחה, בכלכלת הבית, וכן הלאה, היא הופכת להיות הכוח העיקרי של החברה האנושית. ובכך נשים באמת יוכלו לקבוע מה שהן רוצות בחברה האנושית, ולא כמו שהן חשבו, שעל ידי זה שהן יוצאות לשוק העבודה, יהיה להן איזה שיוויון והן ישיגו משהו. הן לא השיגו כלום חוץ ממשבר גדול, ולצערנו הן לא נמצאות לא במשפחה ולא בהישגים בעבודה.

מה שחכמת הקבלה חושבת על העתיד הקרוב, הוא שאנחנו נצטרך לעשות שינוי. אנחנו רואים בזה הישג גדול שנשיג בחיי המשפחה אושר, ובכלל אם כל העולם יקבל את ההרגשה, הציביון, המסגרת הנכונה, הרגועה, ויתקדם לשלמות, והכל יהיה דרך האישה, זה למעשה יהיה הכל.

שאלה: "בני ברוך" זה מקום שמאוד מצודד בנושא של זוגיות ומשפחה, אבל בפועל מה שקורה, זה שאין לחץ מספיק על הצד הגברי. מאחר שהקבוצה ניזונה משיעורי הבוקר, ואתה המדריך האישי שלהם, ובעבר לא היו נותנים לאנשים לא נשואים, לעבור את הדרך הזאת, אז היום זה מאוד פתוח ואין להם שום חיסרון לשום דבר. האם יש לך אפשרות לתת להם איזו דחיפה שיתעוררו?

זה כתוב גם בזוהר, שלגבר אסור להקריב קורבן אם הוא לא נשוי. להקריב קורבן זאת אומרת להתקרב על ידי התיקון. קורבן זה מהמילה "קרוב". זאת אומרת, אם אדם רוצה להתקרב לבורא לפי השתוות הצורה, לתקן את עצמו, אז זה אפשרי רק אם הוא נשוי, שיש לו חלק הנוקבא שבו. ובאמת מקובלים אף פעם לא קיבלו תלמידים לא נשואים, כולל "בעל הסולם" שלא נתן למורה שלי, לרב"ש, להיכנס לשיעור שלו כל זמן שלא התחתן. עד כדי כך.

ואצלנו זה היה אותו דבר. כשאני הבאתי לרב"ש ארבעים תלמידים בשנת 82, הוא אמר "רק נשואים". הבאתי בחורים מתל אביב, משינקין, ולא יכולתי להגיד להם "רק נישואים", אני פחדתי מאוד שיברחו, היה לי הרבה כוח, עבדתי עליהם שיבואו ללמוד, לבני ברק, ללמוד אצל דתי עם זקן, זה היה מאוד לא פשוט. בסופו של דבר, חצי שנה לימדתי אותם בתל אביב עד שהם ראו שכדאי. ובאמת הם לא ברחו, הם אמרו "טוב, אנחנו מתחתנים". ואז אני רצתי לכל מיני מקומות להשיג בנות. בסופו של דבר מצאתי איזה מקום של חוזרות בתשובה בירושלים, והם התחתנו, והיום כבר יש להם נכדים, וזה מזמן כבר עבר. זה היה שנת 82, וגם אני הייתי כך. כשאורן הגיע הוא התחתן תוך חצי שנה.

אורן: נתנו לי את מספר הטלפון שלך, צלצלתי ואמרתי "האם אני יכול לבוא ללמוד בבני ברק בבוקר "? אמרת לי "בן כמה אתה"? אמרתי "אני בן 23". שאלת אותי "האם אתה נשוי"? אמרתי "לא", ואז אמרת לי "עדיף שלא, כל טוב לך".

אתם רואים מה היינו יכולים להפסיד. כן, כך הייתי באמת, ופתאום זה השתנה. הגשתי אז את פרשת השבוע ברדיו, בערוץ 7, ואז התחילו להגיע המון אנשים. אירגנתי גם כל מיני שיעורים אצלי בבית, בסלון, ובעוד בכל מיני מקומות, והבחורים מגיעים ומגיעים, אז איך יכולתי להגיד למישהו "לך תתחתן". וחוץ מזה הגיע כבר הזמן, המונים התחילו להתעניין בחכמת הקבלה. ואורן היה בין הראשונים.

ואם כבר הגיעו המונים, וגם היינו צריכים כבר לפרסם לכולם שזה אפשרי, אז אי אפשר היה גם לפרסם תנאי כזה או שידעו עליו, כי זו שמועה שמהר מאוד מתפשטת. לכן החוק הזה שלנו נשבר לקראת שנת 2000, זאת אומרת לאחר הרבה שנים כשגם בחו"ל התחילו להתהוות כל מיני קבוצות מכל מיני מקומות. ואז החלטנו כך. כי איך יכול להיות שאתה הולך לפרסם את חכמת הקבלה רק לגברים ורק למי שנשוי. נשים עדיין לא השתתפו, לגמרי לא. אלא רק אם מישהו התחתן והאישה הייתה באה רק בחגים, וגם הסגנון היה לגמרי לגמרי דתי.

אבל אחר כך, כשפתחנו את הלימוד גם לגברים, לנשים, וגם לקהל הרחב, אז כבר לא יכולנו להגביל בצורה כזאת. בפרט לפי הסטטיסטיקה שמדברת על כך שאנשים לא רוצים להתחתן. אם הם מתגרשים מהיום למחר, ושוב מתחתנים, אז איך אני יכול לחייב אותם.

אורן: מידי פעם אנחנו מארגנים ערבים לפנויים ופנויות, ונקווה לטוב.

אני מוכן לעורר את הדברים.

אורן: לזרז את התהליך.

כן. ללא ספק, למי שלא נשוי, יש בעיה. וזה נכון שהנשוי מתקדם ברוחניות הרבה יותר קל מִמי שלא נשוי. אני לא יכול להגיד שהוא לא יתקדם בכלל, אם כן או לא, אבל יש ויש תנאים. ודאי שאני תמיד ממליץ להתחתן ולהקים משפחה, ואנחנו מאוד דואגים לכך. נדאג גם לזה.

אורן: אנחנו רואים שהתא המשפחתי מתפורר בעידן הנוכחי, והשאלה שנשאלה, עד כמה האושר של הילדים בעתיד יהיה תלוי בתא המשפחתי, כי התא הזה מתפורר. מאיזה מקום הם יקבלו את הביטחון והאושר שהיו אמורים לקבל בבית מאבא ומאמא, וכבר היום רואים בפועל שזה לא קורה.

אני צופה, וחושב שבמהלך השנים הקרובות, מקסימום תוך שנתיים שלוש, אנחנו נראה המון אנשים מובטלים. זו לא תהיה אבטלה, אנחנו לא קוראים לזה אבטלה, כי 99% מתוך מה שאנחנו מייצרים היום הם דברים מיותרים, זה דבר אחד. ודבר שני, אנחנו מרוקנים את כדור הארץ מכל האוצרות שלו, ואנחנו לא יכולים להמשיך כך, לא יהיה לנו ממה לחיות בעתיד וגם מה להשאיר לילדים ולנכדים. זה ברור שאנחנו צריכם להפסיק עם כל הצריכה מופרזת הזאת. אנחנו בכוונה מייצרים דברים שיחזיקו מעמד שנה שנתיים, כדי שנזרוק אותם ונייצר משהו חדש, וחוזר חלילה. אין לנו מקום נוסף שממנו אפשר לקחת את אוצרות האדמה, ולכן זה כבר נפסק.

גם המשבר הכלכלי הכללי גורם לאנשים לצאת ממחוץ למעגל העבודה. אנחנו נגיע למצב שלא יהיה לנו צורך בכל כך הרבה פועלים, ובכל כך הרבה מקצועות וידיים עובדות. ואז אנחנו נצטרך להחליף את הנשים עם הגברים. כך זה יסתדר, בטוח. וזה לא בגלל שאני אומר כך, אלא בגלל שכוחות הטבע יסדרו אותנו כך, הם לוחצים עלינו ומסדרים את הדברים בצורה כזאת.

ואז נגיע למצב שהאישה "חוזרת" הביתה, היא מקבלת חינוך, השכלה, היא הולכת לאוניברסיטה ולומדת המון קורסים. היא יודעת איך לחנך את המשפחה והילדים. הילדים עוברים מהלימוד בתוך בתי הספר ללימוד מתוך הבית, וכך אנחנו מתקדמים. אני לא רואה בזה שום בעיה, כך אנחנו נגיע למשפחה מאושרת. יש תפיסה כזו שאם האישה חוזרת הביתה, אז היא נכנסת לאיזה שהוא תא שמשם היא לא יוצאת. ההיפך, היא נעשית חופשיה. חצי מסדר היום שלה היא מעבירה באוניברסיטאות, בקורסים, בכל מיני לימודים ומתוך זה היא יודעת איך לטפל במשפחה. כי אנחנו הגענו למצב שהילדים שלנו ממש עזובים, הרוסים.

תלמידה: אמרת שהאישה מהווה כלי מאוד משמעותי בחינוך הדור ובחינוך האנושות. השאלה, האם בזה מסתכם התיקון שלה, ואם לא, במה מתבטאות ההפרעות שלה, אם יש לה כאלה.

קודם כל, אני לא חושב שאנחנו צריכים לחשוב על הפרעות. אני חושב שלאישה יש חכמת חיים משלה כי היא קרובה לטבע. היא מולידה, מחנכת, ובאותה במידה היא גם מרגישה את בעלה והילדים. ומה שחסר לאישה זה להוסיף מידע על ידי קורסים בפסיכולוגיה המשפחתית הזוגית, ובכלכלת המשפחה. זאת אומרת בכל מה ששייך לתא המשפחתי, ובזה יש עוד כמה מקצועות, כמו ידע בסיסי למה שקשור לרפואה. המכלול של הידיעות שהאישה צריכה לדעת הוא די גדול מצד אחד, ומצד שני עליה לדעת גם כל מה שעוברים הילדים שלה בבית הספר. אנחנו חושבים שזה כבר לא יהיה בית ספר כמו שאנחנו מכירים, אלא בית ספר יותר וירטואלי. והילדים שיגיעו אחר כך למבנה של בית הספר זה רק לצורך של הפעלה קבוצתית, בדומה למה שאנחנו עכשיו עושים.

האישה צריכה להכין את עצמה כדי שתוכל לעזור לילדים, היא צריכה ממש להכין אותם לכל הילמוד שבבית ספר, ואחר כך הלאה, להשכלה גבוהה ולכל יתר הדברים. זאת אומרת, זו אמא שמלאה בכל, זו באמת משרה מלאה וחשובה מאוד. הביטוי שלה הוא דווקא בחינוך הדור ובהכנה שלו, ואז אחר כך היא תרגיש שכל מה שקורה, הוא יוצא ממנה. הרי אנחנו מבינים מה המקום של הגבר במשפחה, ובכלל בחיים. על ידי כך אנחנו חושבים שהתא המשפחתי יתחזק, ואז בצורה כזאת גם אותם האנשים שאנחנו מחנכים את הילדים שלהם, גם להם תהיה משפחה נכונה.

שאלה: רציתי לדעת במה מסתכמים המקצועות של האישה. זאת אומרת, נניח שהאישה תשב בבית וחלק מהזמן גם תלמד, אבל יש מקצועות שששם דורשים נשים, כמו למשל אחיות בבתי חולים שצריכות לעבוד הרבה שעות.

אנחנו לא מנתקים את האישה מהחיים, חלילה, אף אחד לא "סוגר" אותה בבית. אני מדבר על כל אותם המקצועות שהאישה עבדה בהם, ושכיום בין 80% ל90% מאותם האנשים יוצאים מכל מקומות העבודה האילו ונעשים מובטלים. לכן האישה היא לא הופכת להיות חלק מהמובטלים, אלא היא חוזרת הביתה ומקבלת על עצמה אחריות על המשפחה.

תלמידה: יש מכלול די גדול של נשים שאומרות "אני השקעתי במקצוע שלי כל כך הרבה שנים, וכעת אני לא יכולה לשבת בבית לגדל את הילדים, בזמן שאני צריכה לפתח את הקריירה שלי. השאלה, באיזה חלק מהאוכלוסייה הדברים האלה כן יוכלו לבוא לידי ביטוי.

אף אחד לא יעשה את זה בכוח, ואין כאן כפיה. אבל צריך להבין שמצד אחד דעת הקהל צריכה להשתנות. ומצד שני, וזה העיקר, שאם אין מקומות עבודה, אז זה יחייב אותנו לחשוב אחרת על כל הסידור הזה מההתחלה.

תלמידה: איך זה יבוא לידי ביטוי כלפי כל האוכלוסייה? האם על ידי הרצאות, על ידי חינוך מחדש?

אנחנו צריכים לסדר את כל החברה מחדש, היא בנויה היום בצורה לא נכונה. מה כבר יש היום? אין משפחה, אין בית לבן אדם, לילדים אין משפחה והורים שמחנכים אותם, וגם ההורים לא מתראים עם הילדים שלהם, כמה הם כבר רואים אותם. מה יש לנו מכל העבודות שאליהן אנחנו יוצאים, הרי בשביל מה אנחנו יוצאים לעבוד בכל מיני העבודות האלה. אנחנו מפרנסים את בעלי המקום, ומה יוצא לנו מזה שאנחנו כל הזמן מסתובבים סביב. הכל זה צורה חולנית של החברה שלא נותנת סיפוק משום דבר.

תלמידה: איך הקבלה מתכוונת לטפל בזה, כדי שזה יגיע למכלול של אנשים גדול?

חוכמת הקבלה אומרת כך, מצד אחד חלק מהדברים יבואו ויסתדרו על ידי המשבר הגדול, על ידי הייסורים הגדולים, ועל ידי כל הצרות שאנחנו נרגיש, מתוך זה שבנינו חברה שנמצאת בחוסר איזון עם הטבע, כמו שאנחנו רואים היום מה קורה עם האקלים ובכל מה שקורה בעולם. ומצד שני, על ידי ההפצה, כשאנחנו נסביר לכולם מה צריך להיות בהתאם לאיזון עם הטבע, ושאנחנו צריכים לאזן את עצמנו. כי החוק הכללי בעולם הוא להיות באיזון עם כוח הטבע, הטבע הוא שמנהל את החיים ולא אנחנו. ואם אנחנו מבינים את הטבע ומסתדרים איתו, אז אנחנו נמצאים בחיים מאושרים, ואם לא, אז זה מה שקורה.

תלמידה: אנחנו בתהליך התדרדרות.

כן. אנחנו משפיעים על הטבע כך, שכל המערכות כבר לא מתפקדות כמו שצריך. תראו לאן הגענו, מה קורה עם השמש, עם הקרינה, וכל מה קורה על פני כדור הארץ. דיברתי היום עם הבן שלי שגר בקנדה, והוא אמר לי ששם פלוס עשרים ושלוש מעלות בחורף, כשבדרך כלל, בתקופה כזו הטמפרטורה היא מינוס עשרים מעלות, זאת אומרת ההבדל הוא בחמישים מעלות מחורף רגיל. לא היה שם בכלל שלג, אנחנו לא מבינים מה קורה.

לכן אני אומר שחלק מהדברים שאנחנו עושים יבואו בעקבות לחץ מהטבע, מהמשבר וכתוצאה מהאבטלה שמתפשטת. וחלק מזה יבוא על ידי הסברה.

אורן אמר קודם שאנחנו לא נוכל להחזיק את החברה בצורה כזאת, כי בעוד עשר או עשרים שנה, אנחנו, האנשים שעובדים, נגיע למצב שנהיה זקנים, וכמות האנשים שעובדים הוא יהיה פי כמה פחות מהזקנים. זאת אומרת הם לא יוכלו לתמוך בנו בגיל זקנה. מה יהיה, אני לא יודע, רק תחשבו לאיזה מצב אנחנו גורמים, כי היום אנחנו הולכים אחורנית.

שאלה: אתה יכול לפרט ולהסביר יותר מה זה "להיות באיזון עם הטבע"? זאת אומרת, מה זה איזון בטבע ומה אנחנו צריכים להיות?

גם המדע וגם חכמת הקבלה, מדברים על החוק הכללי הזה, שבו כל חלקי הטבע נמצאים בקשר הדדי ובאיזון ביניהם. הדומם, הצומח, החי והאדם נמצאים כחלקים במערכת אחת אינטגרלית שכל חלקיה קשורים זה לזה, תומכים זה בזה וניזונים זה מזה. לכן הם צריכים להיות בהומיאוסטזיס, באיזון ובהרמוניה ביניהם. זאת אומרת, כל אחד יקבל כמה שהוא צריך לחיים ויהיה חייב לתת כמה שהוא יכול ליתר המינים. ואז כולם יהיו באיזון ובצורה כזאת יוכלו להמשיך ואף פעם לא תהיה לנו שום בעיה. אלא תמיד נתקיים בהרמוניה ולא נגיע למצב שפתאום חסר משהו, שאין לנו מים ואין לנו דלק וכך הלאה, וזאת רק אם ניקח מהטבע את אותם הדברים שאנחנו באמת רואים כהכרחיים לקיום, ולא לצורך שמעֶבר להכרחיות כי את זה הטבע לא סובל.

החוק הזה נקרא חוק ההומאוסטזיס, או חוק האיזון והוא כללי בכל הטבע, גם על פני כדור הארץ ובכלל בכל היקום. החוק הזה מתקיים בצורה אינסטינקטיבית טבעית בדרגות דומם, צומח וחי, אבל האדם כבר לפני אלפי שנים התחיל להפר את החוק הזה. כי הוא התחיל להוציא מהטבע יותר ממה שהוא צריך בגלל קנאה, תאווה, כבוד ושליטה, כל היצרים שלנו דחפו אותו לשלוט בעולם, לשלוט באחרים, להוציא כמה שאפשר, להתגאות וכן הלאה.

זה מה שדוחף אותנו להשתמש בטבע יותר ממה שאנחנו צריכים. זאת אומרת, האיזון כבר לא קיים הרבה שנים. במיוחד במאתיים השנים האחרונות, הגענו למצב שאנחנו הורסים את כל מה שנשאר בטבע, כתוצאה מזה אנחנו רואים את המשבר הכללי באקולוגיה, את הרס המשפחה, ואת הכלכלה הזו שבנויה לפי הצורה האגואיסטית ממש, כי עברו כבר 99 שנה מאז נוצר המנגנון הזה שמדפיס דולרים ללא כיסוי זהב וכן הלאה.

בקיצור, מה שאנחנו רואים היום זה חוסר איזון שאנחנו גרמנו. וחוסר האיזון הזה חוזר אלינו ואם אנחנו לא נתחיל לטפל בזה, אז הוא יטפל בנו. ואנחנו מתחילים לראות את זה. הבעיה היא שאם האנושות לא תקבל הסבר מבחוץ, נניח מחכמת הקבלה, כמו שזה כתוב בחכמת הקבלה ולכן היא מתגלה, אז לא תהיה לה אפשרות לעצור את עצמה. כי לפי כל המחקרים שאנחנו רואים יש המון מדענים וחוקרים שמדברים על חוסר האיזון, אבל אין שיטה איך לאזן ואין כוח לאזן את הכל, לרסן את האדם, להבין מהי נוסחת האיזון. אני נמצא בעניינים האלה כל הזמן וגם במחקרים ונמצא בקשר עם המדענים, זו באמת בעיה גדולה, קשה עדיין לפרוץ לעולם ולהסביר לחוגים הרחבים. מתחילים כבר להבין פחות או יותר, את הסיבה אבל מהו הפתרון עדיין לא, זה קשה. כי הפתרון הוא בזה שנצטרך לתקן את טבע האדם וזה עדיין כל כך מנוגד לאדם. עולות שאלות, איך נתקן את עצמנו? מה יהיה על הבחירה החופשית שלנו? וכולי. אבל נקווה שישמעו כי אחרת נגיע באמת למצבים מאוד דרמטיים שיחייבו אותנו בכל זאת להסתדר ולמצוא את הנוסחה.

שאלה: אני עדיין לא מבינה, כל הזמן אתה אומר שאנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו. מצד אחד יש את העניין הזה של השתלשלות הדורות, שבו בכל זאת אנחנו נפעלים. ומצד שני אתה אומר לנו, שאנחנו צריכים לשנות את עצמנו, כי אחרת זה לא יקרה. אז מה התפקיד שלנו? הרי אנחנו כנראה צריכים לעשות איזו פעולה כדי שזה יקרה.

אנחנו צריכים להתחיל להתחבר בינינו, למצוא את הכוח המשותף, שיבוא ויתגלה בינינו ככוח החיבור. כוח החיבור הזה הוא בעצם כוח ההצלה. הוא יכול להעלות אותנו לדרגה אחרת, לדרגת האדם. עד כמה שזה אולי נראה לא מציאותי, אבל כשאנחנו מתחילים לפעול בזה, אנחנו מתחילים להרגיש שזה הכוח הכללי שבטבע. שכל העולם שלנו נפעל על ידי כוח אחד, אנרגיה מיוחדת, שמסובבת את האטומים והמולקולות, ומחזיקה את כל החומר. אפילו פיזיקאים לא יודעים מאיין היא באה, אבל זו אנרגיה שכל הזמן מוסיפה ומוסיפה מעצמה חומר דלק לעולם שלנו, ואנחנו יכולים לגלות אותה בינינו כשאנחנו מנסים להתחבר בינינו. רק אז אנחנו מתחילים לגלות אותה.

אנחנו קוראים לה א-לוהים או הטבע, כי זה אותו דבר. וחכמת הקבלה מדברת על גילוי הכוח הזה. ואת הכוח הזה אנחנו מגלים בקבוצה, כשאנחנו לומדים ומפעילים את עצמנו יחד כדי להתקשר זה לזה. כשבחיבור בינינו אנחנו יוצרים את הצורה האינטגרלית, כמו זו של כל הטבע, אז לפי חוק ההתאמה, חוק האיזון, "חוק השתוות הצורה", אנחנו מגלים גם בקשר בינינו את אותה תכונת ההשפעה, את אותו חיבור שקיים בטבע. כך אנחנו מגלים אותו.

על ידי זה שאנחנו מתחברים לקבוצה ופועלים כמו שהמקובלים אומרים לנו, זאת אומרת, בונים את הקבוצה בצורה מאוזנת בינינו, כך שכולנו שווים, כולנו רוצים להתחבר וכולנו רוצים לגלות את כוח החיבור והאיחוד, אנחנו הופכים להיות גלאי. הקבוצה הופכת להיות לסנסור, לחוש שמתחיל לגלות את הכוח הזה שקיים בטבע. אנחנו נמצאים בשדה שנקרא "א-לוהים" "הכוח העליון". אבל אז אנחנו יכולים לגלות אותו. וכשהוא מתגלה הוא מתחיל לחבר בינינו ובאמת עושה את הקבוצה לדבר אחד.

ובמידה שאנחנו מתחברים על ידי הכוח הזה לאחד, אנחנו יכולים להרגיש אותו ולגלות אותו, להיות יחד עימו. ואז אנחנו מגלים את הדרגה הבאה של הקיום שלנו, את המימד היותר גבוה, שנקרא "האדם" הדומה לא-לוהים. וזו בעצם מטרת כל האנושות, להגיע למצב כזה.

ולכן סיבת המשבר, סיבת השבירה במשפחה, חוסר האיזון, האקולוגיה, האקלים וכל מה שקורה, אלה לא בעיות, אלא כרוזים, הם ממש גירויים, שדוחפים אותנו לגילוי המצב הזה המושלם. ועד שנבין את זה ונתחיל להתחבר בצורה כזאת, עד שנגלה את החיים בדרגה הבאה ונתעלה מעל דרגת החי לדרגת המדבר, יכולים להגיע מצבים דרמטיים. ולכן חכמת הקבלה מתגלה ומסבירה לנו, שכדאי לנו להזדרז לפני ששוב נתקדם על ידי מכות הטבע, כמו שהתקדמנו בעבר.

שאלה: האם אני בתוך הקבוצה, באה רק עם הרצון שלי להתחבר? זאת אומרת, מה התפקיד שלי בתוך הקבוצה, מה הפעולות שאני צריכה לעשות?

דבר ראשון, התפקיד שלך הוא בתור אמא, לחנך את הילדים שידעו איך צריך להתחבר. לשלוח את הילדים לקבוצות החיבור שאנו פותחים ושייפתחו עוד ועוד, וכך לדחוף אותם לתיקון, לחנך אותם שיוכלו ויהיו מוכנים, זמינים לזה. דבר שני, שאת בעצמך תוכלי להצטרף לקבוצות כאלה, לחיבורים כאלה, אם לא בחיים אז בצורה וירטואלית, זה לא חשוב, אבל בצורת חיבור כלשהי, ואז תתחילי להרגיש איך את מגלה את הכוח הזה. זו אנרגיה גדולה מאוד, שמביאה לך הצלחה בכל שטחי החיים. אנחנו צריכים בצורה כזאת לארגן את כל החברה, את כל העם. ובעצם תפקידנו זה ללמד כך את כל העולם, זה התפקיד של עם ישראל. זה עוד אתגר גדול שנמצא לפנינו.

שאלה: איך אפשר לשמור על קשר עם הילדים שלנו, שלא לומדים קבלה, במיוחד בגיל התבגרות. האם יש בבני ברוך חוגים שיכולים לסקרן אותם?

אנחנו רק עכשיו מתארגנים. זה לוקח שנים וזה לא פשוט, כי אין לנו תקציב, אין לנו אפשרויות, אין לנו מקומות ואין לנו כוח אדם. לכן אנחנו לא יכולים בבת אחת להתחיל לפתוח בכל המקומות מרכזים, כמו מתנ"סים לכל הגילאים. אנחנו רוצים לעשות זאת, אבל, שוב, הכל תלוי בהשקעה שאנחנו עדיין לא מסוגלים לעמוד בה.

לצערנו, ילדים בגיל ההתבגרות, נמצאים כבר בהשפעת בתי הספר והמקומות שבהם הם למדו, הם כבר מקולקלים ובאמת יש רק להצטער על מה שקורה. אנחנו משתדלים להכין את הילדים שלנו כמה שיותר מהר לחוגים שלנו. בכל הקבוצות שלנו יש פחות או יותר טיפול בילדים שלהם. אני לא יודע מה קורה בקבוצת רחובות, ובכלל בכל הקבוצות, אני לא בקיא בזה, אבל אני שומע פה ושם שכן מצליחים.

אורן: אצלנו יש פעילות שמתקיימת אחרי שעות הלימודים, כשהילדים חוזרים ממוסדות החינוך, אחרי צהריים, או לקראת הערב, תלוי באיזה גילאים, כי יש לנו המון מגבלות, אין לנו מקומות וכן הלאה, אנחנו איכשהו מסתדרים עם מה שיש.

כמו שהרב אמר קודם, המסגרת הזאת בנויה כמעין קבוצות חיבור כאלה, הילדים בקבוצות חווים תהליך אחר. אם בבית הספר בבוקר מלמדים אותם מקצוע כזה או אחר, ומנסים להקנות להם ידע. אז במסגרת המשלימה שלנו, מנסים להקנות את התחושה שההצלחה בחיים מגיעה מתוך ההתחברות בינינו, היא זו שנותנת לנו נגיעה במשהו גבוה יותר, מין מעלית כזו שמרוממת אותנו. וזה בא לידי ביטוי דרך כל מיני מתודות, דרך משחקי חיבור, דרך משחקי תפקידים, דרך כל מיני דינאמיקות בתוך הקבוצה, דרך סיורים שהם עושים כדי להכיר את העולם, את החברה, את המערכות שלה, להבין מה המקום של כל דבר, למה הוא משמש, איך הוא קשור למערכות אחרות, ועוד דרך המון דברים שאני לא אפרט אותם עכשיו. אבל סך הכל המטרה היא לפתח את חיי החברה של האדם, לבנות את הילד כאדם שחי בתוך חברה וביחד איתה פורח ומשגשג.

אבל זה נעשה על ידי המחנכים שלנו, שעברו אצלנו הכשרה לא פשוטה, ויש ספרים וגם ערכה לחינוך. זה מאוד חשוב. אם מדובר כבר על הילדים הגדולים בגיל המתקדם, זה קשה מאוד. זה תלוי גם בהורים. אבל זה אפשרי ומאוד חשוב. אנחנו ממש רואים בזה ברכה והשקעה בזה נותנת אחר כך את מה שאי אפשר לקנות. מה שמשקיעים בילדים, לא הולך לאיבוד.

אורן: אולי הייתי נותן לך גם עצה כאמא, כדאי לעבור על הספרים שהוצאנו בתחום החינוך להורים, ושם בטוח תמצאי כלים והכוונות שתוכלי לשלב אפילו בבית באינטראקציה בינך לבין הילדים. אני אומר את זה בוודאות, אני עושה את זה וזה עובד.

שאלה: מה המשמעות של משפחה. למה החברה האנושית צריכה, או בנויה כך שהיא חיה במשפחה? זה דבר אחד. דבר שני כתוב במקורות שלנו, "אויביי איש אנשי ביתו". למה הצרות הגדולות ביותר, גם של אנשים שמשפיעים, הם דווקא במשפחה?

קודם כל, אנחנו בנויים כך כי אנחנו חיות.

תלמידה: לא לכל החיות יש משפחה. לחתולים למשל, אין.

נכון, יש ויש. יש סוגי התחברויות שונים במין החי. יש כמו הנמלים ויש כמו החתולים, אבל כך אנחנו בנויים כחלק ממין החי. החברה האנושית כך בנויה, ובכלל כל הצורות האלה, זכר ונקבה ואיך שהם מתחברים ביניהם להולדת ילדים וחינוכם ובכלל גידולם וכן הלאה, זה מפני שכך אנחנו מופעלים על ידי הכוח העליון, שבא לנו מהדרגות העליונות. אנחנו לומדים מחכמת הקבלה איך הכל משתלשל מעולם אין סוף, דרך חמישה עולמות ומגיע לעולם שלנו. ובעולם שלנו אנחנו בסך הכול ענפים, תוצאות, מכל הכוחות ומכל המערכות שמעלינו. וכך אנחנו כאן נוצרים ונפעלים וזאת התוצאה.

האם אנחנו רוצים או לא רוצים? את זה אף אחד לא שואל אותנו. כמו שלא שואלים בכלל, מי ומה כל אחד, מה הוא רוצה או לא רוצה להיות, איך הוא נולד ומתי, על זה לא שואלים. אם יש בחירה חופשית אז היא מאוד מוגבלת ועליה כדאי לשאול. כל יתר הדברים הם מוחלטים ואף אחד לא יכול להתערב בגורל שלו. אנחנו לא יודעים מה יקרה איתנו בעוד רגע ואין לנו שום אפשרות להתערב. אז בואו נדבר על מה שאנחנו כן מסוגלים.

אם את רוצה לדעת למה אנחנו בנויים בצורה כזאת, ומה החוק, ומהם כוחות הטבע שמגיעים לעולם שלנו, ובונים לנו צורה מסויימת, את זה אפשר ללמוד, חכמת הקבלה ממש נועדה לזה, לתת לנו את הידיעות הללו. אחרי שלומדים רואים, שאנחנו צריכים לקיים חיי משפחה. ואם לא, אז אותו קלקול שנעשה אם לא נהיה מותאמים לטבע, יבוא אלינו בכל מיני צורות אחרות, ובסופו של דבר הטבע ינצח, ילחץ עלינו, ואנחנו נצטרך לחזור לצורה הנכונה.

יותר טוב ללמוד מה צריך לעשות בהתאמה לטבע, לראות את הדברים האלה כטובים ביותר, כי כל יתר הדברים שאנחנו עושים, קלקולים, נעשים רק על ידי האגו שלנו, שמסיט אותנו מהדרך הנכונה. הדבר החשוב ביותר, זה ללמוד איפה אנחנו יכולים להשפיע על עצמנו, על הגורל שלנו. אם אני יודע שמאלף דברים, אני יכול לפעול רק בכמה מהם, אז אני צריך לדעת את הכמה האלה כי הם העיקר, כי בהם, אם אני משפיע נכון, אז אני משנה גם את כל האלף לטובתי. ואם אני לא פועל בהם נכון, אז כל האלף האחרים הם לרעתי, ככה זה עובד.

שאלה: יש לנו שאלה משותפת שמגיעה מקבוצת רעננה ומקבוצת אילת. תיארת את התפקיד העיקרי של האישה במשפחה. מהו התפקיד של הגבר במשפחה, ואיך משתלב הגבר בחינוך ילדים?

תפקיד הגבר במשפחה הוא הרבה פחות מתפקיד האישה. אנחנו יודעים גם לפי מה שקורה בכל המשפחות ובכל המקומות, שהאישה היא החלק העיקרי. אישה זה הבית, כך זה נקרא. בית זה אישה. לכן הגבר הוא החלש במשפחה הוא הכוח המייצר. הם ימין ושמאל, כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, כי כך אנחנו רואים ששניהם צריכים להשלים זה את זה, אבל במיוחד האישה.

הבעל מוסיף כוח לפעולה של האישה. הוא עוזר ותומך בה, אבל היא בעצם הקובעת הכול. כמו שאנחנו רואים שהגבר משתתף בלידת הגוף, ובלעדיו לא תהיה ביצית שתתפתח, אבל בכל זאת מי שמפתח, מי שבונה, מי שמרכיב את הכול, הכוח המייצב, הכוח השומר, זה הכול אישה. הכוח המוליד, הכול זה אישה. לכן כוח הגבר הוא כאילו מוגבל. כוח הגבר הוא הכוח הנסתר יותר, כמו שבכל לידה וביצירת הוולד. בכל הדברים האלה לא רואים איפה הוא שם.

תלמיד: בכל זאת רוצים להבין מה התפקיד של הגבר. האם יש לו תפקיד?

יש תפקיד לגבר בזה שהוא עומד מאחורי האישה. הוא עוזר, מחזק ונותן לה את כוח הקיום. על ידו היא מרגישה את עצמה בטוחה ובלעדיו לא, אבל היא המבצעת, היא הפועלת והיא הקובעת. כך זה מהטבע.

אני חוזר ואומר, שאם נגדל נשים בצורה כזאת שהן יהיו בפסיכולוגיה, בכלכלת בית, בלעזור לילדים, בלחנך אותם, לעבור איתם את כל גיל ההתפתחות, בלדעת כל מה שקורה בחיים בצורה שאישה תלמד חצי יום ובזאת תוכל ליישם אחר כך את כל הידע שלה במשפחה. ואם יום יום כשהיא תגיע עם בעיות, והמחנכים יעזרו בקורסים לפתור לה את הבעיות האלה, אז היא תחזור הביתה עם הפתרונות. האם אתה יודע איזו חברה אנחנו נקבל? אילו ילדים ייצאו לנו ואיך אנחנו ניראה?

שאלה: אתה מאוד מעצים את הנשים ונותן להן הרבה מאוד כבוד והעצמה. יש סתירה בין חוגים מסוימים בחברה הישראלית שהולכים ומתרבים, שדוחקים את הנשים ופוגעים בהן לא מעט, לבינך, שבא מהקבלה. אתה מראה אותנו כנשים שיש לנו מקום מאוד חשוב במשפחה, בחברה, בחינוך. איך אתה מסביר את הסתירה הזאת?

עכשיו אנחנו עוברים משבר גדול. משבר בחינוך בכל מבנה בתי הספר ובכל מערכת החינוך. אני לא מדבר על בית ספר גבוה, אני מדבר על עשר השנים שאנחנו מקדישים לחינוך. אנחנו במשבר, ונצטרך לשנות ולתת למערכת שינויים גדולים.

אני לוקח את הידע שלי מלימוד חכמת הקבלה, מהטבע, ולכן כך אני אומר. אבל בעצם אני חושב שאין לאנשים מחשבות ותוכניות שנעשות בזדון, אלא שהם לא מבינים בדיוק את חוקי הטבע ולכן כך מתקדמים.

בכל העולם זו אותה הבעיה. אין זאת שכך זה אצלנו ושם לא. נקווה שנצא מהמשבר. אנחנו רואים שהוא כמו איזה פצע שחייב להיפתח ולהבריא. אני גם חושב שאין כאן זלזול באישה או בתפקיד שלה, אלא שהאגו הכללי הרגיל של האדם עובד כאן. אני מקווה שבמהרה יימצא פיתרון נכון. אנחנו כבר נמצאים בשלבים שאי אפשר לסבול הרבה.

שאלה: עובר שמתפתח נכון בסביבה שלו, מקבל הזנה מהסביבה. תא משפחתי שיתפתח נכון, האם יקבל הזנה מהסביבה או יקבל הזנה מהגבר?

התא המשפחתי יקבל הזנה מאותו חינוך שהאישה מקבלת. הגבר נותן את הכוח. האישה מעצבת את הכוח בצורת עובר. אותו הדבר כאן. הגבר מביא תמיכה, כוח. האישה, על ידי זה שהיא לומדת, שהיא מבינה, היא מחנכת את כולם ונותנת להם את צורת המשפחה.

תלמידה: הכל טוב ויפה, זה מחזק אותי שאנחנו הנשים, התפקיד שלנו מאוד מכובד.

אם יש לך פיתרון אחר, אז בבקשה.

תלמידה: אני מרגישה, שיש איזו פירצה שעושה את הגברים מעט אפטיים. אולי צריך לחזק אותם ולתת להם איזו יוזמה לקחת תפקידים?

יש היום הרבה נשים שמעדיפות לשבת בבית ולחנך ילדים בבית. להוציא אותם ממסגרת בית הספר ולחנך אותם לבד. הבעיה היא שהן לא מקבלות תמיכה. הן בעצמן לא יודעות איך לעשות זאת נכון. לכן אני לא יודע אם כדאי להמליץ על דברים כאלה או לא, אני לא בטוח. אלא צריכה להיות תכנית ממשית של בנייה חדשה.

תלמידה: האם זה ברור ומוחלט שהכוח של האישה בגידול, בחינוך, הוא אבסולוטי?

כמו שאישה מעצבת עובר בתוכה, כך בהתאם היא צריכה לעצב משפחה. לגבר אין שום גישה לכך. ובלי התא המשפחתי אנחנו לא נגדל את הדור הבא. מספיק לנו לגדל נכון רק דור אחד, ואז הוא כבר ימשיך ויגדל את הדורות הבאים בצורה הנכונה.

שאלה: יש נשים שנותנות את כל כולן, אבל לא כל הגברים מפרנסים טוב. איך מסתדרים עם אישה שיש לה ארבעה או חמישה ילדים, והגבר לא מביא את הפרנסה? צריך להיות גם מערך חברתי שתומך זה.

נכון. לזה אין לי תשובה, אני רק יודע שאנחנו צריכים באמת לשנות את כל המערך החברתי. חוץ מזה, היום החברה שלנו בנויה בצורה כזאת שאפילו אם שניים עובדים, גם זה לא מספיק, וגם בזה לא יכולים להתקיים. אם נעשה חשבון, אז לא ידוע עד כמה מרוויחה אישה שיוצאת מהבית ומשלמת עבור כל גני הילדים וכל היתר. אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה, אבל ודאי שחייב להיות כאן פיתרון כולל.

אורן: כותבת גברת כך: בעלי לא עובד כבר מספר שנים מתוך בחירה. אין לנו קושי כלכלי, אבל מאז שהוא פרש הוא נמצא הרבה בבית, ויש בינינו עימותים רבים. לאור דבריך בזמן האחרון על מכת האבטלה שעתידה לבוא, זוגות רבים כנראה יהיו במצב שלנו. רציתי לשאול, כיצד מסתדרים כששני בני הזוג נמצאים יחד שעות רבות מדי בבית, והגבר חסר תעסוקה?

שניהם צריכים ללכת ללמוד. בני האדם חייבים לדעת איך לסדר את החיים שלהם. אנחנו פשוט לא יודעים. אנחנו לא יודעים לחנך את הילדים. אני זוכר את עצמי כשהייתי צעיר, ובהיותי בגיל 26 נולד הבן הראשון. לא ידעתי אז, לא להתייחס לאישה ולא להתייחס אליו.

כך אנחנו כולנו, וכך זה מתגלגל ומתגלגל. כשפעם היינו בחמולה והיו סביבנו אמא וסבתא ודודה וכולם יחד, אז זה היה אחרת לגמרי. סביבי היו עוד ילדים ובני דודים, האבא והדודים עצמם, וזה היה אחרת. היתה חברה, שבה כולם היו נתמכים על ידי כולם. היום זוג צעיר שחי בין ארבע קירות לא יודע שום דבר על החיים. כך אנחנו לא מחנכים את האדם, אנחנו לא מעצבים את האדם, ואז הוא לא כשיר לחיים. הוא לא יודע, לא מעצמו, לא ממשפחה, לא איך לחנך ילדים. ילדים ממש מסכנים, כי כשאנחנו מקבלים אותם לידיים, אנחנו לא יודעים מה לעשות עם התינוק הרך, ממש לא יודעים איך להתייחס אליו.

לכן אומרת חכמת הקבלה שהאנשים שיוצאים עכשיו ממעגל העבודה, לא לכנות אותם מובטלים. הם לא מובטלים, כי לעולם הם לא יהיו יותר עובדים. יש לנו קבוצות בכל העולם, אנחנו מדברים עם קבוצות שלנו בספרד, שיש שם חמישים אחוז מובטלים. אנשים שסיימו אוניברסיטאות, שרוצים להקים משפחה ואין להם עבודה, אין להם כלום. הם צעירים ולא יכולים להתחתן. מה לעשות איתם?

כאן חייב להיות השינוי החברתי הגדול, כך שעובדים רק באותם המקומות שהם הכרחיים לקיום. מספיק לנו להוציא מכדור הארץ את כל מה שיש. אנחנו צריכים לעבור לחיים מאוזנים, רציונליים, כך שלכל אחד ואחד יהיה מה שהאדם צריך ולא יותר. וכל היתר, אם נלמד איך לאזן עצמנו עם הטבע, אז בזה נגיע לאושר.

בסופו של דבר המשבר יסדר אותנו. בכל זאת הוא לא ייתן לנו יותר להמשיך עם כל החברה הצרכנית הזאת. לכן אנחנו צריכים להקים מערכות חינוך גם לגברים וגם לנשים. לנשים מערכות משלהן, שונות במקצת מאלו של הגברים, אבל יהיו גם לאלה וגם לאלה.

שאלה: אחוזי הגירושים רק עולים ועולים ויש גם יותר אימהות חד הוריות. מדוע דווקא בשנים האחרונות גילינו את זה ביתר חוזק ברמות אדירות, כך שפתאום לא רוצים משפחה?

מצד אחד, זה מתוך שהאגו שלנו גדל עד כדי כך שאנחנו לא יכולים לסבול לידינו אף אחד. מצד שני, עד לפני מאה שנה אנשים היו חיים עד גיל ארבעים והיום עד גיל שמונים. לכן לא יכולים להיות באותה משפחה במשך כל שמונים השנה. צריכים להחליף לפחות פעם אחת.

האמת היא שהאגו שלנו גדל עד כדי כך, שאני לא מסוגל, קשה לי, אך בין ארבע קירות זה טוב. אני בקושי סובל את עצמי. רע לי עם עצמי, אך יותר עם עוד מישהו ועם הקפריזות שלו, ובמיוחד עם מישהו שצועק. אפשר להבין את בני האדם, כי אנחנו פשוט הגענו לסיום.

זאת אומרת, אנחנו התפתחנו הרבה שנים בדרגות דומם, צומח, חי, ועכשיו אנחנו צריכים להגיע לדרגת המדבר (ראה שרטוט מס' 1). דרגת המדבר היא לא דרגה שנותנת לנו צורה גשמית חדשה, אלא זו צורה רוחנית. ההבדל בין חי למדבר הוא הפנימיות שלנו, שאנחנו נעשים בדרגת המדבר שווים להטבע, עיגולים. כשאנחנו נעשים אינטגרלים, כשאנחנו נעשים מחוברים, כשאנחנו נמצאים באיזון עם הטבע, זה נקרא דרגת "המדבר". הטבע דוחף אותנו להגיע לדרגת המדבר ולכן אנחנו מרגישים את כל הצרות האלה כמשבר.

נקווה שיחד עם המשבר נוכל להסביר זאת מהר לאנושות ונשנה את הדברים.

שרטוט מס' 1

שאלה: אני מאוד אופטימית, בשנה האחרונה דווקא, כי אני יודעת שכל שינוי רע בא לטובה. לאט לאט נתחבר ונבין שאנחנו צריכים לאחות את הטבע. איך נצליח לאחות אותו ממצב של תוהו ובוהו?

איך ייראה המעבר?

תלמידה: כן.

בשנה האחרונה, מהסתיו ועד היום, נעשו שינויים גדולים מאוד בעולם. אני עוקב אחרי הפוליטיקאים והכלכלנים יחד, אחרי המדענים, ואחרי הסוציולוגים והפסיכולוגים, שלוש הקבוצות האלה. אני רואה עד כמה שהאנשים האלה התחילו לכתוב מאמרים כמו מקובלים. הם כבר מדברים על כך שהטבע עגול, שהכול מחובר ואי אפשר להיפרד. פתאום במקום לפזר את השוק המשותף, הם רואים שבלתי אפשרי לפזר אותו. הם הולכים להתחבר מאין ברירה.

הם רואים שאין ברירה, דבר שאפילו לפני מספר חודשים הם לא ראו. עכשיו הם אומרים, "לא, אנחנו נלך להתחבר יחד", כנגד כל היגיון. הם ראו מתוך האגו ואפילו מעל האגו, שזה בלתי אפשרי. זאת אומרת, הם כבר מבינים שיש כאן חוקים שאם אני רוצה או לא רוצה לקיים אותם, אז אני כבר חייב לקיים אותם.

יש מכות אקלים, המשבר נמשך, ואנחנו נמצאים בשנה מאד מאוד מיוחדת. אתם תראו איך זה יהיה עד סוף השנה. אם נעבור את השנה הזאת בשלום, יהיה בסדר. אני חושב שכך זה יקרה, אבל יהיו שינויים גדולים בהשגה, בהבנה, בהכרה, לפי מה שיש. לכן אני מאוד אופטימי, אבל אנחנו צריכים לפעול כך שהשינויים לא יבואו על ידי צרות.

את אומרת, עד כמה שיותר רע, כך יותר טוב. למה לא לחשוב שככל שטוב, כך יהיה יותר טוב? עלינו להכיר הכול בדרך ההכרה. יכולה להיות מכה קטנה, אני אומר "אוי", אבל מבין הרבה, במקום הרבה מכות ולהבין מעט. כך עלינו להשתדל.

אורן: אנחנו כבר מתחילים להתקרב לסיום הערב. הזכרנו קודם את ערכת החינוך, המתאימה לכל מי שרוצה להסתדר בבית עם הילדים. אני ממליץ מאוד על ערכת החינוך שלנו, שיש בה כל מיני דברים טובים ויש בה עקרונות, שלדעתי מתאימים גם לאנשים בני תשעים. יש גם ספר מאוד מומלץ, שנקרא "החינוך האינטגרלי". יש גם ספרים נוספים, כמו "אדם עולם קטן", "לגדול בכיף" ועוד הרבה דברים יפים הנוגעים לחינוך של הילדים.

רציתי מאוד להודות לקבוצת ראשון לציון שארגנה את הערב המקסים הזה. אנחנו יודעים שבאמת עשיתם מאמצים רבים להביא הרבה מאוד אנשים ולחשוף קהל חדש לתכנים המאוד מאוד חשובים שאנחנו מדברים עליהם.

אורן: הרב לייטמן, אנחנו מסיימים. אבקש דברי סיכום על המשפחה המודרנית.

אתם צריכים יותר ללחוץ עלינו, כך שהחברים שלנו יארגנו בעזרתכם, בעזרת הקבוצות בכל הארץ, חוגים לנשים, לילדים, לנוער, במקום הזה ובכל מקום בארץ. אנחנו צריכים להתחיל בזה, וכך יחד נצליח. תודה.

(סוף ההרצאה)