חיים חדשים

שיחה 1254

עולם העסקים החדש

שיחה 22.06.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן –- אחרי עריכה

אורן: הנושא שלנו היום הוא "עקרונות מנחים לעסקים מכאן ואילך". אנחנו נמצאים בתקופה שהעולם משתנה לנו מכל הבחינות, וודאי שמבחינה עסקית. ננסה להבין מה קורה לנו ומה הם העקרונות להצלחה מכאן ואילך.

ניצה: אז כן, התקופה הזאת של הקורונה היא תקופה מאוד מיוחדת והיא תפסה את כל עולם העסקים, את אנשי העסקים, החברות, הארגונים, בצורה מאוד לא מוכנה לתהליך הזה. זה קרה פתאום ביום אחד, כאילו שמישהו בא, הוריד את השלטר ועצר את כל המנוע הזה שעבד באיזו שיטתיות מסוימת, עם סדר מסוים, עם מודלים עסקיים שבדרך כלל עבדו והתפתחו, ופתאום הכול נעצר. הכול עומד מלכת, נכנסנו לתקופה חדשה ששמה את כל אנשי העסקים ועולם העסקים בסימני שאלה מאוד גדולים לגבי מה שיהיה הלאה, מה יהיה הדבר הבא. אנשי עסקים כל הזמן מחפשים הזדמנויות עסקיות חדשות, איך לענות על צורך חדש, ויש הרבה מאוד סימני שאלה.

לכן היינו רוצים להתחיל לברר זאת יחד איתך, אולי קודם כל בטווח הקצר ואחר כך נדבר על הטווח היותר רחוק. בטווח הקצר אנחנו נמצאים עדיין בעיצומו של עידן הקורונה, לא ברור לגמרי מתי הדבר הזה יסתיים, זה יכול לקחת שנה, שנתיים, אולי יותר. היינו רוצים קודם כל להבין מזווית הראיה שלך איך אתה רואה קודם כל את השינוי הדרמטי שמתרחש היום בעולם העסקים, כאן ועכשיו, בזמנים האלה.

אני שמח מאוד שאותם העקרונות של העולם החדש, שעל זה מלמדת אותנו חכמת הקבלה, שצריך לבוא במקום העולם הישן בו אנחנו עדיין נמצאים עם הפסיכולוגיה שלנו, שאותם העקרונות של העולם החדש מתחילים להתבהר יותר ויותר מיום ליום. יותר ויותר ברור לנו שיש כאן משהו חדש ממש, ואנחנו נצטרך לשנות את היחס שלנו לחיים, לעסקים, למשפחה, לעצמנו, לעולם, לכל. הכול תלוי עד כמה אנחנו לא נהייה עקשנים כמו ילדים שמתעקשים, ואז הם צריכים ללמוד את הדברים האלה מתוך זה שהגדולים מענישים אותם, כי אחרת אי אפשר שישמעו ויקלטו הבחנות חדשות ותנאים חדשים. נקווה שאנחנו נוכל גם להבין, גם להסביר וגם לעזור לקהל הרחב, בעצם לכל האנושות, להבין שיש כאן עניין של שינוי המבנה של האנושות.

אנחנו היינו בכל מיני צורות, עבדות, קפיטליזם, ולפני זה היו התקופות הקדומות, ימי קדם, מה שנקרא, ועכשיו אנחנו נכנסים למבנה חדש שהוא שונה לגמרי מכל הצורות הקודמות, מפני שהוא צריך להיבנות על פני עקרונות היחסים החדשים בין בני האדם. כולם יצטרכו להיות יותר קרובים זה לזה, ולהבין שאנחנו חיים בעולם האינטגרלי ושאנחנו צריכים להתאים את עצמנו, את החברה האנושית, לעולם האינטגרלי הזה. זאת אומרת לבנות חברה אנושית אינטגרלית ובצורה כזאת אנחנו נוכל לשרוד ולעבור לשלב חדש בצורה יפה, נוחה, מהירה, בהבנה, בהכרה. לא על ידי מכות עד כדי כך שיהיו לנו, כמו שאומרים אותם המקובלים, מלחמת עולם שלישית ורביעית וממש צרות גדולות מאוד שאיתן אנחנו נשרוד בצורה כזאת, כמו שאימהות רחמניות אכלו את ילדיהן, כי האדם מאבד לגמרי את הצורה האנושית שלו בדרך, כשהוא עובר מצורה אחת לצורה השנייה.

ניצה: זאת אומרת שאנחנו נמצאים באיזו תקופת מעבר, כמו שאתה מגדיר אותה, תקופת מעבר שבה אנחנו עוברים מעקרונות מסוימים שהנחו אותנו לאורך שנים, לאורך דורות, לעקרונות חדשים לגמרי שנצטרך להטמיע בעסקים כדי להצליח בכלל לשרוד, לעבור לעולם החדש.

כן ולא. מה שאמרת זה נכון אבל זה לגמרי לא מספיק, כי אנחנו צריכים בשביל זה לשנות את האדם, לא לשנות את העסקים כמו לשנות את בני האדם. לא רק את מנהלי העסקים, אלא בכלל את כולם.

ניצה: זה מעניין, כי כשמשנים סביבה עסקית שיש בה ארגון, שיש בה חברה, שיש בה מערכות, אז באופן טבעי כאילו מפרמטים את כולם מחדש. הרי זה בעצם מה שקורה, רוב האנשים, הבוגרים לפחות, הם בעצם עוברים תהליך שינוי גדול מאוד כשהם נמצאים בתוך סביבת עבודה מסוימת.

כן, מתוך ההרגל שלהם במה שהיה.

ניצה: נכון. זאת אומרת שבמילים אחרות אנשי עסקים, בעלי חברות, ארגונים, הם למעשה צריכים עכשיו לייצב סביבה עסקית חדשה עם עקרונות חדשים לגמרי.

בשביל זה הם צריכים בעצם להשתנות.

ניצה: בדיוק. לא מפתיע שאנשי עסקים עומדים כרגע בחוסר בהירות איך בכלל לארגן נכון את הארגון מחדש, איך לייצב אותו מחדש.

הם צריכים להשתנות בעצמם כדי לדעת איך לעשות זאת.

ניצה: מה הדבר הראשון שצריך להשתנות באיש עסקים, בעל ארגון, בעל חברה, מה הדבר הראשון שהוא צריך להבין כדי להתחיל בכלל לחשוב אחרת, להתאים את עצמו למצב החדש?

הם צריכים להיות מוכנים "ללבוש שמלה חדשה".

ניצה: מה זה אומר?

זאת אומרת שהאדם צריך קודם כל להסכים להשתנות, לדעת שהוא חי בתקופה חדשה שדורשת ממנו שינוי מהותי. איזה שינוי? "זה לא חשוב, אני יודע רק דבר אחד, שאני חייב לקבל אותו, מה שלא יהיה, כי בלי זה אין חיים, לא לי, לא למשפחה, לא לעולם, ואומנם אולי אני לא מסכים עם זה, אני לא רוצה, אני רגיל למה שהיה, אבל אני יודע שזו קריאת הזמן".

ניצה: אתה אומר שדבר ראשון, עוד לפני שאתה בכלל מבין מה אתה הולך לשנות ואיך זה עובר, איזה שינוי יקרה פה, דבר ראשון הוא שאתה צריך להסכים להשתנות.

כן. מזה מתחילים. זה נקרא "נקודת הכרת הרע", שמה שהיה קודם זה כבר לא מתאים, ולכן זה נקרא "רע", אולי זה היה טוב מאוד, אבל כבר לא מתאים עכשיו להשתמש באותם העקרונות כמו שהיו קודם ולכן זה נקרא רע, לכן בלבד. ולכן אם אני רוצה או לא רוצה, בשמחה או בצער, אבל אני חייב להתנזר מזה ולהיכנס לחיים חדשים, לפורמט חדש.

ניצה: לפחות מתוך האנשים שאני מכירה, אני חיה בסביבה שהיא סביבה עסקית, ואני מכירה הרבה אנשים שהם אנשי עסקים, נראה לי שהתהליך הזה שכולנו עוברים בתקופת הקורונה ללא ספק כבר ברור שמשהו חייב להשתנות. הנקודה הזאת כבר הופכת להיות יותר ויותר ברורה, ולכן העיקרון הראשון להסכים להשתנות כי מה שהיה קודם כבר לא יתפוס, זה די ברור. מה השלב הבא?

הם צריכים להכיר שהדברים האלה באים מצד הטבע, לא שמישהו משחק אתנו, בנקים, הון שלטון, או חכמים מהביולוגיה וכל מיני וירולוגים, אלא אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלו שזה בא מהטבע. למה זה חשוב? כי אז אנחנו צריכים רק להרכין את הראש ולקבל את הדברים האלה שהם באים מלמעלה, שהטבע הוא למעלה מאתנו, ואין לנו ברירה אלא רק ללמוד את הדברים האלה ולשייך את עצמנו לזה וכך לקבל שינויים, ולראות לאן הטבע מוביל אותנו בהתפתחות שלנו. ואז כשאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, אנחנו לומדים שהטבע מביא אותנו לאינטגרציה, לעולם האינטגרלי, מפני שזה החוק העיקרי והגבוה, העיקרון הגבוה ביותר של הטבע, שהכול הוא אחד.

כוח אחד פועל בכל המציאות, והמציאות הזאת מנוהלת על ידי הכוח הזה, וגם אנחנו צריכים להתכלל בכוח הזה אם רוצים או לא רוצים, ודווקא שלא רוצים אנחנו כן מחייבים את עצמנו להיכנע לזה, ובזה דווקא השינוי הטוב שיכול להיות לנו. כי אנחנו מתוך זה שלא רוצים וכן מחויבים, מתוך שתי ההבחנות הללו נגד ובעד, נתחיל להבין מה הטבע רוצה מאתנו, איך הוא מתקיים, איך הוא מקיים את כל המציאות ואיך אנחנו יכולים להשתכלל בכל המציאות הזאת בכוחותינו, ברצוננו, מאין ברירה ובהכרח ומתוך רצון, ואז ממש נזרום נכון בהתאם לזרימה הכללית הזו של כל המציאות לקראת העתיד.

אורן: דיברת עכשיו על העיקרון של אינטגרציה, ובתחילת הדיון דיברת על כך שאנחנו נמצאים באיזה תהליך התפתחותי שבו הטבע רוצה לגרום לבני האדם להפוך להיות קרובים יותר אחד לשני. אינטגרציה, קרבה, איך הרעיונות האלה אמורים לבוא לידי ביטוי בעולם העסקי לתפיסתך?

מתוך זה אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים בסופו של דבר ובקרוב להתכלל בעסק אחד משותף ממש סביב כדור הארץ, שכולו אחד, להיות כאנושות אחת. כבר דיברנו על זה מלפני חמישים ויותר שנה, על אפקט הפרפר, על כל הדברים האלה, שאנחנו כלולים, תלויים בכל המערכת האינטגרלית העגולה וכולי, עכשיו אנחנו חייבים לקיים את זה. לא רצינו לקיים את זה במשך נניח חמישים אבל אני חושב שבמשך שבעים ושמונים שנה אפילו, לא רצינו לקיים את זה מתוך ההכרה, ההבנה והרצון הטוב, עכשיו אנחנו נצטרך לקיים את זה מתוך הרצון הרע. זאת אומרת בזה שאנחנו לא מסכימים ולא רוצים, אבל מאין ברירה. ואנחנו נצטרך לבנות מערכות חברתיות, מדיניות וכלכליות, תעשייה וכן הלאה, בכל שלב ושלב ובכל פלח ופלח, בכל מדינה ובכל המדינות יחד.

ניצה: הגדרת פה איזה חוק, אתה אומר "יש פה את חוק האינטגרציה". אני כבעלת חברה, כבעלת עסק, חייבת להטמיע את החוק הזה קודם כל בעסק שלי? זה יהיה נכון להגדיר כך?

בסופו של דבר כן.

ניצה אני מבינה שיש פה איזה חוק, אני מבינה שאנחנו מערכת אחת כמו שתיארת ושהכול תלוי בהכול ויש פה יחסי גומלין וכל דבר משפיע על הכול. מהו הצעד הפרקטי האחד, הראשון שאני צריכה לעשות כדי להתחיל להטמיע בצורה נכונה את חוק האינטגרציה הזה בארגון שלי?

אנחנו צריכים להבין שיש לנו כאן בעיה לא רק בלקיים את החוק, אלא במי שמקיים את החוק. זאת אומרת אנחנו צריכים קודם כל להתחיל מזה שכל הפועלים שלי, העובדים שלי, מי שנמצא נניח בעסק שלי, אני חייב ללמד אותם יחסים כאלו שהם יתקשרו זה עם זה כמערכת אחת, לפחות במקצת. ודאי שיש הרבה שלבים בכל האינטגרציה הזאת אבל חובה שזה יקרה.

ולכן כאן אני צריך לפתוח לימודים, קורסים, כל מיני דברים, תלוי באיזה עסק אני נמצא, כמה אנשים נמצאים תחתיי, אבל איך שלא יהיה הם צריכים לדעת מה החוק הזה כולל, מאיפה הוא נובע, מה הוא דורש מאתנו, למה אנחנו חייבים לקיים אותו, וכן הלאה. למה אם נקיים אותו אנחנו נרוויח, נצליח בגדול ובקטן, זאת אומרת כל אחד בחיים הפרטיים שלו וכולם יחד בחיים של החברה שלנו ובכלל בכל העולם.

מי שיוכל להתאים את עצמו לחוק האינטגרציה הזה, הוא יהיה יותר מוצלח בכל העסקים שבעולם. כי בכל זאת כולם לאט לאט מגיעים לזה, במוקדם או במאוחר.

ניצה: אז בעצם אתה אומר לי, "בשלב ראשון קודם כל תבני מבפנים תהליך פנים ארגוני של העובדים בתוך החברה שלך, תתחילי ליצור בין העובדים תהליך שהוא תהליך אינטגרציה".

כן.

אורן: מה זה אומר תהליך של אינטגרציה? איזה יחסים חדשים היינו רוצים לראות בין האנשים שעובדים בארגון שלי?

שהם ירגישו שהם תלויים זה בזה, קשורים זה לזה, שהם נמצאים במערכת אחת. ובמערכת הזאת הם תלויים זה בזה בכך שההצלחה של הארגון תלויה עד כמה אלו שנמצאים בארגון, עובדים בארגון, נמצאים בהתקשרות, בהתקרבות להשפעה הדדית זה לזה.

אורן: ההצלחה של העסק תלויה ברמת הקרבה בין האנשים שעובדים בעסק?

כן.

אורן: למה?

אני חושב שהעסקים האגואיסטים של היום כבר הבינו את זה מזמן והם פועלים לקראת זה ויש הרבה קורסים. זה ברור לנו.

ניצה: נכון. אז מה באמת ההבדל? כי לרוב מחלקות של משאבי אנוש הן אחראיות לגבש את הצוותים, יוצאים לסופי שבוע ביחד ועושים כל מיני קורסים כאלה. מה הדבר הנוסף שאתה מביא שלא קיים היום במסגרת משאבי האנוש?

הייתי אומר שהם עושים את זה מטעם תחרות, הם רוצים להצליח בתחרות, להרוס מישהו ולרכב עליו. מה שאין כן, כאן אנחנו מלכתחילה בונים בהם כאלו מערכות ויחס למציאות, שהם רוצים להיות עם כולם יחד, רוצים לעזור, רוצים לפתוח את עצמם. ואז הגישה הזאת דווקא היא שמבטיחה להם הצלחה עתידה.

ניצה: זו נקודה מאוד מעניינת, כי באמת הרבה פעמים בארגונים ממש באופן שיטתי מעודדים תחרות כדי שנניח אנשי מכירות יצליחו למכור יותר טוב, או אנשי שירות יתנו יותר שירות, אז הם יוצרים תחרות ביניהם. אתה בעצם עכשיו אומר, התחרות הזאת היא לא טובה.

אנחנו נדבר על התחרות יותר מאוחר, ישנה תחרות אבל לא כזאת.

ניצה: תחרות אחרת שהיא חיובית יותר.

כן.

אורן: אמרת פה משהו שרשמתי לי כמפתח. אמרת, להיות יחד, לעזור אחד שני ולפתוח את עצמנו לאחרים. בעצם התייחסת פה גם ליחסים בתוך העסק שלי, בין האנשים שעובדים בעסק שלי, וגם בכלל ליחס של העסק לכל הסביבה העסקית שלו.

כן.

אורן: האם ה-להיות יחד כמו שקראת לזה, לעזור, קשור במשהו לחוק האינטגרציה?

זה העיקר של חוק האינטגרציה. עד כדי כך, נגיד אני נמצא בשלב של יצירת משהו ויש מפעל נוסף שנמצא באותו שלב יצירה.

אורן: הכוונה לעסק מתחרה?

כן, ואני רואה שסך הכול הם יותר מוצלחים ממני, אז אני מתקפל וסוגר את כל העסק שלי כדי להביא לעסק המתחרה ובכלל לאנושות תוצאות יותר טובות.

אורן: למה? לפי מה? זו החלטה מהפכנית, לפי איזה מוח, לפי איזה סגנון חשיבה אתה מקבל החלטה כבעל העסק, שמוצר מסוים אתה מפסיק לייצר כי המתחרה שלך מייצר אותו ברמה יותר טובה, באיכות יותר טובה, במחיר יותר טוב? לפי איזה ראש אתה לוקח את ההחלטה הזאת? מה המשקפיים שדרכם אתה בוחן את ההחלטה העסקית הזאת?

לפי טובת האנושות, וטובת הצרכן הכללי.

אורן: טובת האנושות. איך טובת האנושות וטובת הצרכן קשורה לאותו חוק אינטגרציה?

כי בשביל מה לי לייצר את אותו דבר בתחרות, או שאשבור אותו בכל מיני כלים מלוכלכים? יותר טוב אם אני אתן לכל העולם ליהנות ממוצר יותר טוב. אני חושב לטובת הצרכן, לטובת העולם, ובזה אני רואה את הרווח שלי.

אורן: יש פה משהו מהפכני.

ודאי.

אורן: עד אתמול כשהיית בעל עסק, על מי חשבת?

להרוס את כולם חוץ ממני.

אורן: נכון. לא נעים להגיד, אבל נכון.

ניצה: חשבת על שורת הרווח.

אורן: תראה אפילו הביטוי "בעל" עסק, אתה בעל עסק. על מה אתה חושב? על העסק שלך. עכשיו אתה אומר לי, תשמע, מי שרוצה להצליח מכאן ואילך, מפה וקדימה, צריך להתחשב בחוק האינטגרציה. חוק האינטגרציה כאילו הופך לבעל העסק את המוח. הוא אומר לו, תשמע, מחר כדי להצליח אתה צריך להתחשב בטובת הצרכן, בטובת האנושות. יוצא מכך שהגדרת העסק במהותה משתנה.

כן, ודאי.

אורן: מה מהות השינוי בתפיסה העסקית?

אני נמצא בעסק שלי, אני יודע מה קורה בעולם באותו תחום, ואני רואה, מי יותר ומי פחות נמצא בזה, ואנחנו תמיד מוותרים למען זה שיותר מוצלח בתחום. נגיד המוצר שלי הוא עפרונות, ויש לי דווקא עיפרון טוב, אבל אם אני יודע שיש מישהו שעושה את זה ועושה את זה בצורה הכי טובה אז אני הולך לקראתו כדי לחזק אותו.

זאת אומרת, אני פועל למען הצרכן, למען ההתקדמות של האנושות, ולא למען הכיס הפרטי שלי. אני אוכל למסור לו את הדברים שיש לי, לעזור לו, רק כדי שהאנושות, הצרכן ירוויח, ויצליח. וככה זה בכל דבר ודבר. יוצא שבזה אנחנו שוברים לגמרי את חוק התחרות. התחרות נשארת, אבל היא נשארת בצורה אחרת, היא על מי יותר טוב, ואותו באמת אנחנו מעלים, וכל האחרים נכללים בו, או שבכלל נעלמים מהשוק.

ניצה: שאלת מיליון הדולר, אנשי עסקים מחפשים כל הזמן הזדמנות עסקית. מה יהיה הדבר הבא, מה יהיה הצורך בא. מהי ההזדמנות העסקית שאתה רואה? מה יהיה הצורך הבא?

הצורך הבא יהיה למיין את כל מה שהאנושות מייצרת, וממש לנפנף, להוציא משימוש כל דבר שאין בו צורך הכרחי עבורנו

ניצה: אז מהי ההזדמנות כאן בעצם?

זו הזדמנות להתנזר, או בואו נגיד יותר פשוט, לסגור. לסגור את כל העסקים שאין בהם שום צורך הכרחי.

ניצה: זה צד אחד של המטבע. מצד אחד לנקות את כל מה שלא צריך. ובכל זאת, מה הדבר שכן צריך?

אנחנו צריכים לדאוג ליעילות, ולהצלחה יותר גדולה.

אורן: נותרה לנו דקה וחצי, ויש נקודה מעניינת שפתחת קודם ואני רוצה בכל זאת שתסגור לי אותה. ביקשנו ממך, שתיתן לנו את הצעד הראשון להצלחה בעסק שלי, עם התפיסה החדשה שמתחשבת בחוק האינטגרציה. ואתה לקחת אותי כבעל עסק קודם כל פנימה. אמרת לי, שהצעד הראשון הוא להתחיל לפתח בקרב העובדים שלך, בעסק שלך, יחסים חדשים, שהם ירגישו תלות הדדית, עזרה הדדית, ויתחילו להיפתח אחד לשני. למה לקחת אותי אל הנקודה המרכזית של היחסים בין אנשים בתוך העסק שלי כצעד ראשון לקראת הצלחה בעולם העסקי בכלל? למה היחסים הם המפתח?

אני חושב שהצלחת העסק תהיה תלויה ביחסים הטובים בין בני אדם בעסק, ולא תהיה תלויה במכונות, ובכל מיני צורות אחרות של מומחים. המומחיות בסופו של דבר תתקפל ליחסים בין בני אדם. מתוך היחסים בין בני האדם, הם יתחילו להבין, להרגיש, ולגלות את ההצלחות של העסק. הם יתחילו לגלות איך אנחנו צריכים לבנות, להיבנות כדי שבאמת יהיה לנו עסק מוצלח. וזה תלוי אך ורק בקשר בינינו.

(סוף השיחה)