חיים חדשים

שיחה 1014

בין מצוי לרצוי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.05.2018 – אחרי עריכה

אורן: היום נרצה לשוחח עם הרב לייטמן על הפער בין המצוי לבין הרצוי, איך אנחנו יכולים לגשר עליו ולקחת את החיים שלנו למקום הכי טוב שרק אפשר.

יעל: לכולם יש איזו מציאות חיים. לפעמים אנחנו אוהבים אותה, לפעמים אנחנו אוהבים אותה פחות. בהרבה מאוד מקרים אנחנו רוצים לשנות אותה למשהו יותר טוב.

בתכנית היום נרצה לדבר על המצב המצוי, על אותו מצב רצוי, ולראות, איך באמת יוצרים איזו מציאות שהיא ריאלית, מהו אותו מצב רצוי שבאמת רצוי בשביל כל אחד מאתנו, איך להתמודד עם הפער הרגשי המתסכל הזה בין אותו מצב מצוי לאותו מצב רצוי, ואיך לעשות את המעבר בין מה שיש לי כרגע לבין מה שאני באמת רוצה שיהיה לי. אנחנו נלך שלב שלב ונתחיל מההגדרה של מה שמצוי.

איך בן אדם בעצם קובע מה המצב המצוי שלו, ומה גורם לו להיות מרוצה או לא מרוצה מהמצב הזה?

אני לא מדבר מטעם הפסיכולוגיה, לא מטעם הפדגוגיה, ולא מאיזו פילוסופיה, אלא מטעם חכמת הקבלה בלבד. יכול להיות שזה יהיה מאוד שונה, מוזר, אבל כך גורסת חכמת הקבלה.

המצב שבו אני נמצא מגיע אלי מהכוח העליון, מהטבע שמנהל כל אחד ואת כולם יחד, ומביא אותנו בציר של אבולוציה לאיזו מטרה מסוימת, אבל אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים. כבר אלפי שנים בהסתכלות לאחור יש לנו כבר ניסיון שאנחנו מתפתחים. רוצים? אף אחד לא שואל אותנו, אבל אנחנו מוצאים את עצמנו כל הזמן במצב חדש.

המצבים החדשים האלה הם מתחלפים וכל פעם מגיעים לצורות חדשות. אין סוף לזה. אני לא יודע מתי יהיה הסוף ולאן אנחנו מתפתחים. אני גם לא יודע באיזו צורה אני אהיה בעוד כמה דקות. לא רק באיזה תנאים חיצוניים, אלא גם בתנאים פנימיים, האם אני ארגיש טוב, או רע? אני אהיה רגוע, או מעוצבן? אני לא יודע כלום. אני פשוט יודע שגם אני וגם כל באי העולם, ובכלל כל האנושות וכל הטבע עוברים שלבי התפתחות. אני יכול להסכים עם זה או לא להסכים עם זה, להבין את זה או לא. יש יצורים שהם לא מרגישים את זה, אבל הם עוברים התפתחות, דומם, צומח, חי. יש יצורים שהם גם במין האדם עוברים התפתחות ולא מרגישים, לא מודעים לזה, הם חיים מפני שחיים וזהו. אני שמעתי כזאת תשובה. "מה אתה רוצה? אנחנו חיים, חיים. אלה החיים". זאת אומרת, בלי לראות מאיפה החיים, למה חיים, לאן וכן הלאה. "זורמים", מה שנקרא.

יעל: לא חושבים יותר מדי על מה שקורה כאן.

האמת, פחות מחשבות, פחות דאגות, פחות בעיות, פחות צרות, יש בזה משהו. אבל אני צריך בכל זאת לדעת שהחיים שלי מתגלגלים מאיזה מקור, שזה נקרא ה"טבע". ולפי זה בטבע כנראה שישנה תכנית. והתכנית הזאת היא לפתח את כל צורות החיים האלו, גם בכל העניין הגלובאלי, הגלקסיות, היקום, וגם על פני כדור הארץ, בכל הדומם, צומח, חי ובני אדם, כולם מתפתחים. את זה סיכמנו.

השאלה שלי אם כך, כשאני מתפתח אני רוצה להרגיש את עצמי כל פעם יותר טוב בהתפתחות הזאת, קודם כל. לאן אני מתפתח, מה יהיה לי מזה, מה כן ומה לא. כרגע אני רוצה כל הזמן להרגיש את עצמי יותר טוב. זה דבר אחד. דבר שני, אני רוצה לדעת לא רק היום, עכשיו, אלא בעוד רגע ובעוד כמה זמן, שאני על בטוח, עד כמה שזה אפשרי, גם ארגיש את עצמי טוב. ההרגשה שלי של הרגשת הטוב היא תלויה בהרבה נתונים.

יעל: אתה מדבר כבר על הטוב העתידי?

גם על הטוב העתידי וגם על הטוב הנוכחי. כי אני תלוי במשפחה, בעמי, במדינה, בכל העולם, וחוץ מהעולם, בטבע, באקלים. מי יודע היום מה קורה? פתאום מתפרץ הר געש, פתאום רעידות אדמה, צונמי מגיע, הוריקנים, לא חסר. בקיצור, אדם רוצה להרגיש טוב היום ובעתיד.

ומכאן אנחנו כבר מגיעים לשלב הבא. כדי לדעת איך אנחנו מתפתחים, ואם אנחנו מתפתחים לטוב במיוחד, אנחנו צריכים לדעת את התכנית של הטבע, לאן הוא מפתח אותנו. אני חושב שהאנושות מבינה את השאלה הזאת, לפחות מדענים, פילוסופים. האם אנחנו יכולים לדעת איך אנחנו מתפתחים, לאן אנחנו מתפתחים? היום אנחנו נכנסים לכל מיני משברים כבר בממדים בין לאומיים עולמיים, וזה חשוב לי.

יעל: זאת שאלת השאלות.

כן. כי אנחנו תלויים זה בזה. אני לא יכול להגיד ש"ביתי הוא מבצרי", אי אפשר. אני לא יכול לסגור את עצמי בדירה, או ללכת לאיזה מקום נידח. פעם אולי היה אפשר, אבל היום כבר העולם הוא עגול.

יעל: הוא מורכב מאוד, ועם הזמן יותר יותר אתה תלוי ביותר ויותר גורמים.

כן. לכן, אנחנו צריכים לדעת ממש את התכנית הכללית, כי אני כבר מאין ברירה תלוי בכולם. אם יתפוצץ משהו באיזה מקום, אז אני אדע שאולי חצי מהשולחן שאני צריך לא יהיה מכוסה בכל מיני פירות, ירקות, בשר וכולי, כי היום הכול נע ונד ממקום למקום.

זאת אומרת, אני צריך לדעת לא רק מאיפה אני מקבל את כל המצבים, אלא גם את התכנית של אותו הכוח שמתפתח שנקרא "הכוח האבולוציוני" שמנהל את כל המציאות. ברור שאף אחד מהמנהיגים והמלכים לא עוסק בזה, ולא מסוגל לפקח על זה. בקושי יודעים משהו להגיד על מה שקרוב לידיים שלהם ובמדינות שלהם בלבד, וגם לא.

זאת אומרת, יש כאן כוח שהוא נקרא ה"טבע" שמנהל ומפקח ומבצע כל מיני פעולות עלינו. אם אנחנו נדע אותו, יהיה לנו טוב. לפחות אנחנו נדע על מה שיש, ומה שיהיה, זה כבר טוב. איך נדע בהתאם לזה להתנהג נכון, זה כבר השלב הבא, אבל קודם כל לדעת. כמו שהרופאים אומרים, שקודם כל נדע את המחלה, מהי, מאיפה היא, ואחר כך נחשוב על הריפוי.

לכן, הגענו היום למצב שזה חשוב לנו. זה היה תמיד חשוב, אבל האנושות לא כל כך חשבה על זה. כי היו בעיות קטנות, יותר קצרות, יותר סגורות כאלה, צרות, ולכן אפשר היה לפתור אותן על ידי כל מיני תיקונים קטנים בשטח, גם בזמן קצר. אבל היום לא. כולם תלויים זה בזה ובטבע הכללי שמאיים עלינו. אנחנו צריכים לדעת את זה.

זאת אומרת, שאלת השאלות היא איך אנחנו נדע מה הטבע רוצה מאתנו? איך הוא מנהל אותנו? ואז, קודם כל, אנחנו נדע את המצוי. אחרי שנדע את זה, אם נפתח את זה ונדע, נוכל בהתאם לזה איכשהו אולי להגיע גם למצב הרצוי. כי המצוי הוא לא כל כך תלוי בנו. אנחנו כאילו רוצים ללמוד את הכוח של הטבע הכללי, הכוח העליון, מה הוא עושה איתנו, לאיזו מטרה, בשביל מה, איך. איך אנחנו יכולים להיות תלויים בזה או לא תלויים, לצאת מתחת שליטתו או לא. אנחנו כל הזמן מנסים לבנות סביבנו מנגנונים כאלו שלא נהיה תלויים כל כך בטבע, כמו חימום קירור, חממות, לא לחכות לתבואה וכל מיני דברים כאלה. עם זה הסתדרנו, אבל זה לא מספיק לנו. אנחנו רואים שהחברה האנושית צריכה לדעת הרבה יותר מה בעצם המקור שלה, מאיפה היא ומה.

יעל: אולי הצלחנו להשתלט על כל העניין לשנות את החוקיות של הטבע ברמה הזאת שכן אפשר לגדל פירות וירקות במשך כל השנה, או לשנות אפילו קצת את האקלים. אבל בתחושה הפנימית של הבן אדם שהוא רוצה להרגיש טוב, שם עדיין קיימת תנודתיות מאוד מאוד גבוהה. ולזה עוד לא נמצא איזה פתרון, במקום הזה.

כן. כי יש לנו חסרונות הרבה יותר גבוהים היום מאשר רק למלאות את עצמנו במזון. וכאן בעיקר האדם מרגיש שהוא נמצא בחוסר אונים. זה גם נובע מזה שאנחנו לא יכולים לשלוט על החברה האנושית. שלא על הטבע, על כל אוצרות הטבע, על כוחות הטבע הגדולים האלו, אלא בכלל.

יש כאלה שדואגים שלא ייפלו עלינו אבנים מהשמיים. אני לא דואג לזה. אני דואג שלא תהיה מלחמה, שהילדים שלי בשלום יעברו את הכביש, דברים קטנים כאלה, האחרים הם למעלה משליטתי. אבל משהו לשנות בחיים שלי הרגילים האלו לטובה, את זה אנחנו צריכים.

אורן: הזכרת קודם חוסר אונים, וזו באמת התחושה שרווחת היום, תחושה של חוסר אונים. ובדיון שלנו היום אנחנו רוצים לצאת קצת מהמצב של חוסר אונים, ולהתקדם וללמוד דברים חדשים.

אני חוזר על השאלה הראשונה שאיתה פתחנו את הדיון, ואחרי כל התובנות ששמת פה על השולחן, אני רוצה שתענה עליה שוב. כדי להתקדם מהמצב המצוי למצב טוב יותר שנגדיר אותו כמצב רצוי, אני צריך לבצע שתי פעולות. קודם כל, להבין איפה אני נמצא עכשיו. אחר כך לתת לזה ציון, האם אני מרוצה מזה או לא, אחר כך להגדיר את המצב שאליו אני רוצה להתקדם, ואחר כך לבחור, באיזו דרך אני עובר מהמצוי לרצוי.

את כל התהליך הזה אני רוצה שתפרק. והשלב הראשון שבו אני נמצא הוא המצב המצוי. איך נכון לאבחן, לתת את הדיאגנוזה המדויקת למצב שבו אני נמצא עכשיו?

אני מדבר מטעם חכמת הקבלה, איך המקובלים חוקרים את הטבע ומה הם אומרים על זה. הם אומרים כך, כל הפעולות שאנחנו מרגישים על עצמנו מצד הטבע, שזה נקרא "המצב שלנו", "החיים שלנו", אנחנו מרגישים השפעה מהטבע על ידי כל מיני גורמים פנימיים וחיצוניים. פתאום מתחלף לי מצב הרוח, פתאום אני מרגיש שינויים בקור וחום, בלחץ אוויר, בכל מיני דברים, החברה מתחילה סביבי להשתגע, לא חשוב מה. יש אלפי אלפי השפעות עליי יותר פנימיות, יותר חיצוניות, בדרגה של השפעה כימית, פיזית, ביולוגית, אידיאולוגית, אבל בסך הכול יש השפעות עליי. לכן אני צריך כאן להבין שכל ההשפעות האלה מטרתן מצד הטבע להביא אותי צעד קדימה לאיזון עימו.

אורן: עם מי?

עם הטבע. כי כל הטבע נמשך לאיזון, את זה אנחנו יודעים מחוקי הפיזיקה, הכימיה. הטבע נמשך לאיזון. הטבע לא סובל מקום ריק, מקום מלא, הוא תמיד רוצה לעשות הכול בצורה מאוזנת, זה המקום הנוח, זה הטוב, זה הרגוע, לזה הוא נמשך. ולכן אם אני נמצא באיזה מצב ומשפיע עלי איזה לחץ, לחץ חיובי, לחץ שלילי, לא חשוב לי איזה סוגי לחצים, פסיכולוגיים, פיזיים, הלחצים האלה מטרתם להביא אותי לאיזון, למקום שאני אמצא במצב מאוזן תחת כל חוקי הטבע, כל כוחות הטבע.

יעל: מה זה אומר מצב מאוזן?

אני לא יודע. אני יודע שבמצב הזה אם אני אהיה, אני ארגיש את עצמי במצב הכי נוח, הנוח העליון.

יעל: למה אני משווה את זה? כי בעצם יש לי הרבה אפשרויות לבדוק את המציאות.

נניח שאני ארגיש לא קר ולא חם, יש אוויר צח ולא לחץ, הריפוד על הכיסא הוא רך, אבל לא כזה שאני ממש שוקע בתוכו. בקיצור כל הדברים שאני עושה אני עושה אותם בהצלחה. אני נמצא במצב שאם אני אחשוב על משהו, אני אוכל לממש אותו. מה שאחרים דורשים ממני, אני מרגיש את זה בצורה יפה ונוחה ויש לי נכונות להיענות להם. אני נמצא באיזון עם כולם בצורה יפה, ללא התנגשות, ללא כוח, ללא הכרחיות להתגבר על משהו ולעשות את זה ממש כנגד הרצון, זה נקרא להיות באיזון.

יעל: יש זרימה מאוד מאוד חיובית לפי מה שאתה מדבר.

בוודאי שאני צריך בשביל זה להיות גם באיזון עם הסביבה קודם כל, עם הדומם, הצומח, החי וגם עם המדבר.

יעל: עם בני אדם.

לכן אני מבין, שאם כל הטבע נמצא באיזון ונמשך לאיזון, אז יש כאן חברה אנושית, בני אדם שהם במיוחד נמצאים ללא איזון בגלל האגו שלהם. והטבע בסופו של דבר רק מראה לנו איפה אנחנו נמצאים במצב הנוכחי לעומת המצב המאוזן.

יעל: זאת אומרת איך צריך להיות היחס הנכון שלי למציאות.

כן.

יעל: לפי חכמת הקבלה מה צריך להיות היחס הנכון של בן אדם למציאות של חייו, בין אם היא מציאות טובה ובין אם מציאות לא טובה?

לא חשוב איזו, אני תמיד צריך לדעת רק דבר אחד, מה שלוחץ עלי מכל מיני צדדים זה הדגמה עד כמה אני לא נמצא באיזון עם הסביבה. סביבה יכולה להיות סביבה של כל הטבע הכללי וסביבה יכולה להיות משפחה, חברה, עבודה, בית, לא חשוב מה. אבל כל הלחצים שאני מרגיש על עצמי, צרות, בעיות, כולם סימנים של חוסר איזון.

יעל: אז היחס שלי צריך להיות שאני בעצם אמור לרצות לשנות את המצב הזה?

יש כאן עניין פשוט, אם אני מגיע לאיזון ואפילו לא דורש מאחרים, אלא אם אני מגיע לאיזון עם כל הכוחות האלו ואני אהיה מאוזן איתם, די לי, אני ארגיש טוב. זה ההבדל בין הרצוי והמצוי. אז יש לנו מצוי שאלה לחצים פסיכולוגים, פיזיולוגים, לחצים חברתיים למיניהם וכן הלאה, ואם אני אוכל לאזן אותם אני בפנים, בתוכי, אז אני ארגיש את עצמי נמצא במנוחה מוחלטת.

יעל: בן אדם מרגיש את חוסר הנוחות הזאת, הוא מרגיש את הלחצים האלה, לא משנה איזה לחצים, הוא מרגיש אותם, וכמו שאמרת בהתחלה הוא שואף שיהיה לו טוב. זאת אומרת הוא מראש רוצה להתנער מהם, הוא לא רוצה שהם יישארו בתוך החיים שלו. וכאן יש לו איזו תמונה שהוא מפתח של איזה מצב רצוי. האם באמת בן אדם יודע מה הוא המצב הרצוי עבורו?

לא. מאיפה הוא יודע? הוא מקולקל, הוא לא יודע. תראי איזה מצבים אנחנו מייצבים בינינו, ביחסים בינינו, ביחסים שלנו עם הטבע, איך אנחנו מקלקלים הכול, כל מה שאדם עושה הוא רק מקלקל, אלא אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות זאת. אבל האידאל שלי, המצוי זה נורא והרצוי הוא אידאל, ולזה אני צריך להשתוקק.

אבל אם אני אהיה ברצוי, בוא נתאר, נפנטז, זה המצב האידאלי, אף אחד לא לוחץ, הכול בשקט, הכול טוב. כל דבר אם דורשים ממני, דורשים בצורה יפה, וכל דבר שאני צריך לעשות אני עושה את זה בקלות. אני מוכן לכל דבר ולהיות עם כולם יפה וטוב, אני רואה עולם שכולו טוב.

יעל: האדם מסוגל לדמיין לעצמו מצב כזה?

לדמיין כן. אנחנו מדברים בחכמת הקבלה לבצע את זה בפועל, זה כל העניין. לכן, איך אנחנו יכולים להגיע לזה, זה כבר שלב ב'.

אורן: עוד לפני שלב ב', אני רוצה עוד לשאול על שלב א'. היו פה כמה תחנות בתהליך. המצב שבו אני נמצא עכשיו, אם משהו בו לוחץ עלי זו אינדיקציה לכך שאני נמצא בחוסר איזון מרמות שונות, וזה המצב המצוי. אחר כך תיארת את המצב הרצוי, שהוא בדיוק הפוך, ששום דבר לא לוחץ עליי, וזאת תוצאה מכך שהגעתי לאיזון עם הסביבה, בכל הרמות של הסביבה, מהסביבה הכי קרובה עד הטבע כולו. אחר כך אמרת, שנצטרך ללמוד את הדרך, איך עוברים מכאן לכאן.

המצב המצוי זה מצב שבו לוחצים עלי כל מיני גורמים והוא נובע מחוסר איזון. איך אני מדייק בדיאגנוזה מה בדיוק לוחץ עליי? אחרת אני לא אדע מה אני צריך לאזן, נכון?

כן.

אורן: אז איך אני מדייק בהגדרה מהם הלחצים שאני חווה עכשיו בדיוק?

כל הלחצים שלך נובעים מזה שאתה דורש משהו מהסביבה שהם לא יכולים לעולם לספק לך את הדרישות שלך.

אורן: לדוגמה.

כל מה שתרצה. אתה כל הזמן דורש ודורש מהסביבה ורוצה על ידה להגיע למצב יותר נוח, והסביבה כביכול לא מסכימה עם זה ולא רוצה, היא לא נועדה לזה, היא לא חושבת שהיא צריכה את זה, שהיא חייבת לך משהו. וכאן זו הבעיה בין האדם לסביבה, שאף אחד לא מרוצה מהסביבה שלו, אנחנו מתרגזים, אנחנו מוכנים ממש לדרוס כל אחד את השני וכן הלאה. כך אנחנו עוד יותר ויותר מתפתחים, כי האגו שלנו כל הזמן גדל, ואז היחס הוא לא טוב, לא נכון. לא טוב או כן טוב זה לא חשוב, העיקר זה לא נכון. כי לפי איך שהטבע מנהל את כל המערכת שהוא בנה, זה לא נכון כך להתייחס לזה שאני דורש משהו. אני בכלל לא יכול לשנות כלום. אם אנחנו נדבר בצורה אמיתית אני נמצא במציאות שהמציאות הזאת יוצרת את כל העולם, את כל האנושות, את כל מה שיש וגם אותי. וכך יוצא שהיא מנהלת אותי ולא אני עושה משהו בחיים שלי. וגם כל האנשים האחרים, כולנו מנוהלים על ידי הטבע ואנחנו רואים כאן רק את התוצאה מהניהול של הטבע.

אורן: בהתאם לכך, מה שעכשיו אני חווה במצב המצוי זה תוצאה מזה שאני דורש משהו מהסביבה, דורש מאחרים.

כן. ואתה לא מקבל כלום והסביבה לא מקבלת ממך כלום. מזה לא יוצא לנו שום דבר.

אורן: האם לשיטתך אני צריך להתחיל לזהות איפה אני דורש דברים מהסובבים אותי?

לא. כל ההתנהגות שלנו היא כזאת שאנחנו נמצאים בדרישה הדדית בכל מיני רמות, בכל מיני צורות, זה בסך הכול לגלות את המצב שאין לנו מה לדרוש האחד מהשני, כי אף אחד מאיתנו לא בעל הפעולה. אנחנו לא מפעילים את החיים שלנו, אלא הכוח העליון שברא וקידם אותנו באבולוציה למצב הנוכחי, הטבע, הוא מסובב אותנו כל הזמן ואין כאן מישהו אחר שפועל.

אורן: וזה המצב של עכשיו.

נוכחי, תמיד זה אותו מצב.

אורן: התובנה הזאת היא המצב הרצוי שאליו אני צריך להתקדם, המצב הזה שאני מבין את מה שעכשיו אמרת.

להבין את זה, זה תחילת היחס הנכון.

אורן: הרצוי.

כן.

אורן: איך ההבנה הזאת תביא אותי לאותו מצב נפלא שתיארת קודם של איזון ששום דבר לא לוחץ עליי?

אם אני אהיה יחד עם הטבע, ולא בניגוד אליו. שאני כל הזמן ארצה לזרום יחד עימו. שכל השינויים שהוא עושה בנו, בסביבה ובנו, הם יהיו אותם השינויים שאנחנו נקבל אותם ונרצה לקיים. ואז נהיה במצב האידאלי ללא לחצים.

אורן: מה הן הדרישות שלנו אחד מהשני?

לא נהיה בשום דרישה, כי אנחנו נרגיש את עצמנו חיים, שולטים בעולם שכולו טוב, ממש על העננים.

(סוף השיחה)