סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined

01 - 03 יולי 2022

שיעור 34 יולי 2022

בעל הסולם. אהבת ה' ואהבת הבריות

שיעור 3|4 יולי 2022
לכל השיעורים בסדרה: אהבת ה' ואהבת הבריות 2022

שיעור בוקר 04.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 485, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 485, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "מדוע לא ניתנה התורה לאבות".

מדוע לא ניתנה התורה לאבות

"ובזה בארנו שלושת השאלות הראשונות, אבל נשאלת השאלה איך אפשר לקיים את זה, שלכאורה הדבר הוא מהנמנעות. אולם תדע כי על-כן לא ניתנה התורה לאבות, אלא לבני-בניהם - אומה שלמה שמנו שש מאות אלף איש מבני עשרים שנה ומעלה, שנשאלו אם כל אחד ואחד מוכן לקבל על עצמו את העבודה והתכלית הנשגבה הזאת. ולאחר שכל אחד ואחד אמר "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר לאפשרי, כי זה ברור בלי שום ספק, כי אם שש מאות אלף איש לא יהיה להם שום עסק אחר בחייהם, רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחברו, ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה אמיתית בכל נפשם ומאודם. אז ודאי בלי ספק כלל, שלא יהיה שום צורך ליחיד מכלל האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו, שהרי יש לו שש מאות אלף איש אוהבים ונאמנים אשר משגיחים עליו שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ובאמור מתורצת הקושיה מדוע לא ניתנה התורה לאבות הקדושים. כי במספר קטן של אנשים אין התורה עומדת לקיום כלל, כי אי אפשר להתחיל בענין עבודה לשמה כמבואר לעיל, ולפיכך לא ניתנה להם התורה".

אבל בכל זאת עם מספר האנשים שהיו להם, "שש מאות אלף איש", שזה לא בדיוק מספר אלא עוצמה של הרצון שמתעורר בהם, הם יכלו להעלות את הרצון שלהם ולהתחיל להתקשר לכוח העליון, לאור העליון שיתגלה בהם, וזה נקרא "גילוי התורה", "קבלת התורה".

ומה שאנחנו צריכים לעשות, זה להביא את כל הקבוצה ההיא לגמר התיקון שלה, כשהיא נכללת בדרך עם כל האנושות וסוחבת אחריה את כל האנושות למצב של גמר התיקון. כמו שכותב בעל הסולם שגמר התיקון מובטח לכולם, לכל האנושות, ורק בצורה כזאת התורה מתגלה בכל עוצמתה, זאת אומרת האור העליון, הבורא מתגלה לכולם, לכל אחד ואחד ולכולם יחד. ולכן כל הגילוי הזה של התורה, היינו האור העליון, השפעת הבורא לבריאה, מגיע בצורה הדרגתית דרך קבוצה קטנה, ויותר ויותר גדולה, עד שהוא מגיע לכל האנושות.

שאלה: לא ברור לי כל כך העיקרון הזה למה הם לא קיבלו תורה. הרי אנחנו יודעים ש"מיעוט הרבים שניים", אפשר לקבל תורה בעשירייה, אז למה צריך פה כמות של שש מאות אלף?

זה שאתה כבר קיבלת ויש לך שיטה איך לגלות את הרצון לקבל שלך ולהשתוקק לכוח ההשפעה ולעורר את המקור העליון שישפיע עליך, שיעבוד עלייך, זה משהו אחד. אבל כדי להביא לגילוי אתה צריך לבנות תשתית, שהרצונות לקבל יהיו מוכנים איכשהו להתחבר ביניהם ולגלות את הכוח העליון שביניהם, להיות בצורת השפעה הדדית כמו אותו האור העליון. ולכן לשם כך לא מספיק ששניים, שלושה יתחברו, לא עשירייה ולא עשר ולא עשרים, אלא זו עוצמה של "שש מאות אלף איש", שזה ו"ק, ובצורה כזאת כשיש כמות שמתאימה לגילוי של האור העליון אז זה קורה.

תלמיד: אז מה האבות לא קיבלו, איזו תורה האבות לא קיבלו, לא השיגו?

"תורה, נביאים, כתובים". כמו שכותב בעל הסולם שבספר הזוהר היו מלכתחילה אולי כמאה כרכים, וכמה יש לנו היום? אנחנו לא יכולים לדעת מה היה קורה.

תלמיד: אז כשמדברים על תורה, מדברים על תורה שממש תתפשט בכל האנושות?

כן, גילוי הבורא. תורה זה גילוי הבורא לנבראים, ולכן צריך להיות לזה איזשהו כלי משותף.

קריין: נקרא שוב את הקטע ואז נענה על עוד שאלות.

מדוע לא ניתנה התורה לאבות

"ובזה בארנו שלושת השאלות הראשונות, אבל נשאלת השאלה איך אפשר לקיים את זה, שלכאורה הדבר הוא מהנמנעות. אולם תדע כי על-כן לא ניתנה התורה לאבות, אלא לבני-בניהם - אומה שלמה שמנו שש מאות אלף איש מבני עשרים שנה ומעלה, שנשאלו אם כל אחד ואחד מוכן לקבל על עצמו את העבודה והתכלית הנשגבה הזאת. ולאחר שכל אחד ואחד אמר "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר לאפשרי, כי זה ברור בלי שום ספק, כי אם שש מאות אלף איש לא יהיה להם שום עסק אחר בחייהם, רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחברו, ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה אמיתית בכל נפשם ומאודם. אז ודאי בלי ספק כלל, שלא יהיה שום צורך ליחיד מכלל האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו, שהרי יש לו שש מאות אלף איש אוהבים ונאמנים אשר משגיחים עליו שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ובאמור מתורצת הקושיה מדוע לא ניתנה התורה לאבות הקדושים. כי במספר קטן של אנשים אין התורה עומדת לקיום כלל, כי אי אפשר להתחיל בענין עבודה לשמה כמבואר לעיל, ולפיכך לא ניתנה להם התורה."

כאן נמצאת התשובה, כי במספר קטן אי אפשר לקיים את התנאים האלה של אהבת הזולת, ולכן האור העליון, התורה לא יכולה להתפשט בהם. תורה מהמילה אור, רק זה אור שכולל בתוכו את כל ההבחנות לפניו ואחריו. מה שמגיע מהבורא זה נקרא "תורה".

שאלה: מה זה אומר להתייחס לחברים באהבה או לאהוב את החברים? חוץ מהכוונה הפנימית הזאת מה יכולות להיות הפעולות החיצוניות שמביאות אותנו "לשמה"?

אנחנו צריכים לבקש מהבורא להרגיש שאנחנו נמצאים בגוף אחד כולנו, כל האנושות, כל שכן העשירייה או קבוצת בני ברוך, ושהייעוד שלנו, המטרה שלנו, הסיבה שאנחנו נמצאים בעולם הזה היא כדי לגלות שכולנו שייכים לגוף אחד ולהראות לכל האנושות שבסופו של דבר זה מה שצריך להתגלות וזה יהיה גמר התיקון, שנהיה מכוונים למצב כזה.

שאלה: מה מגיע קודם, מה קודם למה, גמר התיקון, דבקות עם בורא או התפיסה שהכול גוף אחד?

אנחנו לומדים וזה נכנס במנות קטנות מיוחדות לכל אחד ואחד. אצל הראשון זה קשור לקשר עם החברים, אצל השני זה קשור לכל מיני הבנות שהוא מגלה בחכמת הקבלה, בתורה, בחיים הרגילים שלנו, דרך הסתכלות חברתית על החברה האנושית, איך היא מתחברת ומתייצבת ונמצאת במאבקים, לכל אחד ואחד זה מתגלה בכל מיני צורות משלו. בסך הכול כל אחד מתקרב לתפיסה שכל המציאות היא מערכת שלמה, והכול שם קשור זה לזה, ואנחנו נמצאים במרכז המציאות וקובעים על ידי החיבור בינינו עד כמה כל העולם ינוע מהר לחיבור הכללי.

זה בעצם המצב שאנחנו צריכים לגלות. אומנם לא נראה כך, אבל דווקא החיבור בינינו עומד להתגלות כמרכזי, כגורלי, הקובע לכל העולם. ואז נרגיש את האהבה ואת השנאה ואת הדאגה ואת כל מה שיש באנושות כלפינו. אנחנו נצדיק שזה כך, כי אנחנו אשמים, אנחנו אחראים, אנחנו חייבים לתקן את הכול. זה עוד לפנינו. אני כך אומר לכם, כדי שזה יהיה כמו גרעין שטומנים באדמה והוא מתפתח, אבל זה יתגלה בהדרגה עוד מעט.

שאלה: אם לא ניתנה תורה לאבות, אז מה התיקון של קבוצת אברהם שסיימה את התהליך הזה?

אברהם נקרא אותו הבבלי, תושב בבל שגילה את שיטת התיקון, כי ראה עד כמה כל הבבלים הורגים זה את זה ולא מסתדרים זה עם זה, ואז הוא גילה את שיטת התיקון שנקראת "חכמת הקבלה". "ואהבת לרעך כמוך" זה בעצם המשפט שלו, ולזה צריכים להגיע, ואת זה הוא למד ולימד את כל הבבלים.

עד שראה שאת כל הבבלים אי אפשר ללמד, אלא את אלו שהתקרבו אליו, והתחברו סביבו, הוא לקח ועזב את בבל והלך למקום שבו ישראל נמצאת עכשיו. זו העבודה שלו. תרח, האבא שלו בכלל לא היה שייך לזה, הוא גם התנגד לזה, הוא היה מאוד מאוד אגואיסטי, ולא הבין שדווקא האגו יכול להיות כמנוף לשינוי האדם, להפוך את האדם ממקבל למשפיע. תרח לא הבין את זה, ולכן הוא התנגד לאברהם, אבל אברהם הבין את העיקרון הזה, והוא הראשון מבני האדם שבעולם הזה שעבר מקבלה להשפעה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ואנחנו כבר כתוצאה מזה.

שאלה: בעל הסולם נותן פה שני תנאים, התנאי הראשון הוא כמות מספרית, שזו כמות איכותית כפי שאמרת, והתנאי השני הוא הגיל, גיל עשרים ומעלה, שברור שזה לא גיל שאנחנו סופרים. אתה יכול להסביר קצת מה זה?

נכון. אנחנו נלמד מה זה, זה לא שייך לגיל הגשמי הבהמי. כמו שתמיד בחכמת הקבלה מדובר על המדרגות, שאנחנו מתקנים בפנים את הרצונות שלנו ומגיעים למדרגה של גיל 13 ואחר כך 20 ואחר כך 60. אלו הדרגות שבהן אנחנו גדלים בצורה רוחנית, זה לא שייך לגיל ביולוגי בכלל.

תלמיד: אז מה זו המדרגה של "גיל עשרים"?

זו מדרגה שלמה, שאדם כבר מסוגל מגובה המדרגה הזאת להחליט על כל דבר ודבר. יש לו כוח, יש לו מסך על הרצונות והוא יכול לבצע את כל הפעולה. זה כאילו שעשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר נמצאות בידו.

תלמיד: זה תנאי קריטי? אם נניח מסתכלים על כל הכלי העולמי, האם יכול להיות שיש איכות מסוימת, וכמות של אנשים שמגיעים למדרגה הזאת ואז אפשר לקיים את התנאי של הערבות?

אנחנו צריכים להשתדל להתקרב לערבות ולבצע אותה עכשיו, אבל אנחנו עוד לא מסוגלים לבצע את הערבות בצורה מעשית, עדיין חסרים לנו כלים, וגם יש כאן עניין של כמות ואיכות. אומנם איכותית יש לנו פה ושם חיבורים בינינו, אבל בכמות הכללית שלנו, לא מספיק הכוח הזה, אז אנחנו צריכים להמשיך.

אנחנו צריכים להשתדל להתקרב והבורא בסופו של דבר מסדר את הדברים האלה יחד. אל תדאגו, אנחנו לא נברח מזה, זה יהיה בקרוב.

תלמיד: מה זו ערבות מעשית?

ערבות מעשית היא מתי שאני באמת בתוך הלב שלי, בתוך הנשמה שלי, מרגיש שכולי תלוי בכולם. אם לא נרגיש שאנחנו נמצאים ממש בטיטניק והולכים לטבוע בים, אז לא נגיע לחוף מבטחים. זה מה שאנחנו צריכים, זה טוב אם נרגיש כך.

תלמיד: איך מגבירים את הפחד הזה שנטבע בים, האם צריך להגביר אותו?

לראות שאנחנו ממשיכים בחיים האלה כמו בהמות, כמו חיות, ולא מגיעים להתעלות רוחנית, להתקרבות לבורא, לגילוי הבורא, יחד כולם לגילוי המציאות הנצחית שנפתחת לפנינו יותר ויותר, אלא נמצאים בגבול בין העולם הזה והעולם העליון, העולם הרוחני ויכולים לטבוע בעולם הזה. אז צריכים להשתדל להמשיך.

אנחנו נמצאים עכשיו ממש במעבר בין זה לזה. אני בטוח שנצליח ונהיה יחד ונעבור את השלב הזה. המעבר מהעולם הזה לעולם הרוחני הוא מורכב מאוד, אבל נעבור אותו. סך הכול כל המציאות הולכת לקראת זה, הכול כבר מכוון לזה.

שאלה: אני מבין שאהבת הבריות ואהבת הזולת זו אהבה לאנושות כולה, ואם כך למה אי אפשר לקיים אותה במספר קטן של אנשים?

אנחנו צריכים להיות מסודרים לפי הרוחניות ולכן הוא קובע שזה לא פחות משש מאות אלף. לא נעשה חשבונות, אנחנו פשוט צריכים לקיים מה שמגיע אלינו כי זה מגיע מהבורא.

שאלה: מה הקשר בין "נעשה ונשמע" ל"תורה"?

התורה מתקיימת על ידי התנאי "נעשה ונשמע", וצריכים לעשות חיבור, ומה שמגלים בתוך החיבור נקרא "נשמע", למה? כי מגלים את האור העליון, אור הרוח, אור הנפש, מגלים אור החסדים, ולכן "נעשה" בפועל חיבור ונגיע לדרגת הבינה שזה נקרא "נשמע".

שאלה: האם ההחלטה "נעשה ונשמע" זו החלטה שאני מחליט כשאני נכנס פעם אחת ואני מגדיל אותה כל פעם, או שזו החלטה כל פעם מחדש?

כל יום מחדש, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך חדשים". ההחלטות שלנו צריכות להתחדש יום יום.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה "ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה אמיתית בכל נפשם ומאודם.", הם צריכים להיות בעלי השגה בשביל להגיע למצב הזה?

כן

שאלה: הוא אומר ש"ובזה בארנו שלושת השאלות הראשונות, אבל נשאלת השאלה איך אפשר לקיים את זה, שלכאורה הדבר הוא מהנמנעות. אולם תדע כי על-כן לא ניתנה התורה לאבות, אלא לבני-בניהם", אז במה הם עסקו? הוא אומר פה שהם התעסקו "באהבה אמיתית".

הם עסקו בחיבור והבינו שעל ידי החיבור הם מגיעים ליציאה מהיצר הרע שלהם, ורוצים לפתוח את המציאות האמיתית דרך זה שיראו את כל העולם דרך היצר הטוב, דרך כוח תכונת ההשפעה.

תלמיד: למה הוא מתכוון פה "שיעסקו בזה באהבה אמיתית"?

שיתחברו ככל האפשר. בכל דור ודור ככל שהתגלתה העביות, כך עסקו בזה.

כל ישראל ערבים זה לזה

"ועם האמור נבין מאמר מפליא בחז"ל שאמרו: "כל ישראל ערבים זה לזה"." "ישראל" אנחנו מבינים זה אלו שמשתוקקים לבורא, כמו שהיה בזמן בבל גם עכשיו." - ולא עוד, אלא שרבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: "שהעולם נידון אחר רובו". אשר לפי זה אנו ערבים גם בשביל כל אומות העולם, אתמהה. - שלכאורה הוא דבר שאין הדעת סובלתו כלל. כי איך יערב לחטאים של אדם שאינו מכירו כלל? והרי מקרא מפורש "לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו"."

איך יכול להיות שאחד אחראי על העבירות של השני? אבל בעצם זה מה שהתורה דורשת בצורה אידיאלית. אם יש מישהו שעושה איזו עבירה, אפילו שזו מחשבה במוחו, מכל שכן במעשה, או בצורה של התנהגות פרועה בין הרבה אנשים, לא חשוב מה, אז ישראל, היינו אלו שיכולים, שמסוגלים, ומיועדים להיות הקשר בין האור העליון לרצון לקבל התחתון, הם אלו שאחראים והם האשמים. לכן אין מה לתמוה על כך שגם היום מאשימים את ישראל בכל הבעיות בעולם. למה? הוא כותב.

הוא כותב שאם אנחנו לא מסוגלים להעביר את האור העליון מלמעלה עד למטה, כדי שהאור העליון יכנס לתוך כל הרצונות לקבל ויתקן אותם במשהו. כך שאותם אנשים שבהם הרצונות האלה נמצאים, יבינו שלא כדאי להתנהג ככה, אלא צריכים להתנהג בצורה אחרת, שקצת יותר קרובה לתכונת ההשפעה, ולחיבור.

אם אנחנו לא נעשה את זה, אז נהייה אשמים שכך הם מתנהגים, כי בעצם אנו נמצאים כמעבר, כצינור שדרכו האור העליון נכנס לכל הנשמות התחתונות, ממלא אותן, ולפי זה משפיע להן, ולפי זה הן מתנהגות.

לכן ברור שבכל מצב רע בעולם, או מצב שמתפתח רע, לא חשוב באילו מימדים, אותם אנשים שיכולים להיות צינור לאור העליון כלפיי הנשמות התחתונות, הם האחראים והם האשמים, לכן לא פלא שאומות העולם פונים בצורה אינסטינקטיבית לישראל ואומרים "הם אשמים", ורוצים להרוג ולהרוס את ישראל.

שאלה: אבל ישראל חוטפים מכות עוד לפני שהם מבינים את התפקיד שלהם, את הייעוד שלהם.

אין מה לעשות. שיבינו, אלא איך? תלך להסביר להם שוב ושוב שהם צריכים להיות מחוברים, שהם צריכים להיות כאור לאומות העולם?

תלמיד: אין עדיין מודעות לתפקיד ואתה כל הזמן חוטף מכות.

נכון.

תלמיד: למה בצורה כזאת, למה קודם הוא בא עם מקל, ולא עם השכל?

עם השכל? נניח שפניתי כבר אלף פעם לשכל של בני האדם, ואף אחד מהם לא מתפעל.

תלמיד: למה הוא לא נתן להם יכולת להתפעל מהשכל?

בקיצור תעשה גמר תיקון, וגמרנו. מה הטענה שלך, שהבורא אשם?

תלמיד: אז דרך מכות, פוגרומים, ככה נקבל שכל?

אין ברירה. אם אתה לא שומע את מה שאתה חייב לשמוע, מגיעות אליך מכות, הבורא עושה את זה בעצמו כדרך של תיקון. אם אתה רואה את כל התמונה הכללית שאנחנו עוברים מדור לדור, בסופו של דבר אתה תצדיק אותו, תסכים עימו, ותברך אותו על כל המכות.

תלמיד: מה ישראל בכל זאת מסוגלים לעשות כדי להימנע ממכות, אם בכלל?

בעל הסולם כותב על זה בסוף ההקדמה לספר הזוהר, שהם חייבים להתחבר, חייבים למשוך את המאור המחזיר למוטב דרכם לכל אומות העולם, וחייבים למלא דרכם את כל הנשמות שקיימות בעולם. נשמות שקיימות, לא אלו שחיו ומתו, אלא הכוונה לרצונות לקבל, זאת אומרת לגרום לתיקון שלהם, למילוי שלהם. כמו שהכלים של גלגלתא עיניים, שנקראים ישראל, חייבים למלא את האח"פ. למשוך דרכם אור של תיקון לאח"פ, ואחר כך אור של מילוי לאח"פ, וכך כל גלגלתא עיניים ואח"פ, כל עשר הספירות של האנושות יגיעו לתיקון, לגמר תיקון. אין לאן לברוח. אין.

תלמיד: מתי מגיעים לנקודת ההכרעה כשכבר מתחילים לממש את התפקיד? כי כרגע אנחנו רק כמו בורחים מהמכות.

מתי שנשתדל לפרסם את הידיעה הזאת בכל העולם, ואלו שיבואו ללמוד, נלמד איתם ודרכם נוריד את הכוח העליון לכל אחד שירצה.

תלמיד: אז זה תלוי בפרסום והפצה?

כן.

תלמיד: אבל הציבור לא שומע, למה שאדם ישמע, לא משנה מי?

אני לא יודע אם הציבור שומע או לא, אני שומע מה שאני חייב לעשות. זה מה שהבורא נותן לציבור, רצון כזה או אחר, ומגלה לו תנאים כאלו וכאלו, אני לא אחראי לזה, אני יכול לבקש, להתפלל, אבל לא יותר מזה, וזה לא פוטר אותי מהעבודה שלי.

שאלה: אהבת הבריות, אהבה כלפיי הנבראים, זו הדרך היחידה לבנות כלי השפעה?

כן. רק על ידי אהבה. אין כוח אחר שפועל במציאות כדי לתקן אותה, לחבר אותה ולמלא אותה באור עליון, רק אהבה. בשלבים נמוכים של הכוח הזה, אנחנו לא קוראים לו אהבה אלא חיבור, דבקות, כל מיני שמות כאלה, אבל בסופו של דבר זה הכול כוח האהבה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על לצאת מהאגו, הכוונה היא בניית הכלי?

לצאת מהאגו זה נקרא שאני יוצא ברצונות שלי מעל מנת לקבל, ומתקן חלק מהם על מנת להשפיע, ועל ידי זה אני מגלה את הקשר שלי עם הרצונות הזרים ועומד למלא אותם וזה נקרא על מנת להשפיע. וכשאני מתקן את האחרים דרכי וממלא אותם, הם אז מתקרבים ומחוברים לבורא.

תלמיד: האם אפשר לומר שזו עצירה בדרך, כשאני מפסיק לרצות משהו לשם עצמי?

זה נקרא צמצום.

שאלה: למה המצווה הראשונה היא לא אהבה אלא דווקא יראה?

אתה לא יכול להבין את האהבה אם לא תהיה לך יראה. תקראו עכשיו שוב את הדברים האלה ותראו שהעיקר זה אהבה, אבל היא כבר תיקון, מילוי, סוף הדרך ולזה אנחנו צריכים, מפני שאנחנו מרצון לקבל. אז קודם כל לתקן את הרצון לקבל שהוא יוכל להתמלאות באהבה לזולת, וזה על ידי מצוות יראה - כשאני מפחד, ירא, אם אוכל להגיע לחיבור ולאהבה.

שאלה: איך אפשר להגדיל בנו את היראה, כי אני מזהה שאני לא מפחד מכלום.

ברור שבכל פעם יתגלה לך רצון לקבל אגואיסטי גדול יותר, כדי שבהדרגה תתקן אותו יותר ויותר ואז רק להמשיך ולהמשיך.

שאלה: כשאנחנו מדברים עכשיו על אחריות, האם הכוונה היא כשאתה הופך לאחראי, אתה מקבל יותר מכות, אם אתה לא מקיים את האחריות?

כן, בוודאי. אתה עולה בדרגה כשאתה אחראי על מישהו, וכשאתה מועלה בדרגה להיות אחראי עליו, אתה מקבל עבורו ועבור עצמך, אז וודאי שהמכות שלך הן יותר גדולות, זה נקרא "צער גידול בנים".

תלמיד: מתי האדם הופך לאחראי, מה זה המעבר הזה?

מתי שהוא נכנס לערבות, אז בערבות הוא כבר נעשה אחראי על כל חבר.

קריין: "כל ישראל ערבים זה לזה".

"ובאמור מובנים הדברים בתכלית הפשיטות, שהרי נתבאר, שאי אפשר כלל שהתורה ומצוות יבואו לכלל קיום, אם לא בהשתתפות כל האומה. נמצא, שכל אחד נעשה מאליו ערב לחבירו. כלומר, שפורקי עול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתן, כי לא יוכלו להשתלם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתם בלי עזרתם, כמבואר. נמצא שאם חלק מהאומה חוטאים, הרי הם גורמים לשאר האומה לסבול בגללם.

וזה שכתוב במדרש: "ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין". והמשיל ע"ז רשב"י "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מה את יושב ועושה, אמר להם, מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח? אמר לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". והיינו כפי שבארנו לעיל, שמתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, הרי הם עושים במעשיהם גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוות על היכנם". יש כאן השפעה הפוכה, לא אלו שנמשכים לבורא ונקראים ישר אל, הם המשפיעים על כול האנושות, אלא האנושות משפיעה עליהם בחזרה ומקלקלת אותם.

"ועתה נבאר מאמרו של רבי אלעזר ברבי שמעון שאומר: "לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".

אנו רואים שר"א בר"ש, מפליג יותר בדבר הערבות, שהרי אומר: "שהעולם נידון אחר רובו". וזאת, משום שלדעתו, אינו מספיק אומה אחת לקבלת התורה והמצוות, ודעתו זו למד או מהמציאות שלפנינו, שהרי אנו רואים שסוף סוף עדיין לא הגיע הקץ, או שקבל את זה מרבותיו." זאת אומרת, כל העולם, כל אומות העולם, כולם, לא חשוב מי אתה, מה אתה, וכמו שהוא כותב במקום אחר, שחור, לבן, אדום, צהוב, אלא כל המין האנושי חייב להגיע לקשר ביניהם ולבורא.

"וכן הכתוב מסייעו שמבטיח לנו לעת הגאולה: "ומלאה הארץ דעה" וכו'. וכן "ונהרו אליו כל הגויים". ועוד הרבה פסוקים. ועל-כן תלה הערבות על כל העולם כולו, לומר לך, שגם היחיד אי אפשר לו לבוא לגמר הנרצה, מקיום התורה והמצוות, זולת בסיוע של כל בני העולם, כמבואר". אנחנו חייבים עכשיו, כשאנחנו כבר בעולם אחד שהכל בו מקושר והכל תלוי זה בזה, להסביר לכל באי העולם, שהתיקון שלנו הוא חיבור בין כולם בצורה הדדית ואסור שנתנפל אחד על השני. אלא שנגיע לחיבור וחיבוק, כי אנחנו כולנו נמצאים בסירה אחת ואין לנו ברירה, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לחוף מבטחים, למצב יפה וטוב, אחרת אנחנו מטביעים זה את זה במעמקי הים והצלחה לא תהיה לאף אחד.

"ועל כן: כל מצוה ומצוה שהיחיד עושה, נמצא מכריע את כל העולם. והוא, בדומה לאדם השוקל קטניות במשקל מסויים, אשר כל קטנית וקטנית שהוא נותן על המאזנים גורם להכרעה הסופית הרצויה - כן כל מצוה שהיחיד עושה בטרם שתמלא הארץ דעה, הריהו גורם שיתפתח העולם ויבואו לכלל זה". בכל זאת, אל תחשוב שמה שהיה אתמול, כשעשית מאמצים, התחברת, למדת, העברת את זה לאנשים אחרים, שהכול נעלם - כי "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול". כך אהב לומר הרב"ש. ולכן זו העבודה שלנו, עוד יום ועוד יום, עוד מאמץ ועוד מאמץ - גם ללמוד, גם להתחבר וגם לפרסם.

"וזה אמרו "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", כי על-ידי החטא שהוא עושה, הריהו גורם להפחתת המשקל, כמו שאחר עומד ונוטל חזרה אותה הקטנית שהוא הניח על המאזנים. ונמצא מחזיר את העולם אחורנית."

זה אומר לא להתייאש אלא להמשיך, להמשיך, כי "פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול". זה עניין של הצטברות, וכשנראה לך שהכול נעלם, זה לא נעלם, ברוחניות אין מה שייעלם, אלא כל המאמצים שלנו מתחברים למאמץ אחד וכל החיבורים שלנו נכנסים לחיבור אחד ובונים את המצב הסופי. הוא לא קם מלכתחילה מאפס, הוא קם כתוצאה מהרבה מאוד פעולות שלנו שאנחנו עושים יום יום.

שאלה: מיום ליום אנחנו מצרפים פרוטה לפרוטה דרך המאמרים והלימוד, שצריכים להביא ליותר חיבור בינינו. האם זה לא אמור להוביל אותנו ליתר חיבור ותוצאה בעולם?

כל מה שאנחנו עושים, אפילו בקבוצה קטנה או ב"בני ברוך", בכל הדברים, הכול מצטבר ומשפיע על העולם. אנחנו צריכים לראות את עצמנו כמעבר, כצינור שדרכו האור העליון משפיע על העולם.

ואמנם אנחנו לא מרגישים את הדברים האלה, אבל ככה זה קורה וזה יתגלה. לזה צריכים להתקרב ולעשות את זה בפועל. לכן הוא אומר, שעם ישראל נתקן כמעבר. וככל שאנחנו מכוונים לבורא אנחנו נקראים "ישר א-ל" ואנחנו צריכים להיות בקצה השני של הצינור, להיות מכוונים בחיבור בינינו לכל האנושות.

וכך לראות שעל ידי זה האנושות עוברת תיקונים לטובה ולא למלחמות ולבעיות. אני מאוד מקווה שכל המלחמות האלה ייפסקו ואנשים ירגישו שיש בעולם כוח טוב שפועל ולא כוח הזרוע, כוח הרע.

קריין: מצד אחד העבודה מצטברת, כלומר איטית, פרוטה לפרוטה, מאידך, יש דחיפות למה שאנחנו רואים כרגע בעולם. האם לאור מצב העולם, המאמר והלימוד לא אמורים לגרום לנו הרגשה של דחיפות?

כן. ודאי. אנחנו צריכים כמה שאפשר לזרז את עצמנו, גם בפעולות בינינו, וגם בפעולות ההפצה ולדחוף את העולם קדימה. בעל הסולם אומר שאם אנחנו לא מספיקים, אז אנחנו מעוררים את מלחמות העולם, השלישית והרביעית. אנחנו צריכים להרגיש שזה דוקר אותנו מאחור ועלינו לרוץ קדימה בעבודה שלנו בחיבור ובהפצה לכל העולם.

שאלה: יכול להיות שביחס לחברים אני לא משקיע את גרגר הסומסום או לוקח דווקא אותו ואלה הרי שני דברים שונים מאוד. מי קובע מהו חטא? האם אני יכול לקבוע שגם אם אני לא משקיע זה חטא?

ודאי. הכול תלוי בך. הכול אתה קובע.

שאלה: כתוב, "שמטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה, בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ולמעלה," מה זה אומר "אומה שלימה"?

"אומה שלימה" זו קבוצה שכוללת בתוכה את כל עשר הספירות והם יכולים אז להתקשר לכל המציאות.

שאלה: רוצים לממש את התפקיד שלנו כישראל. מהו המימוש שלנו כישראל רוחני, "בני ברוך"?

אני מכיר את הנשים האלה הן נמצאות בתיקונים, בהתקדמות, בקשר עם כולן. גם בקשר איתי. ומה עוד הן יכולות לעשות? לתת דוגמה לכולם.

שאלה: האם רק לאנשים עם נקודה שבלב נשמע הגיוני שהאנושות היא גוף אחד?

אולי אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל כלפי הבריאה, מבנה של אדם הראשון, מבנה של דור האחרון, ודאי שאנחנו נמצאים כמערכת אחת. סך הכול, בכל הבריאה אין יותר מעשר ספירות.

שאלה: שמעתי אתמול בישיבת הכתבים אמרת שצריכים צעירים. למה דווקא צעירים, ומה המיוחד הלימוד לצעירים מהלימוד שאנחנו מכירים היום?

אני לא זוכר בקשר למה אמרתי.

קריין: אמרת, ואני יכול להגיד לך מילה במילה. "תנסו למשוך קצת יותר אנשים. אנחנו צריכים לקבל אנשים חדשים, להתחדש. תנסו לעשות את זה ולהשפיע על החיים בהפצה".

אז מה זה שם צעירים?

קריין: כאילו קהל חדש, שלאו דווקא צעירים בגיל. צעירים הכוונה

חדש.

קריין: כן.

זה נכון. אני מאוד משתוקק להפצת חכמת הקבלה בין כולם, בכל האנושות, בכל השפות, בכל מה שאפשר. בעצמי עסקתי בזה בשנים הראשונות שהייתי אצל רב"ש. כתבתי בשנת 83, 84 את הספרים שלי הראשונים. אפילו לפני כן. אני חושב שכולם חייבם בכל זאת, במשהו להצטרף להפצה. היום זה אפשרי דרך כל מיני מערכות וירטואליות. אז תנסו לעשות את זה.

שאלה: שמענו שאמרת שהגברים תלויים בנשים. במה באה לידי ביטוי התלות של הגברים בנשים?

לפי הטבע אישה היא מולידה גם בנות וגם בנים. אישה היא מחנכת גם בנות וגם בנים. ילד שגדל הוא יודע שאימא היא אימא. היא הכי קרובה אליו. ואין כאן מה לעשות. הוא מרגיש יותר תלות באימא מאשר באבא.

אבא עומד אחרי האימא. הוא מביא משכורת, הוא תומך, אבל האימא היא בעצם נמצאת קודם כל קרובה בליבה לילד. לכן אני חושב שהשפעת הנשים על העולם היא גדולה מאוד. היא מיוחדת מאוד. ואנחנו חייבים להכניס את האימהות, הנשים שלנו, של "בני ברוך" להפצה.

הן צריכות ללמוד איך לעשות זאת, אבל בעצם זה לא נכון שדווקא דרך הגברים מגיעה ההפצה. תלוי באיזה נושאים ותלוי באיזה סגנון. אבל אישה יכולה להשפיע על הגבר. אני אומר, לא על נשים, על הגבר יותר מאשר הגברים.

וגם לראות את הדברים האלה בצורה אחרת, צריכים לחשוב. אבל אני לא חושב שאישה לא יכולה להיות משפיעה לעולם. "בזכות נשים צדקניות יצאו בני ישראל מהמצרים". מה זאת אומרת? איך הנשים האלו משכו את הגברים מעבודה זרה, מכל מיני הדרגות הנמוכות ליציאה? איך?

אך ורק על ידי זה שנתנו דוגמה, דרשו מהן, ביקשו מהן. אישה יודעת לעשות מגבר מה שצריך. בתנאי, שהיא מחוברת עם יתר הנשים ועם הבורא. זה כוח שמנענע את כל המציאות. ומפני שלנשים אין מטרה נכונה ואין השפעה נכונה על עצמן וגם על הגברים, הן לא יכולות להשפיע.

קריין: אנחנו בסוף מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות". כותרת.

למה ניתנה התורה לישראל

ובזה מתבאר היטב השאלה, למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם. כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שיפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין להכריע ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשואת הצורה, שהיא הדביקות במדותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'. ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה.

אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים"."

זה בעצם סוף התיקונים. לכן אנחנו צריכים לראות כאן איפה המקום שלנו, התפקיד שלנו ושאנחנו חייבים להשתדל לבצע את זה. העולם נעשה יותר עגול, יותר קשור ויותר קרוב לתיקונים האלו. נקווה שאנחנו נזכה בהם בימים האלו. זה הרבה יותר מהר צריך לקרות ממה שנראה לנו.

שאלה: אתה כל השיעור, ככה כל הזמן נוגע לא נוגע ואומר "עוד מעט אנחנו מתקרבים לזה, העולם מתקרב לזה". לקראת מה אנחנו בדיוק מתקרבים?

אנחנו מתקרבים לגילוי שהחיבור בינינו זה עתיד העולם, ואם אנחנו לא תומכים בזה, אז אנחנו עושים רק צרות לעצמנו, מחזירים את הצרות לעצמנו.

שאלה: מה זה להחזיר את העולם אחורנית? איך ייתכן מציאות כזאת?

העולם מתגלגל לחיבור, לחיבור, לחזור לאותה הצורה כמו שהייתה לפני שבירת האדם הראשון, לפני המערכת הזאת. ולכן אם אנחנו לא תומכים בכיוון זה, אז אנחנו כביכול לא משתתפים. אז אותם כוחות הטבע שכבר נמצאים בסוף הם לוחצים עלינו בצורה שלילית.

ואז במקום להתחבר, בין רוסיה ואוקרינה, ושם עוד כמה מדינות מסביב, ועכשיו זה גם כל אירופה ואמריקה, במקום שזה ילך לקראת החיבור זה הלך לקראת מלחמה.

שאלה: הצורה הזאת שעכשיו מתגלה של מלחמה זה נקרא שהעולם חוזר אחורנית או שזה התפתחות?

ודאי שחוזר אחורנית. כל מלחמה ומלחמה ודאי חוזרת אחורנית. מראים לנו שאנחנו לא עושים את החיבור במקום הנכון.

שאלה: זה לאו דווקא התקדמות שמראים לנו עכשיו את השלב הבא שלנו, מקום של פירוד שעליו צריך להתקדם בו?

עכשיו זה ככה מתגלה. אבל למה אנחנו צריכים ללמוד מהמכות? למה אנחנו לא יכולים" להקדים תרופה למכה"?

שאלה: ואז מה היה מתגלה שם, לצורך העניין?

חיבור בינינו, בין כולנו. למה כלפי אותו המרכז של המלחמה התפרצות, התפוצצות, שנאה וכן הלאה, לא יתגלה חיבור ואהבה? זה בעצם מה שצריך להיות. ובסופו של דבר, אנחנו צריכים להבין שאנחנו אשמים. ולא שום אומה אחרת. לא רוסים, ולא אוקראינים, ולא ערבים, ולא תורכים ולא אף אחד. אלא בעצם, אותנו יאשימו. מפני שבנו מרגישים שיש מפתח לשלום העולם.

שאלה: איך להקדים את הרגשת האשמה הזאת?

לפרסם שידעו ושכולם ידעו. אין בזה שום סוד. ויחד עם זה לפרסם, אז מה עושים?

שאלה: ואנחנו, "בני ברוך", איך אנחנו יכולים להרגיש על הבשר שלנו שאנחנו אשמים?

לפרס גם ב"בני ברוך". בכל מיני צורות. לפרסם ליהודים בישראל. למי בעל הסולם כותב את זה? אין ברירה. לא לחכות למכות. זה לא טוב בעיני האנשים ולא בעיני הבורא. זה לא נעים לשמוע, אבל אין מה לעשות.

תלמיד: לא נעים לשמוע ועוד לפרסם גם לאחרים ש"אתם אשמים".

כן. ודאי. אלא איך לא לגלות את התרופה? אין תרופה אחרת. אתה מבין שאין ברירה. וגם את זה להסביר. אני זוכר שלא פעם זה קרה לי בחיים שלי, שהייתי שוכב ובקושי נושם ולקום מהמיטה בבית חולים לא יכולתי לעשות כמה צעדים, כי הריאות היו מלאות בדם, וזה אחרי תאונת דרכים.

ובאו שני רופאים, לא מהמחלקה שלי, איפה שהייתי שוכב ואמרו, "אנחנו רוצים לקחת אותך אלינו ולעשות לך ניתוח ריאות". אמרתי, "אני מוכן לכל דבר כי זה יותר גרוע מלמות מה שעכשיו אני עושה, כי כל נשימה ונשימה זה פשוט סבל גדול".

הם לקחו אותי. אני סיפרתי כמה פעמים כמה שאני רצתי לניתוח הזה שבסופו של דבר לא היה להם זמן להכניס אותי בין הסדר של הניתוחים. בסופו של דבר זה יצא. התחלתי להרגיש "עכשיו אני נושם". אז תגיד לי, מה לעשות?

שאלה: במצב כזה ברור לי שאדם ירוץ. עוד לפני שאדם חווה תאונה, איך הוא ישמע באמת שהוא צריך לעשות פעולות כאלה ואחרות?

זו הבעיה שאנחנו לא יכולים להקשיב למה שקורה לנו. אבל חס ושלום, יכולים לבוא עוד צרות הרבה יותר גדולות ממה שהיום. כמו שמספרים על מלחמות המשיח, ה' ישמור. בכל זאת, היום זה יום חופש לחברים שלנו. נתראה כרגיל, מחר בבוקר. תביאו מאמר חדש.

קריין: מחר "תכונתה של חכמת הקבלה בכללה".

(סוף השיעור)