שיעור בוקר 28.06.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 161,

מאמר "בענין השכר המקבלים"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמוד 161, מאמר "בענין השכר המקבלים".

בואו נראה מה שכותב הרב"ש, מי הם המקבלים, מהו השכר שהם מקווים לקבל, אם הם מקווים, או מה הבורא נותן להם, למה נותן? מתי? כמה? בעבור מה?

בענין השכר המקבלים

תשמ"ה - מאמר ל"ב 1984/85 - מאמר 32

ידוע, שאין אדם מסוגל לעבוד בלי שכר. זאת אומרת, שאם לא היו נותנים לו שכר, לא היה עושה שום תנועה. וזה נובע משורש של הנבראים, שהוא חס ושלום אינו בעל תנועה. כמו שכתוב בתע"ס (חלק א', דף כ', אות י"ט) וזה לשונו "אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאוד את ענין התנועה. עד שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, שאין התנועה נוהגת בו כלל. ועל כן הוא גם כן נגד טבענו, והוא שנואה לנו", עד כאן לשונו.

ולפי זה צריכים לדעת, מהו השכר שלנו, שבשביל זה כדאי לנו לעבוד. כדי לבאר זה, צריכים להסתכל קצת במה שידוע לנו, שיש מטרת הבריאה ותיקון הבריאה.

מטרת הבריאה היא מצד הקב"ה, היינו אנו אומרים, זה שהקב"ה ברא את הבריאה, היה מטעם רצונו להטיב לנבראיו. ועל זה באה השאלה הידועה, מדוע אין הנבראים מקבלים טוב ועונג. כי מי יכול ללכת נגדו יתברך, ולומר, שלא רוצה טוב ועונג, אם הוא נתן טבע בהנבראים, שכל אחד ירצה לקבל.

כי אנו לומדים, כי רק הרצון לקבל נקרא "בריאה", שהמשמעות של בריאה הוא דבר חדש, שזה מכונה "יש מאין". אם כן הוא ברא את הטבע הזה בהנבראים. אם כן בטח שכולם רוצים לקבל, והוא רוצה לתת. ומי מעכב.

ועל זה בא התירוץ, המובא בדברי האר"י ז"ל (בתחילת ספר "עץ חיים") "בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, והנה אז צמצם את עצמו". ומבאר שם באור פנימי, שפירושו הוא, היות שיש הבדל בין משפיע למקבל, וזה גורם שינוי צורה, היינו אי נעימות להמקבלים, ובכדי לתקן את זה, נעשה תיקון, שאין השפע מאיר אלא להמקום שיש שם הכוונה בעל מנת להשפיע, כידוע, כי זה נקרא "השתוות הצורה". וזה נקרא "דביקות ה'".

ואז כשמקבל את הטוב והעונג, אין הוא מרגיש אז אי נעימות. אז יכול השפע לבוא להמקבל, כי המקבל לא ירגיש אז שום חסרון בקבלת השפע כנ"ל. היינו, שלא ירגיש את החסרון מזה שהוא המקבל, כיון שכוונתו הוא מטעם, שהוא רוצה להשפיע נחת רוח להבורא, ולא מטעם שהוא רוצה לקבל תענוג לעצמו.

נמצא לפי זה, אם נעשה חשבון נפש, מה עלינו לעשות, בכדי לקבל הטוב ועונג, הוא רק להשיג את הכלים, שהוא טבע שני, הנקראים "כלים דהשפעה". וזה נקרא "תיקון הבריאה". אי לזאת, אנו צריכים לדעת איזה שכר אנו צריכים לדרוש מהקב"ה, שיתן לנו עבור היגיעה שלנו בתורה ומצות. הוא, שיתן לנו כלים דהשפעה.

וכמו שכתוב בפתיחה לספר "פנים מסבירות", ששורש השכר הוא המסך והאור חוזר. לכן לא התענוג והשפע אנו דורשים בתור תמורת עבודה, אלא כלים דהשפעה. כי רק זה חסר לנו, לקבל את הטוב והעונג. ומטרם שמשיגים את הכלים דהשפעה, האדם סובל יסורים בהחיים שלו, כי אין לו הכלים המוכשרים לקבל טוב ועונג.

ובסדר העבודה שלנו, אנו רואים, שיש לנו להבחין בהמעשים שלנו ג' הבחנות, הנקראים:

א. דברים האסורים,

ב. דברים המותרים,

ג. מעשה מצות.

והנה, בדברים האסורים אין שייך לומר שם כוונות לשם שמים, שאני יכול לעשות דבר איסור אפילו לשמה. גם כן אין שייך לומר "לעשותם". וזה נקרא בדברי חז"ל "מצוה, הבאה בעבירה".

ורק בדברים המותרים, אז שייך לומר, שיש לכוון לשם שמים. או שלא יכול לכוון, ואז אין לו מצוה. אלא בזמן שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע, אז נקרא מעשה זו בחינת "מצוה".

במעשים של מצוה, דהיינו אכילת מצה, לאכול בסוכה, וכדומה, אפילו שלא מכוון אותם בעמ"נ להשפיע, נקרא גם כן "מצוה", כי גם שלא לשמה הוא מצוה. ובזמן שהוא כן מכוון אותו בעמ"נ להשפיע, אז המצוה הזאת גורמת לו לזכות להאור שבהמצוה.

וכשלא יכול עוד לכוון, אלא עושה את המצוה שלא לשמה, אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה". נמצא, אפילו כשלא מכוון, הרי הוא מקיים מצות ה'. מה שאין כן בדברים המותרים, כשהוא עשה, נקרא זה "דבר רשות", שאין זה יכול להכנס בתור חשבון מצות.

אבל בדברים האסורים, כשחס ושלום עושה, הרי נרשם עבירה על חשבונו. נמצא, שאז הוא הולך אחורה מדרך התורה, שנעשה יותר מרוחק מה'. וכשהוא עושה מעשה מצות שלא לשמה, הוא נעשה גם כן מקורב לה'. אבל זוהי דרך איטית, היינו שעל ידי זה הוא מתקרב לה' בדרך ארוכה, עד שתהיה לו היכולת להידבק בה'.

מה שאין כן כשעושה מעשי המצות לשמה, אז ע"י זה נעשה דבוק בהקב"ה, כל פעם יותר ויותר, עד שהוא זוכה לטעמי תורה ולטעמי מצות.

ומכאן יש גם כן להבחין בין שהוא נהנה או לא ממצוה. דהיינו, כשהוא אוכל כזית מצה, ואי אפשר לקיים המצוה, אם הוא לא נהנה. כי מי שאוכל כזית מצה, שלא כדרך הנאתן, אינו יוצא, אלא צריך להנות, אחרת אין לברך.

וכמו כן תענוג שבת הוא מצוה. ואם הוא לא נהנה מאכילה של סעודת שבת, הוא גם כן לא יצא. לכן יש דין, שבערב שבת סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך, כדי שיהנה מן הסעודה, כדברי חז"ל (פסחים, דף צ"ט) וזה לשונם "דתניא לא יאכל בערבי שבתות וימים טובים, מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה".

ומכל מקום אפילו שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, הוא גם כן מקיים מצות אכילת מצה, וכדומה. וכמו כן יש בדברים המותרים, שאפילו שאינו יכול לכוון בעל מנת להשפיע, מכל מקום נקרא זה, שאינו מתגשם יותר, בזה שאוכל דברים המותרים, בזמן שהם דברים ההכרחיים, היינו שבלעדם אין האדם יכול להתקיים. ואותם דברים מותר לקבל אותם בכל אופן. היינו, אפילו שלא יכול לכוון בהם בעל מנת להשפיע.

מה שאין כן בדברים המותרים, שאינם ההכרחיים, כשאדם משתמש בהם, הוא נעשה יותר מגושם, אף על פי שאינו עושה שום עבירה, כשהוא אוכל אותם. ומצד אחד יכולים לומר, שדברים הכרחיים עומדים מדרגה אחת למטה מדברי מצוה, כשעושים אותם שלא לשמה.

ולפי זה יוצא, שיש להבחין מלמטה למעלה:

א. דברים אסורים.

ב. דברים מותרים, שלא יכול לכוון אותם בעל מנת להשפיע.

ג. דברים מותרים, אבל הם הכרחיים.

ד. דברים של מצוה, שאינו מכוון אותם בעמ"נ להשפיע.

ה. דברים של רשות, שמכוון אותם בעמ"נ להשפיע. (אבל מצוה שלא בכוונה, ודברי רשות בעמ"נ להשפיע, צריכים בירור, איזה מהן חשוב, משום שיש לטעות בזה. לכן אני לא רוצה לברר את זה).

ו. דברים של מצוה, שמכוון אותם בעל מנת להשפיע.

היוצא מזה, כי עיקר השכר הוא רק להשיג כלים דהשפעה. וכשמשיגים את כלים האלו, כבר יש לו הכל."

שאלה: מהי "מצוה הבאה בעבירה"?

בואו נחשוב יחד. מצד אחד זו מצווה, זאת אומרת יש ציווי לעשות. מצד השני זה בא בעבירה. מאיזה מקום זה יכול להיות? או מה זה שלא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, או שיכול לכוון לעל מנת להשפיע, אבל לא יכול ליהנות, ואז הוא עושה מפני שיש ציווי, אבל הנאה אין לו.

שאלה: איך להבדיל בעבודה שלנו מה הכרחי, מה אסור, מה מותר, או שאנחנו לא צריכים לעשות את זה?

אנחנו מעבירים את הכיוון שלנו לפעולת החיבור, כי מטרת הבריאה היא שאנחנו נגיע לחיבור כמו שהיה לפני שבירת הכלים, לפני חטא עץ הדעת. ולכן כל דבר שהוא מוביל אותנו לחיבור מתקבל אצלנו כמצווה, כי הפעולה הכי גדולה, גבוהה ורחבה זה "ואהבת לרעך כמוך", ואנחנו צריכים להשתדל שכל הפעולות שלנו הן יהיו לכיוון הזה, לכיוון החיבור.

שאלה: הדירוג לפי המאמר, אסור, מותר, הכרחי, מעשה מצווה בלי כוונה על מנת להשפיע, האם זאת העבודה שלנו, איך אנחנו מקיימים את הדירוג הזה, המדרג הזה?

אנחנו מתחילים את הפעולות האפשריות ויכולים ללמוד בתנאי שאנחנו נמשכים לחיבור בינינו. וככל שאנחנו רוצים להתחבר, שם אנחנו מתחילים כבר לבדוק, למדוד, לשקול עד כמה אנחנו מכוונים לזה? באיזה כוח נפשי אנחנו מכוונים לזה? מה אנחנו מוכנים לתת תמורת הקיום? את כל זה אנחנו יכולים כבר לדרג ולחלק לפי המצבים שעוברים עלינו.

תלמיד: מצווה, הכוונה שזאת פעולה לחיבור?

כן, זה תמיד כך.

שאלה: על פי המאמר, מהם הדברים האסורים בעשירייה? האם לא להיות בשיעור, או דברים מסוג זה, גם הם נקראים איסור?

אלה דברים ששייכים לחיבור בקבוצה. נגיד, יש לפניי עכשיו בכל העולם אלפים של חברים, אבל יש גם כנגדם עוד אלפים שלא נמצאים איתם, אז איך היחס של אלה שלא באו לשיעור, כלפי החברים שלהם שבאו לשיעור. כאן בודקים את האדם לא כלפי המורה, אלא כלפי העשירייה שהוא בא להשלים, או לא בא להשלים אותם. כי בזה הוא מתקרב לבורא, וכך בודקים את האדם, ובהתאם לזה הבורא מצידו מקרבו.

שאלה: האם גם להדליק מצלמה בשיעור, או לתת דוגמה אישית, אלה פעולות רוחניות כלפי איסור, או לא איסור?

זה ודאי חלק מההשתתפות וזה חלק ששייך למצווה. אפילו שאני נמצא באיזשהו מקום נידח לבד, אבל אם אני שומע, רואה, ואפילו לא משתתף, ואפילו לא שואל, אבל ההשתתפות הנפשית שלי היא מאוד חשובה, היא נקלטת ברצון הכללי.

שאלה: איך אנחנו מגיעים לזכות לכלים דהשפעה?

על ידי שאנחנו דואגים לחיבור של כולם, במיוחד בזמן ההתאספות, ונותנים לזה כוונה וכוח, וההשקעה שלנו בסופו של דבר מביאה אותנו לחיבור.

שאלה: איך המאמצים לחיבור מביאים אותנו ל"כלים דהשפעה", מה הקשר בין זה לבין זה?

אבל חיבור וכלים דהשפעה זו אותה הפעולה.

תלמיד: כן, אבל פה הוא כותב שזו תמורה של העבודה.

העבודה שלנו זה במאמץ, כשאנחנו רוצים להתחבר ואנחנו עושים את כל הפעולות. נגיד עכשיו לפני הכנס, אנחנו עושים כל מיני פעולות כדי להכין את התשתית לזה, וכל מה שאנחנו יכולים כדי לקבל את החברים שלנו, שחלק מהם מגיעים פיזית, חלק נמצאים איתנו בחיבור ווירטואלי. כול זה מאמצים שהם מתחברים ואז אנחנו מרגישים את הסיכום.

תלמיד: הסיכום הוא חיסרון חדש או שזה מילוי?

כן, זה יכול להיות חיסרון חדש ויכול להיות אחר כך כבר מילוי, גם וגם, החיסרון הוא גם כאיזה מין תשלום.

שאלה: כתוב "בדברים המותרים שאינם ההכרחיים, כשאדם משתמש בהם, הוא נעשה יותר מגושם, אף על פי שאינו עושה שום עבירה, כשהוא אוכל אותם."

כן, יש הרבה דברים שלא כתוב עליהם שזו לא עבירה או לא מצווה, אבל כשאדם משקיע בזה, אז הוא משקיע על חשבון אותם הכוחות שהיה מכוון אותם נגיד לחיבור, לתיקון, ולכן הוא מזיק לעצמו. אומנם זה מותר, אבל מזיק. כי הוא מוציא אותם הכוחות מעצמו, מרוקן את עצמו מהיכולת לכוון את עצמו לכיוון הנכון.

שאלה: בתחילת המאמר הוא כותב, שחסר לנו רק כלים דהשפעה כדי לקבל את הטוב ועונג.

כן.

תלמיד: למה התענוג תלוי בכלים דהשפעה?

כי האדם נמצא אז בהשתוות הצורה עם הבורא ואין לו שום הפרעה ומניעה שיקבל מה שהבורא רוצה לתת לו.

תלמיד: אבל כשהכלי בקבלה מתמלא זה לא נקרא תענוג?

ודאי שאם אדם ממלא את הכלים דקבלה שלו הוא נהנה.

תלמיד: למה רב"ש מתכוון כשהוא אומר שכל הייסורים בחיים הם מפני שאין לו כלים דהשפעה?

כי התענוגים שאנחנו מדברים עליהם, מתגלים כולם ברצון להשפיע, בכלים דהשפעה.

תלמיד: מה השוני בהם? מה הופך את התענוג לתענוג אמיתי?

השוני הוא בכוונה. איך אני משתמש ברצון לקבל, כדי ליהנות או כדי לְהַנּוֹת.

שאלה: בפסקה השניה כותב רב"ש "כמו שכתוב בפתיחה לספר "פנים מסבירות", ששורש השכר הוא המסך והאור חוזר. לכן לא התענוג והשפע אנו דורשים בתור תמורת עבודה, אלא כלים דהשפעה. כי רק זה חסר לנו, לקבל את הטוב והעונג. ומטרם שמשיגים את הכלים דהשפעה, האדם סובל יסורים בהחיים שלו, כי אין לו הכלים המוכשרים לקבל טוב ועונג."

האדם בכלל לא נמצא בהכרה שהוא צריך כלים דהשפעה?

נכון.

תלמיד: יוצא שמלכתחילה כל הייסורים באים כי אין לנו כלים דהשפעה.

זה די רחוק מהאדם הרגיל.

תלמיד: אני מבין שרב"ש מתכוון לאדם שכבר הולך בדרך. האם אותו אדם שהולך בדרך, רואה שהייסורים שלו בחיים הם מפני שאין לו כלים דהשפעה?

אם כך הוא רואה, אז זו כבר דרגה רוחנית.

תלמיד: אז מה בדיוק רב"ש רוצה למסור?

רב"ש כותב בכללות, הוא לא כותב לפי המצבים והמדרגות בצורה מדויקת.

תקרא שוב את הקטע.

תלמיד: "כמו שכתוב בפתיחה לספר "פנים מסבירות", ששורש השכר הוא המסך והאור חוזר. לכן לא התענוג והשפע אנו דורשים בתור תמורת עבודה, אלא כלים דהשפעה. כי רק זה חסר לנו, לקבל את הטוב והעונג. ומטרם שמשיגים את הכלים דהשפעה, האדם סובל יסורים בהחיים שלו, כי אין לו הכלים המוכשרים לקבל טוב ועונג." .

במידה שהוא משתוקק לגרום נחת לזולת, במידה הזו הוא נהנה. כמו אימא כלפי התינוק, ככל שהיא נותנת לו כך היא נהנית יותר.

תלמיד: אז המדידה בכלים דהשפעה היא כבר לא מדידה של המילוי ברצון לקבל שלך, האם הוא משתנה או לא, המילויים ברצון לקבל שלך משתנים ברגע שיש דרישה לכלים דהשפעה?

כן.

תלמיד: ממה אתה מתחיל לסבול? ממה באים לך הייסורים בחיים?

אני מתחיל לסבול מזה שאני עדיין נמצא בכלים דקבלה ומשתוקק להיות כבר בכלים דהשפעה ועוד לא הגעתי אליהם.

תלמיד: על מה הייסורים בהשפעה?

אני נהנה מזה שאני יכול להשפיע. כל פעם מתגלות לי יותר הזדמנויות להשפיע ואני משתדל לממש אותן.

שאלה: האם כשכל חבר מחויב במידה מסוימת לעשירייה זה אומר שיש חיבור בעשירייה?

אני לא יודע מה זה מחויב, אבל נניח שכן.

תלמיד: מידת המחויבות היא מידת הערבות?

נניח שכן.

תלמיד: וכל חבר בעשירייה צריך לראות איך הוא מגביר את האחריות שלו כלפי העשירייה ולדאוג שהאחרים גם יעשו את זה?

כן.

תלמיד: איך פועלים נכון כדי להגביר את המחויבות של החברים כלפי העשירייה?

על ידי נתינת דוגמאות זה לזה.

שאלה: אני עדיין לא מבין איפה המקום של הדברים האסורים? אתה יכול לתאר את המצב הזה?

כל אחד בקבוצה חייב לממש את הייעוד שלו, את חובתו כלפי העשירייה, זה מקום החובה שלו. אם הוא לא עושה את זה, אז הוא צריך לאתר את המקום הזה, למלא אותו ולתקן אותו.

תלמיד: לפי הבנתי אלה רק פעולות בעבודה הרוחנית שלנו כלפי העשירייה?

כן. אני לא מבין מה זה, "רק כלפי העשירייה".

תלמיד: אתה חי בעולם הזה ויש לך מחשבות, יש לך פעולות שאתה עושה בעולם הגשמי.

מדובר רק כלפי העשירייה. בחלק מהחיים שלי אני דואג לעשירייה, להשלמת העשירייה, לחיבור בין כולם, לזה שכולם יהיו באותו נתיב.

תלמיד: בהמשך לפסקה השנייה שעכשיו הקריאו היה כתוב "ובסדר העבודה שלנו, אנו רואים, שיש לנו להבחין בהמעשים שלנו ג' הבחנות, הנקראים:

א. דברים האסורים,

ב. דברים המותרים,

ג. מעשה מצות.

"והנה, בדברים האסורים אין שייך לומר שם כוונות לשם שמים, שאני יכול לעשות דבר איסור אפילו לשמה.""גם כן אין שייך לומר "לעשותם". וזה נקרא בדברי חז"ל "מצוה, הבאה בעבירה"." אתה יכול להסביר את זה?

יש דברים שאתה לא יכול לכוון אותם בעל מנת להשפיע. נניח אם דברים שאסורים למאכל, או איסור לבצע משהו, אז אתה לא יכול להתקרב אליהם ולעשות עם כוונות אחרות, עם שום כוונות אתה לא יכול לתקן, כי הפעולה בהם היא כבר עבירה בעצמה.

תלמיד: אני מנסה להבין ולהרגיש איפה המקום שכל פעולה שאני עושה בתוך העשירייה כלפי חברים או בכלל בחיים, אני אכוון, אני אעשה דרך העשירייה כדי לעשות לבורא נחת רוח, ואני עדיין מרגיש שיש מקום ביש דברים אסורים ולא ברור איפה ומה?

מה זה איפה? בוא נגיד למשל אכילת חזיר, להדליק אש בשבת, כל מיני דברים כאלה, אתה לא יכול לעשות את זה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם אתה מדבר על ההיבט הגשמי של זה, שאני לא יכול לעשות את זה בעל מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: אני צריך להתייחס בחיים כך לדברים?

אני נתתי דוגמה, שיש כאלה פעולות גשמיות שאפילו אם תצרף לזה כל מיני כוונות, הם לא יהיו כשרים בכל זאת.

תלמיד: אז צריך להימנע מהם כבר מלכתחילה?

כן ודאי. לכן יש איסור מלכתחילה.

תלמיד: יש פעולות שאני עוד לא יכול לעשות עליהן כוונות ויש פעולות שאני יכול לשים עליהן כוונה ולעשות עוד מאמצים בעשירייה, ומשלא לשמה באים לשמה, כלומר הפעולה אולי אסורה כי אין עליה כוונה נכונה, אבל אני בכל זאת צריך ללכת לעשות את זה. איך עלי להבדיל בין הפעולות שאסור לעשות בכלל, כי אין סיכוי שאי פעם נעשה עליהן כוונה נכונה לבין אלה שעוד אין לי עליהן את הכוונה הנכונה, אבל אני צריך בכל מקרה לממש אותן?

אתה מתקרב אליהם על ידי דברים מותרים.

תלמיד: איך אני מבדיל ביניהם?

אני לא יכול להסביר לך באיזה דברים אתה יכול לעשות ברכה ובאיזה לא, זה כבר תלוי בך.

תלמיד: בסוף המאמר כתוב, שיש להבחין מלמטה למעלה שיש מצבים מדברים אסורים עד דברים של רשות בעל מנת להשפיע ודברים של מצוה בעל מנת להשפיע והעיקר הוא להשיג כלים דהשפעה. את כל הדברים האסורים שאנחנו לא מצליחים לכוון אותם בכלל, אנחנו צריכים להתעסק בהם או שאנחנו צריכים רק את הכלים דהשפעה?

אנחנו צריכים להשקיע את עצמנו בדברים המותרים שאנחנו בעצם חייבים להשיג עליהם כוונה על מנת להשפיע. וכל השאר לא כל כך חשוב לנו בינתיים, אחר כך אנחנו נרחיב את השדה הזה.

תלמיד: אני מרגיש שהחברים מנסים לשאול מה אסור לעשות בקבוצה, בעשירייה, מה נגד חיבור, מאיזה דברים יש להתרחק?

כל דבר שמרחיק חברים זה מזה. כל דבר שיכול לגרום לפירוד, לריחוק, לחוסר הבנה, להיזהר מאוד מזה. תמיד יותר טוב לפעול לקירוב.

שאלה: איזה יחס אסור לתת לחברים?

זה תלוי בדרגת האדם, אם מותר לך להתקרב לחבר, יש לך אפשרות להתקרב לחבר ואתה לא עושה את זה, זו כבר עבירה וזה תלוי בדרגה שלך.

שאלה:  מה ההבדל בין כלים דהשפעה לבין פעולת השפעה?

כלים דהשפעה אלה האפשרויות שיש לאדם, פעולת השפעה שהוא כבר מבצע אותן.

שאלה: יש תופעה בקבוצה בה כל מיני חברים וחברות אומרים דברים כמו, צריך לאהוב את עצמנו טרם הגעה לאהבת הזולת, קודם להתמלא באהבה עצמית ורק אז לאהוב את הזולת. הם כל מיני מלאכי חבלה כאלה הנמצאים פה ופועלים להרוס את כל העבודה. הייתי בועט אותם מזמן דרך החלון, אבל בקבוצה שלנו אוהבים לקיים את החטא העתיק ולרחם על אכזרים. מה העצה שלך למחבלים כאלה הנמצאים פה ואומרים לך שאתה צריך לאהוב את עצמך ועוד זוועות כאלה?

זאת תקופה שכל אחד עובר, לאט לאט המאור המחזיר למוטב יפעל עליו, ואז האדם יתחיל להשיג את היחס האמיתי שצריך להיות בו כלפי האגו שלו. צריך לתת לזה זמן.

תלמיד: אבל זה לא בן אדם שנמצא פה רק שנה או שנתיים ואני עוד יכול להבין.

שיהיה אפילו חמש עשרה, עשרים שנה.

תלמיד: הוא יושב פה ואומר לך לעשות בדיוק ההיפך ממה שכתוב בספר, ואתה אומר שהוא חבר ושצריך להתייחס אליו כגדול.

עליך להשתדל להסביר לו בסבלנות רבה ובאהבה, שיש גישה אחרת.

תלמיד: האם זה לא לרחם על אכזרים?

אין מה לעשות, בתוכנית הבריאה כולנו נגיע לגמר התיקון ואף אחד לא יישאר מחוצה לו, לכן תתחשב בזה ותטפל בכולם.

תלמיד: יש חברים שאפשר לעזור להם כי יש להם באמת רצון ונטייה ויש כאלו שהם עקשנים, לא שומעים כלום, לא מבינים כלום ויש להם איזו דת בראש וזהו.

נכון, ובכל זאת אנחנו חייבים לטפל גם בהם.

תלמיד: מטפלים במי שאפשר לעזור לו ולא במי שאי אפשר לטפל בו.

יכול להיות שאתה לא יכול אבל אחרים יוכלו. אין מה לעשות, מה שלא עושה השכל עושה הזמן.

שאלה: הרב"ש מסכם בצורה נפלאה את המאמר הקצר הזה. "היוצא מזה כי עיקר השכר הוא רק להשיג כלים דהשפעה. וכשמשיגים את הכלים האלו, כבר יש לו הכל." נניח שיש כאן עשרה אנשים שהשיגו זאת, מה תפקידם כאן?

על ידי זה שהם משפיעים זה אל זה, הם מכינים מקום לבורא שיתגלה יותר ויותר.

שאלה: למה חיבור בקבוצה נקרא מצווה?

כי תכלית הבריאה היא שכולנו נתחבר ונחזור למערכת תקינה של אדם הראשון.

תלמיד: האם יכול להיות סבל בכלים דהשפעה?

למתחילים כן, כי הם מכריחים את עצמם כאילו להשפיע ואז הם מרגישים סבל.

שאלה: האם אנחנו יכולים להוסיף כוונה להשפיע לכל הפעולות המגיעות מהבורא בחיי היום יום שלנו, במשפחה, בעבודה, או שרק בפעולות בינינו בעשירייה יש לנו הזדמנות לבחירה חופשית?

בינתיים רק בפעולות בעשירייה.

שאלה: האם ההתקרבות לחברים במחשבה מספיקה או חייבים להתקרב גם בדיבור ובמעשה?

צריך לראות לפי המצב, אנחנו בדרך כלל מגיעים אחר כך לכוונות הנכונות במחשבה וזה מספיק.

שאלה: אמרת שיש פעולות שאי אפשר לעשות בעל מנת להשפיע. בשביל מה הפעולות האלה קיימות?

נברר אותן בדרך. יש פעולות שהן כאלו קליפות, שאנחנו מבררים אותן עד הגבול בו מתברר שאי אפשר לעשות בהן שום פעולה בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם יש קשר בין המצוות המוזכרות במאמר למצוות ולפעולות גשמיות שאנחנו עושים?

לא, הכול עובר דרך רצון האדם.

שאלה: שמעתי עכשיו בשיעור דוגמאות למצוות דתיות שאסור לעשות וזה יוצר אצלי בלבול. האם הדוגמאות האלה נאמרות כדרך משל? איך להתייחס לדברי רב והרב"ש שמזכירים את המנהגים הללו?

אלה מנהגים.

שאלה: המאמר נפתח בכך שמטרת הבריאה מצד הקדוש ברוך הוא היא רצונו להיטיב לנבראיו. לאיזו מטרה הוא ברא, מה זה להטיב לנבראיו?

להטיב לנבראיו זה שהוא ברא נבראים כדי להיטיב להם, כדי להביא אותם לדרגתו.

שאלה: איך אנחנו מגיעים להרגשה כמו של הבורא, לרכישת כלי דהשפעה, האם זה קורה כאשר אנחנו מבקשים עבור החברים שלנו?

כן.

שאלה: המטרות של הבורא ושל הנברא הפוכות זו מזו. איך אנחנו מגיעים להשתוות בין שני התדרים השונים האלה?

אנחנו מתחילים מהרצון להשפיע לבורא כמו שרצון הבורא הוא להשפיע לנו הנבראים, ובזה אנחנו מתחברים וממלאים זה את זה, את רצון הבורא ואת רצון הנבראים.

שאלה: למה אנחנו צריכים לדאוג לפתח כלים דהשפעה שאיתם נקבל את ההנאה? האם אנחנו לא צריכים לבקש מהבורא את הכוח לתת למענו, למען ההנאה שלו, בלי לקבל שום תמורה?

כן, נכון, כך צריך לבקש.

שאלה: אם יש לי אפשרות קטנה להגיע לכנס אבל אני לא מגיע, אני לא משתתף, איך אני יכול להיכנס לבירור עמוק?

אתה לא יכול. הכלי של הכנס רחב מאוד ובלי להיות בו, להתערבב בו, לא תוכל להתקדם בשביל הצער שלך. אנחנו חייבים להשתתף. אנחנו בדרך כלל נוטים לזלזל באירועים שמשתתפים בהם הרבה אנשים, נשים וגברים, ושומעים בהם שאלות שלא לעניין. אבל זה לא חשוב, זה הכלי הכללי וזה מה שאנחנו צריכים ולכן רצוי מאוד להשתתף וברצינות עם כולם.

שאלה: האם השפעה כוללת תמיד בתוכה את הכלים דקבלה? או יותר נכון שהכלים דקבלה נמצאים ביסוד תכונת ההשפעה, היא כאילו מתלבשת עליהם, ולכן ההשפעה היא שלמה?

כן, יש בזה משהו, חשבת נכון.

שאלה: אמרת שאסור לעשות בעשירייה פעולות שיכולות להרחיק את החברים זה מזה. לפי מה שאני מרגיש ורואה, זה קורה כול הזמן, ועד שאנחנו לא מרגישים ממש זה את זה, עד שאנחנו מבינים מה שיש לחבר בפנים זה ימשיך ויקרה. מה לעשות, איך לתקן את זה?

להזכיר זה לזה לגבי הרגישות, ולעלות את הרגישות.

תלמיד: האם אפשר לבקש מהבורא לתקן את הפעולות הרעות והמזיקות שאני עושה, אפילו בלי לראות שהן כאלה?

איך אתה יכול לבקש לתקן משהו שאתה לא מרגיש שהוא מזיק? זה לא הולך. רק במידה שאתה מגלה את הנזק באותן פעולות, אז אתה יכול לבקש להימנע, ולהיפטר מהן.

תלמיד: אמרת שצריכים להזכיר את הרגישות, אבל בכלל לא ברור איך לעשות את זה. כי ביחסים אגואיסטיים, בתפיסה אגואיסטית מאוד קשה לדבר על דברים כאלה.

להיות יותר בקשר עם החברים, ומתוך המצב הזה כשאתם תתערבבו זה עם זה, שם תוכלו למצוא תכונות שיעזרו לכם לעלות.

תלמיד: תודה. אני מקווה שהכנס יעלה את הרגישות לכל החברים.

גם אני מקווה.

שאלה: האם האדם יכול לעורר את החיסרון בעצמו, ואם לא איך החיסרון יכול להתעורר אצלו?

אם אדם נמצא בתוך סביבה, והוא סך הכול מתכלל איתה ,ונכלל בה, הוא יכול לעלות לבורא רצונות חדשים, שהוא רוצה להיות כמו הסביבה, וכך הוא מתקדם ממש בהדרגה. זאת השיטה הכי טובה, נכונה, ומהירה, להתכלל בחברה, כל הזמן להסתכל עליה, ומה שהוא רואה בהם טוב, לבקש מהבורא תכונות כאלו.

שאלה: איך לא לברוח מהמערכה כשאני לא מסוגל לסבול את הרע שמתגלה מחוצה לי?

צריכים להבין שזה מגיע מהבורא, ואתה לא יכול לברוח מזה בכל זאת, וכל מה שאתה מקבל זה בדרך שלך לשלמות.

תלמיד: אבל אלה התכונות לי, נכון?

כן.

שאלה: האם המאמצים שלנו להתגברות על ההפרעות, ולהשיג אהבה והשפעה זו בעצם התפילה השלמה לבורא?

כן, יכול להיות שזה כבר יהיה נכון ושלם.

שאלה: לכל המצוות יש שורש רוחני ורובנו בכלי העולמי לא מכירים את המצוות שקיימות בעם היהודי כבר אלפי שנים. איך עלינו להתייחס לזה? אמרת שזה סתם מנהגים, אבל אם למנהגים האלה יש שורשים רוחניים, איך עלינו להתקרב אליהם?

מה זה אומר מצוות, דברים שאנחנו צריכים לקיים בחיים הרגילים?

אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים רק על מה שאנחנו צריכים לשמור ולקיים ברצונות ובכוונות שלנו.

שאלה: האם הדברים האסורים, החטאים, זה משהו שאנחנו מוצאים בעשירייה או שאלה חוקים שאנחנו צריכים להכיר ולדעת? כי לפעמים אנחנו אומרים שהדבר היחיד שאסור זה לצאת מהדרך, וכל השאר זה בסדר אם זה קורה.

נכון, אם אני בודק את עצמי שאני נמצא בדרך על כל צעד ושעל, ואני באמת בודק את עצמי בצורה נכונה, אני לא צריך לעשות שום דבר נוסף חוץ מהבדיקה הזו, ולהתקדם.

שאלה: למה הדברים המותרים נקראים "רשות", ואי אפשר להעריך אותם כמצוות? ומה זה אומר דברים מותרים שהם רשות?

יש כמה סוגי פעולות, כוונות, חלק שמותר או אסור, או לא מותר ולא אסור, אלא בהתאם לתנאים הסביבתיים. יש בעניין הרבה שאלות. וכך לאט לאט נלמד אותם, אם בכלל נצטרך. אבל עכשיו חשוב לנו רק דבר אחד, לדעת מה עוזר לנו להתקדם למטרת החיים, ומה עוצר בעדנו מלהתקדם למטרת החיים, זה הכול.

תלמיד: לפעמים מאוד קשה לברר מתוך המאמר את ההבדל בין הדברים האסורים והדברים המותרים. האם תוכל להסביר?

הדברים המותרים הם אלו שעל ידם אנחנו יכולים להתקדם הלאה לעל מנת להשפיע. והדברים האסורים הם אלו שאסור לנו לבצע כי אז אנחנו לא יכולים להתקדם לעל מנת להשפיע, אלא יורדים עוד יותר לעל מנת לקבל. אני חושב שזה ברור.

שאלה: לפעמים יש הרגשה שמתוך המאמר או מתוך הלימוד אנו רוצים להבין מה לעשות בחיים, שיהיה לנו דף הנחיות פשוט. מה אני צריך לעשות, מה לא לעשות ביומיום, עם העשירייה? וכך לגבי כל דבר.

כן.

תלמיד: עכשיו ממה שרב"ש כותב פה, וגם מהתשובות שלך, נוצרה הרגשה שאי אפשר להבין מה לעשות, ואף פעם לא נבין מה לעשות עד שלא נפתח, ונקבל, כלים דהשפעה?

למה, אולי תיתן דוגמאות שבהן אתה פתאום נתקע ולא יודע מה לעשות.

תלמיד: נניח המנהגים, מה לאכול, מה לא לאכול, מה לעשות ביומיום, אנחנו עדיין לא מבינים מה הקשר בין זה לבין מטרת החיים.

אז מה? כתוב לך, תעשה מה שכתוב וזהו.

תלמיד: כן, אבל זה לא בהכרח יקדם אותי רוחנית כמו העבודה בעשירייה ששמה העבודה הכי מדויקת.

נכון.

תלמיד: אז אפשר להגיד שמקובלים לקחו את העבודה בעשירייה, ומתוך זה שהם העמיקו בזה, כל כך הבינו, וקיבלו כלים דהשפעה, הם יכלו ליישם את זה בעוד דברים בחיים? במה לאכול, איך להתלבש, איזה מקצוע לבחור בחיים, ואיך לעשות כל דבר? רק אחרי שהיו להם כלים דהשפעה הם יכלו לגשת לחיים, ולבחור מה לעשות נכון?

בסדר בינתיים שיהיה ככה, אחר כך זה ישתנה בך.

שאלה: דברים אסורים הם דברים שכרגע אנחנו לא יכולים לבצע בעשירייה?

כן.

תלמיד: האם עניין "שמח אני ברשעים שמתגלים" הוא, שהדברים האסורים האלה עכשיו נפתחו כלפיי ואני יכול לתקן אותם?

כן.

שאלה: אמרת שאם יש אפשרות להתקרב לחבר ולא עושים זאת זו כבר עבירה.

כן.

תלמיד: אז נשמע שאנחנו כל הזמן נמצאים בעבירות.

יש לפנינו תמיד אפשרויות להתקרב לחברים. אם אנחנו לא מבצעים את הפעולות הנדרשות, אנחנו נכנסים לעבירות.

תלמיד: איך עוברים מעבירה למצווה?

צריך להשתדל לא לפספס אפשרויות להיות יותר קרוב לחברים.

שאלה: העבודה שלנו היא בעשירייה, לא במצוות ולא בשום דבר אחר. איך להבין פשוט כל דבר בתוך העשירייה ובינינו לבורא?

זה פשוט מאוד, כתוב כל התורה דבר קל הוא. תתקרב לחברים, מהחיבור איתם תתכוון לבורא, ואין לך יותר שום דבר נוסף לעשות בחיים. כי זה בעצם להחזיר את הכלי השבור למתוקן.

תלמיד: אבל מתוך זה יש פה פירוד, יש דברים אסורים, דברים מותרים שלא יכולים לכוון אותם, דברים מותרים אבל הכרחיים?

זו תוצאה מהשבירה, כמו שאם אתה שובר כוס, אז יש חלקים שאתה יכול לחבר ויש כאלה שאתה לא יכול, אבל על ידי כך שתחבר את אלה הניתנים לחיבור תוכל אחר כך לחבר את האחרים וכן הלאה. כלומר יש סדר בתיקון.

תלמיד: אני חושב שכל האתגר הוא לא להתבלבל עם הפרטים אלא לזכור את מה שאמרת בהתחלה.

כן, העיקר כל הזמן, בכל פעולה הקטנה ביותר להבין שאני אוסף ככה את הבורא, אני מבצע פעולות עבור הכלי שלו.

שאלה: הוא כותב בסוף, יש "דברים של רשות, שמכוון אותם בעמ"נ להשפיע." בסוגריים הוא כותב "אבל מצוה שלא בכוונה, ודברי רשות בעמ"נ להשפיע, צריכים בירור, איזה מהן חשוב, משום שיש לטעות בזה. לכן אני לא רוצה לברר את זה". אתה יכול לעזור?

רב"ש לא רוצה איך אני אלך לברר את הדברים.

תלמיד: האם הוא לא רוצה לברר מפני שזה לא קשור עכשיו למאמר?

אני לא יודע, אם הוא כותב בצורה כזאת אני לא נוגע.

שאלה: אם אדם מזהה שהייתה לו אפשרות להתקרב לחבר והוא פספס, מה יכול לעזור לו לא לפספס בפעם הבאה כשתהיה הזדמנות להתקרב?

לעשות תשובה.

תלמיד: מה זה אומר?

להצטער, לחשוב, שתהיה בו מעין שריטה בלב ובפעם הבאה הוא כבר לא ישכח.

שאלה: יש לנו מאמרים ראשונים של הרב"ש בהם הוא מפרט די הרבה על איך צריך לעבוד בקבוצה, מה לעשות, מה לא לעשות. האם אפשר לקחת את כל המאמרים האלה, להוציא משם את העקרונות, לדרג אותם לחמש דרגות כמו שהוא כותב בסוף במאמר ולבדוק איך אתה מתקדם?

אני לא חושב שכך אפשר לעכל משהו. זה כמו שתכתוב על החיים שלנו איזה סיפור קצר שיהיה מוכן לכל אופני החיים, לכל המקרים, זה בלתי אפשרי. כי הכול עובר דרך הרצון לקבל שכל הזמן משתנה ומתחבר עם הרצונות לקבל של אחרים.

שאלה: זאת אומרת באופן כללי לומר כך, זה ספר החוקים, אמנם אי אפשר, אבל כל אחד צריך לעשות את זה לעצמו או בעשירייה, כל פעם לבדוק את זה מחדש?

כדאי לעשות זאת, אבל בטוח לא תצליח. כדי לכתוב, לעבוד על זה, יש כאלה שאוהבים לעשות את הדברים האלה וחושבים שמזה יצא להם משהו, איזו חוקה. אני לא חושב שזה אפשרי.

האדם צריך להתחבר עם כולם, הוא צריך להיות כלי לתפיסת הבורא, צריך להיות כמו הבורא, ככלי ואור. אני לא חושב שאפשר לעשות משהו בחלק מהדרך. אבל בדרך לעשות כאלה דברים זה טוב. כמו שבבית הספר אנחנו עושים כל מיני פעולות, מבחנים, האם אחר כך מישהו זוכר את זה, מישהו מעריך את זה? לא, הכול נכלל בחיים.

תלמיד: שמעתי שחשוב להבין מה עוזר להתקדם למטרת החיים, ומה עוצר אותנו מלהתקרב למטרת החיים.

כן, דברים פשוטים. חיבור בינינו תמיד עוזר, ריחוק בינינו תמיד עוצר.

תלמיד: זה ברור. בדרך פתאום מעוררים באדם רצונות גשמיים והוא נהיה יותר מגושם, מה התגובה הנכונה שהוא צריך להגיב לזה, כדי להתקדם למטרת החיים ולא לעצור?

לקחת את כל הדברים שמתגלים, ששום דבר מהם לא יעבור סתם ויעלם, אלא אנחנו צריכים עם כל מה שמתגלה בנו להגיע לחיבור המתגבר.

תלמיד: לא הבנתי, אז מה הוא עושה עם הרצונות הגשמיים שמתגלים בו?

הוא מצרף אותם לחיים שלו.

תלמיד: איך הוא מצרף אותם?

מצרף אותם או כפועלים בו בצורה חיובית להתקדם למטרת החיים או בצורה שלילית. אבל מקדמים אותו, אין שום דבר שהבורא ברא סתם.

תלמיד: אין לי שאלה על הבורא, כנראה שהוא יודע מה הוא עושה, אני לא יודע מה אני צריך לעשות.

אתה צריך לקבל את כל הדברים שמתגלים בך, למיין אותם ולעבוד עם מה שאתה חושב שמועיל לך להשיג מטרת החיים.

שאלה: איך להשתמש בחיסרון שידחוף אותנו קדימה? הרי הכלים דהשפעה לא נמצאים אצלי, הם מחוץ לי, רק כשאני משפיע על החברים, אני עושה פעולות מחוצה לי. איך להשתמש בחיסרון המשותף כדי שידחוף אותנו קדימה למען המטרה?

כך שכולנו משתמשים באותו רצון, באותו חיסרון.

תלמיד: אני יכול לתת דוגמאות להשפעה, אבל איך אני יכול לתת דוגמאות לרצון?

הוא מחבר אותו עם רצונות אחרים ומשתמש ברצון המשותף.

תלמיד: זה לא מובן.

מטרת החיים היא שכולנו נתחבר ללא גופים, אלא ברצונות שלנו, לרצון אחד גדול. ואין ברצון הזה שאנחנו נשיג שום דבר חוץ מרצון אחד כלפי הבורא.

תלמיד: אנחנו רצונות שונים, אנחנו מגיעים כל בוקר לשיעור, יום אחרי יום. קוראים את מאמרי רב"ש, הוא מפרמט אותנו, מכין אותנו, אבל לא כל אחד ברצון הזה. איך לגשר את הפער הזה של החסרונות?

להביא את כולם לחיסרון אחד, אנחנו צריכים לגלות את הבורא כולנו יחד בחיבור בינינו.

תלמיד: איך לקלוט את מה שהבורא נותן לנו עכשיו, שהוא פותח לנו הכול?

בחיבור בין כולנו, שם יש מקום לקלוט את הכול.

שאלה: כותב על מצב ד' שזו פעולה נכונה ועל מצב ו' שזו פעולה נכונה שהיא גם במצב להשפיע. אני אתן דוגמה, אנחנו יושבים בסעודה בכנס, כולם ביחד, עושים פעולה משותפת ובאמת רוצים שייצא מזה חיבור חזק. זה נחשב לפעולה ד' או כבר ו'?

לא, ו'. כי כולנו מתחברים גם בכוונה חוץ מהמעשה, בכוונה ועל מנת להשפיע.

תלמיד: איך צריך להגיב נכון לחבר שמתרחק מהחברים?

אם הוא מתרחק איך הוא יכול להגיב נכון, אני לא יודע. קודם כל צריכה להיות הכנעה, אם הוא מכניע את עצמו כלפי החברה, מכאן והלאה יכולים לדבר על התיקון שלו.

תלמיד: אם חבר מרגיש שהוא מתרחק, הוא רואה שזה מתרחש אצלו, איך הוא אמור להגיב לזה? מה זה להכניע את עצמו, מה זה אומר בפועל?

הוא צריך להשפיל את עצמו כלפיהם.

תלמיד: מה זה אומר? לבוא ולהגיד להם, אני נדחה מכם?

שיקבל את מה שהם עושים, איך שהם מדברים, את מה שהם לומדים, איך שהם פעילים. שיקבל את כל הדברים האלה גם על עצמו.

תלמיד: שהעשירייה מזהה חבר שנמצא במצב כזה, שהוא מתרחק מהם, מה אמורים לעשות, מה הן גבולות הגזרה, מתי להפסיק לנסות?

אי אפשר להגיד, צריך לראות מה קורה לו ואיך הוא משתדל. אין לי מה לענות לך.

תלמיד: אני לא יודע איך לשאול את זה. יש לנו חברים בעשירייה שאנחנו רואים שהם מתרחקים מאיתנו, חברים שלומדים עשרים שנה, ואנחנו ולא באמת יודעים מה לעשות ואיך להגיב לזה נכון. אני לא יודע אפילו איך לשאול את זה, ערבות, אחריות הדדית, מחויבות, כל הדברים שאנו לומדים ומדברים בוקר, בוקר בפועל, והבורא עושה "צ'אק" עם המקל וזהו ,אנחנו ממשיכים קדימה.

אם הם עוזבים אתכם, אני לא חושב שאתם הולכים קדימה. זה מה שאני יכול להגיד, חבל שאתם כל כך צדיקים והם כל כך רשעים.

(סוף השיעור)