שיעור בוקר 11.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 393

אותיות כ', כ"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 393, מאמר "הערבות", אות כ'.

אות כ'

"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.

כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."

שאלה: מה התהליך פה, האם רק כשהכף מוכרעת לזכות רואים שינוי? מה קורה לפני כן?

לפני כן זו עבודה של הרבה אנשים בודדים, כאן ושם, מי שמתעורר ומקבל בזה הזדמנות לתיקון.

תלמיד: ומה נקרא שישראל מכריעים את הכף לזכות?

כמו שאתה רואה שיחידים בישראל שמתעוררים ומתחברים, גורמים בזה לכולם להתחבר.

תלמיד: מתי מתחילה ההכרעה?

אף אחד לא יודע, מתי האנשים יתעוררו.

תלמיד: מתי מתחיל התהליך שישראל שמים את השומשום, עוד אחד ועוד אחד?

זה כבר התחיל מזמן, אבל זה ייגמר כשהשומשום האחרון יתחיל להוריד את הכף הזו למטה.

תלמיד: באיזו דרגה, באיזו מידה זה צריך להיות?

הוא לא כותב באף מקום, באף מקום לא כתוב איך אנחנו יכולים למדוד, לראות, איך אנחנו יכולים להשפיע. פחות או יותר כתוב איך להשפיע, אבל זה מאוד מעורפל.

תלמיד: אז כל ישראל צריכים להיות בהשפעה כדי להכריע את הכף לזכות?

כן, יחסית, כמה שיותר.

תלמיד: ועד אז אין שינויים בעולם?

עד אז יש שינויים רגילים כמו שאנחנו רואים.

תלמיד: לרעה.

לרעה, לטובה. אין מה לעשות, אנחנו נמצאים במצב שהכול תלוי בנו ואנחנו צריכים להבין את זה ולהתכלל, ולהגיע להכרעה לכף זכות.

תלמיד: קשה להבין למה התהליך בנוי בצורה כזו.

למה?

תלמיד: למה הוא לא בצורה הדרגתית? בעל הסולם כותב מצד אחד שהתהליך הוא בהתפתחות הדרגתית לאט לאט, אבל ההתפתחות ההדרגתית היא רק בישראל.

אז מה?

תלמיד: למה אין איזו התקדמות?

אני לא רואה שאין התקדמות גם באנושות. איפה אתה לא רואה התקדמות? מדור לדור, ממאה למאה, כך מתקדמים.

תלמיד: לאן מתקדמים?

לזה שמבינים מצבים, מבינים שהחיבור בינינו יכול להיות לטובה וכן הלאה. בכל זאת, אתה יכול עכשיו ללכת ולפרסם לאלפי אנשים והם יבינו אותך יחסית, פחות או יותר. מה שאין כן, לפני כמה מאות שנה זה היה בלתי אפשרי.

שאלה: למה ההתפתחות היא כל כך איטית?

אני לא חושב שהיא איטית. מה נקרא איטית, שזה לוקח עוד מאה שנה ועוד מאתיים שנה ועוד חמשת אלפים שנה?

תלמיד: כן, זה מאוד איטי, למה זה כך בכבדות?

זה לפי השעון שלנו, אבל בעצם זה לא איטי לעומת הזמן שהיקום וכדור הארץ קיימים, והאופן שבו הכול מתפתח.

תלמיד: ביחס לכל הבריאה זה נכון. זה פסיק, כמו שאומרים. אבל למה לא תוך שנה, למה בזמן שלנו זה נתפס כל כך איטי?

כי אנחנו לא מסוגלים לעכל את זה, אנחנו לא מסוגלים להשתתף בזה.

תלמיד: למה זמן העיכול הוא כל כך איטי, למה אנחנו מעכלים את זה כל כך לאט, עוד מאה שנה, עוד דור ועוד דור, למה זה לא קורה?

תשאל את האנשים, מפני שהם משתנים לאט לאט.

תלמיד: למה המנגנון בנוי בצורה כזאת של שינוי איטי, של הכרה איטית?

אם תביא בחשבון את ההתפתחות של כל הבריאה, דומם צומח חי מדבר, אז תראה שזה בנוי באיזו צורה היחסית נכונה.

תלמיד: למה כל העסק הזה הוא לא במהירות כפולה? למה אי אפשר להאיץ את התהליך? ברור לי שאני לא רואה את כל המערכת וזה מדויק, אין לי ספק, אבל אני לא מבין למה זה כך ולא אחרת, הרי היה אפשר להכפיל את המהירות?

היית שואל גם אז.

תלמיד: כן, למה זה לא ברגע?

אז אני אומר לך שאין בזה שום היגיון, לכאן או לשם.

שאלה: אני עדיין בהתרשמות מהמאמר הקודם. היה שם מצב של מישהו שהולך בדרך, ומפני שלא היתה לו יראת שמים הביאו לו חשיכה, שכחה, והוא התחיל לקבל ייסורים שלאט לאט הביאו אותו למצב שהוא קיבל התרשמות מיראת שמים. בזמן האחרון נראה שהעולם מתחיל לקבל מלא ייסורים, לא רק פה בישראל, זה מתפשט בכל העולם.

גם במאמר בעל הסולם אומר שישראל צריכים להגיע למדרגה שכל מעשיהם יהיו לשם שמים והם גם עוזרים לעולם להגיע לזה. אני שואל על שתי המדרגות האלה, שהעולם בייסורים וחלק מהאנושות כבר מרגיש במשהו את העבודה הזאת של לעשות לשם שמים. איך החלק הזה שהוא חי או מדבר משפיע על חלק הדומם או הצומח ומקרב את החלקים?

איך זה קשור ליראת שמים, כי למדנו שיש ג' יראות, שלא ימותו בניו, שיהיה לו עולם הבא, ואז יש איזו קפיצה ליראה מכך שהוא רב ושליט.

כן.

תלמיד: מה התפקיד שלנו בלעורר את הנקודות האלה כדי לקפוץ ליראה השלישית?

התפקיד שלנו הוא להיות הראשונים בתיקון. זאת אומרת להתקרב זה אל זה, על זה כבר כתוב בספרים שלנו מלפני אלפי שנים, שאנחנו צריכים להתחבר בינינו, לפנות לבורא ולהתפלל, וכך להרגיש שאנחנו חייבים לבצע את הפעולות האלו כפי שהן כתובות.

תלמיד: איך מעוררים ייסורים ממדרגה יותר גבוהה כלפי מדרגה יותר נמוכה?

אנחנו לא צריכים לעורר ייסורים, זו לא הדרך שלנו.

תלמיד: לא לעורר ייסורים, אלא שיהיו יותר הבחנות בייסורים.

רק להתפלל.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, (...), נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם".

כן.

תלמיד: למה גורמת מצווה כאשר אנחנו עושים אותה בעל מנת להשפיע?

היא מעוררת את האדם והבורא כדי שיתחברו לקיום של אותה המצווה.

תלמיד: ואיך זה משפיע על כל האנושות?

זה משפיע כי כולנו קשורים למערכת אחת.

תלמיד: מה קורה לאדם באנושות כשמישהו מישראל עושה את הפעולה? הוא מקבל הארה, אור מקיף?

הוא מקבל משהו, איזו הארת המקיפים.

תלמיד: אבל הוא לא מקבל תיקון.

הוא מקבל התעוררות.

תלמיד: אנחנו אומרים שכל אחד צריך לתקן עד שורש נשמתו. אבל פה הוא כותב שזו כל האנושות, האדם צריך להגיע להכרעת כף זכות. האם זה משהו שכל אחד צריך להגיע אליו באופן אישי?

נכון.

תלמיד: האם כל אחד מתקן את שלו עד שכל ישראל יגיע לתיקון?

עד שכל ישראל, עד שכל העולם וכך זה יהיה.

שאלה: התוצאה בסוף היא שהעבודה שעושים פה אלו שהתעוררו מתפשטת לכל העולם. מלבד שזו תוצאה, האם זה חייב להיות משהו שטבוע מלכתחילה בכוונה שלנו בכל פעולה ופעולה?

לא. אין לנו כוונות נכונות ואנחנו לא יכולים על ידי כוונות לתקן את העולם.

תלמיד: כלומר המאמץ שלנו תמיד צריך להיות בינינו והתוצאה היא שזה מתפשט.

כן.

תלמיד: אנחנו לא יכולים להחזיק מלכתחילה את התכלית שזה עובר הלאה.

זה לא מציאותי.

שאלה: יוצא שהמאזניים של המשקל שוקלים שומשומין רוחניים לא גשמיים, לא כמות אלא איכות.

כן.

תלמיד: כמו שכתוב "וישראל מעט מין העמים", ועדיין למעט הזה יש איכות הרבה יותר חזקה שיכולה למשוך את כל העולם קדימה.

האיכות נשארת, כן.

שאלה: הוא כותב שתפקיד האומה הישראלית על ידי העסק בתורה ומצוות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הקבועה הזו של אהבת זולתו, וזה מביא לדבקות. למה אני צריך לאהוב את הזולת, מה הסיבה?

כי זה מביא אותך למטרת הבריאה.

תלמיד: אבל מטרת הבריאה היא דבקות בבורא.

כן.

תלמיד: אז למה אני צריך לאהוב?

מאהבת הבריות לאהבת ה'.

תלמיד: אני מנסה לחשוב כל הזמן כלפי הבורא, הוא אוהב בלי סיבה, זה הטבע שלו. אין לי מדידה אני מודד את עצמי כלפיו כל הזמן, אני מנסה לחשוב איך הוא. האם גם אני צריך לאהוב בלי שום סיבה?

לא, יש לך כבר סיבה, שהבורא הוא רוצה בזה.

תלמיד: הסיבה שאני מלמד את עצמי לאהוב היא כי אני מבין שהבורא אוהב בלי שום סיבה, זה הטבע שלו לכן גם אני צריך.

הוא בלי שום סיבה ואתה עם סיבה.

תלמיד: מה הסיבה שלי?

שהבורא נמצא בזה.

תלמיד: אבל זה לא מספיק. מה עוד אני צריך לספר לעצמי, לתאר לעצמי? האגו שלי מכוון נגד הזולת, ואני עכשיו רוצה נגיד להתפלל על חבר.

ברור.

תלמיד: אז אני צריך סיבה למה אני עכשיו עושה פעולה כלפי הזולת, מנסה להתקרב אליו, להתפלל עליו, אם כל האגו שלי מכוון נגד. מהי הסיבה?

הסיבה פשוטה, כי אחרת אתה תקבל מכות.

תלמיד: זה לא מספיק לי. מה זה אקבל מכות?

מה זה לא מספיק?

תלמיד: אני אקבל מכות, אז מה? אני מחפש סיבה בשורש שלי, בבורא. הוא אוהב בלי שום סיבה], זה הטבע שלו, האם גם אני צריך להגיע לזה שאני אוהב בלי שום סיבה?

כן.

תלמיד: אני רוצה להתפלל לטובת החבר. כל האגו שלי מרשיע את החבר, מזלזל בו, אבל אני צריך להתפלל לטובתו. למה יש כזה מאזן כוחות לא נורמלי?

למה לא נורמלי? אומנם אני לא רוצה שום דבר טוב עבור החבר, אבל אני חייב להתפלל לבורא שייתן לי יחס טוב לחבר.

תלמיד: איך אני נותן לתפילה על החבר יותר כוח ויותר תוקף?

על ידי הכנה.

תלמיד: מה זה על ידי הכנה?

אתה חושב על זה לפני שאתה הולך לבצע, עד שתקבל כזה יחס לחבר ולבורא כך שתשתוקק להיות איתם בחיבור.

תלמיד: ואני עושה את כל זה כי זה הטבע של הבורא, אני רוצה להידמות אליו.

כן.

שאלה: הוא כותב שעל ידי עסק בתורה ומצוות לשמה נגיע להתפתחות כזאת נעלה של אהבת זולתו. האם זה תלוי בזה? האם בעסק בתורה ומצוות לשמה תלויה העבודה הנעלה של אהבת הזולת?

כן.

תלמיד: מה זה אומר בפועל?

שאם אתה תתייחס כך לחברים, אז כך אתה גם תעלה את עצמך ותתייחס לבורא.

תלמיד: וגם להפך?

להיפך אני לא יודע.

תלמיד: כי ככה הוא כותב. הוא כותב שדווקא על ידי העסק, המאמצים בתורה ומצוות לשמה לתועלת ה'.

כן.

תלמיד: וזה יגיע להתפתחות של אהבת הזולת.

כן. על זה דיברתי.

תלמיד: אמרת שדרך אהבת הזולת.

כך והפוך גם כן.

תלמיד: אני חוזר למשפט שכבר שאלו פה חברים עליו שאומר "באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם."

כן.

תלמיד: זה משפט שכאילו סותם את כל השאלות. אם באמת מבינים אותו, הוא ממקד לגמרי. סוגר אותנו. נעשה נחת רוח ליוצרנו בכל מצווה ומצווה זה מכריע את העולם.

נכון.

תלמיד: איך נכון לתפוס דבר כזה? זה משפט מאוד מאוד חזק.

מה יש? ככה בנויה המציאות.

תלמיד: ככה היא בנויה אבל זה מוסתר מאתנו, אנחנו לא רואים את זה.

אז כותבים לך.

תלמיד: הם כותבים את זה ואם אני תופס את זה באמת אז זה אחריות אין סופית על כל אחד ואחד.

כן, לכן באה אנטישמיות, כדי לעורר אותך.

תלמיד: אבל זה גם אומר שאם יש אנטישמיות סימן שאנחנו לא עושים את העבודה נכון.

נכון. זאת אומרת שמה שהוא כותב כאן זה נכון.

תלמיד: איך מושיבים על הלב את המשפט הזה? זאת השאלה שלי בעצם.

על ידי זה שמדברים כל הזמן זה אל זה.

שאלה: האם עכשיו כרגע בנקודת זמן הזאת של העולם, בן לישראל הוא כלול מכל העולם, מכל בני ישראל, מכל בני אומות העולם בתוכו וגם מהבורא? זאת אומרת, כרגע ישראל כלולים בתוכו? כל הנבראים.

כן.

תלמיד: כולל, הוא יכול להתחיל בקטן, משפחה שהוא מרגיש שהוא כלול מהם, ויכול לעלות לדרגת שכונה, עיר, מדינה, עולם, מציאות, שהוא כלול מכל הפרטים האלה. איך עולים בדרגות של הכולל הזה?

על ידי זה שהוא חושב ומקבל בחשבון שהוא תלוי בכולם וכולם תלויים בו.

תלמיד: וזו המציאות, ברגע נתון הוא מורכב מכל הפריטים שהוא ככה מרגיש בהם.

כן.

תלמיד: הוא אומר כאן "מכריע את כל בני העולם לכף זכות".

כן.

תלמיד: כל בן ישראל יכול לעשות את זה כרגע. אני שואל על המכריע, האם בן ישראל היום, שמצדיק או אוהב יותר את הזולת מאשר את עצמו, הוא באותו רגע ממליך על כל המציאות את הבורא?

כן.

תלמיד: בפועל?

כן.

תלמיד: ומה זה המצב הזה? עולם שכולו טוב?

כן.

תלמיד: והוא ככה גורם בפועל לכל פרטי המציאות?

כן.

שאלה: האם ניתן איכשהו להבין ממצב העולם, האם ישראל עושה את העבודה שלה או לא עושה?

ודאי שאפשר. והתוצאה היא שלילית.

תלמיד: אבל לפי מה שהבנתי התוצאה תמשיך להיות שלילית כל עוד הכף לא תוכרע לזכות.

כן.

תלמיד: אז איך יודעים אם השלילי שעכשיו מתגלה זה דווקא כתוצאה או לא כתוצאה, או לא קשור, או לא ניתן למדוד בכלל בין מה שישראל עושה לבין מה שקורה בעולם?

צריכים לבדוק ולראות ולמדוד ואז לקבוע עקב כך, ובמה זה למעשה תלוי.

תלמיד: מהי המדידה? איך רואים? נניח פורצת מלחמה באיזה מקום בעולם.

אז ודאי שישראל אשמים.

תלמיד: אבל אם אשמים זה אולי לזכותם, או שלא ניתן לקבוע שום דבר?

לא, לא. אם זו מלחמה, זה ברור שלא לזכותם.

תלמיד: למה? למשל המלחמה מביאה עכשיו להכרת הרע של הפירוד.

אתה יכול כך להגיד על כל דבר מתחילת הבריאה.

תלמיד: אני שואל את זה משום שבהתחלה אמרנו שעד שהכף לא מוכרעת לזכות, המצב בעולם לא ישתפר בצורה הדרגתית, הוא ימשיך להתפתח כמו שהוא מתפתח, והוא מתפתח בצורה אגואיסטית, כלומר לרעה.

כן.

תלמיד: אז אנחנו לא צפויים לראות שיפור בעולם ככל שישראל עובדת עכשיו יותר על החיבור, יותר על התיקון, ואז פתאום העולם נהיה יותר ויותר ירוק.

כן.

תלמיד: אם כך, אז האם ניתן להסיק, או להשליך, או בכלל למדוד את מצב העולם כתוצאה מהעבודה של ישראל?

בינתיים אפשר למדוד ולהגיד שישראל לא עושה שום דבר טוב.

תלמיד: לפי מה אנחנו רואים את זה?

לפי העולם.

תלמידה: אנחנו קוראים שכול עוד הכף לא מוכרעת לזכות, כול עוד השומשומים לא יצטברו אחד ועוד אחד, המצב בעולם, חוץ מישראל, לא הולך להשתפר.

כן.

תלמיד: זאת אומרת, שהולכת להיות תמונת מצב לא טובה.

לא טובה.

תלמיד: זאת אומרת שכשישראל יכריעו עוד שומשום, ועוד שומשום את הכף לזכות, המצב בעולם לא ילך וישתפר.

למה לא?

תלמיד: אמרנו שרק כשהכף מוכרעת לזכות, אז המצב בעולם ייראה בפועל, בתוך הדעת, בתוך רצון גלוי - שהוא משופר.

בכל זאת לטובה.

תלמיד: האם ניתן בכלל להשליך בין מצב העולם לבין מצב ישראל, אם הם עושים את העבודה שלהם או מתרשלים?

שייך.

תלמיד: מי יכול למדוד את זה?

אנחנו רואים את זה לפנינו. אם העולם עדיין לא הגיע לצורה יפה, אז ישראל עדיין לא מקיימים מה שעליהם לקיים. לא הגיעו להכרעה.

שאלה: כשאני מסתכל על המציאות בעיניים שלי, קשה לי לא להרשיע. ויש לי כאב כפול, גם על המצב עצמו וגם על זה שאני מרשיע, או שאני לא מסוגל לזכות. אני קורא שכל העבודה פה היא עלי. אני צריך לעשות מצווה אחר מצווה אצלי כדי שהעולם יתוקן.

כן.

תלמיד: איך לעבוד עם הכאב שנוצר אצל האדם כשהוא רואה את הדבר הזה?

אתה חייב בכל זאת, כביכול לפנות לכל באי העולם ולרצות שהם יבינו ויקיימו תיקונים שמביאים את העולם לגמר התיקון.

תלמיד: אין משהו שאני יותר רוצה מזה וזה לא מצליח. אפילו לא מצליח לייצר תפילה אמיתית מבפנים.

אז בינתיים זאת הסיבה.

תלמיד: איך להגיע לתפילה פנימית באמת? זה לא מגיע. זה כאילו הולך וחוזר.

בכמה שאתה מסוגל. מה לעשות? אתה מדבר על משהו שאנחנו נמצאים מתחת לזה, כתוצאה מזה.

תלמיד: ברור שזה כתוצאה מזה. אבל אני מרגיש שאני חלק מהמערכת.

כן.

תלמיד: זה ממש חוסר אונים. אפילו אם אתה מצליח לדבר עם מישהו מהבריות, אין הרגשה שבאמת משהו עובר ממה שאתה אומר לי עכשיו.

זה צריך לעבור מלמעלה, בפקודה מלמעלה.

תלמיד: האם זאת צריכה להיות התפילה שלי, שהפקודה תבוא מלמעלה?

כן.

שאלה: לא משנה מה התוצאות?

הבורא צריך להחליט שהוא נותן פקודה לכולם. בהצלחה.

שאלה: בתוך השיח הזה, רק רציתי להגיד שהאר"י אמר שהכול בתוך אדם. "אדם עולם קטן". ושהרב שלי אמר לי, "תתקן את עצמך, ותראה שכל העולם מתוקן". לפני חמש עשרה שנה כתבתי לי במחברת שאמרת ש"האהבה אינה תלויה בעצבות או שמחה". אז לא ידעתי להבין. תסביר לי בבקשה.

אני לא יכול להגיד כי אני לא יודע על מה דובר אז. לא יודע.

תלמיד: פעם ראשונה שיש לי כזאת הרגשה, שמעתי שהערבות, זה לא סתם עצות איך לסדר את היחסים בין בני האדם, אלא שינוי גלובלי של הבריאה כולה, כשהתפילה שלנו מגיעה לבורא, והוא עונה עליה. וזה לא כדי שנגיע לחיים טובים יותר, אלא זה יהיה שינוי של הבריאה כולה.

כן.

שאלה: האם מצב הערבות שומר על הקשר שלנו עם האבות?

כן. ודאי.

שאלה: בררנו בנוגע לזה שהבורא אוהב את הנברא, ולפי הדוגמה שלו עלינו לאהוב את החברים, את העשירייה. איך הבורא אוהב את הנבראים?

לא יודע. כנראה כמו הורים שאוהבים ילדים.

תלמיד: אני צריך לאהוב את החברים שלי בעשירייה כדי להכריע את העולם לכף זכות. מה האהבה שלי כלפיהם, כדי שהיא תשפיע על כל העולם?

כשאתה כל הזמן מסתכל על הילדים, מה לעשות כדי שיהיה להם טוב באופן מוחלט.

שאלה: במאמר מדובר על לשנות את האיזון, ליצור איזון חדש. מה האיזון כרגע? מדובר על כף המאזניים, על זה שאנחנו מוסיפים שומשומין.

אני לא יכול להגיד לך מה האיזון כרגע. כרגע אין איזון. אנחנו נמצאים באיזה מצב ביני לביני.

תלמיד: אם כך מה השינוי שאנחנו יכולים לעשות, ואיך נוביל לשינוי?

אנחנו צריכים בינינו לעורר אהבה, ושהאהבה הזאת תתעורר בין כל בני האדם בעולם. אנחנו מסוגלים לזה, ואז ברור שיהיה טוב לכולם.

תלמיד: האם אפשר להשוות, נניח שיש לנו מאזניים. בצד אחד של המאזניים יש דבר אחד ובצד שני יש דבר אחר. אז מה יש על כף המאזניים מצד אחד, ומה יש על כף המאזניים מצד שני, ואיך אנחנו מכריעים לכף הזכות?

אתה לא מבין מה זה מאזניים? נגיד שזה טוב לכולם, לכל האנושות, וזה מה שטוב לך, אז איפה אתה רוצה שיהיה יותר טוב?

תלמיד: מי אוחז במאזניים הללו, מי מחזיק אותן?

מי אוחז במאזניים? אני לא יודע. אני חושב שהבורא. ההכרעה שלך, והתוצאה באה ממנו.

שאלה: איך אנחנו צריכים להכשיר את עצמנו כדי לעבוד עם אנשים חילוניים.

אנחנו צריכים להכשיר את עצמנו בזה שאנחנו קשורים ותלויים זה בזה, וככל שהתלות שלנו תקרב בינינו, כך נוכל להשפיע על כל מערכת הטבע שלנו, שהיא תהיה יותר ויותר טובה לכולם.

שאלה: מה חסר להכרת הרע של ישראל, שישפיע לטובה למדינה ולעולם?

לישראל זו כבר עבודה אחרת. אנחנו צריכים להשפיע על כל ישראל שישנו את מטרת העולם, את דרגת העולם, את עצמם, וכך הכול ישתנה.

תלמידה: איך נוכל להשפיע?

איך נוכל להשפיע? על ידי החיבור בינינו.

שאלה: האם התפילה שלפני התפילה זה מה שיכול לעזור לנו כרגע?

כן. ודאי שבעיקר היא עושה את השינוי.

שאלה: איך צריכה להיות החלוקה של הכוונה, בשביל מה אנחנו מבקשים תיקון? זה צריך להיות בשביל הבורא, בשביל העולם?

תלוי מה אנחנו לומדים, ואיפה אנחנו נמצאים.

תלמיד: אנחנו צריכים לראות שכל העולם זה חלק של הבורא, ואז אנחנו מבקשים את זה בשביל הבורא?

כן.

אות כ"א

"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.

ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.

וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.

ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.

והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."

(סוף השיעור)