שיעור צהריים 16.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

סבלנות והתמדה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "סבלנות והתמדה", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 6.

יש הבדל בין חכמת הקבלה לבין יתר החכמות או בכלל מה שאנחנו פוגשים בעולם שלנו בחיינו הארציים, בכך שהסבלנות וההתמדה גדולים ושונים מאוד מהחיים הרגילים ונדבר על זה היום. כי בזכות מה אנחנו משיגים את מטרת הבריאה? בכך שאנחנו מבררים מהי אותה מטרה, כמה ועד כמה אנחנו יכולים להיכנס בתוכה, באיזה כלים אנחנו מגלים אותה ואיך אנחנו מתקרבים אליה.

מספרים לנו מקובלים שיש כאן יגיעה רבה כדי להשיג תכונות רוחניות שלא נמצאות בנו מלידה ואין לנו שום גישה אליהן. אולם כשאנחנו נמשכים לחכמת הקבלה אנחנו מתחילים להרגיש שיש כאן משהו שמושך אותנו לעומת שאר האנשים. רוב האנושות לא רואה בחכמת הקבלה ובכלל בהשגה רוחנית, בהשגת הבורא שום דבר מיוחד. וזה מפליא, כי איך יכול להיות שאנשים לא נמשכים להכיר את הבורא, להבין אותו, לגלות אותו, להתקרב אליו, לראות מה זה ומי זה.

הם מעדיפים להיות סגורים בעולמם, והנכונות שלהם לדבר על הבורא היא אך ורק כדי להיות בטוחים שיש להם שייכות אליו ובעתיד הם יקבלו איזה שכר. כך מדברים על זה בכל הדתות, האמונות והשיטות, אבל לא על גילוי הבורא כמו שאנחנו יכולים לגלות את הקרובים, את החברים, ועוד יותר מזה, ממש בצורה גלויה, שאנחנו מגלים אותו בכל החושים שלנו מעל ומעבר למה שאנחנו מרגישים את העולם הזה עם הכוחות שנמצאים בו.

לכן יש כאן ענין של רצון לקבל מסוג מיוחד מאוד שמרגיש שהוא חייב להשיג את הבורא, הוא חייב להגיע אליו, להרגיש אותו, להבין אותו, ולהיות אתו בקשר הדדי, זה מצד אחד. ומצד אחר, לא רק להיות בקשר הזה במחשבה בדיבור ובמעשה, אלא להיות במגע עם הבורא עד כדי כך שבמחשבות שלו, ברצונות שלו, בפעולות שלו, בכל מה שקורה לאדם הוא ירגיש את נוכחות הבורא, והנוכחות הזאת תהיה הכי עמוקה וקודמת לכולם. כמו שאני מרגיש את האנושות, את הדומם, צומח, חי, מדבר שבעולם הזה, את הבורא אני ארגיש הרבה יותר ברור, באופן הרבה יותר פנימי ויסודי מכל הרגשות וההבנות שעוברים דרכי.

אנחנו צריכים להבין שהבורא הוא כמו שכתוב "לא יהיה לך אל זר", שהבורא לא יהיה לך זר כאילו שהוא מחוץ לך במקום כלשהו, אלא הכי קרוב לך זה הבורא, ואחריו אתה מתחיל להשיג, להרגיש ולהבין את כל מה שיש לך בחיים. כל זה יהיה ברקע כשאתה מרגיש את הבורא. אתה גם צריך ללמוד איך לדבר עם הבורא, לא כמו שאנחנו מדברים זה עם זה, אלא להבין אותו, להרגיש אותו ולדעת איך להתקרב אליו, מה הוא רוצה מאיתנו ואיך אנחנו פונים אליו ורוצים ממנו.

את כל המצבים, הפעולות, ההתכללויות אנחנו צריכים לדעת לבנות, להשיג ולסדר לעצמנו. ולכן יש לנו כאן עבודה לא פשוטה וארוכה ולזה בעצם נתנו לנו את החיים. מדוע אנחנו חיים כך וכך שנים במסגרת מיוחדת שבה אנו רואים את עצמנו, במה שנקרא העולם הזה, עם האופי, עם התכונות, עם הכוחות, עם כל אותם תנאים שבהם אנחנו חייבים להיכנס ולצאת ולהיות? הכול מסודר לנו בצורה מדויקת כדי להשיג את הבורא ולהתקרב אליו. להבין ש"לא יהיה לך אל זר", שנבין ונרגיש עד כמה אנחנו זקוקים לו ועד כמה הוא זקוק לנו.

לכן מלכתחילה האדם שנולד ומתפתח בצורה גשמית בעולם הזה לא מרגיש בכל היחסים האלה עם הבורא שום צורך עד שמתעורר בו צורך ורצון לזה, "נקודה שבלב" מה שנקרא, החוש השישי, יש לזה הרבה שמות, אבל באמת קשה לנו להרגיש, להבין, לאתר את הדבר הזה, מאיפה הוא נובע ולאן הוא נעלם, לפעמים מתקרב ולפעמים מתרחק. היחס לבורא הוא יחס מאוד מיוחד ולכן אנחנו צריכים לדבר על זה.

עוד לפני שאנחנו מתחילים, המקובלים מזהירים אותנו שהעבודה הזאת לא פשוטה, זו עבודה שדורשת מאיתנו הרבה כוחות פיזיים וכוחות נפש ואנחנו צריכים להשקיע בזה את רוב החיים. הייתי אומר את כל החיים כי אנחנו מסדרים את החיים שלנו, כך שהעיקר הוא שלא נתנתק מהשגת הבורא. בכל רגע, בכל מצב, בכל אופני העבודה שיהיו אנחנו צריכים להשתדל לפי המלצת המקובלים לסדר לנו את החיים, ואז במקרה כזה אנחנו נגיע לגילוי הבורא, לחיבור עימו.

זו הייתה ההקדמה.

שאלה: אנחנו לומדים שהקשר עם הבורא עובר דרך הקשר עם העשירייה, מתממש דרך הקשר עם החברים, ואתה מדבר עכשיו על כך שאפשר בכל רגע בחיים, בכל פעולה לכוון את עצמך לקשר איתו. איך עושים את זה?

על זה נדבר.

שאלה: היה לנו כנס מאוד טוב, עשינו התעוררות מלמטה. השאלה היא, איך להחזיק בהתעוררות הזאת ולרצות להתייגע, להילחם? אני שואל, כי הרווחנו המון, זכינו להרבה מאוד דברים, עם זאת גם זכינו בהרבה מאוד צורות ודרכים חדשות לחשוב על החיבור. האם זה יהיה מועיל לתעדף את המחשבות שלנו ושנתמקד כולנו ביחד דווקא במחשבות האלה כדי להחזיק את ההתעוררות שהשגנו מלמטה? לדוגמה, האם עלינו להתמקד בהודיה, בתיקון, בלבקש עבור החברים, האם עלינו להתמקד בפתיחת הלבבות? אני מרגיש שאנחנו יכולים לקבל עוד יותר כוחות בהתעוררות אם תהיה לנו איזושהי צורת מחשבה קולקטיבית. מה אתה חושב?

אני בטוח שזה נכון וצריכים ללמוד איך להרחיב את הגישה הזאת יותר ויותר ושכולם ישתתפו בה בלב ובנפש.

שאלה: איך להחזיק את הבעירה של הרצון הרוחני מבלי להיכנס לשגרה?

אנחנו צריכים להשתדל להיות יחד כמו שלמדנו, ויחד מתוך החיבור בינינו לכוון את עצמנו לבורא, להשגת הבורא, להרגשת הבורא, להתקרבות לבורא, לדבקות בו. ובצורה כזאת אנחנו נגיע למצב כמו שכתוב ש"לא יהיה לך אל זר", זאת אומרת באמת נגיע למצב שההתקרבות הזאת בינינו ובין הבורא תהיה ממש התקרבות שלמה במירב כוחותינו, וככל שנתחבר בינינו כך נתחבר לבורא. עוד נגיע לזה.

קריין: מסמך "סבלנות והתמדה", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 6.

"אין לאדם צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאינו יכול לברר את רצון ה', ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'.

וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא שום דבר אחר. אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". קפ"ז. "להכריע ביגיעה")

שאלה: איך הבורא נותן לאדם רצון להתייגע?

הבורא מחזיק את כל הרצונות ולכן הוא תמיד מעורר בכל אחד ואחד רצון מסוג ובמידה שהוא רואה לנכון. הבורא זה מין שדה שאנחנו נמצאים בו, כמו ענן אפשר להגיד, שעוטף הכול, מקבל את הכול, אוסף בתוכו את הכול גם מבחוץ כאור מקיף, גם מבפנים כאור פנימי, כמשהו שקיים בכל מקום, ואנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות כדי להתקרב אליו ולהשפיע לו. להבין מה מטרתו ולהשפיע לו.

שאלה: האם אני צריכה לפעול לכיוון מה שהחברות שלי רוצות, להוסיף למה שהן רוצות בעבודה בקבוצה? או שאני צריכה להוסיף למסגרת שלי ולהתמקד במה שאני צריכה בלימודים?

לא, אנחנו צריכים להשתדל להיות כל הזמן בקשר בינינו וכל אחת מוסיפה לכולן, אחרת לא נגיע למטרה. את יכולה לדעת בעל פה את כל ספרי הקבלה וזה לא יעזור לך. העיקר זה כל כך להתקשר בינינו עד שהבורא יכול להתגלות מתוך ההתקשרות בינינו. לכן מטרת הלימוד, מטרת העבודה שלנו היא לא כמות הידע שאנחנו צריכים לגלות, אלא עד כמה נהיה יותר קרובים זה אל זה והבורא יתגלה דווקא בקשר בינינו.

שאלה: הקטע הזה הוא יכול לגעת בכל מיני רצונות בהמיים?

לא.

שאלה: הבדיקה העצמית נובעת דווקא מתוך הניגודים, האם אני עושה נכון או לא. וכאן כתוב שהאדם לא צריך לפקפק, לא בפעולותיו, לא במחשבותיו.

לא על זה מדובר. מדובר על כך שהאדם צריך להגיע לכאלה מצבים שהוא עושה כל שביכולתו כדי שמחשבותיו, פעולותיו, רצונותיו יהיו אמיתיים ככל האפשר. כלומר הוא רוצה להתקרב לבורא ולהתחבר איתו כך שלא יהיה לו ספק כלפי שום דבר שהוא עושה, לא בדיבור, לא במחשבה ולא במעשה.

שאלה: צריך להכריע ביגיעה אבל האדם לא תמיד יודע באיזו יגיעה להכריע, באיזה סוג של יגיעה להכריע.

חיבור, זה מה שאנחנו צריכים. זו שאלה טובה. אנחנו תוצאה משבירת הכלי דאדם הראשון, ואנחנו צריכים להחזיר את הכלי הזה לתיקון, למצב המתוקן. זאת אומרת אנחנו צריכים לפעול על כל חלקי הכלי של אדם הראשון בצורה כזאת שהחלקים האלה יתחברו, יתכללו בצורה שהם חייבים להיות. לא כמו שהם היו ממש לפני השבירה, לפני חטא עץ הדעת, אלא כפי שהם צריכים להיות כבר בתיקון. התיקון הוא פי תר"ך פעמים יותר ממה שהיה קודם השבירה, ולכן אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות אותו ואיך להתקרב זה אל זה בהדרגה, עד שנהיה כולנו "כאיש אחד בלב אחד", ומצד הבורא כתוב, "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".

תלמיד: היגיעה שלנו, אם אפשר כך לפשט את הדברים, היא בעיקר בחיצוניות בדוגמה כלפי החברים, ובפנימיות בתפילה, ואלו כביכול שני דברים שהאדם צריך לבחור ביניהם. נניח עכשיו יש לו זמן לעשות מעשים, מה הוא עושה, האם עליו להתפלל או ללכת ולעשות משהו בפועל. האדם לא תמיד יודע מה כדאי לעשות.

כן.

תלמיד: אז איך הוא בוחר?

להשתדל ובדרך נלמד.

שאלה: ומה לעשות עם מה שבעל הסולם כותב באגרת י"ד על כל האומללים האלה שמתייגעים, וכל היגיעה שלהם אפילו לא נספרת, ושאסור לנו להתייגע לריק, לשווא?

הוא כותב כך, אבל באמת אין שום רגע ומעשה שהוא לגמרי מיותר, אין דבר כזה. כל אדם ואדם עושה משהו וכולנו מתקדמים. אני לא מדבר על אלה שלומדים את חכמת הקבלה ומשתתפים בעשירייה, אלא בכלל, שום דבר לא נברא לחינם.

שאלה: כשאנחנו מתפללים להיות מחוברים, ומכוונים לחיבור במערכת אדם הראשון, מהו הסדר, האם קודם העשירייה שלי, האם קודם הכלי העולמי, האם כל העולם? מה צריך להיות הסדר של המחשבות שלנו בתפילה האמיתית של החיבור?

הסדר צריך להיות מהעשירייה קודם כל, אין שום דבר לפני העשירייה, אלא חשוב שכל חברי העשירייה יהיו מחוברים בלב אחד "כאיש אחד בלב אחד", ועל זה אנחנו עומדים עכשיו. אנחנו צריכים לחבר את עצמנו כל אחד בתוך העשירייה שלו, בצורה שאין בזה שום ספק ואין משהו במקום זה.

אחרי שאנחנו גומרים את העבודה הזאת, נראה הלאה מה עושים. ממנה יצאו עוד ועוד כל מיני פעולות חדשות, אבל העיקר בשבילנו, שכל קבוצה תרגיש את עצמה שהיא מחוברת ודואגת וכולם נכללים מכולם כך שכל העשירייה היא כאחד. ואחר כך נלך הלאה, אנחנו נראה מה שבעל הסולם כותב.

שאלה: זה בלתי נמנע להיות בקשר עם עשיריות אחרות, על אף שיש קשר בתוך העשיריות שלנו. איך על ידי קשר עם העשיריות אחרות כולם ביחד מתקדמים לקראת החיבור הרוחני?

אני לא יכול להסביר את זה וזה כל הזמן משתנה, לכן אין טעם לקבוע עכשיו משהו. אלא אנחנו צריכים להשתדל להיות בהתקשרות הדדית בינינו, אבל קודם כל מתוך חיבור בעשירייה של כל אחד ואחד. אני לא יכול לצאת לקשר עם העשיריות אחרות ובכלל לכל העבודה שהיא מחוץ לעשירייה, לפני שאני סוגר ככל שאני מסוגל לעת עתה, קשרים בין חברי העשירייה שלי.

שאלה: איך להתגבר על הכאב שיש בעשירייה אחרת, או של חברות שנמצאות באותן עשיריות?

אנחנו צריכים לדאוג לעשירייה שלנו, מפני שבזה אנחנו יכולים גם להשפיע לבורא בצורה הכי מקורית וישרה, לכן קודם כל לעשות את זה. ואחר כך, במידה שאנחנו גומרים את החיבור בעשירייה שלנו, נראה מה נכון לעשות כלפי עשיריות אחרות. וזה לא אגואיסטי אלא דווקא ההיפך, זו צורה נכונה של החיבור בינינו.

שאלה: אני מבין שעמקות והתקדמות הם דברים חשובים מאוד בעבודה שלנו, אבל אני לא מרגיש לא את זה ולא את זה. האם עלי לשנות את האופן שבו אני עובד, לדוגמה לבוא לישראל ולעשות את העבודה שם, ואז זה משפר את האדם?

לא, זה לא יעזור. כל אחד צריך להיות במקומו. לטוס מפה לשם ולהתחבר במקום חדש על זה לא ממליצים מקובלים. אחר כך נראה למה כל אחד מאיתנו שייך למקום מסוים לזמן מסוים ולאומה מסוימת, אבל כל אחד צריך לשבת במקומו ולהיות בתוך העשירייה שלו וכך להתקדם.

שאלה: מה זאת העבודה של הקרבה עצמית ומסירות נפש?

עבודה של מסירות נפש היא כלולה בכל עניינינו. כאשר אני מרגיש שאני יכול לתת יותר אם אני מנתק, תולש, קורע מהאגו שלי עוד חתיכה והופך אותה לפעולת השפעה, אהבה וחיבור, אז זה נקרא הקרבה עצמית.

שאלה: אם האדם מדביק הכול לבורא, האם הוא מרגיש את הנוכחות שלו?

כן, ודאי, להרגיש את הבורא זה תלוי עד כמה אנחנו דבוקים בו.

תלמידה: מה זה אומר להרגיש את נוכחות הבורא? במה נוכחות הבורא מורגשת?

אנחנו לאט לאט נתחיל להבין את זה מתוך הלימוד שלנו.

שאלה: איך אפשר לבדוק שאנחנו נכנסים להקרבה עצמית?

אנחנו נלמד את זה.

קריין: קטע מיוחד שנקרא קונטקט, מגע, קשר עימו ית', מ"כתבי הדור האחרון",

קונטקט עמו ית'

"ההמונים מדמים לעצמם שמי שיש לו קונטקט עמו ית' הוא אדם. מעל הטבע ושיש לפחוד לדבר עמו ומכ"ש להמצא בד' אמות שלו. כי כן טבע האדם שמפחד מכל דבר שמחוץ לטבע הבריאה והוא מפחד גם מדבר בלתי שכיח כמו רעם וחזיז קולות.

אמנם למעשה אינו כן, כי אדרבא כי אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע, ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמ"ש "מלא כל הארץ כבודו", אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והעובדו הזוכה לקונטקט עמו אינו ניתוסף לו רק הידיעה לבד, כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו ואינו יודע ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו אשר באמת עתה נתעשר. ועכ"ז אין כאן שום חדש לו ואין ממה להתרגש כי במציאות הממשי לא נתחדש דבר.

כן הזוכה לחביבות יתירה לדעת שהוא בן למקום אין לו שום שינוי משהו בהמציאות הממשי, אלא ידיעה מה שלא ידע מקודם לכן.

ולפיכך אדרבה גם האדם הזוכה נעשה מתוך כך טבעי ביותר. ופשטן ביותר ועני ביותר, עד שאפשר לומר שמטרם הזכיה היה אותו האדם וכן כל ההמון מחוץ להטבע הפשוטה. כי עתה הוא שוה ופשטן ומבין את כל האנשים ומעורב עמהם מאד ואין קרוב וטבעי לההמון ממנו, ויש רק לאהוב אותו לבד כי אין להם אח קרוב כמוהו."

באמת מאוד מרגש.

קריין: קטע מספר 7 מליקוטי מוהר"ן.

"צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', אף אם יעבור עליו מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת ה'. כי צריך עקשנות גדול מאד, להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו, לעמוד על עמדו, אף אם מפילין אותו בכל פעם, ואל יניח עצמו ליפול לגמרי ח"ו. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים, וכיוצא בזה, צריכים בהכרח, לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה. ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר, שלא לפחד כלל."

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא סימן מח)

שאלה: מקודם תיארת מצב שאני יכול לתת עוד יותר אם אני מנתק, תולש, קורע מהאגו שלי עוד חתיכה והופך את זה לפעולת השפעה ואהבה. איך לוקחים חתיכה מהאגו והופכים אותה לפעולה של השפעה?

את צריכה לבדוק את עצמך, ממה את נהנית וממה החבר שלך נהנה, ולהפוך את זה מתענוג שלך לתענוג שלו ותראי איך זה עובד.

שאלה: להבנתי כתוב שדבקות בבורא מורגשת כתוספת ביגיעה ולא בהרגשה. האם זה נכון?

לא, ודאי שהיא מגיעה גם בזה וגם בזה.

שאלה: בסוף קטע 7 כתוב "והעיקר לא לפחד כלל", על איזה פחד מדובר?

לא לפחד כלל הכוונה שאם נראה לך שאתה לא מסוגל לעשות פעולות השפעה, אז אל תדאג, אתה צריך להתחיל והבורא יסיים.

שאלה: בקטע 7 מדובר על עליות, ירידות, בלבולים, אני מזדהה עם כל מה שקורה כאן. איזו אוריינטציה נשארת לאדם כאשר הוא מאבד את כל האוריינטציות החיצוניות?

דווקא אז אין לו במה להיאחז אלא בחברים ובבורא. זה המצב הטוב ביותר שבו הבורא מכוון אותך למטרה האמיתית.

שאלה: בקטע מתואר שבן אדם הוא עקשן וחזק, אבל בשיעור בוקר שמעתי שבן אדם לא יכול לשלוט על הלב שלו, רק למסור את הלב שלו לעשירייה. איך זה מסתדר?

צריכים לחשוב.

שאלה: ציינת את הצורך להתקרב לבורא. האם זה אומר שהרצון לקרבה לבורא הוא המפתח לקרבה, כלומר אם יש בי את הרצון הזה, אז אני קרובה לבורא?

זה עוד לא מספיק שיש לך רצון. את צריכה לממש אותו, את צריכה באמת להתקרב, את צריכה להרגיש שאת לא רק קרובה אלא שאת דבוקה בבורא. זו המטרה.

שאלה: איך אנחנו עוזרות זו לזו בעשירייה לעבור מצבים באחישנה ולא להיתקע במצב?

רק על ידי דוגמה. אנחנו צריכים לראות כמה הדוגמאות הן באמת העזרה הכי גדולה שיש.

שאלה: אחרי תקופה מסוימת שאדם לומד את חכמת הקבלה הוא מרגיש שהוא רוצה להקדיש את חייו להשגת רוחניות. איך האדם יכול להגיע לאיזון נכון בין לימוד והפצה לבין משפחה, עבודה וכולי?

זו בעיה שכל אחד צריך לפתור. האדם צריך להקדיש לחכמת הקבלה את השעות שאנחנו לומדים יחד כל החברים שלנו בכל העולם. ובדרך כלל, אם לא בהתחלה, אז אחר כך זה יהיה מספיק לו. הוא צריך להיכנס ללימוד דרך כל מיני קבוצות למתחילים אם הוא ממש רוצה להתחיל ולא למד קודם. כך צריכים לעשות.

אבל לא לחשוב שהלימוד הזה לוקח כל כך הרבה זמן. הוא לוקח זמן, ודאי, שלוש שעות שיעור ראשון, ועוד שעה שיעור שני ועוד לפני זה ואחרי זה, כלומר בסביבות חמש שעות הוא יהיה עסוק בזה. אבל זה שווה כי בזה הוא קונה את עולמו.

שאלה: בקטע נאמר שהאדם צריך לעמוד על עומדו, באומץ וכן הלאה, אבל הרב"ש היה אומר על עצמו שהוא סמרטוט, כלומר צריך להיכנע. על מה האדם צריך לעמוד על עומדו?

העקשנות צריכה להיות בכך שאנחנו רוצים להתחבר עם החברים ויהי מה כדי שבקשר שלנו יתגלה הבורא.

שאלה: כתוב "צריך עקשנות גדול מאד, להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו, לעמוד על עמדו, אף אם מפילין אותו בכל פעם, ואל יניח עצמו ליפול לגמרי ח"ו.". מאיפה לקחת את הכוחות לעבור כאלו מצבים אם אין באדם כאלו תכונות?

נחפש אותן ונמצא.

שאלה: אני לא אדם סבלני מטבעי ואתה אמרת על עצמך שגם אתה לא סבלני בדרך כלל. מהי "סבלנות" ברוחניות אם בחיים אני לא כזה, אלו דברים שונים?

סבלנות רוחנית היא בכל רגע, בכל יום להתחיל את העבודה הרוחנית כאילו לא עשית דבר אתמול. אתה מתחיל היום את העבודה הרוחנית, אט אט ובסבלנות כיוון שבעיקרון העבודה הזאת נכנסת אצלך לנצחיות ואתה מחויב לעשות אותה.

תלמיד: האם זה קשור לזה שבחיים אתה אולי מתרגז על דברים?

זה לא חשוב ואתה תראה איך האחד משפיע על האחר. ככל שתיקח על עצמך עבודה רוחנית כך יהיו לך פחות בעיות בחיים הרגילים.

שאלה: איך בזמן הירידה אנחנו יכולים לא לאפשר לעצמנו ליפול?

רק בזכות הקשר עם החברים.

שאלה: האם עד שניכנס לשערי הקדושה נהיה כל הזמן בירידות ובעליות או שאנחנו יכולים להתקדם רק בעלייה?

אנחנו מתקדמים עד גמר התיקון בעליות ובירידות ודווקא ככל שנתקרב לגמר התיקון הירידות יהיו יותר ויותר גדולות.

שאלה: האם "לעמוד על עומדו" זה המצב הרצוי?

כן.

תלמיד: האם זה המצב הבא שלי או של העשירייה?

כן.

שאלה: האם אפשר להיפטר לגמרי מפחד?

לא. פחד הוא ההגנה שלנו, הוא שומר עלינו שלא לעשות דברים שבאמת עלולים להזיק.

שאלה: מה אנחנו רוכשים בזמן הירידות והעליות שמקדם אותנו לקדושה?

כלים חדשים, רצונות חדשים.

שאלה: אמרת שאנחנו עומדים על כך שהעשירייה תהיה "כאיש אחד בלב אחד". האם זה דבר שתלוי בזמן, במה זה תלוי שהמצב הזה יקרה?

זה לא תלוי בזמן, כלומר זה יכול להגיע במשך הזמן, אפילו אם אדם לא עושה שום מאמץ. אבל זה תלוי בזמן אם אדם משקיע מאמצים בכל הרגעים ובכל המצבים שמגיעים אליו.

תלמידה: בכמה זה תלוי בפרט שבעשירייה, ביחיד, ובכמה זה תלוי בעשירייה כולה? מה נדרש מהאדם היחיד בעשירייה להגיע למצב הזה, ומה נדרש מהעשירייה כולה?

בדרך כלל אני צריך לתאר לעצמי שהעשירייה שלמה ועלי להידבק בה, להתכלל בה, ולעשות מעצמי חלק אינטגרלי ממנה.

שאלה: אמרת שכשאדם לוקח על עצמו עבודה רוחנית גדולה יותר, אז הוא חווה הכי פחות בעיות והפרעות. מה זה אומר לקחת על עצמי עבודה רוחנית גדולה יותר?

עוד יותר להתקשר לחברות.

שאלה: כתוב בקטע שקראנו, "רק מי שיש לו קשר עם הבורא רוכש את מודעתו". האם המודעות הזאת נרכשת באופן אינדיבידואלי או על ידי כל העשירייה?

גם מהכלל וגם מהחלק האינדיבידואלי, הכול נמצא במודעות האדם.

תלמידה: בתקופה מסוימת למדתי פסיכולוגיה ואני מחפשת את המודעות. מהי המודעות שאנחנו משיגים בתוך העשירייה?

תשכחי מפסיכולוגיה, היא תבלבל אותך. המודעות שאנחנו משיגים בעשירייה, זו מודעות עליונה רוחנית ולא פסיכולוגית.

שאלה: הכוח לבקש תלוי בדבקות בבורא, אבל אם נמצאים כל הזמן בבקשה, אז במה ההתגברות?

בלהיות בקשר מתמיד עם הבורא.

שאלה: האם מידת הסבלנות הרוחנית תלויה במידת החשיבות וזה הדבר היחידי שאנחנו צריכים לדאוג לו, האם דווקא החשיבות היא שנותנת גם כוחות וגם סבלנות?

הכול נכון.

שאלה: כתוב בקטע, "ואל יניח עצמו ליפול לגמרי". האם אנחנו יכולים לשלוט בנפילות שלנו, ואם כן איך?

ודאי. כי כל אחד מאיתנו הוא חלק מהעשירייה ולעשירייה יש כוח לכל דבר שבעולם.

שאלה: למה כל כך חשוב להתחיל כל יום כחדש, הרי יש רשימו, ניסיון העבר, או מצבים שכנראה גם מועילים לניסיון?

צריך להתחיל הכול מההתחלה, זה נקרא להתחיל יום חדש. העניין הוא לא שמש, ירח, יום, לילה, אלא בכך שהאדם רוצה להתחיל יום חדש.

אני מחבק את כולכם, תהיו לי בריאים ועד השיעור הבא, כל טוב.

(סוף השיעור)