דיכאון, זו אחת הבעיות של האנושות המודרנית. המחלה התגלתה בתחילת המאה ה- 17 ו- 18 בצורת דכדוך קל שהיה אופייני לבני האצולה. האנשים שניהלו חיים ריקניים, לא ידעו כיצד להעסיק את עצמם, למה לקשור את עצמם. כתוצאה מזה, החלה להתעורר בתת הכרתם השאלה, "מה הטעם בחיים?". לכאורה היה להם הכול, ויחד עם זה, אין כלום.

כדי להסיח את דעתם מהמחשבות הללו ולסתום את הריקנות הגוברת, החברה התחילה לעודד בגידות, מין ומלחמות קצרות. בהמשך, החלה ההתפתחות הטכנולוגיות. ספורט, טיולים ומרדף אחר אופנה הפכו להיות פופולריים. הכול היה מכוון להעסיק איכשהו את האדם ולספק לו מילוי כלשהו במקום לתת לו את התשובה האמיתית על השאלה: "בשביל מה אני חי?".

במקביל התפתחו אמצעי התקשורת, הרדיו, הטלוויזיה, וכעבור זמן מה התווסף גם האינטרנט שמילא את שעות הפנאי ומיצה את כל המשאבים האנושיים. כי גם באינטרנט "הושלך" מידע מגוון שסותם את החללים שמתעוררים בנו.

ועל אף כל העיסוקים של האדם, מתעוררת בו יותר ויותר ההרגשה הפנימית של חוסר משמעות, אפסיות, מוגבלות של קיומו. בתוך כל אדם משכיל (פחות או יותר) מכרסמת השאלה על משמעות החיים. ה"תולעת" הזאת יושבת בתוכו והוא חייב לעשות איתה משהו.

וכדי להוציא את האנשים מהדיכאון, התחילו להציע להם תרופות הרגעה, ונכון להיום, גם סמים קלים שהפכו לחוקיים. תחת הדגל של "מלחמה על בריאות האדם", הגופים הממשלתיים אוסרים עישון, אבל הורגים בהדרגה את האדם על ידי סמים.

נכון להיום, הכול מותר, אין לאדם שום הגבלות, לא בשימוש בסמים וגם לא במין. תמלא את עצמך בכל דבר, העיקר שלא תרגיש דיכאון. הדיכאון מביא את האדם לכך, שהוא מוכן להרוג את כולם כולל את עצמו, כי כבר אין לו פחד.

החיפוש אחר משמעות החיים הוא הקשה ביותר. כדי למצוא אותה האדם צריך להתעלות מעל עצמו והוא אינו מסוגל לעשות זאת, למעט מקרים בהם יד הגורל מביאה אותו לחכמת הקבלה. ואף על פי שגם זאת דרך ארוכה, אבל לפחות הוא כבר רואה כיוון כלשהו (בינתיים בצורה שכלית ולא רגשית).

מסתבר, שדיכאון, זו בעיה של כל האנושות. וככל שהאנושות תתקדם יותר מהר בהשפעת האינטרנט ובהשפעת ההתפתחות הכללית, יותר ויותר אנשים ירגישו שהחיים הם אפסיים, מוגבלים וקצרים.

אבל אנחנו מרגישים בתת ההכרה שקיים פוטנציאל הרבה יותר גדול לחיים שלנו מזה שאנחנו קיימים בו היום. מפני שהאדם לא נוצר לחיות חיי בהמה, כלומר לטפל בעצמו, בצאצאיו ולהסתדר בחיים עד הקבר. קיים בו זרע פנימי שדורש את מימושו ופתרונו. מצד אחד, הניצן הזה קיים בתוך כל אחד, ומצד שני, אפשר לדכא אותו.

היום התעשייה החשובה ביותר היא תעשיית הבידור. המון אמצעים וכוחות מושקעים בה, אבל גם היא מתחילה להיכשל. אנחנו כבר לא מסתפקים בהוליווד ובאמצעי בידור אחרים.

האדם שנמצא בחיפוש אחר משמעות החיים נעשה חסר סבלנות, הוא לא מסוגל לצפות בקליפים באינטרנט שאורכם יותר מחמש דקות. בעוד שנה הזמן יצטמצם בדקה ואחר כך בעוד דקה. מכרסמת בו השאלה האם הוא ימצא שם משהו? אם לא, הוא אפילו לא רוצה לראות. כי הצפייה בקליפים ארוכים רק מגבירה את הריקנות, לכן עדיף לא לראות אותם.

הבעיה היא, שאם האדם פותח ספר כלשהו או עוסק במשהו, הוא מפחד שאחרי שהוא יסיים את פעילותו, הוא יגלה ריקנות ואפסיות עוד יותר גדולה, חוסר תשובה על השאלה שמכרסמת בו, לכן הוא משתדל לסכל אותה.

לכן, האנשים מקצרים בשיחות שלהם באינטרנט או בטלפונים ניידים ומסתפקים במשפטים קצרים כמו: "עד מחר!" או "נדבר!", כאילו הם רוצים להשאיר משהו לעתיד. ומה יהיה מחר? אותה הריקנות כמו היום, אבל הם מעדיפים לקטוע את השיחה באמצע, העיקר שיישאר על מה לדבר אחר כך.

האדם חייב להרגיש שיש לו עתיד! אבל אם אין עתיד? נכון להיום אנחנו עדיין יכולים לשקר לעצמנו שהעתיד נראה לנו, למרות שהוא מעורפל ומטושטש. אבל ההרגשה הזאת נעלמת יותר ויותר ובידי האנושות לא נשאר דבר שבעזרתו ניתן לסתום את הריקנות.

לא משנה מה עושים, הריקנות נשארת, היא נפערת יותר ויותר, נעשית יותר חשוכה וקודרת. לכן הדור החדש נפרד מהחיים בקלות כי הרבה יותר קל לשכוח מהכול בעזרת סמים, או למות בשקט מאשר לסבול את החושך שבפנים.

אנחנו ניצבים מול בעיה ענקית, שאף אחד לא רוצה ולא יודע לטפל בה. רק חכמת קבלה נותנת תשובה עליה. אבל, כנראה, כל עוד האנשים לא יתייאשו לגמרי, הם לא ישמעו אותנו. ואנחנו צריכים להיות מוכנים להגיש להם את הלימוד של חכמת הקבלה בצורה מובנת להם, כדי שיבינו שרק אצלנו קיימת התשובה היחידה להגיע לקיום שלם, נצחי ואין סופי שלא קשור לגופנו, אלא נמצא בתוכנו, בהרגשת ה"אני" שלנו.

כי הגוף שלי הוא דרגת חי שמת כעבור זמן מה, והאדם שבי הוא נצחי. לכן, עליי להפריד את ה"אני" שלי ממה שאני חושב שזה אני (נכון לעכשיו), למשוך אותו, לנתקו מגופי ולהתחיל לגדל, לחנך ולעצב אותו, את ה"אדם" שבי. אותו אני חייב לממש.

שאלה: אם האדם יעלה על הדרך הזאת, האם הדיכאון שלו יתחיל להיעלם?

תשובתי: כן, אבל ללא ספק תתעוררנה בעיות אחרות, מפני שהוא חייב לפתח את עצמו. הן תתעוררנה תמיד כדי שהאדם יתנתק מה"בהמה" שלו. כאשר הוא מתעלה מעל גופו, הוא יתחיל להתקיים בנצחיות ובשלמות.

זאת התשובה שנותנת חכמת הקבלה, התשובה האמיתית שאנחנו מממשים בעצמנו בתוכנו בעודנו נמצאים בעולם שלנו. אנחנו לא תלויים באף אחד ואף אחד לא יכול להגביל אותנו! זאת הבחירה החופשית שלנו. כדי לממש את הדרך הזאת, אנחנו לא זקוקים לתרגילים מלאכותיים כלשהם או לאמצעים מיוחדים, כי הכול נמצא רק בידינו.

מתוך התוכנית "סיפורים קצרים", פרק ב', 23.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
המדע על הכוח שמנהל את העולם
ללא משמעות החיים אין אדם
מה קורה עם העולם שלנו?

Cabalá Media

Cabalá Media

Lección Diaria #13 de sep. de 2018

Cabalá MediaDerecho de autor 2003-2019 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm

Lección Diaria #1
3 de sep. de 2018

Cabalá Media
Derecho de autor 2003-2019 Benei Baruj ‘ Cabalá LaAm